אדישותפלונית5
בנות, לא מחרפן אתכן לפעמים האדישות של הגבר שלכן?
נגיד אם רבנו, אני כל היום אהיה כאובה בגלל מילים שהוא אמר לי, קשה לי להיות במריבה ובמרחק ממנו, כי בשאיפה אני שואפת להיות במצב של שלום
אבל הוא? זה לא משפיע עליו בכלל, חי את יומו בסבבה, לא מזיז לו מהקשר שלנו
הוא מסוגל לחייך ולצחוק כרגיל אחרי שרבנו
זה מפוצץ אותי, אני לא חשובה לו בכלל
האם כל הגברים הם כאלה, או רק שלי?
מקפיצהפלונית5
גבר חווה אחרת את הריבחגהבגה
רוב הגברים לפחות, כמובן שיש יוצאים מן הכלל.
אצלנו הנשים, בס"כ הכל משפיע על הכל.
לגברים יש הרבה פעמים יכולת לעשות הפרדה גמורה בין הדברים...
תודה לך, את קוראת לזה יכולת?פלונית5
אני היתי קוראת לזה 'חוסר אהבה' כלפי האישה
זה לא מפריע לך?
אז מה זה זוגיות בעיניך - רק יחסי אישות וילדים?
אני לא מתריסה, באמת שואלת ולא מבינה מה מהות הקשר הזוגי.... ומנסה לחדד
תודה רבה לך על תגובתך
זה לא חוסר אהבה. זו פשוט צורת חשיבה אחרתפלא הבריאה
את אישה והוא גבר. כל אחד מהמינים חושב אחרת ומעניק מקום לרגשות שלו בחיי היומיום בצורה שונה. אצל אישה הרבה פעמים הרגש ישתלט על המציאות הפיזית. ואצל גבר הוא לא מסוגל להתמודד אז הוא ידחוק לפינה בלב ויתנהל כרגיל. כי הוא לא נותן מקום לרגשות שלו.
מה שחשוב במיוחד אחרי ריב זה לתקשר את הפגיעה ולא לצור שתיקות רועמות בבית. נעלבת. שבי עם עצמך תכאבי את הכאב שיש שם. איזה רגש עמוק חווית שם? הרגשת לא אהובה? הרגשת כישלון? הרגשת שהוא לא רואה אותך? למה את זקוקה עכשיו ממך. ואחרי שתתני לעצמך תחשבי למה את זקוקה ממנו.
ואז לתקשר את זה אליו. בעלי היקר קשה לי להכין עכשיו לך/לילדים ארוחת ערב. אני ממש צריכה מענה רגשי ממך על המריבה שהיתה. להגיד לו במילים קצרות ולא מאשימות את הסיטואציה מנקודת מבטך. ואז להגיד איזה רגש עמוק חווית שם. ומה את זקוקה עכשיו ממנו. לדוגמא: שאתה מאחר להגיע הביתה אני מרגישה שלא רואים אותי. את העבודה הקשה שלי, את הציפייה וכו'. אני ממש זקוקה להתנצלות שלך. ולהרגשה שאתה רואה אותי.
ואם הוא לא נותן מענה למקום. אז שוב ושוב לדבר ו"להתעקש" על מענה רגשי ממנו. ולהסביר לו שקשה לך להתנהל כל עוד הוא לא נתן לך את המענה שאת צריכה.
רעיון נהדר ולצערי לא עובד אצלנופלונית5
אני סופר מתקשרת
אבל הוא מגיב שזה מחרפן אותו לשמוע אותי ושאין לו סבלנות, הולך באמצע שאני מדברת
הוא חושב שהוא עושה לי טובה כשהוא 'מקשיב' לי כשאני אומרת לו שמפריע לי דברים מסוימים ואני מבקשת שישנה
הלוואי שהוא היה יכול לי מענה רגשי, הפוך - במקום להיות הבנאדם שהכי מבין אותי בעולם - הוא הבנאדם שהכי גורם לי להרגיש רע ודפוק.. קשה.....
לא, זה חלק מאופי גבריחגהבגה
זה כמו שאנחנו- רוצות לשתף בשביל השיתוף וההשכלה
והם משתפים בדרך כלל כדי לקבל פתרונות ותשובות.
כשצד אחד לוקח קשהדבורית
הצד השני מרגיש שהוא יכול להוריד מעצמו את העול הזה
לקחתם פה תפקידים
קחי צעד אחורה
תשמחי את עצמך בלי תלות בו
תרימי לעצמך
תמצאי מה ממלא אותך ועושה לך טוב
לא כי לא אכפת לך ממנו
אלא כי אכפת לך גם מעצמך
את צריכה לשדר לו שאת מלכה!
שהרגשות שלך חשובים לך
שהרגשות שלך ראויים לכבוד!
תתרוממי יקרה, את בת של מלך!
ואת הדמעות שלך תפני לה'
הוא סופר אותן אחת אחת ליד כסא הכבוד.

תני לו לחזר אחרייך, את תלכי קצת אחורה הוא יבוא.
כתבת חכם מאוד! מקבץ נקודות חכמות!פלונית5
ובאמת תודה על זה!
לתחזק זוגיות זה מתיששששש
רשמת מחזק!!🙂אם_שמחה_הללויה
ואי מזדהה . אחרי ריב ממש קשה על בעלי אתמול.לא מחוברת
הוא פשוט הלך לישון!
המשיך את היום כאילו כלום
❤❤❤💗💖פלונית5
מעצבן! ליבי איתך!
גבר ואישה זה קשה לחיות ביחד..... התכונות כה מנוגדות...

הוא מתחתן בשביל חיי אישות, ואנחנו יותר בשביל קשר נפשי - אצלם הכל גשמי זה נורא....
את קצת מכלילה...מאוהבת בילדי

גבר לא רוצה אהבה?

גבר לא רוצה להרגיש שייך או שמשהו שייך לו?

 

אישה לא רוצה יחסי אישות?

וגשמיות???

לא באותה רמהפלונית5
כשגבר אדיש, ויותר מזה מתחיל להגיד בדיחות אחרי מריבה.........
זה לא מרגיש כמו שהוא רוצה אהבה נפשית...
זה מרגיש כמו ניצול קצת
מגוחך שכך חיי הנישואין עובדים...
ממש חבל שכך את רואה את זהאנונימיות
ממליצה לך ללכת לקרוא קצת וללמוד ולנסות לטפל *בעצמך* ובתפיסה הזו כי ככה אלו חיים באמת אומללים.
לחיות בהרגשת ניצול מיני מהאדם שהכי אוהב אותך.
הלוואי שהיתי מרגישהפלונית5

שהוא הכי אוהב אותי

זו בדיוק הנקודה

אני ממש לא מרגישה אהובה מצידו

 

כשאת חיה עם בנאדם שלא מרגישה אהבה נפשית ממנו, קשה לא להרגיש מנוצלת , זה הענין בדיוק 

נקודת ההנחה שאת יוצאת ממנה ככ שגויה יקירתיהמקורית
את צודקת שכל אחד מבטא את עצמו בצורה אחרת, ואפילו מתייחס לפגיעה בצורה שונה, אבל מפה ועד להגיד שגבר מתחתן בשביל אישות.. הפוך. תחשבי על זה מנקודת מבט גברית, כובשת.. בשביל אישות אין לו שום צורך להינשא ולהכניס את עצמו לרוטינה שוחקת, למערכת יחסים קבועה שיש בה עליות וירידות (והרבה ירידות) ותחזוק מתמיד. ועוד עם אותה פרטנרית לכל החיים, בואי.
אגב, גם בתור אישה, לעצמך, זה מאוד קשה לחיות בתחושה שהגבר איתך רק בגלל זה. זה כל מה שאת שווה? זה הדבר היחיד שיש לך לתת? תעריכי את עצמך ביותר מזה. את מכלול שלם של דברים שבגינם הוא נקשר אלייך *נפשית* ובחר לחלוק איתך את חייו, על כל המשתמע מכך- כלכלית, חברתית, משפחתית - את הולכת להיות (או שאת כבר מחילה, לא הסתכלתי בכרטיס) האמא של הילדים שלו. זו שמטפלת בהם ומחדירה להם ערכים, נותנת להם מעצמה, מעצמיותה ממש ומעצבת את אישיותם והופכת אותם מתינוקות חסרי ישע לאנשים בעלי אופי וקומה ומדרגה רוחנית. כל החגים והשבתות והשמחות המשפחתיות, וכל הרגעים הפחות שמחים, השגרתיים וה׳רגילים׳. נראה לך שגבר מתחתן וכל זה נופל עליו בהפתעה? הוא לא לוקח את זה בחשבון? הכל מתחיל ונגמר במיטה?
תאמיני לי, תלונה אחת שהוא שומע על אמא שלו לא שווה לו גם 100 פעם להיות איתך יחד.
אז מה כן?
הוא רוצה שתהיי שמחה. בשבילו זה מעיד על כך שהוא מוצלח. הוא עושה את התפקיד שלו כמו שצריך. וברגע שאת לא, הוא מרגיש כישלון. והתגובה..? כל אחד מגיב לזה בדרך שלו, לרוב זה ריחוק ואדישות, יש כאלה שזה יכול להתבטא אצלם בכעס כי האישה כפוית טובה ואיך היא לא רואה כמה הוא משתדל ועושה עבורה, והיא לא שמחה ואפילו מתלוננת?
אז איך עושים את זה נכון? איך לוקחים את הדברים בפרופורציות הנכונות?
קודם כל, להבין ולהפנים שאתם לא אחד נגד השני. אתם לא אויבים אלא זוג אוהבים. שאולי קצת נשחקו, אבל בחרתם זו בזה מסיבה מסוימת.
כל אחד צריך לנסות להיכנס לראש של השני ולדון אותו לכף זכות. להבין את השוני ביניכם, לתקשר נכון - בהקשר של מה להגיד, אם להגיד, איך להגיד ומתי ולתחזק את זה נכון. זה דורש המון השקעה וכן, זוגיות זה תחזוק אינסופי, אבל הפירות של זוגיות טובה לא יסולאו מפז. וזה לא קורה מעצמו כמו בסרטים הרומנטיים. זה החרטא של העולם שלנו. אל תתייאשו, ואם צריך תפני לייעוץ זוגי.
נגעת לליבי. תודהמאוהבת בילדי


כתבת ממש יפה! ממש מסכימה...בארץ אהבתי
כתבת מהמם ❤️סליל
תודה יקירות ❤️המקורית
גבר דתיפלונית5

חיב להתחתן בשביל יחסי אישות

ובשאר הדברים ברור שאת ממש ממש צודקת, ותודה על השקעתך

אבל יקירה זו הסתכלות מאוד צרה על הנושאהמקורית
הרי כתוב במסכת יבמות
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום

האם הכל מתחיל ונגמר באישות? ממש לא
השאלה היא על מה את שמה את הזרקור, וחבל לשים אותו רק שם. אפילו שאדם מקדש את אשתו (בימינו) זה נעשה בדיבור ולא על ידי המעשה, גם זוג שנישא ולא קיים את המצווה במלואה זמן מסוים, וזה קורה, הם עדיין נשארים נשואים. משמע - זה רק חלק מהעניין, שהוא אמנם מהותי כי זה חלק ממה שבונה את הקשר, אבל לא בשביל זה הגבר מתחתן. ודווקא הזמנים שהאישה היא לא טהורה מאפשרים לבנות את הקשר בצורה אחרת שלא תלויה רק בזה, להמשיך את העניין של קידוש הנישואין בדיבור.
אני מציעה לך באמת לשקול בשבילך איזה ייעוץ בנושא, כי אם את חושבת שהאישות היא רק עבור הגבר - זו טעות גדולה. את מקבלת מזה לא פחות ממה שהוא, גם ברובד הגשמי וגם ברובד הנפשי, אבל את לא יוצאת מזה מנוצלת חלילה. ואם זה מה שאת מרגישה וחושבת - אז ברור למה לא טוב לך כי תפיסת החיים המשותפים והסודיים שלך היא לא נכונה. וחשוב לי לומר שאני לא אומרת זה חלילה בביקורתיות ארסית, הפוך - זה בשביל שיהיה לך טוב ותוכלי לראות את כל הדברים הטובים שאת מעניקה לבעלך במסגרת הקשר המיוחד ביניכם שהם לא רק אישות, וגם את כל הדברים הטובים שאת בעצמך מקבלת, ויש המון. חיים זוגיים בתחושה של חוסר מתמיד הם סוג של פצצה מתקתקת
ברור שאת צודקתפלונית5

אבל אצלנו זה לא מורגש, זה מה שאני אומרת

אני מרגישה שהוא חי איתי בשביל חיי אישות

 

יש בקשות חוזרות מכיווני אליו שהוא מתעקש לא לבוא לקראתי, תמיד אומר לאחר מעשה "סליחה, התבלבלתי , שכחתי" - לא יכולה לשמוע כבר את חוסר האחריות וחוסר האכפתיות שלו כלפיי

בשעת מריבה הוא זורק לי כינויים מעליבים שאין כאן המקום לכתוב אותם

אני לא מרגישה אהובה מבחינה נפשית

 

מה שאת מתארת נשמע כמו זוגיות ׳רגילה׳ ללא הדרכה נכונההמקורית
את מיטלטלת ומתערערת מכל דבר שקורה, וכמו שכתבת למעלה - את חיה בתחושה שכל מהות חייל היא הנישואין. את מפתחת תלות בטיב הקשר והיחסים שלך עם בעלך, ולפי זה סב הציר של מצב הרוח שלך והמצב הנפשי שלך. מאוד חשוב ללמוד לעשות את ההפרדה בין היותך אישה שעומדת בפני עצמה ויש לה מקור עצמי של אושר שלא תלוי באף אחד, רק בעצמה, לבין הקשר שלך כאישה מול בעלך, אחרת תמיד תהיי במצב הזה שבו כל ריב או מילה לא במקום או התנהגות שלא ראויה בעיניך מפרקת אותך ושוברת לך את הנשמה.
אין דרך אחרת לעשות את זה בצורה בריאה, כי כולנו בני אדם וכולם טועים, גם אני, גם את, גם בעלך, ואי אפשר להתפוצץ מכל טעות שאדם אחר עושה גם אם היא נוגעת כביכול אלייך.
אני חוזרת שוב על ההמלצה - לכי לטיפול זוגי או אישי. זה ישפר את איכות חייך ויעלה אותך כמה דרגות למעלה, ויעזור לך לתקשר עם בעלך בצורה נכונה, להבין שאם הוא אומר דברים לא יפים ( לא מדברת על מוטיבים דל זוגיות אלימה חלילה) או לא מתנהג כמו שאת מצפה ממנו, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. הוא שוגה וטועה בדיוק כמו שאת. ויש לו את הדרך שלו להביע אהבה, רק אולי את לא יודעת לקרוא נכון את הסימנים נכון ומצפה שהוא יביע אהבה בצורה שקשה לו להביע ולכן התסכול הזה. יחד או לחוד תקבלו כלים להתנהלות רגשית ומעשית שתוריד מעלייך את המשקולת הזו שאת סוחבת מעלייך - הוא אוהב אותי או לא אוהב אותי? הוא איתי כי הוא מנצל אותי רק בשביל האישות? מה אני שווה בכלל אם אני לא מרגישה שבעלי אוהב אותי?
לאט לאט תגיעי למצב שאת בטוחה באהבה שלו אלייך, כי את תביני איך הוא מבטא את זה, והוא יבין איך לך חשוב ותגיעו לדרך האמצע, תביני שהנישואין הם חלק ענק מהחיים שלנו אבל אני יכולה להיות שמחה גם אם יש לי חילוקי דעות עם בעלי כי בסופו של דבר ברוך השם מתפייסים וחשוב שזה יהיה בלי משקעים כבדים, וגם תביני שהאישות היא כלי לביטוי אהבה וחיזוק הקשר ולא רק לסיפוק היצר. והכי חשוב - תביני שזה לא קורה ברגע. קשר זוגי יציב הוא דבר שנבנה על ידי הרבה דיבור והכלה והרבה סובלנות והרבה סלחנות והכרה שלי בצרכים שלי ובצרכים של האחר. זה ממש משו ללמוד אותו בצורה יסודית ומעמיקה
יכול להתגרש🤷חדשה ישנה
זו תחושה נוראית שאת חיה איתה וגל זמן שעובר זה רק מעמיק את הפצע.

אם זה באמת החוויה שלך, עכשיו את הולכת לטיפול!
אף אחד לא מתחתן רק בשביל יחסיםנעמי28
דתי או לא, זה כאב ראש שלא משתלם.
לקחת עול פרנסה, ילדים, לגור עם אישה רק בשביל יחסי מין?

מישהו פעם אמר לי שזה כמו להגיד שמישהו יקנה מטוס שלם בשביל הבוטנים שיש במטוס.

הם אנושים שזקוקים לאהבה בדיוק כמונו הנשים, אם כי זה מתבטא בצורה שונה.
רגע. ואישה דתית - לא צריכה להתחתן על מנת לממשקופצת
את מיניותה?

ומה זה אומר עליה? שרק לשם כך היא התחתנה?!
לאפלונית5

בשביל ילדים אני מתחתנת וגם בשביל קשר עם הבעל

אבל עובדה שאני רוצה לדבר איתו = קשר

והוא לא מעונין לדבר איתי = מסקנה: רוצה רק חיי אישות 

אוקיי.קופצת
נניח רגע בצד את זה שאת לא מרגישה זקוקה למימוש המיניות שלך. (אפילו שאני כן הייתי חושבת שזה שווה בדיקה..)

מבינה מאוד אותך כאישה שאת מחפשת קשר.
כתבת: "קשר =לדבר איתו"
מנין לך שזה המשמעות של המילה קשר? איפה זה כתוב? מי אמר שככה דווקא מתבטא קשר?


כלומר, אני יכולה להסיק מזה ש*אצלך* קשר זה אומר דיבור. סבבה.
אבל מה אומרת המילה קשר אצל בעלך למשל?
ומי קבע שרק הפרשנות שלך למילה קשר היא נכונה ושלו - לא?


.....פלונית5

קשר זה דיבור/שיחה,  לא ?

דיבור זה בהחלט מרכיב חשוב של קשר.קופצת
נתינה ועזרה לשני - זה גם מרכיב חשוב.
חויות משותפות - חשוב מאוד!
בקשר זוגי - גם למין מקום חשוב מאוד מאוד!!!

מקריאה אותך לאורך השרשור - בהחלט עולים דפוסים זוגיים בעייתיים. אך מכיון שאת כאן השואלת - אפשר להתייחס אליך בלבד:

את צריכה דיבור כדי להרגיש קשר. שימי לב - זה *הצורך* שלך על מנת להרגיש אהובה וקשורה. ושוב - זה צורך! זה לא אומר למשל שלכן את אוהבת יותר.

בעלך למשל - נשמע שהצורך שלו בקשר הוא יותר מיני ( מאוד מאוד הגיוני שגם ובעיקר דברים נוספים אחרים. אבל זה על סמך מה שכתבת). ושוב - זה הצורך שלו.
מי קבע של מי הצורך נכון יותר? נעלה יותר? אמיתי יותר?

אלו שני צרכים שונים של שני אנשים שונים שבהחלט כדאי וראוי לשבת ולבדוק איך אפשר במסגרת הנישואין שלכם למלא את הצרכים של *שתיכם* על הצד הטוב ביותר!

אני חושבת שההבנה הזאת קודם כל היא בסיס.


בלי קשר - נשמע טוב שתלכו לכמה מפגשים כדי לקבל כלים להידברות טובה ויעילה...
תודה !! צריכה את התמיכה הזאת עכשיו 😢לא מחוברת
חס וחלילה. הוא לא מתחתן בשבילחדשה ישנה
אישות בלבד.
אין דבר כזה, אחרת הוא היה עוזב אותך אחרי חצי שנה.
מכירה את התחושה שהרבב פעמים מרגישים כאילו שרק זה מה שהוא צריך ממני, אבל זה ממש לא נכון. ואם זה מה שאת חווה, אני ממליצה בחום ללכת ליעוץ זוגי, או לבד עם עצמך! את יכולה לחולל שינוי גדול גם אם רק את מטופלת .
וזה שהוא לא מסוגל לשמוע אותך ולהקשיב לך זה כואב, אבל זה ממש לא מרוע לב. לפעמים קשה להכיל, קשה להרגיש אשם, קשה להרגיש ביקורת, סוג של מנגנון הגנה . תהיי בטוחה שהוא רוצה אותך איתו בקשר טוב וחם! תרימי את הבטחון העצמי שלך, אל תהיי תלויה בו כדי להרגיש מוערכת, אהובה. את שווה בזכות עצמך, וזה שיש לכם קושי בזוגיות, זה משהו שניתן לפתור בע''ה.
מבינה אותךסליל
אבל אחרי הרבה פעמים, הבנתי שזה לא אדישות.
זו פשוט הדרך שלו להתמודד

כל אחד מאיתנו מתקשר בצורה שונה, כל אחד מאיתנו כשהוא פגוע רוצה משהו אחר.
אין דרך אחת נכונה יותר
זה פשוט שונה

לי מאוד עזר להבין את זה
זה שחרר אותי מאוד, הבנתי שזה לא שלא אכפת לו, הוא פשוט מגיב אחרת ממני. וזה גם עזר לי להיות במקום יותר מבין ויותר אכפתי כלפי בעלי



*כותבת מתוך הניסיון שלי. כמובן שרק את יודעת איך זה מתנהל בדיוק אצלכם. אבל רק מנסה להביא הסתכלות אחרת.
תודה יקרהפלונית5
קראתי וניסיתי להבין.... איך למעשה זה עזר לך להבין אותו?
אסביר קצת יותרסליל
לי ולבעלי, היו ריבים נוראיים. באמת.
אנחנו מאוד מאוד שונים אחד מהשני, אנחנו רואים את העולם בצורה אחרת וזה היה מוביל ללא מעט פיצוצים.

עכשיו מה הבעיה? שחוץ מהריב או הוויכוח על עצם העניין, לא היינו יודעים לסגור ריבים.
אם יצא ונפגענו, כל מה שאני רציתי, זה להתפייס כמה שיותר מהר. לא יכולתי לסבול עוד דקה אחת שבה אנחנו בכעס. בא נדבר על זה, בא נבין מה קרה כאן, נחמד לפעמים הבאות ונלך לישון שמחים ומחוייכים.

בעלי, ההיפך לגמרי. הוא נפגע. הוא לא מסוגל עכשיו מיד לבקש סליחה. באופן כללי הוא פחות אוהב שמדברים ומתעמקים בכל דבר ודבר. אז הוא היה הולך לחדר וממשיך בעיסוקיו.

אני אחריו, מנסה לדובב אותו ולשכנע אותו לדבר. הוא מבקש שאעזוב אותו. ככל שאני לוחצת, הוא משתבלל יותר ולא מוכן.

מה קרה כאן בעצם? מבחינתי, הרגשתי שלדבר אחרי ריב ולפתור את זה מיד זה ממש קיומי. לא יכולתי לסבול את זה שאנחנו בכעס. אז ניסיתי בכוח לגרום לו לדבר.

הוא מבחינתו, צריך את הזמן שלו. הוא באמת נפגע ממני. עדיין קשה לו להעביר את זה הלאה. הוא לא רוצה לדבר על זה עכשיו כשהוא עוד פגוע, רק כדי לסמן וי.

לכל אחד מאיתנו היה פתרון, שראה רק את עצמו ולא את השני.

אני הייתי בטוחה שזה נובע מחוסר אכפתיות. מה, לא אכפת לך שאני בוכה? לא אכפת לך שפגעת בי? למה אתה לא מוכן לדבר?

מבחינתו, הדיבור עכשיו לא יוביל לשום מקום. אז אין מה לדבר עכשיו.

וככה זה מן מעגל, כל אחד מתבצר בעצמו וככל שהשני מנסה למשוך לכיוונו, האחר מושך יותר בכול לכיוון שלו.

מבטיחה לך שטוב לא יצא מזה. הגענו למצב שכל ריב מועלה האופציה של גירושין. טונים גבוהים מאוד ותסכול אחד מהשני שרק הולך ומתגבר.

עד שהחלטתי לשחרר, החלטתי לנסות להסתכל דרך העיניים שלו

הסברתי לו את הצורך שלי בדיבור, בסגירה של הריב. הוא הסביר לי את הצורך שלו בקצת מרחב, לא לפתור מיד כל דבר.
הוא הסביר לי שזה לא חוסר אכפתיות, זו פשוט הדרך שלו. והוא גם דואג להראות לי בכל דרך, שאכפת לו ממני מאוד (ביום - יום, לא בריב. ואז כשאנחנו רבים, אני מזכירה לעצמי מה הוא עושה בדרך כלל, ואיך כן אכפת לו, ולא נותנת לעצמי ליפול למחשבות האלו של "לא אכפת לו ממני". כי זה לא נכון)

אז גם כמות הפעמים שאנחנו רבים מאוד הצטמצמה. אבל גם אם כבר מגיעים לזה, זה נראה אחרת. אולי קשה לי לשחרר ולא לדחוק בו לדבר, אבל אני משננת לעצמי כל הזמן "אכפת לו אכפת לו אכפת לו" ומנסה להבין איך הוא רואה את הסיטואציה. מנסה לזהות נקודות שבהן אני יכולה להתחבר לפגיעה שלו וזה ממש עוזר
כ"כ מזדההאמאנאם

אבל לפעמים (במיוחד במחזור) כ"כ קשה לשחרר!!!

שנים של עבודה יש לי על הקטע הזה - להבין שעכשיו להאשים אותו ולהתעקש לדבר ולחפור זה פשוט לא יעבוד ואף יחמיר, הוא נהיה יותר ויותר ציני וקר ואדיש ואני מתמסכנת יותר ויותר וזה נורא (בדר"כ מרוב תסכול הוא פשוט הולך לישון ואני בוכה את נשמתי מרחמים עצמיים)

 

זה באמת קשהסליל
לי זה הצליח רק כששיחררתי באמת.
לא רק לשחרר ולא לחפור בדיבורים, אלא לשחרר בלב. לתת לעצמי את החופש הזה, שהמצב רוח לא יהיה כל כך תלוי בכל ריב.

וגם, לנסות באמת באמת להבין מה עובר עליו. וזה גם עוזר לשחרר.
נגיד אם היה וויכוח על חלוקת תפקידים בבית (סתם זורקת), אני עושה את הדיון גם עם עצמי. מדברת לעצמי בראש, מסבירה גם את הצד שלו. לפעמים זה יותר קשה, אבל לפעמים זה מאוד עוזר לי להבין שאין צד צודק וצד טועה. שנינו פשוט רואים את זה בצורה אחרת. אז זאת לא מלחמה, אני לא צריכה להוכיח שאני הצודקת, אנחנו פשוט צריכים למצוא דרך להבין אחד את השני באמת. ואז זה הופך את זה למשהו זוגי ולא משהו לעומתי של אחד נגד השני
וואו, מדהימה! כתבת מהמם!בארץ אהבתי
גם בתגובה הקודמת...
זו עבודה כל כך קשה להצליח לראות את הצד שלו תוך כדי שאת פגועה. אבל זה באמת עושה הבדל עצום כשמצליחים.
תודה רבה! ❤️סליל
וואי זה כלכך נכון וזו עבודה שחייב לעשות אותההמקורית
אני ככ מצטערת שלא הגעתי לתובנות האלה לפני, ושעברתי דרך ארוכה ומייסרת עד שהשם זיכה אותי בשליחים טובים ששיפרו את איכות חיי ואת הראייה הבריאה על העולם. את השחרור והחופש הזה מהתלות במצב הזוגי. אני ממש יכולה לחלק את החיים שלי ל- לפני ואחרי.
נכוןפלונית5
זה מעגל נוראי.. מזדהה עם המעגל הקשה האינסופי הזה...
אולי הדבר המתאים כאן הוא לנסות לא לענות ולא לנסות לייצר שיח בכלל - כי זה פשוט לא עובד? אומרת גם לעצמי. ץ..
את צודקתסליל
זה מעגל נוראי, ובאיזשהו שלב, אנחנו כבר מתנהגים לפי התבניות שהכתבנו לעצמנו. כל אחד מיד מתנהג כמו שהוא התנהג תמיד ואי אפשר לצאת.

צריך לנסות לשבור את המעגל הזה שבו תגובה מסוימת מצידי מיד גוררת תגובה קבועה מצידו וככה הלאה.

איך לשבור את זה?

האם יש לך אפשרות לדבר איתו על זה לא בזמן ריב? לשקף לו מה שאת מרגישה. אבל לא ממקום מאשים, אלא מתוך מקום שרוצה שיהיה לכם טוב ביחד ולחשוב ביחד איך נכון להתנהל לכם בריב. נגיד את אומרת דבר אחד, שאותו חשוב לך שהוא לא יעשה. למשל: כשאנחנו רבים, חשובים לי שלא תלך אחרי זה לחדר ותתעלם ממני, כי זה גורם לי להרגיש ...
והוא מצידו אומר, כשאנחנו רבים, הכי חשוב לי שלא תגידי לי שלא אכפת לי ממך. כי זה רק מעליב אותי ופוגע בי יותר.

זה לא יפתור את כל הבעיה, אבל לפחות יהיו קווים אדומים שאותם אתם לא חוצים, בנקודות תורפה הכי כואבות של בן הזוג, לא פוגעים אפילו כשכועסים.

אם את חושבת שלא אפשרי לדבר על זה, נסי את בעצמך לשבור את המעגל הזה לבד.
שביל עם עצמך, תעשי ניתוח ריב. מה גורם לריב, אחרי שיש ריב, מה הנקודה שבה הוא יוצא משליטה.
תנסי לזהות את הנקודה הזו ולשנן לעצמך מה את עושה כדי לא ליפול בנקודה הזאת עוד הפעם.
בהתחלה זה מלאכותי, אבל עם הזמן זה נהיה יותר טבעי.
תחשבי על דרכים שבהם תוכלי לע ורק ריב רגע לפני שהוא מתפוצץ. אם זה ללכת למקלחת כדי שלא תכעסי עליו, לצאת להליכה, לשים מוזיקה, לבשל. תחשבי מה עושה לך טוב, מה יכול לעזור לך לעצור את הריב.

הדברים האלו יכולים פיזית לחסום לנו את האפשרות לצעוק על הבעל כרגע את כל מה שבא לי להגיד. זה עוזר להירגע ואז אפשר לחשוב בצורה יותר שקולה על מה שקרה, לנסות גם להבין את הצד שלו ורק אחרי חשיבה עם עצמך והבנה של הסיטואציה, להגיב בצורה רגועה יותר.
מעריכה ת'שיתוף, יקרה!פלונית5
ניתחת יפה, את נשמעת אישיות מאוד בוגרת שיודעת להתמודד, וכל מילה פה מחכימה! תודה רבה!
כתבת יפהגליאור
תודה לך על זה
בשמחה!סליל
תודה שכתבת
לגמרי חלק מהאופי הגבריציפיפיצי

גם בעלי כזה 

משתתפת בצערך פלונית5


איך את יודעת שזה לא אכפת לו?חדשה ישנה
קשה לי להאמין שסבבה לו להיות בכסאח עם אשתו.
מה שכן, לפעמים עושים הפרדות, מול אחרים מרגישים סבבה, ומול אשתך יש קושי.
גם אני עם השנים למדתי שגם אם יש לי קושי מול בעלי, אני משאירה אותו מול בעלי ולא על כל העולם. אין ברירה. אני הולכת לעבודה מבואסת, אבל כשאני שם אני שם, שוכחת מהמריבה איתו ויכולה לצחוק עם התלמידים או ווטאבר, ואח''כ עם הילדים בבית, אני עסוקה בהם שאין לי זמן לחשוב על המריבה, ברור שזה יושב איפשהו בלב, ומעצבן, מתסכל, מעליב, מאכזב, אבל אני מתנהלת פחות או יותר כרגיל מול ילדיי. אח''כ מול בעלי אני חוזרת למקום הפגוע. זתומרת, אני לא אדבר איתו כרגיל
ועוד משהו קטןחדשה ישנה
כתבת שאיך יכול להיות שבנאדם שהגי אוהב אותך הוא הכי פוגע בך בחיים.. אז מן הסתם שהוא לא אוהב אותך.
אבל זו הנקודה, באמת מי האנשים שהכי הכי פוגעים בנו? והכי כואב לנו? זה האנשים שהכי קרובים אלינו, הכי אוהבים אותנו. נכון בעלך, מספיק שיגיד מילה לא במקום, מספיק שיעשה לשניה פרצוף לא מרוצה ואת כבר נפגעת? למה? כי כשיש יותר קרבה יש יותר חיכוכים, הנפש יותר חשופה לבנאדם, אז היא יותר בקלות נפגעת. אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך!
תודה לך קודם כלפלונית5

אבל הוא מטיח בי מילים פוגעניות שאף אחד בחיים לא אמר לי

נכון, כל הנקודה זה  שהוא קרוב - אני  מצפה ממנו לתמיכה ולהבנה, לאהבה , באופן כללי בחיים, ובמקום - מקבלת ממנו  "בוקס" (מטפורה) - המילים המעליבות ביותר, וודאי ובוודאי שלא תומכות

זה מאוד מאוד קשה... להכיל את הקוטביות הזו

את מיוחדת עד מאודפלונית5

אם את מצליחה להפריד - אני ממש מעריכה אותך, זו יכולת מופלאה

אצלי - מהות חיי זה הנישואין, שמחה שהתחתנתי ומקווה לשאוב משם את מקור האושר והאהבה

וזה נורא מתסכל כשזה קורה הפוך, כלומר כשהנישואין רק מורידים לי את הבטחון העצמי וגורמים לי לצער ולכאבי לב עצומים , אני לא יכולה להכיל בתוכי את הצער 

זוגיות מעצימה כל רגשנעמי28
מרגישים אהבה בעוצמה שלא הרגשנו לפני, אושר, חיבור, אבל גם כשכואב זה כואב הכי חזק ועמוק כמו שלא הרגשנו לפני.
מה שאת מתארת, את מרגישה ככה תמיד או רק אחרי ריב?
ניסתם טיפול זוגי?
כל הזוגות רבים / לא מסכימים / מתווכחים על דברים, ללמוד לריב נכון זה אחד הדברים החשובים בזוגיות.
להבין מה כל אחד מצפה מהשני בזמן ריב, לא לחצות קווים אדומים, לא לפגוע אישית.
ממש ללמוד את עצמך ואחד את השני. (גם אני צריכה לטפל בזה🤦🏼‍♀️)
אני בטוחה שגם לו לא נח במצב הזה, גם אם כלפי חוץ הוא נראה אדיש.
אני לא מבינה מה נסגר איתופלונית5

כי לפעמים הוא משדר שהוא אוהב אותי

אבל כשלא - זה פשוט נורא, הוא מטיח בי מילים קשות ביותר, מוציא דברים מהקשרם, אני בטוחה שיש לו בעיות תקשורת, זה ממש ברור לי , הוא לא יודע לדבר כמו בנאדם שקול ושפוי, הוא מדבר דברים בלי קשר, קשה לי להעריך אותו במצב כזה

ועוד אומרים לי - "תני לו כבוד והערכה" - איך אעריך אותו אם הוא מדבר אלי ככה? וגורם לי לבכות בלי טיפת אכפתיות?

אצלו גם בכי זו תכונה שמעידה על כך שאני לא נורמלית - זה ממש אכזרי - הרי בכי אמור לעורר רחמים, אותי חינכו שמי שבוכה צריך לעזור לו ולרחם עליו וכן הלאה, והוא כאילו שם עלי תגית של  לא נורמלית ברגע שאני בוכה מתסכול על דברים שהוא אומר לי 

זה מאוד מאוד קשה לי 

 

ואת צודקת שצריך לדעת לנהל ריב, כתבת דברים נכונים, ותודה על האכפתיות המדהימה שלך, באמת

😕😕😕נעמי28
באמת כואב, נשמע שבאמת צריך עבודה מהצד של שלו, אבל כן הייתי מתחילה מטיפול זוגי ולא אישי שלו.
גם כדי לא לתת לו הרגשה שהכל באשמתו והוא צריך להתמודד לבד, גם כי עיקר הבעיה היא מולך ולהבין אותך.

תשכנעי אותו בכך שתגידי שאת לא שמחה עם המצב ואת בטוחה שגם הוא לא והיית רוצה אווירה יותר רגועה ואוהבת בבית, לא בזה שהוא צריך לטפל בעצמו.

טיפול זה עבודה וגם הוצאה, פעם הלכנו דרך הקופה והיה זול ויחסית בסדר.

הרבה פעמים טיפול זה פשוט השיחה הזאת שאתם לא מצליחים לנהל בבית, היא מול אדם נוסף אז היא לא תדרדר למריבה נוראית ולהתעלמות.
אם כרגע אין אפשרות אחרת הייתי מתחילה דרך הקופה.

המון הצלחה❤️ אל תוותרי, מגיע לך להיות מאושרת ולהרגיש נאהבת.
מה עושיםפלונית5

בטיפול?

הם לא יכולים לפתוח פצעים ישנים ופתאום להעביר את ה"אשמה" אליי ולהגדיל את הקרע בינינו? מזה אני ממש חוששת

 

בטיפול פותחים ומפרקים את הקושיהמקורית

מטרת הטיפול היא לא להכריע מי יותר אשם במצב שהגענו אליו ולתת לשני את מדליית הצדק, אלא לתת כלים לגשר על הפערים שעולים בין הרצונות והצרכים של הזוג
לא מחפשים אשמיםנעמי28
כן ינסו להראות לך את נקודת המבט שלו, ולו ינסו להראות את נקודת המבט שלך.
יעזרו לך גם לדייק את הרגשות שלך ולהסביר בדיוק מה מפריע לך, יחפשו פיתרונות.

יש זמנים שזה יהיה כואב אבל אין ברירה ומשתלם אחר כך.
בטח פחות כואב מלהמשיך ככה.
אני לא כזאת מיוחדת, למדתי עם השניםחדשה ישנהאחרונה
שהאושר בחיים שלי לא יכול להיות תלוי בבעלי/בכסף שלי/ באיזשהו גורם חיצוני. האושר שלי בא מתוך עצמי. מתוך האמונה שלי בעצמי ובה'.
גם כשאנחנו בטוב ובאהבה אני לא בהכרח מאושרת, כי זה משהו בתוכי.
ומה שהוא עושה לך נשמע ממש לא נעים ופוגע ומצריך בירור והתקדמות. הנקודה הטובה היא שהרבה פעמים אנשים משתנים גם אם רק אחד מבני הזוג הולך לטיפול, כי הרבה פעמים איך שאת תגיבי משנה את הדינמיקה ביניכם! תמיד יש שני צדדים למטבע, והתגובות שלו יכולות להשתנות אם את תשני את התגובות שלך (לא אומר שאת אשמה!!) למשל, זוג שרבים, האישה בוכה, האיש מתעצבן, מתקפל והולך (מפני שזה מאיים עליו/קשה לו להכיך את זה כי זה פוגע בגבריות שלו/כי זה מביך אותו או לא יודעת מה), ואז בטיפול היא מבינה במהלך הטיפול שהוא מתקפל כי הוא מרגיש דפוק ולא גבר שאשתו בוכה ממנו, ואת לומדת להסביר לו כשאת רגועה, שכשאת בוכה זה כי את זקוקה לחיבוק . סתם דוגמא פשוטה, בדר''כ זה קצת יותר מורכב...)
התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקואחרונה

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוניאחרונה

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 7:58

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעון

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

תודה על ההרגעה שזה נורמליהריון ולידה

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

אולי לקחת עוזרת בתשלום?שיפור

אצלימוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 9:16

היה שיפור קל ואז שוב עייפות וחוסר כח.

אבל זה לא מחייב.

מיקור חוץ והורדת סטנדרטים..טארקואחרונה

אין הרבה ברירות..

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שליאחרונה

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

גיל שנתייםהריון ולידה

אני יודעת שזה נשמע ילד ראשון שלי. האמת שממש לא, ובכל זאת אני מרגישה ככה ולא זוכרת מה היה עם הקודמים. שזה טוב, כי אני יודעת שזה עובר, ובכל זאת מתחרפנת בינתיים..

הוא כל הזמן עושה שטויות. פותח את המקרר, מוציא דברים, זורק חפצים ומאכלים לפח, גורר כיסא ועולה לשולחן או לשיש ומגיע ככה לכל מקום פחות או יותר, מתעסק בכיור עם מים וכלים שבירים, שופך דברים ברחבי הבית, זורק על אחרים דברים, בקיצור- כל רגע משהו אחר.

וכמובן נוסף לזה גם שרוצה לעשות הכל בעצמו, כיאה לגילו.

והבעיה שאני מרגישה שזה מחרפן אותי. ומרגישה שתיאורטית אם הבית היה מותאם לו ודברים לא היו נגישים ככה זה היה מוריד חצי מהשטויות שלו, אבל לא מעשי לעשות את זה בפועל- יש עוד ילדים ואם המקרר יהיה נעול והפח גבוה והארונות נעולים וכו', אתחרפן מלפתוח לקטנים שמעליו כל הזמן ולזרוק לפח וכו'. זה לא כמו פעם שבעיקר אני הייתי מבשלת/ פותחת ארונות והמקרר לא היה נפתח 100 פעמים ביום.

מבאס אותי שאני משתגעת מזה..הוא שיא המתוק והייתי רוצה להיות בנחת וברוגע איתו ולהכיל את זה שזה יעבור וזה הגיל וזהו

אם במקרה יש לכן עצות אשמח. תודה!

קשוח כשהבית לא מותאםדרקונית ירוקה

אני תמיד בעד ללמד איך כן. בת השנתיים שלי חותכת לנו ירקות לארוחת ערב. אנחנו שוטפות יחד כלים - אני שבירים וחדים והיא את כל השאר. אני שמה להם לפעמים גיגית מים במרפסת שישחקו כראות עינייהם. יש לה אפילו מספריים משלה בתוך קלמר והיא יודעת שגוזרים רק דפים.

נשמע ממש מתסכלאן אליוט

אנחנו שמנו שער תינוקות בכניסה למטבח, וזה מאוד עזר. כן היה מעצבן לפתוח לגדולים יותר שעדיין לא מצליחים, אבל מדובר רק על זמני הארוחות, כי מבחינתי אין להם מה להסתובב במטבח

קודם כול - יש בני שנתיים שמאתגרים יותר מאחריםמתואמת

אני חוויתי (וחווה) גם וגם... (לפחות בת השנתיים הנוכחית לא מטפסת על השולחן וזורקת תמונות על הרצפה, כמו שעשו התאומים בזמנו😵‍💫)

אצלנו כן יש מנעול למקרר, משתמשים בו לעתים. זה באמת לא נוח - אפילו אני מתקשה לפעמים לפתוח אותו... יש גם דלת למטבח, אז לפעמים מספיק לסגור אותה. (אבל יש בני שנתיים שגם על זה גוברים...)

וכמה שאפשר להרים דברים גבוה (אצלנו בעיקר מאתגר החפצים של האחים הגדולים... והם נורא מתעצבנים כשהיא הורסת להם).

וזהו, אין הרבה מה לעשות עוד חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעבור... (ואם לא עובר עד גיל שלוש וחצי בערך - אז לבדוק למה...)

מזכיר את הקטן שליהשם שלי

אבל הוא עושה דברים אחרים.

למזלי הוא לא מצליח לפתוח את המקרר.

הוא יכול להפעיל תנור או מכונת כביסה, לרוקן ארונות ומגירות, לשחק עם שמן, אבקת כביסה ועוד.

הגדולים יותר לא היו ככה,ואילו אני צריכה יותר להשגיח ולתקן נזקים.

עם הגיל זה עובר.

בינתיים מה שאפשר לנסות, זה לאפשר לו מה שמותר והוא אוהב לעשות, ולהסביר מה מותר ומה אסור.

נניח לתת לו כל פעם לזרוק דברים לפח, אבל להסביר שדברים אחרים אסור לזרוק.

לתת לו להתעסק בכיור עם כלים לא שבירים.

לבקש ממנו להוציא דברים מהמקרר כשצריך.

מה שאפשר להוציא מהישג ידו, בלי שיותר מידי יפריע להתנהלות היומיומית.

ולדאוג כל הזמן להשגחה.

הרבה פעמים באותו רגע זה ממש מעצבן.

אבל במבט לאחור יכולים להיות דברים משעשעים.

אפשר לנסות לחפש את הדברים המצחיקים, ואולי גם לצלם, וזה יעזור לשנות את ההסתכלות על העניין.

נכון, באמת במבט לאחור זה משעשע🙂מתואמת

יש לנו כמה סיפורים מצחיקים שאנחנו זוכרים מהתקופה שהתאומים היו בגיל הזה.

מצד שני, לא שכחתי גם את הקושי שהיה...

(ומצד שלישי - באמת טוב שיש את הפרספקטיבה של זמן. כי היום הם נערים מדהימים ב"ה, מפנים את האנרגיות שלהם לדברים חיוביים...)

מקרר יכול להיות נעולאמאשוניאחרונה

אפשר לשים סלסילת פירות על השולחן ולפתוח לקראת ארוחה.

זבל אפשר לשים אץ הפח גבוה ושקיות קטנות נגישות וכשיש משהו בעייתי במיוחד אז ישר לקפל אץ השקית לפח המרכזי.

ואז מקסימום ישפוך שקית אחת קטנה ולא יותר מזה.

כלים שבירים לנסות לרחוץ כמה שיותר מהר או להרים גבוה, ובכיור להשאיר פלסטיקים וסכומים.

תנסי לכוון אותו לאיזורים שהוא אוהב ואפשר לתת לו באותו זמן. כלומר במקום להגיד מה לא, להגיד מה כן אפשר עכשיו.

למשל אם נדבק למקרר,

אפשר לשלוף מגירת ירקות לרצפה, לסגור ולנעול את המקרר ולתת לו לחקור את המגירה.

לקראת הבישולים לחג תביאי נערה שתעסיק אותו. בזמני לחץ קשה לנהל את הסיטואציה הזו.

לא התנסיתי במגדל למידה אבל אולי זה גם יעזור.

יש לכם מטבח ילדים? אפשר לתת לו כלים אמיתיים "לרחוץ" שם.

אם יש גיגית אפשר להעמיד אותה סמוך למטבח ולשים בה שכבה דקיקה של מים ולתת לו סקוצ שיתחיל לשפשף.

סוף היום מעבירים סמרטוט.

וחיבוק ❤️

עם כל ילד זה מאתגר מחדש.

חיזוק לנושא שלא קשור לפורום, אבל יש פה אוסף נשיםקנקן שבור

מדהימות עם המילים הנכונות תמיד, אז מרשה לעצמי

מנסה לכתוב בלי שיזהו, אז סליחה אם זה קצת מעורפל

יש לי איזה מכרה רחוקה, שאם תקבל משהו שהיא מאוד רוצה ופועלת לקבל אותו, אני אפסיד.

לא הפסד לדורות, אבל כן הפסד כספי יחסית משמעותי, וגם תקופה של חוסר נוחות שממש מטריד את שלוותי.

עכשיו אם זה לא היה פוגש אותי בצומת, הייתי הכי מפרגנת לה בעולם, ואפילו עוזרת לה לקבל מה שהיא חולמת עליו.

יותר מזה, בכמה משפטים שאזרוק למישהו, אני כנראה יכולה לטרפד לה, זה לא יהיה הפסד בשבילה לתמיד, זה רק ידחה מה שהיא רוצה בכמה זמן, אבל לי (לנו) זה ייתן מרווח נשימה שאנחנו ממש צריכים.

ברור לי שאני לא אגיד כלום, אני לא אקלקל לה

צריכה ממכם חיזוקים שמה ששלי שלי, ומה ששלה שלה, והכל ממנו יתברך

תודה מראש

זה ממש מטריד את שלוותי

מחזקת אותךאפרסקה

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

תודה שכתבת!קנקן שבור

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

וואו איזה מצב קשה. חיבוקקופצת רגע

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

תודה, אני אנסה קצת להבהיר את זהקנקן שבור

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

וואי נשמע ניסיון קשהרקאני

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

תודה, על מילים מדוייקות בשבילי, מעריכהקנקן שבור

גם אני עברתי היום התמודדות מעצבנת בסגנוןשמשית123

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

זה נשמע ממש קרוב או דומה לסיטואציה שליקנקן שבור

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

תבקשי מהקב"ה שיסדר לך את הדברים.ד' הוא האלוקיםאחרונה

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוניאחרונה

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

שאלתי את הרופא ועם זה בעלי (דאז) שאל במכון פועהאולי בקרוב

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

זה נגיד מוזרהבוקר יעלה

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

סליחה שאני מתערבתעל הנס

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

מעניין... כי לרופא יש ידע מקצועי ומכיר את הסיפור לממתקית

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

נכון, אבל חלק מהרופאיםשלומית.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

בדיוקשיפור

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

אפילו אם את מכירה רופא/ת משפחה ירש זה טובמרגול

הם הרבה פעמים יודעים, ואם לא- יותר סביר שמכירים את מי לשאול

הם כנראה יצטרכו לשאול אותך פרטים יותר ספציפיים כדי להבין את המקרה שלך

אני לא מכירה בכלל רופאים דתייםהבוקר יעלה

אין בקהילה שלכם? במרפאה האזורית?מרגול

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך, אבל אני לא בקרבה מספיק בשביל לבקש להעביר מספר…

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ולשאול אותן אם יש אופציה כזו סביב הצום?

אין אבל כמה בנות עזרו בפרטי. תודה!הבוקר יעלהאחרונה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

תלוי כל מקרה לגופו ולרמת הסכנהעל הנס

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

שלי הייתה סכרתמתיכון ועד מעון

הרב פסק לי כן לבדוק סוכר בשבת כי זה ספק פיקוח נפש, לא זוכרת בדיוק מה עשיתי שזה יהיה בשינוי. אני זוכרת שכל ילד שינן את אחת התוצאות כדי שארשום במוצ"ש.

אני התייעצתי עם רופאה יראת שמיים שנתנה לי הנחיות מה צריך ובהתאם לזה פניתי לרב, יש ב"ה היום הרבה רופאים יראי שמיים שניתן להתייעץ איתם.

אני אגיד גם באופן כללי שהרבה פעמים רופאים יראי שמיים מקילים יותר, בעלי לדוגמא מסיבה מסויימת קיבל הנחייה מרופא מסויים דתי אמר לו להפסיק לצום בכלל צומות קלים, וראש המחלקה שהיא לא דתייה אמרה שאין שום בעיה ושיצום בלי שום חשש.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שר

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

תודה!הבוקר יעלה

איך מגיעים אליו?

שאלה טובהואני שר

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

עורכתקנמון

אולי תנסי לבקש את המספר/שיחזירו תשובה דרך המכון ?נפש חיה.

02-6515050

ראיתי את זה, אולי יעזורשמשית123

אולי יעניין אותך