השבוע נגמרת לי החופשת לידה
שחלמתי כ"כ להאריך
אבל אין למה.
ועוד שבועיים התל"מ
ואיזה בטן היתה אמורה להיות לי עכשיו?
הייתי מתארגנת כבר עם קניות או שעוד לא?
ואולי זה היה קורה ממש עכשיו?
אולי רק עוד חודש?
ואולי ואולי
אין הסטוריית לידות אז אין לדעת
אבל הכאב ☹️
שולחת לך חיבוק גדול
ומרגישה ממש את הלב שלך
שה' יתן לך כח ומרפא 💞
אחרי זה פשוט התכנסתי בתוך עצמי
גוללת בלי הפסקה
עד שבעלי הגיע לשאול מה קרה והתחלתי לבכות...
הרגשתי כמו תינוק קטן, שנרדם מחיבוק
אני סתם מבזבזת את הימים שלי
לא מצליחה לזוז מהספה
ובעלי לא מבין אותי
ועכשיו נפגעתי ממנו ולא מפסיקה לבכות
חיבוק ענקקקקק
איך כואב
זה דברים שהם לא יבינו הגברים
בסוף זה בגוף שלנו בלב שלנו בתוכנו
אם הייתי יכולה לשלוח לך מארז שוקולדים ענקקקק
שה'ירפא את ליבך וישלח לך שליחים טובים לעמוד לצידך בזמן הקשה הזה! ובעזרת ה' בקרוב ממש תינוק מתוק❤️🩹
וכל כך מובן שקשה לך לנצל את הזמן, להרים את עצמך ושאת כל כך פגיעה❤️🩹❤️🩹❤️🩹
אולי יעזור לך למצוא מישהו בחיים האמיתיים שאפשר באמת לשפוך לו את הלב, וידע באמת להיות שם בשבילך. אולי אמא, אחות, חברה, אולי אפילו ללכת למישהי מקצועית לעבד את זה.
ואולי תנסי לחשוב מה את צריכה מבעלך- שהוא יקשיב? שהוא יקבל את הקושי שלך גם אם הוא מתמודד בצורה אחרת? שיחבק? שיפנק? ותגידי לו מה יעזור לך, מה ישמח אותך. שהוא ידע לעמוד לצידך בתוך הקושי.❤️🩹❤️🩹❤️🩹
שולחת לך הרבה כוחות!
נשמע לי שהנפש שלך תובעת את המקום לעבד מה שחוותה
תחפשי את זה, אל תברחי. תשתדלי פחות מסך.
העצב בא כמו גלים. ככל שתסכימי להיות, להרגיש, ככה תקומי חזקה יותר.
אל תפחדי את לא תשקעי, כשאת מרגישה שבא גל של עצב תני לו לשטוף אותך, עד שידעך.
הימים הללו נועדו להחלמה
למנוחה
לשבת יום שלם על הספה.
את מנצלת את הזמן למה שהוא נועד
אם פה ושם יש לך בכי טוב על מה שהיה, מה שרצית וקיוית ולא יהיה - את בדרך הנכונה.
(המלצה פרקטית - לי החוברת של ניצוצות ענבר ממש עזרה להביא את הבכי כשנתקע לפעמים)
אין מילים
קצת להקל לך על הכאב.
שה' ישלח לך כוחות ונחמה.
וגברים לפעמים לא יודעים מה לעשות עם עצמם בסיטואציות כאלה.. אולי כדאי לכוון אותו? מה את צריכה? לשתף רגשות וכו
עברתי את זה פעמיים (שבועות 22, 23)
הרגשתי כאילו מתה מבפנים, מריצה בלופים מה היה ומה יכול להיות
ואת כותבת שאין הסטוריית לידות. חיבוק גדול איזה כאב זה.
ממש ממליצה ללכת לעיבוד
פעם אחת הלכתי למעגל תמיכה כזה מטעם הבי"ח איפה שילדתי זה היה בהנחייה מקצועית ועם עוד נשים שעברו את זה ומבינות אותך
ופעם אחת הלכתי פרטי לפסיכולוגית שמתמחה באובדן ושכול
מרגישה שממש עזר
אולי תבדקי?
חיבוק גדול ומלא כוחותת
תתני לעצמך את הזמן, כל התחושות לגיטימיות..
מתפללת יחד איתך שתזכו לנחמה אמיתות ושה' ימלא חסרונכם בקרוב ממש
איזה כואב
בדרך הלאה: ליווי ותמיכה במסע הפריון אחרי לידה שקטה https://share.google/jXyTSCvqiNnl4cEeW
ואמרתי שאשמור ושכחתי 🫣
אז מחפשת ספרים לנערות בנות 12 נקיים ועמוקים שיוכלו להתחבר אליהם, משהו שאפשר למצוא בספריה עירונית סטנדרטית.
(עד עכשיו קראו ואהבו רק שומרת הערים האבודות והארי פוטר לצערי)
אבל סופרות:
חוה רוזנברג מתאים לגיל הזה וכיפי
דבורי רנד
תמר מור- יש לה גם לילדים אבל גם כמה לנוער
מיה קינן כשקצת יותר יגדלו (אבל אולי יאהבו כבר עכשיו את איסתרק נגיד)
לנוער בכלל
הם כוללים תוכן רגשי ממש קשה
תמליציי
אוהבת את הכתיבה שלה וחשבתי שזה רק לנוער
)וואו הזכרת נשכחות...
אהבתי מאוד אבל את צודקת שיחסית עמוק מידי לנוער
אולי שניים מהם מיועדים לנוער
רוצה שמות?
תחנות
אדום לבן
שומרת השערים
50 50
יש באתר שלה את כולם
את קראת את שומרת הערים האבודות? יכולה לספר לי עליו קצת?
לא את העלילה, בעיקר המסרים בין השורות. מילים לא נקיות. יחסים בעייתיים בין בנים-לבנות, בין חברות.
הבת שלי בדיוק רוצה להתחיל לקרוא ולא עפתי על עליהם, בעיקר בהתבוננות בכריכה🫣
בינתיים בהארי פוטר 4🤷🏽♀️
אני יודעת שזה כן סדרה מומלצת בפורומים כללים תואם גיל, אבל אולי היה עדיף לחכות טיפה שיתאים יותר לדבר עם הבת
כן. הבנתי שבאחד הספרים האחרונים יש קטע עם זוג חד מיני 🤐
כמו סדרת אן מהחווה הירוקה (האסופית), פוליאנה, נשים קטנות...
ספרים חרדים יש אצלכם בספרייה?
קראתי את כל הסדרה של אן מהחווה הירוקה בתור נערה ומאוד התחברתי
אבל זה מלא בתיאור החגים שלהם והאמונות שלהם
שאולי פחות נקיים
מספר נקי עם תוכן ואידאלים נוצרים
לזה התכוונתי
כתבתי את דעתי בעניין
אולי יתן לה השראה
וגם אני באופן אישי רוצה לחשוף רק לספרים של כותב שומר תומ''צ
מתואמתואולי לעשות אח"כ פעילות על דומה ושונה
בשמחה! הספר "לקוף יש בעיה" מציע המון אפשרויות לפעילות חווייתית ומלמדת. הנה כמה רעיונות פשוטים ומהנים שמתאימים לגיל 5:
מכיוון שהספר מבוסס על תיאורים של חיות, אפשר לשחק משחק של תיאור והתאמה:
מכינים תמונות של החיות מהספר (פיל, נחש, עכביש, עטלף).
את נותנת רמזים (למשל: "יש לי שמונה רגליים ואני טווה קורים"), והילד צריך לנחש מי החיה ולהצביע על התמונה הנכונה.
אפשר גם להחליף תפקידים – הילד מתאר ואת מנחשת.
הקוף בספר מתאר את הזנב שלו כדי לעזור לפרפר לזהות אותו.
אפשר לצייר קוף על בריסטול גדול ולהכין "זנבות" מחומרים שונים (צמר, מנקה מקטרות, או סרט בד).
הילדים יכולים להדביק לקוף זנב ארוך ומפותל, בדיוק כמו בסיפור.
הפרפר בספר תמיד מתבלבל בין התכונות של החיות.
מניחים על השולחן מספר צעצועים או בובות של חיות.
אומרים משפט "מבולבל" (למשל: "אני מחפש חיה עם אזניים גדולות – הנה האריה!").
הילד צריך לתקן אותך: "לא! לאריה אין אזניים גדולות, לפיל יש!". זה מצחיק אותם מאוד ומחזק את הביטחון שלהם בידע שלהם.
אפשר להחביא בובות של חיות ברחבי הבית או החצר.
הילד מקבל תיאור (למשל: "החיה הבאה מחבקת עצים") וצריך לרוץ ולמצוא את הבובה המתאימה.
מה צריכים?
גליל נייר טואלט ריק.
צבעים (חום או כתום).
דף נייר או בריסטול.
דבק ומספריים.
איך מכינים?
הגוף: צובעים את גליל נייר הטואלט בחום. זה יהיה הגוף של הקוף.
הפנים והידיים: מציירים על דף נפרד עיגול לפנים ושתי רצועות ארוכות לידיים, וגוזרים אותם (אפשר לעזור לילד בגזירה).
הדבקה: מדביקים את הראש בחלק העליון של הגליל ואת הידיים בצדדים.
הזנב (החלק הכי חשוב!): גוזרים רצועה ארוכה של נייר, מלפפים אותה סביב עיפרון כדי שתהיה מסולסלת, ומדביקים מאחור.
הענף: אפשר לקחת מקל אמיתי מהגינה או מהרחוב ולתלות עליו את הקוף בעזרת הידיים הארוכות שלו.
לעשות שני חריצים מקבילים (כ 3 סמ)
לאורך הגליל בצד אחד
ואז להכניס את הראש של הקוף.
ככה הוא יציב ואין צורך בהדבקות נוספות.
בהצלחה!
בהקשר של מעי רגיז והתקפים תכופים, די כבר קשוחח ברמות
יש שבבית ילדים מתוקים שצריכים אמא בריאה , מתפקדת ושמחה.
מטופלת בדיקור סיני ועוזר ממש אבל תלויה בטיפול וכבר עשיתי 15 טיפולים בסדרה
רק מניסון אישי כי שרפתי מלא כסף על שטויות לנסות לטפל בבעיה..ויש לי גם ביטוח בריאות פרטי יהיה אפשרות איכשהוא לכסות בביטוח?
אם כן מחפשת משהי לטיפול מרחוק אשמח להמלצות כבר על הדרך 😊
לא מכירה מטפלת באופן אישי, אבל כדאי באמת ללכת עם המלצה.
הורדתי דברים והוספתי אותם חזרה לאט לאט.
גם המון מים 2-3 ליטר ביום מאד עוזר. ביום ששותה פחות הבטן פחות רגועה. אצלי היה שילוב יחד עם הליקובקטר והיה סיוט.
לא יכולה לטפל כרגי כי הטיפול הוא מאוד אגרסיבי ואני לא יעמוד בזה
וכן משתדלת לשמור על תזונה אבל קשה מאוד להקפיד 100%, גם ששמרתי ממש עדיין היו התקפים אז נשברתי
דיקור עוזר לי מאוד אבל לא יכולה להיות תלותית בזה כל הזמן
לא עזר, רק דיקור
כנראה שזה משתנה מאדם לאדם
והיא עזרה לכל האחים של בעלי
וגם לו בעצמו כמה פעמים בתור ילד
בכל מיני בעיות רפואיות
היא גם אמרה להם מה לשנות בתזונה כדי לעזור
הבנתי שזה מאוד עוזר
כמה זמן אחרי הוצאת התקן מירנה, חזר לכם המחזור הראשון? היה בו משהו שונה מבדרך כלל?
אם נכנסת להריון מייד, בלי מחזור באמצע, כמה זמן אחרי הוצאת ההתקן גילית על ההריון?
שבועיים או שלושה אחרי שהוצאתי. היה יחסית כבד (כמו שהיה לי לפני ההתקן)
אחרי פעמיים נכנסתי להריון ב"ה
אני 3 וחצי שבועות אחרי הוצאה של ההתקן, ועוד לא הגיע מחזור.
אני רואה שלכן הגיע אחרי מקסימום 3 שבועות.
נראה לכם שהגיוני שיש הריון?
במדיקה שעשיתי היום בצהרים יצא שלילי.
נעלמתי קצת… לוקחת אוויר מהמסך טיפה
אבל יש נושאים שאני מרגישה צורך רק איתכן להתייעץ.
טבלתי לפני שבועים ויומיים
המחזור שלי השתגע ב4 חודשים האחרונים
הגיע כל 60 יום ואפילו יותר..
המחזור האחרון הגיע אחרי 78 יום.
מתי ממליצות לי לבדוק היריון?
לי זה קרה בגלל ציסטה בשחלה.
זה עובר לבד בד"כ אבל כדאי לבדוק.
מעבר לזה ממליצה לבדוק יותר לעומק.
בהריון הקודם זוכרת את החוויה של השירותים כחוויה קשה, היה לי לאט לאט כל הזמן ויצא שעשיתי במלא שירותים ציבוריים לא נקיים בלשון המעטה. יש לי סוג של טראומה..
חשבתי על פתרון של לקנות טיטול ואז כשיש לי שירותים להיכנס לשירותים (המטונפים איפה שלא יהיו) ולשים טיטול ובתוכו לעשות.
כי מגעיל אותי מאוד מאוד האסלה והריח והכל.
זה פרקטי?
אני באמת חסרת אונים.
זה נשמע לי פתרון מצוין. ברצינות.
יש לי קטע עם מקומות לא נקיים שזה ממש קשה לי.
אני זוכרת המון מקומות בראש שעשיתי בהם והרגשתי ככ רע.
מה אתם ממליצות?
מתי?
בעלי העלה את זה כי היא מתעוררת המון בלילה ולא יודעת להחזיר לעצמה...
בת שנתיים
יש לי ילד בן 3.5, ממש התלבטתי אם לגמול
כי מצד הוא שם מוצץ על חשבון הדיבור
מצד שני זה ממש היה עוזר לו להרגע
בסוף אחרי שהתלבטתי והתייעצתי החלטנו לעשות מבצע לגמילה
כל סוף יום אם לא היה עם מוצץ שמנו מדבקה
אחרי 5 או 7 מדבקות קנינו מתנה בהכל בשקל..
בשינה כן השארנו מוצץ
מאז הגמילה עברנו חודש +- וב"ה הוא ממש זורם עם זה למרות שיש בבית מלא מוצצים מפוזרים בגלל התינוק..
בגיל שנתיים זה יותר מורכב, גם לכי תדעי מה וכמה היא תבין.
לא יודעת מה הייתי עושה במקומך
אולי תנסי לפזר כמה מוצצים במיטה? ככה שהיא תתקל בהם מתוך שינה..
הבת שלי בת 3.5 עם מוצץ בלילה (מהלך שאנחנו מנסים לאחרונה - שלא תהיה איתו ביום אלא רק בלילה) ולרוב היא לא מתעוררת באמצע הלילה. (לא יודעת אם הוא נופל לה או לא, כשאני מעירה אותה בבוקר הוא בפה שלה בדרך כלל)
נראה לי שכדאי לטפל בהתעוררויות בלילה בלי קשר למוצץ. (ויכול להיות שלא יהיה כרגע פתרון לזה, ורק בהמשך היא לא תקום יותר...)
גם הבן שלי בן שנתיים ולפעמים קורא לנו בלילה ומחזירים לו מוצץ והוא חוזר לישון. אבל, אצלו אני רואה לפעמים (נכנסת לבדוק שהם מכוסים) שהמוצץ לא בפה שלו כבר הרבה שעות קודם, ככה שהוא לא מתעורר בגלל המוצץ, הוא מתעורר מסיבה כלשהיא והמוצץ עוזר לו להיכנס מיד לשינה בחזרה. אם לא היה לו מוצץ אולי היה קשה יותר להרגיע אותו באמצע הלילה.
תבדקי אם המוצץ באמת בפה שלה כל הזמן שהיא ישנה והיא מתעוררת נטו כי הוא נפל או שהיא כמו הבן שלי
מנסה להסיר עם סבון כזה וצמר גפן וזה לא מסיר הכל..
אמרו לי שאפשר גם עם סבון תינוקות על הפנים, גם לא מאה אחוז עוזר לי..
ראיתי שיש מגבונים חד פעמיים להסרת איפור, יש למישהי?
נגיד בסופר פארם זה יחסית יקר.. ולא הרבה בחבילה..
מה עושים??
ואם לא מסירים איפור באותו יום זה עושה פצעים?
GARNIER SIMPLY ESSENTIALS מסיר איפור 2 ב-1 לפנים עיניים ושפתיים מתאים במיוחד לעור מגורה יבש או עייף
עובד לי פצצה עם צמר גפן
על העיניים מניחה לכמה שניות ואז משפשפת בעדינות
ואני משתמשת במסקרה עמידה ....
צריך לנער היטב
שמה כמות שדי מרטיבה את הפד כותנה משאירה לכמה שניות מורידה
לפעמים צריך כמה פדים
אחר כך שוטפת עם סבון פנים ( כי זה משאיר שומניות )
שמה קישורים לכאלה שאהבתי
נראה לי פחות קריטי מאשר המסיר איפור
https://shop.super-pharm.co.il/care/dermocosmetics/body-care-dermocosmetics/%D7%92
תנסי לפני סוג העור שלך יבש שומני וכו'
מגבונים לבד לא מסירים מספיק טוב
אפשר גם מסירי איפור רגילים. בסקארה יש אחד שהשתמשתי בו פעם לא יקר בכלל
הפנים חוץ מהעיניים
אחרי ששוטפת את הפנים מורידה את המסקרה עם המים ץ, פשוט מושכת קצת את המיםצבעדינות על הריסים וזה יוצא לבד
אפשר גם עם תכשיר מיוחד להסרת איפור ופדים קוסמטיים מצמר גפן, אני מעדיפה ככה.
כשמסיימת עם המסקרה, מנגבת את השאריות עם מגבון
אפשר גם תוך כדי מקלחת
הכי פשוטים ומוצלחים שניסיתי בנתיים היו של ניוואה בתוספת מי ורדים.
של גרנייה למשל היה סיוט.
מנערת(חשוב!) מטפטפת קצת על פד צמר גפן, ומעבירה בתנועות ישרות עד שנקי..
צריך יותר מאחד מינהסתם
שפתיים הרבה פעמים צריך לשפשף שיירד.
ואז מה ההמשך?
סתם שוטפת במים כזה אחרי בקטנה.. כמו ששוטפים פנים כשקמים בבוקר או להתרענן לא משו רציני.
ואם זה לפני מקלחת אז מסבנת בסבון פנים אחרי(מעדיפה פילינג עדין, אבל זה כבר ממש אינדיוודואלי)
אבל אני ממש לא טובה בטיפוח פנים..
עם פדים להסרת איפור ותחליב להסרת איפור. מסירה חפיף..
במקלחת אני גם שוטפת את הפנים היטב עם סבון לשטיפת פנים.
ויש קישורים והמלצות?
הריון קודם היה בקיץ
הכל היה פשוט יותר
רקאניתחפרי בשיין, בבגדים וחוות דעת
מאמינה שתמצאי
ולאחרונה אני מקבלת משלוחים תוך שבוע (אפילו פחות), שווה ממש.
רקאנימצאתי בעיקר שמלות
ובא לי חצאיות 
יש מלאאא מכנסיים יפותתת 😒
ואז תשימי מעל הבטן.
לקראת הסוף בעיני גם ככה הרבה יותר נוח שמלות ושאין מה שלוחץ על הבטן, אז זה שווה שיש בארון...
יש שם דברים ממש יפים
שמלות כן ראיתי
יש כמה שאני רוצה להזמין
אבל רציתי גם חצאיות הריון וזה פחות מצאתי
אני קניתי 2 חצאיות הריון מוצלחות ממש מאבישג ארבל
וחולצות אני לובשת סתם, כנל שמלות... פשוט בגזרות שמתאימות לי עם בטן.
ודווקא בחורף הרבההה יותר קל לדעתי..
סריגים ואת חתיכה. קל ופשוט
שיהיה לך בקלות ובשמחה!!
אבישג ארבל זה במלחה?
רציתי שיין כי זה זול
אבל טוב יאללה נשקיע קצת כסף...
יש לה פינת מבצעים אולי שווה לבדוק שם
חצאית הריון קניתי בהריון הראשון וזו חצאית חרישה ככה שלדעתי שווה להשקיע על זה כמה מאות
יש אצלנו בשכונה המון אמריקאיות שחברות שלי..
מתלבטת אם לקבוע איתן 3 פעמים בשבוע במשך שעה עם התינוקת וככה תדע אנגלית..
יעיל?
יש למישי ניסיון?
אני ובעלי לא הכי טובים באנגלית..
למה לא לחכות לזמן שבו תלמד אנגלית כמו כולם?
ועוד שאלה - לא יפריע לך אם היא תדע בגיל צעיר לדבר שוטף באנגלית ואתם לא תבינו אותה?
בכל אופן, לדעתי אם לא תדברו איתה בבית זה פחות יהיה יעיל...
ועוד נקודה: אומרים שילדים דו-לשוניים לפעמים מתעכבים בדיבור. נראה לי שלא כדאי להכניס את עצמכם לזה מראש...
זה לא שאת ובעלך תדברו איתה בבית והיא תהיה דוברת אנגלית...
אם את רוצה לחשוף ילד לשפה כדי שיהיה יותר קל בבית ספר תעשי את זה בגיל 4 או 5, לא בגיל שנה
נחשף לאנגלית מגיל שנה (מיוטיוב קידס) ולמד מזה אוצר מילים גדול
זה לא היה בכוונה
לא חשבתי לחשוף בגיל כזה צעיר אבל הוא מעצמו בחר שוב ושוב סרטונים באנגלית אז זרמתי עם זה
הוא למד במקביל 2 שפות
אני יודעת שזה לא בהכרח מומלץ
אבל לבן שלי זה התאים
קודם כל, ידיעת שפה זרה זו ממש מתנה.
אבל- זה מאמץ גדול וצריך להשקיע ה-מ-ו-ן כדי שהילדה תדבר בשפה זרה שאת לא מדברת.
אני מכירה ילדים שדיברו אנגלית, אפילו שוטפת, בגילאי ינקות וגן, אבל בגיל בית ספר הפסיקו לתחזק את זה והיום הם בקושי יודעים כמה מילים (אפילו ילדים להורים אמריקאים!).
מצד שני, מכירה ילדים שהתחילו ללמוד אנגלית בגילאי בית ספר, בלי שום רקע באנגלית בבית, והאנגלית שלהם ברמה טובה.
לדעתי זה יהיה משמעותית יותר יעיל כשהיא תגיע לגיל 7-8, ותשלחי אותה לחוג מסודר.
עכשיו זו ברכה לבטלה.
לרוב צריך רק גופייה שסוגרת, אז קניתי גופיות חצי..
עברתי ללבוש רק חצאיות ארוכות, מבד כותנה גס (לא רק ג'נס. בכל מיני צבעים) או סטן. למעלה אני שמה בעיקר טישרטים כי מניקה וזה הכי נוח. אבל משדרגת עם צעיף/ ג'קט יפה מעל
מוסיפה שראיתי מיני קורס של סטייליסטית חרדית וממש התחברתי, שינה לי את ההסתכלות על איך לנהל את המלתחה שלי. יכולה לשלוח קישור בפרטי - אין לי אחוזים או משהו, פשוט אהבתי מאוד ונעזרתי ממש
בסגנון של הבגדים.
בתור חרדית, אני מעדיפה בגד ישר - לכיוון הצר (לא נצמד)
משמלת אובר סייז שעושה תחושה של אוהל
בכללי כל אחת צריכה למצוא את הגזרה שמתאימה לה ואז למצוא בגדים בגזרה הזאת
לי מתאים הרבה שמלות/חולצות שנחתכות גבוה (בסגנון של שמלות הריון) והלמטה רחב יותר, ואז מצד אחד זה לא שק ויש גזרה, ומהצד השני זה מטשטש את המותניים
ראיתי שיפה לרחבות חולצה וחצאית רחבה רגועה עם חגורה ומעל עליונית עם או בלי שרוולים לטשטוש ולעגל את המראה.
אישית אני אחרי חודשיים מההריון ןדי בהלם מהעליה של הגוף ואני נראת בטטה.
אז לובשת כמה עליוניות שנשארו מאיפה שהוא שם מההריון בהמשך אולי שאחזור מהחל"ד אולי כן אנסה ללבוש חצאית וחלוצה
וזה מבאס אותי ממש
מרגישה ענקית עם דברים אחרים
ובגדים מההריון ענקיים עליי
אשמח לקישורים
ממליצה לך לעקוב אחרי תכנים של סטייליסטיות כדי לקבל קצת יותר מידע ורעיונות. אני גם יכולה להמליץ לך על מישהי שאני מכירה איית וגם עשיתי קורס מהיר שלה והיא דתיה, שהולכת רק עם חצאיות ושמלות, ממש אוהבת את הסגנון שלה.
בגדול, צריך לתת דגש על החלק הצר בגוף, שאצל רוב הנשים זה המותניים. אם מדובר על חולצה וחצאית, אז גזרה גבוהה של חצאית ולהכניס חולצה לבפנים. אם שמלה- אז לחפש שמלה עם חתך במקום שמחמיא לך, לא קרוב מידי לחזה או לאגן (בטח כשמדובר על אישה אחרי לידה).
אם תרצי שמות של סטייליסטיות שאני אוהבת, תגידי לי
אני בהריון חודש שלישי עברתי 3 חודשים קשים של בחילות הקאות 2 שפעות ותוך כדי כל זה מניקה. הורדתי שאיבות בעבודה עכשיו מניקה בבוקר לפני העבודה ובלילה (שינה משותפת) .
זה כבר משפיע עליי לרעה ירדתי נורא במשקל מהבחילות בנוסף להנקה חייבת להפסיק אני מרגישה מוצץ בלילה! זה מגיע לרמה שאני אומרת שאני פשוט שונאת את ההנקה ולא רואה את עצמי מניקה את הילד הבא ב"ה. אני רוצה את הבוקר כבר להוריד השבוע אבל מה כדאי לתת לה לאכול עד המשפחתון? חוץ מפתיבר.
הקושי שלי זה הלילה שמתעוררת די הרבה וזה מעיר אותי וכשמרדימה לפעמים לוקח זמן וזה פשוט מוצץ שיש לי גירודים בגוף. אני תקופה לא ישנה טוב ירדתי במשקל אני מרגישה שהגוף שלי קורס.
איך גומלים בלילה? עצות מניסיון בבקשה
להעביר למיטה שלה? איך עושים את זה? היא לא מוכנה לישון שם.
לפעמים אני אומרת למה התחלתי עם זה זה באמת קשה התלות הזאת. אני רק בתחילת הריון כן אבל אחרי הלידה ב"ה מעדיפה לשלב תמל זה פשוט קשה רק הנקה.
והשאיבות?! אמאלה סיוט.
זהו סורי על החפירה נהייתי מוצץ וזה מחרפןן
אם היא ישנה בתחילת הלילה במיטה שלה, ובהמשך עוברת לישון איתך, יכול לעזור להעביר אותה חדר או לא להניק במיטה שלך.
אלא בשלב הראשון לקום אליה להנקה, ואז או שהיא תפסיק מעצמה להתעורר ולינוק, או בשלב הבא תגמלי מהנקה בלילה.
אם היא לא ישנה בכלל במיטה שלה, זה יותר מורכב.
אולי יעזור להרדים אותה בעגלה.
לפני שאת מתחילה תהליך, את צריכה להיות שלמה עם עצמך ושיהיה לך ברור שזה מה שעושים עכשיו, בלי לוותר.
לפעמים זה נראה קשה מאוד, אבל בפועל הגמילה מתרחשת יותר בקלות.
אפשר לתת פרוסה עם ממרח, פרי, מלפפון
לגבי הלילה- איך היא נרדמת? השלב הראשון בעיני זה ללמד אותה להירדם עצמאית. לגייס את בעלך ולהתכונן נפשית לכמה לילות קשים, לדבר עם הילדה הרבה מראש, וללמד אותה להירדם לבד. ואז כנראה שגם ההנקה תפחת בהרבה וגם כשתתעורר יהיה לך דרך אחרת להרדים אותה חוץ מהנקה...
או משקה אחר שהיא אוהבת.
אצלי הם באמת היו רעבים/ צמאים בלילה ובתור התחלה זה מאד עזר.
אחר כך זה יורד לאט לאט.
אכן זה קשה לגמול... אבל מגיע שלב שאין ברירה...
כי היא לאחרונה מצוברחת לא נרדמת מהר מתבכיינת אולי מרגישה את ההריון
ועוד לא יצאו לה שיניים אז אני אומרת את הלילה עוד לא אגמול אחכה קצת שתהיה בטוב אבל לא רואה איך עושה את זה היא ממש נהייתה דביקי לציצי ומבקשת ומסבירה רק בלילה וזה לא היה ככה קודם
ועל יעוץ שינה זה באמת משנה חיים.
(אם את מכירה את העקרונות אפשר גם לנסות לבד ללמוד להרדם עצמאית, זה גם משפר ממש את איכות השינה)
הבנתי ששיפצו שם ומבטיחים חדר פרטי לכל יולדת. מישהי יודעת אם זה נכון?
ואיך בכלל התנאים שם? אשמח לשמוע איך היה וכל מידע שיכול לעזור
מחימחיהיחידה היא על יועצות ההנקה שם שהן גרועות.
חוץ מזה הכל היה בול.
אשפוז פרטי כיפי בחדר גדול, כורסא נפתחת למיטה גדולה לבעל,
בי"ח קטן ואינטימי,
גישה קשובה שאפשרה לי לידה טבעית חלוטין. רוצה לדייק מה חשוב לך?
אני עובדת בעבודה פיזית ורוצה לעזוב בגלל ההריון, לצאת לחופשת לידה מוקדמת זאת לא אופציה כי יש לי עבודה במקום אחר קלה יותר. אבל אני לא רוצה שזה יפגע לי בחישוב דמי לידה ושיחשבו רק את העבודה השניה
הבנתי שיש דרך להודיע לביטוח לאומי שעזבתי בגלל ההריון ויחשבו לי את השלושה חודשים האחרונים בעבודה הזאת. מישהי ניסתה פעם? יודעת איך זה עובד או איזה מסמכים צריך?
בעקרון מהנסיון שלי ביטוח לאומי מתחשבים אם את כותבת להם מכתב ומסבירה בעצמך
הם תמיד חישבו לי את ההכי גבוה שיכול להיות יותר ממה שציפיתי
(היו לי חודשים שלא עבדתי)
וגם אין לי ב"ה בעיה ממשית, וגם העבודה, זאת עבודה שהרבה עושות בהריון וגם אני בעיקורן יכולה להמשיך... פשוט מרגישה שזה מכביד עליי וקשה לי מאוד.
אם אני אומרת להם שעזבתי עבודה אחת בגלל ההריון ונשארתי בשניה הם גם יקבלו את זה?
לא חוקית שהם חייבים
אלא שהם משתדלים...
אם היה לך בעיה רפואית ממשית היית מקבלת שמירה, פה פשוט את לא מצליחה לעבוד.
כי קשה לך/מותשת
זה מאד לגיטימי שמאיזשהו שלב של ההריון קשה למשל לעבוד שעות נוספות.
אז באמת להסביר את זה, ולקוות שיתחשבו
בכל מקרה לפי חוק זה 3 חודשים אחרונים/6 חודשים אחרונים שעבדת בהם.
אז אם זה 6 חודשים אחרונים זה מעלה את הממוצע
החופשת לידה לפני הלידה
לא יודעת בדיוק כמה
לדעתי איזור שבע שבועות
זה פחות אופציה בשבילי
אולי שבועיים קודם אבל לא הרבה יותר
ואני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שככ הרבה ילדים רגישים מאד היום? אולי אנחנו אלה שעוטפים מדי, שלא מלמדים להתמודד? אם ההורים שלי היו הורים צעירים היום, סיכוי סביר שלפחות חלק מהילדים אצלנו בבית היו מקבלים את ה"אבחנה" הזאת ואת ההכלה והאובר עטיפה שבאה בעקבותיה. לפחות על עצמי, אני חושבת שזה שלא קיבלתי הנחות מאד חיזק אותי. זה לא תמיד נעים, וברור שיותר כיף ונחמד להתפנק ולהתרפק במקום לקחת אחריות על עצמי, על החיים, על ההתנהלות, גם אם משהו לא בדיוק מה שהייתי רוצה. אבל היום אני מרגישה אדם די חזק דווקא בגלל זה. ולעומת זה רואה אחיינים שכן מקבלים את היחס העוטף כי הם כאלה רגישים וצריכים הכלה, והם בצורה לא מודעת מאד "מנצלים" את זה, וההורים שלהם מותשים מההתנהלות, שאם היו שמים לה גבולות מהתחלה אולי זה היה נמנע..
מתחבר לי קצת לעומס האבחונים על ילדים בימינו, והתחושה (שלי) שלפעמים עוטפים במקום לעודד התמודדות באופן שמחזק.
כך נראה לי מניסיון אישי.
אולי באמת היום נוטים "לאבחן" הרבה אנשים כרגישים מאוד, ויש כאלה שזו טעות בעבורם, אבל מי שבאמת רגיש - לא יעזור אם ידחפו אותו בכוח, כי הוא פשוט יסתגר וייכנס לדיכאון.
אבל כל המחקר סביב "אדם רגיש מאוד" הוא יחסית בחיתוליו (זו לא הגדרה שנכנסה ל-DSM, ספר האבחנות הפסיכולוגיות, למשל), אז לא יודעת אם יש דעה מוצקה בנושא איך נכון לנהוג עם אנשים רגישים מאוד...
כמה מאלה שמאובחנים כך היום באמת יסתגרו ויקמלו מהדחיפה הזאת?
כי גם בעבר היו אנשים כאלה והם לא היו צריכים טייטל כדי שיבחינו בכך.
אבל השאר כן למדו להתמודד. והיום לתחושתי האבחנה מעודדת יותר הכלה שבעיקרה מונעת התמודדות ולא נותנת כלים (בעיניי כמובן)
זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות ובסגנון ההורות
אצלנו בבית הייתה לזה מודעות אבל אפס גישה (אני ילדה רגישה מאוד להורים רגישים מאוד וגם כמה מאחיי) שתקדם
אני היחידה מבין האחים בינתיים שלקחה את עצמה בידיים עד כה. וב"ה אני רואה תוצאות. המודעות לא גורמת להכלה אינסופית אם הסביבה לא מכילה וגם אם כן.. ומודעות אין משמעותה הכלה בלבד. יש הרבה לאן להתקדם משם
גם הילדים שלי רגישים. אבל אני רואה איך דווקא המודעות הזו שלי מקדמת אותם ולא מקבעת אותם בטייטל (שהם לא מודעים לו עד כה)
לדעתי המפתח לדבר הזה הוא להכיר את הילד באמת. לתת לו הרגשה שרואים אותו. ובמקביל - לקדם ולתת כלים כדי שלא יתקבעו דפוסים שאחרכך מאוד קשה לשנות. לעודד התמודדות בצורה מותאמת ומווסתת
אם תקראי את הספר "אדם רגיש מאוד" היא ממש מתארת שם מה אדם רגיש מאוד עובר כשלא מודעים לרגישות שלו ואיך לתת לה מקום, לדוג' כיוון אחד- נטייה לוותר על הרגשות שלך, לראות בעיקר רגשות של אחרים, להיכנס לדפוס של ריצוי הסביבה על חשבונך, כי אתה מבין שהרגשות שלך הם לא משהו שצריך להכניס למערכת השיקולים. כי יש כל כך הרבה רגשות שכל החיים שלך לימדו אותך שצריך "להתמודד" ולא להתייחס אליהם.
אני חושבת שאפשר גם וגם.
ילדים שלי בחטיבה מדברים על זה שילדות נפגעות מכל אמירה של מורה שהיא טיפה לא במקום. אותו דבר בבית.
מצד שני את עצמן הן לא ממש מרסנות באותה רמה .
מעניין אותי מה יקרה בדור הבא...
גם כי יזקין לא יסור ממנה.
השנקל שלי:
להסתכל על כל ילד בפני עצמו, לזהות חוזקות ואתגרים.
לחזק את החוזקות ולמצוא מענה לאתגרים.
בסופו של דבר אני רואה את האחריות ההורית שלי- לתת כלים ולפתח יכולות אצל ילדי שיכינו אותם הכי טוב שאפשר לחיים הבוגרים.
המדד להצלחה שלי כאמא- שיהיו הגרסה הכי טובה של עצמם.
בגיל קטן עד כיתה ב' בערך, כל הילדים פחות או יותר על אותו שטאנצ.
כולם לומדים לאכול, ללכת, להתלבש, לקרוא, לספור, היכולות החברתיות הם גם פחות או יותר על אותו טווח.
אבל מגיע איזשהו שלב שבו כל ילד מתפתח לפי הקו הייחודי שלו,
וזה מצריך ממני התבוננות מסויימת מה נכון ואיך אפשר לעזור ולסייע לאותו ילד.
אני חושבת שהגיל הזה מתאים פחות או יותר לתחילת גיל ההתבגרות או זריחת ההתבגרות.
בכל אופן, אני לא מסתכלת מה 80% בפייסבוק כותבים, וגם לא מעניין אותי אם יש אינפלציה באבחונים.
מה שמעניין אותי זה לפצח את השאלה מי הילד שלי? מה הכי יעזור לו להצליח?
אם יש אבחון/ תחום מחקר שיכול לעזור לי להבין מי הילד שלי, ועל ידי כך להבין איך אפשר לקדם אותו, אז אשתמש בכלים האלו.
לגבי מענים:
אם הכלה זה מה שיעזור לילד שלי להתקדם ולהשיג את מטרותיו בחיים, אז אדרבה. ולא מעניין אותי מה מצקצקים.
אם מה שיעזור לו זה חוסר הכלה, אז זה מה שאעשה.
וזה משתנה בין תקופות ובין הילדים.
החכמה היא לזהות איפה הילד שלי נמצא ומה הכי יעזור לו בנקודת זמן הזו.
מה שכן, בשאלה שלך יש בלבול במושגים. הכלה, אובר עטיפה ופינוק.
הכלה, זה בדיוק ההיפך, הכלה זה לאפשר את התנודות מבלי להתנגד להם. להיות קרקע יציבה גם כשהרוחות סוערות. מה שמאפשר לילד לפתח חוסן.
אם התגובתיות של ההורה היא הנמכת ציפיות, זו לא הכלה.
אם את רוצה לעשות סדר במושגים ולגבש דרך, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים של רן בראון.
יש לו מאמרים וקבוצת פייסבוק, ולאחרונה שמעתי אותו בפודקאסט.
מן הסתם זה לא מאוד מעמיק, אבל כן נותן אבני דרך.
ועוד משהו, לי היה נשמע קצת צורם ושיפוטי ההתייחסות לרגישות יתר.
אני לא יודעת אם אנשים סתם משמתמשים במושג הזה כמטבע לשון,
אבל כאבחנה, יש תופעה כזאת וכדאי לתת לה את המענה המתאים איפה שרלוונטי.
את אולי לא מכירה ולכן מדברת ככה, זה בסדר- מי שלא מכיר, לא יודע.
אבל אם כאמא תיתקלי בתופעה הזו, כדאי להתייחס אליה במלוא הרצינות ללא ציניות ושיפוטיות,
בדיוק כמו שהיית מתייחסת לילד עם בעיות ראיה שזקוק להרכיב משקפיים.
ועוד דבר, אם בקבוצה הזו נותנים מענה למצבי רגישות, הגיוני שהרבה הורים פונים לשם בשביל לשאול וגם מתקבל הרושם ש"כולם כאלה".
אבל המענה יהיה פחות או יותר אותו מענה,
יש ילדים אנרגטיים, יש ילדים מופנמים,
אבל הגידול בגילאים המוקדמים יותר הוא יותר כמו סרט נע ופחות ממוקד.
כולם לומדים לקרוא באותו גיל בערך, כולם לומדים לשתף חברים באותה רמה פחות או יותר.
אפשר להגדיר את זה אחרת, בהורות לגיל הרך, הדרכת הורים ברובה תהיה אותה הדרכה אצל כל הילדים.
אצל כולם יש טנטרומים של גיל שנתיים וכד'.
אבל בגילאים הגדולים יותר, השונות גדולה יותר.
אם אני מסתכלת על המכנה המשותף של בנות כיתה ו' לעומת בנות כיתה א',
אז בכיתה א' הבנות דומות יותר זו לזו מאשר כיתה ו'.
תחשבי על זה ככה, מי יודעת לצפות יותר טוב את אתגרי השנה, גננת של גיל 4 או מורה של כיתה ח'?
לדעתי גננת של גיל 4. ולכן גם יותר קל לה לתת מענה לילדים.
כל הילדים אוהבים להיות אבא ואמא של שבת, לכל הילדים חוגגים יום הולדת בגן, כל הילדים אוהבים לעשות יצירות ולראות הצגות, כל הילדים מסוגלים לשבת במפגש 20 דקות. וכל הילדים אם תבטיחי להם סוכריה יתנהגו יפה.
ברור שיש קצוות, אבל בגדול כולם פחות או יותר אותו דבר.
בכיתה ח' כבר צריך להכיר את הילד יותר טוב כדי להתאים את המענה אליו. אין הרבה שפנים לשלוף שיעבדו טוב במרבית המקרים.
הדברים שעובדים פחות או יותר אצל כל הילדים בגיל הזה הולכים ומצטמצמים ולכן מצריכים חשיבה יותר טובה.
למשל מדריכות בתנועת נוער של השכבות הצעירות יכולות לקחת פעולה מחברה שעשתה עבור אותה שכבת גיל ולעשות העתק הדבק, והפעולה תעבוד לה.
מדריכה של השכבה הבוגרת צריכה לעשות יותר התאמה ולהפעיל חשיבה מה עובד עבור הקבוצה שלה ספיציפית יותר טוב.
ולכן אני לא כל כך רואה את מה שכתבת...
אבל כנראה שאת צודקת.
וממש לא כולם רוצים עצמאות או חושבים שהם הכי חכמים.
יש מתבגרים עם נטיה להסתגרות, עם ביטחון עצמי לא גבוה, ותלותיים.
נכון שיש תופעות דומות סביב ווסת וכד' אבל זו תופעה נקודתית ולא עניין של בניית אישיות.
בגדול רוב בני האדם דומים באופן כללי, כן?
אבל בתוך בני האדם אם יש איזה נקודה שבה מתחילים לפתח יותר אינדיבידואליות באופן שהסביבה מגיבה לשוני, זה סביב הגילאים שציינתי פחות או יותר.
זה הגילאים גם שמתחיל להיות פחות רלוונטי להעביר בגדים מילד לילד, מאותה הסיבה.
מתחילים לדבר בגיל שונה. נגמלים מטיטול בגיל שונה. מסתגלים למסגרת בצורה שונה.
מתבגר עם בטחון עצמי לא גבוה מן הסתם היה ילד עם בטחון עצמי לא גבוה ובתור פעוט כנראה פחות זרם...
גם מתבגר שובב בדרך כלל היה שובב כבר בגן
מהניסיון שלי זה אחרת לגמרי.
אין קשר בין שובבות בגיל גן לשובבות של גיל ההתבגרות.
ובעיני המנעד של גמילה מטיטול שונה לגמרי מהמנעד של גיל ההתבגרות,
ודרך הגמילה מטיטול הוא פשוטה יחסית ומצריכה אותה תוכנית לגבי רוב הילדים,
מה שאי אפשר להגיד על מתבגרים.
גמלתי 4 ילדים מטיטול ולא זוכרת שעשיתי משהו שונה מהותית.
מן הסתם היו כאלו שנגמלו מהר והיו כאלו שלקח להם קצת יותר זמן,
אבל זה לא הצריך ממני כאמא לשנות או להתאים את ההורות ולפתח את החשיבה לגבי כל ילד בנפרד.
עשיתי את זה פעם אחת, בפעם הבאות אולי זרם יותר, אבל התוכנית עצמה הייתה די אותו דבר.
חיכינו לקיץ של אחרי גיל שנתיים, סיפרנו את אותם סיפורים, עשינו את אותם הכנות, שיבחנו באותו אופן את ההצלחות וכד'.
אפילו התגמול לילד שנתנו היה דומה.
ועדיין היו כמה קבוצות ילדים שנגמלו אחרת.
מה אפשר לעשות שונה עם מתבגר? בגדול צריך להקשיב ולהכיל אבל עדיין להציב גבולות. לאט לאט הם נהיים יותר עצמאיים וזהו ...
אם ילד לא מספיק בוגר אז לשחרר בקצב איטי יותר ולשים לב יותר על שיח . וחייבים מסגרת.
זה לא שתדברי עם כל ילד בצורה שונה , גם אם כן , הם ישימו לב ,😀
נגיד , אני מרשה בכיתה ז ללכת עם חברים לים. אז אם אני מרשה לשלושה ילדים , אני אצטרך סיבה רצינית מאוד כדי לא להרשות לילד מסוים.
לא יכול להיות גם שעם ילד אחד אני אדבר רגיל ועם שני רק בתשבחות או חס וחלילה רק הביקורת .
השאלה היא איך ליישם בפועל. האם הדרך שמתאימה על פי דרכו היא הכלה או חישול..
כן חידדת לי לגבי הערבוב של המושגים שבאמת מה שבעיקר גורם לי למחשבות האלה זה שאני רואה בסביבה שלי חוסר בגבולות מצד הורים שנובע מזה שהם מזהים את הרגישות אבל ככה הם תופסים מה זה הכלה או מעטפת, ובאמת הנמכה של הציפיות.
אבל התהיות נולדו דווקא כי כאמא יש לי ילד אחד מאד מאד רגיש, ואני חושדת שהוא בקלות יכול להכנס לקטגוריה הזאת. אז אני מסתכלת סביבי על ילדים אחרים שנחשבים רגישים כדי להבין איך נכון להתנהל איתו - ואני פשוט עצובה כי אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין להיות קשוחה ולתת לו להתמודד כדי שילמד שיש גבולות בעולם, לבין לתת לו לעשות מה שהוא רוצה, למחוא לו כפיים כל הזמן ולצפות מכל הסביבה שתכיל אותו ולדרוש ממנו את המינימום (בעיניי).
אני מנסה להתנהל באיזשהי דרך אמצע אבל תמיד תוהה, האם אני קשוחה מדי? (לפעמים אני בטוחה שכן), האם הוא נדון לחיים של מסכנות ואומללות והעלבות מכל מילה שנאמרה לו? (ככה אני רואה חלק מהילדים סביבי אבל מסרבת לקבל שזו גזירת גורל)
אז נשארתי עם התהיות..
ולגבי הקבוצה האמת שזו קבוצה די רנדומלית. לא קשורה דווקא לנושא הרגישות
היא ממש מסבירה איך זה מרגיש ואיך לעזור.
לגבי הכלה או חישול זה מורכב.
נגיד אני אתן לך דוג' עליי- אני רגישה תחושתית לבגדים מסויימים, וזה די משגע את השכל כי זה בגדים שפעם לא הייתי רגישה אליהם, וזה פתאום התחיל.
ולפעמים הייתי אומרת לעצמי "יאללה אני אתחשל ואלבש אותם. חבל לא ללבוש חצי מבגדי השבת שלי בארון. עם הזמן אני אתרגל" ופשוט הייתי אמא עצבנית כי הבגדים מציקים לי. אז למדתי להכיל את זה שאני רגישה לבגדים האלו ולא ללבוש אותם.
אני בשלב דיי מוקדם שיקפתי קודם כל את ההרגשה.
וזה היה קריטי,אבל לא לכל ילד זה יתאים בהכרח.
מעולם לא הורדתי ציפיות אלא בדקתי דרכי התמודדות מה יהיה נכון עבורה.
ועוד משהו אני ממש לא מצפה שהסביבה תכיל,אני לא יכולה גם לצפות מהסביבה להכיל אני כן יכולה להביא לו כלים בשביל להתמודד עם הסביבה,
ואני לא אומרת את זה בקלות הבת שלי ממש סובלת חברתית,באחד על אחד אין לה בעיה אבל בתוך חברה ממש קשה לה ואני לא מצפה מהחברה להתחשב בה.
היא גם נעלבת בקלות מכל מילה שנאמרת,אבל היא מודעת שזו חלק מהבעיה ויותר מיזה היא נעלבת בשביל חברות ולא מבינה איך אנשים כל כך חסרי טאקט.
אז כן לתת כלים מה קורה לי שאני נעלב? איך אני מרגיש,איך לשחרר את ההרגשה,מה יעזור לי לשחרר את העלבון והפגיעה אבל ממש לא להכיל במקומו או אותו רק להביע סימפטיה לקושי....
זה המון גם נסוי והטעייה,
מודה שאני לא מושלמת בזה וגם את זה שיקפתי לה...
למזלי הצד השני של הרגישות הזו זה הבנת מורכבויות ועומקים שאין בילדים רגילים כביכול.
ודרך אגב אם תרגישי שאת עצובה מיזה או צריכה לקבל את גזירת הגורל הוא יקלוט את זה גם אם לא תגידי לו מילה,זאת הרגישות😉
אם תתני בו אמון ותאמיני ביכולת שלו להתמודד הןא גם ירגיש את זה, שוב בלי להגיד מילה.
יכולה להגיד לך שיש מלא מה לעשות שלא קשור להצבת גבול וחישול.
אצלי ראיתי שתמלול של סיטואציה משפר את המצב בלי שבכלל שינינו משהו אלא פשוט השיח
-כן באמת יותר קשה לך בחילופי עונות כי ההתרגלות לשרוול קצר/ארוך מפריעה לך, כי העור שלך יותר רגיש
-זה נורמלי שאתה עייף אפילו שכיף לך בביס כי זה מתיש את המח הרגיש שלך להיות הרבה שעות עם הרבה אנשים.
ואז מחזירה אליו
מה יכול לעזור לך?
בסופו של דבר, מצד אחד העולם לא רגיש מאד..
מצד שני לילדים יש במובן מסוים הרבה פחות בחירה מלמבוגרים (אני לא יכולה לעבוד במשרד עם שלושים עובדים נוספים. אני אאבד את שפיותי. אבל כתלמידה לא היתה לי בחירה)
אז מצד אחד- להכין לחיים זה חשוב.
אבל הרבה יורת חשוב שידעו להבין את עצמם, לזהות את הקשיים שלהם וללמוד למצוא פתרונות.
לפעמים הפתרונות מגיעים ממני, אני מעדיפה להביא עקרונות (נכון עיסוי עמוק מאד עוזר לך ללבוש בדים אחרים? אולי זה יעזור גם כשצריך ללבוש 2 שכבות וזה מציק?)
כי ככה זה הכי מכין אותם לחיים האמיתיים.
בסופו של דבר כשילד יודע שסוג תאורה מסוים מציק לו הוא חווה את זה פחות נורא מ'הכיתה הזאת רעה' אלא 'העיניים שלי מאד רגישות ואבא ואמא מנסים לבקש מהמנהל שיחליפו את התאורה בכיתה שלי'
יכולה להגיד לך שהתפרצויות הבכי של הבן שלי פחתו ב80% כשהתחיל לדבר (לא מילים ראשונות אלא שיח9 ופתאום אפשר לדבר על דברים ממש, גם הוא וגם אנחנו עצם השפה עזרה לו המון המון המון.
עד איפה מוותרים? כל פעם יש לי התלבטות על זה מחדש.
האם זה הגיוני שאחים שלו מפסידים גינה כי זה קשה לו? (וזה טוב גם לו לצאת בסופו של דבר, רק מאתגר)
האם זה סביר שהוא לא מסוגל להתפנות בשירותים בביס, ואיך מתמודדים עם דבר כזה?
עד איזה גיל לגיטימי לאפשר לילד אמצעי הרגעה 'תינוקיים', מתוך הבנה שהוא באמת זקוק ליותר הרגעות אחרי יום לימודים ארוך
להגיד 'יש לי קושי' זה הרבה יותר טוב מלהגיד 'אני רגיש'
יש לי קושי זה משהו נקודתי. יש מלא נקודות... אבל אפשר להתייחס ספציפית ולפתור, לפחות בחלק מהמקרים
ובמקרה שלא- אפשר לדבר על זה
יש לזה שם.
לגבי הרגישות מהפן הרגשי זה קצת יותר מורכב
כי א' ב' לדעתי זה לתת תוקף לרגשות של ילד
מצד שני ילד שכל דבר הכי קטן גורם לו להרגיש שסוף העולם הגיע
שמוצף חרדה מרב גירויים
שבטוח הילד הזה שונא אותו כי הוא נגע לו בנעליים
בפירוש זה משהו שאני עוד מנסה ללמוד.
אבל לפחות הרגישות הפיזית (שאגב התמודדות נכונה איתה מפחיתה ומאזנת מאד גם רגשית, כי הילד לא כל הזמן 'על הקצה')
אני לא רואה קשר מחייב בין ההכלה וההבנה שבאמת עוזרות אוביקטיבית להתמודדות
לבין עטיפה והגנה ופינוק יתר (אבל אני לא האמא הכי קשוחה בעולם בכל מקרה, באופי שלי ושל בעלי..)
מין צפייה להכניס את כולם לתבניות.
מניחה שאם הייתי ילדה היום הייתי מאובחנת עם קשב וריכוז+ ילדה רגישה מאד..
תוהה מה זה היה נותן לי
האם ערך חיובי
או להפך...
התרפקות על העבר
פעם לא היתה הכלה/ אבחונים/ מסכים
ולכן היה יותר טוב
אבל זה בולשיט
גם בעבר היו בעיות
וגם בעבר אנשים חיפשו סיבות לבעיות שלהם במקום לפתור אותם
האישו זה לא ההגדרה ולא האבחונים
האישו הוא ההתמודדות ההורית ואופן ההתנהלות של כל אחד מול הילד
אפשר ורצוי להכיל ילדים אבל להוביל אותם להתנהלות טובה
תראי, אני כן נוטה להאמין למה שאומר הצוות. בסוף, הילדים שלי נמצאים שם רוב שעות היום (איזה מטורף זה כשחושבים על זה), והגננת/ המורה רואה אותם במגוון רחב מאוד של סיטואציות בחברה.
אין לה אינטרס לשקר לי. אין לה אינטרס להפריז. היא אומרת את מה שהיא רואה.
ואם הילד צריך כיתה קטנה כי שם יקבל יחס אישי- אז למה לא?
תראי, מכל התמודדות בחיים מתחשלים. גם מי שמתגרשת עם עשרה ילדים יוצאת מזה אישה חזקה שלומדת שיעור על החיים. אבל את בטח לא תאחלי לאף אחת להגיע למצב הזה, נכון?
וזה לא קשור אגב, בגבולות חזקים של ההורים.
אני נגד להכיל ולהכיל בלי הפסקה.
הילד חצוף? הוא יקבל על זה עונש. בלי ספק בגלל.
מרים יד? יקבל גערה.
להרשות לילדים לאבד כל תחושה של מוסר וגבול מול ההורים- זו טעות של ההורים שלא קשורה לזה שהילד רגיש.
אפשר להגיד לו- אתה מקבל עכשיו עונש כי התנהגת לא יפה, אבל אני אוהבת אותך ומאמינה שאתה תלמד מזה איך מתנהגים.
מי שרק סופג וסופג וסופג- מביא לבלבול של הילדים, והם חווים מצוקה בגלל זה. אין פה אבא ואמא חזקים שמראים לי איפה טעיתי- אלא אני קובע את הגבולות. וזה מצב שלא טוב לילד להיות בו.
באופן טבעי...
מלחמה מתמשכת..
קורונה...
מה ההגדרה שלך לרגישות אצל ילדים? אני יכולה לכתוב משהו אחד וזה ואת משהו אחר, כי לכל אחת הגדרה אחרת לילד רגיש.
לא אמור להיות סותר התייחסות יתרה לילד רגיש מול אדם חזק בעתיד וכו...
כל ילד צריך הכלה, ואם ההכלה לא נעשית נכון, או שזה לא באמת הכלה. זה פחות יעיל.
יש לי ילדה רגישה מאד,
ממש לא מפונקת אבל בזמני לחץ מאד קשה לה לעזור זה נראה לה כמו הר מטלות שלא נגמרות וגורם לה להצפה,למי שמסתכל מהצד זה נראה פינוק כי בשיא הלחץ היא יכולה פתאום להסתגר בחדר,
וזה ממש לא הכלה זה הבנה איך היא מתמודדת ומה עוזר לה- מסימות מסוימות,אחריות על א, ב, וגם בלחץ של יום שישי זה לא תמיד עוזר.
למשל מוזיקה חזקה גורם להצפה חזקה,ואם יום שישי בצהריים אחים שלה מדליקים מוזיקה ויש לחץ של להספיק לשבת וים של מסימות סביר להניח שאני אמצע אותה שוכבת בחדר סגור וחשוך.
אבל וזה אבל גדול יש לי יופי של דרישות ממנה אני ממש לא מוותרת אני כן לומדת איך להתנהל איתה.
בגדים מסוימים מציקים לה,ממש.
בית הספר זה מקור ממש להצפה אין סופית.
מתארת לעצמי שיש הורים שלא מבינים את הגבול במיוחד אם הם בעצמם רגילים כאילו לא רגישים מאד.
אני כן חושבת שיש לי רגישות לא ברמה של הבת שלי,ולכן ממש יותר קל לי להבין מה עובר עליה.
מצד שני אם תגידי משהו מזה לאמא שלי היא באמת לא תבין ותחשוב שהילדה מפונקת ובמקום להתמודד היא פשוט בורחת מאחריות במקרה הטוב או עצלנית במקרה אחר (ושמעתי את זה מאמא שלי)
ואז התגובה שלה גם טוב אז צריך כל הזמן להתחשב באחרים בלי הפסקה כי לכל אחד יש את האיבחון שלו?
ולמען האמת אני רואה את זה כאיזה כלים מתאימים לבת שלי להתמודד בשביל עצמה מול כולם ודבר ראשון זה מודעות אני כזו ולכן אני צריכה לעבוד בצורה x ולא בדרך הרגילה של כולם.
כשבעצם הם לא באמת בתוך האבחנה הזאת...
יש ילדים רגישים/ בכיינים/ מפונקים וזה לא אומר שהם רגישים מאוד.
דור כזה של הורים רכים מידי ומתקשים לשים גבולות, אני עובדת עם ילדים קטנים ורואה כמה הילדים משחקים בהורים שלהם עם בכיות, משחקים אותה אומללים ורגישים, ברגע שההורים זזים הילד מתנהג מותק.
זה יותר אומר שצריך למצוא מה הכלים שיעזרו לו גם בהווה וגם ללמד אותו לעתיד, איך הוא עם הרגישויות הספציפיות שלו יצליח לקחת אחריות. כדי שיהיה אדם עם חוסן שמסתדר בחיים ולא אדם שמדחיק רגשות או מרגיש שהוא לא בסדר שדברים מפריעים לו. וילמד לקחת אחריות על מה שהוא צריך בתור אדם רגיש כדי שיהיה לו טוב, במקום להתעלם מהצרכים שלו ולסבול.
סטטיסטית זה אמור להיות בערך 20 אחוז מהילדים.
אני דווקא לא נתקלת בתופעה של הרבה הורים שאומרים את זה על הילדים שלהם, יכול להיות שיש אוכלוסיות ספציפיות שיש הכללת יתר בעניין, או שזאת קבוצה שבכללי יותר מושכת אוכלוסייה רגישה- נגיד עם זאת מנחת הורים עם גישה שמותאמת לאנשים מאוד רגישים.
אז ב20 שנה האחרונות, בעיקר מאז התפתחות הטכנולוגיה והמסכים, השתנו סדרי עולם
אני מאמינה שבהחלט הילדים היום יותר רגישים כי העולם היום הוא לא מה שהיה פעם. סגנון ההורות היום שונה מפעם, אחוז הגירושין עלה, יש הרבה התמודדויות לאומיות ואישיות, הרבה יותר אופציות לברוח מהן במודע ושלא במודע, וכן - גם הרבה מענים "עוקפי הורות והתמודדות הורית" שלא היו פעם
אי אפשר לגדל את הילדים כמו פעם, כשחיים כמו היום.
ההורים שלך שקעו במסך?
סבתא שלך הייתה עובדת?
הילדים היום נפגשים וזה נראה כמו פעם?
לא.
העולם השתנה והילדים שגדלים לעולם הזה הם שונים
ואחרי עבודה הם רצו לנוח. הייתה טלוויזיה, עיתון ספרים.
וסבתות לגמרי היו עובדות. הן גם היו ניצולות שואה ועוד דברים , כולם עם טראומה...
גם היום ילדים נפגשים יוצאים ומשחקים.
אבל להגיד שרחוב פחות מסוכן מרשת זה לא נכון.
כולם מדברים על סכנות ברשת אבל גם סכנות ברחוב לא נעלמו.
וחיים תמיד היו קשים. לפני עשרים שנה הייתה אינטיפאדה, לפני זה מלחמת יום הכיפורים שהמדינה עדיין בטרואמה.
אני גדלתי באוקראינה, אז שם היה משבר קשה מאוד בתחילת שנות תשעים. לפני זה הייתה להם מלחמה עם אפגניסטן וגברים חזרו משם לא נורמליים.
ודור לפני זה עבר שואה. הורים שלהם עברו פוגרומים ומלחמת אזרחים.
בקיצור חיים תמיד היו קשים .
היי לכן,
מתנצלת שלא נמצאת כאן הרבה לאחרונה אני פשוט עמוסה בעבודה ובחיים.
בכל מקרה חשוב לי לעדכן,
ב 01.01.2026 נכנסה רפורמה חדשה לתוקף
במסגרת הרפורמה ביטלו את האפשרות לקבלת החזר עבור דולה, הבראה (מאושר לקבל רק במקום שיש בו שמרטפיה לבייבי כמו הדסה בייבי, ביכורים ועוד בסגנון. אי אפשר לקבל החזר על מלון)
ביטלו את הזכאות להחזר על מדרסים למשל
וגם ביטלו את האפשרות לקבלת החזר עבור טיפולי התפתחות הילד, מי שכבר התחיל טיפול ימשיך לקבל..
לכל מי שמתכננת על ניצול שירות שהוא לא בייסיק, ממליצה לבדוק מול המרפאה שלכן האם זה מאושר לניצול/החזר.
בהצלחה.
איך הם עושים את זה בלי להודיע מראש?
בדיוק השבוע תכננתי לארגן לעצמי נופש של הבראה (אמרתי לבעלי שזה לא הוגן שרק הוא נוסע 🤭)
קראתי את החוזר של משרד הבריאות שהחל מהראשון זה מה שיהיה.
ממליצה לבדוק מול הקופה שלך, אולי איכשהו מצליחים לעגל פינות?
תעדכני אחרי בירור מה אמרו לך..
מצרפת קישור מאתר גלובס בנוגע לרפורמה
globes.co.il/news/article.aspx?did=1001529914
עצומה נגד. מקווה שיועיל בע"ה.
כי כחלק מהרפורמה כבר לא מאשרים למרות שלפני חודש היא לא החלה..
אם עושים לך בעיות תנסי דרך פנ"צ
ברגע שתתחילי סדרה הם לא יעצרו אותך באמצע
לפי הרפורמה אגב ברגע שאת מתחילה סדרה את יכולה להמשיך לעוד שנתיים שלוש את הטיפול בפרטי
מאוחדת הבנתי מחברה מאשרים יותר בקלות.
תראי, זה גם תלוי כמה זמינות יש בקופה. אצלי אמרו לי לחכות 6-8 חודש ברשימת המתנה לקלינאית הם הבינו לבד את רמת הגיחוך כשיש לי מעבר לדלת קלינאית פרטית שמוכנה לקבל אותנו במיידי...
איזה עצבים שתוקעים אותך עם אבחון מחודש פשוט לא פייר.
המטרה עם הרפורמה היא שבגלל שלא תהיה החזר, הקלינאיות הפרטיות פשוט יתחילו לעבוד בקופה.. מעניין אם זה יצליח.
תודה
לפני שנה היתה המתנה של מעל שנה בקופה, נראה מה המצב עכשיו
מה אכפת לקלינאיות אם הלקוחות מקבלים החזר או לא?
להם יש לקוחות
זה לא דרך לגרום להם לעבוד עם הקופה...
אם יעלו להם את המשכורות אולי זה יעזור
כי זה יותר זול להם מההחזרים
הבעיה שצוותי הפרא לא רוצים לעבוד בתנאי השכר של קופות החולים
זה פער ממש משמעותי (יכול להיות גם פי שלוש לשעה)
הגיוני שיש קשר.
אבל אם יש לך ביטוח פרטי בלי תלות בשבן אני לא חושבת שיש לזה השפעה. לא נשמע לי..
אבל בעקרון לא נכנס עדיין.
גם שאר הדברים ממה שאני יודעת לא יכולים להכנס רשמית עדיין כי זה לא עבר אשרור בכנסת והכל. רק את השלב הראשון. אז ממה שאני הבנתי הקופות שטוענות שזה כבר נכנס לתוקף ואי אפשר לקבל זה שיטת מצליח כדי לא לתת אבל זה לא חוקי
ללידה הקרובה
אין לי החזר??
אני בהתלבטויות אם לקחת או לא
אם אין החזר אין מצב שאני מוציאה לבד את הסכום הזה
הדולה שאני לקחתי כתבה בסטטוס שהמחירים יירדו כי במחיר שהן לוקחות כיום נשים באמת לא יקחו
לא הצלחתי למצוא
חוץ מכמה כתבות לא לגמרי ברורות
מישהי מצאה פרסום רשמי של משרד הבריאות?
אני ממש מנסה להבין מה זה אומר כי יכול להשפיע על החלטות שלי בתקופה הקרובה...
למרות שבלאומית מתנהגים בחלק מהדברים כאילו זה עבר
כבר מלפני חודש אומרים לי שאי אפשר בגלל הרפורמה ככה שלא ברור לי..
לבין הרפורמה בשב''ן (ההחזרים לדולה, רכיבה טיפולית וכאלה...)
הרפורמה בהתפתחות הילד ממה שאני יודעת התחילה להכנס באופן הדרגתי החל מספטמבר...
לא ידעתי שזה מחולק
ולגבי התפתחות הילד אני לא יודעת חשבתי שזה ביחד.
יואו איזה פדיחה
בקופה אומרים לי שיש רפורמה
באתר אני רואה כתבה על רפורמה שכתוב שנכנס לתוקף בינואר
חשבתי שזה אותו אחד יואו בושות
אני פוליציסטית אבל לא עכשיו מחזור פעם בשנה
ורוצים בעז"ה הריון נוסף (לפני כמה חודשים היה לי מחזור שלא הגיע איזה חמישה חודשים והלכנו לרופאת פוריות היא אמרה שאם נקלטתי שלוש פעמים טבעי בזמן סביר ובדרך כלל יותר בסדר אז לא לעשות כלום)
אני מרגישה שבגלל שתקופת טהרה כלכך ארוכה לא מצליחים תמיד לשים לב ליום כן יום לא כי עמוסים
דייזי אכן מאשר מתי הביוץ גם לפוליציסטיות?
כי זה לא זול אז רוצה לדעת אם זה שווה
זה אין אני בחיים לא מזהה
הפרשות יכולות להיות שבועיים פוריות כמו ביצה
וכאבי בטן אין לי ברוך ה'
זיהוי הפרשות+ מדידת חום בבוקר (בעצמך או עם מכשיר שנקרא טמפדרופ) אולי יש סיכוי יותר טוב שתוכלי לזהות.
אני לא מספיק מבינה בזה😅 אבל אולי יש פה מישהי אחרת שכן, או שאפשר להתייעץ עם מישהי שמלמדת שמ''פ ולשאול אם זה רלוונטי לך?
איך מגנים על הילדים?
המציאות מזעזעת. וכל אמא תהיה צמוד צמוד לילד שלה כשהולכים ללונה פארק. אבל רוב הפגיעות נעשות ע"י אדם מוכר.
אז לא להשאיר את הילדים גם ליד אבא שלי לבד? (הוא איש מהמם, וזה נשמע הכי תלוש ממנו, אבל היו מקרים מעולם)
ושלא ילכו לבתים של חברים?
והסעות לבית ספר, מה איתן?
ובתי ספר
וחוגים?
קרפול לחוגים?
אין לזה סוף…. וזה גם לא בריא להיות צמודה לילד כל החיים ולא לתת לו שניה לנשימה לשחק בנחת עם חברים, ללכת למסגרת וכו.
ראיתי את הפרק של המקור על הפגיעות הטקסיות בסנהדריה. שמעתי על פגיעות טקסיות לפני, אבל על מקרים שההורים נגיד היו מעורבים. אבל שם בסנהדריה את שומעת את ההורים מספרים, וזה קרה מתחת לאף שלהם, והם נשמעים הורים אוהבים ומקסימים ששמים לב לילדים שלהם כשהם מביעים מצוקה.
וזה באמת באמת יכול לקרות בכל מקום ובכל אוכלוסיה.
ונשים גם יכולות לעשות דברים איומים ונוראיים. וגם אז זה לרוב מישהי שמוכרת לילד או לילדה.
ואני באמת רוצה שהילדים שלי יחיו חיים רגילים סה"כ, עם אמא שדואגת אך לא חרדתית וחונקת וכו.
אבל זה נפוץ מאוד, ואני מרגישה שיש הרבה חוסר אונים בנושא הזה.
כל הורה נורמלי ירצה שהילד שלו יהיה מוגן מהדברים האלה, אבל אני באמת לא מבינה איך אפשר לעשות את זה…
*ובבקשה אל תכנסו פה לפוליטיקה וכו. עזבו שניה את המקרים הספציפיים שם. ולא, ברור שזה לא "רק אצל החרדים". אני מדברת פרקטית - איך דואגים לילדים? שלנו…
בכללית במרכז.
המליצו לנו על שניידר (שאין תורים שנה קדימה) או מ.ר.ב בבת ים.
מישהי מכירה?
ילדה בת 4 שלא הסכימה בכלל שהרופאה תסתכל עליה..
לבן שלי היו 12 חורים, מתוכם כמה הזדקקו לטיפול שורש. היתה לו חרדה מהטיפול, עשינו פעמיים עם גז צחוק, ואחר כך הרופאה המליצה לעשות בהרדמה ולגמור בפעם אחת עם הכל. התלבטנו מאוד, בסופו של דבר זו הרדמה כללית וזה מלחיץ. בסוף הלכנו על זה וב"ה היה מוצלח.
ההתאוששות מההרדמה היתה לא נעימה, הוא היה מבולבל, הקיא, לא רצה לאכול ולשתות שום דבר אז לא שחררו אותנו במשך כמה שעות עד שהוא הסכים לשתות והסוכר שלו התייצב. אבל בסוף טיפלנו בהכל ביום אחד וזה היה שווה.
בת שנתיים
עברה עכשיו טיפול מורכב בהרדמה מלאה בשניידר
גיסתי מאוד מרוצה
והתוצאות נראות מאוד טובות
(כל השיניים הקדמיות היו רקובות לגמרי ועכשיו הן יפות ממש)
זה רגיש ויכול להישבר בקלות
אבל זה זמני... שיני חלב
והיא ממש פחדנית
מתוקה
בת 3
יעבוד בסדציה?
יחס טוב ומקצועי היינו מאוד מרוצים
שעתיים סידרו לו את כל הפה
ממליצה
