מצטרפת לכל הנאמר,
ומוסיפה עוד משהו,
כותבת מראש שאני מדברת על סמך מה שאני מרגישה אולי זה לא נכון בכלל למצבך. אבל אולי גם תזדהי עם חלק מהדברים.
אז אם לא שייך אלייך- מעולה, תתרכזי בתגובות האחרות.
מה שאני שמתי לב לגבי לפחות, זה שאני אמנם אומרת שאני רוצה את בעלי יותר יוזם, יותר מחליט יותר ראש גדול, יותר פעיל, יותר "חי",
רצלך זה מנותב לחסד ונתינה והתנדבות שזה מהמם, אצלי זה יותר מנותב לצורך לעשות כיף עם הילדים וכל המשפחה, במובן יותר צבעוני של מה שאנחנו עושים בד"כ.
בא לי להרגיש וואו, כשאני איתו..
אבל כשזה מתבטא במעשים בפועל, אני מגלה שזה לא בדיוק מה שאני מבקשת.
רולי אני מבקשת ממנו קצת להיות *אני* ולא להיות כמוני.
למה אני מתכוונת?
למשל כל שבת בעלי שואל אותי איך לכוון את השעון שבת, תמיד אני עונה לו אבל קצת מתחרפנת מבפנים ופעם אחת התעצבנתי ואמרתי לו תסתדר כבר למען ה', למה הכל צריך להיות תלוי בי?? יש שלך תפקיד תעשה אותו עד הסוף. אז הוא כיוון את השעונים כמו שבת שעברה. לפני הדלקת נרות הסתקרנתי לראות את השעון וגיליתי שבבוקר הוא נדלק ממש מאוחר, ונזכרתי שגם שבת שעברה היה ככה ואז התעצבנתי שהוא מתקמצן עלינו בזמן שהוא בתפילה.. רק שלא יצא לי להגיד לו מילה על זה באמצ"ש ועכשיו גם לא אמרתי כולם, אז איך הוא אמור לדעת? הוא אמור לנבא?
אז תיקנתי את השעות וביקתשי סליחה כשהוא חזר.
דוגמה נוספת- הוא שואל מה להגיש לארוחת ערב, עניתי לו שהוא אבא של הילדים אז שיסתדר לבד..
אז הוא הוציא מהמקפיא משהו שהכנסתי באותו יום בשבילי במקום לחמם שאריות מהמקרר שזה מה שאני הייתי עושה.
ואז הבנתי שאני בעצם מצפה ממנו להיות *אני* כלומר לעשות את מה שאני הייתי עושה אילו הייתי אחראית על התחום, ולא באמת רוצה שהוא יהיה המחליט (כי אז אני מציעה לקבל את ההחלטות שלו) כמוני...
מקווה שהנקודה מובנת..
תחשבי באיזה תחומים הוא גם מביע דעה ומחליט וראש גדול ויוזם ועושה..
האם את מרוצה מזה או שלפחות בחלק מהתחומים זה גורם לכם למריבות והייתי מעדיפה אותו צייתן ושקט?
גם לגבי השיח, מצד אחד את רוצה שהוא יזום נושאים, מצד שני את מתעצבנת כשהנושאים לא מוצרים חן בעינייך. ובכן, הוא לא נביא.
או שאת תציעי נושאים או שתזרמי איתו על הנושאים המעניינים אותו..
זה בדיוק התהליך שעברתי עם עצמי. כשמשעמם לי מהנושאים שהוא מציע אני מתחילה לספר דברים ממה שאותי מעניין. מנסים למצוא את הדרך להתקרב אם זה לקבל את הנושאים שלו ולנסות להתעניין בחלקים של מכונת כביסה או תחום משותף או פעם אני בשבילו ופעם הוא בשבילי.
אבל תמיד אני אומרת לעצמי תפרידי בין הרצון שהוא יהיה *את* כלומר יעלה את הנושאים שאני הייתי מעלה, שזה לא יקרה כי הוא לא אני, לבין הרצון שהוא יהיה *כמוני* כלומר יעלה נושאים בעצמו (שזה למען האמת לא תמיד אני רוצה שיקרה...)
ואז אני מעדיפה אותו כמו שהוא פסיבי ומקבל את דעתי. מבצע ולא יוזם.
לגבי הנתינה, היה לי פעם חלום לשאת פונדקאות. חלון ענק כזה שהתבשל אצלי כמה שנים.
כשבדקתי את הדרישות זה כאילו נכתב בשביל הנתונים שלי. זה רק הלהיב אותי יותר להבין שאין הרבה כמוני שיכולות לעשות זאת.
בקיצור כשהעלתי את הנושא בפני בעלי הוא ממש התנגד והתבאסתי ממש. מדי פעם ניסיתי לראות אם הוא מפשיר והוא לא.
והתרגזתי שהוא לא נותן לי להגשים את החלום שלי. ולזכות זוג חשוך ילדים במתנה המדהימה הזאת של ילד.
עד לאחרונה עוד הייתה לי קצת מועקה בלב על פספוס ההזדמנות,
אבל לאחרונה גיליתי כמה הוא צדק שזה לא היה בשבילנו. כל התהליך שעברנו כמשפחה בהריון הרביעי לא היה נכון לנו בכלל לעבור בשביל ילד של משפחה אחרת.
גם אני רואה איך ה' כיוון לנו הכל מדוייק, וגם רואה איך בעלי ראה את הנולד במובן מסויים היה חכם יותר ממני.
לא יודעת מה זה אומר לגביכם, לפחות הנקודה שהכל מאת ה' נכונה גם לכם.
אם ה' לא מזמן לך את האפשרות להתנדב כנראה שזה לא מה שנכון לכם בשביל למלא את השליחות הספציפית לשמה באת לעולם.
לגבי חינוך הילדים, נשמע קלישאתי, אבל באמת מה יכול להיות יותר חינוכי מאמא שמכבדת את המקום של אבא במשפחה?? שמחפשת את הקרבה והבניה הזוגית על פני כל האידיאלים הצבעוניים והמפוארים בחוץ? אלו עם התעודות הוקרה.. הילדים רואים וסופגים הכל. הכל.
ואבא שלהם והאהבה והערכה כלפיו משמעותית להם הרבה יותר מלשמח ילדים חולים או להתנדב בגמ"ח וכו'. שזה חשוב אבל לא בסיסי.
כל מה שכתבתי זה מה שאני אומרת לעצמי.
מקווב שמשהו מפה יעזור לך ואם לא, אז לא
אולי שווה ללכת לייעוץ אחר ולספר את החוויה שעברת שהבאה תהיה יותר רגישה בתהליך שהיא מנסה להעביר אותך.
בכל מקרה בהצלחה גדולה!
💖
