פורום הריון ולידה (עמוד 1688)

לק"י

מדובר בפורום פתוח.

בהצלחה!

ומתייגת את @מיקי מאוס שהיא אלופה בזה.

אני ממליצה מאוד על הגישה של מרכז יהל, יש פודקאסט בשם "בגוף ראשון", יש את הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות". ואפשר גם להיפגש עם מיכל פרינס עצמה וללמוד ממנה.

יש עוד קורסים דומים, אך לא מכירה מספיק לעומק. שמעתי דברים טובים על הקורסים האינטרנטיים של אפרת צור.


ובגדול-
לשאול את עצמך- האם את נהנית (מגיעה לשיא)? ואם לא- האם את יודעת איך להגיע לשיא? חווית את זה פעם?

להתמקד בכך שכל מפגש ביניכם יוביל אותך לשיא. הגוף זוכר חוויות חיוביות וזה גורם לו לרצות להיכנס לחוויה הזו שוב בפעם הבאה (לעומת עכשיו שהגוף מרגיש בעצם שעושים משהו שהוא לא מעוניין בו, ולכן גם כנראה לא יהיה מעוניין בפעם הבאה).

אני מוצאת את עצמי כותבת ומוחקת כדי להתנסח נכון אז אם תרצי להמשיך בפרטי, בשמחה.

הלוואי אלופה, למדתי הרבה מההתמודדות שלי

אתם צריכים ליצור את הרגע.
אולי נגיד לתכנן מראש ערב רומנטי שככה אתם מצפים לערב הזה, תעשו ארוחה כיפית שניכם ביחד כןס יין טובה, מסאג נחמד אחד לשניה.
תנסו לייצר את האוירה בכדי שזה יבוא ממקום מחבר ולא ממקום טכני כי צריך.


נ

מאוד תלוי איפה אתם נמצאים כרגע, איפה המכשולים שלכם ספציפית אבל צריך לזהות אותם ואז אפשר לדעת במה להתמקד.

כיוונים בסיסיים לשאול את עצמך-
את רוצה?
את יודעת *מה* את רוצה? מסוגלת להגיד לו את זה?
את יודעת מה הוא רוצה? מסוגלת לשאול?
שניכם נהנים בדרך כלל?

אלה כלים בסיסיים, כאילו פשוטים (ברור שממש לא) אבל משמעותיים מאוד.

אם החוויה היא שיעמום אז כמובן שיש כיוונים אחרים, אבל אני מנחשת שאין באמת שיעמום כשמחוברים לרצון ומצליחים לתקשר. כי אז אתם מאפשרים לרצונות העמוקים, לפנטזיות ולדמיונות מקום- והם מעצמם כבר יעלו את הגיוונים (וכמובן לא לפחד לנסות אותם)

אבל להגיע למקום הזה זה לא קל, זה אינטימי כל כך, מביך, קצת מפחיד שתהיה דחיה או עלבון.
אז איך?

אני מאוד ממליצה להעזר בכלים חיצוניים. תורה היא וללמוד אותה צריך- אני אישית מאוד מתחברת לקורסים מקוונים, זה יותר פשוט למצוא את הזמן, שומר על אנונימיות, ומאפשר לך לקבל את הידע מהטובים ביותר
כמובן שגם ייעוץ אישי או זוגי זה מדהים ונותן בוסט רציני
ויש כאלה שמתחברות לקריאת ספרים

המליצו פה על מרכז יה"ל ועל מיכל פרינס- בעיני הספר שלה חשוב ומדהים, אבל לדעתי לא מספיק (לפודקאסט לא הקשבתי,אבל מההיכרות שלי התכנים שלה הם יותר מלמעלה, שזה גם חשוב אבל פחות מעשי)

ממילצה מאוד על אפרת צור, שהיא בסגנון יותר מקיף, המון ידע, די רציונלי , ונותנת מבט בריא ונורמלי על השחיקה הטבעית ויותר על התהליך הזוגי

יש את בינת הופמן שהיא סגנון קצת אחר, היא מאוד פתוחה אם זה מתאים לך, והיא נותנת כלים מקיפים והמון מוטיבציה בכיוון של המיניות הנשית והחיבור אליה, כולל כמובן איך יותר להנות

יש את ליאורה בוקנסבוים, שהיא חרדיה אז התכנים מאוד מותאמים. לא מכירה מקרוב אבל שמעתי המון המלצות

ובטוחה שיש עוד שאני פחות מכירה,תנסי לעקוב אחריהן,לכולן יש תכנים חינמיים כדי לקלוט את הסגנון ולחשוב מה יכול לקדם אתכם.

אם בעלך יזרום איתך כמובן שזה מכפיל כח! לאפרת צור וליאורה בוקנסבוים יש תכנים שמתאימים גם לגבר (או ביחד או בנפרד) אבל גם אם לא- לכי לבד ותדאגי לאושר שלך!
ברור שגם הוא יצמח ויהנה מההתפתחות שלך וכך הליים הזוגיים שלכם יעלו כמה שלבים למעלה

קשה להתחיל, קשה לעשות עבודה בכזה נושא רגיש, אבל לדעתי אין יותר משתלם מהשקעה בזוגיות. חוץ מזה שזה אבן הבניין הכי חשובה בחיים שלנו זה גם מחזיר את עצמו בכל מישורי החיים יותר קל ושמח גם עם הילדים וגם בחוץ כששואבים כח מהזוגיות ולא הפוך (ולא צריכה להסביר לך כמה מיניות טובה היא קריטית לזה)

אם את לא מחפשת לעשות שינוי עמוק, או שלמידה פחות מדברת אליך ויותר בכיוון של עזרים (או גם וגם) אז יש כמה עצות פרקטיות שיכולות קצת לעזור:

-לתכנן ערב רומנטי מראש. שלא יפתיע לא אותך ולא אותו ככה יותר קל להגיע במצב רוח מתאים

- משחקי מגע- ל"ואהבתם" יש באתר שלהם, יש בטוח עוד שהולמים גם לציבור דתי, ואפשר גם לנסות להמציא. היתרון הגדול שלהם שהם עוזרים לכם לתקשר את עצמכם במגע- מה נעים לי מה בא לי עכשיו, כי זה חלק ממשחק ולא ממפגש מיני "אמיתי" שיש בו מימד רגיש מאוד

- כרטישיח- הקלפים האינטימיים. או גם ל"ואהבתם" יש משחק קופסא בסגנון הזה. שוב המטרה היא לעודד אתכם לתקשר את עצמכם בצורה נינוחה ויחסית ניטרלית

- אם יש לך קושי בהנאה, ואת לא יודעת לכוון אותו מה לעשות אז שלב חשוב מאוד וקריטי בדרך הוא שתדעי מה משמח אותך. אם זה נקודה של קושי בשבילכם קחי לך ערב בשבוע שבו את לבד עם עצמך אפשר באמבטיה או במיטה ופשוט בוחנת את הגוף שלך ולומדת את עצמך. כדי שתוכלי להכווין אותו בבטחון (כמובן שאם מתאים לכם לעשות את זה יחד זה אידאלי אבל לרוב הזוגות זה פחות מתאים כי זה באמת עדין ורגיש אז כשהמטרה היא ללמוד את עצמך בשביל להיות יחד בהמשך- זה לגמרי מותר גם מבחינה הלכתית בכל מקור שבדקתי ואם את חוששת אז תתיעצי עם גורם שמקובל עליך)
כל עוד לא תגיעי להנאה (לאו דווקא שיא, אבל בהחלט הנאה וסיפוק רגשי, למרות שיש קשר בין הדברים) הגוף שלך ירצה פחות ופחות. זה טבעי וזה נורמלי וזה כמובן משתקף גם אליו אי אפשר להחביא את זה וגם הוא יהיה פחות בעניין גם אם גופנית הוא ימשיך לרצות

בהצלחה!!

פתחתן לי כיווני חשיבה

מוכרים כל מיני שלטים כאלה ודגלונים של פורים
מסכות וליצנים

לגבי הקישוטים, חשבתי לתת לילד לצבוע כל מיני ציורים של פורים שאדפיס ואותם לתלות בבית

ונהניתי ממש מהמיילדות שהיו לי ומהצוות במחלקה
הייתי במחלקה ב'

הייתי מרוצה מאד מהצוות, מהמקצועיות ומהיחס.

היה מדהים!
לידה מהממת עם מיילדת מתוקה! שהצליחה לגמרי להבין את הראש שלי... חוויה!
הייתי במחלקה א' פחות וואו אבל שוב, צוות ברובו מתוק ממש, אכפתי! המחלקות האחרות הרבה יותר מרשימות ומפנקות איך שהבנתי. אבל היה לי חשוב שתהיה לי אופציה לתינוקיה...
אם יש משהו שמעניין אותך מוזמנת לשאול!

אהבה ובקטע דתי, חושבת שיש משהו נח וחמים עם זה שרוב הצוות דתי, מכיר הלכות. בשבת זה מורגש ממש

אבל נראלי שאם מבקשים מרוש יש אפשרות כזו.
מכרה שהיתה מאושפזת בעלה נשאר... אנחנו מראש לא רצינו

חזרתי בלידה שניה.

הלכתי בגלל שהגישה למקסימום לידה טבעית התאימה לי.
היתה לידה מהממת. צוות מקסים ומקצועי.

המחלקה (ביות מלא) לא להיט.
הכי הפריע לנו שלא היתה אפילו כורסא נוחה, רק כיסא מרופד - אפס תנאים למלווה.
(ילדתי בערב שבת ובעלי נשאר איתי...)

האחרונה לפני שנה וחצי.

הלכתי מראש בגלל המקצועיות (התייעצתי עפ כמה אנשי מקצוע והם אמרו שהם מקום ראשון בירושלים) אבל ממש נהנתי בכל הלידות.

היתרונות בעניי:

מקצועיות.
הרגשתי שממש מתחשבים בדיעה שלי בלידה וזרמו עם הרצונות שלי (בלידה האחרונה אושפזתי לזירוז ואז התחילה לידה ולא התקדמה,הרופא רצה להתחיל פטוצין אבל הסביר לי שהבחירה שלי ואם אני רוצה לחכות שיתקדם טבעי נחכה תוך כדי מעקב צפוף וככה עשו למרות שהם העדיפו להתחיל זירוז. היות שבסוף כן קיבלתי פטוצין רציתי לקבל אפידרול אבל מאד פחדתי מהזריקה בלידות קודמות לא לקחתי ואני שמנה והבנתי שיותר קשה למצוא את המקום שמזריקים, המיילדת המדהימה קראה למרדים הכי בכיר שבא עם אולטראסאונד נייד והזריק תוך כדי שהוא רואה את הגב באולטראסונד כדי שזה יילך חלק)
צוות מדהים (בלידה האחרונה כללל הצוות היה מדהים)
אפס הפרדה למי שחשוב
מקבלים לילה נוסף בבית החלמה לבחירה (הדסה בייבי, טלז סטון, ביכורים)
צוות מדהים בתינוקיה (אני שאירה את התינוק בלילה בתינוקיה ושמעתי מחברות שלא אהבו את התינוקיה בשערי צדק)
אני אוהבת לצאת לקניון ליד,עושה לי טוב.

אבל אני היתי חולמת על כזה דבר, ואולי עכשיו קשה אבל אחר כך כיף גדול לגדל אותם ולראות מלא ילדים מאושרים .. חיבוק..

אבל זו תקופה שעוברת ואחכ יהיה לכם כייף.
תנסי לזכור למה בחרתם בזה. פחות דאגות על המחר, הדאגות שמדמיינים בדרך כלל יותר גדולות מהקושי שיהיה בפועל.

את רק בשבוע 15

בלידה המציאות שאת מכירה כבר תשתנה..
גיל 1.7 זה לא שנה וחודש
הם גדלים המון בזמן הזה!!
ומבינה שזה נראה לך הפרש פיצפון ומלחיץ..אבל בפועל.. זה לא ירגיש כמו הלחץ של 'לפני'.


וגם
התמרון זה משהו שלומדים
זה לא משהו שקורה בשניה וצריך סבלנות ללמידה של זה
בלי להבהל!!

אבל זה לגמרי אפשרי
ולא מפחיד
ולא בשמיים
( ויש לי הפרשים גם של שנה עגולה ואני בחיים ובשמחה..)

אני חושבת שמה שעוזר

א. עזרה בחודש הראשון אם יש אפשרות..
ב. להכיר לאט את המציאות החדשה ולתעדף סדרי עדיפויות- כשהסדר והנקיון בסוף הרשימה בתור התחלה - וחד פעמי חובה בהתחלה על אפו וחמתו של ליברמן 🤨
מה שיכל להקל על הטכני...

ג. לא להנכיח את ההפרש כל הזמן במחשבה

ד. לגבי הכסאות- זה אפשרי. תלוי בסוג הכסא והרכב כמובן.
אצלינו תמיד יש במושב אחד 2 כסאות תינוק לא קטנים+סלקל
ובמושב מאחורה גם עוד
תבדקו לפי מה שיש לכם

ה. לגבי עגלה- אל תשקיעי בעגלת תאומים חדשה. חבל.. תקני יד שניה משהו פשוט וקל - ממליצה על קוקו ביבה או אפילו טיולון תאומים. זה לא יהיה לתקופה ארוכה..וגם כמה כבר יוצאים בהתחלה..
לי יותר נח מנשא ועגלה בהתחלה

נתת לי אויר לנשימה...
ג. נשמע קריטי..
ה. לא חשבתי על מנשא להתחלה..נצטרך לקנות( תמיד לקחנו מגיסתי, אבל גם היא ילדה עכשיו..בטח יצטרכו אותו... תודה!

יש עוד חצי שנה, זה זמן! לגבי הדברים הטכניים- בהתחלה כמה כבר תסעי עם כולם באוטו? ואולי עד אז הגדולה כבר כן תשב בבוסטר רגיל.
עגלה המליצו פה בפורום על בימבה ג'וק בתור טרמפיסט. קרוב יותר ללידה תראי אם הקטן הנוכחי יהיה מסוגל לזה.
וחוץ מזה ששנה וחצי זה לא פצפון מדי, זה גיל שכבר מבינים דברים וגם מתחילים להביע במילים. את תוכלי יותר לדבר איתו, להחזיק את התינוק החדש ולדבר עם ה'גדול', הוא כבר יבין יותר. וגם אני מאמינה שלהיהפך לאח גדול זה מבגר באמת, הוא יאהב את הקטן בעזרת ה' ויעזור לך איתו, תתני לו תחושה של גדול והוא יביא לך מוצץ וחיתול וכו'.

זה באמת גיל שאני לא זוכרת כבר...אני רק בכאן ועכשיו שלי..עם תינוק שעושה כל כך הרבה בלאגן ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים...... אז לחשוב על מציאות כזאת עם עוד פיצפון?... אבל אולי באמת דברים קצת ישתנו...הלוואי

תראי אחרי שתלדי הכל יהיה הכי טוב בעולם.

בהצלחה רבה רבה אמן.

(פעם אחת חודשיים פחות, פעם שנייה חודשיים יותר)
בשתי הפעמים התינוק הגדול יותר התחיל ללכת ממש רגע לפני הלידה, מה שאומר שהוא לא הלך עדיין כמו שצריך. ובשתי הפעמים הסתדרתי עם עגלת יחיד:
או שהכנסתי את שני הקטנים בעגלה אחת, או שהצלחתי לג'נגל עם שתי עגלות (עגלה וטיולון או שני טיולונים). לעתים רחוקות השתמשתי גם במנשא (סתם פחות נוח לי מנשא).
הקימות בלילה די הסתנכרנו, בסופו של דבר. כמובן, הקטן יותר קם יותר פעמים, אבל הייתי מיניקה בשכיבה וזה הקל ממש. ואצלנו ברגע שאני בהיריון (או כשהוא מתחיל להיות כבד), הטיפול בקטן הנוכחי בלילות הופך להיות על בעלי, וזה ממשיך ככה אחרי הלידה. זה מקל מאוד.
באשר לאוטו - אין לי עצות, כי מעולם לא היו לנו שלושה ילדים בלבד
אז לא אומרת שזה לא מאתגר, אבל לעומת תאומים - יש בזה משהו הרבה יותר קל... וזה כיף בסופו של דבר לראות את האינטרקציה בין התינוק הגדול לתינוק הקטן, ולדעתי זה ממש תורם לגדול יותר... (וגם לקטן יותר - כל עוד הוא לא סובל מהצקות מהגדול )

תודה רבה שכתבת

את הלילות אנחנו עדיין מחלקים בנינו.. מאמינה שימשיך ככה גם אחרי הלידה. נראה כבר;)

נתקלתי בפייסבוק במישהו שהמומחיות שלו זה להכניס 3 כסאות ברכב אחד. אולי שווה להתייעץ איתו.
הדף שלו נקרא אבי שפיר - מומחה בטיחות לילדים
(לא מכירה אותו ואין לי מושג מה העלות)

ואם אתם מתכננים שלים סלקל מקדימה בהתחלה אז יש לכם זמן לחשוב עוד..

למרות שבטיחותית זה לא כ"כ מומלץ

התחושות שלך מובנים לגמרי. עם זאת, אני יכולה להגיד לך שההתחלה קשה אבל אחר כך הם פשוט נהיים צמד חמד ומעסיקים אחד את השני. זה שווה ממש!
מעבר לזה שה' נותן את הכוחות, ובע'ה יהיה בסדר!

הכי חשוב בינתיים להשקיע בעצמך וברוגע שלך
כי מה שהכי לשוב לבית זה אמא שמחה..

תמיד יש תקופת הסתגלות אחרי לידה אבל כמה חודשים אחרי כבר ממש משחקים ביחד וזה ממש יתרון של צפופים וכיף!! פה 4,2.5,1 ואחרי הלידה של השלישית היה סופר מאתגר כי גם היה סגר וכולם היו איתי כל החל"ד, אבל זה עבר ועכשיו הם כבר משתוללים ומשחקים ביחד!

וגם יש לך יתרון שהגדולה תהיה בת כמעט 5 וזה ממש עזור ומאזן, בת בכורה שכבר גדולה זה ממש צ'ופר!
כמובן שצריך לתת לה את המקום להתפנק וזה.. אבל ממש מאזן את הבית..

ולי משמש עזר כמה שרשורים פה של איך להתמודד עם ילד שני או שלישי אני לא זוכרת ברמה הפרקטית.. איך לחלק את הצומי,את המשימות וזה..
חיפוש בגוגל של משבר ילד שני פורום 7 הביא אותי נראלי.. ומאז אני כאן.. בעצם לפני..

ילדתי לפני 4.5 חודשים.. ובאמת הפער בין שתיהן שנה ו10. ועדיין לא פשוט, מאתגר. (הן השלישית והרביעית)
נכוןב הפערים שלפני היו פחות צפופים.
בין השני לשלישית הפער היה שנתיים ו7 חודשים.. זה שונה לגמרי..

אבל כשנולדה השלישית קניתי מנשא ממש טוב משילב כדי להקל על עצמי.. ושאוכל להתפנות עם הידיים לגדולים..

ואני פשוט אומרת לעצמי שזו תקופה כזו והיא עוברת..היום השלישית בת שנתיים וחודשיים בערך והנה כבר תיכנס לגן בשנה הבאה...ולאט לאט הם גדלים..
היום שתיהן יחד במעון כל אחת בכיתתה. אז בבוקר ובצהריים קצת לא פשוט כי שתיהן רוצות את היחס ולהיות על הידיים.. אז בעלי ואני שנינו מגוייסים לכך..
ונעבור את חצי השנה הזו.. שנה הבאה זה כבר משהו אחר..

והכי חשוב שההריוו יעבור בקלות ובבריאות ובידיים מלאותת

אז ממש מבינה אותך!
לנו יש בדיוק הפרש כזה בין הראשון לשני, והפרש קצת יותר גדול בין השני לשלישית (שנה ו9).
אז ככה שעוד לא התנסתי במרווחים גדולים יותר..
אבל יכולה קצת לומר לך מנסיוני הדל..

נתחיל מהסוף- אצלי בין הראשון לשני יש קשר מדהים כבר מעכשיו והם מעסיקים אחד את השני, ככה שבהמשך יש יתרון עצום לצפיפות הזאת!! להם ממש כיף יחד, משעמם מאוד אם השני לא נמצא ובעצם יש להם חבר צמוד שזה מקל **עלי** מאוד מאוד! הרבה פחות התעסקות מאשר עם אחד שצריך "לקייטן" אותו כל היום...
וגם מאוד יכול להיות שהגדולה שלך תעסיק את השני ואז יהיה גם לך יותר קל ופחות מפחיד ממה שזה נשמע.

מצד שני אין ספק שבהתחלה זה קצת יותר מאתגר.
נראה לי עד קצת לפני שנתיים זה השלב היותר מאתגר,
אחר כך כבר נהיה ממש זורם...
אז ככה שזה סך הכל חודשיים שלושה ראשונים שדורשים יותר נשימה, ואחר כך ממש זורם וכיף!

הקושי היה בעיקר מצד זה שהתינוק פיצוש והקטן גם עדיין צריך את שלו וכמובן גם כל הבלאגן של איפוס הבית אחרי לידה (שנראה לי זה קורה תמיד, בלי קשר לגיל)

מה שכן, מצד שני, בדרך כלל בהתחלה התינוק ישן הרבה (לפחות ביום...) ואת יותר פנויה לקטן.. אז אפשר להשלים את הפערים.
עצה שקיבלתי ומאוד עזרה לי- אם יש לך אפשרות לרשום אותו למסגרת כמו מעון מבחינת השעות (אפילו משהו עד שתיים, אבל לא קודם), שיהיה לך בוקר קצת יותר ארוך לבד בבית- כדי לנוח טוב וגם להיות עם התינוק בנחת.
ואז כשהקטן חוזר- את עם כוחות (כי נחת בבןקר) ואז לתת לו כמה שיותר זמן אמא ושבעלך או בייביסיטר שאיתך בבית יהיו עם התינוק (כלומר אם צריך ידיים או גרפס וכאלה)....
זה מבחינת "ההתחלקות" בינהם. עד שהבית מתאפס על עצמו.... כי בהתחלה הכל מתבלגן ולי זה עזר להרגיש שלפחות יש פינה לכל אחד. שמר לי על איזושהי יציבות.

ובקשר לטכני שהזכרת-
לקום בלילה.... תכלס עד שהם מתחתנים נראה לי נקום לפעמים בלילה
אם הקטן ישן איתכם, ממליצה להעביר בזמן הקרוב לחדר השני, ולהתחיל לגמול מבקבוק אם יש- בגיל שנה ושלושה נראה לי ששני הגדולים שלי כבר היו מסוגלים לישון לילה שלם בלי לקום בקבוע.
אם לא מצליחה לבד- ממש ממליצה להתייעץ עם יועצת שינה כי אין ספק שלי עזר מאוד השלושה - ארבעה חודשים האלו לרגע לשכוח מה זה לקום בלילות...

לגבי דברים שיתנרמלו- לא יודעת למה את מתכוונת אבל בגדול יש משהו יותר זןרם כשעושים דברים פעמיים, טיטולים למשל, זה נשמע קשוח להיות עם 2 ילדים עם טיטולים, אבל בפועל, ברוב הפעמים יוצא שמחליפים לשניהם בזה אחר זה... כמו סריה כזאת... או ארוחת ערב או מקלחות.. כבר ביחד לכולם. זה קל וזורם.
לגבי עגלה, אנחנו לא קנינו. למדנו מחברים איך לחבר בימבה גוק לעגלה והגדול ישב עליה והיה מבסוט...אפשר גם טרמפיסט..
בעיני יותר נח מאשר עגלה מסורבלת...

כיסאות תינוק- יש כיסאות יותר צרים.. זה מבאס, אבל אם יש לכם רחבים אז לפעמים צריך באמת להחליף כדי שהכל יכנס לרכב.
אצלנו הכל נכנס אבל לקטנה יש סלקל (לגדולים יש 2 כיסאות בטיחות). יש גם אפשרות לשים את הכיסא תינוק מקדימה ואת תשבי מאחורה עד שתחליפו לגדולה לבוסטר...

ובקיצור....
תנשמי עמוק
זה הדבר הכי הכי כיף שאת יכולה לעשות, בטח לילדים... להם זה כל כך כיף שיש חבר חדש שמצטרף לחבורה...
בהתחלה קצת קשה זה נכון. תשתדלי להערך מבחינת אוגל במקפיא, אולי נערה בתשלום שתבוא לעזור לך בערבים, להוריד רף של נקיון סדר ובישולים ולזרום עם מה שקורה....
בעזרת ה' ולרוב רוב רוב הכל חוזר לאיזה איזון אחרי חודשיים שלושה וכבר בזרימה כיפית של חבורה עליזה ושמחה!
שיהיה בשעה טובה ובלב שמח❤❤❤
ולא יכולה שלא לומר- אשריכם על העוז והאומץ!

יש לי כמה פעמים הפרשים כאלה.
ויש כמה פתרונות שמתאימים ואפשר לפי הצורך לשלב ביניהם

1. מנשא לקטן + טיולון לגדול

2. עגלה לקטן + טרמפיסט לגדול

2. לשים את שניהם בעגלה אחת. צריך למצוא עגלה שהפגוש הפנימי מותאם לזה ושיש מספיק מקום.. ואז שמים את התינוק הקטן מאחורה ואת הגדול יושב ממש קדימה. למרחקים קטנים זה טוב (ברמת ללכת להוציא ילדים מהגן או לרדת אחרי הצהריים לגינה)

3. להשיג טיולון או עגלת תאומים פשוטה יד שניה - לא תשתמשי בה המון זמן אז לא שווה להשקיע בלקנות.

אצלח רוב הילדים באיזור גיל שנתיים כבר לא הצטרכו עגלה.

עכשיו תחשבי גם מה תנאי החיים שלך:
את עובדת? הילדים במסגרות?
מתי את משתמשת בעגלה?
נוסעת עם ילדים באוטובוסים או רק ברכב?
צריכה להכניס את העגלה לרכב?
התינוק הקטן יהיה בעגלה לזמנים ממושכים?

אם אני מבינה נכון את אמורה ללדת באמצע הקיץ.
אז תחשבי איזה פתרון יתאים לך לחודשים הראשונים של קיץ+ חופש גדול + חגים+ סתיו +חופשת לידה
ותחשבי בנפרד איזה פתרון תצטרכי כשיתחיל החורף: חזרה מחופשת לידה+ הקטן כבר קצת יותר יושב ורואה עולם + הגדול כבר בן שנתיים + הקטן יוצא למסגרת? + קר וגשום.

יכול להיות שתתני לעצמך תשובות שונות לשתי השאלות.

בהתאם לזה יהיה לך ברור יותר מה הצרכים שלך..

אחכ שמתי לב שרשום
לקחתי מתוך שינה
טוב נקווה שלא יעשה יותר מדי בעיות...

אלה ממש תסמינים של אומיקרון..

מה יכול להיות פעמיים אומיקרון?

מדביק גם מחלימי אומיקרון.

אבל ממש ממש מקווה בשבילך שזה לא😫

בכל מקרה תרגישי טוב!

משרד הבריאות לא מכיר תחלואה חוזרת ב90 יום הראשונים.

אבל להבנתי לא הוכח עדיין.

שזו מחלת חורף אחרת.

רפואה שלמה.

בהנקה כי זה יכול פשוט לגרום להתייבשות החלב.
זה לא עובר בחלב אם וגם אם חלק קטן מאוד יעבור זה לא מזיק לתינוק.

אם כבר לקחת תהני מהזמן שזה משפיע..
כמובן להניק כרגיל ואולי להגביר עם שאיבה אחת או שניים באמצע כדי לעודד ייצור חלב.

הייתי מצוננת מאוד בהריון, אז שאלתי בבית המרקחת ואמרו לי שכל החומרים נגד הצטננות אסורים לתינוקות מתחת לגיל שנתיים.

ובגלל זה אסור בהריון ובהנקה - שלא יעבור לתינוק.

 

ולא בורח ללשון..
מציל לי את החיים!!

שהויטמין לא נספג אצלם דרך מערכת העיכול. ומתי ללשון זה נכנס ישר למערכת הדם ולכן הרבה יותר יעיל

מקווה שיעזור, כי בי 12 נמוך אצלי מאוווד.

מעניין למה זה מגיע ישירות למחזור הדם🤔

יש בלוטות מיוחדות שמפרקות את האוכל בפה לאבני בניין ומייד סופגות אותם ישירות לזרם הדם.
משתמשים בטכניקה הזאת הרבה כשצריך לקחת משככי כאבים או תרופות אחרות בשיחרור מיידי.

אם יש לך מחסור משמעותי בB12 והכדורים לא עוזרים כדאי ללכת לברר אם יש בעיה אחרת שמונעת את הספיגה. במקביל אפשר לקבל זריקות.

סלט כמובן
ואולי לחם כלשהו אם צריך

מרקים
בורקס מבצק פילו
פשטידת גבינות ובצל
סלטים

כמה אופציות:
דפי אורז ממולאים בירקות
סלטים מפנקים (ירקות, חסה, כרוב, בורגול, קינואה וכדו')
מרק (אפונה, כתום, עדשים, בצל, עגבניות, פטריות, גריסים, ירקות...)
אפשר להכין פוקצ'ות מקמח מלא ללא סוכר עם כל מיני מטבלים ביתיים.. חציל, חומוס, טחינה, פסטו, ממרח קישואים.. אפשר גם להוציא גבינות
פשטידות/ קישים
לקינוח - צלחת יפה ומרשימה של פירות חתוכים, ושתיה חמה

שילובים לא נכונים של מזונות, חלבון מהחי....אני לא יודעת אם את בעניין הבריאותי לכן לא מפרטת מדי, בהצלחה !

אם את מרגישה שאת לא שולטת בזה, ממליצה להיבדק אצל פיזיותרפיסטית.

מציעה לך לשוחח איתו ועל הרגשות שלך בזמן רגוע, שיסביר מה המחשבות והרגשות שלו ומה מניע אותו להתנהגות הזו, ולנסות למצוא פתרונות משותפים

שזה היה כל כך פשוט
אני מפרשת את זה כמנגנון הגנה. כדי לא להיות קרובים מידי

ואני בטוחה שזה לא נובע מזלזול בי או מכוונה רעה.
אבל זה מעצבן

בכלל לא.
הוא מקסים, כן?
ובאמת יש לנו קשר טוב.
אבל זו נקודה מאתגרת
וקשה לו לדבר על עצמו

אולי ללמוד יחד שיעורים בנושא או אפילו כמה מפגשי ייעוץ, זה סיטואציה שחוזרת כל הזמן בנישואין, ממש חשוב לגרום לזמן הזה להיות חלק מהזוגיות ולא מכשול...

הגיוני וטבעי שזה מוציא מכם תסכול וריחוק, אבל אפשר ללמוד לגרום לזה להיות אחרת - למלא את הזמן הזה בקרבה שהיא דווקא לא פיזית. אולי שיחות יותר עמוקות, אולי ארוחות בחוץ או מה שיעשה לכם חיבור שהוא יותר חברי ופחות זוגי אינטימי

זה ממש קשה!!
אבל מגיע לכם יותר♡♡♡♡
בבקשה תנסי לדבר איתו לחשוב איך משנים את העניינים..
בהצלחה ענקית!!!!

שום דבר שכולל ייעוץ לא רלוונטי, הוא לא יסכים.
דווקא אנחנו ממש יודעים לעשות דברים שנראים לא רק פיזית והקשר שלנו ממש לא סובב סביב מגע כל הזמן.
לכן זה מפתיע אותי

הקטנה התעוררה והעירה אותי

לא יישמע אמין חחח
אבל אשכרה לא נרדמת ממחשבות טובות ומרגשות על עסק חדש שאני עומדת לפתוח..
כותבת כאן שיהיה לי תיעוד לעוד תקופת זמן...

בעלי קם לחרמון אז התעוררתי. וכמובן פיצקוש התעורר לאכול

אמא לבן חודש בקפיצת גדילה שלא נגמרת

כ"כ מוכר שמרוב עייפות לא הולכים לישון..
וככ קשה לקום לילדים בלילה

ואיכשהו שניהם קורים לכולנו הרבה🙃
מעניין מה הקש ביניהם 🤔

כי כבר בוקר.

כל פעם שאני רואה ת'שרשור הזה אני מתה לי בלב.

אני בלילה ישנה

(או במצבי כרגע מנסה לישון בין שירותים לשירותים אם אני מוצאת תנוחה...)

כבר בבטן יש לעובר מחוזורי שינה...
פשוט יותר נוח לו להירדם עליכם🤷

אבל זה באמת קשה..

גם על הידיים שלי כבר לא נרדם

האם תמיד היה ככה או שזה חדש?
אם זה חדש - הייתי קופצת בכל זאת לרופא לשלול בעיה רפואית.
מה סדר היום שלו? אולי מגיע להרדמה לא מספיק עייף או עייף מדי?
איך הלילות?

תמיד היה קשה. עשינו תהליך של ללמד להירדם בעגלה ולא על הידיים. היתה תקופה טובה יותר, ועכשיו שוב קשה.
סדר יום- אני עוד לא עובדת, אז הוא קם, אוכל, משחק על משטח פעילות, אני קצת משחקת איתו. כשמזהה שהוא עייף, יוושבת איתו להרגעה בלי משחקים ואז ניסיון להרדמה.

הלילות לפעמים יותר סבבה, שזה אומר שהוא מתעורר לינוק ונרדם תוך כדי וממשיך לישון.
ולפעמים על הפנים, מתעורר המון, כל פעם צריך טקס הרדמה מחדש.

נטישה. אולי גזים. אולי עצירות/כאבי בטן אם התחלת טעימות.
שיניים לא צריכות להיות רגישות בשביל שיכאב להם.
אם את רואה שכואב לו ואת לא יודעת מה הייתי נותנת נובימול ללילה ובבוקר הולכת לרופא ❤️

הוא כבר אוכל מוצקים, התחלנו ממש בהדרגה והתקדמנו פשוט מתוך הרגשה שהוא רעב וזקוק לזה.
עושה קקי, אין עצירות, אבל היום ימים שהיה לו קש יותר לשחרר קקי, ואז ימים שעשה קקי המון פעמים ובקלות, ועכשיו איפשהוא באמצע.
ערב אחד נתתי נובימול, ואחרי כ 40 דק נרגע, אבל אין לדעת אם לא פשוט התעייף מלצרוח.
עם אבא יותר קל, לכן זה מרגיש לי אולי התנהגותי יותר, או משהו בריח וברצון לינוק שמשגע אותו

דבר שני יש תינוקות כאלה שממש קשה להם להירדם וגם כשישנים ישנים רק 30/40 דק.
2 מתוך 3 מהילדים שלי כאלה..
כן עזר לי לעשות חיפוש על זה בגוגל ויש דברים שעוזרים..
בעיקר למצוא שיטת הרדמה שחזית עובדת ולהתמיד ב"ה, ליצור איזה שהוא רוטינה שהתינוק לומד שככה הסדר של כמה דברים לפני שהולכים לישון.

ולבדוק לגבי חלונות שינה ולנסות לבנות ולתכנן איזה שהוא סדר יום

ואז לעקוב לראות מה עשיתם,מה התקדם, מה יכול יותר לעבוד.
אפשר ממש לרשום את התכנון
ולרשום מה היה בפועל שיעשה סדר בראש

@אוהבת את השבת
אנסה לרשום לעצמי באמת
וגם אני אמורה להתחיל לעבוד ולשלוח אותו למטפלת, אז מקווה שזה יעזור לו מבחינת סדר יום (עד כמה שזה מלחיץ אותי לחשוב על איך היא תסתדר עם ההרדמות שלו)

נותן כח לשתף

תודה שכתבת!
אהבתי את הקישור שעשית בין מחיית עמלק לשמחה בחודש אדר. ממש מיוחד...

שמחה שאהבת!

חודש תשיעי זה קשה ממש
חיבוק ❤️ זה ממש נורמלי
בלי רגשות אשמה עכשיו.

אולי תתפנקי באיזה בוקר רגוע עם מסאז?
מגיע לך אחרי כל הטירוף שאת נמצאת בו!!
איזה שהוא סטופ ומילוי מצברים
ממש חשוב כ"כ לפני הלידה
בהצלחה גדולה מקסימה♡♡♡♡

את ממש שיפוטית כלפי עצמך והולכת פה למסקנות קיצוניות על עצמך, מהתנהגות שהיא הכי אנושית ונורמלית בעולם. הדרך לשינוי מבורך עוברת רק דרך חמלה וקבלה עצמית. את טובה, את ראויה, את בסדר. מותר לך לטעות, מותר לפעול מתוך כעס. מותר להתחרט ולשאוף לשינוי כדי להיות עוד יותר טובה ולא כדי להיות פחות מפלצת❤

וכמו שכתב הרמבם: טבע האדם להיות נמשך אחרי רעיו וחבריו. זה ממש הגיוני לזרום.למעשה, זה מה שמצופה ממנו כבני אדם בדיפולט שלנו.
ואז בא הקב"ה שהוא היצרן ואומר לנו: נתתי לך מצוות של סור מרע. זה בשביל שתהיה יותר טוב
נתתי לך את הזכות להיות בעל תשובה, אתה יכול להיות יותר טוב. ולא רק שקיבלת את הזכות הזו, אני גם אתן לך כח להיות טוב יותר אם רק תבחר בכך.
ישתבח שמו לעד שנתן לנו את זכות הבחירה ואת היכולת להתבונן על מעשינו ולהיות 'מרא דחושבנא' ולעשות חשבון נפש כדי לשפר את מעשינו.
אשרייך שאת לא 'מחוספסת' ומחוברת לנקודה הפנימית שבך, לחלק אלוקה ממעל שבך.
תהיי גאה בעצמך.
ובקטע מעשי: לחשוב כמה שניות לפני שמדברים, האם זה רצון השם שאגיד משו דומה למה שנאמר פה? או שכדאי לשתוק ולהתרחק מהשיח?
לאט לאט זה הופך להיות אוטומט, לחשוב רגע לפני שמדברים. לא רק בדברים של לשון הרע, אלא בכלל. רק טוב יוצא מזה.
חיבוק❤️

@אניחדשהכאן
מחכות לעדכון