פורום הריון ולידה (עמוד 1825)

הכל בסדר???!!!

1. מה התכונה שמפריעה לך בהן? סנוביות?
2.האם קרה משהו בעבר? או שאת חוששת מהעתיד - אמורה להיות איתן בחג יומיים?
2.2 למשפחה מתרגלים בסוף, תהיי על פרופיל נמוך כשאת איתן ונסי לדבר עם אנשים אחרים נחמדים במשפחה שיותר נעים לך איתם
3. מה זה סופריקה? חחח חור בהשכלה, אין לי מושג

גם אצלנו אותו דבר,
כל אח והמורכבות שלו,
שיכנעתי את אמא שלי לחפש זוגות חברים במצבם ולהזמין לארוחה.
היא אהבה את הרעיון, נראה לי כולם מדמיינים את שולחן החג עם עשרות בני משפחה כל שנה,
אבל זה לא כ"כ מציאותי ובהחלט ייתכן חג שהם חוגגים כזוג לבד.
אני חושבת שאפשר לעטוף אותם באהבה ולחשוב עליהם לפני ואחרי ולשלוח להם שנה טובה עם פינוקים
לעשות מאמץ היום לקפוץ לומר שנה טובה.
מעבר לזה, על כל אדם מוטלת החובה לחפש מה ישמח אותו עם כל הנסיבות.
תחשבי שנה שעברה היו אנשים שחגגו לבד
ל-ב-ד
בלי קהילה, בלי בן זוג, בלי הילדים.
לבד.
למשל מרים פרץ.
ואני בטוחה שיש עוד הרבה
אז אין ברירה אלא עליכם לשמח אותם במה שיש ועליהם לשמוח במה שיש ובע"ה מתוך הקושי למצוא את האור

חג שמח!

אז אולי תנסי לראות אם אפשר להיות אצלם, ואצל חניך וחמותך בחג סוכות?
למרות שעכשיו כבר מאוחר מדי

כלומר, כן, בוודאי שהם ישמחו אם תבוא משפחה, אבל אמא שלי אומרת לנו הרבה פעמים:
לי ולאבא נחמד להיות לבד, אתם לא צריכים לדאוג לנו.

נכון, אמא שלי אומרת את זה על שבת, ושבת זה לא כמו חג, אבל אולי זה פשוט נורא להם ממה שאת מרגישה?

יש חברות לא אמינות.
את אחרי איחור במחזור?

אני אחרי גלולות, עוד לא הגיע מחזור ראשון...

ואם לא מגיע מחזור- עושה בדיקת דם שוב.
שיהיה בהצלחה!

תבדקי בבדיקה של חברה אחרת .
בעיני הכי אמינות של לייף.

את לא בהיריון.
בטא מדוייקת. נקודה. בדיקה ביתית יכולה לזייף.

לגבי שאר התחושות: זה יכול להיות פסיכולוגי וגם קשור להפסקת הגלולות.

בשורות טובות!

עשיתי עם היד (שטפתי טוב קודם את היד). אני הייתי צריכה בערב, אז עשיתי ממש לפני השינה ולא קמתי מהמיטה ככה ששכבתי כמה שעות..

כשלקחתי עם מוליך זה היה לפני 11 שנים, אז לא זוכרת את ההבדלים.
רק כדי לעודד, שאני לקחתי כדי למנוע לידה מוקדמת, וב"ה הפעם הגעתי לתשיעי, אז כנראה שזה היה מספיק עמוק...

מכיניסים עם האצבע, כמו טמפון.

אני הרגשתי שזה מספיק עמוק, אבל אף פעם לא התשמשתי עם מוליך, אז לא יודעת להשוות..

בכל מקרה צריך לשכב אח"כ 20 דק' כדי שיספג טוב.

מה הקטע שמביאים מוליך אחד בלבד לנרות נגד פטריה? זה ממש לא נעים לשטוף ולנקות את זה אחרי כל שימוש... שיפרגנו קצת..

כאן: http://www.ivfapp.co.il/?page=client

אם זה לא דחוף מבחינה רפואית

סיבות?

אם יש אפילו סיכון של 1% שהמצב יחמיר או שייגרם אפילו קצת נזק רפואי או קושי נוסף בעתיד- כל רב ימליץ לך לא לדחות ת הניתוח ומקסימום להוריד קצת פרופיל ביום כיפור מבחינת עמידה ותפילות.
תבררי עם סמכות רבנית או פשוט עם הלב שלך שלא רוצה לגרום צער או כאב שעלול להיגרם בשל דחיית הניתוח או מניעת כאב וצער בחודש הקרוב אם דוחים את הניתוח

ניתוח שנחשב פשוט ומשתחררים אחרי יום -
אבל היו לא סיבוכים לא צפויים אחרי הניתוח (הוריד סטורציה והעלה חום), והוא נשאר מאושפז עוד כמה ימים...
בקיצור, זה לא סיכון שכדאי לקחת לפני יום כיפור. וגם אם הכול עובר כמו שצריך - זה עדיין מתיש נורא ואין זמן לאכול ולשתות כמו שצריך, שלא לדבר על ההכנות הרוחניות שכדאי לעשות לפני החג, ובי"ח עם ילד אחרי ניתוח זה לא מקום שקל לעשות אותן בו...
בקיצור, לדחות
רק בריאות!

אמן!

שוחררנו הביתה. כל התהליך לקח איזה 3שעות מרגע הכניסה לביה"ח ועד שיצאנו. לא נעשתה הרדמה כללית אלא הרדמה מקומית עם משחה מאלחשת.

מנסיוני- הילד ב"ה היה בסדר גמור.רק ביום הראשון קיבל נורופן וזהו

עיקר הסיפור הוא שאת צריכה כמה פעמים ביום לשים לו משחת סנטומיציטין בתוך החור- ע"מ להרחיב את הפתח.

לי הקושי פה היה בעיקר נפשי כי בעלי לא היה בבית ואני הייתי צריכה לעשות את זה ופשוט היה לי קשה להכאיב לילד שלי.

בסופו של דבר לילדון זה בכלל לא כאב. היה רק מעט לא נעים

ואני למדתי להתגבר...(צריך לשים את המשחה במשך 3 שבועות, זה קריטי להחלמת המקום וזה יותר חשוב מהניתוחון עצמו- אז חייבים ללמוד להתגבר)

אני הייתי ממליצה לך לגמור עם זה וזהו

אבל תלכי עם הלב שלך....

בהצלחה יקרה

ורק בריאות

❤

בעיקרון אין בעיה, והילד גם ככה לא צם.
אבל זה לא ניתוח דחוף, כך שמה שנוח לך.

צריך לקבוע תור
לא את לא צריכה לקנות יש את זה במלאי
הזריקה בעכוז - תעסי אחרי הזריקה את האיזור טוב טוב שיתפזר וככה פחות יכאב לך

אם יש לך הפניה מרופאה לזריקה מעולה
אם אין לך - שימי לב שיש לך בדיקת דם עדכנית מהשבועיים האחרונים של COOMBS

זהו, בהצלחה♥
(הכותבת אחות במכבי)

בכללית

האחיות במרפאת אחיות עושות את החיסון. את לא צריכה לקנות אבל כן צריכה לקבוע תור

וללכת לאחות בתקופת חולים

קניתי ופשוט הלכתי לעשות.

אם הרגל עכשיו בסדר והתינוקת רגועה אז הכל בסדר. כשהם פיציים קטרה לפעמים שהיד או הרגל מסגילות וזה עובר כשמשנים תנוחה.

לפחות בעיני... היא כמעט 5 חודשים
היא רגועה..
תודה רבה

ביום הראשון ללימודים חזרתי הביתה עם כזה כאב בלב .. היה לי כל כך שקט וריק פה בבית 😔 חמודים שלי ..

הוא הולך למעון ואני ללימודים, אז זה שיש לי מועדים מיוחדים מאוחרים במקביל לשהייה איתו בבית לא ככ תורם ללמידה למבחנים כי מנסה להשלים מעכשיו כמה שיותר זמן אמא חחחחח
יהיה טוב 💞

@YaelL הלוואי שיהיה לך כיוון.. תודה 🙏

אם את צריכה להחליף יותר מפד לחצי שעה או 3 פדים בשעה אז כדאי ללכת למיון. זה כבר נחשב לדימום שמצריך התייחסות.

אבל פד רציני של אחרי לידה..
הגושים לא מבהילים קצת? נורמלי?

בשורות טובות!

אולי יש רופאת נשים עם אולטראסאונד במרחק יותר קרוב?

אלא רק אחרי שיגמר הדימום...

בשעה תצאי..
ותעשי בדיקה עכשיו אם יש לך, אם זאת הפלה עוד תהיה בטא..

כי הם עושים עיוותים נוראיים לפעמים במערכת העיכול

לדחוף החוצה את הגורם הרע
זה קרה לי בט' באב
זה היה זוועה. רק כשהתחלתי לאכול הרגשתי הקלה.

להפעיל את מערכת העיכול שתוציא את מה שמציק לה..

ואם לא עובר אז תה מפרחי קמומיל

 

לשתות ולתת לגוף מנוחה

בכל אופן, לי שבועיים אחרי התקן היו את כל התופעות לוואי האפשריות שכתובות בספרי הרפואה מימי הביניים ועד היום🤣
אז בחילות נירא לי סבבה

אם זה פרוגסטרון אז לא סביר שלוקח כל כך הרבה זמן, אבל יכול להיות שזה לא בדיוק פרוגסטרון אלא 17-OH-progesterone

ואז זה כן הגיוני כי זה לוקח יותר זמן.

תודה רבה, ממש הרגעת אותי!
מה ההבדל ביניהם?

מזל טוב אהובה
התאוששות טובה

מזל טוב! תגדלי אותו בנחת!!

המון מזל טוב יקירה
שתגדלו אןתו בנחת והמון שמחה!

תודה לאל שאת והוא בסדר.
הרבה נחת❤

מזכיר לי קצת את לידת התאומים שלי... היו לי גם מים מקוניאליים, אבל רק בשק של עובר אחד. וגם אני התחלתי לידה רגילה, ואז באמצע העובר שהיו לו המים המקוניאליים הוריד דופק והכניסו אותי לניתוח...
(אגב, יש סיכוי שמה שגרם יותר להאטות במוניטור אצלך היו המים המקוניאליים ולאו דווקא חבל הטבור הכרוך, שזה דבר די נפוץ...)
החלמה מלאה בקרוב והרבה נחת מהמתוק הקטן!

אבל זה גם הנס שלנו...
אחרת לא היו מנתחים אותי

מה שהתכוונתי לומר - שהרבה תינוקות נולדים בלידה רגילה עם חבל טבור כרוך סביב הצוואר. זו סכנה, אבל לא תמיד היא מחייבת ניתוח קיסרי (זה מה שאני יודעת). מים מקוניאליים זה אכן יותר מסוכן, וב"ה שגם אצלך וגם אצלי עלו על זה בזמן, ונולדו לנו ילדים בריאים...

אבל במים נקוניאלים הם באמת יותר זהירעם..וטוב שכך לפעמים

ב''ה על הנס ומתנה מהממת לשנה חדשה⁦️⁩
מזל טוב

סביב הילד לא תמיד מהווה בעיה. אפשר להסיר את החבל כשהראש יוצא.
הרי הילד מקבל חמצן ודם דרך חבל הטבור - לא דרך הריאות. כך שחבל כרוך כל עוד הוא לא מתוח לא מהווה בעיה. וזה דבר נפוץ מאוד.
הבעיה מתחילה כשהצירים וירידת העובר עלולים לייצר לחץ על החבל או למתוח אותו יותר מידי ובכך להפסיק את זרימת הדם מהשליה לעובר - זה נחשב לחנק.

ברגע שראש העובר יוצא מספיקה עוד לחיצה קטנה והגוף יוצא, מייד מסירים או חותכים את חבל הטבור והוא לא מהווה סכנה לתינוק הנולד.

מים מקוניליים הם סימן למצוקה עוברית. הבעיה בדרך כלל לא במים עצמם אלא העובדה שיש מצוקה כלשהי והעובר בסכנה.

חשבתי שמים מקוניאליים גם מצביעים על מצוקת עובר - כי זה לא טבעי שעובר יעשה צואה בתוך הרחם - וגם מסוכנים בפני עצמם לעובר, כי הוא עלול לבלוע את זה או משהו...
תודה על הדיוק!

כשהייתי נערה הייתה לי שכנה שנשארה לאשפוז ארוך אחרי הלידה (לא זוכרת בדיוק כמה זמן) כי לתינוקת נכנסו מים מקוניאליים לריאות

הוא בלידה עצמה. לכן ברגע שראש העובר נמצא בחוץ משתדלים לנקות ולעשות ספקנים בתוך הפה למנוע אספירציות של מים מקוניאלים. בליעה של המים לתוך הקיבה היא לא מסוכנת.

במקרה כזה, חשש לשאיפת מים מקוניאליים, עוקבים אחר התינוק לראות שהוא לא מפתח תסמינים של דלקת ריאות, ובמקרה הצורך נותנים אנטיביוטיקה.

ואו ב"ה שנגמר בבריאות.
מזל טוב ענק ושתהיה התאוששות קלה ומהירה ❤️

שתזכו לרוות ממנו נחת ושמחה 🙏🙏🙏

כל כך חשבתי והתפללתי עלייך בזמן שהיית בהריון וכל כך שמחה שברוך ה' הנסיך המתוק בידיים שלכם, בריא ושלם❤

התאוששות מהירה
איך זה שלא רואים בus שחבל הטבור כרוך.
שומעים את זה כ"כ הרבה.
למה לא עושים us לבדוק מה קורה

ויכול להשתנות עוד הרבה פעמים. וזה יכול לקרות רק בלידה עצמה, בגלל כל הצירים והלחצים.
אני חושבת שזו הסיבה שלא מתייחסים לזה בא"ס, גם אם אפשר לראות את זה. ולכן בלידה מתייחסים רק למוניטור, שהוא המדד האמיתי למה שקורה עם התינוק - ולא משנה מה הסיבה שזה קורה.
(כותבת מתוך ידע אישי, לא ידע מקצועי)

עם זאת, שומעים על לידות שהתארכו ובסוף ניתחו.
אם בחדר לידה היו עושים אולטרסאונד ורואים שחבל הטבור כרוך, מלכתחילה היו מונעים את משך הלידה הממושכת שמביאה בסופה לניתוח.
הרי סיכוי שבחדר לידה העובר יזוז או יתהפך וישתרר את החבל נמוך מאוד.
אז מי שיראו שהחבל כרוך ימנעו ממנה סבל של צפיה להתקדמות פתיחה וסבל של צירים וינתחו מיד

לבן שלי היה חבל כרוך פעמיים..
אמנם לא הספקתי לעשות מוניטור כי הלידה הייתה מאוד מהירה, אבל בדיעבד גם אם היו רואים ירידות דופק היו נותנים לו לצאת לבד כי הוא יצא כל כך מהר.
המיילדת רגילות למצב של חבל כרוך ולא תמיד זה יוצר סיבוכים, הם כל כך רגילות שהם לא תמיד מציינות את זה. אני גיליתי שהיה חבל כרוך רק מהמכתב שחרור...

לבן שלי (ולעוד הרבה שמכירה) היה גם.. עשו לו עיסוי של דקה והכל היה בסדר ב"ה..

היה ירידה בדופק בלחיצות והמיילדת אמרה לי שכדאי שהיא תצא מהר כי אחרת יצטרכו להתערב.

היא יצאה תוך 14 דקות בלידה טבעית לגמרי ובלי שום מצוקה. אחרי שהיא יצאה המיילדת ציינה שעכשיו ברור למה היה ירידה בדופק בלחיצות.

בלידה קלה ומהממת בלי שום סיבוכים. טיפה האטות וקיבלתי קצת חמצן שעזר..

למיטב ידיעתי.
ובהחלט יכולות להיות לידות קצרות עם חבל טבור כרוך, ובהחלט יכולות להיות לידות רגילות עם חבל טבור כרוך.

אי אפשר לראות את זה באולטרסאונד, וגם אם כן אין מה לעשות עם זה, וזה לא מחייב ניתוח או שוב דבר אחר, המון תינוקות נולדים עם חבל כרוך סביב איבר כלשהוא. במהלך הלידה חשוב לעקוב אחרי המוניטור ואם יש האטות אז מתייחסים בהתאם, עצם החבל הכרוך הוא חסר משמעות.

ישתבח שמו. תגדלו אותו בנחת ובבריאות!!

אה, בעצם "סבלנות, סבלנות - לא קונים בשום חנות"... אופס...
אבל כנראה שהמשפט הזה, שנוהגים לשנן לילדים, נכון גם למבוגרים. כי סבלנות היא מידה, ומידות אפשר לרכוש - לא בכסף אלא בעבודה עצמית עקבית, וכן - גם קשה.
חודש אלול דווקא יכול להיות מצוין בשביל להחליט שזו מידה שאני רוצה לעבוד עליה השנה.
איך בדיוק עושים את זה? זו כבר שאלה בפני עצמה...
אבל עצם ההחלטה לעבוד על זה היא כבר נקודת התקדמות וכבר תעזור בתחילת העבודה על הסבלנות.
מכיוון שלצערי אני מזדהה איתך מאוד, אין לי עצות איך לעבוד על הסבלנות, אבל אולי אפשר ללמוד על זה ולנסות לפתח בעצמנו את המידה הזו בכל שימת הלב האפשרית.
לאחרונה נתקלתי בשיעורים של הרבנית רחל בזק (בתו של הרב שמואל אליהו), ונשמע לי שהיא מדברת הרבה על הנושאים האלה או בסגנון הזה... שווה לנסות לעקוב אחריה (יש שיעורים שלה ביוטיוב).
בהצלחה לכולנו...

כתבת נכון כל כך...
לא פשוט אבל אפשרי.

כלומר, אם אני לא ישנה טוב - הסבלנות שלי בסיכון גבוה.

וזה מזכיר לי... שכדאי ללכת כבר לישון

לילה טוב

ודבר שני עוקבת 😅
ודבר שלישי אהבתי שכתבו על עבודת המידות,
השאלה 'איך' היא שאלה מורכבת ואני מאמינה שלכל אחת יש את הדרכים שיותר מתאימות לה.

הבסיס לדעתי - שהתאים לי כמובן - היה לאמר לעצמי בבוקר, או אפילו אם שכחתי אז אמרתי לעצמי את זה בפעם הראשונה ששמתי לב שאני חסרת סבלנות לילדים:
"אני רוצה שתשימי לב היום 5 פעמים שאת מתגברת עונה בסבלנות (לא חייב חמש כמובן... אפשר פחות) ואם תצליחי תקני לעצמך בסוף היום פסק זמן שווהההההה 🤩"
שווה, לא?
זה מכניס למודעות וגם מדרבן ממש
בהצלחה 🥰

רק בלי הפסק זמן בסוף... דיאטה, וזה
אבל אולי אפשר אפילו לעשות מעין מחברת הצלחות שכזו, בסוף כל יום לסמן וי או לכתוב אם הצלחתי להיות סבלנית היום במשך חמש דקות (או יותר...)
אחרי תקופה שממלאים את המחברת, אפשר לקנות לעצמי פרס קטן, ואפשר גם פשוט להתמלא בסיפוק על ההצלחה ועל קניית המידה החשובה הזו!

אצ'פר את עצמי במשו.
.
רעיון

ופעם אחת אחרת באוטו- בעלי שואל את הבנות- מה מיוחד היום?? נסענו לאנשהו...
אז היא אמרה- היום אמא לא עייפה!
זה דקר אותי בלב ממש...

והם לא יודעים כמה באמת אנחנו מתגברות
ומנסות
ומשתדלות...

קודם כל, תעיפי את הנקיפות מצפון מהחלון רחוק רחוק...... לעזה או רמאללה אולי.....

לילדים תמיד יש תלונות ודרישות, את לא יכולה לספק את כולם תמיד
את גם מסדרת ומנקה ומבשלת ומכבסת או עובדת, מן הסתם, או לפחות חלק מהדברים, ועוד הרבה....
בטוח את אמא טובה! שלא תיפול רוחך כלל וכלל!

במקביל, במישור שני, בקטנה ללא נקיפות מצפון,
לעבוד על סבלנות - אולי עוזר להבין שהילדים חמודים ועוד מעט יגדלו וכבר לא יהיו כה מצחיקים, אז לנצל כל רגע איתם
זו תפיסה שעוזרת לי לפחות.....
מלא הצלחה נשמה

איזה מותק את.
מסכימה עם הגישה הזו.
נקיפות המצפון מייסרות ולא מקדמות...

יכולה לתת לך מליון דוגמאות שהילדים שלי "התלוננו" עלי , אבל לא צריך להיעלב, תמיד יש להם דרישות מפה ועד אפריקה כאילו את שפחה שלהם ... והם סך הכל ילדים ולא קולטים כמה עומס יש לך על הכתפיים בלטפל בהם...

מה התקציב?
מה הכיוון?

היא אוהבת מוצרים טבעיים שאני מכינה יותר מקנויים.
עד 200 , ביחד עם משלוח.

עם שוקולד, דבש, יין, שמן זית, עציצים. אפשר להרכיב לפי מה שאת רוצה ולא חייבים להוסיף פרחים
תמצאי חנויות פרחים באזור שלה ותבררי איתם.
חלק כבר יהיו מלאים ולא יוכלו, פשוט תמשיכי לחפש ובטוח יש חנויות שיוכלו לשלוח. מנסיון בערב החג שנה שעברה

אשמח!!!הבעיה בחנויות פרחים שהם יקרנים

אולי יהיה יותר קל לחפש מישהו שיעבור לה?

ראנר לדברים חמים
מארז שוקולדים שווה
מארז טבעי- דבש, שמן זית, תה ירוק, וכו'
מפה לשולחן
סחלב- זה לא סתם זר פרחים, זה פרח יוקרתי ויפה
כלי למטבח- שימושי כמו סט קעריות לסלטים, או מיוחד כמו כלי הגשה כלשהו
חלוק מגבת
לוח עד עם טבעות שמוסיפים כל פעם שנולד ילד (נראה לי באתר דוגמא יש כאלה, תגגלי)
נטלה יפה
מגש לפמוטים

גם מי שהגיבה בפרטי!
כיך שיש אותכן
ושתהיה לכולן שנה אץטובה טמתוקה

במיוחד במידות גדולות, ובמיוחד שזה עולה הון.
מנסיוני במידה ענקית שפעם אחת הזמנתי והגיע קטן ולא נח ולא מכסה הכל כמו שאני אוהבת.

2. פשוט לתת מרוסק את האוכל שאתם אוכלים. לא דווקא את האוכל ההתחלתי שאת רואה שהוא לא רוצה.

תני לי דוגמאות... קוטג?
גבינה?
חביתה?
פתיתים? פס5ה..?

קציצה- כבר מעוך.
עוף- למעוך עם המזלג.
ירקות ופירות- אפשר לנסות להביא לו לאכול בתור מקלות ולא עם כפית לפה. אצלי אני ראיתי שמאז שהוא היה קטן הוא אהב להחזיק ולהכניס לפה בעצמו, אז פשוט הייתי חותכת פירות וירקות למקלות ומביאה. חצי שנה זה כבר מספיק גדול!
גבינה וקוטג'- מעולה
חביתה אפשר לנסות עם חתיכות קטנות
פתיתים ופסטה לא הייתי נותנת, אבל אורז כן כי הוא יותר רך.

פשוט מה שאתם אוכלים בכל ארוחה- גם הוא אוכל.

לוקח את האוברול שלו מלמעלה ומוצץ..
מקל...עלול להשבר לחצי בפה...קצת מלחיץ

תעמדי מרק גדול ואת הירקות תחתכי לחתיכות גדולות.ואז כשזה מתקרר הוא יכול להחזיק ביד

אגב, עדשים מבושלות, מותר בגיל הזה?

זה לא שאת נותנת לו להחזיק והולכת. וירקות כשהם רכים ממש פשוט מתפרקים להם בפה וזה לא מסוכן. והם גם יודעים להוציא אם הם לוקחים חתיכה יותר מידי גדולה.

בהתחלה תשבי ביחד איתןס את מביאה לו חתיכה של גזר מוארכת למשל. (לא עגול, לחתוך באמצע, אפילו פעמיים)
הוא מחזיק, מוצץ קצת, זורק, מועך הכל על החולצה שלו ובזה זה נגמר.
פעם הבאה הוא גם יצליח לפרק קצת, ופתאום תיכנס לו חתיכה לפה, וזאת הוא יבין שזה גם משהו שאפשר לאכול.
ככה כל פעם הוא ילמד.

לפעמים אני גם עוזרת קצת חותכת חתיכה קטנה ומכניסה לו עם האצבע שלי לפה.

ובגדול מגיל חצי שנה אפשר להביא הכל חוץ מחלב ודבש. אבל קטניות זה משהו שיכול להיות קצת קשה לעיכול, אז לא בטוח שהייתי מתחילה דווקא מזה. וזה צריך להיות ממש ממש רך.

כי היום אפשר להחזיר בלי בעיה

אבל אני לא יודעת..

לי אין אומץ לקנות חזיות בלי למדוד.
אני לא קונה חזיות ב50 או 100 שקל ולא אהמר על 300 שקל ויותר בקנייה באינטרנט.
ולי אין סבלנות להחזרות.

אז אולי אם אין לך בעיה אחכ להחזיר ולנסות משהו אחר שווה לנסות

וזה 150שח..

אם זה ככה, תדלגי על השלב הטחון.
תתחילי מדברים רכים, אבל בצורה שלהם.
נקטרינה
גזר המרק אבל בלי לרסק, פשוט לחתוך רצועה ולתת. כנ"ל קישוא, תפו"א.
אפשר את הלבן של החלה
שלב קצת יותר מתקדם זה לביבות רכות, סנדוויץ' עם ממרח (בלי הקשה)
פשוט לתת להחזיק ביד

תעזרי לו
או שתהיי ממש קרובה אליו
או שתחזיקי ביחד איתו ככה שהוא יכול כל פעם לקחת חתיכה קטנה, אבל עדיין שולט על ההכנסה לפה.
לכן תתחילי מדברים רכים. נגיד נקטרינה רכה זה מעולה, כי הקליפה "מחזיקה" את הפרי, ככה שרוב הסיכויים הוא לא יצליח לתת ביס גדול מידי, מצד שני זה רך והוא יכול לגרד את זה בהנאה.

אין ספק שבננה זה טעים ומתוק

אז תעשי שילובים בבלנדר ואל תכניסי בננה שלמה

 

וגם יכול להיות שהוא עוד לא מוכן....הכל אפשרי

אני קניתי בתותיז ולפני ששלחה את ההזמנה ,דיברה איתי וממש עזרה לי להבין איך לבחור את המידה המדויקת..
שווה אבל יקרר

למרות שהיא שינת את המידה הרגילה שאני קונה. הייתי ממש מרוצה מההזמנה משם.

מכינה להם מפירות שייקים והם שותים מבקבוק. (אגס/תפוח מרתיחה שלמים בסיר כדי שהמרקם בשייק יהיה נימוח ולא מחניק)
ואת הירקות אני עושה מרק ואוכלים בכפית רגיל.

לדעתי גרבר קנוי הולך יותר טוב.. יש הרבה טעמים ככה שאפשר לגוון, וזה נשאר מצויין גם 3-4 ימים במקרר, ככה שגם בשלב שהוא אוכל רק כמה כפיות זה לא הולך לפח..
חוץ מזה, שלי לפחות זה חסך הרבה תסכול של לבשל, לרסק לקרר וכו' ובסוף הוא לא אוהב..

בגיל 4 לא סומכים על בגרות וחוכמה של ילדה. המוח שלה לא בשל לקבל החלטות מתוך מודעות ואם יש בעיה בדלת אז פשוט לא משאירים אותה לרגע לבד עם אפשרות לצאת מהבית... חיבוק על החוויה, נשמע סופר מלחיץ!!
הבית שלי מותאם כך שאם הילדים (גם בגילאים האלו) קמים מוקדם לפני, הם לא יוכלו להינזק/לצאת מהבית לבד..

היא אמרה שהיא בדרך כלל נועלת וכרגע יש תקלה בדלת..
וכן... גם כשהילדה לא לבד ובהשגחה מאוד יכול להיות שהיא תצא מהדלת כשהאמא בשירותים/שוטפת כלים או כל תחום תעסוקה אחרת.
בקיצור לא הייתי ממהרת לשפוט

מתוך שינה מהבית והדלת היתה נעולה והיא ילדה גדולה שיודעת לפתוח מנעול ויכולה גם לצאת לבד.. אז גם כשהבית מותאם זה לא תמיד בשליטה שלנו

על עצמי אני רואה שכשיש לי ציפיות מהבת שלי שלא באות לידי מימוש, זה מאד מתסכל, אז אני מעדיפה מראש לדעת שהיא אכן בוגרת ולהתנהג איתה בהתאם, אבל עד גבול מסויים, כי אחרת זה מאד מבלבל אותי ומתסכל כשקורה משהו כזה שלא ציפיתי לו. היה נראה שעיקר התסכול של הפותחת הוא מהמצב שהבת שלה עושה מעשים כאלו, אז לדעתי הפתרון הוא במחשבה שלנו..

ומשתדלת באמת לא לצפות לכלום כדי לא להתאכזב
זאת פשוט היתה חויה ממש מלחיצה

תודה על התגובה!

קודם חיבוק כל החוויה, ממש מלחיץ! 😱
מקדימה ואומרת שאני לא נופלת מזה שהיא יצאה מהבית, מתייחסת בעיקר לאיך שאת מתארת אותה ולתחושות הקשות שזה מעורר בך.

מה שכתבת גם חכמה גם שטויות זה לא שני צדדים למטבע, זה אותו צד של המטבע.
היא חכמה, חוקרת, מנסה לגלות את העולם בכוחות עצמה, וגם מסתכנת.
ילדים חכמים פורצים גבולות ופורצים תקרות זכוכית. נובע מאותו מקום.
יש צד חיובי מאוד לאופי הזה.
תהיי גאה שהתברכת בילדה מתוקה כזאת, על אף כל האנרגיות שזה דורש ממך כרגע.
מכירה את זה מאוד. זר לא יבין זאת.
אי אפשר להסיר מהם את העיניים שניה. כן גם בגיל 4. היא עוד צעירה מאוד כדי להבין עד הסוף את המשמעות של מה שהיא עושה.
ילדים "רגילים" ישמעו בקול ההורים מתוך מנגנון שנבראו איתו של ללכת בתלם, לא כי ההורים שלהם מחנכים אותם טוב יותר. חד משמעית.
הילדה שלך נבראה לבחון את התלם בכל צעד ובכל שלב. לא לקבל כמובן מאליו מה שאמרו לה וחינכו אותה.
גדולי המדענים, היוזמים ומפתחי מוצרים הם כאלו. יש להם תפקיד חשוב ומשמעותי בעולם.
מבחינת הדלת את יודעת לבד מה צריך לעשות את לא צריכה אותנו, אבל ככה מבחינת ההרגשה והסדר במחשבות אז ככה אני רואה את הדברים.
כשהבן שלי היה בגיל של הבת שלך הייתי מתפללת כל יום שאזכה לתווך לו נכון את העולם ולא חלילה לקצוץ לו את הכנפיים עם כל הקושי שבדבר.
בנוסף, מכירה מאוד את ההרגשה של לא ראויה. שהדבר הזה גדול עלי. שרוצה ילדים "רגילים" שאפשר לגדל אותם "רגיל", שמסתפקים בתשובות רגילות, לפעמים סתמיות, שמקבלים אקסיומות, שמקבלים הוראות בפשטות ובלי חקירות וחפירות..
שנים הסתובבתי עם ההרגשה שה' עשה פאדיחה והתבלבל ביני לבין מישהו אחרת כי לא ייתכן שהוא חשב שאני מתאימה לאתגר הזה. אני חושבת שלקח לי שנים להשלים ולשמוח עם מה שעומד מולי. אולי רק עם האחים "הרגילים" הצלחתי לראות את היתרונות והיופי שבאופי הזה.
ההשלמה הופכת את זה לקצת יותר קל.
היום חד משמעית אומרת שלא הייתי מחליפה את החוויה הזאת באף חוויה אחרת, עם כל הקשיים!
אוהבת את זה, עם כל המורכבות שבדבר, זה ה-דבר!! 🤩🤩

ועוד משהו קטן,
כאחת שעברה את הסרט הזה, אני לא יודעת כמה הסביבה מבינה לעומק את הסיטואציה. אז תלמדי לחזק את עצמך ולא לתת לכל מיני אמירות כאלו ואחרות להחליש אותך.

בהצלחה יקרה, נשמה גדולה את זוכה לגדל.

פשוט עשית לי טוב על הלב
ונכון!! היא ילדה מהממת שבדיוק כמו שאמרת
מקווה יום יום לא לקצוץ לה את הכנפיים ומנסה לתת לה להיות עצמאית איפה שרק אפשר.. נשמה טהורה שהיא!!

התסכול הזה של מה פגום בי כל כך קשה..
וברור לי שכל הילדים האחרים שאני מכירה סביבי פשוט עם אופי אחר לגמרי

תודה ענקית על ההזדהות!!

היי! הילדה שלך בת 4, ומה היא ענתה למי שמצא אותה ברחוב?
וואו הלוואי עלי שהבת שלי תהיה כזאת מחונכת מהצד הזה

תהיי גאה בעצמך עלזה
וחיבוק

תסלחי לי, הסיטואציה הזאת ממש הצחיקה אותי... זתומרת ברור שבאותו רגע זה מלחיץ ומכעיס אבל כשמסתכלים על זה מרחוק זה מצחיק, יש לך גברת פלפלת בבית 😅 אז כמובן שבקטע הטכני תטפלו בדלת, ותעשי לה שיחה טובה. אבל, זה לא נראה לי כזה נורא, היא ילדה קטנה ולא מבינה את ההשלכות של השטויות שלה, אז באמת צריך בטכני לשים לב. ובשכל היא תתפוס כשהיא תגדל.
- אם לא עכשיו..
אפשר קצת להפחיד אותה על ההשלכות של זה, זה לא מתאים לכל אחד, אבל אם יש לה אובר אומץ, צריך לאפס קצת כמו-
לא ידעתי שאת בחוץ, היינו הולכים לישון ונועלים את את הבית והיית נשארת בחוץ בלי שאנחנו יודעים.
או יש אנשים לא טובים בלילה שעושים מעשים רעים לילדים.
או אפשר ללכת לאיבוד בחושך כי הכל נראה שונה בלילה וכד'

זה עניין התנהגותי שדורש גבולות.
הייתי מגיבה באופן מאוד ברור וחד משמעי.
אם היא תדע שתהיה סנקציה משמעותית היא תחשוב פעמיים אם לעשות שוב או לא.
ילדה בת 4 צריכה שישגיחו עליה. שילמדו אותה מה מותר ומה אסור. נשמע שמשהו מטושטש קצת...
הייתי מבהירה שאני אמא והשם נתן לי אותך מתנה ואני צריכה לשמור עלייך. ילדות לא יוצאות מהבית לבד! ברחוב יש גם דברים מסוכנים וזה לא מתאים.
זה יכול להיות חוויה מאוד חזקה של הגנה ושמירה יחד עם גבולות.

וכמובן דואגת שהדלת תהיה נעולה בsos.

ברור שעברתי כבר את השלב של לכעוס לאיים
להסביר בצורה נעימה והכל
ברור שהיא יודעת שאסור
היא ילדה. הדחפים של הסקרנות והחופש חזקים גם מזה
זה מתיש ומלחיץ כל כך אבל באמת שחוץ מלשמור עליה באלף עיניים אני לא יכולה לעשות הרבה

התפעלתי שענתה כל כך יפה! חשוב ממש!
נשמעת מתוקה מאד...

והכל טוב, יש שליחים טובים בכל מקום

לדעתי תעקבי. תראי איך מתפתח. אם החשש נעשה ממשי הייתי מיד נוסעת לביהח בו את רוצה ללדת. אם זה נשאר בגדר הספק עם סימני שאלה- הייתי נוסעת לקרוב

האחות הנחתה אותי לשכב עם תחתון/פד חדש לפחות 20 דקות והוא נשאר יבש.

תוך כדי התלבטות, נזכרתי שעוד מעט ר"ה🤦 ואם אני יולדת עכשיו, אז יש סיכוי שעדיין אצטרך להיות בבית חולים. מעדיפה לא לכתוב איזה בתי חולים אלה, מחשש לזיהוי (אפילו שזה אנונימי .. לא רוצה שיידעו שבגלל כתבתי.)
אבל הבית חולים הקרוב הוא ממש ממש לא דתי (גם הצוות וגם המטופלים ממש שראיתי..)
והבית חולים הרחוק הוא כן מאוד דתי. ולגבי ר"ה זה מרגיש לי מאוד משמעותי.
אז נראלי שבכל מצב אסע לרחוק. עדיף קצת טירטור...

רק אספר לך מה היה לי במקרה קצת דומה:
הגעתי לבי"ח מסוים כי הייתה שם רופאה מסוימת שרציתי שתיילד אותי. הגעתי עם חשש ירידת מים, ואחרי הרבה בדיקות המסקנה הייתה שיש צורך בניתוח ואי אפשר לידה רגילה (לא קשור לירידת המים, אבל בגללה זה היה צריך להתבצע באותו יום).
ביה"ח עצמו היה פחות מתאים לי בשביל אשפוז, והדולה שלי הציעה לי לחשוב לעבור לבי"ח אחר (שבו ילדתי לפני כן), כיוון שגם כך אני הולכת לניתוח אז אולי כבר לא משנה אם זו תהיה הרופאה שבחרתי.
בביה"ח נתנו לי את האפשרות להחליט ולבחור בין שני בתי החולים.
בסוף נשארתי שם, אבל בכ"ז כנראה שאפשרי ללכת לבי"ח אחר גם במצב של ירידת מים, אם הוא לא לגמרי קריטי...
לידה קלה ובריאה!

ובניחוש פרוע- שערי צדק וביקור חולים.
אם באת לביקור חולים וחשבת לעבור לשערי צדק הם היו מסיעים אותך באמבולנס על חשבונם.
יש להם אינורס מסויים בזה.
הם לא מפסידים יולדת כי זה אותה הנהלה והכל, ובשערי צדק הם מעדיפים את המקרים המורכבים. בסיור בביקור חולים הם אומרים בפירוש שאם יש בעיה מסיעים לשערי צדק באמבולנס.
המקרה לא דומה ל2 בתי חולים שלא קשורים אחד לשני וסוג של מתחרים אחד בשני.
אז גם אם יאשרו מעבר באמבולנס הוא כנראה יהיה על חשבונה

היתה אישה שהמתינה באשפוז לניתוח קיסרי וביקשה לעבור ללניאדו,
די זרמו איתה... אבל תוך כדי הבירורים איך לעשות את זה החליטו להכניס אותה לניתוח די דחוף כי העובר נכנס למצוקה והיא לא יכלה לעבור בסוף.. אבל ממש זרמו איתה בהתחלה..

אחרי ירידת מים אפשר לחכות עוד יממה בבית (אלא אם יש חשש למקוניאליים)
בקיצור במצב של ספק ירידת מים הייתי מחכה בבית בסבלנות להתפתחות יותר משמעותית.

לא הייתי לוקחת אחריות על הנחיה כזאת גורפת...
אחרי 12 שעות בערך מתחילים טיפול אנטיביוטי, עושים ניטור...

ההנחיה שאני מכירה זה 24 שעות.
אולי השתנה.

אלא אם המים לא היו נקיים

של שתי לידות עם ירידת מים, זו לא הנחייה רשמית.
אם המים הם מים מקוניאליים זה עלול להעיד על מצוקה של העובר וצריך לנסוע מיד לבית חולים.
אם המים נקיים, אפשר קצת יותר בנחת. אבל עדיין להתארגן ולנסוע.
אם זה שטף של מים, גם אם המים נקיים, צריך גם כן לנסוע מיד וללכת כמה שפחות. במקרה כזה יש חשש לצניחה של חבל הטבור

הנוהל בביה"ח לחכות 24 שעות להתפתחות לפני שמתקדמים

בברזילי למשל ההנחייה היא שאחרי 6 שעות מתערבים וכבר לפני כן משכנעים לקחת פיטוצין

התכוונתי שיש מקומות שלא נותנים את ה-24 שעות האלו של ההמתנה
לא שמתי לב לאיזו הודעה הגבת😅