פורום הריון ולידה (עמוד 1827)

זה היה הסימן הראשון אצל הבן שלי שזה תולעים.
נתת שני מנות של ורמוקס בהפרש של 10 ימים?
כי אם נותנים רק פעם אחת, זה לא עוזר...

יכול להיות שלא עשה את העבודה עד הסוף

הוא לא מגרד בעוד מקומות בגוף?

ופחות באיזורים בלי קיפול

הבת שלי מתגרדת מהאטופיק גם בגב, וגם בישבן.

ואם כבר פתחנו את הנושא- עצות להקלה בגירוד במקרה של אטופיק?🙏

ואז לאט לאט עוברת לליטופים כמו מסאז' כזה..
יותר יעיל מטינדן שלא עוזר בכלל🙄

אני לא אשב לידו כל הלילה, והאמת שהוא גם גדול כדי לגרד לו בישבן חח🤭🤭 קניתי את הקרם של לה רוש פוזה (שאמהלה ממליצה עליו מלא) ולא כזה עזר.. (אולי כי אני לא מקלחת עם השמן אמבט שלהם?)

מה את מורחת לה?

5-10 דקות וחזרנו לישון...
מורחת לה אקווה קרם. בעינימ הוא יעיל כמו היקרים

איזה באסה!

אצלנו זו הצלה מטורפת! זו תרופת ה SOS שלנו. כמעט ולא יוצאים מהבית בלעדיה.

למצב…

ממש מבינה את הצורך בתשומת לב..
זה קשה להרגיש שלא חושבים עליך, ומנגד, משמח וכיף מאוד לדעת שמישהו חשב ופינק..
חבל שאת לא שכנה שלי😅

איזה רעיון יפה שכל אח קנה מתנה לאח אחר...

שאת יודעת להגיד מה את רוצה וצריכה...

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לכם עוגיות שוות שהכנתי...

ואני מאמצת את הרעיון של מתנות לאחים, זה ממש מיוחד!!!

 

הכנות שמחות ונעימות

קודם כל חיבוק!! והרבה תמיכה וירטואלית... זה לא פשוט.
בהפתעות נראה לי משחקים שווים לילדים שגך יעסיקו אותם

נזכרתי בחבילה שארגנת לקרובי המשפחה לפני כשנה, וממש רציתי שמישהו יפנק גם אתכם!

אולי פוסטר לצביעה? חומרי יצירה לקישוטי סוכה שווים?
מפת שולחן חדשה?

כמו שמחלקים בגן, ולעשות לכם צ'ופרים לראש השנה?

חיבוקים יקרה. זה יעבור....

מעדכנת:
קניתי חומר שטיפה בריח חדש לחדש את האווירה במובן הפיזי של המילה, מפיות מפוארות, גביע חדש,
ספר לכל ילד, משחק משפחתי, התפנקתי בטייצ נעים, קניתי בירה לבעלי, פנוציא מפה יפה,
יש לי שמפו ותחליב רחצה חדשים ומפנקים..
אתן גם לבנות שלכולנו יהיה ריח נעים (מה לעשות חוש הריח עוד עובד במלוא עוצמתו)
הבנות הכינו קצת יצירות לראש השנה,
אני בשאיפה שהבן יכין תוכן תורני (הוא פחות שואף לזה כרגע)
קצת פינוקי אוכל..
ונצטרך שיבואו לתקוע לנו בשופר אז מקווה שנוכל לעשות משהו משמח סביב זה..

חוץ מזה הספקתי לבשל את החלבי לחג.

חסר קצת לימוד מסודר עם הילדות על מהות החג. אחרי שנת סגר לשנת בידוד נראה לי שהם לא יודעות הרבה יותר מכמה מושגים פה ושם 😔
ופרפר נחמד זה נחמד אבל מחפשת לימוד תורני יותר.

אה והכי כיף, קניתי שוקולדים, ומצרפת לזה את הברכות שלכן וזה הכי כיף ומפנק!

אז תודה רבה ושבת שלום וחג שמח לכולן!

על הכל גם כשאתם בתוך הבידוד...
ואני מקווה שבקרוב תצאו מהבידוד

תחפשי באתר 'אחיה ידע' יש שם המון חומר לימודי לפי רמות

נא השאירי שם וכתובת, חטיפים (כי שוקולד מן הסתם ימות בחום הזה) אמיתיים (לא וירטואלים) בדרך אלייך! (האמת שעל המהירות אני לא סגורה, תלוי יותר בדואר ישראל איילה שלוחה שלנו🙄, אבל מן הסתם יגיע מתישהו... )
שבת שלום ובידודי שמח, למרות הכל🙂❤️

הילדון ב"ה בסדר, חזר לו המצב רוח תודה לאל,
בעלי כמעט שרף את הבית (מסתבר שאיבד את חוש הריח)
הילדות ואני נדבקו ללא סימפטומים
התינוק היחידי שלילי כרגע, אבל ביום ראשון יש לנו מחלים ראשון 🤩
ומיד אחרי החג בחמישי מחלים שני
אז זה כבר נראה קרוב..
וגם אין שמחה כהתרת ספקות.
לכל אחד יש תאריך יציאה וודאי.

מה שלומכם? יצאתם מהבידוד? איך הייתה החוויה?

חשבתי שאת בבידוד עם הילד.. אז חג בבידודי...
יואו
חיבוק כפול ומכופל על זה..
מה נאחל? שיגמר כבר כל המצב ההזוי הזה.. שהנגיף הזה יעוף מכאן לאיראנים ושות, וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר ומרווח נשימה וחיוך ללא מסיכה😷
אנחנו בסדר ב"ה. שלושתינו שליליים והילדון יצא מבידוד לפני יומיים ב"ה..
שבת שלום💞

אנחנו בהתחלה וכרגע אין לאף אחד (חוץ מהחולה) תאריך יציאה..
יאללה עידודים לפה!!!!

אם היא עדיין מדביקה שתדביק כבר את כולם ולא שתחלו אחד אחד חח..
ככה כולם יצאו יחסית מהר עם תו ירוק.
ועכשיו התינוק גם לא רגוע... נחכה למוצ"ש לדעת אם נדבק או לא.
אנחנו הסתבכנו בהתחלה עם לבודד את המאומת הראשון משאר המשפחה, ברגע שהוצאנו אותו סופית הכל נהיה הרבה יותר קל.
תתכוננו לשבת של קרבה ותמיכה אחד לשני זה יועיל הרבה יותר מלנסות לשמור על משהו.
חשוב להקפיד על סדר יום. לעודד תפילות בנחת. להתלבש לשבת כראוי. אפשר להקל איפה שצריך אבל לשמור על אווירה רצינית כמה שאפשר.
(אצלנו שבת שעברה החולה לא הסכים להתלבש כי "גם ככה אני לא הולך לבית כנסת ולא בא לי לבוא לקידוש" בסוף הוא נרדם אז ויתרתי לו כי באמת היה חולה, אבל ככל האפשר, השגרה שומרת על הנפש.
גיליתי הרבה דברים מדהימים ואנחנו עוברים חוויה מגבשת ועוצמתית כמשפחה בהרכב מלא שלא היינו עוברים בסיטואציה אחרת..

אבל ההתחלה ממש ממש קשה, תרשי לעצמך מה שאת צריכה כדי לאחוז ראש..

בהצלחה רבה יקרה!!
מחכה לשמוע ממך במוצ"ש 😘😘

בהחלט מעודד! אבל אנחנו כבר שבועיים בבית ויש עוד שבוע לסוף הבידודים של כולם.
כבר ממש אפשר להתחרפן....לא מצליחה לחשוב איך להנות מראש השנה המשפחתית...

איזה שרשור מתוק!
לצערע כרגע בלי רעיונות. אם אחשוב על משו אכתוב.
אבל שולחת לכם אהבה והתעניינות... יא אללה כמה אנחנו זקוקים לזה.... זה באמת ככ קשה בלי! חיבוק!

באותו חוזק, בשונה מבדיקת הריון שאם יש פס כלשהו זה חיובי....
תבדקי בהוראות היצרן.
אם זה נכון הבדיקה שצילמת לא מעידה על ביוץ

בצהריים סייעת רק רוצה לסדר, לשטוף וללכת וגם גננת. הן לא פנויות לשיחות בסוף הגן. ועם ילד תדברי כשהוא יחזור הביתה.

אצלנו ההורים עומדים בפתח והצוות שולח החוצה את הילדים שבאו לקחת אותם. ממש אין אפשרות לדבר ככה עם הצוות. זה באמת מבאס, אבל אולי לך זה יפתור את ההתלבטות.
נראה לי שבאמת חשוב להשקיע בקשר עם הגננת באמצעים אחרים - לשלוח הודעה, לקבוע שיחה אם צריך וכו'..

ההנחיות יותר מקלות עכשיו

דברי עם הילד כשיחזור מהגן ואם יש לך משהו שאת רוצה לברר עם הגננת תמיד אפשר בבוקר אחרי כשאת מביאה אותו

אצלי הוא יהיה בצהרון אז בכלל לא אפגוש בצהריים את צוות הגן כי זה צוות אחר...

שנה שעברה היו 3 ימים שבייביסיטר הוציאה אותו כי עבדתי בסיום המעון, ויכול להיות שגם השנה זה יהיה ככה... לא יודעת כמה ימים בדיוק.

העיקר כשנםגשים לדבר ולהתעניין..

אולי בימבה לגדול או עגלה לקטן? זה יעביר את הדרך יותר בקלות. אין איזה אוטובוס שעוזר חלק מהדרך?

אולי אפשר לבקש לעבור?

אפילו מצוין. הוא מגיע הביתה ואמא סבלנית מחכה לו ושמחה לראותו, במקום אמא עייפה ומותשת שרק רוצה לנוח

מבינה אותך, להוציא את הילדים מתיש לי את החיים... קשה ממש , למרות שאני עם רכב.. אבל חם, ולחכות, ולחנות וכו'... מתיש

תסבירי קצת...

אני מכירה מוצץ כזה גדול עם חורים שניתן להכניס אליו אוכל טחון, השתמשתי פעם לנסיעה.. אולי יעזור ללמידה?

הוא פשוט לא מוכן לאכול עם כפית.
אני מנסה להביא לו רסק תפוחים בכפית, והוא לא מוכן להכניס כפית לפה.
הוא תופס אותה ביד ורוצה להחזיק לבד
אבל הוא הופך אותה והכל נשפך
ניסיתי לתת לו אחת ביד ולהאכיל עם אחת אחרת, וזה גם לא עוזר. הוא לא מוכן שהכפית שלי תיכנס לו לפה.

לגבי המוצץ טעימות, אני מכירה
אבל זה לא יפתור לנו את הבעיה כי אי אפשר לאכול עם זה ארוחה שלמה והוא יודע לטעום אם אני מביאה לו בחתיכות

לא הבנתי למה הוא תקוע ולא מצליח להתרגל לטחון עד שהבאתי לו אוכל אמיתי ועם זה הוא מסתדר הרבה יותר טוב.
תבקשי מהמעון שיביאו לו צלחת עם אוכל אמיתי.
ואם אין להם כסא בשבילו אז אפשר לעזור להם למצוא פתרון אבל להרגיל לטחון עכשיו רק בגלל זה נשמע לי תמוה
תנסי לדבר עם המנהלת

נראה לי זה באמת מה שאעשה, ננסה למצוא איתם פתרון לגבי הישיבה.
כי אוכל אמיתי הוא אוכל בשמחה
נראה אם יזרמו איתי, הם מעון מעולה. אבל עם כללים מאוד ברורים

לק"י

הבת שלי בבית כל הזמן רוצה את הכפית, ואצל המטפלת נותנת למטפלת להאכיל אותה בלי בעיה

זאת הבעיה.
לי לא אכפת, הגעתי בגישה שיאכילו אותו איך שהם רוצים. ואני בבית אמשיך איך שנוח לנו ואיך שמסתדר.

אבל זה לא עובד. כי אם הוא מישהו שאוכל אוכל אמיתי, הוא ממש רוצה לחטוף לו מהידיים. אבל בכפית הוא לא מסכים.
ואז זה גם מקשה על המטפלת, כי היא גם מאכילה אותו עם כפית, וגם אחר כך הוא צריך עוד בקבוק והוא לא נרדם ועושה שמח לכל הילדים

בסהכ צריך פתרון יצירתי לעזור לו לשבת. אולי אם תמצאי עגלה ישנה למסירה הם יסכימו להאכיל אותו בתוכה?
מאמינה שיש להם אוכל מתאים מהילדים הגדולים יותר. סה״כ הוא נמצא בשלב מתקדם יותר משאר הילדים אז לא הייתי מתעקשת לחזור אחורה לכפית.

צריכה למצוא רק מאכלים שאפשר לאכול בידיים, כפית ראשונה שניה היא פותחת את הפה, אח''כ סוגרת את הפה בודקת מה שמתי לה ושולחת ידיים..

בזה אני יכולה לעזור

נסי להביא:
ירקות מבושלים ממרק. אני מכניסה חתיכות גדולות ככה יכולה לחתוך לו בגודל הרצוי.
או חתיכות קטנות שאפשר לקחת באצבעות ולהכניס לפה, או חתיכות גדולות אבל לא עגולות שאפשר להחזיק ביד.
ככה אני מביאה תפו"א, גזר, קישוא, בטטה

סנדוויץ' עם טחינה, בלי הקשה

לביבות רכות, נותנת להחזיק ביד

טונה מביאה לפה כל פעם קצת.

נקטרינה, אפרסק. חותכת חתיכה גדולה

עוף, חזה עוף, חותכת חתיכות קטנטנות ומביאה

פירה הוא גם ממש אהב, אבל הוא לא הסכים עם כפית, הבאתי לו עם היד🙈

בשר טחון רך

צריכה להשקיע ולהכין יותר פנקייקים או לביבות(כבר היה לי ניסיון לא מוצלח אבל צריך לנסות שוב חשוב)
וחסר לי פחמימות מבושלות, חוץ מהלחם, זה או תפוח אדמה או פסטה, לא אורז, קוסקוס, בורגול...
מרגיש לי לא מספיק הארוחה אם זה רק פרי או ירקות מבושלים עם קצת עוף או דג, בדגש על הקצת...

ממש בחורה, בת 11 חודש כמעט
🙃
מפונקת קטנה, צמודה לאמא, ולא מתלהבת מאוכל...

לק"י

ושלה קטן יותר.
בכל מקרה, אני לא מבינה גדולה בתזונה, אבל הבת שלי בת כמעט שנה ושלוש אוכלת אצל המטפלת מנת פירות ומנה של מרק ירקות עם עוף/ קטניות ומנשנשת קצת לחם או ביסקוויט.
יונקת בבית ומנשנשת קצת אוכל.
המנות אצל המטפלת נשמעות לי מספיקות.

שבטיפת חלב אמרו לי במפןרש שאפשר בגיל הזה להושיב בכיסא לפרק זמן של ארוחה (חצי שעה בערך)

תבקשי שיושיבו אותו נורמלי בכיסא עם מגש ויתנו לו אוכל חתוך ולא טחון.
הצחיק אותי הפופים😅

הוא פשוט עוד לא יושב, ניסיתי כמובן
הוא עוד לא מספיק חזק בשביל זה והוא נוזל למטה

הוא לא יצליח לאכול בכפית...
הקטנה שלי בת שנה ו9 חודשים וכשאוכלת בכפית כל הסביבה אוכלת יחד איתה, זו מיומנות שנרכשו יחסית מאוחר...

שהוא לא יכול לבד.
היא מנסה להאכיל אותו עם כפית והוא לא מוכן

אולי מזרק? 🤷🏼‍♀️

אגב, כפית פלסטיק או מתכת?

לא עבד

לשחק עם כפית ואוכל, גם אם הוא רק יעשה בלאגן ולא יאכל את האוכל לפחות שילמד את הטכניקה המוטורית.
באופן כללי תבחני את המוטוריקה העדינה שלו ותעבדי איתו על זה המון, גם כתבת שהוא עדיין לא יושב בגיל 8 חודשים, כמובן שאין מה להילחץ אבל תחזקי איתו שרירים בידיים או שתתני לו משחקים להשחיל כשהוא יושב עלייך.

אנחנו בטיפול פיזיותרפיה איתו בגלל חולשה בחגורת הכתפיים, כך שהוא באמת קצת יותר איטי מבחינה מוטורית, אבל הוא מתקדם לאט לאט.

וננסה באמת לידד אותו עם הכפית.
תודה!

או דייסה בבקבוק...

אז אני שולחת איתה פרות טחונים שמגיעים בסוג של טרופית כזאת

זה היה בהמלצת רופאה ובהנחייתה: לקחת עם המחזור, 3 ימים, 2 בבוקר 1 בערב. נדחה לי ב-3 ימים. זו הייתה ההתוויה לגבי, השאלה מה לגבייך.. אין לך עם מי להתייעץ רפואית? פעם לקחת את זה?

אני צריכה בשביל לא לקבל את המחזור

בשביל חופשה

אז אני לא יודעת מה עושים במצב כזה, סורי.. שיהיה בהצלחה🌷

אז הוא יכול לדחות לך את הוסת הבאה..
אבל אם את כבר אחרי ביוץ במחזור הנוכחי לא יודעת אם זה יעזור🤷

אני יחכה לעוד תשובות

גם להתחיל פרימולוט בשלב הזה זה גבולי ולא בהכרח עוזר.

רופא אונליין נתן לי

איפה חיפשת? מה הסגנון שלך?

חיפשתי בעיר, בגאולה, בקניון רמות, ברב שפע והאזור, בתלפיות...

מחפשת שמלות קלילות (בהרבה חנויות כבר יש בגדי חורף...), צנועות ועדיף שנוחות להנקה

מה הסטטוס שלך? הריון? אחרי לידה?

בוהמי? רומנטי?

בעיקרון הקטע הזה של ההנקה הוא הקטע המורכב, כי זה לא משאיר הרבה אופציות לצערי. אני באותה הבעיה...

לגבי המבנה, הייתי שמה באופן כללי בגד בסגנון בוהמי, חפשי באותנטי וכאלה, כמו ג'לביה מחמיאה כזאת ברוחב החזה, מקסי, כיסוי דרמטי שיגביה... ואולי אפילו איזה נעל עם גובה.
חפשי צאוורון שנפתח...

לא יודעת להגיד לך איפה יש, אבל ברגע שתדעי מה את מחפשת ומה הכיוון שלך, תהי ממוקדת יותר ויעילה יותר בקניות שלך. תלכי לחנויות המתאימות...

עוד לא החלטתי מה הסגנון שלי, כי אני לא אוהבת שום בגד עלי...

חייבת דיאטה!

קצת חמלה עצמית!
חוץ מזה שבלהיות נמוכה יש יתרונות, יותר קל למצוא דברים באורך המתאים. אנע גם נמוכה וזבץה מה ששמעתי מחברותיי הגבוהות
שמלות בסכנון מעטפת יחמיאו לך מאוד וגם קל להניק איתן

(יש להם גם חנויות פיזיות צריך לבדוק בגוגל)
זויה
ניו יורק בני ברק
חן פאשן
בננה
בלאש
ברצה
מזל חזוט
CB

את יכולה גם לחפש בטרמינל איקס. יש שם הרבה פעמים שמלות יפות של מנגו ועוד(כמובן אםשר ללכת גם לקניון פיזית. )

אני מחפשת שמלות או עליוניות עד 200

 

יש שם גזרות מחמיאות וצנועות

ראיתי שמלה ב250 וגם היא לא הכי הכי

הם מקסי עליי בעוד איזה 20 סנטימטר...
ביחס לרוחב שלי כמובן

לא מזמן קניתי שם שמלה ב120

אף פעם לא חשבתי לחפש שן

אכן יקר, אבל סופר איכותי ויש הנחות שוות לפעמים

בסגנון גלביה עם רקמה
בצבעים קמל ושחור
סביבות 300 🙄🙄
מבד נעים
אבל ארוךך, מתאים לגבוהות

קודם מחפשת תמיד באתר של נקסט - אחלה שמלות ואיכות מעולה

לחגים יותר קשה למצוא שם באמת

ואני אשה

פשוט תמיד שמעתי שקונים שם לילדים

אני גם גרה בחור

 

נגיד מטרמינל איקס, מזמינה 1-2-3 שמלות מה שנראה לי אפשרי

הודיה לוביץ או כל מעצבת אחרת מזמינה שיהיה משלוח חינם

בכללי קלה על ההזמנות כל עוד המשלוח חינם וההחזר בקלות

 

ופשוט מחזירה כל מה שלא טוב

ואיך את מחזירה בקלות?


(אני קונה המון באינטרנט. אבל רק מה שאני משוכנעת שאין בה סיכון...)

טרמינל איקס (מנגו יאנגה פוקס ועוד) משלוח בחינם מ100 והחזרות ממש בקלות.

איך אני מחזירה בקלות - אני בודקת בתקנון קודם. למשל אצל קסטרו אין אפשרות להחזיר אלא אם כן מגיעים פיזית לסניף.
אז זה הרמה הכי נמוכה ואני בחיים לא יקנה שם אונליין.
רמה מעל זה שאת יכולה לשלוח להם בדואר ומשלמת על משלוח - זה רוב החנויות. ואז אני לוקחת בחשבון את הסיכון של ה15-20 שח עלות החזרה, אם המשלוח הלוך הוא חינם אז זה שווה לי את זה (אני גרה בחור...)
רמה מעל זה שההחזרה חינם כי מביאים לך תגוביינא, שזה יש בטרמינל איקס גולף קידס ולא יודעת איפה עוד

טרמינל איקס - מה שהסתכלתי שם (לילדים) לא התרשמתי שהמחיר טוב... אולי אנסה שוב כי החזרה חינם זה משהו שווה.
גולף קידס - נשמע שווה! בחנות פיזית קניתי כמה פעמים.

תודה על המידע!! הולכת להשתמש בו בעז"ה.

זה היה בסייל עלה מאתיים ומשהו. אולי תנסי

בקמיליון יש מהממות בקולקציה נוכחית
וגם הקולקציה של הודולהנראית מהממת

זה כי היא לא רגילה, והיא בהלם כנראה

ובין הבית לבחוץ. סימן שהיא ערנית.

לא יודעת אם זה פחד, ביישנות, אבל בהחלט הגיוני שהתגובה שלה אלייך או לזר תהיה שונה.

מה שמעניין שכאשר יש אורחים וגם לפעמים כשאנחנו בחוץ גם אלי היא לא הכי מחייכת או מיישרת מבט... כשחוזרים להיות אני והיא לבד חוזרת לעצמה.
טוב... ניתן לה זמן להסתגל לעולם😅

עם הגדול פעם ראשונה, הוא היה בן כמעט 4 חודשים ויצאנו למסעדה כמה חברות ורציתי להשוויץ בחיוכים שלו, והוא פשוט היה שוקיסט, רק זזתי הצידה להחליף לו וכל החיוכים חזרו.

תודה על התגובה

הבן שלי גם כזה, זה לאט לאט מתמתן אבל כשהוא היה תינוק זה ממש בלט..
והוא לא ביישן בכללללל.. הילד הכי זורם בארץ. אבל במקום חדש הוא בוהה ו"בולע" את הסביבה וחוקר אותה

זה מהמם.

אין לה זמן לחייך 😆

איזה מתיקות🤗

את כל השקית לכוסות, ואז תדעי כמה כוסות יש בשקית. תחלקי במספר כוסות המים וככה תדעי מעכשיו ולתמיד

האמת שהייתה לי השבוע הבעיה ההפוכה- רציתי להכין שקית גדולה שלמה והיה שם רק 1/3 או כוס. אבל החבילה כבר נזרקה

מה שאני זוכרת שעל כל כוס קוסקוס מוסיפים 1 ו1/3 מקסימום 1 1/2 כוסות מים רותחים.

שבת שלום יקרה

תמיד שמה מים טיפה מעל הכמות של הקוסקוס ויוצא אחלה. זה צריך גם ממש תוך כמה שניות כבר לרדת ולהיספג בקוסקוס

כוס קוסקוס
2 כפות שמן
מלח
לערבב
ולהוסיף כוס מים רותחים

לערבב ולכסות לכמה דק' פעמיים.

על כוס קוסקוס

אני שמה קצת פחות מים כדי שתמיד יתפורר יפה

האידוי זה מה שמבשל אותו. אז מתבלת,מוסיפה מים,מערבבת וסוגרת. פותחת אחרי 5 דק'

הכוס של קוסקוס לא משנה הגודל וכנגד כוס מים רותחים באותה כוס

הם גבוהיים ממש ורזיםםםםם

והם אוכלים! אבל אצלי הם גדלו על מטרנה..תמיד האחות בטיפת חלב אומרת שהם צריכים יותר

אבל מה אני יכריח אותם לאכול?

מה שכן שראיתי שהם רזים אז התחלתי מגיל 3 חודשים לתת דייסה קרונפלור בנוסף למטרנה ואז באמת היה שינוי לטובה

עוד מעט תוכלי לתת דייסות

אולי תתחילי לתת לה גם מטרנה או לשאוב ולראות כמה היא אוכלת?

הבעיה היא שאני כל כך קיוויתי, לפחות הפעם להצליח סוף סוף עם ההנקה, וזה כל כך מתסכל אותי.

אני מפחדת שאם אני אתחיל לשאוב \ להביא מטרנה היא תתרגל לנוחות של הבקבוק ולא תרצה יותר להתאמץ לינוק ממני מפחדת שגם ישפיע על כמויות החלב...

לא נראה לי שזה כל כך ישפיע...

עדיף שתאכל את התוספת מאשר שלא תפתח העדפה לבקבוק.
אבל זה לא נשמע שזקוקה לזה..

האחות לא אמרה את זה.
וגם לא הרופאה.

וזה יכול לפגום בהנקה.
שלי פצעה אותי לפני שבוע באופן שלא יכולתי להניק, אז במשך יום וחצי שאבתי ונתתי לה טרי מבקבוק.
במקביל קראתי בדחיפות ליועצת הנקה כי ממש חששתי שעוד יום-יומיים כאלה והיא תפתח העדפת בקבוק וזה יעשה לי בעיות בהנקה כשאחלים, והיועצת אמרה שטוב שקראתי לה בדחיפות כי זה ממש היה יכול לקרות.
זה לא קורה מבקבוק ביום, אבל לייעץ לעבור לכמה בקבוקים/שאיבה בלעדית למשך כמה ימים זה ממש חסר אחריות בעיני.

כי יצא לי כמה פעמים שראיתי שלקראת סוף היום היא היתה עייפה ולא הצליחה לינוק טוב, אז שאבתי ונתתי בבקבוק.

אז אשמח לדעת מה הגבול שיכול לגרום כבר להעדפת בקבוק.

אם נגיד אני יוצאת או מרגישה שצריכה מנוחה לשד- אז זה ממש בסדר ולא יגרום להעדפה. רצוי שכל עוד אפשרי- להניק, אבל אם צריך- זה בסדר.
מה שכן- לנסות להחזיק אותה בזוית שהחלב לא פשוט מטפטף מהבקבוק אלא שהיא צריכה להתאמץ עבורו, ולעשות הפסקות מידי פעם ולא הכל ברצף. ככה זה לא יגרום לה להעדיף את הבקבוק, כי זה לא יהיה לה יותר קל בהכרח.

תמונות וכאלה, להבין איך בדיוק.

לא רואה שום סיבה הגיונית.
האחות לא אמרה שהמשקל לא תקין.
את יכולה לצמצם רווחים. ולהניק יותר.
לאכול דברים מעשירים כמו קוואקר. אגוזים. חלבונים. לשתות הרבה.
ולשקול אותה עוד שבועיים-3 ולראות מה עם המשקל.

אם היא לא חיונית/אפאטית הייתי דואגת.

בהדרגה כי התינוק לא גדל (מתחת לאחוזון 3) - ותמיד בהאכלה תומכת הנקה (הבקבוק מקביל לגוף כך שהחלב לא זורם אלא הוא צריך לשאוב אליו ולהתאמץ, לא מאכילה בשכיבה אלא בישיבה עלי),

ככה הפחתי הנקות עד שנשארה לי רק הנקה בלילה והוא ינק יפה מאד למרות שכל היום עם בקבוקים.

 

לגבי כמויות החלב - אם את מפחיתה הנקות - נניח מוותרת על הנקה בשעה מסויימת בשביל תמ"ל, החלב לא מתמעט בכללי, אלא באישזהו שלב אין הרבה חלב בשעה הזאת אבל בשאר ההנקות יש חלב... 

 

עוד לא הייתי במעקב טיפת חלב של גיל חודשיים, יש לנו עוד שבוע, אבל במעקב גיל חודש היא גם הייתה מעל אחוזון 97 באורך, ובמשקל לא יודעת בדיוק איזה אחוזון, האחות לא אמרה לנו, אבל היא גם הייתה מרוצה, כי ביחס אליה הגדילה שלה תקינה לגמרי. היא עלתה אז קילו ומשהו מאז הלידה, היקף ראש גדל כמו שצריך וזהו...
בסוף זה ביחס אליה, וגם עניין של גנטיקה- האחות ראתה שאני מאוד גבוהה (1.80 מ' ובעלי יותר) אז היא הבינה מאיפה האורך...

כי זה חישוב של משקל יחסית לגובה.

זה ממש מוזר לי, כי היא דווקא כן נראית קצת שמנמונת כזאת, היא לא נראית רזה...

והאמת שזה אני שעושה לעצמי סרטים, כי האחות בקושי התייחסה לזה, היא לא אמרה לי כלום עד ששאלתי אותה ממש בבירור האם המישקל תקין ורק אז היא אמרה שהוא בדר אבל כדאי שיהיה יותר.

 

לגבי גובה, האמת שגם אני גבוהה, אומנם לא כמוך אבל בכל אופן 1.73 שזה גם גבוה... אז כנראה באמת עיניין של גנטיקה.

 

שאלה אישית - העיניין של הגובה לא מלחיץ אותך? משום מה זה ממש מלחיץ אותי שהיא תהיה גבוהה מאוד.

כי הפעם האחרונה ששקלו אותה היתה שבועיים אחרי הלידה - ואז היא עלתה יחסית הרבה יותר ממה שהיא היתה אמורה. 

 

אני לא יודעת אם מאז היא פשוט עולה בקצב איטי יותר, או שאולי היתה תקפה שהמשקל שלה הפסיק לעלות.

 

כולם אצלנו גבוהים מאוד, אז לא נלחצת מזה בכלל. זאת הגנטיקה...
הכוונה ביחס אליה היא שביחס למשקל לידה, כדי לראות עליה תקינה של כ150 גר' בשבוע.

אז עשיתי חישוב של המישקל שהיא העלתה מאז הלידה ועד עכשיו, וחילקתי את זה במיספר השבועות מאז הלידה,

ויצא שהיא העלתה 203 גרם בשבוע.

אז זה דווקא נשמע בסדר, נכון?

 

ולגבי הגובה - ממש יפה שאת רואה את זה ככה, אני ממש לא אהבתי את הגובה שלי (סתם בכללי אין לי כל כך ביטחון עצמי) ולכן זה מלחיץ אותי...

אז ממש אין לך מה להילחץ, ואני חושבת שבגלל זה גם האחות בטיפת חלב לא נלחצה.
וכשאת גבוהה בין גבוהים אז זה ממש נורמלי. אף פעם לא היה לי אישיו עם הגובה שלי, והאמת שאם הייתי צריכה להתייחס לעצמי אני לא מרגישה גבוהה, אלא פשוט גבוהה מבחינה מעשית, אבל בהסתכלות שלי על העולם זה לא הטריד אותי אף פעם. גם מבחינתי זה תמיד נתן לי הרגשה מיוחדת, שאני לא כמו כולם אז דווקא מגניב.
כשגבוהות אומרות שהן ממש התבאסו בילדות שקראו להן ג'ירפה, אצלי דווקא זה הגניב אותי...

הרופא פעם אמר לי, שאם תינוק לא מקבל מספיק אוכל אז הוא קודם נעצר בגובה.
אם היא ממשיכה לגבוה, תהיי רגועה.

היא לא מפסיקה לגבוה, ברוך ה.

 

אם זה נכון, זה ממש מרגיע, כי אני ממש בוכה פה מהמחשבה שאולי היא הייתה רעבה ולא שמתי לב, או שהחלב שלי לא השביע אותה כמו שצריך.

יש לך רופא טוב להתייעץ איתו?
ואם האחות לא התרגשה, את יכולה להיות רגועה.

אנדוקרינולוגית ילדים. והיא לא אמרה לי שום דבר לגבי המישקל...

היא עולה במשקל. בקצב שלה.
היא לא יורדת או תקועה.
את יכולה לנסות לצמצם רווחים בין הנקות. ולהניק יותר.

היא קבעה לך תור למעקב משקל?

היה ממש קשה.
כל שקילה עשיתי עם מועקה בלב.
בכחזור גיל 3 חד היא התייצב.
תמשיכי לעקוב, תזכרי שלכל ילד הקצב שלו ותניקי כמה שיותר.
ואם האחות לא מודאגת, תלמדי מזה של בסדר.
פשוט להמשיך מעקב

האמת שאצלי היא אך פעם לא אמרה לי איזה אחוזון. רק אמרה לי אם בסדר או לא.

זה סתם שיש לי הרבה לחץ סביב ההנקה, בגלל שלא הצלחתי להניק את הבן הקודם שלי והיה לי מאוד קשה עם זה, אני מרגישה כאילו אני חייבת להוכיח לעצמי שאני מצליחה עם זה. וכל הזמן יש לי חששות שאולי אני לא עושה מספיק טוב.

אבל לא נשמע כ''כ בעייתי. כי באמת היא גדלה. לגובה. אם היא מתפתחת כמו שצריך ועולה על האחוזון שלה לא הייתי דואגת. בגיל הזה היא אמורה כבר לחייך, לנסות עם הידיים להרביץ בגמלוניות משהו לקשת צעצועים, להרים ראש בקטנה.

כל הכבוד! נשמע שהיא גדלה כמו שצריך ושההנקה שלך מצויינת.

את יכולה לנסות לאכול דברים שיעשירו את החלב שלך (אגוזים וכאלה). וגם לנסות להאכיל אותה בתדירות גבוהה יותר. (לא בכוח, רק אם זורם לה ולך).
לא הייתי מביאה תוספת תמ"ל בשום פנים ואופן וגם לא שואבת "לראות כמה חלב יש לך", כי זה שטויות ולא מעיד על כמות החלב בכלל ועלול רק להכניס אותך לסרטים.

אחיות טיפת חלב הן בדרך כלל מלחיצות יתר על המידה, אז אם האחות לא התרגשה, קל וחומר שאת לא צריכה להתרגש בכלל!!
אם הילדה גדלה ממפגש למפגש אצל האחיות, ובסהכ רגועה בין הנקות, את יכולה להיות לגמרי רגועה ולהמשיך להניק בכיף.

באחוזון כמעט זהה בגובה, במשקל אחוזון 5

מה שעוזר לי, לשים מוזיקה מקפיצה או שאני ממש אוהבת ולהשתולל/לשיר קצת. זה נותן לי בוסט של כוח!

גם אפשר לאתגר את עצמך מה את מספיקה בx זמן.. גם עובד אצלי..

ומעבר לזה, לקבל את המצב הנתון בלי להתבאס. פשוט להבין שהגיוני ככה להרגיש בתחילת הריון.. הכל טוב.

אני מרגישה שזה ממש קיצוני, מוזיקה כרגע לא באה לי בטוב, ובכלל, אין לי כוח לחפש כוח 🙄

אני אישית לא מתפקדת בשלב הזה
מתכרבלת במיטה
בתנוחת עובר
עד שבוע 10 שאז מידי פעם מרימה את הראש
ושוב חוזרת למיטה לעוד שבועיים שלושה...

יש מישהו שיכול לעזור?
יש ילדים גדולים?
משפחה?

אני אחרי הפלה אז קצת קשה לי להודות שאני אכן בהריון (לפחות עד שאעשה א"ס ואראה שהכל תקין) ולכן אני מרגישה בעיקר משוגעת..
יש ילדים בגילאי 4 ושנתיים, כרגע עוזרים בזה שהם חזרו למסגרות 😛 ובעל תומך ולא עוזר, עושה את כל העבודה בעצם..

כן.
הייתי מתלוננת הרבה
ואז הוא אמר לי שזה כואב לו שלא טוב לי אצל המשפחה שלו.
ובאיזשהו שלב עשיתי שינוי בראש.
המשפחות שלנו מאוד מאוד שונות והיו פערים שהיה לי קשה לקבל. אבל ברגע שהבנתי שזה לא שהם אנשים לא טובים, אלא הם פשוט אנשים *שונים*. היה לי הרבה יותר קל.
למדתי את הדינמיקה המשפחתית, לאט לאט הרגשתי יותר בנוח.
אני לא אגיד לך שהכל תמיד מושלם, אבל באמת שרוב הדברים זה רק עניין של הרגלים שונים.
אני מאוד אוהבת את המשפחה של בעלי היום.

אני ממש מבינה שיש דברים שיכולים לפגוע, ממה שכתבת זה בהחלט יכול לפגוע.
אבל חושבת שאנחנו יכולים להחליט איך לקבל את זה.
הרי זה לכל החיים בע"ה, אז או שזה תמיד יעיר עלינו וכל הזמן התעצבן מזה.
או שפשוט ננסה להבין שהם אנשים שונים, מה שטוב לנו לא בהכרח טוב להם ולנסות לראות אילו נקודות כן טובות בהם.
לגבי שיתוף של הבעל, אני לא בעד להסתיר ממנו..אבל כן צריך לזכור שבסוף זו המשפחה שלו, ולא נעים לו לשמוע תלונות על האנשים שהוא אוהב ומעריך. אז בעיניי אפשר להגיד לו מה את מרגישה, לגמרי. אבל לנסות שזה יישאר בגדר הסביר ולא כל הזמן כל הזמן
עוד משהו בקשר להתנהלות בין משפחות, כל אחד מתנהל מול ההורים שלו. את רוצה שחמותך תעשה משהו? תשלחי את בעלך לדבר איתה. מונע הרבה חיכוכים וחוסר הבנות

אני גם מתלוננת המון על חמותי (דווקא מהכיוון ההפוך, שהיא יותר מדי מתקשרת ונכנסת לי לחיים) והאיש שלי דווקא הרבה פעמים לגמרי מסכים איתי (והוא גם מתלונן על אותם דברים) ועדיין, אני שמה לעצמי גבולות ומוצאת עוד מקום לפרוק, כי אני סתם לפעמים מחממת אותו נגדה, או מתלוננת המון, וזאת אמא שלו בסופו של דבר! אני מצאתי חברה שאני יכולה מדיי פעם להתלונן אצלה, ואני מחלקת את התלונות...והוא יודע, וגם מבין למה אני עושה את זה....אני חושבת שזה יותר נעים, לא לא להתלונן בכלל, אבל במינון מסוים....וגם למצוא על מה לפרגן לה, זה יעשה גם לך טוב- לחפש באופן אקטיבי איזה דברים טובים את יכולה להגיד עליה לבעלך יעזור גם לך לראות אותה בעין טובה, וגם יתן לו תחושה שאת לא תמיד נגדה, פשוט לפעמים קשה לך....

אני לא נכנסת ליחסים עצמם עם משפחת הבעל, כי זה באמת נושא סבוך ומורכב.
בקשר לתלונות- אחת המתנות הכי גדולות שאת יכולה לתת לבעלך זה לפרגן למשפחה שלו.
אל תמציאי, אבל שווה לנסות לחשוב איזה ערכים טובים את רואה בהם או משו שקרה שהייתם שם ולהגיד לו על זה בהזדמנות.
וכמובן להיפך..

1. בקשר לזה שהיא לא מתקשרת, האם את כן מתקשרת? כי חמותי לא מתקשרת אליי ואני לא מתקשרת אליה. רק אם צריכות משהו אחת מהשניה. ואנחנו בקשר ממש טוב, ואין ביננו שום בעיה. סתם היא "מפחדת" להפריע, ולי אין זמן יכוח ליזום שיחות, אז אין וזהו. היתה תקופה שאחת הבנות שלי מיוזמתה היתה מתקשרת אליה כל יום ומדווחת לה את כל מה שקרה בבית. זה היה ממש חברות, וכולם הרויחו מזה.
2. בקשר לאחיות שלו, גם אני ואחותי יותר בקשר עם אמא שלי מאשר גיסות שלי. אני מדברת עם אמא שלי כמעט כל יום, ואחים שלי מדברים איתה פעם בשבוע, זה טבע העולם. שהבת יותר בקשר עם ההורים. וזה נראה לי ממש בסדר ותקין, ולא חושבת שגיסות שלי נפגעות מזה. ואגב, כשיש מפגש משפחתי ואני רוצה לתכנן דברים מסוימים בטלפון ולא בווטסאפ, אני בדרכ אתקשר לאחי ולא לאשתו, לא חושבת שהיא צריכה להיפגע מזה, בכל זאת הוא אחי והיא לא אחותי.
3. אנשים חסרי טאקט תמיד יהיו, לפעמים זה זרים ולפעמים זה אנשים קרובים אלינו. צריך לא לצפות מהם לכלום, ולהכניס לראש שהבעיה אצלם, ולא אצלי.

למרות הקושי להבין

וחשבתי שאני כתבתי על חמותי (כולל הקטע של השמירה)
אבל אין לה בנות אז כנראה זאת לא היא..

ובעלי פשוט אומר לי- רגעימוש, תנמיכי ציפיות..

תארי לך מצב שזה היה לקיצוניות ההפוכה, מה שקורה הרבה פעמים. לדעתי זה כבר באמת היה מטרד..תאמיני לי עדיף לך ככה

אחרי ששמעתי כ"כ הרבה סיפורים וקוראת פה ונבהלת.

צריכה להודות.

אבל בשעה שקורה משהו אני מתחרפנת!!!! וממש לא מצליחה להודות או להכיל

אופי וסגנון המשפחה שלו מאוד שונה מהמשפחה שלי.
גם המשפחה של בעלי, כמו שכתבת, לא מתעניינים לא מתקשרים וכו.. עברנו דירה לפני 3 חודשים, אפילו לא באו לביקור לא שאלו אם אנחנו צריכים עזרה במשהו למרות שידעו שבעלי סובל מפריצת דיסק ואני הייתי בהריון מתקדם ועם 3 קטנים בבית, לא הציעו עזרה ולא ביקור.
וכמו שציינת, בעלי היה מאושפז התקשרתי לעדכן אותם, הם שאלו אם יש חבר שהלך איתו כי הבינו שאני לא יכולב לצאת עם הילדים, אמרתי שאין מי שיהיה איתו ושיזיזו את עצמם..
גם כשהבן שלי היה מאושפז לא הגיעו בכלל ולא התקשרו!

וזה לא שיש משפחה גדולה. יש להם רק את בעלי שהוא הבכור, הבת שגרה לידם עם 3 בנות קטנות ועוד אחד שבצבא.

הם לא מגיעים אלינו לביקורים, מרחק של שעה וחצי כל צד. הם לא מזמינים לחגים שבתות וכו בטענה כי קשה להם לארח אותנו ... אבל את הבת שלהם הם מארחים מצויין.
בקיצור סוג של משפחה קרה, קפואה..

שאצלי במשפחה זה ממש לא ככה..
אחיות שלי ואני כל יום בשיח. ותמיד נמצאות שם אחת בשביל השניה.
שם זה לא קיים..

וכבר אין לי מה לומר לבעלי בנידון. כי זו המשפחה שלו וזה מה יש. ברוך ה הם לא מתערבים לנו בשום דבר, אנחנו חיים את חיינו וזהו. הם לא מתעניינים, לא מתערבים, לא שואלים כלום.
מצד אחד זה טוב שאתה יכול לנהוג איך שאתה רוצה, מה שמתאים לך.. מצד שני, קצת באסה כי כאילו אין משפחה מהצד השני שתתעניין בילדים, בבעל וכו...

תחשבי שאצלך יש להם כנראה הרבה ילדים לכן כמו שאת אומרת זה לחלק את התעניינותם בין הרבה..

לא. ממש לא.
גם חמותי אף פעם לא מתקשרת לשאול מה שלומי, רק עכשיו כשאני ממש בסוף ההריון (לא שואלת איך אני מרגישה אלא מה קורה כאילו אם הלידה מתקרבת...), וגם יכולים לא לפגוש אותה חודשיים לפעמים, אבל בחיים לא ציפיתי שתתקשר סתם ותציע עזרה.. להיפך, *לי* לא נעים שאני כמעט אף פעם לא מתקשרת לשאול מה שלומה (גרה לבד), ולא מציעה כל כך עזרה... לא מבינה למה זה כל כך מצופה.. חמותי בת 60 ומשהו, כבר קשה לה לרדוף אחרי ילדים.

ובחיים לא נופלת בעצבים על בעלי בגלל חמותי, הכי גרוע אומרת הכי בעדינות שיש אם יש משהו ממש לא נעים. וכל זה למה? כי בעלי שיחיה מלא פעמים נופל עלי בעצבים בגלל אמא שלי וזה הדבר הכי הכי הכי הכי לא נעים בעולם . אז אני יודעת כמה זה נורא לשמוע ביקורת על האדם שהכי קרוב אלייך מהאדם שהכי קרוב אלייך. אז לא רוצה לעשות את המעשה הרע הזה!

אבל כן, היו לי בהתחלה הרבה קשיים, וכשראיתי שזה עושה רע לבעלי לדעת שאני לא רוצה לבוא אליהם, או שאני מרגישה שאנחנו אצלם יותר מידי וכו', ושכני לא מרגישה שם בנוח, שיניתי תפיסה.

במקום להגיד לו מה רע אני מקפידה לציין כל דבר טוב שקורה שם (וב"ה יש הרבה טוב), לדבר טוב על המשפחה שלו וכו'
ולאט לאט, מן הסתם גם הזמן עשה את שלו והתחלתי להרגיש שם יותר בנוח, וגם ההסתכלות החיובית שלי מיקדה אותי על הטוב ולא על הרע.
היום אני נהנת ללכת לשם, לפעמים אני מחליטה שהולכים לשם לשבת, אחרי הלידה מכל מיני סיבות הגעתי קודם אליהם ורק אח"כ נסעתי להורים שלי.

אני חושבת שלמילים שלנו יש הרבה כוח בעיקר בהשפעה שלהם על התודעה שלנו. זו בחירה שחנו על מה לשים את הזרקור.

זה סתם יוצא סכסוך ומשקעים. זו המשפחה שלו ולא מתפקידי לסכסך בינו לבין ההורים שלו ולהוציא את המשפחה שלו באור רע.

בשביל תלונות יש חברות.
באופן כללי- ככל שמתלוננים הכל נראה גרוע יותר.
כשמפסיקים להתלונן, מתחילים לראות גם את הדברים הטובים.

וזה גרם לבעלי גם להתרחק קצת מהם. וזה מאוד מאוד כואב לי, כי כמובן שלא התכוונתי לזה. מנסה עכשיו לחשוב איך לתקן. אבל חשוב למצוא מישהו אחר לשתף איתו את הקשיים. ולדעת שזה תמיד קורה, כי זה חיבור של שתי משפחות שונות

וכל פעם חיםשתי את השיטה איך להתגבר על זה
השיטה שלי עוזר
היא לקחת אותו דקה לפני שיושבת לאכול ארוחת ערב
בולעת את המולטי ואת האומגה ויושבת לאכול
האוכל מרפד לי את הקיבה ואז הכדור לא גורם לכל כך הרבה התכווצויות
בהתחלה הייתי לוקחת לפני השינה כשהקיבה כבר לא הייתה מלאה והייתי מתפתלת מכמות הריפלקס הקאה שהיו לי
מאז שעושה ככה ולוקחת לםני האוכל אבל ממש כשהצלחת כבר בשולחן- הפלא ופלא אין כלום לא מרגישה את הכדוקים בכלל!

אצלי הם על השולחן אפילו כדי לא לשכוח זה חלק מהארוחת ערב
כדורים
מים
אוכל
נשבעת לך שלא מרגישה אותם ולפני זה שהייתי לוקחת לפני השינה- הייתי מרגישה זוועה היה עולה לי גועל וריםלקסים בחילות הייתי מרגישה שסוחטים לי את הקיבה כמו סמרטוט רצפה.. באמת..
ומאז שאני עושה ככה בכלל לא מרגישה שלקחתי את הכדורים לפעמים אני צועקת לבעלי מהמקלחת אם הוא זוכר שלקחתי אותם חח

ולכן מה שאת עושה עובד לך

זה שמיים וארץ אם היית רואה אותי כשהייתי לוקחת בערב.. היה לי דלי עם שקית בחדר אשכרה כי כל לילה חשבתי שהולכת להקיא..
ומאז- כלום סבבה לי לגמריי לא מרגישה שלקחתי אותם לא בחילה לא התכווצות כלום

ברזל
חומצה פולית
בי12 אם צריך
די
ויוד לקנות מלח מועשר ביוד. חושבת שיש גם בכדורים

או לקחת את התוספים שצריך בנפרד
דווקא שמעתי שמה שעושה את כל הבלאגן והבחילות זה הויטמיני בי

פריג'נטלי

 

אני לא מבינה האמת מה גורם לבחילה

כי אני לוקחת בנוסף כדורים בודדים של תוספים והם לא עושים

ככה שיוצא מצב שאת הפריג'נטלי בקושי לוקחת....

כי אמא שלי לוקחת ויטמינים גם בהתאם לגילה וגם יש לה בחילה מהם

שבוע 15
המוגלובין 10.5

בדקתי ברזל בשבוע 25 המוגלובין 8 ומשהו למיטב זכרוני.
אני אקח עירוי ברסל לאחר שאסיים את זריקות הבי12 לספיגה מקסימלית.
אני אנמית בעקרון. אז בערך על שנה עם או בלי הריון אני מקבלת עירויי ברזל.

עכשיו בפעם הראשונה אקבל את העאוי המרוכז. מעניין איך הוא ישפיע..
כי זה הבדל משמעותי מאוד בבזבוז הזמן שלי.

על הלידה הברזל לא מדפיע.
אהל תמיד אחרי לידה הברזל עולה לי ממש הרבה יחסית באופן פלאי.
בין 11 ל13

ברזל 11 ובתחילת ההריון היה 14 אבל רק לאחרונה התחלתי לקחת תוסף
תמיד סיימתי הריונות עם 10-11

אחרי הריון...
כרגע מחזיקה במספר 11.9 כמה חודשים אחרי הלידה ומן הסתם לא היה שינוי

בהריון אני לוקחת ברזל משבוע 14 ברצף, לפני זה משתדלת אבל קשה לי בגלל הבחילות..
זה יורד מ11 , ל10 ואז ל9 אם אני לא עושה שינוי דרסטי בתזונה ובאחרונים גם עירוי ברזל

למה זה ככה ? כנראה בעיה בספיגה.
לקחת לי הרבה זמן למצוא את הסוגים שמתאימים לי

איך זה משפיע על הלידה ? אצלי ממש
כשיצאתי מלידות עם המוגלובין מעל 11 אפילו שזה היה אחרי ניתוח, היייתי בכוחותי, הסתובבתי, הלכתי הייתי ממש בן אדם עם כח
בלידה שיצאתי עם 8.5 ממחלקת יולדות בקושי הגעתי לרכב, סחבתי את עצמי בכוח שבועיים בקושי היה לי כח לטפל בעצמי, מזל שהתינוקת היתה נוחה מאוד

לקחתי רק פרנטל בלי תוסף ברזל.
איך השפיע על הלידה? אין לי מושג לא נראלי שהייתה השפעה.

לא לקחתי ברזל בהתחלה, ואז באמצע ההיריון הגעתי להמוגלובין של 9.5 (ברזל לא ממש בדקו, אבל הבנתי שאם ההמוגלובין נמוך אז הברזל ודאי נמוך).
התחלתי לקחת כדורי ברזל, הם עשו לי עצירות, אז הפסקתי.
בחודש שמיני ההמוגלובין כבר היה 8.5. שלא לדבר על החולשה הנוראית שהייתה לי, הרבה יותר מההיריונות הקודמים.
בשלב הזה כבר קיבלתי סדרה של עירויי ברזל. עד הלידה הם העלו לי את ההמוגלובין, אבל לא יותר מדי - 9.2.
הייתה לידה קשה (והיא גם התחילה בדימום), אבל אני לא יודעת אם זה קשור לברזל או לא.
אחרי הלידה ההמוגלובין היה 7.5 בערך. הייתי חלשה, אבל כיוון שגם ככה לא נדרשתי אז לעשות יותר מדי, לא מאוד הרגשתי את זה. וב"ה גם לא נזקקתי לעירוי דם או משהו (רק עירוי ברזל).

בכל אופן, את הלקח שלי למדתי.
בהיריון הבא עקבתי אחר ההמוגלובין מההתחלה, ומהרגע שהוא התחיל לרדת התחלתי לקחת ברזל. ניסיתי ברזל נוזלי (בגלל העצירות) שלא עזר, וב"ה אחר כך גיליתי כדור ברזל שגם לא הזיק לי בבטן וגם העלה יפה את הברזל.
עדיין הוא לא היה הכי גבוה שיש, אבל לא היה מה להשוות להיריון הקודם...

שורה תחתונה - אם יש לך המוגלובין של פחות מ-12, אז בהחלט לקחת ברזל! וגם אם הברזל עצמו נמוך. כי בהיריון הנטייה שלו היא רק לרדת, ואת לא רוצה להגיע לחולשה קיצונית וגם לסכנה של איבוד דם בלידה שיחליש עוד יותר... (איבוד דם בלידה קורה כנראה מדבריל אחרים, אבל עם ברזל נמוך זה יותר גרוע.. )

היריון בריא ושלם!

בהריון הראשון היה לי בסביבות 11.4 הלידה היתה קשה. צירים לא אפקטיבים במשך 24. במשך הלידה הברזל ירד ל9. לקח לי שנה בערך להתאושש מהלידה. לשקם את הגוף ולצאת מהחולשה והעייפות. ובחודשים אחרי הלידה היו לי ממש סחרחורות, וחולשה די גדולה כל הזמן נחתי. וכל מאמץ היה יותר מדי בשבילי.
שתי הריונות הבאים ברזל בסביבות 13 כמובן אחרי שהקפדתי מאוד לקחת מההתחלה. לידות קלות מהירות. להתאוששות חלום. הייתי ממש חזקה ובריאה. וממש לא הרגשתי אחרי לידה אפילו שבועיים לאחר מכן.
ממליצה ממש ממש. לקחת ברזל באדיקות. בעיני זה הכי חשוב יותר מפרנטאל זה חשוב לבריאותך הנפשית והפיזית. ובעל חשיבות מכריעה איך תהיה ההתאוששות.

היתה לי לידה קלה ומהממת ב"ה אבל חודשיים אחרי ואני עדיין חלשה ומסוחררת מאוד מידי פעם, וכל הבדיקות דם תקינות לחלוטין.
כנראה שזה לא תלוי רק בברזל

בדיקת ברזל לפני שבועיים בשבוע 35 כיוון שבהריון הנוכחי (4) לא לקחתי כדורים של ברזל כי סבלתי בהתחלה מצרבות ובחילות כך שלא אכלתי יותר מידי וידעתי שהכדורים לא יעשו לי טוב (הם אפעם לא עושים לי טוב).. ובהמשך הבדיקות דם גילו שיש לי ממש ירידה של הברזל וההמוגלובין וכו, לא חידשו לי כי כאמור לא לקחתי ברזל.. היה לי 8.6 המוגלובין. הרופאת משפחה התקשרה והביאה לי מיד הפנייה לעירוי ברזל, וגם הרופאת נשים שלי התקשרה להביא לי אותה הפנייה... בקיצור למחרת התחלתי לקבל עירוי ברזל ככה כל שבוע למשך 6 שבועות ולכן בשבוע 35 עשיתי בדיקה וגילו שההמוגלובין עלה ל10.6 אז סיימתי עם העירוי..

בכל אופן, אם זה השפיע או לא על הלידה, אדע בהמשך ואעדכן..

אבל כך או כך, אני מגיעה ללידות עם ברזל ברמה הזו של 10... אז לא נראה לי שיהיה ככ שונה..




מוסיפה, בשום הריון לא עשיתי עירוי ברזל כי לקחתי ברזל מההתחלה..עדיין הערכים שלו לא היו גבוהים אצלי יותר מידי.

בדיקת ברזל צריכה צום של 12 שעות קודם?

ספירת דם (המוגלובין) ומאגרי ברזל (פריטין)- לא צריך צום.
בדיקה של ברזל (אירון)- צריך צום. נראה לי 8 שעות.

אם בודקים דווקא ברזל באופן ספציפי iron
אז תבדקי בהפניה
הגיוני שכן, צום הכוונה לא לאכול, מים מותר

אני בודקת כל חודש בערך. לוקחת שני כדורי ברזל ביום + ספטון (ברזל נוזלי שנחשב שנספג טוב יותר בגוף) וככה מצליחה לשמור על המוגלובין יציב בערך של 11.5 .


בתחילת הריון התנדנדתי בין 9-10 והרגשתי מאוד חלשה עכשיו שהברזל טוב יותר אני כבר ממש סבבה, לא לקחתי עירוי ברזל כי רציתי להצליח להעלות אותו לבד ולא לקבל בום של ברזל ואז שוב תהיה צניחה.. וזה אכן עבד

לפחות בהריון הקודם שהיה בדיוק ככה זה ממש השפיע, ככל שיש יותר אנרגיות בלידה יותר קל לזוז, ותנועתיות מקל על הצירים... כשהברזל שלי נמוך הרבה יותר קשה לי לעמוד על הרגליים לאורך זמן- כך שאני מניחה שגם בלידה הייתי יותר חלשה...

שבוע 17 פעם אחרונה שעשיתי. בגלל חולשה.
היה 10 בתחילת. הריון היה 12
ועוד לא בכיוון של ללדת

אני יכולה לעשות בדיקת דם לברזל
אם אני לוקחת כל יום את המולטי ויטמין ובפנים יש?
כי כתוב לא לקחת כמה ימים לפני הבדיקה

אבל בהריון לא הקפדתי לקחת ברזל, ואני גם צמחונית, אז תמיד הברזל שלי קצת נמוך, וככה התחילו לרדת לי המדדים, עד שההמוגלובין היה 10 והפריטין 2! ואז קיבלתי 7 עירויי ברזל והגעתי ללידה עם פריטין 200 פלוס והמוגלובין 13 ומאמינה שזה ממש עזר לי..

39
בדקתי לפני שבועיים
המוגלובין 11.8
לא נזקקתי לעירוי

רמת הברזל מאוד מאוד מאוד משמעותית בהתאוששות אחרי הלידה.

בהריון הראשון שלי יצאתי מהלידה עם ברזל ממש נמוך
בשני עם ברזל גבוה, וההתאוששות הייתה אחרת לחלוטין!
גם רופא, גם אחיות, וגם נסיון של קרובות משפחה אומרים שזה הברזל

אני קבוע צריכה, בלי קשר להריון..
הרמה שלי נמוכה תמידית ובהריון עוד יותר..
אז צריכה לקחת כדורים (מלבד הפרנאטל..)
בהריון של הבכור הייתי צריכה עירויי ברזל בערך 5 פעמים אם אני לא טועה..בשאר ב"ה כדורים הספיקו..

כל רופא שולח לבדיקות שגרתיות כולל ברזל ונותן ויטמין או כדור לפי צורך

בהריון בדיקות דם ותרופות/תוספי מזון זה שיגרה כמו ללכת למכולת

רק בשמחות!

בדקתי לפני חודש וחצי כי הרגשתי עייפות וחולשה ודופק מהיר גם במנוחה ובלי מאמץ.
המוגלובין 9.3 וברזל לא זוכרת, אבל נמוך.
קיבלתי עירוי 4 מנות וזריקות בי 12, הקפיץ לי את הברזל.
אעדכן אחרי הלידה

אבל אם הייתה לה קורונה בעבר - ישר לבית חולים.

איך היא חוץ מזה?
עשו דגימת צואה או דם לשלול חיידק?
לי נשמע ששווה בירור נוסף...

תבקשי בדיקות דם מקיפות ובדיקות צואה ושתן.
לדאוג שתשתה כל הזמן ולא תתייבש

ביקשתי בדיקות דם אולטרסאונד בטן... מקווה שהכל בסדר בע'ה. תודה לכן.

עד מתי הבידוד?
לי יצא להיות בבידוד במיון
וזה היה עונשששש

הרופאה בבידוד... לא הבנתי איך.. אבל זה מה שאמרו לנו...

לפעמים יש פוסט קורונה. ולעיתים זה תסמין.
תבדקו.

בעקרון יש וירוסים קשים.....
אבל בדכ תוך שבוע חולף...
הייתי חושבת גם על קורונה אומרים שתסמיני בטן הם גם תסמינים אצל ילדים..
ו.... אוףףף כמה זה קשה ילד חולה!!!!!!!
חיבוק חזק חזק ממני.
בע"ה בסוף זה יעבור.....
איתך בלב, תהיי חזקה🧡🧡

היא היתה מקיאה פעמיים שלוש, לא היתה חולת קורונה או שלא ידוע לי 🙈 היום בה גם עבר בטוב אבל אני כבר לא יודעת.. היו לי הפסקות של ימים ופתאום.. נראה לי אחכה עוד יומיים שלושה ונראה בעה. תודה על החיבוקים. הייתי מפורקת שבוע.. ממוטטת.. והתחלתי בראשון לתשיעי.. (מורה אנוכי)

אבל למה שפתאום תהיה אלרגית למשהו? באמת הפסקתי לתת לה עכשיו מוצרי חלב עד שירגע לה לגמרי...אבל אני לא באמת יודעת .. יכול להיות שאלרגיה קורת פתאום? איך בודקים?

אבל הקאה היא לא סימן מקובל לאלרגיה.
מה גם שנדרשת סמיכות לאכילת המאכל עצמו.
כן יכול להיות שמזון מסיים יחמיר את ההקאות, כמו בוירוס שלשולים למשל. אומרים לתת אוכל לא מתובל, לא שומני...
הלוואי ועבר באמת.

שמעתי המון גם אצל ילדים וגם מבוגרים
ספציפית אצלנו ביקר בסופש האחרון, כולנו חטפנו, הבן שלי בן שנתיים לקח הכי קשה, יום של הקאות וכמה ימים של שלשולים
נבדקנו לקורונה ויצאנו שליליים ב"ה

מאחורינו תודה לקל

להקפיד על שתיה, נוזלים, אוכל היא תשלים אח"כ
עזר אצלנו שלוקים, מיצים למיניהם, העיקר שיכנס משהו לגוף

רפואה שלמה!

בהיריון הראשון יצא לי ערך אחד גבוה. אבל מעל 200.
אז לא נשלחתי למרפאה בסיכון כי זה כביכול לא סכרת לפי הספר אבל כן עקבתי עם גלוקומטר ובסוף גם זירזו אותי.

כי צריך 2 ערכים גבוהים.
ולכן גם לא יכולתי להיות במרפאה להיריןן בסיכון. כי לא קיבלו אותי כי כביכול לפי הספרים זה לא.
רק בהיריון השני כשהיו 2 ערכים גבוהים התקבלתי למרפאה להיריון בסיכון.

כי תחשבי שב100 אנחנו שותות פי 2 סוכר.
בכל מקרה התייחסו אלי כסכרתית. גם זירזו אותי.
פשוט למרפאה להיריון בסיכון לא התקבלתי.

בגלל שזה סכרת גבולית. פלוס חשש לעובר גדול.
נולד 3.250.

זו כן היתה סכרת. פשוט גבולית וכביכול לא לפי הספר.
במדידה עצמית יצאו לי ערכים גבוהים אחרי אוכל מסוים. לכן שמרתי מאד

וערך אחד נמוך מהנורמה..
אז מה לבקש מהרופא?צריך הפניה כדי לקבל מודד סוכר מהאחות?אני מבולבלת ממש. תוהה גם אם זו הסיבה שאני מרגישה די רע אחרי ארוחות..חולשה כזו קיצונית

והוגדרתי סכרת

ובהחלט יכול להיות שאת מרגישה רע אחרי ארוחות בגלל זה.

אחד מהם היה גבוה, 

הרופאה אמרה לי שזאת לא סכרת הריון אבל מתייחסים לזה כאילו כן, 

כלומר הייתי צריכה לקבוע תור לאחות שתסביר לי לגבי מדידות סוכר עם המכשיר, שזה בבוקר לפני האוכל- בצום, ואז שעתיים אחרי הארוחות. 

לראות שזה בטווח הנורמה. 

וגם צריך לקבוע תור לדיאטנית לגבי תפריט ומעקב. 

בע"ה שהכל יהיה בסדר אצלך ואצל כולנו אבל זה חשוב לעקוב ולבדוק ממה שאמרו לי, 

כי אני הייתי ממש אדישה ובראש שלי- שטויות.. אבל עוררו אותי ואמרו לי שזה חשוב מאוד. 

 

אם יש לך אפשרות לשמוע חוות דעת מרופא אחר, אולי מומלץ.. 

יש עוד סיכונים כרוכים?

ולכן חשוב לשמור על תזונה נכונה

במקרה הכי גרוע, העובר עלול למות
במקרים יותר "סבירים" הוא עלול לפתח סכרת נעורים.

ולגבי עובר גדול, אדייק: הבעיה היא בעיקר (לפי מה שהבנתי, יתכן שאני טועה) גוך עובר לא פרופורציוני במובן זה שיש הרבה שומן, יחסית, בכתפיים, ואז עלול להיות מצב של פרע כתפיים - הכתפיים בתקעות בתעלת הלידה והוא מתקשה/לא מצליח לצאת. ואז זה בעיה גם לך וגם לו.

ויש עוד לא מעט סיכונים. אם את צריכה עידוד לשמור על איזון והפחדות יעזרו לך, תעשי גוגל.

יהיה סכרת לכל דבר.
אני ממש ממליצה לקבוע תור לרופא היריון בסיכון-סכרת.

עקבתי עם גלוקומטר, אכלתי לפי מה שמומלץ לסכרת הריון, ונמנעתי ממה שהקפיץ לי את הסוכר.
סה"כ זה היה לי טוב, אכלתי מסודר והרגשתי יותר טוב אחרי האוכל.
כמובן לא נזקקתי לטיפול תרופתי, וגם המשך מעקב הריון היה רגיל.

הסוד הוא בעצם להקפיד על ארוחות קבועות או פשוט להוריד דרסטית סוכרים פחמימות וכדו׳?

צריך לאכול בממוצע כל שלוש שעות (לא פחות משעתיים ולא יותר מארבע שעות).
שלוש ארוחות גדולות יחסית, של 30 גרם פחמימה (נניח פסטה מבושלת מקמח מלא בערך 100 גרם פסטה מכיל 30 גרם פחמימות), ועוד שתיים ביניים (יש כאלה שגם אוכלות ארוחת לילה) של 15 גרם פחמימה.

לא לאוכל בכלל בין לבין (גם לא לשתות קפה, גם לא מסטיק), כדי לתת ללבלב לנוח.

להמנע מקמח לבן (כולל כוסמין לבן, למשל), מסוכר כשלעצמו ומכל מיני דברים שהגוף מתרגם יחסית מהר לסוכר, כמו חלב ניגר.
חשוב לשים לב גם שכל תחליפי הסוכר (מלטיטול, פרוקטוז, רב כהליים) לא טובים בהיריון ושקולים לסוכר, חוץ מסוכרלוז ואריתריטול.

בהיריון חשוב מאוד להקפיד *כן* לאכול פחמימות, אבל להעדיף פחמימות מורכבות. העובר חייב את הפחמימות שלך.
מציעה לקרוא בקבוצת הפייסבוק היריון מתוק-סכרת היריון.
זו קבוצה מחמירה, אומנם, אבל לפחות עבורי כשממש הקפדתי כל הזמן, הרשתי לעצמי חריגות פה ושם (לא חריגה אמיתית של ממש, אבל כן "התפרעתי" עם כמות פסטה באזור שבוע 37, כי נמאס לי וכו)

אם יש לך עוד שאלות, מוזמנת בשמחה.