פורום הריון ולידה (עמוד 1856)

א. יש הפרשות מוגברות בהריון...

ב. כל עוד הצירים הם רק מדי פעם.. וההפרשות לבנות-צהובות ולא דמיות נשמע ממש תקין


(אני גם בשבוע 35..ולפני שבועיים היו לי פכמיים הפרשות עם דם- כמו הפקק הרירי.. ובאמת נבדקתי והכל תקין וסגור וצואר ארוך....ועד כה לא ילדתי אז לא יודעת מה זה היה..)

יכול להיות פקק רירי, אבל יכול להיות גם סתם הפרשות של הריון...

לגבי הצירים, תקפידי ממש ממש על שתיה כדי למנוע התייבשות.

אמורים לעשות בדיקת פאפ פעם ב3 שנים וזה על הקופה.
אם את עושה לפני תום 3 שנים זה בתשלום.
לא יודעת לגבי טיפולים...

זה פעם ראשונה שאני עושה

באמת מתחילים מ25.
אבל פאפ זה דרישה לפני טיפולים? כי אם מאשרים לך טיפולים וזה חלק מהתהליך אז למה בעצם שלא יאשרו בדיקות חובה?
אולי מישהי כאן מכירה את הסיטואציה ותדע

וגם אני חשבתי שלא צריך לשלם
אבל כמו שכתבתי מדובר ברופאה אנטיפתית שקטלה אותי ולא באמת נתנה לדבר ולכן אני מנסה לבדוק

שונאת רופאים כאלה.
אם לא עונים לך כאן הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רופא נוסף.
לפעמים זה גם ענין של הפניה, שניא ניסתה ספציפית להתקמצן עלייך ורופא אחר אולי ישחרר קצת יותר.
תחפשי המלצות לרופאים נורמלים..

זה לא קשור לרופא, הרופאים לא מתעסקים בזה ואין לרופא עניין "להתקמצן", זה לא על חשבונו... כדאי לברר מול המזכירות את עניין העלות. 

אמנם לא בתחום רפואת נשים אלא בתחום אחר. הייתי צריכה לבדוק עניין מסוים והרופאה שהלכתי אליה בשום אופן לא הסכימה לתת לי את הבדיקות הדרושות בטענה שהיא לא יודעת אם אני צריכה את כל הבדיקות הרלוונטיות בנושא או רק את חלקן וזה יקר לקופה ולכן היא לא מוכנה לתת לי. ניסתה לתת לי כל מיני טענות הזויות על סיכויי תמותה מתאונות דרכים שגבוהים יותר מהתמותה מהדבר הזה ולכן אין טעם לבדוק אותו בכלל (וזה התחום שהיא בודקת!!).. אחרי דין ודברים ארוך מאד שהבהרתי לה שוב ושוב שיש סיבה שהרופא הפנה אותי אליה, אז נתתי עוד פרט אחד קטנטן (ואני מכירה את הנושא, זה לא שינה את כל התמונה) והיא פתאום היתה כזה "אהה, זה? טוב אז באמת את צריכה את כל הבדיקות הנרחבות" פתאום התמותה מתאונות דרכים כבר לא שינתה..

אחכ הלכתי לרופא אחר, נורמלי, והוא אמר שלגמרי הייתי צריכה לקבל את כל הבדיקות ולא ברור לו למה היא לא נתנה את זה ישר וזהו

בקיצור זה לגמרי היה שיטת מצליח בנסיון לחסוך לקופה כסף (היא גם אמרה את זה שזה פשוט בדיקות יקרות)

אולי זה היה קשור לא בכסף אלא במה שדרש ממנה, נגיד להתעסק עם הפניות וכד'? והיא תירצה את זה בנושא הכסף, לא יודעת...  

בסופו של דבר הוציאה לי על המקום. וזהו, לא היה עוד התעסקות מעבר.
ובאמת הבדיקות האלה יקרות..
גם שמעתי בהזדמנויות אחרות שקופות מעדיפות שרופאים יתנו פחות הפניות כי זה עולה כסף..
באמת הזוי ועצוב שזה ככה מתנהל.

אם את נכנסת לטיפולים אני ממליצה בחום למצוא לך מזכירה שיודעת מה היא עושה.
אני נסעתי בשביל זה מהמרכז לירושלים, כי מצאתי מישהי שאין לה תחליף. חסכה לי הרבה כסף ועוגמת נפש.

את צריכה להביא לרופאה את דף הדרישות מיחידת הפוריות בבית חולים
והיא צריכה להוציא לך הפניות של הקופה,
בדיקת שד, פאפ והכל בלי קשר לגיל...

מה שכן יכול להיות שלבדיקת פאפ יש איזה תשלום נמוך בלי קשר לגיל, כמו תשלום רבעוני נגיד אצל ברפואה יועצת (בכללית)

אם היא אנטיפטית ממליצה ממש ללכת למישהי אחרת,
בטיפולים צריך הרבה תמיכה וזמינות לרופאה

אצלי רופאת משפחה שלי גם הוציאה לי הפניות למה שהיא יכולה נגיד בדיקות דם

ומניסיוני המצער רופאות נשים פנויות הן הפחות טובות וזה מה שנשאר לי ללכת בהתראה קצרה

עשיתי פעמים.
כשהרופאה אמרה.
לא ביקשתי לבד.
פעם אחרונה לפני שנה.
ממש מוזר.

ממה שידוע לי, הרופאה לא יכולה להשפיע על זה. זה שזה עלה לך זה כנראה בגלל שאת מתחת לגיל 25, אבל למה עולה 100 ש"ח (שזה באמת סכום מופרז) כדאי לברר אצל המזכירות בקופה.

עשיתי כמה פעמים זוכרת שתמיד שילמתי, גם לפני טיפול אם אני זוכרת נכון שילמתי...
אני במאוחדת שיא, יש איזשהו השתתפות אולי אבל שילמתי משו כמו 30₪, וגם על כירורג שד שילמתי...
תמיד אני לא מבינה על מה הביטוח אם על כל בדיקה וביקור אצל הרופא (פוריות) אני צריכה לשלם...

אצלי רוצים מאה על הבדיקה

זה לאו דווקא קשור לקופה

זה בחינם עשיתי לפני חודש כדי להתחיל בטיפולים

זה כמו בדיקה גניקולוגית רגילה, מכניסים ספקולום ומסתכלים על צוואר הרחם עם מיקרוסקופ. ופעם או פעמיים מכניסי פד ספוג בחומר מיוחד שצובע את צוואר הרחם כדי להדגיש אזורים חשודים במידה ויש. הדבר היחיד הוא שאם יש צורך לוקחים ביופסיה, עקרונית זה עניין של שניה אבל יש שעושים הרדמה מקומית בשביל זה.

דימומים לאחר מכן, האם הם אוסרים? אשאל רב כמובן אבל אשמח לדעת מה מקור הדימום, במידה ויהיה.
(-שואלת כי אמורה לעשות הפסק יום לפני הבדיקה, ובדיקת יום ראשון ביום הבדיקה. אני עושה רק בדיקות בימים הראשון והשביעי)
שוב תודה

ואם זה רק בדיקה של צוואר הרחם לכאורה זה לא אוסר.
אבל אני לא פוסקת.

אם עושים אז בזריקה ישירות למקום, במקרה זה צוואר הרחם. גם לגבי דימום- אם יש, אז זה מצוואר הרחם. 

תחפשי שירשורים יש פה מלא מידע על זה

ואז התחילו צירים שאחרי שעתיים פתאום נרגעו, היה פתיחה 3 ולא התקדם כלום. ואז נתנו פיטוצין....

ואם את בשבוע 41 אז בכל מקרה אין לך שבועיים....
כך שכנראה הגיוני..

מניחה שהייתה לכם סיבה טובה לפרידה ושממילא הסיפור מסביב מספיק קשה.
אל תלקי את עצמך, מה שקרה היה צריך לקרות,
הכל מאת ה', בין אם תגיב מייד ובין אם ייקח לה כמה רגעים.
בגיל הזה עוד אין הבנה של מי מוכר ומי זר.
אתם תעשו הכי טוב שאתם יכולים ובורא עולם יעשה את השאר.
שיהיה איחוד מוצלח במהרה ובבריאות!
🤗

היא בסך הכל רצתה לתת לה כוחות ולעודד אותה.
לא נראה לי שהיו טסים סתם לחופשה עוזבים תינוקת כזאת קטנה, בלי סיבה משמעותית

ואם היא זוכרת את הריח, גם אם את הפרצוף לא לגמרי, היא תחבר שוב בין הפרצוף והריח.

שההורים שלי נסעו כשהייתי בת שלושה וחצי חודשים לשבועיים וחצי.
אמא שלי עד היום סוחבת איתה רגשות אשמה נסתרים שמתבטאים בעל מיני דברים.
אני לא זוכרת כלום ולא נרשמה אצלי שום טראומה.

עזבי, מה שהיה היה.
תחזרי לתינוקת שלך ותחבקי אותה חזק.
גם אם יהיה לה קשה בהתחלה היא תתרגל אליך שוב

זה ההורים שלה, לא סתם מישהו... וגם אם ייקח זמן להתרגל, לא קרה כלום

עד שהנקתי אותה וישר חייכה ונזכרה
ואבא שר לה שיר שהיא אוהבת וגם כן נזכרה
והתרגלה חזרה להכל
והיינו בחו"ל, והכל בסדר היא בסדר הייתה במקום טוב.

אבל דביק/ מזכיר מוקוניום לא נשמע משהו...
התחלתם לתת ברזל? זה מאוד משפיע.
אם לא היה שום שינוי כלשהו בתזונה כולל ויטמינים/ חיסונים וכו' אז נשמע מצריך בדיקה.

כבר מגיל ממש צעיר בגלל אנמיה, לפני כמה שבועות העלנו מ2 טיפות ל3... משמעותי?

יכול להיות שזה פשוט בגלל שזה פעם בכמה ימים זה קצת יותר מסריח וסמיך. אבל תתייעצי עם רופא אם את לא רגועה. נשמע לי שאין מה להילחץ.

אז הבת שלי בת 5 חודשים ורק בשבוע האחרון התחלתי לתת לה ברזל סדיר יותר ומאתמול זה נראה שיש לה כמו דם בצואה אבל לא בדיוק וגם המרקם לא רגיל.

אני בחרדות עם זה והתייעצתי עם רופא אבל הוא אמר שזה לא מדאיג ורק אם אני רוצה אפשר ללכת מחר לרופא שיראה אותו.

אבל רגע---- אולי זה מהברזל?!

כרית הנקה
פיג׳מה כיפית
קרם גוף
ספר
שוקולדים

משחה טובה להנקה. משאבה.
תלוי מה התקציב

פיג'מה כיפית
ספר
שכמית הנקה

והאמת שאותי הכי הכי היה משמח זה משהו טעים- או מגש מתוקים, או מגש פירות, או ארוחת ערב לילדים שבבית, או ארוחת בוקר מפנקת בשבילי. זה אחד הדברים בהם אין לך כוח להשקיע אחרי הלידה והם כל כך מרוממים כשמישהו מפנק אותך.

אפשר גם בסגנון של אגוזים וכו'.
אחרי לידה רעבים למשהו ממלא ומשקם.
ציוד להנקה נראה לי פחות שייך מחברה,
אולי זאת רק אני אבל הנקה זה משהו אישי ופחות מתאים מבחינתי לקבל מתנה מחברה בהקשר הזה

תמיד כיף לקבל

אלא אם כן, משהו השתנה בשנה האחרונה🤷

למיטב זכרוני המניעה מתחילה 7-10 ימים מהגלולה הראשונה.
לא יודעת כמה גלולות יש בחפיסה של סרזט, השתמשתי בדיאמילה ויש שם יותר מ-10.
תסתכלי בעלון לצרכן... ומקסימום תתייעצי שוב עם רוקח אחר.

בהצלחה!!

ועוד טיפ, אל תאסרי את עצמך!!!! אפילו שנראה שיש הרבה דם! תתקשרי במצב כזה למכון פועה!

כאילו, לא יכול להיות שחודש שלם אני לא מוגנת...
יכול להיות שהוא התכוון להגנה מקסימלית?
אז אולי כדאי לי עד השלמת החפיסה הראשונה להשתמש בשקפים?
בכל מקרה אני עוד עם הכתמות מאז הלידה, אז אם אני אתחיל עכשיו יש לנו לפחות עוד שבוע שאנחנו אסורים.

אבל כמובן שאני לא לוקחת אחריות🙈
אם יש לך ספק, או שלא כתוב בעלון לצרכן, שווה להתייעץ עם רוקח אחר או לנסות לברר שוב עם הרופא.

ולא הבנתי, עדיין לא טבלת? כי המלצה היא להתחיל עם הכדורים רק אחרי טבילה.

לרוב, יש דימום/כתמים שלא אוסרים. אבל כן יכולים להיות מאוד בעייתיים ב-7 נקיים.

אני כרגע עדיין עם כתמים.
פשוט לטבול קודם נשמע לי בעייתי במה שקשור למניעה. ממש אין לי ראש לסיכונים מיותרים עם מניעה לא מוחלטת, והבעיה בשקפים וכו' היא שבשימוש לא נכון זה ממש מוריד אחוזי יעילות. המטרה שלי עם השקפים זה להגביר אחוזי יעילות יחד עם הגלולות עד לסיום החפיסה הראשונה...

רק המחשבה על דחיית הטבילה הראשונה אחרי הלידה, בגלל כתמים מהגלולות, עושה לי רע😩

במיוחד שאי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח 🤷

אני אישית לקחתי את הכדור הראשון ביום של הטבילה, ואז השתמשתי שבוע בשקפיים...

ממליצה לך להתייעץ עם מכון פועה לפני.

ומה שלא יהיה, בהצלחה ענקית!

כמו @M-P-4 @m-p4
לטבול לקחת שקף+ נרות לליל הטבילה..
להתחיל מיד אחרי הטבילה גלולות (עדיף דיאמילה וולא סרזט, למה? ככה. גם מכון פועה אומרים שתכלס הם שומעים שזה פחות גורם ךדימומים ואין להם הסבר לזה..)

כל אחת מגיבה אחרת.
זה ניסוי וטעייה.

אפשר לחלוטין לטבול ולא לקיים ישר יחסים.
תטבלי, תהיו מותרים. אחכ תקיימו יחסים כשיתאפשר. לא הייתי דוחה טבילה בגלל זה בשום צורה.

אלא להתחיל עכשיו לקחת גלולות, כשעוד יש כתמים מהלידה ולקחת את הסיכון שיהיו כתמים מהגלולות, כי גם יכול מאוד להיות שלא יהיה כלום...

אם מראש יש לך בלאגן של כתמים..

זה עוד רציף מהלידה. לא התנקתי עדיין...

בכל מקרה אם זה כתמים שמותר לטבול איתם, עדיף לטבול.

לטבול איתם?

אם יש כתמים, איך הבדיקות יוצאות נקיות ב7 נקיים?
שואלת כי אני גם במצב הזה

יש כתמים שלא אוסרים.
אם את במצב מעל 6 שבועות אחרי הלידה ועדיין יש הכתמות, לגמרי להביא את העד לרב שיסתכל.

תודה לשתיכן!
@M-P-4
ועוד שאלה, איך יכול להיות שפתאום עכשיו התחדש הדימום? דם טרי, ובכמות שמצריך פד, אבל פחות ממחזור.
העיקר ניסיתי השבוע הפסק 😟

אם זה כמות שממלאת פד זה משהו אחר.
אם את מעל חודש אחרי הלידה ובלי גלולות יכול להיות שזה כבר ווסת...

ופתאום אתמול זה התגבר.
אבל לא כמות של וסת.
זה תקין?

לדעתי כדאי להיבדק לוודא שלא נשארו שאריות שיליה וכו'
אלא אם כבר נבדקת אחרי לידה

היו לי מלא בדיקות, שהופתעתי לחלוטין שהן בסדר!
ואם את לפני ה-7 נקיים, ונראה שיש הרבה כתמים, שווה להתייעץ עם רב שמבין בתחום (ממכון פועה למשל...) ולקבל הכוונה איך לנהוג ב-7 נקיים (לפעמים יש הקלות לעשות רק אחד ביום / רק ראשון ושביעי וכו'...) בהצלחה ענקית!

זה יכול לדחות לך טבילה בחודש-חודשיים!

וואי איזה מתסכל

במקומך הייתי טובלת בהקדם, מתחילה ביום הטבילה את הגלולות, בנתיים אם אתם מעוניינים לקיים יחסים מלאים שמה את השקפים לשבוע. או מחכה שבוע עם היחסים.
אם יש הכתמות או דימום אחרי הטבילה ישר לשאול רב, כמובן להיות עם תחתונים כהים ולא להסתכל בכלל בניגוב.

מכון פועה ממליצים להתחיל למנוע עם גלולות אחרי טבילה.
כי אז יותר קל להתיר.

ההגנה היא בין שבוע ל10 ימים אחרי התחלת גלולה ראשונה בחפיסה.

אל תמהרי לפסוק לבד!! אני התחלתי גלולות הנקה לפני הטבילה וביום הטבילה היה כתם ענק אדמדם חום כזה מה גלולות ואמרתי אין סיכוי לטבול, לקחנו לרב שעה לפני המקווה והוא אמר שאני לא טמאה!! ופשוט לטבול ובימים הקרובים ללכת עם תחתונים צבעוניים וכך עשיתי עד שכתמי ההסתגלות נעלמו

חחחחח עקרונית כן טמאים לפני הטבילה כמובן, העיקר שהבנת

העניין הוא שגם אני לא רואה את עצמי מתחילה באמת להתעסק עם להכניס לשם דברים. כל ההתעסקות עם שקפים ונרות פשוט גרועה.
לא יודעת מה לעשות כבר, מה עדיף... פשוט ממש חוששת מהיריון, כאילו ממש אין סיכוי שאני נכנסת לזה עכשיו ומלחיץ אותי להתחיל גלולות רק כשאנחנו כבר מותרים.

אולי אפשר לוותר על אישות עד שיש פתרון.

אני כבר 6 שבועות אחרי לידה ורק מחכה שנהיה מותרים.
אנחנו בכללי בגישה של אם אחד מאיתנו לא רוצה- לא עושים כלום, גם אם זה ליל טבילה, אז לא זו הבעיה...

התינוק בעריסה שלו, את לידו והיא לידך במיטה הזוגית.
בסמיכות ללידה ממליצה שהבעל יחבר מיטות לפני שהוא יוצא במידה והיו מופרדות בלילה, זה נותן מרחב נוח לתמרן בין תינוק לאחיו
את יכולה לשכב בנוחות במיטה שלך כמו בן אדם והילדה יכולה לשחק לידך ולהרגיש בקרבתך, ובמקרה שלכם יעזור לשנצ.
בין אם היא תירדם או לא, לפחות את תוכלי לחבק אותה ולנוח.

גם ככה היא עוד רגע לא תישן צהרים ..
אני חושבת שעדיף לשחרר ולא להשכיב בצהרים.
גם אם היא תהיה קצת עייפה במשך היום היא תישן לך הרבה יותר מוקדם בלילה וזה לגמרי שווה את זה.

בגן אצלנו מאפשרים להם לישון צהריים עד פסח בערך.

בכל מקרה באתי בגישה של להתחיל הרדמה רגילה, והחלטתי עם עצמי שאם לא ילך- אני משחררת ולא נלחמת איתה. בנוסף רציתי לבדוק איך ילך במיטה שלנו.
אז אחרי חצי שעה שלא הלך להרדים והיא שוב עשתה דווקא, הצעתי לה או שלא תישן היום או שנלך יחד למיטה שלנו.
השילוב של ההצעה המפתה, יחד עם זה שהיא הבינה שאין מאבק ואמא לא כועסת - הצליח. נרדמה די בקלות במיטה שלנו.

תודה רבה לשתיכן!
שבוע טוב וקל!

שאפילו יום לפני גיל 3 לא יקבלו את הילדים

אני מתכוונת לעשות לגידולים השבוע, ובמידה טמישהו יימצא עם נוגדנים, אבקש הפניה לקטן שמתחת לגיל 3.

לילדים לפני כמה חודשים על סמך נוגדנים שנמצאו אצל בעלי

בנחת, ובבריאות לך ולולד!

מרגש!!

תכלס, רוב הנשים שיצא לי לשמוע סיפרו שילדו יום יומיים אחרי..

לי אישית ב2 הלידות הפקק יצא בפתיחה 2-2.5 בערך..

אם תוך כמה ימים לא מתפתחת לידה, כדאי לחזור על הסטריפינג.
איך היה במוניטור בבי"ח?

בלילה ראיתי שיצא, לילה אחרי הלכתי מיון ובבוקר ילדתי

מתחילים מ24 עד כמה שזכור לי

מעקב סדיר משבוע 25-26

היום הייתי אגב אצל רוםא מעקב של הבית חולים ושאלתי על זה
אמר לי שבשבועות האלה לא עושים
וגם לא להגגיש תנועות כשאת עסוקה בעבודה מטלות הבית וכו לא נחשב שלא הרגשת
ההגדרה היא אם נגיד את נחה שוכבת מתמקדת כוכלת מתוק ולא מרגישה שעה

ואגב לי היה ככה שלשום והוכ אחרי זה התעורר לי ב12 וחצי בלילה היה בתנועה עד 1 וחצי ככה שנרדמתיי.. יש חהם מחזורי שינה שלא תואמים עם שלנוו אולי הוא נח או שהוכ יותר לכיוון הגב כלומר אם הוא עכשיו בועט והוכ עם הגב לבטן שלך כת לא תרגישי

כזה זה בסדר..

זה שלב שיש להם עוד די הרבה מקום
ומחזורי שינה
ושינוי תהוחה שלו לכיוון הגב ואת לא תרגישיי אותו פתאום
אבל חכי הנה כצלי היה ככה וםתאום בלילה בום התעוררו התנועות
נשנשי מתוק שכבי תעצמי עיניים בטוחה שזה יבוא

באולטראסאונד תוך כדי היו תהועות שראיתי שהוכ עושה והגגשתי
והיו כאלה שראיתי ולא הרגשתי אותן בכלל כשכני בםועל רואה במסך תזוזה
זה הכל עניין של לכיזה כיוון בשלב הזה שיש עוד מקום, הוא זז בועט מזיז יד וכו

אבל זה לא מוזר שהיו ימים השבוע שהרגשתי מלא תנועות כל היום
ופתאום בקושי?

גם לי יש ככה שאלתי את הרופא
יש הרבה מקום והרבה מי שפיר עדיין וחא כל הזמן נרגיש
במיוחד אם הוא בתנוחה שלא תאפשר לך כמו שכתבתי לך מקודם שהוא עם הגב שלו לבטן שלך (עם הפנים שלו כיוון הגב) אז תחשבי הוא זז אבל את לא תרגישייי
זה עניין של תנוחה של העובר

כיף שאת מבינה את. לחץ שלי חחח

כל הזמן.

ככל שהוא יגדל כל תנועה שלו תהיה מורגשת יותר כי יהיה לו פחות מקום

מביא עצבים ולחץ הדבר הזה חחחח
עם כמה שמנסה להיות רגועה.
ה יעזור

שיגעתי את חברות שלי באותו היום שפתחתי את השרשור

הבת שלי קוראת לי כשהיא לא רוצה לישון
אמא חיבו!!

היא כבר בת שנה ותשע

לק"י

כרמל (1.2) כבר פעמיים נראית רדומה, ואז היא שומעת את אחותה הגדולה אומרת "תני לי כיף, למעלה עדיף....", פותחת עיניים ומושיטה יד לכיף

אני היום לחשתי לו באוזן שהוא חמוד,
אז הוא לחש לי בחזרה😍😍

לבן שלי יש קטע מתוקי שהוא מרים את היד כדי שאדגדג אותו ונשפך מצחוק באמצע ההנקה.

או סתם עשה מחוה של לחישה?
קושקוש...

בכלל, זה מהמם לראות אותו מחקה אותנו,
הוא מתפלל ומתנדנד ולוחש
ממלמל לפני שהוא מכניס משהו לפה
שלא לדבר על מודה אני ושמע ישראל,
זה פשוט מדהים!!

גיל כזה מתוק!

לבן שלי יש בובת ברווז גדולה בלול שלו אז כשהוא עושה בעיות אני לוקחת את הבובה מכסה בשמיכה,מנשקת אותה, מביאה לה בקבוק מים ואז מרוב עניין זה לפעמים עובד..

זה כמו שהיא לא מפסיקה לתת לי את הבובה שלה בשביל לסדר לה את השמיכה באופן שלא יפול לה לעולם!
אני משחילה את השמיכה מתחת לבית שחי של הבובה ומלפפת מאחורה והיא כולה בהערצה מסתכלת איך אני מארגנת לה את הבובה. אחרי דקה זה נופל והיא חוזרת אלי בתרעומת גלויה...

לפעמים לקראת הבוקר אני מעבירה את הבן שלי לידי כי חבל לי לבזבז דקות יקרות על להרדים אותו במיטה שלו.
אז הוא נרדם לידי וכשמתעורר ורוצה לקום הוא מחפש את המשקפיים שלי ומביא לי אותם, שיהיה לי ברור שהגיע הזמן לקום.

והבוקר הוא ישב במיטה שלו ועשה את התנועה של מודה אני כאילו מכריז 'אל תנסו להחזיר אותי לישון, אני אחרי מודה אני'


ועוד אחד מאתמול בלילה
הוא הלך לישון ב10 בערך אנחנו באנו לישון והוא התעורר.
סגרתי את החדר שיהיה חושך ונשכבתי במיטה שלי בידיעה שהוא שוכב במיטה שלו ואם לא נדבר איתו הוא יירדם חזרה, בחדר חשוך לגמרי.
אחרי כמה דקות אני קולטת שהמוצץ (זוהר קצת בלילה) לא על המזרן אלא האור שלו קצת יותר גבוה. חשבתי שאני מדמיינת כי לרגע ראיתי את האור ולרגע לא. אחרי כמה שניות החלטתי לוודא שאני מדמיינת את האור, הדלקתי פנס בפלאפון ואני רואה את הקטנציק יושב במיטה עם המוצץ בפה ומשחק קוקו עם עצמו עם השמיכה (זאת הסיבה שלרגע ראיתי את המוצץ ולרגע לא).
הייתי צריכה להחזיק את עצמי לא לקום לאכול אותו, רק לקחתי לו את השמיכה וחזרתי למיטה ואחרי כמה דקות נרדם. 💕

הקטע עם המשקפיים מוכר. המשקפיים שלי הרוסות לגמרי מכל משחקי הבוקר שלה...

וגם לי יש קטע...
הגדול שלי בן שלוש וחצי,, בזמן האחרון שר לי כל הזמן: "שיר קטן אשירה לך כי אני אוהב אותך מאוד מאוד..."
וואי נמסתיייי

איזה ילד נסיך!!

אנ ימבתכלת בפורום, ותוך כדי הבן שלי גילה את נעלי השבת שלי...

הוא מוריד לי את הנעלי בית ומלביש לי נעלי שבת.

"בבת בבת"

אין דברים כאלו!

הלכתי לישון אתמול ב12 ומאז לא היו צירים כמעט בכלל, וגם אלו שהיו היו חלשים מאוד.

חופש זה תקופה הזויה
לחוצה
דורשת מלא כוח יצירתיות וסבלנות.

)גם החגים...🤦‍♀️)
כנראה שאת מ(הרבה) האנשים שטוב להם שגרה וסדר.
זה בסדר.
מחשבות זה לא אומר עלייך כלום מדאיג.

כן תנסי להרפות סתם כדי להקל מעלייך
אולי בריכה? מנסיון זה הדבר היחיד שמוריד ממני קילואים של דאגות ואחריות ומשחרר אותי ממש.

חיבוק

אנסה באמת לחפש איזה פעילות עוזרת לי לזנוח את המחשבות
תודה על החיבוק
אני לחלוטין טיפוס של שגרה, אם כי היה לי ממש שטוב בחופשת לידה עד שנכללו בזה כל הילדים כל הזמן... פחות קונספט של חופשת לידה

את מתארת.גם מחשבות טורדניות, לא פירטת איזה, האם מדובר בחרדות? וגם התעסקות בעצם הקיום.של המחשבות וחרדה מהן.. ואז יש לך שתי בעיות.. אני לא יודעת מה טיב המחשבות שלך, אבל אם הן לא פוגעות בתפקוד ובשמחת החיים והחיוניות, הייתי ממליצה לך לקבל אותן, לשמוע מה יש להן לומר לך, לחשוב אותן כשיש לך זמן, ולא להתעסק בלמה הן, עד מתי הן, מאיפה הן וכמה הן לא טובות וכמה המציאות.שלך לא אמורה לכלול אותן..
בהצלחה!

לא יודעת אם זה ממש חרדות,
זה יותר מלחמות בלתי פוסקות, הכל בתוך הראש שלי. מלחמות שלא נגמרות.
נגיד בעלי היה צריך לעשות משהו וזה לא קרה, אז המחשבות הן איך הוא לא רואה שקשה לי, ואיך לאיש ההוא הוא כן עזר ולמה לטפל באוטו יותר חשוב ממה שביקשתי (והשכל עונה: מה למה, אם הוא לא יטפל באוטו היום איך ניסע כולנו מחר???)
ושום תשובה לא מרגיעה.. כאילו יכולה להיזכר בכל הפעמים שהוא לא עשה מה שביקשתי מאז ומעולם...

או נגיד התחלנו טיפול עם הבת שלנו ולא הצלחתי להתמיד במשימות שהייתי צריכה אז מלחמה שלמה מתנהלת ביני לבין המטפלת, הילדה ובעלי, הכל הכל בתוך הראש שלי, למרות שבשכל ידעתי שזכותי להחליט ואני לא באמת חייבת דין וחשבון לאף אחד, ולמרות שלמען האמת היה לי ברור שהמטפלת תבין, הידיעה הזאת לא הרגיעה את המלחמות שניהלתי,
בראש עולות האשמות ותשובות ושוב ושוב ושוב
ואמאלה לא יכולה יותר להתעסק בנושא כל כך העיק עלי אבל לא הצלחתי להיפטר מהמחשבות עד שלא עשינו את הפגישת סיכום

או שהיינו שבת אצל חמותי והיא חפרה בנושא מסויים, לא יודעת אם יותר מהרגיל, אבל אני נשארתי בלתי טיפת כוחות נפש, שלושה ימים לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה נון סטופ! משהו שקשור באוכל (בריאות) הרגשתי שאני קרובה ממש להפרעות אכילה בגללה... ולא בהכרח שהיא הגזימה כמו שאני הייתי במצב יותר שברירי.
היום קיבלתי ממנה מייל בקשר למשהו אחר ממש סתמי כזה וישר סגרתי תוך רגעים שוב הכל קופץ לראש, יש לאות מסויימת בהתנהלות השוטפת בעקבות המחשבות. ב"ה בזכות הילדים מיד הייתי צריכה להתעסק בדברים אחרים וככה היום ניצלתי מלהתעסק שוב בנושא הזה.

הקטע שזה ממש לא מאפיין אותי בד"כ, לכן אני כן מתעסקת בלמה הם פה כי לצערי אם יתפתח משהו נפשי אין מי שיעזור לי עם זה, אני אצטרך לטפל בהכל לבד אז כאילו אני חייבת להיות עם יד על הדופק לקחת טיפול עוד כשאני יכולה לדחוף את עצמי לזה.
בעלי הוא מסוג האנשים שאם אני אומרת להם שקשה לי אז הוא מיד מתחיל לתאר כמה לו קשה, ולא רק בדיבורים.. גם במעשים, פתאום הוא בקושי מצליח לתפקד.. והמשפחה שלי גם מורכבת אין לי את מי לשתף כשקשה לי.
הלוואי והייתי יכולה להיות רגועה שהכל בסדר ויהיה בסדר,
אני לא מוטרדת מאיך לעבור את החודשיים הקרובים מבחינת הילדים כמו שמטריד אותי שאני לא אפול נפשית.

זה נשמע כמו מחשבות טורדניות שגורמות בין היתר לתחושות לא נעימות של הלקאה עצמית וכעס על אחרים/עצמך/המציאות, אני מאד מאמינה שעצם המחשבה שלך שאת תצטרכי לטפל בעצמך, ללא תמיכה משפחתית, יכול להוות פקטור שמעצים את החרדה, כי בעצם את יודעת ש"אסור לך" להתפרק כי אין מי שיעזור לך, או שאת חייבת "לתפוס את זה מהר" ולאבחן את עצמך מהר לפני שיהיה מאוחר.. חיבוק גדול ומעריצה אותך על היכולך לשתף בקשיים, כי כמה שהפורום אנונימי אנחנו כן בונות לנו כאן תדמיות שמגינות עלינו.
אם זה מתאפשר לך כלכלית כן הייתי קובעת פגישה עם פסיכולוגית שמוסמכת גם כמטפלת ב cbt.
זה משהו שקרה לך בעבר? היה איזה טריגר מלבד כל הטריגרים האינסופיים של הקורונה והחופש?

אז כמה אופציות
1. לרשום הכל הדף ולהכיר בזה שאת מפחדת מדברים מסוימים, כולנו ככה. לבדוק מה יותר טוב, להימנע מזה או לפגוש את זה ולדבר על זה. כל אפשרות לגיטימית.
2. להגיד משהו , איזה משפט בנושא אמונה , אם זה מרגיע אותך.
3. לקבל את זה שמותר לך לטעות, איזה החלטות את צריכה לקבל? רב ההחלטות שאנחנו מקבלים לא כל כך גורליות, גם אם טועים לא נורא.
4. כשאת עם ילדים, לא חייבים להיות איתם מאה אחוז. אפשר לקרוא או לראות משהו תוך כדי. מספיק להם שאת נוכחת 70 אחוז.

מראה שאולי כן יש בעיה,
כי כל מה שכתבת יכול להיות ישים אצל מי מאוזן, לא אצל מי שקיים אצלו חוסר איזון.
מותר לי לטעות, זה נכון, אבל זה לא עוזר לי לקבל את ההחלטה.
נגיד אני צריכה להחליט מה ללבוש, שמלה שקצת צמודה בבטן או שמלה שקצת קצרה, שתיהן יגרמו לי לחוסר נוחות מסויימת בתנועות הגוף ואני לא מצליחה להחליט מה עדיף. ואז קורה משהו ואני יוצאת עם פיג'מה, ושוב חוזרת לחדר מה רציתי? אה להתלבש, אז איפה היינו? אה כן שמלה, אז מה ללבוש? לא כדאי צמודה ולא כדאי קצרה, ושוב הילדים..
ואני שולחת אותם לחכות לי באוטו ועדיין לא מצליחה להחליט!!
אז בסוף מתפרץ התסכול הזה של למה וממתי קשה לי להחליט מה ללבוש???
או לאן ללכת או האם להיענות להזמנה או כל החלטה אחרת.

את מתארת שחסר לך שליטה בסיטואציה ושקשה לך עם זה. הגיוני שאם חוסר השליטה מציף אותך זה יביא לרגישות יתר ולמחשבות שמקשות עלייך..

נראה לי שהדבר הראשון הוא לא להיבהל מהמחשבות האלה, לזכור שזה נורמלי, שאנחנו בשנה וחצי ממש מתישות שהיית עם ילדים סביב השעון בקורונה, ילדת, דאגת לכל השוטף, ועכשיו הדובדבן שבקצפת - החופש הגדול המתיש. (ואולי גם חשש מתקופת החגים האינטנסיבית וסגר אפשרי?)
בקיצור התקופה הזו תתיש כל אדם סביר, ואפילו אישה אלופה ואמא מנוסה כמוך (בשיא הרצינות. אני קוראת אותך כאן ומעריצה בסתר) אז זה הכי נורמלי שיש שמגיעות לך מחשבות לא טובות. בין אם מדובר במחשבות טורדניות, חרדות או משהו אחר.

ואחרי שזוכרים שזה נורמלי ולוקחים רגע לנשום כדי לא להיבהל, אני מניחה שאחד מהשניים יעזור -
או, אם זה אפשרי לך כרגע ולא יסחט יותר מדי אנרגיה - לנסות לשחרר. לא לשלוט בסיטואציה.. לתת לדברים לקרות. לא יודעת כמה זה יהיה לך קל אם השליטה ככ חשובה לך, אבל אולי שווה לנסות (כשאני בסיטואציה שמלחיצה אותי ואני מאבדת שליטה ונכנסת למערבולת חרדה, ממש עוזר לי לחשוב מה הדבר העי הכי הכי גרוע שיכול לקרות, ולרוב הדבר הכי גרוע הוא לא נזק בגוף או בנפש, אלא חוסר נעימות ומקסימום נזק כלכלי שגם אם הוא גדול זה משהו שנוכל לעמוד בו בצורה סבירה גם אם זה יהיה מבאס וזה ממש עוזר לי להירגע.)

או לדאוג לקבל קצת שליטה, לחשוב מה הכי מפריע לך, בכל הסיטואציה של חוסר השליטה ולראות אם יש לך דרך להחזיר לעצמך קצת שליטה לידיים. נגיד - להחליט שהיום שלך לא מתחיל לפני שעה איקס, או לא מסתיים אחרי שעה וואי. הילדים צריכים משהו? כל עוד זה לא מקרה רפואי שיחכו למחר.
אולי לעשות דברים אחרים שתרגישי שאת לא רק אמא סביב השעון אלא יש לך גם זמן לעצמך, אבל רצוי דברים שלא מאפשרים לחשוב אלא מצריכים ממך להיות מרוכזת במשהו - ספורט זה מעולה בשביל לחשוב עם עצמך, אבל יצירה מכל מיני סוגים דורשת ריכוז במה שאת עושה, מפגש חברתי מסיח את הדעת כי מדברים עם אנשים ולא חושבים.
כדאי לחפש דברים מהסוג הזה

אם הבנתי נכון את אדם שצריך להרגיש שליטה ויציבות.
ויכול להיות שירגיע אותך לפנות לטיפול שיתן קצת חיזוק בשבילך .. נשמע שהמחשבה שחס ושלום ציפלי וחא יהיה מי שיתפוס הכי מכבידה מכולן..אז אני לא חושבת שהמחשבות בפני עצמן זה משהו חריג אבל אם ירגיע אותך ויתן לך ביטחון חשמוע את זה מאיש מקצוע שווה לפנות לשיחת ייעוץ

נשמע שעיקר הפחד שלך הוא כי את לא מכירה את עצמך ככה, וכי את מפחדת שזה התחלה של משהו נפשי שאם יתחזק יותר כבר לא תהיה לך היכולת הפנימית בשביל לפנות לעזרה בעצמך, והסביבה שלך לא תעשה את זה בשבילך.

ואנחנו בפורום בטח לא יכולות לאבחן או להגיד אם זה תקין ורגיל ורק נובע מהעומס שאת נמצאת בו (שזו בהחלט אפשרות סבירה והגיונית בעיני), או שבאמת יש פה התחלה של משהו שכן יצטרך טיפול בהמשך (או אולי אפילו כבר עכשיו, אם זה באמת מפריע לך בתפקוד).

בקיצור, נראה לי שהכי הגיוני לפנות לאיש מקצוע להתייעצות, ולראות מה הוא יגיד.
ועוד רעיון (אולי בהתייעצות עם איש המקצוע) - לקבוע לעצמך כבר עכשיו תור לעוד חודש (או יותר?), כדי שאם באמת יתפתח משהו בהמשך, שאולי הוא לא יזהה עכשיו, את לא תצטרכי אז לקבוע לעצמך תור אלא התור כבר יהיה קבוע ואת רק תצטרכי להגיע אליו כדי שהוא יזהה את הקושי ויפנה לטיפול המתאים.

בעז"ה שתהיה בריאות הנפש והגוף, ושתראי רק שיפור מעכשיו...
בהצלחה!

דבר ראשון לומר שמה שאת מתארת זה טבעי אם את אדם שרגיל לשגרה ולסדר, פתאום כשיש זמן עולות מחשבות.
אני כרגע בחופשת סמסטרים עם הקטנצ'יק וחצי מהיום חושבת, והרבה פעמים סתם דאגות כמו מצב כלכלי ומה יהיה בחגים מבחינת סגר ואם פתאום נידבק ואיך אחזור ללימודים ויהיה לי קשה כשהוא במעון וכו וכו....
דברים שלפני השהות בבית לא היה לי זמן בכלל לחשוב עליהם.
אז כן זה טבעי שפתאום כשאין את השגרה, עולות מחשבות, אבל אני מאמינה שלכל דבר יש חלק בעולם, כרגע את במחשבות? קבלי אותן, אל תילחצי ואל תילחמי איתן כי הן חיכו לזמן שיוכלו לצוץ ובהמשך גם להשתחרר. כמו שאתה עובר חוויה לא נעימה אבל חייב לעבור אותה כדי שהיא תחלוף, אז גם מחשבה לא טובה סופה לשחרר משהו בנפש וללמד אותנו בהמשך. כמובן לקבל את המקום אבל לא לשקוע, אם את מרגישה שזה משפיע ברמה שאת שוקעת הייתי פונה לשיחה עם איש מקצוע, או למצוא משהו קבוע שיעודד אותך כמו שיעור תורה, שיטת ימימה או משהו.
וכמובן לא ייתכן להיות כל הזמן סביב הורות, את חייבת זמן לעצמך. שתהיה לך שעת ברזל בשבוע שהיא רק שלך.
בהצלחה יקרה את מדהימה ואני מעריצה שלך בפורום

את בן אדם מדהים עם כל כך הרבה מודעות..

קרה לי את מה שאת מתארת. אחרי לידות וגם בתקופות קשות בחיים או אחריהם.
אני רואה בזה מין מצב שהמוח הוא כמו "סיר לחץ" בגלל כל מיני גורמים(לחצים, חרדות, חוסר איזון הורמונלי) ואז הוא מנסה לשחרר את זה באמצעות זרם מחשבות. ולתקן את הדברים שמפריעים ולכן שוב ושוב מעלה את הנושאים שמכעיסים או מעצבנים. ( לי לפעמים היו מתנהלות בראש שיחות שלמות עם אמא שלי , שיש לי מורכבות איתה.. וגם היו עולות לי לראש התשובות כביכול שהיא נותנת לי בשיחות האלה וכל ההרגשות של החוסר אונים והמצוקה..) והחוסר החלטיות- בגלל כל הסיר לחץ , ניהיה לי חוסר ביטחון ואני מרגישה שברירית ואז זה גורם בתקופות האלה לקושי בקבלת החלטות. קשה לי לסמוך על עצמי.
הייתי בטיפול. ואני חוזרת אליו מידי פעם כשאני בתקופות קשות(אחרי לידה, מעברים, שינויים בחיים וכו'- כל דבר שמוציא אותי מאיזון)
אני מכירה את המקומות האלה בי בתקופות קשות ולכן פחות נבהלת מהם. אבל באותו זמן הם בהחלט מציפים בי תחושות קשות ופחד כביכול שאני "מאבדת את עצמי"... אבל שוב- בגלל שעברתי אותם אז אני מזכירה לעצמי שזה עובר.
ועוד משהו -אצלי מה שהרבה פעמים מגביר או לאט לאט מוריד את המצב הזה, תלוי בהרגשת מוצא או חוסר מוצא... כמה שאני ארגיש יותר חסרת אונים וחסרת מוצא אז זה יגביר את ההרגשה, ולהיפך..
לכן אני יושבת עם עצמי או המטפלת הרגשית/בעלי/חברה וכו' חושבת ממה אני בעצם הכי מפחדת ומה אני יכולה לעשות כדי להרגיש שיש מוצא לדבר הזה. מה האופציות העומדות לרשותי במקרה שהתרחישים הכי מפחידים שאני מפחדת מהם או לחוצה מהם יתממשו ואז תחושת הלחץ והחרדה היו לאט לאט נרגעים. הייתי מרגישה שהשליטה חוזרת לידיים שלי.

לא יודעת אם מה שכתבתי נתן כיוון מסויים.. מאחלת המון המון כוחות 🤗🤗

אני ממש מעריצה אותך! מדהים שאת יודעת לעצור ולבדוק איך אפשר לעזור לעצמך!
יש מישהו שאת יכולה לשתף במציאות?

ואין לי עצה חכמה, רק נשמע לי שאת ממש צריכה הגיגית (הארי פוטר, שם שם)

כל מה שכתבתם מצטרף אחד לשני ונותן תמונה שלמה יותר,
מתחברת מאוד לאיך שניסחתן את זה,
מרגישה היום יותר חזקה, מקווה שימשיך ככה.
וממש התחברתי שהמצב כרגע הוא כמו סיר לחץ, דבר רודף דבר ואז בבת אחת הכל מתנקז החוצה וזה קצת מבהיל.
להתחיל טיפול ממוקד זה רעיון מצויין.
המון תודות!

ממש
במיוחד על החלק של הקבל החלטות
והרגישות
אני ממש חושבת שזה העומס של החופש הגדול ביחד עם גירויים בלתי פוסקים מהסביבה, ואנחנו גם עם תינוקות ורגישות טבעית של אחרי לידה.
לדעתי זה יתאזן כשיחזרו למסגרות

היה נראה לי לא הגיוני ולא מוסרי (למרות שזה חוקי לגמרי וזכותך המלאה לא לספר!!) והעדפתי שידחו אותי מראש מאשר להתקבל ואז ליפול על בוס שיתנהל בצורה לא סבבה רק כי אסור לו לפטר אותי.
לשמחתי התקבלתי לשני מקומות שהתראיינתי אליהם למרות ההריון.
היום יכולה לומר לך שאני עוד יותר שמחה כי מרגישה בנוח לבקש ימים או שעות לבדיקות, יכולה לדבר בשקיפות על שיקולים של משימות ארוכות טווח כשהלידה היא שיקול שאפשר לדבר עליו, ואני מדברת בנוחות עם אנשים בצוות על ההריון ועל המחשבה להאריך חלד בלי לחשוש שרואים אותי בעין עקומה.
וכל ההבדל זה שההריון היה ידוע להם מראש (וסיפרתי בכוונה בתוך ראיון ולא בנפרד, כדי שיוכלו לדחות אותי "בגלל הראיון" אם ירצו)

את מחזקת אותי.. היית מספרת גם אם חודש שני רק?

אני חושבת שיש הבדל בין התחלה לסוף של חודש שני.. בשבוע 6 או 7 שאולי אפילו לא ראית דופק לא הייתי מספרת (בעיקר אם התחלת העבודה מיידית), אבל בשבוע 10 כבר באופן אישי נראה לי שהייתי מספרת, במיוחד אם התחלת העבודה לא מיידית ותכלס תתחילי בשליש השני כבר

חוץ מזה אני חושבת אישית שזה הדבר ההגון לעשות.
לא יודעת אם זה חכם, זה בוודאות חוקי לא לספר, לא יודעת אם זה הדבר הכי נדרש מוסרית. בעיניי (כעובדת, לא כמעסיקה!), אישית בלבד, זה יותר הגון

והיה לי ברור שאם אגיד לה היא לא תקבל אותי

באמת כשסיםרתי אחרי שהתקבלתי היא לא אהבה את זה בלשון המעטה.. לא היב נעים
אבל תכלס
חרי כמה זמן התרגלה לרעיון והכל בסדר

הלוואי והעולם היה עובד אחרת
אבל לפני זה תמידדד לא קבלו אותי או שרצו וברגע ששמעו פתאם נעלמו


ואולי למי שלא לחוץ לעבוד סבבה לומר
אבל מי שחייבת עבודה כדי שלילדים שלה יהיה מה לאכול אז עם על הכבוד המוסריות הבסיסית שלי היא למשפחה שלי ולא סתם יש חוק שמקן על הזכות הזאת להתפרנס

ושכל מה שאמרתי זו תחושה אישית שלי ולא מחייב אף אחת.

אין ספק שיש פה סיטואציה בעייתית.
אישית אני העדפתי לא להתקבל להרבה מקומות (למרות שכבר הייתי די לחוצה להתחיל ומיואשת שבחיים לא אמצא) והעיקר להתקבל למקום שמוכן להכיל את זה, מאשר כן להתקבל, אבל שוב זו העדפה אישית שלי לגמרי, וברור לי שלא מתאים לכל אחת מאלף סיבות.

רק שיתפתי את החוויה האישית שלי והתחושה האישית שלי, אבל טוב שאת כותבת ומדגישה את הצד השני

הייתי בראיון בשבוע 13 והרגיש לי לא נכון לא לספר, בעיקר שהמשמעות אצלנו של עבודה בהריון בבית חולים היא שמפסיקים לעשות תורנויות (משמרות של 24 שעות) משבוע 20, זה בפועל בערך מתי שהתחלתי לעבוד, לא היה נראה לי הוגן שפתאום אנחית עליהם כשאני מתחילה שאני לא עושה תורנויות. בפועל קיבלו אותי בכל זאת, רק שאלו אם אעדיף להתחיל רק אחרי הלידה. אבל בהחלט מבינה את מי שלא מספרת, זה לא פשוט בכלל וכן יכול למנוע קבלה לעבודה.