פורום הריון ולידה (עמוד 169)

שרה, חנה- נתעברו בראש השנה נראה לי, בטוח מופיעות בקריאת התורה ובהפטרה

תהילה- מתאים בעיניי לתפילות ראש השנה

אם לא מיוחד מדי-

עטרה/ עטרת-  כתר להמליך את ה'

שובה

ראשית

היייתי רוצה איזה שם שקשור להמלכת השם/קרבת השם.

תודה רבה!!

מלכות (אולי מקורי מידי)

רות

אוריה

עדי/ עדיה (לשנות בית יעקב תקראו לה עדינוש או משהו)

לאה

מרים

הדר

הדסה 

משם שאוהבים ומבטא באמת את התחושות שלכם.

בשבוע הראשון יפתחו עיניים כל פעם וישאלו מה זה ועל מה זה, אבל מתרגלים מאוד מהר.

באופן אישי, לא הייתי מוותרת על שם מתאים בשביל שבוע ראשון במסגרת חדשה, אבל שוב, זו דעתי האישית ואת לא צריכה לקבל אותה.

שיהיה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות🤗

יש לי חברת ילדות עם שם ממש חריג...

עד כיתה ז או ח היא בכלל לא הרגישה חריגה בנושא..

היה לנו טבעי.

בטח אם את נותנת שם שהוא לא מקובל אבל גם לא ממש חריג

(חריג אני מתכוונת למשהו שלא שמעתי על אף אחת אחרת שקוראים לה ככה...)

ומוסיפה ש6 שנים זה פרק זמן מאוד משמעותי ותכלס אי אפשר לדעת אם באמת היא תגיע לבית ספר כזה או אחר..

בנוסף כיום גם בציבור החרדי יש פתיחות למגוון שמות וסגנונות ולא רק שמות מהתנך..

בעיני יש כל כך הרבה שיקולים לבחירת שם לילד שהבית ספר שאליו הוא ילך בכיתה א פשוט לא יכול להיכנס במערך השיקולים הזה..

מאוד סבלתי מהשם החריג שלי ולקחתי את זה ממש קשה.

ממש לא ממליצה

מכירה אישית אחת כזאת שנולדה בראש השנה ;)

מלכות

תמר (בהקשר של הסימנים..)

ראשית

ויש שמות ממש מגוונים, ממש לא רק את הרגילים

יש לנו את כל השמות מכל הסוגים

החל ב: פליאה, יקרת, אחינועם, יהלי, 

כלה ב: טוהר, הלל, זהבית, אמונה

הכל מהכל!!!!

ולהמלצות שלי:

תמר, הדס, ראשית, עטרה

אבל בגלל ששאלת אז אצלי בהיריון היחיד שהיה לי - לא היו תופעות בכלל (חוץ מקצת בחילות בשבועות הראשונים, ושתי הקאות בשליש הראשון).

לא עייפות לא סימני מתיחה לא חצקונים לא חשקים לא דליות ולא כל מיני תופעות אחרות ששומעת עליהם בפורום

קודם כל תודה על התשובה

סתם ענין אותי התשובות.

אני בעצמי יכולה לענות בתור סקר...

עברתי כבר 7 הריונות ככה שום דבר לא חדש לי

אבל זה בגדול.

עברו כבר כמה שנים מהפעם האחרונה. אז אני לא זוכרת..ורציתי לרענן את הזכרון

בינתיים שבוע 5

ולמעט רגישות בשדיים כמעט כלום

עשיתי עוד לפני האיחור בדיקות הריון שיצאו חיוביות בגלל בחילות שהרגו אותי

בינתיים רק החמיר

את לא חייבת לעשות כלום, המטרה היא לא לפספס בעיה אם יש, ולתת לו עזרה אם הוא צריך.

בסוף ההחלטה היא שלך, אבל בעיניי לא כדאי להסתכל על זה בתור משהו שאת "עושה לו". אם יש לו קושי - האבחון והעזרה שיקבל הם ברכה, בדיוק כמו משקפיים. היית נמנעת מלשלוח ילד לבדיקת עיניים כדי שלא ירגיש כישלון שהוא לא רואה? היית נמנעת מקניית משקפיים כדי שלא יקראו לו משקפופר? ברור שזה יכול להיות מבאס, אבל זה לא משהו רע שאת עושה לו, זה דבר טוב וכהורה את מעניקה לו מתנה גדולה.

מיומנויות חברתיות זה דבר כל כך חשוב ומשמעותי, וככל שמצליחים לעזור בזה לילדים לא רק המעגל החברתי שלהם גדל, אלא גם הביטחון העצמי והם הופכים להיות אנשים שנעים יותר להיות בסביבתם.

ועם כל זה - וואלה ההחלטה בידיים שלך, ואם את לא רוצה ולא מתאים לך, את האמא - את מחליטה

גם לילד וגם להורים.

כי ההורים יוכלו ככה להבין סוף סוף מה בדיוק מציק לילד, ובעיקר לטפל בו בהתאם (גם אם אלה רק דברים קטנים), ובמקביל גם רגשות האשם שלהם (שנובעים מחוסר הצלחה בחינוך שלו) ייעלמו כמעט.

והילד - בטיפול נכון ומדויק לו יוכל סוף סוף לפרוח ולקבל את המענה המתאים לו בלי לספוג גערות כל הזמן.

אין קשר בין גאונות לבין ליקויים כלשהם שעליהם האבחון יוכל להצביע. אומרים שאיינשטיין ואדיסון היו כנראה לקויי למידה - והם היו גאונים עצומים. ולהפך, ילד גאון שיקבל את העזרה המתאימה לקשיים שלו - יוכל באמת לממש את הגאונות שלו כמו שצריך.

מבינה את הקושי בתהליך האבחון - מזדהה עם זה ממש, זה באמת מתיש מאוד, לילד ולהורים... ומבינה גם את הקושי בנתינת תווית (אגב, אפשר לבחור לא לומר ל"עולם" שום דבר על תוצאות האבחון, עדיין זה טוב לעשות אותו), אבל עדיין זה חשוב מאוד לדעתי.

ועדיף לעשות את זה עכשיו כשהילד קטן, ולא כשהוא יהיה גדול ואולי יתנגד לרעיון של אבחון וטיפול...

הרבה כוח!

'לו',

את עושה את זה בשבילו.

בנוסף, אם אתם מתחברים לפסיכולוגית, אחרי האבחון תבררו על הדרכת הורים איתה. 

אם עשית את הכל רצוף, כנראה שהיה ביוץ מאוחר וכדאי לחכות עוד כמה ימים וזה מסביר את האיחור.

אם עשית את הבדיקות בהפרשים של כמה ימים זה מזה,

כנראה התחיל משהו, אבל לא בטוח שמחזיק. וזה מסביר את האיחור.

תעשי בדיקה נוספת (לא של קליר בלו) עוד יומיים תראי אם יוצא פס עם צבע שלא נעלם ואם עדיין יוצא משהו מוזר, אז כדאי בדיקת דם.

קונים בגדים מחמיאים ונוחים

ונחים כשצריך, ושותים ייותר. זה משפיע על מצב הרוח ועל עור הפנים

ומבינים שזה שינוי מבורך שדורש התאמות.אם בגישה שלך כלפי עצמך, ואם בהשקעה אחרת בנראות

וזה חלק הורמונלי לגמרי כרגע

משתדלת כמה שאפשר להמשיך בטיפוח

אבל עדיין, קשה לי 

מה שלי עוזר זה להתמקד בחלק מסוים ולא לנסות להסתכל על כלל ההופעה...

מתמקדת בתאוריית הקצוות שאומרת שפחות חשוב מה את לובשת כל זמן שהקצוות מושקעים- נעלים יפות, ציפורניים יפות וכיסוי ראש יפה

לפעמים מתנחמת גם בפיג'מה יפה, גרביים כיפיות, בושם...

זה קשה הכל משמין.מוכר

ברוך ה .. צרות של עשירים

אני מנסה ללבוש יותר כהה , פחות מבליט

ואז אומרים לי שלא השמנתי🥲

בעיניי הריון זו תקופה מהממת.

אבל כן, צריך להתלבש בהתאם..

שמלות/ טוניקות צמודות מתחת לחזה בצורה עדינה ומתרחבות מתחת, חצאית מתחת לברך, פתח צווארון וי או גופיה ומעליה הטוניקה ואז הפתח צווארון יפה..

מטפחת קשורה למעלה

איפור מחמיא

אייליינר, מסקרה..

בהצלחה!! 

אבל ההרגשה.....

אני משגעת את בעלי שהוא לא מחמיא לי מספיק 👿

Join our Cloud HD Video Meeting

ההורים של בעלי עיברתו

ובחרו בשם זה שמקורו בפסוק "סיתרי ומגיני אתה"

ה' הוא המגן שלנו בעת צרה.

ואני גלויה

נ"ס גלוי

אפשר גם להתפלפל על מה זה אור נגה מוסתר

(נגה זה אור חוזר)

סליחה על החפירה

"יונתי בחגוי הסלע

בסתר המדרגה"

ב"ה היה טוב ומרגש!

לא יודעת מה לייעץ לך...

רק אומרת שגם לי היתה סיטואציה לא נעימה היום בעבודה, וזה ממש מבאס כשדברים כאלה קורים 

לא מהססת להעיר ולא נותנת לאף אחד לנצל אותי, לא לקולגות ולא לבוסים.

אני מתנהגת כרגיל אחרי סיטואציות כאלה, מי שרוצה לדבר ולפתוח איתי דברים, מוזמן לעשות את זה.

זה בסדר שאנשים קצת כועסים לפעמים, גבולות אישיים יותר חשובים מלהיות נחמדים לכולם.

לא להתנצל.

פשוט להתנהג רגיל להיות נחמדה להתעניין וכו

יעבור להן... את היית בסדר

מרגיש לך נכון ובסדר איך שהגבת לא חושבת שצריך להתנצל יש דברים שצריך להיאמר כדי לשקף לאנשים איפה הם צריכים לתקן את עצמם ותראי את זה בתור שליחה וייעוד שלך

אבל אם זה הפריע לך באיזשהו אופן אז גם אצלך יש כנראה משהו קטן בסגנון מה שראית בהם לתקן בתוכך ולהודות לקב'ה על זה שהוא כיוון לשם

תיזכרי שסיטואציות בחיים הם לא במקרה ויש להם משמעות במיוחד כשמתעוררים בך רגשות שליליים שם יש עבודה לעשות

אפשר להתנצל טם הן נפגעו מאיך שאמרת את הדברים (נניח אם זה היה סוג של התפרצות, האשמה או בפומבי)

מבלי לחזור בך על הבחירה להעיר על עצם התופעה שהפריע לך.

להבא כדאי לנסות שננ דברים:

1. לא לצבור, יוצר קל להיות בשליטה כשמדברים על משהו לפני שהגיעו מים עד נפש.

2. לדבר על מה מפריע לך, ולא איפה הן היו לא בסדר.

למשל:

בהריון קשה לי לעמוד בשמש

ולא: לא דאגתם לי לכסא בצל/ החלפה וכו'.

ולפעמים אנשים נפגעים כי לא נעים להם לקבל ביקורת אבל זה שלהם ולא שלך, אם את לא אמרת משהו פוגע/ בדרך פוגעת,

אז זה בסדר לתת להם קצת ספייס.

אפשר לומר שלום מבלי לצפות לתשובה. לשדר קלילות וזרימה ולהימנע ממתחים בזמן הקרוב עד שעניינים יסתדרו.

בתיסוף אבץ

אצלי הגעתי לרמה של רעילות והרופאה לא אמרה כלום על זה מראש רק אמרה לקחת

קיצור לא היה חסר לי אבץ

אבל תזונה עזרה לי מאוד והשיער התחיל לצמוח זה מדהים

מה שינית בתזונה?

תזונה

הרבה יותר פירות וירקות

הפחתתי משמעותית אוכל מעובד ומתועש

אפשר לעשות פעם בשבוע (בדרכ אחרי שבת יום ניקוי) ואחת לחודשיים שבוע ניקוי שאוכלים רק פירות וירקות חיים כמובן לעשות בהתייעצות וליווי וזה ממש מאיץ תהליכים השיער חוזר לצמוח ולהבריא

מוזר כי אני משתדלת בד"כ להוסיף המון פירות וירקות לתפריט, זה משבו שהוא די קבוע אצלי

בכל מקרה קבעתי בעצתכן תור לבדיקת דם לבדוק את בלוטת התריס.

תודה!

רק פירות וירקות חיים ולא מבושלים מאודים או מטוגנים אגוזים שקדים גם נחשבים פירות מבחינה בוטנית

חלבון יותר מהצומח פחות מהבע'ח מאוד יעזור לשיפור המצב בעיקר מוצרי חלב כמה אפשר להפחית צריכה במהלך השבוע

תחפשי אולי חצאיות עם גומי עם כפתור, שאפשר להקטין לפי הצורך.

באתר או בחנויות. יש גם בהדס ושמיז, בזאר שטראוס ולידר

אני ממליצה לך להלביש לה רק שמלות. הכי פשוט, נעים ועומד טוב.

אם צריך חולצת תלבושת

אפשר שמלת טריקו 3/4 עם סמל.

הרבה בנות עם זה.

יש לה דעות כבר....

אני קונה לה הרבה שמלות, אבל היא רוצה גם חצאיות

תודה לכולכן! אבדוק איפה ששלחתן

הצרתי עם תפר במותניים

חצאיות מקיווי או ביגוד או פוקס, או סתם מחנויות פשוטות...

באמת קשה למצוא שזה גם יהיה מספיק ארוך וגם צר

ולהקטין קצת את הגומי..

יש גזרות יחסית קטנות

קונה בלידר, קיווי, גולף, פוקס ובאזרים..

קניתי 2 חולצות בסיס שחורות ו2 לבנות וסגרנו פינה😀

ואם יש חולצה יפה שמצאנו או סריג לובשין מעל שמלה שחורה וככה יש חצאית שלא נופלת🙃 שונאת שרואים את כל הבטן 7

והגב..

ילדה איטריה.. דקיקה וארוכה.

מידה 4 במותן ו8 באורך..

רוב החצאיות שלה קצרצרות לצערי.

ושמלות גם רק חלק מהגזרות עובדות, והיא סופר דעתנית בבגדים.

שתהיה בריאה, מחליפה לפני כל יציאה מהבית את כל הלוק

עוף, אורז, סלט

בשר טחון, ספגטי, סלט

קציצות טונה, תפוחי אדמה בתנור, ירקות חתוכים

חביתות, מקרוני, סלט (פעמיים בשבוע)

פה אוכלים בבית צהריים (אני ושני ילדים. הקטנה אוכלת גם צהריים במשפחתון וגם חוזרת ב2 ואוכלת ארוחת צהריים שניה🤣)

וערב(כולנו, לרוב מפוצל- הילדים מוקדם יותר ואנחנו מאוחר)

לא אכלנו כזה טוב בשבועיים האחרונים מכמה סיבות מטופשות אבל בגדול

משתדלים שתמיד תמיד יהיה בבית פיתות גבינה קוטג ביצים וירקות בסיסיים(עגבניות מלפפונים ובצל חובה, ועוד כל מיני..)

ארוחות ערב כמעט תמיד מבוססות על איזשהו תמהיל מהרכיבים האלה. זה יכול להיות פיתות עם חביתות לבחירה(עין/מקושקשת/עגולה, תבלינים שרוצים)

זה יכול להיות טוסטים

פיתות עם זעתר ושמז צרובות במחבת עם גבינה וירקות

לפעמים יהיה קצת מושקע יותר, נגיד פנקייקים, בורקס פילו(קנוי) וירקות, פסטה, חביטורטי, בוריק, שקשוקה(של עצלנים, על בסיס עגבניות מרוסקות).. זה קורה בערך פעם בשבוע, ועוד בערך פעם בשבוע נשאר הרבה מהצהריים וזה מה שהילדים רוצים לארוחת ערב.

צהריים יותר מאתגר אותי. משתדלת שיהיה בשרי/דג/תחליף בשר חלבוני..

יש לי יחסית הרבה קיצורי דרך, למשל קונה קבבים וחותכת אותם לשלישים לקציצות ברוטב, יש לי קבוע במקפיא שניצל דג, שווארמה פרגית מתובלת שרק צריך לצרוב במחבת, קציצות עוף קנויות, נקניקיות סויה.

מכינה אמנונים צרובים במחבת פעם בשבוע בערך

עוד פעם בשבוע בערך עושה בולונז(משתדלת להכין כמות גדולה, זה עובר הקפאה מעולה ואז רק צריכה להפשיר ולהכין פסטה/אורז) ובערך פעם בשבוע משו עם חזה עוף- שניצלים(השקעהה), חזה במחבת פסים, קוביות ברוטב או בסיר אחד עם פתיתים..

פעם בשבוע בערך יוצא שאני פותחת שימורים של שעועית ברוטב ושל טונה, מכינה פחמימה(קוסקוס משקית בדכ) וזו ארוחת צהריים.. לא גאה בזה במיוחד אבל זה בהחלט סוגר פינה..

לצערי אני לא כ"כ מצליחה להכניס ירקות לארוחת צהריים.. משתדלת אבל אני די בררנית בירקות המבושלים שאני אוהבת ואין קורלציה בינם לבין הירקות שהילדים אוהבים אז זה מתפספס..

אבל מה שכן אוהבים זה להוסיף קישואים ברוטב של הקציצות, 'ציפס' שעועית ירוקה בתנור, כרובית/ברוקולי בתנור..

אני ממש אוהבת גם כרוב צלוי אבל הילדים לא נוגעים

הילדים אוהבים ממש גזר ודלורית ואני פחות..

ואי איזו חפירה.. מעניין אם שרדת עד כה🤣

ממש עוזר לי לקרוא את זה

ויש כאן גם כמה כיוונים

מתלבטת אם להכין תפריט קבוע של דברים קלי הכנה

אותי זה הגביל בסופו של דבר כי הלוז שלי משתנה ולא קבוע..

אבל העוגנים שיצרתי עוזרים לי מאוד..

במוסדות לא כולם אוכלים כמו שצריך.

כדאי להקדים את הארוחה ל18:00 ואפילו לפני,

חבל להחזיק את כל היום בנשנושים ואז להעמיס לפני השינה, זה הרגל לא בריא בכלל.

כשיש כמה ילדים בבית עדיף לדעת על האופציה של בישול בסיר, ולא מנות אישיות.

אפשרויות:

מרק בשרי

מרק ירקות פרווה, שניהם עם תוספת של אטריות/ קוסקוס.

מרק אפונה עם גריסים

מרק עדשים

קציצות עם אורז

עוף עם תפו"א

קציצות טונה עם פירה/ בפיתה

חביתה עם גבינה וירקות בפיתה

פסטה עם רוטב, קוטג וגבינ"צ

פנקייקים (מפחיתה סוכר כדי שיאכלו יותר) עם אשל וגרנולה אח"כ.

חזה עוף עם ירקות בסגנון מוקפץ (לא באמת מקפיצה, יותר מבשלת אבל עם אותם סוגי ירקות ורוטב) בתוספת ספגטי.

סלט תפו"א עם ביצים קשות ומיונז- בד"כ מגיע עם עוד סלטים או ממרחים כמו אבוקדו. אוכלים אצלי בתוך פיתה.

אפשר להכין גם פשטידות, משום מה פחות קורה אצלנו ביומיום.

אופציות יותר מהירות ופחות בריאות:

פסטה עם טבעול/ נקניקיות ברוטב

קוסקוס עם חלב.

פיצה פיתה- כמו טוסטים אבל במקום להכין אחד אחד, שמים את המצרכים מעל הפיתה ולא בתוכה. מכינים מגש שלם ומכניסים כמה דקות לתנור.

לארוחות ילדים מאוד אוהבת את האתר של ניקי ב. יש לה הרבה רעיונות מעולים למתכונים שילדים אוהבים.

יש לנו מגש פלסטיק מחולק וזה מדרבן לחתוך ירקות לכל ארוחה אם לא מגישים סלט.

אוכל עם רוטב אפשר להגדיל כמויות ולהקפיא חלק או להגיש למחרת, עם תוספת חדשה. (אורז לא חייב חדש)

חוזרים בשעה 4 ותמיד נותנת להם משהו לנשנש

חותכת פירות וירקות, עוגיות או מאפה

בשעה 6, 6 וחצי ארוחת ערב.

בדר"כ חביתות, לחם, ירקות גבינה.

לפעמים מכינים פסטה שהם מאוד אוהבים

אצלנו הרבה פעמים אוכלים סביב 4-5 ארוחת מבושלת

ואז ב7 זה יותר בקטנה..

הגיוני שבשעה מאוחרת יהיה לך קשה להחזיק ראש ולהכין משהו נורמלי..

עדיף לעשות ארוחה גדולה לפני ואז ב7 זה כבר השלמה כזה... יחד עם אבא

אם הבנתי אותך נכון את רוצה רעיונות לארוחת ערב ולא צהרים כי הם אוכלים במיסגרות  לערב צריך משהו מזין וזריז :

סלט טונה עסיסי עם עגבניות בצל וכו... אפשר עם קרקרים ליד

פסטה ברוטב עגבניות עם או בלי נקניקיות

לחם מטוגן עם גבינה

טוסטים

פתיתים עם שניצל תירס

חביתה ירקות בצד

בערב לא מבלשת

לרוב חלבי- שמנת, 3וטג' ירקות לחם או מקושקשת או לחפ מטוגן

אבל אם לא בררנים אצלך

אז זכית

שקשוקה

מרקים למינהם

פוקצ'ות או לחם שום

בצק ספידי מכינים ב5 דקות וממלאים במה שרוצים

בורקסים וסלט

מלוואח

מג'דרה

מוקפצים

פשטידות

תפו''א בתנור

עוף בתנור

עוף בגריל (מנגל גז)

עוף בסיר

קינואה (בלי כלום, מבושלת עם ירקות, או בסלט)

סלמון

לברק

סלט טונה

חביתה

ביצת עין

שקשוקה

מג'דרה

אורז

קציצות בקר

פיצה ביתית

תבשיל עדשים על אורז

מרקים

שעועית ירוקה בתנור

ברוקולי וכרובית בתנור

תבשיל גזר ואפונה על אורז

תפו"א שלמים אפויים בתנור ומוגשים עם חמאה ומלח

בטטה בתנור

סלט ניסואז

בס״ד

צלחת עם הרבה ירקות חתוכים (בנוהל, כמעט כל ארוחה)

מנה עיקרית:

שקשוקה עם פסטה / לחם

עוף ותפו״א (קיבלנו)

שאריות של שבת

טופו בתנור עם אורז / פסטה

פסטה עם גבינה / קטשופ / גבינה ורסק עגבניות / גבינה, קצת ממרח עגבניות והרבה פטריות טריות

פיתות עם ממרחים (חומוס, טחינה, קוטג׳, טונה, פסטרמה)

פיצות ביתיות (קיבלנו)

מרק ופשטידה (כנ״ל)

טוסטים, טוסטים עם חביתה בפנים

מקווה שזה עוזר 🙂

אם אני רוצה לפנק אותם מכינה גם חביתה או מקשקשת חתיכות של פיתה עם ביצה במחבת, סטייל לחם מטוגן

לפעמים בעלי מכין להם דייסת קוואקר

ולפעמים שאריות משבת

או פריכיות כשמגיעים, ובימים החמים לוודא שדותים מספיק ולהתכוונן על ארוחת ערב יותר מוקדמת

התכנון והתזמוןיותר חשובים ממה שתכיני, כי כאמור אפשר לשבוע גם מפיתה עם גבינה.

אבל ככל שזה מתאחר, הילדים יותר רעבים ואת תמצאי את עצמך מחפשת פתרונות זמניים עד הארוחה, במקום פשוט לתת להם לאכול

פסטה עם רוטב טונה

פתיתים

בורגול

אפונה וגזר

שעועית ירוקה

שעועית לבנה

גזר גמדי

שניצל

שניצל דג

עוף עם ירקות

אורז

אורז עם עדשים

פיצה

לחם שום

מרק עגבניות עם אורז

מרק אפונה

מרק עדשים

מרק ירקות וקוסקוס

אנחנו לא מבשילים יותר מידי

חביתה ופיתה

פסטה עם טונה ( וגבינה צהובה אם אוכלים )

היום הכנתי לזניה ירקות ויצא ממש טעים - במעבד שמתי בצל, 2 גזר, גמבה לא על תחינה אלא חתוך דק . טיגנתי הוספתי 2 קוביות שום וכמה קוביות בזיליקום קפואות ואז פשוט שמתי שכבות של דפים, ירקות, רוטב עגבניות , גבינה צהובה ויצא ממש טעים ( את יכולה להוסיף קוטג' ויש שם הרבה חלבון אני פשוט לא אוהבת ) 

מעונות וצהרונים חוזרים לקראת 4 ארוחת צהריים בין 4-5

צהריים

מרק אפונה

מרק כתום(ירקות, עדשים כתומות וקינואה טוחנת הכל מוסיפה בסוף קוואקר)

קציצות טונה עם פסטה

קציצות עוף עם תפו''א

אורז ועדשים מבושלים מתובלים

צ'יפס קפוא עם קציצות סויה(האמת נדיר אצלי והשבוע יצא)

שניצלים בתנור עם קוסוקס

מושט עם פירורי לחם בתנור עם פסטה

ערב (בד''כ כשארוחת צהריים יותר רצינית בערב משהו קליל יותר במיוחד אם אכלנו צהריים יותר לקראת 17 ולהפך)

פיצה קפואה

לחם מטוגן ירקות קוטג

חביתות ירקות גבינה

יוגורט עם גרנולה

לחם/קרקרים עם סלט טונה/חומוס/טחינה(בדכ גם וגם)

איטית והדרגתית למרקמים ובכלל, אפשר גם ריפוי ועיסוק אם יש צורך. אולי אם תרצי לכתוב מה הדבר המשמעותי שמפריע יוכלו לעזור לך יותר.

היא מרגישה יותר מידי דברים?

נמנעת מחוויות חושיות?

מפספסת מידע חושי?

מחפשת גירויים חושיים חזקים?

ההתנהלות עם כל אחד מהם שונה...

מציק לה מאוד ללבוש בגדים מסויימים - לא תמיד מובנת הסיבה.

האורך של השרוול - מציק לה שמקפלים, בחורף ללבוש סוודר מעל השרוול או מעיל היה משגע אותה .

גרביים אם הם לא מסודרים בול

היא דוחפת חזק מידי הרבה פעמים, גם את אחותה התינוקת עם כל ההסברים שלי היא לא נוגעת בה בעדינות, מחבקת אותה חזק מידי, מושכת לה ביד.. ודברים אחרים שלא קשורים במגע היא מבינה מעולה.

אם מרימים אותה ומזיזים אותה היא אומרת שהכאיבו לה...

יש עוד דברים... זוכרת גם שהיה משהו עם מרקמים לא זוכרת בדיוק- בצל מטוגן, פטריות -דברים מושיים כאלה דוחים אותה. 

אומנם הוא כבר גדול. שהיה קטן עשינו הדרכה של ריפוי בעיסוק איך ע"י מגע ולחיצות בגוף אפשר להפחית ולהקל עליהם קצת.

רק אומרת שלרוב רואים את זה במעברים- מעבר מבדים ארוכים לקצרים/ מרקם גס לחלק

אחרי שתתרגל לבגד קצר יהיה לה קשה להתרגל לחולצה ארוכה נניח.

הדרכה עם הלחיצות עוזרת 

לכי להבדק. תגידי שהרגשת ירדה בתנועות.

נסי גם לאכול מתוק ולשכב על צד שמאל. ואם אין שינוי אז כדאי להבדק.

זה לא אומר שיש בעיה ח"ו. היה לי את זה בשבוע 39 שיום שלם כמעט לא הרגשתי תנועות, גם לא אחרי מתוק. נסעתי להבדק והכל היה טוב. אבל בשביל השקט הנפשי שלך זה מספיק חשוב. 

אין לי אף שכנה לבקש ובעלי מגוייס אי םש מעבר לגבול

אני לא דואגת בגלל הערב ההז

זה ככה כל המזן שזה לא ממש מורגש תמיד

יש איזה אות חיים ב''ה כשאוכלת מתוק ..

אבל הערב באמת הרגתשי שאני מלא זמן נחה

וממש אולי הרגתשי פעם-צפעמיים בכמה שעות

לא יודעת זה מתסכל

לא ברמה אשני חושבת להבדק כרגע

בשלב מתקדם יותר אגב אז ברור שאין ברירה וחייב לנסוע

קבעתי תור להשבוע לרופאה

אבל היא כזאת אנטיפטית שזה סיוט

באמת בכללי זה ככה

אין שינוי ולכן לא מצריך בדיקה כי בסוף איכשהו מרגישה

אבל זה מלחיץ ככה

בערך באותו שלב שלך

התחלתי להרגיש תנועות מאוחר

מרגישה תנועות בעיקר עמומות כאלה, לפעמים יותר ברורות ולפעמים פחות, לפעמים יותר תכופות ולפעמים פחות.. באמת נלחצת מדי פעם ואז מרגיעה את עצמי שגם אתמול זה היה ככה...

מקווה שימשיך תקין אצל שתינו🤗

כדאי להיבדק

אם אופי התנועות משתנה- נבדקים

מניסיון 🥴

האם יצא לך לשים לב מה מנח העובר? לא הכוונה רק אם ראש כבר או לא אלא האם נמצא במנח מסויים וזז.

כי לפעמים העובר תקוע בגלל כל מיני סיבות במנח אחד ולא זז.

קרה לי גם מצב כזה שהרגשתי שהעובר כמעט לא זז וגם בסקירה ובבדיקות קלטתי שהמנח שונה ממה שהיה בהריונות קודמים ובסוף הלכתי לטיפול בשחרור השריר אצל מישהי שעושה עיסוי לשחרור השרירים ופתאום המנח השתנה למצב תקין

תראי הז היה ככה-

התחלתילהרגיש כבר בשבוע 16 אבל כשה ב3טנה אחת לכמה ימים

ואז נעלם לגמרי לאיזה שבועיים -שלוש+ וממש דאגתי ונבדקתי ובאו''ס העובר זז מלא..אז נרגעתי.

אבל שיליה קדמית..אז עוד הגיוני

בסוף חזרתי להרגיש רק מאוחר ממש

באזור שבוע 22-24 הרגשתי טוב ויומיומי .'וב לא כדורגלן..עדיין עדין ופחות מהקודמים...אבלהמנח היה ראש בודאות לפי הסקירה ולפי התחושת בעיטות.

ואז היתי רגועה

ולאחרונה שוב

כאילו בסוף יש ב''ה אותות חיים אבל הז פשוט בתדירות ממש נמוכה וחלש או רק לרגע

אבל זה לא ישנוי פתאומי או חד פעמי הז כזה ככה בכללי

טבאמת חושבת שישנה מנח- כי הבעיטות מורגושת במיקום ואופן אחר

אולי פונה עם הרא ש אחורה לגב ואז הבעיטות בדופן האחורי של הרחם ולכן העמימות

גם נהיה לי כואב ממש ןלוחץ כהז בבת אחת..כאילו באמת לא נח לי המצג

אבל זה 'לב מוקדם והוא עוד יכל להתהפך לו בנחת

אז לא מנסה ךהתערב

אבל בהחלט ץאוריה מעניינת וגם הגיונית

לדעתי כל עוד את יודעת לזהות תנועות חלשות נשמע תקין אבל כן הייתי שואלת קרוב יותר ללידה שהכיוון של העמוד שדרה מתמקם בצד שמאל(מנח אידאלי ללידה)

לא אמור להיות קשר לשליה קדמית אבל גם אצלי זה היה עם שליה קדמית.

לצערי מניסיון מר למדתי לעקוב ולשאול כי הרופאים לא מייחסים לזה חשיבות גם בשבוע ממש מתקדם וזה יכול להשפיע על התקדמות הלידה הכיוון של העובר

ולמדתי מאז שהמיקום עובר מממש משפיע על אופי הלידה אז אני עוקבת ובסוף כם עושה תרגילים

ואם צריך אלך לטיפול יעודי..

בינתים זה מוקדם אז לא נכנסת לזה

בגדול אני לא מרגישה שיש לי -אגה שחו''ש הוא לא בסדר כי כאמור אני כן מרדיהש בגדול

אבל זה תמיד רק לרגע ואחת ל.. אז זה מתעתע כזה

הז כנראה אופי גם

אמן שזה אומר 'בלילה ישן לי טוב🫢🫢😉

אני לא בטוחה שמיקום השילייה רלוונטי בשלב הזה.

אולי פשוט יש לך תינוק רגוע

הנס זה שעשיתי באותו יום 'שאיבות וזה עשה לי צירים שגרמו להתחלת צירים טבעי רק לא מספיק אקטיביים אבל היה תנאים מקדימים ללי-ה אז הלך מהר

לק"י

אבל את לא יכולה לדעת מתי זה יקרה.

אולי עדיף לך ללכת מחר על הבוקר ולבדוק מה קורה. תנסי לשתות הרבה מים, יצא לי לקרוא בפורומים, שלפעמים זה עוזר.

ואם צריך לזרז, גם זה לא סוף העולם.

מי שנתן רשות לרופא לרפא נתן גם את הזרוז,או שלפחות תשארי להשגחה

שיהיה בקלות

תבשרי לנו בשורות טובות 

ראיתי שחזרת.. רק מוסיפה שזה תלוי מה המיעוט, לפני הלידה של הבן שלי גם היה מיעוט שנחשב גבולי (בסביבות 6) והעדפנו לחכות, כששאלתי את הרופאה היא אמרה שלפי מחקרים זה תלוי מאוד בכמות המים שהאמא שותה...

תכלס, בסוף כששאלנו את מכון פועה (לקראת 42 בלי התקדמות משמעותית) אמרו לנו שמשבוע 40 המלצת הרופאים היא לזרז וכדאי להקשיב לה..

כתמים חומים זה דם ישן.

זה שלב הגיוני:

דימום

כתמים ורודים

כתמים חומים.

אם אין רגרסיה בדימום אלא ממשיך לפי השלבים זה סימן חיובי.

לק"י

זה לא קסם.

אז אל תרגישי שאתם הלא בסדר פה.

ואני לא חושבת שזה רע לשבת ליד הילדים לפני השינה. כל עוד הם או נרדמים בפרק זמן סביר או מסוגלים להשאר לבד במיטה כשאתם הולכים.

לא מכירה הדרכת הורים באופן אישי.

בהצלחה!!

רק ששום דבר בהנחיית הורים סה לא קסם

תמיד ידרוש תהליך

שנראה לי מדויק לפותחת...

(אין לי שום תגמולים ממנה)

אנחנו אלופים בלתפעל מכשירים אלקטרונים - מכונת כביסה, איי רובוט, סמארטפונים ומצלמות משוכללות,

אבל במה שקשור לילדים שלנו, קשה לנו. זו כבר לא לחיצת כפתור.

מערכת ההפעלה של ילדים לא דומה לשום מכשיר חשמלי שאנחנו מכירים, למעשה -

מערכת ההפעלה של נפש האדם לא דומה לשום דבר שיצא ממפעל, היא סבוכה ומורכבת ובעידן שלנו,

כשהרגליים שלנו כה רחוקות מהאדמה, הראש נמצא במיליון דברים במקביל וללב לא תמיד ברור מה הוא מרגיש - פי כמה.

לפני כמה זמן אמא אחת אמרה ברגע של ייאוש וקושי גדול - "אם רק היית יכולה לקחת את הילד הזה, לחנך אותו ולהחזיר לי אותו מתוקן, חלום!", כן אם רק היו הוראות, תרשים זרימה, נוסחא שאם נציב בה את אותנו ואת הילדים שלנו בפונקציה - יצא מספר שלם, מדויק, עגול, ילדים שקטים, צייתנים וממושמעים - מושלמים.

ובעידן האינסטגרם כשהכל נראה מושלם אצל כולם - אנחנו הרבה פעמים מתבלבלים ובאמת חושבים שיש איזו נוסחא שעוד לא פיצחנו ואם רק נגיע אליה, הכל יסתדר.

אז אני מצהירה קבל עם ועדה שאין לי נוסחאות וגם לא שיטות - אני יודעת לעשות דבר אחד: לחבר הורים ללב שלהם ולילדים שלהם, זו גם הדרך היחידה באמת לחנך ולהוביל ילדים - לתת את הלב שלנו, להתחבר ולהתקרב, להכיר אותם ובמידה מסוימת את מערכת ההפעלה של ילדים וספציפית של כל ילד.

זה מה שאני עושה כבר מעל עשר שנים וזה מה שאני מאמינה וגם רואה בפועל שעובד לאורך זמן ולא נקודתית.

בוובינר הקרוב אני הולכת ללמד את העקרונות של מערכת ההפעלה של ילדים או בעצם - מה הילדים שלנו צריכים כדי לקבל את הגבולות שלנו, הערכים שלנו, ההובלה שלנו ואיך מצד אחד אנחנו שומרים על הלב שלהם קרוב אלינו ומצד שני שומרים על הגבולות והערכים שלנו, בלי להתפשר, בלי להתחנן ובלי לחשוש כל הזמן מפגיעה בקשר עם הילד.

בהדרכה אני הולכת ללמד:

מהי הטעות שהורים רבים עושים בחינוך הילדים שלהם ומחבלת בקשר איתם?

כיצד בונים קשר טוב עם ילדים מבלי לוותר על גבולות?

איך להשיג שיתוף פעולה ולהוריד את מאבקי הכוח וההתשה?

היכן להשקיע את המשאבים הרגשיים שלכם ההורים כך שלא תתעסקו כל הזמן בכיבוי שריפות אלא תהנו מהילדים שלכם?

תבינו מה חוסם אתכם מלהעניק גבולות טובים בלי משא ומתן, עונשים ואיומים!

כיצד להחזיר את הלב שלהם כך שיהיה מוכוון אליכם, לחינוך ולערכים שלכם

זו הולכת להיות הדרכה פרקטית, מלאה בדוגמאות וכלים שתוכלו לקחת וליישם בבית שלכם.

לינק להרשמה בחינם - וובינר גבולות ויחסים גילאי יסודי - מרץ 2024 - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

מחכה לפגוש אתכם!

לחיי הורות מגדלת ומובילה,

אפרת וקסלר

גם לי הקטע של שינה גומר אותי

יכולה להיות האמא הכי חמודה בבוקר ואחה"צ

אבל כשמעירים אותי בלילה זה משגע אותי.

הילדים שלך גדולים, אז באמת הנחיית הורים או ייעוץ שינה יכולים לעזור לכם.

רגע לפני הזמן השקט שלך לעצמך שאת כ"כ מחכה לו

זה גם בדיוק הזמן לפני שהילדים נפםרדים ממך ורוצים אותך עוד. לא סתם הם מורחים ומבקשים עוד דברים וצמאים וצריכים לשירותים ומוציאים את הנשמה בבקשות

אז לדעתי יש טווח כלשהו של זמן בין הלילה טוב לישון וזהו, לבין השעה של ריצות הלוך חזור לבקשות וסיפורים ויציאות מהמיטה, שהוא לגמרי תקין ונורמלי.

צריך שיהיה את הגבולות, אבל באמת שהשעה הזאת דורשת את הפניות שלנו, וזה מה שקשה.

אצלינו למשל יש זמן אחרי אורחת ערב וצחצוח שיניים שהם נכנסים למיטה ושמעים סיפור-שניים. זה עוזר להם להתכנס, לי בדרך כלל אין כוח בשלב הזה להקריא סיפור - רק בימים יוצאי דופן ואז זה גם חגיגי. זה מפנה לי זמן לנשום עמוק לפני הלילה טוב וכל האירוע הזה, הם כמעט תמיד צריכים אותי עוד רגע, והרבה פעמים גם יותר.

לא אומרת שהולך אצלי מושלם :-/ אבל לפחות בראש לדעתי כדאי להחזיק שזה לא יוצא דופן ולא מוזר, גם אנחנו לא נרדמים בשניה, לוקח זמן להתכנס לשינה ולהירגע מהיום. והם רוצים את אמא לידם. זה לא אומר שאמא יכולה להיות לידם כל הזמן, אבל זה אומר שזה מובן והגיוני.

זה תלוי בצורת ההסתכלות שלכם..

שינה זו פרידה והרבה פעמים זה לא קל, הרבה ילדים גם בגיל מאוחר יותר צריכים את ההורים איתם בתהליך הזה של ההרדמה.

אצלי גם בגיל 7 אני יושבת לידם עד שנרדמים (כי מבקשים), אני מבינה את הצורך ולוקחת אותו בחשבון בלו"ז.

אם אני לא לוקחת בחשבון אני נהיית מתוסכלת כאילו זה לא אמור להיות ככה, אבל מבחינתי זה ככה ולא מתוסכלת מזה.

לפעמים אנחנו מתחלפים בינינו אם לוקח הרבה זמן.

אנחנו מותשים כי הם דורשים יחסית מאיתנו,

ההשכבות מאוחרות יחסית (במיטה סביב 20:15), אבל גיסתי מהצד שלי קראה תיגר ואמרה למה אתם צריכים להיות איתם בזמן הזה? למה שלא ישנו לבד? הלוואי.

אבל זה לא קורה.

ואז יכולה לבלות שם עד 21.

ואז אני גמורה, צופה בטלוויזיה כשכל הכלים מחכים בכיור ואני רק צריכה להירגע. לכביסה לא מגיעה. וגם הזמנתי להם חברה.

ואם חשבתי שישחקו יפה ואקפל כביסה בסלון לידם, אז צריך תיווך, כי משתעממים או לא מסתדרים ועוברים ממשחק למשחק וחתכתי פירות ואח"כ דרשו פאנקייק (הילדה האורחת אבל גם הילדים שלי) ואז אני מותשת ועוד צריכה אחרי בילוי וארוחת ערב עוד להשכיב! ועד שישבתי איתם עד 21, וראיתי סדרה עד 12 בלילה, הילד מעז להתעורר בבכי בדיוק כשהחלטתי ללכת לישון.

אז הזמנתי חברים

והייתי אמא למופת

והם נהנו ושיחקו יפה

אבל לא התקדמתי בשום מטלה בזמן הזה

ואני עייפה

ומדריכות הורים, זה מעצבן הן מדברות בצורה הברורה ואומרות את המובן מאליו ומרגיש לי שזה בזבוז כסף

ממש הגיוני שתרצי לנוח עם סדרה

ושבמקרה כזה הכלים המלוכלכים ישארו בכיור..

איזונים, לפי מה שמתאים בכל ערב ובכל יום

ואם יש לך כוח תתחילי את הזמן ערב מוקדם יותר ויכנסו למיטות מוקדם יותר 

אם אני זוכרת נכון הילדים שלך בני 4? 6 וחצי הם יכולים לישון נהדר. תקדימי את ההתחלה של הארוחת ערב מקלחות וכו, זה לגמרי גיל שמאפשר ערב ארוך יותר

המון המון.

עובדת במשרה מלאה ומגדלת תאומים בני ארבע, זה מתיש גם אם שניהם מלאכים, ולפי מה שאת כותבת כאן לפחות אחד מהם הוא גם ילד מאתגר (אני הראשונה שתגיד שיש ילדים שקשה יותר לגדל, והרבה מזה זה אופי מולד. יש לי אחד כזה).

אבל מאיך שאני קוראת אותך כאן, ולא פעם ראשונה, נשמע לי שאת צריכה לשנות איזו תפיסה בסיסית לגבי הורות.

נשמע שיש לך ציפיה, שהילדים יראו וישימו לב כמה קשה את עובדת, כמה את משקיעה, ואז יחזירו לך את 'חלקם' ב'הסכם' ביניכם, בהתנהגות טובה (והערת אגב, גם את לא רואה כמה את משקיעה ולא שמה גבולות להשקעה שלך, איך ילדים בני ארבע יכולים לזהות את זה אצלך?) .

ממה שאת כותבת זה מאוד בולט לי, שזו ההרגשה הבסיסית שלך. את גם שמה לב לזה?

בעיני זה קודם כל עמדה בסיסית קצת יוצאת דופן, אבל מה שיותר חשוב שנראה שהיא משפיעה על היכולת שלך להיות הורה שמוביל את הסיטואציה.

בסדר היום שתיארת, את בחרת להזמין לילדים חברה ואת בחרת להכין פנקייק. יכול להיות שהילדים 'דרשו', אבל התפקיד שלך הוא לבחור מה שמתאים לך, להם ולמשפחה שלכם באופן כללי.

בזמנים מאתגרים כאלה, כשאת עמוסה בעבודה והילדים שלא נרדמים בקלות ולא ישנים טוב בלילה, אולי נכון יותר לשמור את הכוחות לערב וללילה, ולכן לא להזמין חברים ולא להכין ארוחת ערב מושקעת?

בתור הורה, עדיף לך *וגם לילדים* שאת תובילי את הסיטואציה, אבל אם בעיניך את והילדים הם איכשהו שני צדדים שווי ערך במשוואה, או בעסקה, זה פוגע ביכולת שלך לבחור ולהוביל. 

שזה בעיני מעבר לשינה

את פשוט (לא פשוט) צכה ללמוד להגיד לא

גם אני בילד הראשון הייתי קורעת את עצמי ומזמינה חברים וכאלה

עד שלמדתי שזה לא בשבילי ושיחכו לגיל שבו הם גדולים יותר ולא צריכים אותי עם החברים

וגם בהשכבה, מדריכת הורים זה נהדר כי היא תחזק אותך לומר להם לא ולשים גבולות

אמא יושבת עשר דקות

שרה איקס שירים ואז יוצאת

אמא שומרת מהסלון

בובה איקס שומרת מהמיטה. וזהו

עוד שיטה שאצלי עבדה זה לשבת על כיסא בחדר אבל עם הגב אליהם ואז כל יום להרחיק אותו עוד קצת עד שהוא מחוץ לחדר. וכשיושבים להתעלם מקריאות ובכיות, להיות בנחת בטלפון וגם להודיע להם מראש שכך תעשי. אצלינו זה עבד במגוון גילאים

תמיד התגובות פה הן שהרבה יושבות ליד הילדים. אבל זה ממש לא הכרחי, אני מעולם לא הסכמתי לזה להוציא תקופות ספציפיות כמו חלום רע או מלחמה או אצל סבתא או משהו כזה

בדיוק כמו ארוחת ערב

עד לא מזמן ישבתי איתם כל ערב חצי שעה

אבל לדעתי את מתחילה מאוחר.תנסי להשכיב אותם ב19 ויישאר לך גם זמן לעצמך.

האמת שממש מבינה אותך.

אני גם יושבת ליד הבן שלי בן 5 כשהוא הולך לישון,

אבל אם הוא לא ישן בצהריים, ממש משתדלת שלא ירדם,

אז הוא הולך לישון בין 19.30 ל20.00 והוא נרדם יחסית מהר.

בלילה גם הוא וגם אחותו קמים

והחלטנו לעשות להם מבצע עם פרסים

כשיהיה להם 10 נקודות

כשהם לא יקומו הם יקבלו פרס שווה.

בינתיים הצליח לילה אחד ואנחנו מקווים שימשיך להצליח.

אולי תנסו גם, בהצלחה! 

נשמע שלאורך כל היום הם צריכים אותך דיי צמודה....

אני חושבת שאם במהלך היום הם צריכים אותך איתם כל הזמן הגיוני שגם בהרדמות, הייתי מתחילה מלשחרר את הציפייה שהם ירדמו לבד, הם לא הילדים של גיסתך, הם-הם.

הדרכת הורים טובה אומנם כנראה תגיד לך מלא דברים שאת כבר יודעת בראש, אבל תעזור לך לשחרר את החסמים שמונעים ממך ליישם את הידע שכבר יש לך.

בסוף את מכירה את הילדים שלך הכי טוב,הרבה יותר מכל מדריכת הורים, אבל בהורות התהליכים צריכים לרוב להתחיל מההורה ולא מהילד.

את יכולה להתחיל לעבוד איתם על משחק עצמאי במהלך היום שיאפשר לך לעשות חלק ממטלות הבית כשהם ערים, או לשתף אותם במטלות הבית.

ולשחרר ציפיות, שום דבר לא עובד הקסם, הכל תהליכים ארוכים ומתישים.... 

אני כן חושבת שהדרכת הורים יכולה לעזור.

נשמע מהתיאור שלך שיש כאן מעבר רק להשכבה. שכל היום הם דורשים ממך וקצת מנהלים אותך.

נכון שהדרכת הורים זה לכאורה לחזור על מה שאת כבר יודעת. אבל מדריכה טובה היא לא רק יועצת, היא יודעת לשים לב מה אצלך מקשה על הביצוע של הדברים, ואיך להתמודד עם זה- בצורה פרקטית או בשינוי התנהגותי/תפיסתי שלך.

ותנפנפי את מה שאמרו לך קרובי משפחתך... *לך* עצמך זה מפריע? אז באמת נסי למצוא פתרון. אבל לא מכיוון ש'ככה זה צריך להיות לפי הספר'...

באופן אישי אעדיף להשקיע בהם פחות במהלך היום (כלומר - לתת להם משחקים ויצירות ולהיות זמינה להם אבל לא ממש איתם), ולהשקיע את הכוחות בהשכבות. גם כי הן החלק המאתגר יותר ביום, גם כי אני זקוקה לזמן בשביל עצמי ובשביל הבית, וגם ובעיקר כי בשביל הילדים הם החלק החשוב ביותר ביום - סיכום של כל מה שהיה היום ופרידה ממנו באופן שלם ומשלים.

מה שלא יהיה - אל תצפי לקסמים בהדרכת הורים... זו עבודה, והיא צריכה להיות מותאמת לאופי שלכם ושל ילדיכם. (באמת יכול להיות שגיסתך ואחיך מתמודדים עם ילדים שונים באופי מילדיכם, ולכן כאילו קל להם להשכיב אותם, אף שזה לגמרי לא קשןר להצלחה הפרטית שלהם... תציעי להם שיבואו לנסות להשכיב את הילדים שלך ואז לראות)

מבחינת ה'סגירה' של היום, ושצריך לתת על זה את הדעת. אבל לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כחלק הכי חשוב, ואולי גורמת בזה יסורי מצפון לאמהות מותשות...

בסוף הילדים תופסים אותנו ההורים כמכלול מערכת היחסים בכל זמני היממה השונים. ואם עשינו טעויות בבוקר ניתן לתקן בהמשך היום, אבל גם אם עשינו טעויות בהשכבה ניתן לתקן בהמשך. הילדים סולחים לנו על המון טעויות בתנאי שהם יודעים שראינו אותם ואת טובתם ושהם אהובים ורצויים. יש איזון בזה.

אז בהחלט לנסות מה שבכוחותינו כדי שההשכבות יהיו זמן איכותי, אבל לא להרגיש כישלון חרוץ אם עד היום לא תפסנו את זה כחשוב או שנגמרו הכוחות וזה לא היה נעים ונינוח לאורך כל הדרך.

סליחה שאני ככה קצת סותרת את דברייך, אני רק רוצה לחזק אמהות שהן טובות ומדויקות לילדיהן, ויכולות לפי כוחותיהן גם להיות עוד יותר טובות ולשדרג גירסה בלי סוף...❤️

(כותבת את זה בתור אחת שהיא די כישלון בהשכבות🙈 אבל זה לגמרי באשמתי, וזה בעיקר מה שניסיתי לחדד לפותחת...)

רק רציתי לתת לה אפשרות אחרת לסדרע העדיפויות. אני - אם הייתי יושבת עם הילדים כל היום, מזמינה חברים, יוצאת איתם - לא היה נשאר לי גרם של כוח להשכבות.

יכול להיות שאם הפותחת תשקיע את מרב הכוחות שלה בהשכבות ותיתן עליהן את הדגש - הן יהיו קצת יותר מוצלחות...

ולא נשאר ממנה זכר.

בקיצור גדול אכתוב שהרעיון היה

א. לחפש הדרכת הורים טובה, אפילו שזה נשמע כמעט מובן מאליו דברים שאומרים שם

ב. ללמוד לכבד את הגבולות שלך, וגם של הילדים. מה שלא מתאים לך, אז לא. (אני מוכנה לשבת איתכם 5 דק' ואז קמה לשטוף כלים. אם אשב לידכם בלי סוף אני לא אצליח בסוף להספיק דברים שחשובים לי). ואצל הילדים, הם לא יודעים לעצור גם כשהם ממש צריכים, ללמד אותם לעשות את זה זה מאוד חשוב ומאוד עוזר להם (גם אם הם בוכים כשעוצרים אותם או כשאומרים להם זמן לישון עכשיו והם טוענים בתוקף שהם לא עייפים).

ג. ואז בסוף פתאום נזכרתי ששמעתי הרצאות של מדריכת הורים ומטפלת משפחתית וזוגית שהתרשמתי ממנה לטובה ודוקא יש לי שם להמליץ לך.

קוראים לה מירי אילת והיא משדה יעקב. לא מיקום הכי נגיש, אבל שוה לבדוק, אולי יש לה קליניקה במרכז או שהיא מוכנה להיפגש בזום.

שיהיה בהצלחה רבה!

אם משהו מהדברים שכתבתי מעניין אותך להרחיב קצת, את מוזמנת להתעכב על זה, אכתוב שוב בפירוט אם יש בזה תועלת 

אני חושבת שקודם כל תחשבו מה הגבול שלכם?

למשל את מוכנה להיות לידם 7 דקות ולצאת, אז לעמוד על הגבול הזה, להודיע מראש שאת נשארת קצת יוצאת ולעמוד על הגבול הזה. 

אבל ממליצה על הגישה ההיקשרותית.

מתוך מכלול ההודעות השלך נשמע שאת מאד משימתית והישגית, וגם את הילדים את מנסה לגדל באותה צורה - לתת להם את כל מה שהם רוצים העיקר שיהיו מרוצים. אבל הם לא מרוצים, כי הבור שלהם לא מתמלא מפנקייק, ארטיק, חוג או אטרקציה מושקעת. הבור שלהם מתמלא מקשר איתן עם אמא מובילה ואוהבת, שאפשר להשען עליה.

הגישה ההיקשרותית מגדירה מחדש את התפקיד שלך בחיי הילדים, לי לפחות היא ממש עשתה סוויץ' בכל מערכות היחסים שלי - עם אחרים וגם עם עצמי.

העניין הוא לא כמה זמן לקחו בהשכבות או איך בדיוק הילד מתנהג ביחס לילדים האחרים בגינה.

העניין הוא איך הילדים מרגישים בפנים, כשילד מרגיש טוב, בטוח בקשר עם ההורה, הרבה יותר קל לגדל אותו.

אשמח לפרטים

אפשר בפרטי

תודה רבה!

רק רוצה לנרמל

לילדים שלי הרבה פעמים לוקח בסביבות שעה להירדם. והם רוצים שנהיה איתם

נשמע לי חלומי הקטע של חמש דק' לילה טוב נשיקה ולצאת

מעניין אותי אצל כמה אנשים זה באמת עובד 😊

זיוה שפירא

גם מדריכת הורים וגם יועצת שינה. 

גיל 4.5 של שני ילדים זה בהחלט שלב וצומת דרכים להבין איזה סגנון הדרכה את מעוניינת ללמוד.

מצד אחד את מאוד קשובה לעצמך וסוג של גאה בהורות הרכה והמכילה,

ומצד שני את מציגה את זה כחיסרון ומציגה גישות הפוכות.

צריך להבין שלכל דבר יש השלכות. אי אפשר להשוות התנהלות בבית אחד להתנהלות בבית אחר.

אוחי אצל גיסתך 5 דקות הן במיטה, אבל מפוחדים להיות לבד בלילה? ואולי הפוך הם מלאים מכל היום ולא צריכים ליווי להירדם? ואולי במקרה יש לה ילדים עם אופי שפחות זקוק לתיווך להירדם.

אם את מרגישה שהילדים מטפסים על הרכות שלכם והן סוג של "מנצלים" את זה ואת שואפת להיות יותר מובילה ובטוחה, אז גישת שפר/ אדלר תתאים לך.

אם את מאמינה בדרך הרכה והמכילה ואת מחפשת איך לעשות את זה נכון יותר ולדייק, אז הגישה ההיקשרותית/ תקשורת מקרבת יתאים יותר.

אני חושבת שבפועל כדאי מאוד ללמוד כמה גישות כדי לקבל ארגז כלים רחב יותר, וגם כדי להתאים לסיטואציה על ידי שאלות מקדימות להבין האם הילד זקוק עכשיו ליד חזקה שאפשר לסמוך עליה, או שהוא זקוק ליד רכה שתכיל אותו ותהיה לצידו כשהוא עובר את התהליך.

אבל בתור התחלה כדאי שתגדירי לעצמך מה בדיוק את מחפשת ותלמדי את זה לעומק כדי להבין איך באמת ליצור את השינוי ולא באופן חובבני.

ממליצה על הדרכת הורים מסודרת ששוטחת את הרעיון מהבסיס, מהתיאריה, ועד היישום בפועל, ולא ייעוץ פרטני על סוגיה ספציפית.

לגבי השינה אני לא חושבת שהבעיה היא ביכולת הפיזית להירדמות, כמו מצב רגשי, ולכן לדעתי ייעוץ שינה די מיותר פה. (ייעוץ שינה טוב למשל הוא כזה שמונע מתינוק לקום כל שעתיים לבקבוק מתוך הרגל למשל)

אצלנו אני פשוט שמה מזרון ליד המיטה שלי, ומי שמתקש להירדם בא לישון לידי.

כל הילדים מעצמם הפסיקו לחלוטין עד גיל 5.5 בערך,

כשיש שיפור עם הגיל.

נניח בגיל 3 באים כל לילה, בגיל 4 חצי מהלילות, ועכשיו הבן שלי פותח פערים ובא לעיתים רחוקות יותר.

אבל הוא תמיד יודע שיש מזרון מוכן.

לי זה לא מפריע לישון, ולו זה נותן ביטחון, אז מעולה לנו הסידור הזה.

ילד שזקוק לביטחון ואומרים לו שהוא מספיק גדול כדי להתמודד עם הבעיה בעצמו, עלול לפתח חרדות. אז חשוב לשים לב לזה ולהיות קשובים לילד ולהבין מה בדיוק הוא צריך כשהוא "דורש שנהיה איתו".

לא מה הוא מבקש, אלא למה הוא באמת זקוק.

עוד נקודה לשים לב אליה, יש בנים בגיל הזה עם נטייה לקושי רפואי בשינה, אז כדאי בנוסף לשלול בעיה מהסוג הזה. (הבן שלי הבכור למשל היה הולך לישון ב12:00 בלילה וקם ב6:00 ועירני וקופצני כל היום, עד היום הוא כזה אבל בתור ילד קטן, זה לא דבר בריא כל כך מעט שעות שינה)

על הקושי הרפואי בשינה...

יש לו שם? ממה הוא נובע? יש לזה בכלל טיפול?

לא התנסיתי באופן אישי אז לא כ"כ מכירה את התהליך,

שמעתי על זה בדיעבד.

זה נובע מבעיות של גירוי יתר, וחוסר יכולת להיכנס לשינה טובה. יכול להיות גם עבור ילדים שמתעוררים בלילה ומתקשים לחזןר לישון.

מה שקראנו לזה "שבר את השינה".

אני לא יודעת ממה נובע מחסור במלטונין.

כלומר אני לא יודעת אם מחסור במלטונין גורם לפעילות יתר וקושי להרפות ולהיכנס לאווירת שינה,

או הפוך הפעילות הנמרצת גורמת לחוסר במלטונין.

בכל אופן זו כמובן שאלה לרופא, ואין לראות באמור המלצה וכו' אלא רק כיוון לבירור.

תתקשרי להתפתחות הילד, ותשאלי.

אבל כדאי לפנות גם לאבחון קלינאית, מקסימום יסתדר לבד בינתיים.

בדיקת שמיעה זה שלב בסיסי, מעניין שקבעו לכם אבחון בהתפתחות הילד בלעדיו.

האבחון של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה בכל מקרה לא כולל אבחון של קלינאית. אם עושים את שניהם בהתפתחות הילד - זה בכל אופן בשני תורים נפרדים (אא"כ במקרה יש תורים לשניהם באותו יום).

אבל כנראה לא צריך את כל הטפסים להתפתחות הילד מהתחלה. כדאי לשאול את המזכירות מה צריך כדי לקבל גם אבחון של קלינאית תקשורת.

או שכך גם אצלנו.

כדאי לעשות בדיקת שמיעה, גם בשביל טיפול עתידי, וגם כדי לשלול שמשם זה נובע.

מספיק הפניה מרופא ילדים.

והתורים בד’’כ רחוקים מאדדדד, אז כדאי כבר לקבוע.

ננסה לבקש הפניה.

אני מניחה שצריך גם בדיקת שמיעה.

ביקשו אבחון.

זה נעשה באותו מקום, אבל קודם עושים אבחון ואז מגישים לקופה לאישור טיפולים

אבל ההפניה של הרופאת ילדים היא לאבחון, ואז ממשיכים לקלינאית.

והיא גם נותנת הפניה לבדיקת שמיעה.

בנוסף אני לא קלינאית אבל עובדת בתחום ומה שאת אומרת על הכתיבה אני חושבת שזה בסדר גמור כרגע ותקין לגיל

הייתי יותר בודקת כיוון לעבודה על הגיה נכונה אם אכן זה נדרש.

אצל קלינאית תקשורת אף פעם לא הלכתי עם הילדים, אז לא יודעת אם זה אותו דבר.

בינתיים ביקשתי מהרופאה הפניה לבדיקת שמיעה ולקלינאית תקשורת.

אולי זה משתנה בין קופות.

אבל את השאלונים לא צריך למלא שוב, כי הגשת אותם כבר להתפתחות הילד.

יש הבדל אם הילד לא יודע עדיין להגות את הצליל אבל מזהה הבדל ביניהם כשמישהו אחר מדבר (יודע איך זה אמור להישמע)  אבל לא מסוגל עדיין להשמיע, לבין זה שמתבלבל בכתיבה.

יש עניין לבדוק את השמיעה.

בכל מקרה יש רשימות המתנה ארוכות מאוד ככה שלדעתי לא תפסידי מלהתחיל את התהליך.

צ' היא האות האחרונה ברשימה של הרכישה, היום לרוב ההמלצה לטיפול הוא עד גיל 7.

ולא רק אם מזהה אצל מישהו אחר, אלא גם אצל עצמו. אם הוא יודע איזה אות הוא מנסה להגיד ומה הוא לא מצליח, זה מקל על העבודה כי זה חוסך את הצורך בזיהוי.

אם הוא לא מזהה, יש כאן עוד שלב בדרך בעצם.

לפעמים הורים מנסים לעבוד עם הילדים, בצורה שלא נעימה לילד, ועד שמגיעים לקלינאית הילד מפתח אנטי ולא מוכן לשתף פעולה.

אז אפשר לנסות בבית, אבל ממש לשים לב שיהיה בכיף ולא בצורה שתגרום לו אנטי לנושא...

באופן אישי אני לימדתי כמה מהאחים הקטנים שלי להגות צ', סביב הגיל הזה (וגם את הבן שלי, אבל זה כבר אחרי שלמדתי להיות קלינאית).

צ' זה יחסית קל ללימוד כי זה בעצם ts - אם אין לו בעיה בהגיה של כל אחד מהצלילים בנפרד, אז הלימוד די פשוט (ככה לפחות היה אצלנו).

תרגלנו בהתחלה מילים שמתחילות בצ', ופירקתי לו את הצלילים, למשל: במקום ציפור, תרגלנו להגיד טְסִיפּוֹר, ככה תרגלנו עם כל מיני מילים, בהמשך גם מילים שיש בהן צ' באמצע או בסוף, ולאט לאט זה נכנס גם לדיבור הספונטני.

אז את יכולה גם לנסות לשחק עם זה בבית. אבל כמו שכתבתי קודם - ממש לשים לב שזה נשאר בגדר משחק, ולא באופן שיהיה לו מעיק ויגרום לו להתנגד לשתף פעולה אחר כך בטיפול (אם הוא לא ילמד את זה כבר לבד עד שתקבלו תור לקלינאית...).

חשבתי לבדוק קודם אם הוא מבדיל בין הצלילים כשאני אומרת אותם.

להגיד לו לאיית או לכתוב מילים עם ס' וצ', ולראות אם הוא מצליח להבדיל.

אחר כך אפשר לתרגל איתו להגות את האות צ'.

כמובן, עם שיתוף פעולה שלו.

לפעמים לא מבחינה בין ש' לס'.

היא עשתה בדיקת שמיעה שיצאה תקינה.

וסך הכל היא מסתדרת עם זה.

אז לא בדקנו מעבר.

וממש הגיוני מה ש @שיפור הוסיפה.

כשהוא כותב, הוא מתמקד כל פעם בצליל אחד, ואז הוא יכול להתבלבל.