מחבקת אותך חזק!!
אני בטוחה שאת אמא מדהימה לשניהם. ובטוחה שה"גדול" יודע הכי טוב בעולם שאת אמא שלו ושאת מכירה אותו הכי טוב שאפשר. זה טבעי לילד לרוץ לסבא סבתא ודודים, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. נורמלי וקורה להרבה אחים שאחרי לידה של אח או אחות הם "כועסים" על האמא ומתרחקים ממנה, אל תקחי את זה קשה ואל תשליכי על העבר. עם הרבה חום, אהבה, צומי וקצת שוחד הוא מהר מאוד ירוץ אליך בחזרה.

הוא שלך, והוא יודע את זה. והוא תמיד ישאר שלך.
וכל הכבוד לך!!!

קודם כל כך לשמוע שאת במקום הרבה יותר טוב היום. אני זוכרת אותך.
לגבי הגדול - הקשר ביניכם הוא הדבר הכי חזק בעולם, והוא יתגבר על כל קושי שהיה. בטוח!
ולגבייך - אולי כדאי ללכת לטיפול? אפילו לכמה מפגשים, שיעזרו לך לאוורר את כל הרגשות האלה?

מרגש כל כך. מזדהה עם כל מילה

התחברתי לכל מילה ומילה כי עברתי משהו ממש דומה בלידה הראשונה.

רק רוצה לומר לך... שהילד הזה הכי מחובר אלי היום. הוא פשוט קשור אליי מאוד.

 

שיודעת לומר טעיתי- ואתקן....

בכלל לא מובן מאליו!

אותך במה שאני עברתי בלידה הראשונה:
נתחיל מהלידה עצמה -
התחיל באישפוז ממושך משבוע 41 בגלל 'פרוטוקול בי"ח'. אומנם היה מיעוט מים אבל לא טרחו לבדוק את זה, רק מידי פעם מוניטור. זה הכל. אז למה אני פה? השתחררתי על דעת עצמי.
לאחר מספר ימים, שבוע 42, התחילו צירים. פתיחה מינימלית, מים מקוניאליים, אין הרבה התקדמות, יאללה חדר לידה וזירוז.
זירוז כשל, ירידות דופק, ניתוח קיסרי חירום.
בניתוח עצמו תינוק חיוני ובריא לחלוטין. אין זכר ל'מצוקה עוברית'.
אפידורל נכשל באמצע הניתוח, המרדים לא מאמין לי שהתחלתי לחוש בדקירות, זזתי וכמעט קפצתי מהשולחן בצורה בלתי נשלטת, חותכים אותי ואני מרגישה ה-כ-ל.
למרדים לא הייתה ברירה, עבר להרדמה מלאה.

אחרי הלידה -
כאבים איומים. 2 דלקות בפצע ניתוח.
החלמה מאוד קשה. עד היום (שנתיים פלוס אחרי) עדיין יש רגישות במקום הניתוח.

התינוק-
לצד כל הטראומה יש תינוק קטן ומתוק. שלא הרגשתי ביציאתו, במשך חודשים הייתי אומרת לסביבה: אני לא ילדתי אותו, הוא לא שלי.
ממש בהכחשה מלאה.
מיותר לציין שלקח לי חודשים להתחבר אליו. זה לא היה פשוט, ממש לא הגיע מובן מעליו.
המשפחה תומכת ועוזרת, אבל אני הייתי מנותקת לחלוטין מהילד.

היום-
אני מחוברת אליו בצורה בלתי רגילה. הוא לא רק הילד שלי אלא חלק ממני, חלק בלתי נפרד.
זה לקח קצת זמן, הטראומה מהלידה השפיעה רבות על הקשר, אבל אחרי שנתיים פלוס מינוס הצלחתי להרגיש שאהבה שלי אליו לא תלויה או מושפעת מאופן הלידה והתקופה שלאחריה.
עכשיו, בהריון מתקדם, צפים ועולים בי חששות לקראת הבאות. וזה מעלה מהתהום את התחושות שהיו לי בלידה הקודמת, בהתחלה הרגשתי שזה משפיע מעט על הקשר שלי עם בני, אבל לאחר מספר ימים הבנתי שהבן שלי צרים אותי, אני אמא שלו, אין לו אמא אחרת. אני היצור היחיד שיכול לתת לו את האמהות הזאת, את האהבה ללא תנאי, את התחושה הזאת ש'אתה האור של חיי, איך חייתי בלעדיך..'. זו תחושה שאף אחת אחרת לא מרגישה ולא יכולה לתווך לילד.

וגם את-
אולי התקופה הנוכחית מעלה בך תחושות קשות וזה קצת משפיע על הקשר בניכם. אבל דעי לך שבפנים בפנים, הילד שלך רוצה אך ורק אותך!
הוא בטח מתוסכל ועצבני מכל המצב. הוא הפך להיות מנסיך הבית (במיוחד אם היה נכד ראשון) לעדיפות מספר 2. הוא פשוט מחפש את מקומו הטבעי החדש, לפעמים זה אצל הדודה או הסבתא שפנויים אך ורק אליו ולא לתינוק נוסף. ולפעמים הוא פשוט כועס, ובצדק. הוא ילמד לאט לאט שהוא לא מקום מספר 1 בעולם, יש עוד אנשים שצריכים אותך, את לא בלעדית שלו.
אבל, תדעי לך שהקושי שלו לא מגיע כי הוא לא מחובר אליך, להפך, הוא כל כך מחובר ואוהב וצריך אותך, שהמעבר הזה, בין ילד יחיד לבכור, קשה עבורו.

וסליחה שאני אומרת-
את לא טעית!
קיבלת את ההחלטות הנכונות עבורך בתקופת זמן בו את היית.
נכון שאפשר להסתכל אחורה ולהגיד: הפעם אני אתנהג אחרת. כי יש לי יותר ידע ויכולת.
אבל זה לא בהכרח מעיד שההחלטות שקיבלת בעבר היו שגויות לאותו רגע.
בעבר את הכילים לקבל את ההחלטה הזאת (ידע, ניסיון בגידול תינוק, לידה ראשונה לעומת שניה) , ולכן ההחלטה שקיבלת בעבר לא הייתה מוטעת אלא שונה.
היה עוזר לך להתיש את עצמך ולהתעקש ללכת נגד הזרם? להתנגד לסביבה?
יכול להיות שהסביבה בה היית לאחר הלידה לא הייתה אידיאלית. הגיוני. אנחנו לא חיים בעולם אוטופי.
הייתה לך התמודדות לא פשוטה רגע אחרי לידה ראשונה וילד ראשון. ואת עשית הכל, הכל, בשביל הילד ובשביל הבריאות הפיזית ונפשית שלך.
אל תחשבי לרגע שהילד לא אוהב אותך וכועס כל ההחלטות שלך בעבר.

לגבי המשפט:" לא הייתי אמא לביאה"
בואי, מותק, בקושי ידעת אז להיות אמא. רק התחלת ללמוד. ועוד את מצפה מעצמך להיות 'אמא לביאה'!?
זה מגיע עם הזמן, עם הניסיון, ועם הכרת הילד.
לא הייתי מצפה מאמא טרייה לדעת איך להיות אסרטיבית על היום הראשון. זה עיניין של זמן, ניסוי וטעייה.

היה חשוב לי לשתף דווקא בפורום הפתוח מ2 סיבות:
1. החרדות/חששות סביב גידול ילדים הוא טבעי, כלומר, כל הורה בשלב כלשהו יחווה איזשהו חשש או אפילו רגשות אשם כלפי הילד שלו.
זה אומנם מתבטא בצורה אחרת אצל כל הורה, אבל זה קיים.
האם החששות נכונים? האם בהכרח קיבלנו החלטה שגויה שהרעה עם הילד? לא.
זה רק אומר שהפכנו ממבוגרים להורים.
הפרפר הזה בבטן שאומר: חבל שלא עשיתי אחרת.. קיים אצל כולנו. (כל אחד מתמודד עם הפרפר הזה אחרת, אבל הוא קיים).

2. חוויה טראומטית או קשה סביב לידה זה דבר נפוץ- אומנם בעבר פחות דיברו על הנושא אבל הוא חי וקיים.
את לא היחידה, יש עוד כמוך, ויש מקומות שיכולים לעזור.
ייתכן וחווית ארוע קשה סביב ההריון/לידה של הילד. אומנם זה לא משפיע על האהבה של הילד אליך, אבל ייתכן וזה מקשה אליך באופן אישי. המלצה חמה - פשוט ללכת להיבדק. אולי לעבור עיבוד לידה או פגישת ייעוץ חד פעמית כדי לבדוק מה קרה באותה תקופה, אולי ארע משהו חריג (מעבר לעובדה שתלשו ממך את הילד שלך דקה אחרי שילדת אותו..) וזה עולה סביב ארוע לידה נוסף.
מקסימום תעשי פגישה אחת - אם לא מתאים או את מרגישה שזה מיותר - ממשיכים הלאה בחיים. לא קרה כלום.
אני אומרת לך את זה בגלל שאני אישית לא ידעתי על האופציה הזאת (מרפאות חווה), ופיספסתי את ההזדמנות ללכת לטפל בבעיה שאני עדיין מתמודדת איתה היום. יש מרפאות המיועדות באופן ספציפי לנשים סביב קשיי פוריות, הריון, לידה ולאחר לידה. אפשר להגיע אליהם במסגרת טיפול עד שנה לאחר לידה.

בהצלחה!

אני חושבת שזה מדהים שאת מצליחה הפעם לעמוד על מי ומה שאת ולפעול אחרת. ואת ממש מודעת לעצמך ובטוחה בעצמך ועברת תהליך מאוד עמוק ואמיתי.
אני חושבת שאסור לך לשפוט את עצמך בחומרה על מה שהיה עם הגדול. היית בהלם של תחילת ההורות ולא כזה פשוט לדעת ולדייק מה נכון ולהקשיב לקול הפנימי. אין לך שום שום אשמה. מה שכן, אם את מרגישה שזה עד היום פוגע לך בקשר עם הילד אז אולי כן כדאי לגשת לטיפול כדי לשחרר את זה ולבנות את הקשר איתו ממקום נקי. כי מה שהיה היה אבל לבניית הקשר יש משמעות לכל החיים שווה להשקיע בזה. לא הרגע. כשתתאוששי מהלידה. ממש כדאי.
לא הייתי נלחצת שהוא עכשיו קצת עושה לך דווקא. הרבה קטנים מגיבים כך אחרי שנולד אח חדש. זה בסדר. הוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו. תנסי לתת את הקטנה לבעלך לחצי שעה ביום ולשחק רק איתו. זה יעשה פלאים.
ובקשר למשפחה הזו- נראה לי פעם בחודש ככה ולא יותר. תשמרי עליכם. אתם הכי חשובים.

התאוששות קלה ומהירה וגידול מלא בנחת!!! 

רק נחת ובריאות @רוני_רון

התאוששות מהירה והרבה נחת

שתגדלו אותו בנחת ושמחה

ואני רואה שזה דברים פחות פרקטיים. מחפשת ממש משהו ללמוד, ולא סתם.ךהרחיב אופקים )למרות שזה נחמד. אבל פשוט לא כרגע..(

אנגלית פחות אבל אנסה את השני

היה שינוי והיינו מאוד מרוצים. אבל כרגע פחות טוב... מאמינה שטיפול זה לא קסם לכל החיים בסוף..

עלית על טיפול?

חובה!

מה עזר לך? חייב להפסיק?

אז מה השיטה שלכן?

אבל אני כבר מתגעגעת לנוף המהמם שפעם ראו מהחלון שלי

אולי הוא מנקה אבל משאיר סימנים של עיגולים על כל החלון

ואם יש לך שמן אתרי הדס ולבנדר אפשר לערבב עם. שחת החתלה ולמרוח, זה גם עוזר

או שהניסיון שלכם אתם לא ממליצות?

אני שמה כמות גדולה של משחת החתלה בפי הטבעת כדי שלא יצאו (זה אמור לשבור את מעגל ההדבקה) וזה עזר לקצת זמן. בסוף איכשהו הגעתי לורמוקס, גם אם לא בהתחלה... (בדיוק שבוע שעבר הוצאתי אחת ושמתי משחה כמה ימים ויש שקט - נקווה שימשיך כך חח).

המשחת החתלה אמורה להיות על העור, והשמנים חודרים את העור ומגיעים לדם, ואז החומרים שבמשחה הלא טבעית אם מערבבים נכנסים גם..