פורום הריון ולידה (עמוד 1734)

אלא יותר. יש רק סטאז'אריות שלוקחות מחירים נמוכים יותר. אבל אם את במושלם/זהב יש לך החזר גדול מהקופסה

הן מצפת

הדולה שלי מלווה בחיפה העמק ופוריה אם אני לא טועה ולוקחת 2000

תני לעצמך להרגיש כל רגש שמגיע, אל תנסי להדחיק. זה כואב וזה קשה.
מגיע לך להתאבל.
מוזמנת לשתף בפרטי או פה כל תחושה שיש לך ❤️

היי קשובה לעצמך אם את צריכה עזרה של מטפלת לעבד את החוויה הלא פשוטה, מצטרפת להזמנה לשפוך כאן

זה אבדה לכל דבר!

מציינת שלי כן עוזר לשתף אחיות/חברות. אז גם אם לא סיפרת על ההריון - אפשר לספר עכשיו על ההפלה.
אותי זה משחרר מאוד.

מזל שכאן אני יכולה לדבר על זה..
עצם הכתיבה משחררת.
וזה עצוב, מאכזב, גורם לדאון כזה.
אז מה אם ידעתי על ההריון הזה רק ימים ספורים?
אז מה שזה נפל בשבוע 5?
זה עובר. וזה היה שלנו.
ואיתו נעלמו כל ההתרגשות והציפיה..

זה מאכזב וכואב.. אז מותר לך לכאוב ומוזמנת לשתף.. מצטרפת להצעות לשתף גם במציאות
ושוב שולחת חיבוק!

מזכיר לי את סיפור הקיקיון - גם הפתעה שלא ציפינו לה זה יכול להכאיב מאוד כשלוקחים אותה.

בשורות טובות ❤️

ואם זה יעזור לך את יכולה לבחור אמא/חברה/אחות ולספר שהיה אובדן. גם אם לא סיפרת קודם.

זה ממש ממש קשה!!
כואבת איתך!
בטח, זה מאוד כואב וקשה!!
זה בנימי נפשנו, אובד שמורגש בגוף ובנפש.
תמשיכי לשתף אותנו

ובעז"ה שיהיו לך גם בשורות טובות 😗 😗

יש לי חברות שנכנסו להריון תוך כדי הנקה 

@אמא אבא ותינוק לא קרה לי, נשמע סיוט 😏
שולחת חיבוק!

זה הורמונים דומים סה"כ..
ובכלל חודש וחצי אחרי לידה הגוף עדיין לא מאוזן הורמונלית, ובמיוחד בהנקה.

כדאי לוודא שאין חוסרים
להקפיד כמה שאת מצליחה על תזונה בריאה
ולנוח אם רק אפשר

בעיקר רעב וחשקים

תמיד חייבת אוכל.
בטח את ציפלונה

ועדיין רגישה לריחות..לא כמו בהריון אבל גם מוצאת את עצמי לפעמים מבוחלת מריחות מסויימים (בעיקר תבשילים)
ואני גם מונעת (לא מניעה הורמונלית) ומניקה מלא.
ושללתי הריון 100 פעמים בערך.
כנראה שהגוף כל כך מתגעגע לסבל של ההריון שקשה לו לעזוב את זה..

סביבות חודש חודשיים אחרי הלידה. הרופאה אמרה לי לשתות הרבה וללכת הרבה. השתדלתי לשתות יותר אבל לא כל כך הלכתי ועבר

לי זה בדרכ תופעות קבועות בתחילת ההנקה עד שזה מתאזן ומפסיק

ותופעות מוכרות אחרי לידה
אבל תבדקי אולי מהגלולות

בחילות ותופעות קשות של גזים - כן לא נעים בכלל
עד כדי כאבי בטן נוראיים עד שהשתחרר

לי המליצו שדבר ראשון זה עובר עם הזמן
ודבר שני ללכת לפיזיותרפיה רצפת אגן
את מקבלת את זה מהקופה

שיעבור מהר!!

שזה בגלל הנקה

תבדקי אם הבטן מתקשה תוך כדי, וגם תתזמני..

לתזמן את הכאב או ההתקשות?
יאלה אינשלה שאם זה צירים שיהיה אפקטיבי!

וכן, זה יכול לתאר צירים.
שיהיה בשעה טובה ❤️❤️

אבל זה לא תמיד מקביל להתקשות בבטן

הטוסיק מתאים יותר לצירים אמיתיים

אבל את צודקת. אנסה... תודה!

אז הלכתי לישון
וקמתי עם מלא ברקסטונים אבל לא כואבים... באסה שלא התפתח
עכשיו אני רגועה שכשזה יגיע אני אדע לזהות בעז"ה.
תודה על המחשבה!

הוא יבוא כשהוא ירצה לבוא אבל תארגני לך כדור פיזיו הוא ממש מרגיע את הכאבים

הלכתי לקנות אתמול והיה רק גודל 55 וסגור.
מתלבטת אם זה לא קטן....
ובכלל התלבטתי אם לקנות. איפה תוקעים דבר כזה בבית?

אני קניתי 55 וזה סבבה לי גם בעלי יושב עליו בגלל הכאבי גב והוא יותר גבןה ממני ואחלה לו
זה בעיקרון תקוע בסלון חח מזיזים מםה לשם משם לפה
זה ממש מציל אותי כשיש לי לחץ בגב

לא אוהבת בלאגן!
אבל נראלי שווה את זה

פשוט להורי את האויר ולאחסן עם כל הדברים של ההריון...

מתקפל וזהו

אני מעבירה בעזרת השם לאמא שלי כי היא רוצה לעשות תרגילי פילאטיס בבית

אני 1.48
בעלי 1.67
מתאים לשנינו

תקשיבי את לא מביננהה איך זה עוזר!!

דמינתי אותך מה זה גבוהה...

רחוקה מזה שנות אורררר

אני יותר נמוכה ממך

ומשום מה ציירתי אותך גבוהה עם מלכותיות כזו.ץ... כי את נשמעת כזאת מותק!

נמוכה נמוכה מטר ושייבה 🤣 אבל אני לא מייחסת לגובה חשיבות
רואים ושומעים אותי יופי יופי חח

מגיע עם משאבה ידנית כזאת, רגלית
אחלה כדור

אז קחי בחשבון שזה רק ביטוי אחד ⁦⁩

די עבר בנתיים....
היו כמה קטנים הבוקר אבל לא משמעותי

והיום הייתי במנוחה מוחלטת!
שיתפתחו כבר ללידה אמן!

ה40 דקות הראשונות של הלידה השניה שלי התחילו בכאבים דומים קצרים וחדים. הרגשתי כאילו אני חייבת לשירותים פתאום בטירוף. הייתי בטוחה שזה דלקת בשתן או משהו ואז שמתי לב שזה בא בגלים... אחרי 40 דק' היתה ירידת מים שהוכיחה שאני אכן בלידה

אני אעשה הכל בשביל לעזור לאחים שלי (כמובן לא במשהו שיפגע במשפחה הפרטית שלי) והם יעשו הכל בשבילי..
מנסיון.

אבל אנחנו במשפחה מאוד מגוייסים אחד לשני. (רובנו ממש נשואים פלוס ילדים).
והאמת היא שבד"כ בכסף הכי קל לגייס עזרה. פותחים קבוצת ווצאפ. יש את המגייס התורן והוא יושב לכולם על הראש😅 .

עזרה אחרת, לא כספית. מאמינה שיותר קשה לארגן... כי באמת בסה"כ כולנו בעלי משפחות ומנהלים חיים משל עצמם. אבל כשזה נדרש - למשל שמירה על ילדים / מעבר דירה וכאלה - עשינו כל מה שאפשר.

במחשבה שניה - קשה לי לחשוב על בעיה שכסף לא יכול לעזור/לפתור. למשל לשלם בייביסיטר/נקיון/עזרה ברכב ולא יודעת מה...
יכול להיות שאם תאספו כסף כן תוכלו לעזור לאח הזה בבעיה שלו?

בכל אופן - בעיני זה חשוב מאוד וזה בדיוק דבר הזה שהופך אותנו למשפחה כיפית ומאוחדת.

העזרות שהאחים צריכים (לא רק עכשיו)
זה דווקא לא בכסף
וגם כשכן, כולנו דלפונים בערך
סתם ב"ה על מה שיש אבל רובנו לא יכולים לעזור כספית...

טוב, קצת קשה להבין בלי שאני מפרטת יותר מידי.
אבל נגיד הדוגמאות שהבאת- שמירה על ילדים ומעבר דירה, בעבר היה הרבה יותר עזרה
גם בגלל קירבה פיזית וגם בגלל פניות שהייתה יותר.
היום דברים כאלה הרבה יותר מורכבים...

שדברים כמו שמירה על ילדים וכאלה - מצטמצמים עם הזמן.
אבל שוב - אפשר ל"קנות" אותם יופי - בכסף.

וגם אם יש "חבורת דלפונים" - כל אחד שם את המעשרות/ חלק מהמעשרות - זה יוצא נחמד..

בכל מקרה - אם באמת אין איך לעזור - אז להתקשר, להתענין. להקשיב...

רוצה, חשוב לי למרות הקושי - ממש כן.
ככה לפחות זה אצלנו
אין ציפיה מצד האח שזקוק לעזרה שהאחים יתגייסו ויעזרו לו, אבל יש ציפיה מצדנו לעצמנו...

כשאחיין שלי היה מאושפז לתקופה ארוכה, כל כך רציתי לתמוך באחותי..
היא כל הזמן אמרה לי - יש לך שני ילדים משלך, את גרה כל כך רחוק.. עזבי!
אבל היה לי חשוב. אז פיניתי יום, שבעלי חזר מוקדם הביתה, ונסעתי אליה (מעל שעה) עם ארוחת צהריים מוכנה, ואני הייתי איתם עד שש בערב, עשיתי כביסה, ניקיתי קצת..
נכון, חזרתי הביתה מאוחר, אבל כל כך שמחתי שהצלחתי למצוא איך לעזור, לפחות ביום אחד לא הייתה צריכה למצוא איפה הילדים יהיו אחרי הגן וכו'..
וגם אם הצורך שלו הוא לא כלכלי - מאוד יעזור לו להרגיש שאתם איתו.
לשלוח לו איזשהו זר פרחים או מגש פירות עם פתק אוהב ותומך מכל האחים, להגיד לו שאת משלמת על ניקיון לבית (ואפילו לנסות למצוא בעצמך את מי שתגיע, ואז זה בעצם לתת לו מתנה ולא כסף ) זה עוזר ותומך גם אם לכתחילה הוא היה יכול לשלם בעצמו...

טוב, אצלנו יש גם עוד בעיה
זה לא שהאחים שצריכים עזרה לא מצפים
הם פשוט לא רוצים עזרה הרבה פעמים
ואז אנחנו חושבים מה אפשר לעשות
ובסוף תמיד לא עושים כלום
כי תכלס אי אפשר לעזור למי שלא רוצה...

אבל אולי עזרה טכנית כשצריך,
אנחנו צריכים יותר להתאמץ, כמו שעולה פה בשרשור...

אפילו אם אין לכם אפשרות כלכלית אז אפשר לשלוח לו מרחוק מתנות, ארוחת ערב לילדים (מגש פיצה), לממן בייביסיטר שתוציא קצת את הילדים, אם צריך חיזוק נפשי אז להיפגש איתו, לדבר שיחת וידאו, לשלוח הודעות מתעניינות, דברים שיראו לו שאתם איתו.
בשביל זה יש משפחה.

שיחות, הודעות וכו'- זה תמיד יש!

עוזרים אחד לשני בהכל
כסף, פיזית, עם הילדים, מה שצריך..
משפחה זה הכל.
כמובן שאם זה פןגע במשפחה הקטנה שלי אז לא…
אבל בהחלט כן.

אם כבר להיפך ואני גם לא רופאה... אבל יכולה להרגיע אותך בזה שרוב מוחלט מהשד שלנו זה שומן, רק קצת ממנו זה חלב ממש, ככה שהגודל שלו לא משפיע על כמות החלב (ומכירה גם נשים עם חזה קטן וחלב בשפע, והפוך...).

שבאמת זה קורה הפוך שהוא גם נהיה יותר קשה ופתאום כאילו משהו קרה וחוששת מכמות החלב.
בהריון הקודם יצא לי לפעמים חלב ועכשיו בהריון הזה כלום..

והיה לי ב"ה חלב בשפע
לדעתי, חבל לדאוג עכשיו
החלב מגיע יום יומיים אחרי הלידה (הכמות הרצינית)
תהיי רגועה ויהיה בסדר

לא מלחיץ. כל גוף פועל אחרת.

קרה לי, ב''ה שפע של חלב

חוששת מהכמות חלב בלי קשר וזה גרם לי להכנס לסרטים..

אני גם בחודש תשיעי, הריון ראשון אז אין לי מושג אם תקין
אבל מרגישה שה״נפיחות״ ירדה

זה ממש מוזר

בחודש תשיעי כל יום בערך עשיתי ספונגה.לא קרה כלןם.נזהרתי לא להחליק

אבל שטיפה כמעט ולא עושה מתחילת ההריון. יותר סמרטוט רטוב, כמה שצריך. אין לי כוחות לגרוף

אני מקרצפת כל פינה ואני אחרי התאריך
והכל בסדר, זה עושה טוב לי ולכולם. יודעת שאחרי הלידה לא יהיה לי כח
כמובן נחה אחכ

כל הזמן
כדי שאם אני אסע ללדת הכל יהיה מבריק למי שיבוא למור על הילדים ולא יהיו פדיחות

אין משהו אחר.

בהריון הראשון ניסיתי שבעלי יעשה.

אין לי כוח לפרט כמה זה היה נורא אז ולמה אז זהו. 

למדתי שאפשר הכול....

חיים ברכה וטובה

כידוע, כשיוסף הביא את בניו בפני יעקב כדי שיברכם, הוא העמיד את מנשה הבכור מימינו (במקום החשוב יותר) ואת אפרים משמאלו (המקום החשוב פחות).
אך יעקב (כאילו חזר על ברכת יצחק לו עצמו ולעשיו, כשגם שם הקדים הצעיר את הבכור) שיכל את ידיו והניח את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה. אחר כך הוא הסביר ליוסף שבעתיד אפרים יגדל ממנשה. (ואולי אפשר לראות את זה במנהיג הראשון שהיה לעם ישראל בחזרתם לארץ, יהושע בן-נון, שהיה משבט אפרים).
מה אני לומדת מזה?
אולי שגם אם אני מרגישה קטנה וראויה פחות לברכה - עדיין יכול להיות שמישהו מעליי יהפוך תהליכים, ישכל את ידיו, כדי לברכני בברכה החשובה יותר, כדי להגדיל אותי.
וגם בשמותיהם הברכה גנוזה: מנשה הוא מלשון נשייה, שכחה - לא משהו חיובי כל כך. ואפרים הוא מלשון פריון - גם כשאני קטנה, גם כשאני בגלות ובמיצרים - יש לי סיכוי להיות פוריה, להפרות מתוכי שבט שלם, שיצמיח אנשים גדולים ומושיעים כדוגמת יהושע בן-נון.

תודה רבה על פתיחת השרשור ,ועל הרעיון היפה! ממש כיף לקרוא את הרעיונות שלך שמלמדים זווית מיוחדת על הפרשה ונותנים לי צידה לדרך לקחת איתי.תודה!
( זה מתחבר לי לפרוש של החפץ חיים על "ובני דן חושים" שבירידה למצרים לדן היה רק בן אחד,לעומת 10 בנים של בנימין,והוא היה חרש.
ובספר במדבר דן הפך לשבט כמעט הכי גדול ובנימין לשבט הכי קטן. וזו הברכה של יעקב אבינו לדן-לישועתך קיוויתי ה'. בכל מצב ומציאות- הכל יכול להשתנות,תמיד לקוות ולהתפלל לישועת ה')

ואולי אפילו ריבוי שבטו של דן נרמז כבר בפסוק שבו כתוב שם בנו - "ובני דן חושים", ברבים...
זה באמת מדהים איך מאדם אחד, חירש (ואז הרי לא היו את כל השיטות לחירשים איך לתקשר) - יצא שבט גדול כזה, שהיה לו תפקיד חשוב של המאסף בהליכה במדבר...

יעקב אבינו אוסף את כל בניו כדי לברך אותם, ובפועל את ראובן שמעון לוי הוא מוכיח, תוכחה קשה אפילו.
הרב חנן פורת מדבר על זה שגם בתוך התוכחות של יעקב יש איזה שהיא ברכה.
על שמעון לוי שהתוכחה שלהם היא על המעשה של שכם, הוא מוכיח אותם על הקנאה המוגזמת שלהם גרמה להם להרוג עיר שלמה. בסיום הברכה הוא אומר להם "אחלקם במעקב ואפיצם בישראל", הרב פורת מסביר את זה שהחלוקה היא בעצם ברכה שמעידה על כך שרגש הקנאה הוא טוב כשהוא במינונים הנכונים ולכן יעקב רוצה לפזר את זה בכל עם ישראל, שיהיה במנות קטנות.
אני לוקחת מזה גם את הנקודה של להכניס בתוך התוכחות שלי ברכות, כלומר כשיש לי ביקורת להעביר לו ר אותה גם עם דברים טובים. וגם שכל דבר שנראה לי רע יכול להיות טוב אם הוא במינון הנכון..

שמעתי היום את השיעור של הרב ראובן ששון על הפרשה. הוא דיבר והרחיב בכמה כיוונים, ואני לא אצליח לכתוב הכל.
אני משתפת בחלקים מתוך השיעור שהיו לי משמעותיים (עם קצת תוספות שלי).

נושא השיעור היה הברכה של יעקב לאפרים ולמנשה.
הברכה שיעקב מברך אותם היא "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".
בעצם בברכה של יעקב לאפרים ולמנשה, הוא נותן את כוח הברכה לדורות הבאים.
מה זה בעצם ברכה? המילה ברכה היא כמו 'להבריך'/'להרכיב' (בצמחים) - זה קשור לחיבור לאדמה, לנטיעה. בעצם הברכה מצמיחה את מה שכבר גנוז בפנים. כמו מים שמצמיחים מכל זרע את הצמח שגנוז בו, כך הברכה מצמיחה את הפוטנציאל שגנוז באדם.
באופן פשוט, איך אנחנו יכולים לברך את הילדים שלנו? איזה כוח יש בנו שאנחנו יכולים לברך?
בעצם מה שנותן לנו את הכוח והיכולת לברך זו הברכה של יעקב לאפריים ומנשה, שהיא קודם כל ברכה לדור הבא - לא לילדים שלו (כמו שהיה עד עכשיו - אברהם ליצחק, יצחק ליעקב), אלא הוא מדלג לדור הבא. ולא רק זה - הוא נותן ברכה שאומרת שבדורות הבאים ישתמשו בברכה שלו כדי לברך את הילדים. וזה בעצם מה שנותן לנו את כוח הברכה, שנמשכת ממנו אלינו.
(מעניין גם לראות שהוא כבר יודע שממנו, 'ישראל', עתיד לצאת עם שיקרא בשמו. כי כשהוא אומר 'בך יברך ישראל' הוא כמובן לא מתכוון לעצמו אלא לעם ישראל).
לי זה נתן משמעות עמוקה יותר לברכת הילדים, להתחבר לברכה של יעקב זה הרבה יותר גדול ממה שהרגשתי עד עכשיו כשבירכתי את הילדים שלי בליל שבת... (אנחנו נוהגים שגם אני וגם בעלי מברכים את הילדים).


הרב הרחיב גם לגבי ההבדל בין אפריים למנשה, ולמה יעקב סיכל את ידיו. הוא דיבר מאוד מעניין, אבל זה היה עמוק ואני עייפה מכדי להיזכר ולסכם את הדברים, אז נראה לי שאני אעצור כאן, אולי אצליח בהמשך...

מעצים את הרגעים הגדולים בליל שבת .
איזה מיוחד שגם את מברכת אותם!

לצערי אנחנו כמעט לא זוכרים לעשות כמו שצריך את ברכת הבנים בליל שבת. אולי זה יעודד אותנו להתחזק בזה...

אחרי שלום עליכם, כל הילדים מגיעים לאבא ואחר כך לאמא, לפי סדר הגיל, לקבל ברכה (כשסבא וסבתא שלי היו צעירים ובריאים יותר, כשהיו אוכלים איתנו בליל שבת, היינו עוברים גם אצלם לקבל ברכה, אבל לא לפי הסדר. עכשיו סבא שלי רק מברך בקול את כולם).
אצלנו אנחנו עוברים בין הילדים, ולא מקפידים על סדר הגיל, אבל זה ממש חלק מהסדר של ליל שבת.

קראתי פרוש של הרב בוצ'קו למה יעקב אבינו לא גילה את הקץ לבניו?
הרב מדבר על זה שפרשיות ויגש ויחי,הם לכאורה פרשיות שמחות- כל המשפחה יחד,בשלווה וברווח,
אבל יש הרבה בכיות,ובתחילת הפרשה המדרש אומר שהפרשה סתומה כי נסתתמו עיניהם וליבם של ישראל מהשיעבוד.
והוא מפרש את זה- שהיה להם טוב בגלות,וכשהגלות נחשבת לגאולה זה הכי 'סתומה'

לכן יוסף ובנימין בכו על חורבן המקדש. (ולא על בניינם).
יוסף הצדיק שהרגיש אחריות בגלל שהוא קרא להם לרדת למצרים מרגיש אחריות להעלות אותם משם,
ולכן כשנפגש עם יעקב אבינו הוא בוכה על החורבן העתידי שיקרה בגלל המצב של שכחת הגלות,
כמו שרואים שבתחילת פרשת ויגש האחים אמרו "לגור בארץ באנו" ובסוף הפרשה כבר- "ויאחזו בה" שכחו שהם בגלות.
ויעקב אבינו לא בכה אלא קרא קריאת שמע.
כי הוא קיבל הבטחה מה' לפני שירד למצרים-
"אנכי ארד עמך מצרימה,ואני אעלך גם עלה"
אם עם ישראל ישמרו על "אנכי " ( עשרת הדברות - אנכי ה' אלוקיך) אז מובטחים שיחזרו לארץ.
ויעקב אבינו שהוא עם האחריות האבהית לדורות דאג לגאולה העתידה- אחרית הימים.
ולכן במפגש עם יוסף הוא קורא קריאת שמע כדי שהתוכן של הפסוקים יזרע ויכנס עמוק בתוך ליבם של בניו- עם ישראל.כדי שיזכו לעלות חזרה לארץ ישראל.

ולפי פטירתו יעקב אבינו רצה לגלות להם את הקץ, ולא גילה- כי אי אפשר לדבר על הגאולה כשהשומעים לא משתוקקים אליה.
אבל כשבניו הבטיחו לו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" הוא התנחם בזה שעל היהדות והדבקות בה' הם כן שומרים. והניצוץ,הגחלת הזו של 'שמע ישראל' היא תשמור על עם ישראל במשך כל הדורות עד שנגיע לאחרית הימים- לכן יעקב אבינו יכל להגיד 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
בזכות השמע ישראל מלכות ה' תתקיים בעם ישראל לעולם ועד.

חוץ מהפרוש היפה,לקחתי לי שלא להגיד דבר שלא שייך שישמע.
אם יש רעיון גדול והילד לא שם,אין טעם ללמד אותו את זה,אלא לחפש משהו שמתאים למקום שהוא נמצא ואותו ללמד אותו. ( לא דווקא בלימוד,אלא גם במשימות או בחינוך).

וגם חשבתי על החלק בגאולה שתרמו כל הדורות כשלימדו את הילדים שלהם תורה ומצוות,
ועל התפקיד הגדול שיש לנו כאמהות להעביר את הניצוץ היהודי מדור לדור.
כשאנחנו מחנכות את הילד לשמירת מצוות,מעבר למצוות החינוך, אנחנו גם שותפות בתהליך הגאולה!

🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶🎶
והמחשבה הזו הזכירה לי סיפור שהוא על פסוק אחר בפרשה- הוא כתוב מרגש,אז מעתיקה אותו כלשונו.

בלילה השני של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, נאם נורדאו נאום ארוך בגרמנית, ובו שילב כמוטו פעמים אחדות את שלוש המלים הנצחיות של ירמיהו הנביא: "ושבו בנים לגבולם". כאשר נשאל, שאלו ציר צעיר מירושלים, ד"ר יהודה, איך הגיע אל הפסוק הזה, ועוד בעברית, והרי לא תאם את הרקע החינוכי שלו, אמר ד"ר נורדאו: את המילים האלה אני חייב למי שאני חייב לו את כל יהדותי וציוניותי - אדם שאינני יודע את שמו, אדם שבעצם היה אז ילד כבן שמונה או עשר שנים. ומעשה שהיה כך היה. יש לי קליניקה לילדים בפריז. נכנסה אלי מהגרת מפולין, שביס לראשה, ועמה ילד כבן שמונה או עשר, חיוור פנים, וחולה מזה שלושה שבועות. הומלץ בפניה להביא אותו אלי. אני לוקח כרטיס לפתוח למטופל חדש, ומנסה לדובב אותו בשפת המדינה. הוא בקושי מגמגם צרפתית, ואני פונה לאמו, שגם היא חלשה מאד בשפה. היא אומרת - הוא לא לומד בבית ספר רגיל, הוא לומד ב"חדר", זה בית ספר ליהודים.

נזפתי בה קשות, כך מביאים אנטישמיות !
פתחנו בפניכם, הפליטים מפולין, את שערי המדינה, מדוע אין הילד לומד את שפת הלאום כאן ?! היא התנצלה שהוא עוד צעיר, ושבעלה שייך לדור הישן, אבל הוא עוד יגדל וילמד בגימנסיה, וידע את השפה. ואני בזעם שואל את הילד: ב"חדר" הזה, מה למדת ? אז השתנה הילד, אורו עיניו. ביידיש, שאני מהגרמנית שלי הבנתי, אמר לי מה הוא למד בפעם האחרונה ב"חדר".

יעקב על ערש דווי, הוא אומר, מזמין את יוסף, מצווה עליו, משביע אותו ומתחנן בפניו, "אל נא תקברני במצרים" אלא במערת המכפלה, שם קבורים אברהם ושרה, יצחק ורבקה, שם קברתי את לאה - "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם". יעקב ממשיך ומספר ליוסף: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען, בדרך, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת, היא בית לחם" (בראשית, מז' מח').

מדוע דווקא כאן, בסמוך לבקשה של יעקב, הוא מספר לו על קבר רחל ? ממשיך הילד הזה, בן השמונה או העשר, להרצות ומביא דברי רש,י וחז"ל, יעקב אבינו הרגיש צורך להתנצל בפני יוסף ולומר: אני מטריח עליך טרחה גדולה להוליכני ממצרים לחברון. אני עצמי לא טרחתי את הטרחה הזאת לאמא שלך, לרחל, על אף שהייתי קרוב מאד לבית לחם. אפילו העירה לא הכנסתי אותה. קברתי אותה בדרך. אבל לא באשמתי ולא ברשלנות עשיתי זאת. ריבונו של עולם רצה כך. הוא ידע שבחורבן בית ראשון עתיד רב המרצחים של נבוכדנאצר להוביל לגלות את את בניה של רחל, את בני, ואז היא תצא מקברה ונהי בכי תמרורים יישמע, "רחל מבכה על בניה". ואלוקים יענה לה: רחל, "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ...ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם ! " (ירמיהו לא').

אני, מספר ד"ר נורדאו, לא ידעתי את נפשי. הסבתי פני לחלון כדי שהאם והילד לא יראו את דמעותיי זולגות. ואמרתי לעצמי:"מקס, הלוא תבוש והלוא תיכלם ? אתה אדם משכיל, נחשב לאינטלקטואל עם תואר דוקטור, אינך יודע מעט מזעיר מדברי ימי עמך, מכל כתבי הקודש הללו. כלום ! ופה, ילד חולה, חלוש, מהגר, פליט והוא מדבר על יעקב ועל יוסף, על ירמיהו ועל רחל, כאילו תמול שלשום, הכל חי לנגד עיניו". מחיתי את לחיי לפי שהסבתי את פניי אליהם ואמרתי בלבי: עם שיש לו ילדים כאלה, שחיים כל כך את עברם, הם גם יחיו עם עתיד מזהיר !


-

וגם התובנה שהבאת בעצמך, על לא לומר דבר שאינו נשמע, חזקה ממש. גם הבסיס מהמקורות (לא חשבתי אף פעם על כך בכיוון הזה) וגם ההשלכה לחינוך ילדים.
תודה!

זה הדבר היחיד שאני קוראת על פרשת שבוע. מעריכה מאד❤

יעקב הקדים בחשיבות את אפרים למנשה, אף שהוא היה הצעיר יותר - ואנחנו לא רואים שום תגובה של כעס או שנאה מאת מנשה!
וזה מדהים - אחרי חומש שלם של ויכוחים, לפעמים עד מוות, בין אחים (קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף והאחים) - פתאום יש שני אחים שמכבדים באמת ובתמים זה את זה, לא מקנאים וכמובן לא שונאים!
זה מוכיח שיש תקווה בהחלט לאחווה, גם במשפחות הפרטיות וגם בעם ישראל כולו...
(@מיואשת****** - זה מוקדש לך, אחרי מה שכתבת בפרשה הקודמת... לפעמים גם אם יש העדפה לאחד האחים - אפילו זה הסבא שמעדיף ולא ההורים - עדיין יש סיכוי לחיות בשלום ובאהבה...)

בגלל שזה סבא, ולא אבא. העדפה של אבא פי אלף כואבת משל סבא
וגם, זה אירוע חד פעמי.
לא שאני מתכוונת לתקוע מקל בגלגלים או משהו, אבל לדעתי הנושא של העדפה אחים חשוב מכדי שנגיד - הי היה פה זה כן עבד. כי זה ממש לא דוגמא

כי אנחנו צריכים ללמוד מזה דברים לחיינו.
ועדיין היא טורחת לתאר לנו גם את הפיוס ביניהם וגם מציגה בפנינו שני אחים שלשם שינוי לא רבו - כדי להראות לכולנו שאפשר גם אחרת.

אני משלמת על הקניה הזאת דרך גיפט כארד שקניתי דרך אחותי גם משיין טורקיה.. הלך לי הכסף?

להשתמש בגיפט כארד הזה😭😭😭

אולי שווה ליצור איתם קשר דרך שירות הלקוחות לבקש עזרה

כותבים להם?

גם לי יש כרטיס לשיין טורקיה שיש לו עוד סכום למימוש

כתבתי בעברית חח זה בסדר או שצריך באנגלית?

אתן מקסימות, באמת♥️♥️
אני מקווה מאוד שלא שילמתי סתם 500 שקל על גיפט כארד... כפרת עוונות רצינית..😔😔

זה בסדר גמור.

תני למים לרתוח, ורק אז תתחילי לחשב את זמן הבישול

שופכת את הפסטה, מכסה במים ולגז

פעם זכור לי שעשיתי את זה והפסטה יצאה בצקית ולא טעימה.
אז כנראה שזכרתי לא נכון ועשיתי שטות אחרת 😅

לק"י

אני דוקא חושבת שבישול במים לא רותחים אמור לעשות את הפסטה דביקית. מקווה שזה לא קרה אצלך....

לא להיט אבל אכיל בהחלט
(זה היה המתכון הכי זורק בעולם.. סיננתי קצת, השארתי חלק מהמים, הוספתי קופסת רסק ושום וזהו. ליד היה סלט ממש מושקע ומפנק שבהחלט פיצה על זה 😎)

אצלי הדולה שלי נתנה לי סט שלם, ובאמת בסוף הוא התהפך ב"ה! (כמובן אין לדעת אם בזכות זה או לא)
מה שאני זוכרת - לעמוד על 6 ולהרים כל פעם יד ורגל נגדית

עמידת נר(לא באמת כמובן, בלי מאמץ ספורטיבי) אפשר להישען על קיר או אפילו לשים רגליים על מיטה או ספה ולהוריד את הראש למטה, העיקר שהבטן תהיה הפוכה ויחסית משוחררת, כדי להקל על העובר לזוז גם הפוך מכח הכבידה , בערך רבע שעה או כמה שיש לך כח

ולהיזהר כשאת חוזרת לעמוד, לעשות את זה לאט שלא תהיה סחרחורת

לא רלוונטית. העובר ממשיך להתהפך ברחם מספר פעמים עד שהוא מתקבע בשבוע מתקדם.

אצלי עד שבוע 39 יכול להיות במצג עכוז ואחכ התהפך.
לא עשיתי שום דבר וב"ה כל תשעת הלידות היה בסוף מצג ראש

רק עכשיו התחלתי להתמיד אבל מרגיע מה שאת אומרת

וגם אם תצליחי להפוך אותו הוא יכול להתהפך שוב

אצלי היה עכוז עד שבוע 32, אח"כ התהפך ראש, ואחרי השמחה הגדולה - לקראת 34 התהפך שוב, ואז חזר למצג ראש.

עדיין יש להם מקום לשחק בפנים, במיוחד אם הם פעילים.

 

בכל מקרה, יש שיטה שנחשבת יעילה, לשכב על זוית של 30 מעלות שהראש למטה והרגליים למעלה, וכשמרגישים שהתהפך לקום לאט ולהתחיל ללכת שלא יחזור. 

יש גם שיטה של להניח ברכיים על שרפשף למשל, ולאט אבל לאט לרדת על המרפקים, ושוב לאט להמתח עד שממש סוג של נשכבים קדימה והברכיים מוגבהות על השרפרף (או ספה נמוכה). וכנ"ל, כשהתהפך לקום לאט ולהסתובב.

לא לשכב בשתי התנוחות יותר מדי זמן. בערך 10-15 דק' .

לא מניסיון אישי שלי אבל מניסיון של אחותי, וגם מצוייות בספרים וכדו'.

 

וסליחה ששוב חוזרת על זה, כדי שלא תתאכזבי, תהיי רגועה עם זה, זה עוד מוקדם ועוד יכול להשתנות כמה פעמים.

מפורקת מעייפות
לא אוכלת נורמלי...

בדיוק בעלי התבאס מזה שבועיים כמעט ולא דיברנו....

תרגישי טוב אהובה!

גם להיות ביחד - זה בגדר המלצה בלבד...
 

לפחות זה מסיבות טובות. צריכה להזכיר את זה לעצמי..

זוועה!

מה רע היה לי בחיים שדחוף היה להיכנס להריון?!

אי'ה יהיה תינוק מתוק /תינוקת מתוקה וזה מה ששוה את זה!
 

ממש קשה התקופה הזאת, חיבוק הזדהות ❤

התחלתי לקחת כדורים והם הצילו אותי, באמת. שמיים וארץ, לפני ואחרי. 

 

לא זופרן, לא פרמין, לא דיקלקטין ובונג'סטה בכלל אני כבר לא מנסה
הרופא נתן לי הוראה לעשות זופרן IV אבל אני מחפשת איפה אפשר לקנות את האמפולות 

מוזמנת לפרטי

למעשה, סבלתי מכל תופעות הלוואי כמעט של הגלולות. בו זמנית. זה היה נורא
גם אני הייתי אוכלת כמויות אדירות של אוכל ולא נרגעת וממשיכה לאכול.
כמה זמן את עם הגלולות האלו?
אולי כדאי לשקול להחליף לסוג אחר

תציעי שתבוא ביום אחר...

אני מתלבטת האם מתאים להכין לסוף הצום ארוחה שווה (מוקפץ צמחוני...)

טוב, אולי זה כבר שייך לocd שלי...

מעולם לא ראיתי שבסיום צום צריך לאכול אוכל דל
אולי בתשעה באב לא לאכול בשרי בגלל שרוב בית המקדש נשרף בעשירי…

בעלי ישמח.

יש הבדל בין משהו טוב וטעים למשהו מהודר ומכובד... מבינה את ההבדל? לא הייתי עושה סעודה חגיגית (בשר, יין, עוגות בקומות, מוקרמים שווים-בשבילי זה חגיגי) אבל כן אני יכולה להכין מאפים מפנקים כמו- בורקסים ביתיים, פיצה, מרק עשיר...

גם רוב מי שאני מכירה שוברים על עוגה ודברים טעימים.

בכל הצומות אין עניין להרחיב את הצום מעבר למה שהוא, רק בתשעה באב אנחנו מתחילים מראש חודש ומסיימים רק בעשירי. אז גם לפני ואחרי צום יש הגבלות (תלוי מנהגים)

והאמת מוקפץ צמחוני זה ממש שווה אבל לא נראה לי נחשב ארוחה חגיגית מבחינה חברתית והלכתית. אז בטוח מעולה

לחשוב על עשרה בטבת 3 שבועות אחרי הלידה

אני לא ידעתי עדין איך קוראים לי, איזה יום היום ומה אנשים עושים בעולם

 

אני ארבעה שבועות אחרי לידה ולא נעים להודות אבל עשרה בטבת עבר לידי לגמרי... יותר מידי עסוקה בהנקות, החלפות טיטולים, פליטות ועוד..

אז אני ממש מרגישה בנוח שאת כותבת שהמצב שלי תקין חחח 

אם תצליחי לתפוס את עצמך עכשיו לא קרה כלום...

ככה אנחנו בנויים... נופלים וקמים.

תנסי שוב לחזור לתזונה מאוזנת!! 

ובעז"ה הפעם יחזיק יותר זמן.

זה השיטה של היצה"ר בכול הדברים, די לא הצליח לך עזבי....

אל תחשבי על מה שהיה, מה שהצלחת זה מצויין
עכשיו תתמקדי במה שיהיה ולא במה שהיה

אני גם כבר כמעט שבועיים לא עשיתי ספורט (הייתי חולה) וקשה לי לחזור למרות שזה עושה לי ממש טוב, פיזית ונפשית.
ממש מקווה להתאפס על עצמי ולחזור לזה

הום יום חדש!

עוד משפט ששמעתי:
לא מרזים מסלט אחד ולא משמינים מסופגניה אחת.
מה שעושה את השינוי, זה הרגלים... לכאן ולכאן.

אמאלההה הסבלל

אבל תגידי שלום למוצרי החלב.

 

יש משהו שקניתי בעבר בחנות טבע, זה מאד עוזר.

קוראים לזה פרוסינוס.

בערך 100 שח

צריך כל שעתיים 40 טיפות.

לא טעים אבל עוזר.

שאיפת אדים (נראלי של נענע)
שמים סיר עם מים רותחים ונראלי נענע
הראש מעל הסיר כך שתשאפי את האדים
מעל הראש מגבת כדי שהאנשים לא יברחו וממש הכל תנשמי.
אמור לפתוח וטיפה להקל.. מקווה שיעזור
לא מבינה בכל האנטיביוטיקות וכו.. אבל לשאול רופא לא יזיק

כף חומץ תפוחים (אני מערבבת עם מיץ חזק שמכינה מתרכיז, זה עדיין לא טעים אבל נסבל).
קראתי על זה במקור בהקשר של טיפול טבעי לסינוסיטיס. בפועל השתמשתי כשהייתי מאוד מנוזלת וזה ממש הפחית את הגודש של הנזלת.
(אבל כדאי לראות רופא בכל מקרה, לראות אם צריך אנטיביוטיקה).

קחי קערה, שימי בה מים רותחים ומלח
תתכופפי לנשום את האדים ותכסי את הראש והקערה ביחד במגבת, שכל האדים יגיעו אלייך..
זה ממש קשה לעשות את זה אבל זה עוזר מאוד להקל.

ובזהירות גדולה, להשאיר פתח של אויר ולהפסיק ברגע שזה כבר טו מאץ'..

וגם מאוד עזרו לי המון מקלחות חמות וארוכות..

בתוך נטלה/קערה כמה טיפות עם מים רותחים
ותנשמי את האדים, עם מגבת על הראש שמכסה גם את הקערה
עוד יותר אפקטיבי
זה משחרר מאד. (אני סובלת המון מסינוס)
וגם כמה טיפות על הכרית, משחרר נשימה

נראה לי שצריך פשוט (בכלל לא ...) להתפלל על זה.
בהצלחה!

ההחלמה הייתה קלה יותר מבהריונות הקלים. אבל האמת שלא נראה לי שההריונות שלי כל כך קשים. נראה לי שכולם היו דיי סבירים עם קשיים שאפשר להתמודד איתם