פורום הריון ולידה (עמוד 1674)

גם תנסי להשיג סוכריות ג'ינג'ר יש את זה בכל חנות טבע,

זה אמור המון להקל.

קודם כל אני כאן כדי לומר שזה יכול לעבור עם השנים

ומה שעשינו פעם... גם פחתתי פה שרשורים
ועצות שעזרו לי זה לא לאכול לפני הנסיעה, להושיב באמצע הרכב שהיא תסתכל קדימה ולא לצדדים, היא כבר גדולה יחסית אז שתחזיק שקית הקאות ביד... אה ואנחנו שמנו כל נסיעה סינר ולא הלבשנו את הבגד העליון היפה אלא רק חולצה רגילה והיינו מחליפים כשהיינו מגיעים....

או טרבאמין. אותו דבר. תתייעצי עם הרופא האם מותר לתת בגיל הזה והמינון הנכון.

יש צמידים מיוחדים שניתן לקנות בסופר פארם. הם מיועדים למנוע בחילות ע"י שימוש בנקודות לחיצה בכף היד. מאוד עוזר. מניסיון רב שנים של בחילות והקאות בנסיעות, טיסות והריונות.

אם אפשר - לקרב אותה לנהג. כלומר, אם אתם נוסעים באוטובוס תנסו למקם אותה במושב הכי קרוב לנהג, המושבים הללו פחות סובלים מטילטול במהלך הנסיעה ומפחית את ההרגשה הרעה.

לתת לה לשתות מים פושרים או קרים, בשלוקים. לא לתת ארוחה מלאה עד שעה לפני הנסיעה ובמהלכה. אפשר לתת אוכל פשוט כמו קרקרים או נשנוש קל. אבל לא ארוחה כבדה כמו לחם שמכביד על הקיבה.

בהצלחה!
אתגר מאוד לא פשוט. אני אישית חיה עם זה מגיל ילדות. מאז שאני זוכרת את עצמי ועד היום אני סובלת מבחילות בנסיעה. ב"ה עם השנים למדתי להתמודד עם זה ואף להפחית את התחושה באופן כללי.
אני מצאתי מנוחה בדמות הרכבת. היא נוסעת יחסית מהר וחלק. כמה שפחות תנודות במהלך הנסיעה עשה הבדל עצום בתחושה.

במושב האמצעי ותלמדי אותה להסתכל בחלון הקדמי על הנסיעה.
שתחזיק שקית הקאה.
ההקאה מקלה הסופו של דבר אז לדעתי לא כדאי למנוע ממש אוכל לפני הנסיעה כי אז היא נשארצ עם בחילה ורצון להקיא בלי שמשהו יוצא שזה לפעמים יותר גרוע. אבל כן משהו קל להמנע מארוחה כבדה ולא לחם.

אני באמת משתדלת שהיא לא תאכל בשעה שלפני הנסיעה.
לימון וסינר זה רעיון ..(אני תמיד מלבישה אותה את הבגדים הפשוטים בנסיעה..)
וגם הסוכריות האלה ננסה לקנות.. ולהושיב באמצע...

תקני כסא בטיחות טוב ממש . ואמור להיות בסדר..

שמותר להושיב ילד בן שלוש מקדימה.
מקדימה מותר לשים ילד רק נגד כיוון הנסיעה, וזה לא אפשרי עם ילד בן שלוש

יותר בחילה .

רק לבטל כריות אויר.
וכמובן לקחת בחשבון שזה המקום הכי פגיע ברכב לכן לא מומלץ.

לא עזר לנו שום דבר מיוחד, פשוט לימדנו אותה להקיא לתוך השקית ולא על עצמה או על הרכב...
לאט לאט זה השתפר.
אפשר לנסות לימון, תפוח, קרקר יבש

לפעמים השקית לא עוזרת אז קניתי קערה גדולה ( כזה שמכינים בו חלות) עוטפים אותה בשקית זבל ואז הילד מחזיק את הקערה .. לא משנה לאיזה כיוון יצא הקיא הילד לא מתלכלך! הציל אותנו מאד! אמנם לא עוזר למנוע את הקיא אבל לפחות לא מתלכלכים....

כי לגבי זה שהיא תחזיק את השקית היא לא כ"כ זורמת ומסכימה... אז אני מנסה תמיד להסתובב אליה כזה
ונשבר לי הגב/;
אבל קערה זה רעיון

מגביר את הבחילות פי 2

גם לנו יש ילד כזה, וגם אני כזאת... הטיפים שלי הם בעיקר להחזיק שקית ולהתאמן על שליפה זריזה. לא יודעת איך למנוע את זה...

אנחנו קנינו דרך הקופה, אחרי המלצה של חברה
הוריד את כמות ההקאות ממש.

בנוסף- כמו שהמליצו פה כבר לפני על הפחתה של האוכל לפני הנסיעה, להסתכל על הדרך, לאוורר את הרכב

לא לתת לה לאכול זמן רב(שעתיים/3) לפני הנסיעה. כמה שיותר למשוך ולפעמים זה עוזר..

לימון .

נוסעים בחמישי בלילה במקום בשישי בצהריים, כדי שכמה שיותר מהר תירדם ותעביר את רוב הנסיעה בשינה. יש לרוב הקאה אחת בהתחלה... אבל בסך הכל עדיף מלהתענות נסיעה שלמה.

מכירה שמאוד עוזר מיץ לימון

וגם להקפיד לא לשתות ולאכול סמוך לנסיעה

כרגע את סטודנטית, מתעסקת בעיקר בלימודים.

לאן מתרוצצים ומה מספיקים?
אצלנו מטלות הבית כולם על בעלי חוץ מלהכין אוכל בקטנה לשבת וכביסות שזה אני. להביא את התינוק למטפלת ולהחזיר, קניות, ניקיון, סדר, שטיפת כלים- בעלי.

יש לנו ילד אחד והוא הרבה מהזמן עם בייביסיטר. מה לעשות.
אי אפשר להספיק הכל.

עוד נקודה
אני חושבת שאי אפשר להיות 100% בהכל.
תחלקי כמה אחוזים את מקציבה לכל דבר.
כמה ללימודים( הכוונה לאיזה ציון את שואפת, כמות נוכחות וכו'..)
כמה למטלות הבית
כמה לזוגיות
כמה להורות
כמה להורים ולמשפחה
כמה לחברות
זהו, אי אפשר להיות מושלמת בהכל.

אני ככ מרגישה לא נעים מבעלי. רציתי להיות האישה המושלמת שעושה הכל. אבל לא..
אבל אני פשוט קורסת.
לומדת ועובדת ובעיקר עם התינוקת. פשוט מתמוטטת .

מזדהה עם הרצון להיות האישה המושלמת, וכיף לשמוע שאני לא היחידה!

אשה מושלמת היא אשה שמחה, שעושה דברים שעושים לה טוב ודואגת לעצמה.

אשה שעושה הכל היא אשה קורסת. אשה מסכנה.
אתם שניכם אחראיים על הבית, למה הכל צריך ליפול על האשה? למה הבעל ישב רגל על רגל והאשה תנקה, תבשל, תסדר, תעשה כביסות וכו'..?
כנל בגידול וטיפול בילדים.
אני בגישה של להתחלק חצי חצי. גם במטלות וגם בטיפול בילדים. אצלנו כל פעם מישהו אחר מחליף טיטול, פעם הוא פעם אני.
אז נכון שיש משימות שהם יותר תפקיד שלו, ויש משימות שהם יותר תפקיד שלי, אבל בגדול החלוקה שוויונית.
ולא אני לא פמיניסטית, זה יותר בקטע של שותפות ולא שיוויון.


לגבייך
את אמרת פה כמה דברים מפוצצים וגדולים
*לומדת*
*עובדת*
*בעיקר עם התינוקת*
וואוו
רק על זה מגיע לך מדליה. זה המון המון המון.
זה מראה שיש לך יכולת גבוהה של שילוב דברים במקביל.

אין סיבה להתמוטט
להעביר אחריות לבעל, ואם לא- בייביסיטר ומנקה קבועה. פשוט וקל.

ממש לא מרגישה שיש שיוון אצלנו.
זה שכל הבית ׳נופל׳ על בעלי, קשה לי . כי החלום היה להיות האישה שעושה הכל והבעל יושב ללמוד .
אבל פשוט אני רואה שזה לא ריאלי..

אם הבעל לומד, זה אומר שעול הפרנסה עלייך, או לפחות רובו. ובשביל לפרנס כפול שתיים את צריכה ללמוד תואר שיפתח לך דלתות לעבודה עם משכורת טובה.
לכן, אין ברירה, גם הבעל צריך לקחת חלק.

בחלום שלך
את עושה הכל
אחראית על הכל
דואגת להכל
והוא רק 'נהנה' מהחיים.
הוא בחר להתחתן!
משמע לקח על עצמו עול פרנסה ועול בית.
אתם החלטתם שהוא ילמד ואת תפרנסי וזה בסדר גמור, אבל הוא צריך לתת את חלקו בשביל שבאמת תוכלי לפרנס ולא לקרוס.
כנל בית. זה שותפות. לא כל אחד חי לעצמו.
הטיפול בתינוקת- את לא הבאת אותה לבד, את הבאת אותה- איתו!! לכן, זה גם תפקידו לדאוג ולטפל בה.
יותר מזה, כתוב במשנה חובות האב על הבן ויש רשימה מה האבא צריך לספק ולתת לילדים.

למה האידיאל שלך הוא להיות אשה שעושה הכל?
איך זה אפשרי?

כשהוא היה בישיבה ממש לא היה לי רבע מצפון על ההשתתפות שלו בבית.
אבל תגובה מהמהמת את צודקת ככ .
אני חושבת שזה בעיקר בגלל החינוך שגדלתי עליו. כאילו העיקר שהבעל ילמד וזהו.
אבל את צודקת , באמת אני לא כאן רק לאפשר לו ללמוד. אני אשתו..
תודה ❤️

כל תקופה וסדרי העדיפויות שלה!
תקופת מבחנים לא היה בית לא היתה זוגיות וגם את הילדה לא ממש ראיתי.
עכשיו חופש חנוכה למרות שיש מטלות ללימודים הם מחכות בסבלנות חוץ מאלו שלא סובלות דיחוי
מורידים סטנדרטים איפה שצריך לפי העניין

גם מישהי שנראית לך ככה- לדעתה היא לא תספיק את החלונות או את המסילה של החלונות, ולא תספיק למיין בגדים לפי צבעים או לנקות את המקרר כל שבוע.
תמיד יהיה משהו שלא נספיק.
לי אישית המעבר מבלי ילדים לילדה אחת היה הרבה יותר קשה ממעבר ל2 או 3 ילדים ועובדה, לפעמים עבודה ולימודים.
עושים מה שצריך
מצויין שאת נחה וחולמת!
עם הזמן נכנסים לרוטינה, ולא ממש לא תמיד הכל מושלם.
כשיש ילדים גדולים יותר הם עוזרים. זה עדיין לא קל אבל הם עוזרים.
ולימודים זה שואב ממש כי את משקיעה בזה מסביב לשעון. חלק מהעבודות גם ככה אבל בלימודים יש מלא מטלות כל הזמן...

זה סטנדרט שמשתנה מאחת לאחרת, ומן הסתם מתעדפים ועושים רק מה שהכי חשוב לנו

הפסקות?
כמה זמן לקח להסתדר?

הרצויה , נראה לי 6 טיפות..
יכול להיות שהיו כמה ימים נגיד של 2 טיפות ואז כמה ימים של 3 ולא כל יום להוסיף טיפה

אני יודעת שההנחיה היא לתת לכל התינוקות ברזל, אבל אני לא חושבת שזה נכון לעשות את זה בלי לבדוק קודם שיש חוסר. (אצלי אולי רק לילדה אחת היה מחסור בברזל כתינוקת. וגם אצלה לא הקפדנו מאוד על ברזל כי הייתה לה עצירות נוראית...)

מתחילים לרצות ברגע שמרגישים שהזמן אוזל

מגיל חצי שנה 6 טיפות

אמנם יקר
אבל בחיים בחיים לא עשה לנו עצירות

כן. יכול להיות דימום הסתגלות. לא חויתי בעצמי אז לא יודעת להגיד מעבר.

את יכולה לחבר טבעות על דעת עצמך. אבל אני חושבת שממליצים בפעם הראשונה לא לחבר.

את יכולה לחבר טבעות, קחי בחשבון שזה לא תמיד מצליח מבחינת הכתמות ודחיית מחזור, ז"א שיכול להופיע מחזור באמצע החיבור.

אז בעצם אפשר לקבל מחזור עם הטבעת? אני לא הכנסתי אותה ביום הראשון למחזור אלא בשבעה נקיים..

כי לא בטוח שזה הצליח לעצור את הביוץ (חיכיתם שבוע/שבועיים מה שכתוב? כי בתקופה הזו בכלל לא מוגנים בייחוד בסיטואציה שלך) ואז זה משפיע על הגוף קצת אחרת כי יש הורמונים טבעיים אחרים מאשר בתחילת מחזור
(אחרי הזמן שכתוב בעלון את מוגנת לא משנה מתי הכנסת אבל אולי הגוף מגיב)

אפשר לחבר טבעות על דעת עצמך. ההמלצה בפעם הראשונה היא לא לחבר. אחרי ההפסקה הראשונה תכניסי שוב אחרי שבוע בדיוק ואז תנסי לחבר.

יכול להיות שמתישהו יתפתח דימום למרות הטבעת לא כל אחת מצליחה לחבר אבל את יכולה לנסות לחבר כמה טבעות שבא לך עד שתחליטי לעשות הפסקה או שתרגישי שאת מרגישה צורך בהפסקה (תופעות לוואי מתחזקות או דימומים)

אני אחרי לידה והרופאה באולטראסאונד אמרה שהרחם לא נראה במצב של כניסה להריון אז זה בסדר להכניס באותו יום..
בגלל זה אני שואלת אם זה יכול להיות לקבל מחזור עם טבעת או שכשהיא בפנים זה לא הגיוני לקבל מחזור..

וחיברתי טבעות אז היו הכתמות בלתי פוסקות בחיבור ובד"כ אחרי שבוע הייתי מתייאשת ומוציאה ואז היה מגיע המחזור, לא יצא לי להגיע למחזור ממש עם הטבעת בפנים אבל אולי אם הייתי מחכה זה היה קורה.

אבל הגיוני שיהיו דימומים שלא פוסקים עד שמוציאים.
יש לך עוד שבוע, אם את מצליחה לשרוד בלי להאסר נראה לי כדאי לחכות ולהוציא בזמן הרגיל בשביל לסיים עם ההסתגלות.

בתקווה שבפעם הבאה יעבור חלק
לפעמים כשמחברים יש דימום קל יום יומיים שאחר כך עובר.אז לא בהכרח על כל דימום צריך להוציא רק אם הוא מתחזק או נמשך

אני מכניסה את הנוברינג ביום הראשון של ה7 נקיים.
גם אם המחזור מתארך קצת אני מחכה עד ל7 נקיים למרות שעבר שבוע מההוצאה.
אני עושה משהו לא תקין?

לא יודעת להגיד אם לא תקין,אבל אם פספסת את ההחזרה ביום יש שבוע שאת לא מוגנת. לא ככ רלוונטי אם הכנסת בדיוק לפני הספירה, כי זה שבוע חופף.
אצלי ראיתי כשהייתי עם נובהרינג שגם הגעתי להפסק מוקדם יותר, כאילו הוא חיסל את כל השאריות של הכתמים שיש לי בסוף, וגם עזר לי להשאיר את ההכנסה וההוצאה ביום קבוע שהיה לי נח (גם לזכור להוציא/להחליף כשחיברתי טבעות, וגם לתזמן את המחזור/המקוה על הימים הנוחים בשבוע)

לפותחת- הפסקה של יותר משבוע משאירה אותך לא מוגנת (לא זוכרת אם זה שבוע או שבועיים אבל אם זה שבוע אז מבחינה זו לא אכפת לך כי זה בכ"מ שבעה נקיים)

אבל גם יכולה ליצור שיבוש, אם אכן יתרחש ביוץ יהיה לך קשה יותר לחבר טבעות אח"כ ועלולים להיות דימומים. אם עובד לך חלק אז סבבה אבל אם לא אז יכול להיות שזה הסיבה

אין בעיה לשים לפני הפסק ופשוט להוציא בהפסק ובדיקה ראשונה ואחרי זה לשטוף טיפה ולהחזיר
(להוציא ולשטוף מיד בלי להסתכל כדי לא להסתכן לראות שם דם אם זה אחרי ההפסק)

איך אתם נוהגות עם נובהרינג?
מתי מכניסות ומתי מוציאות.?
חשבתי שלשומרות טהרה זה קצת אחרת.
שמכניסים ביום של ההפסק .

תהיה שבוע בדיוק או פחות אבל לא יותר
זה אומר שתמיד מכניסים את הטבעת באותו יום בשבוע שהוצאת אותה ואותה שעה פחות או יותר או מוקדם יותר, אחרת ההגנה נפגעת.
תוך כדי השימוש הרציף אפשר להוציא את הטבעת ולהחזיר לטווח של עד שלוש שעות, ככה שאם את צריכה לעשות הפסק טהרה או בדיקות או לטבול את יכולה להוציא אותה לעשות את הבדיקה, לשטוף את הטבעת במים פושרים ולהחזיר.

אני לגמרי זורמת עם התינוק בגיל הזה.

לקח כמעט חמישה חודשים עד שהסכים לקחת
תנסי להשכיב על הצד אולי. אצלי זה היה עובד.
הנענועים מזכירים להם את התחושה בבטן, היא עוד ממש פיצית

אחפש לך את ההודעה שרשמתי פה בעבר

בעיקרון זה תחום מאוד רחב
אם יש לך פייסבוק ממליצה על הקבוצה חיבוק הבד יש שם המון מידע ועזרה
יש מנשאים פיזיולוגיים ולא פיזיולוגיים, ממה שהבנתי דווקא המנשאים הכי פופולאריים לא פיזיולוגיים ולא תומכים בתנוחה טבעית של התינוק.
לגבי מנשאי בד יש מנשא בד גמיש ומנשא בד ארוג לא נמתח. הגמיש מתאים בדרך כלל רק למשקלים נמוכים וטוב רק לחודשים הראשונים, הארוג יכול לשאת משקלים כבדים ואפשר להשתמש בו גם בגילאים גדולים.
עוד משהו שצריך לקחת בחשבון שלא תמיד מה שמתאים ונח לאחת ולתינוק שלה יתאים גם לך ולכן כדאי למדוד את המנשא עם התינוק ולראות שהוא מתאים לך.
מה שאני חושבת לעשות זה לקנות מנשא בד נמתח פשוט לחודשיים הראשונים ואח"כ לחפש מנשא מתאים לטווח הארוך עם יועצת מנשאים.

והלוואי שזה כלום! לא חסרים סיפורים על הריונות עם דימומים שנגמרו בתינוקות בריאים ושלמים..

כמובן להיבדק לוודא מה המצב
ולנוח כמה שאת יכולה. זה הדבר העיקרי שאת יכולה לעשות עכשיו חוץ מלהתפלל כמובן

בשורות טובות!

יש מלא הריונות שמתחילים ככה בעה הכל יהיה תקין ויהיה לך הריון בריא תקין ומשעמם בידיים מלאות בעה!!

בשביל החודשים הראשונים.
ואחר כך מעבירה למיטה.
היתרון המשמעותי בעריסה הוא שהיא גבוהה וכך הגישה לתינוק נוחה יותר. במיטה התינוק למטה.
בנוסף, עריסה קטנה יותר ונכנסת בחדר ההורים, מיטה לא נכנסת לי לחדר.

מנמיכים ככל שהילד גודל.

חושבת שעיקר העניין של עריסה זה פשוט הגודל הקטן שלה, שמאפשר לשים בחדר ההורים בנוחות. ובנוסף יש תינוקות שרגועים יותר במקום קטן בהתחלה.

חושבת שאם יש מקום נוח למיטת תינוק, הייתי הולכת על מיטת תינוק מההתחלה וזהו

אני אוהבת שהתינוק ישן בעריסה קטנה ולא במיטה שענקית לעומתו.

עם כל התינוקות תמיד השאלנו עריסה מיד שרה לחודשים הראשונים. בעיקרון הם נותנים לחצי שנה, אבל עם תינוקות גדולים לא בטוח שיתאים עד הגיל הזה. בעיקרון אין בעיה להשתמש במיטת תינוק, פשוט זה נורא גדול בשביל ניו בורן. דוקא אם אין לך הרבה מקום עריסה יכולה להיות לך טובה. 

לפחות לא מהניסיון שלי... בעלי פשוט ניגש לשם בזמן שהייתי מאושפזת אחרי הלידה והשאיל. לא נתקלנו במצב שלא היה במלאי. אבל ליתר ביטחון אולי כדאי לברר בסניף במקום בו את גרה.

לק"י

ואצלינו היא משמשת עד גיל שנה וחצי בערך.
קצת צפוף אולי, אבל בלאו הכי ישנים לידי חלק מהלילה.
ומיטת תינוק בחדר שלנו זה קצת צפוף.

ומשם כמעט ישר למיטה רגילה (הגדולים ישנו זמן קצר במיטת תינוק. הקטנה תעבור ישר למיטה רגילה כפי הנראה).

עולה בערך 270 שח , 

לא יוצא יותר יקר ,כי ביד שרה משלמים סכום כלשהו, ובמילא לגיל חצי שנה תקנו משהו.

לא תופס הרבה מקום, ומשתמשים בה בערך עד גיל שנתיים (תלוי בגובה התינוק )

עריסת מטר מתאימה עד גיל שנתיים-3.

לק"י

אבל ישנו חלק מהלילה לידי במיטה.

אבל עריסה רגילה לא מתאימה לדעתי עד גיל שנתיים.

אצלנו גבוהים, אז קנינו גם לול פלסטיק ומשחקים בין הלול והעריסה (זה הכיף שזה מתקפל) בלול יש להם יותר מקום לשחק .

אבל כשמתארחים - ישנים בנחת גם בגיל שנתיים ++

לק"י

ליפול אי אפשר.
לטפס- תלוי בילד.

וכמה חודשים
ואז ישר למיטת מעבר.
באורך היה לה עוד מקום, ולא הפריע לה ההתחככות בדפנות בלילה (להפך, נראה שאהבה את זה).
אזנרק שתדעי שזו גם אפשרות...

הספיק אצלנו עד גיל 5 חודשים ככה..
ומנצלת על הדרך.. מאד יעזור לי אם מישהי שיש לה את העריסה יכולה למדוד את המידות שלה (אורך ורוחב) ולכתוב לי. רוצה לבדוק אם תתאים לחדר השינה שיש לנו עכשיו.

יחד עם המסגרת זה 90*54, וקחי בחשבון שהרגליים קצת בולטות לצדדים כמה סנטימטרים.

שכרה*

מבינה שתינוקות לא ישנים עם כרית
אז קונים מצעים מיוחדים לעריסה?

בגלל שהיא קטנה במיוחד, לא קשור לכרית או לא...

זה היה בשבילנו מעולה!!!!

עריסה מאד יפה ונוחה

מתאימה בעקרון עד שהתינוק מתחיל להתהפך.

הם משאילים ל3 חודשים כמדומני

אני השתמשתי בה יותר זמן- עד שהתיישבו. כי לא היה לי כ"כ מקום בחדר שינה ל2 עריסות גדולות יותר

הם נתנו לנו אישור מיוחד להארכה כי זה היה תאומות

זה בחינם- צריך להביא נראה לי צ'ק פיקדון.

 

להזדהות עם זה שלהיות נשואה לסטודנט זה לא קל.....

עוד כמה זמן נשאר לו לסיים?

באותה הסירה רק שאני בלימודים שונים וגם לוקחת דברים בפרופורציה אחרת ממנו..

אין סיכוי שהוא יקפיא הוא רק שנה א' ובכלל לא נראה לי שהוא יסכים אי פעם לעצור אלא אם כן חס וחלילה יקרה משהו...

יש תקופות בחיים יותר לחוצות בפרנסה או ילדים או מצב רפואי וכיו''ב, וזה עמוס וקשה ומרגישים שזה יותר מדי כבר...
יש אפשרות שיקפיא את הלימודים לסמסטר אחד כדי שיהיה לכם זמן לנשום?

את צריכה גם למצוא תחביבים, זה קשה בכל פעם מחדש לגלות שהבעל לא מתענין בשיחות כפי/במידה שאנו מעונינות לשוחח איתו, וזה שוני בין גבר לאישה - פעם זה תירוץ של הלימודים, ופעם אחרת זה תירוץ אחר- אל תצפי שכשיסתיימו הלימודים הוא יתיייס אליך הרבה יותר..... , הם פשוט לא מתענינים בנושאים שאנו מתענינות בהם - הם מסוגלים קצת להקשיב, אבל באיזשהוא שלב נמאס להם... זו נקודה כואבת אצלי לפחות
אבל למדתי שאין לזה פתרון, וכנראה שבעל ואישה לא ממש נועדו להיות כל הזמן אחד עם השני (כלומר 24/7) כפי שחלמתי תמיד
אין לי פתרון, פשוט מבינה אותך וזה באמת לא פשוט שהוא לא שותף איתך בחיים - עזרה טכנית, נפשית, חברית ובכל התחומים, הלוואי שיכלתי לעזור לך

ית, ויש לנו ילד ויש לי בית שרק אני אחראית על העבודות בו - לא משמעם לי 

אבל הזוגיות הזאת חשובה לי , התבנית המשפחתית חשובה לי 

והנה עכשיו הוא בא וניסינו לדבר וזה שוב התפוצץ

"אבל ישבנו השבוע ערב אחד..." הוא לא מבין שזה לא ה-לסמן וי אלא תחושה כללית של משהו שמתפורר פה. חוסר פניות וטוטאליות מוחלטת לעיסוקים שלו.

אני כל כך כועסת על ההורים שלו, רק בגלל שהם חינכו אותו להיות כזה פרפקציוניסט אנחנו ככה.

והוא צודק גם בגלל שהעבודה שלו בשעות לא שגרתיות אז השיעורי בית עולים על גתודיהם והגענו לחופש שהוא לא חופשי בכלל.

אבל בגלל השאיפה שלו למצוינות והרצון להצליח לקבל 100 הכל יוצא מפרופורציה והלימודים הם בראש סדר העדיפויות

שלפעמים אנשים כאלה עם שאיפה למושלמות ממש לא שולטים בזה וזה גדול עליהם..

אני מודה להורים שלי שחינכו אותי כך, כי רק כך הגעתי למקומות ולהישגים מקצועיים מאוד מרשימים.
אני יכולה להגיד לך שמאוד מאוד קשה לי לא להיות 100 בהכל.
אני חושבת ששיחה עם בעלך ולנסות למצוא זמן כלשהו (שבת? החל משעה מסויימת בכל יום) שאותו הוא יקדיש למשפחה יכול בהחלט לעזור, גם אם זה יהיה מלאכותי, זה יתן את המענה של הקדשת תשומת הלב לדברים אחרים חוץ מהלימודים.
תנסי להגיע ממקום שאת מבינה אותו ומכבדת את הרצון שלו להצליח ולא בגישה של- למה אתה חייב להיות כזה פרפרקציוניסט, תחפף קצת (כי נגיד אותי זה מעצבן שבעלי אומר לי את זה ורק גורם לי להיפך).
מעבר לכך, אם הוא לומד מקצוע שבו ממוצע הציונים חשוב, אז בהחלט חשוב שישקיע עכשיו, הרווח יהיה כולו שלכם אחר כך.
וגם- לרוב השנה הראשונה של התואר היא קשוחה מאוד. יש הרבה קורסי בסיס, המווווון תרגילים, צריך בכלל להתאפס על הרגלי הלמידה שלך. אני מאמינה שזה ילך וישתפר בהמשך. ותזכרי שזה זמני. זה הכי חשוב.

חיבוק גדול. שני סטודנטים בבית יחד עם ילד ועבודה זה ממש להוריד את הכובע. כל הכבוד.

זה מצער להיות עם בעל כזה שלא רואה את הצורך הכל-כך בסיסי ומינימלי שלך - לתבנית משפחתית כמו שכתבת
ברור מעל לכל צל של ספק שהכאב שלך מובן!!!!!! זו הרגשה מאוד מאוד קשה! והלוואי שהוא היה מתייחס אליך יותר!!!!!
אני מנסה לחשוב..... מה את למעשה אמורה לעשות ולהרגיש במצב הלא פשוט הזה שהוא לא רואה את הצורך ה-כה מינימלי שלך לחיי זוגיות ומשפחה תקינים?

נראה לי להבין שלפעמים הבעל רוצה לעסוק בדברים אחרים, ואת לא כל עולמו?
לחפש לעצמך מסגרת יותר חברתית וגם תעסוקה לבד - תחביבים וכן הלאה
זה כואב לגלות את זה, אבל יש להם עוד דברים חוץ מאיתנו בחיים..... אין לי ממש פתרון חוץ מלהשלים עם זה..... כי לדרוש בכח צומי לפעמים משיג רק את התוצאה ההפוכה - שהוא רוצה להתרחק.... ויותר ספייס....
והלימודים הם רק סימפטום לרצון לספייס לדעתי, יכןל להיות שבלי לימודים היה מוצא תעסוקה אחרת בלעדייך.....
אז אל תתלי הכל 'באשמת' הלימודים.... יש גברים שבלי שום 'תירוץ' אין להם סבלנות לדבר עם האישה שלהם, לצערנו...

קודם חיבוק גדול.
זה ממש קשה.

בתור סטודנטית בעצמי לתואר קשה שהרוב בו גברים.
יש מחיר לבחירה להיות סטודנטית ובעלת משפחה תוך כדי. וצריך להיות מודעים לזה.

המשפחה שלי במובן מסוים "נפגעת" מזה, אבל אני משתדלת לעשות את זה בצורה יחסית מאוזנת. בסוף, גם הלימודים שלי נפגעים. ולכן הממוצע שלי נמוך יותר ממה שהיה יכול להיות אם הייתי בלי ילדים.

ואני חושבת שזה משהו לגמרי לגיטימי שאת יכולה לדבר עליו עם בעלך.
בחרת ללמוד מקצוע שאתה אוהב, אני מאוד רוצה שתלמד מה שאתה רוצה. אבל יש לזה מחיר. ומחיר הוא לשני הכיוונים.
כן, גם את מוכנה אולי לקחת על עצמך קצת יותר, בתקופות מבחנים, או בימים ספציפיים במהלך השבוע שבהם הוא לומד. אבל גם הוא חייב לוותר מהצד השני, להבין שאי אפשר להיות 100% בהכל. אי אפשר לקבל 100 בכל המקצועות, בלי שזה יפגע בקשר שלך עם אשתך והמשפחה. פשוט אי אפשר.
חייבים חייבים לעשות סדר עדיפויות, ולפעמים הלימודים יהיו במקום הראשון, אבל לפעמים המשפחה תהיה במקום הראשון.

ואני כותבת לך את זה, כי את אשתו. וזו זכותך המלאה להגיד לו את זה ולשקף לו את המצב.

ואם זה עוזר, תראי לו את ההודעה הזו.
אני לומדת הנדסה, ועד שהבנתי את זה שילמתי מחיר. על הזוגיות שנפגעת, על הילדים שאין פניות אליהם.
וכל עבודה שבעולם, לא שווה את הפגיעה שיכולה להיווצר לשנים, אם משקיעים בלימודים באופן טוטאלי.

ורק לגבי המטלות - זה באמת לוקח שעות. יש תארים שבשביל ללמוד אותם באמת צריך להשקיע 24/7

רק שבאמת אין לו אפילו חצי מ24/7 

בלימודים שלו בערב, העבודה שלו בלילה, בבוקר הוא במלגה 

באמת מצידי שיוותר על המלגה (ואז הוא יגיד לי שאני לא מבינה כלום בהתנהלות הכלכלית שלנו ושאנחנו צריכים את הכסף הזה)
אוף אנחנו כל כך בראש אחר! אני יכולה להשתגע מזה

במהלך השבוע הכל עליי כמו שהבנת מהלוז שלו ,אני לא יכולה לקחת על עצמי יותר ממה שאני לוקחת!

במיוחד שגם אני התחלתי עכשיו עבודה שאני שוקלת להפסיק רק כי אני רואה אתה המצב שהגענו אליו מאז שגם אני לא נמצאת בבית כל הבקרים וכל הצהריים אני עם הקטני ובלילות אני ]שוט מפורקת על הספה.

 

והוא, הוא עובד בשבילנו אי אפשר לבוא אליו בטענות בקטע הזה , באמתבאמת אין לו זמן ואני משתגעת מזה

וכמו שכתבתי אי אפשר לעזוב את העבודה ולא לעבור דירה ולהיות ליד ההורים (לא שזה יעזור במשהו...)
כי הכל פה תלוי אחד בשני -לימודים-עבודה-בית

זה פשוט מבוך שאני מרגישה שנקלעתי אליו 

ואין עם מי לדבר.

מקווה לא להגיע למצב שאני אראה לו את ההודעה הזו.

גם הוא הבעל, את האישה בבית אז אני מניחה שזה קצת שונה , וחוץ מנזה הוא גם גבר , הוא רואה דברים אחרת ויש מצב שההודעה הזאת רק תעצבן אותו ושהוא שוב יבוא ויאשים אותי שהלימודים שלו לא חשובים לי ואני לא רואה אותו

 

יצא לי ארוך ואולי מבולגן אני פשוט ממש בסערת רגשות ואת ממש קלעת לנקודה המורכבת 

אין חצי מ24/7, במיוחד עם זה שהילדים שלי היו חולים בשבועיים האחרונים.

אני לא אומרת שום דבר בשביל להחליש אותך חס וחלילה, או בשביל לגרום לך להיות יותר מתוסכלת.

לימודים זה באמת קשה. על זה אני מסכימה לחלוטין. ובאמת חשוב להשקיע כדי לדעת ולהבין את החומר טוב.
הלימודים גם מאוד מאוד שואבים, אין התחלה ואין סוף. במיוחד אם אלו לימודים שכוללים בתוכם מתמטיקה ופיזיקה או תכנות. צריך באמת שעות של תרגול.

אולי אם תנסי קודם כל להגיע ממקום שמבין אותו תוכלו להצליח לדבר קצת יותר?
להבין שזה אכן עמוס, זה באמת קשה. להכיר בזה שמבחינתו, הוא באמת עושה הכל בשבילכם.

אבל יחד עם זה, שום תואר שבעולם, ושום עבודה שבעולם לא שווה עד כדי כך בשביל להפסיד את המשפחה שלך בשביל זה.
מה שווה לסיים תואר, להיות מהנדס שמרוויח 25,000 בחודש, אבל לגלות שבדרך הלכה גם הזוגיות והילד שלך גדל בלי ששמת לב?

אני לא אומרת את זה כדי לעורר עוד מתח, ואם את חושבת שההודעה רק תכעיס אותו, אל תראי לו אותה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לעורר עוד כעס ותסכול.

אני בעיקר רוצה להגיד, הקשיים הם לגיטימיים, גם מהצד שלך וגם מהצד שלו. זה באמת מאוד קשה.
הדרך היחידה (שאני מכירה) להצליח ולעבור את זה, זה מתוך כבוד אחד לשני. כבוד לבחירות, הערכה אחד של השני, וניסיון להבין מה *באמת* עובר על הצד השני. לא לנסות לפתור את הבעיות מתוך כעס, מתוך ביטחון שאני מבינה הכל והוא לא (וגם להיפך). אלא מתוך רצון אמיתי לשמור על הזוגיות שלנו, על הבית שלנו ומתוך זה גם להצליח להתקדם כל אחד בתחום האישי שלו.
השאלה אם זה משהו שיכול להיות אפשרי מבחינתך?

למי שלא לומד את התחומים האלו קשה להבין את זה שבאמת כל מטלה לוקחת המון זמן.

חברה טובה שהכירה אותי בזמן התואר אמרה לי שאם היא לא הייתה רואה אותי בזמן הלימודים אז היא לא הייתה מצליחה להבין שהחבר שלה באמת רוצה לצאת איתה (כיום בעלה) כי היא היתה חושבת שהוא לא רוצה להיפגש איתה ומתרץ את זה ב'יש לי שיעורי בית'.

חשוב לזכור כמו ש'סליל' רשמה- לעשות סדרי עדיפות. לא בכל מקצוע צריך להשקיע 100 אחוז.. חשוב לסדר לו''ז בצורה נכונה. להוסיף כל יום בלו''ז זמן למשפחה.

לדעתי הסוד בדברים כאלה זה זה לדעת את הדברים מראש.
אני חושבת שיכול להיות שתדברו על זה ואחרי השיחה הוא יתן את אותו זמן בבית. אבל לדוגמא את תדעי באיזה שעות מראש הוא בבית. או שזמן הזה הפלאפון בצד. או אפילו תראי את המאמץ שהוא עושה וזה יספק אותך. ממש חשוב לעשות את התיאום ציפיות. כי תצאי מנקודת הנחה שככה זה יהיה בשלוש וחצי השנים הקרובות. תחשבו ביחד על איך הוא יכול להיות בלימודים כמו שהוא רוצה וגם שאת תצליחי לשמוח ולהיות בזה.


אני ממש רואה שאצלנו אחרי שיחות תיאום ציפיות הדברים מבחינה טכנית יכולים להישאר אותו דבר (בצורה מודעת.. לא כברירת מחדל..) ועדיין שנינו שלמים עם ההחלטה ואף צד לא מרגיש 'מרומה' ואנחנו חיים עם זה בשלום..

בעלי גם צריך להיות 100 אחוז בכל מקום שנמצא... היה לו מילואים ולמרות זאת המשיך את עיסוקיו גם בימים מטורפים אלו ופשוט לא ראינו אותו בתקופה הזו. אבל ידענו שזה המצב ולכן השקענו בשבת לזמנים יותר משפחתיים וגם הוא ניסה יותר לעקל במהלך השבת...
או לנצל את שבת באווירה רגועה ולדבר על המצב שנוצר. נגיד פעם בשבוע ערב ששניכם פנויים אחד לשני, ומשקיעים בו מכל הבחינות..
בהצלחה רבה!!

במיוחד שבהשוואה לאחים שלו, הוא ממש לא שיתף פעולה.
האחות הציעה לי לשים לו מובייל מסתובב לתינוקות בעריסה, וראיתי שהוא כן מסתכל.
וגם היא אמרה לי שעד 4 חודשים זה בסדר, אבל כל הזמן לדבר איתו. לשים לו ספרון או משהו ליצור גירויים.

תקראי כאן
ושלחי גם לחמותך
התפתחות התינוק בגיל חודשיים | מכבי שירותי בריאות

אני לא יודעת לגבי השלבים ההתפתחותיים, אבל כשאני נלחצת ממשהו אני פשוט הולכת לשאול רופא או טיפת חלב או משהו. ברגע שזה מגיע לממש להילחץ זה לא שווה לי את זה, עדיף לי את המאמץ ולקבל תשובה מקצועית.

בכל אופן כבר ענו לך פה שזה עדיין בטווח התקין...כל אחד והקצב שלו❤

עד גיל חודשיים וחצי שלוש. רק ממש בחודשיים וחצי שלוש פתאם חייך... לא שמתי לב שזה בעיה בכלל כי הוא היה הראשון. אז כל דבר אתה בטוח שזה בסדר. אולי בגלל שנולד יחסית מוקדם. כי כל השאר בגיל חודש כבר הגיבו ממש אצלי .. קיצר נראה לי זה הגיוני מה ששיתפת על תינוקך... אם זה קרה לי והיום הילד הלא מגיב מהמם ותקשורתי... וכבר ממש ממש גדול

תודה בנות אתן מרגיעות מאוד.
לדובדובה- התינוק שלי נולד בשבוע 36, אולי באמת יש קשר לעיכוב הזה בהתפחות לא חשבתי על זה בכלל..
הוא גם עדיין לא מחייך, את באמת חושבת שיש קשר לשבוע בו הוא נולד? אני מזה בסרטים הייתי עד עכשיו

שלא חייך עד גיל מאוחר. למזלי הוא היה הבכור אז לא חשבתי שזו בעיה. מגיל שלושה חודשים התפתח במהירות והלך קצת לפני גיל שנה. אבל עד אותו גיל חוץ מלצרוח ולבהות באוויר לא עשה כלום.

לדון על ההבדל, ושאת תשמעי את הזוית שלו לעניין... הוא בטח לא לא אוהב אותך... בטוחה שאחרי שיחה מעומק הלב מצד כל אחד תוכלו למצוא רעיונות למענה לכל צד

אפילו לא זוכרת מה הוא אמר.... אבל עדיין זה פוגע בליבי שהוא פחות מעונין ממני.... כאילו לא כ"כ משנה מה הוא יגיד... מבינה?  

שאיתן אפשר לקשקש כזה בלי פואנטה מאוד עוזר לי
וגם הכתיבה
שיחה עם ה'
אבל עדיין לפעמיים מעמיסה על בעלי😆
אבל זה פחות מבאס אותי כי יש לי עוד על מי להוציא את ה"להט" של הדיבור🙂

זה לא מבאס אותך? זה לא מרגיש לך כאילו יש "פגם" מסוים בזוגיות כזו? את לא מרגישה פחות רצויה או פחות אהובה ככה?

אני תמיד גם מציינת את זה "איך כיף לי לדבר איתך שיחות ארוכות וכו'" "ושזה לא רק על עבודה שלך אלא על דברים יותר עמוקים" כדי לעודד אותו.
אבל מצד שני,כן משתדלת לעשות את ההפרדה שגבר ואישה שונים ויש לנו צרכים שונים. אני לא יכולה לעבור יום בלי להוציא את הדיבור שלי ולו יש תקופות שיותר מתכנס בעצמו ולא פנוי אלי רגשית

מודה לך יקרה

בטוחה שהרבה בנות הזדהו

תודה שהארת לי שזה בגלל שהוא גבר ואני אישה.

משתפת בדברים שאני צריכה שדווקא הוא ישמע וגם כשמדברת, מנסה לדבר בצורה קצרה ותמציתית, שאוכל מצד אחד להסיע את התחושות, מחשבות ורגשות שלי אבל מצד שני לא להעיק..
דברים שסתם באלי לחזור, מדברת עם אמא, אחות חברה.
וגם מסבירה לו שגל אל משעמם לו מממש ממש ממש, לא פורשים משיחה.
כמו שאני עושה בשבילו הרבה גם כשממש לא באלי...

מודה לך יקרה

מגיד, בעלי יותר זה שמשתף ואני זאת שלפעמים מתקשה להחזיק את השיחה, אבל מצד שני כשאני רוצה לדבר אז זה תלוי על מה כי הוא יכול להיות ביקורתי גם בלי לשים לב ולהכניס את דעתו לעניין הרבה פעמים בלי שביקשתי אותה או לפני שסיפרתי את כל הסיפור ואז זה בכלל מעצבן ואז כבר לא באלי להמשיך ואני חותכת, אבל בדברים אחרים שלא קשורים אליי נגיד ענייני אקטואליה או לימוד וכו אז אנחנו ממש נהנים יחד
בגדול לדעתי צריך לשתף ולספר אבל למצוא עוד אפיק שיתופי לקשקושים פריקות וכו שהוא לא הבעל. ככה אני עושה בכל אופן, וגם הוא אגב.

מודה לך יקרה על השיתוף
והעצות שלך טובות

נניח אצלנו אני יודעת שלא משנה אם אומר לו שיש מתקפה גרעינית-  אם עברה השעה 22.00

המח שלו פשוט מוריד שאלטר וזה כמעט בלי שליטה. 

אז על דברים חשובים אשתדל למצוא זמן שיחה עירני, אולי סביב ארוחה או משהו כזה.

ואם אין ברירה אחפור לו בלילה בתקווה שלא אקבל נחירה באמצע...

מעריכה את הגישה שלך - למצוא זמן מתאים, מודה לך יקרה

זה תלוי בסוגי דיבור.

יש דיבור שאנחנו נהנים לדבר ביחד, שיחה נגיד על כל מיני דברים שקורים במדינה, פוליטיקה, ערכים כלליים... זה בדרך כלל שיחה זורמת שבאמת אין צד אחד שיותר מדבר מהשני.

כן יש את הדיבורים של שיתוף מהיום יום, שבזה אני מנצחת. אז אני משתפת, והוא ממש לא, ואני משתדלת לתמצת ולא לחפור סביב הנושא.

ודברים שחשובים לדבר עליהם כמו חינוך, משהו שמפריע או משהו כזה, למדתי גם להגיד קצר וקולע ולרוב אנחנו ממש מסתדרים ככה.

תרם לי לשמוע!

מה שאני ממש רוצה לחפור והוא סתם שטותי/יומיומי- חופרת בדרך כלל לאחיות שלי.
כשאני רוצה לספר לו באריכות על משהו שהיה לי אני שואלת אותו קודם אם הוא פנוי עכשיו לשמוע (אגב, זה הדדי, יש גם דברים שהוא אוהב לספר באריכות ולי לא תמיד יש כוח לשמוע)
נראה לי שאם רק הוא היה צריך להכיל את כל הסיפורים והדיבורים שלי זה היה לו מאוד קשה.

והגישה שלך טובה בעיניי

שכל אחת שיתפה וסיפרה, כנראה שזה נורמלי אלף תודות חברות יקרות

איזה שבוע את? אולי את יכולה לפרט יותר את הכאב?
כשאת נחה או שותה, זה משפיע?

לגבי עצירות, אם יש לך עצירות זה באמת יכול לגרום כאבי בטן קשים...
את יודעת להגיד לגבי עכשיו אם יש לך עצירות או לא?

כמובן תלוי מה דרגת העצירות..

אם זה עצירות תשתי המון מים. שזיפים מושרים לילה שלם. יעזור.

 

צירים בד"כ זה כאב שעולה לאט לאט ומתחזק ואז נחלש. ולשתות מים בד"כ לא ממש עוזר

וגם מידי פעם ממש מתחזק.
צריך להבדק??

צירים יכולים להיות דומים לכאבים במעיים..

אני חושבת שבשבוע כזה הולכים למיון יולדות, את צריכה הפניה בשביל זה..
תגידי לה שאת חושבת שיש לך צירים ואת בשבוע 29..

יכול להיות מכדורי ברזל?
יש המלצות מה לעשות?

תנסי את השזיפים. עוזר פלאים. ולשתות המוןןןן

אני סבלתי בתחילת הריון מעצירות נוראית 3 שבועות הייתי תקועה . וכאבים מטורפים.

כששתיתי את מי השזיפים המושרים היה ממש מצויין.

בסוף זה עבר. ב"ה

זה לא צירים.

אבל תלכי להבדק.

תבקשי הפניה למיון. שערי צדק או הדסה.

 

 

 

יש אפליקציות שאיתם קל לתזמן. אם את מזהה דפוס שבא והולך תנסי לבדוק אם המרווחים יחסית קבועים. אם לא אז זה כנראה עצירות או שזה צירי דמה ואין מה לפחד.

אם הכאב ממש ממש חזק כדאי להיבדק מה זה

ובכללי- לשתות הרבה ולנוח. אם זה לא צירים אמיתיים הם יעלמו

💐אני מקווה שתצליחו להסתדר ודתרגישי יותר נחמד

אם את יכולה אז לכי לישון, לפעמים זה יכול לעשות פלאים למצב הרוח.

שולחת חיבוק!

לקח לי שש שבועות להפסיק לבכות משטויות.

ההרמונים שלא אחרי לידה ממש משגעים

חיבוק!

כל דבר קשה, כל דקה מעיקה.
אני בתקופות כאלה אפילו לא יודעת לומר מה אני רוצה אני לא יודעת מה יכול לעזור לי!
אך תחשבי קדימה.
תחשבי על הדקה הקרובה.
לא לתכנן כלום.
מה רוצה עכשיו, לעשות הכל בשביל זה.
תסבירי את זה לבכלך- שאת במצב רגיש, וטבעי שאת אפילו לא יודעת מה את רוצה
חיבוק גדול.
רק רוצה לעודד אותך שכל יום, את קרובה לתקופה רגועה יותר. בהתחלה זה ממש כאוס. אתם אחרי הברית?

זה ממש חשוב. להתאפס על עצמך, לקבל כוחות מאיפשהו, אפילו אם זה יהיה לישון. זה תקופה עמוסה מכל הבחינות...

לגבי בעלך- הכי מובן שזה קשה לך, אבל אם תצליחי להסביר לו ולגייס אותו יהיה לשניכם כ"כ הרבה יותר קל.
ואם תבכי אז מה?
העיקר שתצליחי להתבטא ושהוא יצליח להבין. אולי בכתב?

מזל טוב! החלמה טובה ומהירה בכל המובנים

מבינה ממש, הרגשתי בדיווווק ככה אחרי הלידה. סכיתי מגל שבר, אפילו שהבית היה בלאגן התחלתי לבכות, כל שבר פגע ועיצבן. קודם כל באמת עזר לי לישון!! עזר לי שבעלי ידע שזה הורמונים ולא התרגש מזה, אלא היה אוזן קשבת לכל הבכי שלי.
אמרו לי שאחרי חודש וחצי אמורים להרגיש הטבה והקלה בעניין במצב רוח...
מתפללץ עליך שתרגישי הקלה בקרוב,חיבוק

בס״ד

ואת עדיין שנייה אחרי...
אבל זה יקרה, הכל יקרה בע״ה.

בהצלחה יקרה 🥰!!!

@להשתמח לפעמים מעצבים ותסכול אני לא נרדמת. כאילו הגוף מלא באנרגיה ולא נותן לי לישון.

@חגהבגה לא עשינו ברית עדיין, התינוק עם צהבת.
אז זה גם מוסיף לי סיבות להתעצבן. משגעים אותי עם סגולות שונות ומשונות וחמותי עם כל מיני טיפולי אנרגיה משונים שחושבת שאני אשתף פעולה איתם. ובעלי שלחוץ כי אמא שלו מלחיצה אותו.
אין לי מושג מה אני רוצה, כולי רק להיות כבר רגועה ולחזור לעצמי. ומלא שוקולדים (שאת זה בעלי מספק יפה בינתיים )

@מיקי מאוס את צודקת, צריכה לתפוס אותו לשיחה. בינתיים מהרגע שהוא חוזר מהעבודה אנחנו במרתון של הדלקת נרות, תפילות, ארוחת ערב וארגון של הילדים לשינה. וכשמסיימים כבר אין לו כח לכלום ובצדק.

@אוהבת טיפים שבוע וחצי בערך.

מכירה ממש את ההרגשה הזו מלידות קודמות ואני כבר עכשיו יודעת אפילו להזהיר מראש את כל הקרובים אלי שאחרי לידה לא מתקרבים אלי!!! לא באים לבקר, לא מתקשרים (יודעת שיש כאלו שכן צריכות את זה, אותי זה מחרפן). יש כזו מערבולת רגשות משוגעת. שולחת לך חיבוק גדול🤗 זה יעבור בסוף ויתייצב. הרבה נחת מהקטן והחלמה מהירה.

לגבי השינה- זה באמת ככה הרבה פעמים אחרי לידה יש עודף אדרנלין ובמקום שהגוף ינוח אי אפשר להירדם.
חוויתי במשך חודש אחרי הלידה האחרונה היה סיוט!

בקשר לצהבת.
זה עובר לכולם.
תגידי, ממש במילים האלה- תפסיקו על טיפים זה מלחיץ אותי יותר. את במעקב?
אם כן, אין סיבה לחשוש. להמשיך להניק/להאכיל ולהתפלל

שיא הטרפת והקושי. בטח שאת בוכה. ועוד הקטן עם צהבת והכל.
זה בסדר. אין מה לדחוק בעצמך. תיהי סלחנית. את לא אמורה לתפקד עכשיו. לא אמורה להיות מאוזנת. לא אמורה להיות נחמדה. מותר לך לבכות.
את בסדר גמור!
חיבוק!

שבוע וחצי????
זה כלום ושום דבר!
אני אחרי חודש עדין בוכה מהכלללל

כתבת שאתם נוסעים. נראה לי ברור למי שמארח שניה אחרי לידה שאתם באים לנוח! אז תנצלי את זה כמה שאפשר..

ותקבלי באהבה והבנה את המצב.. אתם נורמלים לגמרי
מזל טוב!

ילדת לפני שניה! וזה שיש צהבת והברית מתעכבת לא מוסיף לעניין, הכל מלחיץ ומטריד בשלב הזה. תרשי לעצמך להיות אישה אחרי לידה, תפרגני לעצמך מה שעושה לך טוב (אוכל טעים וכו'- אני למשל מרשה לעצמי השנה להתפרע חופשי עם הסופגניות!) ולאט לאט זה ישתפר, הצהבת תרד, תעברו את הברית (שזה מלחיץ בפני עצמו, אחרי שזה עובר הכל נראה טוב יותר) והדברים ייכנסו למסלול נורמלי. מזל טוב!  

כמה זה קשה..
את שניה אחרי לידה ועניין הצהבת והברית לא בדיוק מוסיף
והלחץ וההרגשה שהכל תלוי בך והכל על הכתפיים שלך
והגוף שכואב וצריך מנוחה
והתינוקי שדורש..

חיבוק גדול

אם הביוץ היה בזמן שאת חושבת כנראה יראו פס בבדיקה טובה. אבל אם לא יראו- את נשארת באותו אי ודאות
בכל מקרה לפני איחור חשוב שזה יהיה בשתן הראשון של הבוקר

אני מעדיפה לחכות לאיחור פלוס, גם בגלל הסיכון להריון כימי, אבל כל אחת מה שמתאים לה...

בשורות טובות!

מיה איזקס
דבורה שקד
וסיליסה שקלובסקי קורדי

אבל גם לא נתנו ביד (נתנו בישבן).

תרגישי טוב!

התכוונתי שכואבת לי היד שבאותו צד של הישבן
אבל עכשיו גם כואבת לי היד השניה
אז כנראה שזה לא קשור לאנטי די רק לכאבים הרגילים שלי

היא מקבלת גם בזום
אבל היא לא חרדיה...

בפרטי

את הבת שלי אני רוצה לשלוח אליה בעז''ה.
היא חמה. פתוחה. מדברת על הכל!!!!!
היא מיוחדת!!! ראש פתוח . מיוחדת ממש.
מגיעות אליה בחורות מכל הארץ. סגורות, פתוחות וכל הסגנונות.
מומלץ בחום!!

תחפשי בספר טלפונים, מי שכתבתי לך גרה ברחוב מינץ.

אישה פתוחה ומדהימה בכל קנה מידה

משלמים לה כמה שרוציעם כלה נזקקת חינם

אפרת ב 

אפס חמש ארבע שמונה ארבע אפס חמש תשע שתים תשע

מסיבת הורמונים בגוף זה לא כיף.