פורום הריון ולידה (עמוד 1818)

מה עם הבעל? אי אפשר להזעיק אותו? חיבוק

הזעקתי את בעלי, הגיע אחרי חצי שעה...

אני הולכת לישון...

מתייגת את @באר מרים נראה לי תדעי לענות לי...

תודה לכל מי שתענה! ⁦❤️⁩

תתקשרי לרב שממש מבין.

אבל לפני כן תנסי להבין האם החשש זה פצע או כתם ממש..

היה פצע בהפסק, אבל אז הרגשתי כאב בבדיקה והדם יצא כמו פס על העד. עכשיו לא היה שום כאב ולא בדקתי בפנים.

וכמובן להקפיד לא להיאסר בינתיים..

אם תפני אלי באישי אתן לך עוד רעיון אבל לא לפורום הפתוח..

ידעתי את מי לתייג פונה אלייך באישי ⁦❤️⁩

זאת ממש דוגמא מעולה לחשיבות של בדיקת אמצע גם אם מצירים רק ראשון ושביעי..

אם הפותחת היתה בודקת רק ביום הראשון היו עכשיו הרבה פחות אפשרויות מה לעשות..

הפצע יכול להיפתח אם עושים בדיקת אמצע.
בדיקה של יום שביעי חשובה יותר.
ומניסיון אם עושים בדיקת אמצע, יתכן שהפצע יפתח.
ואז בדיקה של שביעי -סיפור....

מבדיקה אחת בהפרש של שבוע לא בהכרח יפתח הפצע.

אם את חושבת שזה פצע - אולי כדאי ללכת לבודקת שתעשה את הבדיקה.

אם את חוששת שאולי זה לא פצע - מכיוון שעשית בדיקות ביום הרביעי והחמישי, אולי יתירו לך לוותר על הבדיקה של היום, לדחות את הטבילה ולבדוק מחר כי אפשר לצרץ את הבדיקות - אז תפסידי יום אחד אבל לא שבוע שלם..

ייתכנו עוד כמה פתרונות הלכתיים יותר דחוקים שלא שייך לפרט על גבי פורום פתוח..

תתקשרי לרב שמבין היטב ועם כתפיים רחבות של פסיקה..

מה המספר של הקו של מכון פועה?

ויש לי מספר נוסף לשאלות בשעות הערב:
052-591-00-20

אז טובלים ביום השמיני

אפילו שלא בדקתי ביום השני? איך זה עובד?

מספיק שעשית בדיקה אחת באמצע, ולא צריך הכל מהתחלה...
המדריכת כלות שלי המליצה לי תמיד לעשות בדיקה באמצע גם אם יש היתר, בדיוק מהסיבה הזו..

קרה לי כמה פעמים שהרב אמר לי לא לבדוק בכלל ביום השביעי בעקבות חשש דומה ומעולם הוא לא אמר לי שטובלים בשמיני..
אז.. לא גורף.

זו לפחות ההלכה שאני מכירה...
אולי באמת יש שיטות פסיקה שונות, וכתבתי בכלליות ונחרצות מידי

הייתה לי פרוצדורה רפואית ביום החמישי אז שאלתי מראש והרב אמר לבדוק לפני הפרוצדורה ואז לא להמשיך לבדוק בכלל.
ופעם ראשון שלישי ורביעי, וברביעי היה איזה משהו שהרב הצליח להתיר אבל אמר שיכול להיות שתהיה בעיה בהמשך ושאמשיך לעקוב אחרי ההפרשות עד ליום השביעי ואז להתקשר.
התקשרתי ובגלל שהיה עוד שאריות של הפרשות הוא אמר שלא לבדוק אלא לסמוך על מה שכבר נבדק. (למיטב זכרוני צריך גם בדיקה שהיא לא בשלושת הימים הראשונים אבל לא בטוחה לגמרי)
והיו כמה פעמים בהריון שאז הכל היה מורכב יותר וכבר לא זוכרת מה בדקתי (היה דימום מהמטומה אז לא קשור בכלל לאיזה ימים בחודש, יכל לדמם כל הזמן וגם לא היו יחסים שזה גם גורם בפסיקה) אז זה היה משהו חריג בפסיקה, אבל מעולם נושא דחיית טבילה לא היה על הפרק.

תקראי בין הנקודות בצבע תכלת...

לפי הפסיקה שלו אי אפשר לטבול בלי בדיקה של היום השביעי,
אבל הוא אומר שלא צריך להתחיל מחדש שבעה נקיים,
אלא אפשר לשנות את הספירה כך שהיום השביעי יהפוך להיות השישי ואז בתום שבעה נקיים לטבול. (השמיני מהספירה המקורית)
כשרב אומר שאפשר לא לבדוק ביום השביעי הוא מתכוון בלי לשנות את הספירה.
בקיצור, כשמשלימים שבעה נקיים אפשר לטבול מייד.
כל השאלה בעצם איך סופרים, והגיוני שיהיו בזה דעות.

החשש של הפותחת היה להתחיל מהתחלה 7 נקיים, אז אמרתי לה שלא צריך, אלא עושים בדיקה ביום השמיני...

או שלא הבנתי את כוונתך או שאת לא הבנת את כוונתי😅

צריך שיהיו לה בדיקות של "ראשון" ו"שביעי" לפני המקווה.
זה יכול לזוז לשני ולשמיני,
לשלישי ולתשיעי,
רביעי ועשירי......

אבל רביעי ושמיני לא נחשבים ל"ראשון" ו"שביעי"...
במקרה כזה, צריך לשאול רב מה לעשות.

''הוא הדין אם תבדוק עצמה ביום אחר מהימים האמצעיים ושכחה לבדוק ביום השביעי, שתוכל לבדוק ביום השמיני ולטבול.''

להתיר לטבול בלי בדיקה ביום השביעי זה היתר די דחוק כי זה נגד דברי השולחן ערוך (יש ראשונים שכן התירו, אז זה לא אסור, אבל זה ממש לא היתר שיתנו בכל מצב, וכמובן שאישה לא יכולה לפסוק ככה לעצמה).

אבל להסתמך על בדיקה ביום הראשון, באחד הימים באמצע וביום השמיני זה הרבה יותר פשוט להתיר, ובהחלט משתמשים באפשרות הזו כשיש צורך.

(למדתי את זה בקורס יועצות לרפואה והלכה של מכון פוע"ה, וגם בעלי הסביר לי את הנושא בהרחבה)

לא ידעתי שיש כזו הלכה באופן גורף.

אני פעם הייתי במצב דומה והתירו לי שהבדיקה ביום הראשון והשלישי זה מספיק ולא צריך בשביעי. אבל תתייעצי עם רב.

מצטרפת להצעה לשאול רב גדול

מה שעשיתי אחרי שקיבלתי היתר לשטוף, הייתי שוטפת טוב, הולכת למיטה ושוכבת עם רגליים למעלה כדי שלא יהיה שום נזילה כלשהי ואז עושה בדיקה טחרי שעבר זמן מסויים. תמיד עבד.

אני בעזרת ה' אבדוק מחר ומקווה מאוד שיהיה נקי ואוכל לטבול מחר

אבל יש תמיד נשירה מטורפת אחרי לידה, אולי זה מתחבר לך עם לקיחת הסרזט?

בגלל שינויים הורמונלים. זה לא מיד אחרי הלידה, נראה לי מתחיל כחודש אחרי.
לא ידוע לי מסרזט או גלולות בכלל.

דווקא בזמן שהייתי לוקחת גלולות לא היו נושרות לי שערות כמעט בכלל.

בידני של אוונט לא יצא לי כלום
בחשמלי דוצ של אמדה יצא לי 180 אחרי הנקה

איזה שפע, ברוך ד'
ואיך השימוש בדוצדדית? מחזיקים ב-2 הידיים?

כן קראתי פה על נשים שהיו צריכות להחזיק ביד, אפשר לשים בתוך חזיית שאיבה- לעשות חור בחזיה והיא תתפוס את המשאבה במקום הידיים.

הרגשתי שהכי מהיר זה כשאני שואבת וסוחטת בו זמנית עם הידנית...

את הדו''צ אפשר או להחזיקעם הידיים, או לשים גומי (אני השתמשתי בזה של המוניטור)...

דוצ בטוח מקצר את הזמן נכון? כלומר אם לוקח לי עשרים דק במשטבה חד צדדית כאשר למשל עשר דק בכל צד לכמות מסויימת, אז בהכרח אם אשאב דוצ תצא אותה הכמות בחצי מהזמן נכון?

אז בדו''צ זה פשוט ייקח 10 דק'

להבין האם יש אפקטיביות יותר בתפוקת החלב כאשר רק צד אחד מתרןקן בכל פעם לסירוגין

כשצד אחד מתרוקן השני רוצה גם ולכן יש לפעמים טיפטופים וכאלה. ככה שאם חד צדדי היית שואבת עשר דקות מכל צד בדו"צ יכול להיןת שתשע דקות יספיקו לשניהם ביחד.

היית משקיעה על דוצ כדי להרוויח כריך בהפסקה ועוד עשר דק לנשום בתור סטודנטית ששואבת בהפסקותיה? חחחחח
עדיין יש בי תקווה שניוותר בזום...

צריך להחזיק אותה איכשהו.
אז או בשתי ידיים, ואז גם ככה אי אפשר לאכול
או שקונים חזייה במיוחד בשביל זה.

בכל אופן, לי זה עשה תחושה ממש לא נעימה. כאילו אני מכונת שאיבה. (לא נוקטת במילים מעבר)

אז יש גם יתרונות לחד צדדית. אז אם כבר בחרת אל תתבאסי

כי יש הרבה צינורות ויוצא חלב😅

זו המילה שצינזרתי ;)
אבל ככה הרגשתי 🐮

אני באמת פרה
מווווו

יש כזה דבר חשמלית דוצ אבל שאפשר לשאוב גם צד אחד?

אפשר לסגור צד אחד עם גומיה כזאת שמחוברת למשאבה

רק רגל אחת?

חודש ראשון ברוך השם ברוך השם
אני חושבת שרגל אחת כן

יש לך אולי איזו עקיצה שם?
כואב, אדום, נפוח, קשה, חם?
קשה לדרוך?

את יכולה ללכת מחר לרופא משפחה?

עם רגליים נפוחות....
לא יודעת אם יצא לי מקווה שיעבור בע"ה

בהתחלה לא אמור להיות קשור.

יש קורס מדריכות הנקה.
ויש קורה יועצות הנקה IBCLC.
הקורס של מדריכות ההנקה לוקח בערך חצי שנה+ התנסויות קליניות בבית חולים. בסופו יש מבחן ואת מקבלת תעודת מדריכת הנקה מהמקום הספציפי בו למדת.
הקורס של הIBCLC הוא נסמך על קורס מדריכות ההנקה. את יכולה לאחר הקורס מדריכות להמשיך למסלול הIBCLC שהוא מקיף יותר, נותן לך יותר כלים וידע מקצועי, ובסופו את מקבלת תעודת הסמכה בינלאומית לאחר מבחן גדול+ 500 שעות התנסות.

בשנים האחרונות לא....

זה כדור מדהים ונוראי בו זמנית.

בכל מקרה… לא יעזור לצעוק עליו. פשוט לא יעזור.
(ברור שגם אני הייתי צועקת ומשתגעת אבל מהצד קל להגיד).

וחיבוקים לך! זה מחרפן בהחלט.
בעה אם בעתיד תחליפו אוטו, תקנו אחד שאי אפשר להוציא את המפתח אם הוא לא על פארקינג.

אם זה המקרה- יש מומחים לעניין שמלמדים אסטרטגיות אירגון וכדומה

שווה ללכת לקבל הדרכה.

היום קיימת הרבה מודעות לעניין, כולל הקשיים ל קשב וריכוז בזוגיות.

כבר אין לי סבלנו תלהסתכל על זה בעין טובה וכולי

נשמה, זה בטיחות

זה סכנת נפשות

תתאפס על עצמך

 

אני יודעת שתגידו ובצדק- יש לו קשב וריכוז, זה נוירולוגי וכולי

 

אבל אני לא מוכנה לקבל את זה כשזה בטיחות

בכל שאר הנושאים סבבה הפיזור

פה לא

יש את הבאסה והצד הרגשי מצד עצם זה שהוא מפוזר ושכח דברים.
וזה באמת מאתגר לפעמים מממש מבינה אותך.

ויש את הצד הפרקטי- לחשוב בדיוק באיזה נק' זה מתבטא וממש מפריע לך ועקרוני לך שיהיה שינוי-

הגדרת בנושא בטיחות והבאת לדוגמא את עניין הדרייב ברכב- לזה פשוט צריך לנתק את העצבים.. ופשוט לחשוב על פתרון מעשי-
מלהדביק קבוע פתק על מרכז ההגה, על האמברקס, או
בצרור מפתחות של הרכב שאומר- לא לשכוח להעביר לפארקינג...
וכל פתרון יצירתי דומה

ופשוט לשבת איתו יחד על הרשימה לחשוב יחד על פתרונות מעשיים!!
לא להכניס אשמה ותסכול. נטו יש *לנו* בעיה יחד ואנחנו חושבים על פתרונות.
או לחשוב על שלל אופציות לתזכורות

הוא לא יכול לנהוג אם הוא מגיע למצבים מסכני חיים.
הוא לא יכול לקלח את הילד אם הוא יכול לשכוח אותו.
יש רמות בקשב וריכוז, ולא בטוח שהוא יכול להתגבר על הבעיות בלי/ עם תרופות.
גם לבעלי יש קשב וריכוז, ויש דברים שהוא נמנע מהם, אמנם לא ברמה הזו, ומזל שהוא לא ניסה לנהוג אף פעם, כי בנהיגה צריך אקסטרה ריכוז, ויש הרבה נהגים קשב וריכוז ששוללים להם בסוף את הרשיון, אחרי הרבה תאונות.

זה להכיר בקושי הזה כדי לטפל בו

וצריך מלא רצון מצד המטופל בשביל זה.

תגגלי ריפוי בעיסוק קוג-פאן

וחיבוק גדול על ההתמודדות הזו

מצד אחד- זה כוח שאין לו שליטה עליו.
מצד שני - הוא 100 אחוז אחראי למעשיו.
ואם חס ושלום היה בנ"א בצד השני והיה נפגע מהרכב - בעלך היה עולה למשפט על זה.

גם לי יש הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת לדעתי מגיל ילדות. ב"ה היו לי ציונים טובים אז לא עלו על זה בגיל קטן. היום אני סובלת מזה, שוכחת לבצע מטלות פשוטות ורוטיניות, ברמה שלפעמים שוכחת לקחת מגבת למקלחת..
אבל, בכל הנוגע בסכנת חיים זה סיפור אחר. אין אופציה לשכוח/ לא לשים לב. אין מצב. זו אחריות גדולה להסתובב עם מכשיר שבו זמנית מקל על החיים אבל גם יכול ליטול אותם בשניה.
גם ילד זה אחריות.

אני לא יודעת אם צעקות יעזרו, אבל הוא צריך להבין מהם תוצאות של מעשיו.
אם אתם מתנהלים לפי תקציב שמאפשר לכם להוציא כספים על דברים אישיים - אולי תגידי לו שהחודש-חודשים הקרובים הכסף על הרכב יוצא מהתקציב האישי שלו. או לחלופין - למנוע ממנו שימוש ברכב לתקופה מסוימת.
תודה לאל שהטעויות שלו לא עלו בחיי אדם - אבל זה רק עניין של זמן. מתישהו הרשלנות בנושא הרכב תפגע באדם, ואז מה יקרה? שווה לחכות עד אז או כדאי לנסות לשנות משהו עכשיו?
אני לא אומרת שאפשרי או כדאי לנסות לשנות אותו מהיסוד. כי זה לא יקרה.
אבל אפשר להבדיל בין נושאים שוליים לבין חיי אדם. ולהתנהג בהתאם.

בני זוג לא אמורים להטיל סנקציות אחד על השני.
ולא נשמע לי שזה ינער אותו, אלא פשוט יהפוך אותם ליריבים אחד של השני.

מסכימה שבדברים של סכנת חיים צריך להבין שחייבים למצוא פתרון. אבל להטיל סנקציות זה לא הכיוון שיעשה את ההבדל (אלא אם כן זה בא ממנו בתור הצעה לפתרון - כי הוא חושב שזה השלכה מספיק משמעותית עבורו שתגרום לו להיזהר לא לטעות).

ולפותחת-
נראה לי שמה שבמיוחד מפריע לך פה זה שנראה שהוא לא קולט עד כמה זה חמור.
לדעתי יש סיכוי שדווקא זה שאת כל כך מזועזעת גורם לו לתגובה שלא מראה את הזעזוע שלו, או באמת פחות להרגיש מזועזע כי את כבר לקחת את התפקיד הזה.
אני מרגישה את זה על עצמי, שאם למשל שברתי משהו בגלל חוסר זהירות שהייתי יכולה למנוע, ובעלי קצת מתעצבן על החוסר זהירות, אז באופן אוטומטי אני מנסה להתגונן ולהגיד שלא נורא ושזה קורה לפעמים וכו' (עד שאני קולטת שהוא צריך לשמוע שגם אני מבינה שהייתי צריכה להיות יותר זהירה), ודווקא כשהוא לא אומר כלום ורק עוזר לי לנקות, אני הרבה יותר מתנצלת על החוסר זהירות שלי מוסיקה מסקנות איך להבא למנוע את מה שקרה.

אני חושבת שכדי לפתור את הנושא, קודם כל בעלך צריך לדעת שאת בצד שלו, ששניכם בבעיה הזו, ושניכם מנסים למצוא פתרון.
הוא כן צריך להבין את חומרת הבעיה, אבל אני חושבת שזה יבוא יותר בקלות דווקא ממקום יותר מכיל - שאת מבינה כמה שזה לא בכוונה, אבל את מפחדת ממה שעלול לקרות. עד עכשיו הקב"ה שמר עליכם, אבל מה יקרה אם פעם זה יגמר באסון? איך הוא ירגיש? איך שניכם תרגישו?
מתוך מקום כזה צריך לחשוב ביחד מה הפתרונות שאתם יכולים לעשות כדי למנוע מצב של סכנה שוב. כשחושבים ביחד יכולים לעלות הרבה פתרונות יצירתיים, ואם לא מוצאים פתרון, תמיד אפשר להתייעץ פה - לא חסרות פה נשים יצירתיות... (כבר העלו פה כמה רעיונות טובים ופרקטיים שאתם יכולים לבחון אם יוכלו לעזור לכם).
בהצלחה רבה!

זה באמת מה שרציתי לומר

שהיא זאת שצריכה להכריח את בעלה. זה יכול להיות החלטה משותפת של שניהם. הבנה מצידו שזה דבר שלא יעשה ושכדאי להתחיל בצעדים למנוע מקרים מזעזעים דומים.

היא לא מענישה אותו
הוא פשוט נושא בתוצאות של עצמו. זה הכל.

אבל כשאת כותבת 'תגידי לו ש..' או 'למנוע ממנו...' זה לא נשמע כמו החלטה משותפת...
אם מחליטים ביחד זה באמת אחרת למרות שבעיני דרך של עונשים (גם כשהאדם מעניש את עצמו) זו לא בהכרח הדרך הנכונה. אבל זה באמת תלוי מצב, ותלוי אדם, וזו כן אפשרות קיימת, אבל רק בהחלטה משותפת ומרצונו, מתוך מחשבה שזה מה שיעזור לו להשתנות, ולא כסנקציה שלה על בעלה.

זאת נטו מעשה ותוצאה.
הרי הרכב עכשיו נכנס בקיק וצריך ללכת למוסך - הוא בכל אופן לא יוכל להשתמש בה בימים הקרובים.
זה נקרא מעשה ותוצאה.

אם חס ושלום הוא היה פוגע בבנאדם - הוא היה עומד לדין. לא בגלל שמערכת המשפט רוצה להעניש אותו כמו ילד קטן אלא כי הוא צריך לעמוד בתוצאות מעשיו.
הבעיה שפעם הבאה שמתרחש כזה מעשה של חוסר אחריות זה עלול לא רק לשלוח אותו או אדם אחר לבית חולים אלא ממש לעלות בחיי אדם. אם מישהו היה עומד בין הרכב לקיר הוא היה נמחץ למוות. חד וחלק.

תאמיני לי, גם לי יש בעיה של קשב וריכוז ואני עובדת יום יום שעה שעה כל משמרת בבית חולים ועוסקת בהצלת חיים והחלטות של חיים ומוות. לעיתים שיכחה הכי פשוטה יכולה לעלות בחיי אדם. ואני סובלת מזה יום יום.
אולי בגלל כובד האחריות סיגלתי לעצמי דרכים להתמודדות. כולל ההבנה הפשוטה שאני זאת שאעמוד לדין אם אסכן חיים בעקבות הקושי הפרטי שלי.

זה חייב לבוא ממנו כדי לחולל שינוי.

אבל לא ממני.
הבעיה כמובן כללה את הבית - שם גם אני, בעלי והילד סבלנו מזה.
אחרי כמה הערות (גם בעבודה) ופעמים ששילמתי על טעויותי בכסף או בעגמת נפש רבה אכן תפסתי את עצמי בידיים.

זה מצריך שיתוף פעולה אבל הוא חייב להבין בדרך כזו או אחרת שהמעשים שלו פשוט מסוכנים. להשאיר תינוקת בת שנה לבד באמבטיה זה סכנת חיים! להשאיר רכב בדרייב פעם אחר פעם זה סכנת חיים!

תאמיני לי, אם היו מעמידים אותו למשפט על רצח כי השאיר את הרכב בדרייב והרכב פגע באדם למוות - הוא לא היה שוכח את זה לכל החיים.
ואני מאמינה שיום אחד זה יקרה - אם הוא לא ישתנה הוא יאלץ לשלם על מעשיו בדרך כזו או אחרת.
רק חבל שזה יגיע למצב של סכנת חיי הסביבה. אפשר וחובה לעצור את זה לפני.

תקשיבי, אם פותחת השירשור הייתה כותבת שהוא תמיד שוכח לקחת את הקניות מהרכב ומשאיר את החלב להסריח שם פעם אחר פעם, או נכנס הבייתה ומשאיר את הנעליים בסלון, או שוכח לשלם שכירות/משכנתא/חשבונות על בסיס קבוע ברמה שזה היה מצטבר לריביות - זה סיפור אחר לגמרי.
אבל כשיש לך רכב - יש לך אחריות של חיים אחרים בידיים שלך. אתה לא יכול להתנהג איך שבא לך - גם אם יש לך קושי מסוים.
סליחה שאני אומרת - תתגבר.
אין שום תירוץ בעולם לסכן חיי אדם. פשוט אין.

אני לא מדברת על שיטה מחוללת פלאים כדי לשנות את כל ההתנהגות שלו מהיסוד. להפך. אני חושבת שזה לא יעיל כי טבע האדם לא ניתן לשינוי בקלות, אם בכלל.
אבל אפשר וחובה להיזהר ממעשים מסוכנים.
אנחנו לא מדברים על הפסד של ממון או רכוש, אלא חיי אדם. הוא בכיף היה יכול להרוג מישהו עם הרכב. בנס זה לא קרה.

אני מאובחנת בעצמי וגם מטופלת

ועדיין, חייב מודעות ורצון של המטופל כדי שיהיה שינוי. אם זה יבוא בהנחתה זה רק ייצור אנטי ולא יוביל לטוב.

שאפשר לייצר מודעות לפני שמישהו ייפגע חלילה.

כשהבוס שלי אמר לי פעם אחר פעם את שוכחת לעשות X - תחזרי עכשיו למחלקה (גם אם את חצי דרך הבייתה) ותעשי את זה. הוא לא ניסה להעניש אותי - אלא פשוט ביקש את הדבר הכי הגיוני בעולם - לא סיימת את העבודה שלך תחזרי ותעשי אותו.
שמת רכב על דרייב ופגעת בקיר? הרכב במוסך. אתה לא תוכל להשתמש בו.
זה אפילו לא קשור לאשתו.

זה לא עונש, אני לא יודעת למה את רואה את זה ככה.

כשבעלי עושה קניות והוא שוכח לקנות את הריץ' פרווה שביקשתי - אני לא מענישה אותו בכך שאני לא מכינה את הקינוח שביקש. זה מעשה ותוצאה - לא קנית את המוצר שביקשתי, אין לי דרך להכין את הקינוח שאתה רוצה. זה לא תלוי בי. (וגם כשזה תלוי בי ואני טכנית יכולה לטוס למכולת ברגע האחרון לפני שבת ולקנות - אני לא יעשה את זה).

העובדה שהמעשה שלו לא גורר תוצאה מידית לא עוזרת לו. להפך. היא מחריפה את הבעיה.
ליצור תוצאה מידית בצורה מלאכותית זה לא עונש - זאת המציאות.

אני הכי בעד שהוא יתחיל את התהליך מיוזמתו. אבל כשחיי אדם נתונים בסכנה זה לא פשוט. מה הוא יגיד בבית משפט? - סליחה, יש לי הפרעת קשב וריכוז אבל אני מתחיל תהליך של שינוי. אז בבקשה אל תענישו אותי על מוות ברשלנות... אני בתהליך...

אני מאוד מסכימה שבעלה חייב לקבל ניעור רציני ולהבין שאין פה מקום לטעות, וחייבים למצוא אסטרטגיות כדי שזה לא יקרה יותר לעולם.
ואני מסכימה שמצד אחד הדרך הכי טובה לקבל ניעור אמיתי זה כשחווים את ההשלכות של הטעות במציאות, ומצד שני - באמת לא כדאי במצב של סכנת חיים לחכות להשלכות חמורות רק כדי שהוא יבין את חומרת הבעיה…

איפה שיש השלכות ישירות על המציאות - ברור שהוא צריך לשאת בתוצאות, ואולי זה מה שיגרום לו להבין.
אז כמו שכתבת - אם הרכב עכשיו במוסך, זה לא סנקציה שאשתו מפעילה עליו, אלא תוצאה ישירה של הטעות שלו.
עם זה אני מסכימה, כי זו מציאות שבכל מקרה תקרה, אין פה אפילו מה לדון אם זה נכון או לא.

מה שכתבתי שנשמע כמו סנקציה היה מה שכתבת בהודעה בהתחלה - 'תגידי לו שבחודש-חודשיים הקרובים הכסף על הרכב יוצא מהתקציב שלו', 'למנוע ממנו שימוש ברכב לתקופה מסויימת'.
לא יודעת מה התכוונת, אבל פה זה בהחלט נשמע כמו משהו שאשתו קובעת, וזה בהחלט נשמע כמו 'עונש', שאמנם קשור למעשה שהוא עשה, אז זה קצת דומה לסיבה-תוצאה, אבל בסוף זו דרך שמתאימה ליחסי הורים-ילדים ולא ליחסי בעל ואישה.
אני חושבת שדרך כזו לא תגרום לו להתנער ולהבין כמה זה חמור, אלא תגרום לו להתעצבן על אשתו שמונעת ממנו להשתמש ברכב למרות שכן אפשר להשתמש בו, ולהפנות את האנרגיה לא לבירור איך להשתנות אלא למריבה עם אשתו.
ואני לא חושבת שזה דומה לדוגמא שסיפרת על הבוס שלך. קודם כל - בוס זה לא בעל. וחוץ מזה - שם זה באמת יותר תוצאה ישירה. באמת היה צורך לחזור ולעשות את מה שלא עשית. לא הרגשת שהוא סתם מתאכזר אלייך. אבל אצלם לא נשמע לי שזה יגרום לתוצאה הנכונה.

אבל בהחלט אם הוא לא קלט גם אחרי מה שקרה כמה זה מסוכן, אז חובה לדבר בצורה שתנער אותו. ואני חושבת שהדרך שתוכל לעבוד זה מצד אחד להיות בצד שלו ולא נגדו - לא לכעוס עליו אלא להבין שהוא באמת עשה את זה לא בכוונה, ומצד שני - לתאר בצורה ברורה כמה זה מסוכן, כמה זה מפחיד לאפשר לו לנהוג ברכב כל עוד זה לא מטופל, כמה זה יהיה נורא אם הוא יגיע לשלב שהוא יבין את הסכנה רק אחרי שיקרה אסון, אפילו לתאר בצורה מפורטת מצב שהיה יכול לקרות, ואיזה השלכות זה היה גורר.


ואחר כך, צריך באמת למצוא את הדרכים שיעזרו לו שזה לא יקרה שוב.
ופה נשמע שיש לך ניסיון ממש טוב, ושבאמת סיגלת לעצמך דרכים למניעת טעויות, למרות הפרעת הקשב, ומתוך מודעות גדולה לאיך זה משפיע עלייך.
ממש היה לי מעניין ואפילו מפתיע מה שכתבת למטה, על זה שדווקא פעולות רוטיניות לא יעזרו, וצריך לעבוד על המודעות של להגיד בראש 'עכשיו אני מחנה את הרכב'. נראה לי שזה באמת מראה למה כדאי לפנות לטיפול מסודר לקבלת אסטרטגיות, כי לא כל אחד מבין מספיק ומודע מספיק בשביל לדעת איפה באמת ההפרעה וההסחת דעת קורות ומה יעזור כדי למנוע את זה…

זה נורא קשה לחיות עם זה,
ממליצה לך לנסות לדבר איתו לשקול לחזור לטיפול תרופתי (מכירה כמה וכמה מבוגרים שנוטלים וזה עושה להם ממש טוב), וגם לשקול טיפול של לימוד אסטרטגיות. תחפשי "ריפוי בעיסוק קוגפאן למבוגרים".
אם את רוצה המלצה למטפלת, את יכולה לכתוב לי באישי איזה אזור..
בהצלחה
וחיבוק! זה סופר קשה

ולא טופל מעולם בכדורים.
זה אכן נושא כאוב, מאחר ומדובר בתופעה שנוגעת לכל תחומי החיים, על שלל יתרונותיה וחסרונותיה.
גם אצלנו הוא לא מטפל ברכב בזמן או לא משלם דוחות בזמן וגם לעצים רחוקות לא שם את האוטו על פארקינג, וכן אני מעירה לפעמים ומתקשרת מיליון פעם כשהוא יוצא עם הילדים למרות שהוא מאוד אחראי אבל אצלנו למשל הוא לא הצליח להחזיק בעבודה בכלל כמעט כמה שנים מהחתונה, מאחר כרוני, בעיית חוסר התמדה כמעט בהכל וחוסר שימת לב מוחלט לסדר עדיפויות גם כשזה בא על חשבון הזוגיות. הלכנו לטיפול זוגי ואני הייתי גם הטיפול אישי שנתן לי הרבה כלים לעבוד על עצמי ולשחרר הרבה דברים (כמו לקחת על עצמי את האיחורים שלו למשל ולהיות מתוסכלת שלא הצלחתי להעיר אותו והוא איחר או איחרנו לאיזה מקום) ולאט לאט זה משתנה. יש הרבה עבודה אבל הנחת העבודה היא שזה שלו. אם האוטו נדפק אז הכסף שמשלמים על התיקון יורד מן הסתם מההכנסות המשותפות, אם הוא מאחר אני נותנת לו לספוג את הביקורת ולא מרגישה שזה קשור אליי וברגע שיצרתי את הנפרדות הזו הוא התחיל לקחת יותר אחריות.
תורידי את רף התסכול, אפילו שזה קשה. כשיראה אותך רגועה ויבין שצריך לשלם על הנזק פעם ופעמיים זה לאט לאט יחלחל והוא יתחיל לקחת אחריות, מה גם שכשיש ביקורת בנאדם נוטה להיסגר ופחות לשתף כדי שלא יקטלו אותו.
(לא מדברת על בטיחות ילדים ברכב שזה נושא שלא נגעתי בו כי אני לא מבינה, במקרה הזה אם יש חשש אמיתי מומלץ להתייעץ לדעתי כדי לדעת איך להתנהל עם הסיטואציה)

אבל היא הרבה פעמים לא מובנת מאליה לאדם שמתמודד עם הלקות..
והתשובה היא אסטרטגיות.
הקושי המרכזי בהפרעת קשב וריכוז הוא הקושי בעצירה. המוח מתקשה לעצור ולתכנן. לעצור ולזכור. לעצור ולבצע בקרה על ההתנהלות. לעצור ולפתור את הבעיה. אז כל קושי שאת מעלה בהתנהלות שלו צריך לחשוב איזו אסטרטגיה יכולה לסייע בהפסקת ההתנהלות המסוכנת.
לדוגמה אם הוא שוכח להחנות את הרכב לפני היציאה, אז אפשר להכניס בווייז תזכורת קולית שמתריעה בסוף כל נסיעה להרים את המעצור הידני. אפשר לשים סקוץ מחוספס על ידית הפתיחה של הדלת ליד הנהג שכל פעם שייגע בסקוץ הלא נעים זה יזכיר לו שהוא צריך להרים את הברקס. אפשר להדביק מדבקה גדולה וצבעונית ליד הידית שכתוב עליה את הדברים. או מדבקה על מפתח הרכב. אפשר הכל ביחד. אולי יש גם מנגנונים שמתריאים כאשר פותחים את דלת הנהג כשהרכב במצב נסיעה.
לגבי מקלחת, אסור לו להתעסק בכלום כשהוא מקלח ילדים. הפלפון נשאר בחוץ והוא נועל את הדלת מבפנים. אם זה לא מספיק, שלט גדול על הדלת עם סימן עצור.
לגבי הילדים ברכב, דחוף לקנות מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב.
בגדול הייתי ממחיצה מאד ללכת לטיפול בריפוי בעיסוק למבוגרים שמתמחה בדיוק בזה. וגם להרחיב את בסיסי הידע שלכם על קשיים בתפקודים ניהוליים שבאים יחד עם הפרעת קשב (אינהיביציה, זיכרון קצר טווח, בקרה, פתרון בעיות, תכנון, ויסות רגשי) ואסטרטגיות בהתאם.

עובדת בדיוק על זה.
זה נקרא תפקודים ניהוליים.

המוח פשוט מתרגל ומפסיק לראות אותם (גם הסקוטש).

דברים שאנחנו עושים באופן רוטיני נשכח כי אנחנו לא שמים לב אליהם.
הבעיה בהפרעת קשב וריכוז שהמעשים שעושים באותו רגע לא תואמים את ההלך המחשבה.

כשאני חונה את הרכב אני חושבת על הקניות שעשיתי. אז במקום לשים את הרכב בפארק אני אסתובב אחורה לבדוק שבאמת לקחתי את כל השקיות מהמכולת. אחר כך אצא לבדוק אותם שוב. ואז אוציא אותם מהרכב, אזכור שהוספתי פריט לרשימה ברגע האחרון, פריט חשוב, וכנראה שכחתי לקנות אותו - אקח את השקיות הבייתה כדי לעבור עליהם.
והנה לך רכב שנשאר במצב דרייב במקום פארק.
הסחת דעת פשוטה באמצע פעולה רוטינית יום יומית.

להפך, כשחושבים על הפעולה שעושים בדרך כלל לא מפספסים פרטים. כשהופכים את הפעולה לרוטינית שלא מצריכה מחשבה - נכנסים לבעיה.

השיטה לעקוף את זה זה להכניס כמה שיותר דברים לסדר פעולות קבוע, שעושים תמיד באותו הסדר.

אבל מספיק הסחת דעת של שניה כדי לשכוח מה היינו באמצע לעשות.
להפך, צריך לחשוב על הפעולה שעושים, להגיד בראש 'עכשיו אני מחנה את הרכב'.

לא זוכרת את הניק. אז תיהי רגועה.
כתבו לך מלא דברים חכמים.
אז רק חיבוק! אלופים על הדרך שעשיתם. בהצלחה בהמשך שלה.

לא מאובחן רשמית, אבל כן על ידי.
ובלי קשר לזה שכנראה צריך לטפל בבעיה עצמה, והמליצו פה על הרבה טיפולים שונים, שאין לי מושג מאיפה להתחיל, חשוב לי לומר שבבטיחות אין על מה להתפשר. אבל להתעצבן ולהשתגע לא יעזור. זה לא תלוי בו. ולכן לדוגמה, לא הייתי נותנת לבעלך להסיע את הילדים לבד. (לבעלי אין רישיון, ואני מודה על זה לה' כל יום. ) כל עוד הבעיה לא פתורה, הוא לא מסיע את הילדים, וייתכן שזה מסבך את החיים, אז למצוא פיתרון, שייסע במונית, שיילך ברגל, לא יודעת מה. ואני מבינה את הקושי, כי בעצם את צריכה לקחת אחריות גם על עצמך, וגם עליו, במקום שיהיה שותף איתך באחריות. כנראה שאין מנוס מטיפול. בהצלחה לך ולי ;)

7.78₪ 28% OFF|OLO 20pcs LH ביוץ מקלוני בדיקה הראשונה תגובת הריון מבחן מעל 99% דיוק LH ביוץ שתן רצועות| | - AliExpress

אחר כך כשעזר ירדתי פעם אחת בבוקר פעם אחת בלילה.
ועכשיו רק מתי שיש התקף פעם ב... נותנת אחד וזהו.
אז תלוי נראלי בגיל ובמצב

בד"כ ככה.
לפעמים יש יוצא מן הכלל

הייתי אצל דר' שטופמאכר. מומחה ממש. עושה גם סקירות ושקיפות.
רגיש.

לא עולה כסף

סקירה מוקדמת- פרטי
בגלל שיש לך פלטינום זה עולה בערך 40 שקל ולא יותר (לא זוכרת את הסכום המדוייק)

סקירה מוקדמת לא בסל הבריאות, סקירה מאוחרת כן, זה בגדול.
את יכולה לקבוע סקירה מאוחרת דרך המוקד של הקופה (*2700) ואני חושבת שזה ללא תשלום (או איזה משהו מאוד מופחת, באיזור ה30 שקלים, לא בטוחה כי אני עשיתי בפרטי).
בנוסף- מגיעה לך סקירה אחת במסלול הסדר, מה זה אומר? יש לכללית ספקים (=רופאים) שעובדים בהסדר עם כללית ובעצם עושים לך סקירה אחת מסובסדת, לבחירתך איזו מהן. את גם מתקשרת למוקד של כללית והם נותנים לך את הרשימה של הספקים, ואת מתקשרת ישירות לאחד מהם וקובעת מולם, ומציינת שאת בהסדר של כללית. בגלל שאת בפלטינום זה בעלות של כ60 שקלים.
בנוסף, במסגרת סל היריון של הפלטינום את גם יכולה לעשות סקירה בפרטי ולקבל החזר של 75% מעלות הבדיקה.
מה שנגיד אני עשיתי- סקירה מוקדמת במסגרת הסדר שעלתה לי 60 ומשהו שקלים, ואז סקירה מאוחרת אצל אותו רופא, הפעם בפרטי, שילמנו 1500 שח וקיבלנו החזר של 75% מהסל היריון (מגישים תביעה עם קבלה של הבדיקה וזה מוחזר לך בתוך שבוע). יכולתי בתכלס ללכת במאוחרת לסקירה דרך הקופה, אבל היה לי ממש טוב אצל הרופא שעשה לי את המוקדמת (וגם את השקיפות דרך הקופה הוא עשה לי) שהעדפתי ללכת אצלו לפרטי...
בעצם גם כשאת הולכת לספק של כללית בהסדר את מקבלת את השירות שלו כמו בפרטי, זה פשוט זול כי הקופה מסבסדת את זה.

והיא במילא במעון... אז כשהיא תצטרף איתך ליציאה כלשהי אפשרי מנשא לתינוק.

אני גם צריכה ללדת אוטוטו, יש לנו עגלת טיולון לקטנה (בת שנה ו11 חודשים) והיא לא תהיה בנתיים במעון.. וכנראה שביציאות לטיפת חלב וכו' אגיע עם הקטן במנשא והיא תהיה בטיולון..
פשוט לא יהיה מקום ברכב ל2 עגלות.. או אם אצטרך קניות או משהו, מנשא לקטן, והיא בעגלה של הסופר..
לפחות ככה חשבתי בנתיים..

זה פשוט לפי הנוחות שלך ושל הילדה..

זה רעיון מעניין.. כי אני לא אהיה מסוגלת להחליף כל פעם.

בתכלס באמת מנשא זה דבר ממש שימושי לתינוק קטן ביציאות.

 

תודה! נתת כיוון טוב למחשבה

אבל אבדוק, תודה!

(עגלת ברייטקס)

רק לסלקל צריך חיבורים מתאימים.. לטיולון ולאמבטיה לא צריך להוסיף משהו.. של ג'ואי.

אהיה בעזרת ה' עם שניים קטנים בבית ואצטרך לצאת לכל מיני בדיקות וכו, אז אין לי אופציה לצאת עם עגלת אמבטיה בשביל התינוק... כי אז הקטנה תרוץ ותסתובב.. מעדיפה שבשבילה יהיה לי משהו ...
הקטן גם ככה רוב הזמן יישן.. ואם הוא במנשא אז בכלל..

לא קנינו
זה כבר גיל יחסית גדול.
מה שכן, היית שוקלת לקנות טרמפיסט, כי כן יכול להיות שיהיה לה קצת קשה ללכת.
ואולי להתחיל להיפרד מהעגלה כבר עכשיו, כי אם תחליטו רק אחרי הלידה שמעכשיו היא הולכת ברגל, זה יכול להקשות עליה

באמת צריך להתחיל להפרד מהעגלה

(וגם מהעריסה, אבל זה כבר ממש בתכנון לזמן הקרוב) 

שהילד השני נולד, הגדולה הייתה בת שנתיים ו3 חודשים, היה לנו טיולון בנפרד אבל כשהיינו צריכים לצאת עם שניהם הקטן היה באמבטיה והיא לא הייתה בטיולון כי שוב לא היה מקום באוטו ל2 העגלות.. אבל אם זה קרוב לבית ושנינו הולכים איתם אז כן יצאנו עם 2 עגלות.. אני זוכרת שקנינו לה תלת אופן לכל מיני יציאות ליד הבית.. ככה היא פידלה ואני עם העגלה

לא קנינו טיולון, והיא היתה הולכת ברגל.
היו פעמים בודדות שהיא השתמשה בטיולון של העגלה, והקטן היה במנשא או שנשאר בבית.

לשני קנינו טיולון. הוא היה בן שנה ועשר כשילדתי. עכשיו אנחנו משתמשים בשתי העגלות במקביל.
למרחקים ארוכים- הבן בטיולון והקטנה במנשא.
למקומות קרובים, או שאני לבד עם הקטנה, אז היא באמבטיה.

יש לנו טיולון צ'יקו לייטוואי.

אז שלא אתפתה סתם לקדחת הקניות של ההריון הנוכחי 

תודה!

בכל מקרה קנינו אחר כך.
לנו היתה דרך ארוכה למעון, וללכת בקצב שלה היה לוקח המון זמן.
עוד שיקול- הגדולה שלי לא היתה מהילדים שבורחים לכביש וכאלה. שאז לפעמים צריך עגלה שתעצור אותם.

לק"י

בעיקר אם הם בוחנים כל אבן/ רוקדים מסביב לכל עמוד/ אוספים עלים וכדומה

קשה לי להאמין שהם יחזיקו מטריה 😆

בגיל הזה כבר לא משתמשת בעגלה, בלי קשר ללידה....
זה עניין של תפיסה והרגלים, נוסף כמובן לצרכים ספציפיים.
אני מגיל שנה וחצי בערך מתחילה לגמול מעגלה ומרגילה ללכת ברגל. עד גיל שנתיים בערך העגלה יוצאת מכלל שימוש.
מצד שני מכירה הרבה שמשתמשות באופן די שוטף עד גיל 3 בערך ויותר.
אז תלוי בכם......
בהצלחה!

הבן שלי בגיל שנה וחצי עוד לא הלך.

א. רוב הילדים הולכים עד שנה וחצי
ב. גם הכי מאוחרת שלי שהתחילה ללכת שנה וחמש, עברתי איתה תהליך מאוד דומה כמעט באותו לוח זמנים. מרגע שהלכה היטב התחלתי את ה'גמילה' מעגלה. בגיל שנה ושבע כבר עשתה הליכה די רצינית.
מי שהלך היטב קודם, התהליך התחיל קצת קודם.

ממליצה מאוד שהעגלה הבאה שלכם תהיה כזאת עם אופציה להחליף בין הטיולון לאמבטיה בקלות

אצלי זה הסיבה שהחלפתי עגלה...
זה משנה חיים! זה כל כך קל - רק מורידים אמבטיה בשניה ובשניה מרכיבים את הטיולון..

כהה שאני מתמרנת בין הצרכים השונים בלי בעיה בכלל

כשיש ילדים צמודים זה ממש נצרך בעיני

לי יש בת שנתיים וחצי בבית- ותכלס להליכות קצרות זה סבבה ממש בלי עגלה.
רק להליכות ארוכות זה עוזר- כדי להתקדם מהר...לא בקצב צב... אבל באמת בחורף לא יודעת כמה זה קורה

אז תכלס... לא היתי קונה מראש

מקסימום אם תראו שזה חסר לכם תקנו טיולון יד 2 - יש ממש בסכומים סמליים בפייסבוק וביד2 ובמצב טוב.

ואז מחברים מתי שרוצים. בפועל אני ילדתי ולא דאגנו לטיולון לגדולה.. אבל רוב היציאות שלנו הם באוטו.

תקנו משהו נחמד ישמש גם את הילד\ה הבא.

 

אצלי בגיל הזה

היה לי בשביל הגדולה גם טיולון וגם טרמפיסט

זה לא קדחת קניות אלא צורך בסיסי.

 

בעייני גם לקחת לילד את העגלה עבור תינוק חדש ולא לתת לו תחליף..זה פחות כדאי.

בלידה הקודמת קניתי טיולון אינפיניטי c9 בערך ב200.
הוא כנראה לא מה שאת רוצה כי הוא לא מתקפל הכי קטן..

אבל עצה שלי: פשוט תשיגי איזושהי עגלה/טיולון יד 2. לא משנה מה..
לא תשמשי בה המון, אז חבל על הכסף וגם על האנרגיות לבחור מה כדאי..
כל עגלה שהיא עם 4 גלגלים ונוסעת תתאים לכם..

והוא מצא חן בעיני

אבל לא ראיתי בשום מקום ב200, רק ב350 פלוס..

 

כנראה שנעשה בסוף כמו שאת מציעה, או שנשיג משהו או שנקנה משהו פשוט בלי תחקירים ארוכים מדי וזהו..

 

יש מלא קבוצות

עגלות וטיולונים יד 2
פשפשוק למוצרי תינוקות מאמאמרקט
ועוד...

יש שם בלי סוף ודברים גם טובים
ובאמת לצורך שלך- קחי זול ופשוט רק תבררי את הצורת קיפול ביד אחת!

אני חושבת שטיולון זה משהו שטוב שיהיה תמיד.
לפעמים ילד חולה, או סתם לא נרדם ורוצים לעשות איתו סיבוב או יציאות למרחקים ארוכים
(טיולים וכו') זה לא לשימוש יומיומי אבל זה כן נוח שיש.
לשימוש כזה טיולון למסירה/ מכירה במחיר מוזל יהיה מצויין.
דווקא לא הייתי הולכת על דגם פשוט אלא על דגם איכותי פשוט משומש יותר.

וכן משתמשים מדי פעם. באמת בעיקר בנסיעות וכד'. אבל אולי כבר לא כזה חייב.
אולי תקני משהו בקטנה מיד 2. שיהיה לך משהו.

אם האמבטיה מתלבשת על השלדה בלי לפרק את הטיולון זה הכי טוב ואז כשתצטרכו הקטן במנשא והיא בטיולון.
אם לא ויש לך תקציב ממליצה על יויו יכולה לשמש אותך גם בהמשך לקטן ולילדים הבאים..
אם אין תקציב או שלא מעונינת להוציא על זה כרגע אז הייתי מחפשת ביד 2 או באתר אגורה..
אני שבוע שעבר יצאתי עם הילדים והיה לי ממש נוח "לכלוא" את בן הכמעט 3 בטיולון למרות שהוא כבר בכלל לא משתמש בו..
ואני אישית בגדולה השתמשתי בטיולון שמגיע יחד עם השילדה של האמבטיההואחכ הפרדתי כי ראיתי שככה השלדה נשמרת טוב יותר לאמבטיה ובזמן שצריך טיולון משתמשים בטיולון נפרד.וכשהיו יותר קטנים כשזה היה רק בעלי ואני שיכולים לסחוב עגלות אז כשהייתי לבד לקחתי את הקטן במנשא והגדול יותר בטיולון..

כשהטיולון שלו הפך לאמבטיה, והחלטנו לחכות ולקנות לפי הצורך כי לא רציתי דברים מיותרים בבית, וכרגע כמה חודשים מהלידה לא הרגשנו אפילו פעם אחת שזה חסר לנו,

אני וויתרתי על אמבטיה-
ואז לפי המצב- מזג אוויר/ זמן/ כח
או שהקטן במנשא והגדול יושב בעגלה.
או שהקטן בעגלה והגדול הולך,ואם מתעייף- יושב במגש למעלה.
(זה ממש סימן ההיכר המשפחתי שלנו,לכן כתבתי מניק אחר).
בעבר היה לנו טיולונים של דוקטור בייבי,( עלו 250₪)ומאז שסגרו את המפעל,עברנו לmuze של joie.
המחיר כפול אבל הוא גם יותר חזק!

לא הצלחתי לענות לכל אחת אבל קראתי הכל והחכמתי.
נתתן לי כיווני חשיבה טובים, עכשיו קדימה להחליט ולבצע..

באיזור המרכז לפני 4 שנים
סגנון דתי לאומי..
התארגנו קבוצה ומישהי הגיעה. מדהימה.
אם רלוונטי ארחיב בפרטי

מדגישה שאין לי קשר אליה ואין לי אחוזים
לנו זה היה מעולה.

היינו כ5 נשים. היה מצוין.

תעקבי אחרי הפייסבוק של מאור קפלן, יש לה מידי פעם זומים בנושא הזה.

בגדול ההנחיה היא לדבר קודם על איברי הגוף, לקרוא להם בשמם הנכון, ורק אחר כך על מוגנות, שהשיח הראשוני יהיה חיובי.

של ההורים עם הילדים, לא כשיחה או כשתי שיחות וזהו.. כשמלמדים ילד על אברי גופו, כשהוא שואל על אברי גופם של הסובבים אותו, כשעולה הנושא של מגע, של אוטונומיה, כשהוא שואל שאלות מגוונות על איך נולדים ילדים, איך מניקים, כשפוגשים אנשים זרים ברחוב או בגינה, כשיש מפגשים משפחתיים, כל שאלה שקשורה באופן ישיר או עקיף לנושא של זוגיות, מיניות, מוגנות, גוף. זה שזור בהתנהלות הזוגית שההורים מראים לילדים, שדרים של אהבה, העצמה.

אבל לא לזה התכוונתי, וככה אנחנו מתנהלים.
אבל אין מה לעשות יש דברים שהם יותר לכיוון שיחה ולא מספיק שיח פה ושם. מה גם שזה צריך לבוא מההורים זו אחריותם אני לא מצפה שהילדים יבינו דברים לבד, אין לך היכולת להבין מה הם הבינו ועד כמה לכן גם חשוב לדבר בשיחה יזומה ולא מקרית.

אבל לפעמים הרקע לשיחות האלו בא מהילדים, או פתאום יש הקשר שממש מזמין את השיחה הזו. זה גם תלוי מה רמת הפתיחות של ההורים עם הילדים, לדוגמה האם מלמדים על ווסת רק בנות בגיל 10, באופן רשמי, או האם מדברים על ווסת גם בגילאים קטנים יותר, וגם עם הבנים, וזה נושא מדובר בבית. וכנל לגבי נושאים רבים..

שואלת באמת ומנסה להבין מה זה נותן לילדה

ובטוחה שאין בזה חובה כזו או אחרת, אבל היצגתי סגנון של התנהלות שדוגל בשיתוף ופתיחות. בסופו של דבר הדרך הנכונה בעיניי להתנהל בעולם היא לעשות שימוש מודע בעצמינו, כלומר להשתמש בתכונות האופי שלנו ובאמונות שלנו ובמי שאנחנו באופן מודע ותבוני במפגש שלנו עם אחרים, ולא לנסות להתנהג הפוך מזה. אם יש למישהי אופי פתוח ומשתף היא יכולה להשתמש בו בתבונה ובטוב ולהפך.. מישהי שיותר סגורה יכולה לחנך עם הערכים האלו.
אני לדוגמה אדם מאד פתוח ומשתף ומאד מחובר לכל הנושאים האלו של הגוף והנפש ולכן אני מתחברת לסגנון הדיבור הפתוח. לדוגמה אני לא אחביא פדים בחדר, אלא בארון אמבטיה ואם וכשהילד/ה ישאלו הם יקבלו הסבר לפי גילם ורמתם. ואם האמא מותשת או חלשה כל חודש ליום יומיים אני כן מאמינה בשיתוף. בסופו של דבר בעיניי זה מדהים להכיר ולנרמל את הפיזיולוגיה שלנו. ושוב, כי ככה אני. זה לא אומר כלום על אף אחת אחרת

בגלל משהו מסויים או סתם באופן כללי?
יש את חגית כמוס המהממת, יש לה קורס דיגיטלי

וכמו שאמרו מעליי זה חלק מהשיח בבית, ובהחלט זה משהו שצריך להיות מודעים אליו.

האם זה שגור בשיח או שאת רוצה ללמוד את להפוך את זה לשיח שגור?

ברור שעדיף משהו טבעי,
מי רוצה לקחת אנטמביוטיקה, אבל במציאות כדי לרפא מהר ולתפקד מה שממגר את הפטריה זה אנטיביוטיקה.
חשוב לקחת גם פרוביוטיקה במקביל, אבל פטריה אם לא מטפלים בה היא מתפשטת.
תרגישי טוב.

לתקופה שלוקחים אנטיביוטיקה.. ואז זה חוזר.. 

 

לצערי כמו פותחת השרשור, גם אני סובלת מפטרייה באזור הזה.. ולא משנה מה לקחתי לא עזר לי.. וכן, זה נמאס. 

 

עוקבת אחרי פתרונות.. 

 

דברים ביחד כדי להתגבר על הפטריה.
כדור חזק מאוד שלוקחים פעם אחת.
משחה
עוד כדורים פעמיים ביום במהלך כמה ימים.
הפטריה חטפה מכה קשה וב"ה נעלמה
לא זוכרת את סוג התרופות.
חשוב מאוד לטפל.
פטריה לא נחה כל עוד יש לה מצע

לבריאו האשה של כללית בשערי צדק, ירושלים
זה היה יום שישי אז נכנסתי לרופא תורן
אם ניתן לראות בתיק הרפואי האינטרנטי איזה תרופות קבלתי ארשום לך

אנטיביוטיקה הורגת חיידקים, לא פטריות. להפך, כשלוקחים אנטיביוטיקה זה מגדיל את הסיכוי להתפתחות פטריה.

יש אנטיביוטיקות שמתאימות לפטריות
)יש שלא, אבל כמובן נותנים את המתאימות כמו שלכל סוג חיידק נותנים אנטביוטיקה אחרת).

זה נכון שפטריות יותר קשות לטיפול מחיידקים, אבל עדיין ישנן אנטיביוטיקות שיכטלות להרוג אותן.

אבל אנטיביוטיקה כשם כללי מיועדת הן לחיידקים והן לפטריות.
גם כשלוקחים אנטיביוטיקה נגד חיידקים נוצר חוסר איזון בפלורה הטבעית של הגוף.

באופן קבוע

באמת גם לי ידוע שאנטיביוטיקה דוןקא מעודת פטריות להיווצר, כי היא הורסת את הפלורה של המעי ואת. האיזון מבחינת חיידקים טובים גם.
יש אפשרות לעשות דיאטה ללא סוכרים ושמרים ומתפיחים. זו דיאטה קשה מאד לביצוע, ודרושים מספר חודשיפ כדי למגר את הפטריה.
לא טבעי, אבל יש משחות ונרות מקומיות, ויש כדורים לקחת דרך הפה .
שמעתי ולא ניסיתי , על המלצה לעשות שטיפות של הנרתיק עם חומץ תפוחים
ולצרוך פרוביוטיקה

בהצלחה. לא נעים בכלל

אז תהיו רשומות במשרד הבריאות. לא ביג דיל.
את מפחדת ששוטר יתן דוח לילדה ב1 בלילה?
תקפידו על מה שצריך ובא לציון גואל.
חבל ככל שתמשכי את זה גם היציאה מהבידוד תימשך.
תארי לך בכיפור את מתחילה לא להרגיש טוב מה תעשי? איך תשאלי רב? אסור לכם לצאת.
לשקר אין רגליים.
עדיף לבדוק והתנהל לפי ידיעה ולא לפי השערה.
הבדיקות המהירות מיועדות לסינון המוני.
כזה שאפשר לספוג בו את הטעויות הסטטיסטיות, לא בשביל מי שחשוד כנושא את הנגיף.
בהצלחה!

בשביל שכולכם תקבלו תו ירוק..

חבל להפסיד את הפטור מבידודים ותו ו ירוק...

ואם כזה הכרחי לך לצאת ב1 בלילה לסיבוב אז בכנות הסכוי שיתפסו אןתך הוא אפסי

טובה ועמידה, וזה עמד בחניה עם מלא עלים וכאלה - הכל עבר בכביסה אחת והבדים כמו חדשים.
לא ככ קל להוריד את הבד בגלל גשם (הוא מושחל על המוטות מלמעלה ולמטה) וזה אמור להיות יתרון - שלא סתם יפול
אבל גם לא צריך להוריד אותו, כי הגשם ירטיב וזה מתייבש וזהו..
שימי לב שמוט ברזל שעף על מישהו הוא לא פחות גרוע מלוח עץ. אם יש חשש שיעוף ברוח חשוב מאד למצוא מקום שאפשר לקשור אליו את המוטות באזיקונים כדי שהסוכה לא תעוף (הרוחות בארץ הן גם לא הוריקן... אם הסוכה לא עומדת בהן היא לא כשרה מלכתחילה אאלט)

טיפ שנכון גם בסוכת עץ - אם את חוששת מגשם תעטפי את הקישוטים בניילון או טפט. גם ישמור עליהם וגם לא יוריד צבע על הבד

שהבד,של הסוכה לא יהפוך למפרש
מה שאתם צריכים לעשות זה לזהות את כיוון הרוח ובדופן של כיוון הרוח ובדופן ממול לנטרל את יצירת המפרש ע"י חלון או שהבד לא יגיע עד הסכך ובעצם לתת לרוח מקום לעבור דרך הסוכה. ועדיף בד נושם ולא בד ניילון.

בנוסף תנסו למצוא איך אפשר לעגן את השלד של הסוכה לרצפה/מעקה הגג.

תקנו/תמצאו מס קרשים להניח על הסכח כדי שגם הוא לא יעוף כי אי אפשר לקשור אותו לסוכה מטעמי כשרות

כן, מחכה שיגדל קצת אבל גם נהנית מכל רגע. הוא הבכור שלי ואני מאוד מקווה שיהיו עוד הרבה, אז לא מרגישה צורך לנצל את הרגע שלא יחזור, בעזרת ה' עוד יהיו קטנטנים כאלה עכשיו מחכה שהוא יתחיל לפטפט, זה כזה מתוק ⁦❤️⁩
זמן בטן יש לו מגיל אפס (לא בשינה!) אז הוא מתמודד, לא מת על זה אז אני מנסה ואחרי חמש דקות כשהוא מתלונן או מתחיל לבכות אני הופכת אותו או מרימה אותו. אבל יש לו בערך חמש שש פעמים כאלה ביום שהם בין דקה לרבע שעה...

השינה שלו בלילה ברוך ה'! לא מגלה כדי שלא תקנאו 😅

ובכללי הוא כזה יצור מתוק מדבש 😍😍

הייתה לנו תקופה קצת לא פשוטה לפני כשבועיים עם ההנקה (בקצרה- פצעה אותי בעקבות חיבור לא טוב), אבל הזמנתי יועצת הנקה שעבדה איתנו על החיבור ונתנה משחה- ומאז ב"ה ב"ה אלף פעמים המצב ממש השתפר!
מבחינת הרמת ראש וזמן בטן היא ממש אחלה עם זה, כבר התחילה להתהפך מהבטן לגב, וזה כל כך מצחיק הפרצוף שלה כל פעם שהיא קולטת שהיא התהפכה, כאילו מן פרצוף כזה של "איך הגעתי לפה??" ובראש השנה כשהיא התהפכה והייתי עם חמותי וסבתא של בעלי (ז"א- סבתא רבא שלה) וכולנו מחאנו לה כפיים ועודדנו אותה היא ממש צחקה צחוק מתגלגל כזה (פעם ראשונה שהיא עושה את זה כשהיא ערה. היא כבר צחקה פעם מתוך שינה, אבל עכשיו זה כאילו היה רצוני) והתרגשתי כל כך!

שינה גם טפו טפו טפו, נותנת לישון בלילה.

ובכללי היא כל כך חמודה ומתוקה. יש לה בלון כזה מעל המיטה שסבא שלי קנה לה כשהיא נולדה (אל תשאלו אותי איך הוא מחזיק מנופח. אנחנו חושבים שהבלון הזה מחזיק את הסוד לאיך לשרוד פצצה גרעינית מרוב שהוא אפילו לא התפנצ'ר טיפה) שהיא מדברת אליו כשהיא שוכבת במיטה ערה וזה ממש כיף לשבת להאזין לשיחה שלה עם הבלון.

כן יש לה לפעמים זמנים שהיא קצת קרציה, צריכה יותר ידיים, בוכה לפעמים בלי סיבה וכו', אבל זה בדר"כ עובר עד הלילה.

אבל חייבת להגיד שאני מחכה שהיא תגדל קצת יותר וכאילו תגיב יותר אלינו (יותר ממה שעכשיו... עכשיו זה מסתכם בחיוכים בגדול), ועדיין- היא מתוקה כל כך ואני לא ידעתי שאפשר לאהוב ככה יצור כזה קטן.

מרגיש לי שעוד לא הספקתי באמת להיות איתה.
כי היה חופש גדול, אז הייתי עם הגדולים.
מעכשיו הם חזרו למסגרות, אבל כל פעם יש חג/ שבת.
ובימים שאני איתה לבד, לא תמיד אני פנויה אליה. כי יש כל מיני סידורים, בישולים וכו'.

אז אני לא מחכה שתגדלו. עוד לא הספקתי להנות מאיך שהיא עכשיו.

שינה- ממש אין לה משהו מסודר. גם ביום וגם בלילה. יש זמנים שהיא יכולה לישון שעות, ויש זמנים שהיא בקושי ישנה. לפעמים היא נרדמת לבד, ולפעמים לא מצליחים להרדים אותה או שהיא מתעוררת כל שנייה.
נרדמת בהנקה/ על הידיים/ במנשא/ נדנודים בעגלה/ עם עיטוף/ במיטה כשנותנים לה יד או מחזיקים לה את המוצץ. כל פעם משהו אחר.

אוכל- יונקת סבבה. פעם ראשונה שהיו לי גם פצעים וגם דלקת (בשתי הלידות הקודמות לא היה). אבל חוץ מזה, היא אוכלת טוב עולה במשקל.

גזים- לא היה אצל אף ילד. (אל תגלו).

בטן- האמת שלא יוצא לי הרבה לשים אותה. כשהיא על הבטן היא מרימה ראש. וכמה פעמים גם התהפכה. אבל היא מתחילה לבכות די מהר.

היא מחייכת, אבל לא הרבה בינתיים. מחכה שהיא יותר תחייך ותתקשר איתנו.

בקיצור- ילדה מתוקה. אבל אני מרגישה שאני לא משקיעה בה מספיק.

ותודה על הכנות!

ממש מבינה אותך, אני רק עם 2 וזה מרגיש המון, השמיכה תמיד קצרה...

מאחלת לכן מלא זמן איכות בע"ה אחרי החגים, שתהני ממנה ותנוחי גם קצת...

חח ואו אני בשוק זה היה ניראלי עוד רחוק.. צריכה כבר להזיהר ולא להשים אותו לבד על הספה..

מהבטן לגב
בגלל המשקל של הראש

הגדולה שלי התהפכה איזה פעמיים בגיל חודשיים. ועוד קצת בגיל 4 חודשים.
אבל רק בגיל חצי שנה היא ממש התהפכה.

חצי שנה זה יחסית מאוחר.
נראה לי הנורמה זה סביבות 3-4 חודשים.

את לא יודעת מתי תהיה הפעם הראשונה שהוא יתהפך.

רק בעריסה לפעמים אני משאירה עם מובייל אבל לא על משטח גבוה

נשמע שהולך לכן טוב, שמחה מאוד לשמוע ובהחלט לא מובן מאליו!

אני מודה שאני קצת יותר נאבקת בחווית ההורות שלי - הוא תינוקי מקסים והכי התאהבתי בו ונשבתי בקסמיו, אבל לא פשוט לי בכלל...
יש לי פחות פניות לבלות עם הגדולה שלי, והיו לנו הרבה משברים איתה סביב זה (ורגרסיות כמובן),
התובענות של ההנקה שלפעמים מתישה אותי ממש,
ההרדמות (!) שזה קונספט שנוא (למה לעזאזל הם לא יודעים פשוט לישון?!?),
ובכלל ההתמסרות המוחלטת הנדרשת לתינוק קטן, מתוק ככל שיהיה (והוא בהחלט כזה ואני מודה עליו כל יום ויום) פשוט לא קלה לי...

אז אצלי ממש חזק הרצון שיגדל קצת, כדי שאוכל לאט לאט לקבל חזרה קצת את עצמי...
לפעמים מרגישה אשמה על התחושות האלה, כי הוא באמת כל כך חמוד, והוא נס בחיים שלי, ואני רוצה לתת לו עולם ומלואו, הכי מגיע לו. אבל יש בי צורך גם להיות שם בשביל אחותו, וגם קצת להיות בת זוג שהיא לא רק אמא, וגם סתם להיות אדם שהוא בפני עצמו, וכרגע זה באמת לא קיים כמעט...

האם אתן כמוני מחכות כבר שיגדל קצת? או נהנות מכל רגע?
אני מאוהבת בשלב הניובורני.. אני שמחה שהיא גדלה ומתפתחת מהמם אבל ממש נהנית מכל רגע שהיא עוד קטנטונת..
איך השינה ביום ובלילה?
ב"ה, כמו של תינוקות
איך ההנקה/תמל?
ישתבח שמו לעד. תודה על השפע.
האם הגזים הארורים עוד בשיאם?
יש ימים ויש ימים... הערב סיוט.
איך ההרדמות? מה עובד לכן?
בערב-
להאכיל, להוציא גרפס, לוודא שהיא נקיה ורגועה, לשים במיטה עם מובייל עם מנגינות רגועות. (לא כל יום...) ולהיות לידה, ללטף ולנדנד בעדינות, זה זמן גם בשבילי לנוח ולהרגע בערב.
ביום- אני מזהה שהיא עייפה ושמה אותה עם מוצץ וטטרה לחבק לידי בעגלה..
איך הולך עם זמו בטן
היה קשה, ב"ה בזכות תרגילים שעשינו היא בבת אחת למדה להיות מלא זמן על הבטן ולהרים ראש יפה.

איזה כיף שהיא יודעת להירדם ככה, אלופות!

אשמח לשמוע על התרגילים לחיזוק זמן בטן, מה עזר לכן?

אפשר כשאני שוכבת והיא עלי ואני מדברת איתה ומגרה אותה להרים ראש.
אפשר כשאני יושבת והיא על הבטן על הברכיים שלי

וממש להיות איתה ולהעלות את הזמן מאוד בהדרגה...

האם אתן כמוני מחכות כבר שיגדל קצת? או נהנות מכל רגע?

וגם וגם. ילד ראשון שלי ב"ה אז ממש היה קשה לי בהתחלה להרגיש שנגמר לי כל הזמן שלי לעצמי וגם לזוגיות. וילדתי בבין הזמנים ולא הייתי בכלל בטיולים וכינרת, שטיולים זה דבר שפשוט עושה לי טוב ומאורר בטירוף.. לאט לאט יש פחות קושי. התרגלתי, ואני נהנת ממנו ומהגיל. והוא כזה מתוקייי. אני אוהבת אותווו. ואם זה מחכה שיגדל קצת, שהחופשיות שלי קצת תחזור.. חח ושהוא יהיה מובן יותר. שכשהוא יבכה הוא יצביע\ידבר על מה מפריע לו, במקום לנסות חצי שעה להבין מה הוא צריך.. חח ככ מקל. 
איך השינה ביום ובלילה?
ישן טוב. קם פעם פעמיים בלילה גג, יונק חצי שעה נגיד וחוזר לישון. כששבע יכול לישון שש שעות רצוף.. 

איך ההנקה/תמל?

הנקה. ב"ה אלף פעמים מעולה. הוא יונק המון. ושואבת המון כדי לתת בקבוקים פה ושם, שכבר נגמר לי הכח.. בד"כ זה קורה שנותנים בקבוק אחד בערב לפני שאנחנו הולכים לישון ואז יש לילה רגוע, כי הוא שבע ורדום טוב..

האם הגזים הארורים עוד בשיאם?

יש לו גזים, לפעמים זה נורא- מוצש הוא צרח ממש ולא ידענו איך להקל עליו. בסוף נרדם. אבל בסהכ הוא לא מידי סובל מזה

איך ההרדמות? מה עובד לכן?

לפני לא הרבה זמן גילתי את השיטה שבה הוא נרדם- ידיים מנענעת אותו בעדינות עם "ששש" ומתישהו מביאה לו מוצץ- ותוך כמה זמן הוא נרדם.. יש פעמים שהוא נרדם גם בהנקה. עד שגילתי את השיטה ההיתי כל פעם מנסה משו אחר, ב"ה שהצלחתי להבין איך הכי טוב לו

איך הולך עם זמו בטן?

תאמת שאי בקושי שמה אותו על הבטן על הספה, אבל עלי הוא הרבה על הבטן, והוא מרים את הראש ממש יפה ב"ה!

 

ובלי קשר, אני סטונדטית, חוזרת אחרי החגים, וכ"כ לא רוצה לחזורר. קשה כ"כ להשאיר תינוק כ"כ קטן אצל מטפלתת.
אווף. העולם הזה פשוט לא מותאם לאמהות במיוחד לא העולם האקדמאי.

ששיתפת בכנות ומהלב.
זה לא קל בכלל להתמסר לתינוק, ועד שאנחנו קצת לומדות מי נגד מי ומתחילות לצבור ביטחון וליהנות קצת - מגיע הצורך לשים אותם עם מישהו אחר, שזאת התמודדות ענקית כשלעצמה!
אז כל הכבוד לך ואני בטוחה שהוא יהיה בידיים טובות. מאחלת לך שיעבור גם לך בטוב ככל האפשר, ואולי תלמדי ליהנות מרגעי החופש האלה, עם כל הגעגוע הנלווה להם...

מלהשאיר אותו במסגרת בגיל כזה קטן... יהיה בן 3.5 חודש בע''ה כשאחזור

אנחנו אחרי חודש שהגדולה בבית אז היה לא קל...
אין ממש סדר יום נורא מוגדר, זורמת איתה כשרואה שהיא עייפה. היא על הנקה מלאה ובנוסף גם עם ריפלוקס אז די חיה על הידיים שלי (תוסיפו לזה גם בת שנתיים שצריך לרוץ אחריה כי לא היה גן). מה שאומר שאין פרוייקטים בבית או ארוחות מסובכות או שום דבר שקרוב לזה. עושה את המינימום הנדרש כי התפקיד שלי כרגע זה לטפל בתינוקת והיא לא תינוקת קלה.

אם מחכה שהיא תגדל או נהנית? גם וגם הייתי כנראה נהנית יותר אם לא הייתי אחרי חודש עם שתיהן בבית.
וכנראה שהייתי ממש סבבה אם לא היה לה ריפלוקס שממש מקשה על החיים, גם שלי וגם שלה.
מקנאה קצת בכל האמהות שיש להן תינוקות נוחים שישנים יפה במיטה שלהם ויש להן זמן לכל מיני דברים בחופשת לידה. אני לא מכירה את המציאות הזו של תינוק נוח יחסית, אצלי זו כבר תינוקת שניה עם ריפלוקס (מתוך 2, כן?) אז ממש לא פשוט ואפילו קצת מבאס שזו המציאות שאני מכירה.

אבל היא מתוקה ממש וגם הגדולה מתוקה ממש אז זה מפצה 😍

הגדולה שלי (בת השנתיים) הייתה תינוקת שלא ישנה במיטה שלה בכלל, וסבלה מאוד מהחיים בגילאים האלה.
אני ממש מבינה אותך וכמה זה קשה להרגיש שאצלך הכל מאבק הישרדותי בעוד שאחרות נהנות ומבלות... במיוחד מזדהה עם הקושי שיש בת שנתיים בבית!
מקווה בשבילך שיתאזנו לכם העניינים בהקדם...

האם אתן כמוני מחכות כבר שיגדל קצת? או נהנות מכל רגע?
נהנית מכל רגע אבל כן הייתי רוצה להגיע לשלב שיותר מגיב ומתקשר בעזרת השם, כל חיוך רצוני או מבט מרגש ממש ומחכה לרגע שזה יתפתח יותר 🙂
איך השינה ביום ובלילה?
ביום יותר עירני, יש מחזורי שינה של שעה שעתיים, אבל עיקר השינה בלילה, תודה להשם ישן בין 5 ל7 שעות רצוף בלילות.
איך ההנקה/תמל?
תודה להשם הנקה מלאה בסדר גמור, עכשיו התחלתי קצת שאיבות והבעל נותן לו מבקבוק שיתרגל לפני שאחזור ללימודים והוא למעון: (
האם הגזים הארורים עוד בשיאם?
הרבה פחות מגיל חודש.
איך ההרדמות? מה עובד לכן?
ערסול בידיים, ונרדם רק עליי... מנסים לעבוד על זה עכשיו אבל תכלס זה מחמיא לי חחחח וילד ראשון אז כיף לי שמתפנק
איך הולך עם זמו בטן?
משתדלת לשים שעה במצטבר ביום, למשל 4 פעמים של רבע שעה בכל פעם, מרים את הראש 2,3 דק ברצף ואז מניח ובאה לעזור לו, אחרי רבע שעה מתעצבן והופכת לגב שירקוד ויהנה קצת.


אוהבת אותו מאוד הוא החיים שלי וקשה עליי המחשבה שעוד חודש נכנס למסגרת, אם הייתה לי יכולת הייתי מקפיאה את התואר אבל המצב הכלכלי לא מאפשר שלא אסיים אותו ואתחיל כבר לעבוד.
תודה על השרשור יקרה היה כיף לשתף 💗💗

נשמע שממש נחמד לכם, מצטערת לשמוע על הקושי שלך לקראת הלימודים...
מקווה שתצלחו את המשוכה הזאת והכל יהיה לטובה.
כשיגדל יהיה גאה באמא שלו שהיא כזאת אשת אשכולות!

האמת,מותשת. הוא נסיך ממש, אבל הגזים גומרים עליו (ועלינו). לכן קצת בא לי שיגדל וזה יהיה מאחורינו. אבל צריך להנות מהזמן עכשיו ותודה לה' שהתינוק מחפה על זה הרבה פעמים;)
מאוד מתקשה לישון אז גם אני.. בלילה בלי עין הרע יותר טוב מביןם..הנקה מלאה, היו כאבים מכל הסוגים,השתפר ממש ועכשיו טיפה כואב שוב.
הרדמות- רק הנקה ומנשא🥱 מתעורר מכל פיפס. זמן בטן- מידי פעם. מרים ראש גבוה ב''ה כבר מזמן ומתהפך מהבטן אז הרפינו, מידי פעם מחזירים קצת.

ברוך ה' שלומי מצויין.
כן אני אשמח שתגדל קצת חחחח
השינה די סבבה, בלילה ברוך ה' היא ישנה כמה שעות רצופות (לא כל הלילה). לפעמים עושה שנת לילה בערב, ולי זה דווקא נוח כי ככה אני פנויה להשכבות של הגדולים.
ההנקה ברוך ה' הולכת יפה, צריכה כבר להרגיל אותה לבקבוק... בגלל יום כיפור וגם בגלל שעוד מעט נגמרת לה חופשת הלידה...
כן הגזים בשמים,בעיקר בערבים... בהחלט ארורים
ההרדמות בסדר, כל פעם משהו אחר - מנשא, הנקה, ידיים...
זמן בטן אחלה ברוך.הש

סתם כי באלי לענות..
וואי די מחכה שתגדל.. אני מותשת מהגזים/ לקום כל שעתיים/ לנסות להרדים מלא זמן/לא להצליח לעשות שום דבר בין לבין במהלך היום..
בטח אני אתגעגע לגיל הזה, אבל כרגע מחכה ממש לעבור אותו.

השינה מאד משתנה.. לפעמים היא ישנה מעולה (במיוחד כשהיא לא איתי!) ולפעמים.. וואי וואי שה' ישלח לנו כוחות. נגיד ביומיים האחרונים היא פשוט לא נרדמה ואפ היא איכשהו נרדמה היא התעוררה בשניה שהנחנו אותה במיטה..
היה לילה אחד שפתחה 4 שעות בין ארוחה לארוחה אבל לא חזר על עצמו בינתיים.
ההנקה ב"ה מצליחה, כרגע עם כאב באחד הצדדים אבל זה הולך ומשתפר..
וב"ה היא גם לוקחת בקבוק בכיף, מה שממש הציל אותנו כשהייתי מאושפזת שבוע שעבר והיא הייתה רק על בקבוקים אצל סבא וסבתא.
ולפעמים היא כאילו מתעצלת לתפוס טוב ואז זה קשוח
הגזים? ארורים. כל מילה מיותרת. בדר"כ זה בשעות הערב ואז בכלל קשוח.
ההרדמות משתנה. לפעמים מצליחה להרדם במיטה. לפעמים רק ידיים. לפעמים לא נרדמת בכלל, לפעמים אני פשוט מתייאשת וישנה איתה במיטה שלי.

זמן בטן, ממש לכמה דקות ואז היא מתחילה לבכות אלא אם כן היא ישנה ואז היא ישנה ממש טוב על הבטן (נותנת לה במהלך היום כשאנחנו ערים)

קצת מאזנות את האופטימיות שבשרשור
בכל זאת, זה קשה ממש!!

תודה לכן על הכנות, זה באמת מנחם להרגיש שיש איתי עוד אמהות בסירה - גם המבסוטות שישנות טוב (נסלח לכן ) ובמיוחד המתוסכלות שאני יכולה להזדהות איתן!

חיבוק ענק וחיזוקים לכולן 😘

הבדידות ואובדן העצמאות ותסכול...

אז המתוק שלי כמעט בן חודשיים. ילד ראשון ב"ה.
הוא ממקד מבט ומחייך, שזה אחד הדברים המקסימים בתבל.
בדרכ בשעות הבוקר הוא די רגוע- ישן, אוכל, נרגע מהאוכל, שוכב קצת ער וחוזר לישון.
בלילות- בדר"כ כשהוא מתחיל לילה זה סביב 2 - 3 , יכול לישון 3 שעות ברצף, לקום לאכול ולחזור לישון לעוד שעתיים - שלוש.
להרדים אותו זה קצת מורכב (אפרופו שרשור שפתחתי בנושא)- רק על הידיים בעמידה ותוך כדי תנועה.
ב"ה יונק יפה. נלחמתי על ההנקה. היה קשה מאד בהתחלה ועכשיו הולך טוב ב"ה.
זמן בטן- כמה דקות בערך שלוש פעמים ביום, מרים יפה נראה לי, יחסית לגילו לזמן קצר.

חיכיתי לאימהות הרבה זמן. ואני שמחה איתה מאד. ויחד עם זאת, יש אתגרים
אני נהנית מהתקופה הזו מבחינת התינוק.
מה שמורכב לי יותר זה אובדן הספונטניות והעצמאות (לדוגמה, הצורך לחשב מה לעשות כל עוד הוא ישן כדי להספיק, לתעדף בין לאכול ולהתקלח וכו. חוסר היכולת לצאת פשוט עם ארנק וטלפון מתי שבא לי..)..
התסכול שאני חווה כשהוא צורח ואני כבר עייפה ככ יכול להביא אותי לבכי ממש .
‏ותחושת הבדידות- אין לי חברות טובות בסטטוס שלי, ואין ככ זמינות של חברות אחרות שעובדות או עם ילדים גדולים יותר.. יוצא שאני המון שעות לבד עם המתוקי וזה לפעמים מרגיש לי בודד.

בדידות
אובדן עצמאות
תסכול
לצד אסירות תודה ושמחה

מזדהה מאוד

עם זה שאין לי יכולת להחליט מה לעשות ומתי כי אני די תלויה בגחמות של יצור קטן (ומתוק!)
עם התחושה של הבדידות לפעמים, במיוחד שבעלי חוזר הביתה מאוחר (עובד רחוק, מגיע לקראת 7 וחצי-8 בערב, וכל שאר הזמן אני לבד איתה)
עם התשישות שתוקפת לפעמים.
אני ממש מחכה לשבתות ולחגים עכשיו, כשבעלי בבית כל היום ולוקח אחריות עליה (גם לו זה קשה הזמן המרוחק מאיתנו, הוא מאוד קשור אליה וממש רואים את הגעגוע אליה כשהוא חוזר הביתה)
אז כן- אני מאוד אוהבת אותה ושמחה בה מאוד, אבל זה גם קשה.

8,9 כל יום כי מפרנס יחיד. אז כן ממלא אותי להיות עם המתוק אבל לא פשוט לבד ועם החוסר הנפשי של הבעל.

לי זה כייף בית של בנים בלבד

אבל כן מקווה שיגיעו גם בנות בהמשך

את לגמרי אנושית
וב"ה שהוא בריא! בסוף זה באמת הכי חשוב.. כמה שזה נשמע קילשאתי וזקן..

לידה קלה וידיים מלאות ♥️

וואי שכחתי לכתוב שב"ה שהכל תקין והוא בריא
תודה לה', לא מובן מאליו

הגיוני שתהיה צביטונת קטנה בלב
אבל בסופו של דבר רק בורא עולם מחליט בשבילנו וכך רצה עבורך בית של גברברים ️
העיקר שיעבור בשלום, שיהיה המשך היריון קל ולידה קלה בידיים מלאות!

לגבי הצביטה, זה נשמע כזה נורמלי. לי יש עכשיו בן ובעזה בהריון הבא, מאמינה שתהיה לי צביטה אם זו לא תהיה בת. למה? ככה..

עד עכשיו לא הזיז לי
למרות שבבן השלישי כבר קיבלתי הערות של אוי איזה באסה וכל מיני כאלה והיו אנשים שהתאכזבו נורא לי זה בכלל לא הפריע, זה כיף חבורת בנים🏋️⛹️🤾

אז הנה עוד אחד לחבורה♥️

והייתה צביטה קטנה כשגילינו חחח

אז ברביעי ברור שמותר...

הלוואי שבהריון הבא זו תהיה בת לשתינו חחח

דווקא בבן השני שמחתי מאד! רציתי עוד בן שיהיה חבר לבן שכבר יש בבית🥰
ברוך השם הם כבר בגיל שמדי פעם משחקים יחד. תמיד רבים.
ומתוקים ממש תודה לאל.
הגדול ממש שומר ודואג לו.
מה שכן הגדול הודיע לי בפעם הבאה הוא שומר רק על התינוקות ולא על התינוקים חחחחחח
הוא מאד רוצה אחות

לפעם הבאה כמובן שאשמח לבת. ומניחה שתהיה לי צביטונת אם יתברר שזה בן. אבל זה נורמלי.והכי חשוב שיהיו בריאים ושלמים. ❤

אכפת לך המין שלו

יכולה להבין את הצביטה הקטנה,

יש לנו זוג חברים עם 5 בנים, הלכו לרב כבר לשאול אם תגיע להם בת מתי שהוא 

 

אבל ברוך השם, בנים זה דבר מבורך מאוד!!! ואין ייאוש בעולם כלל

ובכלל אם הם כאלה חמודים

 

בשעה טובה ובידיים מלאות בעזרת השם

כפיצוי, היא קיבלה כסבתא נכדה ראשונה
היא אומרת שהתפללה כל הזמן שבעלה יקיים מצוות פרו ורבו ותהיה לו גם בת

זה כיף ממש. 

הם חבורה כזו וחברים ממש טובים.

אני לא צריכה לדאוג ממחסור בבגדים, יש משחקים בשפע והם מסתדרים (לרוב..) מעולה ביחד.

ואני מרגישה ממש גאווה להגיד שיש לי 4 בנים (כולם חושבים שאני איזה וונדרוומן שמגדלת חבורה כזו, למרות שזה ממש לא ככה..).

 

כולם ניחמו אותי אחרי הבן הרביעי שלא נורא. ואני רק שמחתי שהוא בריא ושהכל עבר בשלום. כמובן שהיתה צביטונת אבל עברה מהר מאוד כי הוא באמת חמוד ממש.

 

ו..עכשיו בהריון עם בת (עשינו הרבה השתדלויות לקראתו), קצת חוששת אם אני יודעת בכלל לגדל בנות...(:

ומבינה את החשש שלך גם לי עברה מחשבה אם זו בת איך מגדלים אותה חחח

אבל אני בטוחה שכמו שלמדת לגדל בנים ככה תלמדי לגדל אותה

על אחת שהיו לה 4 בנים
ובהריון החמישי נאמר לה שיש בת.
הם התארגנו על הכל, בסוף יצא בן 😅😅😅

ומבינה אותך ממש לגבי מין העובר

אני עם 3 בנים ןזה הפחד שלי...
עוד לא בהריון נוסף אבל מפחדת שבפעם הבאה יהיה שוב בן🙈
קשה לי עם החבורה שלי.. שובבים, מרביצים ורבים כל הזמן🥵 ואני רואה אצל אחרות בנות שמקשיבות, ועוזרות.. ובכללי עדינות ומתוקות וחברות של האמא😅 חח יצא סוג של פריקה סליחה
רק להדגיש לאור זה כמה אני מתפעלת ממך שאחרי הצביטה הקטנה יש שמחה על זה!! (ואם תאירי את עיני מה כל כך כיף בחבורת בנים אולי ייתן לי כח לשובבים שלי🤭)

אל תדאגי גם שלי שובבים ורבים ומרביצים
אבל גם אוהבים אחד את השני מאד, ומשחקים ביחד
אוהבים לעזור לי, ולפעמים גם לא... מאד אוהבים מטבח...
וזה כיף שהם אוהבים לבנות ולפרק דברים, לחקור דברים לטפס ולגלות עולם


וכיף לי לחשוב עליהם שהם יהיו גדולים וילמדו יחד תורה (בעז"ה🙏) ויהיו יחד בצבא (טוב זה קצת מלחיץ😅), ובכלל יהיה להם אחד את השני עם חוויות של גברים

ואני בטוחה שגם בנות רבות אחת עם השניה וגם בנות לא תמיד מקשיבות ועוזרות לאמא...

תכלס אני חושבת שגם אם היה לי חבורת בנות או משני המינים ​הייתי מבסוטה, את מבינה? פשוט כיף לי שזה מה שה' נתן לנו

אבל אני ממש יכולה להבין כאלה שזה קשה להן ומבאס... ומתארת לעצמי גם שאם בהמשך לא יגיעו בנות יהיה איזה מקום של באסה וזה נראה לי בסדר והגיוני...

אבל צריך להיות עקביים ולשים לב לחלונות השינה. הם מראים עייפות, צריך להיות ערים לכך.
מתייגת את @חרותיק אם זה בסדר

אני מזהה כשהוא עייף
ונשארת לידו, על הבטן על הגב
מניחה יד, טופחת בעדינות
שרה, מדברת בשקט, עושה ששש...
כלום לא עוזר
אם הוא לא נרדם וישן ממש חזק כשהוא על הידיים, בכי רציני כשמניחים אותו.
אני מתוסכלת ממש
הוא כן יודע לשכב ער כשהוא לא עייף במיטה או על מזרון פעילות, טרמפולינה

שלי מצליח להרדם במיטה רק לשנת לילה, לאורך היום צריך יותר עזרה. וגם במיטה, לא להשאיר וללכת אלא ללטף, לשיר לו, לעשות אוירה של שינה עם חושך וקול שקט...

תינוק בן שלושה חודשים,נרדם רק במנשא כרגע
ובהנקה

תינוקת בת שלושה שבועות שנרדמת לרוב עליי או אחרי נדנוד בידיים

סובלת מגזים מידי פעם
ואני מתלבטת אם נכון לנסות להרגיל לשינה בעריסה (הקטנו את העריסה עם אמבטיה של עגלה, עושה עיטוף, ולרוב היא לא נרדמת לבד) או שעדיין הם צריכים ידיים וחיבוק בהרדמה

היא שעד גיל 5 חודשים בערך הם צריכים עזרה להירדם, וכל האמצעים כשרים.
האפשרות היחידה שניתן ליישם בגיל קטן יותר היא לנסות מדי פעם לשים אותם מנומנמים אך לא בשינה עמוקה ולנסות לעזור להם בהירדמות הסופית במיטה. אבל זה ממש תלוי תינוק ולא כדאי להתעקש. זה רק לייצר הזדמנויות ללמידה באם מתאפשר.
החל מגיל 5 חודשים ניתן להתחיל ללמד הירדמות עצמאית, כאשר גם פה צריך להבין שכל תינוק שונה וזה תלוי מאוד בכמה בכי ההורה מסוגל להכיל. יש דרכים שונות לעשות זאת, החל מקשוחות יותר, דרך כאלה של הפחתה הדרגתית של כמות ה"עזרה" שהוא מקבל לפני שעובר למיטה, ועד מי שיגידו לך שצריך לתת לתינוק את הזמן שלו ולא לכפות עליו משהו מתוך הצרכים שלנו ולא בהכרח שלו.
בכל מקרה עדיף כרגע לתת לו מענה מרבי, מעייף ככל שזה יהיה עבורנו (אני במצב דומה, מבינה אותך מאוד).

ננסה אולי את ההצעה להניח אותו כשהוא מנומנם (על אף שבינתיים זה לא עובד) וחשבנו גם לנסות לזהות עייפוץ עוד לפני שלב התלונות ואז לנסות להרדים

אני והקולגות שלי למשל-
מאמינות שכבר מגיל 0 תינוק יכול להירדם עצמאית.
וזה מוכח בשטח.

אני מכירה שאין יכולת פיזילוגית להרגעה עצמית והירדמות עצמאית אצל רוב התינוקות מתחת 4-5 חודשים,
אבל אם את חושבת אחרת - חידשת לי

אבל השכבה בזמן הנכון- לא תצריך הרגעה..
וגם ההרדמה תקרה 'מעצמה'.

ההרגלים משתנים כל יומיים. פשוט אין בזה טעם.
אפשר לנסות להניח כשמנומנם, לטפוח בעדינות, לנדנד קצת את העריסה. אני לא אומרת שאין בזה טעם. אבל להוריד את הלחץ והתסכול אם ''לא מצליחים''. הוא הרגע יצא מהרחם שם הוא תמיד היה שבע ונינוח, תמיד עם רעש קצוב של הלב שלך, מגע חמים ותנועה. בנחת.

אולי לעטוף ונענע המדינות בעריסה?
לא הייתי דואגת בשלב כזה..

ננסה

הוא תינוק. הרגע הוא יצא ממקום מוגן. שיש בו תנועתיות. קולות מונטוניים. חמים.
זה לא פינוק בגיל הזה.
זה הגיוני ונורמלי לחלוטין.

האמת, שזה ממש עוזר הנירמול הזה

תודה לכולכן

גם שלי בערך בגיל חודשיים התחילו להיות ערניים יותר

 

מגיל אפס ראיתי שהם נרדמים במיטה בלי שום בעיה, גם שלי וזה מה שעשינו תמיד (אז לא נתקלנו בבעיות בשינה עד שהתחילו להיות ערניים יותר) אבל בכלל כל התינוקות בתינוקיה היו נרדמים במיטות שלהם

אבל סבלנות ולנסות שוב ושוב

אני יועצת שינה.
ואני מודעת לכך שזה מנוגד להרבה דעות שנאמרו פה.
אבל זה נכון.
ויעידו ארבעת הילדים שלי שמאז ומעולם נרדמו באופן עצמאי.
(כמובן שיש לילות של חולי וכאלו שנרדמו בדרכים אחרות,
אבל ביומיום הם נרדמו ונרדמים עצמאית)

אז לגבי המתוק שלך.
אפשר ללמד אותו כבר עכשיו.
ויותר מדויק לומר- שבגיל הזה עדיין לא נרכשים הרגלים.
ולכן אין בעיה לשנות אותם.

מה שצריך לשנות זה את הדרך שלנו.
נק' המפתח בדרך להרדמה עצמאית היא זיהוי נכון של סימני העייפות, המוקדמים!
כל תינוק, הרבה לפני שלב הבכי,
מסמן בשפת הגוף שלו שהוא מתחיל להתעייף.
אם נזהה את הסימנים,
נוכל להשכיב את הילד כשהוא עייף קצת,
אך לא יותר מדי.
והוא יירדם בקלות.

אם הגענו לשלב הבכי- פספסנו את ההזדמנות לפעם הזו.

נסי לתצפת עליו קצת,
בערך רבע שעה לפני שהוא 'אמור' ללכת לישון,
ותנסי לראות סימנים.
גבות אדומות, בהייה, תנועות גפיים איטיות,
אלו הסימנים הכי מובהקים והכי מצויים.
במידה וזיהית את הסימנים האלו,
העבירי את הילד בהדרגה ובאיטיות למיטה שלו,
ואם הוא בוכה- תציעי לו ליטוף עדין, או יד מונחת על הגוף.

לא צריך יותר מזה.

כמובן שכל זה בהנחה שיש זיהוי נכון, והוא לא רעב או צריך להתרוקן בדיוק..

אם מעניין אותך להעמיק בזה, יש עוד המון!
מוזמנת לדבר איתי..

חיבוק גדול על התחושות, באמת ממש לא נעים.

רוצה להגיב לך באריכות יותר ולחזק אבל אני לא פנויה לזה כרגע..
רק שתדעי שקראתי אני מסכימה איתך.

רק שאלה,
למה את צריכה להמשיך שם את המעקב?
אם יש אפשרות הייתי מבררת על רופאים אחרים בסביבה ועוברת.

זה האופציה מבחינת מרחק ואפשרות הגעה שלי וגם זה די סיוט להגיע לשם.

גם אם הרבה יותר מורכב להגיע
לא מגיע לך יחס מגעיל.

לא יכולה לסבול אדישות של רופאים

גם אני הריון בסיכון, פשוט עברתי למעקב הריון בבי"ח.

 

היה לי טוב שם. היתה רופאה מקצועית וקשובה. ואפילו מבינה קצת בהלכות (הורתה לי לא לצום ביום כיפור, בגלל סכרת, אבל אמרה שבגלל שאני דתיה אז אדבר עם הרב בדיוק כמה למה ואיך.)
שונאת רופאים אדישים!!!!
חיבוק על החוויה הלא נעימה שעברת❤

אני נמצאת במעקב של רופא היריון בסיכון אבל הכל דיגיטלי,
מעולם לא פגשתי את הרופא, הוא מפנה לפי הצורך לרופאת נשים או בדיקה אצל טכנאית אולטרסאונד.

בשבילי זה ממש מעולה, חוסך זמן וכוח..

באיזה קופה?

כשאני התלבטתי על מי שפיר דווקא קיבלתי המון מידע סטטיסטי, אבל הרגשתי שהרופאים פחדו לתת המלצה לכאן או לכאן, ובסוף זה מאוד תלוי בהשקפות של הזוג. לעניות דעתי צריך לחשוב על שני דברים מרכזיים -
1. אם חו"ח הבדיקה לא תקינה - האם יש בכלל סיכוי מבחינתכם להפסיק את ההריון?
2. עם מה תוכלי לחיות יותר בשלום - הפלה חו"ח של עובר בריא (סיכוי של כ- 1:1000) או ללדת עובר עם פגם קשה שלא ידעת עליו (אומרים שבערך 1:250).
אנחנו בסוף החלטנו כן לבצע את הבדיקה. בעלי התנגד בהתחלה אבל כשהבין שלא אהיה שלמה אם לא נעשה, ויתר ותמך בי... הבדיקה עברה בקלות וכבר עברו חודשיים מאז, ההריון תקין והכל בסדר ב"ה. שמחה כל רגע על ההחלטה.
בכל מקרה, מאחלת המון בריאות והצלחה בכל דרך שתבחרו, ובידיים מלאות.

דווקא התגובות פה די שכנעו אותי כן לעשות.
אבל זה עדיין התלבטות...

יש לך אפשרות לעבור למקום אחר?

שווה לעבור קופה.
יודעת לתת מידע למשל על "כללית" בירושלים
יש להם כמה מרכזי בריאות האשה.
פתוחים עד הערב בתורנות.
תחבורה ציבורית נגישה מאוד.
אין סיבה לצאת מבואסת מביקור רופא ועוד הערה לא חעניין של החות.
באמת לא הרגשה טובה.
העיקר שיהיה לך בנצלחה, בבריאות ובידיים מלאות

אמן, תודה!
נראה לי שאשאר שם וזהו, אבל עוזר לפרוק ולקבל תמיכה ❤️