פורום הריון ולידה (עמוד 1659)

לא ראיתי תולעים...
לבקש מהרופאה מרשם?

להאיר עם פנס בפי הטבעת ובפות כשמתעוררת.

אני ניסיתי אמבטיית סוכר גם, אומרים שהן יוצאות, אבל לא ראיתי כלום...

אולי הרופא ייתן מרשם על סמך התיאור שלך בלבד, גם בלי שראית אותן...

גם אצל הבת שלי חיפשתי כמה וכמה פעמים ולא ראיתי כלום!.ולקח כמה שבועות בערך עד שהבנתי שזה תולעים.
לילה אחרי הורמוקס- שקט!! לא סבלה יותר!.
עדיף שתבקשי מרשם ויהיו לכן לילות רגועים.

גם בלי לבדוק.
ואפשר לבקש בדיקת צואה

זה נראה כמו פס לכלוך לבן/שקוף, כמו סיב של בד או של נייר טואלט...

אבל כשהן חיות לא קשה בכלל

ראיתי אותן חיות ככל הנראה,
כי זה היה מיד אחרי דיווח על כאב. (כלומר כל כמה דק' דיווח חדש על תולעת שיוצאת, ואני מוצאת חוט...)
ואף פעם לא ראיתי משהו אחר! למרות שלצערי התולעים כאן לא נדירות 🙄

לרוב התולעת בפנים ולא יוצאת.
אם את רוצה לראות אותן תסתכלי כשהילד ישן ורפוי

כשהן חיות הן זזות

אנסה את מה שאת אומרת. מקווה שלא תהיה הזדמנות 🙄

בערך שעה אחרי שהיא נרדמת, כשישנה בנחת

הן מתחפרות מקדימה.
זה דוחה אבל רק אם שולפים אותן אז יש הקלה

וכן, הייתה תולעת שנדדה לפות...

נתתי ורמוקס היום לכל הבית, וכיבסתי הכל.
מתפללת שעבד...

תנסי עם פנס לראות..

נזכרתם מעל ומעבר למה שצריך ונורמלי והגיוני
ואם זה הגיע, אז זה מה שהקבה תכנן ורצה
וזה המסלול שלכם
עשיתם השתדלות , לא יכולתם לעשות יותר מזה כלום.
גם לא לצאת בכלל זה לא בריא וחרדות ברמה כזו זה בכלל לא בריא ורגשות אשמה פויה. החוצה.
את אמא מהממת ודאגת לילדים שלך הכי שאפשר והקבה החליט אחרת.
אחוז הילדים בפימס הוא אפסי ממש (בארץ, לא יודעת מה בעולם)
ועם כל הכבוד להפחדות אני מכירה המון ילדים שחלו באומיקרון וין להם לונג קוביד ולא שום דבר. (הילדה שלי סחבה מונו חצי שנה. מה לעשות? קורה. עבר.)
אני לא אומרת כדי לזלזל חס ושלום אבל סה״כ אתם בחברה טובה, מה שעוד כמה מליונים בארץ יעשו- גם אתם תעשו.
בע״ה תחלימו, והכל יהיה בסדר.
אגב את בטוחה? עשית פיסיאר? כי גם לפי הרופאים שקראתי השפעת השנה יותר קשה הרבה פעמים מקורונה. את בטוחה שזה לא שפעת?

ובעלי חיובי בבדיקה ביתית. אני והגדול לא נבדקנו עדיין, אבל כולנו חולים ואם שניים חיוביים מניחה שכולנו...

גם בעלי אומר לי שאין מה לעשות, שלא יכולתי לעשות משהו אחרת. אבל רגשות האשמה ממש אוכלים אותי...
אולי הייתי צריכה ללכת ביום אחר ואולי בית מרקחת אחר ואולי מסיכה אחרת ואולי ואולי ואולי.
כל ההשתדלות הזו ובסוף נדבקנו מכלום, באמת. אפילו לא ברור לי איך. מדברים על מרחק של פחות משני מטרים למשך רבע שעה? אז ממש לא היה עם אף אחד. וכמובן שלא נפגשתי עם אף אחד שהתברר כמאומת.
אנשים הולכים לעבודה ולאירועים ולמסעדות ופוגשים חברים ולא חוטפים את זה, אנחנו היינו כל כך זהירים ונדבקנו ממש מכלום.

לא מבינה איך זה קרה.
והתינוקת שלי כולה מסכנה ובכיינית. ישנה עכשיו בידיים שלי כי כל דבר קטן מעיר אותה כי היא מרגישה כל כך רע.
וכל זה בגללי. אמא שלה שאמורה להגן עליה.
ממש לבכות שבגללי כולם חולים כל כך.

לא זזתי מור מהבית. עבדתי מהבית. לא פגשתי אנשים בכלל! צעקתי על כל מי שחשף קצה נחיר לידי…
כשיצאתי חיובית לא היה את מי להכניס לבידוד מרב שלא פגשתי אף אחד
והייתי כועסת ומתוסכלת והכל
ולא היה כיף
להיות חולה (טרום חיסונים)
אבל זה עבר
והבנתי שמה שהקבה רוצה זה מה שיקרה.
עכשיו אנחנו לא נזהרים בכלל בכלל ולא נדבקים. (יש לי אחת שבוכה כל פעם למה היא שלילית כי היא רוצה תו ירוק)
בקיצור הקבה מכוון הכל
תנשמי

כל מיני נזקים נוירולוגים שעוד לא גילו. הקטנה רק בת 8 חודשים ☹️

את יודעת איך נדבקתם? כי אצלנו באמת לא הייתה כביכול שום סיבה שנדבק, והנה. וזה ממש משגע אותי ומעציב אותי.
לא פוגשים אף אחד ובסוף חוטפים את זה לגמרי מהאוויר. ומילא אני, אבל כל כך עצוב לי על הילדים.
כל כך דואגת לטווח הארוך.

ועלולים להידבק. אפילו לא רבע שעה.

קניות אתם לא עושים?
תחב"צ?


תתפללי שיהיה רק טוב.
לשנות את המצב לא תוכלי.
עשית מה שיכלת וה' החליט אחרת.

אנחנו חלינו בזן שלפני שנה הרבה יותר קשה, והיא היתה בת שנתיים ומאז רק יותר חכמה ומתוקה טפו.
הדאגות והמצפון לא יעזרו לך עכשיו לכלום יקירה ❤️❤️❤️ מה שהיה היה. 😘

יש ה' בעולם. עשית השתדלות ברמה שרובנו לא חלמנו לעשות וזה בא מלמעלה. המחשבות שאוכלות אותך עכשיו על בית מרקחת אחר או מסכה אחרת הן ממש קיצוניות. באמת. ואני לא מהמחפפות. כולם אמרו לנו מלא פעמים בשנתיים האלה שאנחנו מגזימים ושנרגע. זה לא היה באשמתך. לא בשליטתך. תתרכזי עכשיו בלשרוד את הימים הקרובים ולהחלים. לרוב מוחלט של האנשים אין כלום לטווח הרחוק. תתפללי על זה. תזרקי את המצפון לים. אין בו שום תועלת.

הקורונה עכשיו נמצאת בכל מקום.
אם אתם כל כך נזהרים ונשמרים ובכל זאת נדבקתם, ואת לא נחשפת חשיפה משמעותית לאף אחד - זה פשוט משמיים!!! ה' החליט לתת לכם את המחלה הזאת ולכן זה אחריות שלו ורגשות האשם שלך צריכים להיות עליו! (אלא אם את מאמינה שהכל מושגח ומתוכנן מלמעלה ואז אין מקום לרגשות אשם בכלל..)
עשיתם את ההשתדלות שלכם, עשיתם השתדלות מעל ומעבר וזה מה שה' החליט. ולכן זו לא אחריות שלך ולא אשמתך שהילדים שלך נדבקו.
לראות את הילדים סובלים, ובמיוחד תינוק - זה ממש לא קל, בטח כשאין באמת דרך לעזור להם ואת חסרת אונים וגם בטח לא מרגישה הכי טוב בעצמך. חיבוק ענק על זה!!! אבל בשום צורה זו לא אשמתך ועל אחריותך ומצפונך. ❤️❤️❤️

את כל כך בטוחה עוד לפני שנבדקת... תיבדקו ואז תראו... זה ממש לא בטוח

כל פעם שאת עולה לרכב עם הילדים את גם חושפת אותם לסכנה ועדיין את לא מתנהגת בצורה בלתי אחראית.

עשית מה שיוכלת ומשמים נקבע אחרת, רוב המוחץ של האנשים עוברים את זה בלי נזקים משמעותיים. אין סיבה עכשיו להיות בחרדה שאצלכם יהיה שונה.

רפואה דלמה לכולכם.

אנחנו באמת בתקופה משוגעת והממשלה שלנו מנסה להדביק את כולם ואין כמעט איך להתחמק..

אבל.. הכי חשוב עכשיו בלי יסורי מצפון ולאכול את עצמך להיפך את עשית את כל מה שיכולת לעשות וכולכם עשיתם את כללל מה שיכולתם לעשות!!! והשאר קובעים מלמעלה, אז בע"ה בע"ה תעברו את זה ולא תרגישו דברים בהמשך!!
הכי חשוב להתפלל הרבה הרבה, הרבה הקב"השומע תפילתנו וזה גם מוריד את האסימון של מה אנחנו יכולים להשפיע ומה הקב"ה. כל הכבוד שנזהרתם עד עכשיו נקווה שהזן הזה באמת יותר קל מבחינת השפעות להמשך ולכן ממש כל הכבוד שנשמרתם ונזהרתם ולא נדבקתם בגלים הקודמים!!

מחבקת אותך חיבוק חזק!!
ופרקטית יש דברים שיכולים להקל תוך כדי ולהשפיע גם הלאה- ויטמין די, לבונה ומרתח עלי זיתים . וגם סמבוק

אלא אם זה בפער זמן יחסית משמעותי.
לכל מחלה יש תווך מסויים של זמן דגירה, מרגע החשיפה עד להופעת הסימנים.

אחרי יומיים מרגישים כבר הקלה עם החום ועם הכאב,

ולאט לאט מתאוששים,הכי חשוב לשתות ולנוח ונשאר

קצת השיעול וגם זה כבר מתחיל לעבור,יחסית המיקרון

הוא בהרבה יותר חלש מהדלתא והזן השני,פה כמעט 

זה לא מגיע לריאות, ובעזרת השם שיהיה לכם רפואה 

שלמה לכולם וממש עוד היום כולכם תרגישו טוב אמן.

ממה שהיה בעבר. אז הזהירות השתלמה. בכל אופן, אין מה לעשות מיליונים נדבקו בחודש האחרון, ולרוב עוברים את זה כמו מחלת חורף רגילה או פחות מכך. לרוב התבמינים עוברים תוך יום יומיים, ולא שמעתי בכלל על בעיות מהאומיקרון עצמו. וחוץ מזה כל העולם באותה סירה- כווווולם חלו כמעט. אין לך צה להצטער כי: 1. לא בשליטתך עשית הכל את אמא מדהימה. 2. המחלה הזו לא מפחידה וסיכויים אפסיים להסתבכות.
רפואה שלימה!

רק שבשלב כלשהו החלטתי שדי אין לי כוחות יותר. שגם ככה הכל בידי שמיים ואנחנו לא מנהלים

שום דבר ההבנה הזו קרתה בערך שנה אחרי שהקורונה הייתה כאן כי ראיתי שאני כבר ממש לא מסוגלת

לחיות עם החרדה הזו. כמובן שהשתדלתי נורא לשמור עדיין

אבל כן שלחתי ילדים למוסדות והסתובבתי כל הזמן עם מסיכה וכמובן התחסנתי.

עכשיו גם כן נדבקתי בקורונה למרות החיסון ולא הכי קל ומנסה ממש לשחרר את כל הדברים שקוראת בחדשות

ופשוט משתדלת לא לקרוא. זו העצה שלי בגדול על המצב. אולי זה הקטנת ראש. אבל כבר נדבקנו, מה נעשה?

חיבוק ענק מאחת שממש מזדהה איתך! רק שאולי אנחנו צריכות להתחזק קצת יותר באמונה

היינו מאוד זהירים. לא שלחנו למסגרות אלא בזמנים רגועים, לא נפגשנו עם אנשים, הילדים שיחקו במתקנים בגינה רק אם לא היה שם אף ילד אחר... התחסנו כמובן - אנחנו ההורים (הילדים קטנים מדי), ובכל זאת: מהחופש הגדול החזרנו את הילדה לגן רק כשבועיים אחרי סוכות - כשהעיר היתה כבר שבועיים ירוקה וכמה ימים אחר כך התגלה ילד מאומת... בידוד... והיא נדבקה. אז היו לי גם קצת פחדים מתופעות לוואי אבל כמו שכתבו כאן אחר כך חשבתי שאם *למרות* שנזהרנו ונשמרנו (גם, הרבה יותר מרוב האנשים סביבנו) זה קרה, זה ממחיש כמה זה רצון ה' וזהו.

איננו מושלמים כי המציאות לא מושלמת.
ולכן ההורות במהותה, היא להתמודד עם האתגרים של המציאות ועם מה שבא אלינו.
לתת לילדינו חוויה של קבלה, השלמה, והתגברות.
התגברות על הפחד, התגברות על אשמה, התגברות על הרצון להיות מושלם תמיד.
קבלה עצמית. קבלה של המציאות כפי שהיא, חלקית ומורכבת. קבלה של עצמי כחלקי, מורכב, מתקשה, מתגבר ומתפתח.
להעניק אמונה, בטחון
שמה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה.
קבלה עצמית של הסערה הפנימית שבה אני כהורה נמצא...
ודוגמא אישית לתהליך פנימי של מציאת רוגע ואיזון, אמון פנימי ודרך...


לילדים שלנו יהיו הרבה כאבים בתהליך הגדילה שלהם, החל מהלידה, עובר בגזים, ממשיך בבקיעת שיניים, וזו רק ההתחלה.
בחיים יש גם כאב.
אני כהורה שם כדי לנחם, להיות איתם, להרגיש שהחיים יקרים וטובים יחד עם הקשיים, והכאבים הם כאבי צמיחה וגדילה גם אם באותו הרגע זה לא נראה כך.
אני כהורה לא אשם ולא אחראי לכל כאב שלהם, גם אם אני הבאתי אותם לעולם, גם אם נכשלתי, גם אם אני עצמי עובר תהליך ואינני מושלם ביכולת שלי לתת מענה לילדים.
זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות.

זה ממש מסדר לי דברים בראש! תמיד קשה לי להכיל את הרגעים של הכאבים - של הילדים ושלי וזה ממש נותן זווית הסתכלות מדהימה מה שכתבת!

לא מגיע לך לסחוב את כל החששות והתסכול האלה עלייך!
זה ממש מרגיש שבהתאמה לרמת הזהירות, רמת האשמה שלך עולה בהתאמה. למה? מה את אשמה?
כמו בכל תחום בחיים אנחנו עושים רק השתדלות והשאר בידיים של הקב"ה.
גם כאן, עשית השתדלות. הו הו איזו השתדלות. יש יגידו יותר מדי. והקב"ה החליט אחרת.
באמת באמת שאין לך מה לסחוב על עצמך את כל האחריות. רבבות אנשים נדבקים עכשיו ורובם לא שמרו שמינית ממה שאת שמרת. את חושבת שהם מרגישים אשמים או אחראיים??
תאמיני לי שלא. אנחנו במגיפה. אין לנו שליטה על זה!

אבל את לחלוטין לא אשמה!
עשיתם מעל ומעבר, עשיתם כל מה שיכלתם. וזה מה שהקב"ה בחר עבורכם.
יש המון שחולים ולא מפתחים מזה תופעות ארוכות טווח (הרוב המוחלט), אז בעז"ה שהכל אצלכם יהיה בסדר.

אם יש לכם ויטמין סי ודי, אבץ, או סמבוק או יש לכם מאיפה להשיג זה יכול לעזור לכם להחלים יותר בקלות בעז"ה

אני מבינה את החששות שלך מאוד, ואת הבאסה...
אבל לאשמה אין שום מקום. לא רק שעשית את הדבר הנכון עשית הרבה יותר מזה. ומה שמחוץ לידיים שלך זה כבר לא באשמתך בכלל

קודם כל חיבוק גדול גדול גדול

איזה קשה זה להרגיש בנוסף לכל הכאבים הגופניים גם רגשות אשמה שאוכלים כל חלקה טובה מבפנים...

 

אנחנו גם עדיין בעיצומה של התקופה הנוראית הזו, ממש כמו מה שתיארת אחד לאחד, כל בני הבית מאומתים.

גם היינו מאלה שנשמרו אולי יותר מדי, בלי לשלוח למסגרות תקופה ארוכה, לצמצם מגע, ועדיין נדבקנו, וב"ה ב"ה שכל השאר לקחו את זה יחסית בסדר, אבל לצערי אני לקחתי את זה ממש ממש קשה, ועד היום (עיברו כבר יותר מ12 ימים) אני מנסה להתאושש, ועדיין זה רחוק מהחלמה שלמה אבל לפחות מתחילים לראות קצת שיפור ואת האור בקצה המנהרה ב"ה...

 

בדיוק נכנסתי היום לפורום אחרי כל הימים שלא יכולתי, וכתבתי על זה בדיוק, אולי איכשהו משהו מזה ידבר אליך "אחינו כל בית ישראל - הריון ולידה

 

אני רוצה לומר לך יקרה ש*באמת* את האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך!

את לא עשית להם שום דבר רע, כלום כלום

הכי הכי לא שיש!

 

מה פתאום שזה באשמתך!

צריך ממש להשליך את רגשות האשם האלה רחוק רחוק מהחלון

את עשית כל כך הרבה, כל מה שיכולת ועוד יותר מזה,

זה לא באשמתך!

לא לא לא באשמתך!

 

 

כך הקב"ה החליט. כך הוא רצה.

כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה.

 

עכשיו בחושך אי אפשר לראות אולי, אבל כשיתבהר לאט לאט תצליחי גם את לראות

 

תתחזקי בתפילה ואמונה שהכל יהיה טוב!

הקב"ה שומר לנו על האוצרות היקרים

רק בידיו הכל. הכל.

 

ה' שומע כל השתדלות שלך, כל מה שנזהרת, כל תפילה, כל דמעה - הכל עולה לפניו יתברך והוא ישלח לכם רפואה שלמה שלמה בלי שום נזק לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך, תאמיני וכך יהיה ב"ה!

 

 

רפואה שלמה ומהירה יקרה וכל הטוב, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר ב"ה!!! ❤❤❤🙏🙏🙏

רוב מי שהגיבה פה התייחסה לרגשות אשם שאת מרגישה.
אבל אני חושבת שהקושי שלך הוא באמת הרבה מעבר לזה.
במשך שנתיים ויתרתם על כל כך הרבה - על מפגשים עם המשפחה, על מפגשים עם חברים, על עבודה בחוץ, על מסגרות לילדים, וכל זה כי האמנתם שנכון להיזהר ולהישמר מהוירוס הלא ברור הזה. כי האמנתם שהסיכונים שבו הם לא רק החשש מאשפוז אלא גם ההשלכות לטווח הארוך שעוד לא ידועות.
ואחרי שנתיים שלמות של זהירות, עם כל המחירים שלה, בכל זאת נדבקתם. ואתם מרגישים רע, וזה גם קשה פיזית, וגם קשה נפשית לראות את הקטנים שסובלים.
אבל אני חושבת שהקושי הגדול שאת מתארת זה החשש הגדול ממה שזה יגרום לכם בטווח הארוך, ובגלל החשש הגדול הזה, את מרגישה גם רגשות אשמה גדולים שאולי בגללך כולכם נדבקתם. ואולי יש פה גם איזושהי הרגשת 'כישלון' על שנדבקתם אחרי שה'מטרה' של כל המאמץ הזה היתה לא להידבק.

אני מאוד מאוד מבינה את המקום שלך.
גם אנחנו עושים מאמץ גדול לא להידבק, ומשלמים על זה מחירים מסויימים (לא באותה רמה כמו שתיארת עליכם, אבל כן יש מחירים אם בוחרים להיזהר יותר).
ואני חושבת שכשמנסים לשכנע אותך שבעצם זה לא כל כך נורא שנדבקתם, זה גורם לקושי מהכיוון השני - אם גם ככה נדבקנו בסוף, וגם ככה אולי זה לא כל כך נורא, אז אולי כל המחירים ששילמנו על הזהירות עד עכשיו היו מיותרים?
ואם את לא רוצה לקבל את זה, כי את מאמינה שזה כן היה נכון, אז את נשארת עם ההרגשה שנכשלתם, שלא הצלחתם להיזהר ממה שהאמנתם שבאמת יכול לסכן, ועם הרגשות אשמה על מה שכן גרם להדבקה בסוף.

אבל אני חושבת שאם מתייחסים לזה באמת ממקום של אמונה, זה יכול לעזור לראות את הדברים בצורה אחרת.
עד עכשיו עשיתם מאמץ גדול להיזהר, כי זה מה שהאמנתם שנכון. זה לא היה סתם, זה באמת עזר לכם להישמר מהזנים הקודמים של הקורונה שהיו אלימים יותר, וגם להידבק רק כששניכם כבר מחוסנים ומוגנים יותר.
למה בכל זאת נדבקתם עכשיו? כמו שכבר כתבו פה- אם למרות כל הזהירות נדבקתם, ברור שזה רצון ה'.
למה ה' רצה שתידבקו למרות כל הזהירות שלכם? אי אפשר לדעת. אבל אפשר להאמין שבטוח זה לטובה. ואפשר גם להפוך את השאלה של 'לָמָה?' לשאלה של 'לְמָה?' - מה ה' רוצה מכם בסיפור הזה? מה הוא רוצה ללמד אתכם?(אין לי תשובות פה כי זה אישי, אבל כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזו, או שואלת את ה' את השאלה הזו, הרבה פעמים התשובות עולות מבפנים).
זה מתחבר גם לדברים ש@תיתי2 כתבה כל כך יפה - מה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה. זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות. (ציטטתי כי זה פשוט כל כך מדוייק שאין לי מה להוסיף. כמובן ששווה לקרוא את כל התגובה במלואה...)

ומה לגבי העתיד? ההשלכות לטווח הארוך?
קודם כל, לחשוש מזה זה בטוח לא יעזור. פחד ולחץ בוודאי פוגעים בבריאות, ואין להם שום אפשרות לשנות או להפחית את התופעות לטווח הארוך.
מה שכן אפשר לעשות זה להתפלל. לא רק עליכם, אלא על כשניים וחצי מיליון חולים ומחלימים בארץ (ואפילו יותר, כי יש הרבה שחלו בלי לדעת), וגם על כל שאר החולים בעולם. להתפלל שהקב"ה ישמור על כולם מתופעות לוואי והשלכות לטווח הארוך.
ולהאמין שגם אם נראה תופעות לא רצויות, זה חלק מרצון ה', ויש לזה תפקיד במהלך הכולל של העולם, שאולי אנחנו לא מבינים את הסיבה אבל בטוח הכל מתוכנן והכל לטובה. (ושוב - מה שתיתי2 כתבה נכון גם לכאן...)

בעז"ה שיעבור לכם בקלות, רפואה שלמה במהרה, ושכולנו נעבור את התקופה הזו בשלום ונגיע כבר לגאולה השלמה בקרוב...

אנחנו במקום מאוד דומה, רק שפחות נזהרנו כי אין לנו יכולת לעבוד מהבית.
וגם אחרי שנדבקנו אני לא מצטערת לרגע על מה שעשינו, ושילמנו מחיר גבוה.

וכמובן עלו לי הרבה מחשבות איזה מיותר זה היה וכמה בזבוז, ואם רק....

אבל זה לא - גם כי באמת אני מאמינה במחויבות שלנו להשתדל במה שנראה לנו נכון וה' בסוף מחליט מה יצא מזה.
וגם- אם ח"ו נגלה תופעות אני אדע שעשיתי את המירב שיכולתי, ואם לא הייתי עושה אותו כן הייתי אוכלת את עצמי ועכשיו אני כמובן אצטער מאוד מאוד אבל לא ארגיש אשמה, כי ניסיתי.

איזה מדהימה את!! עזרת לי להתקדם עם משהו בפנים שהייתי תקועה איתו.. תודה רבה!!!

האמת שעבר לי בראש כשקראתי אותה שפה נעוצה נקודת קושי רצינית ולא הצלחתי לנסח את זה..

עשינו כל מה שיכולנו להימנע מהקורונה - ולא הצלחנו. מרגישה שנכשלנו.
אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית ופוגשים משפחה וטסים לחו״ל. אנחנו לא עשינו שום דבר מזה ועדיין הקורונה הגיעה אלינו.
וזו הרגשה של כשלון ושל למה אנחנו חטפנו את זה, מרגישה שנכשלתי בהגנה על המשפחה שלי, ממש ככה.

והעובדה שבאמת נזהרנו, שלא נדבקנו בגלל חוסר זהירות אלא כנראה באמת צירוף מקרים אומלל - לא מעודדת אותי. כי מה זה משנה למה? נדבקנו וזהו.
כל כך השתדלנו ולא הצליח לנו.

ואני ממש לא חושבת שזה כלום ולא נורא, וממש שמחה שעשינו את כל המאמצים לא להידבק עד עכשיו, למרות המחיר שזה גבה מאיתנו. פשוט מתבאסת ממש שבסוף זה תפס אותנו גם ושם אותנו ואת הילדים שלנו בסיכון. חשבתי שעם כל הזהירות זה לא יקרה לנו והתבדיתי.

אם הילד היה נדבק בגן נניח אולי היה יותר קל לי לקבל את זה. כי זה לא בשליטתי. אבל זה שההדבקה הייתה מתוך הבית - אולי זה מה שיותר קשה לי. כי אם הייתי הולכת ביום אחר או בשעה אחרת ואם ואם ואם - לא היינו נדבקים.

לגמרי מרגישה אשמה.

עם הבאסה אין להתווכח! ברור ומותר לך להתאכזב חזק, זה באמת מאכזב שמתאמצים מאוד על משהו חשוב ולא מצליחים.
מותר לך להתאבל על המאמצים וחשוב שתרשי לעצמך לכאוב
ומבינה את תחושת הכשלון....זה רגש טבעי

אבל לא להרגיש אשמה. ממש ממש לא

לגבי הפסקה האחרונה- מה שחשוב הוא לא מי זה שהדביק, זה משהו שמחוץ לשליטה, הידבקות והדבקה זה לא משהו רצוני .
הדבר היחיד שמעניין זה "איך"-
אם היית מזלזלת, לוקחת אותם לחתונות בלי תו ירוק, פוגשת מבודדים, מוותרת על מסיכה בתחב"צ - הייתי מסכימה איתך שזה אחריותך (ולא שבהכרח זה נורא, אבל אני אישית שותפה איתך לתפיסה שחובתנו כהורים לנסות למנוע מהם את הסיכון הזה)

אבל ברגע שעשית את המירב מהצד שלך בתחום ההגיוני (ואצל כל אחת זה אחרת) ואצלך נשמע שעשיתם הרבה יותר מזה אפילו- אז עשית את המירב. ומפה זה לא בשליטתך אלא בשליטת הקב"ה
ואם היה נדבק במיון ח"ו שהיית לוקחת כדי להציל את חייו במידי?(סתם דוגמא סופר קיצונית) ברור שלא היה מה להצטער שהלך למיון. יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם ואי אפשר לעצור לחלוטין את החיים בשביל להיזהר ממשהו אחר

אי אפשר לא ללכת לרופא, אי אפשר לא לקנות תרופות (טכנית אפשר להזמין, בסדר, אבל זה מעשה שהוא מעבר להשתדלות נורמלית כי הסיכון עם מסיכה בביקור קצר הוא אפסי)
אז מהצד שלך תהיי הכי רגועה שיש- עשית מה שיכולת

אני שותפה לתפיסה שלך ולכן מרשה לעצמי לומר לך- לדעתי גם לשיטתך עשית הכי נכון שיש! אתם הורים מעולים ודואגים!!!!

אבא שלי רופא משפחה. הוא רואה את כל הגילאים, את כל האוכלוסיות. ולגבי האומיקרון הוא אומר, שאי אפשר להיזהר ממנו. פשוט אי אפשר.
גם מטופלים שלו שאומרים שהם היו סגורים בבית לגמרי, לא פוגשים אף אחד, נדבקו. אי אפשר להתנגן מפניו לחלוטין, זה לא אפשרי.

זה לא קורה רק לכם, זה קורה לעוד הרבה, שעד עכשיו ממש הקפידו והצליחו לא להידבק, בכל הזה לא מצליחים.

אז באמת תורידי כל אשמה מעצמך. זה פשוט לא קשור אלייך ולא קשור למה שעשית.

נשמה.
גם קורונה וגם שק שלם של רגשות אשמה.
זה ממש יותר מידי בשבילך.
בבקשה , אל תדוני את עצמך לכזאת כף חובה.
היה לך חשוב להיזהר ולהישמר, עשית את זה מעל ומעבר ברמה שרוב האנשים בכלל לא חשבו עליה,
אבל יש גבול לשליטה שלנו בחיים שלנו.
אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתינו ולא מעבר לזה.
את יודעת, בבור של יוסף היו נחשים ועקרבים. מסבירים, מתורת ר' נחמן, שהנחש מכיש מקדימה, והעקרב עוקץ מאחורה.
הנחש מסמל את האנרגיות המותרות שאנחנו מוציאים על לדאוג למה שיהיה בעתיד.
העקרב מסמל את האנרגיות המיותרות שכרוכות בהתבחבשות בעבר.
נראה לי שבעבר והעתיד, שניהם עכשיו ממש ממש מטרידים אותך מעבר לרמה המאוזנת והנכונה.
איך אני יודעת?
כי את עצובה מזה.
ולהנות עצוב זה אף פעם לא סימן למהלך טוב ונכון.
אז ממש ממש, בבקשה, תזרקי שניה את הנחשים והעקרבים שגורמים לך לכזאת דאגה ולכאלה רגשות אשם, תזכרי שה' מנהל פה את העניינים,
ותנסי להתמקד בהווה- לטפל בעצמכם כמה שאפשר כדי שתעברו בטוב את המחלה.

הרבה מזה רלוונטי ממש גם לי.
איזו הבנה מדהימה לנפש האדם יש לך, ואיזו הסתכלות אמונית טובה!
הלוואי שאלמד (בדרך הטובה!) לתרגם כל פחד לתפילה.

כל הכבוד על הזהירות, אבל לצערנו האומיקרון לא מבחין בחיסונים ומחלימים... תעברו את זה בע'ה ושתהיה לכם רפואה שלימה במהרה!! את לא אשמה בכלום. זה מה שה' רצה.

שולחת לך חיבוק גדול, נשמעת חוויה לא פשוטה.
מה שאני מציעה לך, קודם כל להתייחס לזה כמו שזה, כאובדן של חלום מאד מאד משמעותי וחזק שהיה לך, אובדן של בריאות, זמנית בעזה, אבל עדיין אובדן. ועל אובדנים מסויימים צריך ממש חעשות תהליך של אבל. את יכולה לקרוא על שלבי האבל הפסיכולוגיים, ולהבין שהשלב שאת נמצאת בו עכשיו הוא הכי נורמלי בעולם
דבר שני זו החרדה שלך מההשלכות של האומיקרון. לגבי זה יעזור לך לפי דעתי טיפול cbt ממוקד, או שיחה עם רופא טוב, אפילו רופא פרטי שאת סומכת עליו. כי אנחנו חיים בעוחם שיש בו סכנות, נכון, השאלה איך אנחנו מתמודדים איתן בצורה שלא פוגעת לנו בנפש

כי הרופא שלי המליץ כי אני עם מלא חוסרים שנשארו כנראה מההריון, הלידה וההנקה... ואת המולטי ויטמין הקאתי..
והוא אמר שהאבקה נספגת גם יותר טוב, ישר בדם או משהו כזה.
זה קצת חופר יותר מפשוט לבלוע כדור..
זה בטעם פטל..לא ממש טעים אבל לא מגעיל. לא עשיתי שוב בדיקות גם מאז שהתחלתי לקחת אז לא יודעת.. אבל הרופא נשים שלי שהוא ממש מקצועי המליץ לי

יש לאלטמן גם ברזל באבקה, אותו דבר, אבל בטעם תפוז. הוא האמת ממש טעים לי, וגם העלה לי את הברזל בטירוף. אחרי פחות מחודש שלקחתי, וכן שכחתי לפעמים... עלה לי הברזל מ11 ל13. ואני עם אנמיה...גם אחרי סדרת עירויים בהריון הגעתי בקושי ל12...
אבל זה יקר... בערך 100 שח ל30 שקיות
 

איפה קנית? באתר שלהם?

אפשר להזמין מהאתר שלהם, וגם מהסופר ספארם

ראיתי שיש בו כבר.

נראלי ראיתי בסופר פארם או איזה בית מרקחת את האבקה של אלטמן של מולטיוויטמין

כבר חששתי שהיא המציאה כי לא מצאתי כלום

נשמע יעיל?
נראה לי מגניב

אבל אולי לא, לא יודעת...
הייתי משווה את רשימת הוויטמינים לרשימה ברגיל

מישהי כאן כתבה שיש משהו של נשים.
נראה לי @פנסאי

אבל תודה על החיפוש ❤️

אבל היא כתבה איפה אפשר לקנות/אפשר לראות מהתמונה בהמשך השירשור מה לחפש.

ב״ה

אם טוב לך קישור לאמזון או אתר אחר בארהב אני יכולה להביא קישורים

Doctors Finest Prenatal Multivitamin – with Folic Acid, Iron & Zinc Gummies – Vegetarian, GMO Free & Gluten Free – Tooth Friendly – Great Tasting Raspberry Flavor Pectin Chews – 90 Jellies [45 Doses] https://www.amazon.com/dp/B07K7YF3BZ/ref=cm_sw_r_cp_api_glt_i_KP1MZCJKMVSEX34MBMF5

ויש גם את זה- פחות ילדותי. מרקם יותר אבקתי-

Maxi Health Chewable Prenatal Multivitamins, Flavor, Chewies, Kosher Cherry, 90 Count https://www.amazon.com/dp/B00BZ4ROPO/ref=cm_sw_r_cp_api_glt_i_EZ4Z90P1BKWX1Q7QZPB6

ולא ידעתי על הג'לים
מגניב
אנסה לחפש אותם

כי כרגע אני לא לוקחת כלום כלום
וזה עוד יתנקם בי

ואמא היא היצור הכי מעניין להסתכל עליו אז את בטוח לא משעממת אותו 😍
בכל אופן אם את רואה שגירויים מרגיעים אותו אז תנסי לתלות מולו משחקים, אקורדיון עם תמונות וכאלה ולראות אם זה מעניין אותו. אבל הוא ממש פיצי...
אולי הוא פשוט אוהב רעש? אז כשיש אנשים מדברים זה מרגיע אותו? את יכולה לנסות להדליק מוזיקה או כל מיני רעשים מרגיעים (רעש לבן - מאוורר, מכונת כביסה, מים זורמים)

חוץ משילב שיש להם מועדון להריוניות..

אני הרגשתי סביבות 19-20. עדינות שהלכו והתחזקו.
ערכת לידה הזמנתי בחודש שמיני כזה מסימילק

בהריון הראשון שליה קדמית שבוע 19, בהריון השני שליה אחורית ב14 היה ממש נראה לי שאני מרגישה אבל ב15 זה כבר היה ברור (זה נחשב ממש מוקדם!!). מניחה שכמה שבועות אח",כ זה כבר היה יותר חזק..
ערכות לידה- אני לקחתי את של הסופר פארם ובאמת היה חסר בעיה סניפים, אבל בכל מקרה אפשר רק עם תעודת לידה

וזה מתחזק תוך זמן קצר מאד
אבל אצל כל אחת זה אחרת
לי זה ממש מפריע לישון

ערכות לידה אחרי הלידה

חלק בשבוע 14-15

הראשון בשבוע 19
והאחרון דווקא- בשבוע 22-23 רק!!

חזק רק בהמשך - 26-27?

ערכת לידה של סימילאק אהבתי אפשר לפני הלידה ועם דליח עד הבית..
וגם סופר פארם נחמד אבל רק אחרי

היה ממש מרגיע לקרוא לגבי התנועות.

ואשמח לדעת מאיזה שבוע בערך. ניתן להזמין ומאיפה.תודה!

הן יותר זולות?

ולפעמים גם סבון בגודל מלא

ובשל סופר פארם מטרנה

אמרה הבחורה בשבוע 16 שאין לה ניסיון עדיין עם מחירי מוצרי תינוקות 😏
אבל באמת, לא נשמע כמו משהו שלא כדאי לפספס. אני מפספסת משהו?

תמ"ל זה גם יקר..
אז רק המוצרים האלה זה יוצא משתלם
חוץ מזה שאת מקבלת דוגמיות ובמקום לבזבז מלא כסף לנסות כל מיני מוצרים בגודל מלא.. את מקבלת בחינם ורואה נגיד איזה משחת החתלה את אוהבת/ איזה סבון תינוקות וכו...
גם הדברים המוקטנים האלה מעולים פשוט לנסיעות ויציאות מהבית.
מעבר לזה שפשוט אותי זה נורא הלהיב וריגש בהריון הראשון 🤗🙈
עזר לי לעכל שזה ממש אמיתי, דווקא הדברים הקטנים האלה עזרו לי להבין שממש יהיה פה תינוק וזה מטורף🥰

עולה בערך 30 שח אם לא יותר, לכן זה משתלם.
מה שכן, צריך לזהות באיזו ערכה יש את הסוג של הבקבוק והמוצץ והתמ"ל שאוהבים ולקחת אותה.

אני באמת לא לקחתי שום ערכה כי לא מצאתי ערכה כלבבי. (אז זו באמת לא "חובה" או משהו שאי אפשר לפספס)

אז זה מעולה לקחת שתיים שונות ובאמת להתנסות ולראות מה התינוק יותר אוהב..
זה היה לי ממש מעולה שעל ההתחלה היה לי בקבוק ומוצץ של מאמ ובקבוק ומוצץ של אוונט.. ככה יכולתי לנסות ולראות..
פעם הבאה, לא יודעת אם בכלל אקח ערכות לידה, כי באמת יותר יודעת מה המוצרים שאני אוהבת..פחות צריכה את הניסוי והטעיה הזה...
ויש פה מספיק מוצצים חדשים שהבת שלי לא אהבה
ובקבוקים יודעת איזה סוג אני אוהבת ויש לנו פול בבית כי כמעט מגיל 0 הבת שלי רק עם בקבוקים..
אז מאמינה שרק נקנה פטמות חדשות...
אבל לא באמת יודעת🙃נחיה ונראה..
מה שאני באה להגיד זה שלהריון ראשון בעיני זה מעולה ממש! וגם מאד משתלם...בהריונות הבאים אז תלוי בצרכים אבל הרבה פחות מבראשון..

הבנתי את הפוטנציאל 🤩
אין הגבלה על כמה חבילות לידה אפשר לקנות? אם זה מחברות שונות כמובן...
ואיך בהתחלה אמורים לדעת מה אוהבים ולפי זה לקנות ערכה אחת ולא אחרת? (מופנה למה ששחרית כתבה)

בהתחלה באמת לא יודעים, ואז יש לערכות האלה יתרון (חבל שלא הכרתי אותן אני אחרי הלידה הראשונה🙂)

אני לקחתי 2
אחת של סימילאק וצעדים ראשונים
אחת של מוצצים
וזה היה מעולה, כי הן די שונות
אז זה הספיק לי🙂
לגבי השאלה שלך, לכן כתבתי כבר בהודעה הקודמת שבהריון ראשון כדאי לקנות שתיים שונות❤

של שילב פחות משתלמת בעיני, עולה 40 שקל, ולא יותר שווה מהערכות האחרות..אפילו כשאני בדקתי היו שם פחות דברים..
וסופר פארם תכננתי לקחת, אבל זה רק אחרי הלידה..צריך להביא תעודת לידה..אז פשוט לא הגעתי לזה ואז כבר שכחתי🤷‍♀️

בשבוע 16 התחלתי להרגיש בועות מידי פעם

מחר אני בשבוע 18 וזה כבר ממש בעיטות קטנות

בעלי שם לי יד על הרחם היום והוא בוודאות הרגיש בעיטות היה מרגש

אבל אצלי זה הריון שלישי

בהריון ראשון בפירוש זה היה מאוחר יותר

קודם כל חיבוק גדול !

זה תקופה מעצבנת שהכל מתחרבש, זה עובר מנסיון!

 

באסה ממש על החלב, זה משהו שכסף לא קונה, השעות שהשקעת על זה...מבאס...

 

אולי שמשהו יעזור לך קצת עם הקטן, לכי תתאווררי לך, תכיני קפה ותשבי לעצמך עם מוזיקה מרגיעה- לי תמיד זה עוזר.

 

מבחנים זה גיהינום לאמא, כי יש דברים לא צפויים, זה לא כמו רווקה,

תמיד אני אומרת לכל מי ששואל אותי על הממוצע שלי,

 

שכל מבחן שעברתי בציון לא גרוע ויתרתי על מועד ב לטובת הילדים, מעדיפה ממוצע פחות טוב ולחיות בנחת,

 

אולי תקבעי עם משהי שכן יודעת את החומר לעשות לך הרצה במוצש, עכשיו מוצש הוא ממש ארוך,

 

ואז מנסיון שלי תעברי על מבחנים משנים קודמות, זה החזרה הכי יעילה,

 

חיבוק על מה שאת עוברת זה עובר בסוף!

 

כיף שאת מבינה אותי...

ותעדכני שמצאתם את הגביע. ממש מבאס

אני חוששת שבטעות מישהו זרק אותו לפח

נשמע סיוט ואני מסוגלת לבכות בקלות מכל זה...

איתך בלב!!❤❤❤

וואי קשה ממש ממש חיבוקענק!!!!
לגבי המבחן תשחררי בסוף זה יסתדר איכשהו...
חיבוק ענק ובהצלחה ענקית!!!

תדמיינו מלא לבבות כי אין לי איך לעשות

 

הבוקר פתאום קלטתי שכל השבוע שהיינו בבי"ח עם הקטנציק אף אחת מהמשפחה של בעלי חוץ מחמותי ומגיסה אחת מהממת, אף אחד לא התעניין בשלומנו בכלל, לא שלךח הודעה, לא התקשר, לא כלום. אז חטפתי עליהם קריזה ובכיתי מלא.

אז מצד אחד נוסף לי משהו להתעצבן עליו אבל הבכי קצת שחרר לי את כל העצבים

לא קל..

ישנה בלילות ועובדת , וכשבאה הביתה מנסה בכוח ללמוד למבחן של יום שני אבל מוצאת את עצמי נרדמת על המחשב קורסת , השם יעזור בהצלחה לנו מקווה שנעבור את זה בטוב !!!

אבל לא בא לי!!! כבר דחיתי מבחן אחד בגלל הלידה. ויש גם עבודות...

בגלל הלידה אולי?

אם כן, לא הייתי ניגשת למבחן שאני בטוח נכשלת בו.
תגידי מועד ב, ואם לא ילך, אז מועד מיוחד

יכול להיות. ב"ה הם ממש מתחשבים בי ב"ה. רק שאני שונאת לדחות מבחנים...

 

הכל יחד ועוד אחרי אשפוז ואחרי לידה. הרגשות שלך ממש לגיטימיים. חיבוק גדול!!!
הלוואי שדברים יסתדרו קצת.
בהצלחה רבה

איך הקטן עכשיו?

ולמה אתם צריכים לקנות גביע חדש, אם קבלתם את זה מתנה?

 

עשרות (!!!) שקיות, סטוקים שאגרתי בדם, הלכו לפח. אי אפשר לתאר את התחושה. זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. מחבקת אותך ומזדהה

אבל זה עובר. והיום אנחנו פשוט צוחקים על זה. מסתכלים על זה כחוויית עבר

בד"כ לא גורם לתופעות לוואי יותר מידי..
ניסית גם טיפול פסיכותרפי?

או את התחליף שלה סרטרלין די הרבה שנים.
לא חוויתי תופעות לוואי משמעותיות. לעומת זאת כשהשתמשתי באמצעי מניעה לדומא תופעות הלוואי היו הרבה יותר קשות. אז בקטע הזה של תופעות לוואי לא הייתי חוששת יותר מידי.
לגבי זה ששואלים אם אני לוקחת תרופות זה רק במקרים שצריך וחשוב לדעת, ואני אישית לא מתביישת בזה ואין לי בעיה לומר כשצריך, מצד שני אני גם לא מספרת לכל אחד שאני לוקחת כדורים.
לגבי התלות - אני מתייחסת לזה כמו למשקפיים. זה לא פתרון קסמים שמעלים את הבעיה, אבל זה עוזר להכניס לפרופורציות ולהתמודד בצורה יותר טובה. יכול להיות שאפשר להתמודד גם בלי הכדור, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה, בדיוק כמו שאפשר להתמודד בלי משקפיים, אבל זה מאוד מגביל. אגב זה לא חייב להיות לכל החיים אפשר לקחת את הכדור לתקופה, לשלב עם טיפול ובהדרגה כשהמצב משתפר ובליווי של איש מקצוע כמובן להפסיק עם הטיפול התרופתי.

כמעט בלי תופעות לוואי וגם ההסתגלות אליו והגמילה ממנו לא ככ קשים.
לקחתי שנה והפסקתי כשהצלחתי להתאזן בעזרת שיחות בלבד(טיפול פסיכולוגי) את הטיפול אני ממשיכה וכנראה אמשיך עוד הרבה שנים.. יכול להיות שיהיו גם תקופות שאצטרך לחזור לכדורים וזה גם בסדר.
זה לא תלות.. זה צורך נקודתי רפואי שיש לו מענה. דיכאון זה שיבוש באלקטרודות במוח. כשל טכני שצריך תיקון. כדורים לאיזון רגשי הם ממש לא בהכרח לכל החיים.
אם היית פוגשת מישהו ששבר את הרגל, ולא מוכן ללכת עם קביים כי מה יגידו.. והוא איכשהו סוחב את עצמו בקפיצות על רגל אחת והיתמכות הזויה בקירות.. זה היה נראה לך הגיוני? מינהסתם לא..
אז ככה בדיוק גם סרנדה.

וזה אומץ אדיר ללכת לפסיכיאטר, ולהיעזר, וזו לא בושה. נכון, זה לא משהו שנלך ונצעק לכל העולם, אבל גם מי שצריך תרופה ללחץ דם לא צועק את זה לכל העולם...
לצערי לתרופות פסיכיאטריות יש יח''צ גרועים. וממש לא בצדק.
את גיבורה ואמיצה. וממש מעודדת אותך לקחת.

אם זה רק ככה לא הייתי נבהלת, זה אפשרי אחרי לידה
אם קורה עוד הרבה או שהדימום מתחזק מדי כדאי להיבדק

גם שלי ככה עכשיו וזה ממש מפרק אותי... אבל הוא עוד קטן אז אני עכשיו מתחילה לעבוד כדי לסדר לו את השינה.
איך השינה שלה במהלך היום?
מה קורה עד 12-1 בלילה?

משחקת, לא עוזבת אותי לרגע

הייתי מתחילה בלסדר לה את השינה ביום ואז עוברת ללילה (הגיוני שזה כבר יסתדר מאליו).
תעשי חיפוש בגוגל "חלונות שינה", יש המון יועצות שינה שכותבות על זה.
תתחילי מללמוד את סמני העייפות שלה ולמצוא דרך שבה היא כן נרדמת ותראי לפי החלונות כל כמה זמן היא אמורה לישון. זה יכול להיות תהליך קשה אבל זה משתלם בסוף.
בהצלחה רבה רבה!!

ומוסיפה,
כדאי בבוקר לצאת החוצה לשמש (לא השבוע כנראה🧐), ככה ב8-9 בבוקר כשהיא קמה תצאו לטיול.
השמש מייצרת מלטונין שעוזר לשינה, וזה ממש יעיל בלסדר את השינה.

אנסה לעזור...

הלילה הוא נגזרת של היום.

בגיל הזה חשוב שייכנסו לשנת לילה בין 18 ל20.
אלה שעות המלטונין.

מתעוררת בבוקר סופית בסביבות 8-9
יונקת
ישנה עוד 40 דקות
משחקת נדבקת אלי
אוכלת מוצקים
משחקת נדבקת אלי
יונקת ונרדמת ל15-30 דקות
ככה כל היום...
מקלחת סביבות 6

מתחילה לנסות להרדים, לא מצליחה. מקסימום מצליחה אבל היא מתעוררת אחרי פחות משעה.
רק ב11 מתחילה לשפשף עיניים ואז שעה בערך לוקח להרדים עם בקבוק או הנקה..
ואז סבב הלילה הנ"ל

זה נמשך כבר 3 4 חודשים, ככה ששיניים זה לא...
יכול להיות עייפות יתר אבל היא לא ישנה נורמלי ביום

לא בטוח שיעבוד, אבל זה מה שאני עושה בגיל 6.5 חודשים -
מעירה בבוקר ב7
מניקה
ארוחת בוקר אם רוצים ב8 וחצי
והנה לפני השינה
הרדמה לשנת בוקר ב9
ארוחת צהריים ב11:30
הנקה או בקבוק ב12:45
שנת צהריים מ13
הנקה או בקבוק ב16
אם לא ישנה הרבה, אפשר סביב 17 להרדים ל15-20 דקות
18:30 ארוחת ערב
19 מקלחת
19 וחצי הנקה ולישון

לפעמים מקדימה מעט את הארוחה ל18 אם עייף מאוד.

חשוב לסנכרן את השינה והשעון הביולוגי (אור-חושך).

מקווה שאם תתמידי בזה תראי שיפור...

ולנסות להעביר ל1 ..
ולהקפיד על שעות מדויקות בהתחלה זה קשה אבל אח"כ משתלם

ושוב נרדמה עכשיו, בטוח תקום בקרוב

תנסי שתישן שעתיים עד שיסתדר לה השינה

היום ישנה שעה וחצי, מ5וחצי עד 7
עכשיו הרדמתי אותה, שזה יחסית מוקדם בהשוואה ללילות אחרונים.
אני מאוד מקווה שהיא נרדמה לכמה שעות טובות (לפחות 4)

מאוד מעריכה את השיתוף והעזרה שלך.

בערך מגיל 4 חודשים נוצר סדר יום, כמובן אם חריגות כאלה ואחרות.

למשל בערך -
קם 7
ישן 9-10:30
ישן 12:30-14:30
ישן 17:15-17:35
שנת לילה 19:30

עם הזמן שנת הבוקר התקצרה 9-10
ולפעמים כבר לא נרדם

אחר הצהריים

גם אצלנו יש תקופות כאלה, לא פשוט בכלל!

יש סדר יום קבוע? איך היא ישנה במהלך היום? יש טקס שינה? אולי זה נובע מעייפות יתר, ואז היא ישנה לא טוב? אולי צומחות לה שיניים שמציקות לה? כמה זמן זה ככה?

אולי תנסי באמת דבר ראשון לסדר את השינה ביום
להרדים אותה כשמתחילה להראות סימני עייפות
ואז לאט לאט תסדרו יותר את הלילה.

אצלי הסתדר באמת רק כשגמרתי מהנקה, בסביבות גיל שנה וקצת..

וגם עזר להכניס דרך הרדמה שהיא לא הנקה וזורמת לתינוקת אצלנו עבד הרדמה במנשא על הגב אני יודעת שנשמע לא טוב אבל זה הדרך היחידה שהצלחנו להרדים לא בהנקה. והיא ילדה שלישית!! פשוט עקשנית שאיייןןן דברים כאלו..

ובסוף.. אצלנו שום דבר לא עזר עד שפשוט קצת גדלה ובגיל שנה דברים התחילו להסתדר.. בינתיים תנסי לראות מה יכול להקל עלייך גם אם את לא מצליחה לשנות את הסדר יום שלה..

גם אצלנו עד עכשיו הולכת לישון ב11 כי אם משכיבים לפני זה כל הערב הרדמות חוזרות..

מנסה לקבץ הכל אלי לצורה יישומית
מבאס ששבת עושים אצל החמות, ששם אין ממש תנאים לתינוק וגם אני והיא לא מסתדרות. יותר קשה להיות ערים ככה בבית זר.

ריפלוקס בד"כ פולטים המון אבל לא את הכל.
בהקאה זה יוצא כזה בלחץ, אם הוא לא שוכב זה יותר כמו בקשת לעומת ריפלוקס שפשוט יוצא כמו פליטה

חשוב מאוד להבחין בינהם כי אם זה אי סבילות לחלב הפתרונות הם אחרים לגמרי

ובכללי צריך להתיעץ עם רופא לפני שמחליפים למטרנה "מיוחדת" כי חשוב לוודא שזה באמת הפתרון המתאים, יש להם חסרונות כשלא באמת צריך אותם ולא רק במחיר

אבל חייבים להקפיד לשטוף היטב היטב את הבקבוקים אחר כך

וכמובן לייבש טוב/ לא לסגור את הבקבוק עד שיבש

תודה!

שימי לב שאת שוטפת היטב עם סבון את הבקבוק אחרי כל האכלה,
ופעם ביום עושה סטריליזציה במיוחד אם מדובר בתינוק קטן.

יכול להיות שגם לא מתייבש טוב אז תאווררי אותם שיתייבשו באוויר זנ הכי חשוב

יכול להיות שזה קשור גם ללחות המטורפת שיש בבית🥴
הכל פה מעלה עובש....
בית מסריח
ככ מחכים לעזוב אותו כבררר
אבל האמת יצא לי לשמוע על זה מעוד נשים
אז חשבתי שזה דבר נפוץ..
קרה לי יותר עם חלב אם..עכשיו כשהיא עם מטרנה קורה הרבה פחות

תשימי את הבקבוקים באוורור בחלון אחרי שאת שוטפת ומרתיחה
וכמובן תאווררי הרבה את הבית.

אם אני לא טועה כתבת פה לא מזמן שאתם רוצים לעבור?
הרבה בהצלחה ❤️
אתם לא מוצאים משהו?

זה לא קורה כל הזמן.. קרה אחרי כמה חודשים של שימוש. והתלבטתי אם יש איך לנקות/למנוע, או שזה הגיוני להחליף פעם ב🙂זה היה אחרי 4 חודשים של שימוש אינטנסיבי..אולי אפילו טיפה יותר..רציתי לדעת אם יש דרך לנקות את הישנות או שעדיף פשוט לזרוק אותם לפח..
ברגיל משתדלת לא לזרוק סתם כי אנחנו גם קצת לחוצים כלכלית, אבל עם בריאות של תינוק לא משחקים. .

כן כן, לא טועה בכלל! מתים לעבור!!
גם מהבית, אבל גם מהיישוב...
לצערינו עוד לא מצאנו מקום שעונה על הצרכים שלנו
הלוואי הלוואי שנמצא!!
תתפללו עלינו❤
תודה יקרה שזכרת!!
מחמם את הלב🤍🤍🤍

מכן סטריליזציה יהיה לך נוצץ כמו חדש


בעזרת ה׳ תמצאו בקרוב
צריך הרבה השגחה למציאת דירה
שיהיה בקרוב אמן ❤️

כן לגמרי..
הבעיה שזה אפילו לא רק דירה, זה גם מקום..
אמן! הלואי!
♥

הבקבוקים של מאם יש שיטה לסטרליזציה במיקרוגל

יש לנו בייבי גוגר אבל האמבטיה שלה קצת נוטה. כאילו דם זורם להם למוח כשהם שוכבים שם.
זה משהו בכל העגלות שלהם.

אם לא מניחים את האמבטיה בצורה נכונה אכן היא נוטה ומורידה את הראש לכיוון מטה. תבדקי שאין משהו שמפריע למנגנון מ2 הצדדים לנעול בצורה מיטבית.
אני אישית שמתי לב כשאני שמה את האמבטיה על הטיולון עצמו ולא מורידה את ההכיסוי שמש הכיסוי עצמו מפריע לאמבטיה להתחבר בצורה טובה.
אחרת, אין עם זה בעיה.

אני איתה עם 2 ילדים.
וזה מאז ומעולם ככה.
בילד השני שמנו קלסרים כבדים מהצד השני.
וקראתי גם פה שזה בעיה ביצור שלהם.

את הבד של הטיולון על העגלה עצמה?
שמת לב לחיבור בין המתאמים לעגלה ובין המתאמים לטיולון?

אצלם באמת ראיתי הטייה מסוימת גם בחיבור של הסלקל אבל רק אם הוא מחובר בצורה לא נכונה.

שנית, יכול להיות שחיברת את המתאמים לעגלה בצורה הפוכה (מתאם צד ימין חיברת לצד שמאל ולהפך) כך שהיא נוטה אחורנית במקום להיות יציבה ושטוחה בקו ישר עם הריצפה.

בלי טיולון. איך אפשר בכלל לשים את האמבטיה עם הטיולון?. וגם למה?
מתאמים של האמבטיה כמובן.

העגלה ישרה. אבל כשנוגעים בה היא זזה.
ואמרו לי שזה בולם זעזועים פעם.
שטויוץ. לא נראה נוח.

לדעתי בסיטי מיני אין אפשרות לטיולון משני הכיוונים
והזווית הכי יושבת היא יותר שוכבת מהסיילו.
בסיילו יש 3 מצבים לטיולון ובסיטי מיני הרגיל יש מין חוט שאפשר לכוון. (מדברת על סיטי מיני הישן)

ראיתי שיש לו גם גב קשיח

אפשר לשים את הטיולון לשני הכיוונים. היא מתכווננת לארבע מצבים, שלוש רמות של שיפוע ואפשר להוריד לשכיבה (כמעט עד הסוף, 175 מעלות, יש שיפוע קטנטן). הגב של הטיולון יציב בכל המצבים.

אגב הסיאלו pl והסיאלו xl זה בדיוק אותו דבר חוץ מהעיצוב של הבד והמוטות

אני מתה עליה!!! כמעט בלי חסרונות
ויש בה את מה שביקשת
לגמרי ממליצה !

אז אין את זה בבייביג'וגר

אישית נהניתי מאוד מהבייביגוגר והקטע של בטיולון לא שינה לי בכלל. יש רשת שאפשר לפתוח בגב וחלונות בגג ובכללי לא קשה לראות את התינוק

בסוף ההריון זה יכול גם לקרות מתנוחה לא טובה של העובר ואפשר לנסות לשחרר אותו, אבל בשבוע כזה נשמע לי לא הגיוני כי העובר מאוד משוחרר והרחם לא מגיעה עד לירך

אני יקפיד לקחת את הפרנטל..אני קצת שוכחת בזמן האחרון

תבדקי
אולי כדאי לקחת בנפרד ואם כבר אז עדיף לא ביחד עם הפרנטל כי אני לא זוכרת מה מפריע לו לספיגה (נראה לי סידן אבל לא בטוחה)

וזה קורה לי בידיים כל הזמן ממש מוזר לא יודעת מה זה אומר...

אולי באמת מחסור במגנזיום

אני אישית לא עשיתי עם זה כלום, אלא בכל פעם חיכיתי שיעבור... אבל אולי כן כדאי קצת לטפל בזה.
ואם לא - זו פשוט עוד אחת מהברכות שההיריון מביא עמו!

נראה לי שזה תלוי אם מחכים ממש למשהו ורק חושבים עליו כל הזמן אז הזמן עובר ממש לאט.
גם אני עכשיו בתחילת תשיעי ומרגיש לי פתאום שהכל עבר ממש מהר, אבל היו רגעים במשך ההריון שרציתי להגיע כבר ללידה וזהו

אני גם מרגישה שעברו שנתיים וחצי
ורק בשמיני😪
ואני לא אני מתחילת ההריון הזה וזה רק מחמיר 😵‍💫
מצד שני יש כל כך הרבה דברים להספיק

נזכרתי בזה כשכתבת את זה

תחפשי אם לא מכירה, שווה קצת לצחוק לפחות 

אנסה באמת לחיות משבת לשבת... מקווה שזה יעבוד לי, וגם לכן
ואחפש את המערכון של רביטל כדי להתעודד קצת

רואה עכשיו כל יום כמעט למרות שעדיין לא בעניין ללדת בכלל...

 

יש מידע על כך בביטוח לאומי

על בעל סטודנט.. רוצה להיות בטוחה מול העבודה אם מגיע לי

תשלום להורה ששהה בבידוד עם ילדו - דמי בידוד למעסיקים | ביטוח לאומי

בתוך הדףיש קישור למילוי הצהרה על ידי ההורה, שילדו ישב בבידוד, שההורה השני לא נעדר מעבודתו עקב הבידוד.
הסעיף הזה נועד לדעתי לוודא שלא יוגשו 2 בקשות על ידי 2 הורים עובדים עבור אותו ילד

אם בעלי סטודנט ולא עובד, עדיין מגיע לי החזר מהעבודה?

בהנחה והוא למד ולא יכל לשמור על הילד בגלל המחויבות שלו ולהשלים נוכחות, ואת כן יכלת להיעדר מהעבודה

מילאתי טופס מקוון ולא היה כתוב בשום מקום.
אבל כן חייבים לדווח עד 4 ימים מהכניסה לבידוד:/ אז תבדקי מה אפשר לעשות עכשיו

דיווחתי עליו כשהוא היה בבידוד אבל לא היה שם משהן על מלווה מחוסן

דיווח על כניסה לבידוד

אבל לא נראה לי אפשר בדיעבד. תבררי עם משאבי אנוש או מחלקת שכר אצלכם

שאותו הבאתי לבי''ח

לפני כמעט 4 שנים.

אצלי בבדיקות שלא אצל הרופא נשים (סקירה מאוחרת והערכת משקל) הם הביאו לי תוצאות מודפסות ושמרתי.
והאחות הוציאה לי באזור שבוע 36 את הכרטיס מעקב של הביקורים אצלה.

כשהייתי במיון הם ביקשו את הטפסים ולא היה לי, אמרו שאין להם בעיה להסתכל באפליקציה אז פתחתי להם והם הוציאו משם נתונים שרצו.
זאת לא אופציה מלכתחילה אבל אם תתקעי אז אולי הם יזרמו כמו אצלי.

שמרתי בתיקיה מסודרת את התוצאות של השקיפות עורפית, שתי הסקירות והערכת משקל (את כולם קיבלתי מודפסות כי זה לא אצל הרופא הרגיל) וזהו. בדיקות דם שרצו בדקתי באפליקציה ואמרתי את התוצאה.
כל השאר תשאלו אותי בע"פ
לא עשו לי עם זה בעיות ואפילו החמיאו לי שאני מסודרת...

באתר כללית יש אפשרות כזו

והרופא אמור לתת לך את זה לפני הלידה
מעבר לזה לי אישית כן יש קלסר פיזי עם תיעודים של הבדיקות שעשיתי בהריון (כמובן לא כל בדיקה ולא מעקב אחות, אלא את הדברים המשמעותיים יותר)

לק"י

בבית חולים הם כן יכלו לראות את תוצאות בדיקות המעבדה האחרונות שלי במחשב שלהם (לא יודעת איך. אני במכבי ובית חולים שייך לכללית).

בדרך כלל יש לי תיקייה עם כל ההפניות והבדיקות ואני באה איתה לחדר לידה.
ותמיד משגע אותי שהם שואלים מלא שאלות במקום להסתכל בתיקיה

בעצם אני לא אמורה להגיע שוב לרופאת נשים של הקופה (כלומר, היה לי תור וביטלתי אותו, כי היום הרופאה הפרטית בדקה כל מה שהיה אמור להיות בתור ההוא), אז נותר לי להדפיס לבד...
או שאני יכולה להסתפק בכרטיס שהרופאה הפרטית הכינה לי? (היא אמורה להיות איתי בלידה, אבל את תהליך הקבלה למיון יולדות אני אמורה לעשות עוד לפני שתגיע)

(היא אמרה שבמצבי זה כדאי) ואמרה לי להביא את זה למרפאה שלי ולהוציא מהרופאת משפחה הפניה לgbs ולהשאיר שם את הבדיקה בשביל המעבדה.
היא אמרה לי להביא להם את זה היום או מחר, אבל היום כבר היה מאוחר מדי והמרפאה כבר נסגרה, ומחר - אני גרה במקום שיש בו שלג, ואני בספק אם היא תהיה פתוחה מחר..
אפשר להביא את הבדיקה למעבדה רק ביום ראשון (או אפילו שני)? או שזה מאוחר מדי והיא כבר "תתקלקל"?

או להתקשר למרפאה בבוקר?

רק שאני לא זוכרת / יודעת לכמה זמן זה כן טוב,
אבל לא קשה לעשות כזאת חדשה... כמה שניות בשירותים של המרפאה...

במצב דומה

האחיות אמרו לו שנביא את זה מחר. מקווה שיהיה בסדר...

יודעת שיש כאלה שמסתפרות ממש קצר בשביל זה..

תכלס, נראה לי פשוט התרגלתי מתי שהוא..
יש מצב שזה קשור לחוסר בויטמינים, במיוחד אם את מניקה.. תבדקי..

וגם מה שיש לא כזה ארוך🥵
ובגלל שהוא קצר אני לא חייבת מרכך בשביל להסתרק

שזה כמו סרזט

דימום קצר בהתחלה, וזהו
ברוך השם אלף פעם
לא ירידה בחשק, לא השמנה, לא הכתמות, לא עצבים.

רק אני כותבת כדי שתדעי שלא חייב להיות זוועות של תופעות לוואי.

אגב כתבו פה שפומיניק יותר עדין מסרזט, אולי עדיף לנסות מראש פומיניק...אבל אני לא יודעת אם זה ניסיון של מישהי אחת או באופן כללי

אם תסתכלי במרשם את תיראי שלא כתוב סרזט, אלא את החומר שבכדור ויש כמה חברות שמייצרות אותו.

ככה לפחות היה אצלי
קניתי דיאמילה כי לא היה באותו יום סרזט בבית מרקחת

אותו חומר פעיל.
לא ברור למה עושה פחות דימומים ובעיות. אבל שמעתי על זה המון בפורום, וגם אצלי זה עבד.

וב''ה הולך מצוין
בלי דימומים (גם לא כשהתחלתי אבל אני על הנקה מלאה אז אולי זה קשור)
והשומן לא נראה לי קשור לזה הוא פשוט קשור לזה שלא חזרתי לכושר מאז הלידה וכשאני בבית אני רק מנשנשת כל היום😕

בהנקה מלאה. בערך 5 ימים אחרי שהתחלתי דימומים לשבוע. התייעצנו עם רב ולא נאסרנו ב"ה, אבל היה מבאס.
חוצמיזה באלי לאכול כל היום, והחשק לא משהו- אבל שני הדברים האלו ממש יכולים להיות קשורים להנקה

בתחילה כהסתגלות היו דימומים, נראה לי אחרי חודשיים נפסקו.
לקחתי ללא הפסקות תקופה ארוכה מאוד אפילו אחרי שהתינוקי הםסיק לינוק והיה בסדר גמור.
יום אחד פספסתי ואחרתי נטילת גלולה בכמה שעות ואכלתי אותה שהתחיל דימום ואז האופא אמר להחליף גלולות.
כמובן, כל אחת מסתגלת אחרת

לק"י


אחרי תקופה ארוכה היו קצת כתמים שחלפו מעצמם.
כנראה שגם גרם ליובש.
סך הכל הייתי מרוצה.

היו טיפונת כתמים שלא אסרו, קצת ירידה בחשק ויובש בנרתיק. בימים הראשונים קצת השפיע על המצב רוח וואחר כך זה הפסיק, אבל אם אני מפספסת יום או לוקחת בשעה שונה אז אני נכנסת לדיכאון או הופכת למפלצת ביום אחר כך, אז אני ממש מקפידה לקחת בערך באותה שעה

מניחה שאת כבר פחות מניקה, ויש יותר מוצקים. אז עם סרזט יש יותר סיכון לדימומים בלי הנקה מלאה ומצד שני בכללי למשולבות יש פחות תופעות כאלה וכבר לא צריך להפחיד אותך שיתמעט החלב
אפשר לנסות נובהרינג שאצל הרוב הוא פחות משפיע לרעה...

אם לא הנקה מלאה, זה עלול לגרום בעיות של דימומים...

לק"י

ככה שזה כבר היה רחוק מהנקה מלאה, ורוב מוחלט של הזמן היה בסדר.

כשאת התחלת עוד היית על הנקה מלאה מן הסתם

אבל לא יודעת, לא התנסיתי באף אחד מהמצבים

אין לי שום תופעת לוואי
ישתבח שמו
כדורים נוחים מאד

באתי לכתוב לך איך היה לי אבל זה לא משנה, כל אחת והגוף שלה.

(לי אישית זה היה מעולה עד למתי שהורדתי להנקה אחת ואז עשה כתמים שלמרות שהותרנו, אני לא אוהבת לדמם...והחלפתי)

אם כרגע זה האפשרות שלך - לכי על זה, ותצפי לטוב.

ואם את רואה שעושה לך רע - תנסי להחליף..

 

מה שכן - אם עברה שנה מהלידה ואת בסוף הנקה, באופן כללי הסרזט ודמויו הם פחות חזקים ואם אין הנקה זה עלול ליצר בעיות, ולכן אם יש אפשרות לכי על המשולבות.

ועוד דבר - הכתמים ממש לא בהכרח אוסרים! תשאלי רב..

 

בהצלחה!

בנוסף הן שואלות על בדיקות סקר גנטיות אם אני לא טועה, אולי רק בהריון ראשון

ביגוד ומותגים אחרים לא תמיד מגיעים לפה שלו
צעצועים כן
ובצעצועים בדרך כלל יש דבק או עופרת שמאד מאד מסוכנים במקרה של בליעה חס ושלום.
או סתם לא כדאי לאכול אותם כי הם לא ידידותיים בכלל גם בכמות מזערית.


יש הרבה צעצועים טובים ממקומות אחרים .

חוץ מזה שאם קונים לכם מתנות יכול להיות שחלק מהצעצועים יהיו טובים לכם ואיכותיים יותר...

משום מה בארץ כל בובה קטנה מתחילה ב50 ש''ח ומעלה.. אבל נראה לי שבאמת אוותר על זה

אני מסתכלת על האמינות של המוכר ועל חוות הדעת ומחליטה אם לקנות

אני ראיתי תחקיר על מה הולך שם בסין מבחינת הבטיחות, תעשייה, החומרים
וזה הספיק לי.

אין לי עדיין ילדים
אבל אני רואה טוב מה אני רוצה לתת להם.

גם של המותגים הכי יקרים
מיוצר בסין...

ולא סין או איכיות דומות

את כל הפלסטיקים העברתי עיקור בסיר.
בסוף זה בול המוצרים שיש פה בארץ, רק השמינית מחיר..

מציינת שגם בארץ אני קונה משחקים לא רק של מותגים ידועים.

ואם הוא נמס הוא לא איכותי ועדיף לי לא לתת אותו לפה של התינוק....

לא מדברת על עכשיו שעה בסיר. להרתיח שיבעבע וזהו..

אין בעיה לקנות. אם לא- אז לא.
אגב, קניתי פעם לבת שלי משחק של רעשן וטבעות מאיזו חנות פה בארץ (משהו כמו מקס סטוק). רק לאחרונה הבאתי לה את הרעשן כי פחדתי שהוא יתפרק לה בפה..

קניתי שהבן שלי נולד איזשהו אוברול
והיה לו ריח רעיל כזה מגעיל גם אחרי כביסה
יש יגידו שאני הזויה כי במילא רוב הדברים מגיעים משם..
לא יודעת
מרגיש לי לא בטיחותי
משחקים ודאי שלא

שמיוצרים בסין מיוצרים עבור חברות מסויימות עם סטנדרטים מסויימים וביקורת.
יכולים להיות צבעים לא בריאים..

משתדלת לשים לב, גם בארץ, להימנע משרוכים, כפתורים, חרוזים וכו'.
לא רואה הבדל בין הקניה בארץ לקניה בחו"ל. בקיצור - קונה.

צעצועים - בארץ תו התקן מחמיר וקפדני. אפשר למצוא בסטוקים צעצועי תינוקות עם כיתוב של אסור מתחת גיל 3...
בזה אני יותר מקפידה, אבל עדיין סומכת על האינטליגנציה שלי וכן נותנת משחקים שלא ייעודיים לתינוקות אם אני משוכנעת שאין משהו שיכול להישבר או צבע שיורד וכו'.

כדור של פישר פרייס שבשילב מוכרים בשלושים ש''ח בעלי אקספרס נמכר בחמש ש''ח אז כן. בלי בעיות. כמעט את כל הצעצועים של הגברת קנינו מעלי אקספרס. רק צריך לבחון את המוכר. כמה זמן הוא כבר פעיל ומה הביקורות עליו.
הבגדים אף פעם לא נראו לי אטרקטיביים אז לא ניסיתי.