פורום הריון ולידה (עמוד 1669)

ולכן פחות סיבים (נראלי) נקרעים הפעם..
גם אצלי הפס הופיע יותר מאוחר

אפילו בזה שלא התפתח

אין לו חשיבות קלינית.

נשארתי עם פס כההה...
מתי זה עובר?

זה טיפה יתבהר אבל זה בעקרון נשאר..

שברת לי את הלב...
😵
טיפה יתבהר?
יש דרך להבהיר יותר?

זאת אומרת קירצפתי וגירדתי כל פעם במקלחת והוא התבהר מאוד, כמעט לא נראה

אני עוד לא מצאתי שיטה איך להעלים את זה 😔
רואה פה שכתבו שצריך לקרצף במקלחת ועם הזמן זה יעלם
אולי גם לשפוך לימון ולהיות בשמש? (לימון מבהיר )

אפילוצלא טיפה התבהר יחחח
אבל זה חמוד

בהריון הקודם לקח אצלי כמעט שנה אבל עבר לחלוטין

הייתי גם שנה שעברה בהיריון והפס נשאר…
מה שכן הוא מתבהר לאט לאט
עוד לא היה לי היריון עם הפןגה של חצי שנה לפחות בשביל לומר אחרת אז הלוואי שאני טועה

היא בת 10 חודשים..

מתפללת...
ישר כח @קמה ש.!!!

יישר כוח לך, קמה. בשרי לנו בשורות טובות ממנה...

שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!

יישר כח!!

בס״ד

להרגיש שהיא לא לבד מול מה שהיא עוברת, ושיש עוד ועוד זכויות שבע״ה יפעלו לטובתה. תודה על כל תפילה, אמירת תהילים, כוונה להתפלל עליה בהדלקת הנרות! זה יקר ממש! מוזמנות להמשיך להגיב. שה׳ יברך את כל אחת בכל, מכל כל 🙏🏻

בס''ד

 

 

תכתבי בשמי שתודה לכל אחת ואחת
ומעריכה מאד את ההתגייסות הזו למישהי שהן לא מכירות בכלל❤

 

 

 

1. דימום הסתגלות של שלושה חודשים. אבל, ואבל גדול - לא היה לי את הידע שיש לי היום. פשוט ישבתי וחיכיתי שאיהיה נקייה לגמרי מכל כתמון או דם. בטוחה שאם הייתי הולכת ושואלת - הייתי נטהרת הרבה הרבה לפני. זוכרת שהרופאה שהתקינה לי אמרה שהממוצע לדימום הוא חודש.

2. מנע מחזור. היה לי יום או יומיים בחודש של כתמונים ממש קטנים שלא אסרו אותנו. לא זוכרת בדיוק כמה זמן מההתקנה - אבל נראה לי די מיד.

3. לא הרגשתי שום השפעה הורמונלית. בשום תחום.
(לגבי החשק המיני - היינו מותרים שנתיים רצוף, אז מסתמא שהחשק הוא לא כמו במצב של שבועיים שבועיים. אין לי דרך ודאית לדעת האם הושפע או לא. מה שבטוח - ודאי לא השפעה דרסטית או משמעותית)

עזרת לי מאוד.

כתבת שזה לא עושה דימומים בכלל ואין השפעה הורמונלית.

 

לגבי הדימומים - לא היה אפילו דימום הסתגלות?

 

לא היה דימום הסתגלות, אבל הייתי לפני כן שנה עם גלולות משולבות, והרופאה הנחתה אותי להמשיך עוד חודש יחד עם ההתקן כדי לדקק עוד יותר את הרחם ולמנוע דימומים.

בפועל, אחרי ההתקנה היו כתמים חלשים לכמה ימים וכאבי מחזור. ואז מידי פעם כתמים. שלא אוסרים..

באופן כללי, ככל שמתקינים סמוך ללידה או אחרי גלולות(רירית רחם דקה) ככה הסיכויים לדימומי הסתגלות יורדים.

ממליצה לך דבר ראשון לעשות אולטרסאונד לבדוק את גודל רירית הרחם שלך. אם היא דקה- זה הזמן לשים התקן.
אני עשיתי כל חודש אולטרסאונד, מאז ההתקנה, בחצי שנה הראשונה, וממש ראיתי איך רירית הרחם נהיית עוד ועוד יותר דקה. בהתחלה היה לי 10, 6, 4, 2 מ''מ.
אחרי חצי שנה כבר לא הלכתי לאולטרסאונד, כשיעבור שנה(עוד כמה חודשים) אלך לעשות שוב אולטרסאונד ואחכ כל חצי שנה.

ממש ממליצה על ההתקן
הציל אותי מהמצבי רוח הנוראיים עם הגלולות, וגם לא אסורים

היה לי בערך לחודשיים ואז הצלחתי לטבול עם כדורים שגורמים לקצת קרישת דם ואחרי שטבלתי פעם ב היו כתמים
ההתקן מונע לי מחזור ואני איתו כבר שנה וחצי שנה וחודשיים הנקתי פעם בחודשיים בערך יש לי כתמים שלא אוסרים אותי
לדעתי השפיע עלי הורמונלית בשנה הראשונה וגם נתן לי כאבי מחזור וזהו

אז זה גם דימום של אחרי לידה בסל הכל טבלתי חודשיים אחרי לידה

את השמאלי לא ככ מכירה
איזה ריח את מחפשת? מתוק? חמוץ? משו באמצע?

לדוגמא  212 כסוף, פראדה האדום שחור, VARSACE וכאלה.

 

של הבשמים שרשמת..

בזכותך.

שמחה לשמוע! תתחדשו❤️

להריח את שניהם ולהחליט

את יכולה להודיע מראש שבאת רק לבדוק

זה בעייתי שהמוכרת תחשוב שבטוח את קונה אחד מהם.
לכן מראש צריך להגיד שאת לא קונה ואת רק רוצה לבדוק קודם אם בככל זה מתאים לך ואולי בכלל לא תאהבי את שניהם, אז את רק מריחה כדי להיות בטוחה מה עדיף.

נראה לי שההלכה הזאת נכתבה התקופה שהיו רק חנויות קטנות והמוכר היה בעל החנות.
היום זה עובד אחרת… לנציגה שעובדת שם לא מזיז אם יבזבזו את כל הטסטר ;)

אם כן מותר ללכת לברר. כי זה לא שאין סיכוי שהיא תקנה שם אלא רק אם יתברר שיש ברשת מחיר זול יותר
(אפילו אם די ברור לה שזה המצב)
אם פתאום הם יעשו מבצע משתלם היא לא תעדיף לצאת עם זה מהחנות ולקנות במקום?
אם פתאום תתקל שם באחד אחר שלא מצאה ברשת ודווקא קורץ יותר?

כבר יצא לנו להגיע לחנות מכשירי חשמל לקבל המלצה מתוך מחשבה שכנראה בסוף נעשה זאפ ונרכוש במקום אחר, אבל החלטנו לקנות במקום ולשלם עוד קצת בשביל לסגור עסקה עם האחריות ולעשות הזמנה אחת עם המוצר הנוסף שמצאנו רק שם וכו

הגיוני שלא כולם יפסקו ככה, וזה גם מאוד שאלה אישית של כנות עם עצמך
אבל יש גישות גם כאלה

1. נשמע שהם באמת אנשים מדהימים. כנראה הגיעו לביקורים תכופים מידי, ביקשת שיפסיקו והם עשו כרצונך. זה לא מובן מאליו, יש כאלה שדוחפים למרות בקשות האמא.
2. הערות והארות על טיפול בילד - טבעי ונורמלי. להנהן בראש ולהגיד תודה ולהמשיך עם מה שנוח לך. את האמא ואת יודעת מה הכי טוב לילד שלך.
לא אשכח את אמא שלי נותנת לי הערות בלי סוף על סיגנון ההשכבה של התינוק, היא ממש דיברה נגד השיטה, מול משפחה וחברים, כל מי שרצה לשמוע. כמובן שזה הגיע עם השוואה לאחותי שילדה מספר חודשים לפניי.
בסופו של דבר ביקשתי שתדבר על זה איתי או עם בעלי אבל לא עם בני משפחה אחרים, לפחות לא בנוכחותי כי זה מפריע לי.
לאחר מספר חודשים עשינו שבת אצל ההורים עם אותה אחות. התינוק שלי ישן 12 שעות רצוף, מ7 בערב עד 7 בבוקר. הילד שלה (שהיה גדול יותר) ישן בצורה לא רצופה, 4 שעות פה ושם, היה ער רוב הלילה ואחותי התעוררה עייפה ומותשת.
לאחר אותה שבת אמא שלי הודתה שאכן השיטה שלי אומנם הקריבה את הנוחות שלה (היא לא יכלה לבלות עם התינוק בערב כי הוא ישן לעומת התינוק של אחותי שהיה ער) אבל בסופו של דבר הרווחתי שנת לילה ראויה, התינוק היה ערני ושמח, ישן שנ"צ ראוי ואכל כמו שצריך.
אחותי הייתה מוטשת. ובצדק.
אז מה למדתי? שלכל הורה יש את השיטה שלו לגידול ילדים. וזה בסדר גמור.
הורים בגיל מתקדם לא תמיד יכולים להכיל את השוני הזה לעומתנו, אמהות צעירות, שיכולות לטפל בתינוק שלהם בשיטה X אבל לקבל באהבה שכנה או חברה שפועלת אחרת ממנה. בלי לתת הערות למיניהם.

3. תנצלי את זה!
לא לכולם יש משפחה כל כך תומכת ומכילה. ייתכן וההורים שלך או שלו לא יודעים כיצד לתמוך ומבחינתם הם עושים את המקסימום שהם יכולים/יודעים לעשות.
אולי לתת להם כיוונים אחרים כמו:
תוכלו לעזור לי להתארגן ליציאה?
לקנות משחקים/עריסה/ ציוד לתינוק עבור הילד שיהיה לו בבית שלכם כשאנחנו באים לבקר?
אולי לקנות בגדים?
לתת להם להשתתף בגידול הילד בדרכים שמתאימות לכם. אבל כן לתת להם מקום כלשהו, אחרת הם ימצאו מקום להתערב בו וזה לא בהכרח יהיה המקום המועדף עליכם.

בהצלחה

דבר ראשון, האיזון הנכון הוא האיזון שנכון לך. אבל, ודגש חשוב, תחשבי טוב מה נכון לך ומתאים לך לא ממקום שמפחד שייקחו את המקום שלך כי אין באמת אפשרות כזו למרות שבהתחלה האיום הזה מרחף סביבנו
ועוד משו בהקשר לזה, לנסות לראות את הסיטואציה כחיובית. יש לצערי הרבה פעמים נטייה לקונוטצייה שלילית מול הסבא ובסבתא במיוחד עם ילדים ראשונים, שאז ההתרגשות בשיאה, ובמקביל גם החששות, אבל הייתי מנסה למנף את זה לטובתי שהם יאפשרו לך לנוח או להתאוורר וכאלה.
נשמע שהם קשובים ורוצים למצוא את האיזונים
ולגבי הערות - זה ככ נורמלי שזה קורה ועוד יותר נורמלי שזה מעצבן אותך. תחייכי ותעשי מה שאת רוצה ואם זה מרגיש לך שזה עובר את הגבול תגידי לבעלך שיציב אותו מחדש.

בקשר לזה שכתבת שאת לא מסוגלת לארח בלי לתקתק את הבית. אז פה הייתי עושה שיקולים של רווח והפסד- את אחרי לידה וממש לא אמורה לתקתק את הבית עם תינוק. חמיך וחמותך מתעניינים (כנראה) בתינוק ולא בבית המתוקתק או הלא מתוקתק שלך, אז להוריד הילוך.
לראות את זה שהם מגיעים מרחוק ושמחים בתינוק כדבר מבורך ולא כטורח בשבילך לארח אותם. (כמובן את לא חייבת להסכים לכל פעם שהם מבקשים להגיע ואם תדירות של פעם בשבוע לא טובה לך, אז לא. אבל אולי אם תורידי מעצמך את הצורך "לארח", תוכלי לקבל את הביקורים יותר בקלות. (ותכלס הייתי מנצלת את הזמן הזה להשלים שעות שינה, לצאת לסידורים..))

לגבי שבתות- מסבירים בכנות שטוב לכם יותר בבית. ומגיעים בתדירות שנוחה לכם.

הערות והארות- אומרים כן כן ועושים מה שרוצים.

אני מאמינה שההתרגשות תפחת כשהתינוק יגדל ויעבור זמן ואולי גם יצטרפו עוד נכדים.
תהנו מהראשוניות הזו! הבן שלי הוא נכד כמעט בכור לשני הצדדים וזכה להרבה דברים שהנכדים המאוחרים יותר לא זכו להם בכלל.

בהצלחה וגידול נעים!

זה ממש יכול להיות לך צ'ופר!! במקום זה שעכשיו זה מכביד עלייך.. גם אני הייתי מתייחסת לזה ככה בלידה ראשונה נראלי אבל זו עצה זהב ובלידה הבאה כבר תדעי להצל אבל לא בטוח שהם עדיין ירצו..
קיצר זה ממש לא מובן מאליו ותתפנקי על זה! כמובן תהיי איתם קצת שלא להעליב אבל את רוב הזמן תנצלי לצאת לסידור של משהו ולהתאוורר או לישון!!!!!

נכון שכיבוד הורים זה לא אומר למחוק את עצמך,ואת לא מחוייבת לנסוע אליהם כל שבת שניה ,ולא חייבים לשמוע בקולם לעצות שלהם.
אבל כמו שיש מצוות שאת מקיימת לא כי זה הכי מלבב הרגע,אלא כי זה מצווה,כך גם ביחסים עם ההורים.
בהחלט ראוי לוותר על הנוחות כדי לשמח אותם

כלומר בעלך הוא זה שצריך לשים את הגבול להורים שלו. ואם הוא לא מבין את הבעיה אז לתקשר לו את הרגשות שלך מה זה גורם לך להרגיש כשהם באים. ואיך זה יגרום לך להרגיש שבעלך יהיה בצד שלך. כלומר יראה אותך. תרגישי אהובה על ידו, שאת הכי חשובה לו וכו'.
בכל מקרה גם את יכולה לשים גבולות והכי חשוב בלי להתנצל. (כמובן בצורה מכבדת, אך שאינה משתמעת לשתי פנים). אם לא מתאים לך לבוא כל שבת שניה תבואי מתי שמתאים. אם לא מתאים לך שיגיעו לביקור אז אומרים. סבא וסבתא יקרים פשוט לא מתאים לנו. אני צריכה לנוח וכו'.
אם מתאים לך להיפגש במקום אחר אז שיוציאו אותך למסעדה, תצאו איתם לפיקניק ביום שמש. אבל גם זה לא חייבים.
אפשר תמיד לשלוח תמונות ודשים אוהבים מהתינוק. בכמות שמתאימה לך!
החמים שלך רוצים קשר קרוב איתכם. אבל ברגע שאת צוברת עליהם תסכול וכעסים כי את מרגישה שכופים עלייך משהו בניגוד לרצונך את אוטומטית מתרחקת. ואז המטרה לא הושגה. ולכן אם באמת רוצים קשר קרוב, הוא צריך לשמח את שתי הצדדים. כי אם צד אחד מרגיש נשלט או קורבן של הצד השני זה רק יגרום עכשיו ובעתיד למתחים וכעסים והתרחקות. וזה כמובן לא הרצון שלהם.
ולכן גבולות הן דבר חשוב. לא כי את לא אוהבת אותם. אלא כי את בקשב לעצמך, כדי להיות בקשר קרוב איתם. וגם אם הן לא יהיו מסוגלים לשמוע בהתחלה ויתמרמרו ברגע שתתמידו במה שטוב לכם, הם ילמדו להעריך אותכם ואת הכנות שלכם. ואתם תהיו פתוחים לאהוב אותם בלי תסכולים.

תהני וזהו

הייתי מתעוררת בבוקר מפוצצת!!!

אגב ממליצה אם מתאים לך להניק בצד אחד ולשאוב בצד השני, ככה בניתי סטוק במקפיא.

זה מופיע באתר שבוע אחרי שהיא קיבלה. לפני זה קיבלתי הודעה שזה הגיע לרופאה.
היא קיבלה תוך שבועיים-3 אני חושבת.

אפשר להתקשר לרופא.
בגדול הרופאה שלי אמרה שאם תקין היא לא מתקשרת.

בכללית שולחים את התוצאה בדואר.
לוקח בערך חודש.

תור לרופא נשים.

עשיתי אצל כמה רופאות שונות, כנראה לכל אחת יש שיטה אחרת,
אחת השתמשה בספקולום (לא זוכרת לגבי האחרות), וחוץ מההכנסה של הספקולום, שהיא לא נעימה, לא הרגשתי כלום. אצל אחת אחרת הרגשתי כאילו צביטה (כאב קטנטן לרבע שניה).
בכל מקרה זה לוקח כמה שניות, לוקחים דגימה מהנרתיק (כמו משטח גרון אולי?).

*מצוואר הרחם

שלחו לי סמס, אבל לקח די הרבה זמן, נראה לי בערך חודש.

המידות לא תואמות תמיד

אני ממש רזה ( יש יגידו מידי). ובמידות שלהם אני לארג'. וזה מזה עיצבו אותי. כי אני תמיד s. וזה לא פייר לתת מידות לא הגיונית ולתת לאנשים להרגיש שמנים

יש בגדים שקניתי במידה xs- מידה שלא הייתי בה בערך מאז היותי רווקה נערה
ויש בגדים שהזמנתי במידות m ו l

התכוונתי שהמידות s m l xl אצלם זה לא מה שאת רגילה
ונתתי דוגמה שאני קניתי מס פעמים במידות שונות. הכי טוב למדוד היקפים ולהסתכל על כל בגד בטבלת המידות שהם מפרסמים כי זה משתנה מבגד לבגד

פתאום בשיין אני במידות שפויות כשבארץ אפילו מידה 5 קטן לי..

אני חושבת שאם את ממוצעת זה אמור להיות משמעותית פחות.

למשל,
"בישראל אומץ הקריטריון האמריקאי, ולפי הנחיות האיגודים המקצועיים בהסתדרות הרפואית למניעה וטיפול בהשמנת יתר, היקף מותניים מעל ל-102 ס"מ לגבר ומעל ל-88 ס"מ לאישה מוגדר כהשמנה בטנית שדורשת טיפול, אפילו במצבים שבהם מדד ההשמנה BMI מעיד על משקל תקין.")

יש לי בטן מהלידות
נגיד אישה ממוצעת בחודש רביעי-חמישי כמה יהיה לה בערך?

מה זה אומר מותניים? איפה שהעצמות של האגן? או מעל העצמות?

 

כי עם העצמות של האגן אני 100 ומעל העצמות אני 80.

ואני נראה לי נחשבת ממוצעת...

 

זה בערך החלק הכי צר. איפה שיש כיפוף כשמכופפים את פלג הגוף העליון לצד.

זה אומר שאפשר להספיד את הבגד הזה?☹️

תסתכלי איך הם מנחים למדוד, אאל"ט מותניים זה החלק הצר

מתניים זה מתניים וירכיים זה ירכיים, זה איזור אחר בכלל

אבל בהגדרות של המידות לדעתי מותניים זה החלק לפני איפה שהמותניים מתרחבים וירכיים זה החלק הכי גדול
לא זוכרת בדיוק איך צריך למדוד אבל יש לזה כללים

שמותניים זה בין הטבור לחזה - באיזור הכי צר.

 

ניבהלתי כי אני מדדתי נמוך יותר וגם יצא לי 100.

מוזר
לי ידוע שמתניים זה מתחת לטבור
ועכשיו ראיתי שהמידה בירכיים זה 97 והמידה שלי זה גם בערך 100
ומכיוון שלא יכול להיות שהמידות שם שונות במתניים ובירכיים ואצלי הן זהות אז כנראה באמת לא מדדתי נכון

המידה שלי במתניים ובחזה בערך 100 ובירכיים 50, הגיוני?

משהו מוזר, המידות שלהם זה 97 בירכיים ו80 במתניים, נשמע לא פרופורציונלי ובגלל שיצא לי 50צבירכיים כבר התבלבלתי לגמרי

אולי התכוונת שבחזה וב*ירכיים* - 100 ובמותן 50? כי המותן אמור להיות המקום הכי צר

זה לא מאוד למטה - נשמע לי שמדדת נמוך מדי, יכול להיות? המדידה הזו אמורה להיות סביב החלק הכי רחב של האגן.

לא הגיוני.

תלוי איך את מודדת.
ירך *אחת* יכול להיות שההיקף שלה הוא 50.

אני מודדת ככה:
מותניים - מעל הטבור, בדיוק מתחת לצלעות. לרוב זה החלק הכי צר.
אגן- החלק הכי רחב באגן, מתחת לעצמות האגן
בטן- החלק הכי רחב באזור הבטן, לרוב בקו הטבור או קצת מתחתיו.

(לצורך ההשוואה אצלי המותניים הכי צרות, אחר כך בטן ואז אגן זה עניין גם של מבנה גוף כמובן. אבל אגן כנראה יהיה יותר רחב מהמותניים, ובטן יותר רחבה מהמותניים. אם זה לא יוצא ככה והפער הוא משמעותי, תוודאי שאת בודקת איפה שצריך)

וכמובן שמודדים היקפים בלי בגדים.

לי כדאי לך להיכנס להסבר שם איך למדוד, כדי שלא תסתבכי ;)

ולגבי המידות שכתבת למעלה, זה תלוי במבנה גוף שלך, ורק את יודעת להגיד אם זה הגיוני או לא.

אם את מסתכלת במראה וההיקפים של הגוף פחות או יותר אחידים לאורך כל הגוף, זה הגיוני.
אבל אם את רואה למשל שהמותניין זה גן אזור צר יותר מהחזה למשל, אז לא בטוח שזה הגיוני והייתי מודדת שוב

צריך למדוד אורך שרוול כשהיד מקופלת.
כמו ששמים בגבס, ואז למדוד מהכתף, מתחת למרפק ולשורש כף היד.

הכותבת הינה תופרת מוסמכת😁😆🤣

בעיקר לפי היקף חזה.

שימי לב שבהרבה שמלות שלהם המותן מגומי, אז יתכן וההיקף הוא אכן 80 אבל זה נמתח.

ולכל בגד שם יש היקפים אחרים..
אישית יש לי שמלות משיין בטווח של L-xxxL
ואני דווקא כן דיי שמנה...

מתישהו.

כבר חודשיים במיטה ברציפות.
מי מדבר על לעבוד/להיות עם הילדים, או כל דבר אחר..

הבונג'סטה לא עוזרת לי בכלל.
לקחתי זופרן, אבל לא אוהבים את זה הרופאים, וגם זה עשה לי עצירות נוראית שזה היה סבל לא הגיוני.
לכן החלטתי כבר להיות בלי כלום.

אין לי מה לומר, רק לנסות כל הזמן להחליף מאכלים/שתיה.

לפעמים אוכל של משהו אחר זה פחות מגעיל, כי יש משהו שכל מה שאת מכירה מגעיל אותך, אז זה האוכל שלך וכל הדברים שבבית..

ולצערי עם כל העצות שבקושי עוזרות, זה רק לחכות שיעבור..

מבינה אותך ממש! חיבוק גדול!

לי השתפר בשבוע 20 ועבר בלידה

ברמה שאי אפשר לאכול ולשתות בכלל?
וואי לא יודעת איך אשרוד

הייתי אוכלת מעט ממש, לא היה לי תאבון וגם לא היה לי כוח להקיא הרבה.
בסוף זה עובר, אני ספרתי את הזמן ברמת השעות..

כמה עצות:
1. לשתות משהו מוגז כמו קולה או ספרייט.
2. לאכול אוכל יבש כמו "קרם קרקר" - הקרקרים הריבועיים.
3 למצוץ שלוקים וקרטיבים
4. נראה לי גם ביצים שמעתי פעם שעוזרות. כדי להגביר את כמות החלבון.
5. לא לעבור הרבה זמן בלי אוכל. אבל במנות פיציות של קרקרים יבשים, העיקר להכניס משהו לגוף שימנע את הבחילה.
6. יש כאלה שהפרנטל עושה להן בחילה, אולי צריך להחליף לסוג אחר.
7. יש כאלה שבשבוע 13 שזה לקראת סוף השליש הראשון יש שיפור משמעותי.
8. להזמין אוכל, לאכול שטויות, כמו שמישהי כתבה פה, גם על עתמי ראיתי בהריונות שהייתי עם בחילות נוראיות אוכל מחוץ לבית או של אחרים היה יותר קל לאכול. וגם אכלתי שטויות שבד"כ אני פחות אוכלת כמו כריות (הדגני בןקר) העיקר להכניס משהו לפה. גם ביגלה יכול להיות טוב.
9. לתת לגוף את המנוחה והבעל יקח פיקוד על מה שיכול. ומה שלא, יחכה, או להביא עזרה בתשלום/משפחה אם יכולים.

הרבה בריאות ושמחה ותפילות לרבש"ע שיעזור לך ויתן לך כוחות להביא נשמה לעולם מתוך שמחה ובריאות לך ולעובר.

לא לוקחת פרנטל בגלל הבחילה וגם לא יכולה לאכול אפילו לא שטויות. שלא לדבר על זה שלא שתיתי מים כמעט חודשיים.
זה לא מזיק לעובר? מלחיץ אותי

אמרה לעשות, לנסות להקפיד על חומצה פולית.
כל השאר אמרה שאשלים אחרי הבחילות.

אוכל אותו הדבר, גם שטויות, העיקר להכניס משהו לפה.

ככה אמרה לי האחות ליווי היריון שבעצמה סבלה מזה. אמרה שמי שלא עוברת את זה לא מבינה במה מדובר.

המטרה עכשיו להכניס כל מה שאפשר. עדיף מאשר כלום. גם אם זה לא בריא.

מים סה הדבר הכיו נוראי אי אפשר לשתות את זה.
ממליצה לך לנסות כל מיני מיצים וחברות.

אני למשל הגעתי למיץ לימונדה של חברה מסויימת שרק אותו הצלחתי לשתות. מיץ לימונדה של חברה אחרת הקאתי.

מבחוץ זה נראה כמו שיגעון, אבל רק מי שעוברת את זה מבינה אותך.

עוד דבר, למרות. החוסר כוחות לזוז כן לצאת, לנשום אוויר. זה עוזר.

חיבוק גדול!

להמנע מריחות חזקים.

מה למשל?
מרכך כביסה (מכבדים בלי במרכך כל התקופה הזאת),
בושם,
דאודורנט עם ריח (של פוראוור מצויין כי בלי ריח כמעט)
סבונים ושמפויים למיניהם זה זוועה,
אני קונה סבונים טבעיים של ערוגות..

בקיצור כל החומרים החזקים שבדרך כלל אוהבים להתרחק מזה!

תמיד אני צוחקת שאיך יודעים שאני בהיריון? אני פשוט מסריחה..(לא באמת) ואני בן אדם נקי ממש אז זה קשה לי!

מסירות נפש!

אם את מרגישה שאת מתייבשת ולא מצליחה לשתות, תלכי לבקש עירוי. זה מציל ממש!

אני לפעמים הגעתי למצב של הקאות בלתי פוסקות כי גם התייבשתי.

חושבת עלייך ממש! את גיבורה אמיתית!
שרק יעבור מהר!

אני קוראת את התגובות עם דמעות, פעם ראשונה שמבינים אותי.

באמת פעם ראשונה בחיים לדעתי שהעברתי יום בלי מקלחת. אפילו המים עושים לי בחילה שלא לדבר על הסבונים.

וואי אי אפשר להבין את זה אם לא היית שם.

אולי תוכלי להוציא שמירה

תרגישי טוב

לא נתנו לי
וגם לכל מי שאני מכירה...

ממליצה לך מאד לנסות

ומי שנתנו לה - זה עוזר גם לבחילות?

כי אם אני אוכלת רק קצת טוסטים אני לא מקיאה, ההקאות זה רק כשניסיתי לאכול ירקות / פירות / חלבונים כלשהם (כשעוד יכולתי, עכשיו אין מה לדבר).

ואמרו לי שזופרן נותנים רק להקאות יתר.

ככה הרופאה אמרה לי. זה המוצא האחרון.
בונג'סטה מיועדת ובטוחה לנשים בהריון. אז זה הדבר הראשון שהיא תתן לך. לצערי זה לא עושה לי כלום.

לי בכלל נתן רופא משפחה-מרשם לזופרן.
כנראה היתה לו קצת יותר חמלה למצב;)
וגם הוא השיג לי אישור מיוחד שיהיה במחיר רגיל (18 ש"ח).

אבל כפי שכתבתי למעלה, זה עשה לי עצירות נוראית. משהו שהוא סבל. אז לקחתי רק 3 שבועות שהיה הקאות מרובות, אחר כך העדפתי להפסיק ולהישאר עם הקאה ביום.

אותי זה הציל רבע שעה מהרגע שלקחתי את הכדור, ישר אכלתי ושתיתי. זה היה נס.

זה בנפשי.
א. לגבי העובר. את לא צריכה לדאוג הוא מקבל לפנייך כל מה שהוא צריך ואת הבאה בתור. לכן תדאגי לעצמך. זה יגיע אליו.
ב. לשתות בעיקר קר. שלוקיפ, קרטיבים, ואם את רוצה משהו ממלא יותר גלידות וכד. זה יותא אכילה במנוץ קטנות ונותן לגוף מה שצריך.
ג. אצלי בכל הריון היה טוב לי אם משהו אחר. וגם התחלף באמצע התקופה המזעזעת הזו. גרעינים שחורים וקולה ליוו אותי כמה שבועות משמעותיים. גרעינים שחורים טובים גם לחלבונים וגם זה שהפה שלך עסוק וגם מנות קטנות. מוגז כמו שכבר כתבו לך.
ד. חשוב לי לומר את זה. אצלי מרוב דאני נופלת חזק אני ממש בוכה בלי הפסקה ויש לי סעיף נפשי בתקופה הזו. בכל ההריונות נזקקתי לכדורי הרגעה פסכיאטרים (בערך באמצע ההריון הפסקתי לקחת כשהתחלתי להרגיש יותר טוב). אז אם את בליווי רפואי ואת מרגישה שאת צריכה את זה כדי להיות מסוגלת לחייך
קצת. תדעי שיש את האפשרות.
ה. תשחררי מהבית לגמרי. אין מה לעשות. הילדים שלי כבר יודעים שזו תקופה שאין אמא בנמצא.
ו. אני בכל ההריונות יצאתי לשמירת הריון. אני לא יודעת מה מצבך אבל אם את נזקקת לעירויים חוזרים וכד. תבדקי אץ האפשרות עם רופא נשים.
ז. תיעזרי בסביבה אל תכבידי על עצמך בהסתרה. הסביבה שמחה לעזור בדרך כלל ותשמח להקל עלייך איפה שניתן אם היא רק תבין מה הבעיה.
ח. - מתי שהוא יש הקלה. אולי תמשיכי להקיא עד הלידה אבל זה כבר יהיה בהרגשה יותר טובה. והרבה פחות הקאות. מתי שהוא וממש בהדרגה יש חזרה לעניינים. בהתחלהאני רק מצליחה לשבת בסלון ןלא במיטה, אחכ מצליחה לשים קורנפלקס בצלחת לילדים ולאט לאט יש חזרה לחיים (אצלי רק אחרי הלידה יש באמת סיום של הסאגה אבל די מאמצע ההריון כבר חוזרים לעבודה ולחיים). אבל בע"ה את תהיי נוכחת. ותהני בהמשך מאותות החיים שיאותתו מהבטן זה גם מחזק.
ואת מוסיפה משהו ענק לבית ולמשפחה. משהו שיהיה לך לכל החיים הרבה אחרי שהזוועה תעבור.

חיבוק ענק.
שבת שלום

באמת סיפרתי הרבה יותר מוקדם ממה שהתכוונתי כי אי אפשר ממש להסתיר במצבי, אבל כולם סביבי רומזים לי שהכל בראש ושזו תגובה מוגזמת והריון זה לא מחלה, ואולי אני סתם בדכאון.

כואב לי על המשפחה שלי, מרגישה שממש נטשתי אותם ושהם יהיו באיזה סוג של טראומה מלראות את אמא במיטה.

לא מבינה איך נשים שעוברות משהו כזה עושות את זה אחר כך שוב, יש לי מחשבות ממש קשות בגלל מה שקורה לי.

ובשביל לנחם אותך אומר לך שגם אצלי היו כאלה שלא האמינו עד שראו אותי בעיניים.
זה ממש לא בראש.
ואני גם מספרת לילדים ככה שיש להם גם שמחה באופק שיהיה אח חדש. תמיד הופתעתי מאיך שהם מקבלים את הבשורה של ההריון בשמחה ומאד מחכים לאח חדש. וגם ככה לא חושבים שאני סתם חולה. ומקבלים בהשלמה את המחיר. (מאד שמחים כשאני מתחילה לחזור לעניינים אבל מקבלים בהבנה את המצב)

עוד טיפ שחשבתי עליו. מרקים, זה יוצר אכילה איטית. כאמור לא תמיד זה היה טוב לי אבל הין פעמים שכן אז שווה לנסות.

סבל פשוט נוראי !! את גיבורה יום יום שאת שורדת את זה אין מילה אחרת !!

בעיקרון בשבוע 14 התחלתי לחוש הקלה ובשבוע 16 נעלם כלא היה וחזרתי להיות בנאדם שפוי

ורגיל ונורמלי בעזרת השם יהיה ככה גם אצלך! עוד קצת וזה מאחורייך

 

אני כבר בחרדה שזה יהיה ככה עד הסוף!
תודה על כל החיזוקים!

אין סביבי נשים שעוברות את זה.
תמיד שומעת שקיים, אבל בסוף כל מי שסביבי, חברות, משפחה, שכנות לא עוברות. ולרגע מתגנבת מחשבה שאולי אני מג'נונה.
או הערות של אנשים שלא מבינים/חושבים שזה הראש/סתם מגזימה.
ואז אני קוראת כאן ונזכרת שאני לא לבד!

להרגיש לא מובנת
או לא לקבל לגיטימציה לסבל
זה סבל אמיתי ונוראי ואת לא מדמיינת כלום!!!!
זה הריון ראשון?
בהריון הראשון עבר לי בשבוע 20
באחרים למדתי להתנהל עם הבחילות טוב יותר
ועבר מוקדם יותר
יש תקווה!!!
תדעי שאת בשלב המייאש
הבחילות הכי קשות הן בשבוע 7-8
אבל בשבוע 11-12 זה מרגיש שזה לא ייגמר לעולם
המאגרים אוזלים
המשאבים נגמרים
ואת מרגישה שהעולם סוגר עלייך
את בעז"ה בקרוב תתחילי להשתפר ❤️

מבינה אותך ממש!
את לא מגזימה בכלל!!
אנשים פשוט לא מבינים...!
יש לך אולי איך להשיג דיקלקטין?
שמעתי על הרבה שבונג'סטה לא עזר ודיקלקטין כן..
בעז'ה אחשוב על טיפים ואכתוב לך..
חיבוק גדול בנתיים! אמא לביאה!!♥♥♥

תודה שאמרת, אבדוק

וכן, זה נורא, מי שלא עברה את זה לא יכולה להבין...

 

אם זה מעודד אותך - עבר לי בסוף שליש ראשון.

 

בהריון הזה הדבר היחיד שעזר לי זה לקבל עירוי, מכיוון שחלק גדול מהזמן לא יכולתי לשתות בכלל והייתי מתייבשת מה שגרם לבחילות להחמיר...  עירוי, חוץ מכך שפתר את בעיית ההתייבשות, גם הפחית לי את הבחילות ולאחריו עירוי הייתי מצליחה קצת לאכול וקצת לשתות, גם אז לא יותר מדי, אבל משהו...

 

ומזדהה לגמרי עם התחושה שאי אפשר להמשיך ככה אפילו לא עוד יום אחד נוסף, שכל רגע ורגע זה סבל...

 

זה יעבור, יקרה! ומקווה מאוד מאוד בשבילך שיעבור בקרוב!!!!

 

ולא, את לא מזיקה לעובר. הכל טוב. אם יש משהו שאת מצליחה לאכול או לשתות יותר בקלות - תקחי אותו, לא משנה עד כמה הוא לא בריא, כל עוד הוא לא ממש אסור כמו משקה אלכוהולי למשל. בשליש הראשון של ההריון המאגרים עדיין מלאים יחסית מלפני ההריון, והעובר לוקח ראשון מה שהוא צריך. מקווה בשבילך שעד סוף השליש - כבר תרגישי יותר טוב, ותוכלי ממש לאכול...

 

ועד כמה שאת יכולה - שימי פס על כל מי שמרים גבה, קורא לך מפונקת, וכו'. כי הריון זה אולי לא מחלה - אבל היפרמאזיס זה כן, ועוד איך! זה פיזי לגמרי, את נורמלית ב100% במצב ה100% לא נורמלי הזה, והשפיטה הזאת פשוט נוראית!!!!!!!

 

תרגישי טוב, יקרה, שיעבור לך הכי בקלות ובמהירות שאפשר, ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!!!!!!! 

סתם מסקרנות - מה זה בסוף השליש הראשון? שבוע 12? 16?

אני פשוט במצב שאני סופרת את השעות.

הלוואי שבמציאות גם היו מבינים אותי, נמאס להרגיש היחידה בעולם שלא מתפקדת.

הריון קודם - זה היה 13-14

 

וההיפרמאזיסיות האחרות שכרגע במצבך גם הן לא מתפקדות וכמעט לא יוצאות מהבית במקרה הטוב או מבית החולים במקרה הפחות טוב, לכן את לא רואה אותן...

אבל את ממש לא היחידה, גם אם רוב מוחלט של ההריוניות לא עוברות את זה ולא מבינות במה מדובר.

 

וכן, זה לגמרי לספור את השעות עד שזה ירגע קצת, זה פשוט נורא!

רציתי להצליח לישון כי כשישנים לא מרגישים, אבל הבחילות לא נתנו לי וכדורי שינה אסור לקחת בהריון...

כאילו, כמעט כל מה שיכול לעזור אסור

 

בהריון קודם המליצו לי על ג'ינג'ר לבחילות, אבל אז גיליתי שלהקיא ג'ינג'ר זה ממש כואב כי זה חריף - והגילוי הזה גם הוסיף שעלי זה לא עובד... אם כי יש נשים שעוזר להן, אם את רוצה לנסות כדור

 

אבל בסוף הסיוט עובר, זה לא ישאר לנצח למרות שזה לגמרי מרגיש ככה!

 

ותשחררי, אל תנסי לעשות את מה שאת לא מסוגלת לו. גם אם כל האחיות/הגיסות/השכנות/החברות שלך מתפקדות ב100% בהריון. עם הקלוריות והנוזלים שאת מצליחה להכניס בלי להוציא - לא יהיה חכם שתתאמצי. ממש לא. בטח לא כשהרבה מאוד מעבודות הבית יכולות להגביר את הבחילות ולהחמיר את המצב כמו כביסה, נקיון, בישול, ולהרבה - גם טיפול בילדים...

 

את עושה את העבודה הכי משמעותית שיש - מגדלת תינוק בתוכך. הוא נוצר לגמרי לגמרי ממך!!! זה הרבה יותר משמעותי מכל דבר אחר שעשית לפני שלושה חודשים ושאת לא מסוגלת לעשות עכשיו!!!

עברתי את הסיוט הזה
וגם לא חשבתי שיעבור כי היה כל כך שונה מהריונות קודמים..

אומנם רק בשבוע 20 אבל בסוף עבר

אני החזקתי מעמד מ2 פירות ביום סה"כ שאוכלת כל פעם חתיכה
לא יכלתי להכניס שום דבר אחר והכי נורא היה מוצרי חלב

הרבה כוח ❤🙏❤

מאמינה שהוא יסכים לעלות. לא?

ולא ירצו לעלות על העגלה. מחפשת משהו באמצע

מי שעולה על העגלה הוא מרדכי היהודי על הסוס
מי שעולה על העגלה יכול לנשנש משהו

ולוודא שהוא לא מתגלגל רחוק ממך.

שהוא (כנראה) הולך מהר יותר ולא תילחצי עם הקטן שהולך לאט.
ואני הייתי משחררת ופשוט הולכת לאט ברגל עם שניהם.
אפשר לעשות משחק בדרך- למשל מי שרואה כלנית/ציפור/אוטו ירוק צועק משהו (להמציא סיסמה משפחתית). לקפוץ על מכסים של בורות ביוב (העגולים האלה) תוך קריאת הסיסמה המשפחתית, זה יעודד אותם לרוץ קדימה לחפש כאלה.
להמציא משחקים עם הצורות של המדרכות- לא לדרוך על הקוים, לדרוך רק על האדום וכאלה.
לשיר שירי דרך.

מהמוצרים השונים. עגלה עם טרמפיסט- גם אם לא יעלו לעגלה אולי המתקן של הטרמפיסט יהיה אטרקטיבי להם. כמה קטן הקטן? מנשא בא בחשבון?

מנשא לא מתאים.
חשבתי על עגלה שהיא כמו משטח עם גלגלים, הדרך ארוכה ולוקחת זמן ממש...

עליה למדרכה וירידה ממנה או שבילים לא מספיק חלקים...

אם בסך הכל הגדול הוא לא מידי נועז וטפסן, אז יהיה לו קשה לצאת גם אם ינסה. וזה תלוי גם עד כמה את לא מתעמתת איתם אם הם מביעים התנגדות ומשחררת ללכת בקצב שלהם.
אצלי מרגע שהיה לי תינוק בעגלה ואח שגדול ממנו, בשלב האמבטיה הייתי מושיבה את האח הגדול בקצה הקרוב אלי- עם הפנים אלי, וכשעברנו לטיולון האח הגדול עמד על אחד ממוטות המרכב עם הגב אלי. (תמיד אם היה עוד אח יותר גדול הוא היה מקנא בזה שמצטרף לעגלה ומבקש גם, והתשובה הקבועה שלי היא שלאמצעי יותר קשה ללכת לבד וכשהיית בגילו גם אותך לקחתי ככה רק שקשה לך לזכור 🙂)..
בעצם הרעיון של טרמפיסט הוא כזה רק יעודי. וראיתי גם מישהי שמעמידה בימבה ג'וק על המוט התחתון של העגלה (זה שהגלגלים האחוריים מתחברים אליו) אבל לא כל עגלה בנויה בצורה שמאפשרת את זה. (הבימבה בעצם תפוסה ולא נעה בחופשיות אלא לפי הדחיפה של העגלה. אם לא מובן ואת רוצה פירוט אני אנסה להסביר טוב יותר)

אופני איזון מעולה מגיל שנתיים- שנתיים וחצי. תלוי בגובה הילד.
אם לא אז בימבה אופנוע.

לפעמים לוקח כמה ימים של אימונים מסביב לבית עד שקולטים את העניין והנסיעה זורמת.

אפשר לקנות בחנויות אופניים או בחנויות צעצועים. עולה 100-200 ₪ (יש גם יקרים יותר אבל באמת שאין צורך, ולפעמים הם אפילו פחות טובים).

אןפני איזון זה אופניים בלי פדלים. יושבים כמו על אופנים. נוסעים כמו בבימבה- עם דחיפה עם הרגלים. היתרון- שלא צריך ללמוד לסוע על אופנים. יתרון נוסף ומשמעותי יותר: אחרי כמה ימים עד שבועיים של שימוש הילד לומד את הטכניקה, צובר ביטחון, ומתחיל להרים את שתי הרגלים ביחד מהרצפה ובעצם סומך על היציבות של האופניים כשהן בתנועה. מה שגורם לנסיעה מהירה כמו אופניים, חיזוק היציבה והביטחון, ובהמשך מעבר קל ומהיר מאוד לאופניים רגילות בלי גלגלי עזר, ללא צורך בלימוד והתנסות מתסכלת. מומלץ מאוד מאוד!!

בן כמה הוא?

הייתי מחכה עם זה עוד כמה חודשים.
בינתיים בימבה אופנוע יכול להיות מעולה. עולה 100-150 שח בחנויות צעצועים. רק תוודאי שהגובה מתאים לו. אצלני חלק מהילדים היו נמוכים מידי בשביל זה בגיל שנתיים.

אם נמוך מידי, אפשר בימבה ג'וק. תגגלי.

אני מעדיפה להתעכב עוד דקה שתיים לשכנע/לכפות עליו ישיבה בעגלה קשור מאשר לאבד את סבלנותי בדרך ובאיטיות..
וגם מין לחץ/מתח לדאוג שלא הולך למשהו מסוכן...

והוא בן 2.3

אין כל כך הרבה ברירות בלי עגלה.. או לנסות להרגיל אותו לעגלה או להתחיל להרגיל אותו ללכת.
גם הליכות זה לא כזה פתרון, לפחות אצלי הם עוצרים כל שנייה כדי לקפוץ על העץ או להסתכל על מכוניות, ללטף כלבים, לזרוק אצטרובלים. הליכה של 5 דקות הופכת ל 20 דקות...

כשיש לי תהליך תקוע או כשאני לא מצליחה לשנות משהו, אני עושה צעד קטן ומתמידה בו, אח״כ הוא הופך להרגל ואני מתפנה לצעד הבא

וכל הכבוד לך על ההתמדה במטרות שלך!!

איזו כתיבה יפה ומחזקת! תודה רבה , מחכה תמיד לפוסטים שלך בכליון עינים

וברור שנכון לא לרדוף את עצמנו, ורוצה לחזק את הענין - במשהו שחשבתי עליו לאחרונה  - לפני שהולכים לישון אומרים "הריני מוחל... ומה שחטאתי מחוק ברחמיך הרבים...." - זה כביכול כמו "ביטוח" לבנאדם - אומר לעצמו : אני מתחרט על דברים שעשיתי ורוצה לתקן ולשפר להבא, אבל ברגע שאני מתפלל לה' ואומר שמתחרט ומבקש מה' שיסלח לי - להעיף את זה, ולחיות בשמחה וללא דאגות, ולא לחיות כל הזמן בתחושת "פחד" של - שלא עשיתי משהו בסדר בעבר , בושות וכו' - אלא - ברגע שהתחרטתי וביקשתי מה' סליחה - אני את שלי עשיתי! וזהו! ואז אפשר לחיות בשמחה 

זה כמו לעשות תשובה על כל היום ושאר היום להיות בשמחה.

הייתי צריכה את התזכורת הזו...

תבורכי!

ערה לחלוטין🙄

עשיתי בערב יום לפני האיחור, יצא חיובי ברור.
היום החמוד בן שנה

בשעה טובה.. שיהיה בקלות ובידיים מלאו ת

יש למישהי קישור לבדיקות בעלי אקספרס?
הן אמינות?

כאמור אצלי עבד מצוין.
ותודה לעונות. הרגעתן אותי כששיתפן מניסיונכן.

https://m.fr.aliexpress.com/item/1005003025782310.html?gatewayAdapt=gloPc2fraMsite&browser_id=f1cb3b8093d94b218315ee3636d1e65d&pvid=76f3e7b9-f1cb-4db5-bcdb-88bcda77ceb5&_t=gps-id:pcStoreLeaderboard,scm-url:1007.22922.122102.0,pvid:76f3e7b9-f1cb-4db5-bcdb-88bcda77ceb5&aff_platform=msite&pdp_ext_f=%7B%22sku_id%22:%2212000023305770233%22,%22ship_from%22:%22%22%7D&aff_trace_key=5be35ba7d06c4f14995542286170bd08-1645912095013-03645-b4Q28Fy4&gps-id=pcStoreLeaderboard&scm=1007.22922.122102.0&scm-url=1007.22922.122102.0&scm_id=1007.22922.122102.0&is_c=N&spm=a2g0n.store_m_home.smartLeaderboard_6000397070114.1005003025782310

בשעה טובה!
בע"ה בבריאות! בקלות! ובשמחה!

זה משהו שאין לנו שליטה עליו ויכול רק לגרום לחרדות, לא?

שמעתי על זה כמה פעמים מכמה כיוונים ובחרתי במודע לגמרי להדחיק.
אין לי שליטה על זה בשום צורה אז ממש לא רואה עיניין להיכנס לחרדות מזה...

שלידה מוקדמת יכולה להיות גורם סיכון להפרעות קשב ברמות שונות....


אבל
א. כמו שאמרו פה אין לנו מזה שום נפקא מינה כי כלום לא בשליטתנו...
ב. מאמינה שתמיד יש יוצאים מין הכלל, לכל הכיוונים ולכן העיקר להתפלל, בכל מצב, על הכל, לכולם

אני מכירה אדם מבוגר שאמא שלו ילדה אותו בלידה מוקדמת, לידה קשה בלי אפידורל ומלא סיבוכים.
הוא נולד קילו, והיום הוא אבא וסבא
מחונן בין האנשים הכי חכמים שפגשתי שכלית! אדם חברותי. שהופתעתי שסיפר זאת.
הוא לא סובל מבעיות קשב וריכוז ולא מאף בעיה תכלס,
ודווקא אנשים שאני מכירה שנולדו בלידות רגילות
בלי סיבוכים יצאו עם בעיות קשב..

אז לפי דעתי זה לא הכי נכון, ברור שיש צירופי מקרים.
אבל בואו... עדיף לא להכנס לזה.
היום לצערנו מש המון ילדים עם בעיות קשב בגלל המסכים וכו.

לק"י

הלידה יכולה להשפיע על כל מיני דברים, אבל כמו שאמרו- ממילא אין לנו שליטה על זה.

אבל זה בדיוק מה שנקרא "גורם סיכון", יש יותר סיכוי, אבל כמובן לא בהכרח.

ומסכימה איתך שאין מה לעשות עם זה גם ככה, ואין לנו שליטה אז זה באמת מידע די מיותר....

לא את כולן אנחנו יודעים, ועם רובן אין לנו כנראה מה לעשות...

יכולות להיות מליון סיבות ללקויות למידה.
החל מגנטיקה וכלה במסכים...
אני אישית אגיד לך שלקות למידה לא מפחידה אותי.
יש את רמת הIQ וזה לא קשור ללקויות למידה.
מכירה סביבי אנשים גאונים (ממש!) עם לקויות למידה ברמות שונות- הפרעות קשב וריכוז, דיסקלקוליה, דיסלקציה וכו'....
הם למדו להתמודד עם ההפרעות האלה ולהצליח בחיים ובלימודים הרבה מעל הממוצע. אז נכון שהם התמודדו ומתמודדים אבל זה חישל אותם ולא פגע בהם.

בעיקר את ההורים שלהם😬

יש לקויות שלא מתבטאות בהיפראקטיביות...

כי זה משהו שיכל לגרום.

אבל לא רק.. ולא כל הריון/לידה.

יש עוד הרבה גורמים..

חוסר ריכוז, שכחה וכו.
אבל זה עובר לי לאחר תקופה

נגיד אחרי הלידה הזאת המשכתי בשיעורי נהיגה ופתאום היו לי הרבה טעויות של חוסר ריכוז וכדומה.

זה הגיוני דווקא
לא תמיד אפשר לשלוט על זה אבל אם יש מודעות לזה את יכולה להיות יותר מודעת לתגובות רגשיות ולטפל בזמן ולא להיות בהצפה רוב הזמן של רגשות וחוויות פחות טובות. גם מוסיפה שתזונה ופעילות גופנית משפיעים על חוויות ורגשות טובים (אוכל בהחלט משפיע על הנפש לדוג' הרבה סוכרים לא טובים לפעילות המח).
מטפלת בקרניוסקרל הסבירה לי שהעובר לא מבחין ברגש טוב ורע ולכן כשהאמא במהלך ההריון נסערת באופן חיובי גם צריך להרגיע את העובר כי מה שהוא מרגיש זה את סימני הגוף נטו, דפיקות לב מואצות, טון הדיבור וכזה

שיש טיפול רפלקסולוגי לחוויות מזמן ההריון

לא סתם אומרים להמנע מהרבה מאכלים, ולהזהר לא לעשות הרבה דברים. אז תזונה זה דבר ש"קל" לדעת מה רע ומה טוב, אבל למצב רגשי ולסטרס למשל יש חד משמעית השפעה על העובר. ועוד לא יודעים עדיין עד כמה. נעשו על זה לא מעט מחקרים רציניים. צריך לעשות השתדלות מירבית, אבל גם לא להשתגע מזה, כי בסוף באמת שהרוב לא בשליטתנו.

ושתגיעי לרופא תבקשי מרשם לטבעקוטן
הצלה

ופרוביוטיקה בדר״כ מונעת מהיציאות לגרום לאדמומיות

הולכת לבדוק מה יש לי מכל מה שרשמתן

אני שוטפת במקום להשתמש במגבונים, זה ממש ממש משמעותי לכל העסק המגורה הזה.

ולמרוח שמן זית

למרוח בכל החתלה הכל עובר

שמן קנולה, שמן זית
כדאי לשטוף במים ולא מגבונים

היה לי אינוטיול אז שמתי לו וזה באמת ממש עזר!
זאת תרופה עם מרשם?

זו משחה מעולה בלי מרשם

אקנה עוד אחת, את מה שיש לי דודה שלי הביאה לי והיא כמעט גמורה

בהוראות שימוש האם יש הגבלה על מספר פעמים ביום או משהו כזה.
זכור לי משהו במעומעם אבל אני לא יודעת אם זה לגבי המשחה הזו או לא

תודה לכל מי שעונה!

ובשילב..
אין בזה נראה לי עניין של אמינות, הם מוכרים עגלות של חברות ידועות...
לא נראה לי קריטי לשמוע על משהו מסויים (בעיקר כי נראה לי שאין כזה...)

או בפתח תקווה
קניתי שם עגלות, כיסא בטיחות, מיטה ושידה וסתם מלא מוצרים.
ממליצה מאוד, הם אמינים ושירותיים, יחס מעולה! ומחירים מאוד הוגנים

תודה רבה @מתואמת שפתחת לנו את השרשור השבועי!!!

על הפסוק בפרשה- "ויבואו האנשים על הנשים" ( ל"ה ,כ"ב)
יש הרבה פרושים במעלתן של הנשים.

כל פירוש ופירוש של פרשנינו מיוחד כ"כ ,
בגדול אפשר לחלק את הפרושים לשלוש סוגי פרושים-

א. באו האנשים יחד עם הנשים -
אחרי חטא העגל כעסו הנשים על האנשים שחטאו בחטא חמור ונעלו את דלתות אוהליהם בפני האנשים,
לאחר שהאנשים תורמים למשכן ככפרה על חטא העגל,הנשים מקבלות חזרה את האנשים,ולכן הם שוב הולכים יחד.

ב.האנשים הגיעו אחרי הנשים
וכשבאו לתרום ראו שהנשים כבר תרמו,
ובזכות תכונת הזריזות וההתלהבות לקדושה הטבועה בהן
זכו לשכר בעולם הזה-
שלא עושות מלאכה בראש חודש-( כי הקמת המשכן היתה בראש חודש ניסן)
וזכו לשכר בעולם הבא-
שלעתיד לבוא יקומו הנשים ביותר הוד ויופי רוחני וגשמי
( "המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייכי")

ג.הנשים לא היו מוכנות לתרום לבניין המשכן כי הן לא חטאו בחטא העגל,וחששו שאם יתרמו עכשיו יתפרש כאילו היו שותפות לחטא.

אפשר להתבונן מכל סוגי הפרושים בתכונות הייחודיות לאישה היהודיה, ולקחת איתנו לביתנו.
הלוואי שנזכה בכוח תכונות אלו לעבוד את ה' בזריזות ובשמחה ולהאהיב את עבודת ה' על בני ביתנו.

הבת שלי שאלה מה אני עושה בפלאפון אז אמרתי לה שאני קוראת על פרשת שבוע,.
היא ביקשה שאקרא לה אז קראתי לה מה שכתבת ועכשיו היא ביקשה עוד..
אז אמרתי לה שאבקש ..

אז שתינו פה מחכות..

ממש תודה על ההשקעה שלך להביא לנו הפירושים המדהימים האלו♡♡

תודה על המילים החמות💗
חשבתי לכתוב משהו גם על פרשת שקלים ,ולא הספקתי,הבת המתוקה שלך עשתה לי חשק ...

הפרשה שלנו מלאה בהרבה שבח לנשים.

איזה זכויות יש לך על פתיחת השרשור הזה!
ממש מרומם ומזכה את הרבות

בפרשת ויקהל מסופר איך עם ישראל כולו מתגייס להקמת המשכן.
גם הנשים תורמות את חלקן:
"ויבואו האנשים על הנשים. כל נדיב לב הביאו חח ונזם טובעת וכומז, כל כלי זהב"...
בין שאר תרומתן של הנשים למשכן (המראות הצובאות, הטוויה והאריגה), הן תורמות את תכשיטיהן:
חח, נזם, טבעת וכומז.
חח: עגיל. (לפי רשי - צמיד). כומז: "כלי זהב הוא, נתון כנגד אותו מקום לאשה, ורבותינו פירשו כומז - כאן מקום זימה" (רשי).

בעצם תפקיד התכשיט, הוא לייפות את האדם ולבטא את המיוחדות שלו. (אמנם גם בגד מבטא את האדם, אבל תפקידו הראשוני הוא לכסות. לכן הוא נקרא "כסות". לעומת זאת תכשיט, כל מהותו הוא לבטא את היופי שלנו).

לתכשיטים שתרמו לבית המקדש, יש גם משמעות רוחנית לכל אישה. כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", חז"ל למדים מהביטוי "בתוכם", כי בתוך הלב של כל אחד ואחד צריך לבנות משכן לה'.

וכאן אפשר ללמוד על כל תכשיט, איך הוא מבטא את המהות שלנו:
העגיל: העגיל הוא על האוזן. יכולת ההקשבה. לדעת להקשיב באמת. לבן הזוג. לילדים. לעצמנו האמיתי...

נזם: נזם הוא על האף. היכולת "להריח". הריח הוא דבר מופשט, הוא מגלה לנו דברים שאולי לא ראינו. אלו האינסטינקטים שלנו, המצליחים לקלוט את כל מה שמעבר לפני השטח. אם זה להבין מי סביבנו בתקופה קשה, ממי להיזהר, מה נכון באמת.

טבעת: עונדים אותה על האצבע המורה. מורה לנו את הכיוון. בחינוך היא מלמדת אותנו המון. התפקיד שלנו הוא לא לקחת את הילד יד ביד לכיוון הנכון. רק להורות לו את הכיוון, ולתת לו לצעוד בכוחות עצמו בדרך אותה הוא צריך לעבור.

כומז: לפי רש"י, התכשיט הנמצא במקום המיוחד לאישה: ובמשמעות הרוחנית, היא זו האחראית על שמירת טהרת המשפחה.

לפי האבן עזרא: כומז הוא צמיד. עונדים אותו על הזרוע. הזרוע מסמל את הכוח והגבורה. מטבענו, אנחנו נוטות לרוך. לזכור מתי כן צריך תקיפות ולהשתמש בה בעת הצורך.

תודה רבה לך!

התרגשתי לקרוא... תודה!

בקטן ממש, עם הרחבות לא מהמקור..
(ז"א, כתוב על העגיל - אוזן, להקשיב. אף - להריח. טבעת - אצבע מורה. כומז - זרוע/ טהרת המשפחה).

אם חשוב למישהי המקור, אחפש אותו. לא היה לידי כשכתבתי.

 

כתוב במדרש תנחומא לפרשת כי תשא-

ובפרשת שקליםאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני, כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן. 

מנין? 
ממה שקראו בעניין וידבר ה' אל משה לאמר, כי תשא את ראש. 
שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא: 
 

זה ממש מרגש לחשוב שבשבת הזו משה רבינו יזקוף את ראשינו... 

בעז"ה שנזכה השבת לעלות ולהתרומם!!!

 

והמלצה קטנה-כדי להתבונן במעלת השבת הזו מעניין להסתכל ב"יוצרות" לארבע פרשיות.

"יוצרות" מופיע בסידורים נוסח ספרד,

תוספות שהיו מוסיפים לתפילות ימים מיוחדים-

במחזור לימים נוראים ,לשלושת הרגלים ויש גם לארבע פרשיות. 

פיוטים מיוחדים ועמוקים,אני אוהבת להתבונן בהם,בשבתות המיוחדות האלו ומנסה להתחבר לעומק השבתות הללו.

 

ולכבוד הבת של @אוהבת את השבת -

יש בית שחוזר גם בימים נוראים וגם בארבע פרשיות-

שיר מוכר של שלהבת- אנחנו אוהבים לשיר אותו בשבת עם הילדים- זה עוזר להרגיש את מיוחדות השבתות האלו.

 

 

 

וואו ממש מרומם אין כמוך!
אני אמסור לה שזה ממך

ותודה על השיר

בפרשה לאחר שהתורה מתארת את מעלותיו של בצלאל- רוח אלוקים,חכמה,תבונה.... מוסיפה התורה עוד מעלה-"וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ". כלומר ה' נתן בליבו  ללמד את חכמתו לאחרים.
יש להתבונן מה המעלה המיוחדת שיש בזה. על כך 
מפרש ה"אור החיים" שני פרושים-
1. הפסוק בא לציין מעלה נוספת שיש לבצלאל-חכמה ללמד אחרים. היות האדם חכם לא מבטיחה שידע ללמד את חכמתו לאחרים.
2.לא כשרון נוסף שהיה לבצלאל אלא מידה טובה שהיתה בו.
בצלאל לא היה צר עין, אלא שמח לחלוק מחכמתו לאחרים וכך לשתף כמה שיותר אנשים איתו בבניית המשכן.
 

ד) ולהורות נתן וגו'. פירוש לצד שיש חכמים רבים שתהיה חכמתם בלבם לבד שלא ידעו ללמדה, לזה אמר ולהורות נתן בלבו השכיל חכמת הלימוד, עוד בא לשלול מה שכתוב בפ"ג דיומא (ל"ח) של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו וכו', והודיענו הכתוב כי על אלו יאמר (משלי י') זכר צדיק לברכה כי היו מורים ומלמדים כל הרוצה:

לא מגיבה הפעם בנפרד וגם לא כותבת בעצמי, כי *עדיין* לא למדתי את הפרשה... אבל הדברים שכתבתן ילכו איתי לשבת, כשבע"ה סוף סוף אפתח את החומש
אז תודה!

לא הצלחתי השבוע לשמוע את השיעור של הרב ראובן ששון (ניסיתי אבל נרדמתי תוך כדי…), אבל את הנקודה שהיתה בתחילת השיעור בכל זאת קלטתי, והיא יפה בפני עצמה, אז משתפת בה.

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה" (שמות ל"ו, ב')
מי היה שותף במלאכת בניית המשכן? קודם כתוב 'ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בליבו' - מי שיכול להיות שותף זה מי שה' נתן בליבו חכמה.
אבל בהמשך הפסוק כתוב 'כל אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה' - כל מי שנשאו ליבו, כל מי שרצה להיות שותף.
וזה מלמד אותנו שה' נתן את חכמת הלב בליבו של מי שבאמת רצה להיות שותף. הרצון של האדם גורם לקב"ה לתת בו את היכולת והכישרון.
יש סיפורים על רבנים גדולים שבילדותם התקשו להבין אבל התפללו על זה הרבה וה' נתן להם את החכמה להבין ולגדול בתורה.
ומזה גם אנחנו יכולים ללמוד על הכוח של הרצון והתפילה, שיכולים לשנות את היכולות שלנו במציאות.
שבת שלום!

(מזכיר את התפילה שאנו מבקשים כל בוקר ותן בליבנו בינה...)

משתפת:


וְכָ֨ל-הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת-הָֽעִזִּֽים:
רש"י: טוו את העזים. היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים היו טווין אותם. (שבת צט.)

העז הקטנה שוב בעטה ברגלה של אמא. הבטתי בפניה החכמות של אמא שנשארו שלוות ומחייכות, הבטתי בידיה שנעו בזריזות בשנית לעברה של העז, ואחזו בצמרה הרך.
גם אני ניסיתי מקודם לאחוז בצמר שלה, ללטף אותו - הוא היה נראה רך כמו השערות על ראשיהם של אחיי התינוקות - אבל לא הצלחתי. העז ברחה ממני. מזל שלא בעטה בי.
אמא פעתה כעת קולות הומים לעברה של העז, וממש כמו התינוקות שלנו - גם העז נרגעה סוף-סוף ועמדה בשקט.
אצבעותיה הארוכות של אמא החזיקו בצמר, והחלו לטוות ממנו חוטים עבים, צמריריים, חזקים.
ההשתאות כבשה את עיניי. שמעתי כבר על נשים במאהל, חכמות כמו אמא שלי, אבל עוד לא ראיתי בעיניי את הפלא הזה: איך הצמר נטווה לחוטים על גביהן של העיזים ממש.
שפתיה של אמא המשיכו לדובב. חשבתי שהיא עדיין מדברת אל העז, ששוב הראתה סימני קופצנות, ממש כמו הקופצנות שיש לאחי ידעיה, שמתרוצץ כרגע בחוץ, אוסף זהב למשכן. טבל אז שמעתי שהיא אומרת: "לכבוד המשכן, לכבודו של אלוקים."
הסתכלתי על ידיה של אמא, על זרועותיה שכבר לא עטו את הצמיד היחיד שהיה לה. פעם היו לה הרבה תכשיטים - מתנת השכנות המצריות שלנו - אבל אבא -
לא רציתי להיזכר במה שאבא עשה אז, לפני לא הרבה זמן בכלל. לא רציתי להיזכר בטירוף שהיה בעיניו כשתבע מאמא שתיתן לו את כל תכשיטיה. עצמתי את עיניי כדי לא להיזכר באש הזרה שבערה אז בעיניו.
כשפקחתי אותן השפלתי אותן על ידיי שלי. צמיד עשוי מפתילי בד האוהל שלנו היה על אחת מהן. אבא שלי הכין לי אותו, במגושמות ובאהבה, כשהסכמתי לתת למשכן את צמיד הכסף שהיה לי. ואמא - היא הביטה בו אז בחיוך נסתר שכזה, ולא אמרה לו שהיא יכולה לטוות בעבורי את הצמיד - הרי זו חכמתה הידועה.
וכששוב הבטתי בה כעת, טווה את הצמר על גבה של העיזה המרקדת לכאן ולשם, כשהחא בעצמה מרקדת בעקבותיה ונזהרת מבעיטות רגליה, היה נדמה לי שאני מבינה במה היא באמת חכמה.
לא רואים אותו כמו את הידיים הזריזות שלה, אבל כשאני מחבקת אותה, אני מרגישה אותו פועם בעד השמלה שלה. את הלב הרחב והחכם שלה.
קרבתי שוב אל העז, בזהירות רבה, והפעם הצלחתי ללטף אותה, לחוש את חוטי הצמר שאמא שלי טוותה ממנה.
אמא חייכה אליי בהנאה, ואני השבתי לה חיוך גאה. אני מקווה שכשאגדל אהיה בדיוק כמוה: חכמת לב. ובחכמת הלב אטווה גם אני את העיזים.

ראיתי מישהי שפירסמה סרטון שאהבתי, מצרפת קישור

בטעות העתיק קישור של אחת התגובות

לא מובן מאליו כלום..

תודה ה' על הכל!!
על משפחתי שנמצאת סביבי
על ילדיי שמסבים לי אושר
על בעלי שתמיד יהיה בריא בעזרת ה' 🙏🙏🙏

על השגחה פרטית ככ ככ מדוייקת לי
שסובב שבשבריר שניה אפסיד אי נעימות עצומה

על מתנות עצומות
על היותי נשואה, כמה לא מובן מאליו
ועם משפחה מתוקה, עוד יותר ניסים

אנא רק שישמור לי על כולם בריאים ושלמים!

החיים.,על הבעל,על הילדם,על הבית,

ולך תודה על הרעיון ישר כוח.

והרעיון עלה לי בעקבות תגובה של @מאמינה בטוב בשרשור של 'אז חלמתי...'

תודה לה' על בעל מתוק ומהמם! שרק עוזר לי לצמוח...
תודה על התינוק המלאך שלי!האור שלי.... שנותן לי כזו חווית אמהות טובה להתחלה!
תודה על הריון מאתגר מאד שבזכותו אני נהנית מכל רגע עכשיו! גם מלקום בלילה!
תודה על חווית לידה מדהימה ומרגשת שנותנת טעם של עוד!...
תודה שעוד אין לי עבודה מסודרת וזה מאפשר לי חופש רגוע!
על בית חמוד ויפיפה!
על המשפחה הכי הכי בעולם!
ועל רגש סוער שמבלבל אותי עם כל הטוב שיש לי!

ותודה שאני כזאת חמודה שרואה רק טוב בבוקר אחרי שישנתי כמעט 3 שעות רצוף בלילה!
דברו איתי בערב אחרי שהוא היה לא רגוע 🙈

על לידה חלומית
על 2 תינוקות הכי מדהימים בעולם עם כל הקושי כרגע
על קניית דירה
על בעל הכי טוב שיכולתי לקבל
על עייפות אינסופית ודאגה לתינוקות שלי
ובעצם על הכל! ב"ה כמה טוב יש בעולם.

כמה נכון
רק שמישהו יזכיר לי את זה ב 4 וחצי כשהוא קם וגם ככה יש לי רק עוד שעה לישון🥴

שתדעי שנתת לי השראה וניהלנו אני ובעלי שיחה ממש פתוחה על החלומות שלנו בשישי בערב.
זה כל כך חשוב, כל כך הרבה זמן לא עשינו את זה עם כל המרוץ החיים.
ובהמשך כשאתפנה טכתוב עוד תודות

תודה להשם
שזכיתי לעלות לארץ
שזכיתי לחזור בתשובה
שזכיתי להתחתן ולהביא ילדים בקדושה.

תודה לך השם על כל הדרך המפותלת שהעברתה אותי,
על הילדות הלא פשוטה,
כי זה נתן לי את הענוה ואת הרגישות לאחרים והכרת הטוב על מה שיש לי.
תודה שלא כל דבר שאני רוצה אני מקבלת בקלות, כי אתה רוצה שאבנה כלים ואתפלל אליך.
תודה על כל הכשרונות שקיבלתי, הכל ממך.

נשמע שעברת חתיכת מסע בחיים
❤

שלא התגשמו היו כל כך הרבה תגובות.
ובשרשור עם תודות בקושי יש🙂

ברגע שהיא מודה על משהו שלשניה אין,זה יכול לגרום לקינאה.
לעומת זה שהיא מספרת על חלומות שלא התגשמו-זה מביא הזדהות.
טבע האדם...

אני לא עניתי כי חששתי מעין הרע
אבל גם לחלומות לא עניתי (כי אני אוהבת לחלום את החיים ולא לחיות את החלומות) אז לא שיניתי במאזן

ולא רק קינאה, סתם לגרום למישהי להתבאס כי אין לה מה שהיתה ככ רוצה... אני תמיד חושבת על זה ולכן משתדלת להזהר בדברים כאלה..

איזה כיף שנתתי לך השראה💪🏻
תמיד חלמתי להיות השראה למישהו

תודה לך, אלוקים
על פיסות הבלגן -
שמתחברות לבית שלם.
תודה על יבבה של תינוקת -
ועל הזכות להתרפק איתה על הספה.
תודה על פטפוטים רועשים של ילדונת -
שכל-כך התגעגעתי אליהם במשך שבוע שלם.
תודה על קורונה שבילתה פה שבועיים -
כי עכשיו כל הילדים במוסדות בלי (כמעט) סיבה להיעדר.
תודה על בעל עסוק מדי ובלי הרבה פנאי אליי -
סוף סוף הוא יכול לחזור לשגרה אמיתית.
תודה על הנחת המתגעגעת שהייתה מנת חלקי בשבוע הקודם אצל הוריי -
כי כך לא התפתיתי לסדר את הבית בשלב מוקדם מדי במשכב הלידה...

יש לי עוד הרבה על מה להודות, אבל נסתפק בהודיה מהשבועיים האחרונים

זוית הסתכלות מהממת

על שאני נשואה לבעל מדהים!

שיש לי ילד מיוחד עם אוטיזם . זכיתי לנשמה קדושה לגדל!

על ילדה מהמממת

ועל עוד תינוק בבטן שפותח לי את היום עם בעיטות ואני מלאת אושר

לגמרי נשמה קדושה
מתעסקת בתחום ויודעת כמה זה יכול להיות מורכב ולא פשוט
לגמרי מעריצה כל אמא ואמא לילדים מיוחדים שכאלו
מגיע לכן 👑

איזה יופי שאת עוסקת בתחום

עובדת עם ילדים כאלו כבר יותר מעשור וחצי
בשנים האחרונות אומנם לא עם אוטיזם
אבל דווקא מהם קיבלתי בשנים שעבדתי איתם את התובנות הכי חשובות על תקשורת עם אנשים

תודה לה' על בעל ומשפחה תומכים, על עבודה שמפרנסת בכבוד ולא זקוקים לבריות, על שתמיד תמיד הדברים מסתדרים בסוף לטוב ואנחנו עומדים משתאים מול הניסים של הקב"ה.
תודה לה' שמלווה אותנו בכל דבר, ושמאפשר לנו להרגיש את זה!!!!

על המשפחה הנהדרת, והבעל שהוא החצי השני שלי
על מצב כלכלי טוב ב"ה
ועל ההריון הלא מובן מאליו
וגם על כל הקשיים שבדרך, שנכונים לנו, ובונים אותנו, ואני מקווה שהופכים אותי לאשה רגישה יותר לאחרים ולקשיים שלהם

על זה שנולדה לי תינוקת בריאה ברוך ה' אחרי הריון בסיכון עם כל מיני חשדות למומים ח"ו, ועל הנס שהיה כשהיא נולדה במצוקה ועברה הנשמה וב"ה התאוששה! ניסי ניסים.

אבל בנות כאן כתבו שלפי השיטה שהן הולכות זה לא אוסר כי זה מוגדר דם מכה.

 

בהצלחה

אם יש פה חשש כי הדימום כבד יותר או שראית על משהו שאוסר או משהו כזה אז כמובן לשאול רב באופן ספציפי עם כל התיאורים

יש דעות שהדימום 24 שעות אחרי התקנה הוא דם פצע
יש דעות ש48 שעות
ויש דעות שכל דימום שהוא לא ווסת אפשר לתלות בפציעה של הרחם כל זמן שיש התקן

למרות שלא קיבלתי והרופא אמר שלא אמורה לקבל גם..
ממש מתבאסת.
יודעות אם מקבלים לאורך כל השימוש בהתקן או שזה רק בהתחלה?

את אחרי לידה? אם את מקבלת בהנקה את תקבלי עם התקן ואם לא אז לא. הוא רק מונע השתרשות הריון ברחם
יש השפעה על אורך הווסת ועל האופן שלה בגלל הגורם הזר ברחם...

אבל אם עכשיו יש דימום שדומה לווסת זה לא בטוח קשור למחזור החודשי ולביוץ. יש תופעה של התרוקנות הרחם כתגובה להתקנה, זה לא ווסת מבחינה הורמונלית אבל בפועל זה אותו דבר
גם אצלי זה קרה היה דימום כמעט כמו ווסת אבל פחות מהנורמלי (כמובן אוסר..)
אבל הייתי 7 שבועות אחרי לידה אז לא ידעתי לומר שזה בוודאות מזה ולא שאריות מהלידה
אחריו לא היה לי ווסת יותר מחצי שנה כי הנקתי חלקית

מבאס אבל מקווה שייגמר מהר ותצליחי להיטהר.תתייעצי עם רב לגבי כל תהליך ההיטהרות עם התקן ובמיוחד הפעם

אם את לא אחרי לידה אז מעניין אם ההתרוקנות הזו תשפיע על המחזור אבל גם אם כן זה אמור להתאזן די מהר מהטראומה הזו של ההתקנה והמחזורים אמורים לחזור להיות סדירים בעז"ה

ומאז שהפסקתי להניק בלילה קיבלתי מחזור
חודש בחודשו!

יש לך כמות גדולה או רק הרגשה שאת צריכה ולא יוצא הרבה?
יכול להיות קשור גם לתזונה

לא שיניתי משהו בתזונה שלי

כלליות שתן דם סוכר..