פורום הריון ולידה (עמוד 1776)

איפה מוצאים עבודה עד 3?!
אין כלום. אפילו חלקיות.
או עד 5/6
או עם ימי שישי
או משמרות עם ערב
סיוט.
התפשרתי כבר על אפילו מוקדי מכירות מעצבנים אבל גם זה לא.
הכנסתי אותה למעון כדי לחפש אבל אין.
עבודה מהבית לא רלוונטי.
ונגמר התו הירוק ויש מקומות עבודה שלא מקבלים ככה.

אולי עדיף להוציא ולהיות עקרת בית, בעלי מאוד בעד שזה די מפליא.
ומי עוד נהנת בשביתת המעונות?
וזהו, נראה מה הזמן יזמן.
שבוע טוב ושגרה מבורכת

היי חברות, מרגישה שיש משהו שיושב לי על הלב המון זמן ואני חייבת להוציא. אני נשואה מעל ל10 שנים, לכאורה ב"ה הכל כרגיל ילדים, שגרה.. אבל מצד בעלי אני מרגישה ממש בודדה. כשהתחתנו עברנו לעיר שלו, בגלל שיש פה קהילה מגובשת סביב רב וגם מקומות העבודה של בעלי כאן. אני עוד לא עבדתי ולכן היה לכאורה טבעי שנגיע לכאן. יש לציין שזה במרחק ענק ממקום מגוריי. משמע אני לא ליד ההורים, רחוקה מחברות. לבד
בכל ההריונות אני מרגישה שההריון הוא רק שלי. ב3 חודשים הראשונים אני לא מתפקדת, הוא לא מושיט יד. עובד, אבל כשמגיע הביתה בין לבין פשוט ממשיך בשלו. אחרי ההריון אני לא מרגישה מוערכת. אני רואה איך בעלים אחרים קונים לנשים שלהם אחרי הלידה דברעם, אפילו משהו קטן. העיקר שיראה הערכה.. אפילו במילים

עם הילדים הוא אבא של שבת, ביומיום כמעט ולא מעורב. הכל אני- החל מרופאי שיניים, חוגים, קלינאי תקשורת, רופאי ילדים וכלה במקלחות, שיעורי בית ולימוד למבחנים. הרכב אצלו רוב הזמן כך שאני עושה הכל ברגל או באוטובוסים. לעיתים רחוקות הוא מקפיץ
כשאני מדברת איתו הוא מגיב בקרירות, אין לנו כמעט זמן לדבר כשהוא לא בבית, וכשהוא כן אני מרגישה אויר
אין לי עם מי לשתף בתחושות
אין לי עם מי לדבר כשכואב או כששמח
פשוט לבד.
אני מרגישה שאני תמיד שם בשבילו.
משחררת אותו ללימודים, כדי שיתקדם ויתפתח
משחררת אותו ללמוד נהיגה, כדי שיקל עליו
דואגת, חושבת עליו
והוא פשוט לא
אני לא נוהגת המון זמן למרות שיש לי רשיון. אני כל פעם מבקשת שיעזור לי בזה. שנסע יחד, ונרענן. לא קרה וגם לא בטוחה שיקרה
אצטרך להוציא כספים ולשלם למורה נהיגה על מנת לרענן.

לפעמים בסוף יום, אני כלכך תשושה
הייתי מצפה לשמוע ממנו, שאלך להתקלח בנחת והוא בנתיים ישמור על הילדים, או שאשב בנחת לאכול
אבל זה לא מגיע
ודיברנו על זה.
יכול לעבור יום שבו הוא רואה שאני בוכה בגלל עומס או משהו אחר שקרה, הוא לא ניגש ושואל מה קרה ובטח ובטח לא מעודד ונותן כתף תומכת. גם על זה דיברנו..
הוא פשוט נורא קר מרוחק ואני בודדה ממש
מרגישה שזה משתלט עליי, וממלא אותי דמעות..
לא יודעת כמה אוכל לסחוב ככה....



תודה לכל מי שהחזיקה מעמד וקראה, מעריכה

אני לא יודעת מה לעשות עם הקטנה שלי... כבר היו לי ילדים ביישנים לפניה, אבל אף אחד לא התנגד ללכת לגן בבכיות נוראיות כמו שהיא עשתה היום... (הייתה אמורה לחזור היום לגן בפעם הראשונה מאז לפני ראש השנה)
אין לי ספק שהקורונה אחראית לזה מאוד, והעצימה את האופי המפונק/הביישן שהיה לה מלכתחילה
אבל מה אני עושה עכשיו? לא היה לי לב להכריח אותה להיכנס... (היא התחילה לבכות ברגע שעמדנו בפתח הבניין של הגנון) וגם לא נראה לי שהייתי יכולה להישאר איתה מלא זמן בגן עד שאולי קצת תסתגל... (גם כי לא נעים כבר מהגננת וגם כי קשה לי להיות זמן רב עם מסכה)
ניסיתי אפילו להביא לה בובה אהובה מהבית, וזה לא עבד...
וכעת אני מתלבטת אם באמת כדאי וצריך להתעקש איתה שתלך וזהו, או שאולי כבר נוותר גם בשנה הזו... (בשנה שעברה גם רשמתי אותה לשבוע חלקי במשפחתון ופשוט הוצאתי אותה לאחר כמה זמן כי היא לא הצליחה להסתגל - גם בגלל הסגרים והבידודים...)
החשש העיקרי שלי זה שאם היא לא תסתגל עכשיו לגנון קטן ומשפחתי, בשנה הבאה יהיה לה קשה פי כמה וכמה להסתגל לגן עירייה גדול והמוני (עם גננות חמות, אבל עדיין).
אני גם חוששת שלי זה יהיה קשה לעבוד ככה בשקט (אני עובדת מהבית), אף שהיא ילדה טובה שיודעת להעסיק את עצמה בדרך כלל, וגם שלא תהיה לי "בייביסיטר" בפעמים שאני כן צריכה לצאת מהבית.

בקיצור, אם יש כאלה שהיו עם הילדים בבית עד אחרי גיל שלוש (היא אמורה להיות בת שלוש בשבט), ואחר כך הם הסתגלו בקלות לגן עירייה (או שלא) - אשמח לשמוע...
לחלופין, אם יש כאן כאלה שהצליחו להרגיל סרבני גן למסגרת - גם אשמח לשמוע איך עשיתן את זה...
תודה!

אשמח לשמוע טיפים ודרכי התמודדות ללידה בלי אפידורל

רוצה לשמוע מה דעתכן.
חמותי מתנגדת חיסונים (יש לה כל מיני תיאוריות הזויות).
אנחנו כמובן מחוסנים, אבל יש לנו תינוק בן 3 חודשים וילדה בת 3 אוטוטו.
כשהייתי בהריון הייתה תקופה שביקשתי ממנה שאם היא באה אז נשב רק בחוץ. זה היה מאוד לא נעים והיא עשתה לי מלא פרצופים, אבל כיבדה את הבקשה.
אחר כך נרגע קצת המצב בארץ וחזרנו להיפגש רגיל אצלנו בבית. מה גם שהייתי עם 2 חיסונים אז יותר רגועה קצת.
עכשיו שוב אנחנו בעיצומו של גל, ממש לא מתאים לי שתכניס אותנו לבידוד בגלל שהילדה נחשפה אליה, או חלילה תדביק גם אותה, ועוד יותר אני מפחדת על התינוק שיכול לחטוף את זה חזק.

בעלי נוח לו לא לנקוט עמדה, אומר שאני סתם מגזימה ואין מה לדאוג ומשאיר לי את ההתמודדות. מעצבן, אבל לצערי זה המצב. ככה שזה בידיים שלי.

אנחנו לא נוסעים אליהם, הם באים אלינו אחת לחודש בערך.
מה לעשות?
מה לגיטימי בעיניכן לדרוש ממנה?
פעם אחרונה הרימה את התינוק, ואני ממש לא מרוצה מזה. רוצה להגיד לה שזה לא מתאים, אבל מרגישה עם זה נורא לא נעים.
חושבת לבקש שוב שנשב רק בחוץ כמו בעבר.
זה ללא ספק יעשה נזק ליחסים שלנו מהיכרותי איתה, וגם מבאס אותי שלילדים שלי לא יהיה קשר עם סבתא שלהם (אמא שלי לצערי לא איתנו, אז זאת הסבתא היחידה שיש להם...).

מה עושים?
מה סביר לבקש כדי לפגוע בה כמה שפחות ומצד שני לשמור על הילדים שלי? שזה הדבר הכי חשוב לי בעולם

אז הלכתי למקווה וכשצלצלתי הגיעה בלנית שבעבר העירה לי מגוון הערות כמו לשים ידיים מעל החזה כשאני מברכת ומגבת על הראש בעת הברכה וזה הפריע לי מאד עד שאזרתי אומץ לומר לה שלא תגיד לי את זה יותר ואז היא התווכחה איתי שזו ההלכה והתווכחתי עד שהיא נכנעה. בקיצור הפעם היא באה והתחילה לשאול אותי: צחצחת שיניים, טבור וכו וכו, הסתכלתי עליה וממש לא היה לי כוח לענות על כל השאלות האלו, אז אמרתי לה שאני לא מעוניינת לענות. היא אמרה לי: את חייבת לענות. אמרתי לה: אני ממש לא חייבת לענות. אז היא אמרה: אבל לפעמים נשים שוכחות. אמרתי לה שנכון ושזכותה לשאול ושעדיין אני לא חייבת לענות ושהתפקיד היחיד של הבלנית הוא לוודא שהשיער שלי לא במים. היא התעצבנה עלי ואמרה את לא תגידי לי מה התפקיד של הבלנית ואני לא מטבילה אשה חצופה כמוך, ויצאה. ואז אני שומעת אותה אומרת בקול: אסתר, לכי תטבילי אותה, אשה חצופה, אני לא מסכימה להטביל אותה. עכשיו אני כולי רועדת מאדרנלין ומהלם איך היא ככה יצאה וצועקת בקול שאני חוצפנית כשהיא פשוט לא מודעת להלכה ולחוק ואפס שירותיות במוסד ציבורי. ואז השניה נכנסה, אמרתי לה שאני רוצה לטבול לבד, היא נסתה לשכנע אותי אבל סירבתי. אחר כך כשיצאתי שאלתי אותה איך קוראים לה, היא אומרת לי אני לא אומרת לך. אמרתי לה שאני אתלונן עליה ועל הסירוב שלה להזדהות, היא אמרה לי כמו ילדה קטנה: ואני אתלונן עלייך. היא הלכה לבלנית השניה ואסרה עליה למסור לי את שמה. ואז יצאתי בכעס ותכננתי מיד להתלונן עליה לעומתת עתים שמטפלת בתלונות נגד מקוואות. ואז איזו אשה אחת יצאה אחרי ואמרה לי שאדבר קודם עם האחראית על המקווה לפני שאני מתלוננת והתחילה לדבר על זכות השתיקה וכו, אז לקחתי ממנה את המספר, חזרתי הביתה, סיפרתי לבעלי בהלם והתקשרתי אליה. היא היתה מקסימה ממש, התנצלה מעומק ליבה וגנתה בכל פה את התנהלות הבלנית. אמרה שאני צודקת לגמרי ושאסור לה להכריח אותי לענות, לדבר אלי ככה, ולסרב להזדהות. היא אמרה שהבלנית הזו עברה כמה משברים והיא חזרה לעבודה לא מאופסת, מה שזה לא אומר. שהיא תעשה לה שיחת נזיפה ושפעם הבאה שאבוא לטבול שאתקשר אליה, לאחראית, והיא תדאג באופן אישי שתהיה לי חווית טבילה טובה ובטוחה. ואם אני רוצה הבלנית גם תתנצל אלי באופן אישי.
בקיצור היא הרגיעה אותי ותיקפה את מה שהרגשתי וחשבתי, אבל אני עדיין בהלם מהעזות של הבלנית ומה שזה יכול לעשות לנשים. אני ממש לא חושבת שאשה כזו יכולה לעבוד במקצוע כזה רגיש, זו היתה חוויה נוראית. הרגשתי שאני בגן והגננת מכריחה אותי לעשות דברים נגד רצוני ונלחמת באוטונומיה שלי ואז עוד משפילה אותי ומועלת בתפקידה באופן הכי מזלזל שיש.

בתחילת הנישואים ניסינו כמה סוגים של חומרי סיכה. על בסיס מים/ סיליקון ועוד. מה שהכי התאים לנו זה שמן שקדים ואנחנו משתמשים בו עד היום.
הבעיה היא שהריח שלו נורא מעצבן אותי. ויותר ממה שהוא מעצבן אותי בעת השימוש שזה עוד איכשהו ניטרלי הוא מצליח להספג במגבות ולהשאר שם ולא יעזור כמה תכנית ארוכה אני יעשה למגבות הריח פשוט נשאר ודומיננטי מאד.
עכשיו מה שבעיקר מענין אותי לדעת אם יש עוד משהי שמשתמשת בשמן שקדים ומצא פתרון לענין הריח במגבות.
או שפתאום עולה לי אולי יש פתרון אחר ולא חיבים להשתמש במגבות כל פעם.
משהי ניסתה פעם לשים משהו חד פעמי או בכלל לוותר על המגבת?
או לחלופין המלצה על חומר על בסיס שמן עם ריח פחות נורא במגבות?