אדישותפלונית5
בנות, לא מחרפן אתכן לפעמים האדישות של הגבר שלכן?
נגיד אם רבנו, אני כל היום אהיה כאובה בגלל מילים שהוא אמר לי, קשה לי להיות במריבה ובמרחק ממנו, כי בשאיפה אני שואפת להיות במצב של שלום
אבל הוא? זה לא משפיע עליו בכלל, חי את יומו בסבבה, לא מזיז לו מהקשר שלנו
הוא מסוגל לחייך ולצחוק כרגיל אחרי שרבנו
זה מפוצץ אותי, אני לא חשובה לו בכלל
האם כל הגברים הם כאלה, או רק שלי?
מקפיצהפלונית5
גבר חווה אחרת את הריבחגהבגה
רוב הגברים לפחות, כמובן שיש יוצאים מן הכלל.
אצלנו הנשים, בס"כ הכל משפיע על הכל.
לגברים יש הרבה פעמים יכולת לעשות הפרדה גמורה בין הדברים...
תודה לך, את קוראת לזה יכולת?פלונית5
אני היתי קוראת לזה 'חוסר אהבה' כלפי האישה
זה לא מפריע לך?
אז מה זה זוגיות בעיניך - רק יחסי אישות וילדים?
אני לא מתריסה, באמת שואלת ולא מבינה מה מהות הקשר הזוגי.... ומנסה לחדד
תודה רבה לך על תגובתך
זה לא חוסר אהבה. זו פשוט צורת חשיבה אחרתפלא הבריאה
את אישה והוא גבר. כל אחד מהמינים חושב אחרת ומעניק מקום לרגשות שלו בחיי היומיום בצורה שונה. אצל אישה הרבה פעמים הרגש ישתלט על המציאות הפיזית. ואצל גבר הוא לא מסוגל להתמודד אז הוא ידחוק לפינה בלב ויתנהל כרגיל. כי הוא לא נותן מקום לרגשות שלו.
מה שחשוב במיוחד אחרי ריב זה לתקשר את הפגיעה ולא לצור שתיקות רועמות בבית. נעלבת. שבי עם עצמך תכאבי את הכאב שיש שם. איזה רגש עמוק חווית שם? הרגשת לא אהובה? הרגשת כישלון? הרגשת שהוא לא רואה אותך? למה את זקוקה עכשיו ממך. ואחרי שתתני לעצמך תחשבי למה את זקוקה ממנו.
ואז לתקשר את זה אליו. בעלי היקר קשה לי להכין עכשיו לך/לילדים ארוחת ערב. אני ממש צריכה מענה רגשי ממך על המריבה שהיתה. להגיד לו במילים קצרות ולא מאשימות את הסיטואציה מנקודת מבטך. ואז להגיד איזה רגש עמוק חווית שם. ומה את זקוקה עכשיו ממנו. לדוגמא: שאתה מאחר להגיע הביתה אני מרגישה שלא רואים אותי. את העבודה הקשה שלי, את הציפייה וכו'. אני ממש זקוקה להתנצלות שלך. ולהרגשה שאתה רואה אותי.
ואם הוא לא נותן מענה למקום. אז שוב ושוב לדבר ו"להתעקש" על מענה רגשי ממנו. ולהסביר לו שקשה לך להתנהל כל עוד הוא לא נתן לך את המענה שאת צריכה.
רעיון נהדר ולצערי לא עובד אצלנופלונית5
אני סופר מתקשרת
אבל הוא מגיב שזה מחרפן אותו לשמוע אותי ושאין לו סבלנות, הולך באמצע שאני מדברת
הוא חושב שהוא עושה לי טובה כשהוא 'מקשיב' לי כשאני אומרת לו שמפריע לי דברים מסוימים ואני מבקשת שישנה
הלוואי שהוא היה יכול לי מענה רגשי, הפוך - במקום להיות הבנאדם שהכי מבין אותי בעולם - הוא הבנאדם שהכי גורם לי להרגיש רע ודפוק.. קשה.....
לא, זה חלק מאופי גבריחגהבגה
זה כמו שאנחנו- רוצות לשתף בשביל השיתוף וההשכלה
והם משתפים בדרך כלל כדי לקבל פתרונות ותשובות.
כשצד אחד לוקח קשהדבורית
הצד השני מרגיש שהוא יכול להוריד מעצמו את העול הזה
לקחתם פה תפקידים
קחי צעד אחורה
תשמחי את עצמך בלי תלות בו
תרימי לעצמך
תמצאי מה ממלא אותך ועושה לך טוב
לא כי לא אכפת לך ממנו
אלא כי אכפת לך גם מעצמך
את צריכה לשדר לו שאת מלכה!
שהרגשות שלך חשובים לך
שהרגשות שלך ראויים לכבוד!
תתרוממי יקרה, את בת של מלך!
ואת הדמעות שלך תפני לה'
הוא סופר אותן אחת אחת ליד כסא הכבוד.

תני לו לחזר אחרייך, את תלכי קצת אחורה הוא יבוא.
כתבת חכם מאוד! מקבץ נקודות חכמות!פלונית5
ובאמת תודה על זה!
לתחזק זוגיות זה מתיששששש
רשמת מחזק!!🙂אם_שמחה_הללויה
ואי מזדהה . אחרי ריב ממש קשה על בעלי אתמול.לא מחוברת
הוא פשוט הלך לישון!
המשיך את היום כאילו כלום
❤❤❤💗💖פלונית5
מעצבן! ליבי איתך!
גבר ואישה זה קשה לחיות ביחד..... התכונות כה מנוגדות...

הוא מתחתן בשביל חיי אישות, ואנחנו יותר בשביל קשר נפשי - אצלם הכל גשמי זה נורא....
את קצת מכלילה...מאוהבת בילדי

גבר לא רוצה אהבה?

גבר לא רוצה להרגיש שייך או שמשהו שייך לו?

 

אישה לא רוצה יחסי אישות?

וגשמיות???

לא באותה רמהפלונית5
כשגבר אדיש, ויותר מזה מתחיל להגיד בדיחות אחרי מריבה.........
זה לא מרגיש כמו שהוא רוצה אהבה נפשית...
זה מרגיש כמו ניצול קצת
מגוחך שכך חיי הנישואין עובדים...
ממש חבל שכך את רואה את זהאנונימיות
ממליצה לך ללכת לקרוא קצת וללמוד ולנסות לטפל *בעצמך* ובתפיסה הזו כי ככה אלו חיים באמת אומללים.
לחיות בהרגשת ניצול מיני מהאדם שהכי אוהב אותך.
הלוואי שהיתי מרגישהפלונית5

שהוא הכי אוהב אותי

זו בדיוק הנקודה

אני ממש לא מרגישה אהובה מצידו

 

כשאת חיה עם בנאדם שלא מרגישה אהבה נפשית ממנו, קשה לא להרגיש מנוצלת , זה הענין בדיוק 

נקודת ההנחה שאת יוצאת ממנה ככ שגויה יקירתיהמקורית
את צודקת שכל אחד מבטא את עצמו בצורה אחרת, ואפילו מתייחס לפגיעה בצורה שונה, אבל מפה ועד להגיד שגבר מתחתן בשביל אישות.. הפוך. תחשבי על זה מנקודת מבט גברית, כובשת.. בשביל אישות אין לו שום צורך להינשא ולהכניס את עצמו לרוטינה שוחקת, למערכת יחסים קבועה שיש בה עליות וירידות (והרבה ירידות) ותחזוק מתמיד. ועוד עם אותה פרטנרית לכל החיים, בואי.
אגב, גם בתור אישה, לעצמך, זה מאוד קשה לחיות בתחושה שהגבר איתך רק בגלל זה. זה כל מה שאת שווה? זה הדבר היחיד שיש לך לתת? תעריכי את עצמך ביותר מזה. את מכלול שלם של דברים שבגינם הוא נקשר אלייך *נפשית* ובחר לחלוק איתך את חייו, על כל המשתמע מכך- כלכלית, חברתית, משפחתית - את הולכת להיות (או שאת כבר מחילה, לא הסתכלתי בכרטיס) האמא של הילדים שלו. זו שמטפלת בהם ומחדירה להם ערכים, נותנת להם מעצמה, מעצמיותה ממש ומעצבת את אישיותם והופכת אותם מתינוקות חסרי ישע לאנשים בעלי אופי וקומה ומדרגה רוחנית. כל החגים והשבתות והשמחות המשפחתיות, וכל הרגעים הפחות שמחים, השגרתיים וה׳רגילים׳. נראה לך שגבר מתחתן וכל זה נופל עליו בהפתעה? הוא לא לוקח את זה בחשבון? הכל מתחיל ונגמר במיטה?
תאמיני לי, תלונה אחת שהוא שומע על אמא שלו לא שווה לו גם 100 פעם להיות איתך יחד.
אז מה כן?
הוא רוצה שתהיי שמחה. בשבילו זה מעיד על כך שהוא מוצלח. הוא עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. וברגע שאת לא, הוא מרגיש כישלון. והתגובה..? כל אחד מגיב לזה בדרך שלו, לרוב זה ריחוק ואדישות, יש כאלה שזה יכול להתבטא אצלם בכעס כי האישה כפוית טובה ואיך היא לא רואה כמה הוא משתדל ועושה עבורה, והיא לא שמחה ואפילו מתלוננת?
אז איך עושים את זה נכון? איך לוקחים את הדברים בפרופורציות הנכונות?
קודם כל, להבין ולהפנים שאתם לא אחד נגד השני. אתם לא אויבים אלא זוג אוהבים. שאולי קצת נשחקו, אבל בחרתם זו בזה מסיבה מסוימת.
כל אחד צריך לנסות להיכנס לראש של השני ולדון אותו לכף זכות. להבין את השוני ביניכם, לתקשר נכון - בהקשר של מה להגיד, אם להגיד, איך להגיד ומתי ולתחזק את זה נכון. זה דורש המון השקעה וכן, זוגיות זה תחזוק אינסופי, אבל הפירות של זוגיות טובה לא יסולאו מפז. וזה לא קורה מעצמו כמו בסרטים הרומנטיים. זה החרטא של העולם שלנו. אל תתייאשו, ואם צריך תפני לייעוץ זוגי.
נגעת לליבי. תודהמאוהבת בילדי


כתבת ממש יפה! ממש מסכימה...בארץ אהבתי
כתבת מהמם ❤️סליל
תודה יקירות ❤️המקורית
גבר דתיפלונית5

חיב להתחתן בשביל יחסי אישות

ובשאר הדברים ברור שאת ממש ממש צודקת, ותודה על השקעתך

אבל יקירה זו הסתכלות מאוד צרה על הנושאהמקורית
הרי כתוב במסכת יבמות
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום

האם הכל מתחיל ונגמר באישות? ממש לא
השאלה היא על מה את שמה את הזרקור, וחבל לשים אותו רק שם. אפילו שאדם מקדש את אשתו (בימינו) זה נעשה בדיבור ולא על ידי המעשה, גם זוג שנישא ולא קיים את המצווה במלואה זמן מסוים, וזה קורה, הם עדיין נשארים נשואים. משמע - זה רק חלק מהעניין, שהוא אמנם מהותי כי זה חלק ממה שבונה את הקשר, אבל לא בשביל זה הגבר מתחתן. ודווקא הזמנים שהאישה היא לא טהורה מאפשרים לבנות את הקשר בצורה אחרת שלא תלויה רק בזה, להמשיך את העניין של קידוש הנישואין בדיבור.
אני מציעה לך באמת לשקול בשבילך איזה ייעוץ בנושא, כי אם את חושבת שהאישות היא רק עבור הגבר - זו טעות גדולה. את מקבלת מזה לא פחות ממה שהוא, גם ברובד הגשמי וגם ברובד הנפשי, אבל את לא יוצאת מזה מנוצלת חלילה. ואם זה מה שאת מרגישה וחושבת - אז ברור למה לא טוב לך כי תפיסת החיים המשותפים והסודיים שלך היא לא נכונה. וחשוב לי לומר שאני לא אומרת זה חלילה בביקורתיות ארסית, הפוך - זה בשביל שיהיה לך טוב ותוכלי לראות את כל הדברים הטובים שאת מעניקה לבעלך במסגרת הקשר המיוחד ביניכם שהם לא רק אישות, וגם את כל הדברים הטובים שאת בעצמך מקבלת, ויש המון. חיים זוגיים בתחושה של חוסר מתמיד הם סוג של פצצה מתקתקת
ברור שאת צודקתפלונית5

אבל אצלנו זה לא מורגש, זה מה שאני אומרת

אני מרגישה שהוא חי איתי בשביל חיי אישות

 

יש בקשות חוזרות מכיווני אליו שהוא מתעקש לא לבוא לקראתי, תמיד אומר לאחר מעשה "סליחה, התבלבלתי , שכחתי" - לא יכולה לשמוע כבר את חוסר האחריות וחוסר האכפתיות שלו כלפיי

בשעת מריבה הוא זורק לי כינויים מעליבים שאין כאן המקום לכתוב אותם

אני לא מרגישה אהובה מבחינה נפשית

 

מה שאת מתארת נשמע כמו זוגיות ׳רגילה׳ ללא הדרכה נכונההמקורית
את מיטלטלת ומתערערת מכל דבר שקורה, וכמו שכתבת למעלה - את חיה בתחושה שכל מהות חייל היא הנישואין. את מפתחת תלות בטיב הקשר והיחסים שלך עם בעלך, ולפי זה סב הציר של מצב הרוח שלך והמצב הנפשי שלך. מאוד חשוב ללמוד לעשות את ההפרדה בין היותך אישה שעומדת בפני עצמה ויש לה מקור עצמי של אושר שלא תלוי באף אחד, רק בעצמה, לבין הקשר שלך כאישה מול בעלך, אחרת תמיד תהיי במצב הזה שבו כל ריב או מילה לא במקום או התנהגות שלא ראויה בעיניך מפרקת אותך ושוברת לך את הנשמה.
אין דרך אחרת לעשות את זה בצורה בריאה, כי כולנו בני אדם וכולם טועים, גם אני, גם את, גם בעלך, ואי אפשר להתפוצץ מכל טעות שאדם אחר עושה גם אם היא נוגעת כביכול אלייך.
אני חוזרת שוב על ההמלצה - לכי לטיפול זוגי או אישי. זה ישפר את איכות חייך ויעלה אותך כמה דרגות למעלה, ויעזור לך לתקשר עם בעלך בצורה נכונה, להבין שאם הוא אומר דברים לא יפים ( לא מדברת על מוטיבים דל זוגיות אלימה חלילה) או לא מתנהג כמו שאת מצפה ממנו, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. הוא שוגה וטועה בדיוק כמו שאת. ויש לו את הדרך שלו להביע אהבה, רק אולי את לא יודעת לקרוא נכון את הסימנים נכון ומצפה שהוא יביע אהבה בצורה שקשה לו להביע ולכן התסכול הזה. יחד או לחוד תקבלו כלים להתנהלות רגשית ומעשית שתוריד מעלייך את המשקולת הזו שאת סוחבת מעלייך - הוא אוהב אותי או לא אוהב אותי? הוא איתי כי הוא מנצל אותי רק בשביל האישות? מה אני שווה בכלל אם אני לא מרגישה שבעלי אוהב אותי?
לאט לאט תגיעי למצב שאת בטוחה באהבה שלו אלייך, כי את תביני איך הוא מבטא את זה, והוא יבין איך לך חשוב ותגיעו לדרך האמצע, תביני שהנישואין הם חלק ענק מהחיים שלנו אבל אני יכולה להיות שמחה גם אם יש לי חילוקי דעות עם בעלי כי בסופו של דבר ברוך השם מתפייסים וחשוב שזה יהיה בלי משקעים כבדים, וגם תביני שהאישות היא כלי לביטוי אהבה וחיזוק הקשר ולא רק לסיפוק היצר. והכי חשוב - תביני שזה לא קורה ברגע. קשר זוגי יציב הוא דבר שנבנה על ידי הרבה דיבור והכלה והרבה סובלנות והרבה סלחנות והכרה שלי בצרכים שלי ובצרכים של האחר. זה ממש משו ללמוד אותו בצורה יסודית ומעמיקה
יכול להתגרש🤷חדשה ישנה
זו תחושה נוראית שאת חיה איתה וגל זמן שעובר זה רק מעמיק את הפצע.

אם זה באמת החוויה שלך, עכשיו את הולכת לטיפול!
אף אחד לא מתחתן רק בשביל יחסיםנעמי28
דתי או לא, זה כאב ראש שלא משתלם.
לקחת עול פרנסה, ילדים, לגור עם אישה רק בשביל יחסי מין?

מישהו פעם אמר לי שזה כמו להגיד שמישהו יקנה מטוס שלם בשביל הבוטנים שיש במטוס.

הם אנושים שזקוקים לאהבה בדיוק כמונו הנשים, אם כי זה מתבטא בצורה שונה.
רגע. ואישה דתית - לא צריכה להתחתן על מנת לממשקופצת
את מיניותה?

ומה זה אומר עליה? שרק לשם כך היא התחתנה?!
לאפלונית5

בשביל ילדים אני מתחתנת וגם בשביל קשר עם הבעל

אבל עובדה שאני רוצה לדבר איתו = קשר

והוא לא מעונין לדבר איתי = מסקנה: רוצה רק חיי אישות 

אוקיי.קופצת
נניח רגע בצד את זה שאת לא מרגישה זקוקה למימוש המיניות שלך. (אפילו שאני כן הייתי חושבת שזה שווה בדיקה..)

מבינה מאוד אותך כאישה שאת מחפשת קשר.
כתבת: "קשר =לדבר איתו"
מנין לך שזה המשמעות של המילה קשר? איפה זה כתוב? מי אמר שככה דווקא מתבטא קשר?


כלומר, אני יכולה להסיק מזה ש*אצלך* קשר זה אומר דיבור. סבבה.
אבל מה אומרת המילה קשר אצל בעלך למשל?
ומי קבע שרק הפרשנות שלך למילה קשר היא נכונה ושלו - לא?


.....פלונית5

קשר זה דיבור/שיחה,  לא ?

דיבור זה בהחלט מרכיב חשוב של קשר.קופצת
נתינה ועזרה לשני - זה גם מרכיב חשוב.
חויות משותפות - חשוב מאוד!
בקשר זוגי - גם למין מקום חשוב מאוד מאוד!!!

מקריאה אותך לאורך השרשור - בהחלט עולים דפוסים זוגיים בעייתיים. אך מכיון שאת כאן השואלת - אפשר להתייחס אליך בלבד:

את צריכה דיבור כדי להרגיש קשר. שימי לב - זה *הצורך* שלך על מנת להרגיש אהובה וקשורה. ושוב - זה צורך! זה לא אומר למשל שלכן את אוהבת יותר.

בעלך למשל - נשמע שהצורך שלו בקשר הוא יותר מיני ( מאוד מאוד הגיוני שגם ובעיקר דברים נוספים אחרים. אבל זה על סמך מה שכתבת). ושוב - זה הצורך שלו.
מי קבע של מי הצורך נכון יותר? נעלה יותר? אמיתי יותר?

אלו שני צרכים שונים של שני אנשים שונים שבהחלט כדאי וראוי לשבת ולבדוק איך אפשר במסגרת הנישואין שלכם למלא את הצרכים של *שתיכם* על הצד הטוב ביותר!

אני חושבת שההבנה הזאת קודם כל היא בסיס.


בלי קשר - נשמע טוב שתלכו לכמה מפגשים כדי לקבל כלים להידברות טובה ויעילה...
תודה !! צריכה את התמיכה הזאת עכשיו 😢לא מחוברת
חס וחלילה. הוא לא מתחתן בשבילחדשה ישנה
אישות בלבד.
אין דבר כזה, אחרת הוא היה עוזב אותך אחרי חצי שנה.
מכירה את התחושה שהרבב פעמים מרגישים כאילו שרק זה מה שהוא צריך ממני, אבל זה ממש לא נכון. ואם זה מה שאת חווה, אני ממליצה בחום ללכת ליעוץ זוגי, או לבד עם עצמך! את יכולה לחולל שינוי גדול גם אם רק את מטופלת .
וזה שהוא לא מסוגל לשמוע אותך ולהקשיב לך זה כואב, אבל זה ממש לא מרוע לב. לפעמים קשה להכיל, קשה להרגיש אשם, קשה להרגיש ביקורת, סוג של מנגנון הגנה . תהיי בטוחה שהוא רוצה אותך איתו בקשר טוב וחם! תרימי את הבטחון העצמי שלך, אל תהיי תלויה בו כדי להרגיש מוערכת, אהובה. את שווה בזכות עצמך, וזה שיש לכם קושי בזוגיות, זה משהו שניתן לפתור בע''ה.
מבינה אותךסליל
אבל אחרי הרבה פעמים, הבנתי שזה לא אדישות.
זו פשוט הדרך שלו להתמודד

כל אחד מאיתנו מתקשר בצורה שונה, כל אחד מאיתנו כשהוא פגוע רוצה משהו אחר.
אין דרך אחת נכונה יותר
זה פשוט שונה

לי מאוד עזר להבין את זה
זה שחרר אותי מאוד, הבנתי שזה לא שלא אכפת לו, הוא פשוט מגיב אחרת ממני. וזה גם עזר לי להיות במקום יותר מבין ויותר אכפתי כלפי בעלי



*כותבת מתוך הניסיון שלי. כמובן שרק את יודעת איך זה מתנהל בדיוק אצלכם. אבל רק מנסה להביא הסתכלות אחרת.
תודה יקרהפלונית5
קראתי וניסיתי להבין.... איך למעשה זה עזר לך להבין אותו?
אסביר קצת יותרסליל
לי ולבעלי, היו ריבים נוראיים. באמת.
אנחנו מאוד מאוד שונים אחד מהשני, אנחנו רואים את העולם בצורה אחרת וזה היה מוביל ללא מעט פיצוצים.

עכשיו מה הבעיה? שחוץ מהריב או הוויכוח על עצם העניין, לא היינו יודעים לסגור ריבים.
אם יצא ונפגענו, כל מה שאני רציתי, זה להתפייס כמה שיותר מהר. לא יכולתי לסבול עוד דקה אחת שבה אנחנו בכעס. בא נדבר על זה, בא נבין מה קרה כאן, נחמד לפעמים הבאות ונלך לישון שמחים ומחוייכים.

בעלי, ההיפך לגמרי. הוא נפגע. הוא לא מסוגל עכשיו מיד לבקש סליחה. באופן כללי הוא פחות אוהב שמדברים ומתעמקים בכל דבר ודבר. אז הוא היה הולך לחדר וממשיך בעיסוקיו.

אני אחריו, מנסה לדובב אותו ולשכנע אותו לדבר. הוא מבקש שאעזוב אותו. ככל שאני לוחצת, הוא משתבלל יותר ולא מוכן.

מה קרה כאן בעצם? מבחינתי, הרגשתי שלדבר אחרי ריב ולפתור את זה מיד זה ממש קיומי. לא יכולתי לסבול את זה שאנחנו בכעס. אז ניסיתי בכוח לגרום לו לדבר.

הוא מבחינתו, צריך את הזמן שלו. הוא באמת נפגע ממני. עדיין קשה לו להעביר את זה הלאה. הוא לא רוצה לדבר על זה עכשיו כשהוא עוד פגוע, רק כדי לסמן וי.

לכל אחד מאיתנו היה פתרון, שראה רק את עצמו ולא את השני.

אני הייתי בטוחה שזה נובע מחוסר אכפתיות. מה, לא אכפת לך שאני בוכה? לא אכפת לך שפגעת בי? למה אתה לא מוכן לדבר?

מבחינתו, הדיבור עכשיו לא יוביל לשום מקום. אז אין מה לדבר עכשיו.

וככה זה מן מעגל, כל אחד מתבצר בעצמו וככל שהשני מנסה למשוך לכיוונו, האחר מושך יותר בכול לכיוון שלו.

מבטיחה לך שטוב לא יצא מזה. הגענו למצב שכל ריב מועלה האופציה של גירושין. טונים גבוהים מאוד ותסכול אחד מהשני שרק הולך ומתגבר.

עד שהחלטתי לשחרר, החלטתי לנסות להסתכל דרך העיניים שלו

הסברתי לו את הצורך שלי בדיבור, בסגירה של הריב. הוא הסביר לי את הצורך שלו בקצת מרחב, לא לפתור מיד כל דבר.
הוא הסביר לי שזה לא חוסר אכפתיות, זו פשוט הדרך שלו. והוא גם דואג להראות לי בכל דרך, שאכפת לו ממני מאוד (ביום - יום, לא בריב. ואז כשאנחנו רבים, אני מזכירה לעצמי מה הוא עושה בדרך כלל, ואיך כן אכפת לו, ולא נותנת לעצמי ליפול למחשבות האלו של "לא אכפת לו ממני". כי זה לא נכון)

אז גם כמות הפעמים שאנחנו רבים מאוד הצטמצמה. אבל גם אם כבר מגיעים לזה, זה נראה אחרת. אולי קשה לי לשחרר ולא לדחוק בו לדבר, אבל אני משננת לעצמי כל הזמן "אכפת לו אכפת לו אכפת לו" ומנסה להבין איך הוא רואה את הסיטואציה. מנסה לזהות נקודות שבהן אני יכולה להתחבר לפגיעה שלו וזה ממש עוזר
כ"כ מזדההאמאנאם

אבל לפעמים (במיוחד במחזור) כ"כ קשה לשחרר!!!

שנים של עבודה יש לי על הקטע הזה - להבין שעכשיו להאשים אותו ולהתעקש לדבר ולחפור זה פשוט לא יעבוד ואף יחמיר, הוא נהיה יותר ויותר ציני וקר ואדיש ואני מתמסכנת יותר ויותר וזה נורא (בדר"כ מרוב תסכול הוא פשוט הולך לישון ואני בוכה את נשמתי מרחמים עצמיים)

 

זה באמת קשהסליל
לי זה הצליח רק כששיחררתי באמת.
לא רק לשחרר ולא לחפור בדיבורים, אלא לשחרר בלב. לתת לעצמי את החופש הזה, שהמצב רוח לא יהיה כל כך תלוי בכל ריב.

וגם, לנסות באמת באמת להבין מה עובר עליו. וזה גם עוזר לשחרר.
נגיד אם היה וויכוח על חלוקת תפקידים בבית (סתם זורקת), אני עושה את הדיון גם עם עצמי. מדברת לעצמי בראש, מסבירה גם את הצד שלו. לפעמים זה יותר קשה, אבל לפעמים זה מאוד עוזר לי להבין שאין צד צודק וצד טועה. שנינו פשוט רואים את זה בצורה אחרת. אז זאת לא מלחמה, אני לא צריכה להוכיח שאני הצודקת, אנחנו פשוט צריכים למצוא דרך להבין אחד את השני באמת. ואז זה הופך את זה למשהו זוגי ולא משהו לעומתי של אחד נגד השני
וואו, מדהימה! כתבת מהמם!בארץ אהבתי
גם בתגובה הקודמת...
זו עבודה כל כך קשה להצליח לראות את הצד שלו תוך כדי שאת פגועה. אבל זה באמת עושה הבדל עצום כשמצליחים.
תודה רבה! ❤️סליל
וואי זה כלכך נכון וזו עבודה שחייב לעשות אותההמקורית
אני ככ מצטערת שלא הגעתי לתובנות האלה לפני, ושעברתי דרך ארוכה ומייסרת עד שהשם זיכה אותי בשליחים טובים ששיפרו את איכות חיי ואת הראייה הבריאה על העולם. את השחרור והחופש הזה מהתלות במצב הזוגי. אני ממש יכולה לחלק את החיים שלי ל- לפני ואחרי.
נכוןפלונית5
זה מעגל נוראי.. מזדהה עם המעגל הקשה האינסופי הזה...
אולי הדבר המתאים כאן הוא לנסות לא לענות ולא לנסות לייצר שיח בכלל - כי זה פשוט לא עובד? אומרת גם לעצמי. ץ..
את צודקתסליל
זה מעגל נוראי, ובאיזשהו שלב, אנחנו כבר מתנהגים לפי התבניות שהכתבנו לעצמנו. כל אחד מיד מתנהג כמו שהוא התנהג תמיד ואי אפשר לצאת.

צריך לנסות לשבור את המעגל הזה שבו תגובה מסוימת מצידי מיד גוררת תגובה קבועה מצידו וככה הלאה.

איך לשבור את זה?

האם יש לך אפשרות לדבר איתו על זה לא בזמן ריב? לשקף לו מה שאת מרגישה. אבל לא ממקום מאשים, אלא מתוך מקום שרוצה שיהיה לכם טוב ביחד ולחשוב ביחד איך נכון להתנהל לכם בריב. נגיד את אומרת דבר אחד, שאותו חשוב לך שהוא לא יעשה. למשל: כשאנחנו רבים, חשובים לי שלא תלך אחרי זה לחדר ותתעלם ממני, כי זה גורם לי להרגיש ...
והוא מצידו אומר, כשאנחנו רבים, הכי חשוב לי שלא תגידי לי שלא אכפת לי ממך. כי זה רק מעליב אותי ופוגע בי יותר.

זה לא יפתור את כל הבעיה, אבל לפחות יהיו קווים אדומים שאותם אתם לא חוצים, בנקודות תורפה הכי כואבות של בן הזוג, לא פוגעים אפילו כשכועסים.

אם את חושבת שלא אפשרי לדבר על זה, נסי את בעצמך לשבור את המעגל הזה לבד.
שביל עם עצמך, תעשי ניתוח ריב. מה גורם לריב, אחרי שיש ריב, מה הנקודה שבה הוא יוצא משליטה.
תנסי לזהות את הנקודה הזו ולשנן לעצמך מה את עושה כדי לא ליפול בנקודה הזאת עוד הפעם.
בהתחלה זה מלאכותי, אבל עם הזמן זה נהיה יותר טבעי.
תחשבי על דרכים שבהם תוכלי לע ורק ריב רגע לפני שהוא מתפוצץ. אם זה ללכת למקלחת כדי שלא תכעסי עליו, לצאת להליכה, לשים מוזיקה, לבשל. תחשבי מה עושה לך טוב, מה יכול לעזור לך לעצור את הריב.

הדברים האלו יכולים פיזית לחסום לנו את האפשרות לצעוק על הבעל כרגע את כל מה שבא לי להגיד. זה עוזר להירגע ואז אפשר לחשוב בצורה יותר שקולה על מה שקרה, לנסות גם להבין את הצד שלו ורק אחרי חשיבה עם עצמך והבנה של הסיטואציה, להגיב בצורה רגועה יותר.
מעריכה ת'שיתוף, יקרה!פלונית5
ניתחת יפה, את נשמעת אישיות מאוד בוגרת שיודעת להתמודד, וכל מילה פה מחכימה! תודה רבה!
כתבת יפהגליאור
תודה לך על זה
בשמחה!סליל
תודה שכתבת
לגמרי חלק מהאופי הגבריציפיפיצי

גם בעלי כזה 

משתתפת בצערך פלונית5


איך את יודעת שזה לא אכפת לו?חדשה ישנה
קשה לי להאמין שסבבה לו להיות בכסאח עם אשתו.
מה שכן, לפעמים עושים הפרדות, מול אחרים מרגישים סבבה, ומול אשתך יש קושי.
גם אני עם השנים למדתי שגם אם יש לי קושי מול בעלי, אני משאירה אותו מול בעלי ולא על כל העולם. אין ברירה. אני הולכת לעבודה מבואסת, אבל כשאני שם אני שם, שוכחת מהמריבה איתו ויכולה לצחוק עם התלמידים או ווטאבר, ואח''כ עם הילדים בבית, אני עסוקה בהם שאין לי זמן לחשוב על המריבה, ברור שזה יושב איפשהו בלב, ומעצבן, מתסכל, מעליב, מאכזב, אבל אני מתנהלת פחות או יותר כרגיל מול ילדיי. אח''כ מול בעלי אני חוזרת למקום הפגוע. זתומרת, אני לא אדבר איתו כרגיל
ועוד משהו קטןחדשה ישנה
כתבת שאיך יכול להיות שבנאדם שהגי אוהב אותך הוא הכי פוגע בך בחיים.. אז מן הסתם שהוא לא אוהב אותך.
אבל זו הנקודה, באמת מי האנשים שהכי הכי פוגעים בנו? והכי כואב לנו? זה האנשים שהכי קרובים אלינו, הכי אוהבים אותנו. נכון בעלך, מספיק שיגיד מילה לא במקום, מספיק שיעשה לשניה פרצוף לא מרוצה ואת כבר נפגעת? למה? כי כשיש יותר קרבה יש יותר חיכוכים, הנפש יותר חשופה לבנאדם, אז היא יותר בקלות נפגעת. אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך!
תודה לך קודם כלפלונית5

אבל הוא מטיח בי מילים פוגעניות שאף אחד בחיים לא אמר לי

נכון, כל הנקודה זה  שהוא קרוב - אני  מצפה ממנו לתמיכה ולהבנה, לאהבה , באופן כללי בחיים, ובמקום - מקבלת ממנו  "בוקס" (מטפורה) - המילים המעליבות ביותר, וודאי ובוודאי שלא תומכות

זה מאוד מאוד קשה... להכיל את הקוטביות הזו

את מיוחדת עד מאודפלונית5

אם את מצליחה להפריד - אני ממש מעריכה אותך, זו יכולת מופלאה

אצלי - מהות חיי זה הנישואין, שמחה שהתחתנתי ומקווה לשאוב משם את מקור האושר והאהבה

וזה נורא מתסכל כשזה קורה הפוך, כלומר כשהנישואין רק מורידים לי את הבטחון העצמי וגורמים לי לצער ולכאבי לב עצומים , אני לא יכולה להכיל בתוכי את הצער 

זוגיות מעצימה כל רגשנעמי28
מרגישים אהבה בעוצמה שלא הרגשנו לפני, אושר, חיבור, אבל גם כשכואב זה כואב הכי חזק ועמוק כמו שלא הרגשנו לפני.
מה שאת מתארת, את מרגישה ככה תמיד או רק אחרי ריב?
ניסתם טיפול זוגי?
כל הזוגות רבים / לא מסכימים / מתווכחים על דברים, ללמוד לריב נכון זה אחד הדברים החשובים בזוגיות.
להבין מה כל אחד מצפה מהשני בזמן ריב, לא לחצות קווים אדומים, לא לפגוע אישית.
ממש ללמוד את עצמך ואחד את השני. (גם אני צריכה לטפל בזה🤦🏼‍♀️)
אני בטוחה שגם לו לא נח במצב הזה, גם אם כלפי חוץ הוא נראה אדיש.
אני לא מבינה מה נסגר איתופלונית5

כי לפעמים הוא משדר שהוא אוהב אותי

אבל כשלא - זה פשוט נורא, הוא מטיח בי מילים קשות ביותר, מוציא דברים מהקשרם, אני בטוחה שיש לו בעיות תקשורת, זה ממש ברור לי , הוא לא יודע לדבר כמו בנאדם שקול ושפוי, הוא מדבר דברים בלי קשר, קשה לי להעריך אותו במצב כזה

ועוד אומרים לי - "תני לו כבוד והערכה" - איך אעריך אותו אם הוא מדבר אלי ככה? וגורם לי לבכות בלי טיפת אכפתיות?

אצלו גם בכי זו תכונה שמעידה על כך שאני לא נורמלית - זה ממש אכזרי - הרי בכי אמור לעורר רחמים, אותי חינכו שמי שבוכה צריך לעזור לו ולרחם עליו וכן הלאה, והוא כאילו שם עלי תגית של  לא נורמלית ברגע שאני בוכה מתסכול על דברים שהוא אומר לי 

זה מאוד מאוד קשה לי 

 

ואת צודקת שצריך לדעת לנהל ריב, כתבת דברים נכונים, ותודה על האכפתיות המדהימה שלך, באמת

😕😕😕נעמי28
באמת כואב, נשמע שבאמת צריך עבודה מהצד של שלו, אבל כן הייתי מתחילה מטיפול זוגי ולא אישי שלו.
גם כדי לא לתת לו הרגשה שהכל באשמתו והוא צריך להתמודד לבד, גם כי עיקר הבעיה היא מולך ולהבין אותך.

תשכנעי אותו בכך שתגידי שאת לא שמחה עם המצב ואת בטוחה שגם הוא לא והיית רוצה אווירה יותר רגועה ואוהבת בבית, לא בזה שהוא צריך לטפל בעצמו.

טיפול זה עבודה וגם הוצאה, פעם הלכנו דרך הקופה והיה זול ויחסית בסדר.

הרבה פעמים טיפול זה פשוט השיחה הזאת שאתם לא מצליחים לנהל בבית, היא מול אדם נוסף אז היא לא תדרדר למריבה נוראית ולהתעלמות.
אם כרגע אין אפשרות אחרת הייתי מתחילה דרך הקופה.

המון הצלחה❤️ אל תוותרי, מגיע לך להיות מאושרת ולהרגיש נאהבת.
מה עושיםפלונית5

בטיפול?

הם לא יכולים לפתוח פצעים ישנים ופתאום להעביר את ה"אשמה" אליי ולהגדיל את הקרע בינינו? מזה אני ממש חוששת

 

בטיפול פותחים ומפרקים את הקושיהמקורית

מטרת הטיפול היא לא להכריע מי יותר אשם במצב שהגענו אליו ולתת לשני את מדליית הצדק, אלא לתת כלים לגשר על הפערים שעולים בין הרצונות והצרכים של הזוג
לא מחפשים אשמיםנעמי28
כן ינסו להראות לך את נקודת המבט שלו, ולו ינסו להראות את נקודת המבט שלך.
יעזרו לך גם לדייק את הרגשות שלך ולהסביר בדיוק מה מפריע לך, יחפשו פיתרונות.

יש זמנים שזה יהיה כואב אבל אין ברירה ומשתלם אחר כך.
בטח פחות כואב מלהמשיך ככה.
אני לא כזאת מיוחדת, למדתי עם השניםחדשה ישנהאחרונה
שהאושר בחיים שלי לא יכול להיות תלוי בבעלי/בכסף שלי/ באיזשהו גורם חיצוני. האושר שלי בא מתוך עצמי. מתוך האמונה שלי בעצמי ובה'.
גם כשאנחנו בטוב ובאהבה אני לא בהכרח מאושרת, כי זה משהו בתוכי.
ומה שהוא עושה לך נשמע ממש לא נעים ופוגע ומצריך בירור והתקדמות. הנקודה הטובה היא שהרבה פעמים אנשים משתנים גם אם רק אחד מבני הזוג הולך לטיפול, כי הרבה פעמים איך שאת תגיבי משנה את הדינמיקה ביניכם! תמיד יש שני צדדים למטבע, והתגובות שלו יכולות להשתנות אם את תשני את התגובות שלך (לא אומר שאת אשמה!!) למשל, זוג שרבים, האישה בוכה, האיש מתעצבן, מתקפל והולך (מפני שזה מאיים עליו/קשה לו להכיך את זה כי זה פוגע בגבריות שלו/כי זה מביך אותו או לא יודעת מה), ואז בטיפול היא מבינה במהלך הטיפול שהוא מתקפל כי הוא מרגיש דפוק ולא גבר שאשתו בוכה ממנו, ואת לומדת להסביר לו כשאת רגועה, שכשאת בוכה זה כי את זקוקה לחיבוק . סתם דוגמא פשוטה, בדר''כ זה קצת יותר מורכב...)
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך