והתחלתי לחשוב ממש איך אני לא חוזרת על טעויות שעשיתי עם פיצ בתור תינוקת...
למשל- שינה משותפת, הגעתי לנקןדה הזו מנקודת שבירה ממש. הרגשתי שאו שהיא ישנה איתי במיטה ואני מניקה בשכיבה חצי מתוך שינה או שאני מאבדת את זה. היא היתה אוכלת שעות צורחת בלי הפסקה קמה אחרי רבע שעה בעריסה או מיד כשמניחים. גם בעגלה לא שינה הרבה. היא היתה ישנה בסלקל אפילו ןעדיין. ורק איתי במיטה היא היתה ישנה שעה- שעתיים שהרגשתי שזה כבר קריטי לבריאות הנפש והגוף שלי ושל בעלי (שעזר המון ועדיין קרסנו)
מה הבעיה? שלא הצלחנו להפסיק... ועד היום היא ישנה המון איתנו ועכשיו עובדים על מעבר לחדר שלה ולמיטה שלה (אגב ללול היא לא הסכימה להיכנס אפילו למשחק אז יש לה מיטת מעבר שאותה היא דווקא מחבבת)
איך בילדה הבאה אני לא מגיעה למצב כזה? מעבר לזה שזה מסוכן ולא מומלץ בכלך מבחינה בטיחותית זה נוראי מצד ההרגל...
זו היתה דוגמה (שתכלס הכי מטרידה אותי) יש עוד כמה נקודות קטנות שהייתי רוצה לשפר...
אשמח לעצות ושיתופים🙂
- אבל מצד שני מה שהיה טעות אצל ילד אחד יהיה הפתרון הנכון אצל ילד אחר... (שינה משותפת, למשל - יכול להיות שדווקא בילד הבא היא תהיה נכונה יותר. אולי עם גבולות של גיל, אבל אני לא הייתי שוללת לגמרי).