@ניקלפריקה

 מצטערת שרק עכשיו רואה,

ותודה לך @מכחול יקרה על התיוג 🙏

יקרה, כמה עברת! וכמה אתם עוברים!

לידה ראשונה. זה כבר חתיכת אתגר ושינוי משמעותי מאוד מאוד.

וכתבת שהיא עוד הייתה *טראומתית*!

ואת עדיין בהתאוששות פיזית ונפשית ממנה,

ובינתיים יש את התינוק המתוק, שכמה שהוא מדהים, הוא לא בדיוק מאפשר מנוחה והתאוששות - אלא טיפול ודאגה סביב השעון, בלי הפסקה ובלי חופשת מחלה...

הריון שגם הוא הגיע אחרי טיפולים

טיפולים ארוכים

טיפולים כואבים (!)

ובתוך כל זה יש גם אתגר בזוגיות.

ומריבות.

ותחושות קשות של כעס, של ריחוק, של תסכול, של אשמה, של אכזבה, של חוסר אונים

וקושי ובלבול גם סביב יחסי האישות, וגם שם ריחוק נפשי וגופני כאחד

וזה קשה מאוד יקרה לחוות ולהרגיש את כל הדברים האלו יחד, ועוד במצב שהגוף ככה מפורק מהלידה ומשווע להתאושש אבל כל יום, כל רגע בעצם, יש לו אחריות ליצור קטן וחסר אונים ומתוק אבל גם מאוד מאוד דורש.

קשה לעשות סדר בחיים במצב שאנחנו עצמנו רק רוצים לאגור טיפה כוחות.

אז יקרה, קודם כל תנשמי ותדעי שהמצב שאת מתארת הוא מאוד מאוד נפוץ וטבעי ונורמלי!

כל לידה, ובעיקר לידה ראשונה, יכולה להיות טלטלה רצינית לזוגיות, ובעצם לחיים בכלל.

זהו מעבר חד מאוד ומופלא מאוד, וגם קשוח מאוד ללהיות הורים. וכל מה שיש בתוך זה.

ורק ההגעה לשם, אחרי דרך מפרכת כ"כ שעברת, שגם גמרה את הכוחות - אז רק התחלת את המסע הזה להורות בעצם ב"מינוס",

וצריך לאט לאט להיטען ולהטעין בך כוחות חדשים

ולאט לאט המציאות כולה תתבהר.

גם הזוגיות

גם האישות

לאט לאט

ודבר דבר.

לא הכל בבת אחת.

קודם תתחזקי.

תמצאי איך את מתמלאת

איך טוב *לך*

איפה את יכולה להיעזר

איך החיים מתחילים אט אט לקבל מסלול שיש בתוכו איזון

אח"כ ב"ה עבודה זוגית

ורק אח"כ עבודה בפן של הקירבה הגופנית (שהיא כמובן נגזרת גם ובעיקר מהפן הרגשי...)

נסי בתוך כל זה לזכור ולראות את בעלך,

בעלך שאמרת שעד הלידה היה שותף מלא ועשה המון

בעלך שאמרת שעד הלידה הייתה לכם זוגיות טובה ב"ה

בעלך שכבר בעבר כאשר הייתם בטיפול זוגי אמרת שזה עזר

בעלך שבעבר כן היה שם בשבילך

ובעלך שאולי כעת עובר גם משבר כלשהו.

זה לא חייב להיות דיכאון אחרי לידה (למרות שגם לגברים הוא יכול להופיע, וכן, אחרי הלידה)

זה יכול להיות קושי שלו למשל במעבר להיות אבא.

שמתווסף לקושי הזה גם דאגה לך, כן כן לך, אשתו האהובה, שהוא כן אוהב וכן ראה כמה ייסורים היא עברה עוד מלפני ההריון כדי להשיג אותו, דרך ההריון הקשה שהשבית אותה לגמרי, דרך הלידה - מתישהו אולי הנפש שלו כבר לא יכלה כאילו להכיל את כל הדאגה הזו לשלומך שהוא פשוט "התנתק" - נסגר, התרחק,

כי קרוב מדי זה כואב מדי. (זה לרוב בכלל בתת מודע קורה).

ואולי מאוד מאוד מאוד קשה לו.

שהוא גם אבא פעם ראשונה

גם דואג לך מאוד ואפילו אולי לא יכול להסביר את זה לעצמו (לנו הנשים לפחות יש את יכולת הדיבור, השיתוף, הלגיטימציה לבכות, לפרוק, לדבר,

לגברים בימינו לצערי אין את הלגיטימציה הזו בתפיסה התרבותית מאז שהם ילדים, וזה מחלחל אליהם והם לפעמים מרגישים ממש חסומים מלשחרר את כל הכאב או מרגישים שאם קשה להם אז הם "לא גבר" ופשוט נאטמים ונסגרים עוד יותר...)

גם עובד קשה כדי להביא פרנסה

גם נמצא בגעגוע עמוק לקירבה גם נפשית וגם גופנית עם אשתו האהובה

וגם נמצא בהמון שינויים שמתרחשים בחייו בו זמנית.

אז יכול להיות שהוא לא יודע או אין לו כלים איך להתנהל נכון, אבל זה ממש לא חייב להיות מכוונה רעה חלילה או כי לא אכפת לו ממך חלילה, אלא שהוא פשוט חסר אונים וחסר ידע וכלים למצב החדש.

אני חושבת שאם תמצאו ליווי שיתן לשניכם את הכלים האלה, את התמיכה הזו, את מקום הזה - זה יכול לעזור לשניכם מאוד ב"ה.

מצרפת לך בנוסף הודעה שכתבתי לפני זמן מה שגם היא עסקה בזוגיות אחרי לידה, 

כאן:

חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה

ומאחלת לך את כל ההצלחה והברכה שיש,

ב"ה שתזכו לגדול מכך עוד יותר ותראו רק אור וטוב תמיד 🙏❤🙏

איזה נוסטלגיה.. חחח