(זה לא סיכום של השיעור, אלא מה שאני זוכרת ממנו, עם קצת עיבוד שלי)
מעמד מתן תורה בהר סיני הוא הבסיס לאמונה שלנו.
ויש בזה כמה רבדים.
קודם כל, עצם זה שהתורה ניתנה כל עם ישראל, במעמד של עם שלם, של מאות אלפי אנשים - זה בסיס להסבר השכלי שאנחנו יכולים לתת לכך שהתורה היא אמת.
בניגוד לדתות אחרות, שבהן הכל מבוסס על סיפורים שאדם אחד סיפר וכולם צריכים להאמין לו, פה הסיפור הוא של כל העם. וזה לא סיפור שאפשר להמציא (גם דורות אחר כך - לא יכול להיות שמישהו היה ממציא את התורה וכותב בה שכל העם פעם קיבל את התורה, וכולם היו מאמינים לו בלי שהם שמעו על זה שום דבר מההורים שלהם).
אם התורה עוברת עם הסיפור הזה דור אחרי דור, סימן שזה באמת קרה.
מעבר לאמיתות נתינת התורה, יש בכך גם הוכחה לאמיתות נבואת משה רבינו.
אם לא היה מעמד שבו גם עם ישראל שומע את הקב"ה בעצמו, היה אפשר לערער על כל התורה - כי את כולה משה העביר לנו מפי ה', אבל עם ישראל לא יכל לדעת בוודאות גמורה שבאמת ה' מדבר איתו.
והקב"ה אומר את זה בפירוש בפרשה "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" - חלק מהמטרה של מעמד הר סיני זה שעם ישראל ישמע בעצמו את דבר ה', וישמע איך הוא מדבר עם משה, וזה ייתן תוקף לכל התורה שמשה נותן לעם ישראל מפי הגבורה.
שני הדברים שהסברנו עכשיו הם ברמת השכל.
אבל יש עוד רמה נוספת של משמעות מעמד הר סיני.
כשעם ישראל שמעו את דברי ה', הם בעצם זכו למדרגת הנבואה של משה - באספקלריא המאירה. לשמוע את התורה בנבואה, זו המדרגה הכי גבוהה של נבואה.
בתוך עשרת הדיברות יש חלוקה בין שתי הדיברות הראשונות, שנאמרו בגוף ראשון ("*אנכי* ה' אלוקיך", "לא יהיה לך אלהים אחרים *על פני*") לשאר הדיברות שנאמרו על הקב"ה בגוף שלישי ("לא תישא את שם *ה' אלוקיך* לשווא" וכו').
יש פרשנים שאומרים שרק את שתי הדיברות הראשונות הקב"ה אמר ישירות לה', ואת שאר הדיברות ה' אמר למשה והוא אמר לעם.
דעת הרמב"ן היא שאת כל הדיברות הקב"ה אמר, אבל רק את שתי הדיברות הראשונות העם הבין, ואת השאר היה צריך שמשה יפרש להם- "בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה".
הרב ראובן ששון מסביר בשיעור, שההבנה המדוברת פה היא לא הבנה של פשט המילים, אלא הבנה של עומק הנשמה.
כמו שאנחנו שומעים את פרשת השבוע כבר מגיל צעיר, אבל לאורך השנים אנחנו מעמיקים את ההבנה שלנו יותר ויותר, ואי אפשר להגיד שמה ששמענו בילדות היה באמת עם הבנה אמיתית.
כך גם ההבנה של שתי הדיברות הראשונות, שהקב"ה אמר ועמ"י הבינו, מדובר על הבנה שלמה, שנצרבת בעומק הנשמה, וממשיכה גם בדורות הבאים.
ונכון שלא תמיד ההבנה הזאת מתבטאת במציאות. ולאורך הדורות ועד היום יש הרבה אנשים שלא מצליחים לשמוע את האמונה הזאת שצרובה להם בנשמה. ולפעמים מתוך שמציירים לאדם את הדמות של הקב"ה לא כמו שהיא באמת (למשל שהאדם לומד שהקב"ה נמצא בשמיים, או שהוא מחפש את החטאים שלנו כדי להעניש אותנו, או כל מיני דימויים אחרים ושגויים) זה גורם לאדם לא לקבל את הדברים ולהתרחק.
אבל בסופו של דבר בעומק הנשמה של כל יהודי, צרובות הדיברות של 'אנכי ה' אלוקיך' ו'לא יהיה לך אלהים אחרים', וזה מה שנותן את הכוח לעם ישראל לאורך הדורות להישאר מחובר לקב"ה, ולמסור את נפשו על המצוות.
זה פשוט רעיון נוגע כל-כך...)
