פורום הריון ולידה (עמוד 1691)

אולי אם תשאירי רק חפיפה צחצוח שיניים ועיון ליום המקווה יהיה יותר קל?

גם אני לחוצה ממש...
אצלי זה כי אני מפחדת לפספס משהו, להיות לא מדוייקת, שאני אגלה חציצה אחרי הטבילה כבר, שמשהו ישתבש.....
בעיקר פחדים

זה ממש עוזר..
וגם מומלץ לאכול משו אחרי הטבילה כדי שיהיה במה לתלות

סתם לחוצה😅

שלא עשיתי מספיק טוב...

שבו היא אמרה שהבעיה היא כי נדמה לנו שהקב"ה "מחפש אותנו בסיבוב" במצווה הזאת, ושאנחנו צריכות לשנות ראש ולדעת שאנחנו עושות את ההשתדלות שלנו וה' שמח בה ולא מנסה לחפש איפה לפסול את הטבילה.

ומבחינה מעשית:
מה שאני עושה:
לפני הטבילה מקפידה על כל ההכנות ועושה בסוף עיון אחד יסודי וטוב מלמעלה עד למטה - ואז מסמנת לעצמי וי בראש שאני את שלי עשיתי ועכשיו ה' משלים את שלי
ו בטבילה.

ואחרי המקווה אני מקפידה "לטשטש עקבות" כדי שלא יהיו לי ספקות והתלבטויות..

לי עזר ממש פשוט להכין רשימה. עברתי על דרכי טהרה והכנתי לי רשימה מסודרת כולל הכל

וככה אני עוברת על כל הרשימה ומסמנת לעצמי וי בראש שעשיתי.

אחכ סירוק,

בדיקה נוספת

ואם מתאפשר מעבירה דוש קצר על הגוף כדי שאם במקרה נפלה שערה וכו'..

וזהו מתפללת לפני התפילה

טובלת

ומשתדלת לא לחשוב על זה יותר

עשיתי את שלי ומכאן והלאה, אין מה להתעסק עם זה..

 

 

 

יוצאים בסוף היום ה7 גם אם האנטיגן חיובי, ובתנאי שאין תסמינים (תבדקי מה תסמין שמונע יציאה מבידוד אם היא עם תסמינים)

צריך בדיקה שלילית.

את יכולה לשלוח אולי לינק לתסמינים שמונעים יציאה מבידוד בארץ? לא מצאתי

אין לי קישור. יודעת שיש באתר של כללית

אני הייתי שמחה למרק.
אם יש ילדים בגילאי גן ומעלה אז הייתי משמחה לארוחה שמכילה פחמימה, מנה בשרית וסלט.

זה פינוק! לא חשבתי על זה.

אבל באמת אולי כדאי גם משהו בשרי, אז נראה אם יהיה לי זמן להכין גם וגם

בכל אחת מהאופציות משהו בשרי ופחממה.
ומוסיפה סלט.
ביום קר אם יש לי כח מוסיפה גם סיר מרק, מקסימום יהיה להם לערב.. אבל זה רק אם יש לי זמן וכח.

נראה לי זה באמת מה שאעשה

אם זו משהי שאני מכירה מקרוב אשלח משהו שאני יודעת שהיא אוהבת / אתייעץ אתה.

אם זה משהי שאני לא מכירה אני מכינה פחמימה בשרי וסלט מה שהכי קל לי (לרוב זה יהיה עוף עם אורז כי זה דורש הכי פחות)

בחורף אנסה להוסיף מרק.

אני מכירה, אבל לא מאוד.
אז נראה לי באמת אלך על משהו בשרי, פחמימה וסלט
אם יהיה לי זמן אני אוסיף מרק

אוכל פשוט וטעים .
וכל הכבוד לך

יש שני ילדים, הגדול בערך בן שנתיים.
עדיין רלוונטי?
מתלבטת באמת אם לעשות סתם אורז פשוט, או קצת יותר מושקע עם ירקות וכאלו

עם סלט מושקע ועוגה..
כולם אוהבים

לו רק הייתי יודעת להכין בולונז טעים

יותר סיכוי שהילדים יאכלו...

שהזוג יהנו.
בגיל שנתיים פחות בררנים.
אצלי לפחות זה מתחיל בגיל יותר גדול

בא נראה את הכוחות שלי ולפי זה אחליט

יותר סיכוי שיאהבו🙂

אם זה לזוג אז עם ירקות זה יותר נחמד

שמכילה את אחד הדברים הבאים, הכי קל להכין, לחמם ולשכנע ילדים לאכול:
פסטה
סלט / ירקות חתוכים
מרק (לא בצבע ירוק..)
קציצות בשר
שניצל
אורז
פתיתים / קוסקוס
פלטה של גבינות, ממרחים, ירקות חתוכים ופיתות/לחמניות טריות בצד.

שניצל ופירה או תפוא בתנור
עם תוספת של סלט

אני הייתי מוצפת באוכל ב"ה (וגם היו הרבה שאריות מהברית) ככה שכל מה שהכינו לי נשאר לתקופה ארוכה ועזר מאוד.

נראה לי שסטטיסטית הכי אוהבים שניצל ואורז. וירקות חתוכים זה משהו שתמיד רלוונטי

אני לא בשלנית כזו טובה, אז הלכתי על פשוט.
מקווה שהם יהיו בסדר עם זה.
אחר כך גם הבנתי שיש יותר אנשים שיאגלו ממה שחשבתי, אז מקווה שיהיה בסדר.

בקיצור, ניסיתי לעשות טוב. מקווה שהלך לי 😅

א. עצם זה שמביאים זה משמח
ב. אוכל פשוט זה הכי טוב- כי זה כנראה ייאכל, הסיכוי לקלוע הכי גבוה
ג. גם אם הכמות לא מדויקת זה עדיין הקלה ועזרה

ושוב חוזרת לא. שזו הנקודה הכי חשובה- בטוח בטוח עזרת ושימחת יולדת והראית לה שהיא לא לבד ויש לה מעגל תמיכה. וזה באמת הכי חשוב שיש.

לא משנה מה עשית, אני בטוחה ששימחת!!

מה הכנת בסוף?

אני לא הכי אוהבת את המטבח ומאד עסוקה בחיים וראיתי שלהכין אוכל ליולדת תמיד מרגיש לי מעל לכוחותיי עד שהחלטתי שאני מכינה הכי פשוט שיש וזהו.

העיקר זה המחשבה והאוכל הביתי שמגיע תמיד מחמם את הלב.

כל הכבוד ושתזכי תמיד להיות מהצד הנותן ורק בשמחות.

ממש מחמם את הלב כל הודעות העידוד שלכן
@@טארקו
@אין לי הסבר
@מתחדשת11
@תמיד להודות

1. זה לא באמת עובד עם נוסחאות, מהניסיון שלנו זה ניסוי וטעיה. שהמטפלת תאכיל בצורה תומכת הנקה עם קשב לסימני רעב ושובע של התינוקת וככה לאט לאט תרטי כמה היא אוכלת כל פעם.
ממליצה ממש להקפיא מגוון גדלים של מנות וחצאי מנות. ושיהיה קצת מיותר לניסיונות של ההתחלה (כי מה שהתחילו לאכול ולא סיימו צריך לזרוק).

2. את מתכננת לשאוב? כי אם כן אז פשוט יהיה יותר חלב בשאיבה. ככה זה אצלי לפחות.
אבל המלצה חמה- להניק כשהיא ישנה, שלי יונק ככה כל בוקר, גם אם הוא לא רעב, האינסטינקט של היניקה עובד ואז גם אם הוא לא יונק ארוחה שלמה אני יודעת שאני שולחת אותו שבע. אם לא הספקתי והוא כבר התעורר, לא תמיד הוא ירצה לינוק אם הוא לא רעב (וזה בסדר גמור, פשוט אני יותר מלאה עד השאיבה בעבודה והוא אוכל יותר שאוב).

3. אפשר אם החלב באותה טמפרטורה ולא עברו הרבה ימים (נראה לי עד 5 אבל לא יודעת בוודאות) אבל ממש ממליצה להקפיא במנות קטנות כמו שכתבתי קודם, תקפיאי אפילו 30 שיהיה לתת תוספת אם צריך. בהתחלה היא תתן לו כמה מנות קטנות ובהמשך יהיו מנות מלאות שתשאבי במקום הנקה.

קניות ללידה, כביסות, סידור הבית, טיפולי הכנה ללידה או סתם טיפולי טיפוח אם את בעניין, ספורט, מנוחה, יצירה, קריאה, זמן איכות עם הבעל והילדים, בישולים לאחרי הלידה

אז תמיד את יכולה להשאיר את הילדים בבית כדי לא להגיע ללידה עם קורונה😅🙈 הימים טסים ככה

לידה שלישית

שבוע הבא המשוער, בתחילת הגל אחרי בידוד השארתי את הגדול עוד שבוע (הקטן גם ככה בבית) והיום השארתי שוב, אחרי שלושה ילדים שהתגלו חיוביים בשישי בגן שלו, והמתווה הזה שעד הבדיקה ברביעי עוד כמה יכולים להיות חיוביים😑 בנתיים הוא שלילי וכל יום אנחנו עושים חושבים של הכוחות שלי לעומת הסיכון להגיע חיובית ללידה (אני בעיקר מפחדת מההפרדה אחר כך, כי יש לנו רקע של צהבת מיידית ומפחדת שהתינוק יצטרך להיות בתינוקיה ולא אוכל להיכנס אליו)

ואני מחוסנת , לא שזה אומר משהו כן חחח

אבל קשה לי שהבת מפסידה חומר בביה"ס

יכול להיות שגם לא אשלח עוד שבוע שבועיים

אז לא כזה דרמטי להפסיד גן, חוץ מהשגרה שלו שקשה לו

בדיעבד לפני

ואני תמיד זוכרת תחודש האחרון המורט עצבים והרצון כבר להיות אחריי

זה קורה לי בעיקר שאני קונה דברים לתינוקי וכבר ממש מחכה להשתמש בהם!

1. הייתי הולכת לייעוץ הנקה -לפני- הלידה (אם רלוונטי לך). לא משנה כמה קראתי, כלום לא הכין אותי לכאבים של הגודש בימים הראשונים - לא ידעתי מה לעשות, הייתי חסרת אונים. + לא הצלחתי להניק, לא ידעתי איך מחזיקים מה עושים.
2. הייתי רואה סרטונים של איך מחתלים, איך מלבישים (נשמע קל ויש מצב שיש כאלה שזה באמת קל להן, לי לא היה קל )
3. חשבתי שהכנתי הכל והכל רק מחכה לתינוקת, ובעצם הדברים הכי חשובים לא היו מוכנים - משטח החתלה נוח, חיתולים במקום נגיש מגבונים וכו. איכשהו היה נראה לי הגיוני כשסידרתי את הבגדים, לסגור את כל הטיקטקים של הבגדים כשאני מקפלת שלושה שבועות כבר אני נלחמת בטיקטקים סגורים תוך כדי הלבשה של תינוקת צווחנית.
4. בכללי הייתי קוראת יותר על מה עושים עם תינוק - אמבטיה, איך מרגיעים וכו - היה לי מאוד קשה לחשוב על השלב של אחרי הלידה, בעיקר בגלל הפלה שעברתי, אז מאוד הדחקתי את כל מה שאחרי הלידה, אבל זה חשוב 🙈.
5. הייתי עושה יותר הליכות ויותר יוצאת החוצה. כי עכשיו הרבה יותר קשה
6. תפנקי את עצמך! מגיע לך על מה שאת הולכת לעבור 🙈
7. דברים חשובים שהייתי צריכה לאחרי הלידה ולא היו לי - תחתונים חד פעמיים של קוטקס - קניתי רק חבילה אחת, בפועל הייתי צריכה 4 חבילות (יש 8 תחתונים בכל חבילה לדעתי, וזה באמת הצלה)
פדים עם מגנזיום - מאודדדדד הקל (היה לי חתך יזום…) - לא היה לי וביקשתי מהאחיות בבית חולים שיכינו לי - זה מאוד עזר והצטערתי שאין לי בבית גם.

הצחקת אותי עם הטיקטקים של הבגדים! תכלס הכי נוח זה בגדים עם רוכסנים, חבל רק שהגעתי למסקנה הזו רק אחרי שכבר קניתי מלא עם טיקטקים..

וזה עם הרוכסן מושלם

עם הרוכסן הרוכסן מתקפל כזה ובולט החוצה וזה מציק בטרוף גם לתינוק וגם לי

לפחות אצל הרזרוזים שלי
מוסרת את כל האלה עם הרוכסנים


וכם גם הטיקטקים זה מעצבן למי יש זמן כשהם צורחים למתמטיקה דל מה מתאים איפה חח

יש דברים שהעולם לא התקדם בהם

למטה איפה שזה מתפצל ונהיה מסובך בטירוף - הם בצבעים שונים!!!

8. אוכל מוכן קפוא
9. אם יש עציצים שדורשים השקיה תכופה - לדאוג לתת אותם למישהו אחר
10. לא ללכת לבית חולים אם ירדו המים, עד שהבית מבריק - כי לא יתנו לך ללכת רגע הביתה לנקות. ביקשתי.

כל היום במיטה

הייתי יוצאת למסע קניות אבל נגמר הכסף 

לא לידה ראשונה אבל מאמצת את הטיפים

וכתבת דברים ממש חשובים!

אי אפשר, ישר השיחה נפתחת ב- 'מגיע לך מזל טוב????'

חמישי הבא בעז"ה....

יש עוד מלא להספיק..........

קניות, 

סיומי בעבודה,

מסיבה של הגדולה.

רוצה לפחות שבוע אחרי התאריך הלוואי אמן!!

בהחלט יכול להיות דיכאון אחרי לידה.

ואיזה באסה על הכול...

מזה הפסיכולוגית הזאת? ממש נשמע מוזר... מתי זה היה?

תנסי משהי אחרת...

אני אצל פסיכולוגית כבר שנתיים לא חלמה לומר לי שאני בסדר ושלום לי.

אפילו ששתינו יודעות שאני בסדר...

היה בקיץ, ומאז לא העזתי לחזור למרות שקשה לי כבר כמה זמן
הבעיה שאין לנו כסף לשלם לפסיכולוגית, אז רק הזאת של הקופה הייתה אופציה...

אבל משלמת תעריף נמוך.

זה 148 לפגישה.

תפני שוב ותגידי דיכאון אחרי לידה יאשרו יותר...

לא משהו חדש...
אבל היו כמה דברים היום שהציפו לי הכל ממש חזק עכשיו
וחשבתי שאולי זה יותר מיום מבאס רגיל, ואולי צריך לחזור לטיפול...

מתייגת לך את קמה-מקווה שזה בסדר מצידך קמה.
@קמה ש.

בס״ד

בס״ד

@זכיתי_לאהוב אהובה, אני כרגע מקפיצה את השרשור ושולחת לך חיבוק גדול!!! 🤍🤍🤍
בלי נדר אגיב יותר כשיתאפשר לי.



תודה אחתפלוס יקרה, ובטח שזה בסדר! 🙏🏻

בס''ד

 

הי יקרה!

 

כתבת בסוף שזאת רק פריקה, אז קבלי חיבוק גדול לפני הכל!

אני מקווה שלהוציא את הדברים על הכתב קצת עזר ❤

 

האם זה יותר מיום מבאס רגיל?

האם זה דיכאון אחרי לידה?

או סתם דיכאון ללא טייטל?

 

מן הסתם לא נוכל להכריע בשאלות האלה.

 

אבל את כן מתארת מצב של -

חוסר חיות (הרצון לישון כל היום)

חוסר סיפוק (בלימודים, באימהות)

חוסר עניין (ביחסים, בתחביבים)

וחוסר כוחות (תפעול הבית)

 

ומה שצועק מכל אלה זה שמשהו לא טוב לך כרגע.

 

לא ציינת כמה זמן את מרגישה ככה, אבל אם זאת כבר תקופה משמעותית (ונשמע שזה המקרה, כתבת ''כבר כמה זמן''), 

נראה לי חשוב לעצור ולחשוב מה עושים. (שזה בעצם מה שהתחלת לעשות כשכתבת את הפוסט הזה!).

 

כי להרגיש לא טוב לאורך זמן - זה פשוט לא טוב...

 

*

 

ברקע, את מספרת על קרוב משפחה שחולה מאד.

אני לא יודעת באיזו דרגה מדובר אבל נשמע שזה מישהו קרוב ושהמחלה שלו משפיע עלייך באופן ישיר.

בין אם זה בפן הטכני (לסעוד אותו, ללוות אותו בטיפולים השונים, לבשל לו ולמי שגר איתו וכו')

ובין אם זה בפן הנפשי. ולגבי זה - העומס המנטלי שדבר כזה יכול ליצור בתוכנו הוא עצום-עצום:

 

זה מביא המון רגשות חזקים כמו:

מתח

פחד

רצון לנצל את הזמן איתו כמה שניתן

תחושה של פספוס

לפעמים גם רגשות אשם על מה שלא היינו או עשינו מספיק בשבילו לאורך החיים

אהבה חזקה

געגוע למה שהיה לפני המחלה

קושי לראות את האדם מולנו משתנה ודועך

עצבות וסבל מלראות אותו סובל

לפעמים, כשנדרשים לטפל פיזית, זה יכול לעורר גם רגשות של אי נוחות

עומס (איך מתחלקים בינו לבין כל שאר הדברים והאנשים בחיים?)

לפעמים כעס (אם נניח רוב הטיפול והעזרה נופלים על מישהו אחד של המשפחה ואין נשיאת עול של כולם)

 

וכל זה (ואפילו חלק מזה, כי לא תמיד חווים את כל הרשימה הזאת) מעייף ומתיש את הנפש!!!

ברמה של דיכאון ממש או ברמה פחותה מזו אבל עדיין מורגשת מאד.

 

*

 

אני חושבת שמה שאת מתארת על עצמך, כל מה ש'מכובה' אצלך כרגע, 

זאת הדרך של הנפש שלך להגיד ''סטופ. אני לא יכולה יותר. נגמרו לי המשאבים להתמודד עם הכל''.

זה כמו רכב. כשנגמר לו הדלק, מה הוא עושה? הוא נעצר. הוא לא מוכן להסיע אותנו, לסחוב אותנו יותר.

נשמע שהנפש שלך כרגע עם מיכל ריק. ולכן אין לה יותר איך למשוך אותך קדימה להיות בעשייה.

 

מה אפשר לעשות עם המצב הזה?

 

אז יש את עניין הטיפול, שהזכרת.

ורגע - כאן אני רוצה לעצור שנייה ולהגיד לך: יקרה, כל הכבוד שניסית והלכת לפסיכולוגית!

זה דורש אומץ ועוד משאבים של זמן וכוחות, גם אם הכל מסובסד.

 

אני ממש מצטערת על האכזבה שפגשת שם ואני לחלוטין מבינה שמאז לא העזת לנסות שוב. בכללי, זה דבר כל-כך מתסכל שיש אנשים שעוסקים בתחום טיפולי ומתייחסים בחוסר אמפטיה, הקשבה ורגישות למטופל... אוף ממש . חיבוק גדול על החוויה הזאת!!!

 

איך שאני רואה את זה, טיפול נפשי, זה קצת כמו שידוך... לפעמים יש לנו מזל ואנחנו מיד מגיעים לכתובת המדויקת לנו. אבל יש גם כל מיני מקרים שזה לא בדיוק הולך ככה ושצריך לעבור מסע חיפוש עד שמגיעים לאשת המקצוע הנכונה... אני חושבת שזה תופס את הרבה מאיתנו לא מוכנות מרוב זה שהעולם רגיל להציע ללכת לטיפול אם פוגשים קושי נפשי. זה קצת נשמע שזה פשוט כמו ללכת למוסך. בעוד שבמציאות, עצם החיפוש אחרי מישהו שמתאים לנו יכול לדרוש מאיתנו לא מעט מאמצים.

 

אבל האם זה שווה? בטח שזה שווה! טיפול טוב יכול להיות לא פחות מדבר משנה חיים! 

 

אם קורה ולא מוצאים מיד את איש המקצוע הנכון, חשוב לא להתייאש. תהליך החיפוש הוא כבר חלק מתהליך היציאה החוצה מהמצב שבו אנחנו נמצאות. הצעדים שעושים כדי למצוא את המטפלת הנכונה הם צעדים שמקרבים אותנו לרווחה הנפשית שאנחנו שואפות אליה. ושוב - התוצאה שווה, בסופו של דבר... 

 

*

 

חוץ מהעניין של הטיפול, הייתי מציעה לך לבחון כל מרכיב ומרכיב מהחיים שלכם ולנסות לראות מה מתאים לך ומה לא מדויק לך.

שאלות שאת יכולה אולי לשאול את עצמך בהקשר הזה:

 

- האם הלימודים האלה עניינו אותך אי פעם? למה את רוצה לעבוד במקצוע הזה? האם את חושבת שהלימודים האלה מקדמים אותך לעבר מקצוע שאת רוצה או לעבר משכורת טובה (או גם וגם) או האם את מרגישה מסופקת לגבי כל זה ולכן יש לך מעט מוטיבציה? האם חוסר ההצלחה שלך בלימודים נובע לחוסר העניין? או הפוך אולי - התחלת להצליח פחות וכתוצאה מכך הפסקת להתעניין?

 

- מבחינת היחסים מול בעלך (לא בטוחה אם התכוונת לקשר איתו או ספציפית לאישות) - האם ניתן לשנות את הזמנים שאתם נפגשים? האם התקבעו הרגלים שכדאי לשנות או לרענן? האם בכללי יש לכם זמני איכות ביחד ואתם מצליחים להרגיש קרובים? האם הוא מודע למצבך, האם שיתפת אותו? ואם כן איך הוא מגיב לכל זה?

 

- מה הלו''ז שלך עם התינוק? האם אפשר להכניס בו דברים שיותר מעניינים *אותך*? האם אפשר לצרף לו זמנים שאת נפגשת עם עוד אמא לתינוק באותו גיל בערך? האם את איתו בית או האם הוא במסגרת? האם הסידור הזה טוב לך? מה החלוקה של הטיפול בתינוק בינך לבין בעלך? האם זאת חלוקה שהיא טובה לך? ואם לא, האם יש אפשרות לשנות אותה? האם את עדיין קמה בלילות? מה מצב השינה שלך? מה את כן אוהבת כשאת עם התינוק שלך? מה את לא אוהבת בטיפול מולו? (לכולנו יש חלקים יותר אהובים בטיפול בתינוק וכאלה שפחות). איך אפשר להגדיל את החלקים שאת נהינת מהם ולהקטין את החלקים שמשעממים אותך / מקשים עלייך? (על-ידי וויתור על אותם החלקים, להעביר אותם למיקור חוץ, לשנות כמה פרטים לגיהם...).

 

- כנ''ל לגבי תפעול הבית: אלו חלקים את יותר אוהבת בו ואלו פחות (נגיד אוהבת לבשל אבל שונאת לנקות)? האם אפשר להעביר את החלקים הפחות אהובים לבעלך? למנקה? לנערה? האם אפשר לעשות את אותן הפעולות בצורה שתדרבן אותך ותמלא אותך בסיפוק (טבלה עם נקודות וצ'ופר לעצמך בסוף / להתחייב בפורום שהיום את עושה כך וכך ולהזמין אחרות להציב גם כן מטרות לעצמן / לשים פודקסט, מוזיקה או משהו מעניין לצפות בו וכו').

 

- לגבי קרוב המשפחה שחולה מאד - האם את נפגשת איתו בתדירות שטובה לך? היית רוצה להגביר את התדירות? להנמיך אותה? עד כמה את מטפלת ועוזרת לו? מי עוזר לך לעזור לו? האם יש לך איפה לפרוק את כל המתח שאת חשה סביב זה? האם החברות שלך יודעות (האם הן גם מודעות מה זה אומר תכלס?)? תומכות? האם יש מצב לעשות מיקור-חוץ של דברים מסוימים בהקשר של העזרה לאותו קרוב המשפחה? איפה בעלך בכל זה? האם הוא מרגיש לך כשותף קרוב (בהנחה שזה לא בצד שלו כמובן)? כמה עומס טכני העזרה לאותו קרוב המשפחה דורש ממך (זמן, כסף, כוחות)?

 

חלק מהשאלות ומן ההצעות אולי לא רלוונטיות בשום צורה. אבל אולי תמצאי ברשימה נקודה אחת, או שתיים, או שלוש שבהן תרגישי ש''כאן, יש משהו שלא הולך לי. כאן יש לי צורך בשינוי, גם אם לא ידעתי את זה לפני זה''. אם זה יקרה, תקשיבי לקול הזה ותשתדלי ללכת אחריו. בסופו של דבר, ההרגשה הכללית שלנו מורכבת מאינספור רגעים ומצבים, חלקם נעימים וחלקם פחות. בסופו של דבר, זה המון דברים בשטח, שמשפיעים עלינו. ולכן דרך להרגיש יותר טוב, זה גם לבחון את הדברים שמרכיבים את החיים שלנו ולחשוב מה שומרים, מה מורידים ומה משנים.

 

*

 

ציינת שאת לא מרגישה את תחושת הסיפוק והמילוי הזאת שכולם מתארים.

 

יקרה שלי...❤

 

כולם מתארים?

מספיק לקרוא קצת בפורום כדי לראות שזה לא בדיוק ככה...

 

כל מיני אימהות עוברות כל מיני דברים ועליות וירידות ביחס לטיפול בילדים שלהם.

יש את מי שלא מצליחה להתחבר להריון.

יש את מי שלא מצליחה להתחבר לתינוק.

יש את מי שמתקשה בשנה-שנתיים של החיים של התינוק, עד שהוא נהיה עצמאי יותר.

יש את מי שדווקא אוהבת את שלב הינקות אבל מתחילה לחוש תסכולים ענקיים ברגע שהילד קצת גדל, מתחיל להתחצף ומה לא.

יש את מי שמרגישה שהיא יותר מחוברת לילד אחד על פני השני.

יש את מי שמרגישה שהילד שלה לא יפה.

יש את מי שמרגישה שהיא איבדה את עצמה מרוב השקעה בגידול המשפחה...

יש את מי שמרגישה ''לנער הזה התפללתי?'' כשהילד שלה מגיע לגיל ההתבגרות...

וזה רק מדגם...

 

אימהות זה דבר ענק ומדהים, אבל זה לגמרי מסע...

עם המון המון המון מהמורות בדרך...

ממש לא כולן מרגישות סיפוק ומלאות לאורך כל הדרך...

 

אני מסיכמה שהחיפוש אחרי הסיפוק והמלאות האלה הוא חשוב!

הוא זה שינחה אותנו בסופו של דבר לדיוקים המבורכים שיאפשרו לנו להינות מההורות שלנו.

ולהינות מן ההורות שלנו, זאת בהחלט צריכה להיות אחת המטרות שלנו. כי הורות היא מתנה ויש בה המון מתיקות.

 

אבל כשאנחנו בזמנים שאנחנו לא מרגישים שם, חשוב לדעת שזה בסדר.

חשוב לדעת שהמון-המון אימהות אחרות מרגישות אותו דבר ושכולנו עוברות המון בהורות שלנו...

 

כשמבינים שאימהות היא לא דבר שכולו ורוד ושאצל רובנו ככולנו יכולים לעלות כל מיני רגשות ותחושות,

הנפש פחות מבוהלת, ולכן היא גם יותר פנויה להתחיל לחפש איך משנים ומשפרים את המצב ❤

 

*

 

דבר אחרון שרציתי לשאול אותך: האם את עושה פעילות ספורטיבית?

אם עדיין לא, קחי לך את המלצת הזהב שלי ותתחילי. זה עשוי לעשות בך הבדל ענק!

אם אפשר כל יום, אני ממש ממש מחזקת אותך ללכת על זה. ואם לא, אז לפחות 3 פעמים בשבוע, כשמדובר בפעילות מאומצת (מתאימה למצבך אחרי לידה כמובן) ושל לפחות 20 דקות כל פעם. פעילות גופנית משחררת אנדורפינים, שהם ההורמונים שמשפיעים השפעה ישירה על מצב הרוח שלנו... 

 

וגם - האם את יוצאת כל יום מהבית? 

בין חורף לבידודים זה דבר שעלול להתפספס לנו, אבל אני מאמינה שהנפש שלנו ממש זקוקה להרגיש אוויר נקי, של החוץ.

אם יש אפשרות באור יום, מה טוב. אם לא, לפחות לצאת, לא משנה מתי. אפשר גם רק כמה דקות. העיקר לנשום קצת אוויר ולראות קצת עולם...

 

 

 

 

 

 

זה כל מה שעולה לי כרגע...

 

שולחת לך מלא, מלא, מלא כוחות וחיבוקים ❤❤❤

שבע''ה תספרי לנו בקרוב שהדברים מאחורייך ושאת מרגישה עכשיו טוב.

ורפואה שלמה מכל הלב לאותו קרוב המפשחה!!!

 

 

 

 

סליחה שלא ראיתי עד עכשיו וגם עכשיו אין לי זמן לשבת ולענות
אני בתקופה קשה פיזית (הרבה לחץ) ונפשית וקצת לא מגיעה ללטפל בעצמי
מבטיחה לענות בקרוב, רק אגיד שאת מדהימה, ותודה על התגובה הככ מפורטת, ריגשת אותי מאוד!!

בס״ד

המון המון הצלחה בתקופה הזאת, טכנית ונפשית!
ובשמחה ובאהבה רבה!

בדיכאון בעצמי... אפשר להגיד לך שלא נפלת על הפסיכולוג הנכון.
תשקלי אולי גם פסיכיאטר, בידיעה שהוא עלול להציע טיפול תרופתי. אם כן, עצה אחת, תתחילי במינונים נמוכים כי יש לפעמים תופעות לוואי.

אני גם לא מוצאת הרבה עניין בתחומים שונים בחיים, חוץ מהחברות שלי שבחברתן אני קצת שוכחת מהמועקה.
כמו שאמרו לי.... דיכאון היא מחלה שאפשר לרפא. לא להתייאש.

בס״ד

יש לך גישה ממש טובה להכל! בע״ה תתגברי על כל זה ותצליחי את התקופה הזאת!

שתעבור הקורונה בקלות ובלי זכר, והלוואי שהחודש הבא יהיה חיובי בדברים טובים ❤️

מזדהה...
בע"ה חודש הבא!
בשורות טובות ושבת שלום 🌷
💞💞💞

שהחודש הבא יתהפך הכל לטובה!!

תרגישו טוב.
חיבוק גדול

כיף חיוביות לקורונה?!👋

ב"ה מרגישה סבבה חוץ מזה
ואת?

אם נרדם בתחילת הלילה, ממתי הוא אצלך...

נרדם לידי במיטה..
ואם מנסה להעביר אותו כשהוא ישן הוא הרבה פעמים מתעורר בוכה עד שמחזירה אותו

אני מזדהה ממש! מילה במילה, ולא רק עם השאלה הזאת שלך
אצלי עוזר לי שאני לא עייפה מדי בלילה, כשאני עייפה אין לי כח למלחמות. אבל אם ישנתי צהריים ולא היה יום מתיש אז בלילה אני יכולה להיות יותר ערנית וסבלנית ולהשכיב אותו במיטה שלו למרות שתהליך ההרדמה שם יותר ארוך ומייגע ולמרות שזה דורש ממני להתיישב ולהתרומם ולא פשוט להניק בשכיבה ולהמשיך לישון...

אני מותשת מההרדמות האלה ופשוט נשברת

נראה לי שהכי טוב לא לייצר יותר מידי אינטראקציה, להגיד בנעימות שעכשיו לילה וישנים.

אומרים לה לילה ששש...
והיא צורחת שעה וחצי

ומה קורה אם פשוט משאירים אותה במיטה שלה בלילה?

אם משאירים אותה במיטה היא צורחת
אחרי שצרחה שעה וחצי
הוצאתי אותה לסלון
שיחקה בכיף עם מלא חיוכים
התפנתה גדולים
אחרי עוד שעה של עירנות מוחלטת הלכה לישון

ישנה צהרים? אם כן, להוריד לממש שעה ביום לא יותר.

אצלינו יש עכשיו גם קטע כזה שהיא מתעוררת בלילה בצווחות וצריכה לעשות קקי
חוזרת יחסית בקלות לישון אחרי זה אבל זה מעיר אותנו לאיזה חצי שעה של התעסקות ואין לי מושג מה לעשות עם זה זה ממש מעצבן!

יש ארוחת ערב, אם יש זמן עוד טיפ-טיפה משחקים ואז הולכים לשבת בשרותים, ואז מקלחת, פיג'מה ולמיטה. זה חלק ממה שעושים בערב, וגם מי שאומר שאין לו' גדולים' צריך לשבת ולספור עד 30, נניח (משתנה בהתאם לגיל ולמהירות שהם סופרים). הרבה פעמים פתאום יש להם... אפשר גם כשיושבים על האסלה לתת להם לעשות בועות סבון וכו' - כל הדברים שאומרים בגמילה-אומרים שזה עוזר לשחרר.

אם אצלכם בזמן האחרון קורה הרבה שיש בלילה, ובערב אין, למרות שיש זמן מוגדר לזה, הייתי מנסה בפועל לנסות לתזמן את העניין ולהקדים את כל לו"ז האוכל- שרותים ( 😅): הרבה פירות וירקות בצהריים ואלה"צ, ארוחה גדולה וכבדה יותר להקדים בשעה ואפילו שעתיים ממה שעכשיו, אם אפשר, ובערב, לפני המקלחת לתת עוד זמן לשחק, רצוי אפילו פעילות גופנית /טיול, כשמתאפשר, זה מעודד פעילות מעיים. ואז כמו שכתבתי זמן שיושבים על האסלה גם אם אין כלום. בתקווה שתוך כמה ימים יהפוך ללוז נוח יותר...

להניח לידה מים, וקצת צעצועים
זכור לי שהקטנים היו קמים מוקדם, פשוט הנחתי להם משהו לשתות ומשחק והם היו מעסיקים את עצמם ובמקסימום חוזרים לישון..

אבל בלי הצרחות
הייתי שמה אותו בלול בסלון עם צעצועים
וכשהוא היה מסיים לשחק ומתעייף היה צועק לנו לקחת אותו
אבל נשמע אולי שמה שהציק לה היה הבטן כי אמרת שהתפנתה לגדולים. לבת שלי זה ממש מפריע לישון, וגם מעיר אותה

אני מחליפה לה חיתול , מניקה ולרוב היא נרדמת..
אולי גם לשלך מפריע שהיא רטובה? בגלל שקר עושים הרבה פיפי.

היא מעל גיל שנה
היא לא עושה הרבה פיפי בכלל

בגיל שנה וחצי.
היא פשוט יונקת בלילה🙄
אני חושבת שאם לא תישן צהריים, היא תילך לישון יותר מוקדם ותישן יותר רצוף.
אבל לוותר על שנ"צ שלהם במיוחד אחרי לילה קשוח זה קשההה..וזה מעגל שחוזא על עצמו.

לא יודעת מה להגיד.
אישית, הייתי הולכת לישון בשמונה, קמה איתה ובזמן שהיא ערה מסדרת את הבית, כלים, כביסה וכד'
אבל זה קשה כל יום כי אז אין זמן זוגי שקט.
אז לא יודעת😬
רק שמתישהו זה יעבור ...

ויש לי עוד ילדים להשכיב ולהתייחס אליהם
זה ממש קשה לי
היא בת שנה ושלוש לא שלושה חודשים 😭

חיבוק מכל הלב❤️

לפעמים אני גם מוצאת את עצמי חושבת, ומה יהיה כשיהיה עוד אחד? ועוד כמה? אז זה רק ילך ויעשה קשה יותר ויותר??
ועם כל הרצון והחלום והשאיפה...זה גורם לי לפחד מהבאות ממש...
חיבוק גדול לך🤍

תזכרי שאת לא לבד, ה' עוזר לך. וכמובן בעלך אחראי גם. ואולי לפעמים באמת תלכי להתפנק קצת אצל אמא?

כאמור אמי נפטרה לפני 5 שנים.
יש כנראה בכאב שלי גם הרבה געגוע בין השורות...

אין כמו אמא...

את עובדת? הילדים במסגרות!?

להכניס את הקטן למעון, ב"ה בשבוע הבא יהיה כבר כמה שעות בבוקר שם בלעדיי.
ובת ה3 לרוב בגן, אבל הייתה שבועיים בבית בגלל הבידודים.
מייחלת לזה ששבוע הבא יהיה לי קצת פסק זמן.

אני מתחילה לחפש עבודה, שזה מצד אחד משהו שממש בא לי, שיהיה לי משהו שלי, אבל מצד שני אין לי מושג מאיפה מביאים את הכוח, אחרי לילות בלי שינה וכשחוזרים הביתה ישר לתפעול השוטף.

זה באמת רגע כזה שאני עוד לא רואה איך הכל נופל במקום, ממש מקווה למצוא את דרך המלך...

עם התחושות בעיקר, והאמת? אני מרשה לעצמי להסתובב עם האוטו ולנשום אוויר שהוא רק שלי, בלי שאף אחד יצטרך אותי. אני חוזרת מההתאווררות הזו אחרת לגמרי
תרשי לעצמך מדי פעם להתאוורר גם. זה הכרחי.
אני הייתי חנוקה ככה הרבה זמן, והיום לא מבינה איך חייתי לפני.
השגרה תהיה עדיין שגרה של בית וילדים ואחריות, אבל יהיו לך הרבה יותר כלים להכיל אותה.
חיבוק ❤️

אני רק עם תינוק אחד, אבל ברגע שיש מישהו שתלוי רק בי זה מעמסה ענקית (ואהובה! לא סותר...) האמת שכבר עם החתונה הרגשתי ככה לפעמים, כאילו, כיף שיש את הבית שלי אבל אשכרה עכשיו האחריות לגמרי עלי, כיורים ורצפה ופינות וכביסה וסדר וניקיון. לא שלפני זה לא עשיתי את כל הדברים האלה, אבל לא הייתי אחראית להם. ואחריות זה דבר כבד.

לדעת שאני לא לבד.
צדיקות שכמותכן, שנושאות את העולם על כתיפכן.
גברים עדיין שולטים בכסף, בפוליטיקה, במשרות בכירות... אבל הם לא היו זזים מטר בחיים שלהם אם לא היינו אנחנו מאחוריהם.
אני קוראת את חלקכן מרגישות לבד בהתמודדות עם המשא הזה, ומזדהה כל כך.
יום יום, שעה שעה, אנחנו שם.
בוראות חיים, ומתמסרות לבנות ולטפח אותם. גיבורות.

אני מרגישה כשאני לומדת להעריך את התפקיד שלי בתור אעדה ובצור אמא, זה נותן לי המון כוחות.

כתבת ממש יפה ונוגע ללב!

כמה צריך להודות לה' שהילדים האלו מתוקים... אבל הם גם מעסיקים (מאד!) ושואבים כח ומייצרים לכלוך וכביסב ובלאגן...

ולפעמים את רק רוצה רגע של שקט. שקט אמיתי, מבפנים.

בלי לדאוג מתי לחזור כי הקטנה צריכה לאכול או שהגדול צריך להתקלח, או שסתם לא בא לך להביד..

את רוצה לישון ברצף, ולהתעורר לבד, בלי בכי של תינוק או שעון מעורר או בוס על הראש...

 

אני ממש איתך!!!

האהבה לילדים לא סותרת את הקושי...

ואיזה כואב החוסר הזה! משתתפת איתך!
אבל גם נדהמת שהייתה לך כ"כ משענת טובה כי מקריאה בפורום והיכרות בכלל הרבה פעמים זה לא ככה.. אז זו מתנה מדהימה שהיא העניקה לך ובעז"ה תלך איתך הלאה לילדים שלך♡♡♡♡

וככ כ"כ מזדהה על התחושות!
תנסי את הטיפ של @המקורית ת!
גם אותי זה משנה לגמרי קצת זמן שלי לבד.. כל יום!

ואכן
לפעמים אני נכנסת לאוטו ופשוט בורחת.
עושה את זה בזמנים שזה מסתדר מבחינת הילדים- או שבעלי איתם או שהקטנים ישנים או שהגדולות שומרות.
נוסעת למקום חשוך ושקט עד שאני מרגישה שאני חוזרת לעצמי קצת.

אבל אחזה כיף את מצליחה לעשות את זה ועוזר לך!!!

אני כ''כ אוהבת חושך. זה מרגיע את כל החושים.
היתה לנו הפסקת חשמל של שלוש שעות, הדלקנו נרות ונהננו מכל רגע.
רק פעם אחת קרה לנו משהו מצחיק...ישבנו ביחד על ספסל באיזה שומקום חשוך ודיברנו, ופתאום קלטנו שמידי פעם יש איזה פנס מנצנץ סביבינו...הסתבר שהיתה קבוצת חיילים באימון לילי מסביב. והם בטח שכבו בשיחים ושמעו את כל השיחה שלנו. פדיחה...
אז נסענו משם, לא לפני שצעקנו להם ''לילה טוב חבר'ה!!"

אבאלה אני ממש מפחדת מחושך בחוץ..

ליסוע עם האוטו למקום שקט וחשוך - הכי כיף בעולם הזה! 

במקום שקט וחשוך🙂

את נשמעת לי אמא מדהימה והקטנים שלך זכו!!
מקווה שתמצאי דרך לאזן ולהיות שם גם בשביל עצמך
אין לי ניסיון או עצות לצערי אז שולחת חיבוק במקום ❤

כמה שבועות קשים מאחוריי, והימים האחרונים היו הכי הכי קשים, ואני פשוט רוצה לברוח. אני לא מזהה את עצמי, נהייתי חיה הישרדותית. בוכה מכל דבר (שוב ראו אותי אוכלת ושוב ביקשו חצי מהעוגיה האחרונה שמצאתי במקפיא אחרי שצמתי בוקר שלם כי הם לא נתנו לי רגע לאכול. תודו שגם אתן הייתן בוכות), מחפשת בכח רגעים שקטים לבד בחדר וזה תמיד נגמר במכות ובכיות של הילדים (זו דרך להוציא אותי מהחדר?). מרגישה חנוקה לגמרי וחייבת למצוא איזה שהוא זמן לעצמי, אבל זה לא יקרה בשבוע וחצי הבאים

איך תקלי על עצמך בכל זאת בינתיים?
אולי כל יום 10 דק וידאו ורגע תאכלי בשקט בחדר?
זה כ"כ מאזן!

לא חמודים , זאת העוגיה של אמא.
אתם יכולים לקבל בייגלה או במבה או קרקר או תפוח. עוגיה כבר אכלתם אתמול ועכשיו התור של אמא.
זה ממש ממש ממש בסדר
ממש מותר
ואפילו כדאי לפעמים לילד לשמוע שגם לאמא שלו יש צריכים ורצונות והפעם הוא יחכה.
חיבוק ענק ענק ענק ❤️

ובכל זמן אחר באמת הייתי מגיבה ככה. בפעם הזו פשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע את הבכיות שיתפתחו אחרי שאגיד לא (וגם לא היה לי שום דבר אחר להציע במקום, חיסלו הכל בבית).
ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שישי-שבת רגועים שבעלי לקח הרבה אחריות על הילדים. זה כל כך משנה הכל כשאני לא איתם 24 שעות.
גאה בעצמי על כל הפעמים שהגבתי ברוגע לכל הקריזות של הילדים היום, הצלחתי להקשיב לאינטואיציה שלי ולשלוף את התגובות הנכונות. (וזה מוכיח לי שעם התנאים המתאימים אני יכולה להיות אמא רגועה ומהממת ולחנך בצורה טובה, והמפלצות שיצאו ממני שבוע שעבר לא היו אמא מרשעת ששונאת את הילדים שלה, אלא פשוט חוסר מסוגלות לחשוב ולהגיב בהגיון מתוך המצב הזה)

הבהלה הזאת לרגע

מה
זה אמיתי!?
זה באמת החיים שלי?.
איך אני אמא ל6 ילדים? כולם קטנים מאוד
ותלויים בי
וכל כך הרבה משימות ..בלי סוף
והצד החינוכי-הרגשי של כל אחד
וזה רק ההתחלה הרי

ו.. לפעמים
בא לי
לחזור להיות רק ילדה
שיכהס במקומי המבוגר האחראי
שאמא תבוא ותשלט על כל ההמולה
שמישהו אחר ינקה ויגרום לבית להראות כמו בית

ובעיקר
שיגידו לי שמותר לי
סתם להתפנק

ולהיות רק אני.


בא לי שהיה אפשר להרפות אפילו ליומיים-שלוש של שקט רק אני ובעלי
(לא אופציה בחיים אצלינו..חבורה קטנה שלא מצאתי מישהו שיסתדר יותר משעתיים ברצף..גם אין משפחה שאופציה ואין כסף..)

אז גם מזדהה
ברגעים האלו יש לי ממש מחנק בגרון
בא לי לברוח


ו.. זה מוזר
אבל זה לא סותר
שאני מאוהבת בהם
שבא לי עוד
שבפועל אני מתמודדת מעולה
ואפילו לפעמים מבסוטה מהאמא שאני
וטוב לי הכל בדיוק ככה ורק מבקשת עוד..
כי יודעת שמסוגלת

זה רגעים כאלה
דקים
קצרים
ובאותו הרגע
דוקרים...

ואגב הם היו תמיד..גם כשהיו רק שניים

זה לא מה שמשנה

יש משהו בפנים שכאילו לא מעכל..
שיש אותי-
ויש אותי האמא
וזה עדיין לא מקשה אחת
רגע אני בועטת ורוצה לצאת
ורגע האמא שבי בועטת

כנראה שפשוט ככה זה
וככה גדלים


ועצה מעשית- אם זה נוכח מאוד לא רק לרגע-
אולי סימן שאת לא מספיק נותנת זמן לעצמך? לאמרק זמן
אלא גם מקום בנפש.. פינוק..פירגון..

כשאני נותנת לעצמי את מה שאני זקוקה
הרגעים האלו מתמעטים מאוד

אולי באמת...
אני מנסה להתחיל לחזור לאיזון טוב יותר עכשיו שהקטן בן חצי שנה...

עם הכתיבה שלך
כשקראתי אותך, נזכרתי בהמון רגעים שבהם של קושי בהם העליתי זכרונות של איך אמא שלי הייתה.
@אמא_טריה_ל-2 גם אמא שלי התייתמה צעירה, מ2 הוריה, בהפרש של חודש לא עלינו, וגם היר הרגישה מאוד מאוד בודדה. ואבודה גם, בתוך כל העומס. היא הייתה נעזרת בסבתי ע"ה המון.
ועם כל הקושי, בסוף גם היא הצליחה להיות האמא הזו שמגדלת ועמוסה ואחראית לבדה ועובדת והכל. מה שאמא בשבילנו.מה שאנחנו בשביל ילדינו.
איך היא עשתה את זה? לא יודעת בדיוק, אבל השם נתן לה כח גם בזמנים שהיא לא ידעה שהיא צריכה אוויר, אבל היא עד היום משלמת מחיר על זה שלא אפשרה לעצמה להיות היא בתוך כל ההתרחשויות, ולהיות קשובה לעצמה.
אני מעריצה אותה על כך, ומצד שני מבינה שכדי להיות אמא שמחה (שזה מה שהכי טוב לילדים שלנו) אני צריכה לפעול אחרת

מהמם שראית את הדברים האלה אצלה, שידעתי לזהות את זה.
ועוד יותר מהמם שאת מנסה ללמוד מזה לאמהות שלך...

כשמבינים מה הם עברו.
רק חבל שלא מבינים את זה עוד בגיל קטן. רק כשאנחנו הופכים להורים אנחנו באמת מבינים מה זה וכמה זה קשה.

זה אמנם שלי אישית..
אבל לפעמים זאת נק' רגישה
כשאומרים לי משפט כזה נגידא י ישר מרגישה בדיוק ההפך

אנחנו קצת אחים. וגם הרצת בהפרשים גדולים
היא לא! התמודדה עם מה שאני עוברת
היא גם תמיד מספרת כמה היינו נוחים,וישנו בלילה מההתחלה,וכמה היה לה קל בתור אמא
ולא היו מריבות בגלל שלא היה עם מי

אז אני מעריכה מאודדדד את האמהות שלה בכל מיני תחומים אחרים!! באמת!!

אבל אני ממש לא מרגישה שאני מבינה עכשיו מה היא עברה פעם. כי היא לא.

אני מתמודדת עם תאומים ואמא שלי התמודדה עם תאומים.

ולה לא כל כך היה עזרה מאבא שלנו, כן היה לה עזרה מהסבתא (מה שלי אין)

אני רואה אותה היום, בקושי הולכת. אז נכון שהיתה צעירה יותר ועדין , היום אני מבינה כמה היא הייתה סופר-אמא וזה ממש לא מובן מאליו. ובמיוחד עם כל מה שהיה לה להתמודד איתו

 

בכל אופן, כשמרגישים כמה ילדים זה תובעני מההורים, מבינים למה צריך לכבד הורים
אפילו רק מה"אמא אמא אמא אמא קבוקי קבוקי קבוקי" שמעיר אותי ב 4:30 בבוקר

אני אף פעם לא הייתי מתחסנת לשפעת אבל עכשיו בהריון ראיתי וגם הרופאה הסבירה לי שהשפעת השנה קשה והעדפתי לא לקחת סיכון על העובר אז התחסנתי למרות שאני ממש לא אוהבת את החיסון הזה כי בעבר שעשיתי אותו הרגשתי לא טוב
אבל עכשיו עשיתי אותו בהריון וברוך ה חוץ מכאב ביד וקצת חלושס לכמה שעות הכל עבר טוב 🙌

תכננתי להתחסן.
ונדבקתי בשפעת🤷‍♀️
אז מיותר בעיני במצב שלי.

בהיריון של הגדול התחסנתי.


הייתי מתחסנת אם לא הייתי נדבקת.

ואני אישית חושבת שזה לא שווה.
לא רק את הסיכון.. גם להיות חולה זה קשה.

אני התחסנתי. אבל אולי כבר פחות יש טעם.

יש חוסר תיאבון ובחילות בקורונה.

בהנחה שזה קורונה (בקור הזה לא אוציא אותה חבדיקה, וגם סיכוי טוב שכבר לא יזהה כי כאמור שבוע כבר מאז שממש לא הרגישה טוב) , מה אני צריכה לעשות?

במיוחד שיש עוד מחלות חורף.

היא כבר ממש חיכנית ושמחה ורגועה
נשאר מעט שיעול
וזה שהיא יונקת פחות מפעם (וטיטולים בהתאם)

אין בכלל חום ב"ה
לפני כמה ימים רופאה בדקה אותה ואמרה שצריך זמן לעבור (לפני שחשבתי על קורונה)..
סך הכל אנחנו כבר כמעט שבוע ככה.. אבל כן אני רואה שיפור מבחינת השיעול וגם בערך פעם ביום יש טיטול כמו פעם.
מבינה?
את עדיין חושבת שכדאי לבדוק..?
עקרונית אין לי בעיה רק שיש כאן מלא שלג....
ומרגיש לי שרק מהיציאה החוצה היא יכולה לחלות יותר....
אז מתלבטת מה עדיף על מה..

לא יודעת מה הייתי עושה.

שבוע אחרי שהיא התחילה עם כל הבלאגן... ויצאתי שלילית.....

היא בסביבות השלושה שבועות-חודש, או שאני טועה?

אם כן התופעות שאת מתארת נראלי הגיוניות בלי קשר. גם לשלי היו טיטולים פחות מלאים, ינק לא מסודר....

ומצד שני, כשהיינו עם קורונה, גם אני וגם בעלי הוא היה צמוד אלינו וחוץ מצינון די משגע לא היה עוד משהו. בדקנו חום כל הזמן ולא עלה, טיטולים מלאים... ב"ה!
לא בדקתי אם היה חיובי כי הרגיש לי התעללות, אבל הגיוני שנדבק.

בכל מקרה תעשו PCR. לדעת מה בדיוק איתכם, תמיד עדיף

בת חודשיים...
לא רואה טעם לעשות pcr, התעללות בקור הזה...
השאלה מה לעשות עכשיו, בהנחה שזה היה קורונה

צודקת, לא הייתי יוצאת באמת.

פשוט לעקוב, איך היא עכשיו?
יש לה חום?

לבדוק אם אוכלת מספיק, לי אמרו שצריך להיות יציאות 3-4 פעמים ביום זהאידיקציה ראשונית.בהמשך בשבילך תבדקי משקל...
ולהרגע! זה לרוב לא סוכן לתינוקות

ובאמת היה חיובי, ככה יהיה לו בקרוב תו ירוק

ממליצה לך לשאוב אם היא לא אוכלת ולתת לה בבקוק שלא יפגע לך משק החלב
רפואה שלמה!

שתו ירוק לא רלוונטי לי כי גם ככה בחצי שנה הקרובה מקווה להשאר איתה בבית.
ואכן חשבתי להתחיל לשאוב כי הוא נפגע.... מצד שני היא גם לא יונקת מלא בשביל להחזיר אותו...

חוששת לתת בקבוק שלא תפתח העדפה...
אוך איזה נאחס.
ותמיד יש לי לחצים כי הם נולדים קטנים אצלי וגם ככה תמיד בטיפת חלב מלחיצים אותי אוףף

להניק מלא כדי להחזיר תפוקה. לא יודעת.
רפואה שלמה ומהירה!

יכולה לשאוב ולהביא... לא ככ רוצה שתפתח העדפת בקבוק, וגם בעיקר לא חושבת שתרצה לקחת יותר מבקבוק אם בהנקה היא גם לא יונקת הרבה...

די קשוח לי כל המצב אוף....
אבל תודה רבה רבה.. משמח שעונים...❤

ומקווה מאוד שנעלה על הגל......

שכשהם לא מרגישים טוב יש שינוי בדפוסי ההנקה. או שיונקים פחות, או שיונקים כ"כ הרבה שאמא מרגישה שכבר אין חלב.. בשני המקרים לרוב המצב חוזר לעצמו לאחר ההחלמה (אולי יהיו כמה ימי "קפיצת גדילה").
מה שאפשר לנסות:
- להציע מלא הנקות "נשנוש" הנקות קצרות בתדירות גבוהה
- ירידה מסוימת בטיטולים הגיוני; אבל לוודא שיש לפחות 4 רטובים ביממה
- הנקה בתנוחות שונות, בעיקר תנוחה אנכית יכולה לעזור כשהקטנה מצוננת או שהאוזניים מציקות.
- לנסות להוציא נזלת (או להשפריץ חלב אם לאף) לפני הנקה
- לנסות להיניק כשרדומה או מתוך שינה
- לסחוט לה לפה במהלך הנקה
- לנסות להיניק תוך כדי תנועה, קפיצה על כדור, לשיר שירים..

משתדלת ליישם. כבר רואה שיפור בתפוקת החלב... עכשיו רק צריכה שהיא תרצה לאכול יותר...

לא תהיה השתרשות.
אין מה להילחץ, רק ללכת מחר לבדוק...

עלה לי חזרה לחום רגיל אחרי שינה
ואולי זה בכלל בגלל הקורונה שגיליתי שחיובית
תודה לכן

שככה חברה שלי גילתה שהיא חיובית..

אין ממש דבר כזה למדוד חום עצמאי של 35.. זה לא מדד אמין. אדם עם חום 35 הוא בדרך כלל לא בהכרה..

יכול להיות שהמדידה הייתה חד פעמית, אחרי ששתית שתיה קרה, קשה לך לנשום/יש חום ואת מתנשפת דרך הפה (מאוד נפוץ אצל ילדים ומבוגרים ולכן מדידה דרך הפה אצלם לא אמינה מספיק).
פגשתי רק אדם אחד בחיי שהיה לו חום 35 במדידות חוזרות ושם היה מדובר בתופעת לוואי של תסמונת נוירולוגית נדירה ביותר שמייטב הנוירולוגיים פה בארץ טרם פגשו.

בכל אופן, אם מדובר במדידה בודדת - היא לא רלוונטית. אם זה חוזר על עצמו, אולי ללכת להיבדק אצל רופא.

אז אם תמיד יוצא לי 35.5 זה אומר שהמדחום לא מדויק? (ואם אם לילד יוצא 37 זה בעצם 38?)

שלא מדדת נכון או שהמדחום לא תקין.

אם הילד קודח מחום ואת מודדת לו 37+/- אז כמובן שגם זה לא אמין ביותר וכדאי לקנות מדחום חדש.

בין מדחום דיגיטלי למדחום זכוכית

שזכוכית יותר אמין

 

אפילו חום נמוך יותר, כבר מעל לשבוע. הרופא אמר שזה וירוס ויעבור

פשוט באמת פחות הגיבו בו מבדר"כ
שניה מחפשת לך

הכנתי כבר את העוגה, אבל עוד לא עיצבתי וקישטתי.

כנראה אעשה כמו ש@שחרית* כתבה- בצורת 7...

אשלח תמונה כשיהיה מוכן בעז"ה..

מחכה לתמונה🤗

@מאוהבת בילדי
אוף לא מצליחה לתייג☹

תודה!

את אלופה!!

מאוד קרץ לי שכל הגומים הם הפקר😜

שימחתם אישה יהודיה וקצת לחוצה...

שבת שלום!

הלבן זה 4 אבות נזיקין: השור, הבור, המבעה וההבער.
השחור: שדה שלא עבדו בשנת שמיטה

ממש ממש מיוחד!!

אהבתי את 2 הרעיונות!

איזה השקעות ואיזה יצירתייות!!!

.גם דלי לא חובב מנשאים אבל ככה הוא כן זורם

ובעיני כשיש עוד ילדים אז יש רגעים שאי אפשר בלי

בגיל הזה מאוד נפוץ שאוהבים ידיים
וזה משתפר עם הזמן


טכן גם שלי לפעמים נאלץ לבכות רגע או שניים...בלית ברירה לפעמים..

מותר בגיל 3 חודשים לשים במנשא עם הפנים החוצה??
יש לך המלצה על מנשא מסויים?
יש לנו בייבי ביורן, ניסיתי בעבר גם ארגו שלקחתי משכנה ...

לפעמים לוקח כמה פעמים עד שהם מתרגלים, וכאמור יש סוגים שונים ומנחי נשיאה שונים.
זה משנה חיים...

עוד דבר אולי לנסות, אם יש לך להשאיל ממישהי, יש טרמפולינה שהיא נדנדה, אולי התנועה תעשה לו טוב.

אוטוטו יגדל קצת ובתקווה יהיה לכם יותר קל!

זה באמת לא נעים שתינוק בוכה, אבל אחרי פעמיים אולי הוא יגלה שזה לא כזה נורא לשכב על השטיחון עם כל הצעצועים...
הוא ילמד שאמא לא יכולה להיות איתו תמיד 24/7.
ולכי תדעי- אולי הוא ילמד להתהפך

הוא בוכה ממש היסטרי, אחרי 10 דקות של בכי (כשאני עסוקה עם ילד אחר) לוקח לו יותר מחצי שעה להרגע (כשהוא כבר בידיים שוב...)
אבל להתהפך זה רעיון חמוד 🙃

אני מנסה לחשוב פרקטית...
אם את תרימי אותט כל הזמן זה סבבה, אבל במוקדם או במאוחר את תצטרכי לגמול אותו מהעניין...
יגיע השלב שהוא כבר יהיה צ'אבי מתוק ואז להרים אותו כל הזמן זה😬 קצת מאתגר...

אני אישית הייתי מעדיפה לגמול מוקדם. בעיני זה יכול רק לפתח אותו...
אבל זו דעתי האישית. תעשי חושבים עם עצמך האם זה באמת מתאים לך❤️
ולא משנה מה את מחליטה בסוף, תזכרי בבקשה שאת אמא שלו, ומה שאת עושה את עושה כי את מאמינה שזה הכי טוב בשבילו, ולכן אל תכניסי למשוואה שלך גם רגשות אשמה❤️