פורום הריון ולידה (עמוד 170)

דווקא סבבה לי לחכות לתאריך כי יש לי דברים לעשות..  

בגדול מתפנקת..

יוצאת עם בעלי, אמא שלי.. קבעתי לי עיסוי...

מתכננת לכבס את הבגדים והעגלה..

יחד עם לנוח מלא. לקרוא ספר..

בידיים מלאות ובריאות!!

@ואילו פינו בהצלחה גם לך!

קצת לחוצה כי קבעתי תור חשוב חודש אחרי התאריך אז בא לי שיהיה יותר זמן להתאוששות אבל באמת עד עכשיו רציתי ללדת כמה שיותר מאוחר

הוספתי כמה דברים לרשימת המשימות בהשראתך

אני לאחרונה גיליתי שיש לי מלא מקום רק שהמקפיא מבולגן אז קשה לראות את זה.

במיוחד שיש מלא מלא סופים של לחם 🤭

הוא מהונדס להפליא

תודה❤️

לא יודעת להגיד אם עזר פיזית.

נפשית הקדשתי זמן לעצמי.. וזה הכי משמעותי מבחינתי.

אחרי מעברים כמו לידה שהעצמות כמו אגן, גב, מותניים הכל מזדעזע וזז מהמקום מה שיכול לגרום לחוסר איזון וכאבים.

הבנתי שבמקסיקו זה טקס כזה שעושים לנשים. 

לא הרגשתי שעזר לי במיוחד

כן היה לי כיף הפינוק הזה 

שטויות, אבל כן יכול להיות מפנק וכיף.

לא הייתי בונה על זה בתור "הצלה" אלא כמשהו של טיפוח הגוף והנפש.

לא עשיתי בעצמי, רק קראתי על זה 

קושרים אותך במטפחות, וואו לא הייתי עושה את זה
ואם המטרה זמן אישי לעצמי, למה לא מסאז' או משהו דומה?
באמת זה תהליך שסוגר את העצמות? זה וודאי?

זה כמו כל הרפואה האלטרנטיבית כמעט, משהו שלא נחקר ואין על זה נתונים...

זו איזושהי מסורת עתיקה 

ממש אהבתי

עשה לי ממש טוב

לאסוף הכל כזה אחרי הלידה

ממליצה מאד!!!

מהבנה מהי נפרדות

ומה החשיבות שלה לניהול נכון של הקשרים בחיים

נפרדות היא ההבנה שכל אחד אישות בפני עצמו עם

צרכים/ רגשות/ רצונות אחרים

החשיבות

מתחילה במודעות עצמית

מה הצרכים/ רגשות העצמאיים

ממשיכה במודעות כוללת

מה הצרכים/ רגשות של בן הזוג (הילדים/ אנשים אחרים שסובבים אותנו)

אז אפשר להגיע לשלב בו אפשר לראות בו זמנית את הצרכים/ הרצונות של כל אחד מהצדדים ולקבל החלטות/ לקיים דיונים בהתחשב בכל הצדדים

שאת מרגישה שאת צריכה נפרדות?

עברנו את זה אי שם בתחילת הנישואים.

ונעזרנו במטפלת זוגית ואישית שעזרה לנו מלא, וזה באמת משנה חיים.

בהתחלה מבחינתי זה היה קצת דומה ללחיות כאילו ח"ו אין אותו.

(אין אותו לא מבחינת מטלות הבית ועזרה על הילדים, אין אותו מבחינת הצרכים האישיים והרגשיים שלי)

ניסתי לחיות בצורה שאם אני קמה מחר בבוקר ואני לבד, איך הייתי מתנהגת.

לקחתי אחריות על עצמי, בעיקר רגשית.

אם אני בסערת רגשות (וזה קרה לי לא מעט, חוסר ויסות רגשי) האדם הראשון שיתמוך בי זה אני בעצמי, זה לא האחריות שלו לתמוך בי, להרגיע אותי, לשמח אותי.

הלכתי לפסיכולוגית שעזרה לי ללמוד ויסות רגשי.

ועד היום אני האדם הראשון שיהיה בשבילי רגשית כשאני צריכה.

ומשם לכל תחומי החיים.

חברתית, למדתי לצאת ולבלות לבד, גם כלכלית וכו'.

זה היה השלב הראשון, שמבחינה מסוימת אולי עשיתי בצורה קיצונית (וזה היה נחוץ)

בהתחלה זה הרגיש כמו ריחוק, ועלתה לי השאלה לא פעם "אז למה התחתנתי?"

זה הגיע ממחשבה מעוותת שלי שגבר הוא סלע יציב שלא אמור להישבר ואביר על סוס לבן שיציל אותי מכל השריטות שלי ויגשים לי חלומות.

אבל רק אחרי השלב הזה, שהרגשתי עומדת בזכות עצמי יכולתי להתמסר לקשר זוגי בצורה בריאה ולא מתוך תלות.

שלב של מובחנות בתוך הביחד, איך להיות ביחד, ליהנות אחד מהשני, אפילו להזדקק אחד לשני אבל בלי להיות בתלות מוחלטת, למצוא את עצמך את עצמך בתוך הזוגיות.

כי גם אני הרבה חושבת על התלות שלי בו ולא אוהבת את זה לפעמים. ואני גם רוצה להרגיש יותר עצמאית ומסוגלת, וב"ה כשאין ברירה זה למעשה מה שקורה. כיום זה יותר במישור הכלכלי ותחושת המסוגלות, וגם כשאנחנו ביחד אני יותר צריכה אותו שיגיד מה עושים, לפעמים שממש יעשה (לעומת כשאני לבד כי הוא בעבודה וכו').

אני מפחדת שאם אני אתנהל עם עצמי כאילו אין אותו זה יהיה כמו מחשבה מייצרת מציאות ויפגע לנו בזוגיות. לא חווית משהו כזה?

וזה הם שיחררו אותי מהתלות

שהיתה מממש חזקה ולא בריאה

הרגשתי שאני נשארת בלי ושם עוגן ומשענת ונכנסתי מזה לחרדות חשבתי 'התרסק לי הכל

בסוף בסוף יכולה לומר שיש הרבה מחירים לא טובים ששילמנו על זה

אבל לנתק את התלות היה אחת המתנות

למעשה עבורך-

משאילה מהתהליך לשי את העקרון שחושבת שעזר לי

א. להכיר טוב טוב את המרחב שהוא שלי ורק שלי בעולם..מה מגדיר אותו מה מאפיין אותי בפני עצמי..

לתקשר עם עצמי יותר. לקבל החלטות לבד איפה שאין צורך להתיעץ.

לשדר לעצמי בטחון.ונוכחות ומסוגלות.

להזכר שהיתי קיימת גם בלעדיו.

ב. לבטא את זה במעשים קטנים קודם כל- לא בדברים גדולים.

לחזק את עצמי על כל אקט של עצמיות ועצמאות רגשית.

ללמוד להנות מזה.

לתת לעצמי כח על כל דבר.

לדבר מה דעתי ,לבקש מםורשות דברים,

יחד גורם לריחוק או פיצוצים, ואיזה דברים גורמים לקירבה וכיף, והאם זו תחושה ששניכם שותפים לה או שאתם לא רואים את זה באותה צורה.

הדברים שמוצלח לעשות יחד- נפלא

הדברים שהיית רוצה ולא הולך או אתם מנסים ולא הולך, כנראה אלה המקומות שבהם האקסיומה שעושים את זה יחד- לא מתאימה. בחרנו את בן הזוג שלנו, זה לא אומר שהוא אמור עכשיו להתיישר ב100% על מנת להגשים את כל משאלותינו גם כשזה מאוד לא זורם לו.

אז בודאי שהוא צריך למלא חלק מהרשימה כדי שזה יחזיק, אבל להבין שאפשר למצוא שותפים נוספים לשאר התחומים או להתקדם בהם לבד, ולא בריא להרגיש שזה חוסם משהו בקשר או מוריד לי ממנו באיזשהו אופן.

ואם יש אפשרות לליווי של איש או אשת מקצוע בחיים האמיתיים, כדאי מאוד, זה שיעור חשוב.

בהצלחה!

שחרור שליטה. ההכנה הכי טובה לנפש היא להפנים עמוק עמוק את הידיעה שאין לנו שליטה מלאה על עצמנו ועל החיים. הלידה, ובוודאי ההורות שאחריה, הן שיעור מתמשך ב"לשחרר". אי אפשר לתכנן מראש מה ואיך יהיה אחרי הלידה.

וכאן נכנס מאוד ההיבט הזוגי. השינוי הגדול ביותר הוא לא רק התינוק, אלא הדינמיקה בינך לבין בן הזוג.

תיאום ציפיות "אפור": דברו על הדברים הכי פחות רומנטיים. איפה תהיו אחרי הלידה? אם אצל ההורים שלך - עשויים לצוף מתחים וקשיים.  כמה זמן תהיו אצל ההורים?

מי קם בלילה? מי עושה קניות? איך נראה הבית כשהוא "מבולגן מדי"?

לגבי הקימה בלילה - מאוד תלוי באופי האישי שלכם ובעייפות שתצטבר.  יש זוגות שהבעל בכלל לא קם בלילה כי בין כה וכה הוא לא יכול לעזור בהנקות, ויש זוגות (למשל אצלנו) שהבעל קם ועוזר בלילות. בפרט בשבועיים שלושה הראשונים המאוד קשים, כשההנקות צפופות ותכופות. כל דקה של עזרה ממנו בלילות היא עוד קשה בשבילך לישון ( הוא יכול להחזיק לגרעפס, להחליף טיטול).  

הכרת הטוב מראש: החליטו שבתקופה הראשונה אתם לא שופטים אחד את השני ברגעי עייפות. מילים שנאמרות ב-3 לפנות בוקר לא נספרות.

משכב לידה - ב-6 שבועות הראשונים את מחלימה מהלידה, ולא אמורה לעשות כלום בבית. מתאוששת, אוכלת, מניקה, בעיקר סביב התינוק.  

זמן איכות עכשיו: צאו לדייטים, לכו לבלות, שנו צהריים יחד. צברו "מלאי" של קרבה ושקט.

בישול והקפאה: זה נשמע טכני, אבל הידיעה שיש אוכל מזין במקפיא מורידה המון לחץ בשבועות הראשונים.

בהמשך, אחרי השבועיים/שלושה הראשונים, שכבר מתמקמים בבית - מה עם הניקיונות, קניות, אוכל?

הרגלים של היום כנראה שלא יתאימו למצב אחרי הלידה.

יש כאלה הרבה

ברמה הפרקטית להבין שתינוק ראשון זה המון למידה, המון אי וודאות וההתחלה הרבה פעמים לא קלה ומבלבלת. זה בסדר לטעות, כולן טעות, זה בסדר להתבאס וגם לא לשמוח ולהיות מלאה באושר כל רגע, יש רגעים לא קלים לפעמים אבל עם הזמן תלמדי, תכירי אותו טוב יותר ודברים יזרמו יותר בקלות.

תמצאי אנשים שאת אוהבת את הדרך שהם מגדלים ילדים ותתייעצי,תשאלי, אבל גם תקשיבי לעצמך ולמה שמתחבר לך

אחרי שילדתי את הילד הראשון הרגשתי שהחסירו ממני הרבה מידע על איך זה יהיה ורק יפו את המצב כל הזמן כשהייתי בהריון.

אז אני חושבת שחשוב לדעת, שלא תמיד זה קל, לוקח זמן להתחבר לילד ולהתאהב, שצריך לדעת לבקש עזרה לא להיות לבד בהתחלה, לא לתת לעצמנו לשקוע, לפעמים השגרה של להאכיל, להחליף טיטול, להרדים היא קשוחה. זה בסדר שקשה, זה לא אומר עלייך כלום. 

כדאי להיפגש עם חברות(יש גם פעילויות בקניונים לאמהות ותינוקות)

להשקיע בזמן איכות עם עצמך. הכי קל לוותר ולהיות עסוקה רק בתינוק/ת.

לזכור שלגוף לוקח זמן לחזור לעצמו.

לעשות תיאום ציפיות עם הבעל, לזכור לא להעמיס על עצמך.

להסכים לעזרה, כבר מעכשיו לדאוג לאכול שקל להכין( בורקסים, פיצות, ירקות קפואים וכו'..)

ובעיקר לנשום ולזכור שזו תקופה, בדוף תחזרי לישון נורמאלי

ולראות את הטוב ולהנות כמה שאפשר.

וטיפים:

אם תניקי אז משאבת חלב יש משאבות טובות בשיין ואליאקספרס

לטיפול בגזים(דבר שהרבה תינוקות סובלים ממנו)  ממליצה מאוד על ליקצ'יק

ממליצה על עריסה בהתחלה(קטן יותר וחמים יותר לתינוק, יש להשכרה ביד שרה)

פדים של הנקה ושקיות לחלב יש גם בשיין ואליאקספרס. 

וחשוב לי להגיד גם- לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, חם לו, קר לו, תאכילי אותו, תנקי אותו, ככה לא יוצאים עם תינוק, תלבישי אותו, למה לא עשית את זה ואת זה וכו'..

רוצה להגיד לך שבהתחלה זה מעצבן אבל בע''ה תלמדי לסנן ולהקשיב למי שצריך באמת.

מזל טוב ובהצלחה 

כשהיסודןת חזקים אפשר להתמודד יותר בקלות עם האתגרים...

זה אושר ענק שגם דורש התמודדות עם אתגרים...

ויש את הספר ליד ה' שעוסק בלידה וקרבת ה שבה

1. אחרי הלידה המצב הזוגי מאוד רגיש, הבעל לפעמים מרגיש שלקחו את מקומו, ולכן כחלק מהדברים שעשיתי כל פעם החמאתי לו דרך הטיפול בתינוק, לדוגמא: " תראה איך הוא רגוע אצלך", " לדבר אל התינוק שהבעל באזור ושומע, ואפילו שהתינוק לא מבין ולומר" איזה אבא טוב יש לך, איך הוא הלביש אותך יפה, איך הוא מטפל בך , וכו וכו

2. לצאת לפחות פעם בשבוע יחד ובהחלט אפשר עם התינוק, אנחנו נסענו באוטו בערב, התינוק בסלקל, בדר"כ הם רגועים וישנים באוטו, קונים משהו לאכול קטן נחמד בתחנת דלק ואוכלים באוטו ותוך כדי נוסעים ומדברים/ שומעים ביחד משהו.

3. בשביל עצמך, כמה שיותר לישון שהתינוק ישן, גם אם יש כלים/ בית מלוכלך / כביסות.

איזה מהממים אתם שנשואים כבר 8 שנים ועדיין מרגישים קושי כזה. אני יודעת שזה לא מעודד... אבל זה מראה על האהבה החזקה שלכם. כמובן העובדה שאתם אסורים לעיתים רחוקות גם כן משפיעה על חוסר היכולת להתרגל.

מצד שני זו הזדמנות מצויינת להשקיע בשפות אהבה אחרות. תגידי לו מה יעשה לך טוב - שיקנה לך משהו טעים וישאיר על הכרית, שיכתוב לך הודעות באמצע היום, צאו להליכה ביחד, שיחות נפש, לעשות דברים משותפים בבית... שום דבר לא יחליף את המגע, אבל הדברים האלה יכולים למזער את הרגשת הבדידות. תראו אחד לשני בכל דרך אפשרית שאתם חשובים ואהובים גם בלי מגע.

תנסי למלא את הימים האלה בדברים שאת לא מגיעה אליהם, תחביב מיוחד, קניות, שיח עמוק, לימוד משותף, לצאת עם חברות...

זה אכן קשה מאוד, אבל לפי הקושי השכר. 

לי ממש עוזר להבין מתי הזמנים שיותר קשוחים ומתי פחות- כי השבועיים לא קשים תמיד באותה רמה.. נגיד תמיד בימים של המחזור אני ממש מרגישה שזה סיוט ואח"כ משתפר. אז אני ממש מעודדת את עצמי שעוד x זמן זה נהיה יותר קל (אפילו שלא נהיים מותרים...)

להכיל את הקושי שלי- ולהיות יותר בנחת כלפי עצמי בזמן הזה, וגם לפנק את עצמי יותר או לומר לבעלי שאני צריכה את הפינוק שלו עכשיו

לפעמים שחנ"שים עובדים יותר טוב דווקא כשאסורים...

לבעלי עוזר לא לחשוב על זה, ולמדתי לתת לו להתכחש ולנסות לא להזכיר יותר מידי, כי גם זו דרך התמודדות שעוזרת גם אם לי זה נורא מוזר

חיבוק, בע"ה שיהיה לכם עם הזמן יותר פשוט...

אמנם נשואים הרבה הרבה פחות,

אבל גם אסורים ממש כמה פעמים בודדות בשנה, 

הכי קל להתנתק וזהו ולא להיות בסיטואציה, לחכות שיעבור ובסוף זה עובר.

אבל לאט לאט לומדים גם שאפשר לנסות להיות בסיטואציה, יוצאים הרבה לטייל, מדברים הרבה יותר. 

לפעמים זה הזמן שאנחנו משלימים סדרות ורואים סרטים ביחד, טיפה יותר משחררים מהשגרה, וזה זמן מצוין שנמצאים יחד ומדיינים על מה שרואים, מעביר את הזמן מהר.

אבל זה קשה, במיוחד הלילות. 

מחזיקה לך אצבעות,

בסוף זה מצווה כל כך כיפית, אין על התחושה של אחרי המקווה. זה פשוט קסם

❤

1. רצון ה'. בסוף כל הסבר רציונלי/ נפשי וכו'לא תמיד נכון. לפעמים זה מחזק את הזוגיות ולפעמים פוגע, לפעמים טוב להתכנס בלבד ולפעמים זה מגיע בזמן שהכי צריך את הביחד... אבל ברגע שאני מתחברת למשהו גדול ממני, זה נותן כח, וגם משמעות.

2. למצוא דרכים אחרות "להרגיש" את הזוגיות. לשחנ"ש, לעשות מחוות קטנות. לפעמים דווקא הולך טוב לצאת מחוץ לבית, למקום שממילא לא נוגעים בו (למשל בית קפה) ודרך זה לדבר ולהתקרב, כשהעננה של " אם היה אפשר לגעת" פחות חזקה.

3. להנות מהציפיה והגעגוע. זה קשה, וזה ארוך מדי, אבל עדיין יש בזה משהו מיוחד, בהשתוקקות הבלתי מושגת.

4. לעבור כל רגע וכל יום בפני עצמו במיוחד בימים הראשונים שהטבילה עוד רחוקה

5. לנשום עמוק. באמת. לעשות נשימות וחשוב מה יכול לעשות לי טוב למרות שהקושי נוכח. לשמוע מוזיקה מרגיעה 

6. לדבר על זה. לא כל היום וכל הלילה, אבל כן לשתף בקושי ולהתחזק מזה שב"ה הזוגיות שלכם טובה והמרחק מכביד. בסוף זה מעיד על משהו טוב 

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

ולי זה סבבה.

העלית נקודה

אין תור לרופאה מהיום להיום..

זה דחוף? לבקש הפניה למיון?

אבל אפשר להדחף למיון נשים בקופה.. בכל קופה יש כזה.

אבל תגידי רגע

יכול להיות שהריח הוא בגלל שאת נשארת עם הפד המון זמן? לפעמים זה מזה.. 

גם שעה אחרי מקלחת יש ריח

תקין וממילא הדימום אמור להמשיך להתחדש בימים הקרובים

אבל אם זה נראה לך ממש לא תקין הכי טוב שתתייעצי עם מוקד הריון ולידה ובמידה ושזה נראה להם לפי סימנים נוספים שתתארי להם שזה בעייתי יבקשו שתגיעי להיבדק 

דקטרין עוזר מהר.

צריך לתת גם לתינוקי

אגיסטן לא כזה חזק. אם זה חמור בקשי מהרופא משהו טוב יותר.

מאד עוזר- חומץ תפוחים מדולל במים. לשטוף את המקום בעדינות.

ממש מהיר ויעיל חוץ מהריח הלא משהו

בפה ויש גם פרוביוטיקה לנרתיק

וממש עוזר להמעיט בסוכר וקמח לבן לפחות לכמה ימים עד שיש שיפור (וכדי שלא יחזור כדאי להפחית בכללי...)

חובה ממש להוריד סוכר , שמרים וקמח לבן

הפטרייה משגשגת בגוף כשאוכלים את הדברים?האלה

מניסיון כואב זה מאוד עוזר להוריד לגמרי לפחות?לתקופה עד שיעבור...

תקחי פרוביוטיקה כל יום, תאכלי שום, בצל...

פרוביוטיקה (יש לאלטמן משהו ייעודי לנרתיק)

כמה טיפות שמן עץ התה על התחתונים מרגיע את הגירוד

וגם חומץ תפוחים מדולל במים

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.

אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.

לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.

מהבחינה של המשכיות,

לא יודעת איך להסביר כ"כ..

לא ממקום מתעלם,

אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..

נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.

אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.

(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)

צודקת לגמרי!

אבל לדעתי לא אמור להיות מוגלה בטבור מתחת לחבל הטבור שנושר.

חושבת שכדאי ללכת מחר לראות רופא או לפנות לרופא דרך האפליקציה כבר הערב כשאת מצוידת בתמונה

אני יודעת איזה משחה קיבלתי פעם שעברה אז אולי פשוט אשים אותה?

יכול להיות נזק ממשחה אנטיביוטית?

לא בא לי לקחת תינוקת בת שבוע לרופא

וגם אין לי איך לקבוע לה זימון בוידאו כי היא עוד לא רשומה

מופירוסין. אמר לשים בגדול של אפונה מעל הטבור וזה חודר פנימה.

בנתיים כדאי לחטאות עם אלכוהול כדי לייבש.

היום השיטה היא לא לגעת ולא לשים אלכוהול כמו בעבר. אבל אם גבר מתפתח מוגלה חייבים לטפל.

לפני שנתיים אכן הנחו אותנו שכבר לא שמים. התפתח זיהום או משהו, קל אבל היה. הפעם באותו בית חולים הנחו לשים אלכוהול לפחות 3 פעמים ביום...

אם זו שהיה זיהום אני ברחתי ריח נוראי כל פעם שםתחתי את הבגדים, סביבי כולם חשבו שהם סבבה אבל הלכתי לרופאה נתנה משחה אנטביוטית אבל האמת לא התרגשה. עבר מאוד מהר עם טיפול. 

אני חושבת שכדאי לחטא עם אלכוהול כמו פעם (אם הטבור נפל אבל עדיין זה נראה חי ולא סגור ויבש).

אם יש מוגלה זה מסריח, גם ריח רע, וגם מוציא הפרשות.

חבל סתם לאסור את עצמך על זה

קרה לי המון פעמים, ובדרך כלל היה דין של כתמים והיינו מותרים

הכי טוב להרים טלפון לרב פשוט

בקיצור, סביר מאד שלא נאסרתם, כמובן שתחכי לתשובה של הרב אבל אל תפסיקי את הגלולות. מה שכן- תחתון צבעוני/ שחור כדי לא להאסר מכתמים, לחכות קצת לפני ניגוב, או לנגב בלי להסתכל.

לפני כמה שנים

זה לא פשוט

במיוחד בהצפה ההורמונלית של אחרי לידה

זה נורמלי

אימהות מגיעה עם מצפון מפותח

ניתוח קיסרי בהול הוא חויה קשה וטראומה שנצרבת בגוף (יש לי שריר בגב שנתפס כל פעם כשאני מדברת על הלידה הזו, ועברו כמה שים)

ולא להצליח להניק זה גם קשה

מה אני מציעה לך?

לדבר לדבר לדבר על זה. זה עוזר לשחר. אפילו סתם בקפה עם חברה.

יש פודקאסט מקסים שנקרא לידה כמסע, הוא מדבר בפרק הראשון על חויות הצלחה וכשלון סביב הריון ולידה,

למדתי שם ביטוי נפלא 'הדבר הטוב הבא' 

בכל רגע יש את הדבר הטוב הבא. וכמסתכלים מתוך הרגע הזה הנתון הדבר הטוב הבא קורה לנו

במקרה של מצוקה של תינוק- הדבר הטוב הבא הוא ניתוח

במקרה של תינוק שרעב- הדבר הטוב הבא הוא תמל.

ברוך השם שאנחנו בדור שיש את כל האופציות האלה!!

אני ממליצה לך גם לעשות עיבוד לידה

ולתת לעצמך את הזמן והמרחב

לחבק את עצמך

ולהיות בסביבה תומכת

זה ההבדל בין לצאת מז לבין חלילה ליפול מזה לדכאון

הלידה אחריו היתה ההכי טבעית שלי

בלי חתך

בלי ואקום

בלי זרוז

והיתה מושלמת!

אמנם היה ניטור כל הזמן אבל מוניטור אלחוטי שלא הגביל אותי

והיה מושלם..

לגבי ההנקה, זה לא הכל או כלום. עם הבן שני שלי הנקתי בתוספת בקבוק עד גיל שנה וחצי (וגם אז הפסקתי רק בגלל אילוץ רפואי, לא כי נגמר החלב).

אם תרצי אוכל לפרט לך מה עשיתי

אהובה את נשית בגלל אלף תכונות נשיות ולא בגלל אופן הלידה...

מי בכלל קבע שללדת, ובטח באופן מסויים, זה "נשי"? מה זה בכלל "נשי"?  יש כל כך הרבה דרכים לזה...

בכל מקרה בתור מי שעברה לידה מדהימה והניקה למרחקים, אני סבורה ש"תפקיד נשי" לא קשור להנקה או ללידה...גם "תפקיד אמהי" לא קשור.

התפקוד האמהי אם כבר הוא בקשב לילד וביכולת שלך לספק לו בטחון וכלים לעולם. והנשיות בכלל רחוקהה מזה עוד יותר... יש אמהות שעבורן לידה והנקה הורסים בעיניהן את הנשיות. אפשר להיות נשית בזוגיות, בעבודה, בחוגים ותחביבים...

את כל כל הרבה יותר מזה.

ואם כל זה לא שכנע אותך - בעיני, ה"תפקיד" אם כבר של הנשיות/האמהות היה בדיוק מה שעשית - להקשיב בעיתות לחץ ומצוקה לגורמים המנוסים שהשם נתן להם ידע וכלים שעוזרים לנו לקבל החלטה, שבמקרה שלך היו הגורמים ברפואיים ואת ידעת שזה מה שיעזור לך לעזור לתינוק שעומד לצאת ולהיות האמא הכי טובה - וב"ה הוא יצא חי ובריא! אז זה לגמרי בזכותך!!!

את לא כישלון!

אימהות זה הרבה מעבר ללידה והנקה.

זה לגדל את הילד, לאהוב, לחנך, לחבק, להכיל, לקום בלילה, לדאוג שלא ישן, לדאוג שישן טוב מידי, להיות מלאת מצפון על זה שאת לא נותנת לו מספיק וכו' וכו'.

גם לגבי הלידה- המטרה של הלידה היא תינוק ואמא בריאים! ואת עשית את ההחלטה הנכונה של לחתום על הסכמה לניתוח כי בזכות זה יש לך תינוק מתוק.

לק"י

אני גם ילדתי את הגדול בקיסרי חירום. והביאו לי אותו רק אחרי כמה שעות.

ב"ה הלידות הבאות היו רגילות. אל תחשבי גרוע כבר הלאה... חוץ מניטור רציף, אין מניעה ללדת רגיל בעז"ה.

וכמובן שאין פה שום סיבה להאשים את עצמך. לא עשית כלום לא בסדר, ב"ה שיש ניתוח כדי ללדת תינוק בריא ושלם.

וגם אם בבית חולים אחר אולי זה היה נגמר אחרת, זה כבר היה.

ומזל טוב!! שתרוו ממנו הרבה נחת!

לא בהכרח דופק לידות נוספות

אצלי היה קיסרי בראשון והשאר רגילות

לגבי הנקה

לפעמים הנזק גדול על התועלת

בעיניי רק הנזק הנפשי שהיא גורמת לך

לא שווה דקת הנקה

ילדים גדלים נהדר עם תמ"ל

ואף אדם הכי מומחה עלי אדמות לא יכול להבחין מה היתה התזונה בזמן שהיו תינוקות (או מה התזונה הנוכחית בזמן שהם תינוקות)

אם התוצאות לא ניתנות להבדל

זה אומר שהיתרונות של הנקה מזעריים ביותר

היתרונות של הנקה הם יותר מנטרה מאשר משהו אמיתי

(ותחסכו ממני תגובות

לא באה לפתח דיון

רק לענות ספציפית לפותחת)

אני גם עברתי קיסרי חירום.

אומנם פחות הרגשתי את מה שאת מתארת 

(הרגשתי שהצילו לי את הילד וממש הייתי בהודיה על זה שיש דבר כזה קיסרי ותינוקות ואמהות לא מתים בלידה)

אבל גם נפגשתי עם התינוקי כמה שעות אחרי לידה שזה היה ממש קשה

במיוחד שפינטזתי על סקין טו סקין בחדר לידה וכו'

ועברנו סרטים מטורפים עם ההנקה.

היה מאוד מאוד קשה ההנקה יחד עם ההתאוששות מהניתוח.

אני חושבת שהנקה זה דבר מדהים!

אבללל, לא בכל מחיר.

ילדים גדלים מצוין עם תמ"ל, בריאים ושלמים והכל בסדר.

אז אם את מרגישה שזה גדול עלייך

אז לגמרי לשחרר.

מניסיון שלי יודעת שההתאבדות על ההנקה אצלי לקחה בערך חודש 

ואז עניינים נכנסו למסלול ודברים הסתדרו

כמובן שזה אינדיבידואלי

אבל אפשר להחליט על פרק זמן שבו את ממשיכה לנסות ומשקיעה

ואם לא הולך מקבלת את העניינים באהבה ומשחררת.

להיות אמא טובה זה כ"כ הרבה יותר מלידה ומהנקה.

נכון, הנקה זה חשוב מאוד, אבל רוגע ונחת בבית חשובים הרבה הרבה יותר.

אם יש לך סביבה שיכולה לסייע ולרפד בזמן שאת נאבקת על הנקה- לדאוג לך לאוכל מזין, להעסיק את הגדול, להרגיע, אז אולי כן אפשר ללכת על הניסיון. אם לא, או אפילו אם את חוששת שזה יהיה עמוס מדי אז תניחי לזה ואני בטוחה שתהיי אמא נהדרת גם בלי להניק 

מבינה את התחושות.. וזה לגמרי לגיטימי להרגיש ככה.. 

רק רוצה לומר שגם אני עברתי קיסרי בהול.. והלידה שאח"כ ילדתי לידה רגילה לגמרי ב"ה. ונהניתי ממנה. 

וגם לגבי ההנקה.. אם מאוד חשוב לך- תנסי, אפילו הייתי לוקחת יועצת הנקה שתכוון אותך בפשטות, מה צריך. את אומרת שאת סובלת ממיעוט חלב- יש ויטמינים שלוקחים- מורינגה וחילבה ששותים וזה אמור להגביר את החלב. החילבה קצת מסריח ועושה ריח.. אבל המורינגה סבבה לגמרי. הייתי מנסה לפני שמתייאשת אם את ממש רוצה לנסות. אבל ברוח טובה, בלי לחץ.. אם מצליח מצליח ואם לא- לא. זה בסדר גמור לתת תמ"ל. זה לא אומר עלייך שום דבר בתור אמא. באמת. 

עוד טיפה והוא יגדל, והכל יראה הרבה פחות נורא..

תנשמי.. באמת. 

את אחרי לידה.. את צריכה לנשום, ולקבל את עצמך ואת המצב כמו שהוא. הכל בסדר. 

מבינה אותך מאוד ולא מנסה אפילו לנרמל לך כי אני עצמי עד היום (גם אחרי זמן רב ולידות רגילות תודה לה') מרגישה את אותן תחושות, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

אני חושבת שזה משהו תמיד יישאר...

בכל אופן מה שלי עזר זה קודם כל עיבוד לידה, הרגשתי שזה היה לי כמו חבל הצלה. חוץ מזה לדבר על זה המון המון המון במיוחד עם בעלי אבל לא רק.

בלידה שלאחר מכן עשיתי כל מה שיכולתי וגם מעבר לזה כדי ללדת רגיל ותודה לה' זה הצליח. אני חושבת שיש לזה חלק גדול בריפוי אבל מיד אחרי שילדתי בקיסרי לא האמנתי שזה יקרה לי. עד היום אני מרגישה שנבקע עבורי הים, זה נס אמיתי.

חוץ מזה תשמעי את הפודקאסט של אורית לייזרסון עם שיראל אלמליח, דיברו בדיוק על לידה בניתוח קיסרי ואורית היא אחת כזאת שאפשר לשמוע בלי הפסקה בעיניי, מאוד מרגיעה.

חיבוק גדולללל💜

עשינו לפני שהתחלנו לנסות להכנס להריון.

אין בעיה הלכתית, יש מצב שיש אפילו המלצה.

ההבדל המרכזי בין דור ישרים לסקר גנטי זה שדור ישרים אומרים אם יש התאמה או אין התאמה.

כאשר אי התאמה= 2 בני הזוג נשאים של משהו

התאמה= אף אחד מבני הזוג נשא/אחד מהם נשא והשני לא.

כשיש התאמה את לא יודעת אם מישהו מכם נשא, ולמה.

בסקר גנטי לעומת זאת בודקים אם האישה נשאית למשהו, ואם כן- אומרים לה ובודקים אם גם הגבר נשא של אותו דבר.

בסקר גנטי בודקים גם 2 דברים (x שביר ועוד משהו) שיכולים להיות רק אצל האישה.

דור ישרים מונע "כתמים" על בני זוג עם נשאות כלשהי, שלא ימנעו מלהתחתן איתם.

בתכלס

שניכם מגיעים לקופ"ח שלך.

לוקחים משניכם דמים.

היה וימצא אצלך משהו- יבדקו גם את הדם של בעלך.

בסוף את מקבלת פלט של מה את נשאית והאם בעלך גם נשא, ובהתאם לזה המלצות.

מקווה שברור

מוזמנת לשאול אם יש עוד ואנסה לענות

שאנחנו עשינו,

ולא נמצאה אצלנו נשאות כפולה.

ונכנסנו להריון, שנאלצנו להפסיק

בגלל מום,

שבדיעבד התברר שנמצא אצל בעלי

אז אנחנו עושים את ההשתדלויות

אבל בסוף לא הכל מתגלה

ולפעמים אנשים חיים טוב לאורך שנים, עם דברים "נוראיים"

היום זה יותר מקיף.

קובעים תור ושניכם צריכים להגיע.

ממלאים טפסים, ולסיכום לוקחים דגימות דם משניכם.

עשיתי לפני 12 שנה. וזה היה ממש בדיקות בודדות.

ובשנה האחרונה את החדש. המקיף. יותר בדיקות. ורוב הסיכויים שימצאו משהו. 

עשת לפני שנה ועדיין לא הגיע?

הבנתי נכון?

עשיתי בשנה האחרונה.

לא כתבתי לגבי התוצאות. 😅

תוצאות זה כמו שכתבה @לפניו ברננה!

חודשיים-3.

זה יכול להיות מציל חיים בעיני וזה יפה מאוד שעכשיו זה ללא עלות

בדיקת דם פשוטה לשני בני הזוג

הייתי חושבת שזה אפילו מומלץ מאוד

כן מוסיפה שאצלי באתי עם התוצאות של הדור ישרים ואז האחות הסתכלה ואמרה שתכלס עשיתי כמעט את כל הדברים הרלוונטיים, אז אפשר לצמצם את הבדיקות.

בתכלס זה לא משנה, כי בכל מקרה לוקחים ממך דם...

וגם כל הזמן נוספות בדיקות, אז הגיוני שנוספו דברים שלא היו לך בדור ישרים.

לא רואה בזה שום בעיה הלכתית.

אם חלילה מגלים איזו נשאות אפשר להיערך ובמידת הצורך לפנות לטיפולים, וככה לזכות בעז"ה לילדים בריאים.

למה לא למנוע סבל כשאפשר?

כי בבדיקה החדשה בודקים מעל 300 אפשרויות, ולא בוחרים מה בודקים, הכל נכלל. אז אם זה מתייחס לבדיקה החדשה, זה קצת מפתיע.

ואם זה בעבר, אז חשוב לדעת שיש בדיקה חדשה שהיא מקיפה וכוללת ושני בני הזוג מגיעים יחד.

אני חושבת שבגלל שאני ובעלי ממוצא שונה ממש זה גם צמצם את האפשרויות.

אולי לא באמת בדקו פחות אלא היא אמרה שלא יהיה הרבה חידוש...

לא זוכרת כבר, עשיתי אז מה שאמרו לי 🤷‍♀️

לא קיבלתי כלום, רק מספר.

ועשיתי די לאחרונה אז אולי אני גם לא אצטרך לעשות הכל

במבט לאחור לא חושבת שזה משנה,

לוקחים לך דם בכל מקרה, מה אכפת לך מה הם בודקים...

שבדור ישרים היה כלול כמעט הכל.

אבל היום הבדיקה בקופה מורחבת הרבה יותר.

ואחכ עשינו לפני הריון רביעי ולפני הריון שישי. כל פעם נוספו עוד בדיקות שהיה צריך לבדוק.

לא רואה סיבה למה לא לעשות...

חשבתי שזה סתם איזה המצאה של הרופא, מבינה שזה חשוב.

עוד שאלות שעולות לי

1.הבעל צריך להגיע איתי גם בהתחלה? או רק לבדיקת דם אחר כך?

כי ממה שהבנתי אפשר להתחיל רק איתי ואם במקרה מוצאים משו אז גם הבעל הולך לעשות.

2. צריך לדעת מה המוצא שלי? כאילו זה רק אשכנזי/ספרדי או שעכשיו שואלים איפה הסבא של הסבא נולד? (כי את זה אין לי מושג)

3.  ואם מוצאים חלילה משהו חמור? קצת מלחיץ אותי, הצ'אט אומר שאפשר לגלות בזה גנים שמשפיעים על ילדים עם בעיות קשות, חס וחלילה במקרה ש- מה עושים?

אני סתם לחוצה🫢

אז צריכים להגיע ביחד.

עכשיו לוקחים ל2 בני הזוג ביחד.

ואם יש צורך בודקים גם את שלו. אם אין משמידים.

2. רק סבא וסבתא אני חושבת.

3. כמובן תלוי בבעיה, אבל בגדול שוקלים לעשות טיפולי פוריות ואז בוחרים עוברים בריאים.

זה לא משנה. כל אלו זה דברים שהיו נכונים לבדיקות שעשו פעם

בעבר היו בודקים מוצא, רק האישה הייתה מגיעה, והיום ממליצים על בדיקות בהתאם למוצא ועוד פרטים. התשלום היה לפי בדיקה

היום זה בסל הבריאות

חובה להגיע יחד עם בן הזוג, עושים את השאלון ואחר כך מיד שניכם נבדקים. את לא בוחרת הפעם במה להיבדק, בודקים הכל.

במעבדה יבדקו קודם כל את הדגימה שלך, ורק אם יש נשאות אצלך, יבדקו גם את של בעלך.

לגבי 3, זה מאוד תלוי איזה גן מוצאים. יש מעל 300 בדיקות, לכל גן יש משמעות אחרת.

1. בבדיקה החדשה לוקחים דם משני בני הזוג ביחד. ואם צריך בודקים במעבדה גם את של הבעל. אז כן צריך את שניכם

2. שואלים מה המוצא של הסבים- אשכנזי לא צריך לפרט וספרדי כן צריך לומר ארץ מוצא כי זה משפיע על המחלות שבודקים.

3. אם מוצאים משהו חלילה יש דרכים לטפל וללדת ילדים בריאים. וברור שעדיף לגלות את זה ככה ולא אחרי שכבר נולד הילד..

בעזרת ה הכל יהיה בסדר

זה בדיקה שגרתית קלילה

את צריכה לבוא עם בעלך באותו זמן. אם לא באים ביחד לא שולחים את הבדיקה.

לנו הייתה בעיה בסימון המבחנה שלו אז היינו צריכים להגיע שוב. (אבל זאת הייתה אחות ממש לא בסדר. זה לא אמור לקרות..)

2. מה שאת יודעת זה אחלה.

3.במקרה שמוצאים אצל שניכם את אותו גן בעייתי אם יש צורך אפשר לפנות לטיפולי פוריות מסוג pgd - בודקים שהעובר בריא לפני ההחזרה.

טיפול פוריות שבו עושים הפריית מבחנה ובוחנים את העוברים. מחזירים רק עוברים שאין בהם את הגן הבעייתי.

אבל יש מחלות גנטיות שבהחלט אפשר לחיות איתן ואם יודעים מראש שיש לילד סיכוי לחלות במחלה בודקים ועוקבים מגיל מוקדם.

לדוגמה הגן brca שהוא גן שקשור לסרטן השד והשחלות - מי שנשאית שלו מתחילה מעקבים מגיל מוקדם ולפעמים גם טיפול מונע כמו כריתת שחלות.

בע"ה הבדיקות יצאו תקינות לגמרי!!

ותקינות לגנרי זה גם אם תקבלי תשובה שאת נשאית למשהו, אם בעלך לא נשא אין לזה משמעות.

ואם יהיה משהו - ישלחו אותך לייעוץ גנטי. התפקיד של היועץ זה לתת מידע שיעזור להגיע להחלטות הרפואיות הכי טובות עבור המקרה הספציפי.

אם לא היה את הפורום הזה הייתי אומרת

הכל טוב, כנראה סתם הגזמות של הרופא,

כי אין לי את מי לשאול,

בחיים האמיתיים לא רוצה שידעו שאני מתחילה לנסות…

אז ממש פורום מציל חיים☺️

אלופות 

ובשעה טובה!!

(זו לא המלצה רפואית ותשקלי את הדברים אבל אם דור ישרים שלכם תקין אני אישית לא הייתי מחכה לתוצאות של הבדיקה הגנטית כדי לנסות להיכנס להריון.)

אבל יש הבדל אם לא עשו אף פעם שום בדיקה גנטית ויש חשש שתהיה מחלה רצינית מאוד חלילה, או שאת החששות הקשים הפריכו בדור ישרים. ואז הסיכויים למשהו שהתינוק יסבול מאוד יורדים...

אישית עשיתי דור ישרים לפני החתונה

ואת הבדיקה החדשה תוך כדי ההריון האחרון.

מאז שעשית דור ישרים נכנסו לסל המון מחלות

למה לא לבדוק בעצם? 

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..

מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול

אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.

אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos

לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.

יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.

לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)

משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?

באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

ממש מודה לך על ההתייחסות, זה ממש מרפא, כי בחיים האמיתיים אין איפה להניח את זה..

אבל כן הייתי מקפידה פעם בשבוע לפחות לקחת זמן לעצמי של כמה שעות  בין אם זה סיבוב התאווררות בקניון ובין אם זה לקפוץ לשתות עם חברה או כל דבר אחר. מנסיון הזמנים האלה נותנים אויר ממש

תתש תודה רבה!

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

בכלל לא להסתכל על השעון יותר מידי (רק מתחת ל- 3 קילו או אם יש בעיה בעלייה במשקל)

רווחים בהאכלה זה מצויין, זמן ההנקה לא רלוונטי. הם גדלים וממילא יונקים יותר יעיל.

המדד שצריך להיות זה האם עולה במשקל.

לגבי 2 אפשר לשים סיכה קטנה.

זה מעצבן אותו הקוקו (לא התחלנו בגיל 4 חודשים אבל קל וחומר..)

וככה לא נכנס לו שיער לעיניים.

סיכות קטנות היה מפחיד אותי שיפלו ויכניס לפה...

עכשיו הוא בן שנתיים ואני ממשיכה בזה כי תכלס הוא שובב וגם ככה כל הלבשה איתו זה מסע, אז עדיף לי לגזור פים בחודש ולא לעשות לו קוקו כל בוקר (שהוא ממילא יוריד בדרך לגן, כמו הנעליים והכובע והמעיל)

לק"י

אבל אני כן זוכרת שאמורות להיות מספר הנקות ביום (8 אולי?).

אולי כדאי להציע לו בין לבין.

לגבי קוקו- אפשר לעשות, אם זה מציק לו.

לבן שלי בקושי יש שיער, אז קשה לי להאמין שבגיל 4 חודשים נגיע לשאלה כזאת בכלל🤣

כי זה אני לא בטוחה שזה תקין ונראה לי צריך לעקוב על המשקל או משהו... אם חלק מההנקות מרווחות יותר ןחלק לא זה נראה לי בסדר גמור

ולמה לא לעשות קוקו? איזה ממיס זה תינוק בן 4 חודשים עם ממטרה על הראש🫠

לרוב זה לא יעיל להעיר אותו כדי לאכול כי הוא לא מוכן לאכול אם זה לא מרצונו חח

אין שלב שבו לא משנה כמה אוכל ושיאכל מתי שבגלו וזהו? ככה עד גיל שנה צריך לשים לב לשעות?

@איזמרגד1 לא כל ההנקות אבל כן יש כמה פעמים שאוכל אחרי יותר מ3 שעות.

לגבי השיער, לא רלוונטי לגזור

סיכות לא נשמע לי בטיחותי

וגומיה, השיער חלק אז גומיה פשוטה בטח תחליק

והגומיות מגומי הקטנות קשה להוריד אותן ומפחיד אותי קצת למשוך את השיער באזור המרפס

לק"י
 

אבל יש גומיות קטנות יותר חזקות. צריך להסתכל בחנויות.

נדמה לי שקניותי מסקרה משהו טוב. לא מצאתי באתר שלהם, אבל זה משהו כזה, רק הקטנות (יש כאלה דומות חלשות יותר. אז לא החלשות):

גומיות צבעוניות לשיער - סט 12 גומיות | Sacara

קניתי בתוך נרתיק בכל מיני צבעים.

אני עשיתי לבן שלי קוקו בהתחלה כי השיער הגיע לעיניים.

כבר בגיל 3.5 חודש כשהוא נכנס למעון הוא היה עם קוקיה.

בגיל חצי שנה בערך עשיתי לו פוני בובה וזה היה הדבר הכי מתוק שיש. היה עם פוני כזה למשך שנה.

לאחר מכן עברנו לקוקס גבוה 

קטנות

אני קניתי במיניסו ואחותי קנתה בשיין..

אני בדכ לא שמה אותן ליום שלם במעון כי זה לא מחזיק לה יפה לאורך זמן(שמה לה סיליקון, הכי טובות שיצא לי הן של מקסטוק)

אבל בבית בוודאי שכן.

ונראה לי הן עדינות מספיק בשביל גיל 4 חודשים..

מנסה לצרף תמונה

הכוונה לסוג העבה יותר מהתמונה, הסוג הדק דיי מעפן

הבייבי שלי ממש קירח

היום קניתי מברשת שיער רק בשביל שתהיה, מחכה כבר לעשות לו קוקו ממטרה😂

אם לא אמרו לך משהו מיוחד בקשר למשקל אז סך הכל בסדר, לא?

4 שעות מרווחים ביום

ו5-6 שעות בלילה זה תקין

בגיל 4 חו'. 

אם הוא רגוע ועולה במשקל, מצוין. כנראה ההנקה יעילה.

את יכולה להציע אם הוא ער כעבור 3 שעות

לגבי גומיה לנו היו גם ילדים עם שערות שופעות אני עשיתי קוקו עם גומיות דקות שנקרעו בקלות או עם גומיות קטנות רגילות, אבל הן החזיקו פחות טוב בשיער הדק

לבקש ברור שכדאי.

לא בטוח שתהיה הסכמה והיענות - אבל אין מה להפסיד.   הבקשה מאוד הגיונית.  

יש כאלו שיש להם רכב 7 מקומות והם משתתפים בעלות.

מבחינת הוותק שלי (שברובו הייתי בחל"ד) אינמצב לבקש את זה כסוג של העלאה/שידרוג שכר

(ההחלפת רכבים זה מחלקתי לא קשור ספציפית אלי)

את יודעת להגיד לי כלכלית כמה זה אומר 'להשתתף בעלויות'?

(הרכב שהציעו לי עכשיו זה צ'רי טיגו 4 היברידי, ז"א אם בסגנון הזה אז ה7 מקומות זה טיגו8 שגם במחיר יותר יקר וגם שותה יותר דלק)

ואז תחליטי אם זה מתאים לך.

אבל אתן מעודדות אותי שזה סביר לכל הפחות לשאול.