חוק מס' 1.
כולנו מבקשות ניסים.
אומרים "אבא, אתה חייב לי"
אני חייבת להתחתן השנה,
אני חייבת משפחה עם הרבה ילדים,
חייבת בית וילה עם גינה.
השם,אל תהיה קמצן.
יש לך הכל מהכל.
ואז אנחנו מתחתנות,
והנס הפרטי הזה כבר לא מרגש אותנו,
לפעמים אנחנו גם שוכחות להודות עליו,
מקבלות אותו כברור מאליו.
כי יש לנו עוד הרבה הרבה דברים בהם אנחנו חסרות.
ככה זה בכל דבר חומרי שאנחנו תולות בו את האושר שלנו. וכן גם זוגיות וילדים זה חומרי, אם אין בהם ממימד רוחני.
אבל כשיש רוחניות, הדברים מקבלים משמעות.
והדברים החומריים מגיעים כדרך אגב, בלי מאמץ רב.
כשאת מלאה בעצמך ורוצה להעניק אהבה
את מוצאת את האחד, מביאה ילדים,
כשיש לך מטרות להטיב בעולם,
את מקבלת לזה גם אפשרות כלכלית.
וכשאנחנו לומדים לאהוב ולכבד אחרים,
אנחנו מקבלים כבוד והערכה בלי לרדוף אחריהם.
בעניינים גשמיים אלוקים יכול להענות ויכול שלא, תלוי בחשבונות שמיים.
אבל בעניינים רוחניים, יש חוק. הרב ארוש כותב עליו בספר שלו שנקרא "אור חדש" . החוק הוא שבקשות רוחניות חייבות להתמלא. אם בן אדם יתעקש, הוא ישיג דברים רוחניים. נקודה.
הוא גם נותן עצה להתמקד בתפילה כל פעם בדבר אחד,עד שמשיגים אותו.
זה לכאורה הגיוני. לא כל דבר שאנחנו חושבים שטוב לנו בגשמיות באמת ייטיב לנו. לפחות לא בשלב הזה של החיים. לעומת זאת, דברים רוחניים כמו שמחה, אמונה, בטחון, כל בן אדם חייב שיהיה לו אותם.
הגישה הזאת של "אתב חייב לי" צריכה להיות ברוחניות.
ברוחניות צריך להיות עקשניים.
ומותר להגיד:
"אבא אתה חייב לי,
חייב לתת לי שמחה,
כי בלי השמחה אני ממש נחשבת לחולה,
חייב לתת לי עיניים טובות,
חייב לתת לי בטחון שפרנסה ממך,
חייב לתת לי דעת,
חייב לתת לי אמונה,
חייב לתת לי סבלנות,
חייב לתת לי הכרת טוב,
חייב לתת לי בלב אהבה וקבלת האחר,
חייב לתת לי רצונות טובים ,
חייב לתת לי כל יום יישוב דעת לדבר איתך,
חייב לתת לי להתמקד בעבודת מידה מסוימת.
חייב לעזור לי:
שאפסיק עם הקנאה, עם הכפויית טובה, עם הבכיינות, עם הרגלים רעים עם הכעס..."
בשביל זה ה' ברא את העולם. שנשיג בו השגות רוחניות ושנעבוד על המידות שלנו.
וגם אם היום זה נראה לך לא בר השגה, יש לך הבטחה שהוא יעזור בזה.
אז כשאת עושה את הסגולה של הנר השמיני, אל תשכחי גם בקשות רוחניות הפעם.
כולנו מבקשות ניסים.
אומרים "אבא, אתה חייב לי"
אני חייבת להתחתן השנה,
אני חייבת משפחה עם הרבה ילדים,
חייבת בית וילה עם גינה.
השם,אל תהיה קמצן.
יש לך הכל מהכל.
ואז אנחנו מתחתנות,
והנס הפרטי הזה כבר לא מרגש אותנו,
לפעמים אנחנו גם שוכחות להודות עליו,
מקבלות אותו כברור מאליו.
כי יש לנו עוד הרבה הרבה דברים בהם אנחנו חסרות.
ככה זה בכל דבר חומרי שאנחנו תולות בו את האושר שלנו. וכן גם זוגיות וילדים זה חומרי, אם אין בהם ממימד רוחני.
אבל כשיש רוחניות, הדברים מקבלים משמעות.
והדברים החומריים מגיעים כדרך אגב, בלי מאמץ רב.
כשאת מלאה בעצמך ורוצה להעניק אהבה
את מוצאת את האחד, מביאה ילדים,
כשיש לך מטרות להטיב בעולם,
את מקבלת לזה גם אפשרות כלכלית.
וכשאנחנו לומדים לאהוב ולכבד אחרים,
אנחנו מקבלים כבוד והערכה בלי לרדוף אחריהם.
בעניינים גשמיים אלוקים יכול להענות ויכול שלא, תלוי בחשבונות שמיים.
אבל בעניינים רוחניים, יש חוק. הרב ארוש כותב עליו בספר שלו שנקרא "אור חדש" . החוק הוא שבקשות רוחניות חייבות להתמלא. אם בן אדם יתעקש, הוא ישיג דברים רוחניים. נקודה.
הוא גם נותן עצה להתמקד בתפילה כל פעם בדבר אחד,עד שמשיגים אותו.
זה לכאורה הגיוני. לא כל דבר שאנחנו חושבים שטוב לנו בגשמיות באמת ייטיב לנו. לפחות לא בשלב הזה של החיים. לעומת זאת, דברים רוחניים כמו שמחה, אמונה, בטחון, כל בן אדם חייב שיהיה לו אותם.
הגישה הזאת של "אתב חייב לי" צריכה להיות ברוחניות.
ברוחניות צריך להיות עקשניים.
ומותר להגיד:
"אבא אתה חייב לי,
חייב לתת לי שמחה,
כי בלי השמחה אני ממש נחשבת לחולה,
חייב לתת לי עיניים טובות,
חייב לתת לי בטחון שפרנסה ממך,
חייב לתת לי דעת,
חייב לתת לי אמונה,
חייב לתת לי סבלנות,
חייב לתת לי הכרת טוב,
חייב לתת לי בלב אהבה וקבלת האחר,
חייב לתת לי רצונות טובים ,
חייב לתת לי כל יום יישוב דעת לדבר איתך,
חייב לתת לי להתמקד בעבודת מידה מסוימת.
חייב לעזור לי:
שאפסיק עם הקנאה, עם הכפויית טובה, עם הבכיינות, עם הרגלים רעים עם הכעס..."
בשביל זה ה' ברא את העולם. שנשיג בו השגות רוחניות ושנעבוד על המידות שלנו.
וגם אם היום זה נראה לך לא בר השגה, יש לך הבטחה שהוא יעזור בזה.
אז כשאת עושה את הסגולה של הנר השמיני, אל תשכחי גם בקשות רוחניות הפעם.
)