פורום הריון ולידה (עמוד 1855)

לו האסימון,

תאמת לפעמים גם אני שוכחת לעשות הפסק כי אני עסוקה במלא דברים, 

ובעלי יכל ממש לכעוס, הסברתי לו שזה ממש לא בכוונה, אנחנו בני אדם בסהכ 

אז פה זה טבילה,

אבל עדיין הכל יכול להתבלבל,

אולי הוא לא אוחז והתבלבל עם הימים

חבל שתפסידו ימי טהרה בגלל חוסר הבנה.

חיבוק אהובה

 

למה לא להזכיר לו פשוט?
יש לנו ציפיה שגברים יזכרו ושיהיה חשוב להם, אבל לא כולם כאלה (בעלי נגיד, אין סיכוי שיזכור, אני מזכירה לו גם בהפסק וגם ביום הטבילה).

בבקשה תזכירי לו שיש טבילה ביום ראשון ולא מתאים החברים ותטבלי כרגיל. אני לא חושבת שיצא לך משהו טוב מזה ש"תענישי" אותו שלא זכר את הטבילה.

אני הייתי מזכירה לו כמה שיותר מהר
כדי שיוכל לבטל או לשנות...

וגם לפעמים אין ברירה ועדיין ליל טבילה זה ליל טבילה...
לנו הגיעו ההורים של בעלי בצורה (חצי) לא מתוכננת, הייתה להם אזכרה ביישוב שלנו, ונאלצתי לצאת בעלי נתן איזה תירוץ, והיינו צריכים לחכות עד שהם ילכו..

מאמינה שבפועל הייתי הולכת לטבול - קשה לי הנידה ממש.

עד שאתם יכולים להתקרב חבל להרוס
כן הייתי מכוונת אותו ומדבבת אותו לגבי יום ראשון והיה נזכר לבד ומתבאס ששכח
קרה לי בדיוק השבוע לגבי משהו אחר חשוב שבעלי שאל אם יש משהו חשוב השבוע שמונע ממנו לקבוע סידורים, פשוט עניתי והוא היה בשוק שברח לו.. קורה

לטבול..
כן, בעניין הזה אני פועלת לפי הלב שלי.
מעודדת אותך להקשיב לעצמך.

(בפועל, מה זה עוד לילה לישון בנפרד אחרי כשבועיים?! בקטנה..
אבל כשהלב פגוע והבעל לא מראה נכונות ורצון זה הרבה יותר משמעותי.. לפחות בשבילי).

מה הצעד הזה יתרום לשלום בית.?
אם כבר אז אולי להתפייס .. להבין שהבעל כנראה לא עשה את זה בכוונה.. אבל עכשיו לעשות דווקא רק יעורר כעס ומריבה

כשבנאדם לא זוכר שאשתו צריכה לטבול, לא יהיה לו על מה לכעוס שהיא לא הלכה לטבול. הוא במילא לא זוכר..
כשיזכר ויראה נכונות זה יהיה הזמן המתאים ללכת לטבול.

ושוב אני אומרת.
אני פועלת לפי הלב בעניינים האלה. וזה מה שמתאים לי.
אין פה שום קריאה לאחרות לכן אין מה לשאול

הלכתית זה בעייתי לדחות ליל טבילה.
לא דוחים לפי רגשות לב.
וזה ממש לא בקטנה.
ואם הלב פגוע והבעל לא מראה נכונות ורצון- זה בדיוק ההזדמנות לפתור את זה ולא להפוך את זה להרבה יותר גרוע...

לא נעים אבל קורה.
אם זה משהו שממש לא אפשרי לבטל אז מקבלת שזה ניסיון משמיים תמיד איכשהו טבילה קשורה לאיזה ניסיון..
בסוף החברים הולכים והזוגיות נשארת ומתעצמת.
כדי להרגיש טוב שבעלי רואה אותי, אבקש בחיוך פיצוי על המצב.
אם הייתי סופגת עונשים על מצב הזיכרון שלי או על חוסר חיבור בין שני דברים כנראה שלא הייתי נשואה היום
(פעם קרא לי מקרה שקבעתי שיעור נהיגה ועוד הוצאתי כסף לשיעור וקבעתי בייביסיטר ובמקביל קבעתי פרזנטציה בלימודים עם עוד חברות.
שני דברים שהיו כרוכים בכמה תיאומים בימים שלפני ועד השניה האחרונה לא קלטתי שיש התנגשות בין הדברים.
לא נעים בעליל, אבל לקבל עונש על זה? לא חבל ליצור אווירה לא נעימה וזיכרון שלילי סביב הטבילה?

גם אני לפעמים לא קולטת ששני דברים שאני מתכננת מתנגשים. הכי עוזר לי זה לכתוב בלוח שנה כל תכנון, ואז להסתכל בו כשקובעים דברים נוספים. אבל דווקא ליל טבילה לא כותבים, וקרה שפרסמו על איזה ערב נשים או משהו בסגנון בליל טבילה שלי, ובאמת חשבתי ללכת אליו, עד שקלטתי שזה לא מסתדר הפעם...

אני שוכחת ובעלי מזכיר

יקרה ללכת ולטבול.
מצוות הטבילה עבורי היא מצווה שהקב"ה קודם כל ציווה אותי בלי קשר לשום דבר. אני קודם כל טובלת בשביל עצמי ותמיד רואה שברגע שאני עושה את ההשתדלות ויוצרת את הכלי, פתאום דברים מסתדרים, והכעס מתפוגג ומקבל מימד אחר. ופתאום בעלי מתנצל ובעיקר מעריך.

זה קורה...
גברים הרבה פעמים שוכחים.. לפעמים גם אנחנו.. אנחנו בני אדם. רוב הסיכויים שהוא ממש לא עשה את זה בכוונה אלא באמת שכח... קצב החיים העמוס לפעמים משכיח מאתנו גם דברים חשובים.
אני מציעה לך להזכיר לו, יתכן מאד ותופתעי לראות שכשהוא נזכר הוא מייד מבטל ומצטער על זה שלא זכר...
שבת שלום!

בפועל הייתי מיידעת אותו שזה מאוד מתסכל אותי ושנפגעתי.

הייתי באמת מדברת איתו על זה
מפגיעה נהיה חיבור יותר גדול כשמשלימים
ואפשר לפעם הבא לכתוב את זה ביומנים של שניכם
להזכיר את זה ולהתכונן יחד בהתרגשות
ואולי שירגיש שותף במשהו נגיד שהוא מפנק אותך ביום הזה עם אוכל שאת אוהבת( לקנות, להכין), שהוא יחליף מצעים, מה שטוב לכם
שיתכונן כאילו מגיע חג
ההתעוררות החיצונית משפיעה
וגם מי שמשקיע בשביל השני -האהבה שלו גודלת כלפי השני ( אנחנו משקיעות מספיק האמת..בנושא הזה..)

אני מאוד מבינה את הפגיעה.
אבל הייתי טובלת גם כי לא דוחים טבילה וגם כי לא הייתי רוצה להסתכן בזה שחלילה יהיה כתם או משהו שיסבך וגם כי בסוף זה גם בשבילי, לי יותר כייף וטוב להיות טהורה ולהשתחרר מכל ההרחקות הקטנות והמעצבנות (להעביר מיד ליד וכאלה)

במצבך, הייתי באותו רגע מזכירה לו שזה ליל טבילה וגם משתפת בהרגשה שלי לגבי זה ששכח.
וכן; מותר גם לבקש פיצוי על הדבר הזה, בחיוך ובאהבה.

מאחלת לך שתעשי את הבחירה הנכונה והטובה ביותר בשבילכם!

גם לי לפעמים קורים דברים דומים
למי לא קרה שהיא כמעט או באמת שכחה לעשות הפסק או בדיקה ביום הראשון?
לקבוע תור לטבילה?
זה לחץ החיים, וגם קצת אישיות פחות מסודרת.. קורה..
הייתי מזכירה בעדינות ומבקשת שיבטל

"נראה לי שעדיף לבטל את מה שקבעת לראשון כי אני טובלת סןף סוף" או משהו כזה..
לא תמיד הם זוכרים כל מה שאנחנו אומרים להם..

אם הורה יכול לשכוח ילד ברכב, וזה ברור מחקרית שזה יכול לקרות לכולנו, כי אנחנו בני אדם ולעיתים קשה לנו לפצל קשב בין כל כך הרבה משימות ביומיום וטרדות ושגרות משתנות.. אז ברור שאפשר לשכוח כל דבר אחר..
תחשבי על עצמך מתי שכחת משהו חשוב, או לחילופין מתי בטעות ממש פגעת במישהו בלי שום כוונה לפגוע..
זה באמת מאד פוגע וגם אני הייתי ממש נעלבת, אבל צאד הייתי שמחה אם מישהו היה מרגיע אותי בהסברים לעיל..
בהצלחה וחיבוק

קשה לזכור את זה בתוך כל היומיום. אפשר פשוט להגיד לו ...

קודם כל, זה באמת מבאס ופוגע.

השאלה מה עושים הלאה..

 

לא הבנתי אם זה משהו קבוע או חד פעמי ששכח...

לדעתי-

אם זה חד פעמי, תעצרי רגע, תחשבי, מה היית רוצה שהוא יגיב אם את לדוגמא היית שוכחת לעשות הפסק או משהו חשוב אחר?

(מנסיון, למרות שאני אדם שלא שוכח דברים, אחרי הלידה לקח לי כמה ימים עד שעשיתי הפסק פשוט ששכחתי...)

עכשיו לפי איך שהיית רוצה שיגיב אליך - תגיבי אליו, תביני שהוא שכח, וזה לא קשור אלייך, הוא לא מלאך, ומותר לו לטעות. ופשוט תזכירי לו, בחיוך, בסוף ליל טבילה זה משהו כיפי של שניכם, לבוא אליו עצבניים זה לפספס את המטרה... 

 

אבל אם זה יושב על משהו - אולי משהוא לא שותף בהכנות למקווה, שאת מרגישה שהוא לא מצפה לזה ולכן שכח וכו' - זה כבר רציני ויש צורך לדבר על זה  ב"שיחה זוגית" - אבל בנחת, לא במקרה עצמו, ו"להעניש" אותו במצב עצמו זה לא לפתור את הבעיה, אלא רק להחריף. אם את רוצה שהמצב ביניכם ישתפר - זה לא הזמן... 

 

 

ואם קשה לך לטבול ככה שאת מרגישה, את יכולה להגיד לו שקשה לך! תשתפי אותו ברגשות שלך

לדוגמא "אהוב שלי, יש לנו ליל טבילה, נורא נפגעתי שלא זכרת את זה וקבעת עם חברים. אשמח שתבטל את הערב עם החברים, אני אטבול בכל מקרה, ויש מצב שיקח לי כמה זמן להפתח אליך, ואני צריכה זמן" או משהו כזה, יכול להיות שתגלי שזה נעשה בתום לב, ושאת באה ככה - זה נותן פתח לבקשת סליחה והתנצלות, ואולי אפילו  הוא יאהב אותך יותר שלא כעסת עליו

אם "תענישי" ולא תטבלי בעצם את יוצאת לקרב והוא יבוא גם חמוש - וחבל מאד.. זה יוציא לשניכם אנרגיות שליליות ולא כיף לחיות ככה.

 

וחיבוק, והלוואי שמהמקום הזה רק תעלו ותתחברו יותר. (יצא לנו כמה מקרים שדוקא ב"ריב" שהיה לנו, אחרי ששיתפנו את הרגשות ומה עובר עלינו רק התחברנו יותר) 

 

(ועוד משהו, זה נראה ומרגיש כאילו את "מוותרת" על הפגיעה, אבל לדעתי (ומנסיון) - המטרה היא לחזק זוגיות ולהיות אנשים טובים יותר ולחיות ביחד בשמחה. אז תחשבי שזה לא שאת מוותרת על הפגיעה אלא את פועלת שיהיה לך חיים טובים יותר ושאת תהיי בן אדם טוב יותר, מתקדמת עוד קצת ב"קשה לכעוס ונוח לרצות" הרווח כולו שלך! ואני יכולה להגיד לך שעל העבודה העצמית הזאת שלך, שבתוך הלב שלך יהיו פירות בעז"ה, וזה יגרום לחיים טובים יותר - וגם אם בהתחלה זה קשה מאד, לאט לאט זה כבר ההרגל וזה נעשה קל יותר ואז בכלל טוב יותר להיות ביחד)

ואני הכי מבינה אותך בעולם! זה קשה!!
אבל הוא גם בנאדם.

ואולי לא רוצה לחשוב הרבה על הטבילה כי זה קשהה לחשוב על זה כגבר, זה ישר מיתרגם לגוף.
או שסתם הוא לא מחזיק בראש
או לא יודעת מה..

תדברי איתו אז תדעי

אבל באמת חשוב שתספרי לו כמה נפגעת. הוא לא יכול להבין את זה לבד

יש מצווה לספור את השבעה נקיים, כמו ספירת העומר, להגיד היום יום ראשון, היום יום שני וכו'... אני ובעלי סופרים ביחד, עושים מזה טקס כזה לפני השינה. אחרי ההפסק אנחנו אומרים היון יום ראשון לשבענ נקיים וכל ערב מתרגשים מהיום החדש שהגיע. ככה יותר חיים את זה כל השבוע עד הטבילה.

לטייל? לאכול? תכתבי מה תרצי להכניס ליום הזה נגיד: פארק יפה לפיקניק, מסעדה לצהריים, טיול בשכונות יפות, קצת קניות, חוצות היוצר בערב וכו ואנסה לעזור

אמנם גם ישנו באיזור לילה (מלון כרמים ליד ירושלים), אז הזמנתי מסאז' וארוחת ערב והכל...

יום למחרת הלכנו למסעדות מיוחדות, טיילנו בכותל, טיילנו בעיר דוד (עשינו סיור), בערב הלכנו למופע במגדל דוד, וזהו פחות או יותר

ויטמין די אמרו לי עד גיל שנה

פשוט תתני עד שייגמר לך הבקבוקון או משהו כזה, וזהו.

בבבדיקת דם יצא לו קצת נמוך אז הרופא אמר לי לתת עד שגמר הבקבןק

ויטמין די - בטיפת חלב אמרו לי בגיל שנה שכיום ההמלצה היא שכולם כולל מבוגרים יקחו תוספת ויטמין די אז בינתיים המשכתי (שנה ושלש חודשים)

אולי כדאי שאתחיל 🤦‍♀️

ועד היום אני לא זוכרת כמה טיפות צריך להביא.

התקילו אותי בטיפת חלב ושאלו אם אני נותנת
אמרתי שכן כדי שלא יחפרו
אז היא שאלה כמה טיפות
אני כזה אמממ...לא יודעת, בעלי נותן.

לא רואה טעם להתחיל עכשיו בגיל שנה...
האמת שאף פעם לא מקפידה לתת ברזל וכולם עם ערכים תקינים ב"ה. מאמינה שהם מקבלים את זה דרכי בהנקה ואחר כך במוצקים.
ויטמין די באמת כדאי שאקפיד יותר כי כולם צריכים, גם אני צריכה לקחת

בינתיים נגמר הבקבוק אז עד שנקנה נחליט מה עושים, אם ממשיכים או שומרים לילד הבא.

וברזל, אני לא יודעת מתי הבקבוק יגמר כי לא הקפדנו מההתחלה אז נראה מה בעלי יחליט לעשות (זה התפקיד שלו לתת, כשמקלח אותו)

אבל כנראה זה מה שאמרו לי בטיפת חלב או הרופאה.
בגיל שנה עשינו בדיקת דם לברזיל והיה בסדר אבל הרופאה אמרה להמשיך עד גיל שנה וחצי, בפועל הבקבוק נגמר קצת לפני אז הפסקתי להביא😅

די אני ממשיכה לתת כל הזמן גם אנחנו המבוגרים לוקחים כיום יש לנו מחסור בדי מכל מיני סיבות.
וברזל אם התוצאות טובות וכבר באכילה את יכולה לתת המון אוכל עם ברזל אז הייתי מפסיקה לחודשיים ובודקת שוב בבדיקת דם שהערכים לא יורדים אם כך מפסיקה לגמרי עת הברזל.

מחייב שזה הכרחי.

 

ברזל אני יודעת שיותר מידי ברזל יכול לגרום לנזק.

אז אם הכל בסדר אני חושבת שלהפסיק.

אם לא תיווצר תלות בברזל בגלל שנמשיך סתם, אמרה שלא כי זה כמות של מניעה ולא של טיפול.

ואם לשפוט לפי עורו המשוזף אז הוא בשמש הרבה כנראה.
לא בודקים בבדיקת דם מה מצב הויטמין די?

האיברים שצריך לחשוף לשמש בשביל ויטמין די זה לא ידיים ורגליים.

היא לא רצתה להמשיך לתת לתינוק ברזל, הרופאה אמרה לה לתת והתעקשה על כך, האמא רצתה שהיא תקח אחריות אם יקרה משהו כתוצאה מיותר מידי ברזל, החליטו בסוף ועשו בדיקת דם, גילו שלא חסר כלום, הרופאה התנצלה...

 

כדאי לקרוא קצת על עודף ברזל. זה לא טוב.

 

פשוט לשים לב להכל ולבדוק לפני שנותנים.

 

לגבי ויטמין D אין לי שמץ של מושג, אני מביאה לבת שלי לא כל יום האמת, ומוציאה אותה החוצה.

ובכלל, לא חושבת שיש צורך עד שלא רואים בדיקת דם שש אנמיה..
וויטמין די כמה שיותר יותר טוב.. האמת שאני גם נותנת הרבה יותר מהרגיל.. 

כתבת שהוא כן היה פעיל עם המוזיקה, ולכן נשמע לי תקין.
אם את עדיין לא רגועה, אז אולי תתייעצי עם אחות או רופאה...

רק לשים לב שיש יציאות רטובות.

קם לבערך עשרים דק היה על הבטן קצת התאמץ להרים ראש ושוב מוזיקה וחזר לישון על הבטן על המשטח, עשה היום קקי בבוקר רטוב רגיל ושתן כרגיל, נשמע בסדר? ועוד שאלה אם נרדם על הבטן אפשר להשאיר כאשר אני בהשגחה לידו? או שעדיף לחלוטין רק כשערים?

אבל אם אין לו חום וכשהוא ער הוא חיוני, לא הייתי דואגת...
שתן כרגיל זה מעולה. חשוב לוודא שאם הוא ישן הרבה שלא יתייבש בטעות...

לגבי שינה על הבטן- הדעות חלוקות בעניין. בעיני אין בעיה

חחחח תודה רבה בכל אופן!! נרגעתי ממש

לי זה נשמע תקין, אבל לא יודעת להגיד... כי שלי יחסית ישנה לא מעט (בת חודש וחצי אמנם, ועדיין), אבל האחות בטיפת חלב אומרת שהיא גדלה בסדר גמור וממש כל המדדים שלה בדיוק כמו שהם צריכים להיות, אז לא דואגת על זה...

אלא כמות השינה ביחס לעצמו
כי כל תינוק הוא שונה הרי...

ב''ה שהיא גדלה בסדר והמדדים תקינים🤗

אתמול אולי הוא היה יותר פעיל מהרגיל?

אבל תזכרי שהתינוקי הוא... בן אדם

ובדיוק שכמו לך יש ימים שאת יותר ישנה בהם, ויש ימים שאת יותר פעילה או פחות ישנה וכו' אז גם הוא.

אם הוא נראה בסדר, חיוני, שמח, היציאות תקינות וכו'.. אז הכל בסדר ב"ה

אבל , יש המון בגדים שהמייבש עושה להם מצויין,

למשל חולצות של בנים, גרביים, שמיכות, חולצות טריקו,

ולכן אני חושבת שזה שווה את זה,

אני מפרידה את מה שלא מתאים ותולה,

אבל קחי בחשבון, שהחשבון חשמל יחגוג!!

זה מלא חשמל,

אני לוקחת את זה כעוזרת בית, במקום לשלם למשהי שתיכנס לי לבית שאני פחות מתחברת לזה...

סליחה על התיאור, אבל אם לא זה הכביסה נשארת לי במכונה 3 ימים ומסריחה!!!

מקווה שלא בלבלתי

וכמה זמן מפעילים אותו.
חברה שלי חישבה פעם, זה יוצא לה לא יותר משני שקלים לייבש מכונה אחת.. (אחת כזאת שמחשבת 🤷)
(היא בדקה במונה חשמל שלהם לפני ואחרי המייבש, ודאגה לא להפעיל דברים אחרים תוך כדי)

אחרת כל הבית היה מלא מתלים כל הזמן.
התמכרות נעימה!

באמת קצת מכווץ. לקחת בחשבון פשוט. לרוב כביסה ראשונה או שתיים של בגד חדש אני לא מכניסה ואז משמעותית פחות מתכווץ.
אישית לא מכניסה שמלות עדינות שלי או בגדי שבת. אבל מכירה כאלה שמכניסות כמעט כמעט הכל.
לא יודעת איך אפשר לעמוד בתלייה של הכל כל הזמן. בעיקר בחורף.
תהני.

אני לא שמה בגדי שבת, מכנסיים של בעלי (מחוייטות)
ונגיד סוודרים או חולצות עם פייטים
כל השאר אפשר בכיף.

וממש לא משתמשת בו באופן שוטף.
זה טוב שהוא קיים בעיקר לחורף, אז מכניסה בגדים שעברו חצי ייבוש על החבל או רטובים לגמרי (תלוי במזג האויר). אחרת כל הבית היה לי מתלים...
מכניסה מגבות, תחתונים, גרביים, חליפות פוטר, טריקו. לא הרס שום בגד.

אני לא תולה בכלל כמעט בחורף כי קר ולוקח זמן להתייבש ובקיץ יש פה לחות נוראית אז,גם לוקח זמן להתייבש

אני קניתי אחרי 15 שנה
ובא לציון גואל !

אני אישה עובדת והרבה פעמים לר מספיקה לתלות עד אחרי הצהריים, אז השמש כבר לא חזקה ומכונה ראשונה עוד מתייבשת, הבאות כבר לא

בחורף מתלי כביסה בסלון

אין זמינות מהירה לבגד ואין לי הרבה בגדים...

בכל זאת, אני לא שמה הכל במייבש,
סדינים מגבות זה מהר לתלות תמיד תולה,
שמלות מיוחדות וכד' תולה
כשאני בבית וחם בחוץ, מכונה אחת תולה מכונה שניה מכניסה למייבש
הדבר היחיד שקצת נהרס זה אולי גרביוני ניילון

בגדי שבת, עליוניות וכו באמת לא מומלץ.
אבל בגדי ילדים איכותיים, גרביים, הלבשה תחתונה וכו זה ממש הצלת נפשות. במיוחד בחורף כלובשים אינסוף שכבות ורוצים שהם יתייבשו מהר אבל הם מלאים במים והקור בחוץ לא תורם.

בגדול - הכיווץ של הבגד מתרחש בדקות האחרונות של הייבוש כשהבגד כבר התייבש ונשאר כמה דקות בתוך החום של התוף.
אם מוציאים את הבגדים באותם מעט רטובים את מונעת את הכייוץ שלהם. שעה-שעתיים תלויים ואת יכולה לקפל.

לא הורס בגדים!
אני מכניסה את כל הכביסה למייבש, חוץ מבגדים עדינים, שאותם אני תולה. גם בקייץ. כי זה חוסך לי המון זמן. בית עם משפחה ברוכה , ברוך ה' ואמא שעובדת משרה מלאה, אין זמן לתלות כמויות של כביסה. לא מבינה איך אפשר בלי.

אבל אני משתמשת בו רק במקרים דחופים
כשאני רואה את כמות הסיבים שנשארים בו אני מבינה כמה הכביסה מתבלה כשמייבשים בו, וחבל לי על הבגדים.

ואם אני לא טועה הדגם שלנו חסכוני יחסית בחשמל ככה שזה לא כזה נורא.
מה שגרם לי סופית לעבור למייבש זה שכביסה שתליתי בחוץ חזרה עם אורחים בלתי רצויים - חרקים למיניהם, אז ויתרתי בשמחה על התענוג ומאז רק מייבש.

קיבלנו מייבש בחתונה ובעלי לא הסכים להשתמש בו. בפועל גם אני לא משתמשת הרבה אבל בגלל זה יש לי ערימות בלתי נגמרות... חושבת שזה יכול להועיל. במיוחד בחורף ועם ילדים קטנים

יש לי מייבש וכמעט לא משתמשת. יש לי מלא מקום לתלות בחוץ, שמש מצוינת, הרבה מתקני תליה (4 או 5).
עושה כביסה כשאני יודעת שאני יכולה לתלות. נגיד מכניסה לפני השינה, תולה בבוקר. אבל גם קורה שכביסה נשכחת לכמה שעןת והכל טוב.
בעיקר משתמשת למגבות (לא אוהבת שמתייבשות בשמש ויוצאות קשות), ובחורף לגרבים ותחתונים.


זה טוב שיש, במיוחד אם לא עולה לך עכשיו כסף לקנות ויש מקום לשים. ותחליטי כמה ואם להשתמש.

לא מייבשת שמלות שלי וטוניקות כאלה.. וחלק מהחולצו. המכופתרות של בעלי .אבל כל השאר כן

בשימוש בחורף בלבד.
כשיש יותר מילד אחד זו הצלה.

אבל, יש לנו המון בגדים.אז הוא לא ככ בשימוש מאסיבי.

מעבירה אוטומטית מהמכונה למייבש את כל הכביסות כולל הכל כל השנה,
למעט בגדים בודדים מאוד עדינים.
לא מסתדרת בלי, לא רואה טעם להוסיף לעצמי עוד שעות עבודה, אני ממש עסוקה גם בלי לתלות כביסה

נכון מכווץ מעט את הבגדים החדשים אבל בקטנה, לוקחת את זה בחשבון בקניה.

ממליצה מאוד לנסות, יש מצב שתתמכרי..

את רוב הבגדים הוא לא הורס.
גם אם גרביים תחתונים וגופיות של ילדים ישחקו בקצה קצת יותר מהיר מאשר בלעדיו - הכל טוב, נקנה חדש לילד הבא....

אני תולה את הבגדים שלי (כי עד שמוצאת לעצמי בגדים, אני ממש לא לוקחת סיכון שיישחקו), ועוד קצת בגדי שבת של הילדים, מכנסיים של בעלי.

במיוחד בגדי ילדים זה מתיש לתלות אחד אחד.

זה ככ מקל על החיים ויש בגדים ממש בודדים שנהרסים ואותם אני לא מכניסה.(ציציות, שמלות שבת, חזיות, מפות. זהו)

זה פשוט מלא שירד ממני. לא מבינה איך שרדנו לפני ולא מוצאת סיבה טובה לא להשתמש המייבש

אבל בכללי זה מעוות אותן

ולא ראיתי צורך בזה. ההורים של בעלי קנו לנו וזנ ממש מקל.
הבגדים של הילדים מתכווצים, במיוחד תינוקות. אבל לא ברמה שאי אפשר ללבוש. רק כדאי לדעת את זה כשקונים.
על הבגדים שלי זה לא השפיע.
זה באמת ממש מקל במידה שתחשבי על כל הפעמים שתלית כביסה ולא תביני איך לא קנית את זה קודם.
לי קשה עם זה רק מהצד האקולוגי. שלתלות כביסה לא צורכת אנרגיה...

לא חושבת שקרה לי שנהרסו בגדים מהמייבש.
מקל מאוד בעיקר בחורף ובתקופות עמוסות- אני מגדירה שההוצאה של החשמל זה כאילו תשלום לעוזרת... ;)
כביסה לבנה אני בדרך כלל תולה, רק במקרים חריגים מאוד שמה במייבש. לדעתי היא יוצאת ככה יותר נקייה.

הצלת נפשות...
בעיקר
א. כשהמשפחה גדלה ויש המון המון כביסה.
ב. כשאת צריכה לעשות מלא כביסה בזמן קצר. זה פשוט מקצר תהליכים וחוסך זמן תליה והורדה...
ג. בחורף!!!!!!
ד. כשהילדות נזכרות בתשע בערב שאין להן טייץ נקי למחר....אז אני מפעילה מכונה בערב, ומייבשת הכל או רק את הטייץ במייבש וחוסכת תסכולים ופרצופים עקומים על הבוקר.
חוץ מחולצות משובצות כאלה של בעלי, לא שמתי לב שבגדים התכווצו או נהרסו. גם לא שמלות שבת וכד'.אני אמנם משתדלת לתלות כביסה עדינה, אבל לפעמים כן שמה במייבש והכל בסדר.

זו היתה הצלה עבורי. פשוט למדתי לא להפעיל כל הזמן כי באמת החשבון התנפח.

כמה תגובות על מייבש ואף אחת כמעט לא יכלה להמליץ לי על מייבש כששאלתי פה לפני כמה ימים 🙈
וברורררר מייבש, הצלת חיים מבחינתי. עכשיו שהייתי תקופה בלי מייבש - אפשר להסתדר אבל היה לי קשה מאוד מאוד.

הכי פשוט בעולם ואני ממש אוהבת אותו
אינדיסייד מכני 7 קילו עם צינור

כבר קניתי. מקוה שיהיה טוב

איזה תמימות דעים יש כאן...
כנראה שהצלחתן לשכנע אותי שיהיה
בעיקר לחורף ולזמנים לחוצים...

תודה

אני לפני לידה שלישית ועד עכשיו די מסתדרת...ז"א כל היום תולה ומקפלת

הבעיה שאין לי איפה לשים את המייבש

אמורים לעבור דירה בשנה הקרובה ואז כמובן יהיה מקום אבל כרגע אין לי סיכה לדחוף

לא יודעת מה לעשות

ראיתי מכונת כביסה +מייבש של סמסונג מישהי מכירה?

אנחנו שמנו את המייבש מעל המכונה

מה שלא מתאים למייבש- שזה תכלס מעט מאוד בגדים, לתלות.
חוסך זמן, כוח, מאמץ...
אני משתדלת להשתמש בעיקר בחורף כדי לחסוך אבל תכלס, גם בקיץ כשנגיד אין כבר מקום לתלות, או נגיד עכשיו שחזרנו לדירה וכיבוש הכל והיינו צריכים לשמור על קצב, השתמשתי

ושיהיה בסימן משנה מקום משנה מזל..
רק בריאות שמחה וברכה בכל!

כמה שזה נשמע תלוש- תסמכי על ה'.
אני לא הצלחתי לשחרר ועברתי תקופה מהגיהנום.
מילא אני אבל בעלי וההורים שלי טרם התאוששו, הלידה עצמה התפתחה במקום ובזמן הכח טוב שיכולתי לבקש.. חכמה של בדיעבד.
סבלתי וגרמתי לכולם סביבי לסבול עם כל הלחץ הזה
(מבינה מאוד את הלחץ.. גם לי בעברי יש לידה באמבולנס ולידה אחרת צירי לחץ במיון..)
טיפים פרקטיים לצערי אין לי..
אז מה שנשאר זה רק להתפלל ולהתחזק באמונה, מה השני טוב ונכון זה מה שיקרה.
אל תאשימי את עצמך בכלל לא על אזעקות שווא, לא על בלבול וחוסר אונים, ולא על שאננות.
ממש ממש קשה לאחוז ראש בתקופה הזאת.
תתעודדי בסוף זה ייגמר 🤗

וואו מבינה לגמרי.
ויכולים להיות עכשיו שבועיים ככה..
אפשר להמליץ לך משהו מניסיון?
קחי לך רגע,
שבי בנחת, ופשוט תנסי להחליט. ככה, להחליט חד וחלק,
ש"לא משנה איפה ומתי תהיה הלידה שלי, היא תהיה מדהימה וחיובית". ואז תשנני את זה, וכל פעם שעולה פחד, לחץ, תגידי לעצמך את המשפט הזה.
נשמע קלישאתי? אבל זה פשוט עובד.
הרי ביננו, מה הכי גרוע שיכול לקרות, לידה בבית? באמבולנס? במיון? בניתוח?? בסדר! בסוף החוויה היא בראש שלך. אפשר ללדת אפילו בניתוח ולחוות את זה בטוב ולא כטראומה. (לא מאחלת כמובן, אבל זה לא בידיים שלנו. עדיף לחשוב מה כן בידיים שלי וזה רק דרך ההתמודדות)
וכשאת תהיי רגועה, בעז"ה הלב והגוף יידעו בדיוק מתי זה אמיתי והזמן לרדת למיון, ובאמת תהיה לך לידה חיובית ומדהימה.

מבינה כ"כ את הקושי שלך!
אני בתחילת תשיעי. ובאופן מפתיע, הפעם נראלי שדווקא לכתחילה לא אשלח אותם ב-1 בספטמבר.
(אלא אם כן יצאו נוגדנים בבדיקות הסרולוגיות, הלוואי🙏)

מבחינתי, ומהניסיון המר שלי 🥴 מסגרות=בידודים!!!!
ולכן, עדיף לי לשלוח אותם רק אחרי החגים. כדי שלפחות בתקופות החגים נוכל לסוע לסבא וסבתא ולהעזר באחרים.

אולי זה ישחרר קצת מתחושת המתח שלך, שעדיף בחגים לא להיות בבידוד.

(כי תכלס, עד אחרי החגים בקושי יש 3 ימים רצופים של לימודים, אז גם ככה אין שגרה ומסגרת נורמלית🥴)

וגם במילא אנחנו בבית בכל החגים

אין לי עזרה במילא

אז...

אבל לגמרי מבינה אותך....

ולא נעים לי לומר
אבל מעדיפה בידוד עם בעלי בבית.מסגר- כי בסגר הוא עובד כרגיל ואני לבד עם כולם

ומעדיםה 'כלום
ודי שתגמר הקורונה המעצבנת הזאת

מציעה לך בכל זאת לנסות לחשוב על אופציה של עזרה..
בייביסיטר, לשלוח לחברים לשחק קצת, שבעלך ייקח קצת חופש פה ושם...
בלי קשר לקורונה ולמסגרות, תקופת החגים היא לא פשוטה, בטח אחרי לידה..
בייביסיטר פה ושם כולל בחגים שבתות ויום כיפור ממש יכול לעזור.
בהצלחה!

צריכה ללדת אוטוטו... ולא מוכנה בכלל .. לא מספיקה לחשוב ולנשום לפני הלידה, רק עסוקה בילדים.. צריכה קצת שקט עם עצמי לפני, לעכל, להתרגש, להתכונן. ואני לא שם. ואם יהיה סגר, אני עלולה למצוא את עצמי בדיכאון. כי בעלי עובד.

נראה לי שזה שזה מגיע אחרי תקופה ארוכההה של חופש זה ממש משנה את התחושה

השנה ממש למדתי להתרגל לשהות בבית עם כולם לבד במשך חודשים..אבל לחלוטין לא ציפיתי שזה יחזור פתאם בדיוק לפני הלידה

אני צריכה פשוט להסכים לקבל את זה כמציאות

אבל לאאא באא לייי

אני אישית הייתי הולכת בלי שום ספק להיבדק שוב.

אולי כדאי שתלכי לכירורג\ית אחר, שיתנו עוד חוות דעת

זה לא נחשב נפילה.
אם את נופלת בעצמה, שכואב לך, על משהו קשה, או על הבטן, נראה לי נפילה...

משקל. אז נפילה זה ממש על הרצפה ?

של מכה בגב בטוסיק בבטן, אז זה בגדר המעידות שיש בהריון

אבל כמו שהאחות מעקב בבית חולים אמרה לי להיות סופר זהירה במדרגות ובכללי בהליכה

לי נגיד יש קושי כשאני מחליפה בגדים, חייבת להיתמך בקיר ליד או במיטה או בבעלי כי אני מאבדת את זה 

תדעי מה קשה לך יותר מה מאבד לך שיווי משקל...

חוסר שיווי משקל נפוץ י מרכז הכובד משתנה במיוחד אם כבר מבצבצת לך בטן אני מרגישה שזה מושך אותי רדימה נגיד חחח בעלי צוחק עלי שאני הולכת כמו ברווזה חחחחח

הם הדבר הכי לא יציב שקיים בערך אני מתה להחליף למשהו אחר ולא מוצאת כלום

כואב לך משהו?

ואחזתי בספה ..

לא לוקחים סיכון

בלי קשר לעניין הבטיחות 

בהריון השינוי ההורמונלי משפיע על השיער וזה גם ככה לא יהיה אפקטיבי

 

באופן כללי אני באמריקן לייזר מה שטוב אלהם שזה ללא הגבלת טיפולים 

 

לגבי המקווה ממה שידוע לי מה שאת עושה בשגרה את צריכה למקווה גם... כלומר אם את רגילה להוריד בידיים- אז גם למקווה

לגבי מקווה, ממה שידוע לי
אצל ספרדיות שיער נחשב חציצה
אשכנזיות אם את ככה בד"כ צריך לסרק ולהפריד אבל אין חובה להוריד
זה לגבי שיער באיזורים האינטימיים
שאר שיער הגוף צריך להוריד

התרת נדרים למה?

בעקרון כל מה שמחובר לגוף הוא לא חציצה.
מי שרגילה להוריד או שיערות שהרוב רגילות להוריד זה יכול להיחשב כחציצה אבל זה לא גורף.
גם לא לספרדיות (למרות שזה נכון שיותר מחמירים).

יכול להיות שיהיה צורך בהתרת נדרים אם התרגלת להוריד ופתאום את רוצה לא להוריד.
הכי טוב לעיין בספר שאת פוסקת לפיו או לשאול רב

אבל ברמה הטכנית- אפשר לגלח בין טיפולים. לפעמים מבקשים לחכות 3 שבועות שבהם לא לגלח אז את יכולה לתכנן את הטיפולים בהתאם למקווה צפוי

שיושב על רגש..
חיבוק גדול

ושיש לה קורס על איך לעורר את החשק..

אני לא מכירה באופן אישי..

ולך הפותחת, אני יכולה להזדהות איתך בחלק מהדברים שתיארת... חושבת ששני הכיוונים זה ללמוד עם מצוות אישות קצת יותר לעומק על הרעיון של החיבור בינכם ומעבר לזה גם ממליצה על טיפול רגשי להבין על מה זה יושב ולא חייב שזו תהיה טראומה, יכול להיות קשור להרבה דברים אחרים כמו הסתכלות מסויימת על גברים ונשים שהיא שגויה.

בהצלחה!!!

זה ברור לי.
השאלה איך אפשר לשנות את זה. ניסיתי לקרוא הרבה ספרים אבל זה לא מצליח לשנות אצלי את מה שאני חווה ברגש, לפעמים קורה אפילו הפוך וספר שמתעסק יותר בהדרכה מעשית גורם לי עוד יותר דחיה.

אגב בעניין של הגברים ונשים,זה באמת נושא שהוא מאד אישו אצלי בכלל ובנושא הזה בפרט. קשה לי עם צורת ההסתכלות של גברים על נשים (כמובן לא מאשימה אותם,זה חלק מאיך שה' ברא אותם וגם בתורה זה משהו מבורך. הקושי הוא אישי שלי)

הלוואי שאצליח למצוא מישהי שתעזור לי. תודה רבה לך

יוכל לעזור. אבל אני לא מבינה בזה.

חשוב לי לומר פשוט שלא כל חיבוק צריך להתפתח למשהו.

אפשר לשבת עם בעלך, שמודעמלבעיה וחומר לו שאת מרגישה שאת לא יכולה להינות כי את מרגישה מזה לחץ, ובא לך שהוא יחבק אותך בערב בלי שזה ימשיך לאנשהו.

זה ממש משחרר לומר דברים כאלה בקול. וככה תוכלו לבדוק איך את עם מגע שהוא אינטימי ולא מיני.

שזה נורא מבאס אותו. הוא תמיד רוצה יותר ואני הפוך, אז לפעמים מעדיפה לא לשתף למרות שברור שזה לא עוזר.

ושכרגע המצב לא טוב לשניכם.
ושאת חושבת שהמצב הזמני הזה אולי יעשה לך טוב.

אני לא מדברת על תוך כדי מעשה. מדברת על שיחה לפני. שאת מרגישה שאת לא מספיק שם כמו שאת רוצה להיות. ואת רוצה לנסות משהו קצת אחר.

כאילו את אומרת שבא לך לרצות. אפילו לומר מראש- שביום נגיד אחרי המקווה. רק להתחבק. מאמינה שאפילו עצם זה שהוא יהיה שם בשבילך כמו שביקשת ישמח אותך יותר מכל דבר.

אבל יודעת שבפנים הוא מאד רוצה ותכלס זה לא באמת מספק אותו.
כנראה שגם בעניין הזה אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי.

אם קשה לך עם זה לא יעזור כמה שתביני בשכל קדושה או כל מוטיבציה אחרת, את צריכה לחוות בגוף שלך שזה נעים וזה כיף, וכל עוד לא נעים לך אין שום הגיון שתרצי את זה...

מציעה לך מאוד להשקיע לפתור את זה, לזהות מה החסימות ואיך אפשר לשחרר אותם. וגם ברמה הכי פשוטה- מה מענג את הגוף שלך? צעד אחרי צעד. חשוב שתדעו לעשות את זה בצורה שנעימה לך ולא תמיד יודעים מיד לפעמים צריך לנסות הרבה עד שמוצאים.

כמובן שייעוץ אישי אצל מישהי מומחית זה הכי טוב אבל אם קשה לך ההיחשפות אולי אפילו קורס אינטרנטי יהיה מספיק. שווה לנסות

יש את בינת הופמן שהיא דתיה אבל די פתוחה בשפה שלך תעקבי קצת תראי אם זה מתאים לך
ליאורה בוקנסבוים היא חרדית אני לא בטוחה בדיוק מה אופי התכנים אבל תראי אם יכול להועיל
וכמובן אפרת צור שהוא גם דתיה והיא בעיני ממש מומחית

וגם מיכל פרינס והספר שלה. זה יותר בהקשר של זה שכל חיבוקישר מתקדם הלאה- תקראי. תביני כמה חשוב שזה חא יהיה ככה. ותנסי לתווך לבעלך )שכמובן בטוח רוצה רק טוב! אבל מן הסתם לא מבין את המנגנונים שלך)
תראי למה את מתחברת.. קשה מאוד לעשות את הצעד הראשון כי זה באמת יציאה מאזור הנוחות וזה כ"כ אינטימי ומלא במתחים ומשקעים אבל כל צעד קטן בנושא הזה כ"כ ייטיב איתך ועם הזוגיות שלך בעז"ה!
בהצלחה

תודה רבה.
אני אבדוק את כל אלו שכתבת לי. תודה רבה

יש לה גישה ייחודית שמתאימה בדיוק למצב כמו שלך.
היא גם לא עוסקת בייעוץ ולא מתעניינת מה בדיוק אתם עושים או לא עושים, אלא נותנת הדרכה ומלווה אתכם בתהליך, כך שאת לא צריכה להיפתח בטירוף ולהרגיש לא נעים.
יש לה גם ספר, אבל בעיני, אם את במצוקה ומרגישה שאת נמצאת ב"בור" מבחינת הענין הזה, שווה ללכת אליה לכמה מפגשים.

בהצלחה רבה יקרה!

מצד האיש לפעמים הידיעה שזה רצון מאוד גדול שלו יכולה לפעמים לכבות את החשק.
וגם סביב המקווה אותו דבר. ההתעסקות הרבה עם הגוף בהכנות לפעמים מאוד מעייפת. ולצד זה יש גם את הציפייה האדירה מכיוון הבעל.
את זה ממש אפשר לקדם בשיח. עם הבעל. בעלי היקר. היום הזה הוא ממש קשה לי פיזית ונפשית. אני רוצה לבקש ממך לשחרר ביננו את הלחץ להיות ביחד או ישר לגעת אחרי המקווה. תחשבי מה עושה לך טוב שכאת חוזרת משם. אולי ארוחה טובה לפני מגע, אולי אפילו רבע שעה לעצמך עם כוס קפה וספר. תנסי לחשוב מה יוריד ממך את הלחץ והעייפות ביום של המקווה. ותתווכי את זה לבעלך. (גם אם זה אומר לא להיות ביחד ביום הזה. גם לי היו פעמים כאלה. ואמרתי לבעלי מפורש קודם כל אני צריכה שתוריד ממני את הציפייה שנהיה יחד.) אומנם זו מצווה אבל לא חובה. אחר כך תבחני מה נעים לך רוצה רק חיבוק סבבה. רוצה מסאז', מעולה. ממש לאט לאט בקצב שלך. אני מניחה שלבעלך יקח זמן להתרגל. אבל כשאת תרגישי שהכל בשליטה שלך יהיה לך קל יותר להיפתח.
ובאופן כללי ממליצה ממש על תהליך של חיבור גוף לנפש. זה יכול לבוא בהרבה מובנים.
קודם כל להתחבר לרצון שלך. מה טוב לך? מה עושה לך נעים? ביומיום, כלפי עצמך ובטח כלפי בעלך. (אוכל, מגע, ביגוד, אווירה, מוזיקה הכל) מה מענג אותך? אחרי שתכירי את הגוף שלך ותקשיבי לו את תהיי יותר בטוחה, וגם תרוויחי את העונג שלך וזה יהיה עוד דרך לרצון.
דבר שני להתחבר לגוף שלך. את נהנת להסתכל על עצמך במראה? חוג ריקוד כמו זומבה ובעיקר ריקודי בטן מאוד עוזרים פשוט להנות מהגוף. להפיק הנאה, שחרור צחוק. וזה כל כך גורם להתחיל לאהוב את הגוף.
ממליצה גם מאוד על אורית לייזרסון. למדה פסיכותרפיה גופנית. עוזרת המון לנשים להתקרב לגופן ולשחרר חסימות. בטיפול פרטני. ובקורסים קבוצתיים.
ולסיום משהו מהלב. יקרה את מבינה שאת במצב sos?. את עשר שנים נמצאת ביחסי אישות שאת לא נהנת מהם. שלא מביאים לך שמחה, הנאה ואפילו גורמים לדחיה. אני בטוחה שזה משפיע המון על הזוגיות. ואני בטוחה שזה לא מכוונה רעה או מחוסר אהבה. אבל יקרה בבקשה טפלי בעצמך וכמה שיותר מהר. ההנאה שלך החיבור הזוגי השלם בינכם, כל כך תלויים בשמחה ובסיפוק שלך.
אפילו איך הבנות שלך יסתכלו על עצמם מושפעים מזה. בבקשה בשביל עצמך, בעלך והילדים. קחי אומץ מכל הנשים הנפלאות כאן. ותעשי צעד שיהיה תחילת הדרך אל האושר שלך. שלכם.
חיבוק ענק.

חיבוק על הקושי.
נשמע שלא קל לך עם זה..

מציעה משהו בזהירות ,שהעירו לתשומת ליבי בהדרכת כלות.

בתור נשים דתיות תמיד מלמדים אותנו על צניעות.
שלהיחשף ולחשוף את הגוף שלנו זה לא צנוע.
מתוך כך הרבה פעמים נוצרת משוואה " לא צנוע= לא יפה"
וכך אנו גדלות למצב שאנו מתבישות בגוף שלנו כי הוא לא יפה.
ואם הוא לא יפה- למה להראות אותו למישהו?
וזה נהיה לא נעים לנו.
ולא מכבד.
ואפילו דוחה אותנו...

אבל האמת היא ההפך!
הגוף שלנו יפה.
ולכן הוא צנוע.
ולכן אישה שומרת על צניעות לפני החתונה.
ולכן היא שומרת אחרי...
והצניעות הכי יפה אחרי החתונה, היא לתת אך ורק לבעלי לראות את הגוף שלי.
ולהינות ממנו.
להינות מהיופי שלי.

זה הרעיון בגדול. אפשר להרחיב עליו, (אם את רוצה בפרטי)
תנסי לחשוב אולי זה נוגע בך בנקודה הזו.
את אוהבת את הגוף שלך? או מתביישת בו?
אם זה לא קשור לזה, אל תתיחסי למה שכתבתי.
ואם במקרה כן, תנסי לעבוד ולטפל בנקודה הזו.
כמו שהרבה כתבו לך.

מקווה שעוד תזכי לחוות את היופי שבדבר הזה.
וכרגע חיבוק על הרצון💗

בנוסף, אולי עברת איזו שהיא טראומה בילדות שגורמת לך להרגיש ככה?

כשהלב מרוחק, קשה ליצור חיבור פיזי
האם אתם מבלים ביחד, משקיעים בעצמכם, מקדישים לזוגיות זמן? אני די בטוחה שאם תקדישו זמן זוגי, ותשקיעו בזה, יהיה רל יותר להתחבר ולרצות
בהצלחה💕

10 שנים ללא אישות מספקת זה ממש טראומטי.

זה מרכיב חשוב מאד בזוגיות טובה.

מאחלת לך הצלחה בטיפול.

מגיע לך ליהנות.

אין כל סתירה בין קדושה וטהרה לאישות ולעונג.

ככל שתקבלי את זה כך יהיה לך יותר קל.

אבל כאמור, כנראה צריך ייעוץ רציני בעניין

ותפרגני לו את השיעור שהוא רוצה להעביר?

כלומר, ככה אני קוראת אותך, אולי בפועל זה לא מה שקורה,
כותבת כדי שתנסי לחשוב על זה:
את כותבת שעבור 150 לשעה את מוכנה להיות עם הילדה, אבל עבור 70 את לא מוכנה.
אם בעלך היה אומר לך בשבילו הנסיעה לעיר ההיא זה סוג של משאלת לב/ אוורור והוא יוצא למסעדה על חבר ואוכל בסכום של 80 ש"ח, היית זורמת או לא?
כי תחשבי שהוא לוקח מהחבר 150, ומבזבז זמן נסיעות ו80 שח בשביל להתראות עם החבר.
עכשיו את מוכנה להיות עם הילדה?
כי כשאת אומרת לו שעבור מחיר גבוה יותר את מסכימה יש פה שיפוטיות עליו ולכן השיח שלכם לא מתמקד בשאלה *איפה זה מפריע לי*
ולכן מציעה לך להפריד בין שני הנושאים לחלוטין.

יש את שיחת המציאות הכלכלית וכמה הגיוני לקחת לשיעור, שבזה יש לך מילה מצד ההכנסות וההתנהלות הכספית הכללית, אבל היא לא קשורה לעובדה שהילדה איתך.
ויש את נושא הצרכים שלך שאת זקוקה להתאוורות מהילדה בימי שישי. שאת הנקודה הזאת צריך לבחון בלי קשר למחיר שהוא לוקח.

בכל מקרה שתי השיחות האלו צריכות להיות עם החלטות לטווח ארוך ולא לשבוע הקרוב. ובטח שלא ביום חמישי/שישי בבוקר. לוקח זמן לאנשים להתבשל בהחלטות ועוד להעביר את המסר הלאה.

חוץ מזה, עצה קטנה ממני אלייך, למרות שאני ממש מבינה את המקום שלך, האם בשביל עוד 80 שקל שווה לך המריבה??
אם רק החוג הזה נשאר במחיר הפסד- לדעתי שחררי. בעלך נורא עקשן בעניין. ההערכה שבעלך יעריך אותך על זה שווה יותר מ80 שקל בשבוע.
ולגבי הילדה עוד מעט היא נכנסת לגן, יהיה לך בוקר שקט.
תחשבי מה יעשה לך טוב לפרגן את הויתור הזה לבעלך, אולי תתאמצו לסיים שבת עד שישי צהריים ואז תצאי עם הילדה לטייל? אפילו לים או משהו...
אולי תעייפי אותה טוב במהלך היום, תאכילי אותה ארוחת ערב לפני שהוא חוזר ואז תהיה לכם ארוחה זוגית יחד בערב...
תנסי לחשוב על זה בהפוך על הפוך שכולכם תצאו מנצחים ולא במלחמה חזיתית בה יש מנצח ומפסיד, כי בעלך לא רוצה להפסיד וגם את...

בהצלחה!

הכל עניין של רווח מול הפסד
לי מאוד קשה להיות לבד עם הילדה כל שישי אם בעלי לומד, לא מתלהבת לעשות את זה גם אם הוא עובד אבל אז אני מוכנה להתגמש ולהתפשר כי אנחנו חייבים את הכסף.
גם הלימוד שלו חשןב לי אבל לא חושבת שזה צריך להיעשות בשישי אחר הצהריים.

ולאתר את הבעיה המדוייקת.
אם אצלכם זה עובד שמסתכלים על כל הסיפור בשלמותו ומגיעים לפתרון אז מעולה,
השאלה מה עושים כשזה לא עובד.
הפותחת ניסתה את מה שאמרת וכתבה שזה כל פעם מגיע לוויכוח והבעל נפגע ממנה.
ושבוע שעבר בעלה קיבל את ההתנגדות אבל לא באמת ולכן הבעיה חזרה על עצמה השבוע.
כשניסיתי לחפש מה בדיוק יכול להיות פוגע ואיך אפשר להציף את הנושא בלי לפגוע, אז כתבתי מה שכתבתי,
לגבי העצה בסוף, היא נכתבה על סמך כל השרשורים הקודמים בנושא, המחלוקת הייתה הרבה יותר עקרונית ומשמעותית. כלומר אם אני מבינה נכון ונשאר רק השיעור הזה שבמחלוקת, אז לדעתי עדיף לוותר נקודתית (לא משנה מצד מי) ולהרוויח את שאר התהליך שעברו.
מכיוון שהיא כתבה, הצעתי לה לוותר.
ולפעמים, דווקא כשמוותרים בלב שלם אז הצד השני גם בא לקראת ומעצמו גם מוותר, אבל בכל מקרה לא זו המטרה בוויתור.

אני מסכימה שיש ערבוב בין נושאים (העלות של השיעור מצד אחד והצורך שלי בזמן פנוי מהצד השני).

אני רק מעדכנת שבסופו של דבר הוא ביטל את השיעור האחרון וחזר הבייתה ב-17:00 ולא לקראת 19:00.

מאוד קשה לי נפשית להישאר עם הילדה מהבוקר עד הערב ביום שישי, אבל במחיר של 150 שקלים לשיעור אפשר לחשוב על פיתרונות יצירתיים כמו בייביסטר (ועדיין נשאר רווח מסויים), במחיר של 70 שקלים לשיעור הוא עובד במחיר הפסד (אחרי שמורידים זמן הגעה, דלק) ובנוסף, אצטרך לשלם על בייביסטר מינימום שעתיים.

לכן, מבחינתי שיעור מ-17:00 עד 18:30 ביום שישי במחיר של 70 שקלים לשעה זה בבחינת הקש ששבר את גב הגמל (זה גם לא מאפשר לי שעה אחת פנויה לעצמי, גם אנחנו לא מרוויחים מכך שום דבר- ואפילו מפסידים מכך כסף).

וגם השרשורים קודמים הסכמתי איתך שזה לא משתלם.
העניין הוא שבעלך לא מקבל את זה- עדיין יש לו חסימה מסויימת סביב הנושא וצריך להבין למה.
יכול להיות שכשאת מציפה את שני הנושאים ביחד הוא מרגיש מותקף ולא יכול לבטא את עצמו בנוחות ולכן אתם לא מגיעים לפתרון מוסכם אלא הוא נאלץ לבטל בגללך ולא בגלל שהוא מסכים לזה.

בזוגיות ויתורים שווים מחיר הפסד. אין על כך ספק.
השאלה אם בשינוי חשיבה את מסוגלת לספוג את ההפסד לפחות לטווח קצר על מנת שלא לדחוק את בעלך לפינה ויכעס עלייך שאת לא מוכנה להכיל את הקושי שלו בביטול השיעור/ גביית מחיר מלא.
האם מעולם לא קרה לך שבזבזת כסף בגלל קושי מנטלי מסויים?
אם זה גביית חוב שלא היה לך נעים להתעסק, קנס שלא היה לך פנאי לבטל? או סתם קנס שקיבלת בגלל חוסר תשומת לב? מתנה שנתת בסכום גבוה ממה שצריך כי לא היה לך נעים?
יש הרבה דרכים לבזבז כסף בגלל קושי מנטלי, ואצל בעלך לפחות בהתחלה זה היה שיטתי ולכן היה צריך לפתור את הבעיה מהשורש.
כרגע מהתיאור שלך נשמע שיש התקדמות בנושא, ולכן בראייה לטווח ארוך למרות השיעור עצמו לא משתלם, בהשפעה על הזוגיות את יכולה לגלות שזה מאוד משתלם.
מה דעתך למשל, לבוא אליו היום לומר לו תודה רבה שהצלחתי להבין את הקושי שלי וביטלת את השיעורים למרות אי הנעימות מהחבר והילד שלו,
אולי אפשר למצוא זמן אחר לשיעור? אולי תרצה להעלות את המחיר? אולי שווה להשלים את השיעורים שהם מצפים בשבועיים הקרובים עד החגים, בחגים ממילא הלו"ז יותר עמוס וכדאי לתת עדיפות לתלמידים שמשלמים מחיר מלא וכו וכו.
העניין הוא כשאת דוחקת אותו לקיר לקבל את ההחלטה הנכונה, את מבטלת את הקשיים שלו סביב הנושא ולטווח הקצר זה עוזר לך (הוא מגיע קצת יותר מוקדם הביתה) אבל לטווח ארוך הוא עשוי לשמור על טינה בגלל זה וזה ממש לא שווה...
תחשבי כשאת מכינה עם הבת שלך עוגה, אם תעירי לה (הערות נכונות ומוצדקות!) על כל טעות שלה, היא לא תרצה בכלל להכין עוגה, אם תצליחי "לספוג" את הטעויות ותתני לה מרחב למידה והתפתחות, היא תלמד לתקן את הטעויות בטווח הארוך.
כנ"ל בכל תהליך למידה והשתפשפות...
אם לא תדחקי אותו ותתני לו מרחב בטוח לשתף אותך למה קשה לו לוותר על השיעור הזה, הוא יוכל לקבל מסקנות להבא.
נניח בגלל שזה חבר- אז לא לקחת יותר תלמידים של חברים,
בגלל המרחק- אז לא לקחת יותר תלמידים מרוחקים
בגלל שהוא מקבל מהחבר הנחות- אז לשלם לחבר מחיר מלא ולקבל ממנו מחיר מלא
בגלל שהוא כבר אמר מחיר ולא נעים להעלות- אז מהתלמידים חדשים מראש להגיד מחיר מלא
וכו'.

א. אולי קשה לך עם החברות או ההרגשה של ניצול סביב מחיר השיעור לחבר. זה ענין זוגי ביניכם או אולי אפילו יותר פרטי שלו ? את לא עושה חסדים וטובות ללא רשותו ?
השאלה איפה הגבול של החסדים שזה פוגע בבית...

ב. שאת לבד עם הילדה ביום חופשי שלך ומצפה לעזרתו...

הנושא הראשון זה עמוק יותר ומורכב,
העזרה שלט זה כבר נושא יותר קל, אמרת שהוא גם ככה עובד ביום הזה ? עוד שעה זה מה שמשנה את כל התמונה ?
האם לך- יש אפשרות לעזור לעצמך ולמצוא בייבי סיטר לכמה שעות שתיקח אותה למתקנים למשל ?
לרוב האישה היא זאת שמוצאת בייבי סיטר, לא חובה, גם הבעל יכול למצוא...
תפרידי את זה מהענין של לאן הוא הולך ותנסי למצוא לך עזרה.
שתהיה לך עזרה, תשבי עם עצמך ותראי האם הנושא הראשון עדיין מפריע לך

כאחת שאין לה קשרי חברות מיוחדים וחזקים מהעבר, אני לא מספיק טובה בלתחזק קשרים כאלה, בכללי אני לא מספיק חברותית
דווקא אני שמחה שבכלי כן מצליח לשמור על קשרים כאלה ויש לו חברים עוד מהישיבה שהוא בקשר ואנחנו כבר בקשר משפחתי כבר, כלומר שנוסעים כמשפחה לבקר אותם, יש קשר בין הילדים...

ו70 לשעה זה ממש לא קצת...

אבל בכל זאת זה סכום, לא נראה לי שצריך להתייחס לזה בזלזול...

70 שקל לשעה שבשבילה צריך לנסוע חצי שעה כל כיוון זה בעצם 70 שקל לשעתיים.
מינוס דלק והוצאות רכב
לא נשאר הרבה

בפועל, זה 70 שקלים לשעתיים
הוא נוסע במיוחד לעיר אחרת,
זה הוצאות על דלק,
זה זמן,
במידה ויבחר לעבוד עד שעה מאוחרת נצטרך לקחת בייביסטר-זו עבודה במחיר הפסד למעשה.

רק מעדכנת שבסופו של דבר הוא ביטל את השיעור האחרון וחזר ב-17:00 (הבין שהיה לי מאוד קשה נפשית באותו היום וחשש לשלומי).

ילדה בלעדיו והיה לה מזעזע בטירוף..

אני ביקשתי מבעלי לקחת חופש משבוע 38 בערך.
אם יש אפשרות כמובן.

את יכולה להזהר ולהשמר כמה שאפשר
ובסוף זה מגיע לך באופן הכי בלתי צפוי

אולי לא מסקנה מעודדת, אבל היא כן נותנת פרופורציות, הכל בידי שמים! צריך לעשות השתדלות נורמלית וכל השאר תפילות שהכל יעבור כשורה.
אז באמת אולי לא הייתי שולחת את הילדים ועל זה הדרך, אבל לא משתגעת מעבר.

בשעה טובה יקרה!!

מושלמת. כל מה שכתבת יש בה. ויש שם גם אפשרות למסלול קצר. אני נהנית ממנה מאוד.

הבנתי שמילה מעולה אבל.... יקרה.

מרוצה מאוד
הראשונה החזיקה 12 שנה בלי עין הרע בסבבה, ועוד שנה בחריקות
השניה כבר הייתה זולה יותר ומן הסתם האיכות ירדה
היא אצלי כבר כמה שנים

יש את כל מה שרצית ויש גדלים שונים
לי כרגע יש 8 קילו שזה תענוג גדול

אבל האיכות עם שם גרמני

האאג הראשונה שלי יוצרה עוד באירופה

וגם המחירים של המכונות הגדולות ירדו עם השנים,
ממליצה לך לבדוק על 8 קילו
זה ממש כיף
אם אתם 3 ילדים ומעלה זה השלב שזה נהיה לי נצרך
ויש ברוב המכונות תוכניות קצרות לחצי מכונה

הבנתי שיש הבדל בין הביצועים של המכונות לפי ארץ מוצאם.

חוץ מבחירת הזמן שהמכונה תעבוד (לכל תוכנית יש זמן מהיר, רגיל ואיטי, אבל לא יותר מזה)
יש לה את כל האופציות שציינת.
אבל אני יודעת שיש להם גם דגמים שיש בהם את האופציה הזו
לא יודעת להגיד לך דגם. קנינו לפני ארבע שנים ואנחנו ממש מרוצים ממנה.
ממליצה לפחות 7 ק"ג

מרוצה מאד!

עלה בסביבות 2000 או 1600 אם אני לא טועה...

אבל יש לי מכונה מעולה של Bosch שאני מוכרת
עובדת מדהים! חברה גרמנית. אם את רוצה לשלוח לי הודעה בפרטי ואשלח לך את האינפורמציה
אולי יכול להיות לך מצוין.

תהיה לנו בעיה בשינוע המכונה.
מאיזה אזור אתם?

.

לא יודעת איך מאייתים את זה באנגלית.
שיכול לגרום גם לחולשה ורעידות בידיים וברגליים בתחילת ההתקף.

אבל הלוואיייייי שזה יתברר כמשהו אחר!!!!

אולי תזרקי להם את השם של המחלה הזאת.
אחפש בגוגל איך מאייתים אותה

הם כבר כמה חודשים מתהלכים עם הידיעה הזו ולא גילו לנו. אווווף. איך מתמודדים עם ידיעה כזו???

מסכן אבא שלי

וזה קצת מזכיר פרקינסון.
קרוב משפחה שלי חלה בגיאן ברא. ובהתחלה חשבו שזה פרקינסון או שיתוק

גיליאן ברה בדרך כלל תרחיש מהיר, מתחיל מהרגליים ועולה כלפי מעלה, מלווה בסיפור על וירוס שהגיע וחלף לפני הופעת התסמינים. בדרך כלל מדובר מתרחש אצל צעירים וילדים.

פרקינסון מתנהל אחרת.

אם הם בבירור ארוך סיכוי נמוך לטעות בין השניים.

כך שכדאי לבדוק.
הגיוני יותר שאם עשו בירור ארוך עלו על זה.
אבל כדאי כן לבדוק.
קרוב משפחה שלי חלה בגיליאן ברה וחשבו שזה שיתוק מוחין.
ורק בנס כשהוא מאושפז כבר שבועיים עלו על זה.

קשה!!

מלא תפילות...

שיהיה בקלות ובבריאות בעז''ה

באמת צעיר מאוד

אני לא יודעת עד כמה זה נפוץ, אבל מיקי איתן (חכ לשעבר) עבר ניתוח כלשהו שעוזר לעכב את התפתחות המחלה. שווה לעשות גוגל.

אבל מקווה ממש שזה משהו הרבה יותר פשוט אצל אבא שלך.

זה באמת גיל צעיר לזה. יש תרופות וטיפולים. לא מבינה מספיק.
מה עושים? מעכלים לאט לאט את הבשורה הקשה. אחרי שכולם יותר מאופסים בודקים מה צריך ומה כל אחד יכול לעזור. זה מחלה שלמיטב זכרוני לרוב מתדרדרת לאט ובהדרגה. לא ביום אחד אדם מאבד הכל. אז דווקא זה הזמן שלו להנות כמה שיותר.

 אני לא מאמינה שזה קורה לי!!!!!

סליחה אם כתבתי בחוסר רגישות. בע''ה יהיו לו עוד המון שנים מהממות!!!
תני לעצמך את הזמן עכשיו. אל תרוצי לחשוב על מה עושים. רק לעכל את הבשורה הקשה.

פשוט המשפט הפחיד אותי...

אוף, אני מרגישה כ"כ צעירה בשביל דבר כזה. אבל כל גיל זה צעיר מידי בשביל זה!

הלוואי שתבקשי ממנו לפנות לייעוץ גנטי בנושא הזה.. יש כמה דגשים ובדיקות שכדאי לעשות בכיוון הזה.. לא רוצה להרחיב כי זה לא ממש ששאלת..

 

 

חיבוק!! ובשורות טובות

פרקינסון זו מחלה שכיחה יחסית בגיל מבוגר.

יש לה מרכיבים תורשתיים.

ויש גנים ספציפיים שפגיעה בהם עלולה לגרום להופעת המחלה (בד"כ בגיל צעיר יותר). ולכן כשהמחלה מאובחנת ומתפרצת בגיל צעיר יחסית- 47 זה צעיר מאוד אז חשוב לעשות ברור גנטי- בדיקה גנטית ולבדוק אם זה על רקע פגיעה באחד מהגנים האלו שמורשים הלאה.

 

נניח שח"ו מוצאים גן כזה שהוא בהורשה דומיננטית אז לכל אחד מהילדים שלו יש 50% סיכון לרשת את הגן הבעייתי וכן 50% סיכון להוריש לילדים שלהם. זה קצת מורכב על רגל אחת ויש מה לעשות ואפשרות לבדוק לפני או מיד בכניסה להריון אבל זה אפשרי.. וחשוב לפנות לייעוץ כדי לעשות את הבדיקה ולקבל הסבר מקיף על כך. 

אבל יש בארגון של הרב פירר בבני ברק שלוחה של עזרה טיפול ספציפית לפרקינסון

גם קבלה בגיל יחסית צעיר
אבל עם התרופות במשך כמה שנים טובות הכל היה רגיל והרגישה טוב(חוץ מרגעים בודדים של חולשה)

אחרי כמה שנים ההשפעה של התרופות יורדת
ואז באמת זה לא קל

אבל
יש היום טיפולים חדשניים מכל מיני סוגים לזה
שילך כבר מעכשיו לרופא מומחה בתחום
שילמדו על המחלה ועל כל הדרכי טיפול החדשות כבר מעכשיו .יש הרבה התפתחויות והתקדמויות בעולם הרפואה
ויש דברים שעוזרים

המחלה בדרך כלל מתדרדרת לאט ובהדרגתיות.

יש תרופות שנותנים לחולי פרקינסון שעוזרות ואפשר לחיות חיים (כמעט) רגילים לגמרי שנים וזה באמת מעודד!

אי אפשר לדעת מתי תהיה התדרדרות במצב וכמה שנים ייקח, כך שאפשר לחיות חיים נורמליים במשך שנים.

 

אבל באמת חשוב להבין שמדובר במחלה קשה ויש רגעים באמת לא קלים.

יש מרפאות (הנמצאות בבתי חולים שונים) שמתמקצעות בפרקינסון וממולץ ללכת לרופא מומחה שיקבע מינון ושילוב נכון של תרופות. במקביל אפשר לעשות טיפולים פיזיותרפיים שונים שלעיתים עוזרים ומעכבים את הפגיעה בתנועות הגוף.

יש גם עמותות שונות שמספקות תמיכה לחולי פרקינסון ומשפחתיהם.

ויש עמותה. תקווה לפרקינסון. יש להם אתר.

עכשיו הוא כמובן התחיל, לפני כמה חודשים כשגילו לו את זה אבל זה ממש קשה לו...

זה לא פשוט בכלל אני מאןד מבינה אותך, אני חושבת שבשנים הראשונות ממש אפשר להאט ולעכב את זהאבל לא מבינה בתחום, זה רק מהמעט ששמעתי.

יש לי בעבודה מישהו שהוא יועץ חיצוני לחברה שאני עובדת בה ומסתבר שהוא חולה בפרקינסון. הוא כבר מזמן אחרי הפנסיה אבל עדיין עובד בתור יועץ מקצועי ל2 חברות שונות ולדעתי הוא עושה את זה יותר בגלל עניין ולא צורך כלכלי אז אולי זה לא כל כך סוף העולם למרות שזה באמת קשה...

בגיל חצי שנה נראה לי עוד מנה של צהבת B כמו שנונתים בבי"ח ועוד משהו, אולי שוב המחומש

איך זה מבחינת תופעות לוואי?

מצד שמאל של המסך יש לך עיגול עם 3 פסים, תלחצי עליו.
ואז יפתח לך חצי מסך ויש בו אפשרות של 'מסרים' או 'שיחות אישיות'.
תבדקי באיזה מהן שלחו לך הודעה ושם תוכלי לראות אותה ולהגיב עליה.

איפה מגיבים?
תודה רבה!!

לוחצת על העיגול עם השלוש פסים





יש לך אופציה למסרים וש''א





הסבר למסרים:
יש לך רשימה של מסרים. תלחצי על השיחה שאת רוצה לענות עלייה





עכשיו יש לך תיבת טקסט למטה, את כותבת ולוחצת על 'שלח הודעה'





הסבר לשיחה אישית:
יש לך רשימה של שיחות, את לוחצת על השיחה הרצויה





יש לך מתחת לשיחה תיבת טקסט.
את כותבת את ההודעה ולוחצת על 'שלח'





בהצלחה!!

כי אז רואים שהיא הוכפלה בצורה תקינה-דבר שמבשר על תקינות ההריון (ב״ה)
בטא שעולה בצורה לא תקינה/לא עולה בכלל מבשרת על הריון לא תקין.

זה לא חובה, אני למשל לא עשיתי תמיד. גם לפי הרופא שלי זה מיותר, אבל יש כאלה שממש מנחים שכן

ויצא 3286
אז אם אעשה בראשון כמה אמור לצאת?
כי זה גם יותר מיומיים...
תודה רבה!!

לפי הזכור לי זה צריך להיות פחות או יותר מוכפל ביומיים
אז את יכולה לחשב לפי זה
מקוה שלא מטעה אותך

ב"ה גיליתי תוך כדי הנקה אז בכלל לא חשבתי על זה..
תודה רבה ,❤️

אני עושה רק כשיוצא לי נמוך- בסביבות 100+-

הרבה מסתבכות עם זה. אנונימית בהו"ל ולא אנונימית בהו''ל... נסי להעתיק את הראשון.

אני חושבת שזה תלוי גם באיזה שלב את בודקת.
אני בכל ההריונות בדקתי בטא פעם אחת ואז תור לרופא נשים.

ובחלק מההריונות לא עשיתי בכלל

באתי לרופאה ואמרתי לה שהיה סטיק חיובי לפני שבועיים שלושה, והיא כבר ראתה שק ודופק.. לא תמיד צריך לבדוק בטא

הספיקה לי בדיקה ביתית חיובית

אבל האמת שזה הריון מוזר.. אין לי בחילות בכלל.. אף פעם לא היה לי כזה דבר... ויצאו לי מלא פצעים.. שבדרכ ההריונות אני חלקה.. בקיצור.. מתפללת שהכל יהיה טוב ומחכה בסבלנות לתור לרופא עוד 3 שבועות בעה..