פורום הריון ולידה (עמוד 1839)

פוטרים תחפשי בחנויות עודפים ובבזארים.
המחירים בתקופה זו של השנה בין 30-40 לסט חורפי.
בהמשך ירדו המחירים.

זה נע יותר 50-60 בבזארים ורשתות זולות יחסית

יכולה לתת לך כתובות באישי למקומות שקניתי.
מבצעים של 2 ב40 אבל זה לכל חולצה/ מכנס בנפרד לא כסט.
יש גם קצת יותר זול אבל צריך לנבור.
בלידר יש לדעתי סטים ב40 אבל אולי רק בחנויות שיש קולקציה משנים קודמות? לא יודעת.. יודעת רק מה שראיתי אצלנו.
כרגע יש מבצעי חיסול על עונת מעבר.
מאמינה שממש עוד מעט ירדו קצת המחירים גם על החורף.
אגב בתמנון יש 3 ב100 על קפוצ'ונים שווים. לא בדקתי בגדי תינוקות אבל זה כבר יותר זול ממה שציינת.
אז מי שיש לה קניה גדולה אולי שווה להרחיק?

לא זוכרת את השם, קצת מעל לידר.
זה עניין של מזל אבל אפשר למצוא שם פריטים טובים באמת ב10 שקל.
גם לבאזר אליצור יש לפעמים דברים טובים וזולים

של התחנה המרכזית (איפה שהאוטובוסים נכנסים)

 

בד"כ ב10 ש"חיש אוברולים/גופיות דק ארוך

הפוטרים הרבה יותר יקרים

גם פארטי טובים אבל זה יותר יקר

חיפשתי אותה לאחרונה

אפשר גם לחפש אונליין, לגולף קידס למשל יש מבצעים מעולים וגם נראה לי קיווי קידס.
אם המחיר קרוב למחירים בבזארים זה שווה כי האיכות הרבה יותר טובה

הייתי שם בשבוע שעבר 

נמצאת ברחוב יפו 63

נראה לי אחפש שוב

ואוברולים מקסימים

שימי לב לקנות כמה שיותר אחוז כותנה וכמה שפחות פוליאסטר...

לא הגיע מלאי חדש של פוטרים. אבל גם שם המחירים באזור 30-40

 

בגדי תינוקות, שמלה לילדות, בגדים לילדים אונליין-> | NUSHNUSH

חליפות ואוברולים פוטר ב-30 ש''ח. מכנסי פוטר מעונה קודמת ב-10 ש''ח. בגדי גוף ורגליות פלנל ב-15 ש''ח כל אחד
יש גם בקידישיק בגדי גוף חלקים פוטר ב-12- 17 ש"ח

משחה מעולה

בעדינות, לא לנגב במגבונים בכלל. במידת האפשר להשאיר קצת חיתול פתוח שיתאוורר, רק שלא תתקרר.

בגיל גדול יותר הייתי מנסה משחה אנטיפטרייתית כמו אגיסטן בייבי, אבל לא יודעת אם מתאים כבר מגיל כזה. אם לא משתפר הייתי מנסה להתקשר לרופא להתייעץ.

היא יונקת או אוכלת תמ"ל?

3 אפשרויות ששלושתן מעולות, תבחרי מה שהכי נוח ונגיש לך, ומייד בהחלפת טיטול הבאה תראי את השיפור:
1. אורה קרם
2. קמח תפוחי אדמה
3. שמן זית.
מספיק אחת מהאפשרויות. עושה פלאים

את המצב.

תבלינים או משהו בסגנון, זה כמו קקאו, עושה באלגן אסטרונומי... אז בתוך קופסא זה ממוקד יותר..

לנסות לאוורר כמה שיותר. לבדוק חברת חיתולים, אולי כדאי להחליף, ולמרוח משחה טובה (אנחנו משתמשים באורה קרם מאז שנולד)

לשטוף רק במים
לייבש טוב
לתת לזה להתאוורר..

כשלפיצקי שלי היה ככה, הייתי משאירה אותו בלי טיטול על חיתול בד ונותנת לו ללכלך אותו...

ויש הבדל בין בנים לבנות בטיטולים?

תנסי האגיס..
לא לכל חברה יש מידות ניו בורן, להאגיס יש והם נחשבים איכותיים

לבן שלי עד היום (בן שנתיים) אני קונה רק האגיס או בייביסיטר, דברים אחרים גורמים לו לגירוי.

לגבי הבדל בטיטול - ההבדל הוא בעיקר בגלל מבנה הגוף. שמעתי פעםמאמא שלי שבהתחלה היו מייצרים טיטולים שונים לבנים ובנות, והפסיקו עם זה..
יש את הטיטולים של nb שהפתח שלהם קצת מונמך בגלל הטבור, לפעמים לבן הם ינזלו בגלל שהאיבר שלו מופנה קדימה.

אז לא כדאי לקנות לבנים מידת nb?

לגבי nb לבנים - אני לא יודעת, מניחה שזה משתנה וגם קשור למשקל של התינוק.
בבתי חולים משתמשים בדרכ במידה 1, וזה מה שאני קניתי.. את הניסיון עם הnb היה לי מדוגמית של פרסומת שקיבלתי בשחרור.

ואני לא כזה זקנה 😑

ממליצה גם על האגיס במידות הקטנטנות, אני אישית לא אוהבת את פמפרס מרגיש לי ניילוני יותר.

אח"כ - גם בייביסיטר מעולים, וגם של לייף

לגבי האיבר-המוהל של הבן שלנו המליץ תמיד לכוון לו אותו כלפי מטה בטיטול בלי קשר. ועל הדרך זה גם עוזר למנוע דליפות כאלה

(את אחותי הגדולה ממני בחמש שנים אמא שלי עוד חיתלה בבד, כי החיתולים היו בחיתולים, והעור שלה היה נורא רגיש..)

לגבי האיבר, כשהבכור שלי היה בערך בן חודשיים קיבלתי את הטיפ הזה פה, ומאז לא הייתה בעיה..
אבל כשהקטן נולד והשתמשתי בחיתולים של הnb שקיבלתי דוגמית של חבילה כשיצאתי מהבית חולים - זה כל הזמן נזל..
לכן הפסקתי להשתמש בהם ועברתי למידה 1 שקצת קיפלתי כדי שלא יהיה על הטבור.

מעולה!!

אצלנו היה אדום יותר בכיוון הגב, והיה נראה קצת שונה מתפרחת חיתולים.
הרופאה גם נגעה בזה ובעור הבריא, וזה היה קצת חם..
אז היא אמרה שזה זיהום חיידקי על העור, ונתנה אנטיביוטיקה. כלומר, משחה אנטיביוטית..
בקיצור, אם לא ברור מה זה, שרופא יראה

משהו בריח מזעזע

בינתיים לא נראה שזה עוזר

תינוקת בת כמה ימים עם טוסיק ממש אדום! - הריון ולידה

את תראי הבדל במיידי.
גם לי קרה פעם שהמשחה שהרופאה נתנה לא עזרה, והקמח תפו"א עזר מייד

ולהפסיק להשתמש במגבונים עד שעובר.
בנוסף לאוורר כמה שאפשר-
אחרי שהטיטול מלא- לשטוף את המקום במים ולהשאיר בלי טיטול לכמה זמן שאפשר- אפילו להניח את התינוק על מגבת ואז אם מפספס זה לא נורא ומכבסים את המגבת

לא בטוחה.. אבל זאת השערה.. 

בהריון הראשון שלי..
אבל לפעמים זה צירים - אז שווה לבדוק אצל רופאת נשים/מוקד.. 

נעלמת לנו לאחרונה! מה שלומך?

חשבתי ששמחתם שנעלמתי חחח 

כל אחת תורמת ❤

פחות מגיבה
הגבתי מידי פעם ממשתמש אחר 
אבל ככה מכירים - אז חזרתי לזה , אולי עדיף.. 

לרצפת האגן

יכול להיות שזה הראש שלו שלוחץ?
לי היו הרבה לחצים למטה ובאמת הראש שלו היה מאוד מאוד נמוך..

אולי זה גם מתאים לזה שכשאת מכווצת את השריר זה דוחף אותו טיפה

הרחם והאיזור.
אם זה חוזר על עצמו, הייתי הולכת להיבדק.

אלא במצב סטטי כל הזמן

אז מרגישה גם לחץ בטוסיק
שווה לבדוק

שווה לך אולי לחייג לאחות במרפאה להתייעץ
כי המצב היחיג שהרגשתי ככה (אני בשבוע כמוך) זה היה בברקסטונים כשהיו פה ושם
מלבד כשיש להתפנות אבל את מתארת שאין

כתבת כל כך יפה👍
ובכלל... כאילו שכתבת את מה שאני מרגישה בימים האחרונים😘

וחיבוק , לא פשוט המחסור בשעות שינה..

לדבר, אפילו לתינוקות, להביע הזדהות ולהסביר...
התחברתי מאוד!

הבת שלי בת שלוש חודשים נרדמת רק כשאני מניחה לידה חיטול, והיא מחבקת אותו.

חשבתי שאין עם זה בעיה כי זה לא בד אטום, יש בו הרבה חורים כך שגם אם בטעות הוא יכסה את הפנים במהלך הלילה - עדין אפשר לינשום

אז אחרי שהוא נרדם אני מזיזה את החיתול בעדינות מהפנים שלו

אומרים להרחיק כל דבר מהילד, כולל חיתולי טטרה.

אני מאמינה בשיקול הדעת שלנו..
אותי אישית זה מפחיד לתת לה טטרה במהלך הלילה..
במהלך היום היא באמת נרדמת עם טטרה או שמיכה ביד

אני במצבים כאלה הייתי כותבת-
מה את רוצה ממני? מה?
נתתי לך לאכול, חיבוקים, נשיקות, מקלחת, טיטול החלפנו..
אז מה קשה לך להירדם? מה?

פשוט הסתכלתי עליה בלילה כשהיא שוכבת במיטה וזה הרגיש לי כל כך מסכן ככה לשכב על הגב, בלי יכולת להתהפך, בלי משהו לחבק.. ואז עלו לי המחשבות האלה..
עד לפני כמה זמן הייתי עושה לה עיטוף אחרי שנרדמה (כי לפני היא פשוט הייתה פותחת אותו ישר) וזה היה מרגיע אותה קצת לשינה של שעתיים שלוש. אבל עכשיו היא פשוט פותחת אותו תוך שניה מתוך שינה..

לפעמים זה טפטוף
לפעמים זה קורה במכה ואז אי אפשר לפספס את זה

שהגדול מציק מאוד לקטן, והקטן לא תמיד בוכה כי הוא מאוד אוהב את התשומת לב מהגדול.. אז רק אם באמת כואב הוא בוכה, רוב הזמן הוא נהנה מה״מכות״ מהאח הגדול 😅

בן תשעה חודשים בוכה רק אם זה כואב.

אני חושבת שאין להם עדיין את ההבנה שמכה זה משהו לא טוב. לפעמים ילדים בוכים כשמישהו מרביץ להם בגלל העלבון ולא בגלל שזה כואב. אז לתינוקות אין עדיין את ההבנה הזו, אז כל עוד זה לא כואב הוא לא בוכה.

אם את רואה שזה מכות חזקות שמכאיבות והוא לא מגיב לזה יכול להיות שצריך לבדוק את זה.
אבל כל עוד זה בגדר הצקות קטנות לא הייתי מוטרדת. (לא שאני אומרת שצריך לאפשר לגדול להתנהג ככה, אבל זה לא מדאיג אותי אם הקטן לא בוכה מכל הצקה)

כלומר, הילד חש גירויים בצורה מופחתת ( במקרה כזה) ולכן בוכה רק מכאב חזק.
לאח שלי יש קושי בוויסות חושי, והוא לא היה בוכה גם אם נפל וירד לו דם מכל הסנטר.

אבל כמו שאמרו זה לא תמיד ברור בבגיל כזה ולביננתיים רק לעעקובחו

חדשה ממש פה (שאלה ראשונה ששואלת)

כיף שיש קיהלה כזאת נחמדה, וגם נחמד להיות אנונימית

באמת כייף❤️

לגדולה שלי יש.
גם לה 'קשה' להכאיב.
והיא לא שמה לב כשהיא מכאיבה לאחרים, עושה דברים מאוד חזק וחד.
לא חושבת שקשור לתקשורת, כן הייתי פשוט ממשיכה לעקוב

יש 2 צדדים לסקאלה- צד אחד, ילדים שכל דבר כואב להם, מציק להם, התוויות בבגדים, התפר של הגרביים, אם מחבקים אותם חזק מידי הם בוכים שזה כואב, נרתעים ממגע של חול, מים וחומרים שונים,
לעומת זאת, בצד השני של הסקאלה, יש ילדים שחסר להם תחושה,הם מחפשים כל הזמן מגע עם מים, חול, חומרים שונים, יכו אותם וזה לא יכאב להם, נהנים שמטפסים עליהם וכו' , למעשה הם לא מספיק מרגישים את עצמם וכדי למלא את הצורך הזה של התחושה בגוף הם עלולים להיות ילדים שמכים (לא מתוך רוע חלילה, אלא מתוך חוסר בויסות חושי), כשתהיה ערימת ילדים בגן, תמיד ימצאו אותם הכי למטה, לא כי הם ילדי כאפות, כי הם ממלאים את הצורך בתחושה עמוקה.
לכן, טוב שהוא בפיזוטרפיה, וחשוב לעשות לו עיסויים עמוקים בכל הגוף כל יום אחרי המקלחת עם קרם.

גם אני הורדתי אחוזי מדרה ועדיין קשה לי בטירוף.
אבל כן יש לי כמה דברים לומר.א. מה הכוונה יום חופש? בת כמה היא? אני לא מכירה כזו מציאות שילד לא הולך לבית הספר סתם, רק אם חולה.. (כך היה כשאני הייתי קטנה).
אפשר לומר שזה נותח לו זמן איכות עם אמא, או מקום פנוי רגשית.
אני, חושבת שזה נותן מקום לחיפוף.... אנחנו לא ניקח יום חופש מהעבודה (אני רוצה להאמין שרובנו) סתם כי באותו לנוח... אז זה ככה סתם תהיה.
דבר שני, גם אך היית עקרת בית מושלמת- תמיד לילדים יהיה מה להתלונן. תמיד לא כולם יאהבו את אותו אוכל תמיד מישהו יהיה עצבני, תמיד משהו יהיה חסר וזה בסדר. ערך גדול לילדים, תלמוד להתמודד עם מה שיש, ולפעמים גם עם אמא עייפה...

היא רוצה יום כיף לקניית בגדים (באמת צריכה בגדים... וכבר אי אפשר לקנות בלעדיה) היא ביסודי...

העניין הוא שאני לא שלימה עם העבודה כי מפחדת שזה יפגע בהם... לכן לקחתי את זה קשה...

אבל אולי כן אנסה בצהריים,
זה עדיף מלהפסיד לימודים...

גם אם זה דורש יום חופש.
לימודים זה לא עבודה.
וכן, אני גם מהלימודים וגם מהעבודה לפעמים מרגישה שאני רוצה סתם יום חופש לשבת בבית ולא לעשות כלום / לצאת לטיול.
ואני לוקחת יום חופש והעולם ממשיך להתקיים...

אבל בעייני בגישה-
אם תנסי תמיד לרצות , כלומר ש"יהיו מרוצים" זה פשוט לא עובד

ילדים מתאימים את עצמם ללוז של ההורים
האמא בודקת מתי היא יכולה לפי הלוז שלה והבת מסתדרת... נשמע לי מוזר לבחור יום לקניות לפי המקצועות שהיא לומדת

מהשלב הזה.. אבל מה שכן, אני יכולה להגיב בתור ילדה שאמא שלי עבדה המוןןןןן ולמדה המוןן וכמעט לא הייתה בבית. 

בואי נגיד שכשהיו לה ייסורי מצפון הרגשנו את זה וסוג של 'ניצלנו' את זה.. הילדים מרגישים כשאת לא שלמה עם עצמך ולא יציבה.. 

אמא חייבת לעבוד. אין ברירה. בפרט כשאת אומרת שכן הורדת מהעבודה..

 

 

 

למצג ראש.
זה לא הצליח לצערי, אבל הטיפול מאוד מרגיע במים והיא מאוד נחמדה ורגועה.
מה שכן - זה לא זול בכלל...

שמעתי גם המלצות על עירית שלום.

לא מצאתי מקום באיזור שלי שעושים את זה

כמובן שאשאל גם את המקום עצמו לא הצלחתי לתפוס אותם.
קראתי מלא באינטרנט ונשמע שזה מאוד מומלץ בהיריון.. אבל תמיד יש חשש ופחד

תנסי תמ"ל אחר.

בעקרון אסור.
כן נותנים קצת מים רתוחים בזמנים של חום קיצוני והזעה מרובה, אבל לא כפתרון לעצירות

לו דברים חשובים.

ומחפשת רעיונות איך להתכונן מבחינת אוכל.
כדי לא לעמוד להכין כל יום ..
מה יוצא טוב בהקפאה? איזה הכנות מקצרות את זמן הבישול?

אוכל מחזיק מצויין כמה ימים במקרר. כך שבכל מקרה לא צריך להכין כל יום. אפשר להכין בכל פעם כמות ליומיים או שלושה. כנל כשמבשלת לשבת- להכין בכמות שתשאר ארוחה אחת מכל מנה, וכך סגרת לפחות 2-3 ארוחות להמשך השבוע.

לגבי הקפאה- כל המנות הבשריות קופאות ומפשירות מצויין. בעדיפות לחימום בתנור/גז בהתאם למאכל, ולא במיקרוגל.
תוספות אישית פחות אוהבת להקפיא, אבל הכל אפשר להקפיא חוץ מתפוחי אדמה.
ומקלי הבישול- ירקות סנפרוסט, מאדה בסיר מכוסה עם שמן כרבע שעה (תלוי הירק) וזה מוכן.
עוד דבר שאוהבת להחזיק בבית קל הכנה- סטייק עוף. לא דורש הפשרה, מוציאים מהמקפיא, פורסים בתבנית, מתבלים לפי הטעם ולתנור כ 40 דקות.

בהצלחה!

שייקח לך מינימום זמן להכין

אני הכנתי טון של קציצות בשר וחילקתי אותם למנות בגודל של ארוחת ערב ולמקפיא
פשוט נשאר לך לטגן בצל ולהכניס
ואם עשית את זה עם רוטב גם בצל לא צריך

אני מנסה להיזכר מה עוד הכנסתי ולא עולה לי כרגע
היה לי לפחות 4 סוגים של ארוחות ערב לגיוון
וחוץ מזה יש פעמים שלחם וחביתות מספיק
בכל זאת אחרי לידה וכו😜

תוספות לא עובד במקפיא...

את יכולה להרכיב ארוחות בשקית זיפ לוק ואז רק להוציא ולחמם במיקרו. יש מלאאא אפשרויות וזה הכי כיפי ובסטייל בעבודה.

אז כמה דוגמאות לדברים שנשמרים טוב בהקפאה:
שקית עם מנת אורז מבושל, קציצות ושעועית ברוטב אדום.
פסטה ברוטב עם חזה עוף מתובל
קוסקוס עם מוקפץ
דג סלומון
שניצלים (פחות קריספי אחרי הפשרה)
שיפודים קטנים
שווארמה ברוטב
מרקים! (בקופסאות) פצצה לחורף (ללא תפוחי אדמה, לא טוב בהקפאה)
מאפיםםם לחמניות (במילוי טונה) פיצות

ליד זה שקית עם ירקות טריים ונשאר לכל העובדות רק לקנא🤣

והבנתי שאת בכלל רוצה ארוחות לבית לא לעבודה🤦🤦
אז זה אותו עיקרון פשוט להקפיא בקופסא בכמות משפחתית ולא בהרכבה.
כל פעם שאת מכינה אורז תכיני כמות כפולה ותקפיאי.
כנל קציצות וכו'.

ופסטה ברוטב נשמרת טוב בהקפאה??
ממש תודה על הרעיונות!

בעיקר חשוב שהאוכל יהיה אטום הרמטית.
לגבי פסטה אני כמעט כמעט בטוחה שכן

מעתיקה לך מאתר כללית:

הימצאותם בשתן של לויקוציטים - בשילוב של תחושות צריבה ושל תכיפות ודחיפות במתן שתן - מצביעה על דלקת בדרכי השתן.

רמה גבוהה של לויקוציטים בשתן אצל נשים תיתכן גם בשל הפרשה נרתיקית.

 

בגלל שיש לך גם צריבה נשמע שזה באמת דלקת.

 

חלבונים - אני לא ממש יודעת אם 50 זה עדיין נחשב בסדר, אבל באופן כללי חלבון בשתן יכול להצביע על רעלת הריון. בדקת לחץ דם לאחרונה? (הגיוני שאני טועה ו50 עדיין נחשב לכמות תקינה בשתן, אולי חכמות ממני ידעו עוד מעט להגיד לך)

 

לגבי כל השאר - אין לי מושג, עשיתי הרבה בדיקות שתן בחיים ואף פעם לא ראיתי כאלה נתונים...

אני מחכה למוקד אחיות כחי המרפאת אם שלי וגם המרפאת נשים שלי סגורות עד מחר ואני בלחץ עכשיו

אולי מוקד אחיות יתן לי מענה כלשהו

אני לא חושבת שיש לך רעלת רק על סמך זה.
את מרגישה כאבים בבטן העליונה? ראיה מטושטשת?
הלחץ דם ביום חמישי היה תקין?

האחות הסתומה ניתקה לי את הטלפון בפנים אני רועדת מעצבים

לחץ לא מוסיף כלום.

צריכה להיות בשילוב לחצי דם גבוהים. מאד. מעל 140/90 זה מעלה חשד.
לפעמים כאבים ברום הבטן פלוס טשטוש ראיה.

כדי לוודא רעלת צריך לעשות איסוף שתן במשך 24 שעית ואם הרמה עולה על 300 זה ככל הנראה רעלת. (אומרת ככל הנראה כי לי יצא באיסוף שתן 500! ולא ידוע מה זה. זו לא היתה רעלת).

כדי באמת להבין תעתיקי כל ערך לגוגל ותראי מה זה אומר ומה הטווח הנורמלי

לפעמים אם יש דלקת או לא שותים מספיק יופיע חלבון בשתן.

שאז בדרך כלל יגידו לעשות בדיקה חוזרת כדי לבדוק.

בגלל שפה שיש גם תאי דם לבנים ומוקוס וכו יש לי נטייה להגיד שמדובר בדלקת

אבל אני לא בקיאה בכל זה וכדאי פשוט לבדוק מה כל דבר אומר. חיפוש בגוגל נותן המון מידע נגיש וזמין, יש גם באתר של כללית המון מידע על בדיקות דם ושתן.

הלוואי שזה שייך לדלקת פשוט

חיפשתי בגוגל אבל אין התייחסות לערכים של רעלת כביכול

אני בבוקר אחייג לאחות ליווי שלי

היא מקסימה והיא תסביר לי 

המוקד אחיות פשוט עיצבנו אותי ברמה של רעידות בגוף!!!

אטימות כזאת לא חוויתי הרבה זמן

היא הסבירה לי למה אבל אני לא זוכרת.. אז ממש הגיוני שיש דלקת ובגלל זה החלבון

רק חזרה על תלכי לטרם תלכי לטרם

כאילו אין לה מושג בכלום

אמרה את זה האחות ליווי הריון שלי, לא אחות במוקד

ומי הרופא שנתן לך את ההפנייה?? תפני אליו, כי אם זו דלקת רק הוא יוכל לתת לך מרשמים

פשוט היום כבר המרכז בריאות האישה סגור

מחר אני אחייג לאחות ליווי, אתייעץ איתה ואם היא תגיד לי לבוא לרופא שלי שנמצא מחר, היא תכניס אותי אליו, פשוט לא כל התרבית חזרה, רק החלק הזה

יש את החלק של התרבית שכתוב אם יש דלקת ואיזה חיידק יש, שזה עוד בעבודה

אם זה מנחם אותך, יש לי לברה שגם הביאה 5 בנות ברצף ואחכ נקלטה לתאומים בנים ברוך ה צריכה ללדת כל רגע... בעלה אמר אני לא עושה הפסקה עד שיש לי בנים..

אני מגיעה מבית עם הרבה הרבה בנות ובן אחד שהגיע אחרי כמעט כולן!
אין כמו בית של בנות! גם לאמא גם לאבא וגם לבנות. נראלי שלאחי קצת פחות.
בכל אופן, מכירה כמה משפחות כאלה, בנות נותנות תחושה משפחתית, הן קרובות לאמא ורבות איתה בלי סוף, ובסופו של דבר הן אלה שנשארות קרוב (לרוב)
ואבא, אבא הוא מלך!
מאחלת לך להרגיש את זה בקרוב ומלא נחת!

תיתני לבעל לאכול כזית שום צלוי בליל טבילה
ויהיה בן בעז"ה

בן או בת זה לא תלוי באיכות הזרע ולא בהנאת האישה ואפילו לא בשטיפות פנימיות/ תנועה ומעקב זקיקים האחרונים יכולים לשפר סיכויים אבל ממש לא מבטיח.

ילד חמישי מאותו המין זה קשה וזה קשה יותר כשכולם סביב יולדים את המין השני ולא משנה אם מדובר בבן או בת.
מקשה העובדה שלצערנו עדיין היום גם אם לא במודע יש בחברה העדפת בנים סמויה/ סטיגמות על מה גורם לבנים (ומי שמכיקה את הסגנון מבינה).
חיבוק❤ בעז"ה היא תיוולד ותהיה מהממת ומדהימה כי היא שלכם וכל הרגשת ההחמצה תלך. מזל טוב!! תרשי לעצמך להתבאס.
(אני בהריון שני עם בת שניה וברגע הראשון היתה הבאסה ותחושת החמצה קלה אבל ב"ה אחרי לא הרבה זמן זה עבר ואני ממש שמחה. ומדובר בהריון 2 לא 5)

אני באתי מבית רק של בנות.. אין לי אחים ותמיד הייתה תחושה כזו של אמא שלי שהיא רוצה בן..

באמת!!
אין לי הרבה דברים חכמים לומר
חוץ מזה שהרגשות האלו ממש אבל ממש לגיטימיים..
תני לעצמך את הזמן לעכל, לבכות ואפילו להתאבל על החלום שהתנפץ.
חיבוק גדול!!

תראי,רוב הסיכויים שבע''ה יהיה לך בן מתישהו...יש לי חברה שילדה בן אחרי שבע בנות...
בנות זה ברכה, בנות זה שמחה, בנות זה מלא עזרה בבית...פעם אמרה לי אחות במיון ''רוב מי שבא למיון עם הורים מבוגרים זה הבנות...''
(טוב, גם בנים זה ברכה. גם בנים זה שמחה, ברור!!)
אני מאוד אוהבת לראות משפחות של בנות...זה מקסים בעיני...סדרת בנות יפות, לבושות יפה, תענוג!!
הרצון לבן מובן...כולם רוצים ילדים משני המינים.
אבל שזה לא יעיב על השמחה שבבת החדשה!
בסוף, אחרי הלידה, כשאת מחזיקה תינוקת בריאה את נזכרת שהכי חשוב זה ילדים בריאים ..כחול או ורוד זה כבר פחות חשוב🙂

יש לי 3 בנות ואחריהן הגיע הבן
הרגשתי את אותן תחושות שלך ואפילו מעט זלזול מהסביבה
מאחלת לך שתרגישי שלמה עם עצמך
ויבואו גם הבנים בעז"ה

על מה????

הרגשתי פחות נחשבת... אפילו בעיני חמותי
הגיסות שיש להן בנים הם מוצלחות יותר...

חייבת להגיב על זה. היא יודעת שמי שקובע את מין היילוד זה הגבר? שתבוא בטענות לבן שלה...
תרגישי הכי מוצלחת! ואני אמא לבנים... מחכה לבת שאולי תבוא בעז"ה מתישהו

מי שקובע את מין הילוד זה הקב"ה!!!!
לא הגבר ולא האישה!
יש פשוט מליון פרמטרים שמשפיעים ואף אחד מהם לא באמת בשליטה.

ויש לי בנות מקסימום ובעד עוד כמה
בנות זה כל כך כיף ואנחנו מתבדחים על זה שאו שיהיה לנו בת או שיהיה בת.. אם יהיה בן ברור שאשמח אבל ממש מבאס שיש כאלה שחושבים שבנות נחשב פחות..

כלומר. זה משהו מלפני מאה שנה בערך.צהם כנראה לא עדכנו גרסה😏

ומכירה עוד
זה שאת לא הרגשת זה היוצא דופן
לצערי….

ו@באר מרים זה לא תחושות פנימיות בכלל. זה אמירות ברורות מאד

אני גם הרגשתי את זה מעט.
אבל יחד עם זה זה מרגיש לי תפיסה ששייכת לאורח חיים ולמנטליות ישנה.

כמו שעקרונית אפליית נשים שייכת לפעם בעולם הישן, בפועל עדיין צריך להפעיל מערכות שלמות לוודא שנשים תתקבלנה לעבודה בלי אפליות וגם זה לא עוזר תמיד.
אז חלקינו מבינים היום שזה לא נכון (לא כולנו, חלקינו) אבל מבחינת היישום, אפילו אלו שכן מבינים ומאמינים בזה בשכל פולטים הערות הזויות לפעמים, שלא לדבר בכלל על אלו שעדין אוחזים בתפיסה הזו (את יודעת, הדור הקודם עדיין פה והוא בדכ אימהות סבתות ודודות שלנו = אלו שמעירות)

(לא ידעתי למי להגיב אז מגיבה לפותחת..)

אני ממש לא מסכימה שזה קשור לכך שבן שווה יותר.

אני התחלתי את הדרך עם סדרה רצופה של בנים,
וגם אני הרגשתי (לפחות בחוויה הפנימית שלי) את תחושת הזלזול הזאת ותחושה כאילו "אני לא בסדר" שאין לי בת.
וגם כשנולדה הבת הראשונה המשכתי קצת להרגיש את זה, שאני צקיכה להתנצל שיש לי "רק" בת כחת, במיוחד שאחריה נולד ישר עוד בן..

אבל..
היום אני יודעת להגיד שרוב התחושות האלה היו אצלי בלב, ולא באמת מהסביבה..
.וזה נובע לדעתי מזה שכולנו בעצם רוצים משםחה שיש בה משני המינים.

אני ממש לא בטוחה שיש הבדל בזה בין בית עם רק בנים לבין בית עם רק בנות..

גם אצלי יש לבנתיים רק בנים וממש מחכים לבת ממני

בקטן🤷‍♀️
וכל כך הייתי בשוק.😳
מה לא נורא? רציתי בנים!. חחח לא הבנתי. אבל בסדר עבר.
גם אם יהיה שוב בן אני בטוחה שלאנשים יהיה מה להגיד. שיגידו.
הגדיל לעשות לקוח שלנו במשרד. חזרתי מחופשת לידה והוא שאל מה ילדתי. אמרתי לו- בן. אומר לי תדעי לך שאין על בנות לא הפסקתי לצחוק. כשאלוקים חילק טקט כנראה הוא הלך רגע להתפנות.

מבינה את הצורך במין השני. ממש.
אבל בסוף אנחנו אוהבים אותם. גם אם לרגע יש תחושות של אכזבה.

מזכיר לי שחמתי שמעה שאני בהריון, אמרה לי- "אין על בנותתת, הנה עכשיו יהיה לך בן אני אומרת לך.." הזייהה!!
ובסוף נולדה בת, אמרה לי- ידעתי מההתחלה...

שבוע 11 היא כבר הולכת לקנות גופיות. אומרת למוכר היא עוד לא יודעת מה יש לה אני אומרת לך יש לה בן אז תביא כחול.
מארגנת את הכרית לברית. עוד לפני שידעתי את המין
חח בילד השני זה היה.

האמת שבילד השני גם אני הייתי בטוחה שזה בן. בגדול שלי לא ידעתי.

ועכשיו אמא שלי כל הזמן אומרת לי את תראי בהיריון הבא יהיה לך עוד בן





ואני מבינה ממש את התחושות של הפותחת.
גם אני פוחדת שיהיה לי קווץ' לרגע אם יהיה לי שוב בן.
אבל בסוף בסוף, אחרי כל מיני סיפורים מחרידים ששמעתי לאחרונה, הכי חשוב זה הבריאות. כמה שזה קלישאתי זה הכי נכון ופשוט.
מזל טוב❤

באמת הכי חשוב הבריאות..

כמובן מבינה ממש את התחושה של הפותחת..

לנו אמנם יש בן ברוך ה', אבל בעלי ממש רצה בלידה הנוכחית שיהיה עוד בן... וברוך ה' שיצאתי בריאה מהלידה וגם תינוקת בריאה..

באמת לא יודעת מה לומר
מלבד שאת
צריכה להפריד בין תחושת אכזבה לבין האכזבה של בעלך לכאורה ממך. אין לזה מקום, זה צא קשור לאף אחד משניכם רק להקבה.
תתאכזבו ביחד
תדברו על זה
אל תתני לזה להיכנס בקשר ביניכם כי זה לא נכון ולא בריא
(ואם עוד מישהי תכתוב איזה עצה מפגרת על שום וזה שהגבר אחראי ומה לא באמת שאני אצא עליה מאד. מתנצלת מראש אבל חלאס, תתקדמו. בה היום יודעים שחצי מבעיות הפוריות הם של גברים ולא מאה אחוז נשים, וגם יודעים שהזרעון אצל הגבר מכיל איקס או וואי, אבל גם יודעים שאתל האשה יש תנאים שתורמים לאיזה זרע יקלט ולא, אין שום דרך לשלוט בזה. פשוט אין. כל מה שמצליח זה הקבה בלבד ולא קשור לכל השום/תנוחות/תזמונים ומה לא. )

אנחנו 5 בנות בלעה"ר ואמא שלי מאוד רצתה בן. לאבא שלי לא היה אכפת או שלא היה נראה שאכפת..

ואמא שלי גם סבלה מאמירות כאלה ואחרות על כך שיש לה רק בנות..

 

היום יש לי רק 2 בנות והשאר בנים. רוב של בנים.

 

ברור שכל אחד רוצה שיהיה לו מ-2 המינים. ברור ומובן.

אבל אני אומרת לך מהניסיון שלי שבית שיש בו הרבה בנות שזה כייף!1 זה ברכה!! זה שמחה!!

 

הלוואי שיהיו לי עוד בנות. 2 מרגיש לי ממש מעט וההבנות שלי (ואני) משתוקקות לעוד אחת בע"ה.

 

היום, כשאני ואחיות שלי "גדולות" - אין כמו אחיות!!

יושבות יחד אצל ההורים שלי או יוצאות יחד לקניות/ לגינה/ לחופשה משפחתית...

 

לדעתי, זה לא כמו אחים.

בנים נגררים יותר אחרי הצד של האישה שלהם...

ובנות זה עולם אחר.

 

(ברור שיש יתרונות בבנים ודברים טובים אצל בנים ובע"ה תזכי גם לבנים

אבל בית עם בנות בריאות ושלמות זה באמת ברכה ושמחה

 

וכמובן שאני מכירה את כל הסיפורים של הרבה בנות ברצף ואז בנים או להפך.

שכנה שלי עם ארבעה בנים ואז 2 בנות

גיסתי - 5 בנות ואז בן

חברה עם 5 בנות ואז 2 בנים

 

ועוד ועוד.

 

שיהיה בקלות, בבריאות ובשמחה

אמן

למי שרוצה רעיון זריז !!
בצד עשיתי שיפודי בשר טחון ושומן כבש..
ציק מאק ארוחה שלמה וסלט !!!

אני בדיוק מחפשת מה אפשר להכין צהריים מתפוא, בטטה וכרוב בלבד (אין לי עוד שום ירק בבית....)

איזה כיף לשמוע ❤

אלבום טבעות נייר חום בחנות האונליין דן דיל

בכריכה תמונה שלה וקישוטי טוליפ.
בשאר העמודים, יש גם תמונות, וגם ריבועים עיגולים ומלבנים שאפשר לכתוב בהם ברכות...

אבל יכול לביות שהקדים
קרה לי גם

אם זה לא מרגיש מחזור אז כדאי מאוד לשאול רב, עם העד כמובן וכל הפרטים

מזל שיש את הפורום הזה, הרגעתן אותי

לגבי הפרישה
אם באופן קבוע יש לך הפלגות מעל 32 יום (לא זוכרת אם לפחות 32, או 33) אז לפי מה שאני למדתי זה נקרא חצי קבוע ואת אמורה/יכולה לבדוק רק בהפלגה ובכלל לא צריכה לבדוק ב 30 יום ובתאריך.
תבדקי את זה.
אם זוכרת נכון למדתי את זה מהספר של הרב אליהו. תבדקי לפי הפסיקה שלכם.

אכן ככה היה לי בעבר, אבל עדיין לא עברו מספיק מחזורים מהלידה אז לא יכולה לקבוע ווסת לפי זה.

תודה לך

מקפיצה.. ממש יעזור לי

גורם לילד לא להתעסק בקורדינאציה אלא רק בשמירה על שיווי המשקל.
ברגע שיש שיווי משקל להוסיף את הפדלים זה לא מסובך להם, וזה כבר דורש פחות קורדינציה

וגם נמוכות יותר וקצת יציבות יותר להרגשתי.

אמורים להגיע בהן ממש לרצפה. לא בקצות האצבעות.

והן עם גלגלי גומי(כמו של עגלות) ולא גלגלים מתנפחים אז אפילו מותר בשבת ואין פנצרים..

בן שנתיים.
והגדול בן 4 בכלל מתלהב חח הוא מצליח לשמור על איזון ומרים רגליים

כמו שכתבו לך. זה כמו בימבה בצורת אופניים. זה בלי פדלים ועם 2 גלגלים. וצריך להגיע עם הרגליים לרצפה

עצה- תעשי הכל כדי לסיים עם זה כמה שיותר מהר- זה לא!! נהיה קל עם הזמן. חבל על המריחה. להחזיק חזק ולהגיע לנקודת הסיום.

חיבוק- 🤗🤗🤗

עידוד- הוא יגדל ויהיו לך עוד מלא מלא ימים ושעות איתו שאת תשתגעי עד שיצא לך עשן מהאוזניים ותשאלי איך אפשר להיות עם הבן שלי כל יום כל היום???

לגבי הזוגיות, אני לא רוצה לענות בשם כולם, כל זוג והמצב שלו והחשיבות והקושי של הלימודים וכו'.
רק אשתף שאצלנו מאוד עזר שבעלי נתן לי תמיכה מלאה בהחלטה להמשיך את הלימודים וגם הוא הבין שעדיף ככה לשים את שאר החיים ב"הולד" העיקר לא למרוח את הלימודים כי אז באמת ששאר התחומים יתנקזו לצוואר בקבוק לחוץ מאוד. (כלכלי, זוגי, משפחה מורחבת, ילד שני.. לא חסר)
לכן הייתה פחות אמהות, פחות זוגיות, פחות פרנסה, פחות משפחה. היה לנו את השבתות שלנו כמשפחה בהתהוות ושמרנו בקנאות על הזמנים הללו.
בקושי נסענו להורים. לקח לנו זמן לקלוט שהנוחות שלא צריך לבשל ולנקות את הבית לא באמת נוחה ועדיף להתרגל לתקתק שבת בשעתיים ולהנות מ25 שעות של יחד ובניית הקן הפרטי.

עוד הרגל שעזר לנו אישית זה שבעלי היה רגיל לקום ממש מוקדם ללמוד ואז להתפלל ותיקין, אני להיפך לא יכולתי לישון אם לא סיימתי מטלות ואז השעות שלנו לא היו חופפות. מאז שהתאמתי את עצמי אליו, הייתי הולכת לישון ב22:00 או 23:00 לפעמים גם 24:00 אבל כמה ב4:00 איתו לכוס קפה וסמול טוק של תחילת בוקר. ואז הוא לומד את שלו, אני את שלי ובחוץ יש שקט, שקט, שקט. לאט לאט הזריחה עלתה.
זמן ממש מיוחד מקסים, אינטימי ומרגש. וגם הקליטה של החומר הרבה יותר טובה. לקח לי זמן להתרגל, בהתחלה לא הייתי נרדמת מלחץ לא אספיק את המטלה כל רגע התעוררתי בבהלה אבל כשהתרגלתי זה ממש שיפר את ההרגשה.

תזכרי שזה זמני. כמה שזה קשה, בסוף זה עובר.

בהצלחה!

🤗

תודה תודה ושוב תודה!

מצטרפת לאמאשוני, לזכור שזה זמני וששווה לסיים עם זה כמה שיותר מהר לטובת הילד ולטובתכם ובעז"ה מחכות לכם עוד המון שנים טובות ושמחות יחד.

חיבוק גדול! זה קשה מאוד אבל נגמר וכ"כ שווה את זה!

ממש ממש לא רוצה להיזכר בעצמי ולא לנסות לעודד.

היה פשוט שנתיים נוראיות מממש מממש מממממשששש........

הגדולה שלי דברי איתה היא עדיין זוכרת כמה זה היה נורא.

היו לי אז שלושה ילדים.

יכולה לעודד אותך שדווקא הקטן יצא הכי בטוב מהסיפור. והוא הילד שהכי קשור לאבא שלו מכולם כי בילא איתו הרבה שעות.

וגם לעודד שהיום יש להם אימא שמרוויחה טוב ואוהבת את מה שהיא עושה, ויכולה להרשות לעצמה המון דברים שלא חלמה שתוכל הן רגשית והן כלכלית....

 

ועוד שנייה מתמוטטת, אבל האמת שזה יותר נפשי מעומס אמיתי, צריכה לקחת ביתר קלות ולהבין שאי אפשר שהכל ייעשה מושלם

אי אפשר שהכל יעשה מושלם.
מורידים סטנדרטים בבית בתקופות מבחנים ועומס. מוצאים סידור טוב לילד. לא מקבלים מאה בכל מבחן.
את השנה הראשונה שלי סיימתי בהצטיינות.
בשנה השניה כבר התחתנתי ובמבחנים הייתי מטושטשת בתחילת הריון. אז לא הייתה הצטיינות יותר. בסדר...
אם אפשר מבחינה כלכלית קצת לרווח את התואר בעיני זה כדאי. אבל אם את מתכננת עוד ילד במרווח קטן ובתוך התואר אז לא כדאי! כי רק יהיה קשה יותר. אני ריווחתי את התואר אבל לא הפסקתי למנוע עד לזמן שבו הלידה תהיה אחרי המבחן לרישיון...
החלטות טובות ובהצלחה רבה.

בארבע שנים ולא לפרוס אבל זה לא ריאלי כי חייבת לעבוד מבחינה כלכלית וגם חייב לצאת עם ניסיון מהתואר הזה, אז כנראה שארווח קצת וממילא קשה לקחת את כל הקורסים מבחינת מטלות כשיש תינוק.
כרגע מונעת לאחר קיסרי אבל כשיגיע הזמן זו באמת שאלה האם להמשיך למנוע או לא, נראה מה יהיה מצבי ואיך נרגיש ונחשוב לגבי זה 🙂
תודה על החיזוק יקרה!

אני למדתי ממש לשחרר ציפיות מעצמי. בתור תלמידת תיכון השקעתי בטירוף בלימודים ושאפתי ל100 בכל מבחן.
ועם הזמן במהלך הלימודים באקדמיה למדתי להנמיך קצת ציפיות, שהעולם לא יתמוטט אם אקבל פחות קורס ממה שהייתי מקבלת אם באמת הייתי משקיעה את כל הזמן בעולם. (היי אני מרוויחה על הדרך משהו שווה בהרבה מ100 במבחן). ומצד שני גם באמנות אני עושה את המקסימום שאני יכולה במציאות החיים שלי. בחרתי בחיים שמשלבים בין אמהות לקריירה וזה ימשיך ללוות אותי עוד בהמשך החיים, לא רק כסטודנטית...

ברגע שהצלחתי לשחרר זה הוריד ממני המון לחץ... אבל לקח לי זמן להצליח לשחור באמת(תכלס רק בסדר שלא הייתה לי ברירה ההבנה נחתה למציאות ולא נשארה רק בשכל..)

בהצלחה בסמסטר לכולנו🤭

אם זה אפשרי עבורך ואתם לא צריכים שתסיימי את התואר בקרוב (מבחינה כלכלית או כל סיבה אחרת), הייתי פורסת את התואר ליותר שנים.

אישית, אני לומדת בפתוחה, היום היה לי שיעור ראשון לסמסטר.
בגלל שאני גם ככה עובדת במקביל, בשנתיים האחרונות לקחתי שני קורסים בסמסטר.
את הסמסטר הזה התחלתי עם שני קורסים (ועוד מבחן שאצטרך לגשת אליו בסוף הסמסטר הזה, כי ילדתי בתקופת המבחנים). אם יילך לי בסדר, אמשיך עם בקצב שבו למדתי עד עכשיו. אם לא, אפרוס ליותר זמן.

לעוד סמסטר שניים במקום לסיים ב4 שנים, העניין הוא שאני ממש צריכה למצוא עבודה בתחום מבחינה כלכלית.. וגם לצבור ניסיון כי הבנתי שבעייתי לצאת לשוק הזה ללא,
אז בזמן האחרון הכל מלחיץ אותי איך אתמרן בין לימודים לבין אמהות לבין הזוגיות שלי והבית והאמת שזה יותר בחשיבה כרגע כי קודם כל שאתקבל בכלל ואמצא עבודה בעזרת השם ואחכ נסתדר.. אבל תיאורטית פתאום התחלתי את הסמסטר הזה ביותר לחץ כי אני כבר אמא

(הייתי פה מניק אחר, יצא לנו גם להתכתב פעם)

אני לא חושבת שזה סביר גם להיות אמא, גם ללמוד ולהוציא ציונים טובים וגם לעבוד. באמת, פשוט לא רואה איך זה אפשרי.
יש סטודנטים שרק יושבים ולומדים כל היום, כי זה תואר ממש קשה.
אנחנו גם אימהות, ככה שלא נשאר לנו עוד הרבה זמן ללמוד ולתרגל. אז להוסיף לזה עוד עבודה בעיניי זה מסלול די ישיר לככה שמשהו לא יעבוד. וסליחה שאני לא מעודדת. כן צריך להיות ריאליים.

אני חושבת שכדאי לשבת עם בעלך ולעשות חושבים על הכל ולהגדיר סדרי עדיפויות.
אצלנו בעלי עובד במשרה מלאה (או משרה וחצי), ככה שזה מאפשר לי ללמוד. אבל כשהילדים חולים אני איתם ואחרי הצהריים אני עם הילדים.

אם הוא לא יכול לעבוד, אז כן הייתי חושבת על לפרוש את התואר. אבל, אם את בוחרת לפרוש את התואר, תתכנני לך כבר מעכשיו איזה קורסים את עושה בכל סמסטר. כלומר, אל תתגלגלי עם זה, תכשלי בקורס ואז תחליטי לרווח. תשבי עכשיו על כל הקורסים שנשארו לך, תחליטי איזה קורס בדיוק את עושה בכל סמסטר ותשתדלי לעמוד בזה. ככה אולי כן תוכלי להוסיף עבודה (שבאמת חשובה כדי לצבור ניסיון). אבל קחי בחשבון, אם לא תלמדי 24 שעות, לא תהיו זכאים להנחה במעון. ככה שלפעמים כבר עדיף ללמוד ולסיים עם הלימודים מהר יותר מאשר לעבוד. (24 שעות זה חמישה - שישה קורסים, ולשלב עבודה בנוסף זה עמוס מאוד).

מעבר לזה, נסי להגדיר לך זמנים קבועים בלו"ז שמוקדשים ללמידה מעבר לשעות הפרונטליות, ככה שיהיה לך זמן קבוע לתרגול וחזרה על החומר. אל תתפשרי על הזמנים האלו ותתייחסי אליהם כמו שיעור. כי התרגול הוא קריטי להצלחה בתואר הזה.

כמה שפחות לדחות מטלות ומשימות. ככל שתעשי אותם מוקדם יותר, יהיה לך יותר קל להבין את ההרצאות ולא תתקיים לפני המבחן עם ים של חומר שאת לא מספיק מבינה. המטרה היא להגיע לתקופת מבחנים אחרי שאת כבר מבינה את כל החומר, וכל שנותר זה רק לפתור מבחנים. בלי השלמות של חומר.

לגבי זוגיות, זה תלוי בכם. לנו הקושי והעומס לפעמים דווקא עושה טוב. אנחנו מתמודדים ביחד וזה מחבר. אבל יש זוגות שצריכים גם את הזמן הקבוע שלהם סתם לשבת ולדבר, זמן זוגי לכיף. אם אתם צריכים זמן כזה, תקבעו גם אותו בלוז שלכם ותקפידו עליו. זה יכול להיות שבת, שישי בבוקר, מוצש. פשוט זמן שהוא רק שלכם.

לגבי ייסורי מצפון, הייתי אומרת לך לזרוק אותם, אבל נראה לי זה חלק בלתי נפרד מהאימהות. מה גם שזה טוב שיש לנו משהו שקצת יאזן אותנו ויזכיר לנו מה חשוב בחיים. ובכל אופן, הכל בסדר. הרבה ילדים הלכו למעון בגיל קטן (שלי נכנס למעון בגיל ארבעה חודשים בערך). מבטיחה לך שהם גדלים מהמם. כן, אין כמו זמן אמא. אבל את בחרת ללמוד מקצוע שמעניין אותך, שיאפשר לך בעזרת ה' לפרנס בכבוד וזה גם חשוב. אז כשאת מרגישה ייסורי מצפון תגידי לעצמך, אני אמא מהממת. הילד שלי אצל מטפלת והוא בידיים טובות. כשאני איתו אני אהיה איתו כמה שיותר, אשחק ואנשק ואחבק. וכשהוא הולך למעון, אני יודעת שזה בשביל שאני אוכל ללמוד בראש שקט, כדי שאוכל לעבוד כדי שיהיו לו חיים טובים.

דבר ראשון כרגע באמת לקחתי פחות קורסים כי אני ממש מחפשת עבודה בתחום כי תכלס אנחנו ממש צריכים כלכלית, בעלי עובד משרה מלאה וקורע את עצמו מגיע בעיקר בערב / לילה ועדיין לא פשוט ממשכורת אחת כשיש ברוך השם הוצאות של ילד, שכירות וכו.
לכן אני ממש מחפשת עבודה ולא לקחתי בגלל זה 24 שעות עבודה למרות שיודעת שאולי זה היה משתלם יותר מבחינת מעון אבל מעדיפה לשלם קצת יותר על מעון ולעבוד יומיים וחצי / שלוש כך שבכוונה לקחתי את מינימום הנקז שצריך כרגע. באמת כדאי שאשב לסדר אילו קורסים באיזה סמסטר כך שזהצבאמת ייגמר גג בחצי שנה, שנה יותר ממה שאמור.
לגבי דחיינות ברוך השם אני לא דוחה מטלות אבל עכשיו לפעמים קשה לי ההתמודדות שהזמן שלי לא ברשותי פתאום, כי הייתי רגילה לעמוד במשימות ועכשיו ברוך השם יש תינוק קטן שמנהל לפעמים את העניינים מה גם שאני איתו רוב היום אבל באמת צריך לעשות עבודה לשחרר והכל יסתדר בעזרת השם. ותודה רבה לך על הסוף מה שכתבת על ייסורי המצפון ממש חיזק, באמת צריכה להזכיר לעצמי שהלכתי למשהו שהוא לא קטן עליי או קל כדי שבאמת יהיה לילד הזה ולמשפחה שלי מה שנרצה.. וכמובן שהתחום מעניין פשוט לפעמים העומס שובר אותך
שוב תודה לך!!

קודם כל זה קשה, באמת.
אני מבינה אותך ממש ממש
הזמן לא ברשותנו, וגם ככה עמוס וכל שינוי קטן משבש את כל התוכניות. (בדיוק הילד שלי חולה כבר שבועיים לכבוד תחילת הלימודים ;)). אז מנסים כמה שאפשר לעמוד בעומס, ומה שמצליחים - מצליחים
אני קניתי טאבלט כדי שאוכל ללמוד תוך כדי הנקות וזה עזר לי בחלק מהקורסים.

וכל מה שכתבתי זה ממקום שמאוד מבין, אולי יצא לי קצת מתנשא, אבל ממש לא זו הייתה הכוונה. אני מבינה אותך מאוד.

אז באמת ממליצה לתכנן כבר מעכשיו את השנתיים - שלוש הקרובות. כי זה בסדר גמור גם להעריך את התואר בשנה אם תיכננת את זה, אבל את לא רוצה לגלות פתאום שתצטרכי שבע שנים בשביל לסיים את התואר. (בסוגריים אוסיף שאם ייקח לך חמש שנים, זה נורמלי לחלוטין. הרבה סטודנטים פורשים את התואר הזה גם אם אין להם ילדים).

ואיך אמא שלי אמרה פעם? ב"ה שאלו הקשיים שלך. שזכית לשני ילדים וקשה לך ללמוד איתם. אז זה לא הופך את זה לפחות קשה. אבל באמת, עוזר להבין מה חשוב. ילדים, משפחה.

אני גם לומדת, עם ילד, הריון, בית לנהל, זוגיות לתחזק והמוווון המווון מטלות ולימודים... קשה קשה... כל הזמן יש דברים בלתי צפוים שהורסים את התוכניות, כמו למשל שהילד חזר חולה מהמעון ובמקום ללמוד אני איתו...
בואי ננשום עמווווק ופשוט נכנס לתוך זה העיקר לסיים כמה שיותר מהר את התקופה הזו, ואני חושבת שחשוב לבוא בגישה מראש של "לא יקרה כלום אם לא אקבל 100, העיקר שאסיים ואעבור.". יש דברים חשובים יותר ממאיות, כמו למשל המצב הנפשי שלנו!!! עוד שנה אנחנו אחרי זה בעזה💪🏻 ואם נצטרך להשלים כמה קורסים שנה הבאה, אז בקטנהה!!! עוד שנתים אנחנו אחרי זה בטוח💪🏻💪🏻 או עוד 3 שנים, אבל זה ייגמררר!!!!!
בהצלחה ענקית לנוו

מהממת מלא בהצלחה!! הריון קל ותקין בעזרת השם, ❤️

יש ציציות שהן גופיה רגילה ורק מחוברות אליה ציציות למטה.
או לשים גופיה מכותנה נעימה מתחת וציצית.
כיפות, יש כאלו בסריקה עבה שמתלבשות על הראש ממש בצורה שלו וזה יותר נח..

העניין הוא שהוא מתנגד לעצם העניין.
הוא אף פעם לא אמר שמגרד לו או מפריע לו עד עכשיו

שילך לבחור כיפה, לבחור סוג של ציצית, זה יכול לחבר אותו מחדש ולתת לו סולם לרדת מהעץ.
אם לא- אולי הדיון סביב זה יוליד ממנו הסבר חדש ועמוק יותר

זה גיל התבגרות גיל ארבע.
שחררו. אפשר לדבר על אבא והאחים הגדולים שעם ציצית באופן חיובי כשהוא שומע וכאלה כדי להשאיר את זה במודעות באופן חיובי.
בגדול קרבות על עניינים דתיים בכל גיל רק עושים ההפך.
חוץ מזה שיכול להיות שבאמת לא נח לו. אם באמת רק זה העניין אז אפשר לנסות לשוחח איתו ולחפש סוג אחר לנסות. כיפה גדולה וגופיית ציצית הכי נח לרובם.

הוא היה מפחד ללכת עם זה לשירותים ואז בת"ת הוא היה מתאפק כל הזמן עכשיו הוא כבר בן 6 ורק עכשיו הוא מתחיל ללכת עם ציצית, זה בא לו לבד...

לגבי הכיפה אולי לנסות סוג אחר

זה מאוד משמעותי לתשובה.
שוחחת איתה על הנושא?
האם גם בגן זה מציק לו או שזה נושא להעסיק את אמא בבוקר?

בתקופות מעבר גירודים ותלונות על בגדים הן עניין נפוץ.
בדיוק עוברת סרט כזה עם הילד שלי.
מציק לו בראש כל היום מגרד.
כיבסתי את כל הכיפות
הסתפר
שללנו כינים
קניתי לו עכשיו שמפו נגד קשקשים
לימדתי אותו למרוח קרם גוף על בסיס אלוורה אחרי שעות של ויכוחים שקרמים זה של בנות.
אפילו קניתי לו דאודורנט רול של קרמה בריח וצבע ניטרלי רק שלא יגלה שזה של בנות במקור.

גם הבנות יותר מתעקשות על בגדים/ שמיכות שמציק להן, ואני זוכרת גם בשנים קודמות זאת עונה בעייתית בקטע הזה.

אני לא נלחמת איתו על זה
בימים שרוצה לובש
בימים שלא, לא
לא רוצה להפוך את העניין הזה למלחמה וחובה שתהיה לו מעצבנת...

על כיפה כן יותר מקפיד אבל גם משתדלת שלא במלחמה...

אני כן אומרת לו מידי פעם שבינתיים זה בסדר אבל אצלנו בבית מגיל 5 הולכים עם ציצית באופן קבוע
שידע כשיהיה לו יומולדת זה יתחיל להיות חובה...
(סתם גיל שבעלי ואני החלטנו שנכון יותר לחייב...)

כמובן להשתדל להראות לו כמה אבא משח בלבישת ציצית וכיפה...

יכול להיות שמישהו אמר לו משהו,
או שיש איזה הלך רוח בגן שזה פחות שווה או משהו כזה. אפשר לברר בעקיפין, בצהריים בנחת לשאול אותו-
איך היה בגן, עם מי שיחקת? הגננת אמרה לך למה אין לך כיפה? יש עוד ילדים בלי כיפה וציצית? למה? וכו'

בעיקר בערב-לילה

כל עוד היא עושה את זה בפרטיות וזה לא מפריע לה לשגרה היום יומית ולפעילות. במיטה לפני השינה לא נשמע לי בעייתי. אבל אולי תכף יגיעו מבינות ממני.

אם בגלל הריח,מאז אפשר להגיד לה אחר כך לקום ולשטוף ידיים עם סבון.
אם כי נהיה שם אדום ומגרד אז תגידי לה שלא כדאי לה כי אחר כך יכול לגרד לה.

לא צריך לטפל.
כל עוד היא עושה את זה בפרטיות וזה לא משהו שמשתלט על סדר היום שלה (וזה לא. כפי שאת מתארת). אז זה נורמלי לחלוטין. מניחה שעוזר לה להירגע לפני השינה.

אז לא מעירים. זה גם לא מצריך טיפול או שינוי כל עוד זה לא במינון שיכול להעיד על מתח נפשי או משהו אחר

אם היא עושה את זה רק עם עצמה נראה לי לא כדאי להתערב.

אולי רק לחדד שזה מקום עדין ורגיש ומצד שני קרוב לצואה ולפיפי ולכן ללמד אותה לשטוף ידיים בסבון לפני ואחרי, כי באמת יכול לעורר דלקות אם לא שומרים על הגיינה

זה חשוב ובריא שהיא תאהב את הפות שלה ותכיר אותה.
כמובן שזה צריך להשאר בגבולות סבירים אבל אם זה רק עם עצמה ובמיטה בגיל כזה נשמע לי נהדר

זה ש"לא לגעת שם סתם"
היא לא מבינה מה זה סתם, מתי זה סתם ומתי זה נצרך?
אם היא נוגעת שם אז יש לה צורך.
אז לדעתי זאת הנחייה מבלבלת.
חוץ מזה זה הגוף שלה ואם היא לא פוגעת בו או עושה דברים בחוסר שיקול דעת, לא נראה לי שכדאי להתערב

יש גבול דק בין להתערב לבין לא, מה שכן דברים נבנים מגיל צעיר וצריך להתייחס אליהם כבר אז
אז לטעמי הגבת יפה. לומר שזה מקום עדין ולא כדאי להתעסק
אם היא עדיין מתעסקת לומר לה לשטוף ידיים בסבוו, ולהמשיך הלאה
כלומר לדעתי כן צריך להעיר אבל במינון נמוך ועדין שאינו יוצר רתיעה

יום שישי, שבוע 41+0. הייתי כבר פעמיים במעקב הריון־עודף השבוע, הכל תקין ואני לא רוצה סטריפינג אז אמורה לחזור ביום ראשון למעקב. הבכור שלי נולד בשבוע 42+0, אחרי זירוז (פרופס), אז הפעם אני כבר די מוכנה נפשית להמתנה הזו... קצת חוששת שיהיו צירים ולא אדע מתי לנסוע לבית־חולים, מצד שני מתכננת ללדת 7 דקות נסיעה מהבית וזה בהחלט מרגיע.
בערך מ־5:00 לפנות־בוקר אני קמה לשירותים כל איזה רבע שעה, יושבת דקה–דקה וחצי וחוזרת למיטה. מין עצירות אבל לא בדיוק, יותר תחושה שצריכה להתפנות אבל אין באמת מה. בהתחלה אני עוד נרדמת בין לבין, באיזשהו שלב אני כבר מוותרת. מתישהו אני זורקת לבעלי "אולי זה צירים" אבל לא חושבת על זה ברצינות... הוא מזכיר לי שהבאנו בשביל זה כדור־פיזיו מאימא שלי, ובפעם הבאה שאני מרגישה צורך להתפנות אני מתיישבת עליו ועושה סיבובי אגן וזה באמת עוזר. לאט־לאט הגלים נהיים ארוכים יותר וכואבים יותר, אבל עדיין לא ממש צפופים.
בסביבות 8:00 אני מבקשת מבעלי שיתקשר להורים שלו שיבואו לקחת את הבכור (חצי שעה נסיעה). אבל בנחת אני אומרת! אני לא יולדת כל־כך מהר... אימא שלו אומרת שהיא תתארגן ותצא. אנחנו מעירים את המתוק, מארגנים אותו ומכינים לו תיק לשבת. בינתיים כבר לא מספיק לי לשבת לבד על הכדור אז בעלי עוזר לי בעיסויים. אני מתחילה להפנים שבאמת יש לי צירים. חמותי מתקשרת להגיד שהיא בדרך, בעלי יוצא עם הילד לכיוונה כדי לחסוך לה קצת. אני בינתיים מעבירה את הזמן בבית. באזור 9:15 אימא שלי מתקשרת אליי, סתם לשמוע מה שלומי. אני מספרת לה ש"יש לי קצת צירים אבל לא נראה לי שזה רציני". כל פעם שיש לי ציר אני עוצרת אותה, עושה נשימות וסיבובים, ואז ממשיכות לדבר. בפעם השלישית שזה קורה היא אומרת לי "אנחנו מדברות פחות מרבע שעה וכבר שלושה צירים... את צריכה לצאת!".
בעלי חוזר הביתה, מסיימים להתארגן, מכניסים דברים אחרונים לתיק ויאללה. רגעעע ציר אחרון ולצאת עכשיו עכשיו עכשיו! שיהיו מינימום צירים בדרך... 5 דקות נסיעה, ציר אחד בדרך ועוד אחד בחניה של בית־החולים ונכנסים פנימה. השעה 10:17. בעלי נותן את הפרטים בקבלה בזמן שאני מעבירה עוד שני צירים.
מיון יולדות. המיילדת קולטת את מצבי, שואלת כמה שאלות בסיסיות ומתחילה לתקתק עניינים. בדיקת־שתן, בדיקות־דם ומוניטור, וגם מציעה לבדוק פתיחה. אני מסכימה ומתפללת שתהיה פתיחה משמעותית כי הצירים כבר ממש כואבים ואם זו רק ההתחלה אז אני לא רוצה לדמיין את ההמשך... ואכן, פתיחה 4.5! יאללה קחי חלוק וקדימה.
בסביבות 11:00 נכנסים לחדר־לידה. אני עולה למיטה ומתחברת שוב למוניטור, תוך כדי שהצירים מתארכים וכואבים יותר ויותר. המיילדת מציעה אפידורל אבל אני מעדיפה שלא כדי שאוכל לנסות ללדת לא על הגב ואולי ככה להינצל מתפרים. מנסה גז־צחוק שבלידה הקודמת ממש עזר לי, אבל הפעם הוא פחות עוזר. כואב לי מאוד וכבר מתחילה להרגיש שאני צריכה ללחוץ! אני מבקשת מהמיילדת שתבדוק שוב פתיחה. עלינו ל־6.5. היא מסבירה שהראש מאוד נמוך ולכן לוחץ לי אבל זה עדיין לא הזמן... בשלב הזה המיילדת מציעה שבציר הבא היא תפקע לי את המים, בתקווה שזה יקדם את הפתיחה. היא מתכוננת אבל אני מחליטה לחסוך לה את העבודה ויחד עם הציר הבא, קצת לפני 11:30, המים נפקעים לבד. בדיקה נוספת ואנחנו כבר בפתיחה 8. אני מנסה לא ללחוץ אבל בפועל די לוחצת, משתדלת כמה שפחות. עוד ציר ועוד ציר ועוד ציר... נשימות נשימות נשימות...
בשעה 11:50 המיילדת משמיעה את הבשורה המיוחלת – פתיחה מלאה! היא עוזרת לי לעבור לשכיבה על הצד וסוף־סוף מותר ללחוץ!! אחרי ציר אחד אני חוזרת לשכב על הגב כי על הצד לא הצלחתי ללחוץ כמו שצריך. עוד שניים או שלושה צירים, לחיצות לחיצות לחיצותתת ו...
הופה! 11:59 בחוץ!!!
מניחים עליי את היצור הפלאי הזה ונותנים לנו לגלות בעצמנו שזו בת, לא ידענו לפני... והיא יפיפיה ומושלמת!!!
אחרי כמה דקות אני "יולדת" גם את השליה בשלמותה ברוך ה'. בעלי חותך את חבל־הטבור והקטנה מתחברת אליי ומתחילה לינוק. בהמשך שוקלים אותה (2.900 כמעט) ומעבירים לבעלי כדי לתפור אותי... קצת קרעים בדרגה 1, כנראה בגלל שלחצתי הרבה לפני פתיחה מלאה... מצד שני אני בלי אפידורל, אז מתישהו אני גם יורדת מהמיטה, מתקלחת וחוזרת לבגדים שלי וזה כיף לי ממש.

בזכות הלידה המהירה בעלי מספיק לחזור הביתה לפני שבת, להתארגן ולהביא לנו דברים לשבת. אני מדליקה נרות במחלקה, בעלי הולך להתפלל. לקראת 21:00 הוא חוזר, הקטנה בדיוק מתעוררת אז אני מבקשת מהר אופטלגין נגד ההתכווצויות של ההנקה. מתחילה להניק ואחרי 2 דקות תוקף אותי כאב־ראש מטורףףף שלא הרגשתי בחיים. כאילו מישהו בא מאחוריי עם מקדחה והתחיל לקדוח לתוך המוח. אני צועקת מכאבים, מבקשת מבעלי שייקח את הקטנה לפני שהיא נופלת לי מהידיים ושיקרא למישהו כי אני לא עומדת בזה!!! בהתחלה האחיות לא מתייחסות ברצינות, הרי לפני רגע קיבלתי משכך־כאבים אז שאחכה שישפיע... אבל די מהר הן קולטות שזה משהו אחר, לוקחות מדדים ומזעיקות רופא. בינתיים אחרי 20–25 דקות מטורפות כאב־הראש נרגע. רופאת־הנשים שמגיעה לבדוק אותי שולחת אותי לסי־טי ראש "רק כדי שנהיה רגועים". בעלי בינתיים עושה קידוש ואוכל לבד. כשאני חוזרת מהבדיקה בסביבות 22:00 אני מניקה שוב את הקטנה והאחיות אומרות לבעלי ללכת. הוא מתעכב עוד כמה דקות ויוצא, אף אחד מאיתנו לא חושב על זה שעוד לא קיבלנו את התוצאות של הסי־טי. אני מסיימת להניק, עושה לעצמי קידוש ואוכלת סעודת־שבת בנחת...
לקראת 23:00 הרופאה שבדקה אותי חוזרת ומספרת לי שבסי־טי שלי רואים דימום מוחי וצריך להשלים בירור נוירולוגי, מה שאומר לעבור לבית־חולים אחר כי פה אין מחלקת נוירולוגיה. קצת שוק אבל עדיין לא מבינה לאן זה הולך...
אני מדליקה את הפלאפון ומתקשרת לבעלי, הוא הלך הביתה עם פלאפון עליו כי זה 20 דקות הליכה באזור טיפה מסוכן. הוא לא עונה ואני בטוחה שהוא כבר נרדם אז אני מתחילה להתקשר לשכנים כי אין מצב שאני עוברת בלעדיו. ניסיון ראשון – לא זמינים. ניסיון שני – בעלי עונה לי! מתברר שהוא הגיע הביתה הניח את הפלאפון וקפץ לשכנים לעשות לחיים לרגל הלידה... מעדכנת אותו בקצרה והוא חוזר בריצה לבית־החולים.
ב־00:00 בלילה אנחנו מועברים לבית־חולים אחר בשני אמבולנסים. אני לבד מגיעה למיון, בעלי עם הקטנה (בת 12 שעות!), מכניס אותה לתינוקייה שם ומצטרף אליי למיון. אני עוברת מלא בדיקות נוירולוגיות חופרות ועוד סי־טי ראש ובסופו של דבר מקבלת את האבחנה: "תסמונת ההתכווצות ההפיכה של כלי־הדם". סוג של שבץ.
בשבת בבוקר, אחרי ביקור והנקה בתינוקייה, אני מתאשפזת ב"יחידת שבץ־מוחי" ומורידה בבת־אחת את ממוצע הגילים של המטופלים ביחידה. אני מחוברת 24 שעות ביממה לאק"ג, מד לחץ־דם וסטורציה. אסור לי לרדת לתינוקת. אחות מהממת מהתינוקייה מגיעה אליי ומסבירה לי איך לסחוט קולסטרום למזרק, אני סוחטת ובעלי יורד לתת לה. ממוצאי־שבת אני ממש שואבת והיא כבר אוכלת רק מהחלב השאוב שלי.
במוצאי־שבת אני גם עוברת MRI מוח ובראשון בצוהריים צנתור מוח אבחנתי. שתי הבדיקות שוללות דברים חמורים יותר שעלו כאפשרויות. אני נשארת למעקב ביחידה עד יום חמישי בצוהריים, אבל מיום שני בזכות הבדיקות התקינות אני כבר יורדת לתינוקייה פעמיים ביום. בשאר הזמן בעלי מתזז בין שתי הנסיכות שלו...
כמעט שבוע אחרי הלידה אנחנו משתחררות מבית־החולים בריאות ושלמות. אני עדיין מקבלת תרופה קבועה. עשיתי עוד MRI מאז ואני מחכה לביקורת אצל הנוירולוג, אבל סך־הכול מרגישה טוב, וזה כל־כך לא מובן מאליו!!!

מזל טוב על הלידה
ב"ה שאת מרגישה טוב!

רק בריאות

אלופה על ההתמודדות עם כל זה שניה אחרי לידה
ממש לא פשוט...
מקווה שהתאוששת...

ב''ה שאת בסדר ואת בבית.

נשמע אחד המלחיצים שיש , ונשמע שעברת די בנחת את כל הטלטלה המטורפת הזאת.
איזה נוראי לעבור את כל הבדיקות האלה שניה אחרי לידה! את גיבורה אמיתית, נשמע שהיית סופר מפוקסת וחזקה!
בעה שתהיה רפואה שלמה💕

איך זה קשור ללידה??

לגבי הקשר ללידה:
הרופאים (הנוירולוגים) לא יודעים בדיוק להסביר מה גורם לזה, אבל זה משהו שמוכר להם אחרי לידה. לא נפוץ בכלל אבל כן מוכר.

נשמע שהקבת בצורה נאצלת ממש. באמת. .
אני הייתי רק בוכה ומפחדת 🙈

איזה נס!
מעבר לעובדה שלא באמת היה לך דימום מוחי (אולי אמרו לך ארוע מוחי ופרשת את זה כדימום? כי זה פשוט נראה אחרת בCT..)
היית בבית חולים כשזה קרה!
את צריכה להבין שאבחנה כזאת היא קשה מאוד. כי היא תופעה חולפת ולא תמיד תופסים את זה בזמן. כמו שאמרת - היה לך את זה במשך 20-25 דקות. אם היית בבית ייתכן ואחרי כמה דקות היית נרגעת ומדלגת על ביקור במיון.
אגב, אם את אחרי לידה תבדקי טוב טוב איזה אמצעי מניעה מותר לך לקחת. יש לזה השפעה.

בהתחלה אמרו לי בפירוש "דימום מוחי". אחר־כך דייקו "דימום תת־עכבישי". דימום מסוג כזה יכול להעיד על מפרצת, שלא הייתה לי ברוך ה', ויכול להעיד, כמו במקרה שלי, על "תסמונת ההתכווצות ההפיכה של כלי־הדם", או בקיצור הלועזי RCVS.
זו תסמונת ולא התכווצות חד־פעמית, כלומר היו לי עוד 3–4 התקפים של כאב במהלך השבוע, ומצד שני היא הפיכה, כלומר זה חולף ולא כרוני (יכול לחזור חלילה אבל ממש לא מחייב).
זה שהייתי בבית־חולים זה קצת מתבקש כי זה קשור ללידה, זה כנראה לא היה קורה אם הייתי בבית 🤭 אבל עדיין נס שלא זלזלו בי, קראו לרופאה ועשו מייד סי־טי!
ולגבי מניעה את ממש צודקת ותודה על המחשבה! למזלי זה לא פוגע לי במה שאני רגילה, לא מונעת עם הורמונים בכל מקרה...

יכולים להתרחש גם מחוץ לבית חולים מסיבות שונות. לאוו דווקא אחרי לידה. אומנם נפוץ מאוד שמתפרץ אחרי לידה אבל לא מחייב שזה יתרחש דווקא בימים מייד אחרי הלידה כשאת עוד מאושפזת בבית חולים.
אם היית חוטפת כמה כאבי ראש כאלה חולפים במשך השבוע לאחר הלידה.. היא חושבת להגיע לבית חולים? סביר להניח שלא.. מקסימום היית קובעת תור לרופא ובנתיים היית צוברת נזק.
אצם העובדה שהיית בבית חולים יחסית קטן בהתחלה שאפשר להם להכניס אותך במהירות לCT. בבתי חולים גדולים זה הרבה פעמים מתעכב.

דימום תת עכבישי אכן נפוץ כתופעת לוואי מייד בתחילת הארוע. אז הגיוני מאוד שראו את זה בהתחלה.

קיצור...
הייתה לך שרשרת של ניסים. אומנם זו תופעת חולפת אבל בכל התקף ייתכנו נזקים לטווח ארוך. אצם העובדה שלא היו לך נזקים (דימום חריף, ארוע מוחי איסכמי וכו) לאחר מיכן זה נס לא פחות גדול. בלי קשר ללידה ייתכן ואת צריכה לברך 'הגומל'.

יש לי קצת בעיה אמונית עם ההגדרה של "נס", לא ניכנס לזה עכשיו... אבל בגדול את גם מדייקת עם המידע הרפואי (את נוירולוגית במקרה?!) וגם עם רצף האירועים המדהימים...

לגבי "הגומל", בירכתי כשבוע אחרי הלידה ובעיקרון כיוונתי גם על זה, אבל את מזכירה לי שבאמת תכננו לשאול את הרב שלנו אם לברך פעם נוספת, אולי אחרי הביקורת אצל הנוירולוג.

תודה!

ב"ה שנגמר בטוב.
וב"ה שהלידה עצמה הייתה קלה..
תרגישי טוב ❤️

וואו וואו וואו
פשוט מזכיר כמה כל לידה זה נס
וטוב שידעת לומר שזה חריג וטוב שהתייחסו לזה ברצינות.

ב"ה שאת בסדר!

אבל לפחות הלידה נשמעת מעולה

והרבה נחת מהמתוקה!

ניסים גלויים!
כמעט בכיתי!

מזל טוב גדול ובלי כאבי ראש!!!

ב"ה שהדברים החמורים נשללו! וב"ה שאת מרגישה יחסית טוב!
נס שהלידה הייתה קלה - עם כל הסבל שבא לך אחר-כך...


(וסתם שאלה לא קשורה, רק על בסיס הניסוח של כתיבתך ובעיקר לפי סימני הפיסוק - את עורכת לשון או משהו שקשור לזה?)

אני לא עוסקת בזה בפועל אבל אכן למדתי משהו בתחום הנ"ל... כיף ששמת לב 🤗

(ורואים גם שאת כותבת מהמחשב, כי בטלפון הסלולרי אין את האפשרויות השונות של המקפים...)
הרבה בריאות ומזל טוב!

יש לי בפלאפון מקלדת עם ניקוד, מקפים ועוד

משבת בבוקר הרופאים רצו שאתחיל לקחת תרופה מסוימת, אבל הם לא ידעו לומר לי אם אפשר להניק איתה. מבחינתם היה ברור להפסיק להניק, או מקסימום לשאוב ולזרוק כדי שאולי מתישהו אוכל לחזור להניק. ואין לי מושג מאיפה היה לי אומץ, אבל סירבתי לקחת את התרופה עד שאברר עליה במכון טרטולוגי. ביום ראשון על הבוקר התקשרתי אליהם, ואחרי שעה חזרו אליי עם תשובה שאפשר להניק איתה כרגיל!! ורק אז התחלתי לקחת...
בהחלפת המשמרות הבאה שהייתה שמעתי את האחות היוצאת מעדכנת את הנכנסת: "היא התחילה היום לקחת את התרופה, כי פרופ' *** אמר לה שאפשר להניק איתה". עלאק. זה היה הרופא שהכי זלזל בי וביטל את דעתי כשדיברתי על הנקה.

מטורף ממש.
איזה נס!!!
ה' פשוט גדול.

כמה החיים שלנו מופקדים בידיים שלו!
יום- יום. רגע- רגע.
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו..."

מזל טוב יקרה😘
שתזכו להרבה נחת מהילדים...

שהכל בסדר!! ונשמע לידה חלומית ❤️❤️❤️
גיבורה!!