פורום הריון ולידה (עמוד 185)

הצעירים יותר גרים בעיקר בד'.

לא בטוחה אם יש דירות להשכרה

באזור הישיבה התיכונית יש אוירה קהילתית וצעירה. בנייני יתק"א, בתי יונתן

בכללי- אני נותנת משככי כאבים לשיניים.

מי מלח באף/ אינהלציה לנזלת.

וכדאי לבדוק אוזניים כי זה הרבה פעמים מגיע עם הנזלת.

ואם היא ממש לא ישנה טוב אולי זה לא רק שלא מרגישה טוב אלא גם עניין של הרגלי שינה?

שנה וחצי אחרי לידה וכל הזמן עייפה ונרדמת בכל מקום..

רק בימים האחרונים מרגישה קצת יותר ערנית פתאום.

ומזדהה עם המתוק, זה כשלא ישנים...

תרגישי טוב!!!

בס״ד

ולעשות הפסקות באמצע?

בשעה טובה ❤️

לא ילדתי😂

אבל אני גם ברוך ה׳ בלי נטייה לצירים מוקדמים או התכווצויות

חום רציני עושה לי בחילות גם בלי הריון, אז בהריון בכלל זה להתעלף...

לא הלך😂

זה היה שלב שרציתי ממש ללדת כבר אז אנרתי יאללה מקסימוםםם נלד!

לק"י

אם זו הליכה נינוחה במקום מוצל, עם עצירות לפי הצורך, זה נראה לי בסדר.

למרות שלא הייתי עושה את זה בלי סיבה טובה או בלי אפשרות לחזור מיד כשקשה לי (ובשבת זו בעיה).

א..תקשיבי לגוף שלך..אפשר לשבת לנוח ולעשות הפסקות? לשתות..ותלוי אם הז בשעות שחם..

ואם לא נכון לך אז תותרי..

לא יודעת בדיוק מה הסיטואציה ועבור מה

סהריון רגיל אין סכנה בללכת

רק להקשיב לגוף לא להתאמץ מדי

ועשיתי את זה כמה פעמים

פשוט הדרך תיקח כנראה יותר מ45 דקות...

יש איפה לעצור בדרך?

לי זה נשמע ממש סבבה אם אין בעיה מיוחדת 

אם אין חשש מיוחד והכל תקין אז אחלה

תשתי הרבה שפחות יפריע לך אם הבטן נתפסת

בכללי אני אוהבת ללכת

זה לא כזה דחוף סתם כי לא באלי להישאר בבית בשבת בצהריים כל כך הרבה שעות לבד (בעלי יהיה במשמרת)

היא אמרה שאין בעיה רפואית לחבר חבילות, אבל שכן זה יכול ליצור מצב של כתמים שקשה להיפטר מהם. מניחה שזה מה שקרה אצלך…

במקומך, לא בהכרח הייתי לוקחת גלולות דמה כדי לקבל מחזור, אבל זה תלוי כמה יש לך כוח להתעסק עם הכתמים… כלומר לקבל מחזור אולי יעזור להעלים אותם… אבל לא מומחית בתחום.

מצטערת אם לא דייקתי, כך לפחות אני הבנתי את הרופאה

שרירית הרחם כבר לא מצליחה להיות עבה ומתחילה לנשור,

לכן במצב כזה מומלץ על הפסקה ואחריה את יכולה לנסות לחבר שוב חבילות.

אפשרות שניה זה להיות עם כתמים, ולקחת בחשבון שיתכן ויתגברו ואז תקבלו מחזור/תיאסרו. 

אין באמת צורך רפואי בבדיקה כשיש הכתמות בניגוב.

במיוחד כשרוב הסיכויים שזה בכלל לא מהנרתיק

אם זה ימשיך את חוששת ומרגישה צורך, תלכי

יש דגנים מעורבים שזה גם מעולה

ותראי מה הילד יאהב

מה שחשוב זה להסתכל ברכיבים, אם הרכיב הראשון זה תירס (קורנפלור, עמילן תירס) זה אומר שתחת הכותרת של דגנים דוחפים יציקה של קורנפלור לבטן שזה איכסה וחסר כל ערך תזונתי

שלפעמים יש תחושות לפעמים לא... בשביל השקט שלך, תבדקי דופק

בהצלחה ממש❤️

שבוע 6 פלוס

או לחכות לשבוע 7?

כי לפעמים עדיין לא רואים ואז סתם תילחצי.. ולפעמים כן רואים כבר.. זה לפי התחושות שלך..

בעזרת השם הכל יהיה בסדר

ובכלל תופעות בכזה שבוע מוקדם זה די נע ונד בין הימים... יכול להיות יום אחד יותר טוב

ויום אחד נפילה...

תחכי כמה ימים לדעתי

כשהייתי בהריון, כאבה לי מאוד שן בינה בלסת העליונה, נראה לי שגם התפרקה לי חלקית סתימה שכבר היתה בה, ממש הרגשתי שרבע ראש כואב לי.

כשהגעתי לרופא שיניים הוא בדק והקיש ככה על השיניים ואמר שלדעתו הכאב בכלל לא מהשיניים,

וגם אצלי בסופו של דבר זה היה מהסינוסים.

בהריון לדעתי לצינון ונוזלים וכו' לוקח יותר זמן לעבור, אז עדיין יש סיכוי שזה סינוסים... 

ב"ה אחרי שכתבתי פה הכאב עבר כלא היה אחרי שכל היום היה כאב עמום וכבר חיכית לכאב החזק שמתחיל בערב..

מתחילה להיות אופטימית..

מקווה שיעבור לגמרי 🙏

וזה היה סתימה עמוקה שסוג של הפסיקה להועיל

עשיתי טיפול שורש בהריון אבל בשליש שני

זה יכול להגיע לכאבים איומיםםם

אני השתגעתי מכאבים

ולא עזר אופטלגין בכלל

הרדמות שבסדר בהריון 

(בהנחה שכבר עשית צילום ולא תצטרכי עוד אחד כי יש רופאים שלא עושים צילום בהריון)

אולי תנסי דקסמול סינוס ותראי האם עובד?

כאבי שיניים איומים שהרופא התעקש שאין כלום ובסוף התברר סינוסיטיס.

עבר עם אנטיביוטיקה לדעתי.

תגשי לאאג

לא הבנתי למה לעשות טיפול שורש אם אין בעיה? 

אבל שזה יכול לפתור את הבעיה של הכאבים...

כרגע הכאבים התחזקו אחרי כמה ימים של שקט.. שוקלת לגשת למרפאה.. לא מרגישה צינון או משהו...

בעיקרון כל רופא מוציא, לא מסובך.

ההוצאה לא אוסרת.

עם התקן הורמונלי יום אחרי הוצאה התחיל לי דימום

אני הגעתי לרופא להוצאה ואמר לי שכדאי להגיע בזמן מחזור כי כך ההוצאה הרבה פחות כואבת

כך עשיתי ובאמת היה לא מורגש... 

כל רופא יכול לעשות את זה (אלא א"כ החוט קצר מדי וכד')

אם את לא מוציאה בזמן מחזור אז זה שאלה לרב שלכם כי הפסיקות הן שונות.

אצלנו הוצאה והכנסה אוסרות

היה בסדר

מעט כאב

אם את רגישה תוצאי בזמן ווסת

ההוצאה לפעמים גורמת לדימום. צריך ייעוץ הלכתי

קובעים תור באים מורידים

זה רק למשוך ( לא בכל התקן

בהצלחה

ותרגילי בטן

קשה לי להאמין שקילו עד כדי כך משפיעים על גודל הבטן.

זה בד''כ שרירים רפויים כתוצאה מההריון ולידה.

אבל וואלה זה לא תופס לי את הבטן!!

וגם תלוי איזה תרגילים עושים

אבל אני לא מרגישה את הבטן בכלל באימון, משו דפוק

רגליים כן ידיין כן בטן לא!

את יכולה בבית לעשות כפיפות בטן כמה דקות כל יום

לא צריך בשביל זה מכון כושר, מכשירים ומורה.

אם יש היפרדות בטנית זה יכול להחמיר.

ממליצה לחפש ביוטיוב תרגילים ספציפיים לחיזוק שרירי הבטן אחרי הלידה

פילאטיס מכשירים באמת יש הרבה ענייני ידיים רגליים לעומת פילאטיס מזרן, אבל פילאטיס וגם מכשירים תמיד בא עם עבודת ליבה אז אם את לא מרגישה עבודת בטן העבודה שלך לא טובה.

בשביל לייצב את עצמך על מיטה שנעה, את חייבת להשתמש בבטן. אז או שהביצוע של התרגיל לא נכון ואז אין מאמץ, או שהביצוע של תהרגיל לא טוב והעומס נופל על מקום אחר, או שבאמת את בשיעור שכל הזמן מתמקד בתרגילים ההבודדים שפחות נוגעים בשרירי ליבה, אבל זה מאד מוזר

זה ספורט מעולה, אבל הוא לא שורף כמעט קלוריות.

בשביל לשרוף קלוריות צריך ספורט בעצימות גבוהה שעובד על דופק - ריצה, שחייה, אינטרוולים וכו'.

פילאטיס מחזק את שרירי הליבה, שזה חשוב מאוד.

אבל לרוב לא נהיים חטובים רק מאימוני כוח. בסוף אם יש שומן שמכסה את השרירים, לא יראו את החיטוב.

(אין כאן המלצה מה לעשות, כי אני לא בטוחה שאני מאמינה בספורט בשביל נראות. אבל רק מסבירה)

אני בעיתית בזה, קשה לי שהגוף שלי משתנה

אני אוהבת אותו צר וחטוב וחזק

וכשזה בטן דלדל זה בכלללל איכסי לי בעיניים

אין מה לעשות בטן שטוחה זה יפה..

את לא שמחה שאם כבר הגוף שלך השתנה - אז זה בגלל שנשאת בו שני אוצרות יקרים?

ברור שזה לא נחמד שהגוף משתנה, אבל זה דבר טבעי. אם זה לא קורה בגלל הריונות אז זה יקרה בעתיד בגלל זקנה (ועוד לפני כן - גיל המעבר), ולכן חשוב כבר בגיל צעיר להתרגל לרעיון שהגוף לא נשאר בנעורים נצחיים, וללמוד לאהוב אותו גם במצבים פחות יפים...

לא אומרת לא לנסות בכלל דיאטה וספורט (שזה בריא בלי קשר לתוצאה של מראה הגוף), אבל לבוא זה בקצת יותר חמלה ורוגע, ומתוך הבנה שהשינוי הזה הוא טוב...

ברור שאכפת לי

פשוט נו

איך אני אסביר את זה

אני יודעת בשכל שלי שזה מעולה, ואני חושבת שנשים שיולדות ובאמת ומכל ליבן אומרות הסימני מתיחה הם סימני אהבה והשומן זה שומן של ההריון ואני שלמה איתו- מהמם מדהיםםם עופי על עצמך!!!

אני פשוט לא מצליחה

רואה כרסונת במראה זהו מבחינתי למנוע עד שהיא תרד🥲

זה קשה לי

לא רוצה לקנות בגדים חדשים שמסתירים את הבטן כי לא רוצה שהיא תהיה שם!וחוץ מזה, אמא שלי, דודןת שלי, גם תוך כדי וודאי שעכשיו אחרי ההריונות, ממש נראות ב״ה טוב בגוף, חטובות רזות אסופות, אז אני יודעת שגנטיקה יש לי בחסדי ה׳

(גם בגנטיקה, אגב)

אז לכן קשה לי להבין עד הסוף את הרצון שלך...

לק"י

וסיכוי לא רע שתחזרי לעצמך.

אבל קחי גם בחשבון, שעם השנים הגוף הרבה פעמים משתנה, ואין מה לעשות...

יורד הכל חוץ מ1-2 קילו שיורדים רק אחרי שהייתי מסיימת להניק.

אבל לא חושבת שזה קשור ספציפית לבטן לדעתי בבטן זה יותר ריפיון של השרירים.

הוא מתפרס על פני על הגוף

ומנסיוני, קילו זה לפעמים ההבדל בשעת השקילה או בכמה מים שתית

סביר להניח שגם אם חזרת למשקל שלפני (פחות קילו) מה שהשתנה זה מבנה הגוף, בדגש על הבטן, מה שמאוד הגיוני אחרי 2 לידות

תרגילי חיטוב לבטן כנראה יעזרו. 

העור

פעם היפרדות בטנית?

כי זה גם יכול להשפיע

ומניסיון, שרירי בטן זה השרירים שהעבודה עליהם הכי קשה, לוקח הכי הרבה זמן לחזק אותם.

בכל מקרה תרגילי בטן זה מעולה כמו שכתבו לוודא שאין היפרדות בטנית

אם חשוב לך דווקא לשטח את הבטן תנסי לחפש תרגילים שמתמקדים בזה

זה יכול להיות ענין של מראה יותר מענין של משקל.

ראיתי שיש כאלה שמשווקות תרגילי וואקום שעוזרים לחזק את השרירים.

בדיוק מתלבטת אם לנסות בעצמי כי מתבאסת על הבטן...

בדיקה חיובית זה רק אם הפסים זהים, מסכימה שיש פה התחזקות מהרגיל אבל לפעמים יש התחזקות בבדיקת ביוץ ביום יומיים לפני המחזור, זה לא אומר כלום.

בהצלחה!

לק"י

חזר לי המחזור אחרי חודש. והאמת שהיה שיפור- לא היו לי כאבי מחזור כמו שהיו לפני ההריון.

אבל מבחינת דימום מועט/ רב- לא זוכרת משהו חריג.

בהנקה בלי גלולות זה מאוד משתנה. יש כאלה שמקבלות סדיר, יש כאלה שבגלל לא מקבלות, ויש כאלה באמצע (מקבלות אחרי כמה זמן/ אחרי הורדת הנקות/ מקבלות לא סדיר).

עם גלולות הנקה לרוב לא מקבלים.

לפעמים יש כתמים.

אין סיבה לבדוק הריון כל עוד את מונעת.

אלא אם פספסת גלולות, או שיש לך סיבה לחשוב שבכל זאת נקלטת.

בעיקרון אפשר לקחת גלולות הנקה כל זמן שהתינוק יונק וגם אחרי.

לפעמים כשמורידים הנקות זה גורם לכתמים, ואז כדאי לעבור גלולות משולבות. בכל מקרה, זה לא פוגע במניעה.

בהנקה מלאה.מניסיון לצערי

מבינה שהרוב כמו שכתבת אבל רק מניחה את הקול הזה כאן למי שרלוונטי לה

היה עוזר לי אישית לשמוע שיש כזה

בלי גלולות

רק מניקה כבר 8 חודשים

וב"ה בלי עין הרע נקי לגמרי שום כתם

עם גלולות אמור להיות אותו דבר אם ההנקה מונעת חוץ מתקופת הסתגלות בהתחלה

ואחרי ההנקה הבנתי שזה כן עושה הרבה דימומים וכתמים אם לוקחים בלי להניק ולכן עוברים לגלולות אחרות

יש כאלה שיש להן דימומים, אבל זה לא מחזור רגיל.

ואפשר לקחת אותן גם כשכבר לא מניקים, אבל אז לפעמים עלולים להתחיל כתמים/ דימומים.

כשהבן שלי עבד בריפוי בעיסוק על גזירה, זה היה בעיקר החזקה נכונה של המספריים. כשהאגודל כלפי מעלה, והיד השנייה מחזיקה את הדף ומלווה את הגזירה וגם היא עם אגודל כלפי מעלה.

אלא בריסטול

זה יותר קל מנייה וככה הוא מתרגל את המיומנות של הגזירה ואחר כך יוכל להעביר את זה גם לדף

אח"כ כשרוצים לבתחיל ללמד רצף, קצב, דיוק אז מתחילים מבריסטול

כי היא יודעת בדיוק מה המטרות.... ומה הקשיים. ואיך מבצע כל דבר וכו'

אבל אני לא רופאה.

או לפחות פעם ביום להכניס ולהוציא 

לשים את המשחה בלי להוציא את העגיל,

ולסובב את העגיל בתוך החור (גם כדי להחדיר את המשחה פנימה, וגם כדי שהעגיל לא יידבק לאוזן בגלל ההפרשות).

בגיל צעיר חור יכול להיסתם מהר, וגם אם לא להיסתם - אח''כ כואב מאוד להחזיר. לדעתי עדיף להימנע מלהוציא.

אם החור נסתם, צריך לעשות חור חדש, יש אנשים יותר מומחים שיצליחו לעשות חור בדיוק על החור הקודם. (לפעמים אפשר להכניס בכוח וככה לפתוח את החור הישן, לא בטוח שזה שווה את הכאב)

לבת שלי חיטאתי עם אלכוהול, ערק ועל זה מרחתי לה שמן קצח

בפעם הראשונה מוציאים את העגילים מנקים בחיטוי היטב גם את החור וגם את העגילים ואז מרחתי שמן קצח גם על העגילים וגם בחורים ולהחזיר את העגילים בסיום הניקוי הראשון בפעמים הבאות להוריד רק אם יש הפרשות לנקות שוב והלחזיר לאזניים.

וככה להקפיד בשבוע הראשון כל יום פעמיים ביום. אחר כך להמשיך יומיים-שלושה וזהו עד שאין סימנים לדלקת.

גם אם זה אומר לתת לחור להיסגר.

(ואני לא בטוחה שזה יהיה כלכך אוטומטי אחרי חצי שנה..)

אם בכל זאת תחליטו לא להוציא את העגיל - אז להיות רק עם עגיל זהב תלוי, ולהוציא לחטא פעם או פעמיים ביום.

אפשרות נוספת היא להסתובב בלי עגיל ולהכניס אותו פעמיים ביום רק לפתוח את החור, אבל זה בטח יכאב אם יש לה שם אינפקציה משמעותית.

אבל כמו שכתבתי בהתחלה אני ממש ממליצה להקשיב להנחייה של הרופא. בכיתה ח אני סחבתי דלקת במשך חודשים בגלל שלא הוצאתי את העגיל

(ולמען האמת יש לי מן מחשבה כזאת שמלווה אותי שאי אפשר להוכיח או להפריך שזה מה שגרם לי להיות רגישה לעגילים ממתכות זולות.. עצם העובדה שהמשכתי להשתמש בהם למרות הדלקת)

אין שום בעיה להוריד את העגיל לכמה דקות אם החורים קיימים כמה חודשים. זה מעולה להוריד את העגיל כי לפעמים מטצבר שם כמו מוגלה שטוב לנקות אותו.

מורידים את העגיל ומחטאים או מנקים את האוזן משני הצדדים ואפשר גם את העגיל. מורחים משחה מקדימה ומאחורה ואפשר עם העגיל עצמו להכניס קצת משחה לתוך החור. פשוט להכניס את העגיל בעדינות לחור וזה לא אמור לכאוב או להסתם תוך כמה דקות.

מנקה אותו, מורחת משחה על החור ועל העגיל ואז מחזירה. גם חור יחסית חדש, כמה חודשים.

ומצטרפת למי שכתבה שעגיל צמוד יותר עושה בעיות מאשר חישוק, למי שיש נטייה

מגיל 24.5 את נחשבת בת 25 והחיוב בהתאם.

כנ"ל לגבי כל גיל.

את יכולה להתקשר לקופה לברר, אפשר גם במזכירות הסניף.

נשמע שזה חסר לך

וגם חברת אנשים

צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.

עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית

ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.

תשמחי בכאן ועכשיו.

תקדמי את הכאן ועכשיו

אז לא יכולה תלבנות על זה

וכן מודעת לזה

גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.

ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.

ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו

אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש

אז חיה רק את היום הזה

ומנסה ממש לתת בו תוכן

אבל הכל כל כך ריק וחדגוני

אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה

אבל זה לא עוזר

לפעמים רק רגעית

השאלה שלי..

אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ

אבל הזמני הזה ארוך

זה לא חודש

ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון

תודה דייקת נכון

לא חסר מי שצריך עזרה

שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי

לא צריך פרויקט ענק

אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.

אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.

משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון

אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים

הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים

אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)

ובעל מגוייס זה מצב השרדות.

כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..

זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה

ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם

וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת

אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי

ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר

וזה מאוד נכון

אני באמת מחפשת משמעות

ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות

ברגיל אני ככה

עכשיו מרגישה באמת תלושה

לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים

תודה ממש .מחשבה נכונה 

שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.

רוב האנשים-  עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.

אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות

הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת

יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא

שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.

והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.

ריקנות

בדידות

חוסר

ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.

לעצמי לא היה לי כוח לעזור

אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.

יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני

אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.

אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!

אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".

אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.

ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.

אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?

אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?

אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).

חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,

וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.

את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!

הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜

אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.

היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).

בקיצור- כדאי ליצור.

היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת

קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד

אנסה אותה באמת

מה עוד?

אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים

אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.

אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.

ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.

ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...

בס״ד

ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!

ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,

כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.

אני רק חיבוק גדול.

את בתקופה ממש לא פשוטה.

אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.

וזה בלי הריון ואנמיה…

אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,

יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.

אבל לפני ואחרי הכל -

אני רוצה להצדיע לך ❤️

ולהודות לך ולכם

על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!

ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.

ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים

את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.

איזו מדהימה את.

זאת תקופה קשה.

אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼

ממש עזרתן לי

תודה על הנרמול של התחושות..

וגם על החיזוקים והעצות

לוקחת הכל להתבוננות.

האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך

מילאתי כמה שאלונים עכשיו

אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים

אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)

אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..

אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון

אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון

למרות כל הריק בתחומים אחרים

כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים

ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי

תודה ממש🙏❤️

זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק

נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל

ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר, 

בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות

זה כל מה שקשור בעבודת ה'

יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור 

ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה

לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי

וזה הכי מרגיע בעולם, 

וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי... 

כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון, 

לדבר עם חברות ומשפחה 

לטפח את עצמי, 

לאכול בריא ומאוזן

שבת רגועה ונעימה

ועוד

חשבתי שיש לי ייעוד

חוויתי בו כשלונות

וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר

אבל לא מוצאת משהו חדש

והריק הזה עושה לי דכאון

יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים

ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים

אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע

היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא

חנכון קשר עם ה' זה ההצלה

שמה שירים וגם שעורים

הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד

תודה רבה

אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק

 זה לא חייב להיות משהו ענק 

זה יכול להיות בדברים הפשוטים

גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים

צריך לנקות אותם קודם 

כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים 

והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן

בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.

נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.

גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.

ונשמע ממש כמו דיכאון

חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת

נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה

הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון

אז מאוד קשה לצאת מזה לבד

כאילו

בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם

אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.

בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)

אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.

חיבוק

והמון כוחות ❤️

יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה

למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

קלישאתי?

ממש, אבל בסיסי.

את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,

עבןדה, חברות, מקום.

כל אלו דברים חיצוניים.

עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.

בהצלחה יקרה והרבה כוחות

זהו שפזור מתנפח לה מאוד

צמות מהצדדים שהולכות אחורה ומתחברות כמו חצי קוקו מעל השיער הפזור ככה שזה נותן לו גבולות, ואם לא ארוך מספיק לחצי קוקו אפשר עם סיכות בסוף הצמה.

וקרם עוזר עם הנפיחות בדכ

אצלי חזר מעצמו (נראלי שחזר)

אני רק כמעט חודשיים אחרי הלידה...

תודה רבה!

מתלבטת בגלל הקפאין, התור עושה שעה וחצי

ואני חייבת קפה בבוקר הפה שלי יבששששש

חבל שלא שאלתי אוףף

למה שלא יהיה אפשר לשתות לפני?

לוקח לברזל ימים/שבועות להיספג.

בכללי קפאין מפריע לספיגת ברזל, ככה שאם את סובלת ממחסור כדאי להפסיק/להמעיט בקפאין

ולא זוכרת שנתנו לי הנחיה להימנע מקפה.

לא חושבת שהוריד זה כ"כ ישפיע.

בכל מקרה אין הנחיה כזאת