אם אני מסתכלת על הצד שלך-
ברור שאת הכי בסדר!!
את מוותרת על הלימודים כדי שהוא יוכל ללמוד,
את מתחזקת את הבית כדי ליצור לו תנאים טובים,
את בסוף הריון,
לא ישנה טוב בלילות,
וגם דואגת לילד בבוקר.
אבל מה עם הצד שלו?
שהוא קורע את עצמו כדי להצליח בלימודים?
כדי שתהיה עבודה טובה שתפרנס אתכם בכבוד?
הוא גם לוקח את הילד בבוקר, זה מובן מאליו?
הוא הולך להתפלל בבוקר!!! איזו זכות יש לך...
אז נכון שאת עייפה, אבל הוא ''בונה'' עלייך. ומותר לו להתבאס, בלי קשר להאם את ''בסדר או ''לא בסדר'' (ואת הכי בסדר שיש!!)
אבל אולי תצאי קצת מהקושי של עצמך, רק לרגע כי באמת הקושי שלך גדול, ותסתכלי ותראי שיש כאן עוד מישהו שאולי מיהר הבוקר, וחשב שיוכל לצאת ישר כשהוא יגיע, וזה ביאס אותו שהמציאות לא תאמה את המחשבות שלו?
אין כאן אשמים. אין כאן מישהו ''לא בסדר''.
יש כאן שני אנשים שמנהלים את החיים שלהם ביחד, ולפעמים הרצונות מתנגשים. וזה הגיוני וטבעי...