ברוך ה' ילדתי לפני חודש (אוטוטו).. הייתה לי לידה קיסרית.. ואני עדיין לא מעכלת את הלידה..
כרגע עד כה נמצאת אצל ההורים שלי עם בעלי..
עשינו ברית לתינוקי בשעות הצהריים המוקדמות באזור פקוק.. ולכן הרבה אנשים שהזמנו הודיעו מראש שלא יגיעו ונכנסנו ללחץ מאוד מהפסד כספי.. כל הסגירה של האולם והמנות עשו חמי וחמותי כדי לעזור לבעלי.. מראש לא האמנתי שיגיעו כמות האנשים שהם התחייבו לאולם אבל אף אחד לא הקשיב לי, אמרו שהכל יהיה בסדר ואל תדאגי..
החלטנו לנשום עמוק ולזרום ומקסימום אם יהיה הפסד נחלק לתשלומים ולאט לאט נשלם.. אין ברירה.
הברית ב"ה הייתה מוצלחת מאוד, היו אנשים.. בסוף האירוע חמי וחמותי נגשו אלינו והודיעו שהם ישלמו על כל ההוצאה של האולם ושזו המתנה שלהם על הסנדקאות.
שמחנו מאוד שהעול הזה ירד מהכתפיים שלנו והודינו להם מאוד.
אנחנו אצל ההורים שלי ובערך כשהתינוק בן שבועיים חמותי הזמינה את כל המשפחה שלהם אליה למסיבת חנוכה.. הגענו גם למרות שהיה גשום אותו יום וקר מאוד.. לא נעים לבטל דקה 90.
בעלי ממש חרדתי וכל דבר מלחיץ אותו, לא מראה את התינוק לאף אחד ומכסה אותו ומשתיק את כולם שלא ידברו בקול ו..בקיצור, חרדתי יתר. אז כשהגענו לבית הוריו, האמת אף אחד לא הראה התרגשות לראות את התינוק או אותנו. אמא שלו ישבה לאכול (אם אני זוכרת נכון בקושי אמרה לי שלום..) אמרה לנו שאנחנו יכולים להכניס את התינוק לחדר X וזהו.. אני הייתי צריכה בדיוק לשאוב.
נכנסנו לחדר ובעלי עזר לי להתארגן לשאיבה.. שאבתי ואז הנקתי.. ולקח זמן עד שיצאתי. ושוב התינוק נרדם. אכלנו ומיהרנו לצאת כי הייתי צריכה לשאוב שוב פעם (כי שכחנו את החיבור לחשמל של המשאבה ולא היו סוללות).. אז ניסינו לצאת מהר.. זה די מובן עם תינוק בן שבועיים, לא? ככה חשבתי..
בעלי ירד להכניס את התינוק לאוטו וחמתי היתה בחדר ולא ראתה שיצאנו. בקיצור כשעלינו כל אחד בתורו אני ובעלי לומר להתראות בעלי ראה שהיא נפגעה שהכלנו ככה ולא הראינו את התינוק. אז עלינו עם התינוק בחזרה, עשתה טובה שניגשה אליו.. וזהו, הלכנו הביתה.. התעצבנתי שכל פעם מחדש אנחנו נופלים לריגשי שלה.. אבל.. עבר.
פשוט הרגשתי גם אי נעימות שהם שילמו על האולם ואנחנו לא הראינו אותו אפילו.
עכשיו, אנחנו אמורים לחזור לבית שלנו אחרי חודש אצל ההורים, והמכונת כביסה שלנו לא עובדת טוב. בעלי רצה לבקש מאבא שלו לבדוק אם יש דרך להשיג מכונה בזול.. באחת השיחות שלהם אתמול אבא שלו מבקש מבעלי האם אנחנו יכולים לשמור על אחיות שלו הקטנות אלנו בעוד שבועיים למשך יומיים בזמן שהוא וחמותי יצאו לנופש..
בעלי מספר לי את זה ואני האמת שמאוד מאוד התעצבנתי. איך זה הגיוני לבקש דבר כזה? אישה אחרי לידה, אנחנו בקושי ישנים, להפיל עלינו את הבנות האלה, ומילא הן היו מנומסות ושקטות, אבל לא, אני יודעת מה יהיה.. הן רבות על כל שטות, הן צורחות, הן לא יודעות לדבר בשקט רק בצרחות.. הן רודפות אחרי בעלי כל הזמן- תן לי את הפלאפון תן לי את המחשב, ואם הוא לא מסכים הן חופרות לי 'תגידי לו שיביא לנו.. ' ופשוט לא עוזבות אותנו עד שישיגו את מבוקשן. הגדולה מביניהן בת 15 והשניה בת 10 והן מתנהגות כמו ילדות בנות 3. ניסיתי לחשוב שאולי זה יהיה לי לעזר ודווקא זה טוב וכו'.. אבל אני יודעת שזה לא, וזה ממש ממש ממש מרגיז אותי שביקשו מאתנו כשהם יודעים שאנחנו זוג שלא יודע להגיד 'לא'!!! ובטח שלא נעים לנו לסרב כשהם עזרו לנו עם האירוע כל כך.
זה פשוט גדול עליי לעשות את הטובה הזו!
אני יודעת שהם חושבים הבן שלהם הוא מושלם ואני הרעה שכל הזמן רוצה לצאת מהם מוקדם ו.. מה, הוא יסרב לשמור על אחיות שלו?! בטח שזו אני שלא מסכימה.. ובשיחה הוא אמר לאבא שלו 'אני לא יודע אני אבדוק עם אשתי..' אז אם עכשיו יסרב זה אומר שאשתו הרעה לא מסכימה..
עכשיו זה מרגיש לי שכל דבר אני לא יכולה לסרב להם רק בגלל שהם שילמו. ועוד בעלי רצה לבקש מכונת כביסה אז עוד יותר מרגיש לא נעים..
אני יכולה להשתיק את עצמי ולומר יאללה זה סהכ יומיים זה יעבור וכו', זה חסד ועוד דברים כדי להשתיק את הנפש שלי השאלה האם זה נכון.
גם בעלי וגם אני לא יודעים לומר לא ומרגישים אי נעימות תמידית. לא יודעת מה לעשות.
אוף.. זו גם התייעצות וגם פריקה.. אשמח לתגובות.. תודה לכולן..
(
