היא בת חמישה חודשים
למה לסבול? אין בזה שום עניין ותועלת...
זה מצילללל
יש לי כאבי מעיים נוראיים..לא מצליחה לתפקד.. סליחה על האמירה אבל התפנתי כבר 3 פעמים ברצף..
איך מקלים על זה עכשיו..
מיד אחרי הארוחת צהריים נתקפתי כאבי בטן כאבי תופתת... לא יודעת מה קרה פתאום :/
שותה המון קניתי כוס תרמית עם קש מגניבה של חצי ליטר שאמלא כל פעם מהבקבוק כי נמאס לי לפתוח לסגור בקבוק כל 5 דקות...אז אני שותה המון כרגיל כן
אני ממש שונאת שזה קורה בעבודה :/
יש סיכוי שזה מהתבשיל שהכנתי או שאין קשר?
פאףבבית תרתחי גזר וכשיתקרר תשתי את המים.
גולדסטארפאףחוץ מזה טיפונת כואב ביד.
בעלי טיפונת כאב ביד וחוץ מזה כלום
אפשרי. ממש אין כוחות. אבל בעד לדבר להסביר (גם אם הם בראש אחר), להביע רצון לראות אותם, ממש לבקש שיבואו כשתרגישי יותר טוב ולא לוותר בשום אופן על הקשר.
מזמינות לפי הגיל?
אין סיכוי לפי משקל או משהו, אה?
ציפיפיציחמודה ומתבגרת....
היא ממש אוהבת להקשיב לשיחות של נשים ברמה חופרת ומעצבנת.
מצד אחד היא בורת וחולים עליה ומתלהבים עליה והיא חכמה בצורה לא רגילה. מבינה עניין.
מצד שני מקשיבה לשיחות ולא משחררת אני מרגישה חנוקה ממנה.
דוגמא בשמחת תורה ישבנו אחיות ואחייניות וקשקשנו אכשהו נשארנו רק נשים וביתי המתוקה והנושא שעלה היה באמת פחות מתאים לנערות שהבינו והסתלקו ובעיקר השתעממו. אז הערתי לה מה למה את לא עם בנות הדודות ואז היא התעופפה.
גם שאני יושבת עם שכנות בספסל היא מגיעה. אני נמנעת מלצאת איתה לגינה הציבורית יוצאת רק שהיא עם חברה כי היא חופרת לי...
לםעמים אני יוצאת איתה לבד ויש לנו הרבה שיחות נפש, מבשלות ביחד מדברות מסבירה לה על ההריון וכאלה היא ממש בכיף.
אבל נגיד ספרה לאחותי שלשכנה שלנו היה דלקת ברחם אחרי לידה (אפילו אני לא ידעתי עלזה....) שמעה כנאה משיחות שצוטטה להם משכנות אחרות.
ויש לה גםקטע חצוף כזה שאם אני אומרת לה הערה היא אחר כך יכולה להגד לי את זה גם בהקשר אחר.
היא גם מפדחת לפעמים מתערבת בשיחות שלא קשורות אליה ואני מרגישה לא נעים בכלל.
בקיצור יצא מבובלב אבל אם משי הבינה ויש רעיונות קצת מה לעשות איתה יעזור.
אציין שגם אני לא מושלמת בטקטיות, יכולה לדבר בקול באוטובוס או לספר על עצמי יותר מידי אבל היא מתעלה על עצמה נראה לי.
וגם סופר נפגעת שמעירים לה....
תודה למי שקראה.
היא נעלבת הרבה אבל אולי נצליח כמו שכתבתי למטה לעשות איהז שיחה בנושא..
אבל את מעלה לי רעיון שננסה יחד איתה לעשות איזה סימן מה לא מתאים כדי שלא תרגיש רע עם עצמה.
לעדכן אותה ברמז מתי לא מתאים...
ממש. מגיל קטן רק בשיחות נשים.לא מחוברת
.היא באמת ילדה חמודה וכפית... אבל עדיין לא מתאים לי בהיא תדע שלשכנה היה דלקת ברחם ותספר את זה לאחותי.
לא נשמע לך מוגזם?
דווקא הופתעתי שכשסיפרתי לה על המחזור החודשי לא היה לה מושג... אבל היו לה שאלות שהוכיחו שהיא שמעה ואכסנה הרבה חומר.... כמו למשל היא אמרה לי "אה אם יש מחזור בהריון זה אומר שהתינוק מת?" וכאלו שפתאום כנרהא סדרו לה קטעי משפטים...
העניין הוא שזה לא רק שהיא לא משחקת עם קטנים.
בדוגמא שנתתי היו בנות דודות גם בוגרות ממנה שכבר בכיתות י י"א וי:"ב... אבל היא נשארה עם הנשים....
היא יכולה מזה להתערב בשיחות ונגיד היינו היום אצל אחותי והכינו שם משהו טעים.
אז אחותי בקשה שיכינו לה בנפרד כי היא אסטניסית (וזה בבית שלה כן?) אז היא ואמרת לה כזה מה יש לך שאני יעמוד ליד.
ויכולה להגיד לי למה את לא מסדרת ורק אומרת לנו לסדר (כי נחתם עכשיו שעות כשאני בישלתי? ויצרתם את הבלאגן הזה?).
באמת משתדלת לא להעיף אותה ומרמזת לה אבל היא פשוט מסרבת להירמז.
וגם לא יוצא לי הרבה לצאת לבד לצערי גם בגלל בעיות ביבי סיטר וגם קשה לי לעזוב הרבה את הילדים בכלל אז יוצא לי להיות עם משפחה רק כשהם בסביבה.
אני משתדלת סוג לשלוח אותה לכזה תביאי מים או אכפת לך שנייה לבדוק אם זה וזה... אבל היא חוזרת אחרי שנייה וזה ממש לא נעים....
באחת הלידותת שלי שמעתי אותה מספרת את מהלך הלידה לבת דודתה....
עברו כבר 3 וחצי חודשים מהלידה ולצערי הגיע הזמן שלי לחזור לעבודה שבוע הבא 
השבוע ניסיתי להרגיל אות הבת שלי למעון, כל יום הבאתי אותה למשך כמה שעות.
ברוך ה היא אוכלת טוב ואומרים לי שהיא רגועה, הבעיה שאני ממש לחוצה
כל פעם שאני מגיעה לשם יש תינוקות שבוכים, והיום כשבאתי לקחת אותה היא בכתה על המיזרון
דיברתי עם כמה מטפלות במעון הזה (לגילאים יותר גדולים) שאני סומכת עליהן כולם אמרו לי שהמטפלת שלה היא ממש ממש טובה, לאחת מהן יש אפילו בן אצל אותה מטפלת, והשניה- כמה פעמים אמרה לי על מטפלות שהן לא מספיק טובות לדעתה, אז אני סומכת שאם היא אומרת לי שהיא מטפלת טובה - אז היא בטוח כזאת.
אז אם כן אני לא מצליחה להבין איך זה שתמיד יש שם ילדים בוכים.
אולי אני סתם היסטרית?
ואם כן אשמח שתרגיעו אותי כי מלחיץ אותי ממש לחשוב שאולי היא בוכה שם ואף אחד לא מתייחס אליה...
איך זה אצליכם? זה גם ככה?
כשיש מטפלת על כמה ילדים, אי אפשר להימנע מזה.
במיוחד בתחילת שנה, כשלוקח זמן עד שהילדים מתרגלים למסגרת.
חיים של
שמגיעות עד הקרסול.
וחוץ מזה לשלוליות הכי כיף מגפי גומי פשוטות
שלום, אני חדש בפורום. נשואים שנה ומשהו. מחפש לפרוק קצת.
אשתי מאוד רוצה ילדים ואני נמצא איפשהו מאחוריה. לא מבין. אני רוצה לרצות ילדים אבל אין לי את הרצון הזה באופן טבעי כמו שיש לה.
בכל פעם שאני מדבר על זה עם מישהו הוא מתחיל להסתייג ולומר לי - אתה יודע, ילדים זה באמת מסובך, יש הרבה קשיים - שמעתי מספיק דיבורים כאלה, ובכל פעם שמישהו אומר את זה הוא נותן לי עוד אגרוף קטן בלב ומרחיק אותי מלרצות להוליד.
אשמח אם תוכלו בתגובות לומר לי מה משך אתכם לרצות ילדים. סיבות פשוטות או עמוקות.
אבל מצד שני, בבקשה בלי אידיאלים כמו: זה מצוה, למען יישוב העולם, כדי לעשות טוב לילדים שלי. אני מכיר את התשובות האלה והן לא נכנסות לי ללב.
אוסיף בסוף שאנחנו כן מנסים, פשוט בינתיים עדיין לא זכינו. אבל אני רוצה שכאשר זה יגיע זה יהיה מתוך אהבה וקבלה, ולא כי ככה אמורים לעשות.
תודה.
אשתי ממש ממש ממש רוצה.
למגיבים ועל האריכות, באמת. אבל אני מרגיש שהרבה אומרים לי - כשיהיה לך ילד תבין. כרגע אין לי ילד, וגם לכם פעם לא היו ילדים. אז מה גרם לכם לרצות ילד?
) אבל ילד שלך, נשמה שאתה עוזר לקב"ה לגדל ולהצמיח בעולם, זה נראה לי האושר הכי גדול שיש...מיקי מאוסמורכבת בענין הזה.
היום זה ממש "אין" להגיד שאני מחכה להגיע לאיזה רצון פנימי עמוק לילד, מתערבב עם התרבות של "החופש" של גברים רווקים, ותמיד הבדיחות אצל גברים(גם דתיים) זה כמה סיוט זה ילדים, ואני רוצה "שקט" ואשה או במילים אחרות - מחויבות...
(אני שונאת את הבדיחות האלה והערות האלה, לא מוכנה שזה יהיה אצלינו בשיח בכלל, זה שקרי וחודר פנימה בעיני ורק רע...)
תנסה להתעלם מרעשי הרקע האלה.
לחשוב מה חשוב לך בחיים, במידה ולא היו קשיים, מה יגרום לך לאושר פנימי, לסיפוק, מה התכלית בתכלס תכלס ("להספיק" טיולים? להספיק חוויות? משפחה? מקום בעולם? וכו')
זה קשה ככה להתנתק מהרעשים ומהתרבות היום, אבל זה הכרחי בעיני.
(וחוץ מזה שהרצון לילד היה קיים תמיד, אבל אחרי שהתחנתי זה קיבל פן נוסף של חיזוק הזוגיות כאילו אני רוצה להגביר את היחד שלנו, את האהבה שלנו וזה משהו שילד, שהוא משהוא משותף לשנינו וקושר אותנו לנצח ומאד רציתי את זה בשבילנו, רוצה פשוט ילדים עם בעלי. כאילו לא רק ילדים בכללי, אלא עם בעלי ספציפית.. חשבתי כל החיים שאני רוצה ילדים ומשפחה ורק שזכיתי באמת בזוגיות ובאהבה קבלתי עוד עומק נוסף למשמעות של ילדים שרק מחזקת אותי ואת הזוגיות)
ואפילו דימום קשה
1234אנונימיבן כמה הוא?
אמנם עוד לא ילדתי אבל עומדת לפני מבחנים ממש סמוך לאחרי הלידה. הכי מתבקש לדחות, אבל מצד שני כשהם יגדלו הם צריכים יותר יחס וזה יהיה קשה יותר. מסבירה גם לעצמי שכשהוא רק תינוק קטן הוא אולי פחות מרגיש את היחס/ חוסר יחס ולדחות זה יהיה קשה יותר גם מבחינת המצפון שלך.
אז תעשי את המאמץ עכשיו ואחרי זה תקצרי פירות.. בע"ה..
שטוב לתינוק להיות ליד אמא ולפתח את העצמאות שלו, לדעת לשחק לבד ולהעסיק את עצמו.
אמא לידו, הוא רואה אותה, הוא בטוח.
הכל בסדר.
לי גם יצא לעשות עבודה גדולה שהתינוק לידי משחק, היה לי כיף שהוא לידי ושיחק עם עצמו (בהתחלה היה משחק באוניברסיטה, אוכל וישן אז היה קל ללמוד, כשכבר גדל והיא צריך תשומת לב כבר היה קשה ללמוד איתו כי הוא רוצה שאסתכל עליו...).
תנצלי את הזמן שהוא יודע להעסיק את עצמו לבד עם המשחקים.
אני גם הייתי שמה שירים שתיהיה אוירה נעימה.
חיבוקים והרבה בהצלחה!
