@מובכת לשאול - חיכיתי לשרשור שלך ולא פתחת עדיין, אז אני ממשיכה אותך...
בשיעור של הרב ראובן ששון ששמעתי השבוע, היה חלק שממש רציתי לשתף פה.
בפרשה שלנו לומדים 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה'. אנחנו רגילים להגיד את המשפט הזה, אבל כשחושבים עליו לעומק הוא נשמע לגמרי תמוה.
ה' נגלה לאברהם, ממש התגלות אלוקית. הוא רואה מרחוק שלושה אנשים שנראים כמו ערבים (אברהם חשב בכלל שהם עובדי עבודה זרה), עוזב הכל ורץ אליהם? איך אפשר להגיד שלארח אותם זה יותר גדול מאשר ההתגלות האלוקית שהיתה לו?
אבל מאברהם אנחנו לומדים שזה באמת ככה. הרוחניות והגדולה האמיתית לא נמצאים במקום שמרגיש לנו יותר רוחני. הקשר הכי אמיתי לקב"ה, זה על ידי עשיית רצונו דווקא בעולם המעשה. כל חסד שאנחנו עושים פה, גם מה שאנחנו עושים בבית - בישולים, ניקיון, כביסות, יחס לילדים, טיפול בהם וכו' - כל הדברים האלו הם חסד שאנחנו עושות למשפחה, וזה גדול יותר מקבלת פני שכינה.
ואני חושבת שכדי להרגיש את זה יותר, אפשר לנסות לחשוב על זה תוך כדי העשייה, לזכור את המשמעות הגדולה של מה שאנחנו עושות, ולהתפלל לה' שיתן לנו כוח להמשיך ולעשות... (וגם כשלא זוכרים, עדיין עצם העשייה היא בעלת משמעות בפני עצמה..)
בשיעור של הרב ראובן ששון ששמעתי השבוע, היה חלק שממש רציתי לשתף פה.
בפרשה שלנו לומדים 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה'. אנחנו רגילים להגיד את המשפט הזה, אבל כשחושבים עליו לעומק הוא נשמע לגמרי תמוה.
ה' נגלה לאברהם, ממש התגלות אלוקית. הוא רואה מרחוק שלושה אנשים שנראים כמו ערבים (אברהם חשב בכלל שהם עובדי עבודה זרה), עוזב הכל ורץ אליהם? איך אפשר להגיד שלארח אותם זה יותר גדול מאשר ההתגלות האלוקית שהיתה לו?
אבל מאברהם אנחנו לומדים שזה באמת ככה. הרוחניות והגדולה האמיתית לא נמצאים במקום שמרגיש לנו יותר רוחני. הקשר הכי אמיתי לקב"ה, זה על ידי עשיית רצונו דווקא בעולם המעשה. כל חסד שאנחנו עושים פה, גם מה שאנחנו עושים בבית - בישולים, ניקיון, כביסות, יחס לילדים, טיפול בהם וכו' - כל הדברים האלו הם חסד שאנחנו עושות למשפחה, וזה גדול יותר מקבלת פני שכינה.
ואני חושבת שכדי להרגיש את זה יותר, אפשר לנסות לחשוב על זה תוך כדי העשייה, לזכור את המשמעות הגדולה של מה שאנחנו עושות, ולהתפלל לה' שיתן לנו כוח להמשיך ולעשות... (וגם כשלא זוכרים, עדיין עצם העשייה היא בעלת משמעות בפני עצמה..)
