פורום הריון ולידה (עמוד 1738)

אם זה מחמיר תפני לבדיקה.

בהתעטשות
בלי קיסרי

אצלי לא התייחסו לזה כ"כ, כלומר ניסו לבדוק אבל כשעל פניו היה נראה שהכל תקין זה סיפק אותם. גם סביב 110-120.

בכל אופן, בשביל השקט אפשר לפנות לרופא משפחה / נשים.

(או אולי זה מה שגורם להן)
נלך לרופא, נשמע מה הוא אומר..

הייתי אצלו ב2 סקירות
קודם כל הקליניקה מעוצבת ועושה תחושה ממש יוקרתית וטובה
הוא ממש נעים ואדיב וגם דתי

אם כן, ממליצה עליו מאוד מאוד מאוד

מקבלת בכפר סבא
ממש מקסימה

והייתי מרוצה מאוד.
מקבל בגבעת שמואל.

קבעתי לד''ר דניאל טרנר.
הכי נוח לי להגיע לשם.
וגם אני נזכרתי קצת מאוחר אז מזל שהיה לו תור...

משערת מהמשקל של העובר, אבל לא בדקתי...

לדעתך?

 

אני רוצה קודם לרואת אם הכדור םיזיו עוזר כשאהיה בבית

אבל אני לא רוצה לקחת אחריות.
וחוץ מזה שכאבי גב היה לי עוד לפני ההריון. היה לי עקמת בתור ילדה... אז אני לא מתרגשת מזה. מקווה שאני לא אתחרט.
אם את ממש בלחץ אולי תתקשרי למוקד אחיות להתייעץ

היא פשוט הלכה והתקצרה ונהייתה תדירה?

לאט לאט הכאבים נהיו יותר סדירים עד הלידה (אצלי פחות מיממה מאז שהתחיל)
הצירים התסכמו רק בכאבי גב תחתון

זה קצת כאב לא הכי נעים כרגע האמת

אבל לא כמו שאת מתארת שזה ממש מתמשך, אלא כן הרגשתי בגלים.

אבל את האמת עם הכאבי גב הרגילים כבר לא מייחסת חשיבות.
תנועות די עוזרות....
אני פחדתי שזה צירים ואפספס או משו, הרגיעו אותי שלכאורה לא יקרה מצב של לפספס את הצירים.

תעדכני מה גילית בכל אופן, בשביל העניין

תכף נקום ממנו ונראה אם יש הקלה כלשהיא

אתמןל הייתי בעמידה די הרבה זמן אני נוטה לחשןב שיש קשר ישיר חח

סתם מטלות של הבית
אני כל היום שמה ששטויות מהמקפיא בתנור
אין לי חשק לבשל כזהה

נמנמתי ולא ממש עובר
ובמקביל יש פנ ושם כאבי צירים והתקשויות
אבל לא משהו סדיר לכן לא רצה למיון

לא רוצה לבאס רק לשים דברים בפרופורציה ,
אני הייתי עם כאבים שהרגישו צירים משבוע 38 בערך והייתי בטוחה ש"הנה זה מתקדם ללידה!" ובפעול לקח עוד 4 שבועות בערך....
רק שלא תתלהבי מכל אחת שכותב שלה ככה התחילה לידה כי לי ככה התחיל הרבה זמן לחכות🙈

ךידה ראשונה אין לי ציפייה ללדת לפני 40 🤣

נמאס לי מההריון!
למרות שברור לי שאני אתגעגע למרות הכל.
מה שלומך עכשיו?

אני כן הייתי מנסה לתזמן

סבלתי ממנו כל שניה וסובלת גם עכשיו.
מבחינתי זה נטו תהליך מוכרח להביא ילד🤷‍♀️

שפשוט מתבאסת שלא יכולה לחוות אותו יותר מיוחד!
ואיך שמגיעה את עצמי הזכרון ישאיר יותר מיוחדות ופחות סבל...

אולי בגלל זה אני לא בלחץ

יש עדיין ויש צירים מידי פעם אבל לא באמת משהו בר תזמון

להיות בציפייה לזמן מסויים מביא לתסכול
זרמיי

ואז מה עושים כל היום?

לשכב חח

מפנים למכון... (לא יודעת אפילו אם יש בקופה)

אז ככה הזריקת אוביטרל שלקחת מדמה את הורמון הבטא ולכן צריך שיעבור לפחות 10 ימים מלאים ממנה כדי לעשות בדיקת דם שתהיה אמינה (יש כאלה שאומרים 12 יום) אז חבל לעשות לפני ונכון שקשה לחכות אבל זה עדיף ככה תאמיני לי
ולגבי התופעות זה כל כך משתנה מאישה לאישה ומהריון להריון!! לי יש קיבה בעייתית בכללי אז היו לי בחילות כמה ימים לפני הבדיקת דם וביום של הבדיקה היו לי כאבים חזקים של מחזור והייתי בטוחה שזה לא הצליח אבל ברוך ה אני כבר חודש 6 ולעומת זאת אני מכירה 2 נשים שגם עשו ivf כמוני ולא היה להן שום תסמין לפני וברוך ה זה כן הריון ולאחת התסמינים הגיעו בערך שבוע אחרי הבדיקת בטא החיובית ולאחת הם לא הגיעו עד עכשיו וברוך ה לשתיהן יש הריונות תקינים
לצערי בתור אחת שבמשך שנתיים רק חיפשתי תופעות של הריון וגם מצאתי!! ולא היה הריון... הבנתי על בשרי שהתוםעות לא אומרות כלום וגם בתוך ההריון הן לא מעידות על תקינות וכו
הלוואי והיה לנו דרך לדעת אבל לצרי רק בדיקת דם תיתן תשובה מדוייקת ואמינה
אז כמובן לא לאבד תקווה אם אין תסמינים זה לא מחייב כלום (גם דימום לא מחייב כלום כי זה יכול להיות דימום של השתרשות הריון)
זה קשה ממש ההמתנה הזאת אבל אין ברירה צריך לעבור אותה ובעה היא תהיה שווה את זה ותחכה לך בטא מהממת בסופה!!
אם את רוצה לשאול עוד תרגישי חופשי❤

ניסיתי בזמן הזה לא להרים דברים כבדים ולנוח כמה שאפשר . אני ממש מקווה שבאמת הצלחתי. 

מקווה שלא אצטרך להישבר כמו פעם שעבר.

שיהיה לך בשעה טובה והריון משעמם!!!!

ואת האמת את לא צריכה לנוח את יכולה להתנהל כרגיל אבל כמובן שלא להרים משקולות עכשיו אבל משקל סביר של דברים ביום יים אפשר אהובה אל תדאגי זה לא יפגע בכלום
תנסי להעסיק את עצמך נגיד אצלי הערבים והלילות היו הכי קשים בהמתנה אז אחרי 2 טיפולים הבנתי שאני צריכה להעסיק את עצמי אז נגיד את הימים האחרונים יצאנו אני ובעלי בערב לכל מיני מקומות שיקחו לי קצת את המחשבה מהנושא ויעסיקו אותי כמו מסעדה טובה או סרט או סתם נסיעה למרינה על הים וכו כל מה שעושה לך טוב
בהצלחה ❤❤

זה השלב הקשה... מציעה להתאצץ למצוא דברים אחרים להתעסק בהם. למצוא דברים אחרים בחייך שתרצי להפרות אותם...

בשורות טובות!


(ולי לפעמים היו תופעות ולפעמים לא... זה לא היה בהכרח קשור לתוצאת הטיפול)

הי אהובה

קודם כל לא ציינת שלקחת שלקחת אוביטרל החזרה אז אני מניחה שהפעם האחרונה היתה לפני השאיבה ומאז עבר מספיק זמן.

את היום 12 יום אחרי החזרה זה כבר זמן מספיק בשביל בדיקה.

מהניסיון שלי אני עשיתי בדיקת דם 10 ימים אחרי החזרה והיתה בטא. וגם הבדיקת הריון הביתית היתה חיובית.

זה ענין של גישות של רופאים יש הרבה רופאים שמפנים לבדיקה אחרי 12 יום.

אם ממש קשה לך לא רואה בעיה להקדים את הבדיקת דם ביום ולעשות מחר זה יתן לך תוצאה אמינה.

ודרך אגב עשיתי הרבה החזרות תמיד מתחיל לי כאבי בטן ותחושות של טרום מחזור 

ודווקא אז שנקלטתי לא היו לי שום תחושות אז לפעמים שאין תחושות זה סימן טוב

בשורות טובות

והמון כוחות ואושר

 

ראיתי שכתבו לך לעניין האוביטרל וכו׳,
רוצה רק להגיד שנשארו לך יומיים (אפילו יום וחצי אם מסתכלים על השעון) מכירה את החוסר סבלנות והמתח כבר רק להגיע ליום הבדיקה.
זה שאין סימנים- לא מעיד על כלום זה כל כך מוקדם בשביל שיהיו סימנים.
לפעמים יש לפעמים אין- כל אישה והגוף שלנ.
הלוואי הלוואי שתתבשרי בתשובה חיובית ונהיה כאן לשמוח בשמחתך.
💗

לא הייתי פה כמה זמן.. לצערי לא נקלטתי בהפריה השניה. ואנחנו כבר בתוך הפעם השלישית. מקווה שהפעם יצליח🤞🏼 החזירו לי 2 עוברים. אמרו שהם חלשים אבל הם היחידים שהצליחו להוציא אז אין כל כך ברירה
בעזרת השם שיהיו בשורות טובות לכולן

בהצלחה ממש!!!

עברתי גם תקופה דומה, אז ממש מזדהה עם הרגשות שלך ותחושת הבלבול. נשמע שאת מאד מודעת לעצמך וזו כבר התחלה מצויינת.
בזמנו מה שעזר לי היה לעשות דברים פשוטים בשביל עצמי כמו מקלחת (שהיה לי בכלל קשה להקפיד לעשות עם כל הטירוף) שבה הייתי נושמת עמוק ומנסה להתנתק ו3 הליכות בשבוע, שזה קשוח כשיש תינוקת כל כך דורשת, אבל זה היה מבחינתי הכרח.

ידעתי עמוק בפנים שאני בתקופה ממש מאתגרת וראיתי שהמחשבות של האם אני בדיכאון או רק בדכדוך, לא תרמו להרגשה שלי. גם אני בזמנו לא הייתי פנויה לטיפול, בהמשך כן עשיתי טיפול cbt קצר שנתן לי כלים להתמודדות.

לגבי ניצה, אפשר לדבר איתם אנונימית והם יכולים להצמיד לך דמות שפונה אלייך ומשוחחת איתך. אני עשיתי את זה פעם אחת, כדי לשמוע ממקור חיצוני האם אני חווה דיכאון או סתם דכדוך, אחר כך פחות היה לי רלוונטי.

עוד משהו, שווה לקחת קומפלקס בי לחיזוק, וויטמנים אחרים אם יש חוסרים.

תרגישי טוב יקרה!

כל הכבוד על המודעות והאומץ!
בארגון ניצה אפשר בהחלט לדבר עם מתנדבות, בחינם, וזה יכול מאוד לעזור. בבקשה תעשי את זה.
מגיע לך שיהיה לך טוב ❤️

נשמע שיש משהו בכיון. גם אם זה במינון נמוך וטוב שאת מטפלת זה כל כך חשוב!!!

שולחת לך חיבוק ענקקקק והרבה כח

ומאוד מבינה אותך.

את עוברת תקופה קשה והגיוני שזה נובע מהעומס המנטלי והפיזי.
אני לא יודעת לדייק את האבחנה בין דיכאון לעומס רגשי (שזה הכי נורמלי שיש בכזו סיטואציה) אבל זה בעיקר תלוי איך את מצליחה להתמודד עם זה ולחוות את זה, וגם כמה מהר את מצליחה להתאושש.
התיאור של הבור השחור נשמע לי קצת יותר משמעותי מסתם אישה אחרי לידה אבל כמובן שאנחנו מקבלות כאן שביב קטן מהחוויה

עדיין כמובן כדאי מאוד לטפל בחוויות האלה בדרך שמתאים לך אחרת ח"ו זה כן יכול להשפיע ארוך יותר וגם ממש חבל שתסבלי בינתיים.
אם את מרגישה שהכלים שיש לך מספיקים לך אז זה נהדר, רק את יודעת...

ממליצה ממש לפנות לארגון ניצה, אפילו בשביל שיהיה לך מקום אמיתי ולא אינטרנטי לשוחח חד פעמית עם מישהי שמבינה ולהבין איפה את נמצאת, ואולי גם להמשיך להתהליך של שיחות, הבנתי שיש להם שיחות בחינם אבל לא בקיאה בפרטים, ממש כדאי להתקשר ולבדוק ולבקש אם אפשר להישאר אנונימית,תראי מה הם יציעו בנושא

לגבי מה שתיארת- את הכי לא אמא רעה! את נהדרת.
לדעתי התמודדת נפלא ממש ובדיוק "לפי הספר" - מותר לה קצת לבכות אם אין לך ברירה. הרבה הרבה יותר חשוב שאת תהיי בטוב ופנויה אחרת גם היא ממילא לא תרגע.
ואם אוביקטיבית היא בוכה הרבה (לא זוכרת משרשורים קודמים מי זו מי)- אולי כדאי לטפל בכיוון הזה - אפשר לנסות אוסטאופתיה ולבדוק אם יש ריפלוקס סמוי או סתם הרבה גזים שאלה דברים שאפשר לנסות להקל עם תכשירים מתאימים
או במישור הטכני- טרמפולינה מנגנת למשל, לפעמים מצליחה להרגיע ממש (יש דעות אם זה אידאלי או לא אבל ברור שזה עדיף לכולם על בכי ומתח בבית)

בהצלחה!!

אכן מרגיש לי עומס רגשי שנובע מעומס פיזי בעיקר.
ואני מטפלת בענין הבכי אצל אוסטאופטית ומשתמשת בתכשירים לגזים זה לצערי עוזר חלקית לגמרי..
אתמול ממש בכיתי בערב לבעלי שאני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילדים (הוא לגמרי איתי ולא לוחץ בכלל) ופשוט הרגשתי מוצפת..

בעז"ה שהתקופה הקשה הזו תעבור מהר, באמת לא פשוט אובייקטיבית ...

תראי. התיאור שלך ממש יכול להתאים לתחושות שיש לי אחרי לידות. לא מגדירה את זה כדיכאון באופן אישי. אלא יותר כעומס והתשה שפחות משאירים אנרגיה וכח לנסיעות מיותרות, שמחה כמו שאני רגילה ותחביבים. בשבילי זו תקופה קשה יותר מההריון. והשיקול העיקרי במתי להפסיק למנוע. נשמע שיש לך תינוקת מאתגרת. ויש עוד ילדים. זה ממש מתיש אובייקטיבית. ממש.
אז רק רציתי קצת להרגיע. שאם נלחצת מהמצב שלך. אז לי אישית הוא נשמע קשה. אבל לא חריג מאוד מאוד.
אבל וזה אבל גדול. רק את מרגישה אם זה מעבר לזה. ונשמע שיש לך ניסיון מהעבר. ונשמע שאת מרגישה שם. או בגבול. לכן כן ממליצה לך לפנות לעזרה.
את אלופה ומהממת. שהתקופה תעבור.

ואני לא נלחצת מהמצב שלי רק חוששת שלא אדע לזהות מתי הגבול שמחייב כבר טיפול כרגע מרגכשה שאני בין לבין ואולי שווה שאפנה ליעוץ ולו בשביל לדעת איפה אני עומדת.
ההריון היה מאוד קשה הפעם וזה גם תורם לתחושת הדכדוך אולי גם ציפיתי שיהיה כמו תמיד קליל הגידול לעומת ההריון ופתאום זה אחרת..
ויש גם עוד טריגר שלא קשור ללידה ומעיב עלי אז הכל ביחד זה כנראה עומס..

להתייעץ. ומאמינה שגם לפרוק מול אוזן קשבת שעברה הכשרה כלשהי. כמו ניצה וכד' גם יעזור. חיבוק!

שופכת קומקום רוץח לחטא בהתחלה כשממש פיציים.

בתכלס שוה לקנות גיגית ב30שח במקסטוק לגדול כי במילא עוד חצי שנה התינוק ימשיך להשתמש ותצטרכי עוד אחת כדי שיתקלו ביחד. זה מה שהיה אצלנו..

מעין סלסילות אטומות, והגדולות מקלחות שם...

ובלי קשר אני מקלחת תינוקות קטנים בכיור במקום להתכופף.

כי אצלי הקטנטנים אוהבים מקלחת רק כשהם כולם מכוסים במים כמו שצריך..בכיור זה קר וחשוף ולא נעים להם

אולי רק שלי כאלה

או דברים שצריך למצוא להם מקום ולפתוח לסגור כל פעם שעושים אמבטיה
אני מקלחת תחת זרם מים בטמפ' יציבה

באמבטית פלסטיק
כנראה שהיה שם ספלאששש ענק של מים היישר לכיווני 🤣🤣🤣

לשאלתך - מנקה עם סבון וסקוץ' אחרי כל מקלחת של התינוק (ורק הוא מתקלח באמבטיה הזו), פשוט כדי להסיר לכלול ושמן אמבט מהפלסטיק.

כנראה אלך על הגיגית הנפרדת... כי לשפשף ולנקות זה פחות אני (פאדיחה להודות). (לא מצאתי אופציה לצרף את האימוג'י של הקופיף מסתיר הפנים....)

עד עכשיו קילחתי את הקטן בגיגית קטנה של כביסה אבל עכשיו היא נהייתה לו קצת קטנה ואני מתבאסת להעביר אותו לאמבטיה של הגדול.
אז ממליצה לך לקנות משהו לא קטן מידי, שיספיק להרבה זמן..

אצלי זה יותר מעצבן
כי את הפיצית מקלחת בחדר אמבטיה אחד
ואת האחים היותר גדולים בחדר מקלחת אחר
אז כל הזמן צריכה להעביר ממקום למקום

באידאל היתי רוצה לנקות עם סקוצ' וחומר לפני שמקלחת את הפיצית

בפועל לא תמיד קורה
לרוב מנקה עם מגבון פשוט..

ואמן שהיתי מצליחה להתמיד כל יום בלקלח אותה
אני אוהבת דוקא בגיל הקטןטן
וגם היא זורמת יפה
אבל זה התעסקות כזאת שלוקחת זמן
ולזכור להדליק דוד לפני
ולכלס היא נקיה לחלוטין גם בלי...היא לא פולטת בכלל..והזמן שלי כל כך קצוב
אז תמיד אומרת תעף..
ויוצא שזה ממש לא קורה כל יום כמו שבא לי

זה סותם להם את האף...

אני מכורה לזה
אבל מגיע השלב שזה מעצבן אותם
ואני לא מצליחה להפסיק

אהבת חיי
כמו לפלות כינים
כמו לגרד את הקשקשים מאחורי האוזן

אבל קשקשים זה אהבת חיי לקלף ולהוציא

מה שהכי טוב זה להתרגל בבוקר לשטוף את הפנים במים נעימים ואז מנקים כך גם את האף בעדינות וזה לאמכואב להם. במהלך היום לפעמים אני לא מתאפקת ומוציאה להם כשזה יבש ואני נתקלת ביותר התנגדות. בצדק
כשהמצב קטסטרופלי הולכים כמה פעמים באמצע היום כדי לקנח להן כמו שצריך ולמנוע קינוחים לא נעימים עם הטיושו ואז מתנקה גם היבשה יותר טוב, כאמור.

אבל הם שונאים את זה
הכי טוב עם מים חמימים כי ככה פחות כואב להם.
אם זה צינון ממש רציני וכל הזמן מצטבר אז אני לא עושה בהיסטריה כל רגע אלא כשממש חייבים כי מרחמת עליה..
לפני יציאה מהבית - בנוהל 😅

אני מוציאה כמובן כי זה פיכסה וסותם להם את האוויר אבל מרגישה ממש רע שזה מגעיל אותי להוציא עם הידיים כמו שבעלי נגיד מוציא..

זה נורמאלי להיגעל ממישהו אצל הילדים הכי מתוקים בעולם???

בואי.
תנסי לעשות פה סקר למי כיף להחליף טיטול קקי לילד בן שנה וחצי....
זה הילדים המתוקים שלנו, ועדיין יש דברים שהם מגעילים וזה נורמלי.

אגב אף אחת לא שאלה פה אם זה נעים לנו להוציא.. רק אם מוציאים.... אני נגעלת מזה גם, זה פיכס. אבל מוציאה, ואז שוטפת ידיים בסבון. כמו שאני נגעלת מלקנח לו את האף או להחליף לו טיטול או לנקות אותו אחרי שהוא אכל ונמרח כולו..

כי זה זוועה להחליף לו.
עכשיו בגיל שנה וארבע אני מחפשת סימני גמילה כדי להיפטר מהגועל הזה 😅

והקקי שלהם מסריחח... אני לא מנקה במגבונים, אלא שוטפת אותם במקלחת בעמידה. זה גם יותר מנקה טוב (עם מגבונים תמיד נשאר ריח), וגם יותר בריא לעור,וגם חסכוני. אבל האמת, אני עושה את זה מטעמי גועל ..

האמת שאני הופתעתי מכמות המזדהות איתי....
חשבתי שאני מוזרה שאני אוהבת את זה

נשמע לי יותר הגיוני להיגעל מזה חחח

אני גם רוצה שהם לא יתפסו את זה כמשהו מנומס לגעת בנזלת, בטח לא של מישהו אחר
הכי נח זה באמבטיה אבל אם צריך שוב אז מגבון

באף כשהם כבר גדולים... עדיף עם טישו...

זה מחליק את הנזלת ויותר עדין..

ובטח מוציאה, חולה על זה
שהכל נקי כזה.. חח עד כמה שאפשר…

ממש משתדלת לא ביד כדי שלא ילמד לנקות לעצמו ביד

ומגעיל אותי לראות אמהות שעושות את זה, אז אל תעשו את זה ליד אנשים אחרים

ככה להוציא על יבש נשמע לי קצת כואב.

כשזה ממש נוראי ויבש
זה גם יכול לעשות פצעים אם לא מנקים ואז עוד יותר מבאס..
אפשר לנקות עם קיסם אזניים רטוב, זה ממיס את הנזלת ויוצא בקלות
או במקלחת בשטיפת פנים, לקנח את האף עם הזרם זה הכי טוב

שלא יהיה להם קשה לנשום
וכמובן לאסטתיקה ולנקיון

כל מה שנשאר מוכן למחר- כמו הורדת שיער, עור יבש, לק, או מה שאת נוהגת לעשות.
ממש לפני הטבילה צריך להתקלח, להסתרק, ולנקות שיניים וכו שמתלכלכים כל הזמן (אם תנקי אוזניים מראש למשל אז יספיק לך ניקוי קליל, אבל ממילא זה מאוד מהיר)
את כל ההכנות אפשר לעשות לפני שקיעה ולטבול מיד כשמותר (אם את מתארגנת במקווה אז כמובן כתלות מתי הם פותחים, אם לא-אז נהוג לעשות שטיפה קלה במקווה ולהסתרק. וכמובן עיון)

אם הכנסת משהו לפה בין לבין.
אם את לא רוחצת את עצמך שוב במקווה.
תזכרי לעשות פעמיים עיון פעם אחת בבית אחרי ההכנות ופעם אחת במקווה לפני הטבילה

יום קודם מורידה שיער, ציפורניים, לק, מנקה היטב טבור ומאחורי האוזניים, ויובש ברגליים. ביום הטבילה נשאר רק מקלחת טובה ולעבור בקטנה על אוזניים, טבור, צחצוח שיניים..

קודם כל הכל בסדר, לכי לטבול בנחת ...
תכף חכמות ממני יענו לך מה זה יכול להיות 💓

בהחלט גם יכול להיות קשור לתהליך הביוץ, תלוי איך ההפרשה מתנהגת

פעם ראשונה שאני שומעת..
אני באמת מצוננת, מה הקשר?
תודה!

סה"כ המנגנון דומה בכל הריריות בגוף, אולי יש קשר בינהן, לא יודעת

יום בגיל הזה.

הגיוני מאוד שהוא לא יישן צהריים, ואז ילך לישון מאוד מוקדם
עם כל הבאסה שאין לך הרבה זמן להיות איתו, לא הייתי משנה את זה.
בעיניי בכל העניין של שינה הכי חשוב זה להיות קשובים להם, ואם הוא מאותת לך שהוא עייף, אז כדאי להשכיב ולהתרגל שזה סדר היום שלו לתקופה הקרובה

את האוכל?

לא הבנתי.

כתבת שהוא ישן צהריים עד 14:30, לא?
זה בסדר גמור.

לגבי אוכל, יכולה לפרט יותר מתי הוא אוכל?
תינוק רעב לא ירדם לך, אז על פניו זה נראה לי בסדר. אבל אולי פספסתי משהו

כלומר 3 תנומות ביום- בוקר צהריים ואחהצ

הוא אוכל בקבוק כשקם בבוקר
אחרי זה בגן אןכל פירות
מרק
ואז או שאוכל עוד בקבוק כשקם משינה
אן שכבר לוקחים אותו ואוכל בקבוק בבית
ואז עוד איזה 2 בקבוקים וזהו

לפני כל הדבר הזה הוא לא היה קם בלילה
עכשיו לדעתי חסר לו האוכל ביום אז הוא קם

לגבי השינה, זה נראה לי בסדר.
בגיל הזה זה באמת שלב שהם עוברים משלוש שינות ביום לפעמים, וחלק מהילדים עוד מעט כבר מורידים גם את השינה בבוקר.
אז באמת מהבחינה הזו הייתי זורמת עם מה שמתאים לו.

לגבי האוכל. עכשיו הבנתי שלפני כן הוא לא קם בלילה (איזה כיף לך )
יש אפשרות להביא לו בבית גם אוכל "אמיתי"?
אני ראיתי שלילד שלי זה מאוד עוזר לישון (בן שנה).
הוא אוכל במעון ארוחת בוקר וארוחת צהריים. מקבל שם גם בקבוק לפני שנת צהריים.
מיש כשהוא חוזר מהמעון, אני מביאה לו "ארוחת ערב". אם אני לא בבית, משאירה צלחת מאורגנת למי שאיתו.
דוגמא לארוחה: שתי לביבות בטטה, אבוקדו, גביע יוגורט
אפשר גם חביתה, מרק, פרוסת לחם עם ממרח

הוא אוכל בסביבות 16:00
ב17:00 מקלחת ואז הוא מוכן לשינה כבר ב18:00

ואז הם נשפכים מוקדם.
סה"כ הגיוני מאוד שגם הוא ישן מ18 הוא יקום פעם אחת (וזה גם יפה מאוד..).
את יכולה לנסות להאכיל אותו לפני שאת הולכת לישון אם זה ממש מקשה לקום באמצע הלילה..(אני פחות בעד, שיאכל מתי שהוא רעב..) .

שלי גם בן 7.5 חודשים, אכתוב לך את סדר היום הרגיל שלו
קם באיזור 7 ויונק
הולך למשפחתון ב8 בערך
באיזור 9 הולך לישון עד 11 בערך, מקבל בקבוק לפני
כשקם מקבל מרק טחון
אחכ באיזור 1 -1 וחצי הולך לישון שוב עד 3 בערך, מקבל בקבוק לפני .
אני לוקחת אותו באיזור 4, מניקה אותו מעט אם רוצה
אח"כ באיזור 4 וחצי/5/5 וחצי אני מביאה לו בדכ פירות טחונים
מתחילים אמבטיה באיזור 6 ורבע, מניקה אותו והוא הולך לישון באיזור 7.

בד"כ הוא כבר לא ישן אחה"צ אלא אני מושכת אותו כבר אבל אם קורה שאני רואה שהוא באמת גמור ממש אני משכיבה אותו אבל בדכ ישן חצי שעה כזה

אהה וכתבת ששלך לא קם בלילה, כיף לך! שלי קם כמה פעמים לינוק, בינתיים עוד לא גומלת אותו מזה

אם אפשר שישן במעון עד 15, יכול לעזור מעט.

ולאט לאט תנסי לאחר את ההשכבה ברבע שעה כל פעם, עד שתהיה באזור 19 נניח שזה סביר.
הוא אמור להתרגל להורדת השינה אחהצ ולחזור להשכבה בשעה הגיונית.

זאת תקופת מעבר...
בהצלחה!!

בעקרון נותנים להם לישון כמה שבא להם

חיתוכיות קוואקר ממכרות- מוקדש באהבה למניקות ולא רק.. ;) - הריון ולידה
בהצלחה

קורס הכנה ללידה בלאומית זהב:
יש 400 שח זכאות בסיסית של הזהב ובנוסף עוד 75% עד 2000 שח מהסל הריון. אבל יחזירו לך רק אם התאריך היה כל עוד היית בהריון ולא אחרי הלידה

העיקר שכתוב שם שהילד חולה וזקוק להשגחת אם/אב.

תנסי נר אולי...

ולא לוחץ על הפרינאום שלך כמו בשכיבה.
עמידה על 6/על כדור
להישען על דופן המיטה כשהיא מורמת לישיבה (מאוד מומלץ כי ככה קל יותר למיילדות לגשת כי את בגובה)
או בכריעה אבל זה קשה מבחינת השרירים והיציבות (אפשר גם להישען על המיטה כשאת עם הגב למיטה המורמת, זה עוזר מאוד)

יש כדור ויש בד"כ גם כיסא בחדרי לידה (שזה כמו אסלה פשוט עם חור וזה עוזר למי שרוצה ללדת בכריעה)
אבל הבעיה שלא תמיד מיילדות יזרמו איתך בתנוחות מיוחדות...

את צריכה ללמוד מראש כמה שיותר כדי שתדעי מה את רוצה
הרבה תנועתיות
וכמובן לבקש מוניטור אלחוטי או לסירוגין - אם הכל תקין ואין ממצאים מיוחדים שמדאיגים הם אמורים לתת לך.

לדעתי בשביל ללדת בלי אפידורל מאוד מומלץ ליווי של דולה או מלווה שבאמת מבינה בלידה טבעית, כי צריך הרבה תמיכה ורוב הסיכויים שהצוות של בית החולים פחות יוכל לספק אותה

כמובן אפשר בלי, עם הכנה טובה או נסיון, אבל בעיני זה הכי כדאי

לגבי הקרעים בתנוחת שכיבה הכי קל למיילדת לשמור על הפרינאום שלך אבל את יכולה לשכב על הצד זה גם עוזרשלא יהיה לחץ על החלק התחתון של הפרינאום ולפי מה ששמעתי ממיילדות קל יותר לעובר לעבור.
עם מוניתור אלחותי או לא את יכולה לשנות תנוחות את יכולה להיות גם בכריעה על המיטה. זו תנוחה ממש מומלצת למרות ששמעתי כבר שהתנוחה הזו הפעילה לחץ יותר מדי גדול ודוקא עכבה את היציאה של התינוק.
בקיצור לזרום.

לגבי קרעים, עקרונית כשאת בתנוחה גבוהה (כריעה, עמידת 6 וכו) אז הלחץ מתחלק בצורה אחידה ולכן לכאורה פחות קרעים.
מצד שני, אם את שןכבת למיילדת יש יותר גישה אליך ואפשרות לעזור לשמןר על הפרינאום...

אישית יכולה לומר שכמעט ילדתי בדרך ואינסטקטיבית ברגע שהרגשתי את הראש לוחץ היה לי הכי נוח להשכב אחורה... לא יודעת אם זה היה תת מודע להאט את הלידה או שבאמת היה לי יותר נח ככה...
מה שכן הרגשתי שאין לי כח פיזי להשאר בישיבה או כל תנוחה אחרת, הייתי חייבת.לשכב כדי לקבל כח...
אז זה מה שהיה נח לי.. וזה לא לפי הספר חחח .. לפי הספר התנוחה האינסטקטיבית צריכה להיות כאמור כריעה וכו...
אז ממליצה ממש להיות קשובה לעצמך ולזרום...

לגבי האלחוטי, כן יש דבר כזה, שווה ממש לבקש. קחי בחשבון שלפעמים הוא תפוס וגם שהוא לא תמיד קורא הכי טוב (למשל במקלחת) ואז זה טירטור...
לגבי להכריח, אי אפשר להכריח כלום אבל זה בדכ לטובתך.... מציעה תמיד לשאול למה הם מבקשים משהו מסויים ולהבין את ההגיון כדי לסרב *מתוך מודעות אמיתית להשלכות האפשריות להחלטה* במידה ולא יתאים לך...

אני ילדתי בשרפרף הולנדי, זה נראה כמו אסלה, תנוחת כריעה.
זה לא בהכרח פחות קרעים, לפעמים ההפך אם זה מתקדם מהר מדי בגלל התנוחה.

לי אמרו שהכי מעט קרעים זה על שש, אבל לא היה לי נוח...

שלא בכל בית חולים משתמשים בזה

אני לא כ"כ בקטע של לידות טבעיות למרות שעברתי אחת כזו 

לדעתי השכיבה זה ממש חוסר אונים כזה ובלידה האחרונה ילדתי עם אפידורל

בתנוחת ישיבה יותר במיטה.

שמעתי על לידות טבעיות שהכי מומלץ זה על 6

זה הרגיש נכון לגוף.יצאתי עם קרע קטנטן בהשוואה ללידה ראשונה שכולי נקרעתי.אבל אי אפשר לדעת אם זה בגלל זה ..

נשמע לי מביש ללדת על 6
כאילו כמו חיה...לא?

לידה זה דבר טבעי ואינסטנקטיבי.

ניסיתי תנוחות אחרות בצירים והיה ממש מתיש על שש/ בישיבה/ על הצד

מציעה לך לקרוא ספר על לידה טבעית.
כמו הספר לידה פעילה, רק מציינת שהוא עם הרבה תמונות לא צנועות...

הספר עוזר להבין כמה מהלך הלידה הוא פעולה טבעית של הגוף, ושהגוף בנוי לכך!

זה עוזר להרגיע את הראש לפני הלידה מוריד את הפחדים.

ונכון שזה נשמע מוזר ללדת בתנוחה שהיא לא שכיבה, אזל תנסי לדמיין את עצמך מתרוקנת בשירותים בתנוחת שכיבה...
אלא מערכות מקבילות, כמו שלא הגיוני לעשות צרכים בשכיבה ככה גם בלידה...

הכנה טובה משפיעה על הלידה.

אגב, עדיין יש נשים שמרגישות שנוח להם בשכיבה וזה לגמרי בסדר! רק חשוב לא לפסול דברים אחרים.

בהצלחה רבה!

לי היה שבוע בערך ואח"כ גם ככה היה לי תור לרופא, והוא בדק וב"ה הכל היה בסדר.. אוף.. חיבוק! נראלי שמחליטים על גרידה אם יש שאריות או שזה שבוע קצת יותר מתקדם..
אז שוב, שולחת חיבוק חזק!

לא הלכת לבית חולים?

 

אני תוך שבוע הייתי נקיה (בשתי ההפלות)

לאחר לקיחת ציטוטק

בבדיקת הרופא מחליט אם מספיק הכדור או צריך ללכת לגרידה - הכל תלוי כמה שאריות נשארו..

חיבוק גדול ממני

 

לי הרופאה אמרה להגיע לביקורת שבוע אחרי שהתחיל הדימום (ספונטני, כבר קודם לא היה דופק), ואז נשארה עוד שארית קטנטנה.
תכלס לקח 3 שבועות עד הטבילה מהתחלת הדימום, (שבועיים להפסק מלא, היה כמה נסיונות וכמה פסילות בדרך) .
אם לא היית בכלל אצל רופא עדיין כדאי להגיע לביקורת, אפשר גם במרכזי בריאות האישה של הקופה באיזורך, או לקבוע תור לרופא נשים שלך. (אולי זה נחשב דחוף וגם יכניסו בין התורים? או לקבל הפניה למיון מרופא המשפחה? שווה לבדוק).

ועוד משהו- הפלה היא טלטלה לגוף, תני לעצמך לנוח, אפילו לישון אם את צריכה, משככי כאבים כמה שצריך ויעזור לך.

חיבוק גדול, יקרה

לי לקח הרבה זמן (כחודש או קצת ייתר), כי לא רציתי שום התערבות. בסופו של דבר הלכתי לד"ר נילי ינאי המדהימה, והיא עשתה פרוצדורה פשוטה של שאיבת השאריות. אחרי יומיים כבר הייתי נקייה לגמרי.

אני בשבוע 6 ראיתי דם שהלך והתחזק. הלכתי למחרת לרופאה והיא אמרה שהיא עדיין רואה שק אבל אין דופק אבל זה אולי בגלל שההריון צעיר. אמרה ללכת לבדיקה לאחר שבוע לראות אם יש דופק (מה שלא הגיוני שיהיה כרגע כי הדימום חזק נורא נורא)

 

השאלה שלי היא עד מתי אני אמורה לחכות שהרחם יתנקה מעצמו? כמה זמן אמורים להימשך הדימומים? כרגע אין לי יכולת ללכת לרופאה עד יום חמישי. ובנוסף, מתי מחליטים על גרידה?

 

אני בעצם כרגע ממש מדממת ולא ברור לי מתי אני אמורה ללכת להיבדק ומתי הדימום אמור להיפסק ואם יראו שהרחם עוד לא נקי כמה זמן ישאירו אותי בלי כדורים וגרידה אלא לתת במקום לרחם להתנקות לבד? אוף לא ברור לי...

קודם כל, הייתי הולכת להיבדק בהזדמנות הראשונה שיש רופא כי כל התשובות לשאלה שלך תלויות בבדיקה
אפשר לחכות עם זה יותר מכמה ימים, זה בטוח
אני הייתי כמעט חודש ככה וזה לא יצא לבד, רק גרידה עזרה, אבל את כבר מדממת אז אולי רק יעקבו לראות אם הרחם מתרוקן ומחכים למחזור שאחרי לדעתי ורק אז בודקים שוב.

ורק אומרת שיש פה סיפורים על כאלה שדיממו וההריון היה תקין.. אז לא הייתי שוללת לגמרי.. בבית מקרה, אם זה לא כאבים חריגים ו/או דימום יותר חזק מהווסת שלך אז לא צריך לרוץ לרופא אם יש כאב חריג או דימום חזק יותר מהרגיל כדאי ללכת למיון.. תרגישי טוב! חיבוק!

דימום מטורף בשבוע צעיר עד שהיה ברור לי שזה מחזור כבד ממש, מה פתאום הריון?
רק אחרי זמן מה גיליתי שאני בהריון... וממש לא בשבוע 4 😆
בקיצור עדיין מוקדם לדעת
לכי לבדיקה כמו שהרופאה אמרה ותראי אז

שאין סיכוי שיש עוד עובר עם הדימום שהיה לי- והיה..
ויש לי חברה שהגיע עם דם נוזל על הרגליים והרצפה והילד שלה בן 6
אז אל תשללי כלום.
תחכי לדעתי כמה ימים ותלכי לרופא שיראה אם יש שק הריון ואם רואים דופק ומשם תמשיכי..

והיה דימום מטורף. בא לי לבכות. הייתי כ''כ צעירה ולא הבנתי מכלום.

אולי כן היה אפשר להציל משהו?

בהפלות הבאות שהיו לי כבר התעקשתי לחכות כמה ימים. (לא שזה עזר אבל המצפון שלי היה נקי)

פעמיים דופק ומחכים לראות אם כן רואים..
אגב בדימום שלי היה עובר אבל אחרי 3 שבועות הוא נפל לבד.. (כלומר המשחך להתפתח אחרי הדימום הראשון, אבל אחכ כבר יצא..)

. ולא זוכרת אם בדקו פעמיים.
לא נורא, מה שהיה היה

וההנחיה הייתה לעשות אולטרסאונד לראות מה יש ברחם, להמשיך לדמם עד שבועיים, זה תקין.
בפועל אחרי שבוע עצר לי הדימום.
ואז לחכות למחזור הבא ושוב לעשות אחריו אולטראסאונד וגם בטא לוודא שהרחם נקי.
חיבוק גדול על החוויה הלא פשוטה

התחיל דימון שהלך והתגבר. הרופאה לא ראתה שק אבל ראתה שאריות של משהו שהתחיל ונגמר..
הפנתה לביח רק כדי לברר שזה לא הריון חוץ רחמי (שאז זה מסוכן). שם ראו שזה לא אך אמרו לי רק לעשות בדיקת דם כמה פעמים בשבוע-שבועיים אחרי לוודא שהבטא מתאפסת.
הדימום עצמו ארך שבוע בדיוק ואחרי כבר עשיתי הפסק.

בקיצור, תלכי להבדק אצל רופא נשים והוא כבר יגיד לך מה הלאה.

הלב איתך❤️

אי אפשר לדעת, רק לנסות.
כי אי אפשר לדעת מה מנע לך בפעם הרודמת את המחזור? ההנקה? השילוב בינהם?
גם אצלי היה ככה ולמען הסר ספק אני מתחילה עם סרזט (שכבר מנע לי מחזור בעבר בשילוב עם הנקה) וכשיתחילו דימומים אעזור להתקן כנראה.

כמה זמן את אחרי לידה?
הנרתיק מנקה את את עצמו לבד ניקוי עם עד רטוב או אמבטיה יכולה לנקות את השעריות אבל אם עדיין לא יוצא נקי כנראה שזה לא שאריות שנשארו בנרתיק. לדעתי עדיף לחכות בסבנות שלא יהיה לך שפשוף ודימום.
התקן הורמונאלי פועל מקומית אבל חלק מההורמונים נספגים אז זה תלוי מה הסיבה שאסור לך.
זה משתנה כמובן מאישה לאישה ..הוא יכול לגרום לדימומים במשך הרבה זמן ואז לגרום לאל ווסת לתקופה ארוכה.
שמעתי על נשים שבמשך חצי שנה היו להם דימומים ולא הצליחו להטהר

הייתי מנסה לעשות הפסק ומתייעצת עם רב.
הפסק לא צריך להיות נקי, הוא צריך להיות טהור.

לגבי 2 כנראה שכן, אי אפשר לדעת כי זה גם משתנה מלידה ללידה.
וכן בהתקן הורמונלי יש רק פרוגסטרון.

למה לחכות כ''כ הרבה?
אני ביום הראשון או השני שנראה לי שיש סכוי- שנקי ..אז מיד עושה הפסק
מקסימום יוצא לא טהור
וגם גוונים מסוימים יכולים להתיר

דווקא אחרי לידה לפעמים אם מחכים שבוע אז הדימום כבר חוזר

אני נגיד פעם אחת עשיתי בפסק אחרי חודש בלבד. טבלתי בלי דום בעיות ב7 נקיים..ומאז עד חודשיים מהלידה+ כתמים שבאים והולכים...שלא אסרו אותהו כי היו אחרי טבילה ועל צבעוני וכו
אבל אם לא היתי ממהרת לעשות הפסק ולנצל את השבוע הפוגה-וגם בו היתי עם צבעוני ומינימום בדיקות
אז לא היתי בכלל טובלת עד חוששיים וחצי מהלידה!!

הסוללות חדשות? כי משאבה דורשת הרבה כוח.

של לנסינו מעולה
עונים מהר ונותנים מענה טוב, ממליצה להתקשר אליהם

היה לי אמדה ובשביל להשתמש בבטריות היה צריך ממש להוציא את המטען מהמשאבה אז אולי זה גם אצלך

הומאופתיה
אוסתיאופטיה
דיקור

משהו לאזן את הגוף

אבל מתייגת לך את @חרותיק
יועצת שינה...
אולי היא תוכל לעזור לך

לפני הקורונה
הוא ישן 12+שעות בלילה

עבדתי על זה עוד שהיה בן 4 חודשים מאז הוא לא קם בלילה בקושי לכלום ואם כן בקבוק של מים עם קצת חלב או מטרנה וחזר לישון

עכשיו אין עם מי לדבר בכלל

מה קרה שהוא הפסיק פתאום לישון?

מאז - היה לו בסוכות
הוא קם כל לילה לפחות כמה פעמים
פעם חוזר לישון ופעם לא

יש לילות יותר טובים ויש פחות אבל המפנה 100%הקורונה

חשבתי קורונה התקופה

אולי דרך הקופה כדי לא לשחוט את הכיס..

לפני הכל כדאי לעדות בירור רפואי בסיסי לראות אם יש סיבה לקושי בשינה (שיניים, נשימה)
ילד צריך שינה, אם הוא לא ישן יש לזה סיבה. זה לא רק משהו התנהגותי ותשומת לב...

אם רפואית הכל בסדר אז יועצת שינה אולי תעזור פה...

במשך היום הוא משלים שינה?

קרה גם אצלנו אחרי קורונה, לילד בן 7.
בסוף זה עבר אחרי כמה חודשים...
במבט לאחור, הייתי מתעקשת לתת מלטונין. לישון מספיק זו הבריאות של הילד!
מה שניסיתי לפני המלטונין - לייצר מלטונין טבעי, שזה אומר לשהות בחוץ בשעות השמש, להימנע ממסכים, להשרות חושך טבעי בבית החל מזמן השקיעה (הדלקתי תאורה מינימלית ממש. לנו המבוגרים זה הציק, אבל לילדים עזר).

שכל הדברים האלה
אני הייתי עושה ועדיין עושה לפני השינה
הוא נרדם בקלות בד"כ אבל קם אחרי שעתיים וכבר יש לו שעתיים שינה אז הוא עירני כמו שור
ואז זה כבר לא עובד להחזיר אותו לישון

במשך היום הוא משלים את השעות כי באמת הוא לא יכול לשרוד - ואני לא רוצה למנוע ממנו
כי מסכן - הוא לא ישן בלילה בדיוק כמו שאני מתה לישון

אם ישנים ביום לא ישנים בלילה.
צריך לשמור עליו יום אחד שלא ישן הרבה ביום ואז יחזור לישון בלילה, הוא יותר מסכן וגם אתם במצב הקיים.

הכללים פשוטים:
לוודא שאין סיבה רפואית לנדודי שינה
לא לישון הרבה ביום
בשעות שאמור לישון, לאפשר סביבת שינה חשוכה ושקטה
זהו
אם מתמידים זה אמור להצליח

הוא קם אחרי כמה שעות

ניסית להתמיד לשבועיים? ביחד עם כל המאמצים האחרים מסביב?


עוד משהו שאני משתדלת, לתגבר ויטמינים בפרט סי די, ואבץ אם יש. אומרים שזה עוזר לקורונה.

קראתי את כל השרשור ועכשיו אני אענה..

קודם כל - נשמע שבאמת יש פה היפוך של יום ולילה.
ישן מעט בלילה, ומשלים ביום..

זה לא ממש מצוי אצל ילדים בגיל הזה, אבל זה הגיוני,
שאם משהו השתבש, הוא יישאר כך.

בגדול, לפני הכל - הייתי ממליצה על בירור רפואי נרחב.
הורמונלי, נוירולוגי, לבדוק את הריאות שלו (בגלל הקורונה).

במידה והכל בסדר,
אפשר לפנות ליועצת שינה. גם אלי כמובן.

ובמקביל, לנסות להגביר חשיפה לשמש בשעות היום.
קרני השמש אמורות לגרום לעירנות.
ובלילה- להפחית אורות עד כדי כמעט חושך גמור.
ואם יש אור- להקפיד שיהיה אור צהוב ולא לבן.
גם אם הוא החליט כרגע לחגוג- לא להרבות באינטראקציה.
ממש רק המינימלית, ולא להדליק אורות.

תנסי תקופה, תראי מה קורה.

הימים האחרים היו ממש משהו אחר
והתפתח לו דלקת אוזניים בשבת
לכן כנראה היה מטורלל הרבה יותר ולא ישן בכלל

חשבתי שהמצב מידרדר ללא סיבה,
אבל הימים האחרונים באמת היתה סיבה אחרת

לגבי השינה בכללי - אני אנסה לבדוק רפואית

הרופא אמר שזה ידוע שאחרי קורונה הגוף לא חוזר לעצמו וזה מתבטא בהרבה אספקטים שונים ביניהם שינה

תודה רבה על ההמלצות-מקווה שיעזור...

נדודי שינה נוראיים.

הייתי נרדמת ואז מתעוררת לשעה, שעתיים ואז נרדמת שוב.

סיוט.

בהצלחה רבה

תודה על זה
נותן לי תקווה😅

תראי, עד שנה הבאה יש עוד כ- 10 חודשים.... אתם לא צריכים להחליט עכשיו. אתם יכולים להתחיל בתהליך לגן שפתי כי מצפה לכם ועדת אפיון וזכאות.
בינתים תטפלו בילדה- קלינאית תקשורת (ממליצה מאוד על הדרכת הורים זה יכול ממש לקדם את הילדה).
ולפי מצב הילדה בעוד בערך חצי שנה תחליטו אם אתם שולחים לגן שפתי או לא.
הרבה פעמים בגיל 3 יש פתאום קפיצה רצינית... ואם חלילה לא ועוד חצי שנה אומרת 5 מילים, אתם מבינים שאין כל כך ברירה ולשים בגן שפתי, שכמו כל דבר יש לו מעלות וחסרונות...

בענייני שפה, ולא תסמונות משונות. כדאי לברר איך זה אצלכם.

סליחה שאני כותבת ככה, אבל בסוף לא כולם מתחילים לדבר. אני מכירה את אלו שלא (בחנ"מ...).

בעז"ה אני מאמינה שעם טיפול טוב היא כן תלמד לדבר. אבל אם עד עכשיו היא לא הצליחה ללמוד לבד, סימן שיש לה קושי אמיתי. ורוב הסיכויים שהזמן לא ישנה את זה. אבל טיפול כן יוכל לשנות את זה, בעז"ה.
אז קודם כל - טוב שאתם מתחילים כבר עם קלינאית תקשורת ולא מחכים לשנה הבאה.
אבל לא תמיד ילד יכול להדביק פער שפתי כל כך מהר. ויש הרבה ילדים שכן מדברים ובכל זאת מופנים לגן שפתי כי השפה שלהם לא מספיק מפותחת וקשה להם בגן רגיל (מכירה כמה כאלו - אחר כך עלו לבית ספר רגיל, אבל היו צריכים את התמיכה בגן השפתי).
ובכל מקרה עכשיו זה הזמן לרשום לגן שפתי. להתחרט תמיד אפשר בהמשך. אם היא פתאום תדביק את הפער ולא יהיה צורך- בטח אפשר לבטל את הרישום ולהירשם לגן עיריה.

אגב, ממה שאני מכירה גני חינוך מיוחד לא כוללים את כל הלקויות בגן אחד. יש גני שפה, יש גני עיכוב התפתחותי, יש גני פיגור, יש גני תקשורת וכו'. לגן שפה לא מגיעים הילדים עם הלקויות הקשות. (יכול להיות שבפריפריה יש יותר מגוון של לקויות בגן אחד. ועדיין אני מתארת לעצמי שיש איזושהי חלוקה, אבל לא מכירה מקרוב).

אגב, לגן שפה יש עוד יתרונות מבחינתה. להיכנס לגן של 30+ ילדים אחרי שעד עכשיו היתה בבית זה קשה. לבן שלי היה לא פשוט השנה למרות שכן היה לפני כן אצל מטפלת (אבל רק עם עוד שלושה ילדים). להיכנס לגן של קבוצה קטנה, יותר צוות - זה יכול מאוד להקל עליה על ההסתגלות למסגרת.
(ברור שאם אין לקות שפתית אז זו לא סיבה לשלוח רק בשביל זה, אבל זה שהגנים היום הם עם כל כך הרבה ילדים וכל כך מעט צוות זה לא אידאלי, אז פה אפשר לפחות ליהנות מהיתרון הזה...)

כותבת מאנונימי לא להחשף. אני קלינאית בגן שפה. אני לא מכירה את הילדה ולכן לא אדבר ספציפית עליה. יש מגוון רמות של גני שפה, תלוי במקום מגורים ובמספר גני השפה הקיימים באיזור. ילדים עם תסמונת דאון/פיגור וכו' לרוב יגיעו בשלב הזה לגנים הייעודים להם, ולא לגן שפה. כמובן שיכול להיות בגן גם ילדים יותר נמוכים מהילדה שלך, כמו שיכולים להיות גם ילדים יותר גבוהים. אפפעם אי אפשר לדעת.
מה שאני יכולה להגיד בוודאות שבוועדות האלו יושבים אנשים שישכנעו כמה שיכולים לוותר על מסגרות חינוך מיוחד, פשוט כי יש ביקוש הרבה יותר מהיצע... לכן כדאי לעשות את השיקולים שלכם, בהתייעצות עם איש מקצוע שמכיר את הילדה שלכם...

זה באמת עיכוב משמעותי, יש ילדים שעושים קפיצה וסוגרים את הפער לבד, אבל לא כולם, ואם לא אז מההיכרות שלי בתור בת שירות בגן שפתי זה מקום מהמם עם הרבה יחס אישי מותאם וטיפולים פרטניים והילדים ממש מתקדמים שם.
בעיקרון גן שפתי מיועד לילדים עם קשיים בהתפתחות שפה או לקויות דומות ולא לכל מיני תסמונות מורכבות. אולי לפעמים מגיע ילד עם תסמונת דאון אבל זה לא עיקר האוכלוסייה שם, במיוחד בערים שיש גם גנים ייעודיים ללקויות מורכבות. אז לא הייתי דואגת מזה.
וכמו שאמרו, כדאי להתחיל את התהליך ואז אם תראו שהיא פתאום עושה קפיצה ומדברת יפה אז תמיד אפשר לחזור לחינוך הרגיל.
ועוד משהו שאולי שווה לבדוק, שמעתי שילדים שמתקבלים לחינוך המיוחד יכולים לבחור ללמוד בחינוך הרגיל ולקבל בתוך הגן הרגיל טיפולים פרטניים של קלינאית תקשורת, גננת שילוב וכדו'. זה נראה לי הרבה פחות עוטף מהגן הקטן שבו כל הלימוד וסדר היום מכוון לקדם את הילדים תוך התאמה לקשיים הספציפיים שלהם. אבל אולי שווה לבדוק את האופציה אם אתם מאוד חוששים מגן שפה, ברור שזה נותן לה יותר מגן רגיל בלי תמיכה.

ובינתיים כמובן שכדאי ללכת לטיפול או הדרכה אצל קלינאית תקשורת.

הרבה הצלחה!

רוב הקלינאיות לא רוצות לעבוד בגנים רגילים כי זה דורש מעבר מגן לגן.

שמחייב גן שפתי
את יכולה ללכת לגן ולהתרשם מהילדים שנמצאים שם

אני מכירה גם ילדים ברמה גבוהה יותר מהבת שלך שנמצאים בגן שפה
יש כל מיני סוגים של גני חינוך מיוחד ובדרך כלל ילדים עם תסמונות קשות לא נמצאים בגן שפה אלא בגנים אחרים.
אני ממליצה מאד על גן שפה. בונים לכל ילד תוכנית אישית ומקדמים אותו בהתאם לרמה שבה הוא נמצא. יש מעט ילדים בגן ואפשר לתת לכל אחד את כל תשומת הלב

בהצלחה!

מוסיפה עוד כמה היבטים-
1. גם בגן רגיל יש ילדים עם מגוון אתגרים וקשת של התנהגויות שילדים לומדים לפעמים לחקות, חשוב לקחת בחשבון.
2. בגן חינוך מיוחד כל הצוות עובר הכשרה ומכוון לחיזוק היכולת השפתית בכל אינטראקציה פשוטה ויומיומית במסגרת החברתית הטבעית של הילד, שזה עולם אחר לגמרי מללכת באופן אישי לטיפול שפתי פעם בשבוע.
3. בחינוך המיוחד בונים תכנית לימודים אישית עם מטרות מובנות ומוגדרות שמאפשרות מעקב אחרי הילד בכל התחומים, בעיניי ככה צריך להיראות חינוך באופן כללי.
4. בחינוך המיוחד מדובר על גננת וסייעת עם קבוצה של עד 13 ילדים, שזה בפני עצמו ממש מתנה.
5. ככל שהילד צעיר יותר, היכולת של המח שלו להתגמש ולהתמודד עם אתגרים טובה יותר, לכן המענה התומך דווקא בגיל הצעיר הוא ממש קריטי, והרבה יותר קל לחזק את היכולות ולצמצם פערים.
6. אני ממליצה מאד לעקוב אחרי השמיעה..
7. זה תמיד טוב- לצאת לעבודת שטח- לדבר עם הורים לילדים בחינוך המיוחד וגם אם אפשר עם גננות בחינוך המיוחד באזור שלכם.. ( אי אפשר להיכנס לגנים לבקר כי יש חיסיון)
8. מהנסיון האישי שלי- המלצה לגן חינוך מיוחד זה אוצר שכדאי לקבל בשתי ידיים ולהודות עליו..
בכל מקרה, אתם כהורים יש לכם את האינטואיציה הנכונה ביותר, ותראו לאן הלב שלכם נוטה..

כמו שכתבו כבר , גן שפה זה לילדים רק עם עכוב שפתי.
אבל בואי נגיד שלא-
תשאלי את בעלך למה זו סיבה להילחץ?
היום זה ממש נפוץ-יש הרבה הורים ששולחים ילדים בלי שום בעיה מלכתחילה לגני שילוב. עם ילדים עם תסמונות וכו' כי הם ירוויחו- גם להכיר את השונה מהם ( שזה נכס לילדים שגדלים ככה מגיל צעיר)
וגם - גן קטן לעומת הגני עירייה הענקיים שיש היום,
והרבה העשרות שמקבלים בגנים האלו.

זה נהיה נפוץ היום ,אבל כבר כשאני הייתי בכתה א היו לי כמה חברות שבאו מגן שילוב ( הם היו מפותחות רגיל,בלי שום בעיה ,ההורים שלחו אותם כדי להרוויח מה שמקבלים שם
,והם היו הרבה יותר "חזקות" משאר הכיתה. הם מאד הרוויחו מהגן ).

שתהיה לכם בהצלחה רבה! ותקבלו החלטות טובות!
( להשנה התייאשתם?)

לק"י

 

בחלק מהזמן. או שזה גן רגיל שמשלב גם ילדי חנ"מ. 

לא בטוחה שזה בהכרח גן קטן יותר מהרגיל. וגם אין סיכוי כל כך שילדים בלי שום קושי משמעותי יכניסו לגן חנ"מ.

 

אולי מה שהיה בתקופתך היה שונה

לא זוכרת איך קוראים לסוג גן כזה.
את צודקת שגן שילוב זה משהו אחר,טעיתי בשם,
אבל יש גנים כאלו.
בילדותי זה היה "גני הרמוני".
והיום זה נהיה ממש פופולרי.
לא יודעת איך קוראים לסוג גן הזה, לבתי ספר קוראים "בית ספר מכיל"- הכיתות יותר קטנות והילדים הרגילים מקבלים בהם הרבה.

היא כבר בת 3 ואם היא לא למדה עד עכשיו ולא התקדמה באופן טבעי כנראה שיש לה קושי אמיתי ומשמעותי ולא רק עיכוב רגיל. בע''ה היא תצליח ותתקדם. אבל זה לא יקרה ביום יומיים מן הסתם. ואין מה לחשוב על מסגרת רגילה. זה עוול לילדה. תחשבי עליה בתוך שלושים וחמישה ילדים. אחרי שהייתה בבית. ולא מדברת....
בד''כ ברוב העיריות הגנים מחולקים לפי רמות ולקויות. אז קצת מוזר מה שאמרו לו. אולי תנסי לחפש הורים שהילדים שלהם לומדים השנה ולשוחח איתם.
בהצלחה רבה!

מכירה כמה הורים שהילד שלהם מאד מאד צריך גן שפה, אבל אחרי שהוועדה שכנעה אותם הם ירדו מזה וזה כל כך כל כך חבל!!!

אמרו להם למשל שהילד יקבל סל מלא בגן הרגיל (קלינאית, מרפאה בעיסוק) ובפועל זה לא קרה.

אז ממש לא להתרגש מאנשי הוועדה- וגם בוועדה עצמה כדאי להציג בעיקר את החולשות של הילד ולא את החוזקות שלו כי הם יכולים להיתפס למילה של האמא ובגלל זה לא לאשר זכאות (טיפלתי בילדה עם עיכוב שפתי מאדדדד משמעותי שהאמא אמרה בוועדה שהילדה "מבינה הכל" והם אמרו לה שאם היא מבינה הכל אז היא לא צריכה גן שפתי. בפועל לילדה היה פער משמעותי גם בהבנת שפה, אבל הם ניתלו על המשפט הזה כדי לא לאשר לה גן שפה)

שאלו כמה שאלות, הסתכלו על האבחונים שהבאנו, ודי מהר אישרו את השיבוץ... והם באמת היו במצב טוב יחסית. כלומר - הם לא עם עיכוב או פיגור מובנים ב"ה. רק היו צריכים את התמיכה הזו (אחד למשך שנה, השני למשך שלוש שנים) כדי שיוכלו להגיע למצב של כל בני גילם.

ככה זה היה אצלנו - בגיל שלוש התאומים שלנו היו בגן שהוגדר כגן התפתחותי. תיאורטית יכלו להיות שם ילדים עם קשיים אחרים מקושי שפתי. בפועל - אני לא יודעת מה בדיוק היו הקשיים של הילדים בגנים שלהם, אבל הם כן היו פחות או יותר באותה רמה שלהם.
אבל בכל אופן - זה בכלל לא משנה. זה העניין של גן חינוך מיוחד - להתאים לכל ילד את הטיפול הספציפי המתאים לו, ולקדם אותו בהתאם לכך. וזה ממש לא משנה מה יש לשאר הילדים. ואם היא תהיה עם ילדים על הרצף האוטיסטי או על תסמונת דאון - אז מה? זה לא יזיק לה בשום אופן. להפך, יפתח אותה להכיר כבר בגיל צעיר סוגים שונים של ילדים.
מה שבטוח - שהיא חייבת גן מיוחד עם תוכנית טיפולית מותאמת. לפי התיאור שלך היא במצב לא טוב בכלל מבחינת הדיבור, וכדי שזה יסתדר בע"ה היא חייבת טיפול ותמיכה צמודים. בגן רגיל אין סיכוי שהיא תוכל לקבל את זה. היא פשוט תלך לאיבוד שם...
בהצלחה לכם!

לאט לאט מתחילים לשלב יותר את ילדי החינוך המיוחד , גם בחינוך הרגיל. אז גם אם היא לא לגמרי עם תסמונת, זה תורם מאוד לילדים השילוב הזה. הוא לא פשוט כמובן, אבל הוא עושה הרבה טוב. מכירה הרבה מקומות שמשלבים לכתחילה

כרגע בכל מקרה.

מחולקים לרמות.
פשוט תבררי. אם זה רק עניין הדיבור לדעתי שווה להכניס לגן רגיל. תשאלי כמה שעות סל שילוב יגיעו לה.
אם זה מעבר לדיבור וכולל גם הבנה ותקשורת לא מילולית אז כדאי לחפש גן שפתי מתאים. מגן שפתי לגן רגיל הרבה יותר קל לעבור אם לא תהיו מרוצים מאשר להיפך

הילדים אלא שיטת החינוך. זו קבוצה קטנה עם סדר יום וחינוך שונה מאשר הרגיל זה יתרון עצום אבל ממש לא מתאים לילד ששייך למסגרת רגילה ויש לו רק בעיה נקודתית שלא כוללת בעיה התנהגותית.

אני מדברת מראייה מקצועית.
יש ילדים שמסיבות שונות לא מדברים עד גיל מאוחר. לפעמים זה גנטי לפעמים על רקע נפשי ובכל זאת הם מבינים נהדר ומתקשרים מצויין עם הסביבה. אז אם זה כך זו בעיה נקודתית ודוקא גן גדול עם סל שילוב רחב יכול להיות מצויין.
אבל אם בנוסף יש עוד קשיים או שחוסר הדבור עצמו מפריע כרגע לעוד תחומים כמו תקשורת קישורים חברתיים ביות התנהגות יותר מתאים גן שפתי.
אני בטוחה שמי שאבחנה את הילדה יודעת את הפרטים יותר טוב מכל אחת פה אני רשמתי בכלליות.

וגם אם הרקע רגשי קל וחומר שגן רגיל לא שייך.
והמאבחנת המליצה על חנ''מ...
יש מקומות שמה שאת אומרת נכון מאוד. זה ממש לא המקרה. אני עוקבת אחרי ההודעות שלה הרבה זמן.
מתנצלת אם נפגעת אבל אני מרגישה שלתת פה פתח זה לא נכון. וזה מקרה נחרץ.

את יכולה להגיב חופשי על מה שרשמתי אני לא נעלבת
אבל את לא יכולה להציא את הדברים שלי מהקשרם
אני מראש רשמתי שאני לא מכירה את הילדה ואני רושמת בכלליות. להיפך רשמתי שאם יש קושי נוסף אז עדיף לדעתי גן שפתי אז די מיותר להגיב לי ככה
והורים צריכים לעשות טוב טוב את השיקולים שלהם. ללכת חראות את הגנים השפתיים באיזור. לראות איזה סל מגיע במידה והיא משתלבת בגן רגיל וכו..

אבל אין שום ספק שטובת הילדה היא גן שפתי. גם אם כל שאר הילדים שם יהיו ברמה יותר נמוכה ממנה (וכמו שהסבירו לך, וכמו שגם אני מכירה, לא סביר שזה המצב).
הילדה שלך ממש לא במצב מתאים לגן רגיל כרגע. זה לא מצב גבולי, זה לא שיש מקום להתלבט.
תלכי לעמוד ליד גן רגיל, ותקשיבי לילדים שנכנסים. הילדה שלך לא יכולה כרגע לתקשר איתם בצורה נורמלית. היא עלולה לפתח תסכולים ובעיות התנהגות.
בעז"ה בגן שפתי היא תוכל להתקדם ממש, ואז תוכלו לראות אם היא יכולה להצטרף לחינוך הרגיל.

בהצלחה ❤️

קודם כל ברוב הגנים זה רק ילדים עם עיכוב שפתי ואם יש בעיות אחרות זה לקויות מאוד קלות אגב לבן שלי היה ילד תסמונת דאון בגן מקסים ממש לא הרגשתי שהוא גורע מהגן .
עכשיו 2 מילים בגיל 3 זה עיכוב מאוד משמעותי וחבל לתסכל את הילדה ולשים בגן רגיל.
נכון שסביר להניח שתדביק בשלב כלשהו את הפער אבל חבל לצער אותה בנתיים עם אפשר לעזור ולקדם אותה מה גם שכשילד עם עיכוב נמצא בגן רגיל מלבד זה שאין להם את הכלים לקדם את הילד הוא יכול לחוות לעיגות של החברים ולהרגיש נחות כי לא מצליח לתקשר.
הבן שלי פשוט פורח בגן שפתי.
קיבל ביטחון והתקדם מאוד גם בשפה.
ואגב יש לי בן נוסף שהיה עם עיכוב אבל פחות משמעותי ועשינו אבחון וועדה לגן שפתי ובסוף שלחתי לגן רגיל כי עד תחילת שנה הוא הדביק את הפער אז לא היה צורך..

קודם כל - לא הייתי מודעת לכך שיש סוגים שונים של גנים בחינוך המיוחד, זה ממש עזר! תודה!

החשש (יותר מצד בעלי) היה שאם יהיו בגן ילדים עם תסמונות קשות היא תתחיל לאמץ התנהגויות לא ראויות (מתוך חיקוי שלהם - והיא לא תבין שזו לא התנהגות נורמלית).

אני בתוך תוכי שלמה עם ההחלטה -
קודם כל במסגרת קטנה יהיה לה יותר קל - 3 שנים היא הייתה בחינוך ביתי,
ונקודה שנייה - היא באמת מתוסכלת מכך שהיא לא מצליחה לדבר (בכי, צעקות.. הכל כדי למשוך תשומת לב).

אני בטוחה שמסגרת שכזו תקדם אותה יותר מאשר גן רגיל.

מאוד מעריכה את התגובות של כולן,
עזרתן מאוד 💜

אנחנו מאוד בעד הכלה וקבלת השונה,
החשש נבע מפאת גילה הצעיר וחוסר היכולת שלה להבדיל התנהגות בריאה לבין כזו שלא.
כבר עכשיו אנחנו בסוג של מאבק איתה לגבי מה שאנחנו מרשים לבין מה שאנחנו לא מרשים ( כמו למשל, לזרוק חפצים, לקפוץ על הספה, להשתטח על הרצפה כשלא מרשים לה משהו).

מהר לומדים בגן התנהגויות לא ראויות.וממה שתארת נראה שהיא ממש,זקוקה לזה.אגב הבן שלי צבר ממש,ביטחון דוקא מהעובדה שהוא שווה בין שווים.
ומחזקת אותך בעוד משהו שראיתי השבוע איך כל הילדים האחרים אוהבים אותו ומקבלים אותו עם הקושי השפתי שזה פשוט מדהים

אתם נשמעים הורים ממש משקיעים!שחושבים על טובת הילדה!שיהיה בהצלחה רבה!!!

זה לטובתה יהיה לה שם פחות לחץ מהחברה מסביב