פורום הריון ולידה (עמוד 1869)

לדואר ישראל יש חברת שליחויות אאל''ט

עשיתי 2 הזמנות שונות (אחת דרך הארץ ואחת דרך טורקיה..) באותו זמן. ביחד זה יצא 350.

ובאתר של שיין כתוב שהם איחדו לי את ההזמנות...

עדיין לא שמעתי על מישהי שהגיע לה ממש לסניפי הדואר כשהזמינה דרך שיין

יש סיכוי שתקבלי את זה בקרטון

כשזה קרטון זה לרוב עם שליח לבית

כשזה חבילות קטנות שנארזות בשקיות הלבנות של המשלוח אז זה הולך לנקודות איסוף כי זה יחסית קליל

כשעשיתי הזמנה של מעל 1000 שח פריטים זה בא בקרטון וזה בא עם שליח לבית

הזמנות קטנות של 200 שח וכאלה אני מקבלת לנקודות איסוף

את ההנחה של 10 אחוז על 150 שח....

או שכן ולא ידוע לי. היה נראה לי שצריך לקנות בהרבה יותר כדי לקבל הנחה...
וגם הנקודות שצוברים שמה מתאפסות ...

אבל הוא הוריד רק נראלי מ200 שח ולא מ150 אני אבדוק שוב... תודה

מה אני אמורה לעשות עם משלוח משיין שנתקע בדואר ישראל כמעט חודש?

נמצא בדואר מה 31.8 .

התקשרתי אליהן כמה פעמים והם אומרים שזה בטיפול..

עזבו שלא הגיע לחגים, לפחות שיגיע..

נפגעים מזה,

זה חלק מהתקנון וגם אם תקבלי את לא צריכה להחזיר את הכסף..

שנית את יכולה להתקשר ל171

הם יגידו לך בדיוק מה הבעיה

בהצלחה

הבעיה לא בשיין אלא בדואר ישראל..

המשלוח יצא מהם ב 25.8 והגיד לארץ ב 31.8 ומאז הוא תקוע בדואר..

תכסף,

הם אלו שבחרו באיזה חברת שלחויות לשלוח לך,

את נכנסת לפיפאל או ישר דרך שיין,שם את מתלוננת 

אני צריכה להתלונן באנגלית?
זה קצת מאתגר אותי..

אבל באמת כמעט ילדתי ברכב כי המוקדמים עשו הכנה טובה כנראה..אז כשהלידה האמיתית התחילה אז זה הלך מהרררר רבע שעה מההתחלה עד פתיחה מלאה😯

אבל היה תענוג!!!

אני לא גרה קרוב לבית חולים

פעילה ומהירה, עם היסטוריה של צירים מוקדמים. קחי בחשבון. אצלי ברגע שאני מרגישה התחלה של כאב אני טסה לבית חולים ויולדת ציק צק. לא בודקת כמה פעמים בשעה ולא מתזמנת... ישר נוסעת. הפחד זה לפספס. חייבים להיות מודעים לגוף ולקלוט. אצלי זה היה ככה לפחות...

גם צירים שיש לי כבר חודש, לפעמים כואבים.
מקווה ללדת בבית חולים ולא בבית/ בדרך

ואחכ התחלתי לבקר במיון פעמיים 3 בשבוע...

כי היו לי צירים כואבים כל תשיעי.
אני העדפתי להשאר בבית וללכת רק כשאני בטוחה שזו לידה, חשבתי שמקסימום אם תתפתח לידה מהירה אזמין אמבולנס ליתר בטחון.
בסוף הייתה לי ירידת מים, וידעתי שצריך ללכת.
זה באמת מאד מבלבל.

צירים כל תשיעי, בסוף נולדה בדיוק בתאריך המשוער..
עם ירידת מים בבית והזמנו אמבולנס

אבל אני נהגתי אחרי ירידת מים

באמת התחילה בירידת מים. מקווה שגם הפעם אדע בוודאות מתי לסוע. קשה לסוע "סתם" בתקופת החגים

תכף משהו למטה מתפקע.. כאילו משהו לחץ למטה.. אבל לא חשבתי שזה יהיה ירידת מים.. פשוט הלכתי לישןן בלילה רגיל, וכל חצי שעה התעוררתי, פשוט מחרדה שפתאןם זה יקרה..
לא מכאבים או משהו..

כמה כל שעה בלילה לשרותים, מלא התקשויות...
אבל לא כואב במיוחד. באמת שמתלבטת מה לעשות

כל ההריונות באתי עם ירידת מים..בשבועות 37-38.
ועכשיו בקרתי מלא בביח עם צירים מוקדמים ולא ידעתי לאבחן.. חשבו כבר להכניס אותי לחדר לידה לזירוז לפי רמת הצירים... ואושפזתי פעם אחת .. בסופו של דבר, אחרי שבועיים של ביקורים בביח בשבועות 37-39 הפתיחה הייתה רק 1.5 ומחיקה 70 אחוז..
בלילה של תחילת ה40, הייתה לי ירידת מים בבית ב2 בלילה, הזמנתי מדא לביח, בדקו שם פתיחה, פתיחה 7... והיה לי החשש שלא אלד בבית בטעות, או בדרך, עקב הצירים...

נסענו לבית חולים, ופתיחה של סמ...ככה 8 שעות של צירים סדירים וכואבים, ופתיחה נשארה סמ. שישחררו אותי . ועכשיו יותר מבולבלת כבר ולא יודעת מתי כן לנסוע. הרופאה שם אמרה שטוב שבאתי כי אכן צירים של לידה, רק שלא התקדם כלום

שמונההשעות הצירים נרגעו

אני גם הגעתי עם צירים ללידה ופתיחה 1,
רצו להכניס לחדר לידה אבל לא התקדם כלום במיון יולדות.. בסוף שיחררו וביקשו שאגיע בעוד יומיים לביקורת..

ההזוי זה שאני עם צירים מוקדמים כל ההריון וקיצור צוואר, ודווקא בתשיעי הצירים לא גרמו לכלום

אחרי 3 ימים.. וזה מה שהיה.
הגעתי ולא היה משהו..
אבל למחרת בלילה הגעתי שוב עם צירים, היה יום חמישי.. ושוב אמרו לי להגיע בעוד יומיים וכבר לא היה לי כוח...
אך באותו יום בלילה הייתה ירידת מים אז הייתי חייבת כבר לעלות לביח

אני גם עם צירים מוקדמים כמעט בכל הריון

היה הריון שהייתי עם פתיח 2.5 בשבוע 3 שהתקדמה לפתיחה3 בשבוע 37 והגעתי לשבוע 40 בסוף לביקורת הייתי ללא כאבים

והרגשתי מצוין. אחרי שהרגשתי כל החודש כאילו אני יולדת כל שנייה מרוב צירים.

ביום הביקורת לא הרגשתי משהו מיוחד בכלל, המוניטור הראה צירים יפים והפתיחה הייתה 4 אז מיד נכנסתי לחדר לידה

וילדתי תוך 4 שעות. הייתי בהלם מוחלט. עוד האחות בקבלה אמרה לי שאיך שאני נראית אני לא הולכת ללדת (לפני שנכנסתי

לרופא לבדיקה) אז כדאי לי לבוא אחרי החג לביקורת כי חבל על הזמן שלי חדר לידה מפוצץ.

אז אני מציעה מכל הלב ללכת להיבדק כל פעם שנראה לך שזה כואב טיפה יותר ... גם אם זה יהיה סתם.

הולכת לבדיקה היית יולדת בבית?

לכן מאז בכל כאב חריג אני הולכת

כמובן בשבוע 40 הולכת לביקורת

ובעצם מתחילה משבוע 39 ביקורות צפופות יותר...

וכמעט קשה לך לזוז

עד שהתעוררתי מצירים שהצריכו ממני ממש לנשום ולהתרכז כדי לעבור אותם. נסענו וילדתי תוך 4 שעות..

זה פשוט כואבבבב ברמות אחרות.
וגם מתזמנים את זה- כל כמה דקות יש ציר.
בהצלחה

אבל בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים לפני שיעבור המשכב לידה.

זו כבר לידה שישית...
פעם ראשונה שאני שמה התקן, אז ממש לא יודעת מה לעשות. כי אין סיכוי מבחינתי לטבול בלי להיות ביחד.

עם ההרחקות, לא להעביר את התינוק, לא לישון ביחד ואפילו לא חיבוק, רק בגלל שאי אפשר לקיים יחסים כשבועיים?

ולכן אני מחפשת פתרונות🤷

לא רואה סיבה סתם להימנע ממצבים, אם אני מרגישה מצויין. גם ככה זה קשה. ומבאס שהרופאה לא מוכנה להסתכל לפני 6 שבועות.

זה כדי לא להכנס להריון.
אולי אפשר לחפש רופאים שמתקינים אחרי 5 שבועות.

ואם זה רק כמה ימים אז ההתקן מגן 4 ימים אחורה

לא ירשו לי ללכת לרופא אחר. אני בכללית.

ומה זאת אומרת שזה מגן 4 ימים אחורה? יכול להיות שהתחיל הריון וההתקן עוצר אותו?
זה לא בעייתי הלכתית?
לא מבינה בכלל איך ההתקן עובד..

הוא לא מונע ביוץ או הפריה, רק את ההשתרשות.
לכן, גם אם קיימתם יחסים והופרתה ביצית, אם מתקינים את ההתקן לפני שהיא מספיקה להשתרש ההתקן ימנע את ההריון ( כי הרי לוקח כמה ימים עד שהביצית המופרית מגיעה לרחם ומשתרשת)

עשית שבעה נקיים?
לא עושים את זה לפני שישה שבועות

כרגע עדיין בחופשת לידה אז לא שואבת הרבה ואינטנסיבי, אבל נראה שעובדת מצויין

קומפקטית. משלמים 140 השאלה ועל ערכת שאיבה 40 לכל צד. בינתיים לא הצלחתי לשאוב בשני הצדדים יחד בגלל אחיזה, אבל לצד אחד עבד מעולה

לא היה לי נוח ששתי הידיים תפוסות.....

לשרוד ולהיות על הרגליים זה לאכול למרות הבחילה

כדי שהגוף יהיה עם כוח ואנרגיה

הייתי אוכלת בעיקר קרקרים (קרם קרקר האריזה הירוקה) ובייגלה או שטוחים..

קרקר עם אבוקו/גבינה צהובה, דברים כאלה, צנימים של לחם קל או לחמנייה, פתי בר בבקרים, ממש להקפיד להזין את עצמך ולשתות

מים קרים עזרו לי בתקופת הבחילות (תקפיאי בקבוק שעה שעה וחצי לפני שמגיע לקרח ותקחי איתך..)

 

אני חושבת שכשאין כלום בגוף זה ממש ממש משפיע על התפקוד

וכשיש- גם אם זה בקטנה- אפשר להתמודד יותר טוב

 

תמיד יש א האופציה לקחת דיקלקטין - לא לקחתי לען לא יודעת לתת לגביו המלצות וכדומה אבל חכמות ממני בנושא הזה בטח יעידו

ללכת לישון ממש מוקדם בערב, 19 אפילו אם מתאפשר.
לנסות דווקא לעשות פעילות פיזית מתונה כמו הליכות או יוגה, זה עוזר לגוף.
אכילה לאורך כל היום כמו שאמרו לך, עם דגש על פחמימות ומים כמובן.
הפסקות במשך היום - לנסות לנמנם 20 דקות פה ושם אם מתאפשר, אפילו באוטו.

לחכות לשבוע 14 ככה, שבע"ה זה ישתפר...

אני גם מורה, אין לי עצה חוץ מקצת להוריד פרופיל.... לא יודעת איך שרדתי את ההתחלה

הייתי על הקרשים בהתחלה, פשוט לא מתפקדת ומחכה בבוקר שיגיע הלילה ובלילה שיגיע הבוקר.
מה שעזר לי זה דיקלקטין.. לקחתי 3 ביום עד שבוע 20. ממליצה לנסות

פשוט חוץ מפעם אחת, לא הייתי צריכה לברוח להקיא🙈

אחכ הגוף מתרגל.. לפחות אצלי. ואני מעדיפה לסבול מעייפות קיצונית ולא מבחילות ושכל דבר מסביבי גורם לי לרוץ להקיא

עומס במיוחד עם החגים האלה

בגלל השכר של המטפלות והחוסר בצוות

אני מטפלת במעון תמ''ת ביישוב שלי ולבנתיים לא ידוע לי על שביתה אצלינו. ראיתי רק בחדשות הודעה על זה.
כך יכול להיות שזה יהיה אולי רק בארגונים הגדולים של המעונות ולא בכלל מעונות התמ''ת.
אבל לא יכולה להבטיח כלום

משהו כזה..

לגבי כמה צריך, לדעתי יש על זה מחלוקת אולי 1.400 או 1.600 אבל ממש לא סגורה על זה.. אני פשוט עושה 2 קילו, זה הכי נוח לי מבחינת כמויות. תנסי אולי לבדוק בגוגל, או שתזכירי לי מחר ואיזה לצלם לך מהספר שיש לי (לקראת חלה, מומלץ מאד!) בהצלחה!

אני עושה 2 קילו כדי לא להיכנס לספקות.
כל פעם קילו אחד במיקסר ומעבירה לקערה גדולה, מתפיחה את 2 הקילו ביחד.

לפני הקליעה מרימה חתיכה בגודל של כדור פינג פונג, מברכת, ועוטפת בנייר כסף.
אפשר לשרוף על הגז.
אפשר לעטוף בעוד עטיפה ולזרוק.

וכמובן הרבה תפילות ובקשות.

ורק אחרי הברכה לוקחים חתיכה מהבצק, ואומרים "הרי זו חלה"

(לא מצליחה לערוך את ההודעה המקורית)

לענין הכמות.
אשכנזים - מקילו ורבע בלי ברכה
ומ2 ורבע עם ברכה.
אפשר לחלק את הבצק לכמה קערות אבל כשאת מברכת, את צריכה לכסות את כל הקערות במגבת אחת.

איך מפרישים את יודעת? מה לוקחים מה אומרים וכו?

מ1.67 קילו... משהו כזה

זה מה שאני יודעת.

אני אברר עם בעלי...

לפי מנהג החזון איש זה מ2 ורבע.
ואנחנו נוהגים לפיו (גם בשמיטה)

כי זה לא מנהג... כך הוא פסק. מנהג זה לא הלכה, כדאי להדגיש זאת... ואתם החלטתם להחמיר כדעתו. לפחות כך הבנתי... ואשריכם!

כלומר חישוב הכמויות לדעתו גדול יותר (בכל הכמויות התורניות). לפעמים זה מקל ובד"כ זה מחמיר (כמות היין לקידוש למשל).
מי שנוהג לפי דעתו משתמש בחישוב שלו לכמויות.
ההלכה היא אותה הלכה... תרגום הכמויות למידות של ימינו הוא ההבדל.

השיעור שהוא טען שזה מה שנחשב.... ויש מי רוצה להחמיר כפסיקתו, בשמחה. (בעלי בליל הסדר למשל... אבל ברור לו שזו החמרה ואני לא שותה כמוהו)

החזון איש מחמיר ככה. ולא פסקו להלכה כמותו. כלומר אפשר להחליט שמחמירים כדעתו. אבל נפסק להלכה 1.67 קילו עם ברכה.

חזון איש

ולפי הבן איש חי- הרב מרדכי אליהו

אם חסרים לך עדיין פרטים איך מקיימים את המצוה, תכתבי פה ואשתדל לענות לך בפרוטרוט.
פשוט ראיתי פה שחלק פירטו וחלק לא, ולא ברור לי אם קיבלת תשובה ברורה מה ואיך עושים

אז כדאי לעשות פשוט שתי קילו. בשתי קערות. ואז לחבר אותם, לקחת חתיכה קטנה ולברך

אם לא תפתחי לך יכול כזאת היא לא תהיה וכל הבוסים והשותפות יאכלו לך ת'ראש.
א-ס-ר-ט-י-ב-י-ו-ת-!!
אני לא צוחקת, אם קשה לך לבד אפשר עם מאמנת אישית.
תראי ישועות.
שתביני שהמציאות שאת מסבירה לבוס בכנות למה קשה לך להתארגן- זה הזוי, מופרך ורק פוגע בך.

השינוי צריך להיעשות אצלך...

אני פשוט סותמת כדי לא להכינס לויכוח ושיתפור לי קייס לפטר אותי

נשבר לי מהמקום הזה פשוט

שהוא פשוט יותר סומך עליך מאשר עליה ולכן הוא בא אלייך בתלונות ולא אליה.

אבל אני לא אחראית על דברים שאני לא עושה

ובכללי

זה בלתי כבר

באמת

זה שסומך עליי לא אמור לבטל את העובדה שאם איחרתי לצורך עניין מסיבה מאוד מוצדקת

באים אליי בטענה

וכשהיא מאחרת בלי סיבה מוצדקת באמת

זה עובר חלק

ואל תשווי אליה
תתנהלי מול הבוס תציפי את הקשיים והעובדות שלך
ותגידי
שאת לא במצב רגיל שאת מצפה לקבל הבנה וזהו
שיש עוד עובדים במשרד

את ההבנה המנימלית הזאת ממנו, שאת מתארת כאן ואני מסכימה איתך

אבל למה זה לא סוג של ברור מאליו? למה אני צריכה להסביר שאם אני מאחרת זה כי אני לא מרגישה טוב? אני הרי לא מאחרת כי משעמם לי בחיים ובא לי לאחר

כאילו

באמת

למה צריך להסביר :/

הוא לא אמור לנחש למה את מאחרת.

הוא יודע שבבקרים לא קל לי

ואה לא יכול לשים אותי במצב של לטוס לעבודה וכשאני באה אני מבינ ששום דבר לא דחוף

 

תהיי נחמדה אליו ותעשי מה שאת רוצה🙊

רמת העצבים שיש לי בגוף שלא תדעי ממש לא בא לי להיות נחמדה אליו, בכלל

הוא דורש שהכל יתפקד ובצדק..
עובדת שלא נמצאת,והשניה מאחרת…
יכולה להבין אותו ואותך.

חיבוק! תכף תצאי לחופשת לידה ויהיה לך קל יותר!

ואני לא אשמה שזה קרה כשהשנייה לא נמצאת
וכשהיא מאחרת שזה כל יום ואני לא נמצאת את חושבת שהוא מעיר לה? הוא לא

אל לשווי את עצמך לאחרים. את לא יודעת מה הסיפור שלה ומה היחסים שלה עם הבוס. גן אם נראה לך שאת יודעת. תתמקדימבעצמך ואל תשווי לאחרים

בקשר לדיאטה- הייתי פשוט אוכלת בלי מתוק בכלל- רק בשבת, , משתדלת לאכול כמה שיותר מאוזן ומגוון

להרבות בירקות.
לא לנשנש.
לאכול בצורה מסודרת: כל בערך שלוש שעות. פעם ארוחה עיקרית ופעם ארוחת ביניים.
להקפיד על צלחות מאוזנות: פחמימות, חלבונים, קצת שומן (עדיף מהצומח: אגוזים, טחינה, חמאת בוטנים), וירקות.
הפחמימות: שיהיו פחמימות מורכבות. ושימי לב שאם את מניקה חשוב לצרוך פחמימות כדי שיהיה חלב.

זה בגדול ממש תפריט של סכרת היריון, וזה מאוד עוזר לירידה ושמירה טובה על המשקל.

עולות לי מידי פעם מחשבות של לנסות להקפיד קצת יותר ואז אני מסתבכת עם לחשוב מה אוכלים.
נגיד נה נכלל בפחמימות מורכבות? מה בפועל אוכלים בארוחת צהריים?

בוקר היתה לי ארוחה קבועה:
שתי פרוסות לחם מקמח מלא (חשוב לוודא שזה 100% קמח מלא), עם חמאה, חתיכת גבינה קשה (שומן וחלבון) ומלפפון.

ארוחות ביניים היו בדרכ פרי אחד וכמה אגוזים. לפעמים שתי קוביות שוקולד 85% קקאו ומעלה. תפוח עם חמאת בוטנים (מסתבר שזה טעים).

צהרים: בערך 100 גרם פסטה מקמח מלא ברוטב שמנת 38% (קודם הייתי מודדת את כמות הפסטה ואז מוסיפה רוטב) או בולונז, או בשר כלשהו עם משהו כמו 100 גרם אורז.
ב100 גרם אורז/פסטה יש בערך 30 גרם פחמימה. זה לא נראה הרבה, אבל אחרי שהתרגלתי קצת לכמויות זה הספיק.
שעועית ירוקה מוקפצת עם טופו או עם נקניקיות צמחוניות עם חלבון (כתוב שיש תוספת חלבון), ירקות מוקפצים עם טופו.

ערב:
ביצה, ירקות ופרוסת לחם.
פיצה על פיתה (יש פיתות כוסמין 100% קמח מלא)
מרק - בלי אבקת מרק.
פעם ב תפוא מוקרמים, אם כי תפוא נחשב לפחמימה יחסית פשוטה.

כמובן שהיו עוד דברים, אבל זה בגדול האוכל.
כן, זה לא מאוד מעניין, אבל בסכרת היריון אין הרבה משחקים. את כמובן יכולה להרשות לעצמך יותר, כי את לא מסכנת אף אחד, אבל זה הבסיס.

בלי עוגות/עוגיות/מיצים/מיצי פירות.
דברים שכתוב עליהם ללא תוספת סןכר, בדרכ יש שם תחליפי סוכר שהגוף מתרגם אותם לסוכר.

אם מעניין אותך עוד, תשאלי ואנסה לפרט.

ולהמנע מחלב ניגר רגיל, הגוף מתרגם את זה לסוכר. וגם ויתרתי לגמרי על דגני בוקר, כי אין דגני בוקר מתאימים

סתם מנסה בעיקר לחשוב על תחליפים לאורז/פסטה/פתיתים שמתלווים בדרך כלל לבשרי של הצהריים

של התוספת ואולי להגביר בשר

אני עם סכרת היריון לא יכולה שום לחם/פיתה/אורז/פסטה מקמח מלא.

אמר לי פעם ספר שכל האישורים של ההחלקות (באופן כללי, לא רק אלו המאושרות בהריון ובהנקה) ניתנים רק לחומרים עצמם, ללא בדיקה של מה קורה לחומרים בחום גבוה. בהחלקה משתמשים בחום מאוד גבוה ולדעתו זה לא בטוח בהריון ובהנקה.

נראה לי שכדאי לחכות עם זה קצת

בערך בגיל הזה עוברים לשינה אחת במהלך היום. זה תלוי ילד, אבל בד"כ זו שינה אחת ארוכה יותר, בערך מ12 עד 2 ואפילו אחרי.

זה מעולה שהוא יודע להירדם במיטה! את יכולה לנסות לאט לאט להתרחק יותר. למשל, לשבת במקום שהוא רואה אותך אבל קצת יותר רחוק, אח"כ ממש לשבת בכניסה לחדר, אח"כ רחוק יותר...

לגבי 2,
הוא אוכל טוב בארוחת ערב? אני לא מבינה במטרנה, אבל הבסיס להפחתת ארוחות בלילה זה ריכוז הקלוריות במהלך היום.
שלי כמעט בן שנה, עד לאחרונה היה מתעורר פעם אחת במהלך הלילה. בשבוע שבועיים האחרונים אני שמה לב שהוא מתעורר רק אם לא אכל מספיק בערב.

מקווה שעד הלידה אספיק לצאת מהחדר ;)

לא. הוא לא אוכל טוב במשך היום ואני לא יודעת למה...
אולי גם בגלל זה חוששת שהוא באמת רעב כשקם בלילה

הוא עדיין קטן...
כשיהיה לך כוח, תשקיעי במוצקים במהלך היום בכלל ובערב בפרט. יכול להיות שמעצמו הוא יפסיק לקום. ואם לא, תוכלי לעשות את הרעיון של דילול המטרנה או בדרך אחרת, אבל תהיי רגועה שהוא באמת לא צריך את זה.

אני לא יודעת למה.
עד לא מזמן היה אוכל יפה מאוד במהלך היום, עכשיו עושה טובה שאוכל משהו.

אולי באמת עדיף לחכות עוד קצת עד שיחזור לאכול טוב.

לפני השינה, תחסוך לפחות את הבקבוק של הלילה...

אצלי ישנו בגיל מוקדם מאוד לילה בסביבות 4 חודשים, וזה לדעתי קשור גם לעניין האוכל. החל מהגיל הזה הייתי מוסיפה דייסה לתמל וכנראה שהם היו שבעים ולא התעוררו. עד שבגיל קרוב לשנתיים כבר התחלתי לדלל כי אז היו אוכלים כמעט רק אוכל ולא היה צורך בכך. אבל לא כולן נוהגות כמוני ויש כאלו שממש לא מעוניינות להמשיך עם בקבוק כד גיל כזה, אבל אצלי זה עבד אז לא ראיתי סיבה לעצור את זה
בגיל שנה וחודש לעניות דעתי לא הייתי מדללת כי יכול להיות שהוא עוד רעב. או צמא. איך הוא מבחינת אוכל במהלך היום? המוצקים אצלו כבר ממש מבוססים?

אצלי באותו הגיל וממש אוכל בקבוק שלם, בערך 200 מ"ל, פעמיים בלילה - אז מרגישה שהוא צריך את זה..
אבל יש כאלו שיגידו שבתאוריה מגיל חצי שנה אין להם באמת סיבה לאכול בלילה.. אז אולי זה לא באמת נצרך?

גם אותי זה הפתיע כשקראתי את זה בכמה מקומות.

האמת שאצלי הוא לא אוכל עדיין טוב מוצקים אז עוד יותר מרגישה שהוא צריך את ההשלמה של הקלוריות האלו בלילה

1. לדעתי זה גיל מוקדם מדי להירדמות לבד בחדר. לא שהוא לא יכול, וכנראה אם תתעקשי זה יקרה (שיטת הכיסא המתרחק למשל), אבל אני חושבת שזה מאוד לגיטימי שירצה אותך לידו לפני השינה. זה מעבר לא פשוט, בטח בלילה, והם זקוקים לנו. דווקא לאחר שינוי ענק כמו אח חדש הוא עלול להזדקק לך עוד יותר. פה המקום בעייני להקפיד אם אפשר שגם אבא ירדים אותו. אנחנו עם בת ה3 יושבים תמיד לפני השינה, גם בצהריים. בימים שאני איתה לבד ועם התינוק אני מניקה ליד המיטה שלה, או בצהריים מניקה במיטה שלנו כשהיא שוכבת לידי.

2. מעל גיל שנה אין הצדקה פיזיולוגית לתת תמ"ל. זה נטו רגשי (כמובן שהינתן שאוכל היטב מוצקים). להקפיד על ארוחת ערב טובה, עם דיסה או מרק, וחלבון.
יש את שיטת הדילול, אבל אני פחות התחברתי. אני בעד להחליט שזהו ואם רוצה משהו לתת רק מים. אולי להתחיל עם בבקבוק של 4-5, אחריו אמצע הלילה ובסוף לפני השינה. ככה בהדרגה. זה תהליך שיכול להיות לא קל, אבל הם מסתגלים.
מצד שני, אם זה לא מפריע לך מאוד, ואת לא ערוכה עכשיו לתהליך תובעני שכזה, חשוב לי לסייג ולומר שהרבה הורים ממשיכים עם בקבוק גם כאשר אין צורך פיזי, פשוט כדי לא להתמודד עם הגמילה הרגשית.
כמה זמן יש לך עד הלידה? זה גם שיקול בעייני, כי צפויות רגרסיות. אם זה קרוב מדי לא הייתי מתחילה. אם יש זמן ויש לך כוח - לכי על זה בכל הכוח, בנחישות ורגישות. הכי חשוב שתדעי שזה לא צורך פיזי.

לדעתי לא כדאי להחליף את הבקבוק במשהו אחר כי אז הוא ימשיך לקום בשביל הדבר האחר.
כשהבת שלי הייתה בכל שנה החלטתי שמפסיקה עם הבקבוקים בלילה (מהיכרות עם הטענה שמעל גיל שנה זה כבר לא צורך פיזיולוגי). היו כמה לילות (אם אני זוכרת נכון 3) קשים, של הרבה בכי, הייתי אותה חיבקתי אבל אמרתי שאין בקבוק בלילה, אבל אחרי זה היא פחות התעוררה ואם כן היה קימה בלילה מוצץ הספיק לה כדי לחזור לישון.
בהצלחה!

אני בשבוע 33, אולי זה באמת קרוב מידי ללידה.

אם אני לא אגמול, מתישהוא זה ייעלם מעצמו? תוהה אם זה לא משהו שחייב לעשות כדי שיפסק.

אבל זה קצת שונה אולי כי זה הנקה...
היא הורידה כמויות לאט לאט, הורדתי כל פעם עוד הנקה, עד שהגענו ללילה גם. היא לא נלחמה בזה או בכתה מדי, כנראה כי הייתה בשלה לזה פיזית ונפשית (אכלה יפה, לא כמויות, אבל מספיק).
אבל מכירה ילדים שלא הפחיתו בעצמם, וזה דרש תהליך פרו-אקטיבי של ההורים שהיה כרוך בכמה לילות יותר קשים (גם בגיל שנתיים פלוס).
זה תלוי אופי אני מניחה...

היא ישנה שינה אחת במהלך היום, כשעה וחצי- שעתיים ואז להרגשתי ישנה טוב יותר בלילה

וגם מוקדם יותר.

 

נותנת לה 120 מ"ל בתחילת הלילה ופעמים 90 מ"ל מדולל אם מתעוררת לפנות בוקר. מנסה מוצץ לפני כן.

אבל מגיל שנה כבר מותר לדלל מטרנה (מהפן הבריאותי) אבל באמת בהנחה שהוא אוכל טוב ע"פ כל היום.

הבת שלי אצל מטפלת טריפולטאית כך שאין לה שום ברירה אלא לאכול והיא חתיכת פיתה קטנה...

הייתי מקרקעת אותו רק על זה!
איזה קשה זה אמאל'ה!
אוף אם את שלילית עדיין אולי כדאי שהוא יחליף אותך ותהיי בבידוד מהמאומתים מהדירה שלך עד קבלת תשובה ואז תצאי למה שאת צריכה (טבילה, רופא, כדורים כל מה שצריך) אם סיימת שבעה נקיים כדאי מאוד להתייעץ עם רב אולי יש אפשרות לטבול ביום אחרי קבלת התשובה שלא תצטרכי לחכות עד הערב בשביל זה..
אם את חיובית לפחות יש לך תאריך יציאה בע"ה!
איזה קשווווח כל הסיפור הזה!
את חייבת לדאוג לעצמך תרשי לעצמך להתפנק ולשחרר בכל דרך אפשרית יש גבול כמה הנפש מסוגלת לסחוב אחרי לידה...
הלוואי והייתה לי דרך לעזור בפועל 🙏
מלא מלא חיבוקים!! זה ייגמר מתישהו. עוד קצת... תראי שהמחלימים יוצאים זה נותן תקווה והתחדשות בתוך הכאוס הזה.

בהצלחה רבה יקרה!
שיהיו בעיניך הימים כימים אחדים...

מוגבלים לזמן מסויים ככה שאין טעם להתחיל לקחת עד שלא אדע מתי כולנו משתחררים.כרגע אם נשאר שלילייים הקטנה עוד ילד ואני אז נצא עוד שבועיים ובעצם כל בדיקה שאני עושה בנתיים יכולה להוציא אותי חיובית בקיצור אין טעם להתחיל אפילו לספור( עם הכדורים) ושחררתי את זה בנתיים אם ילך טבעי בנתים מה טוב אח לא כשיגמר הכל נטפל בנפרד בעניין הזה..
ונתחיל את הכדורים.
ולגהי בעלי אני מקווה שהוא הבין שעבר את הגבול.
בנתיים דיברנו אבל לא לעומק כי זה היה תוך כדי עם הילדים שמקשיבים להכל מחר בבוקר נדבר כשלא יהיו סביבנו

אומר שאני לא מבינה בדיחות...

הוא הבין שרק התנצלות תעזור לי להרגע

באמתע נהיגה התחיללה לעי ממש נפילת סוכר אני כולי רועדת הגוף.. לא יודעת איך הצלחתי לסיים את הדרך לפה.. אוף..

עדיף…
בעקרון זה יעבור לך זה לא מדהו שישאר לך כל היום אבל אןלי את צריכה פשוט קצת לשכב לנוח, ככה היה לי.

וזה רק כי השנייה בחופש

הלוואי יכלתי לשבת בבית :/

תנסי בכל זאת לדחוף משהו לאכןל שיעביר את זה.. לחם משהו ומים.
זה יעבור לך.. לא להתרוץ הרבה תנסי לשבת בלי הרבה תזוזה אם זה אפשרי במסגרת העבודה שלך
מקווה שלפחות יש לך יום קצר :/

ממ קצר, עד 4 וחצי :/ לא קצר חח

תוסיפי חצי שעה/40 דק' נסיעה הביתה אחרי זה

לאכול משהו שומני שקדים/אגוזים/בוטנים/חומוס/טחינה
וכן, זה מטלטל את מערכת העיכול.
ואם יש לך איך לעבור אפילו לחצי שכיבה תעשי את זה, תרימי רגליים
ואל תנהגי הביתה! קחי מונית, או שמישהו יבוא לאסוף אותך
תרגישי טוב🌷

אכלתי שתיתי הנפילת סוכר עברה אבל בגוף מרגישה כמו מממ, כמו אחרי נפילת מתח? שאת פתאום עייפה קיצונית וחסרת כוח כללי כזה

שיגיע 4 וחצי במהרהה...

בלאומית אין את הטווח הזה כמו בכללית משום מה

ל3 חודשים ב300 שח עם מזרן מחוטא עם תו תקן.

שהמחיר המלא (בחברות אחרות וטובות) הוא מאה ומשהו יותר מההשכרה. והתינוקות מתאימים לזה בד''כ עד גיל מאוחר יותר מ3 חודשים.
אפשר לנסות אולי להשכיר בזול יותר דרך אנשים פרטיים

אז אולי כבר לא משתלם לה

לחברה המקורית של מיטחברת יש אפשרות להשכרה.
אם יש מספיק מקום בחדר השינה אפשר לשים מיטת תינוק ולהוריד דופן.
אולי גם בעריסות שיד שרה משאילים אפשר להןריד דופן?

של 3 חודשים או חצי שנה

ואחר כך למכור באותו מחיר
אפשר לקחת מיטת תינוק או עריסה מאגורה, ולחבר למיטה שלה (לקצר את הרגליים לפי הצורך)

והמיטה בעצם מתוחמת עם הקיר בצד אחד והמיטה שלנו בצד השני.

את המזרון התאמנו בגובה לגובה המיטה שלנו וזה היה מעולה. עד גיל 4 חודשים אאל''ט.

הדאגה היא רק שהוא לא ירד. לכן בד"כ ממליצים לקחת ברזל בנוסף לפרנטל. (אני בהתמדה הצלחתי גם להעלות אותו ככה..)

והרופאה לא נלחצה .(מתשע צריך עירויים וכאלה. אם קרובים ללידה)
בכל מקרה הערך שלך מעולה.. רק לעקוב שלא יורד יותר מידי ומקיסמום לוקחים ברזל לפי הוראה של הרופא

שלאחרונה אני מרגישה קצת פחות אנרגטית, שיערתי שירד לי ממש ודי הופתעתי שזה המצב

 

אני אעשה תור טלפוני עם הרופא אחרי החג ואתייעץ איתו האם ממליץ לקחת תוסף

 

תודה לכן!!

אחרי כמה זמן שניסיתם?

ולא בלי מרשם פשוט הלכתי לחנות טבע

אני עירבתי עם קינמון ויוגורט

נשמע מאתגר מאוד!

בעקבות המלצות כאן קניתי את הספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו"

הוא מעולה נותן המון כלים מעשיים.

אבל זה להתחלה חוץ מזה כדאי לחפש אולי קורס באינטרנט או משהו שמלווה אתכם כי צריך ליצור כאן חוסן עומדת סמכות הורית שזה לא ברגע אחד.
ואת צודקת שזה יעזור לקראת גיל ההתבגרות.

בהצלחה רבה רבה

כמו שאמרת, זה הגיל.

ובכל זאת, לפעמים ילד מתחיל התנהגות מסויימת וחוזר עליה שוב ושוב, כי משהו מפריע לו והוא לא מביע זאת במילים.

אז קודם כל קראתי טיפ מעולה - לנהל רישום, או אפילו בלי רישום, להתבונן במשך יומיים שלושה 

ולנסות להבין: אם הוא עושה זאת בזמן מסויים ביום?

אחרי / לפני פעילות מסויימת (למשל - מיד אחרי שחוזר מבית הספר לשעה שעתיים, ואחר כך נרגע)

אולי לאחר שנפגש עם חבר מסויים?

ההתבוננות כבר נותנת לנו כיוון איך כדאי לפעול.

 

בנוסף, ראיתי  שבגיל הזה יש המון קנאה ותחרותיות בין האחים

המאבק על תשומת לב מאוד מפעיל אותם.

האם יש אח גדול שמצטיין לאחרונה, או אח קטן שדורש הרבה פינוק - והם "מאיימים" על המקום שלו?

אם כן - להתחצף זו דרך נהדרת להשיג תשומת לב מההורים וליצור תסיסה בין האחים (:

 

גם אם אין קנאה, מאוד מאוד עוזר "להפריד" קצת: אח אחד יוצא עם אבא, אחות שהולכת לחברה, זמן רק איתו - כל האווירה בבית משתנה.

 

 

אני סבלתי כמעט שנתיים משלל תופעות מטרידות הן בנפש והן בגוף מהגלולות ולקח לי הרבה זמן לשים את האצבע על הבעיה וברגע שהפסקתי חזרתי לעצמי. וגם זה לקח בחלק מהדברים קצת זמן אז בהחלט יכול להיות שזה קשור לדעתי ומניסויי בלבד
מציעה לך לקרוא את העלון המצורף לגלולות אולי זה יאיר לך קצת לגבי המצב שאת נמצאת בו

אני הדרך היחידה לדעת לדעת רק להפסיק גלולות?
וגם, אם לא גלולות אז מה כן?
חייבת למנוע מסיבות בריאותיות, והתקן לא מתאים לי. מה נשאר תכלס?

מכל מיני סיבות ידועות - כתמים וטהרה, דימומים ארוכים יותר, כמה נשים שנכנסו להריון עם התקן, הרצון למנוע לזמן יחסית קצר.. בסופו של דבר החלטתי שהזוגיות והשפיות והבריאות שלי מעל כל זה ושווה לי לנסות כי תכלס אין הרבה בריאות. ואני הסעה מאוד מרוצהz
לא יודעת מה הסיבות שבגללן הוא לא מתאים לך רק יכולה לומר שהרבה מהחששות שלי התבדו עם ליווי הלכתי צמוד והרבה סיעתא דשמייא

מאיפה את מוכרת?
את יכולה לפרסם אולי ביד 2

זהו, שחשבתי לפרסם שם.
השאלה היא כמה האתרים האלו פעילים?
נראה לי מקום שכוח אל כזה..

חחח יש שם מלא דברים.
התכוונתי מאיזה אזור. אולי אני ארצה...

אנסה לפרסם שם
משום מה אני סקפטית חחח
אולי כי התרגלתי לחפש יש שניה בפייסבוק וכד'.

פשפשוק- לתינוק ולילד. תבדקי באיזור המגורים שלך מה מקובל, כי בסוף הקונה גר במרחק נסיעה סביר ממך.
אצלנו למשל יש קבוצות ווטסאפ ייעודיות

לצערי לא מתאימה למבנה שלי

מחיר גמיש, בפרטי

למה לא לקחת שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת?
נראה לי שאף פעם לא מאוחר מידי...
יש מורות/מורים מעולים!! נדמה לי שאפשר לתקן גם בגילאים הגדולים..

שיקח כמה שיעורים של הוראה מתקנת.
ואם זה עניין מול הילדים הייתי מנכיחה את זה, שהילדים ידעו שכתיבה וקריאה זה לא הצד החזק של אבא. בכל משפחה הילדים יודעים עם מה לפנות לאבא ועם מה לפנות לאמא.

דבר ראשון, זה לא פוגע בכבודו!
יש אנשים מאוד חכמים עם איזושהי בעיה בקריאה או בכתיבה, כמו שיש אנשים מאוד מוצלחים שצולעים.

לכן אני חושבת שהדרך לעבוד על בטחון עצמי היא דרך נכונה ונהדרת וטובה!! וכדאי גם לחשוב איך ניתן לחזק בתשומת לב לחוזקות שלו...

מציעה עוד שני כיוונים -
א. אני ראיתי שקריאה וכתיבה עוזרות. קריאה מרובה, למרות שזה קשה. לאט ובזהירות, כדי לדייק. אולי בהתחלה כדאי גם להקריא בקול. כמובן להתחיל בקטן ולעלות, כדי לא להציב רף גבוה מדי.
יש לי חברה שבילוי זוגי שלה ושל בעלה בערב הוא לקרוא ביחד ספר, בתורות. יכול להיות רעיון גם לכם - רק לשים לב שבזמן שאת מקריאה שהוא יעקוב איתך בתוך הספר.
כתיבה - העתקה של קטעים. (לא מניסיון ממש מעמיק אבל אני ראיתי שלעצמי, בתור ילדה ביסודי זה עזר..) אבל בגיל מבוגר כדאי שזאת תהיה העתקה עם תכלית, אחרת זה משמים ומבאס.. אולי להתחיל מהעתקת מתכונים למחשב נגיד, או משהו בסגנון.

ב. כתבת שכבר בתור ילד היה לו קשה. האם הוא עבר אבחון כלשהו? האם התנסה בהוראה מתקנת? אולי כמה שיעורים עם מורה מנוסה ומומחית יכול לעזור לו..

הוא היה בתפקיד מאוד בכיר.
כשאנשים שומעים שאני הבת שלו אומרים לי שאני ברת מזל.
כמעט כל יעוץ שאני צריכה הוא הכתובת הראשונה שלי.
גם בעלי תמיד אומר לי לשאול את אבא שלי וגם לו.לא חסר שכל.

וכן, אבא שלי דיסלקט. ועולה חדש.
וכותב עם שגיעות כתיב
(ומביא לי עד היום לעשות הגהה על מכתבים חשובים)

וזה לא משנה בכלום את איך שאני רואה אותו.
וזה לא מוריד ממנו במילימטר
לא סתם אומרים
"כי אבא שלי הוא הכי בעולם..."

אז את יכולה להרגיע את בעלך.

(ולגופו של עניין,
יש כללים שלימדו את אבא שלי באולפן קליטה לזכור איך לכתוב נכון,
לדוג אחרי צ כמעט תמיד יבוא ט
כשהוא מתלבט אם לכתוב כ/ק לנסות להגות את המיחה בהטיות שונות בלי דגש
ומן הסתם יש עוד כללים באינטרנט.
אשתדל לחפש לך)

הנה לכם "פטנט" כיצד ללמד את ילדכם בקלות איך לזכור איות נכון:

מילים "רטובות" כותבים ב- ט' לדוגמא: טיפה, ממטרה, מטריה, מטר, אשטוף, טיפטוף, טל, טפטפת.

מילים שקשורות לממלכה כותבים ב- כ' לדוגמא: מלך, מלכה, דוכס, כירכרה, כסף, מלכות, נסיך, נסיכה.

מילים זוהרות כותבים ב- ה' לדוגמא:צהוב, שלהבת, זהב, היבהוב, הילה, יהלום.

מילים הקשורות לטבע כותבים ב- ע' לדוגמא: גבעול, עץ, עלים, ענפים, יער, ערוגה.

מילים הקשורות לזמן כותבים ב- ע' לדוגמא: עבר, עתיד, עכשיו, עת, לפעמים, פעם, לעיתים.

מילים הקשורות למשפחה כותבים ב- א' לדוגמא: אמא, אבא, סבא, אח, אחות, אחיינית.

מילים הקשורות לזמן. מילים אלו ניתן לאגד תחת המילה המכלילה עת (במשמעות של זמן). מילים כמו: שבוע, עבר, עתיד, מועד, רגע, ערב, עונה, לעד, לעולם, עתיק, עכשיו, עדיין, עיתוי ועידן.

"פטנט" אחר:

מילים שמסתיימות בא' תמיד כותבים את הא' גם בהטיות:

בא - באתי

קרא - קראתי

יצא - יצאתי

קפא - קפאתי

מחא - מחאיתי


ללמוד כללי דקדוק כמו.
פעולה ביחיד (אני) בזמן עתיד תמיד תתחיל בא.
לדוג אשאל, אלך, אוכל, אשן, אדבר, אבדוק.

ללמוד איך להבדיל בין בנין התפעל לבנין פיעל ולפי זה לדעת מתי לכתוב א ומתי ה.

נניח, שלולית היא רטובה אבל היא עם ''ת''.
אור הוא זוהר אבל ב''א''
וכו' וכו'

גם לנו יש את הכללים האלה, בגדול עזרו לי. הבעיה שבשטף כתיבה לא זוכרים לעצור לחשוב על הכללים, רק שנתקעים עם מילה מסוימת ומתחילים לחשוב.. אבל חושבת שזה טוב. זה יושב על אחד המדפים בבית אז כל פעם שתקלתי בזה קראתי את זה וודי, לפחות חלק, כבר נכנס לתת מודע

אז מצטרפת להמלצות על הוראה מתקנת לבעלך, כי זה נשמע שהענין מפריע לו.

אני חושבת שמאוד לגיטימי ויפה להגיד לילד שיש לאבא לקות כזאת של קריאה וכתיבה, כמו שיש לקויות אחרות (ולתת דוגמאות), זה לא מבייש, זה משהו שלא תלוי בו, וזה לא בגלל שהוא למד פחות טוב. מניחה שיש סיכוי שבמהלך שנות הלימודים שלו הוא יתקל בילדים נוספים כאלה ויפה שיהיה מודע לתופעה ויתייחס אליה בצורה מכבדת.
(יתכן שגם הוא או אחד מאחיו יחווה אותה. ככה אני מניחה בגלל שזה נשמע כמו דיסלקציה שנפוצה במשפחת הבעל, לא בטוחה שזה רק בגלל שאף אחד לא ישב איתם בכיתה א ללמוד נכון. אבל אין לי ידע מקצועי בנושא, אז מסייגת).

כמו שיש דברים שאמא טובה בהם מאבא ולהיפך (למשל- שאלות בשיעורי בית בגמרא אני מפנה לבעלי, שאלות בחשבון בעלי מפנה אלי).
מכירה אנשים חכמים מאוד מאוד ובעלי תפקידים בכירים עם שגיאות כתיב.

אני יודעת שאפשר לשאול אותו הרבה דברים אבל איך מאייתים או על משמעות של מילים לא מוכרות עדיף ללכת לאמא. ובגלל שהוא צריך לכתוב הרבה מכתבי המלצה במסגרת העבודה שלו אז כולם עוברים הגהה אצל אמא שלי או אצלנו, הילדים...
בתור ילדים זה לא הפריע לי, למרות שבטח אז העברית שלו היתה אפילו פחות טובה מהיום ולמרות זאת הוא היה זה שלימד אותי לקרוא... כשהיינו ילדים והיו לו טעויות מצחיקות אז צחקנו ולא נראה לי שהוא נעלב, הוא היה צוחק עלינו בחזרה כשניסינו לבטא מילים בשפת האם שלו ולא הצלחנו...
לגבי קריאה - הוא קורא נורא לאט ולא את כל המשפט בבת אחת אז צריך סבלנות כדי להקשיב לו קורא ולפעמים ההטמעה לא במקום כי הוא לא יודע מה יהיה כתוב בהמשך אבל זה אבא שלי וככה הוא קורא וזה סבבה לי.
אז את יכולה לעודד אותו שהוא לא היחיד במצבו, גם אם הסיבות שונות ובקשר לקריאה - שיקפיד לקרוא לאט ואז זה יקל עליו לספר סיפורים לילדים ולילדים זה לא יפריע כי הם יהיו רגילים לזה... ואם יהיו פאשלות - לא נורא, ישמח את הילדים שלו...

וכל פעם הוא ביקש שאתקן אותו וגם מאנשים אחרים ביקש וזה ממש עזר לו.עד היום לפעמים הוא שואל אותי איך כותבים מילה מסוימת וכבר קרה לא פעם ולא פעמיים שהבת שלי שמעה את השאלה וענתה במקומי אז פשוט התייחסנו לזה בטבעיות מצידנו ולא הראתי שזו בושה לדעתי זה עוזר לילדים לקבל את זה בצורה בריאה ולא ביקורתית

איזו רגישות כלפי בעלך.
אולי יש לו סוג של דיסלקציה? אולי כדאי ללכת לאבחן.
אצלנו אמא שלי עם דיסלקציה, לא אובחנה אף פעם אבל ממש יש לה את המאפיינים, בעיקר שהיא מסכלת אותיות במילים.
אז היא מודעת לזה, והפכה את זה למעין צחוק - יש לה מילים מיוחדות שהיא אומרת (למשל במקום משקפים היא אומרת מפקשים). וזה מצחיק, בקטע טוב - יש לה כמו שפה מיוחדת משלה ולפעמים היא משתמשת במילים המשובשות בכוונה (למרות שזוכרת איך אומרים רגיל). ככה החיסרון כביכול הפך למשהו ייחודי ומצחיק שלה.
אולי גם לכם יתאים להשתמש בהומור כדי להגביר את הבטחון.
בהצלחה

זה פלא, המוח קולט בתת מודע שזה מדהים.
להתעסק עם זה במודע זה די מעיק, אבל לקרוא להנאה זה כיף ומשפר פלאים.
לא גמרא ולא פייסבוק. עברית מדוברת תקנית.
לגבי התמודדות מול הסביבה, בעיקר בניית ביטחון שאני שווה והטעויות לא מורידות מערכי. כאחת שגרה בשכונה של חוצניקים מבחינת הבנה בסוף אני מבינה את כולם. באמת. אבל יותר קל לעזור למי שמדבר בביטחון. מי שחושב שנתיים לפני כל משפט קשה נורא להבין מה הוא רוצה. עדיף שיוציאו החוצה את כל מה שעובר להם בראש. אני כבר אדע לסנן את מה שלא נכון.
לגבי הילדים אני חושבת שעדיף להתמודד בפתיחות. להסביר לילד שלאבא יש קושי מסויים (שפה שניה, דיסלקציה, לא משנה מה בדיוק..)
ולכן כדי ללמוד איך נכון לכתוב כדאי ללמוד יחד.
לכתוב בגוגל את המילה/ משפט וללמוד מהתוצאות. כמעט ואין משהו שאי אפשר ללמוד לבד.
אם עדיין נשאר ספק אפשר להתייעץ עם גורם נוסף (אמא, מורה וכד')
אני לא מדברת באוויר. ככה אני מלמדת את הילדים שלי אנגלית. לצערי אני גרועה ממש בקריאה בקול אני קוראת לא נכון כי כשאני הייתי תלמידה כל ההכתבות היו בכתב אבל השינון היה בראש שלי ולא היה מי שיתקן, ברמה שלפני כמה ימים בעלי אמר את הימים באנגלית והיה לי מוזר שהוא אומר פרידי עם קמץ בר', אני תמיד קראתי את זה עם חיריק.
לכן היום אני משמיעה להם את המילים בגוגל שילמדו את המילה האמיתית ואם צריך נעזרת בבעלי.
יש בזה גם צד חיובי שלהורה שקשה יש מוטיבציה "לתקן" את הנזק דרך הילדים (שהם יצליחו יותר בבגרותם) כמובן צריך להיזהר עם זה, אבל בבסיס הרצון הזה חיובי.

מהצד שלך אני חושבת שלהקנות ביטחון יותר חשוב מהקניית שפה תקנית. אז לשים לב למינון הנכון של כל מרכיב.

בהצלחה!

אני מאבחנת עם לקויות למידה וקוראת הרבה מכבי שידעתי לקרוא. בהתחלה לא הרגשתי שזה עוזר לי לשגיאות כתיב אבל עד היום אני כן רואה שיפור, אם עכשו אני מסתכלת על דבריו שכתבתי לפני 3 שנים נגיד אני יכולה לראות איך השתפרתי טלפוני 3 שנים שהדלקתי על דבריו ישנים יותר גם ראיתי שיפור אז לא באמת חשבתי שעוד בגיל הזה יש לכם להשתפר, אבל מסתבר שזה כן ממשיך להשתפר..
בקשר לילדים-לא חושבת שצריך לעשות ממש שיחה על זה שלאבא יש קשיים, וכו', פשוט לחיות את זה, כמו בגלל דבר שיש דברים שאמא מתעסקת בהם ויש דברים שאבא. תמיד ידעתי שלאבא שלי ולאחים שלו יש סוג של דיסלקציה (זה ממש לא כי לא עבדו אתם על שיעורי בית, סבתא שלי ממש הקפידה אתם, פשוט פעם לא איבחנו כ"כ ילדים) וידענו שזה מדברים ששואלים את אמא, או את אח שלי הקטן שאין לו שגיאות. ככה גדלנו, שיש כאלה שיש להם שגיאות ויש כאלה שאין. זה גם עזר לי, לדעתי, לקבל את הקשיים שלי, כי אפילו לאבא שלי יש, אז זה לא משהו רע, פשוט משהו שיש כאלה שיש להם ויש כאלה שאין להם..

כמה רגישות, כמה עדינות... זה מדהים באמת!
דבר שני, תדעי לך שהילדים שלנו הם הכי מכילים אותנו (לפחות בגיל הצעיר), הם מקבלים את ההורים כמו שהם פשוט! אני רואה את הבת שלי מתה שיהיה לה נקודות חן כמוני בידיים , זה מכוער, כן? אבל בעיניה זה הידיים של אמא וזה הדבר המושלם. או כשהייתי בהריון היא רצתה בטן ענקית כמוני (מתי כבר יהיה לי גם ככה?)
אני חושבת שאם מציגים את זה בתור נתון, זה מתקבל בשיא הפשטות.
- אבא, איך כותבים נעליים?
- הכי טוב שתשאל את אמא, היא יודעת הכי טוב בכתיבה.

זה בסדר גמור שיש תחומים שאנחנו חלשים בהם, גם את תגידי את זה על דברים אחרים- איך מרכיבים את המשחק הזה? זה אבא יודע יותר טוב, תשאל אותו...
רואים גם ילדים שאבא שלהם להבדיל, צולע, מגמגם וכד' והם מבחינתם מקבלים את זה כמו שהוא.

חיבוק על ההתמודדות אישה מדהימה שאת!
סתם רושמת שידוע שאיינשטין לא ידע קרוא וכתוב היה לו דילסקציה בתחום הזה
לכן זה לא אומר שום דבר על חוכמתו או האדם שהוא ולכן זה לא מבייש כלל

עונה לכולן ביחד

בעלי לא מאובחן ולא נראה לי שישמח אותו להיות מאובחן או בכלל לחשוב על זה שזאת בעיה שצריכה אבחון....
אז מבחינתי זה בכלל לא עולה על הפרק למרות שחשבתי בעצמי על זה שיש מצב שזה דיסלקציה.
ובכלל, אפשר להתגבר על דיסלקציה עם הוראה מתקנת?


@מקרמה- אהבתי את הסימנים ממש, תודה!

אני חושבת שיש הבדל בין עולה חדש לאחד שהוא לא.
מסכימה שזה יכול להיות לימוד טוב לילדים, שלא כולם יודעים הכל ושיש כאלה שמתקשים אבל כואב לי שזה יהיה על חשבונו כשזה כל כך מפריע לו.
הוא לא שלם עם המצב אז לא יודעת אם יצליח להיות בביטחון מולם ברגע האמת.
ולא לדעת גמרא לא משתווה בעיניי ללא לדעת לכתוב נכון או לקרןא טוב, זה בסיסי ביותר.

@אני זה א- אני באמת בכיוון הזה הבעיה היא שהוא הרבה פעמים מוותר מראש ומקליט או מתקשר. זה יותר מהר לו.
ואני לא בטוחה כמה זה נכון שאני אלחץ עליו בנושא, אני משתדלת לדרבן אבל לא סגורה איפה הגבול.

@אמאשוני- לא מעניין אותו לקרוא.
אני חושבת שכשלבנאדם קשה לקרוא אז לא מעניין אותו שום קריאה והוא בכלל לא מנסה.
והקניית שפה מול הקניית ביטחון זאת בדיוק ההתלבטות שלי- כמה זה נכון שאני בתור אישה אדחף לשם ומתי לעצור ולתת לו להתקדם לבד אם ירצה.

@חדשה ישנה- אני חושבת שהקושי של בעלי הוא בעיקר מול עצמו, הוא צריך להצליח לקבל את עצמו. הילדים עוד לא בשלב של קריאה וכתיבה אז זה לא מעסיק אותנו עכשיו ברמה המעשית אלא רק ברמה הרעיונית.
רק המחשבה על זה שהוא יצטרך לומר לילדים משפט כזה מתסכלת אותו מאוד...


ושוב, תודה רבה רבה לכל אחת שטרחה לקרוא ולהגיב ולשתף.
קראתי את התגובות במהלך היום ולא הספקתי להגיב.

לדעתי יותר הגיוני לעבוד על הביטחון מאשר על הכתיבה, כי ממה שאני יודעת על דיסלקסיה הוראה מתקנת יכולה לתת אסטרטגיות אבל לא "לפתור" את הבעיה. כמו שאת אומרת ברגע שהוא יקבל את עצמו עם הקושי בכתיבה וקריאה, יהיה לו גם הרבה יותר קל בנושא מול הילדים.

א. יש לו קושי- אבל כדי להתמודד איתו הוא זה שצריך לרצות לבחור להשקיע ולהתאמץ כדי להתקדם- אם הוא לא מונח שם אז באמת לך אין הרבה מה לעשות.
כי כל העצות שנתנו פה- לאבחן,לקרוא,לקחת שעורים- וכו זה דברים שבהחלט יכולים לעזור ולקדם.. אבל הכל צריך לבא מבחירה שלו .מרצון שלו לעשות שינוי ומהרגשה שהרווח שעקבל מהשינוי שווה את המאמץ וההשקעה שזה דורש ממנו. וזה בהחלט דורש.

ב. הדימוי העצמי-את הדימוי שלנו אנו צריכים לבנות ממה שיש ולא ממה שאין...וזה גם משהו שאת יכולה לחזק- לחזק אותו בטוב שיש בו, בהצלחות שלו, ביכולות ובכשרונות שלו. ושהתחום החלש לא יצייר לו את מה השווי שלו באמת.

אולי אם תעשו אבחון וימצאו איזשהי דסלקציה יהיה לו יותר קל לקבל .
לא סגורה בדיוק מזה דסלקציה אבל שמעתי שהאותיות 'קופצות במוח' ואז לא מבינים/רואים מה כתוב.
וזה יותר קל להסביר לילד שלאבא האותיות רוקדות אז שואלים את אמא. זה כמו להגיד שאבא עולה חדש אז הוא לא יודע.
ובאותו נושא, נכון שזה משהו בסיסי שכאילו כולם יודעים. אבל לכל אחד יש דברים שהוא יותר טוב בהם . ולכולם יש דברים שהם חלשים בהם.
בסוף כנראה האחריות של השיעורים יהיה עלייך. ואם ילד ישאל אותו הוא יכול להתחמק ולהגיד אני עסוק. והוא יכול להגיד משו לא נכון ואחר כך תתתקני.
מבינה את הכאב ואת הבושה שלו ובגלל זה אני כן חושבת שעדיף להיות מאובחן.

ולגבי המקום שלך, אני אישית אישה דוחפת.
אני מאמינה שהרבה גברים צריכים את העזרה הקטנה הזאת. אצל ההורים שלי לצערי זה לא ככה ואבא שלי תקוע לפעמים וזה ככ חבל לי.
לא רוצה לפרט מידי אבל אני ממש דחפתי את בעלי להמון מטרות והוא השיג אותם והיה מאושר עד הגג !
וזה לחפור בגבול הטעם הטוב 😅. להזכיר כל פעם.
הרעיון של ההודעות גאוני! באמת ככל שהוא יכתוב יותר זה ישתפר.
וכמובן את תעני לו רק בהודעות ותאריכי מידי פעם, שיתאמץ.
ואולי תוותרו על ספרים,עדיף טורים וכתבות. כליל וקצר ומעניין במיוחד לשבת..
בהמלחה יקרה !

יש לי גיסה מהממת, חכמה, מצליחה, יפה, מוכשרת, גננת מדהימה, ויש לה המון שגיאות כתיב, כמעט בכל מילה שהיא כותבת. והיא מודעת לזה שכל דף קשר שהיא כותבת, בעלה חייב לעבור על זה כדי לוודא שאין שגיאות. וכל המשפחה יודעת שככה היא, וזה לא גורע ממנה שום כבוד או יחס אחר, ולא גורע מכל המעלות שלה. היא מצליחה בכל תחומי החיים, וכותבת עם שגיאות. אז מה?
לכן אני שואלת האם יש תחומים אחרים שבהם בעלך כן טוב? כי אז לדעתי אין בעיה שהוא, ואת, והילדים שלכם, וכל מי שתרצו, יידע שהוא טוב ב abc, ואת טובה ב xyz.
כמו שהילדים שלי יודעים שמתמטיקה שואלים אותי, והלכה שואלים את אבא. אין לי בעיה לומר לא יודעת במקרים שאני לא יודעת, וגם לבעלי אין בעיה לשלוח אליי ולשאול אותי כשהוא לא יודע, גם כשמדובר בתורה ומצוות שלכאורה הוא אמור לדעת יותר טוב ממני.
בעלך יכול להיות אבא אוהב, חם, מעניק, תומך וכל מה שהילדים שלך צריכים, אבל הוא לא יודע איך כותבים בית, עם ת' או עם ט', אז הילד ילמד להעריך ולכבד את אבא בגלל שהוא אבא שלו, וגם בגלל כל מה שהוא יודע ועושה טוב, והוא גם ילמד שכשהוא לא יודע איך לכתוב מילה מסוימת, הוא צריך לשאול את אמא ולא את אבא. יש מצב שהוא גם ילמד שלא נורא אם יכתוב לא נכון, כי גם אבא לא תמיד כותב נכון, ועדיין הוא אבא טוב, ומסור, ומפרנס ומצליח וכו'. וזה גם נכון, כל עוד הוא לא סופר, או כתב בעיתון, זה באמת לא נורא.
בקיצור, לדעתי צריך לחזק את מה שהוא כן טוב בו, ומה שלא הולך לו, אז לא נורא.

בדיוק מה שרציתי לרשום

אז אולי כשהוא כותב לך מכתב כל יום אז תחליטי שבכל מכתב יש 5 מילים שאת מראה לו את הצורה הנכונה. וככה לאט לאט יהיה פחות. כי אחרי כמה פעמים שמתקנים זה נכנס...
וזה רעיון יפה ממש לכתוב מכתבים! גם אפשר להביא את זה למקום של לעזור לו וגם זה ממש מחזק את הקשר שלכם. מכול גם לפתוח נושאים... בכתיבה זה יותר מהלב.
עוד דבר, מכתב כל יום זה יכול להיות קצת מעיק... אולי כדאי כזה להגדיר פעמיין שלוש בשבוע... ושגם את תכתבי לו... כדי שיתחזק גם בקריאה...
בהצלחה!