פורום הריון ולידה (עמוד 1866)

השתמשנו בה - לשים לה טיטול על הסיר כדי ש׳תעשה בטיטול ולהוריד בהדרגה

על זה, כנראה שכחתי מזה

את לא רואה את זה כתיוג?
התיוגים שלי לא עובדים בדרך הרגילה, אבל כשמעתיקים את הכתובת של הכרטיס האישי אז זה בעיקרון כמו לתייג, אצלי זה נראה כאילו תייגתי אותך... חיפשתי במיוחד מי כתבה לי את הטיפ הזה כדי שאוכל להודות לה...
בכל מקרה, ממש תודה, זה ממש ממש עזר לנו!

כלינק שלא הצלחתי לפתוח ובגלל זה לא קלטתי שזו אני, ורק עכשיו שפתחתי שוב קלטתי שאני מתויגת.

איזה מהמם זה שיש לך הכרת הטוב כזו❤️
יאללה כולן עכשיו לקנות מסקינטייפ כמו של המעבר דירה 🤣🤣🤣🤣🤣

הם מפחדים מזה שיוצא להם מהגוף והטיטול בתור התחלה מרגיל אותם בהדרגה.
אני בכלל לא השתמשתי בסיר, יותר הדבקתי את זה על הישבנון כמה חודשים ועכשיו כבר הרבה זמן בלי
ולא זכור לי ששיחקתי אותו בפרסים לשם כך

קניתי הרבה פרסונים בשקל, והוא ידע שהוא מקבל מיד אחרי שהוא עושה. את הסיר הוא יכל להביא לידי, לשמוע סיפור/לדבר תוך כדי, ובאיזשהו שלב יצא לו

בעיקרון, אני שחררתי.
הבאתי לו לעשות בטיטול. הוא עלה לגן עיריה כשהוא לא גמול מקקי.
פחד נורא מהשירותים. ממש. היה מתאפק ברמה של שבוע וחצי!!!
יום אחד ברח לו בגן. ואני אכלתי את עצמי.
הרופאה אמרה לי כל יום נורמלקס.
ולקנות ישבנון ושישב סתם. בלי לעשות.
יום ראשון 2 דקות. יום שני 5 דקות.
ככה בהדרגה.
עד שאמר יש לי קקי שמתי אותו בישבנון והצליח עשינו מזה מסיבה. סיךרנו לסבתא קנינו פרס וכו.
כמובן כשהוא בשירותים ישבתי לידו. סיפרתי סיפורים דיברתי איתו וכד.
זכור לי אולי פעם או פעמיים שברח לו בתחתונים מאז.
לדעתי הוא גפ היה יותר בשל לזה

מעדיפה לא לשים לה חיתול

בלתי חינוכי להפליא
וכל יום קצת נורמלקס, בכמות קטנה. אצלינו הבנתי שאם היא עושה בתחתונים זה אומר שזה היה לה נוזלי מדי ולא הצליחה לשלוט. מאידך בלי כלום היתה עצירות. אז אני נותנת כל יום ממש מעט וזה שומר שלא תהיה עצירות. הסרט עוזר לה לשבת מספיק זמן שזה יצא
לאט לאט זה עבר

אפשר לפתוח מים וזה מעודד יותר. לא הכי מלבב אבל זה עזר . בהמשך כשהתיישב בשירותים לעשות קטנים יצאו גם גדולים והוא ראה שזה לא כזה נורא

רק המחשבה לנקות את זה..😆
צל״ש🏆

זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע, תכלס אם תחשבי על זה, זה בדיוק כמו לנקות אחרי שעשה בסיר

לא הצטרכתי לה

שלא תצטרכי, מיון ילדים וטיפול נמרץ ילדים. התפעלתי מאוד מהיחס שם. כשהייתי במיון שם בכלל לא הרגשתי לחוצה כי כל האווירה מסביב הייתה כל כך נעימה. יש שם הרבה ערבים, אבל הצוות ממש אכפתי ומקצועי. והעיצוב החיצוני של בית החולים מאוד נעים ונחמד.
יש לי חברות שילדו שם והיו מאוד מרוצות .
בהצלחה!

הייתי צריכה קיסרי אז העדפתי בצל השומר (יותר מקצועיים בזה).

בכל מקרה הייתי שם כמה וכמה פעמים גם במיון
וגם בהיפוך שזה בחדרי לידה
ויש שם אווירה טובה
הרבה חברות שלי ילדו שם
ויש מילדות טובות
ויחס טוב

חפשי בגוגל

אין החזר מהקופה אני במאוחדת שיא
עלה סביב ה1700
מוזמנת בפרטי לעוד שאלות

את מרוצה? יש לך ניסיון לעומת התקנים אחרים?

קבלתי המלצה מאחותי
שעשתה אחרי שעברה בין כמה התקנים
וואו היה הכי טוב לה.
רציתי משהו לא הורמונלי
אני מאוד מרוצה רק הווסת מתארכת לי בין יום ליומיים.

גם הרגיל מאריך ביום יומיים

או הסבר לי לפני ההתקנה אבל אני לא זוכרת
אולי משהו בצורה.
והדיממום הסתגלות הבחנתי שיותר קל ולא אוסר לפחות בהתחלה מקווה שאני צודקת.

אני בערך בשלב שלך

אני לא בכיינית בכאבי שרירים בחיי

אבל צרחתי בלילה

ורצועות השרירים גדלות ומתרחבות.
ממליצה לשים כרית בין הרגליים, להצמיד חזק ולהסתובב ככה, כש הרגליים צמודות עם כרית באמצע

אני עם הכרית של תינוקות, עם החלק התחתון ניסיתיייי... כל רבע נסיון להתהפך לצד גמר אותי רק על הגב לא כאב לייי

עד שהסתובבתייייייייייייייייייייייי

לא העסיק אותי יותר מידי, מבינה שזה חלק מהחבילה של ההריון ומחכה ללדת כדי להצליח להסתובב בקלילות במיטה כמו בימי צעירותי

ואני לא יודעת אם זה שריר
לי זה מרגיש כאילו היד שלו (או מה שזה לא יהיה) נתקעה איפשהוא בבטן ואני מחכה שהוא יואיל בטובו לשחרר אותה ואותי

תקשיבי בחיים לא צרחתי מכאב של שריר בחיים שלייי

תנסי מראש לא להרדם על הגב...
זה נראלי משפיע.
כמעט תמיד קמה תפוסה כישנה על הגב,אבל חוץ מבטן, הכי נח כשהלכת לישון והכל כואב...
יאלה, חודש חודשיים ואז בכלל לא ישנים לילה נורמלי

תמידדד

אבל לילה לא שולטת בזה חחח

 

עכשיו שוב חזר לי קצת "זצים" של הכאב הזה

זה היה נורא. כאב מטורף שעובר רק לאחר כמה דקות. מרגיש כמו שריר שנתפס ולא משתחרר, ממש לא יכולתי לזוז.

לא ככ מצאתי לזה פיתרון. רק אחרי הלידה (לפני חודשיים ב"ה) זה עבר .

הייתי ישנה רק על הצד ,עם כרית בין הרגליים. זה עזר מעט.

מתוך שינה זזה מלא מסתברר

כמה פעמים בדקת?
תמיד הבדיקת בבוקר עם השתן של הבוקר?
את כבר אחרי האיחור?

בהפרש של כמה ימים לראות שיש הכפלה

לי זה קרה והכל היה בסדר... בשורות טובות!

הריון של אחרי טיפול...

בדקתי אתמול בבוקר בשתן ראשון והפס היה יותר חזק מהבדיקה של היום בבוקר. אותן הבדיקות, השעה הייתה שונה כי התעוררתי בזמנים אחרים.

עשיתי בדיקת דם היום, בטא 100 והיו לי כתמים אתמול.

(אסטרודויל בסביבות 500 ופרוגסטרון 40 - זה תקין? שבוע 3 + 6, עוד לא איחור...) 

מאוד דואגת 😥😥 שמחה על ההריון אבל חרדה על ההמשך שלו. 

אשמח לעידודים וסיפורים דומים שנגמרו טוב 😭

יכול להיות באמת שזה לא תקין... היה לי סיפור דומה אבל עם בטא 40. לכן אני יותר אופטימית במקרה שלך...

וזהו הסיבה שאני אומרת לכולם להיגמל מהבדיקה הביתית... פשוט לא שווה את העוגמת נפש...

תודה על השביב של תקווה.
לגבי בדיקות ביתיות - מה אני אעשה, לא יכולה לחכות 🤷‍♀️ מסכימה איתך בעיקרון, פשוט לא יכולה להתאפק...

ותדמייני את עצמך מגיעה ליום הבטא נקייה... בלי בדיקות לא מהימנות לפני. מגיע לך! להימנע מעוגמת הנפש...

אבל אם חלילה כן, אז אנסה..

בכללי שיש הוראה של הרופא... לעשות אותה מתוך הכרה שהוא השליח של ה'...

זו גישתי... יש מי שחולק על זה😅

אשתדל לאמץ אותה, תמיד מול הרופאים אני מאוד סקרנית וכאילו בוחנת את מה שהם אומרים, מגגלת, שואלת אחרים. ולהסתכל עליהם כשליחים של ה' זה ממש יפה, ומרגיע, ומכניס לתודעת אמונה. אהבתי. תודה! 

אני לא יוצאת נחרצות נגד גישה של לקחת את גורלי בידי ולבדוק עוד ועוד...

אבל אני באופן אישי בחרתי רופא פוריות עם המלצות, יש לי אינטואיציה טובה לגביו, וזהו. משחררת לגמרי. מתי שיאמר לי לעשות בטא, אעשה... יש נשים שעושות לפני התאריך שאומר... לא שופטת. כל אחת והגישה שטוב לה...

אם הריכוז טיפה שונה התוצאה יכולה להראות שונה.
מציעה לך לא לבדוק בבדיקות ביתיות.

בע"ה בבריאות ושמחה!

כל כך רוצה את ההריון הזה, לשמוח בו 😔
עכשיו כבר לא אבדוק. ברביעי אעשה עוד בדיקה בעז"ה.
תודה לך 😘

בע"ה בשורות טובות!!

אז לא מחייב.
תעשי בטא כדי להיות בטוחה שיש הכפלה

הכפלה שיורדת לא תקין
סטיק שמתבהר לא בהכרח לא תקין

אעדכן בעז"ה 

שמעתי שגם ד"ר יעל יקל מומחית בזה - באופן אישי יכולה להעיד שהיא מומחית גם בדברים אחרים.
אבל כל אלה לא בבי"ח מאיר...

עדיף
גם אם לא יצליח זה שווה את הכסף

אבל לפי מה שזכור לי הם לא נותנים לבחור את הרופא

במעון

לא הייתי מסכימה שיכסו את הבן שלי ככה

הייתה לי תינוקת שהייתה נרדמת עם חיתול טטרה ליד הפנים, אבל הייתי נזהרת שהוא יהיה רק על הלחי שלה ולא על האף והפה. ובכל אופן זה חיתול מחורר ונושם הרבה יותר משמיכה...

במעון של הבן שלי אפילו חיתול טטרה על הלחי לא הסכימו לשים. כיסו את הילדים רק עד מתחת לידיים.

כי הן אחראיות על כמה ילדים, וקשה יותר להשגיח ככה...

ושיהיה זרימת אויר לאף ולפה ובכלל... שיהיה להם אויר ולא חם

ואני לא מהממהרות להגיד על כל דבר מסוכן...

דחוף לדבר עם המנהלת לרענן נהלים

שראיתי את זה הרמתי את כל המעון על הרגליים
והסתבר שהן עשו את זה בלי ידיעת המנהלת כי ככה התינוקות ישנים טוב יותר

פיטרו אותן? איך ווידאת שזה באמת לא קורה שוב?

אותו רק בזה. התפללתי והתפללת והתפללתי
וגם אמרתי לכמה אמהות חברות שידעו גם הן. מקווה שפעלו בנושא
לא היה לי עוד מה לעשות

נשמע כמו שיטה של פעם שעוזרת להירדם, אבל יחד עם זאת מסוכנת ביותר.
האמת, שיותר מטריד העובדה שהן אמרו שהוא כנראה שם את זה לעצמו, כשזה ברור שזה הן!

העניין שידעו שזה נוגד את הנהלים....

נחשב מבוגר? ולא יודעת כמה זה שיטה של פעם.. אם אני שמה לעצמי שמיכה על הראש לדקה אני לא נושמת אז לשינה ארוכה נראה לי מפחיד..

אבל זה לא אותו דבר כמובן.
מצייה בזהירות להגיע עוד כמה פעמים מוקדם, ולו רק בגלל השקר שלהן שזה כנראה הוא...

הגננת בסך הכול בסדר. היא תדע שזה בא ממני. לא רוצה שתיתן יחס פחות טוב או משהו כזה... מחר אעיר לה על זה שוב ואגיד לה שזה סכנת חיים. ה' ממש עשה איתי חסד שהייתי צריכה להוציא את הקטן מוקדם וראיתי את זה. מי יודע כמה זמן זה קורה..

אבל לא הייתי שולחת לשם שוב. בטיחות זה הכי חשוב.

האמת שאני אפילו עד הכתפיים מפחדת לכסות כי מפחדת שהתינוק יקפיץ את זה עם תנועות למעלה לכיוון הפנים..

אבל אם הן מבוגרות אז יכול להיות שהן מכסות ככה

יש להן קטע כזה גם חמותי היתה מכסה לי ככה את הילדים והיתה שמה להם כובע בשינה הייתי ישר נחרדת ומורידה להם

הוא נשאר איתי חודש, עד סוף בין הזמנים. אם זה לא היה בין הזמנים כנראה הוא היה חוזר מוקדם יותר.

מבינה אותך ממש! קשה לי לדמיין את זה, אפילו חודש אחרי הלידה זה היה ממש קשוח. לא יודעת מה לייעץ לך... אבל מקפיצה

בלידה השנייה שבועיים.

אחר כך כבר רציתי את השקט שלי אחרי לידה.

הלידה הרביעית הייתה בחגים אז הוא הוא היה איתי אבל טיפל בגגדולים....

אז ברגע שהתחיל הזמן הוא כבר הלך לישיבה (בהחלטה של שנינו).
הייתי אצל ההורים שלי כמה ימים בלעדיו ואז חזרתי הביתה.
בתכלס? פשוט ישנתי כשהיא ישנה.
ולארוחות דאגו לי אז רק הייתי צריכה לאכול.

כן מידי פעם באו חברות אבל די בקטנה
וכשתהחלתי להתאושש מהלידה אז היו חגים אז לא יצא יותר מידי ימים שבאמת הייתי לבד

לכן מנסה לצאת, לפגוש חברות

אבל הלידות הקודמות בעלי היה יוצא בבקרים

הוא נשאר שבוע..
אבל אני אוהבת את השקט הזה..זה הזמן שלי לסדר..לנקות לנוח לפני שהילדים מגיעים.
לשתות איתו קפה במרפסת..לטייל עם העגלה..
אבל אני לא מרגישה לבד כי קודם כל באמת פיזית יש איתי מישהו וחוץ מזה אני לא לבד אני עם עצמי שזה המון ️

בלידה ראשונה היינו שבועיים אצל ההורים ואמא שלי לקחה חופש, וגם סבתא שלי ז"ל גרה אצלם, אז לא הייתי לבד.
כשחזרנו הביתה, הייתי יוצאת לפעמים לסיבוב,בעגלה עם התינוקת, ואחרי חודש וחצי חזרתי איתה ללימודים.
בלידות הבאות, בעלי חזר לעבודה ביום הלידה, מקסימום יום למחרת( פעם הלך מהלידה לעבודה, כי לא רצה שהתלמידים שלו יבטלו תורה...).
והאמת ,שהייתי זקוקה לשקט והלבד,של הבוקר, בעיקר ישנתי ונהנתי מהשקט, כי אחר הצהריים היה ב"ה מאתגר ורועש.

לפני שהוא יוצא? או אפילו לחתוך לך ירקות ואת כבר תכיני כריך עם גבינה?

בהתחלה אני תמיד אצל ההורים, הגדולות נולדות בחופש הגדול, אז כולם היו בבית, והקטנה לפני חנוכה אז כל חנוכה היו בבית אנשים..
באיזשהו שלב מתארגנת על לו"ז קבוע של אוכל- שינה, לעצמי הכוונה.
מארגנת אוכל ואוכלת- בחלק מהזמן, יענה בחלק מהזמן

זוכרת שילדתי שבועיים לפני חנוכה.. ובעלי באותה תקופה היה מבוקר עד ליל לא בבית...
היה אברך בכולל, עבד בתור שמש ביכנס מרכזי בעיר, שזה אומר בין היתר לפתוח שם את בית הכנסת ממש מוקדם בבוקר.. וגם בערבים היה שם.. כמעט לא ראיתיו..
זה אומר שמיד אחרי השחרור הגעתי הביתה ארזתי בגדים וכו, ונסענו להורים שלי אני והתינוקת...
והייתי שם שבועיים שהוא הגיע לשבתות..
לחנוכה כבר חזרתי הביתה ברוך ה'
אבא שלי החזיר אותנו כי לא היה לנו רכב לחזור מהוריי..
זהאומר שכל חופשת הלידה אני בבית עם תינוקת, בלי רכב, בחורף, אין איך לצאת, אין לאן לצאת.. אין חברות שהיו סביבי באותו מצב ובחופש שיכולנו להיפגש... וגם לא חברות שיכולתי לדבר איתן אפילו טלפונית.. כי כולן עבדו..
קיצור, עבר לי ממש קשה מהבחינה הזו... לכן מבינה אותך מאוד... מאוד לא אוהבת את הלבד והשקט הזה...

בחופשת לידה השנייה כבר היה אחרת.. הייתי חייבת לקום מוקדם כדי לקחת את הגדולה למעון כדי שאוכל לנוח עם הקטן במהלך היום... רק אני יכולתי לקחת אותה כי המעון היה רחוק והייתי צריכה לנסוע.. רק לי הרישיון..

לשאלתך הראשונה, בעלי לא היה בבית אחרי הלידה... הייתי לבד..
לכן הייתי אצל הוריי מיד אחרי הלידה..

תעשי דברים שאת אוהבת. תשמעי משהו טוב, תוכדי את יכולה להכין משהו טעים שאת אוהבת ולא יצא לך לפני, לבשל, לאפות ... וכו.. בקיצור תעשי מה שאת אוהבת ויכולה.. ומסתדר עם הזמנים ועם כל המצב..

זאת לא לידה ראשונה, יש ילדים בגנים והוא מוציא אותם בבוקר..
בנתיים עוד לא מרגישה שהתאוששתי מספיק כדי לקחת/להחזיר מהגנים. וגם לא להיות לבד עם הילדים

זה רעיון באמת שהוא יכין לי משו בבוקר, למרות שגם ככה קשה לו לצאת מוקדם ולהוציא את הילדים.. אשאל אותו..

אני רק שבוע אחרי לידה.. מרגישה שגם מבחינה נפשית עדיין ההורמונים משתוללים והכל עדין מאוד
אם יש לכן עוד תובנות, אשמח לשמוע

הוא לוקח אוכל לעבודה?
אם הוא מכין לעצמו משהו- יכול להשאיר לך.
אם את אוהבת ביצים קשות, את יכולה לבשל לך כל תחילת שבוע סיר של ביצים ולשמור במקרר , ולאכול יחד עם, קרקרים /פריכיות עם גבינה/טונה,
לחתוך במקרר רצועות של ירקות 'ונשים יחד עם עגבניות שרי.
חוסך הכנה, חיתוך, נטילת ידיים, ומצד שני משביע ויחסית מאוזן..

שבוע אחרי לדה ממש קרוב עדיין

ממש קה ולא הגיוני...

חשוב שתהיה לך עזרה קודם כל אולי יש משהו שיכול לעזור עם ארוחות? אני למשל משתדלת  לפנק יולדות בארוחת בוקר אבל לא תמיד יוצא... 

מאוד חשוב שיהיה בבית דברים טעימים. ברנפלקס, לחמניות, גבינות משובחות ומעניינות לחזק אותך וגם שיעשו לך חשק לארוחה נורמלית.

יש כל מיני ירקות מיני מלפפונים עגבניות שרי וכד' שפחות דורשים הכנה....

ואני גם אוהבת לראות כל מיני סדרות שאף פעם לא היה לי זמן אליהם...

מעניין כמה אנשים שונים וכמה כל אחד עובר חוויות בצורה שונה.

לא חשבתי בכלל שיש נשים שאחרי לידה מסוגלות לרצות להיות עם אנשים, לפגוש חברות או לצאת לטייל! הכל כואב כל כך, והתשישות הנוראית, רק רציתי לישווווווווווווווווון כל היום. (האמת שחודשיים אחרי כבר לא כזה כואב, וגם מרגישים טוב יותר, אבל עדיין כל כך תשושים! מעולם לא חשבתי שאפשר להשתעמם או לרצות לראות אנשים עם תשישות כל כך גדולה...)

 

ממש מעריכה אתכן! ובמיוחד את אלה שעוד טיפלו בעוד ילדים תוך כדי!!!!!! מדהימות!

דווקא בגלל התשישות והצורך להיות כל היום במיטה זה מדכא אותי ואני צריכה קצת לראות אנשים.. כמובן שרק חברות שרגישות למצב ויבואו כשמתאים וילכו כשאני צריכה לנוח...
חוץ מהתשישות הפיזית יש איזה חוסר איזון עדין בנפש שצריך זהירות ועדינות עם עצמנו גם בצד הזה

זה לא מצטרף

24 שעות מאחד מהם

שחלק הם עבודה וחלק לימודים זה כן נחשב בשביל לקבל הנחה.
נראלי שווה לך להתקשר לוודא בוודאות.
בהצלחה!

חייבים 24 שעות באחד מהם.

צריך או ללמוד 24 שעות או לעבוד 24 שעות, או לצרף לימודים ועבודה ל36 שעות

משוגעים

לפחות איך שזה נראה לי כרגע, אם אני רוצה גם לראות את הילדים שכנראה יש לי כי אני צריכה מעון 🤦

אי אפשר לצרף לימודים ועבודה?
איזה מוזר

צריך לפחות 24 שעות בעבודה או בלימודים (כלומר לא מצטרף) אבל אם יש לך 24 מאחד מהם אז מצרפים גם את השעות של הלימודים/עבודה ואת יכולה להגיע לדרגה גבוהה יותר

(שכמו שאמרו פה.. איך אפשר..)
לפחות ככה זה היה כשהייתי סטודנטית
ולכן - עבדתי יום בשבוע ולא דיווחתי עליו לתמת כי זה היה מבטל לי את ההנחה בחוסר הגיון מוחלט.. ככה הפקידה שהייתי איתה בטלפון אמרה לי לעשות.

למדתי 24 שעות, ועבדתי בערך 8 שעות, וזה הצטרף לי (והאבסורד הוא שאם את רק לומדת, אז מעל 24 שעות זה אוטומטית ההנחה הכי גבוהה לפי מבחן הכנסה, אבל אם את גם עובדת אז מצרים את השעות ואז הדרכה היא לפי מספר השעות🤦🏼‍♀️. כלומר, אם את עובדת אבל לא מספיק אז נדפקת. אני נדפקתי מזה שדיווחתי להם על זה שעבדתי...).

שאת מקבלת את ההנחה הגבוהה אם הלימודים והעובדה מצטרפים ל36 שעות.
ורק לימודים זה 24..
אז אני שלמדתי 26 שעות, ועבדתי עוד 4 שעות - לא דיווחתי על העבודה...

בכלל מקבלים הנחה, כי @סגול חציל שאלה אם חיבור השעות נותן דרגה גבוהה יותר, לא הדרגה הגבוהה ביותר...
אבל זה באמת הזיה הקטע הזה, אני זוכרת כמה הייתי בהלם שהם סותרים את עצמם - הם רוצים לעודד נשים לצאת לעבוד, ולמרות שלמדתי הצלחתי גם לצאת לעבוד, ובגלל זה קיבלתי פחות הנחה! (ולא בגלל שקיבלתי משכורת גבוהה, כן?🤦🏼‍♀️). וניסיתי להתווכח עם המוקדנית והיא אמרה לי "ככה זה".
חלם!

אני צריכה לעבוד תקופה מסויימת כדי להיות זכאית להנחה?
שוקלת לצאת לעבוד אחרי הלידה אבל לא אכניס שני ילדים למסגרת בלי הנחה כלשהיא...

מהיום שאני מתחילה לעבוד אני זכאית להנחה או שאני צריכה לעבוד זמן מסויים ורק אז?

כדי לקבל הנחה.
ואז מקבלים הנחה רטרואקטיבית

שלשה תלושים כדי לקבל הנחה קבועה
אחרי תלוש אחד תוכלי לקבל הנחה זמנית, כל חודש תגישי עוד תלוש עד שיהיו לך שלשה תלושים

@לפניו ברננה!

בימים שקר שמה לי תה חמים.

שתייה: קחי לך בקבוק שיהיה צמוד אלייך, שימי לך תזכורת לשתות, תצמידי את השתייה לכל מיני פעולות שאת עושה (קמה בבוקר - מים, יוצאת מהבית - כוס מים, נכנסת - כוס מים וכו')

אוכל: תדאגי לאכול ארוחות מסודרות שמכילות חלבונים, פחמימות, ירקות ומנת שומן. בארוחות העיקריות אל תוותרי על המרכיבים האלו (בערב אפשר אולי לוותר על פחמימה, אבל לא בבוקר ובצהריים), לאכול עד שאת שבעה בארוחה. להקפיד לא לוותר על ארוחת בוקר, צהריים וערב. לאכול את הארוחות במרווחי זמן סבירים. לא לדחות ארוחת בוקר, עד שעתיים מהזמן שאת קמה. אם את לא מספיקה, לפחות תאכלי פרי או משהו קטן. אם רעבים בין לבין, לדאוג שיש בבית משהו מזין זמין - פרות, יוגורט, שקדים, פריכיות, ירקות. אני לא בעד לנשנש, אבל אם את רעבה בין הארוחות, תאכלי ארוחה קטנה. נגיד יוגורט ופרי. ותנסי להבחין האם את רוצה לאכול כי את רעבה או כי משעמם / קשה / מתחשק. אם מתכננים ארוחות ואוכלים מכון במהלך היום, זה עוזר להימנע מנשנושים

בהתקפות.

כמו נמר עצבני.

חייבתתתתתת לאכול.

בערך שעה אחרי ארוחה כבר רעבה שוב

לא היה לי ככה בהריון הקודם

אני ממש רוצה לאכול בריא וטוב, לא להיות רזה אבל כן בריאה

אבל ירקות בכלל לא משביעים אותי

אפילו פירות לא

נראה לי צריך הכוונה מיוחדת.

אם זה חשוב לך, הייתי פונה לדיאטנית כדי שתיתן לך הכוונה.

מה שעוזר לי זה מרקים - לאכול צלחת גדולה של מרק - נגיד מרק כתום או עדשים או אפונה
זה ממלא, ואז אוכלים ברוגע ולאט את המנה העיקרית ולפחות אצלי זה תופס ליותר זמן בדרך כלל

חורף, קיץ, מלחמה.. חח סתם, חייבת מים קרים ממששש

שליש ראשון אני על קוביות קרח בלבד

ועכשיו כבר קר לזה וזה לא נעים

גם אם לא צמאה.
וגם אני כותבת לבעלי מספרים לאורך היום באיזה בקבוק אני (שולחת לו 1 ואם עובר הרבה זמן ואל שלחתי 2 הוא שואל מה קורה ואז אני נזכרת לשתות)

לנשנושים אין לי פתרון אבל כנראה שהפתרון הוא לדאוג לנשנושים בריאים ופחות משמינים

2 קופסאות טונה
בצל בינוני קצוץ
גזר מגורד
2 ביצים
פירורי לחם
מלח
פלפל

זהו. אפשר לטגן ואפשר בתנור

פירורי לחם בערך חצי כוס
מלח נגיד חצי כפית
פלפל נגיד רבע כפית.
אפשר להוסיף גם גבישי שום ותבלינים אחרים, לפי הטעם.
וגם ירוקים (כוסברה, פטרוזיליה, שמיר)

בלי גזר ותפוא ובלי סילאן
שמה כוסברה ולא פטרוזיליה
ובמקום קמח פירורי לחם

קציצות טונה אפויות קלות ונחטפות, כיף של קציצות נהדרות אי אפשר לעמוד בפניהן!

הייתי מתייעצת עם מחלקת הivf שלך, שולחת שאלה לאחיות במייל או מתקשרת, הם כבר ידעו אם צריך גם להתייעץ עם רופא

בשביל להיות רגועה

זה לא בהכרח מעיד על משהו.
להיבדק נשמע לי מיותר,
אין מה לראות/ לבדוק בשלב הזה שיכול להעיד על תקינות ההריון.
מבחינת מה ניתן לעשות, מה שנותנים, אם בכלל,
זאת תמיכה,
לכן כדאי להתייעץ עם הרופא פוריות שטיפל בך.

לגבי אנדומטרין אין לי מושג אבל נשמע הגיוני שיש קשר. לכאורה כל התעסקות באיזור עלולה לגרום לפציעה כלשהי.
בשורות טובות!

האנדומטרין עצמו הוא תמיכה בהריון

ככה שאני אמורה להיות רגועה

אבל כנראה אני באמת נפצעת שם כי זה רק באותו רגע שאני מכניסה את הנר אחר כך אין לי כתמים ושום דבר

תודה רבה

לגבי האנדומטרין, זה יכול להיות. גם לי לפעמים זה מכאיב קצת. תנסי לא לדחוף הכי פנימה אלא לשחרר אותו קצת לפני. 

בעז"ה בשורות טובות, רוגע והמשך תקין תקין תקין ❤❤

כנראה אני באמת פוצעת את עצמי עם המוליך לאחרונה

מקודם הכנסתי עם האצבע והרגשתי קצת כאב

האזור כבר כואב אני שלושה שבועות כבר עם האנדומטרין

מקווה שיעבור

את רגישה בדרך כלל?
יכול להיות שנפצעת מהמוליך..

ואני מרגישה שהאזור יבש זו הבעיה אני מכניסה קצת בכח

 

כדאי לך לקנות ג'ל של US ולמרוח טיפה על המוליך קודם הוא סטרילי ולא יפצע אותך.

ג'ל לאולטראסאונד ליטר - מטפלים שופ

 

בזה אני משתמשת הוא מעולה 

אולי אני באמת יקנה

אני גיליתי המטומה מהפרשה חומה על המוליך של האנדומטרין...

אבל אני בשבוע 5 יראו משהו?

בעיקרון זה קרה לי בפעמיים האחרונות שהכנסתי זה כנראה פצע אותי

זה קצת כואב כן

רק באותו רגע היה נקודות קטנות של דם

עכשו הכל רגיל ואין כלום

אבל בכל זאת אני רוצה להיות רגועה

כדאי להיבדק.?

אז ככה
לדעתי את צריכה לשכב וממש חעשות נשימות עש שתתרגלי מספיק
ואז כשתבואי לשים את האנדו' תיהי מספיק מתורגלת בלנשום ולהרפות למטה. אני ממש לוקחת את זה כתרגול נחמד לנשימות....
אמור לעזור להחדרת המוליך.

ואם יש המטומה חלילה בהחלט יכולים לראות...

בשבוע כזה יכולים כבר לראות שק. ואם יש דימום פנימי חלילה או לא..
אם זה עדיין ממשיך- שווה בדיקה בהחלט

כמעט בטוח לכן התחלתי להרטיב את המוליך ואני כבר לא נפצעת

ברוך השם לא היה כלום מאותו כתם קטן

אי אפשר אפילו לקרוא לזה כתם זה היה משהו בגודל של שומשום חחחחחחח

מחכה לעוד שבוע לבדיקת דופק

מקווה שהלילה יעבור עליכם בטוב

בכל אופן תנסי לאבחן את סוג הבכי.

יכול לנבוע מעייפות יתר לפעמים... מרוב עייפות הם לא רוצים כלום... אין להם כח לינוק אפילו.

דברי איתי בפרטי

לא חושבת שזה זה. גם זה היה באמת בכי יוצא דופן שאין לו בדר''כ.

לבת שלי קרה מעייפות יתר אבל בגיל 3 חודשים בערך ומה שעזר שנענעתי אותה וקצת נרגעה ואז הסכימה לינוק תוך כדי שאני בעמידה ומנענעת אותה... אחרי כמה דקות התיישבתי והיה בסדר.

היה קורה לי עם הגדולה, זה נוראי.

כמובן אם זה גזים יש את כל הטיפים המוכרים.

לפעמים עזר לי לצאת איתה החוצה, או לתת לה להסתכל במראה (מוזר אבל זה היה שניה מרגיע אותה)

מאוד קשה להתמודד עם תינוק שבוכה ללא נחמה.
שולחת חיבוק!

ווידאתי שערה כרוכה,
לדעתי זה התחיל מכאבים חזקים של גזים ואז הוא כבר איבד את עצמו מרוב עייפות... מה לא עשיתי?
הוא ממש צרח כאילו הוא נפל. מפחיד ממש.
הקטע שיש משהו כזה לתינוקות שנקרא התפשלות מעיים שזה כאבי בטן מטורפים וצריך לטפל בזה מיד , פעם זה קרה לאחיינית שלי ונגמר בניתוח וממש פחדתי שזה זה. תודה לה' , ממש התפללתי שיתן לי סימן אם אני צריכה לנסוע לבי''ח או לא, ואח''כ הבכי נחלש ונחלש עד שהוא נרדם... וישן טוב.

חיבוק זה קשוח ממש

אבל בתנוחות מסוימות הוא קצת נרגע, ולא צורח בלי הפסקה לגמרי. אתמול זה היה מלחיץץץ

ומרגיע.

וגם מכירה עוד תינוקת שהיה לה,
זה כאבי בטן שבאים בגלים, אבל כאבים מטורפים, ממש כמו צירי לידה. למעשה חלק במעיים נכנס אחד בתוך השני, דמייני שרוול שאת הופכת אותו,אז יש קטע שהשרוול הוא אחד על השני, וכל פעם שהמעיים מתכווצות שם זה כואב נורא. אם עובר כמה שעות ולא מטפלים בזה זה עלול לגרום לנמק. אבל אל תפחדי זה משהו די נדיר. ..

לפעמים זה ביעותי לילה
נורא מפחיד

יש להם בכי כזה היסטרי והם חסרי אונים

אני שבני שהיה בן כמה חודשים ספורים הוא בכה ואני יחד איתו כי גם הייתי בדיכי אחרי לידה וגם לא ידעתי מה הוא באמת רוצה

אין עליה של הכפלה אחרי 1000. תקבעי תור לבדיקת א"ס לעוד שבועיים ככה. בהצלחה!

הרופא אמר לה לא לעשות עוד בדיקות בטא והיא כן עשתה. חבל. ממש שימחת אותי. כבר מתקשרת אליה

מבינה לגמרי. לדעתי צריך ללמוד לשחרר ולתת לה' את הקרדיט.... בהצלחה!

משחק מיוחד שנתתי רק בזמן הנקה.

משחק קלפים כזה שיכולתי לשחק איתם.

הם ממש חיכו לרגע שאני יניק....

שאר הזמן גם היה צריך קצת לארגן בבית דברים כמו כביסות וכאלו ואז הייתי מניחה את התינוק בסלקל לידם והם היו שומרים עליו או שכולם יחד איתי במטבח...

זמן אישי לכל אחד הי צריך יותר למצוא...

כמו לפני הלידה... אפשר לספר סיפורים תוך כדי אפשר גם להניק בתנוחת בייסבול ואז יש יד אחת פנויה לאח קצת גדול שיוכל לשבת עליך/לידך ולקבל יחס. זמן אישי לכל ילד זה דבר חשוב ומשתדלים להגיע לזה. יש תקופות שקשה יותר ואז ממש עושים מאמץ בעלי עם הילדים ואני לוקחת אחד לחדר אחר לחצי שעה ועושים משהו נחמד יחד.. אחכ מתחלפים..

כשאני מניקה אני יכולה לספר סיפור, לפטפט, לעזור בשיעורי בית, להפריד בין מריבה (בפה, לא בידיים...), לשחק במשחקי קלפים וכד' (כמו דומינו, דאבל..)
מה הילדים עושים? משחקים יחד, רבים כמובן, אוכלים.. הזמן עף מהר.. ואצלי הם מסיימים ב14 אחד אני מוציאה ב15 כי הוא ישן עדיין בשתיים, אז הדרך חזור היא כמו טיול... אם יש מזג אויר נעים הולכים בנחת, קוטפים פרחים, מוצאים זחלים....

משחקת עם הגדול והקטן בטרמפולינה ליד, הקטן מבקש לאכול אז בזמן שאני מניקה מקריאה סיפור, או שירי אצבעות או סתם מתעסק במשחקים לבד,

כן משתדלת לתת לכל אחד את הזמן הפרטי רק איתו

בכללי חוזרים מהמעון

אוכלים משהו

לפעמים יוצאת לגינה, לפעמים קוראת לשכנה לשחק עם הגדול (בן שנה וחצי), לפעמים סתם משחקים או מדבקות וכד'

ואז ארוחת ערב, התארגנות לשינה ולמיטה

אוכלים ארוחה קלה, ומשחקים על השטיח בכל מיני משחקים. כשאני מניקה אני מאפשרת להם לבוא להיות לידי על המיטה, מדברת איתם, מספרת סיפורים. הם אוהבים להביא ספרים ואז אני מספרת להם בהנקה. אין לי משהו קבוע באמת.

עפה עליכן

בזמן האחרון כמעט כל יום יוצאים לגן שעשועים.
הגדולים משחקים והקטנה בעגלה/ מנשא.

בבית משחקים במשחקים שיש. לפעמים מציירים או קוראים סיפור.
ארוחת ערב
מקלחות
סדר
ולישון.

בדרך כלל הקטנה יונקת די מהר. אז זה לא משבית אותי למלא זמן. לפעמים אני נעזרת בגדולה (4) שתביא משהו לאמצעי (2).

בזמן של המקלחות, בדרך כלל בעלי נמצא. אז הוא משגיח על הקטנה בזמן שאני מקלחת את האחרים.

הגדולה (6) חוזרת מביהס סביבות 2 וחצי ויש ימים ברבע ל4, אני יושבת לאכול איתה או לפעמים יוצא שרק מניקה במקביל לכך שהגדולה אוכלת.. אחכ שיעורי בית עוזרת לה.. כשבמקביל, האמצעיים (4 ו2) משחקים בחדר משחקים.. במגנטים, ספרים, פאזלים, בובות, מכוניות מה שבא.. אחרי שיעורי הבית שלה, הולכים כולנו למטבח לאפות משהו, או לבשל משהו יחד תוכדי שמים שירים שרים ורוקדים ושמח פה.. אני מניקה בין לבין לפי הצורך.. סיימנו להכין במטבח, יושבים אוכליםם ארוחת ערב, מקלחות צחצוח שיניים ואז נכנסת איתם למיטה לקרוא סיפור, שמע ישראל ולילה טוב.. יש פעמים שהתינוקת איתי בידיים כשאני איתם במיטה, מניקה אותה.. ויש פעמים שהיא מונחת על ידי בלול כשאני איתם במיטה..

האמצעי (4 וחצי) חוזר מהגן בסביבות שעה 2, ואז יושבת לאכול איתו צהריים, יחד עם אחותו בת שנתיים, אני מסיימת לפנות את הכלים והם כבר הולכים לחדר משחקים לשחק יחד.. בנתיים חותכת להם פירות ורק אז הגדולה חוזרת מביהס...

אז ככה שקודם אני איתו, מקדישה לו את הזמן, אחכ הגדולה מגיעה והוא כבר במשחקים..

שתי הקטנות איתי בבית.. כאמור, בת שנתיים ובת חודש וחצי..
אז במהלך היום אני עם בת השנתיים.. מתעסקת איתה משחקת, מדבקות וכו.. במקביל עם התינוקת לפי הצורך..

עושה לה בשעות היום עד 1 וחצי... אם לא הספקתי אז יותר מאוחר כשמתאפשר בין לבין במהלך היום..
מתי התינוקת ישנה?
לא יודעת, כל היום היא ישנה או אוכלת.. או ערה בלול.. אין משהו מעבר.. בת חודש וחצי..

אבל כש הקטנה נולדה והגדולות היו חוזרות, הייתי משתדלת להשכיב אותה חצי שעה לפני שחוזרות כדי שיהיה לי זמן איתן בשקט.
ואז אני משחקת איתן, מספרת, נמצאת, וכשהיא מתעוררת מניקה לידן והן ממשיכות לשחק, לצייר וכו'.
מאתגר מאוד, אבל לאט לאט הדינמיקה בבית מתאפסת, והילדים מסתגלים מהר מאוד למציאות החדשה ומוצאים זמן לצומי