ביום ראשון הקרוב (אהיה 3.5 שבועות אחרי לידה) יש לשתי הבנות שלי אירועים בבית הספר:
לזו שבכיתה א' יש פעילות של קישוט הסידורים לקראת מסיבת הסידור (עוד לא המסיבה עצמה), ולזו שבכיתה ח' יש הצגה (לכבוד ההכתרה של הסניף).
אני לא רואה את עצמי הולכת לפעילויות האלה... מרגישה עדיין לגמרי אחרי לידה, אף שכבר עברתי חצי ממשכב הלידה. לא חושבת שאוכל לצעוד עד לשם, ואחר כך גם לשהות שם הרבה זמן, וכל זה עם תינוקת שיונקת כל שעתיים במקרה הטוב, ועוד לא מתחברת בקלות... אני גם זקוקה לספה הנוחה כשאני מיניקה וגם סתם נחה.
חוץ מזה בעלי לא בבית בשעות האלו, וזה אומר שאין מי שישמור על הקטנים האחרים - וזה אומר שאצטרך לקחת אותם איתי או לחפש בייביסיטר - כשהם לא מסתדרים עם זרים...
(מלבד זאת - ממש קשה לי להיות עם מסכה לאורך זמן, ומכיוון שאיני מחלימה אין לי זכות ורצון להיות בלי מסכה...)
מצד שני - הבנות ממש רוצות... עם הקטנה יותר - אני יכולה לקשט את הסידור גם בבית, אבל זה אחרת. ולכך שאצפה בגדולה מציגה (תפקיד די מרכזי) - אין תחליף... ואולי צריך לעשות את כל המאמצים כדי שלילדים שלנו יהיו זיכרונות טובים מאירועים משמעותיים בחיים שלהם?
(אני מנסה לחשוב על קרובות משפחה אחרות שאולי יוכלו לבוא במקומי, אבל לא בטוחה שאמצא... חמותי מבוגרת וחוששת מהקורונה ואמא שלי גרה יחסית רחוק ולא ניידת. האחיות שלי עסוקות בעיקרון... אולי יקרה נס ומישהי מהן כן תוכל, אבל כלל לא בטוח...)
אז מה דעתכן? כמה מאמץ הייתן עושות במקרים כאלו?
לזו שבכיתה א' יש פעילות של קישוט הסידורים לקראת מסיבת הסידור (עוד לא המסיבה עצמה), ולזו שבכיתה ח' יש הצגה (לכבוד ההכתרה של הסניף).
אני לא רואה את עצמי הולכת לפעילויות האלה... מרגישה עדיין לגמרי אחרי לידה, אף שכבר עברתי חצי ממשכב הלידה. לא חושבת שאוכל לצעוד עד לשם, ואחר כך גם לשהות שם הרבה זמן, וכל זה עם תינוקת שיונקת כל שעתיים במקרה הטוב, ועוד לא מתחברת בקלות... אני גם זקוקה לספה הנוחה כשאני מיניקה וגם סתם נחה.
חוץ מזה בעלי לא בבית בשעות האלו, וזה אומר שאין מי שישמור על הקטנים האחרים - וזה אומר שאצטרך לקחת אותם איתי או לחפש בייביסיטר - כשהם לא מסתדרים עם זרים...
(מלבד זאת - ממש קשה לי להיות עם מסכה לאורך זמן, ומכיוון שאיני מחלימה אין לי זכות ורצון להיות בלי מסכה...)
מצד שני - הבנות ממש רוצות... עם הקטנה יותר - אני יכולה לקשט את הסידור גם בבית, אבל זה אחרת. ולכך שאצפה בגדולה מציגה (תפקיד די מרכזי) - אין תחליף... ואולי צריך לעשות את כל המאמצים כדי שלילדים שלנו יהיו זיכרונות טובים מאירועים משמעותיים בחיים שלהם?
(אני מנסה לחשוב על קרובות משפחה אחרות שאולי יוכלו לבוא במקומי, אבל לא בטוחה שאמצא... חמותי מבוגרת וחוששת מהקורונה ואמא שלי גרה יחסית רחוק ולא ניידת. האחיות שלי עסוקות בעיקרון... אולי יקרה נס ומישהי מהן כן תוכל, אבל כלל לא בטוח...)
אז מה דעתכן? כמה מאמץ הייתן עושות במקרים כאלו?
)
)
)