אדישותפלונית5
בנות, לא מחרפן אתכן לפעמים האדישות של הגבר שלכן?
נגיד אם רבנו, אני כל היום אהיה כאובה בגלל מילים שהוא אמר לי, קשה לי להיות במריבה ובמרחק ממנו, כי בשאיפה אני שואפת להיות במצב של שלום
אבל הוא? זה לא משפיע עליו בכלל, חי את יומו בסבבה, לא מזיז לו מהקשר שלנו
הוא מסוגל לחייך ולצחוק כרגיל אחרי שרבנו
זה מפוצץ אותי, אני לא חשובה לו בכלל
האם כל הגברים הם כאלה, או רק שלי?
מקפיצהפלונית5
גבר חווה אחרת את הריבחגהבגה
רוב הגברים לפחות, כמובן שיש יוצאים מן הכלל.
אצלנו הנשים, בס"כ הכל משפיע על הכל.
לגברים יש הרבה פעמים יכולת לעשות הפרדה גמורה בין הדברים...
תודה לך, את קוראת לזה יכולת?פלונית5
אני היתי קוראת לזה 'חוסר אהבה' כלפי האישה
זה לא מפריע לך?
אז מה זה זוגיות בעיניך - רק יחסי אישות וילדים?
אני לא מתריסה, באמת שואלת ולא מבינה מה מהות הקשר הזוגי.... ומנסה לחדד
תודה רבה לך על תגובתך
זה לא חוסר אהבה. זו פשוט צורת חשיבה אחרתפלא הבריאה
את אישה והוא גבר. כל אחד מהמינים חושב אחרת ומעניק מקום לרגשות שלו בחיי היומיום בצורה שונה. אצל אישה הרבה פעמים הרגש ישתלט על המציאות הפיזית. ואצל גבר הוא לא מסוגל להתמודד אז הוא ידחוק לפינה בלב ויתנהל כרגיל. כי הוא לא נותן מקום לרגשות שלו.
מה שחשוב במיוחד אחרי ריב זה לתקשר את הפגיעה ולא לצור שתיקות רועמות בבית. נעלבת. שבי עם עצמך תכאבי את הכאב שיש שם. איזה רגש עמוק חווית שם? הרגשת לא אהובה? הרגשת כישלון? הרגשת שהוא לא רואה אותך? למה את זקוקה עכשיו ממך. ואחרי שתתני לעצמך תחשבי למה את זקוקה ממנו.
ואז לתקשר את זה אליו. בעלי היקר קשה לי להכין עכשיו לך/לילדים ארוחת ערב. אני ממש צריכה מענה רגשי ממך על המריבה שהיתה. להגיד לו במילים קצרות ולא מאשימות את הסיטואציה מנקודת מבטך. ואז להגיד איזה רגש עמוק חווית שם. ומה את זקוקה עכשיו ממנו. לדוגמא: שאתה מאחר להגיע הביתה אני מרגישה שלא רואים אותי. את העבודה הקשה שלי, את הציפייה וכו'. אני ממש זקוקה להתנצלות שלך. ולהרגשה שאתה רואה אותי.
ואם הוא לא נותן מענה למקום. אז שוב ושוב לדבר ו"להתעקש" על מענה רגשי ממנו. ולהסביר לו שקשה לך להתנהל כל עוד הוא לא נתן לך את המענה שאת צריכה.
רעיון נהדר ולצערי לא עובד אצלנופלונית5
אני סופר מתקשרת
אבל הוא מגיב שזה מחרפן אותו לשמוע אותי ושאין לו סבלנות, הולך באמצע שאני מדברת
הוא חושב שהוא עושה לי טובה כשהוא 'מקשיב' לי כשאני אומרת לו שמפריע לי דברים מסוימים ואני מבקשת שישנה
הלוואי שהוא היה יכול לי מענה רגשי, הפוך - במקום להיות הבנאדם שהכי מבין אותי בעולם - הוא הבנאדם שהכי גורם לי להרגיש רע ודפוק.. קשה.....
לא, זה חלק מאופי גבריחגהבגה
זה כמו שאנחנו- רוצות לשתף בשביל השיתוף וההשכלה
והם משתפים בדרך כלל כדי לקבל פתרונות ותשובות.
כשצד אחד לוקח קשהדבורית
הצד השני מרגיש שהוא יכול להוריד מעצמו את העול הזה
לקחתם פה תפקידים
קחי צעד אחורה
תשמחי את עצמך בלי תלות בו
תרימי לעצמך
תמצאי מה ממלא אותך ועושה לך טוב
לא כי לא אכפת לך ממנו
אלא כי אכפת לך גם מעצמך
את צריכה לשדר לו שאת מלכה!
שהרגשות שלך חשובים לך
שהרגשות שלך ראויים לכבוד!
תתרוממי יקרה, את בת של מלך!
ואת הדמעות שלך תפני לה'
הוא סופר אותן אחת אחת ליד כסא הכבוד.

תני לו לחזר אחרייך, את תלכי קצת אחורה הוא יבוא.
כתבת חכם מאוד! מקבץ נקודות חכמות!פלונית5
ובאמת תודה על זה!
לתחזק זוגיות זה מתיששששש
רשמת מחזק!!🙂אם_שמחה_הללויה
ואי מזדהה . אחרי ריב ממש קשה על בעלי אתמול.לא מחוברת
הוא פשוט הלך לישון!
המשיך את היום כאילו כלום
❤❤❤💗💖פלונית5
מעצבן! ליבי איתך!
גבר ואישה זה קשה לחיות ביחד..... התכונות כה מנוגדות...

הוא מתחתן בשביל חיי אישות, ואנחנו יותר בשביל קשר נפשי - אצלם הכל גשמי זה נורא....
את קצת מכלילה...מאוהבת בילדי

גבר לא רוצה אהבה?

גבר לא רוצה להרגיש שייך או שמשהו שייך לו?

 

אישה לא רוצה יחסי אישות?

וגשמיות???

לא באותה רמהפלונית5
כשגבר אדיש, ויותר מזה מתחיל להגיד בדיחות אחרי מריבה.........
זה לא מרגיש כמו שהוא רוצה אהבה נפשית...
זה מרגיש כמו ניצול קצת
מגוחך שכך חיי הנישואין עובדים...
ממש חבל שכך את רואה את זהאנונימיות
ממליצה לך ללכת לקרוא קצת וללמוד ולנסות לטפל *בעצמך* ובתפיסה הזו כי ככה אלו חיים באמת אומללים.
לחיות בהרגשת ניצול מיני מהאדם שהכי אוהב אותך.
הלוואי שהיתי מרגישהפלונית5

שהוא הכי אוהב אותי

זו בדיוק הנקודה

אני ממש לא מרגישה אהובה מצידו

 

כשאת חיה עם בנאדם שלא מרגישה אהבה נפשית ממנו, קשה לא להרגיש מנוצלת , זה הענין בדיוק 

נקודת ההנחה שאת יוצאת ממנה ככ שגויה יקירתיהמקורית
את צודקת שכל אחד מבטא את עצמו בצורה אחרת, ואפילו מתייחס לפגיעה בצורה שונה, אבל מפה ועד להגיד שגבר מתחתן בשביל אישות.. הפוך. תחשבי על זה מנקודת מבט גברית, כובשת.. בשביל אישות אין לו שום צורך להינשא ולהכניס את עצמו לרוטינה שוחקת, למערכת יחסים קבועה שיש בה עליות וירידות (והרבה ירידות) ותחזוק מתמיד. ועוד עם אותה פרטנרית לכל החיים, בואי.
אגב, גם בתור אישה, לעצמך, זה מאוד קשה לחיות בתחושה שהגבר איתך רק בגלל זה. זה כל מה שאת שווה? זה הדבר היחיד שיש לך לתת? תעריכי את עצמך ביותר מזה. את מכלול שלם של דברים שבגינם הוא נקשר אלייך *נפשית* ובחר לחלוק איתך את חייו, על כל המשתמע מכך- כלכלית, חברתית, משפחתית - את הולכת להיות (או שאת כבר מחילה, לא הסתכלתי בכרטיס) האמא של הילדים שלו. זו שמטפלת בהם ומחדירה להם ערכים, נותנת להם מעצמה, מעצמיותה ממש ומעצבת את אישיותם והופכת אותם מתינוקות חסרי ישע לאנשים בעלי אופי וקומה ומדרגה רוחנית. כל החגים והשבתות והשמחות המשפחתיות, וכל הרגעים הפחות שמחים, השגרתיים וה׳רגילים׳. נראה לך שגבר מתחתן וכל זה נופל עליו בהפתעה? הוא לא לוקח את זה בחשבון? הכל מתחיל ונגמר במיטה?
תאמיני לי, תלונה אחת שהוא שומע על אמא שלו לא שווה לו גם 100 פעם להיות איתך יחד.
אז מה כן?
הוא רוצה שתהיי שמחה. בשבילו זה מעיד על כך שהוא מוצלח. הוא עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. וברגע שאת לא, הוא מרגיש כישלון. והתגובה..? כל אחד מגיב לזה בדרך שלו, לרוב זה ריחוק ואדישות, יש כאלה שזה יכול להתבטא אצלם בכעס כי האישה כפוית טובה ואיך היא לא רואה כמה הוא משתדל ועושה עבורה, והיא לא שמחה ואפילו מתלוננת?
אז איך עושים את זה נכון? איך לוקחים את הדברים בפרופורציות הנכונות?
קודם כל, להבין ולהפנים שאתם לא אחד נגד השני. אתם לא אויבים אלא זוג אוהבים. שאולי קצת נשחקו, אבל בחרתם זו בזה מסיבה מסוימת.
כל אחד צריך לנסות להיכנס לראש של השני ולדון אותו לכף זכות. להבין את השוני ביניכם, לתקשר נכון - בהקשר של מה להגיד, אם להגיד, איך להגיד ומתי ולתחזק את זה נכון. זה דורש המון השקעה וכן, זוגיות זה תחזוק אינסופי, אבל הפירות של זוגיות טובה לא יסולאו מפז. וזה לא קורה מעצמו כמו בסרטים הרומנטיים. זה החרטא של העולם שלנו. אל תתייאשו, ואם צריך תפני לייעוץ זוגי.
נגעת לליבי. תודהמאוהבת בילדי


כתבת ממש יפה! ממש מסכימה...בארץ אהבתי
כתבת מהמם ❤️סליל
תודה יקירות ❤️המקורית
גבר דתיפלונית5

חיב להתחתן בשביל יחסי אישות

ובשאר הדברים ברור שאת ממש ממש צודקת, ותודה על השקעתך

אבל יקירה זו הסתכלות מאוד צרה על הנושאהמקורית
הרי כתוב במסכת יבמות
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום

האם הכל מתחיל ונגמר באישות? ממש לא
השאלה היא על מה את שמה את הזרקור, וחבל לשים אותו רק שם. אפילו שאדם מקדש את אשתו (בימינו) זה נעשה בדיבור ולא על ידי המעשה, גם זוג שנישא ולא קיים את המצווה במלואה זמן מסוים, וזה קורה, הם עדיין נשארים נשואים. משמע - זה רק חלק מהעניין, שהוא אמנם מהותי כי זה חלק ממה שבונה את הקשר, אבל לא בשביל זה הגבר מתחתן. ודווקא הזמנים שהאישה היא לא טהורה מאפשרים לבנות את הקשר בצורה אחרת שלא תלויה רק בזה, להמשיך את העניין של קידוש הנישואין בדיבור.
אני מציעה לך באמת לשקול בשבילך איזה ייעוץ בנושא, כי אם את חושבת שהאישות היא רק עבור הגבר - זו טעות גדולה. את מקבלת מזה לא פחות ממה שהוא, גם ברובד הגשמי וגם ברובד הנפשי, אבל את לא יוצאת מזה מנוצלת חלילה. ואם זה מה שאת מרגישה וחושבת - אז ברור למה לא טוב לך כי תפיסת החיים המשותפים והסודיים שלך היא לא נכונה. וחשוב לי לומר שאני לא אומרת זה חלילה בביקורתיות ארסית, הפוך - זה בשביל שיהיה לך טוב ותוכלי לראות את כל הדברים הטובים שאת מעניקה לבעלך במסגרת הקשר המיוחד ביניכם שהם לא רק אישות, וגם את כל הדברים הטובים שאת בעצמך מקבלת, ויש המון. חיים זוגיים בתחושה של חוסר מתמיד הם סוג של פצצה מתקתקת
ברור שאת צודקתפלונית5

אבל אצלנו זה לא מורגש, זה מה שאני אומרת

אני מרגישה שהוא חי איתי בשביל חיי אישות

 

יש בקשות חוזרות מכיווני אליו שהוא מתעקש לא לבוא לקראתי, תמיד אומר לאחר מעשה "סליחה, התבלבלתי , שכחתי" - לא יכולה לשמוע כבר את חוסר האחריות וחוסר האכפתיות שלו כלפיי

בשעת מריבה הוא זורק לי כינויים מעליבים שאין כאן המקום לכתוב אותם

אני לא מרגישה אהובה מבחינה נפשית

 

מה שאת מתארת נשמע כמו זוגיות ׳רגילה׳ ללא הדרכה נכונההמקורית
את מיטלטלת ומתערערת מכל דבר שקורה, וכמו שכתבת למעלה - את חיה בתחושה שכל מהות חייל היא הנישואין. את מפתחת תלות בטיב הקשר והיחסים שלך עם בעלך, ולפי זה סב הציר של מצב הרוח שלך והמצב הנפשי שלך. מאוד חשוב ללמוד לעשות את ההפרדה בין היותך אישה שעומדת בפני עצמה ויש לה מקור עצמי של אושר שלא תלוי באף אחד, רק בעצמה, לבין הקשר שלך כאישה מול בעלך, אחרת תמיד תהיי במצב הזה שבו כל ריב או מילה לא במקום או התנהגות שלא ראויה בעיניך מפרקת אותך ושוברת לך את הנשמה.
אין דרך אחרת לעשות את זה בצורה בריאה, כי כולנו בני אדם וכולם טועים, גם אני, גם את, גם בעלך, ואי אפשר להתפוצץ מכל טעות שאדם אחר עושה גם אם היא נוגעת כביכול אלייך.
אני חוזרת שוב על ההמלצה - לכי לטיפול זוגי או אישי. זה ישפר את איכות חייך ויעלה אותך כמה דרגות למעלה, ויעזור לך לתקשר עם בעלך בצורה נכונה, להבין שאם הוא אומר דברים לא יפים ( לא מדברת על מוטיבים דל זוגיות אלימה חלילה) או לא מתנהג כמו שאת מצפה ממנו, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. הוא שוגה וטועה בדיוק כמו שאת. ויש לו את הדרך שלו להביע אהבה, רק אולי את לא יודעת לקרוא נכון את הסימנים נכון ומצפה שהוא יביע אהבה בצורה שקשה לו להביע ולכן התסכול הזה. יחד או לחוד תקבלו כלים להתנהלות רגשית ומעשית שתוריד מעלייך את המשקולת הזו שאת סוחבת מעלייך - הוא אוהב אותי או לא אוהב אותי? הוא איתי כי הוא מנצל אותי רק בשביל האישות? מה אני שווה בכלל אם אני לא מרגישה שבעלי אוהב אותי?
לאט לאט תגיעי למצב שאת בטוחה באהבה שלו אלייך, כי את תביני איך הוא מבטא את זה, והוא יבין איך לך חשוב ותגיעו לדרך האמצע, תביני שהנישואין הם חלק ענק מהחיים שלנו אבל אני יכולה להיות שמחה גם אם יש לי חילוקי דעות עם בעלי כי בסופו של דבר ברוך השם מתפייסים וחשוב שזה יהיה בלי משקעים כבדים, וגם תביני שהאישות היא כלי לביטוי אהבה וחיזוק הקשר ולא רק לסיפוק היצר. והכי חשוב - תביני שזה לא קורה ברגע. קשר זוגי יציב הוא דבר שנבנה על ידי הרבה דיבור והכלה והרבה סובלנות והרבה סלחנות והכרה שלי בצרכים שלי ובצרכים של האחר. זה ממש משו ללמוד אותו בצורה יסודית ומעמיקה
יכול להתגרש🤷חדשה ישנה
זו תחושה נוראית שאת חיה איתה וגל זמן שעובר זה רק מעמיק את הפצע.

אם זה באמת החוויה שלך, עכשיו את הולכת לטיפול!
אף אחד לא מתחתן רק בשביל יחסיםנעמי28
דתי או לא, זה כאב ראש שלא משתלם.
לקחת עול פרנסה, ילדים, לגור עם אישה רק בשביל יחסי מין?

מישהו פעם אמר לי שזה כמו להגיד שמישהו יקנה מטוס שלם בשביל הבוטנים שיש במטוס.

הם אנושים שזקוקים לאהבה בדיוק כמונו הנשים, אם כי זה מתבטא בצורה שונה.
רגע. ואישה דתית - לא צריכה להתחתן על מנת לממשקופצת
את מיניותה?

ומה זה אומר עליה? שרק לשם כך היא התחתנה?!
לאפלונית5

בשביל ילדים אני מתחתנת וגם בשביל קשר עם הבעל

אבל עובדה שאני רוצה לדבר איתו = קשר

והוא לא מעונין לדבר איתי = מסקנה: רוצה רק חיי אישות 

אוקיי.קופצת
נניח רגע בצד את זה שאת לא מרגישה זקוקה למימוש המיניות שלך. (אפילו שאני כן הייתי חושבת שזה שווה בדיקה..)

מבינה מאוד אותך כאישה שאת מחפשת קשר.
כתבת: "קשר =לדבר איתו"
מנין לך שזה המשמעות של המילה קשר? איפה זה כתוב? מי אמר שככה דווקא מתבטא קשר?


כלומר, אני יכולה להסיק מזה ש*אצלך* קשר זה אומר דיבור. סבבה.
אבל מה אומרת המילה קשר אצל בעלך למשל?
ומי קבע שרק הפרשנות שלך למילה קשר היא נכונה ושלו - לא?


.....פלונית5

קשר זה דיבור/שיחה,  לא ?

דיבור זה בהחלט מרכיב חשוב של קשר.קופצת
נתינה ועזרה לשני - זה גם מרכיב חשוב.
חויות משותפות - חשוב מאוד!
בקשר זוגי - גם למין מקום חשוב מאוד מאוד!!!

מקריאה אותך לאורך השרשור - בהחלט עולים דפוסים זוגיים בעייתיים. אך מכיון שאת כאן השואלת - אפשר להתייחס אליך בלבד:

את צריכה דיבור כדי להרגיש קשר. שימי לב - זה *הצורך* שלך על מנת להרגיש אהובה וקשורה. ושוב - זה צורך! זה לא אומר למשל שלכן את אוהבת יותר.

בעלך למשל - נשמע שהצורך שלו בקשר הוא יותר מיני ( מאוד מאוד הגיוני שגם ובעיקר דברים נוספים אחרים. אבל זה על סמך מה שכתבת). ושוב - זה הצורך שלו.
מי קבע של מי הצורך נכון יותר? נעלה יותר? אמיתי יותר?

אלו שני צרכים שונים של שני אנשים שונים שבהחלט כדאי וראוי לשבת ולבדוק איך אפשר במסגרת הנישואין שלכם למלא את הצרכים של *שתיכם* על הצד הטוב ביותר!

אני חושבת שההבנה הזאת קודם כל היא בסיס.


בלי קשר - נשמע טוב שתלכו לכמה מפגשים כדי לקבל כלים להידברות טובה ויעילה...
תודה !! צריכה את התמיכה הזאת עכשיו 😢לא מחוברת
חס וחלילה. הוא לא מתחתן בשבילחדשה ישנה
אישות בלבד.
אין דבר כזה, אחרת הוא היה עוזב אותך אחרי חצי שנה.
מכירה את התחושה שהרבב פעמים מרגישים כאילו שרק זה מה שהוא צריך ממני, אבל זה ממש לא נכון. ואם זה מה שאת חווה, אני ממליצה בחום ללכת ליעוץ זוגי, או לבד עם עצמך! את יכולה לחולל שינוי גדול גם אם רק את מטופלת .
וזה שהוא לא מסוגל לשמוע אותך ולהקשיב לך זה כואב, אבל זה ממש לא מרוע לב. לפעמים קשה להכיל, קשה להרגיש אשם, קשה להרגיש ביקורת, סוג של מנגנון הגנה . תהיי בטוחה שהוא רוצה אותך איתו בקשר טוב וחם! תרימי את הבטחון העצמי שלך, אל תהיי תלויה בו כדי להרגיש מוערכת, אהובה. את שווה בזכות עצמך, וזה שיש לכם קושי בזוגיות, זה משהו שניתן לפתור בע''ה.
מבינה אותךסליל
אבל אחרי הרבה פעמים, הבנתי שזה לא אדישות.
זו פשוט הדרך שלו להתמודד

כל אחד מאיתנו מתקשר בצורה שונה, כל אחד מאיתנו כשהוא פגוע רוצה משהו אחר.
אין דרך אחת נכונה יותר
זה פשוט שונה

לי מאוד עזר להבין את זה
זה שחרר אותי מאוד, הבנתי שזה לא שלא אכפת לו, הוא פשוט מגיב אחרת ממני. וזה גם עזר לי להיות במקום יותר מבין ויותר אכפתי כלפי בעלי



*כותבת מתוך הניסיון שלי. כמובן שרק את יודעת איך זה מתנהל בדיוק אצלכם. אבל רק מנסה להביא הסתכלות אחרת.
תודה יקרהפלונית5
קראתי וניסיתי להבין.... איך למעשה זה עזר לך להבין אותו?
אסביר קצת יותרסליל
לי ולבעלי, היו ריבים נוראיים. באמת.
אנחנו מאוד מאוד שונים אחד מהשני, אנחנו רואים את העולם בצורה אחרת וזה היה מוביל ללא מעט פיצוצים.

עכשיו מה הבעיה? שחוץ מהריב או הוויכוח על עצם העניין, לא היינו יודעים לסגור ריבים.
אם יצא ונפגענו, כל מה שאני רציתי, זה להתפייס כמה שיותר מהר. לא יכולתי לסבול עוד דקה אחת שבה אנחנו בכעס. בא נדבר על זה, בא נבין מה קרה כאן, נחמד לפעמים הבאות ונלך לישון שמחים ומחוייכים.

בעלי, ההיפך לגמרי. הוא נפגע. הוא לא מסוגל עכשיו מיד לבקש סליחה. באופן כללי הוא פחות אוהב שמדברים ומתעמקים בכל דבר ודבר. אז הוא היה הולך לחדר וממשיך בעיסוקיו.

אני אחריו, מנסה לדובב אותו ולשכנע אותו לדבר. הוא מבקש שאעזוב אותו. ככל שאני לוחצת, הוא משתבלל יותר ולא מוכן.

מה קרה כאן בעצם? מבחינתי, הרגשתי שלדבר אחרי ריב ולפתור את זה מיד זה ממש קיומי. לא יכולתי לסבול את זה שאנחנו בכעס. אז ניסיתי בכוח לגרום לו לדבר.

הוא מבחינתו, צריך את הזמן שלו. הוא באמת נפגע ממני. עדיין קשה לו להעביר את זה הלאה. הוא לא רוצה לדבר על זה עכשיו כשהוא עוד פגוע, רק כדי לסמן וי.

לכל אחד מאיתנו היה פתרון, שראה רק את עצמו ולא את השני.

אני הייתי בטוחה שזה נובע מחוסר אכפתיות. מה, לא אכפת לך שאני בוכה? לא אכפת לך שפגעת בי? למה אתה לא מוכן לדבר?

מבחינתו, הדיבור עכשיו לא יוביל לשום מקום. אז אין מה לדבר עכשיו.

וככה זה מן מעגל, כל אחד מתבצר בעצמו וככל שהשני מנסה למשוך לכיוונו, האחר מושך יותר בכול לכיוון שלו.

מבטיחה לך שטוב לא יצא מזה. הגענו למצב שכל ריב מועלה האופציה של גירושין. טונים גבוהים מאוד ותסכול אחד מהשני שרק הולך ומתגבר.

עד שהחלטתי לשחרר, החלטתי לנסות להסתכל דרך העיניים שלו

הסברתי לו את הצורך שלי בדיבור, בסגירה של הריב. הוא הסביר לי את הצורך שלו בקצת מרחב, לא לפתור מיד כל דבר.
הוא הסביר לי שזה לא חוסר אכפתיות, זו פשוט הדרך שלו. והוא גם דואג להראות לי בכל דרך, שאכפת לו ממני מאוד (ביום - יום, לא בריב. ואז כשאנחנו רבים, אני מזכירה לעצמי מה הוא עושה בדרך כלל, ואיך כן אכפת לו, ולא נותנת לעצמי ליפול למחשבות האלו של "לא אכפת לו ממני". כי זה לא נכון)

אז גם כמות הפעמים שאנחנו רבים מאוד הצטמצמה. אבל גם אם כבר מגיעים לזה, זה נראה אחרת. אולי קשה לי לשחרר ולא לדחוק בו לדבר, אבל אני משננת לעצמי כל הזמן "אכפת לו אכפת לו אכפת לו" ומנסה להבין איך הוא רואה את הסיטואציה. מנסה לזהות נקודות שבהן אני יכולה להתחבר לפגיעה שלו וזה ממש עוזר
כ"כ מזדההאמאנאם

אבל לפעמים (במיוחד במחזור) כ"כ קשה לשחרר!!!

שנים של עבודה יש לי על הקטע הזה - להבין שעכשיו להאשים אותו ולהתעקש לדבר ולחפור זה פשוט לא יעבוד ואף יחמיר, הוא נהיה יותר ויותר ציני וקר ואדיש ואני מתמסכנת יותר ויותר וזה נורא (בדר"כ מרוב תסכול הוא פשוט הולך לישון ואני בוכה את נשמתי מרחמים עצמיים)

 

זה באמת קשהסליל
לי זה הצליח רק כששיחררתי באמת.
לא רק לשחרר ולא לחפור בדיבורים, אלא לשחרר בלב. לתת לעצמי את החופש הזה, שהמצב רוח לא יהיה כל כך תלוי בכל ריב.

וגם, לנסות באמת באמת להבין מה עובר עליו. וזה גם עוזר לשחרר.
נגיד אם היה וויכוח על חלוקת תפקידים בבית (סתם זורקת), אני עושה את הדיון גם עם עצמי. מדברת לעצמי בראש, מסבירה גם את הצד שלו. לפעמים זה יותר קשה, אבל לפעמים זה מאוד עוזר לי להבין שאין צד צודק וצד טועה. שנינו פשוט רואים את זה בצורה אחרת. אז זאת לא מלחמה, אני לא צריכה להוכיח שאני הצודקת, אנחנו פשוט צריכים למצוא דרך להבין אחד את השני באמת. ואז זה הופך את זה למשהו זוגי ולא משהו לעומתי של אחד נגד השני
וואו, מדהימה! כתבת מהמם!בארץ אהבתי
גם בתגובה הקודמת...
זו עבודה כל כך קשה להצליח לראות את הצד שלו תוך כדי שאת פגועה. אבל זה באמת עושה הבדל עצום כשמצליחים.
תודה רבה! ❤️סליל
וואי זה כלכך נכון וזו עבודה שחייב לעשות אותההמקורית
אני ככ מצטערת שלא הגעתי לתובנות האלה לפני, ושעברתי דרך ארוכה ומייסרת עד שהשם זיכה אותי בשליחים טובים ששיפרו את איכות חיי ואת הראייה הבריאה על העולם. את השחרור והחופש הזה מהתלות במצב הזוגי. אני ממש יכולה לחלק את החיים שלי ל- לפני ואחרי.
נכוןפלונית5
זה מעגל נוראי.. מזדהה עם המעגל הקשה האינסופי הזה...
אולי הדבר המתאים כאן הוא לנסות לא לענות ולא לנסות לייצר שיח בכלל - כי זה פשוט לא עובד? אומרת גם לעצמי. ץ..
את צודקתסליל
זה מעגל נוראי, ובאיזשהו שלב, אנחנו כבר מתנהגים לפי התבניות שהכתבנו לעצמנו. כל אחד מיד מתנהג כמו שהוא התנהג תמיד ואי אפשר לצאת.

צריך לנסות לשבור את המעגל הזה שבו תגובה מסוימת מצידי מיד גוררת תגובה קבועה מצידו וככה הלאה.

איך לשבור את זה?

האם יש לך אפשרות לדבר איתו על זה לא בזמן ריב? לשקף לו מה שאת מרגישה. אבל לא ממקום מאשים, אלא מתוך מקום שרוצה שיהיה לכם טוב ביחד ולחשוב ביחד איך נכון להתנהל לכם בריב. נגיד את אומרת דבר אחד, שאותו חשוב לך שהוא לא יעשה. למשל: כשאנחנו רבים, חשובים לי שלא תלך אחרי זה לחדר ותתעלם ממני, כי זה גורם לי להרגיש ...
והוא מצידו אומר, כשאנחנו רבים, הכי חשוב לי שלא תגידי לי שלא אכפת לי ממך. כי זה רק מעליב אותי ופוגע בי יותר.

זה לא יפתור את כל הבעיה, אבל לפחות יהיו קווים אדומים שאותם אתם לא חוצים, בנקודות תורפה הכי כואבות של בן הזוג, לא פוגעים אפילו כשכועסים.

אם את חושבת שלא אפשרי לדבר על זה, נסי את בעצמך לשבור את המעגל הזה לבד.
שביל עם עצמך, תעשי ניתוח ריב. מה גורם לריב, אחרי שיש ריב, מה הנקודה שבה הוא יוצא משליטה.
תנסי לזהות את הנקודה הזו ולשנן לעצמך מה את עושה כדי לא ליפול בנקודה הזאת עוד הפעם.
בהתחלה זה מלאכותי, אבל עם הזמן זה נהיה יותר טבעי.
תחשבי על דרכים שבהם תוכלי לע ורק ריב רגע לפני שהוא מתפוצץ. אם זה ללכת למקלחת כדי שלא תכעסי עליו, לצאת להליכה, לשים מוזיקה, לבשל. תחשבי מה עושה לך טוב, מה יכול לעזור לך לעצור את הריב.

הדברים האלו יכולים פיזית לחסום לנו את האפשרות לצעוק על הבעל כרגע את כל מה שבא לי להגיד. זה עוזר להירגע ואז אפשר לחשוב בצורה יותר שקולה על מה שקרה, לנסות גם להבין את הצד שלו ורק אחרי חשיבה עם עצמך והבנה של הסיטואציה, להגיב בצורה רגועה יותר.
מעריכה ת'שיתוף, יקרה!פלונית5
ניתחת יפה, את נשמעת אישיות מאוד בוגרת שיודעת להתמודד, וכל מילה פה מחכימה! תודה רבה!
כתבת יפהגליאור
תודה לך על זה
בשמחה!סליל
תודה שכתבת
לגמרי חלק מהאופי הגבריציפיפיצי

גם בעלי כזה 

משתתפת בצערך פלונית5


איך את יודעת שזה לא אכפת לו?חדשה ישנה
קשה לי להאמין שסבבה לו להיות בכסאח עם אשתו.
מה שכן, לפעמים עושים הפרדות, מול אחרים מרגישים סבבה, ומול אשתך יש קושי.
גם אני עם השנים למדתי שגם אם יש לי קושי מול בעלי, אני משאירה אותו מול בעלי ולא על כל העולם. אין ברירה. אני הולכת לעבודה מבואסת, אבל כשאני שם אני שם, שוכחת מהמריבה איתו ויכולה לצחוק עם התלמידים או ווטאבר, ואח''כ עם הילדים בבית, אני עסוקה בהם שאין לי זמן לחשוב על המריבה, ברור שזה יושב איפשהו בלב, ומעצבן, מתסכל, מעליב, מאכזב, אבל אני מתנהלת פחות או יותר כרגיל מול ילדיי. אח''כ מול בעלי אני חוזרת למקום הפגוע. זתומרת, אני לא אדבר איתו כרגיל
ועוד משהו קטןחדשה ישנה
כתבת שאיך יכול להיות שבנאדם שהגי אוהב אותך הוא הכי פוגע בך בחיים.. אז מן הסתם שהוא לא אוהב אותך.
אבל זו הנקודה, באמת מי האנשים שהכי הכי פוגעים בנו? והכי כואב לנו? זה האנשים שהכי קרובים אלינו, הכי אוהבים אותנו. נכון בעלך, מספיק שיגיד מילה לא במקום, מספיק שיעשה לשניה פרצוף לא מרוצה ואת כבר נפגעת? למה? כי כשיש יותר קרבה יש יותר חיכוכים, הנפש יותר חשופה לבנאדם, אז היא יותר בקלות נפגעת. אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך!
תודה לך קודם כלפלונית5

אבל הוא מטיח בי מילים פוגעניות שאף אחד בחיים לא אמר לי

נכון, כל הנקודה זה  שהוא קרוב - אני  מצפה ממנו לתמיכה ולהבנה, לאהבה , באופן כללי בחיים, ובמקום - מקבלת ממנו  "בוקס" (מטפורה) - המילים המעליבות ביותר, וודאי ובוודאי שלא תומכות

זה מאוד מאוד קשה... להכיל את הקוטביות הזו

את מיוחדת עד מאודפלונית5

אם את מצליחה להפריד - אני ממש מעריכה אותך, זו יכולת מופלאה

אצלי - מהות חיי זה הנישואין, שמחה שהתחתנתי ומקווה לשאוב משם את מקור האושר והאהבה

וזה נורא מתסכל כשזה קורה הפוך, כלומר כשהנישואין רק מורידים לי את הבטחון העצמי וגורמים לי לצער ולכאבי לב עצומים , אני לא יכולה להכיל בתוכי את הצער 

זוגיות מעצימה כל רגשנעמי28
מרגישים אהבה בעוצמה שלא הרגשנו לפני, אושר, חיבור, אבל גם כשכואב זה כואב הכי חזק ועמוק כמו שלא הרגשנו לפני.
מה שאת מתארת, את מרגישה ככה תמיד או רק אחרי ריב?
ניסתם טיפול זוגי?
כל הזוגות רבים / לא מסכימים / מתווכחים על דברים, ללמוד לריב נכון זה אחד הדברים החשובים בזוגיות.
להבין מה כל אחד מצפה מהשני בזמן ריב, לא לחצות קווים אדומים, לא לפגוע אישית.
ממש ללמוד את עצמך ואחד את השני. (גם אני צריכה לטפל בזה🤦🏼‍♀️)
אני בטוחה שגם לו לא נח במצב הזה, גם אם כלפי חוץ הוא נראה אדיש.
אני לא מבינה מה נסגר איתופלונית5

כי לפעמים הוא משדר שהוא אוהב אותי

אבל כשלא - זה פשוט נורא, הוא מטיח בי מילים קשות ביותר, מוציא דברים מהקשרם, אני בטוחה שיש לו בעיות תקשורת, זה ממש ברור לי , הוא לא יודע לדבר כמו בנאדם שקול ושפוי, הוא מדבר דברים בלי קשר, קשה לי להעריך אותו במצב כזה

ועוד אומרים לי - "תני לו כבוד והערכה" - איך אעריך אותו אם הוא מדבר אלי ככה? וגורם לי לבכות בלי טיפת אכפתיות?

אצלו גם בכי זו תכונה שמעידה על כך שאני לא נורמלית - זה ממש אכזרי - הרי בכי אמור לעורר רחמים, אותי חינכו שמי שבוכה צריך לעזור לו ולרחם עליו וכן הלאה, והוא כאילו שם עלי תגית של  לא נורמלית ברגע שאני בוכה מתסכול על דברים שהוא אומר לי 

זה מאוד מאוד קשה לי 

 

ואת צודקת שצריך לדעת לנהל ריב, כתבת דברים נכונים, ותודה על האכפתיות המדהימה שלך, באמת

😕😕😕נעמי28
באמת כואב, נשמע שבאמת צריך עבודה מהצד של שלו, אבל כן הייתי מתחילה מטיפול זוגי ולא אישי שלו.
גם כדי לא לתת לו הרגשה שהכל באשמתו והוא צריך להתמודד לבד, גם כי עיקר הבעיה היא מולך ולהבין אותך.

תשכנעי אותו בכך שתגידי שאת לא שמחה עם המצב ואת בטוחה שגם הוא לא והיית רוצה אווירה יותר רגועה ואוהבת בבית, לא בזה שהוא צריך לטפל בעצמו.

טיפול זה עבודה וגם הוצאה, פעם הלכנו דרך הקופה והיה זול ויחסית בסדר.

הרבה פעמים טיפול זה פשוט השיחה הזאת שאתם לא מצליחים לנהל בבית, היא מול אדם נוסף אז היא לא תדרדר למריבה נוראית ולהתעלמות.
אם כרגע אין אפשרות אחרת הייתי מתחילה דרך הקופה.

המון הצלחה❤️ אל תוותרי, מגיע לך להיות מאושרת ולהרגיש נאהבת.
מה עושיםפלונית5

בטיפול?

הם לא יכולים לפתוח פצעים ישנים ופתאום להעביר את ה"אשמה" אליי ולהגדיל את הקרע בינינו? מזה אני ממש חוששת

 

בטיפול פותחים ומפרקים את הקושיהמקורית

מטרת הטיפול היא לא להכריע מי יותר אשם במצב שהגענו אליו ולתת לשני את מדליית הצדק, אלא לתת כלים לגשר על הפערים שעולים בין הרצונות והצרכים של הזוג
לא מחפשים אשמיםנעמי28
כן ינסו להראות לך את נקודת המבט שלו, ולו ינסו להראות את נקודת המבט שלך.
יעזרו לך גם לדייק את הרגשות שלך ולהסביר בדיוק מה מפריע לך, יחפשו פיתרונות.

יש זמנים שזה יהיה כואב אבל אין ברירה ומשתלם אחר כך.
בטח פחות כואב מלהמשיך ככה.
אני לא כזאת מיוחדת, למדתי עם השניםחדשה ישנהאחרונה
שהאושר בחיים שלי לא יכול להיות תלוי בבעלי/בכסף שלי/ באיזשהו גורם חיצוני. האושר שלי בא מתוך עצמי. מתוך האמונה שלי בעצמי ובה'.
גם כשאנחנו בטוב ובאהבה אני לא בהכרח מאושרת, כי זה משהו בתוכי.
ומה שהוא עושה לך נשמע ממש לא נעים ופוגע ומצריך בירור והתקדמות. הנקודה הטובה היא שהרבה פעמים אנשים משתנים גם אם רק אחד מבני הזוג הולך לטיפול, כי הרבה פעמים איך שאת תגיבי משנה את הדינמיקה ביניכם! תמיד יש שני צדדים למטבע, והתגובות שלו יכולות להשתנות אם את תשני את התגובות שלך (לא אומר שאת אשמה!!) למשל, זוג שרבים, האישה בוכה, האיש מתעצבן, מתקפל והולך (מפני שזה מאיים עליו/קשה לו להכיך את זה כי זה פוגע בגבריות שלו/כי זה מביך אותו או לא יודעת מה), ואז בטיפול היא מבינה במהלך הטיפול שהוא מתקפל כי הוא מרגיש דפוק ולא גבר שאשתו בוכה ממנו, ואת לומדת להסביר לו כשאת רגועה, שכשאת בוכה זה כי את זקוקה לחיבוק . סתם דוגמא פשוטה, בדר''כ זה קצת יותר מורכב...)
ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24

הקטן עוד ישן צהריים?

וואי מזדהה ממשקל"ת

ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤

למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.

אני משכיבה יחד שתי בנות בגילאים הללושמיכת פוךאחרונה

קוראת איתן ק''ש ושמה להם סיפור (של שרה קיסנר ולאה פריד).

זה מונע מהן לדבר ביניהם והן נרדמות יחסית מהר ב''ה...

אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר

אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,

שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.

גם להשקיע וגם לא לבזבז.

אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.

דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים

נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.

הגיוני?

אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?

כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.

ממש תודה ♥️

לא מכירהאמאשוני

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

תאמת שחשבתי על זה חחאונמר

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב

בינתיים לא המשכנו עם זה

מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר

אפשר באישי כמובן...

אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אני מתבלבלת ברשתאונמר

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

אבדוק עם מקימי באמתאונמר

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

לא ניסיתישלומית.

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

תודה 🩷אונמר

לא מכירה אותםפרח פורח

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

תודה 🩷אונמר

אני רקמדברה כעדן.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

אשמח להמלצה בפרטי..אונמר

עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.

זה לא מה שהפותחת שאלה

תודה לכולם ממש 🩷אונמר

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

זה בטוחאונמר

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

את מתכוונתאנונימית בהו"ל

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

גם אני ממליצה בחום על רייזאפכל היופיאחרונה

איתם כבר כמה שנים ושווה כל שקל

והרבה הרבה הרבה יותר זול ממה שאת שוקלת...

אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפור

רוצה מספר?

ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566

שווה כל שקל!!!!

לגבי השקעות^כיסופים^

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

פחות מומלץ112233445566

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפור

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

וואי ממש תודה על השיתוף הזהעדינה אבל בשטח

יש לי שני ילדים שפשוט מבקשים ממני כל פעם לפרט להם מה יש לעשות, וזה מעצבן אותי ברמות, כי לדעתי חלק מבגרות זה פשוט לראות במה צריך לתת יד, ולהיות שם, אני כל הזמן אומרת להם: זה הבית שלכם, אתם יודעים איך הוא אמור להיראות (לפני שבת), תסתכלו סביבכם, ותראו מה צריך לעשות, ועכשיו כשאת אומרת שזה ממש קושי , ופשוט לא היית רואה, זה גורם לי להסתכל על הכל אחרת, ולהיות יותר סבלנית אליהם, ממש לפרט , תודה שוב

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

מוסיפה מצד הילדהואני שראחרונה

בתור בת שניה בין כמה בנות

ההשוואה לאחרות היא קשה

ומותירה משקעים

יודעת שעבודות הבית קשות לי כנראה יותר מהן

עד היום תוהה אם זה עצלות או קושי אחר

אבל בכל מקרה יש משהו מאוד מתסכל בתחושה שלא משנה מה תעשי לא תהיי טובה/מהירה/תקתקנית/יסודית כמו אחותך

ועוד לחץ זה לא מה שיעזור כנראה.

ברור שההשוואה מתבקשת כשמסתכלים על זה מהצד

אבל לילדה זה נורא

לא משנה ממה זה נובע

זה הופך את ההגדרה העצמית שלה להיות ביחס לאחותה הטובה ממנה

אין לי תשובה מה עושים

תכף אמא ל2 בנות

ומתה מפחד מההשוואות שבטוח יהיו לי

אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור

מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?

בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?

אשמח לכל מיגע

תודה

פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

אחרי הכלשושנושי

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור

תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור

אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש כל מיני אפשרויותעל הניסים

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו

גם לילדים?פרח חדש

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

כן.טארקו

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

הבן שלי מאובחןפרח חדש

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

ניסינו מלא סוגים...פרח חדש

ומינונים?טארקו

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

ניסינו באמת הרבהפרח חדש

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

כן תקראיבשורות משמחות

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

איזה מתסכל!!פרח חדש

אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..

זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..

האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ

פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.

אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.

האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.

אולישיפור

בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"

הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.

וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך

אבל למה לעזורנעומית

זה הילדים שלו

שעות השינה של שניהם

זה ממש חלק מהתפקיד שלו, הוא לא עוזר כי קשה לה.

הוא עוזר כי הוא הביא ילדים וצריך לדאוג לגידול שלהם.

על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות

נוח לו מה שקורה עכשיו

את לוקחת את כל האחריות

ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה

את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך

ורק אז אולי הוא ישנה משהו

זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני

מחר אני יוצאת בשעה X

או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y

הבגדים של הגדולה פה

הבגדים של הקטנה כאן

צריך לעשות א.ב.ג

וזהו

משחררת לגמרי

יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות

זה כבר לא עניין שלך

אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל

תוכלי למצוא את דרך האמצע

אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות

הזאת בשביל שהוא יבין

לדעתיקל"ת

הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.

אצלנו המצב היה קצת דומהאמיץ(ה)אחרונה

אני משתפת במה שהיה אצלנו ואולי זה יעזור.

בעלי אדם שנושא השינה מאד קשה לו. הוא ישן מאד מאד עמוק.

אחרי תקופה שראיתי שאני זו שמארגנת ושה מתחיל להעמיס עלי רגשית הושבתי אותו לשיחה ועשינו תיאום ציפיות. הבהרתי שככה אני לא רוצה להמשיך, כי זה משפיע גם על הזוגיות ואני מתחילה להרגיש כעס עליו שהיא לא קם.

חילקנו את האחריות לשלושה ימים שלי ויומיים עליו. ושישי יחד ומנצלים אותו כבר לזמן זוגי.

בדר"כ אני קמה לעזור לו, אבל הוא יודע שהאחריות עליו ואני קמה מאד בנחת בימים האלו. כנ"ל גם הפוך, כשהוא הבין כמה זה לא פשוט ואני בלחץ ועמוסה יותר קל לו להתאמץ ולקום לעזור בבקרים "שלי".

מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי

להיות?

חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'

אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא

זכות שלי

ופשוט לא מצליחה להתרכז

אמא

שמעתי מה סיפרתי לך?

אמא

רוצה לראות מה עשיתי?

ועודדדדד

גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות

לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם

ועוד ועוד

מזדהות? רעיונות??

לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום

וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

לי נשמע כמו עומסהמקורית

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

רק להגיד❤️

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

גם אני ככה.שיפור

יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.

גם אין כ"כ תועלת בלהקשיב לכמהיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

ואצלי לפחות הם דורשים יחס מלא. למרות שלפעמים אני יכולה לשלב בין שני ילדים. לאחד להקשיב בחצי אוזן, ולשני לתת הוראות וכדו'.

אבל הם לא אוהבים את זה.

שבוע 10 כל הזמן מריחה ריח לא טובמטילדה

היוש, פעם אחרונה שהייתי פה היה לפני הזרעות...

ב"ה בסבב הרביעי הצליח...

אני כמעט כבר לא פה אבל בסוף כל פעם שכן צריכה לשאול משהו שקשור, זה המקום לעשות את זה, אין על הפורום הזה.

אני בהריון שבוע 10

וכל הזמן מריחה ריח לא טוב, הבית נקי, אף אחד לא מריר כלום ולי כל הזמן יש ריח באף שלא נעים לי

אני משתגעת מזה

מישהי מכירה? רעיונות מה אפשר לעשות?

את איפה שהוא על הרצף של הבחילות...שימושית

מוכר מאוד, חלק מהחבילה חחהרמה

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

תודה וואי הריון ששי ולא זוכרת את זה משום הריוןמטילדה

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

הרבה פעמים זה עובר אבל לא תמידשימושית

אוי ויי אל תגידי לי את זה😱מטילדה

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

ממש מאחלך ומקווה בשבילך שיעבורשימושית

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

תודה❤️ באמת כדאי לדעת שזאת אופציהמטילדה

מוכר מאוד מאוד מאודדיאן ד.

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מאד מעודד😂😂😂מטילדה

וואי בול אנישמ"פאחרונה

הייתי בטוחה שהיה לי גופה בבית. באמת.( מסכן בעלי הכרחתי אותו להזיז בערך את כל הרהיטים, להריח את התקרה וכו' )

היה שלב שהייתי לועסת מסטיק מנטה חזק עם מסכה ככה שהריח נכנס לי לאף

משום מה בתים של אנשים אחרים היה לי יותר בסדר.

אחרי שילדתי עבר

אולי תנסי ללעוס מסטיקים?איזמרגד1

יש סיכוי שזה יעזור?

יכול להיות...אני לא חובבת מסטיקים אבל שווה לנסות..מטילדה

קרה לי בהריון הראשון עם המטבח של חמי וחמותייעל מהדרום

לק"י

ובשעה טובה🤩

תודה❤️מטילדה

ריחות בהריון זה ממש קשהפרח חדש

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

בדיקת הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי בדיקה ולא היה פס שני, אז הנחתי את הבדיקה בצד

אחרי רבע שעה נזכרתי בבדיקה וניגשתי לבדוק וראיתי פס חלש

אמין או לא?

על הקופסא כתוב שאחרי 10 דקות לא אמין

לפי ההוראות נראה שלא אמין...רקלתשוהנ

מניחה שהייתי עושה עוד בדיקה, למרות שכתוב מפורש שזה לא תוצאה נכונה.

למה שלא תעשי עוד אחת?איזמרגד1

לא יודעת אם אמין או לא, כנראה שלא הייתי סומכת על זה מספיק בשביל לשמוח...

אני אעשה מחר, אבל רציתי לדעת כבר היוםאנונימית בהו"ל

תעשי שוב מחר בבוקרמחכה להריון

בגדול תמיד שהיה לי שלילי היה שלילי גם אחרי כמה ימים...הפס היה ממש נראה לעין?

אומנם חלש אבל קיים מאודאנונימית בהו"ל

קרה לי ככה בהריון הראשון^כיסופים^

איזה מותח זה

עד לפני כמה ימים רציתי הריון בטירוףאנונימית בהו"ל

משהו פתאום נרגע

כאילו יש לי כל כך הרבה תכנונים קדימה ואני לא יודעת איך הריון (מבורך ורצוי מאוד!) ישתלב בתוכם

משחחרת ונותנת לה' לנהל את זה

אעדכן מחר ;)

עדכוןאנונימית בהו"ל

עשיתי בידקה הבוקר ועקבתי, הופיע פס חלש אחרי חמש דקות

ואז לקחתי מקלון נוסף ועשיתי עוד אחת ויצא פס חלש אחרי ארבע דקות

בשניהם הפס התחזק בדקות שאחרי

הריון?

הפסים חלשים מאוד אבל קיימים

זה בדיקות של תשובה כנהאנונימית בהו"ל

אומרת בזהירות שנשמע לי שכןאחת כמוני

כןןן יאא כנראה את בהריוןמחכה להריוןאחרונה

בשעה טובההה