פורום הריון ולידה (עמוד 1675)

לא מצאתי פתרון חוץ מלסרק כל יוםבלי לחפף..
ובבית לחבוש כובעים כדי לשחרר קצת את השיער

לאחרונה משתמשת בשמפו ומרכך נגד נשירה ולוקחת כדורים של אלטמן שמיועדים לזה ויש קצת שיפור עם הנשירה
אבל יש לי גם קשקשין ולאחרונה גירודים מזעזעים אוף

אני כבר שנה אחרי לידה ועדיין סיוט
כמויות של שיערות בכל מקום ובמקלחת סותם את הצנרת כל פעם

ושעדיף מסכה ששמים פעם - פעמיים בשבוע

יש כמות מסויימת של שיער שנושרת כל פעם ושיער חדש צומח.
אבל בהריון זה עוצר.
ואחרי הלידה כל השיער שהיה אמור לנשור בהריון נושר בבת אחת..

אבל עכשיו, זוועה..

מעניין למה

העצה שלי להשתמש לאורך השיער ולא על שורשים, כדי לא לפגוע בהם.אפשר לעשות מסכה מחזקת מדמן קטקוס ורוזמרין פעם בשבוע.

מיהרתי. הבת שלי בדיוק רצתה לחטוף עת הנייד.**שמן קוקוס

טבעי לחלוטין

לי זה היה עובר תוך חודשיים שלוש

הייתי משתמשת בשמפו מיוחד בשם פילקסיל

ממש עזר לי הנשירה פסקה

פילקסיל שמפו לחיזוק שיער

גם אצלי ככה
מתפלאת שנשאר משהו על הראש בכלל🤦‍♀️

אחרי לידות.
להשתמש במלא מרכך. אין ברירה.
אפשר לשים בעיקר על הקשרים. ולחפוף ולהסתרק כל יום! אחרת נהיות רסטות...

לא נראה לי שיש מה לעשות
אם את רוצה תיקחי תוספים או משהו

אני הייתי חופפת ושמה מרכך רק על החלק של הקשרים ולא על הקרקפת.

זה יעבור מעצמו תהיי חזקה

אבל זאת גם תופעת לוואי של חולי קורונה...
שמעתי לא מעט סיפורים של נשים שנשרו להן כמויות בחודשים שאחרי ההחלמה.

שמעתי אבל שהשמפו של פוראבר טוב לנשירה

זה עוזר שיהיו פחות קשרים (כי השיער יותר קצר) וגם עוזר לעבות את השיער ולשמור עליו. חוץ מזה אני אוהבת מדי פעם את הגיוון וההתחדשות באורך של השיער...

גם אני קיצרתי והשיער נראה הרבה יותר בריא והנשירה פחתה

הסתפרתי קצר קצר...
לא מנעתי את הנשירה אבל לפחות פחות נוראים הקשרים

לא מוכח..
לגבי הנשירה, שינוי בתזונה והשלמת חוסרים יכול ממש לעזור עד לפתור את הבעיה של הנשירה
ולמרות שרשמת שאת לאחר הריון ולידה אני לא מתייחסת לנתון הזה כי אם הנשירה תמשיך תקופה ארוכה תהיי עם יד על הדופק ותטפלי

נגיד מי שלא אוכלת מספיק חלבון?

הכי חם שאת יכולה לסבול, עם מעט סבון.
זה עוזר לרכך את העור ולשחרר את המוגלה.
יכול להיות שיש עוד חלקים חדים של הציפורן שלוחצים מבפנים. כשזה רך לנסות לנקות ולבדוק מה קורה שם. יש דרך להכניס מעט צמר גפן מתחת לציפורן כדי להרים אותה שלא תחדור שוב לאצבע. ובסוף למרוח משחה אנטיביוטית.

תחכי עוד קצת, אם לא יהיה שיפור הייתי פונה למניקוריסטית.

ובמידת הצורך לקבל מרשם למשחה אנטיביוטית..

אם מזניחים, זה עלול להסתבך :/

בתור התחלה כדי לחטא את המצב
כדאי ללכת לאחות בקופח שתנחה אותך איך לטפל בציפורן חודרנית באופן תדיר שלא תצטרכי לחזור לחזור שוב ושוב.
אני יכולה לומר על עצמי שהסבירו לי איך לגזור נכון את הציפורן ומאז ב'ה כמעט ואין מצבים כאלה, אם כן אז רק בקיץ בנעליים אטומות והליכה ארוכה מאוד..
אז כבר טיפ על הדרך לנעול נעליים נוחות ולא לוחצות במטוחד בקיץ

מחבקת אותך חזק!!
אני בטוחה שאת אמא מדהימה לשניהם. ובטוחה שה"גדול" יודע הכי טוב בעולם שאת אמא שלו ושאת מכירה אותו הכי טוב שאפשר. זה טבעי לילד לרוץ לסבא סבתא ודודים, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. נורמלי וקורה להרבה אחים שאחרי לידה של אח או אחות הם "כועסים" על האמא ומתרחקים ממנה, אל תקחי את זה קשה ואל תשליכי על העבר. עם הרבה חום, אהבה, צומי וקצת שוחד הוא מהר מאוד ירוץ אליך בחזרה.

הוא שלך, והוא יודע את זה. והוא תמיד ישאר שלך.
וכל הכבוד לך!!!

קודם כל כך לשמוע שאת במקום הרבה יותר טוב היום. אני זוכרת אותך.
לגבי הגדול - הקשר ביניכם הוא הדבר הכי חזק בעולם, והוא יתגבר על כל קושי שהיה. בטוח!
ולגבייך - אולי כדאי ללכת לטיפול? אפילו לכמה מפגשים, שיעזרו לך לאוורר את כל הרגשות האלה?

מרגש כל כך. מזדהה עם כל מילה

התחברתי לכל מילה ומילה כי עברתי משהו ממש דומה בלידה הראשונה.

רק רוצה לומר לך... שהילד הזה הכי מחובר אלי היום. הוא פשוט קשור אליי מאוד.

 

שיודעת לומר טעיתי- ואתקן....

בכלל לא מובן מאליו!

אותך במה שאני עברתי בלידה הראשונה:
נתחיל מהלידה עצמה -
התחיל באישפוז ממושך משבוע 41 בגלל 'פרוטוקול בי"ח'. אומנם היה מיעוט מים אבל לא טרחו לבדוק את זה, רק מידי פעם מוניטור. זה הכל. אז למה אני פה? השתחררתי על דעת עצמי.
לאחר מספר ימים, שבוע 42, התחילו צירים. פתיחה מינימלית, מים מקוניאליים, אין הרבה התקדמות, יאללה חדר לידה וזירוז.
זירוז כשל, ירידות דופק, ניתוח קיסרי חירום.
בניתוח עצמו תינוק חיוני ובריא לחלוטין. אין זכר ל'מצוקה עוברית'.
אפידורל נכשל באמצע הניתוח, המרדים לא מאמין לי שהתחלתי לחוש בדקירות, זזתי וכמעט קפצתי מהשולחן בצורה בלתי נשלטת, חותכים אותי ואני מרגישה ה-כ-ל.
למרדים לא הייתה ברירה, עבר להרדמה מלאה.

אחרי הלידה -
כאבים איומים. 2 דלקות בפצע ניתוח.
החלמה מאוד קשה. עד היום (שנתיים פלוס אחרי) עדיין יש רגישות במקום הניתוח.

התינוק-
לצד כל הטראומה יש תינוק קטן ומתוק. שלא הרגשתי ביציאתו, במשך חודשים הייתי אומרת לסביבה: אני לא ילדתי אותו, הוא לא שלי.
ממש בהכחשה מלאה.
מיותר לציין שלקח לי חודשים להתחבר אליו. זה לא היה פשוט, ממש לא הגיע מובן מעליו.
המשפחה תומכת ועוזרת, אבל אני הייתי מנותקת לחלוטין מהילד.

היום-
אני מחוברת אליו בצורה בלתי רגילה. הוא לא רק הילד שלי אלא חלק ממני, חלק בלתי נפרד.
זה לקח קצת זמן, הטראומה מהלידה השפיעה רבות על הקשר, אבל אחרי שנתיים פלוס מינוס הצלחתי להרגיש שאהבה שלי אליו לא תלויה או מושפעת מאופן הלידה והתקופה שלאחריה.
עכשיו, בהריון מתקדם, צפים ועולים בי חששות לקראת הבאות. וזה מעלה מהתהום את התחושות שהיו לי בלידה הקודמת, בהתחלה הרגשתי שזה משפיע מעט על הקשר שלי עם בני, אבל לאחר מספר ימים הבנתי שהבן שלי צרים אותי, אני אמא שלו, אין לו אמא אחרת. אני היצור היחיד שיכול לתת לו את האמהות הזאת, את האהבה ללא תנאי, את התחושה הזאת ש'אתה האור של חיי, איך חייתי בלעדיך..'. זו תחושה שאף אחת אחרת לא מרגישה ולא יכולה לתווך לילד.

וגם את-
אולי התקופה הנוכחית מעלה בך תחושות קשות וזה קצת משפיע על הקשר בניכם. אבל דעי לך שבפנים בפנים, הילד שלך רוצה אך ורק אותך!
הוא בטח מתוסכל ועצבני מכל המצב. הוא הפך להיות מנסיך הבית (במיוחד אם היה נכד ראשון) לעדיפות מספר 2. הוא פשוט מחפש את מקומו הטבעי החדש, לפעמים זה אצל הדודה או הסבתא שפנויים אך ורק אליו ולא לתינוק נוסף. ולפעמים הוא פשוט כועס, ובצדק. הוא ילמד לאט לאט שהוא לא מקום מספר 1 בעולם, יש עוד אנשים שצריכים אותך, את לא בלעדית שלו.
אבל, תדעי לך שהקושי שלו לא מגיע כי הוא לא מחובר אליך, להפך, הוא כל כך מחובר ואוהב וצריך אותך, שהמעבר הזה, בין ילד יחיד לבכור, קשה עבורו.

וסליחה שאני אומרת-
את לא טעית!
קיבלת את ההחלטות הנכונות עבורך בתקופת זמן בו את היית.
נכון שאפשר להסתכל אחורה ולהגיד: הפעם אני אתנהג אחרת. כי יש לי יותר ידע ויכולת.
אבל זה לא בהכרח מעיד שההחלטות שקיבלת בעבר היו שגויות לאותו רגע.
בעבר את הכילים לקבל את ההחלטה הזאת (ידע, ניסיון בגידול תינוק, לידה ראשונה לעומת שניה) , ולכן ההחלטה שקיבלת בעבר לא הייתה מוטעת אלא שונה.
היה עוזר לך להתיש את עצמך ולהתעקש ללכת נגד הזרם? להתנגד לסביבה?
יכול להיות שהסביבה בה היית לאחר הלידה לא הייתה אידיאלית. הגיוני. אנחנו לא חיים בעולם אוטופי.
הייתה לך התמודדות לא פשוטה רגע אחרי לידה ראשונה וילד ראשון. ואת עשית הכל, הכל, בשביל הילד ובשביל הבריאות הפיזית ונפשית שלך.
אל תחשבי לרגע שהילד לא אוהב אותך וכועס כל ההחלטות שלך בעבר.

לגבי המשפט:" לא הייתי אמא לביאה"
בואי, מותק, בקושי ידעת אז להיות אמא. רק התחלת ללמוד. ועוד את מצפה מעצמך להיות 'אמא לביאה'!?
זה מגיע עם הזמן, עם הניסיון, ועם הכרת הילד.
לא הייתי מצפה מאמא טרייה לדעת איך להיות אסרטיבית על היום הראשון. זה עיניין של זמן, ניסוי וטעייה.

היה חשוב לי לשתף דווקא בפורום הפתוח מ2 סיבות:
1. החרדות/חששות סביב גידול ילדים הוא טבעי, כלומר, כל הורה בשלב כלשהו יחווה איזשהו חשש או אפילו רגשות אשם כלפי הילד שלו.
זה אומנם מתבטא בצורה אחרת אצל כל הורה, אבל זה קיים.
האם החששות נכונים? האם בהכרח קיבלנו החלטה שגויה שהרעה עם הילד? לא.
זה רק אומר שהפכנו ממבוגרים להורים.
הפרפר הזה בבטן שאומר: חבל שלא עשיתי אחרת.. קיים אצל כולנו. (כל אחד מתמודד עם הפרפר הזה אחרת, אבל הוא קיים).

2. חוויה טראומטית או קשה סביב לידה זה דבר נפוץ- אומנם בעבר פחות דיברו על הנושא אבל הוא חי וקיים.
את לא היחידה, יש עוד כמוך, ויש מקומות שיכולים לעזור.
ייתכן וחווית ארוע קשה סביב ההריון/לידה של הילד. אומנם זה לא משפיע על האהבה של הילד אליך, אבל ייתכן וזה מקשה אליך באופן אישי. המלצה חמה - פשוט ללכת להיבדק. אולי לעבור עיבוד לידה או פגישת ייעוץ חד פעמית כדי לבדוק מה קרה באותה תקופה, אולי ארע משהו חריג (מעבר לעובדה שתלשו ממך את הילד שלך דקה אחרי שילדת אותו..) וזה עולה סביב ארוע לידה נוסף.
מקסימום תעשי פגישה אחת - אם לא מתאים או את מרגישה שזה מיותר - ממשיכים הלאה בחיים. לא קרה כלום.
אני אומרת לך את זה בגלל שאני אישית לא ידעתי על האופציה הזאת (מרפאות חווה), ופיספסתי את ההזדמנות ללכת לטפל בבעיה שאני עדיין מתמודדת איתה היום. יש מרפאות המיועדות באופן ספציפי לנשים סביב קשיי פוריות, הריון, לידה ולאחר לידה. אפשר להגיע אליהם במסגרת טיפול עד שנה לאחר לידה.

בהצלחה!

אני חושבת שזה מדהים שאת מצליחה הפעם לעמוד על מי ומה שאת ולפעול אחרת. ואת ממש מודעת לעצמך ובטוחה בעצמך ועברת תהליך מאוד עמוק ואמיתי.
אני חושבת שאסור לך לשפוט את עצמך בחומרה על מה שהיה עם הגדול. היית בהלם של תחילת ההורות ולא כזה פשוט לדעת ולדייק מה נכון ולהקשיב לקול הפנימי. אין לך שום שום אשמה. מה שכן, אם את מרגישה שזה עד היום פוגע לך בקשר עם הילד אז אולי כן כדאי לגשת לטיפול כדי לשחרר את זה ולבנות את הקשר איתו ממקום נקי. כי מה שהיה היה אבל לבניית הקשר יש משמעות לכל החיים שווה להשקיע בזה. לא הרגע. כשתתאוששי מהלידה. ממש כדאי.
לא הייתי נלחצת שהוא עכשיו קצת עושה לך דווקא. הרבה קטנים מגיבים כך אחרי שנולד אח חדש. זה בסדר. הוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו. תנסי לתת את הקטנה לבעלך לחצי שעה ביום ולשחק רק איתו. זה יעשה פלאים.
ובקשר למשפחה הזו- נראה לי פעם בחודש ככה ולא יותר. תשמרי עליכם. אתם הכי חשובים.

ממה שחוויתי בעצמי וגם קראתי פה בתור אמא צעירה - ברגע שתינוק מתחיל שלב חדש בהתפתחות כמו עמידה על שש/זחילה/ הליכה הוא ממש מתלהב מזה ורוצה רק לנסות והאדרנלין שלו עולה מההתלהבות אז זה קצת משפיע על השינה. אצלי זה היה בדוק ומנוסה ואני לא שיניתי בגלל זה את ההשכבה
אבל, אצלי היא לא הייתה מלווה בבכי וכאלה, רק התלהבות שגרמה בסוף לעייפות והם נרדמו כרגיל.
אם את מרגישה שהוא זקוק לך וזה בשנת הצהריים אז אל תמנעי ממנו לדעתי.
איך הוא בהשכבה של הלילה?

בלילה נרדם לבד עם המוצץ, לא השתנה לשמחתי, העייפות מכריעה אותו.
כמובן שיש לילות שיתעורר לא מעט, אבל זה היה בתקופות עוד לפני המעון...

מקווה לראות שיפור בקרוב...

בבוקר כ45 דקות, נניח 9:45-10:30

אני מתחילה הרדמה סביב 13:30
הוא נראה עייף למדי, אבל בשניה ששמה במיטה הוא מתעורר לחיים

מנסה להיות סבלנית כלפי זה ולהיות שם בשבילו

וגם אם זה בלתי הפיך (כמובן עד גיַל מסויים, בגיל 20 זה כבר הפיך😁)

ממקמת את התינוק בינך לבין הקיר/ עם משהו שחוסם שלא ייפול.
את שוכבת על הצד התינוק על הצד, עם הראש קצת מתחת לשד, צמוד אלייך בטן לבטן.

עם כרית מתחת לתינוק. זה מגביה אותו טיפה וכך הוא יכול להגיע עד אליך.
התינוק באותה תנוחה כמו שאת - שוכב על הצד. כשהפנים כלפיך.
אם קשה לך עם כרית רגילה תנסי כרית ויסקו, צורה יותר מוגדרת ועבה. יכולה לסבול משקל קל מבלי לשקוע יותר מידי. זה הופך להיות ממש כמו מגש רך, כרית הנקה.

והיה שווה את המאמץ
עניין של הרגל

הם כאילו עליה, לא?

אצלי הוא בדרך כלל שולח אותה מתחתי (כאילו לתפוס את השד מלמטה) ואז צריך להיזהר שאני לא אמעך את היד שלו.

אם לא אז לא יודעת כמה הנקה בשכיבה תתרום לצמצם את העייפות.
בכל מקרה מסבירה איך אני מניקה בשכיבה-
שוכבת על הצד והתינוק מולי על הצד בטן לבטן, אני מעוגלת קצת כמו האות c והתינוק באמצע. הראש שלי על הכרית מעל הראש שלו, היד התחתונה שלי מתחת לעורף שלו במקביל לחזה שלי (כמו בהנקה בישיבה), מניקה מהשד שלמטה. כלומר אם אני שוכבת על צד ימין אז התינוק על צד שמאל מולי, יד ימין שלי מתחתיו והוא יונק מהשד הימני. (מוודאת שאני לא מועכת את יד שמאל שלו.) יד שמאל שלי עוזרת לכוון את הפטמה לפה שלו ובהמשך ההנקה סתם מונחת מעלי או מעליו.

מקווה שברור

ככה גם מרגישה אותו ונותנת לו תמיכה, וגם מונעץ מצב של ח"ו התגלגות עליו.

בנוסף: מאבטחת את המיטה שלא יהיה לו מאיפה ליפול מהצד שלו.
וגם בשביל הנוחות והיציבות שלי שמה כרית בין הברכים שלי.

אין מה להשוות את הלילות כשמנקים בשכיבה. לא שלא עייפים, אבל זה אלרת לגמרי מאשר להיות ערב כל לילה לזמן ממושך בישיבה...

כמו שאמרו דבר ראשון סביבה בטוחה
שמיכה לך שמיכה לתינוק
את על הצד,כרית מתחת לראש, היד שלך מתחת הראש שלו אם הוא צריך תמיכה או מתחת לראש שלך
וכמובן שלים לב שאין דברים מסביב
ושהשמיכה שלך אט שחו לא יכולה לעלות לו על הפנים

וואו זה משנה חיים
ישנים הרבה יותר טוב אבל חשוב חשוב חשוב להקפיד על בטיחות!!

הלוואי שאצליח

הביוץ הוא 24 שעות אחרי השיא של הפס הכי חזק. בזמן הביוץ עצמו ההורמון יורד ולכן מיד אחרי הפס החזק תהיה ירידה ויום אחר כך כבר יהיה פס חלש.

מה זה אומר שכבר לא יהיה ביוץ

סליחה שאני קצת נודניקית הבן זוג חוזר יום רביעי מהמילואים מה הסיכוי לניקלט

הזמן האידאלי לקיים יחסים היה היום או מחר.
אבל זה לא כזה מדויק ויש טווח שגם בו עוד יש סיכוי

בשורות טובות בעז"ה!

לעבור מעל הרגליים שלך

לאחי כשהיה בפיזיו עשו מדרגות מטיטולים😅

משהו דומה. היו תחתיות בכל מיני צבעים. בגימור תחרה רחבה. וגם אני השתמשתי כתחתית שרק התחרה מבצבצת.
תנסי אולי יש גם עכשיו...

יש להם גם אתר

יש ברחוב יפו בירושלים ליד הדויקה
כל מיני צבעים

לא יודעת אם יש להם כאלה, פשוט כי מישהי אמרה

כל כך ישמחו אותי עידודים ומחשבות רציונליות ואמוניות מעודדות.

אין אפשרות לחפש מישהי יותר רחוקה ליסוע אליה?
את ההפניות תבקשי באתר תמיד, ואת השאר את לא מעדיפה לטרוח יותר ולהיות יותר רגועה?

ואני כל כך רוצה למצוא רופאה טובה אבל בינתיים לא מצאתי עדיין..

 

בשביל מעקב היריון רגיל לא צריך מידע מיוחדת עם המלצות מיוחדות...
לא יודעת, אני אם הייתי מרגישה לחוצה במיוחד אם את בהיריון ראשון הייתי נוסעת די הרבה בשביל הרוגע.

רק לגבי האטלטראסאונד כן זה הגיוני, כי צריך לחכות שהפיצי יגדל מספיק כדי שיהיה דופק ויוכלו לראות אותו
אני אפילו עושה יותר מאוחר בכיף.
ואם באים מוקדם מדי רואים מיקום של השק היריון אבל לא רואים דופק וצריך לחזור שוב וזה גם סתם מלחיץ למרות שזה בלי סיבה.

אם ההיריון חס וחלילה מחוץ לרחם סביר שיהיו כאבים חזקים.

זה בדיוק זמן מעולה לבדיקת דופק לא צריך לבדוק לפני (אני בדרך כלל קובעת לפחות ל3 שבועות אחרי האיחור). ותקבעי עכשיו תור לרופא שכן זמין באזור שלך לחודש שלישי ואז תוכלי להתחיל מעקב סדיר עם רופא שתפגשי פנים מול פנים.

קודם כל בשעה טובה!!

לגבי מה ששאלת- הריון חוץ רחמי בדרך כלל לא מזוהה בבדיקה שגרתית אלא עקב תסמינים, לא סביר שתמשכי עד שבוע 7-8 עם הריון חוץ רחמי בלי שיהיו תסמינים- כאבי בטן, דימום. אם יש משהו מהדברים האלה צריך לגשת להיבדק ולא לחכות לתור לרופאה/טכנאית. אם הכל בסדר אז את לא צריכה לחשוש מחוץ רחמי כי מאוד לא סביר.

לגבי ההסטוריה- חשוב שהרופאה תכיר, אבל בהנחה שמדובר בהפלה מוקדמת בודדת זה לא באמת משנה משהו למעקב ההריון. 

לגבי תורים- תקבעי כבר מעכשיו קדימה. לא הגיוני בעיני שכל המעקב יהיה בהתכתבות. אבל כן אפשר שחלקו יהיה. 

בהצלחה רבה ושימשיך קל ותקין ובידיים מלאות ובריאות!!

תודה לכן, הרגעתן אותי גם לגבי האולטרסאונד הראשון וגם לגבי התור לרופאה.

שמתי משחה אנטיביוטית ועבר אחרי כמה ימים

אצלנו זה היה מלווה בריח כי הייתה כנראה מוגלה
אחרי כמה ימים הריח עבר וזה התייבש ועבר

הולכת לרופא פנים אל פנים.
זה יכול לקרות ולא צריך להיבהל.
אבל כדאי שרופא באמת יראה את זה כדי להתאים טיפול נכון.
בין אם זה משחה ובין אם צריבה. גם אם צריך צריבה, זו פרוצדורה ממש פשוטה שלוקחת פחות מדקה. פשוט צריך לעשות את זה

וזה סופר מאתגר.

בגיל שבוע צריך גם ככה ללכת לרופא לביקורת...אולי ע הדרך

שקלנו אותה בטיפות חלב והאחות ראתה את הטבור אבל לא בדקה לעומק. כנראה אני באמת אלך איתה היום שיצרבו וזהו

לבן שלי הייתה קצת הםרשה צהובה המשכתי לחטא ובמקלחת טפתי עם סבון ומים ונבר.
לא לוקחת אחריות, כן הייתי הולכת לבדוק אבל לא בטוח שצריך לצרוב.
מוזר מאוד גם בבי"ח אןמרים שצריך בדיקת רופא אחרי כמה ימים

לק"י

אני רק זוכרת שצריך להגיע לטיפת חלב בשלב מוקדם לשקילה, לא חושבת ששבוע.
ואני גם אף פעם לא הלכתי...

את יכולה באמת לשים את המשחה שהרופא אמר.
אני מבינה שהוא היה אדיש, אבל אלו באמת ההנחיות במקרה שמתחילה להיות קצת דלקת

לגבי הצריבה, תוך כמה זמן הוא אמר שצריך לצרוב?
אם תוך כמה ימים, אולי תחכי יומיים לראות אם יש שינוי עם המשחה ואז תתייעצי שוב

עדיף להיזהר מאשר להיות שאננה

הפרשות וגם ריח.
לקחתי אותה לרופא בגיל 9 ימים.
באותו יום בבוקר נפל השחור והפסיק הריח.
הרופאה אמרה שזה תקין.

בהריון ואחרי הלידה. זה בטח עוד תופעה הורמונלית. אני לא משפשפת במקלחת. יש סבון באזור ועם המים הוא עובר שם.

לגירוי ויובש. להעביר מעל את הסבון שבגללי מסבנים ומים וזהו

כדי להוריד במשקל, צריך להיות בגירעון קלורי שלילי.

מה מכניס קלוריות? אוכל.
מה מפחית קלוריות? באופן טבעי הגוף שלנו שורף קלוריות במהלך היום, גם ללא פעילות גופנית מיוחדת. פעילות גופנית, ככל שהיא אינטנסיבית יותר (דופק גבוה, פרק זמן ממושך) שורפת עוד קלוריות.
בגדול, הכי טוב זה לשלב גם תזונה וגם פעילות גופנית בשביל לרדת למשקל.
אם מישהו יאכל חמישה בורקסים כל יום, כדי להיות בגרעון קלורי שלילי, הוא יצטרך לעשות פעילות גופנית ממש מאומצת.
לעומת זאת, אם אוכלים מאוזן בסך הכל, שריפת הקלוריות הטבעית של הגוף + פעילות גופנית סבירה, תספיק לצורך ירידה במשקל.

מניסיוני, לספור קלוריות זה נורא מעצבן. ממש לא כיף להתחיל לחשוב על כל דבר לפני שאוכלים וזה הופך את כל האכילה למשהו ממש מעיק ואי אפשר להתמיד בזה לאורך זמן. אז מבחינת אכילה, לא לספור קלוריות, פשוט להשתדל לאכול מאוזן, לפי שובע, לשתות הרבה מים, לעבור לקניין מלאים אם אפשר ולנסות להפחית מתוקים במהלך היום.

לגבי אימונים, מתחלקים לשני סוגים.
אימונים לצורך שריפת קלוריות - אימונים בעצימות גבוהה, משפרים את סיבולת לב ריאה ועוזרים לשרוף הרבה קלוריות. למשל: ריצה, אימוני אירובי וכו'
אימוני כוח - אימונים שעובדים על השרירים בגוף. אימונים אלו עוזרים לחיטוב, אבל שריפת הקלוריות בהם קטנה יחסית. למשל: אימון משקולות, כפיפות בטן (או כל תרגיל בטן אחר)...

ההמלצה היא לשלב בין השניים. אימוני אירובי למשל, עוזרים לשריפת קלוריות, אז יעזרו לירידה במשקל, אבל לא לחיטוב של הגוף. בנוסף, בשביל להצליח להתאמן לפרק זמן די ארוך וכדי שהגוף יצליח להחזיק אימוני אירובי אינטנסיביים בלי להיפצע, הגוף צריך להיות חזק בשביל זה. ולכן כדאי לשלב גם אימוני כוח.
אימוני כוח גם מחזקים את הגוף, וגם מחזקים אותו. אם את רוצה לחטב אזור ספציפי, תעשי תרגילי כוח שמתמקדים באותו אזור.

הכי חשוב בספורט, זו ההתמדה. כדי שיהיו תוצאות אפקטיביות, לרוב לא מספיק להתאמן פעם בשבוע. בהתחלה זה קשה, אבל להתחיל אפילו בקטנה, לעשות מה שאפשר ועם הזמן משתפרים.
אבל, חשוב גם לא להתאמן בצורה אינטנסיבית מידי.
נגיד אימוני כוח זה מצויין, אבל כדי שהשריר יבנה צריך לתת לא מנוחה. אז בין אימון כוח אחד לשני (שעובדים על אותו אזור), צריך מנוחה של 48 שעות לפחות. מצד שני, גם לא לקחת יותר מידי מרווח ביניהם, כי אז כל מה שבנית באימון אחד יתפרק ובפעם הבאה השריר שוב יתחיל מהתחלה
ורק לגבי הבטן, אולי צריך לוודא שזו לא הפרדות בטנית, כי אם כן, יש תרגילים שאי אפשר לעשות.

ראיתי את הבקשה לנשנש מהר 😅
זה נראה לי הכי גרוע לירידה במשקל לצערי ;)

ממה שאני יודעת, עדיף לאכול ארוחות גדולות ומסודרות, מאשר לנשנש לאורך היום.

סיכמת מצויין וביושרה את העניין. נפלא! מצטרפת לכל מילה!
אני אניח כאן כמה נקודות נוספות. (גילוי נאות - עשיתי שינוי באורח החיים שלי לפני שנה בערך, ירדתי 15 ק"ג ויותר)
1. חלבונים ושומנים אלו אבני בניין שנותנים תחושת שובע לאורך זמן - תחשבי על התחושה אחרי לאפה שווארמה או אחרי מנת חומוס... חשוב לדאוג שבכל ארוחה יש חלבונים כמו טונה, ביצה, מוצרי חלב, חלבונים מן החי (כאלה שדלים בשומן, כמו עוף ודגים). וגם שומנים טובים - אבוקדו, שמן זית לא מחומם, טחינה.
2. אי אפשר "לשרוף שומנים באיזור הבטן". אפשר להפחית אחוזי שומן בכל הגוף באופן כללי, ואז גם הבטן תרזה. אם עבדת על חיטוב, אז ככל שתרזי, ייחשפו השרירים בבטן שחיטבת
3. מלא מלא ירקות ופירות! 600 גרם ירקות ו-400 גרם פירות ביום הם כללי האצבע שלי, וזו גם ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי. לשם השוואה, מלפפון בינוני שוקל 80 גרם. כדאי לפזר את מנות הירק על פני כל היום, כדי לא להעמיס על הבטן.
4. לא לשכוח 2 ליטרי מים ביום!

הבי נא טיפים

הלוואי שאצליח ליישם

מעודדת אותך שזה קשה בהתחלה, אבל אם מתמידים זה כבר הופך להיות הרבה יותר קל.
אני בהתחלה ממש ממש הקפדתי, היו לי הרגלי אכילה גרועים שהייתי חייבת לשנות.
עכשיו, אחרי ארבע חודשים שבהם ירדתי 7 קילו וההיקפים של הגוף ממש הצטמצמו, גם אם אני מנסה לחזור לאכילה שהייתה לי לפני כן, זה קשה. הגוף כבר לא נהנה מאכילה בלי הפסקה, או מחצי חפיסת שוקולד בבת אחת.
אז ברור שלא תמיד אני אוכלת הכל הכי הכי בריא שיש, אבל גם אם מידי פעם אני אוכלת עוגה או שוקולד, זה במידה ובצורה מאוזנת.

להתחיל תמיד הכי קשה...
נראה מתי יהיה לי מסםיק כוח רצון כדי להתחיל לעשות שינוי
אני גם מניקה אז מבחינתי יותר קשה בהנקה

מניסיון רב שנים :/

אני מבינה שהיא דיברה על בטן.

אני גם לצערי בבעיה שלה

והפילאטיס לא ממש עזר לי.

להכין אוכל מראש.

זה קשוח ומצריך מחשבה, אבל כל ערב לשבת ולתכנן מה אוכלים מחר, כולל ארוחות ביניים ונישנושים.

(עדיף גם להכין מראש)

כי מה שמפיל אותנו זה הנישנושים הקלים האלה שעתירים בקלוריות בד"כ.

לדעת מראש מה את אוכלת א.צהרים, בוקר, ערב.

ומה בינהם.

להכין בבית מלאי של ירקות ופירות.

כדי שיהיה לך גיוון ולא יימאס לך.

 

 

אם את מחפשת את הדרך היותר קלה -  

אז זה ללכת לאימונים אינטנסיביים שמשלבים גם תרגילי כח וגם אירובי

וככה את מתחטבת והבטן פחות בולטת (אבל זה מתאים רק לאנשים שיש להם זמן לדעתי..)

 

ועוד משו - 

יש גלגל כזה לחיטוב הבטן.

אני מתכוונת לקנות אותו.. אם הוא באמת יהיה יעיל אני אבוא להמליץ

חושבת שאימון זה עניין של רצון, ואם רוצים יש לזה גם זמן.
אני מתאמנת בין 3 ל5 פעמים בשבוע, כל האימונים מהבית. זה לא שאין לי דברים אחרים לעשות, פשוט זה נמצא במקום גבוה בסדר העדיפויות. אז מבחינתי כמו שאני צריכה לשטוף כלים היום, או לקפל כביסה, ככה אני צריכה גם להתאמן...
ברגע שמכניסים את זה לשגרת החיים, זה נהיה קל יותר

יכול להיות שזה מה שעושה מראה של בטן כל הזמן...

אי אפשר לעשות תרגילי בטן כשיש הפרדות זה רק מחריף את המצב
אז קודם לברר את הנקודה הזו

לאכול ארוחת ערב טובה ומזינה לפני 3 שעות לפני השינה.
ולשתות הרבה מים.

מהתיאור של הבטן ההיריונית שלא יורדת.
צעד ראשון לבדוק את זה, אצל פיזיו או אפילו בבית אחרי סרטון הדרכה שמסביר איך לבדוק. מניסיון- זה ממש מורגש.
אם כן, יש דרך לטפל, אבל צריך מלא כוח רצון...

בלביא האוכל מעולה!
מבחינת צניעות שניהם בתי מלון דתיים אז מאמינה שבשניהם המצב בסדר.

הייתי בשניהם

וגם האוכל הרבה יותר טוב בלביא

הייתי שם כמה פעמים, ותמיד נהננו

גם פעם אחת היתה איזשהי בעיה בחדר, והם פיצו אותנו בצורה מושלמת (התלוננו בקטנה, בכלל לא ציפינו לפיצוי)

בכינר היה אחלה של אוכל!! ואוירה דתית מעולה

אני אהבתי יותר את כינר. הרבה יותר מרחבים... גם את האוכל יותר אהבנו.

 

אז רק אומרת שאני פחות התחברתי
ואם את צמחונית/טבעונית אין בכלל מה לדבר..
חוץ מזה מלון ממש נחמד.

אני ממש לא התלהבתי מכינר
במיוחד לא מהאוכל (אבל חשוב לציין שאני לא חרדית אז אולי בגלל זה קצת היה לי מוזר האוכל בשבת)

הביוץ ביומיים הקרובים ואפשר להתחיל לנסות, בהצלחה!

אבל במילא אם הוא במילואים אז זה פחות מתאפשר.. ועדיין ברביעי בע"ה זה כן יכול להקלט. בהצלחה!

להמשיך לעשות עדין את בדיקת הביוץ נישאר לי עוד 3
סטיקים והאים יום רביעי לא יהיה מאוחר

ולגבי רביעי עדיף על כלום

בסוף הוא מגיע מחר יש סיכוי להיקלט
הוא יתקשר יבא מחר

אבל מחר גם יש סיכוי הוא בא למה שעות וחוזר בשלישי לדרום

😑לצערי יגיע בסוף ברביעי ממש מבואסת מקווה שגם ברביעי יהיה סיכוי

בהצלחה!

ונראה לי שממש יכול לשמח אותם.. ואולי אפילו להעליב שלא תספרי בשלב כזה מתקדם..
בהצלחה❤️

לק"י

אתם יכולים לבקש ממי שכבר יודע שיספר לאחרים, ולאט לאט זה יתפשט.

וגם מצטרפת לכיוון שיכול טיפה להעליב (אחים? סבתא?)

אם זה באמת קשה לכם. אפשר לרמוז לחלק מהאנשים, לפחות אלה שלא יראו אותך בקרוב, במקום לספר ממש. לדעתי זה הגיוני בהיריון שכזה, שהגיע אחרי הרבה ציפייה - יש הרבה יותר חשש בקשר אליו בדרך כלל.
אני מדברת על חברים, לא על קרובי משפחה. קרובי משפחה - פשוט תבקשו מההורים שלכם שיספרו, אם לכם זה קשה מדי.
ואם מישהו ייעלב - זה כבר לא עניינכם...
(כותבת מניסיון אישי - מהצד ההפוך)

המשפחות שלנו לא כאלה. אף אחת לא תעשה פרצופים ומצפון, נותנות הרבה מרחב...

וגם חברות, פחות חוששת. 

זה יותר המקום האישי. שלי מול לספר או לא. איך להיות עם הידיעה שזה לא רק שלנו, אלא כוולם יודעים. 

גם התהליך עצמו של הלספר לא מחשיש אותי כי אם אני אהיה שלמה עם זה אז זה ייעשה הכי בשמחה ובהתרגשות. 

רק, איך להיות שלמה עם זה?

אבל בעיני כבר שלב שכן כדאי להתגבר ולספר❤❤❤

לק"י

למרות שאני נהנית לשוחח ולשתף על ההריונות שלי, יש משהו כיף בשלב הראשון שזה סוד בין בני הזוג.
לכן היו הריונות שלא שיתפנו במין העובר, וזה נשאר סוד ביננו.

ואז אם תרצי ואם לא זה לא יהיה רק שלכם, וכולם יראו וידעו.. אני חושבת שזה הכי יפה שזה יבוא ממכם או מההורים, מאד ישמחו לקבל בשורות טובות, וכמו שאמרתי הריון זה משהו שבמוקדם או במאוחר כולם ידעו, כי רואים.. אז אני חושבת שיותר יפה שפשוט תספרו.. ואני אומרת את זה מהצד שעוד מחכה, כן?.. אני חושבת שבטח אם מתפללים עליכם זה יפה אם תספרו.. אני הייתי נפגעת אם מישהי קרובה ככה, שאני מתפללת עליה, הייתי מגלה פתאום שהיא ילדה..

כך שזה טבעי ונכון

ואני ממש יכולה להבין אותך
וגם יכולה ממש להבין את המקום של בעלך..
לדעתי
אל תספרי עדיין
תחכי להיות שלמה עם עצמך

בתכלס זה שגם עדיין מתפללים עליכם, זה מבורך. זה לא רע בעיני. זה חלק מהתפילות לזה שההריון יתפתח טוב, שיחזיק מעמד שיהיה לברכה...
אנשים ישמחו בשמחתכם מתי שתחליטו לספר.

בגלל שזה הריון ראשון יכול להיות שעדיין לא רואים עליך גם בחודש חמישי... וזה אחלה לא לספר.
מאמינה שעוד כמה שבועות מישהו מעצמו יראה אותך וישאל... ואז בטח תרגישי כבר יותר בנוח לספר וכך "יפתח הפתח..."
אז לסיכום לדעתי אל תדחקי בעצמך...
זה יגיע טבעי.. וזה כנראה גם יגיע אוטוטו...


ו.. אפשר לומר לך שכל פעם שאת כותבת פה אני סופר מתרגשת...?!
❤❤❤❤❤❤❤
כאילו
יאווווווו אימלה איזה ניסים יש בעולם
יש עוד תקווה לכל מי שאני עוד מתפללת עליה...
נותן לי הרבה כוח לתפילה...

ההריון עוד רגע לא יהחה רק שלכם כי כולם יראו. תספרי לפני. זאת דעתי

אם בעלך אומר להמתין אז תשמעי לו ורק תרווחי,

אומנם אם נראה לך שהם עוד מתפללים עליך וזה יפגע בהם,

אז תנסי קודם לשכנע את בעלך שכדאי כן לספר,בהצלחה רבה

וידיים מלאות  אמן.

❤❤❤❤

גם אם לא תספרי לאף אחד בקרוב מאד מי שייראה אותך ידע. מול אנשים מסויימים זה יכול להיות פחות נעים שיגלו ככה, אחים, חברות קרובות מאד. לאנשים האלה כדאי לספר לדעתי. ושאר העולם יגלה כשיגלה

מצד אחד זה באמת זמן מעולה לספר… במיוחד אם כבר רואים עליך אנשים יכולים להיפגע שלא שיתפת.
מצד שני אני חושבת שעם כל הכבוד לתפילות ולדאגה של כולם זה משהו אישי שלך. את צריכה להרגיש שאת רוצה וכייף לך לשתף ולא שאת עושה את זה כי לא נעים… לא נעים מת!
אני חושבת שהכי חשוב שתשתפי כשאת מוכנה ורוצה!

אני גם להורים סיפרתי ישר

ואחים שלי כבר ראו לבד האמת הופתעו ושאלו היו בהלם חח

אני בשבוע 21 וכבר ישלי בטן ממש בולטת  מלפני חודש כבר..

אבל זה הריון שלישי אצלי והבטן יוצאת מאוד מהר בלי שאני ירצה

אז בעיקרון הבטן בעצמה מספרת לבד..

לפי דעתי חודש חמישי זה זמן ממש טוב לספר

כי כבר עוד שניה רואים

וברוך השם את כבר עברת חצי הריון

הייתי מבקשת מההורים לספר לאחים או שתספרו לבד איך שנוח לכם

אני סיפרתי לחברות שלי רק בחודש 6 והכל היה בסדר ולא נפלו השמיים

אני דווקא בדיעה שכן צריך לשים לב לסובב שלא יפגעו במיוחד אלו שמתפללים עליכם.
זאת הרגשה קצת דפוקה כאילו בקושי שיתפו אותנו ובשמחות לא.
אני מתכוונת בעיקר למשפחה כמובן.
אפשרי שגם ההורים יספרו אם זה יותר נעים לכם

תגיע מעצמה אחרי שתבשילי אותה

חושבת שלמשפחה הקרובה ולחברות טובות-טובות ממש כדאי לספר כי עלול לפגוע. אבל כן חשוב שתיהי שלמה עם זה.
תנסי לחשוב איך כן את מגיעה להשלמה עם לספר.
אבל לא הייתי מחכה עוד הרבה כי זה כבר שלב מאוד מתקדם נחשב😅💕

אגב, את היית יובלונת?

נתתן לי אומץ והבנה שזה זמן טוב, וכנראה שאף פעם לא אהיה הכי שלמה עם זה אז עדיף לשמוח ולהתרגש יחד עם הקרובים. 

בגלל שזה הריון ראשון אז הבטן עדיין לא יצאה בשי תפארתה, רק גוש שמנוני עדיין 😅 שמשאיר אנשים עם ההתלבטות אם אני בהריון או סתם עפתי על ארוחת צהריים. 
בקיצור, החלטנו שנספר השבוע. הכי לא ברשמיות, רק למי שחשוב לרגישות וכו. 

תודה לכולן לכולן 😘

לא אמור לקרות ככה עם מירנה, במיוחד כשאת כבר תקופת זמן אחרי ההתקנה ולא סמוך.

עברתי אולטרא סאונד לדעת אם הוא במקום. (והוא שם ב"ה)

הטכנאית אמרה לי שהיא מכירה שיש נשים שלוקח להם 8 חודשים עד שהגוף מתרגל....

עכשיו רק חצי שנה...

להתעקש איתה על אוכל! כמה שיותר!

נולדה עם וואקום

כשהצהבת מיידית לא משחקים עם זה ושמים בפוטו...היא טופלה בפוטו? כמה זמן? אם הייתה בטיפול פוטו והשתחררתם 8 ואז עלה זה טבעי מאוד בדרך כלל יש עלייה, 11 בגיל 8 ימים זה ממש בסדר, אם זה מרגיע אותך אנחנו גם היינו עם צהבת מיידית, השתחררנו אתמול עם 11.3 אחרי טיפול בפוטו זה עלה קצת, היום כבר ירד ל10

לא היתה בפוטו

כי יכול להיות שיש סטייה במכשיר....זה לא הכי מדוייק, אצלנו נגיד היתה פעם אחת ירידה גדולה במכשיר שלא היתה הגיונית ובדם יצא שעדיין בעליה..

כלומר, אם לא תהיה ברירה אז אלך לעשות, אבל משתדלת לדחות את הקץ עד שאין ברירה...

לשתות הרבה יום קודם וגם על הבוקר לשתות הרבה מים כדי שימצאו לך וריד והוא יהיה טוב...

זה טיפ לתמיד.

בהצלחה ובשורות טובות

ובעיקר, למצוא את האחות בסניף שכבר מכירה אותי

נראה לי לא שמתי לב, היה ממש מוקדם בבוקר...

פעם הבאה, לא לעשות שום בדיקה לפני הקפה של הבוקר

יותר נוח..
תנסי לעשות שוב
🙏🏼

תודה רבה

ואז בטא

האמת נראה לי היה כתוב בהוראות הבדיקה לעשות לכלי, אבל בחיים לא ניסיתי אחרת...
אם יש לך עוד בדיקה תנסי מחר או מחרתיים בשתן ראשון

אני לא יודעת כלום מהחיים שלי, בדיקת הריון ראשונה ever...

אעשה עוד בדיקה ומקווה לבשורות טובות!

לק"י

אם לא, יש מארז של 5 בדיקות שנקראות "תשובה כנה".
אני קונה אותן במכביפארם, והן זולות בהרבה מהסוגים האחרים.

בשורות טובות!!