קשה לי ממש עם טבילה בשבת ובשיישי בעז"ה אני אמורה לטבול. איך עושים את זה? אין לנו מקווה בשכונה אז זה אומר ללכת בערך עשרים דקות. ואף אחד לא יוצא מהשכונה בשבת אז אם מישהו רואה אותנו זה די ברור לאן אנחנו הולכים. אבל בעיקר אמור לרדת גשם בשבת ולא בא לי ללכת את זה לבד, פעם שעברה שזה יצא בשבת בעלי והבן שלי באו איתי והתפללו בבית כנסת אחר אבל בקור הזה אני לא אוציא ילד בן שנה וגם לי לא בא ללכת לבד בקור בזה. איך אתם טובלות בשבת? הלוואי שיהיה לכם עצות מועילטת
טבילה בשבתילד בכור
יש אפשרות להיות בשבת במקום קרוב יותר למקווה?באר מרים
בקור הזה זה באמת קשה..
ואם אין - אולי לנסוע למקווה עם בעלך והילד ממש סמוך לשבת.
בעלך יתפלל שם עם הילד ואת תטבלי ולפחות תצטרכו ללכת הביתה רק כיוון אחד?
ואם אין - אולי לנסוע למקווה עם בעלך והילד ממש סמוך לשבת.
בעלך יתפלל שם עם הילד ואת תטבלי ולפחות תצטרכו ללכת הביתה רק כיוון אחד?
אולי לנסוע לפני שבת עם הרכבאפונה
ואז זה רק לחזור
וגם אם יורד גשם אנשים לא מסתובבים בחוץ, סיכוי נמוך שתפגשי מישהו
וגם אם יורד גשם אנשים לא מסתובבים בחוץ, סיכוי נמוך שתפגשי מישהו
עונה לשתיכןילד בכור
קודם כל תודה רבה
חשבנו על לנסוע לפני שבת אבל מה אני אעשה עם הדלקת נרות?
אוף אם ירד כזה גשם כמו שיורד עכשיו זה יראה עוד יותר מוזר שאנחנו יוצאים, וישימו לב כי זה מקום קטן ושמים לב מי נמצא בבית כנסת.. כל כך רציתי שהטבילה תצא על חמישי וזה כזה אתגר בשבילי לטבול בשבת.. ב"ה מיליון פעם שאני עוד רגע טובלת ורק שלא יקרה כלום והכל יהיה בסדר עם הבדיקות אבל עדיין זה קשה לי
חשבנו על לנסוע לפני שבת אבל מה אני אעשה עם הדלקת נרות?
אוף אם ירד כזה גשם כמו שיורד עכשיו זה יראה עוד יותר מוזר שאנחנו יוצאים, וישימו לב כי זה מקום קטן ושמים לב מי נמצא בבית כנסת.. כל כך רציתי שהטבילה תצא על חמישי וזה כזה אתגר בשבילי לטבול בשבת.. ב"ה מיליון פעם שאני עוד רגע טובלת ורק שלא יקרה כלום והכל יהיה בסדר עם הבדיקות אבל עדיין זה קשה לי
מדליקים נרות בבית מוקדםמקרמה
עם התניה שאת השבת עצמה את מקבלת בזמן אחרי הנסיעה.
שבעלך יסיע אותך למקווה ממש לפני כניסת שבת ויחזיר את הרכב הביתה.
ואת תחזרי הביתה אחרי טבילה
שבעלך יסיע אותך למקווה ממש לפני כניסת שבת ויחזיר את הרכב הביתה.
ואת תחזרי הביתה אחרי טבילה
אני רק רוצה לחזק אותך על מסירות הנפשהמקורית
לקיום המצווה.
אשרייך שאת מנסה לעשות הכל כדי לא לדחות ואני מחזקת את ידייך. לא הייתי לוקחת בחשבון שיקול של 'יראו אותי'. כמו שאת צריכה לטבול בערב שבת, יש עוד נשים כמוך שטובלות. לא ביג דיל.
תדליקי נרות לפני שאת יוצאת בלי לקבל שבת ותסעו
אשרייך שאת מנסה לעשות הכל כדי לא לדחות ואני מחזקת את ידייך. לא הייתי לוקחת בחשבון שיקול של 'יראו אותי'. כמו שאת צריכה לטבול בערב שבת, יש עוד נשים כמוך שטובלות. לא ביג דיל.
תדליקי נרות לפני שאת יוצאת בלי לקבל שבת ותסעו
אני לא עושה את זהאנונימית בהו"ל
טבילות בשבת זה סיוט בשבילי ובהסכמה של שנינו (עלומר בהסכמה של בעלי חח) דוחה למוצש
שווה לי לחכות יום ולחסוך לי את הסבל
גם אצלנו זה ככה אבל היא כן רוצה חיזוק למה ואיךהמקורית
כן ללכת.
ישבזה עניין, בכל זאת..
ישבזה עניין, בכל זאת..
אהה סורי זה לא מה שהבנתיאנונימית בהו"ל
אז רק רציתי להעלות שזה אפשרי לדחות
הכל בסדר 
שימי לב שהיא רצתה עצות איךהמקורית
אפשר בכל זאת לטבול, עם הגשם, וכל הקושי של קהילה קטנה וכו. כנראה שזה ממש חשוב לה וראוי לחזק ולשבח על קיום המצווה בזמנה גם אם סה כרוך במסירות נפש, כל עוד מדובר בדברים שהיא יכולה לעמוד בהם כמו לנסוע ברכב ולהדליג נרות לפני
וואי תודהילד בכור
אין מצב אני דוחה את הטבילה, זה שווה לי את כל המאמצים
אשרייך ❤️המקורית
איזו רגישות... התרגשתי!מאוהבת בילדי
❤️המקורית
אין לך אפשרות להתארח במקום קרוב למקווה?אביול
באמת לא פשוט. אבל אולי ההורים שלך או של בעלך? או לשכור איזה דירה או צימר רק לשבת וכך לנצל את זה לחופשה נחמדה?
יש לכם אולי רעיונות?ילד בכור
לצימר שקרוב למקווה? חשבנו כבר לנצל את זה לנופש אבל לא יודעת איפה יש מקום כזה
בכל היישובים למינהם..דפני11
בצפון בטוח יש
שמעתי על צימר במצפה יריחו אבל אני לא מכירה אישית...
נשמע ממש כיף אם זה יסתדר לכם עם נופש...
אבל העיקר שיהיה בטוב בכל מקום בו תהיו🙏🙏
ואת מלכה שככה משתדלת! אשרייך!!
ו.. אף פעם עוד לא ימא לי מקווה בשבת אבל נשמע שיכול להיות גם ממש כיף.... שבת של שקט ויחד בלי הסחות דעת ולחצים של לימודים עבודה פלאפון....
שמעתי על צימר במצפה יריחו אבל אני לא מכירה אישית...
נשמע ממש כיף אם זה יסתדר לכם עם נופש...
אבל העיקר שיהיה בטוב בכל מקום בו תהיו🙏🙏
ואת מלכה שככה משתדלת! אשרייך!!
ו.. אף פעם עוד לא ימא לי מקווה בשבת אבל נשמע שיכול להיות גם ממש כיף.... שבת של שקט ויחד בלי הסחות דעת ולחצים של לימודים עבודה פלאפון....
בכל עיר או יישוב עם דתיים יש מקווה. ...אביול
השאלה באיזה אזור אתם מחפשים.
יש אתר עם כל המקוואות שיש בארץ, רגע אבדוק לך
יש אתר עם כל המקוואות שיש בארץ, רגע אבדוק לך
נדמה לי שיש בחפץ חייםEBM
ליד המלון/בית הארחה
זה מיוחד לטבול בשבת. יש לך אצל מי להשאיר את הילדבתי 123
בזמן הזה? מותר לך לספר לשכנה/ אמא כדי שתוכלי לטבול.
עוד אפשרות זה להתארח בשבת במקום שיש מקווה יותר קרוב
את יכולה לבקש מחברה או שכנה שתלווה אותך ואז גם אם ברור שזה למקווה לא יודעים מי הטובלת ומי המלווה
עוד אפשרות זה להתארח בשבת במקום שיש מקווה יותר קרוב
את יכולה לבקש מחברה או שכנה שתלווה אותך ואז גם אם ברור שזה למקווה לא יודעים מי הטובלת ומי המלווה
לא ממשילד בכור
בעלי יהיה עם הבן שלי זה לא בעיה.. אין לי אצל מי להשאיר אותו וגם אין לי כאן חברות כאלה קרובות שיבואו איתי למקווה
עוד אפשרות את יכולה לנסוע לשם ברכב או במוניתבתי 123
ולחזור ברגל אז לפחות יש לך רק דרך אחת בגשם
תשאלי רב איך עושים את זה. אפשר להדליק נרות שבת על תנאי
תשאלי רב איך עושים את זה. אפשר להדליק נרות שבת על תנאי
בדיוקסליל
יצא לי לא מזמן.
ובכללי יוצא לי בזמנים הזויים.
בדיוק בחגים כשכל המשפחה נמצאת, יצא לי לטבול פעם בחו"ל כשנסענו רק עם סבא וסבתא שלי ועוד כל מיני.
אני תמיד נלחצת, אבל עוזר לי שבעלי תמיד עוזר לי לחשוב פרקטי למראה לי כמה זה באמת לא כזה נורא. ואף אחד לא חושב על זה חוץ ממני. אז קודם כל המחשבה עוזרת, וגם אם ידעו, לא אכפת לי.
בקטע פרקטי - לנסוע לפני שבת למקווה עם רכב, מדליקים נרות ומתנים שכניסת שבת רק לאחר סיום הנסיעה. זה כבר חוסך לך כיוון אחד.
אם את אשכנזיה, תבדקי אופציה לטבול הבין השמשות, זה מאוד מקל. לי התירו בלי בעיה, ואחר גיליתי שזה מה שהרב שלנו פוסק מלכתחילה לכולם.
ותחשבי איזה כיף זה כיף זה אחר כך לחזור לסעודת שבת ככה
ובכללי יוצא לי בזמנים הזויים.
בדיוק בחגים כשכל המשפחה נמצאת, יצא לי לטבול פעם בחו"ל כשנסענו רק עם סבא וסבתא שלי ועוד כל מיני.
אני תמיד נלחצת, אבל עוזר לי שבעלי תמיד עוזר לי לחשוב פרקטי למראה לי כמה זה באמת לא כזה נורא. ואף אחד לא חושב על זה חוץ ממני. אז קודם כל המחשבה עוזרת, וגם אם ידעו, לא אכפת לי.
בקטע פרקטי - לנסוע לפני שבת למקווה עם רכב, מדליקים נרות ומתנים שכניסת שבת רק לאחר סיום הנסיעה. זה כבר חוסך לך כיוון אחד.
אם את אשכנזיה, תבדקי אופציה לטבול הבין השמשות, זה מאוד מקל. לי התירו בלי בעיה, ואחר גיליתי שזה מה שהרב שלנו פוסק מלכתחילה לכולם.
ותחשבי איזה כיף זה כיף זה אחר כך לחזור לסעודת שבת ככה
חידשתן לי!ילד בכור
לא ידעתי שאפשר להדליק נרות ולהתנות, אני אבדוק את זה וזה באמת יכול לחסוך לנו הרבה
ובאמת תשאלי רב לגבי זמן הטבילהבאר מרים
יש ספרדיות שטובלות לכתחילה בין השמשות (בזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים).
האשכנזיות מחכות לצאת הכוכבים, אבל מאוד יכול להיות שבמקרה כזה יתירו לך להקדים ולטבול בין השמשות ואז יהיה לך פחות זמן לחכות במקווה..
האשכנזיות מחכות לצאת הכוכבים, אבל מאוד יכול להיות שבמקרה כזה יתירו לך להקדים ולטבול בין השמשות ואז יהיה לך פחות זמן לחכות במקווה..
בכינר יש מקווה בתוך המלוןשם פשוט
אני הייתי מעדיפה צימר עם מקווה צמוד.
האמת אני ממש אוהבת טבילות בערב שבתאוהבת את השבת
מרגיש לי מין טהרה גדולה ומכופלת
וזה גם קיום מצווה כפולה..
אני גם אוהבת שזה זמן רגוע ובנחת להיות ביחד בלי לחצים של השבוע
וגם ממש מתבאסת אם יוצא מוצ"ש כי שבת שאסורים ושבת שמותרים זה ממש הבדל ענק..
נכון שלחוץ עם ההכנות לשבת
וגם לא כיף לפגוש אנשים אבל לא נורא.. משתדלים אבל אין מה לעשות .. על הרחוב של המקווה אצלנו יש בית כנסת פתוח שכשאני עוברת שם זה ממש פדיחה.. אבל שמתי לב שאם אני מגיעה ממש ראשונה אז פוגשת הרבה פחות אנשים בחזור..
גם אצלנו זה 10 דק הליכה אבל 20 זה הבדל רציני ועוד בגשם..
את ההלוך באמת כדאי לעשות ברכב ולהתנות על הדלקת נרות. ולגבי החזור אולי הקטן יהיה אצל מישהי או שיבוא אתכם ותעטפן אותו ממש טוב ובעגלה עם מגן גשם? ותבדקי עם רב לגבי טבילה מוקדמת...
בהצלחה ממש!!!
וזה גם קיום מצווה כפולה..
אני גם אוהבת שזה זמן רגוע ובנחת להיות ביחד בלי לחצים של השבוע
וגם ממש מתבאסת אם יוצא מוצ"ש כי שבת שאסורים ושבת שמותרים זה ממש הבדל ענק..
נכון שלחוץ עם ההכנות לשבת
וגם לא כיף לפגוש אנשים אבל לא נורא.. משתדלים אבל אין מה לעשות .. על הרחוב של המקווה אצלנו יש בית כנסת פתוח שכשאני עוברת שם זה ממש פדיחה.. אבל שמתי לב שאם אני מגיעה ממש ראשונה אז פוגשת הרבה פחות אנשים בחזור..
גם אצלנו זה 10 דק הליכה אבל 20 זה הבדל רציני ועוד בגשם..
את ההלוך באמת כדאי לעשות ברכב ולהתנות על הדלקת נרות. ולגבי החזור אולי הקטן יהיה אצל מישהי או שיבוא אתכם ותעטפן אותו ממש טוב ובעגלה עם מגן גשם? ותבדקי עם רב לגבי טבילה מוקדמת...
בהצלחה ממש!!!
מתחברת למה שאת הצעת ומוסיפה רעיוןדפני11
שאת תצאי מוקדם עם רכב
בעלך ישאר עם הקטן בבית, ו20 דק לפני שאת אמורה לחזור ישים אותו אצל חברה שלך והוא יבוא לבד בגשם אליך ותחזרו יחד...
תוציאו את הקטן והביתה בכיף!
בעלך ישאר עם הקטן בבית, ו20 דק לפני שאת אמורה לחזור ישים אותו אצל חברה שלך והוא יבוא לבד בגשם אליך ותחזרו יחד...
תוציאו את הקטן והביתה בכיף!
הייתי מתייעצת עם רב על אופציות מה אפשר לעשותהריון ולידה_פצ
יש פתרונות הלכתיים שהם היתרים לסיטואציה מסויימת.
וואי זה באמת קשה!פה לקצת
לי פעם אחת יצא לטבול בשבת וזה היה לי מאתגר מאוד אבל כל כך כייף אחכ.
הערב לא לחוץ כי יש עבודה מחר, כל השבת מותרים- הכי כייף (ובכל זאת לא באלי את זה שוב)
לי גם זה יצא בחורף. ורגע לפני שבת עשיתי הפסק שיצא עם כתם, אז הלכתי אחרי הדלקת נרות לרב שלא ענה לדפיקות בדלת, הלכתי לרב אחר, חזרתי הביתה לקחת מגבת ושוב יצאתי למקווה ובחזרה הביתה.
כל זה בגשם כשבחוץ מנייני קורונה לרוב.
כנראה שכולם הבינו מה מעשיי....
בסוף פרקתי בלי שום עצה מועילה אבל מקווה שלפחות עודדתי קצת שהמסלול שלך יותר קצר
הערב לא לחוץ כי יש עבודה מחר, כל השבת מותרים- הכי כייף (ובכל זאת לא באלי את זה שוב
)לי גם זה יצא בחורף. ורגע לפני שבת עשיתי הפסק שיצא עם כתם, אז הלכתי אחרי הדלקת נרות לרב שלא ענה לדפיקות בדלת, הלכתי לרב אחר, חזרתי הביתה לקחת מגבת ושוב יצאתי למקווה ובחזרה הביתה.
כל זה בגשם כשבחוץ מנייני קורונה לרוב.
כנראה שכולם הבינו מה מעשיי....
בסוף פרקתי בלי שום עצה מועילה אבל מקווה שלפחות עודדתי קצת שהמסלול שלך יותר קצר
חח וואי זה נשמע ממש קשוח!!אוהבת את השבת
בדרך כלל נראלי יכול לצאת רגוע יותר
לי זה קורה הרבה ואני ממש נהנית מזה כמו מה שתארת..
לי זה קורה הרבה ואני ממש נהנית מזה כמו מה שתארת..
תודה לכולכןילד בכור
בסוף הבן שלי נשאר עם בעלי כי היה ממש קר ואני נסעתי עם האוטו לפני שקיעה. היה ממש סבבה ואלוקים עשה איתי חסד ובזמן שחזרתי מהמקווה לא ירד כמעט גשם והגעתי הביתה שניה לפני שהתפילה נגמרה ככה שאף אחד לא ראה אותי. היה שווה הכל. רק הראה לי כמה הכל בראש שלי וכמה הפחדים מנפחים את המציאות. תודה לכל אחת כאן חיזקתן אותי!
יופי ב"ה!רקלתשוהנ
וואי איזה יופי מדהימה את!!אוהבת את השבתאחרונה
יש פה מישהי שמבינה בשקיפות עורפית, חלבון עוברי להתייעצות?הריון ולידה_פצ
או אם מישהי יודעת עד כמה משמעותי ששינו את התאריך המשוער וזה לא מעודכן שם? (זה יכול להשפיע לסיכויים טובים יותר? או שאין סיכוי?)
מקפיצה לי. ומוסיפה- יש אולי מישהו שאפשר להתייעץ איתו היום?הריון ולידה_פצ
ניסינו להשיג את הרופא שלי ואי אפשר היום.
מכון פועה גם לא הצלחנו.
מכון פועה גם לא הצלחנו.
מה הכןונה שינו את התאריך?ליאניי
אם זה עניין של יום יומיים אני לא חושבת שזה קריטי אבל אם טעו בגיל ההיריון אז יש לזה משמעות לדעתי
את יכולה לנסות להתייעץ עם האחות של הקופה בטלפון
ואם לא אז לחכןת ליום ראשון לרופא שלך
את יכולה לנסות להתייעץ עם האחות של הקופה בטלפון
ואם לא אז לחכןת ליום ראשון לרופא שלך
בכמה שינו את התאריך?מישהי מאיפשהו
שקיפות עורפית אפשר לעשות עד שבוע מסויים (לא זוכרת איזה), אח"כ הבדיקה לא רלוונטית
שבוע. זה נכנס ביום האחרון שאפשר בשקיפות.הריון ולידה_פצאחרונה
בכל אופן, אתאפק עד מחר.
חור/שקע מעל הטוסיק בגב התינוקגולדסטאר
אתמול בטיפת חלב לפני החיסון האחות הסתכלה על הבייבי ואמרה שהיא ממליצה על הסתכלות של הרופא שלו בשקע / חור הזה שיש מעל הטוסיק בגב..
מישהי יכולה להאיר את עיניי במה מדובר יהאם זה מסוכן/בעייתי?
היא אמרה שזה קטן אבל שעדיף שהריםא יסתכל
כבר קבענו תור ליום ראשון בעזרת השם
תודה
מישהי יכולה להאיר את עיניי במה מדובר יהאם זה מסוכן/בעייתי?
היא אמרה שזה קטן אבל שעדיף שהריםא יסתכל
כבר קבענו תור ליום ראשון בעזרת השם
תודה
לרוב זה שום דבר להרבה ילדים יש מבנה כזה. במקריםבתי 123
נדירים זה קשור למשהו אז כדאי לבדוק
לוקחת יום א בע"ה לבדיקהגולדסטאר
בחיים לא שמעתי על זה וגם לא שמתי לב לזה במקלחות 🤦♀️
הרופא בטח ישלח אותך לאולטרה סאונד עמוד שדרהמזלטוב
ובע"ה ברוב המקרים זה בסדר ונסגר עם הזמן
אותנו לא שלחו. רוב הפעמים זה סתם גומהבתי 123
נדמה לי שכתבו כאן פעם שזה קשור לעדה מסויימתבאר מרים
לא זוכרת איזו..
ספרדיםytrewq
לדעתי עדה ספציפיתבאר מרים
לא מלחיץ. קורה המון המון. במקרים סופר סופר נדירים יכול להעידקופצת רגע
על בעיה בחוט השדרה-לא להכנס ללחץ זה לא המצב אצלכם! ללכת לרופא, יש סיכוי שהוא יפנה ליתר ביטחון ל אולטראסאונד. זה באמת באמת רק ליתר ביטחון ולא מלחיץ בכלל!
לדעתי באיזה שרשור בנושא שהיה כאן לאחרונה, מישהי כתבה בשם רופא שעושה את הבדיקות האלה לגב - שמתוך אלפי/ עשרות אלפי תינוקות שבדק - פעם אחת בלבד היה מקרה שהיתה באמת בעיה.
לדעתי באיזה שרשור בנושא שהיה כאן לאחרונה, מישהי כתבה בשם רופא שעושה את הבדיקות האלה לגב - שמתוך אלפי/ עשרות אלפי תינוקות שבדק - פעם אחת בלבד היה מקרה שהיתה באמת בעיה.
גם אצלנו ישמכחול
שלחו לאולטראסאונד עמוד שידרה, הכל בסדר ב"ה.
ואי תודה לכולן!גולדסטאראחרונה
בקשר לעדה זה נכון?
הודעת הנהלה ואזהרהאין לי הסבר
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך כ"ה בשבט תשפ"ב 16:46
חשוב לנו להזכיר ולהזהיר.
נשים יקרות, במהלך השנים נוצרה כאן קהילה נשית ומחבקת,
סביב נושא ההריון והלידה, וגם מעבר, ואפילו נולד לו פורום אימהות הטרי.
הסביבה הנשית היא אמיתית, ומדהימה, אך בל לנו לשכוח שלא מדובר בפורום סגור,
כל אחד יכול להיכנס ולקרוא.
לאור פניות ותלונות רבות על גברים שפונים לנשים הפעילות בפורום שלנו ובפורום אמהות,
על שרשורים שאינם קשורים להם או רלוונטים (ואם רלוונטי, שיגיבו בפורום הפתוח היכן שכולם רואים. אין מה לחפש בשיחה אישית) במטרה ליצור קשר, או קירבה מעבר חס וחלילה, אנו שבות ומזהירות, שמנה לב.
ואל תרגישו לא נעים לא לענות או לחסום כאשר לא נעים לכן. או מרגיש לכן לא שייך, או חודרני. ואם לא מרגיש לא שייך, תסמכו על עצמיכן, זה כנראה באמת לא שייך, אל תפחדו "לפגוע" במי שלא מפחד לנסות לחבל ולפגוע בעצמו במשפחה וזוגיות של אנשים אחרים מבעד למסך האנונימיות.
תשמורנה על עצמיכן, ובמקרה לא נעים או לא נאות, דווחו לנו, ונדאג לטפל בכלים שברשותינו, ויחד נשמור אחת על השניה.
חשוב לנו לזעזע אתכן. חשוב לנו כדי שתבינו עד כמה זה מסוכן!!
קיבלנו תלונות לא רק על אי נעימות אלא גם על הטרדות מיניות שהסתיימו בצורה מזעזעת תוך כדי מניפולציות רגשיות.
לצערנו, בגלל מחסור בראיות אין לנו אפשרות לדווח במשטרה.
אם יש לכן הוכחה כל שהיא שתפו אותנו בבקשה.
תעשו צילום מסך.שמנה לב, ברגע שחוסמים משתמש ההודעה נעלמת, אז תצלמו מסך לפני שחוסמים.
הסגנון הוא בדרך כלל לפנות לנשים שפרקו פריקה על הבעל, או הראו איזו חולשה, אבל לא רק, גם סתם הודעות לא קשורות יכולות לזכות בתשומת לב של מישהו מאחורי המקלדת, שבמקום לטפל בבעיותיו וחסכיו, למרבה הצער שלנו עליו, מחפש לחפות בקשרים אנונימיים באינטרנט, בלי לתפוס את גודל הנזק שלו הוא יכול לגרום. שלא לדבר על אישתו, באם מדובר אכן בגבר נשוי.
מצרפות לכן תמונה לדוגמא של התחלת שיחה עם ניקית שדיווחה, כדי שתבינו על מה מדובר:
מתחננות אליכן- שמרו על עצמכן!
המנהלות:
@יעל מהדרום
ואנוכי
לגמרי..יערת דבש
עוגה לפרשת שבוע...מאוהבת בילדי
מלא דיניםמחי
שור נוגח, דיני שומרים, דיני גנב, לשון הרע, איסור ריבית, השבת אבדה, תרומות ומעשרות, שמיטה, שבת, עליה לרגל בשלושת הרגלים, ביכורים, הבטחת הארץ
כל זה בפרשה?????מאוהבת בילדי
פטיש של שופט..מאזניים..רקלרגעכאן
אלופה שאת!!אם מאושרת
כמה רעיונות
1) כתר-
בפרשה שלנו עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע" ולכן המלאכים קשרו להם כתרים.
2) ארבעה אבות נזיקין- לחלק את העוגה ל4-
ולצייר שור, בור,כבשה,אש ( השור הבור המבעה והמבעיר)
3) עוגה בצורת מכונית
וללמוד יחד על 4 השומרים
(אנחנו בדיוק שיחקנו היום עם מכונית משחק ובובות פליימוביל - שומר חינם/שומר שכר/שואל /שוכר)
1) כתר-
בפרשה שלנו עם ישראל אמרו "נעשה ונשמע" ולכן המלאכים קשרו להם כתרים.
2) ארבעה אבות נזיקין- לחלק את העוגה ל4-
ולצייר שור, בור,כבשה,אש ( השור הבור המבעה והמבעיר)
3) עוגה בצורת מכונית
וללמוד יחד על 4 השומרים
(אנחנו בדיוק שיחקנו היום עם מכונית משחק ובובות פליימוביל - שומר חינם/שומר שכר/שואל /שוכר)
יש מלא-מלא נושאים... אנסה בהמשך לחשוב על כאלה שמתאימים לעוגהמתואמת
אם כי בינתיים העלו לך פה רעיונות ממש יפים!
עץ בגלל שמיטהאנונימיות
סלסלה עם פירות- ביכורים
תודה לכולן!מאוהבת בילדי
סליחה שאני לא מגיבה לכל אחת.
אבל תמשיכו לכתוב...
מבטיחה לשתף בתמונה!
תודה!
וואו, כמה נושאיםשחרית*
זה יותר קשה לבחור במה להתמקד😅
הייתי מתמקדת בשמיטה, בגלל הרלוונטיות לשנה שלנו.
אפשר עוגה בצורת המספר 7
אפשר עוגת שדה שומר שמיטה-צד אחד של העוגה עושים שדה (צהוב, ירוק, מה שבא)- אפשר עם צנתר לזילוף דשא, או עם שקית זילוף שעושים בה כמה חורים עם קיסם ואז יוצא הרבה "שיערות" כמו של דשא או של שדה חיטה. שלט- כאן שומרים שמיטה.
בצד השני בית מדרש- כסאות ושולחנות מופלים או ביסקוויטים. והחקלאים (בובות, אגב, נראה לי שזה הזמן להתחיל לקנות בובות פליימוביל. הן סופר שימושיות בעוגות😅) אפשר לשים לפניהם ספרי לימוד (מניירות).
אפשר גם רק עוגת שדה או עץ כמו שהציעו. ולכתוב את איסורי השמיטה (אפשר בשלטים, או להציג בעזרת בובות משחק).
הייתי מתמקדת בשמיטה, בגלל הרלוונטיות לשנה שלנו.
אפשר עוגה בצורת המספר 7
אפשר עוגת שדה שומר שמיטה-צד אחד של העוגה עושים שדה (צהוב, ירוק, מה שבא)- אפשר עם צנתר לזילוף דשא, או עם שקית זילוף שעושים בה כמה חורים עם קיסם ואז יוצא הרבה "שיערות" כמו של דשא או של שדה חיטה. שלט- כאן שומרים שמיטה.
בצד השני בית מדרש- כסאות ושולחנות מופלים או ביסקוויטים. והחקלאים (בובות, אגב, נראה לי שזה הזמן להתחיל לקנות בובות פליימוביל. הן סופר שימושיות בעוגות😅) אפשר לשים לפניהם ספרי לימוד (מניירות).
אפשר גם רק עוגת שדה או עץ כמו שהציעו. ולכתוב את איסורי השמיטה (אפשר בשלטים, או להציג בעזרת בובות משחק).
אהבתי!!!מאוהבת בילדי
ולגמרי לקנות פליימוביל, הבובות שלי גדולות...
נסתדר עם מה שיש בינתיים...
תודה!
הנה היא!!!מאוהבת בילדי
קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות!!!
וואו מהמם!! איזה מקוריי את מתעלה על עצמך כל שבועהמקורית
מדהים!!!!!!סמיילי12אחרונה
כותבת גם כאן - לכל המפלצות שפהנגמרו לי השמות
שמשחרות לטרף
ואורבות מעבר לפינה
זה מיועד אך ורק אליכם.
(כל שאר הפורום המקסים הזה, שרובו אנשים פשוט טובים טובים - יכולים לגמרי לעבור הלאה)
תקשיבו ותקשיבו לי טוב!!!
אולי אתם חושבים שאפשר לעבוד ולתמרן ולהיות מניפולטיביים
ולהשתמש בכ"כ הרבה טריקים ושטיקים
אבל על הקב"ה אתם לא תעבדו!!!
יש דין ויש דיין!
ואת כל הגועל שאתם עושים - אתם תתנו על כך את הדין!
הקב"ה רואה הכל הכל הכל
ממנו אתם לא יכולים לברוח ולהתחבא ולתחמן
תדעו לכם שאם תעזו, רק תעזו לפגוע כאן באישה או איש, נער או נערה - הכל הכל, כל האמת סופה לצאת לאור!
הרבה שליחים לו למקום
והוא מעליכם
הבנתם?
הקב"ה מעליכם! תמיד!
ואת כל הפגיעות שפגעתם - הוא רואה ויודע וכותב
וזה שפגעתם כאן או תכננתם לפגוע כאן באנשים ונשים תמימים - זה יפסק!!!
יש כאן מנהלים ומנהלות שנותנים את הנשמה בשביל הפורום הזה, שיהיה מרחב בטוח עבור כולנו,
יש כאן המון המון אנשים טובים שרק רוצים לעזור ולהיעזר, לתרום ולהיתרם
אז לנצל חולשות,
ולהשתמש במניפולציות מזוויעות כדי לפגוע - מאיפה יש לכם את התעוזה הזו?! אתם פשוט רשעים!
אתם צריכים לא להירדם בלילה ורק לבכות לקב"ה ולהתחנן לסליחה ולחזור בתשובה לאלתר ולהתחנן ולהצטער מכל הלב שלכם ולעשות רק טוב בכל שנייה מהחיים שלכם
ובטח שלא לחשוב על לפגוע בקורבן הבא או בקורבן הנוכחי!!! איך אתם מעיזים?!
ממש הופכים את התורה לסם מוות עבורכם,
טובלים ושרץ בידכם,
משתמשים בקב"ה ובתורה הקדושה ובפורום של אנשים יראי שמים, נשים נשואות - איך אין לכם בושה?!
מה תגידו לילדים שלכם?!
איך אתם בכלל יכולים להסתכל על עצמכם במראה איך?!?!
ורוצה לחזק ולהגיד לכל אותן נשים שנפגעו או רק חוששות להיפגע,
ולכל אותם גברים שנפגעו או חוששים להיפגע -
אני מתחננת מתחננת,
תדווחו!
תגידו!
אתם לא לבד!
אל תאשימו את עצמכם בכך שיש מפלצות בעולם, זה הם, לא אתם!!!
תגידו למנהלים, למנהלות,
תגידו לבעלים שלכן, לנשים שלכן, תשתפו בעולם האמיתי,
תאווררו את הגועל הזה ותוציאו אותו לשמש
סופו של כל רשע להתגלות!
והקב"ה כבר יבוא עמו בדין!
ומי שלא שם ב"ה ותודה לאל - תפקחו לא שבע, שבעים זוגות עיניים
יש כאן פשוט מפלצות ששוחרות לטרף שהורסות חיים שלמים!
בתפילה שהקב"ה יאיר לכולנו את הדרך
שימוגר כל הרע
ושנשמע רק טוב
🙏🙏🙏
מקסימה את. כמה חשוב. הלוואי שייכנס לאוזניים הנכונות!חדקרן
חותמת על דברייך. לשקר אין רגליים!!חצילוש
יישר כח.מוריה
מדהימה שאת.טארקו
לגמרי! אנשים זבלים-שתקברו עמוק עמוק בתוך הזבל של עצמכם.השם בשימוש כבר
אנחנו לא רוצות להיות חלק ממנו!
אין עלייך❤️ מדהימה!!אין לי הסבר
תודה שכתבת!יעל מהדרוםאחרונה
מה עושים עם תינוק שפתאום התחיל לסרב לקחת בקבוקים?שירת חיי🎷🎼
היה לוקח בלי שום בעיה ופתאום לא מוכן
בוכה בהסטריה אם מנסה להביא בקבוק (לא משנה אם יש בו שאוב או מטרנה)
זה ממש מקשה,
אתמול יצאתי לכמה דברים קטנים והוא נשאר אצל אמא שלי ובכה ולא הסכים לאכול ואח''כ ניסיתי בבית וגם לא הסכים
מתחיל ממש עוד מעט מעון
מה אפשר לעשות?
איך מחזירים אותו לזה?
לא רוצה לוותר על ההנקה אבל גם לא חושבת שאני יעמוד בשאיבה בלעדית
וגם לא רוצה שיהיה ככה תלוי בי בלי יכולת לעזוב אותו ליותר מ 3 שעות
כוצה לצאת מידי פעם ולא תמיד מתאפשר ומתאים איתו
אשמח לעזרה ותודה לעונות🙏🏻
בוכה בהסטריה אם מנסה להביא בקבוק (לא משנה אם יש בו שאוב או מטרנה)
זה ממש מקשה,
אתמול יצאתי לכמה דברים קטנים והוא נשאר אצל אמא שלי ובכה ולא הסכים לאכול ואח''כ ניסיתי בבית וגם לא הסכים
מתחיל ממש עוד מעט מעון
מה אפשר לעשות?
איך מחזירים אותו לזה?
לא רוצה לוותר על ההנקה אבל גם לא חושבת שאני יעמוד בשאיבה בלעדית
וגם לא רוצה שיהיה ככה תלוי בי בלי יכולת לעזוב אותו ליותר מ 3 שעות
כוצה לצאת מידי פעם ולא תמיד מתאפשר ומתאים איתו
אשמח לעזרה ותודה לעונות🙏🏻
אוליסליל
זה לא מספיק חם לו?
חם כמו שתמיד הבאתי לושירת חיי🎷🎼
להיפך פעם גם אם קרה שלא היה לי איך לחמם כי היינו בחוץ לקח העיקר אוכל
לפעמים הם משניםסליל
את דעתם.
הבן שלי בהתחלה היה מוכן לקחת גם בקבוק קר
באיזשהו שלב הוא הפסיק לקחת בקבוק, לא הסכים בכלל.
עד שחיממנו לו ואז הוא חזר לאכול.
הבן שלי בהתחלה היה מוכן לקחת גם בקבוק קר
באיזשהו שלב הוא הפסיק לקחת בקבוק, לא הסכים בכלל.
עד שחיממנו לו ואז הוא חזר לאכול.
אז מחממת תמידשירת חיי🎷🎼
יכול להיות שלא טעים לו חלב שאוב מהמקפיא או מהמקרר שחומם?
אבל גם מטרנה לא הסכים
אובדת עצות כי גם לא רוצה שהארוחות יהפכו לו לסיוט ומלחמה אבל לא מוכנה שיהיה כבול אלי
הוא גם סתם יסבול מזה יותר במעון זה קושי נוסף
אבל גם מטרנה לא הסכים
אובדת עצות כי גם לא רוצה שהארוחות יהפכו לו לסיוט ומלחמה אבל לא מוכנה שיהיה כבול אלי
הוא גם סתם יסבול מזה יותר במעון זה קושי נוסף
אולי יש לו פטריה בלשון?פולניה12
לבן שלי היה לפני כמה שבועות והוא הפסיק לשתות מבקבוק ולקחת מוצץ
אין לושירת חיי🎷🎼
היה לו פעם ודווקא אז קיבל רק בקבוק כי אני שאבתי כי לא הצלחתי להניק מהכאבים שהוא הדביק אותי
כאילו לא בא לו על הבקבוק הוא רוצה ישיר
במיוחד אם שומע או רואה אותי בסביבה אז הוא בכלל בוכה בכי פגוע
כאילו לא בא לו על הבקבוק הוא רוצה ישיר
במיוחד אם שומע או רואה אותי בסביבה אז הוא בכלל בוכה בכי פגוע
הגיןני שלא רצה לקח כי זו אמא שלך ולא אתחגהבגה
גם ממני הוא לא רצה אח''כשירת חיי🎷🎼
וגם מבעלי
ממני במיוחד לא רצה וממש כאילו נפגע שאני מביאה לו בקבוק ולא הנקה ישירות
ממני במיוחד לא רצה וממש כאילו נפגע שאני מביאה לו בקבוק ולא הנקה ישירות
אצלנואמא_טריה_ל-2
גם היה ככה.
יום אחד הפסיק לקחת, סביב גיל 5 חודשים.
הייתי נותנת פה ושם חלב שאוב, ויום אחד סרב.
אז כמה דברים שעשיתי-
כל בוקר הייתי שואבת 30 מל טרי. בערך שעה לפני זמן ההנקה השניה של היום, כשהוא רעב אבל לא מאוד, הייתי מושיבה אותו על הטרמפולינה, ונותנת לו. היה משחק עם הפטמה, נושך, לא באמת שותה.
ככה כמה דקות עד שהיה מתחיל לכעוס או להתלונן, ואז הייתי מרדימה ומניקה אם רעב.
הכי חשוב שזה יהיה בשמחה ובלי לחץ. הייתי שרה לו תוך כדי, צוחקת איתו, שלא יווצר הקשר שלילי.
ככה לאט לאט, אחרי כמה ימים, החל לשתות טיפה, וכל פעם עוד טיפה, עד שחזר לגמוע בבקבוקים בשמחה.
ואז כבר יכולתי לחזור לתת מטרנה, מהמקפיא, הוא לוקח הכל בשמחה.
סבלנות, התמדה, גישה חיובית...
מאמינה שזה מסתדר בסוף.
יום אחד הפסיק לקחת, סביב גיל 5 חודשים.
הייתי נותנת פה ושם חלב שאוב, ויום אחד סרב.
אז כמה דברים שעשיתי-
כל בוקר הייתי שואבת 30 מל טרי. בערך שעה לפני זמן ההנקה השניה של היום, כשהוא רעב אבל לא מאוד, הייתי מושיבה אותו על הטרמפולינה, ונותנת לו. היה משחק עם הפטמה, נושך, לא באמת שותה.
ככה כמה דקות עד שהיה מתחיל לכעוס או להתלונן, ואז הייתי מרדימה ומניקה אם רעב.
הכי חשוב שזה יהיה בשמחה ובלי לחץ. הייתי שרה לו תוך כדי, צוחקת איתו, שלא יווצר הקשר שלילי.
ככה לאט לאט, אחרי כמה ימים, החל לשתות טיפה, וכל פעם עוד טיפה, עד שחזר לגמוע בבקבוקים בשמחה.
ואז כבר יכולתי לחזור לתת מטרנה, מהמקפיא, הוא לוקח הכל בשמחה.
סבלנות, התמדה, גישה חיובית...
מאמינה שזה מסתדר בסוף.
הבעיה שלי שהוא נכנס למעון עוד כמה ימיםשירת חיי🎷🎼
ואני חוזרת לעבוד
לא רוצה שיעשה את זה שם
וגם לא יסכימו להחזיק אותו אם הוא לא מוכן לאכול
לא רוצה שיעשה את זה שם
וגם לא יסכימו להחזיק אותו אם הוא לא מוכן לאכול
ינסה את מה שכתבתשירת חיי🎷🎼
אבל פתאום כן יש פעם שהוא מסכים ואז עוד פעם היסטרית שלא
לא מבינה מה ההבדל ולמה פעם כן ופעם לא🤯
לא מבינה מה ההבדל ולמה פעם כן ופעם לא🤯
זה הגיוני קצתאמא_טריה_ל-2אחרונה
הם מפתחים אישיות ורצונות, וזה ממש לגיטימי.
תני לזה מקום, קחי את זה בשלווה ככל הניתן...
תני לזה מקום, קחי את זה בשלווה ככל הניתן...
לא מטריד אתכן ההתנהלות של הממשלה, סליחה שנכנסת לנושא הזהאנונימית בהו"ל
אבל זה פשוט מחרפן אותי.
מפקירים את כולנו, מכל בחינה אפשרית.
מספר מתים גבוה להחריד.
ואתמול אמא של חברה טובה נפטרה, בת חמישים שהייתה מחוסנת.
וזה פשוט כואב לי בכל העצמות בגוף.
למה הם מחכים?
ולמה אין מי שצועק את זה, כי מי שנשאר עם הבעיות זה אנחנו, נסחוב את נזקי הקורונה, חליתי ולמרות היותי מחוסנת, לא חויתי את זה קל בכלל.
אחת שמתוסכלת.
התשקורת משתיקה חד משמעית! אם זה היה ביבי עםאורין
איבוד עשתונות כזה וביטול הבידודים בבתי הספר כשיש עדיין חולים קשה ונפטרים, היו שורפים אותו. שלא לדבר על המפגינים השחורים שהיו מתעוררים לתחיה
תגידו, תינוק בן שנה כמה אוכל אצלכם?שנה טובה ומתוקה
לגיטימי שבד"כ טועם בארוחות ולא אוכל מנה ממש? מנסה עם שירים, סיפורים משחקים... מכינה לו אוכל שהוא אוהב ומשתדלת לגוון כדי לחשוף לטעמים...
כמובן שאני משלימה לו עם בקבוק דייסה אבל מרגיש לי שלא מספיק במיוחד שהוא רזרוז....אשמח לשמוע מכן💕
כמובן שאני משלימה לו עם בקבוק דייסה אבל מרגיש לי שלא מספיק במיוחד שהוא רזרוז....אשמח לשמוע מכן💕
נשמע לי ממש הגיוניאין לי הסבר
בגיל הזה הם קטנים ולכן צריכים אוכל..
במיוחד שאת משלימה לו עם בקבוק.
ובקשר לרזון- אחותי בגיל שנה הייתה מתחת ל7 קילו. ב''ה בריאה ושלמה. תחגוג בקיץ 19🤷
יש אנשים שהם רזים באופן טבעי...
במיוחד שאת משלימה לו עם בקבוק.
ובקשר לרזון- אחותי בגיל שנה הייתה מתחת ל7 קילו. ב''ה בריאה ושלמה. תחגוג בקיץ 19🤷
יש אנשים שהם רזים באופן טבעי...
מרגיע... לפני שלב הטעימות הוא היה שמנמןשנה טובה ומתוקה
שיהיה בריא.. תודה 💕
תאכלי ביחד איתו. חברה עושה את זה...אם ל2
נכון אנחנו בד"כ עושים את זה... תודה💕שנה טובה ומתוקהאחרונה
שאלת שמות מאתגרת במיוחד.קופצת
אז יש לנו בן🥳
ובעלי נורא רוצה את השם נתן.
הבעיה היא שאצלנו נתן זה כמו לקרוא משה...- כלומר כמעט חסר זהות וייחודיות.
אז מה אני מחפשת:
שם ראשון או שני לנתן. על מנת לקרוא בשני השמות. אז צריך שיהיה קליט וטוב ביחד...
מחפשת שם קצת מיוחד יותר שיהפוך את הנתן הזה למענין...
יאלה. שוטו💃🙏
ובעלי נורא רוצה את השם נתן.
הבעיה היא שאצלנו נתן זה כמו לקרוא משה...- כלומר כמעט חסר זהות וייחודיות.
אז מה אני מחפשת:
שם ראשון או שני לנתן. על מנת לקרוא בשני השמות. אז צריך שיהיה קליט וטוב ביחד...
מחפשת שם קצת מיוחד יותר שיהפוך את הנתן הזה למענין...
יאלה. שוטו💃🙏
יונתן, אלנתן, נתנאלטליה כ
נתן חי
אני צריכה את השם נתן כמו שהוא...קופצת
לא להפוך אותו ליונתן וכו'
באמת נתן חי זה גם הצירוף הכי קליל ומתאים שגם עלה לי - אבל פחות אוהבת
תודה
באמת נתן חי זה גם הצירוף הכי קליל ומתאים שגם עלה לי - אבל פחות אוהבת
תודה
אל-נתן מושלם!!אהבתחינם
נתן נטע..?המקורית
מממ זה אותם צלילים כזה...קופצת
אני חושבת שהיה רב שנקרא כך.חלושי
נכון, הרב נתן נטע שפירא, בעל ה'מגלה עמוקות'המקורית
בארי, מאיר, רועי, לביא, יאיר, מור - הכל יפה לדעתי עם נתןיום שני
אפשרשירוש16
לשנות טיפה את השם - מתנאל, נתנאל, מתן, נתניהו, נתניה.
לגבי שם נוסף-
ישראל נתן
אוריאל נתן
חיים נתן או לחלופין נתן חיים. לדעתי שם יפה עם משמעות ב2 השמות בנפרד וביחד.
לגבי שם נוסף-
ישראל נתן
אוריאל נתן
חיים נתן או לחלופין נתן חיים. לדעתי שם יפה עם משמעות ב2 השמות בנפרד וביחד.
נתן -דרורעזה כמוות אהבה
דרור- נתן
ואז יש גם משמעות משותפת...
ואז יש גם משמעות משותפת...
מזל טוב ❤❤אם_שמחה_הללויה
אין לי רעיונות. רק להגיד לך מזל טוב ושהשם שתבחרו לו יתן לו ולכם המון מזל וברכה!
ואי כל שם כמעט. יש לך משמעות מיוחדת שאת רוצה לתת?טארקו
באמת??קופצת
משום מה זה נראה לי קשה מאוד.
כלומר - אם לא הייתי מתכננת להשתמש בשם השני - אז כן, כל שם כמעט יכול להתאים.
אבל אם רוצים להשתמש צריך שם מאוד קליל ביחד ופה הסתבכתי..
כלומר - אם לא הייתי מתכננת להשתמש בשם השני - אז כן, כל שם כמעט יכול להתאים.
אבל אם רוצים להשתמש צריך שם מאוד קליל ביחד ופה הסתבכתי..
כן, נתן זה שם שמאוד זורם בתור שם שני לדעתי..טארקו
עם שם של 2 הברות כזה לפני
מנסה:מתואמת
נתן חיים
נתן אור
נתן שיר
נתן שי
נתן אושר
אליה נתן
ניסיתי לחשוב על שם שיצא בעל משמעות - מה המתנה שהוא נתן. אפשר גם להפוך את הסדר.
נתן אור
נתן שיר
נתן שי
נתן אושר
אליה נתן
ניסיתי לחשוב על שם שיצא בעל משמעות - מה המתנה שהוא נתן. אפשר גם להפוך את הסדר.
וואי תודה. יש פה רעיונות יפים!קופצת
רגע ילדת? פספסתי את זה? או שאת אחרי סקירה? התבלבלתי לגמריאוהבת את השבת
בכל מקרה בשעה טובה!!!
נראה לך?קופצת
אני יולדת רק בקיץ😅
תודה נשמה
תודה נשמה
נתן אור . נתן שמחה, נתן יאיר, נתן חיים,רקלרגעכאן
תודה.קופצת
האמת נתן אור נשמע לי ממש יפה!
בא נראה מה בעלי יחשוב..
בא נראה מה בעלי יחשוב..
חושבת שזה מהמם וממש קליטרקלרגעכאן
נכון?קופצת
אני מתחילה להתאהב..😅😍
חח יש..🙂רקלרגעכאןאחרונה
גם אני חשבתי נתן יאיר. או יאיר נתן.anonimit48
אורי נתן? יהונתן? מתחדשת11
וואו אורי נתן מהממם!! שני שמות שעומדים בזכות עצמםמבואסת מהמצב
צור נתןמכחול
אני רק- כל הכבוד לך שאת כ"כ רוצה לשמח את בעלך עם השםהשם בשימוש כבר
למרות שכהגדרתך הוא כמעט חסר זהות וייחודיות!!
באמת שמגיע לי כבוד!!!קופצת
הבן הראשון והבכור - גם נקרא בשם חסר זהות מבחינתי. ואפילו בלי שם נוסף מייחד (לא הייתי במודעות ובנוכחות עצמית)
ואע"פ כן, ואפילו שזה כנראה הריון אחרון - אני מפרגנת לו...
יאלה. מרימה לעצמי😅
ואע"פ כן, ואפילו שזה כנראה הריון אחרון - אני מפרגנת לו...
יאלה. מרימה לעצמי😅
מרימה לך גם. מגיע לך!השם בשימוש כבר
(ועם זאת חשוב מאוד מאוד מאוד שתהיי שלימה לחלוטין עם הבחירה הסופית - מאחלת לך בחירת שם/שמות יפה/ים עם משמעות שתאהבי עד עמקי נשמתך🙂)
נכון מאוד. תודה❤️קופצת
שיהיה בשעה טובה🙂💞השם בשימוש כבר
יש אחד שאני מכירהאני אמא
שקוראים לו אלקנה נתן, וקוראים לו בשני השמות תמיד, אז בעיני זה הצירוף הטבעי והמתבקש.
אבל אהבתי גם אליה נתן שזה אותה משמעות. (וגם יהונתן ונתנאל ואלנתן).
עוד צירופים יפים בעיני- רועי נתן, נתן יקיר, אשר נתן, נתן חיים, צור נתן.
אבל אהבתי גם אליה נתן שזה אותה משמעות. (וגם יהונתן ונתנאל ואלנתן).
עוד צירופים יפים בעיני- רועי נתן, נתן יקיר, אשר נתן, נתן חיים, צור נתן.
מתניהאם ל2
מצד אחד מבינה אותךבת 30
מצד שני אם זה נתן ע''ש ר' נתן אז זה ממש זכות!! סופר צדיק!
וגם אני חשבתי על אור נתן
וגם אני חשבתי על אור נתן
זכות גדולה!קופצת
אבל צריך גם לאהוב את השם...
נכון!!בת 30
ישנה רק עלי😣רקלרגעכאן
בת 4 חודשים..
היו לה תקופות יותר טובות
אבל בחודש האחרון ...ישנה רק עלי . עלי ממש.בהנקה
כמעט כל הלילה
מנסה לשים במיטה מלא פעמים ושה לא עובד
לפעמים בעלי מנסה לקחת אותה לעשור לה לשחרר גרפס או גשים
ולרוב לא הולך לו וגם זה לא עוזר
החלטתי שאני רוצה לבתעקש
ישבתי 3 שעות לנסות
להניק בישיבה ולשים במיטה
3 שעות
4-5 פעמים ניסיתי להניח
לא עזר
יש לה כנראה גזים שמציקים לה בלילה
נראה לי שגם לה אין כח להתמודד איתם
היא לא לוקחת מוצץ הכל נוסה
ולא בקבוק בשום אופן ( יש עצות ?? ניסיתי מלאאאא..ובקבוקים שונים .)
אני מנסה לשתות ולאכול שקדים וכו ובירה שחורה לחלב
לא אוכלת קטניות וגורמי גזים
מה מה מה
היא לא נרדמת בעגלה
במשך היום זה לא ככה.. כן מניחה במיטה וישנה
לפעמים גם קמה אחרי קצת
אבל יכולה גם לישון יפה ודי רגועה במהלך היום
הגב שלי מפורק הצוואר תפוס
רוצה לישון נורמלי..לא אכפת לי לקום להניק
אבל בין לבין לישון
היו לה תקופות יותר טובות
אבל בחודש האחרון ...ישנה רק עלי . עלי ממש.בהנקה
כמעט כל הלילה
מנסה לשים במיטה מלא פעמים ושה לא עובד
לפעמים בעלי מנסה לקחת אותה לעשור לה לשחרר גרפס או גשים
ולרוב לא הולך לו וגם זה לא עוזר
החלטתי שאני רוצה לבתעקש
ישבתי 3 שעות לנסות
להניק בישיבה ולשים במיטה
3 שעות
4-5 פעמים ניסיתי להניח
לא עזר
יש לה כנראה גזים שמציקים לה בלילה
נראה לי שגם לה אין כח להתמודד איתם
היא לא לוקחת מוצץ הכל נוסה
ולא בקבוק בשום אופן ( יש עצות ?? ניסיתי מלאאאא..ובקבוקים שונים .)
אני מנסה לשתות ולאכול שקדים וכו ובירה שחורה לחלב
לא אוכלת קטניות וגורמי גזים
מה מה מה
היא לא נרדמת בעגלה
במשך היום זה לא ככה.. כן מניחה במיטה וישנה
לפעמים גם קמה אחרי קצת
אבל יכולה גם לישון יפה ודי רגועה במהלך היום
הגב שלי מפורק הצוואר תפוס
רוצה לישון נורמלי..לא אכפת לי לקום להניק
אבל בין לבין לישון
למה עלייך ולא לידך?שלומית205
תשכיבי אותה לידך במיטה (בצורה בטיחותית) וככה שתיכן תשנו נורמלי
להניק על הצד יותר קשה לי-נתפס לי מזה הצוואררקלרגעכאן
ולהניח לידי זה כמו להניח בעריסה לידי-לא עובד
הכרית מתחת לצוואר שלך מספיק גבוהה?רקלתשוהנ
אולי כרית בין הרגליים שלך?
לשים כרית מאחוריה שתצמיד אותה ולא תצטרכי להתאמץ להחזיק אותה.
אולי אפילו כרית גדולה מאחוריה שיהיה לך איפה להניח את היד הגבוהה.
הפרטים הקטנים יכולים לגרום להבדל אם כל הנקה זה מאמץ או מנוחה.
לשים כרית מאחוריה שתצמיד אותה ולא תצטרכי להתאמץ להחזיק אותה.
אולי אפילו כרית גדולה מאחוריה שיהיה לך איפה להניח את היד הגבוהה.
הפרטים הקטנים יכולים לגרום להבדל אם כל הנקה זה מאמץ או מנוחה.
וואי תודה..אני אנסה כל מיני..הלוואי ויעזור! תודהרקלרגעכאן
למרות שבאמת
בא לי שתישן במיטההההה
בא לי שתישן במיטההההה
מצטרפת.. שווה לנסות את כל האופציות כי זה מציל להניק בשכיבהאוהבת את השבתאחרונה
למה את חושבת שזה גזים?תוהה לי
היא מתפתלת? בטן קשה? צרחות של כאב?
כי היא מתפתלת וכאילו מנסה לעשות. אבל לא בטוחהרקלרגעכאן
כשעושה בדר"כ זה נרגע יותר אבל בלילה אין לה כאילו כח לנסות לעשות. רק בבוקר קמה עושה ואז ישנה טוב או מבסוטה סתם ככה
זה גם סתם הרגל גרוע
אבל כששמה במיטה אפילו כשכבר ממש ישנה- משהו ממש מציק לה והיא קמה ממש בבכי כאוב
זה גם סתם הרגל גרוע
אבל כששמה במיטה אפילו כשכבר ממש ישנה- משהו ממש מציק לה והיא קמה ממש בבכי כאוב
אויש, איזה מבאס שזהתוהה לי
נשמע סיוט סיוטי ביותר. את משנה משהו בתזונה שלה בערב? משכיבה על הבטן או הגב?
היא אוכלת רק הנקה..ואני לא אוכלת משהו שאמור לעשות גזיםרקלרגעכאן
וזה גם לא גזים כאלה כמו שהיה בהתחלה
פשוט כאילו מערכת העיכול שלה בלילה עובדת חלש..לא דוחפת מספיק
או שלא יודעת
אולי גם אין לי חלב מספיק או שהוא דליל בערב
אבל לא יודעת מה לעשות..הלוואי והיתה מסכימה בקבוק
פשוט כאילו מערכת העיכול שלה בלילה עובדת חלש..לא דוחפת מספיק
או שלא יודעת
אולי גם אין לי חלב מספיק או שהוא דליל בערב
אבל לא יודעת מה לעשות..הלוואי והיתה מסכימה בקבוק
כאילו אני כתבתי את זהזוית חדשה
רק שהוא בן 3 וחצי שבועות...
ראיתי שהמליצו פה להשכיב על הבטן לשינהליאניי
שזה עוזר להם לישון יותר טוב..
אני גם משכיבה אותה על הצד עם נחשוש תומך הרבה יותר נוח לה מאשר לישון רק על הגב
ואני משחקת לה המון עם הרגליים ומכופפת ברכיים לבטן זה עוזר לה לשחרר גזים
אני גם משכיבה אותה על הצד עם נחשוש תומך הרבה יותר נוח לה מאשר לישון רק על הגב
ואני משחקת לה המון עם הרגליים ומכופפת ברכיים לבטן זה עוזר לה לשחרר גזים
משכיבה רק על הבטן..אחרת לעולם לא אשן🤨רקלרגעכאן
תודה רבה 🙂
לטרוזול טבע- צריך לקחת בשעה קבועה?אקריליק
מקפיצה לי... צריכה להתחיל מחר ורוצה לדעת אם זה משנה מתי...אקריליק
לפי מה שזכור לי, לא משנה מתי ביוםאולי בקרובאחרונה
לגבי שעה קבועה-אני לא זוכרת.. יש מצב שלא חייבים, אבל אל תסמכי על זה, כי כאמור, לא זוכרת
בהצלחה!
בהצלחה!
יש דבר כזה דיכאון אחרי לידה רק בלילה?אנונימית(:
מתוסכלת ברמות
במהלך היום הוא איתי בבית וכיף לנו הוא די רגוע.
איך שמתחיל הלילה ועולים לישון מתחיל הבלאגן, כנראה גזים. הוא בוכה כל חמש דקות בערך , ואם נרדם על הידיים שלי הוא בוכה כשאני מחזירה אותו למיטה.
בלילות אני לרוב קמה אליו לבד כי בעלי קם מוקדם לעבודה , הוא עוזר לי בהכנת הבקבוקים..
אבל אני פשוט מתוסכלת. מתעצבנת על הילד בלילה ,מרגישה שהוא רק מקשה עליי ולא נותן לי לישון (ומרפי שאיך שאעצום עיניים הוא יבכה שוב). מרגישה אמא רעה שככה אני חסרת סבלנות בלילה. כמובן זה לא מגיע חלילה למצבי קיצון כלפיו אבל אני כן בוכה מתסכול ומתחננת אליו שיירגע והוא כזה מסכן וחסר אונים וכואב לו מהגזים ובמקום להיות סבלנית איתו ולעטוף אותו אני רק מחכה שיירדם ושאוכל לחזור לישון.
פוחדת שמתחילה לפתח איזה שהוא דכאון. אני פחות מ3 שבועות אחרי הלידה..
המלצות גם לטיפול בגזים יתקבלו בברכה
במהלך היום הוא איתי בבית וכיף לנו הוא די רגוע.
איך שמתחיל הלילה ועולים לישון מתחיל הבלאגן, כנראה גזים. הוא בוכה כל חמש דקות בערך , ואם נרדם על הידיים שלי הוא בוכה כשאני מחזירה אותו למיטה.
בלילות אני לרוב קמה אליו לבד כי בעלי קם מוקדם לעבודה , הוא עוזר לי בהכנת הבקבוקים..
אבל אני פשוט מתוסכלת. מתעצבנת על הילד בלילה ,מרגישה שהוא רק מקשה עליי ולא נותן לי לישון (ומרפי שאיך שאעצום עיניים הוא יבכה שוב). מרגישה אמא רעה שככה אני חסרת סבלנות בלילה. כמובן זה לא מגיע חלילה למצבי קיצון כלפיו אבל אני כן בוכה מתסכול ומתחננת אליו שיירגע והוא כזה מסכן וחסר אונים וכואב לו מהגזים ובמקום להיות סבלנית איתו ולעטוף אותו אני רק מחכה שיירדם ושאוכל לחזור לישון.
פוחדת שמתחילה לפתח איזה שהוא דכאון. אני פחות מ3 שבועות אחרי הלידה..
המלצות גם לטיפול בגזים יתקבלו בברכה
קודם כל ,אהבתחינם
שהבעל יטפל בו עד נגיד 12 בלילה ואז יעלה לישון
ואת תכנסי למיטה בשעה 8 בערך
לא לעשות *כלום* בבית.
לישון. מקלחת חמה ולמיטה.
את תשני 4 שעות בערך ותהיי סופר ערנית בלילה.
בנוסף,
כל הזדמנות שיש לך את עולה לישון. לא אומרת טוב רק כביסה, רק אוכל, רק שטיפה
עולה לישון!!!!!! איתו ביחד!
זה תקופה
והיא עוברת. באמת.
אני יודעת שנראה שלא
אבל היא עוברת…
ממליצה על ליקציק וביו גאיה! עוזרים מאוד!
ולא לוותר על עצמך
יש מן קטע כזה שהוא מאוד מובן שאחרי לידה אנחנו רוצות להיות מיליון אחוז רק לתינוק,
ושוכחות להעניק לעצמו אחוז אחד..
אז לא לשכוח את עצמך!! תשני בכל הזדמנות! את דקה אחרי לידה!
בהצלחה אהובה
תקופה קשה
אבל בהחלט עוברת
❤️
ואת תכנסי למיטה בשעה 8 בערך
לא לעשות *כלום* בבית.
לישון. מקלחת חמה ולמיטה.
את תשני 4 שעות בערך ותהיי סופר ערנית בלילה.
בנוסף,
כל הזדמנות שיש לך את עולה לישון. לא אומרת טוב רק כביסה, רק אוכל, רק שטיפה
עולה לישון!!!!!! איתו ביחד!
זה תקופה
והיא עוברת. באמת.
אני יודעת שנראה שלא
אבל היא עוברת…
ממליצה על ליקציק וביו גאיה! עוזרים מאוד!
ולא לוותר על עצמך
יש מן קטע כזה שהוא מאוד מובן שאחרי לידה אנחנו רוצות להיות מיליון אחוז רק לתינוק,
ושוכחות להעניק לעצמו אחוז אחד..
אז לא לשכוח את עצמך!! תשני בכל הזדמנות! את דקה אחרי לידה!
בהצלחה אהובה
תקופה קשה
אבל בהחלט עוברת
❤️
מצטרפת לכל מילה שלמעלה.חיבוק אהובה!אם_שמחה_הללויה
ואני זוכרת את עצמי תמיד בתקופות של אחרי לידה עם החשכה רמת החרדה הייתה עולה לי. היה עוזר לי לעשות מקלחת חמה ואחר עך לעסות את הגוף עם שמן שקדים , אפשר להוסיף שמנים אתריים מרגיעים כמו חבנדר, גרניום, שמיתי גם על ורבנה שהוא נגד חרדה. לבנדר מרגיע. גרניום מאזן הורמונלית.
מוסיפה על הנאמרליאניי
קודם כל מחזקת מה שכתבו לך לחלוטין
את חייבת לישון שהוא ישן לפחות בבוקר/ בצהריים לתפוס תנומה קלה כשמתאפשר ובעיקר לנוח גם אפ את לא ישנה אבל להיןת במיטה ולנוח זה חשוב לא פחות כשהוא מאפשר לך במהלך היום.
לגבי הלילה- אצלנן קבענו שבעלי יהיה עד 12 בלילה איתה וככה אני נכנסת לישון באיזור 9 .
תנסו לאמץ שיטה שתעזור לשניכם…
כמו שכתבו לך זאת תקופה את חייבת לזכור זה יעבור ויהיה קל יותר מיום ליום, אני יודעת שלא קל..
לגבי הגזים- יכולה להציע לך לשים אותו על הגב ולסןבב את הרגליים בעדינות בכיון השעון ולכפוף ברכיים בעדינות לבטן זה גורם להם לשחרר גזים.
אני יןדעת שיש סמיקול/ חליטת תה שומר? אני לא ניסיתי שומגבר מהדברים האלה אבל ראיתי שהמליצו (כמובן להתייעץ אולי עם רופאת ילדים איך אפשר להקל על הגזים).
מה לגבי תמל? אני הבאתי לה תקןפה סימיאקל קומפורט זה הקל עליה בגזים.
ודבר אחרון- אל תחמירי עם עצמך בכלל,
את דקה אחרי לידה עייפה ומותשת ויש לך גוזל קטן לטפל בו 24/7 זה ברןר שאוזלים הכוחות ואת מותשת בלילה אבל תנסי לעזור לעצמך קודם אל איך לשנות את סדר היום/ להתאזן עם בעלך כך שתצליחי לישון יותר.
תנסי גם אןלי שמיכת עיטןף זה עוזר להם להיכנס לשינה חזקה.
את אמא מהממת אני יןדעת ןבטוחה!!!
❤️
את חייבת לישון שהוא ישן לפחות בבוקר/ בצהריים לתפוס תנומה קלה כשמתאפשר ובעיקר לנוח גם אפ את לא ישנה אבל להיןת במיטה ולנוח זה חשוב לא פחות כשהוא מאפשר לך במהלך היום.
לגבי הלילה- אצלנן קבענו שבעלי יהיה עד 12 בלילה איתה וככה אני נכנסת לישון באיזור 9 .
תנסו לאמץ שיטה שתעזור לשניכם…
כמו שכתבו לך זאת תקופה את חייבת לזכור זה יעבור ויהיה קל יותר מיום ליום, אני יודעת שלא קל..
לגבי הגזים- יכולה להציע לך לשים אותו על הגב ולסןבב את הרגליים בעדינות בכיון השעון ולכפוף ברכיים בעדינות לבטן זה גורם להם לשחרר גזים.
אני יןדעת שיש סמיקול/ חליטת תה שומר? אני לא ניסיתי שומגבר מהדברים האלה אבל ראיתי שהמליצו (כמובן להתייעץ אולי עם רופאת ילדים איך אפשר להקל על הגזים).
מה לגבי תמל? אני הבאתי לה תקןפה סימיאקל קומפורט זה הקל עליה בגזים.
ודבר אחרון- אל תחמירי עם עצמך בכלל,
את דקה אחרי לידה עייפה ומותשת ויש לך גוזל קטן לטפל בו 24/7 זה ברןר שאוזלים הכוחות ואת מותשת בלילה אבל תנסי לעזור לעצמך קודם אל איך לשנות את סדר היום/ להתאזן עם בעלך כך שתצליחי לישון יותר.
תנסי גם אןלי שמיכת עיטןף זה עוזר להם להיכנס לשינה חזקה.
את אמא מהממת אני יןדעת ןבטוחה!!!
❤️
לא נשמע לי כמו דיכאון, אלא "פשוט" עייפות לא רגילה...מתואמת
וזה באמת קשה להתרגל לקימות בלילה! במיוחד אחרי שרגילים במשך שנים לישון שינה רצופה.
עייפות גדולה שכזו עלולה להתפתח לדיכאון, אבל לא מחייב בכלל. דיכאון זה בעיקר תחושה של חוסר רצון וחוסר חשק לשום דבר בחיים. ובלילה, עם הרגשת הבדידות שיש מכך שאת כאילו היחידה שערה עכשיו, הגיוני לחוש קצת ב"דאון"...
מצטרפת לעצות שנתנו לך פה, איך לישון יותר במהלך היממה. ובע"ה בהמשך תתרגלי לשינה מהסוג הזה, הלא רציף, ותצליחי להתאושש מן העייפות...
עייפות גדולה שכזו עלולה להתפתח לדיכאון, אבל לא מחייב בכלל. דיכאון זה בעיקר תחושה של חוסר רצון וחוסר חשק לשום דבר בחיים. ובלילה, עם הרגשת הבדידות שיש מכך שאת כאילו היחידה שערה עכשיו, הגיוני לחוש קצת ב"דאון"...
מצטרפת לעצות שנתנו לך פה, איך לישון יותר במהלך היממה. ובע"ה בהמשך תתרגלי לשינה מהסוג הזה, הלא רציף, ותצליחי להתאושש מן העייפות...
עוד משהו..אם_שמחה_הללויה
רק אם מתאים שישן איתכם בחדר..במיטה מטחברת. אותי זה הציל ממש. אם את מניקה בלילה זה ממש מקל.
ולגזים עזר לי בעיקר להרדים במנשא בד, מקלחת לפני שינה עיסוי של בטן של התינוק בשמן..
ולגזים עזר לי בעיקר להרדים במנשא בד, מקלחת לפני שינה עיסוי של בטן של התינוק בשמן..
תודה לכולן❤ לוקחת לי את העצות שלכן!אנונימית(:
חיבוק גדול יקרהנגמרו לי השמות
את באמת שנייה אחרי לידה ועם עייפות מצטברת ומטורפת... לא פלא שגם הרגשות והמחשבות הרעות יגיעו...
הייתי מנסה קודם כל לדאוג לשינה מתי שרק אפשר, לבקש מכל מי שיכול לשמור על המתוק אפילו לשעה ביום/צהריים/ערב וללכת לישון.
חוסר שינה בתוספת לילה זה מתכון הכי לא טעים שיש... ואפילו הרסני.
אם את צרגישה שההרגשה הרעה לא חולפת למרות זאת, או אפילו עכשיו ליתר ביטחון, את יכולה לפנות לארגון "ניצה" או לברר לגבי כך יותר לעומק
מזל טוב יקרה והרבה נחת ושעות שינה מתוקה ❤
תודה רבה אהובה❤אנונימית(:
יקרה פתחתי פה לפני חודש וחצי בערך בדיוק כזה שרשור!!!אנונימית בהו"ל
על דיכאון לילה אחרי לידה שהרגשתי ( בגלל זה כותבת מהאנונימי...)
יכולה רק לעודד אותך ולומר לך שעובר זמן, התינוק מקבל קצת סדר ובעקבות כך גם הלילה שלך, וזה עובר, בעזרת השם. עכשיו אני כבר לא מרגישה דיכאון בלילה, בה. כן לא תמיד כיף להיות ערה בלילה אבל לא דיכאון כמו שהיה לי בהתחלה. ולאט לאט הגזים מתחילים להעלם, וגם לנסיך שלך זה יקרה!
יכולה רק לעודד אותך ולומר לך שעובר זמן, התינוק מקבל קצת סדר ובעקבות כך גם הלילה שלך, וזה עובר, בעזרת השם. עכשיו אני כבר לא מרגישה דיכאון בלילה, בה. כן לא תמיד כיף להיות ערה בלילה אבל לא דיכאון כמו שהיה לי בהתחלה. ולאט לאט הגזים מתחילים להעלם, וגם לנסיך שלך זה יקרה!
בע"ה! תודה רבה❤אנונימית(:
רק משתפת אתכן שאתמולאנונימית(:
עליתי לישון איתו ב8 בערב עד 11
והיה לי לילה הרבה יותר טוב! הוא גם ישן טוב בין ההאכלות אז הצלחתי לישון איתו..
אז תודה על העצה הזו!! לגמרי מאמצת לי
והיה לי לילה הרבה יותר טוב! הוא גם ישן טוב בין ההאכלות אז הצלחתי לישון איתו..
אז תודה על העצה הזו!! לגמרי מאמצת לי
מעולה!!! כיף לשמוע 💗ליאנייאחרונה
מחזור מאחר ומה הסיכויירח נעלם
הי, חדשה פה. אתחיל בגדול- בטיפולי פוריות, הייתי אמורה לבייץ אבל נדחה לי הביוץ בגלל שלקחתי אורגלוטרן (מעכב ביוץ). מסיבות כאלה ואחרות לא המשכתי לשאיבה. לפני שבועיים התחלתי להרגיש כאבי בטן ולמחרת זה היה השיא, וחשבתי שזה ביוץ. אבל עד עכשיו לא הגיע המחזור ועברו 16 ימים.
הסיכוי נמוך (לא סתם עוברת טיפולי פוריות...) אבל איך זה שהמחזור עוד לא מופיע?
הסיכוי נמוך (לא סתם עוברת טיפולי פוריות...) אבל איך זה שהמחזור עוד לא מופיע?
לא מאד מבינה בזה, אבל למה לא לעשות בדיקה?:-)
לא רוצה להתאכזבירח נעלם
מלחיץ באמת ממש!:-)
אבל אולי עדיף במקום לפתח ציפיות...
ובבדיקת דם,שיהיה אמין
ובבדיקת דם,שיהיה אמין
לא מבינה גם, אבל ברוכה הבאה רקלתשוהנ
יש מצב שהכאב לא היה ביוץ?ירח נעלם
יכול להיות שהביוץ בא אחרי שיש כאבי בטן?
כן, קרה ליפשיטאאחרונה
הייתי במעקב והרופאה אמרה לי שהביוץ בפועל היה יום אחרי שהרגשתי כאבים..
תינוק בן חודש לא רגוע..אושר כפול
אני מתחילה לחשוב שזה לא תקין...
הוא בוכה ברוב הזמן שלא יונק.
בשבוע השני שלו ישן בין ההנקות כשעתיים-שלוש כל פעם אבל משהו השתבש. ראיתי שתינוק צריך לישון 16-18 שעות בגיל הזה והוא ישן בערך 8-10 שעות במצטבר ביממה, כולל הלילה ויש רק כמה דקות במהלך היום שהוא סתם שוכב רגוע ומסתכל מסביב, כל שאר הזמן צריך ידיים וגם אז לפעמים זה תוך כדי צרחות שלו
לפעמים ברור שזו הבטן, לפעמים אין לי מושג... אם אחזיק אותו על הידיים, לפעמים הוא כן יכול להירדם גם ל3 שעות, אבל זה מפחיד אותי מאד להירדם איתו.
ברור לי שהוא יונק מספיק כי הוא נהיה ממש שמנמנן וגם יש לו חיתולים מלאים.
הוא נראה ממש סובל ומיותר לציין שאין לי כך אפשרות לתפקד בבית עם שאר הילדים ואני מותשת מלילות של להרים- להוריד וכל הגוף שלי תפוס מזה שהוא על הידיים כל הזמן.
זה דורש בירור רופא לדעתכן??
הוא בוכה ברוב הזמן שלא יונק.
בשבוע השני שלו ישן בין ההנקות כשעתיים-שלוש כל פעם אבל משהו השתבש. ראיתי שתינוק צריך לישון 16-18 שעות בגיל הזה והוא ישן בערך 8-10 שעות במצטבר ביממה, כולל הלילה ויש רק כמה דקות במהלך היום שהוא סתם שוכב רגוע ומסתכל מסביב, כל שאר הזמן צריך ידיים וגם אז לפעמים זה תוך כדי צרחות שלו
לפעמים ברור שזו הבטן, לפעמים אין לי מושג... אם אחזיק אותו על הידיים, לפעמים הוא כן יכול להירדם גם ל3 שעות, אבל זה מפחיד אותי מאד להירדם איתו.ברור לי שהוא יונק מספיק כי הוא נהיה ממש שמנמנן וגם יש לו חיתולים מלאים.
הוא נראה ממש סובל ומיותר לציין שאין לי כך אפשרות לתפקד בבית עם שאר הילדים ואני מותשת מלילות של להרים- להוריד וכל הגוף שלי תפוס מזה שהוא על הידיים כל הזמן.
זה דורש בירור רופא לדעתכן??
וואו איזה קשה!!רק טוב=)
אם נראה לך שהוא סובל מהבטן הייתי מנסה להוריד לגמרי מוצרי חלב, לא מנסיון אבל הרבה אומרות שעוזר..
אני בכל מקרה הולכת בגיל חודששחרית*
לרופא ילדים לבדיקה ראשונה.
אז בהחלט שווה ללכת לבדוק.
אז בהחלט שווה ללכת לבדוק.
שווה ללכתדפני11
למרות שבהחחט יש תינוקות כאלו, שההסתגלות לעולם קשה להם והם בוכים המון...
מה שלי נשמע, שיכול להיות שזה ריפלוקס, אולי גם סמוי.
ואז הם ממש סובלים
לכן כדאי ללכת, אין מה להפסיד...
מה שלי נשמע, שיכול להיות שזה ריפלוקס, אולי גם סמוי.
ואז הם ממש סובלים
לכן כדאי ללכת, אין מה להפסיד...
לדעתי כן. תשאלי אולי זה ריפלוקסיראת גאולה
לבת שלי היה ריפלוקס סמוי (בלי סימנים חיצוניים, עלתה במשקל ולא פלטה).והיא צרחה ברציפות במשך כמה חודשים עד שקיבלה תרופה וקיבלנו ילדה חדשה!
לפי החוויה שלי- מה שתיארת=תינוק קטן😒😊רקלרגעכאן
אצלי כולם
רצו רק ידיים
8-10 שעות ישן ביממה במיטה?
אצלי בגיל הזה שעה אחת במיטה זה חגיגה
בלילות ישנו רק צמוד אלי
ביום במנשא
ורק לפעמים בעגלה או בעריסה..
וכןצהרבה מזה בגלל גזים- שזה דומה למה שתיארת..
זה גם צורך רגשי
וגם פיזי
ומתאזן לאט לאט..כל חודש נהיה יותר קל
וימים קשים יש בין לבין תמיד...
לשלול ריפלוקס זה לא רע אז אם ירגיע אותך לכי לרופא
עם הבכורה הלכנו כמה וכמה פעמים
לשווא..
אבל ןפעמים כן זה יכל לעזור
או רק להרגיע
בכל מקרה קחי אויר
תינוקות לא ישנים לפי הספר
ולדעתי רובם אפילו ...גורמים לנו כאמהות לחוסר שינה וחוסר זמן לעשות משהו..
בחופשות לידה בקושי לאגול או ללכת לשרותים אני מספיקה
וגטוחה שיהיו כאלה שיזדהו איתי
העיקוד זה שזה זמני ומשתפר עם הזמן.ושהם מתוקיםםם😍😍😍
רצו רק ידיים
8-10 שעות ישן ביממה במיטה?
אצלי בגיל הזה שעה אחת במיטה זה חגיגה
בלילות ישנו רק צמוד אלי
ביום במנשא
ורק לפעמים בעגלה או בעריסה..
וכןצהרבה מזה בגלל גזים- שזה דומה למה שתיארת..
זה גם צורך רגשי
וגם פיזי
ומתאזן לאט לאט..כל חודש נהיה יותר קל
וימים קשים יש בין לבין תמיד...
לשלול ריפלוקס זה לא רע אז אם ירגיע אותך לכי לרופא
עם הבכורה הלכנו כמה וכמה פעמים
לשווא..
אבל ןפעמים כן זה יכל לעזור
או רק להרגיע
בכל מקרה קחי אויר
תינוקות לא ישנים לפי הספר
ולדעתי רובם אפילו ...גורמים לנו כאמהות לחוסר שינה וחוסר זמן לעשות משהו..
בחופשות לידה בקושי לאגול או ללכת לשרותים אני מספיקה
וגטוחה שיהיו כאלה שיזדהו איתי
העיקוד זה שזה זמני ומשתפר עם הזמן.ושהם מתוקיםםם😍😍😍
תודה על זה❤️דיקלה91
ממליצה לך ללכת לשקול אותותמיד להודות
אצלי הבכי התברר כרעב למרות שהיה ברור לי שהיא אוכלת מספיק ולקח לי שנים להתאושש מרגשות האשם.
מאז אני תמיד הולכת לבדוק שעולים מספיק במשקל.
מאז אני תמיד הולכת לבדוק שעולים מספיק במשקל.
יש סיכוי שזה גזיםהריון_ראשון
בול המצב שלי. רק שילד ראשוןדיקלה91
גם שלי ככהסיפור_של_הלב
גזים ריפלוקס וכל הבעיות האפשריות..
מקווה שיעבור בגיל 3 חודשים כמו שאומרים
מקווה שיעבור בגיל 3 חודשים כמו שאומרים
אם זה ריפלוקס סמוי- כשהילד לא פולטאנונימית-אנמית
ממש ממליצה לקבל את התרופה , אומפרזול ,הציל אותי
כן יקירהציפיפיצי
זה דורש בירור רפואי
כתבתי קודם כאן לעוד מישהי....
אני עם תינוק בן חודשיים שבגיל חודש וקצת כבר היה עם דלקת אוזניים רצינית.
שווה לבדוק ולעשות בירור
במיוחד שאת לא אמא לילד פעם ראשונה ויודעת להבדיל מתי זה גזים ומתי זה פשוט משהו אחר.
וממליצה בחום, לעשות מה שהלב האימהי שלך מרגיש. מניסיון שלי, כמה שפשוט להקשיב לאחרים
ופשוט ללכת לבדוק ולהירגע.
תודה רבה לכל מי שהגיבה!!אושר כפול
אז ב"ה המצב ממש השתפר!!!
גיליתי מאכל שבוודאות עשה לו גזים נוראיים והורדתי והתחלתי להשכיב על הבטן במהלך היום כשהוא לידי והוא ישן כך רצוף גם שעתיים.. בלילה אני משכיבה אותו על הבטן כשהוא נראה לי עייף, טיפה מנדנדת והוא נרדם. אחרי חצי שעה אני הופכת אותו לגב והוא נשאר לישון רגוע לרוב לשעתיים. גם גיליתי איך לעזור לו לשחרר גזים/יציאות וזה ממש מקל עליו ועלי.
לשקול לא הלכתי כי אני פשוט רואה שהוא אוכל ממש טוב ומתעגל אבל יש לי תור לטיפת חלב בתחילת שבוע אז מקווה לשמוע שאכן עולה וגם אברר אם יש צורך באמת ללכת לרופא (מעדיפה כמה שפחות להיות בסביבת אנשים וק"ו חולים), אבל ב"ה הרבה פחות לחוצה, הודות לכולכן!!! ורקלרגעכאן מתבאסת שלא קראתי תגובה כזו עם הבכורה שלי שעשתה לנו שמח..כמה רגשות אשם ודאגות היה חוסך לי... עוזר לשמוע גם את הצד הזה, שתינוק יכול להיות פשוט קשה בלי סיבה ספציפית.
בהצלחה לכל מי שבאותו שלב שלי והרבה לילות מלאי שינה מתוקה!
גיליתי מאכל שבוודאות עשה לו גזים נוראיים והורדתי והתחלתי להשכיב על הבטן במהלך היום כשהוא לידי והוא ישן כך רצוף גם שעתיים.. בלילה אני משכיבה אותו על הבטן כשהוא נראה לי עייף, טיפה מנדנדת והוא נרדם. אחרי חצי שעה אני הופכת אותו לגב והוא נשאר לישון רגוע לרוב לשעתיים. גם גיליתי איך לעזור לו לשחרר גזים/יציאות וזה ממש מקל עליו ועלי.
לשקול לא הלכתי כי אני פשוט רואה שהוא אוכל ממש טוב ומתעגל אבל יש לי תור לטיפת חלב בתחילת שבוע אז מקווה לשמוע שאכן עולה וגם אברר אם יש צורך באמת ללכת לרופא (מעדיפה כמה שפחות להיות בסביבת אנשים וק"ו חולים), אבל ב"ה הרבה פחות לחוצה, הודות לכולכן!!! ורקלרגעכאן מתבאסת שלא קראתי תגובה כזו עם הבכורה שלי שעשתה לנו שמח..כמה רגשות אשם ודאגות היה חוסך לי... עוזר לשמוע גם את הצד הזה, שתינוק יכול להיות פשוט קשה בלי סיבה ספציפית.
בהצלחה לכל מי שבאותו שלב שלי והרבה לילות מלאי שינה מתוקה!
איזה כיף, ב"ה!רק טוב=)
איזה יופי!אביולאחרונה
גם אני השכבתי על הבטן כשראיתי שזה מה שעוזר.
כדאי ללכת לרופאאביול
למרות שאצלי הקטנה שלי היה משהו דומה, ועבר בגיל שלושה חודשים. כנראה היה גזים. אבל זה לא היה עד כדי כך... אצלי שאלתי רופא ולא היה משהו חריג
"אחינו כל בית ישראלנגמרו לי השמות
הנתונים בצרה ובשביה
העומדים בין בים ובין ביבשה
המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה
ומאפילה לאורה
ומשעבוד לגאולה
השתא בעגלא ובזמן קריב"
וואו. איך הרגשתי את המילים האלה על בשרי בתקופה האחרונה.
מנסה להעלות קצת מזה על הכתב, במקום הזה שכ"כ יקר לי.
הרגשתי ממש ממש לא טוב.
זה היה כל כך הרבה דברים ביחד... וזה נראה כמו נצח.
בליל של דברים קשים אחד בתוך השני, ורק מנסים למצוא איפה אנחנו בתוך כל זה.
הכאבים היו יותר מהכל, משהו מפחיד שפשוט משתק וזהו, אי אפשר לתפקד.
גם כשמנסים לישון, גם כשרק שוכבים במיטה – הכאב הזה
ואתה פשוט חסר אונים למולו...
גם לנוח אי אפשר,
ומשככי הכאבים בקושי בקושי עוזרים, אז גם כשלוקחים אותם סביב השעון עדיין מרגישים פשוט משותקים ח"ו,
והקור הזה, קור שחודר את העצמות, ובדיוק אז המזגן מקולקל. ומגיע הטכנאי ואומר שהוא לא יודע איך לתקן. וקר. כל הזמן קר. אז מאלתרים ומנסים עם דברים אחרים.
והדברים הקטנים האלה, שפתאום כל אחד מהם מצטרף לחוסר אונים ולתחושה של הקושי, אם זו הכביסה הרטובה שנערמת וגם המייבש התקלקל,
הכוחות שפשוט יצאו מהגוף ואין מושג איפה הם או מתי ואם הם יחזרו אי פעם,
הדאגה לאיש שגם לא מרגיש טוב וגם כאוב מאוד כבר יותר מדי ימים
הדאגה לילדים, לכל אחד ואחת מהם, דאגה כללית שיהיו בסדר ושיהיה להם טוב, ודאגה פרטית לכל אחד במה שהוא צריך בשלמות.
הדאגה לעצמי שמה קורה לי פתאום? מה זו ההרגשה הרעה הזו? ואיך יוצאים ממנה? ולמה היא לא עוברת?
הדאגה לאחים, להורים, לעולם כולו, ששומעים גם בפן האישי-משפחתי וגם בפן הכללי-עולמי שפשוט כולם כולם לא מרגישים טוב!
ושוב תחושת חוסר האונים
ובידוד.
ואי אפשר להיות עם הילדים.
וגם אישי וגם אני בבידוד.
ואיך הילדים יסתדרו? אבל מצד שני הם חייבים כי אנחנו לא רוצים שיחלו חלילה ויפגעו חלילה, אז אין ברירה.
והם מדהימים, מסתדרים, מתבגרים בעל כורחם, מנסים מה שאפשר, מדהימים ממש!
ושבת.
והאמצעי, בן 9, עושה קידוש לאחים שלו ואני מהחדר שומעת ודמעות של הודיה עצומה לקב"ה.
והגדולה מוזגת להם מהאוכל.
והם יושבים שם, שלושתם, ואוכלים ארוחת שבת בלי אבא ואמא.
והם עוד יום ועוד יום דואגים אחד לשניה,
כמה קטנים ככה גדולים מהחיים!
ושוב הכאבים האלה, שלא מרפים לרגע.
ואז מגיע הלילה. ולכאב מצטרף הפחד, החרדה, מה יהיה ומה יש בכלל עכשיו? ואיך נסתדר? ואיך אפשר להכיל את הכאב המשוגע הזה?!
וזה לבכות בכל פעולה שהיא מכאב ומתסכול,
ללכת לשירותים ולבכות,
לישון ולבכות,
אי אפשר להכיל את זה
מרגישה שאני משתגעת מכאב.
והגעגוע לעבודה, לזוגות, לאנשים
והגעגוע לביחד ולא לבידוד הבודד
והגעגוע לקירבה, לפנים בלי מסיכה
והבית שדורש את שלו ולא מקבל,
והזוגיות שרוצה יותר אבל אי אפשר עם המחלה הזאת
ובית הספר שאין והנפש של הילדים ושלי ושל כולם
ושוב הכאבים
והלילות
והפחדים
והחרדות
ואתה תלוי על בלימה
ומרגישה כל כך חזק כל הזמן ש"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים"
ואז הגדולה מתחילה גם להרגיש לא טוב.
ובדיקה, והיא חיובית.
ואז גם האחים שלה.
ואז כולנו מאומתים. וכולנו בבידוד.
ולפחות אפשר לחבק, כמה היה חסר החיבוק,
כמה הילדים ממש התחננו לחיבוק הזה וזה קרע אותי מבפנים לא להיות יכולה להעניק להם אותו. לראות את הדמעה של היל שאומר: אני רוצה להיות חיובי כדי לחבק אותך אני רוצה חיבוק! ואת בוכה ואומרת שאת לא יכולה כדי לא להדביק וכדי לשמור עליו...
ועוד יום עובר, ועוד יום,
ולדאוג גם ממה שהכי פחדתי, שלא יקרה להם כלום, שלא יכאב להם כלום, שהם לא יפגעו,
ובתוך כל הדאגות האינסופיות להמשיך ולהרגיש חסרת כוחות וחסרת אונים.
והמעגלים שצריכים ישועה רק הולכים וגדלים, והכאב והקושי ששומעים בכל מעגל רק הולך וגדל,
ואין שום יכולת לעזור, אפילו לא לעצמי.
וכמה שזה מתסכל.
ובתוך כל החושך הקב"ה הטוב והמטיב שולח גם הרבה הרבה אור.
וכל יום הודעות של אהבה, של דאגה, של התעניינות,
של הצעות עזרה, של תפילות, של לב ועוד לב כאלה ענקיים וזוהרים מרוב טוב!
והידיעה הברורה שהקב"ה משגיח על הכל והכל בידיו. ושיהיה טוב, יהיה בטוח!
ועוברים הימים,
וסוף סוף הכוחות מתחילים לחזור ואפשר קצת לנשום, לחיות, לכתוב.
ו"קטונתי מכל החסדים ןמכל האמת שעשית את עבדך... כי חסדך גדול עליי והצלת נפשי משאול תחתיה"
ומנסה קצת לעבד את הדברים וקצת להבין או להתחיל להבין מה היה כאן.
קורונה.
וכל הארץ, כל העולם בעצם במצב מלחמה
ובמלחמה יש הרוגים/נפגעים
ואם אי אפשר שתהיה מלחמה ללא הרוגים, אני מעדיפה "לבחור" את ההרוגים במלחמה הזו, כמה שאפשר.
אז ההרוגים אצלי היו למשל רגשות האשמה.
אני לא יכולה איתכם עכשיו, אז מצטערת אני מקריבה אתכם במלחמה הזו.
וההרוגים היו גם כמה מהאידיאלים
כמו האידיאל שהילדים יהיו בלי מסכים,
האידיאל שיהיה רק אוכל מבושל
ועוד ועוד אידיאלים שהלכו ונפלו שדודים.
אני לא יכולה לממש אתכם עכשיו, אז מצטערת אני מקריבה אתכם במלחמה הזו.
כי עדיף לי שתפלו מאשר שתהיה קריסה של כל המערכות, מאשר שההרוגים חלילה יהיו במקומות שבהם אני בשום פנים ואופן לא מסכימה שיהיו! כמו הזוגיות, השפיות, האנשים, הילדים. הם קודמים לכם!
אז אתם נפלתם בקרב הזה.
כי זה מצב חירום.
וזו מלחמה.
ובמצב חירום הכוחות עוד יותר מוגבלים
אז לפחות נבין את עצמנו.
ולפעמים יש זמנים שבהם צריך רק לשרוד.
רק להחזיק את הראש מעל המים.
ותמיד זה נכון, אבל עכשיו עוד יותר: "איש את רעהו יעזורו ולאחין יאמר חזק "
כמה כמה כוח יש בערבות ההדדית הזו!
באחדות הזו!
באהבה ובנתינה האלה!
כולנו לפעמים למעלה
ולפעמים למטה
אז מתי שאנחנו למעלה – אם נצליח להאיר, אפילו במעט, ולו עוד נפש אחת – דיינו
ומתי שאנחנו למטה – נלמד גם *לקבל* את האור הזה מאחרים שכרגע יותר למעלה, או שכרגע יכולים *לתת* לנו. כי בלי זה אי אפשר.
ושוב תודה רבה לכולכן אחת אחת על כל התפילות כאן ובפרטי
אני מודה מקרב קרב לב לכל אחת באופן אישי: את יודעת כמה נתת לי והענקת לי ולא הייתי מצליחה לשרוד את זה בלעדייך!
והלוואי שהקב"ה ישלח לך, ולכל אחת ואחת, ולכל עם ישראל את כל הברכות והישועות שכל אחד צריך במהרה, בגלוי, בחסד, בשלמות, במהרה ובשמחה
ולכל אלה שעדיין בתוך קושי, כל קושי שהוא, רוצה גם להגיד לכם -
יהיה טוב! יהיה!
גם אם עכשיו לא רואים את זה
וגם אם קיוונו פעם אחת – לקוות פעם נוספת.
"קווה אל השם
חזק ויאמץ לבך -
וקווה אל ה'"
אמן🙏🏻 כתבת מדהיםשירת חיי🎷🎼
כל כך אמיתי ומביע..
וחכם ומחכים כמו תמיד!!!
תמיד קוראת כל מילה שלך בשקיקה❣
שתהיה רפואה שלמה ותבשרי אותנו רק בשורות טובות תמיד🙏🏻
וחכם ומחכים כמו תמיד!!!
תמיד קוראת כל מילה שלך בשקיקה❣
שתהיה רפואה שלמה ותבשרי אותנו רק בשורות טובות תמיד🙏🏻
אמן ואמן תודה רבה לך יקרה ❤נגמרו לי השמות
את פשוט מהממת!!ליאל 24
ובאמת שמגיע לך כמויות של טוב ואושר על העזרה יוצאת הדופן שאת נותנת פה לנשים ❤🙏
תודה ממש 🙏❤נגמרו לי השמות
ריגשת אותי!!!מאוהבת בילדי
בכתיבה, באמת, בנגיעה ללב, בדיוק...
את פשוט מהממת!
תודה רבה יקרה ❤❤נגמרו לי השמות
את מרגשת. לקחתי את המסר לזכור מה חשוב באמתאחתפלוס
שתמיד תרגישי טוב
אמן ואמן תודה רבה רבהנגמרו לי השמות
יקרה! נשמע ככ קשה!!חדקרן
ברוך רופא חולים...
המשך התאוששות קלה ומהירה, ובריאות איתנה לך ולכל המשפחה!
המשך התאוששות קלה ומהירה, ובריאות איתנה לך ולכל המשפחה!
אמן!!! תודה רבה ❤נגמרו לי השמות
וכמה שהבריאות היא באמת נכס יקר יקר
את נהדרתאן אליוט
רק בריאות לך ולמשפחתך
ובאמת, במצב זהה שכולנו עם קורונה, באמת אין מקום לרגשות אשמה על הורדת סטנדרטים. זה מתבקש. וחשוב לדעת גם לשחרר..
ובאמת, במצב זהה שכולנו עם קורונה, באמת אין מקום לרגשות אשמה על הורדת סטנדרטים. זה מתבקש. וחשוב לדעת גם לשחרר..
רפואה שלמה לכולכם יקרה ותודה רבה לך ❤🙏נגמרו לי השמות
וואו! אני עם דמעות!אני אמא
איזה גיבורה את! גיבור האיש שלך והילדים! כמה עוצמות ❤️
תודה רבה רבה יקרה ❤🙏נגמרו לי השמות
ממש שמחה לשמוע שאתם מרגישים טוב יותר!מיואשת******
בע״ה שיעבור לגמרי ובלי תופעות לוואי
נשמע שהיה לכם ממש לא קל ❣️
האמת אני ממש ממש מתרשמת ממך שאחרי שנתיים של קורונה עדיין ״חילול״ אידיאלים כמו אוכל קנוי וזמן מסך מדגדגים לך מצפון אני אחרי הסגר הראשון שנמכתי אותם מדרגה עשר לדרגה 3-4 כזה…
כל הכבוד שהצלחת לשמור על רמות גבוהות כאלו כל כך הרבה זמן, ומקווה מאד מאד שעכשיו תחיו קצת יותר בשלוות הנפש (יש משהו כשלא פוחדים להידבק יותר שנורא מרגיע)
חיבוק ענק!
נשמע שהיה לכם ממש לא קל ❣️
האמת אני ממש ממש מתרשמת ממך שאחרי שנתיים של קורונה עדיין ״חילול״ אידיאלים כמו אוכל קנוי וזמן מסך מדגדגים לך מצפון
אני אחרי הסגר הראשון שנמכתי אותם מדרגה עשר לדרגה 3-4 כזה…כל הכבוד שהצלחת לשמור על רמות גבוהות כאלו כל כך הרבה זמן, ומקווה מאד מאד שעכשיו תחיו קצת יותר בשלוות הנפש (יש משהו כשלא פוחדים להידבק יותר שנורא מרגיע)
חיבוק ענק!
תודה לך יקרה ❤❤נגמרו לי השמות
האמת ששינמכתי אותם באמת הרבה לפני,
פשוט בתקופה הזו זה שבר שיאים חדשים...
לא כדאי לכתוב אפילו עד כמה
ותודה על מה שכתבת, האמת שאין לי מושג איך זה עובד, אםן נדבקנו כולנו אי אפשר להידבק שוב?
אפשר אבל לא בזמן הקרוב כמה שידוע לי מיואשת******
לא ברור בכלל עם האומיקרון. מכירה חולים מאוקטובר שלוחים עכשיואורוש3
וואו, אני דומעת פה! מה עברת, מה עברתם!השם בשימוש כבר
ב"ה שזה מאחוריכם יחסית..
כ"כ יפה כתבת,
וכ"כ נכון - אהבתי את סדרי העדיפויות בזמן מלחמה, שנבין את עצמינו וזה בסדר במצבים כאלה רק להחזיק את הראש מעל המים..
אמן על ברכותייך
ושתהיו תמיד שמחים, טובי לב ובריאים!
💜💙💚❤️🧡💛
כ"כ יפה כתבת,
וכ"כ נכון - אהבתי את סדרי העדיפויות בזמן מלחמה, שנבין את עצמינו וזה בסדר במצבים כאלה רק להחזיק את הראש מעל המים..
אמן על ברכותייך
ושתהיו תמיד שמחים, טובי לב ובריאים!
💜💙💚❤️🧡💛
אמן ואמן אילו ברכות נפלאות, תודה רבה לך יקרה ❤❤❤נגמרו לי השמות
וואי נשמע סיוט. מלחיץ הכאבים.אורוש3
הלוואי שיחלוף בלי שום השלכות מעבר לכך!! בריאות ושמחה מעכשיו!
בטוחה שקבלתם החלטות בשיקול דעת ממש וכמובן שזה לגיטימי מאוד. אבל בשביל הקוראות, אומרים שבאומיקרון עוד יש פחות טעם לשמור בתוך הבית. וגם לפני כן זה היה חצי כח. פשוט הוא מדבק מדי... וזה נשמע שהיו כמה ימים קשוחים ברמות שזה רק הקשה יותר.
בבריאות לכולם ושלא נצטרך לעמוד מול החלטות כאלה יותר ואף פעם.
בטוחה שקבלתם החלטות בשיקול דעת ממש וכמובן שזה לגיטימי מאוד. אבל בשביל הקוראות, אומרים שבאומיקרון עוד יש פחות טעם לשמור בתוך הבית. וגם לפני כן זה היה חצי כח. פשוט הוא מדבק מדי... וזה נשמע שהיו כמה ימים קשוחים ברמות שזה רק הקשה יותר.
בבריאות לכולם ושלא נצטרך לעמוד מול החלטות כאלה יותר ואף פעם.
אמן ואמן יקרה... תודה רבה לך ❤נגמרו לי השמות
מסכימה..אין מה לשמור בתוך הבית באומריקוןיערת דבש
במיוחד אם 2 ההורים חולים והילדים צעירים וקטנים עדיין
מנסיון גם שלנו
לטעמי יש גם מחירים נפשיים שהם גרועים מהדבקות
אצל ילדים במיוחד
ברוך ה׳ שאת במצב לכתוב ❤️!!קמה ש.
בס״ד
נשמע קשה, קשה...
באמת דורש עיבוד והתאוששות מהכל...
מרגש לקרוא על הילדים הנפלאים! 🥰
בריאות איתנה לך, לכל המשפחה ולכל מי שזקוק!! 🤍🤍🤍
נשמע קשה, קשה...
באמת דורש עיבוד והתאוששות מהכל...
מרגש לקרוא על הילדים הנפלאים! 🥰
בריאות איתנה לך, לכל המשפחה ולכל מי שזקוק!! 🤍🤍🤍
תודה רבה לך אהובה שאת ❤❤נגמרו לי השמות
אמאל'ה אני עם דמעותהכל בנחת
ממש ממש ריגשת. נשמע קשה מאדדדדדד. מקוה שאתן מרגישים טוב בגוף ובנפש❤️❤️❤️❤️❤️רק בריאות
אמן ואמן תודה רבה רבה 🙏❤נגמרו לי השמות
את מהממת את מדהימה הלוואי שתקומי כבר ותרגישי הכי טוב בעולם.רויטל.
מרגשת!! ❤️❤️לפניו ברננה!אחרונה
ברוך רופא חולים!!
תולעים יכולים להיות רק בטוסיק או גם מקדימה?כי לעולם חסדו
הבת שלי נוגעת הרבה בפות ומתעוררת המון בלילה.
יכולהיות שזה תולעים?
יכולהיות שזה תולעים?
כן זה בד"כ מה שקורהבתי 123
למרות שהיא לא מתלוננת או בוכה?כי לעולם חסדו
כןבתי 123
אז מה לעשות?כי לעולם חסדו
לא ראיתי תולעים...
לבקש מהרופאה מרשם?
לבקש מהרופאה מרשם?
תנסי בלילהאמא_טריה_ל-2
להאיר עם פנס בפי הטבעת ובפות כשמתעוררת.
אני ניסיתי אמבטיית סוכר גם, אומרים שהן יוצאות, אבל לא ראיתי כלום...
אולי הרופא ייתן מרשם על סמך התיאור שלך בלבד, גם בלי שראית אותן...
אני ניסיתי אמבטיית סוכר גם, אומרים שהן יוצאות, אבל לא ראיתי כלום...
אולי הרופא ייתן מרשם על סמך התיאור שלך בלבד, גם בלי שראית אותן...
כן!! תבקשיאין כמו טאטע!
גם אצל הבת שלי חיפשתי כמה וכמה פעמים ולא ראיתי כלום!.ולקח כמה שבועות בערך עד שהבנתי שזה תולעים.
לילה אחרי הורמוקס- שקט!! לא סבלה יותר!.
עדיף שתבקשי מרשם ויהיו לכן לילות רגועים.
לילה אחרי הורמוקס- שקט!! לא סבלה יותר!.
עדיף שתבקשי מרשם ויהיו לכן לילות רגועים.
תנסי בכל זאת עם פנס בלילה . אפשר לבקש מרשםבתי 123
גם בלי לבדוק.
ואפשר לבקש בדיקת צואה
ואפשר לבקש בדיקת צואה
קשה מאוד מאוד לראות אותןיראת גאולה
זה נראה כמו פס לכלוך לבן/שקוף, כמו סיב של בד או של נייר טואלט...
אחרי שהן מתותאפונה
אבל כשהן חיות לא קשה בכלל
מעניין מה שאת אומרתיראת גאולה
ראיתי אותן חיות ככל הנראה,
כי זה היה מיד אחרי דיווח על כאב. (כלומר כל כמה דק' דיווח חדש על תולעת שיוצאת, ואני מוצאת חוט...)
ואף פעם לא ראיתי משהו אחר! למרות שלצערי התולעים כאן לא נדירות 🙄
כי זה היה מיד אחרי דיווח על כאב. (כלומר כל כמה דק' דיווח חדש על תולעת שיוצאת, ואני מוצאת חוט...)
ואף פעם לא ראיתי משהו אחר! למרות שלצערי התולעים כאן לא נדירות 🙄
אצלי כשהם מתלונניםאפונה
לרוב התולעת בפנים ולא יוצאת.
אם את רוצה לראות אותן תסתכלי כשהילד ישן ורפוי
כשהן חיות הן זזות
אם את רוצה לראות אותן תסתכלי כשהילד ישן ורפוי
כשהן חיות הן זזות
נשמע כאילו יש אצלנו תולעים אחרות 🤭יראת גאולהאחרונה
אנסה את מה שאת אומרת. מקווה שלא תהיה הזדמנות 🙄
לבדוק לפני שהיא מתעוררתאפונה
בערך שעה אחרי שהיא נרדמת, כשישנה בנחת
תחפשיבת 30
הן מתחפרות מקדימה.
זה דוחה אבל רק אם שולפים אותן אז יש הקלה
זה דוחה אבל רק אם שולפים אותן אז יש הקלה
בול את מתארת את אתמול בלילה אצלנואמא_טריה_ל-2
וכן, הייתה תולעת שנדדה לפות...
נתתי ורמוקס היום לכל הבית, וכיבסתי הכל.
מתפללת שעבד...
נתתי ורמוקס היום לכל הבית, וכיבסתי הכל.
מתפללת שעבד...
כןזמני לשליש1
תנסי עם פנס לראות..
למי שצריכה-ראיתי עכשו בסופר פארם שיש מבצע על פריג'נטליאולי בקרוב
יש 2 ב-120 על הפרינג'טלי של סופרהב. כמעט בטוחה שראיתי עליו גם בד"צ
סופהרב הם בדרך כלל בד"צ עד"ח..באר מרים
תודה רבה ❤️ציפצופיתאחרונה
ממש ממש עצובה... הקורונה הגיעה גם אלינואנונימית בהו"ל
אנחנו כל כך נזהרים... בעלי ואני מחוסנים שלוש מנות ועובדים מהבית.
לא רק שלא פגשנו אף אחד חיובי, אלא שלא פגשנו אף אחד בכלל! כבר שנתיים לא נפגשים עם המשפחה בכלל, על חברים בכלל אין מה לדבר. ועוד מאז שהתחיל האומיקרון אנחנו עוד יותר זהירים, באמת שלא נפגשנו עם אף אחד (כולל משפחה קרובה) בחודשיים האחרונים.
והנה זה הגיע גם אלינו....
שני הילדים חטפו את זה ממש קשה... בן 3 ובת 8 חודשים. היא כל כך אומללה ומסכנה שבא לי לבכות.
לא יודעת למה אומרים שאומיקרון קל, בעלי ואני מחוסנים והיינו ממש מושבתים והילדים בכלל... עדיין ממש בתוך זה.
הקטנה בכלל יונקת (הנקה די מלאה, בקושי אוכלת מוצקים), גם זה לא עזר לה לחטוף את זה בצורה קלה.
כל כך פחדתי מהידבקות של הילדים, בטח תינוקות עד גיל שנה, והנה הסיוט שלי התממש.
ולא מבינה מאיפה חטפנו את זה, פשוט לא מבינה.
ועצוב לי ממש להגיד אבל זה כנראה ממני. כי אני התחלתי להרגיש רע ראשונה.
עכשיו תבינו שאני לא יוצאת מהבית בכלל!!! באמת!
אבל בשבוע שעבר יצאתי פעמיים מהבית: לקחתי את הקטנה לרופא (בגלל משהו לא קשור לקורונה בכלל), ויומיים אחכ הלכתי לבית מרקחת לקנות לה תרופה. וזהו!!!
לא דיברתי עם אף אחד, לא נפגשתי עם אף אחד, אף אחד לא השתעל עליי או משהו כזה, אפילו לא חיכיתי בתור. וכנראה מהביקור הזה בבית מרקחת כל הבית נדבק.
מרגישה כל כך רע שאני זו שהכנסתי את הצרה הזו הביתה. שהילדים כל כך מסכנים בגללי. ממש מרגישה שבגדתי באמון שהם נתנו בי, באמא שלהם.
שנתיים נמנענו מזה, היינו כל כך זהירים. והנה גם אלינו זה הגיע.
ואני מתה מפחד על הילדים. על נזקים לטווח הארוך, על נזקים נוירולוגים, על לונג קוביד, על פימס. פשוט מתה מפחד שכל הדברים הרעים שקורים בחדשות יקרו גם לנו (הרי אם גם אנחנו נדבקנו למרות כל הזהירות הכל אפשרי כבר).
פשוט לא מאמינה שכולנו חולים. ולא מאמינה שאני זו שהכנסתי את זה הביתה.
לא רק שלא פגשנו אף אחד חיובי, אלא שלא פגשנו אף אחד בכלל! כבר שנתיים לא נפגשים עם המשפחה בכלל, על חברים בכלל אין מה לדבר. ועוד מאז שהתחיל האומיקרון אנחנו עוד יותר זהירים, באמת שלא נפגשנו עם אף אחד (כולל משפחה קרובה) בחודשיים האחרונים.
והנה זה הגיע גם אלינו....
שני הילדים חטפו את זה ממש קשה... בן 3 ובת 8 חודשים. היא כל כך אומללה ומסכנה שבא לי לבכות.
לא יודעת למה אומרים שאומיקרון קל, בעלי ואני מחוסנים והיינו ממש מושבתים והילדים בכלל... עדיין ממש בתוך זה.
הקטנה בכלל יונקת (הנקה די מלאה, בקושי אוכלת מוצקים), גם זה לא עזר לה לחטוף את זה בצורה קלה.
כל כך פחדתי מהידבקות של הילדים, בטח תינוקות עד גיל שנה, והנה הסיוט שלי התממש.
ולא מבינה מאיפה חטפנו את זה, פשוט לא מבינה.
ועצוב לי ממש להגיד אבל זה כנראה ממני. כי אני התחלתי להרגיש רע ראשונה.
עכשיו תבינו שאני לא יוצאת מהבית בכלל!!! באמת!
אבל בשבוע שעבר יצאתי פעמיים מהבית: לקחתי את הקטנה לרופא (בגלל משהו לא קשור לקורונה בכלל), ויומיים אחכ הלכתי לבית מרקחת לקנות לה תרופה. וזהו!!!
לא דיברתי עם אף אחד, לא נפגשתי עם אף אחד, אף אחד לא השתעל עליי או משהו כזה, אפילו לא חיכיתי בתור. וכנראה מהביקור הזה בבית מרקחת כל הבית נדבק.
מרגישה כל כך רע שאני זו שהכנסתי את הצרה הזו הביתה. שהילדים כל כך מסכנים בגללי. ממש מרגישה שבגדתי באמון שהם נתנו בי, באמא שלהם.
שנתיים נמנענו מזה, היינו כל כך זהירים. והנה גם אלינו זה הגיע.
ואני מתה מפחד על הילדים. על נזקים לטווח הארוך, על נזקים נוירולוגים, על לונג קוביד, על פימס. פשוט מתה מפחד שכל הדברים הרעים שקורים בחדשות יקרו גם לנו (הרי אם גם אנחנו נדבקנו למרות כל הזהירות הכל אפשרי כבר).
פשוט לא מאמינה שכולנו חולים. ולא מאמינה שאני זו שהכנסתי את זה הביתה.
וואו כמה רגשות אשמה, יקרה זה ממש מיותר ❤️מיואשת******
נזכרתם מעל ומעבר למה שצריך ונורמלי והגיוני
ואם זה הגיע, אז זה מה שהקבה תכנן ורצה
וזה המסלול שלכם
עשיתם השתדלות , לא יכולתם לעשות יותר מזה כלום.
גם לא לצאת בכלל זה לא בריא וחרדות ברמה כזו זה בכלל לא בריא ורגשות אשמה פויה. החוצה.
את אמא מהממת ודאגת לילדים שלך הכי שאפשר והקבה החליט אחרת.
אחוז הילדים בפימס הוא אפסי ממש (בארץ, לא יודעת מה בעולם)
ועם כל הכבוד להפחדות אני מכירה המון ילדים שחלו באומיקרון וין להם לונג קוביד ולא שום דבר. (הילדה שלי סחבה מונו חצי שנה. מה לעשות? קורה. עבר.)
אני לא אומרת כדי לזלזל חס ושלום אבל סה״כ אתם בחברה טובה, מה שעוד כמה מליונים בארץ יעשו- גם אתם תעשו.
בע״ה תחלימו, והכל יהיה בסדר.
אגב את בטוחה? עשית פיסיאר? כי גם לפי הרופאים שקראתי השפעת השנה יותר קשה הרבה פעמים מקורונה. את בטוחה שזה לא שפעת?
ואם זה הגיע, אז זה מה שהקבה תכנן ורצה
וזה המסלול שלכם
עשיתם השתדלות , לא יכולתם לעשות יותר מזה כלום.
גם לא לצאת בכלל זה לא בריא וחרדות ברמה כזו זה בכלל לא בריא ורגשות אשמה פויה. החוצה.
את אמא מהממת ודאגת לילדים שלך הכי שאפשר והקבה החליט אחרת.
אחוז הילדים בפימס הוא אפסי ממש (בארץ, לא יודעת מה בעולם)
ועם כל הכבוד להפחדות אני מכירה המון ילדים שחלו באומיקרון וין להם לונג קוביד ולא שום דבר. (הילדה שלי סחבה מונו חצי שנה. מה לעשות? קורה. עבר.)
אני לא אומרת כדי לזלזל חס ושלום אבל סה״כ אתם בחברה טובה, מה שעוד כמה מליונים בארץ יעשו- גם אתם תעשו.
בע״ה תחלימו, והכל יהיה בסדר.
אגב את בטוחה? עשית פיסיאר? כי גם לפי הרופאים שקראתי השפעת השנה יותר קשה הרבה פעמים מקורונה. את בטוחה שזה לא שפעת?
לצערי בטוחה... עשינו PCR לקטנהאנונימית בהו"ל
ובעלי חיובי בבדיקה ביתית. אני והגדול לא נבדקנו עדיין, אבל כולנו חולים ואם שניים חיוביים מניחה שכולנו...
גם בעלי אומר לי שאין מה לעשות, שלא יכולתי לעשות משהו אחרת. אבל רגשות האשמה ממש אוכלים אותי...
אולי הייתי צריכה ללכת ביום אחר ואולי בית מרקחת אחר ואולי מסיכה אחרת ואולי ואולי ואולי.
כל ההשתדלות הזו ובסוף נדבקנו מכלום, באמת. אפילו לא ברור לי איך. מדברים על מרחק של פחות משני מטרים למשך רבע שעה? אז ממש לא היה עם אף אחד. וכמובן שלא נפגשתי עם אף אחד שהתברר כמאומת.
אנשים הולכים לעבודה ולאירועים ולמסעדות ופוגשים חברים ולא חוטפים את זה, אנחנו היינו כל כך זהירים ונדבקנו ממש מכלום.
לא מבינה איך זה קרה.
והתינוקת שלי כולה מסכנה ובכיינית. ישנה עכשיו בידיים שלי כי כל דבר קטן מעיר אותה כי היא מרגישה כל כך רע.
וכל זה בגללי. אמא שלה שאמורה להגן עליה.
ממש לבכות שבגללי כולם חולים כל כך.
גם בעלי אומר לי שאין מה לעשות, שלא יכולתי לעשות משהו אחרת. אבל רגשות האשמה ממש אוכלים אותי...
אולי הייתי צריכה ללכת ביום אחר ואולי בית מרקחת אחר ואולי מסיכה אחרת ואולי ואולי ואולי.
כל ההשתדלות הזו ובסוף נדבקנו מכלום, באמת. אפילו לא ברור לי איך. מדברים על מרחק של פחות משני מטרים למשך רבע שעה? אז ממש לא היה עם אף אחד. וכמובן שלא נפגשתי עם אף אחד שהתברר כמאומת.
אנשים הולכים לעבודה ולאירועים ולמסעדות ופוגשים חברים ולא חוטפים את זה, אנחנו היינו כל כך זהירים ונדבקנו ממש מכלום.
לא מבינה איך זה קרה.
והתינוקת שלי כולה מסכנה ובכיינית. ישנה עכשיו בידיים שלי כי כל דבר קטן מעיר אותה כי היא מרגישה כל כך רע.
וכל זה בגללי. אמא שלה שאמורה להגן עליה.
ממש לבכות שבגללי כולם חולים כל כך.
בגל הקודם הייתי כמוךמיואשת******
לא זזתי מור מהבית. עבדתי מהבית. לא פגשתי אנשים בכלל! צעקתי על כל מי שחשף קצה נחיר לידי…
כשיצאתי חיובית לא היה את מי להכניס לבידוד מרב שלא פגשתי אף אחד
והייתי כועסת ומתוסכלת והכל
ולא היה כיף
להיות חולה (טרום חיסונים)
אבל זה עבר
והבנתי שמה שהקבה רוצה זה מה שיקרה.
עכשיו אנחנו לא נזהרים בכלל בכלל ולא נדבקים. (יש לי אחת שבוכה כל פעם למה היא שלילית כי היא רוצה תו ירוק)
בקיצור הקבה מכוון הכל
תנשמי
כשיצאתי חיובית לא היה את מי להכניס לבידוד מרב שלא פגשתי אף אחד
והייתי כועסת ומתוסכלת והכל
ולא היה כיף
להיות חולה (טרום חיסונים)
אבל זה עבר
והבנתי שמה שהקבה רוצה זה מה שיקרה.
עכשיו אנחנו לא נזהרים בכלל בכלל ולא נדבקים. (יש לי אחת שבוכה כל פעם למה היא שלילית כי היא רוצה תו ירוק)
בקיצור הקבה מכוון הכל
תנשמי
ממש מפחדת מכל מיני תופעות לטווח ארוךאנונימית בהו"ל
כל מיני נזקים נוירולוגים שעוד לא גילו. הקטנה רק בת 8 חודשים ☹️
את יודעת איך נדבקתם? כי אצלנו באמת לא הייתה כביכול שום סיבה שנדבק, והנה. וזה ממש משגע אותי ומעציב אותי.
לא פוגשים אף אחד ובסוף חוטפים את זה לגמרי מהאוויר. ומילא אני, אבל כל כך עצוב לי על הילדים.
כל כך דואגת לטווח הארוך.
את יודעת איך נדבקתם? כי אצלנו באמת לא הייתה כביכול שום סיבה שנדבק, והנה. וזה ממש משגע אותי ומעציב אותי.
לא פוגשים אף אחד ובסוף חוטפים את זה לגמרי מהאוויר. ומילא אני, אבל כל כך עצוב לי על הילדים.
כל כך דואגת לטווח הארוך.
לפי ההנחיות באומיקרון מספיק להיות במקום סגור עם חולהמוריה
ועלולים להידבק. אפילו לא רבע שעה.
קניות אתם לא עושים?
תחב"צ?
תתפללי שיהיה רק טוב.
לשנות את המצב לא תוכלי.
עשית מה שיכלת וה' החליט אחרת.
קניות אתם לא עושים?
תחב"צ?
תתפללי שיהיה רק טוב.
לשנות את המצב לא תוכלי.
עשית מה שיכלת וה' החליט אחרת.
אני לא מפחדתמיואשת******
אנחנו חלינו בזן שלפני שנה הרבה יותר קשה, והיא היתה בת שנתיים ומאז רק יותר חכמה ומתוקה טפו.
הדאגות והמצפון לא יעזרו לך עכשיו לכלום יקירה ❤️❤️❤️ מה שהיה היה. 😘
הדאגות והמצפון לא יעזרו לך עכשיו לכלום יקירה ❤️❤️❤️ מה שהיה היה. 😘
נשמה קצת מוגזםאורוש3
יש ה' בעולם. עשית השתדלות ברמה שרובנו לא חלמנו לעשות וזה בא מלמעלה. המחשבות שאוכלות אותך עכשיו על בית מרקחת אחר או מסכה אחרת הן ממש קיצוניות. באמת. ואני לא מהמחפפות. כולם אמרו לנו מלא פעמים בשנתיים האלה שאנחנו מגזימים ושנרגע. זה לא היה באשמתך. לא בשליטתך. תתרכזי עכשיו בלשרוד את הימים הקרובים ולהחלים. לרוב מוחלט של האנשים אין כלום לטווח הרחוק. תתפללי על זה. תזרקי את המצפון לים. אין בו שום תועלת.
האם אם אם אם שלך לא משמעותייםלפניו ברננה!
הקורונה עכשיו נמצאת בכל מקום.
אם אתם כל כך נזהרים ונשמרים ובכל זאת נדבקתם, ואת לא נחשפת חשיפה משמעותית לאף אחד - זה פשוט משמיים!!! ה' החליט לתת לכם את המחלה הזאת ולכן זה אחריות שלו ורגשות האשם שלך צריכים להיות עליו! (אלא אם את מאמינה שהכל מושגח ומתוכנן מלמעלה ואז אין מקום לרגשות אשם בכלל..)
עשיתם את ההשתדלות שלכם, עשיתם השתדלות מעל ומעבר וזה מה שה' החליט. ולכן זו לא אחריות שלך ולא אשמתך שהילדים שלך נדבקו.
לראות את הילדים סובלים, ובמיוחד תינוק - זה ממש לא קל, בטח כשאין באמת דרך לעזור להם ואת חסרת אונים וגם בטח לא מרגישה הכי טוב בעצמך. חיבוק ענק על זה!!! אבל בשום צורה זו לא אשמתך ועל אחריותך ומצפונך. ❤️❤️❤️
אם אתם כל כך נזהרים ונשמרים ובכל זאת נדבקתם, ואת לא נחשפת חשיפה משמעותית לאף אחד - זה פשוט משמיים!!! ה' החליט לתת לכם את המחלה הזאת ולכן זה אחריות שלו ורגשות האשם שלך צריכים להיות עליו! (אלא אם את מאמינה שהכל מושגח ומתוכנן מלמעלה ואז אין מקום לרגשות אשם בכלל..)
עשיתם את ההשתדלות שלכם, עשיתם השתדלות מעל ומעבר וזה מה שה' החליט. ולכן זו לא אחריות שלך ולא אשמתך שהילדים שלך נדבקו.
לראות את הילדים סובלים, ובמיוחד תינוק - זה ממש לא קל, בטח כשאין באמת דרך לעזור להם ואת חסרת אונים וגם בטח לא מרגישה הכי טוב בעצמך. חיבוק ענק על זה!!! אבל בשום צורה זו לא אשמתך ועל אחריותך ומצפונך. ❤️❤️❤️
איזה נשמהאביול
את כל כך בטוחה עוד לפני שנבדקת... תיבדקו ואז תראו... זה ממש לא בטוח
החיים מלאים בסכנותתמיד להודות
כל פעם שאת עולה לרכב עם הילדים את גם חושפת אותם לסכנה ועדיין את לא מתנהגת בצורה בלתי אחראית.
עשית מה שיוכלת ומשמים נקבע אחרת, רוב המוחץ של האנשים עוברים את זה בלי נזקים משמעותיים. אין סיבה עכשיו להיות בחרדה שאצלכם יהיה שונה.
רפואה דלמה לכולכם.
עשית מה שיוכלת ומשמים נקבע אחרת, רוב המוחץ של האנשים עוברים את זה בלי נזקים משמעותיים. אין סיבה עכשיו להיות בחרדה שאצלכם יהיה שונה.
רפואה דלמה לכולכם.
וואי מותק!!! מבינה אותך כלכך!!!!אוהבת את השבת
אנחנו באמת בתקופה משוגעת והממשלה שלנו מנסה להדביק את כולם ואין כמעט איך להתחמק..
אבל.. הכי חשוב עכשיו בלי יסורי מצפון ולאכול את עצמך להיפך את עשית את כל מה שיכולת לעשות וכולכם עשיתם את כללל מה שיכולתם לעשות!!! והשאר קובעים מלמעלה, אז בע"ה בע"ה תעברו את זה ולא תרגישו דברים בהמשך!!
הכי חשוב להתפלל הרבה הרבה, הרבה הקב"השומע תפילתנו וזה גם מוריד את האסימון של מה אנחנו יכולים להשפיע ומה הקב"ה. כל הכבוד שנזהרתם עד עכשיו נקווה שהזן הזה באמת יותר קל מבחינת השפעות להמשך ולכן ממש כל הכבוד שנשמרתם ונזהרתם ולא נדבקתם בגלים הקודמים!!
מחבקת אותך חיבוק חזק!!
ופרקטית יש דברים שיכולים להקל תוך כדי ולהשפיע גם הלאה- ויטמין די, לבונה ומרתח עלי זיתים . וגם סמבוק
אבל.. הכי חשוב עכשיו בלי יסורי מצפון ולאכול את עצמך להיפך את עשית את כל מה שיכולת לעשות וכולכם עשיתם את כללל מה שיכולתם לעשות!!! והשאר קובעים מלמעלה, אז בע"ה בע"ה תעברו את זה ולא תרגישו דברים בהמשך!!
הכי חשוב להתפלל הרבה הרבה, הרבה הקב"השומע תפילתנו וזה גם מוריד את האסימון של מה אנחנו יכולים להשפיע ומה הקב"ה. כל הכבוד שנזהרתם עד עכשיו נקווה שהזן הזה באמת יותר קל מבחינת השפעות להמשך ולכן ממש כל הכבוד שנשמרתם ונזהרתם ולא נדבקתם בגלים הקודמים!!
מחבקת אותך חיבוק חזק!!
ופרקטית יש דברים שיכולים להקל תוך כדי ולהשפיע גם הלאה- ויטמין די, לבונה ומרתח עלי זיתים . וגם סמבוק
לא חייב שהתחיל ממך גם אם אצלך הופיעו סימנים לראשןנהים...
אלא אם זה בפער זמן יחסית משמעותי.
לכל מחלה יש תווך מסויים של זמן דגירה, מרגע החשיפה עד להופעת הסימנים.
לכל מחלה יש תווך מסויים של זמן דגירה, מרגע החשיפה עד להופעת הסימנים.
גם אנחנו ממש נזהרנו ועם חיסונים וזה לא פסח עלינו,אבל...רויטל.
אחרי יומיים מרגישים כבר הקלה עם החום ועם הכאב,
ולאט לאט מתאוששים,הכי חשוב לשתות ולנוח ונשאר
קצת השיעול וגם זה כבר מתחיל לעבור,יחסית המיקרון
הוא בהרבה יותר חלש מהדלתא והזן השני,פה כמעט
זה לא מגיע לריאות, ובעזרת השם שיהיה לכם רפואה
שלמה לכולם וממש עוד היום כולכם תרגישו טוב אמן.
היי מותק טוב שנזהרת עד היום כי האומיקרון פחות אליםהריוניתאנונימית
ממה שהיה בעבר. אז הזהירות השתלמה. בכל אופן, אין מה לעשות מיליונים נדבקו בחודש האחרון, ולרוב עוברים את זה כמו מחלת חורף רגילה או פחות מכך. לרוב התבמינים עוברים תוך יום יומיים, ולא שמעתי בכלל על בעיות מהאומיקרון עצמו. וחוץ מזה כל העולם באותה סירה- כווווולם חלו כמעט. אין לך צה להצטער כי: 1. לא בשליטתך עשית הכל את אמא מדהימה. 2. המחלה הזו לא מפחידה וסיכויים אפסיים להסתבכות.
רפואה שלימה!
רפואה שלימה!
אני בדיוק כמוךציפיפיצי
רק שבשלב כלשהו החלטתי שדי אין לי כוחות יותר. שגם ככה הכל בידי שמיים ואנחנו לא מנהלים
שום דבר ההבנה הזו קרתה בערך שנה אחרי שהקורונה הייתה כאן כי ראיתי שאני כבר ממש לא מסוגלת
לחיות עם החרדה הזו. כמובן שהשתדלתי נורא לשמור עדיין
אבל כן שלחתי ילדים למוסדות והסתובבתי כל הזמן עם מסיכה וכמובן התחסנתי.
עכשיו גם כן נדבקתי בקורונה למרות החיסון ולא הכי קל ומנסה ממש לשחרר את כל הדברים שקוראת בחדשות
ופשוט משתדלת לא לקרוא. זו העצה שלי בגדול על המצב. אולי זה הקטנת ראש. אבל כבר נדבקנו, מה נעשה?
חיבוק ענק מאחת שממש מזדהה איתך! רק שאולי אנחנו צריכות להתחזק קצת יותר באמונה
אנחנו גםריבוזום
היינו מאוד זהירים. לא שלחנו למסגרות אלא בזמנים רגועים, לא נפגשנו עם אנשים, הילדים שיחקו במתקנים בגינה רק אם לא היה שם אף ילד אחר... התחסנו כמובן - אנחנו ההורים (הילדים קטנים מדי), ובכל זאת: מהחופש הגדול החזרנו את הילדה לגן רק כשבועיים אחרי סוכות - כשהעיר היתה כבר שבועיים ירוקה וכמה ימים אחר כך התגלה ילד מאומת... בידוד... והיא נדבקה. אז היו לי גם קצת פחדים מתופעות לוואי אבל כמו שכתבו כאן אחר כך חשבתי שאם *למרות* שנזהרנו ונשמרנו (גם, הרבה יותר מרוב האנשים סביבנו) זה קרה, זה ממחיש כמה זה רצון ה' וזהו.
אנחנו הורים, עושים מה שיכולים,תיתי2
איננו מושלמים כי המציאות לא מושלמת.
ולכן ההורות במהותה, היא להתמודד עם האתגרים של המציאות ועם מה שבא אלינו.
לתת לילדינו חוויה של קבלה, השלמה, והתגברות.
התגברות על הפחד, התגברות על אשמה, התגברות על הרצון להיות מושלם תמיד.
קבלה עצמית. קבלה של המציאות כפי שהיא, חלקית ומורכבת. קבלה של עצמי כחלקי, מורכב, מתקשה, מתגבר ומתפתח.
להעניק אמונה, בטחון
שמה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה.
קבלה עצמית של הסערה הפנימית שבה אני כהורה נמצא...
ודוגמא אישית לתהליך פנימי של מציאת רוגע ואיזון, אמון פנימי ודרך...
לילדים שלנו יהיו הרבה כאבים בתהליך הגדילה שלהם, החל מהלידה, עובר בגזים, ממשיך בבקיעת שיניים, וזו רק ההתחלה.
בחיים יש גם כאב.
אני כהורה שם כדי לנחם, להיות איתם, להרגיש שהחיים יקרים וטובים יחד עם הקשיים, והכאבים הם כאבי צמיחה וגדילה גם אם באותו הרגע זה לא נראה כך.
אני כהורה לא אשם ולא אחראי לכל כאב שלהם, גם אם אני הבאתי אותם לעולם, גם אם נכשלתי, גם אם אני עצמי עובר תהליך ואינני מושלם ביכולת שלי לתת מענה לילדים.
זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות.
ולכן ההורות במהותה, היא להתמודד עם האתגרים של המציאות ועם מה שבא אלינו.
לתת לילדינו חוויה של קבלה, השלמה, והתגברות.
התגברות על הפחד, התגברות על אשמה, התגברות על הרצון להיות מושלם תמיד.
קבלה עצמית. קבלה של המציאות כפי שהיא, חלקית ומורכבת. קבלה של עצמי כחלקי, מורכב, מתקשה, מתגבר ומתפתח.
להעניק אמונה, בטחון
שמה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה.
קבלה עצמית של הסערה הפנימית שבה אני כהורה נמצא...
ודוגמא אישית לתהליך פנימי של מציאת רוגע ואיזון, אמון פנימי ודרך...
לילדים שלנו יהיו הרבה כאבים בתהליך הגדילה שלהם, החל מהלידה, עובר בגזים, ממשיך בבקיעת שיניים, וזו רק ההתחלה.
בחיים יש גם כאב.
אני כהורה שם כדי לנחם, להיות איתם, להרגיש שהחיים יקרים וטובים יחד עם הקשיים, והכאבים הם כאבי צמיחה וגדילה גם אם באותו הרגע זה לא נראה כך.
אני כהורה לא אשם ולא אחראי לכל כאב שלהם, גם אם אני הבאתי אותם לעולם, גם אם נכשלתי, גם אם אני עצמי עובר תהליך ואינני מושלם ביכולת שלי לתת מענה לילדים.
זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות.
וואי כתבת ככ מדוייק ובכלל נכון בחייםאוהבת את השבת
זה ממש מסדר לי דברים בראש! תמיד קשה לי להכיל את הרגעים של הכאבים - של הילדים ושלי וזה ממש נותן זווית הסתכלות מדהימה מה שכתבת!
וואו יקרה!!מצטרפת למועדון
לא מגיע לך לסחוב את כל החששות והתסכול האלה עלייך!
זה ממש מרגיש שבהתאמה לרמת הזהירות, רמת האשמה שלך עולה בהתאמה. למה? מה את אשמה?
כמו בכל תחום בחיים אנחנו עושים רק השתדלות והשאר בידיים של הקב"ה.
גם כאן, עשית השתדלות. הו הו איזו השתדלות. יש יגידו יותר מדי. והקב"ה החליט אחרת.
באמת באמת שאין לך מה לסחוב על עצמך את כל האחריות. רבבות אנשים נדבקים עכשיו ורובם לא שמרו שמינית ממה שאת שמרת. את חושבת שהם מרגישים אשמים או אחראיים??
תאמיני לי שלא. אנחנו במגיפה. אין לנו שליטה על זה!
זה ממש מרגיש שבהתאמה לרמת הזהירות, רמת האשמה שלך עולה בהתאמה. למה? מה את אשמה?
כמו בכל תחום בחיים אנחנו עושים רק השתדלות והשאר בידיים של הקב"ה.
גם כאן, עשית השתדלות. הו הו איזו השתדלות. יש יגידו יותר מדי. והקב"ה החליט אחרת.
באמת באמת שאין לך מה לסחוב על עצמך את כל האחריות. רבבות אנשים נדבקים עכשיו ורובם לא שמרו שמינית ממה שאת שמרת. את חושבת שהם מרגישים אשמים או אחראיים??
תאמיני לי שלא. אנחנו במגיפה. אין לנו שליטה על זה!
ברור שאת עצובה, ומתוסכלת. זה מבאס ממשמיקי מאוס
אבל את לחלוטין לא אשמה!
עשיתם מעל ומעבר, עשיתם כל מה שיכלתם. וזה מה שהקב"ה בחר עבורכם.
יש המון שחולים ולא מפתחים מזה תופעות ארוכות טווח (הרוב המוחלט), אז בעז"ה שהכל אצלכם יהיה בסדר.
אם יש לכם ויטמין סי ודי, אבץ, או סמבוק או יש לכם מאיפה להשיג זה יכול לעזור לכם להחלים יותר בקלות בעז"ה
אני מבינה את החששות שלך מאוד, ואת הבאסה...
אבל לאשמה אין שום מקום. לא רק שעשית את הדבר הנכון עשית הרבה יותר מזה. ומה שמחוץ לידיים שלך זה כבר לא באשמתך בכלל
עשיתם מעל ומעבר, עשיתם כל מה שיכלתם. וזה מה שהקב"ה בחר עבורכם.
יש המון שחולים ולא מפתחים מזה תופעות ארוכות טווח (הרוב המוחלט), אז בעז"ה שהכל אצלכם יהיה בסדר.
אם יש לכם ויטמין סי ודי, אבץ, או סמבוק או יש לכם מאיפה להשיג זה יכול לעזור לכם להחלים יותר בקלות בעז"ה
אני מבינה את החששות שלך מאוד, ואת הבאסה...
אבל לאשמה אין שום מקום. לא רק שעשית את הדבר הנכון עשית הרבה יותר מזה. ומה שמחוץ לידיים שלך זה כבר לא באשמתך בכלל
ואי יקרה אני כ"כ מבינה אותך ומזדהה איתך בהרבה ממה שכתבתנגמרו לי השמות
קודם כל חיבוק גדול גדול גדול
איזה קשה זה להרגיש בנוסף לכל הכאבים הגופניים גם רגשות אשמה שאוכלים כל חלקה טובה מבפנים...
אנחנו גם עדיין בעיצומה של התקופה הנוראית הזו, ממש כמו מה שתיארת אחד לאחד, כל בני הבית מאומתים.
גם היינו מאלה שנשמרו אולי יותר מדי, בלי לשלוח למסגרות תקופה ארוכה, לצמצם מגע, ועדיין נדבקנו, וב"ה ב"ה שכל השאר לקחו את זה יחסית בסדר, אבל לצערי אני לקחתי את זה ממש ממש קשה, ועד היום (עיברו כבר יותר מ12 ימים) אני מנסה להתאושש, ועדיין זה רחוק מהחלמה שלמה אבל לפחות מתחילים לראות קצת שיפור ואת האור בקצה המנהרה ב"ה...
בדיוק נכנסתי היום לפורום אחרי כל הימים שלא יכולתי, וכתבתי על זה בדיוק, אולי איכשהו משהו מזה ידבר אליך "אחינו כל בית ישראל - הריון ולידה
אני רוצה לומר לך יקרה ש*באמת* את האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך!
את לא עשית להם שום דבר רע, כלום כלום
הכי הכי לא שיש!
מה פתאום שזה באשמתך!
צריך ממש להשליך את רגשות האשם האלה רחוק רחוק מהחלון
את עשית כל כך הרבה, כל מה שיכולת ועוד יותר מזה,
זה לא באשמתך!
לא לא לא באשמתך!
כך הקב"ה החליט. כך הוא רצה.
כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה.
עכשיו בחושך אי אפשר לראות אולי, אבל כשיתבהר לאט לאט תצליחי גם את לראות
תתחזקי בתפילה ואמונה שהכל יהיה טוב!
הקב"ה שומר לנו על האוצרות היקרים
רק בידיו הכל. הכל.
ה' שומע כל השתדלות שלך, כל מה שנזהרת, כל תפילה, כל דמעה - הכל עולה לפניו יתברך והוא ישלח לכם רפואה שלמה שלמה בלי שום נזק לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך, תאמיני וכך יהיה ב"ה!
רפואה שלמה ומהירה יקרה וכל הטוב, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר ב"ה!!! ❤❤❤🙏🙏🙏
קודם כל - רפואה שלמה!בארץ אהבתי
רוב מי שהגיבה פה התייחסה לרגשות אשם שאת מרגישה.
אבל אני חושבת שהקושי שלך הוא באמת הרבה מעבר לזה.
במשך שנתיים ויתרתם על כל כך הרבה - על מפגשים עם המשפחה, על מפגשים עם חברים, על עבודה בחוץ, על מסגרות לילדים, וכל זה כי האמנתם שנכון להיזהר ולהישמר מהוירוס הלא ברור הזה. כי האמנתם שהסיכונים שבו הם לא רק החשש מאשפוז אלא גם ההשלכות לטווח הארוך שעוד לא ידועות.
ואחרי שנתיים שלמות של זהירות, עם כל המחירים שלה, בכל זאת נדבקתם. ואתם מרגישים רע, וזה גם קשה פיזית, וגם קשה נפשית לראות את הקטנים שסובלים.
אבל אני חושבת שהקושי הגדול שאת מתארת זה החשש הגדול ממה שזה יגרום לכם בטווח הארוך, ובגלל החשש הגדול הזה, את מרגישה גם רגשות אשמה גדולים שאולי בגללך כולכם נדבקתם. ואולי יש פה גם איזושהי הרגשת 'כישלון' על שנדבקתם אחרי שה'מטרה' של כל המאמץ הזה היתה לא להידבק.
אני מאוד מאוד מבינה את המקום שלך.
גם אנחנו עושים מאמץ גדול לא להידבק, ומשלמים על זה מחירים מסויימים (לא באותה רמה כמו שתיארת עליכם, אבל כן יש מחירים אם בוחרים להיזהר יותר).
ואני חושבת שכשמנסים לשכנע אותך שבעצם זה לא כל כך נורא שנדבקתם, זה גורם לקושי מהכיוון השני - אם גם ככה נדבקנו בסוף, וגם ככה אולי זה לא כל כך נורא, אז אולי כל המחירים ששילמנו על הזהירות עד עכשיו היו מיותרים?
ואם את לא רוצה לקבל את זה, כי את מאמינה שזה כן היה נכון, אז את נשארת עם ההרגשה שנכשלתם, שלא הצלחתם להיזהר ממה שהאמנתם שבאמת יכול לסכן, ועם הרגשות אשמה על מה שכן גרם להדבקה בסוף.
אבל אני חושבת שאם מתייחסים לזה באמת ממקום של אמונה, זה יכול לעזור לראות את הדברים בצורה אחרת.
עד עכשיו עשיתם מאמץ גדול להיזהר, כי זה מה שהאמנתם שנכון. זה לא היה סתם, זה באמת עזר לכם להישמר מהזנים הקודמים של הקורונה שהיו אלימים יותר, וגם להידבק רק כששניכם כבר מחוסנים ומוגנים יותר.
למה בכל זאת נדבקתם עכשיו? כמו שכבר כתבו פה- אם למרות כל הזהירות נדבקתם, ברור שזה רצון ה'.
למה ה' רצה שתידבקו למרות כל הזהירות שלכם? אי אפשר לדעת. אבל אפשר להאמין שבטוח זה לטובה. ואפשר גם להפוך את השאלה של 'לָמָה?' לשאלה של 'לְמָה?' - מה ה' רוצה מכם בסיפור הזה? מה הוא רוצה ללמד אתכם?(אין לי תשובות פה כי זה אישי, אבל כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזו, או שואלת את ה' את השאלה הזו, הרבה פעמים התשובות עולות מבפנים).
זה מתחבר גם לדברים ש@תיתי2 כתבה כל כך יפה - מה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה. זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות. (ציטטתי כי זה פשוט כל כך מדוייק שאין לי מה להוסיף. כמובן ששווה לקרוא את כל התגובה במלואה...)
ומה לגבי העתיד? ההשלכות לטווח הארוך?
קודם כל, לחשוש מזה זה בטוח לא יעזור. פחד ולחץ בוודאי פוגעים בבריאות, ואין להם שום אפשרות לשנות או להפחית את התופעות לטווח הארוך.
מה שכן אפשר לעשות זה להתפלל. לא רק עליכם, אלא על כשניים וחצי מיליון חולים ומחלימים בארץ (ואפילו יותר, כי יש הרבה שחלו בלי לדעת), וגם על כל שאר החולים בעולם. להתפלל שהקב"ה ישמור על כולם מתופעות לוואי והשלכות לטווח הארוך.
ולהאמין שגם אם נראה תופעות לא רצויות, זה חלק מרצון ה', ויש לזה תפקיד במהלך הכולל של העולם, שאולי אנחנו לא מבינים את הסיבה אבל בטוח הכל מתוכנן והכל לטובה. (ושוב - מה שתיתי2 כתבה נכון גם לכאן...)
בעז"ה שיעבור לכם בקלות, רפואה שלמה במהרה, ושכולנו נעבור את התקופה הזו בשלום ונגיע כבר לגאולה השלמה בקרוב...
אבל אני חושבת שהקושי שלך הוא באמת הרבה מעבר לזה.
במשך שנתיים ויתרתם על כל כך הרבה - על מפגשים עם המשפחה, על מפגשים עם חברים, על עבודה בחוץ, על מסגרות לילדים, וכל זה כי האמנתם שנכון להיזהר ולהישמר מהוירוס הלא ברור הזה. כי האמנתם שהסיכונים שבו הם לא רק החשש מאשפוז אלא גם ההשלכות לטווח הארוך שעוד לא ידועות.
ואחרי שנתיים שלמות של זהירות, עם כל המחירים שלה, בכל זאת נדבקתם. ואתם מרגישים רע, וזה גם קשה פיזית, וגם קשה נפשית לראות את הקטנים שסובלים.
אבל אני חושבת שהקושי הגדול שאת מתארת זה החשש הגדול ממה שזה יגרום לכם בטווח הארוך, ובגלל החשש הגדול הזה, את מרגישה גם רגשות אשמה גדולים שאולי בגללך כולכם נדבקתם. ואולי יש פה גם איזושהי הרגשת 'כישלון' על שנדבקתם אחרי שה'מטרה' של כל המאמץ הזה היתה לא להידבק.
אני מאוד מאוד מבינה את המקום שלך.
גם אנחנו עושים מאמץ גדול לא להידבק, ומשלמים על זה מחירים מסויימים (לא באותה רמה כמו שתיארת עליכם, אבל כן יש מחירים אם בוחרים להיזהר יותר).
ואני חושבת שכשמנסים לשכנע אותך שבעצם זה לא כל כך נורא שנדבקתם, זה גורם לקושי מהכיוון השני - אם גם ככה נדבקנו בסוף, וגם ככה אולי זה לא כל כך נורא, אז אולי כל המחירים ששילמנו על הזהירות עד עכשיו היו מיותרים?
ואם את לא רוצה לקבל את זה, כי את מאמינה שזה כן היה נכון, אז את נשארת עם ההרגשה שנכשלתם, שלא הצלחתם להיזהר ממה שהאמנתם שבאמת יכול לסכן, ועם הרגשות אשמה על מה שכן גרם להדבקה בסוף.
אבל אני חושבת שאם מתייחסים לזה באמת ממקום של אמונה, זה יכול לעזור לראות את הדברים בצורה אחרת.
עד עכשיו עשיתם מאמץ גדול להיזהר, כי זה מה שהאמנתם שנכון. זה לא היה סתם, זה באמת עזר לכם להישמר מהזנים הקודמים של הקורונה שהיו אלימים יותר, וגם להידבק רק כששניכם כבר מחוסנים ומוגנים יותר.
למה בכל זאת נדבקתם עכשיו? כמו שכבר כתבו פה- אם למרות כל הזהירות נדבקתם, ברור שזה רצון ה'.
למה ה' רצה שתידבקו למרות כל הזהירות שלכם? אי אפשר לדעת. אבל אפשר להאמין שבטוח זה לטובה. ואפשר גם להפוך את השאלה של 'לָמָה?' לשאלה של 'לְמָה?' - מה ה' רוצה מכם בסיפור הזה? מה הוא רוצה ללמד אתכם?(אין לי תשובות פה כי זה אישי, אבל כשאני שואלת את עצמי את השאלה הזו, או שואלת את ה' את השאלה הזו, הרבה פעמים התשובות עולות מבפנים).
זה מתחבר גם לדברים ש@תיתי2 כתבה כל כך יפה - מה שבא אלינו הוא מדוייק לנו ע"י הקב"ה ועם זה נתמודד בשלווה. זה הכל יד ה'! חלק מתהליך הצמיחה המשפחתי בתוך עולם מציאותי שיש בו נפילות, אתגרים, צמיחה והתפתחות. (ציטטתי כי זה פשוט כל כך מדוייק שאין לי מה להוסיף. כמובן ששווה לקרוא את כל התגובה במלואה...)
ומה לגבי העתיד? ההשלכות לטווח הארוך?
קודם כל, לחשוש מזה זה בטוח לא יעזור. פחד ולחץ בוודאי פוגעים בבריאות, ואין להם שום אפשרות לשנות או להפחית את התופעות לטווח הארוך.
מה שכן אפשר לעשות זה להתפלל. לא רק עליכם, אלא על כשניים וחצי מיליון חולים ומחלימים בארץ (ואפילו יותר, כי יש הרבה שחלו בלי לדעת), וגם על כל שאר החולים בעולם. להתפלל שהקב"ה ישמור על כולם מתופעות לוואי והשלכות לטווח הארוך.
ולהאמין שגם אם נראה תופעות לא רצויות, זה חלק מרצון ה', ויש לזה תפקיד במהלך הכולל של העולם, שאולי אנחנו לא מבינים את הסיבה אבל בטוח הכל מתוכנן והכל לטובה. (ושוב - מה שתיתי2 כתבה נכון גם לכאן...)
בעז"ה שיעבור לכם בקלות, רפואה שלמה במהרה, ושכולנו נעבור את התקופה הזו בשלום ונגיע כבר לגאולה השלמה בקרוב...
כתבת יפהמיקי מאוס
אנחנו במקום מאוד דומה, רק שפחות נזהרנו כי אין לנו יכולת לעבוד מהבית.
וגם אחרי שנדבקנו אני לא מצטערת לרגע על מה שעשינו, ושילמנו מחיר גבוה.
וכמובן עלו לי הרבה מחשבות איזה מיותר זה היה וכמה בזבוז, ואם רק....
אבל זה לא - גם כי באמת אני מאמינה במחויבות שלנו להשתדל במה שנראה לנו נכון וה' בסוף מחליט מה יצא מזה.
וגם- אם ח"ו נגלה תופעות אני אדע שעשיתי את המירב שיכולתי, ואם לא הייתי עושה אותו כן הייתי אוכלת את עצמי ועכשיו אני כמובן אצטער מאוד מאוד אבל לא ארגיש אשמה, כי ניסיתי.
וגם אחרי שנדבקנו אני לא מצטערת לרגע על מה שעשינו, ושילמנו מחיר גבוה.
וכמובן עלו לי הרבה מחשבות איזה מיותר זה היה וכמה בזבוז, ואם רק....
אבל זה לא - גם כי באמת אני מאמינה במחויבות שלנו להשתדל במה שנראה לנו נכון וה' בסוף מחליט מה יצא מזה.
וגם- אם ח"ו נגלה תופעות אני אדע שעשיתי את המירב שיכולתי, ואם לא הייתי עושה אותו כן הייתי אוכלת את עצמי ועכשיו אני כמובן אצטער מאוד מאוד אבל לא ארגיש אשמה, כי ניסיתי.
מסכימה עם כל מילה. כתבת מדויק ויפההמקורית
וואו תודה על התגובה הזאת!!אוהבת את השבת
איזה מדהימה את!! עזרת לי להתקדם עם משהו בפנים שהייתי תקועה איתו.. תודה רבה!!!
מדוייקתלפניו ברננה!
האמת שעבר לי בראש כשקראתי אותה שפה נעוצה נקודת קושי רצינית ולא הצלחתי לנסח את זה..
כתבת מקסים ונכון ממשמיואשת******
זו ממש הרגשה של כשלון (הפותחת)אנונימית בהו"ל
עשינו כל מה שיכולנו להימנע מהקורונה - ולא הצלחנו. מרגישה שנכשלנו.
אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית ופוגשים משפחה וטסים לחו״ל. אנחנו לא עשינו שום דבר מזה ועדיין הקורונה הגיעה אלינו.
וזו הרגשה של כשלון ושל למה אנחנו חטפנו את זה, מרגישה שנכשלתי בהגנה על המשפחה שלי, ממש ככה.
והעובדה שבאמת נזהרנו, שלא נדבקנו בגלל חוסר זהירות אלא כנראה באמת צירוף מקרים אומלל - לא מעודדת אותי. כי מה זה משנה למה? נדבקנו וזהו.
כל כך השתדלנו ולא הצליח לנו.
ואני ממש לא חושבת שזה כלום ולא נורא, וממש שמחה שעשינו את כל המאמצים לא להידבק עד עכשיו, למרות המחיר שזה גבה מאיתנו. פשוט מתבאסת ממש שבסוף זה תפס אותנו גם ושם אותנו ואת הילדים שלנו בסיכון. חשבתי שעם כל הזהירות זה לא יקרה לנו והתבדיתי.
אם הילד היה נדבק בגן נניח אולי היה יותר קל לי לקבל את זה. כי זה לא בשליטתי. אבל זה שההדבקה הייתה מתוך הבית - אולי זה מה שיותר קשה לי. כי אם הייתי הולכת ביום אחר או בשעה אחרת ואם ואם ואם - לא היינו נדבקים.
לגמרי מרגישה אשמה.
אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית ופוגשים משפחה וטסים לחו״ל. אנחנו לא עשינו שום דבר מזה ועדיין הקורונה הגיעה אלינו.
וזו הרגשה של כשלון ושל למה אנחנו חטפנו את זה, מרגישה שנכשלתי בהגנה על המשפחה שלי, ממש ככה.
והעובדה שבאמת נזהרנו, שלא נדבקנו בגלל חוסר זהירות אלא כנראה באמת צירוף מקרים אומלל - לא מעודדת אותי. כי מה זה משנה למה? נדבקנו וזהו.
כל כך השתדלנו ולא הצליח לנו.
ואני ממש לא חושבת שזה כלום ולא נורא, וממש שמחה שעשינו את כל המאמצים לא להידבק עד עכשיו, למרות המחיר שזה גבה מאיתנו. פשוט מתבאסת ממש שבסוף זה תפס אותנו גם ושם אותנו ואת הילדים שלנו בסיכון. חשבתי שעם כל הזהירות זה לא יקרה לנו והתבדיתי.
אם הילד היה נדבק בגן נניח אולי היה יותר קל לי לקבל את זה. כי זה לא בשליטתי. אבל זה שההדבקה הייתה מתוך הבית - אולי זה מה שיותר קשה לי. כי אם הייתי הולכת ביום אחר או בשעה אחרת ואם ואם ואם - לא היינו נדבקים.
לגמרי מרגישה אשמה.
הפוך.. לגמרי הפוךמיקי מאוס
עם הבאסה אין להתווכח! ברור ומותר לך להתאכזב חזק, זה באמת מאכזב שמתאמצים מאוד על משהו חשוב ולא מצליחים.
מותר לך להתאבל על המאמצים וחשוב שתרשי לעצמך לכאוב
ומבינה את תחושת הכשלון....זה רגש טבעי
אבל לא להרגיש אשמה. ממש ממש לא
לגבי הפסקה האחרונה- מה שחשוב הוא לא מי זה שהדביק, זה משהו שמחוץ לשליטה, הידבקות והדבקה זה לא משהו רצוני .
הדבר היחיד שמעניין זה "איך"-
אם היית מזלזלת, לוקחת אותם לחתונות בלי תו ירוק, פוגשת מבודדים, מוותרת על מסיכה בתחב"צ - הייתי מסכימה איתך שזה אחריותך (ולא שבהכרח זה נורא, אבל אני אישית שותפה איתך לתפיסה שחובתנו כהורים לנסות למנוע מהם את הסיכון הזה)
אבל ברגע שעשית את המירב מהצד שלך בתחום ההגיוני (ואצל כל אחת זה אחרת) ואצלך נשמע שעשיתם הרבה יותר מזה אפילו- אז עשית את המירב. ומפה זה לא בשליטתך אלא בשליטת הקב"ה
ואם היה נדבק במיון ח"ו שהיית לוקחת כדי להציל את חייו במידי?(סתם דוגמא סופר קיצונית) ברור שלא היה מה להצטער שהלך למיון. יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם ואי אפשר לעצור לחלוטין את החיים בשביל להיזהר ממשהו אחר
אי אפשר לא ללכת לרופא, אי אפשר לא לקנות תרופות (טכנית אפשר להזמין, בסדר, אבל זה מעשה שהוא מעבר להשתדלות נורמלית כי הסיכון עם מסיכה בביקור קצר הוא אפסי)
אז מהצד שלך תהיי הכי רגועה שיש- עשית מה שיכולת
אני שותפה לתפיסה שלך ולכן מרשה לעצמי לומר לך- לדעתי גם לשיטתך עשית הכי נכון שיש! אתם הורים מעולים ודואגים!!!!
מותר לך להתאבל על המאמצים וחשוב שתרשי לעצמך לכאוב
ומבינה את תחושת הכשלון....זה רגש טבעי
אבל לא להרגיש אשמה. ממש ממש לא
לגבי הפסקה האחרונה- מה שחשוב הוא לא מי זה שהדביק, זה משהו שמחוץ לשליטה, הידבקות והדבקה זה לא משהו רצוני .
הדבר היחיד שמעניין זה "איך"-
אם היית מזלזלת, לוקחת אותם לחתונות בלי תו ירוק, פוגשת מבודדים, מוותרת על מסיכה בתחב"צ - הייתי מסכימה איתך שזה אחריותך (ולא שבהכרח זה נורא, אבל אני אישית שותפה איתך לתפיסה שחובתנו כהורים לנסות למנוע מהם את הסיכון הזה)
אבל ברגע שעשית את המירב מהצד שלך בתחום ההגיוני (ואצל כל אחת זה אחרת) ואצלך נשמע שעשיתם הרבה יותר מזה אפילו- אז עשית את המירב. ומפה זה לא בשליטתך אלא בשליטת הקב"ה
ואם היה נדבק במיון ח"ו שהיית לוקחת כדי להציל את חייו במידי?(סתם דוגמא סופר קיצונית) ברור שלא היה מה להצטער שהלך למיון. יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם ואי אפשר לעצור לחלוטין את החיים בשביל להיזהר ממשהו אחר
אי אפשר לא ללכת לרופא, אי אפשר לא לקנות תרופות (טכנית אפשר להזמין, בסדר, אבל זה מעשה שהוא מעבר להשתדלות נורמלית כי הסיכון עם מסיכה בביקור קצר הוא אפסי)
אז מהצד שלך תהיי הכי רגועה שיש- עשית מה שיכולת
אני שותפה לתפיסה שלך ולכן מרשה לעצמי לומר לך- לדעתי גם לשיטתך עשית הכי נכון שיש! אתם הורים מעולים ודואגים!!!!
תקשיביסליל
אבא שלי רופא משפחה. הוא רואה את כל הגילאים, את כל האוכלוסיות. ולגבי האומיקרון הוא אומר, שאי אפשר להיזהר ממנו. פשוט אי אפשר.
גם מטופלים שלו שאומרים שהם היו סגורים בבית לגמרי, לא פוגשים אף אחד, נדבקו. אי אפשר להתנגן מפניו לחלוטין, זה לא אפשרי.
זה לא קורה רק לכם, זה קורה לעוד הרבה, שעד עכשיו ממש הקפידו והצליחו לא להידבק, בכל הזה לא מצליחים.
אז באמת תורידי כל אשמה מעצמך. זה פשוט לא קשור אלייך ולא קשור למה שעשית.
גם מטופלים שלו שאומרים שהם היו סגורים בבית לגמרי, לא פוגשים אף אחד, נדבקו. אי אפשר להתנגן מפניו לחלוטין, זה לא אפשרי.
זה לא קורה רק לכם, זה קורה לעוד הרבה, שעד עכשיו ממש הקפידו והצליחו לא להידבק, בכל הזה לא מצליחים.
אז באמת תורידי כל אשמה מעצמך. זה פשוט לא קשור אלייך ולא קשור למה שעשית.
געוואלדבת 30אחרונה
נשמה.
גם קורונה וגם שק שלם של רגשות אשמה.
זה ממש יותר מידי בשבילך.
בבקשה , אל תדוני את עצמך לכזאת כף חובה.
היה לך חשוב להיזהר ולהישמר, עשית את זה מעל ומעבר ברמה שרוב האנשים בכלל לא חשבו עליה,
אבל יש גבול לשליטה שלנו בחיים שלנו.
אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתינו ולא מעבר לזה.
את יודעת, בבור של יוסף היו נחשים ועקרבים. מסבירים, מתורת ר' נחמן, שהנחש מכיש מקדימה, והעקרב עוקץ מאחורה.
הנחש מסמל את האנרגיות המותרות שאנחנו מוציאים על לדאוג למה שיהיה בעתיד.
העקרב מסמל את האנרגיות המיותרות שכרוכות בהתבחבשות בעבר.
נראה לי שבעבר והעתיד, שניהם עכשיו ממש ממש מטרידים אותך מעבר לרמה המאוזנת והנכונה.
איך אני יודעת?
כי את עצובה מזה.
ולהנות עצוב זה אף פעם לא סימן למהלך טוב ונכון.
אז ממש ממש, בבקשה, תזרקי שניה את הנחשים והעקרבים שגורמים לך לכזאת דאגה ולכאלה רגשות אשם, תזכרי שה' מנהל פה את העניינים,
ותנסי להתמקד בהווה- לטפל בעצמכם כמה שאפשר כדי שתעברו בטוב את המחלה.
גם קורונה וגם שק שלם של רגשות אשמה.
זה ממש יותר מידי בשבילך.
בבקשה , אל תדוני את עצמך לכזאת כף חובה.
היה לך חשוב להיזהר ולהישמר, עשית את זה מעל ומעבר ברמה שרוב האנשים בכלל לא חשבו עליה,
אבל יש גבול לשליטה שלנו בחיים שלנו.
אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתינו ולא מעבר לזה.
את יודעת, בבור של יוסף היו נחשים ועקרבים. מסבירים, מתורת ר' נחמן, שהנחש מכיש מקדימה, והעקרב עוקץ מאחורה.
הנחש מסמל את האנרגיות המותרות שאנחנו מוציאים על לדאוג למה שיהיה בעתיד.
העקרב מסמל את האנרגיות המיותרות שכרוכות בהתבחבשות בעבר.
נראה לי שבעבר והעתיד, שניהם עכשיו ממש ממש מטרידים אותך מעבר לרמה המאוזנת והנכונה.
איך אני יודעת?
כי את עצובה מזה.
ולהנות עצוב זה אף פעם לא סימן למהלך טוב ונכון.
אז ממש ממש, בבקשה, תזרקי שניה את הנחשים והעקרבים שגורמים לך לכזאת דאגה ולכאלה רגשות אשם, תזכרי שה' מנהל פה את העניינים,
ותנסי להתמקד בהווה- לטפל בעצמכם כמה שאפשר כדי שתעברו בטוב את המחלה.
תודה על זה!מכחול
הרבה מזה רלוונטי ממש גם לי.
איזו הבנה מדהימה לנפש האדם יש לך, ואיזו הסתכלות אמונית טובה!
הלוואי שאלמד (בדרך הטובה!) לתרגם כל פחד לתפילה.
איזו הבנה מדהימה לנפש האדם יש לך, ואיזו הסתכלות אמונית טובה!
הלוואי שאלמד (בדרך הטובה!) לתרגם כל פחד לתפילה.
יקירתי, את ממש לא צריכה להרגיש אשמהאביול
כל הכבוד על הזהירות, אבל לצערנו האומיקרון לא מבחין בחיסונים ומחלימים... תעברו את זה בע'ה ושתהיה לכם רפואה שלימה במהרה!! את לא אשמה בכלום. זה מה שה' רצה.
את מתארת תחושות ממש קשותתוהה לי
שולחת לך חיבוק גדול, נשמעת חוויה לא פשוטה.
מה שאני מציעה לך, קודם כל להתייחס לזה כמו שזה, כאובדן של חלום מאד מאד משמעותי וחזק שהיה לך, אובדן של בריאות, זמנית בעזה, אבל עדיין אובדן. ועל אובדנים מסויימים צריך ממש חעשות תהליך של אבל. את יכולה לקרוא על שלבי האבל הפסיכולוגיים, ולהבין שהשלב שאת נמצאת בו עכשיו הוא הכי נורמלי בעולם
דבר שני זו החרדה שלך מההשלכות של האומיקרון. לגבי זה יעזור לך לפי דעתי טיפול cbt ממוקד, או שיחה עם רופא טוב, אפילו רופא פרטי שאת סומכת עליו. כי אנחנו חיים בעוחם שיש בו סכנות, נכון, השאלה איך אנחנו מתמודדים איתן בצורה שלא פוגעת לנו בנפש
מה שאני מציעה לך, קודם כל להתייחס לזה כמו שזה, כאובדן של חלום מאד מאד משמעותי וחזק שהיה לך, אובדן של בריאות, זמנית בעזה, אבל עדיין אובדן. ועל אובדנים מסויימים צריך ממש חעשות תהליך של אבל. את יכולה לקרוא על שלבי האבל הפסיכולוגיים, ולהבין שהשלב שאת נמצאת בו עכשיו הוא הכי נורמלי בעולם
דבר שני זו החרדה שלך מההשלכות של האומיקרון. לגבי זה יעזור לך לפי דעתי טיפול cbt ממוקד, או שיחה עם רופא טוב, אפילו רופא פרטי שאת סומכת עליו. כי אנחנו חיים בעוחם שיש בו סכנות, נכון, השאלה איך אנחנו מתמודדים איתן בצורה שלא פוגעת לנו בנפש