פורום הריון ולידה (עמוד 1886)

אבל צריך לדעת שבאמת לא בטוח ילך.
די תלוי מי הנפשות ומה מצב המקום בגנים. זה רק אם במקרה יש איזה חור או פתח.
בהצלחה רבה

יש שם 8 ילדים בינתיים

התכוונתי לתייג אותך כשפתחתי את השרשור אז תודה שענית

יש ועדת חריגים ויש גם ועדות שמזמנים על פי צורך (למשל אצלי בבית ספר העבירו ילד באמצע שנה מכיתה קטנה לבית ספר מיוחד ועשו בשבילו ועדה בחודש נובמבר או דצמבר)

רק משתפת שמרגישה על עצמי שהרבה פעמים לא מתאים לי להתווכח/ להילחם/ להעיר, וזה ההתנהגות הטבעית שלי.
אבל בשביל הילדים שלי אני משתדלת ממש לצאת מעצמי ולעשות יותר, למרות שלא נעים לי, ולא טבעי לי.
כי יש דברים שנכון יותר להילחם עליהם אבל נוח יותר לוותר. ולילדים שלנו מגיע הכי טוב, באמת. שווה את זה.

גם אני כזאת ומאוד קשה לי להעות נודניקית,אבל יש דברים שחייה חייבים להילחם עליהם, מי אם לא ההורים ילחמו למען הילד? וזה דורש הרבה ניג'וס, אבל אין ברירה.

פשוט בועדה את מנפחת ומגדילה את הקשיים.....
ומבקשת מהגננת והקלינאית גם קצת להגזים..
ומקבלים.
מנסיון

זה לא שאת צריכה לבוא ולצעוק את פשוט צריכה להיות אסרטיבית.אם תירצי אני יכולה לעזור לך בפרטי בעיצות יותר מדויקות עברתי את זה ולצערי צריך להיות ממש אסרטיביים ואם הקלינאית אומרת שזה מה שהילד צריך הייתי עושה הכל כדי שזההיקרה.יש לי 2 ילדים עם עיכוב שפתי אחד משמעותי ואכן הפכתי בשבילו שולחנות.והשני עיכוב פחות משמעותי אבל הגעתי כבר עם ניסיון והכל מהראשון והתכוננתי לעמוד על שלי כי כבר הבנתי איך המערכת עובדת ואכן עשיתי את זה בצורההיותר יעילה וטובה.בסופו של יום הוא כרגע כבר לא צריך גן שפתי אבל עם הראשון אני רואה איזה משמעותי זה שהוא נכנס לגן שפתי וכן כמה שיותר מהר יותר טוב.תחשבי לא רק על הענין של הקידום השפתי אלא על זה שבגן שפתי הוא בעצם שווה בין שווים וזה כל כך משמעותי בפן הרגשי וגם זה 10-12 ילדים בגן לעומת 30+

אי אפשר לדעת אם תזכי אבל תעשי את ההשתדלות. הרבה מצליחים להיכנס

חבל שהילד יפספס שנה זה גיל ממש קריטי

בהצלחה רבה אל תרימו ידיים תעשו הכל בשביל שיקבל ועדה

 

לא רוצה להעיק על השרשור אז לא מגיבה לכל אחת, אבל תודה לכולכן. קוראת כל תגובה

אפשר לבוא כל יום למחלקת חינוך, להסביר למזכירה, להסביר לכל מי שנמצא ועשוי לעזור.
להשתמש בכישורים של יצירת קשר, נימוס ואמון בטוב ליבם וברצונם הטוב של העובדים לסייע לך.
להגיד - הקלינאית חושבת שזה ממש קריטי, ויש מקום בגן, אז תעזרו לי לקדם את הילד שלי.


רוב העובדים רוצים להרגיש שהם עשו משהו טוב ומשמעותי!
תני להם את ההזדמנות להרגיש כך!
להרגיש שהם שינו "גורל" של ילד במחי החלטה יחסית פשוטה...

עובדת הרבה שנים בגנים שפתיים
אם הקלינאית אומרת שהילד זקוק למסגרת הזאת- אז ממליצה מאוד לעשות כל מה שניתן
אני לא יכולה לתאר לך כמה ילד נתרם מלמידה בכן שפתי. ולחכות שנה זה משמעותי מאוד מאוד לילד
אני פחות מבינה טכנית מה צריך לעשות כדי להכנס, אבל מכירה כאלה שהתאמצו ובסוף קיבלו. אם תרצי עוד מידע אפשר בפרטי

בעלי היה היום במחלקת חינוך, אמרו לו שזה סירוב של משרד החינוך ואין להם מה לעשות.
למי אני אמורה לפנות במשרד החינוך? אין לנו שום קשרים

הקלינאית ערבה את הרופאת נתפתחות בהתפתחות הילד והיא פנתה לעיריה
ונחשי מה? לפני הפניה הם אמרו שזה לא תלוי בהם והאפשרות היחידה היא דרך משרד החינוך וזה בכלל לא קשור לרצונם הטוב (או למספר השולחנות שנהפוך בעיריה) והנה- אחרי שהיא פנתה אליהם הסתבר ש"פתאום" יש אפשרות לוועדה עכשיו

היתה לנו וועדת השמה שניה לפני תחילת הלימודים והוא התחיל את שנת הלימודים בגן שפה

עריכה- הרגע ראיתי שגם לכם אמרו אותו דבר, מציעה לך לבקש מהקלינאית לערב את הרופאה, או לערב אותה בעצמך אבל אולי זה פחות יעבוד

הבעיה שהיינו אצל רופא התפתחות במכבי בכפר סבא. אין לי איך להשיג אותו סתם ככה... בסיכום הוא ממש המליץ על גן שפתי, זה כן.

תתקשרי להתפתחות הילד ותשאלי איך הם יכולים לעזור לך, אולי תצטרכי להגיע לרופאה שם ואולי גם בלי זה היא תוכל לפנות, או שאולי הקלינאית עצמה תפנה לעיריה, או שתתקשרי לקופה בכפר סבא, העיקר שמישהו בעל סמכות יתערב בסיפור הזה

תנסו לעשות את זה כבר עכשיו

ותבקשו עזרה מהגננת של השנה, מהקלינאית תקשורת.

תבקשו את מספרי טלפון והמיילים של מי שאחראי על הועדות הנ"ל ותנדנדו להם בלי סוף.

זה עוזר!!

משעשעים כגון אלו כדי לא להירדם על הילד....

אני רק מחליפה בגדים כשהילד ישן ופורשת מגבת מתחתיו. בבוקר מטפלת בשאר.

על סדיניה רב פעמית. שמה מתחתיו ומחליפה לאחרת במקרה הצורך. לא עובר לסדין ולא למזרון.
ואת @הכל בנחת אלופה ממש!!
אצלי זה בערך ככה: קמה להניק ,לקראת סוף ההנקה שומעת את התאום בוכה נפל לו המוצץ, מחפשת את המוצץ באפלה מתחת למיטה מביאה לו, לוקחת את הגדול לשרותים תוך כדי שינה, מחזירה למיטה.
התאומה בוכה בצרחות כי נגמר לה המים ממלאה לה מים הטיטול שלה מפוצץ מחליפה לה טיטול. התינוק בוכה לא עשה גרעפס מרימה לגרעפס רוצה להמשיך לאכול והופס הגיע הבוקר.

וכל הכבוד על ההנקה 💪
האמת לנו יש מוצצים זוהרים בחושך. אחד החזקים

והם לא מסכימים לקחת אותם. רק את של טומי טיפי שכבר אין להשיג בשום מקום.

הקטן מתעורר-מעירה את בעלי שילך אליו, זה כבר מעבר לכוחותיי...
אבל אני בהחלט יכולה להצטרף למועדון האמהות הלא-ישנות בנתיים אני קמה כל חצי שעה להניק. כואב לי הפטמות למות...

החלק הראשון שייך להריון.. עוד לא השתחררתי

בן השנתיים עשה בטיטול.
עד ששכנעתי אותו להחליף טיטול...
מסכן, הוא היה עייף.
אחרי שעתיים הוא שוב עשה בטיטול...

באופן כללי אני מאמינה שעדיף שיסתכלו עליי כמו משוגעת 10 פעמים, ולא שפעם אחת אצטער שלא נסעתי, אבל תמיד אפשר להתקשר למוקד קודם או ללכת לתחנת אחיות שפתוחה עד מאוחר, אם יש באזור שלך

מרכז בריאות האישה לא מוכנים לראות אותי, אומרים ישר למיון במצבי.

התייעצתי עם מוקד אחיות שגם אמרו לפנות

אני מותשת. עדיין עם צירים אבל מרגיש הרגילים. מחר יש לי בדיקה בבוקר במרפאה, נראה לי אחכה

למחר אם לא יחמיר למרות שזה כבר הרבה שעות בא והולך. 

 

מה אכפת לי מה חושבים, הבריאות הכי משמעותית

בדיקה כאן בעיר במרפאה. מה הייתן עושות?

אם כן הייתי נוסעת, פשוט בשביל השקט הנפשי שלי.
גם מעדיפה להגיע למיון בשעה מוקדמת ולצאת בשעה הגיונית מלסבול כל הערב, להבין ב1 בלילה שאין ברירה ולחזור מהמיון ב6 בבוקר.
ניסיתי את שתי האופציות ותאמיני לי שאת מעדיפה לנסוע עכשיו...

מה שלא תחליטי שיהיה בהצלחה ובקלות ❤
תעדכני

ב"ה הכל בסדר

קיבלתי מלא מלא נוזלים, הושארתי להערכה חוזרת ונשלחתי הביתה

הוזהרתי לאכול ולשתות בכיפור באיום שאם אצום אגיע במוצאי הצום אליהם חזרה... לחוצהההההה

ותוהה כמה פעמים זה עוד קורה אירועים כאלה של צירים. אגב סתם לידע כללי, המוניטור ממש כמעט

ולא הראה צירים. הזוי.

זה עלול לקרות, אבל באמת תקפידי על אכילה שתיה ומנוחה וזה עוזר מאד.
ולגבי המוניטור - הוא באמת מפספס אותם לפעמים.. מוזר וגם מבאס. אולי קשור לאיפה שמים את העיגולים האלה שאמורים לקלוט את הדופק והצירים

בהחלט מבאס שלא רואים במוניטור כי אז מרגישה מטומטמת.

אבל הפעם הייתי כ"כ כאובה, שכלום לא עניין אותי ובגלל זה גם טיפלו בי מהר...

אחות אחת אמרה לי "מוניטור הוא רק מכונה ווהוא לא היחיד שמשפיע על ההחלטות"

מסקנה: בהחלט ללכת כשכואב 

עדיף לבזבז זמן פעם אחת יותר מידי מאשר חלילה לפספס דברים

 

אמרה לי את זה אישה חכמה שילדה פג בשבוע מוקדם לדבריה- רק בגלל הזנחה שלה לא לבדוק משהו שהיה אצלה לא תקין.

זה מה שנותן כוח ללכת האמת 

למרות שבעלי כבר מסתכל עליי 

ככה אני למדתי.. 

מצד אחד לסנן מה שאני לא רוצה, ולשנות את הניסוח. למשל וואו איך התרחבתי אבל זה פשוט נס שהאגן מתרחב לקראת הלידה...

 

ככה היה כשלא הרגשתי תנועות ערב אחד ונלחצתי, אני כיוונתי אותו, תכלס מאיפה הוא ידע מה נורמלי ומה לא. ואם צריך ללכת לבית חולים או לא..

והוא באמת דאג ביחס לדאגה שלי.. 

הוא דואג אבל רואה שהולכת הרבה וב"ה הכל בסדר אז בשכל הגברי

חושב שאם הכל היה בסדר עד כה, מה השתנה עכשיו?!

ברור שמספרת לו סיפורים וכו', אבל תכלס כשמגיעים לרגע, הוא לא כועס או משהו

(חסר לו) אבל חושב שחבל על הזמן

אבל בכל אופן אתמול קיבלתי מלא נוזלים... אחת הסטאזריות אמרה לי שבודקים אם הנוזלים

עוזרים . אם כן יש מצב שזה מדומים ואם לא מבינים שזה אכן צירים אמיתיים.

תכלס הם עזרו רק אחרי כמעט 3 ליטר 

כל הכבוד לך על הערנות ועל הטרחה ללכת כל פעם למוקד! זה באמת לא קל. אבל חשוב מאד!

 

כמה קל לומר..

גם אצלי באיזשהו שלב בעלי אמר למה ללכת למיון, יעשו מוניטור שעה ואחכ תמתיני שעתיים בשביל רופא עם כל העומס.. ואז נצא משם ב2-3 לפנות בוקר.. והרי הלכתי פעמיים בשבוע בין שבועות 37-39..

והנה, ביום ראשון שלא עליתי לביקורת בלילה כי באמת כבר לא היה כוח, הכל התחיל.. ירידת מים וכו..

תמיד כשמשחררות זה פשוט קורה (בשלב הלידה אני מתכוונת)

לפני זה באמת מדאיג ממש...

אם מאפסים בציר או בתחילת ציר אז מפספסים את כל הצירים.... 

זה אומר שיכול להיות שסתם לא ראו את הצירים במוניטור אבל זה כן צירים אמיתיים?

שלמוניטור הראשון היא לא האמינה

ולשני כן (אחרי כמות הנוזלים)

אשמח להסבר מורחב יותר

אחד המד דופק שמודד את הדופק של העובר
והשני זה TOCO - טוקו - שהוא מודד צירים (התקשות הרחם) לפי עוצמה. מעבר לזה שצריך למקם אותו במיקום נכון צריך לבדוק שהבטן של האישה רכה ורק אז לאפס אותו כדי שהוא באמת יתפוס ציר..
האמת? הרבה אחיות או לא יודעות או שוכחות... כי אותי לא לימדו - למדתי מהניסיון 

הבנתי שלא הניחו טוב ואחר כך גם לא הסתדרו עם הדופק כי זה שבוע יחסית מוקדם

אז לא הפסיקו לשחק עם זה

ופעם אחת שהגעתי למוקד וסידרו את זה פעם אחת בלי לגעת אכן הראה צירים מצוין.

את אחות?

 

מניסיונך והאם היית מתעצבנת?

אבל כן אני אומרת לאחיות הרבה פעמים 'איפסת את הטוקו?' או 'אני בציר, חכי שייסתיים'
או אומרת לבעלי/אמא שלי לאפס ...

לי בחדר לידה היו צירים רציניים שלא ראו אותם במוניטור. הדולה שלי הייתה בהלם מזה..
וכשהייתי מאושפזת כמה ימים לפני הלידה היו לי כל מיני כאבים שאחר כך הבנתי שהיו צירים ולא ראו אותם במוניטור

לפני שבוע היה אמור להיות ווסת

תראי לאן זה מתפתח 

יכול להיות שלקחת מידי מאוחר,

נניח אם המחזור שלך 28 ימים את אומרה לקחת בערך ביום ה16,

כלומר לעבור את הביוץ ול"עדכן" תגוף מספיק זמן לפני שאת רוצה לדחות מחזור..

כנראה זה דימום כי זה מה שזה עושה אם לוקחים מאוחר מידי,

מה שאני מציעה לך זה שתחכי ותראי אם זה חוזר על עצמו או שזה חד פעמי

אם זה חוזר על עצמו לדעתי שווה להפסיק,

בהצלחה

כרגע זה באמת נפסק ברוך השם

אם אני יראה שזה מתחזק אז אפסיק

אם זה לא היה דחוף הייתי מפסיקה עכשיו פשוט צריכה לחכות בדיוק עוד שבוע כדי להתחיל טיפול

הלוואי שיש עוד תקווה וזה סתם כתמים

תודה רבה הרגעת אותי

 

לא את כל הגוף אלא רק למטה.
ועושים הפסק כרגיל...

לא יודעת יקרה..

הייתי סומכת על הרפואה הולכת לפי מה שהוא אומרת.. היא אומרת שזה מוזר? היא אמרה שזה יכול להתפתח למחזור אבל שאולי זה המחזור?

אחרי הבדיקת דם שהייתה שלילית אמרה שזה כנראה הפרשות לפני מחזור ושאעקוב. כשההפרשות נעלמו והמחזור לא בא אמרתי לה ואמרה שנחזור על בטא. שאלתי אותה אם זה יכול להיות המחזור ואמרה שמחזור זה דימום המסיבי ואולי זה ההתחלה שלו. אבל כאמור לא הגיע

הייתי שמה אותה בחדר ילדים או שאם לא מפריע לך שהיא תישן במיטה שלך ואת בשל בעלך...

זה החדר שינה שלנו
הכי קודש הקודשים מבחינתי
לא ידעתת..

ולהגיד לה שהכנת לה את החדר שיהיה לה שקט מהילדים ושאת עם הילדים בלילה כדי שהיא תישן טוב. ככה לא תפגעי בה

כל אחת להצמיד עד סוף הקיר ולשים את המיטה של התינוק באמצע
ואת תשני במיטה של בעלך והיא בשלך.
אפשר גם להעביר מזרונים וכו'.
וגם מיטה בחדר ילדים זה סבבה עם שני מזרונים.
אולי יש שכנים להשאיל מהם מזרון?
אגב לילדים אפשר לפרוס פוך או שניים על שטיח והם מסודרים.

קרה כמה פעמים שחברות הגיעו לישון כשהייתי לבד בבית, והן ישנו על הספה (יש לנו ספה שהופכת למיטה)

אני די בטוחה שחברה שלך יודעת שהיא לא באה לבית מלון בעיני יותר הגיוני שהילדים ישנו איתך...

או שתהיה בחדר ילדים, עם הילדים. או על הספה בסלון

היא לא צריכה חדר משלה ובטח שלא איתך במיטה

היא תהיה חזקה בחדר ילדים. שימי לה מצעים יפים ומגבת מגולגלת למען התחושה הנעימה...
אבל נראה לי היא בעצמה לא תרגיש נעים להיות במיטתכם.

(למרות שבעבר כרווקה כן ישנתי עם חברה נשואה במיטה הזוגית כשבעלה היה במילואים. היא היתה אחרי לידת תאומים ועזרתי לה. עכשיו זה נראה לי ממש מוזר).

 

תתייעצי איתה איפה יהיה לה הכי נוח- על הספה בסלון (תכלס, אין אף גבר בבית, לכאורה לא אמור להציק לה), על מזרון בסלון או בחדר ילדים.

אני בטוחה שהיא לקחה את זה בחשבון שהיא לא הולכת לבוא לאירוח ברמת בית מלון.

ככה אני עשיתי כשישנתי אצל חברה והיא במיטה של בעלה.

ואם לא נוח לך אז היא לבד בחדר ילדים זה אחלה.

ואמרתי לה שאחד הילדים העלה חום אז לא רוצה שהיא תקח סיכון (היא לא מחוסנת)
בינתיים חיזלשנו את הערב וכנראה ניפגש מחר איפשהו
תודה על הרעיונות...

אני מארחת בחדר ילדים... והיא לא צעירונת... אבל זה מה יש לי... משתדלת לעשות כמה שיותר נקי ואסטטי..

או שתישן יחד עם הילדים בחדר על מזרון או מיטה מתקפלת/נפתחת.
ככה אנחנו תמיד עושים עם גיסות שמגיעות. מה הבעיה?
היא לא באה לבית מלון לא לכולם יש חדר אורחים םנוי בשלב זה של חייהם

או בסלון על ספה או מיטה או מזרון

הכי נורמלי בעולם

בחדר שלכם בעיני בחיים לא
לא שייך בכלל

אבל נשמע מטורף להצטופף כל הילדים בחדר הורים... אולי היא יכולה לישון עם חלק מהילדים? או שלא שייך?

ותחליפי מצעים כמובן

קרה לי גם כמארחת וגם כאורחת אצל אחיות שלי שבאתי לעזור כשהבעל במילואים (אמנם אחות זה לא חברה אבל עדיין)

לא לחשוף לכולם.
יועצת הנקה, רק בהתחלה. וזהו.
את כבר יודעת להניק, בעצם תצטרכי רק ללמד את התינוק איך לינוק. זה יכול להיות קשה כואב, אבל זה לא מצריך שכל העולם יראה את החזה שלך.
אגב, לא בטוחה שתצטרכי בכלל עזרה. אולי כן תסתדרי כי שוב, את כבר יודעת איך.להניק.
תפקידי מההנקה הראשונה על תפיסה טובה של השד וזהו בעצם...זה העיקר...ואת זה אולי תצליחי לעשות לבד

 את הגדול הנקתי עד הסוף רק עם פטמת סיליקון (נראה לי ששרירי הפה שלו חלשים, עד היום - בן שנתיים הוא מרייר כל הזמן) אז נראה לי שזה בגלל מבנה הפה שלו ולא בגלל מבנה החזה שלי. אבל בכל מקרה זה גם עושה לי חששות לגבי היכולות והמיומנות שלי...

אם לא נעים לך ואת צריכה עזרה תפני ליועצת הנקה. גם אם בגלל זה תשלמי על עזרה שאולי היית יכולה לקבל מאמא (ונשמע שלא ממש) ברור שזה שווה את המחיר של הביטחון והפרטיות שלך.
מול יועצת הרבה יותר קל כי זה כמו רופאה ולא מישהו מוכר. וכנראה גם יפיק הכי הרבה תועלת.

בלי קשר- כדאי למרוח קרם גוף או לנסינו או שומן אחר על הפטמות בערך מחודש שמיני , זה יכול בעז"ה לעזור לרכך ולהפחית כאבים

לגבי הערה שזרקו לך. א. הגוף שלך מושלם כמו שהוא. יפה ואהוב. מקווה שעלייך ועל בעלך.
ב. תדעי שגם לי אמרו שהמבנה קצת מוזר שהפטמות שקועות ואני לא אצליח להניק. שטויות. בשבועיים הראשונים הייתי טיפה שואבת לפני הנקה כדי להוציא החוצה את הפטמה. וזהו. בעקבות מפגש עם יועצת הנקה למדתי איך להניק. ומשם הכל היה תקין.
ג. הגוף משתנה מלידה ללידה. בקטע טוב. הגוף לומד ללדת, לומד להניק, המבנה משתנה בעקבות ההנקות שהיו.
בעזרת ה' תקווי לטוב.
והכי חשוב. אין שום צורך לחשוף את גופך אם את לא מעוניינת. הרבה פעמים מביך דווקא לנשים קרובות. ולרופאה/או יועצת הנקה שאת לא מכירה יותר קל. אם את צריכה עזרה תבקשי מיועצת הנקה או אחות. לא תפגשי אותם אחר כך ...
ובעזרת ה' ההנקות הבאות ילכו בקלות ובשמחה. בחיבור מענג ותקין.

שרואים את החזה
ומבקרים את ההנקה
לי יועצת הנקה אמרה שהפטמות שלי גדולות מדי?!?!?! הזוי.. אבל זה לא היה נכון בכלל.
וגם לקחתי את זה קשה.

בלידה הזו בעז״ה תניקי בצורה הכי קלילה שיש אמן. תחברי מיד בלידה ואל תזיזי אותו ממך ויחד תלמדו מה טוב. ואנשים בכלל לא צריכים להסתכל לך על החזה. יועצת הנקה רק אם חייב ולא מתחבר טוב. ואמא בכלל לא צריכה..

אמרה בדיוק ההפך, שנראה לה שהן קטנות מידי...

אוף,

 איך משפט קטן יכול לערער, במיוחד אחרי לידה...

גם לי היה קטע בסגנון עם אמא שלי שפשוט פגע בי מאד וגרם לי לבכות כמה ימים אחרי הלידה..
אין לי עצות יותר מדי חכמות. יודעת רק להגיד לך איך אני מסתכלת על זה. קצת מכבה רגש. מבינה שזאת הדרך להשיג את המטרה. כמו ביקור אצל גניקולוג או כמו מפגש עם בלנית. מסוג הדברים שחייב לעשות אותם אז פשוט קופצים למים. מנסים להוציא מזה את העוקץ ולחוות את זה בצורה יבשה.. אין ברירה.

ומכינים מהר עוגיות שוקולד צ'יפס או מפשירים שמרים. אפשר גם פירות חתוכים...

אפשר גם ירקות חתוכים עם גבינה וקרקרים

או קפה/תה וכמה עוגות ועוגיות (גם אם אתם לא מחזיקים בבית אפשר ללכת רגע לקנות, בהנחה שיש לכם סופר או מכולת קרובה). אפשר גם להחזיק במקום נסתר סליק עם כיבוד לאורחים

אם זה אנשים שאני ממש אוהבת ובא לי לפנק אותם, או כאלה שלא הגיעו הרבה זמן- אולי ארוחת ערב קלילה חלבית- סלט גדול, פשטידה/פיצות (אפשר גם פיצה פיתה- על פיתה מוכנה ואז זה עניין של שניה)

(רווק😱, חחח בא לבד.)
קניתי פיצות
בכללי עוגיות שאני מכינה/ קנויות.
ואם זה כזה בצהריים או בזמן ארוחת ערב אז מציעה להצטרף.

אפשר להציע שתיה חמה.
מים קרים.
ולקנות עוגיות/עוגות שיהיו בארון בדיוק למקרה הזה.

אם ממש מעט מכינה סופלה זריז/ קראמבל תפוחים עם קפה ואולי קונים גלידה.
אם יותר כנראה שאכין ארוחץ ערב נחמדה-
שקשוקה עם לחמניות וסלט/ מרק, קיש, סלט יווני / בלינצסים/ תפו"א מוקרמים...
לרב חלבי/ פרווה.

אוכל אוכל שזה אומר בשר..
אבל לרוב מגישה מה שיש בבית תמיד יש עוגיות כלשהן ושציה אם אין מתוקה אז קפה/תה ..
היום כשאנחנו משפחה גדולה יחסית כבר אז תמיד יש מה להגיש גם נשנושים גם אוכל ממש בעבר היה לי מקרה לא נעים שבאו לבקר אותי דודים ומישהו מהם רצה תה וכנראה לא אוהב תה צמחים והתה הרגיל שלי היה באותה קופסא של הצמחים והוא סוג של כעס עלי ( לא התכוון מניחהשזו היתה סתם רגישות שלי של אחרי לידה) ואני זוכרת שנגמרו לי התיונים אז מזל שחברה שלי היתה גרה מעלי מהר עליתי לקחת ממנה תיונים חדשים..

פופקורן זה ממש מהיר וקליל, פירות חתוכים זה מושלם, עוגיות מהירות הכנה (יש לי כמעט תמיד קמח מנופה במקפיא...), לקנות עוגה/ עוגיות/ גלידה/ חטיפים, פיצוחים.
הייתי משלבת כמה מתוך אלה כי נחמד שיש מגוון ואולי הם לא אוהבים משהו ספציפי

שתיה זה ממש בסדר להביא בקבוק מים קרים ולהציע שתיה חמה למי שרוצה. אם זורם לכם אפשר לקנות בקבוק מיץ/ קולה/ ספרייט אבל בעיני זה מיותר (אנחנו כן קונים לכבוד שבת, אבל ביומיום אין לנו ולא הייתי קונה במיוחד לאורחים שקופצים לבקר)

אם זה סתם קפיצה אז קפה ועוגה / עוגיות ביתי או קנוי בהתאם למצב המקפיא..

ואם זה ביקור ממש שהודיעו עליו מראש - אז ארוחת ערב קלילה.

אם לא, שתיה חמה, פירות...

חברים לא יקפצו סתם ככה, רק אחים שלי, ובד"כ זה לא עם התראה ארוכה מראש.
אז מציעה להם לשתות מים, מקסימום מיץ מתרכיז תפוחים, ואם במקרה יש בבית עוגיות או משהו אז מציעה גם - אבל אנחנו לא מסוג הבתים שערוכים תמיד לדברים כאלה... (אם יש ממתק כלשהו הוא בד"כ מתחסל מהר )
היו כמה פעמים שאבא שלי קפץ לבקר, וביקש ארוחה של ממש. הוא רגיל מאמא שלי שתמיד יש אוכל מבושל וטעים במקרר... עוד לא התרגל שאצל הבת שלו האוכל המבושל שבדרך כלל יש הוא אטריות או מקסימום אורז... לא נורא, בדרך-כלל הצלחתי לאלתר לו משהו, והייתה פעם ניסית אחת שבדיוק לפני שהוא הגיע הכנתי ארוחת ערב מושקעת מאוד לשם שינוי...

או שתיה חמה ועוגיות בייתיות. תמיד יש לי בבית עוגיות. מיץ משתדלת לקנות קרטון שיהיה לאורחים. בבית לא שותים..

פיצוחים, חטיפים וכדומה

אנחנו גם כמעט ולא שותים שתייה קלה...

אבל בד"כ יש לנו עוגיות וחטיפים בגלל הילדים

אפשר גם לשים צלחת עם פירות/ירקות חתוכים

ואם הם לא מודיעים לפני, לגיטימי שלא יהיה כל כך כיבוד....

אנחנו גרים באזור פריפריאלי. אין ביקורי פתע.....
אבל גם אם יהיה משהו, לא הייתי נלחצת.
כמובן תלוי באורך ההתראה ובזמן הפנוי, בהחלט לא הייתי נלחצת להכין משהו ביתי אלא אם הייתי ממש פנויה.
הייתי מסתדרת עם מה שיש בבית.
בדרך כלל יש בבית פירות, קצת פיצוחים, לפעמים יש בייגלה או משהו בסגנון. מוציאה מה שיש.
אם אורחים ממש חשובים ומכובדים הייתי כנראה עושה יותר מאמץ בהכנה או קניה במיוחד...

יש לי תרכיז של מיץ טבעי אז אני עושה בקבוק שיהיה במקרר. עוגיות ועוגות ודברים מיוחדים מכינה רק בבית, בעיקר לילדים אז כשיש אורחים מוציאה וגם פיצוחים/אגוזים/תמרים כי זה הנשנוש בבית בדרכ. להגיש פירות חתוכים זה אחלה.
אם ממש נתקענו בלי כלום.. וזה קורה.. קופצת לקנות כמה דברים רק לאירוח שלהם

אני לא בבית עם הבן שלי, הוא במעון וגם אני עובדת..
אבל בגדול-
בבוקר קמים, שוטפת לו פנים שיניים מחליפה טיטול, מביאה לו לאכול משהו בקטנה אצלנו זה מעדן תבחרי מה שטוב לכם..
אחר כך מוציאה לו משחק,
ובינתיים מכינה לו ארוחת בוקר
טוסט/ חביתה/ טונה/ סלט טונה/ ביצה קשה ואבןקדו/ ירקות/ גבינה/ טחינה/ חומוס…
אחרי שמסיים זה זמן שעושים משהו
יצירה/ בריכה/ משחק כמו פזאל או ספר של מילים
לקראת 12 וחצי שנה לישון צהרים
עד 2 גג 2 וחצי לא יותר.
מתעורר, ארוחת צהרים
שוב משחק
ואז לפארק/ או ללכת לשכנה עם ילדים באותם גילאים, שוב להעסיק במשהו פלסטלינה, להכין עוגה..
משחק שוב בזמן שמכינה ארוחת ערב
מקלחת, ולישון לקראת 8 ,8 וחצי…
זה גיל שואב, כל היום צריכים תעסוקה. אם את ניידת עדיף
לך לצאת איתו כמה שיותר הם אחרת ממש בחוץ…

ממליצה להיות קשובה לצורך של הילד. זה משתנה בין ילדים בגיל הזה. חלק זקוקים יותר וחלק פחות.
גם מנסיון שלי כדאי להשכיב בין 12-13, ושינה בין שעה-שעתיים. (כפוף כמובן גם לשעת הקימה בבוקר).
לראות איך ההתנהגות של הילד בשעות הבוקר המאוחרות, איך אחר הצהרים, ומתי הולך לישון בלילה ומתי קם בבוקר.
לפי זה לראות לכמה שנצ זקוק.
בהצלחה!

שנ"צ בגיל הזה מתחילה פחות או יותר 4 שעות אחרי הקימה ונמשכת שעה וחצי-שעתיים.

סירופ בצל ודבש- חותכים בצל לרצועות ומפזרים מעל זה דבש ומחכים כמה זמן, את המיץ שהבצל מפריש יחד עם הדבש אוכלים עם כפית כמה פעמים ביום.

רפואה שלמה תרגישי טוב!!

לא משהו עכשיו... תודה לך!

המיץ של הדבש עם הבצל לא חריף כל כך .
ולגבי התה-
הדבש ממתיק את התה כמו סוכר. אני תמיד שותה ככה. מוסיפה גם לימון ופרוטק אם יש לך.

אפשר גם לאכול את האגסים. עזר לי מאוד.
תה עם ג׳ינג׳ר ולימון (אפשר להוסיף דבש).
לי עוזר בכללי שהגרון לא יתייבש כי אז מתחילים שיעולים… אז פשוט לשתות הרבה

לעסות את בית החזה מקדימה ומאחורה בשמן זית וערק, או אחד מהם. שמים קצת על היד שיתחמם, מעסים, ובסוף עוטפים את האיזור היטב.
גם חצי בצל ליד הראש בלילה יכול לעזור לך לשיעול

אני גם חוששת שנדבקתי בחג..מחר אלך לעשות בדיקה. בנתיים כמוך משתעלת הרבה ועם חולשה ממש וצינון..יאללה שיעבור מהר אמןןןן ובקלות לגמרי כפרת עוונות. אני כנראה אעשה את הכיפור לבד לבד גם בלי בעלי בגלל זה🤷‍♀️

יכולה להציע שלך שלל הצעות שלא עזרו לי
דבש עם בצל
זרעי פשתן (טחונים או שלמים)
ג'ינג'ר
סינרג'י- טיפות שמן אתרי על החזה- זה דווקא לא ניסיתי אבל ממליצה בחום מניסיון עם הילדים

היה לי שיעול בהריון לא מקורונה
הוא לא עזב אותי עד החדר לידה....

הלוואי ואצלך משהו יעבוד
רפואה שלמה!!!

גם אצלי בן שנה וחצי זורק חצי מהאוכל על הרצפה.
פשוט מביאה לו מנה כפולה מתוך הנחה שחצי הולך להיות ברצפה.
אצלי הוא דווקא אוהב לאכול עם כולם, נשמע שאצלך זה אולי פינוק שלו.

ולא הייתי מתעקשת.

2.כן. בהחלט. אבל אל תצפי ממנו שיאסוף לבד. תצטרכי לאסוף ביחד איתו.

3. לא להתייחס לזה. להראות לו את שלו. להאכיל אותו מידי פעם גם עם האוכל שלו.
ואפשרות נוספת זה לעשות להם צלחת ביחד. ביס לה ביס לו. אפשר לשים כפיות נפרדות. אפילו לחלק באותה צלחת צד לה וצד לו.

לק"י

אני מצחצחת בלי. ולא בהתמדה.
והאמת שגם הגדולים לא תמיד מצחצחים

ממליצה לך לקרוא הדרכות מסודרות בעניין התמודדות עם גיל השנתיים ה"איום".
הקטנטנים האלו גדלים בטיל. כל מה שתיארת זאת התפתחות נפלאה ונהדרת.
כדאי לקרוא על כך בהרחבה.
אין קשר בגיל הזה בין "אלפי" פעמים הסברתי לו שזה האוכל של אמא, לבין היותו מפותח וחכם.
היכולת להבין באמת חשש עוד אנשים עם צרכים מלבדו, מתפתחת בשלב הרבה יותר מאוחר. מי שאומר לך אחרת טועה.
מה שכן, לפעמים נוצרת התנייה בין התנהגות מסויימת לבין משהו שהילד משיג *בשביל עצמו*.
כשתלמדי על מאפייני הגיל תוכלי באופן יצירתי להפוך את הקערה על פיה, ומה שהיום משמש לרועץ יכול להפוך לפיתרון.
למשל עם צחצוח השיניים זה נהדר שהוא מנסה לעשות דברים לבד. בשביל תהליך הלמידה למצוץ את המברשת זה אחלה.
על המשחה אפשר לוותר.
לגבי צחצוח אמיתי אפשר לעשות זאת בעקיפין למשל לשחק שהמברשת נותנת נשיקה לכל שן. אפשר תוך כדי אמבטיה.
אפשר לתת לו אתגר לצחצח לך ואת לו,
אפשר לשחק שלפי שיא מסויים פותחים וסוגרים את הפה לפי הקצב ואז צריכה "לברוח" עם המברשת לפני שהוא סוגר את הפה. (למשל ללה ללה אפצ'י, ובאפצי צריך לסגור את הפה)
כמה סבבי משחק והפה מצוחצח.
אפשר לומר לו בהפוך על הפוך בוא נסגור חזק חזק את הפה ואסור לפתוח בכלל, והמברשת מנסה לדגדג ולגרום לו לצחוק ואם הוא פותח אז מצחצחים.
ואז לעשות לו פרצופים תוך שניה הוא נקרע לך מצחוק.
וגם לא צריך למשוך את זה, כמה שניות וביי.
ושוב לא חובה משחה.

לגבי הצעצועים ישמח לו ארגז עם כל מיני משחקים מגוונים (לא חלקים מסט) שזה תמיד יהיה בהישג יד ומפוזר תמידית. לאסוף את זה זה חצי דקה.
חוץ מזה להרים את כל המשחקים של הסטים ולהוריד 2-3 משחקים וכששממצה אותם אוספים ומורידים אחרים.

על השיטות צחצוח

בגיל הזה...
ומנסה לעשות את זה משחק (אומרת בקול מצחיק כאילו אני המברשת שרוצה לדגדג לה את השיניים...) לאט לאט יש שיתוף פעולה..לא תמיד

עם האוכל אולי לנסות ככה-
''תראה שאול, אנחנו תכף באים לאכול, הנה צלחת לאמא, (להניח בשולחן), הנה צלחת לשושנה הקטנה (להניח לה בכסא), והנה צלחת לשאול!'' (להניח לו בשולחן, לא מידי קרוב אלייך כדי שלא יוכל לחטוף לך בקלות). זה מוכר שבגיל הזה הם חושבים שהצלחת של אמא היא גם (או בעיקר) שלהם... אבל עם הסבר חוזר ונשנה הם לומדים, זה בסופו של דבר גבולות. הרבה פעמים הקטן שלי מנסה לחטוף לי מהצלחת משהו ואני אומרת לו- זה של אמא, אתה גם רוצה? אני אביא לך. ומביאה לו מהמטבח ולא מהצלחת שלי, שיבין את ההפרדה.

1. אצלי גם היא בעיקר מוצצת. בת שנה וחצי.
בעיניי בגיל הזה זה בעיקר כדי להקנות את הרגל הצחצוח. צחצוח ממש, עם משחה והכל, זה רק מגיל שנתיים...

2. בעיניי גיל 3 כזה אשר לצפות ממנו לחכות עם המשחק.
בגיל שנה וחצי אין להם כ''כ הבנה מהו רצף זמן, הם רוצים הכל כאן ועכשיו.
אני משתדלת לא לסדר לבד, אלא לתת לה לסדר איתי (היא לא עושה הרבה, כן?), שוב, כדי להקנות הרגלים.
שבגיל 3-4 היא תזכור שאוספים משחק ולא משאירים בלאגן...

3. כן... זה הגיל. כל דבר רוצים לאכול.
והכי שווה- האוכל של אמא. יש לו טעם מיוחד😜

לפי ההנחיות החדשות של משרד הבריאות, מצחצחים עם משחה מופלרת מבקיעת השן הראשונה. עד גיל שנתיים כמות של גרגיר אורז, מעל שנתיים כמות של אפון.
אצלי המשחה עוזרת בצחצוח. זה מתוק ומדרבן אותו לפתוח פה
אני גם אומרת לו לפתוח פה כמו אריה
נותנת לו קצת לשחק בעצמו ואז מנסה להשלים
מאז שהלכנו להבדק אצל רופא שיניים והוא קיבל פרס, הוא בכלל בעננים מכל הקטע🙂

למדתי ממכן..
ניסיתי היום להאכיל את הקטנה לידו בכל מיני שיטות יצירתיות וזה לא עבד הוא פשוט צרח צרחות אימים וזרק את כל הארוחת צהריים שלו על הרצפה בעצבים.. בבכי..
הלך לישון צהריים בלי לאכול..
גיל סיוט

הבאתי לה בדיוק מה שהבאתי לו ועוד נתתי לה ממש מעט לעומתו שקיבל צלחת מפוצצת
והוא פשוט צרח את נשמתו ובכה בהיסטריה שאני יביא לו את זה
ואז מעצבין זרק את כל הארוחת צהריים שלו ברצפה

זה קורה הרבה פעמים

הוא ילמד.
אם תהיי עקבית כמובן.

אלא אם כן הוא רגיל לנהל אותך ואז זה באמת אבוד.
ילדים יכולים להתרגל להכל וללמוד הכל.
תלוי מה נאפשר להם.

יש דרכים להקל.
לי ממש עוזר שיאצו, בדיוק מתחילה בשבוע הבא...

יש לי מכבי שלי, זה הביטוח הכי גבוה, יוצר לי 45₪ לטיפול בערך..

זה מצריך הפנייה מרופא כלשהוא?

בעקרון שמעתי שאוסטיאופטיה יכולה לעזור..
אולי עוד טיפולים טבעיים

לרופאים לצערי אין דרך לעזור ...🙄
כדאי לישון עם כריות בין הרגליים
ולנוח- לא להגיע למאמץ יתר

כבר משבוע 18 נראה לי

והחלק הארוך תמיד בין הרגליים

 

אוסטאופטיה זה פרטי או דרך קופה? ומה עושים בזה?

 

יאו לא ממאמינה שיש לי את זה חשבתי שזה ככה כולן כואב להןן

אני ממש נאנחת מכאב בשינויי תנוחהה

לא ידוע לי שיש דרך הקופות.
אבל דיקור גם נחשב מאוד מסייע לסימפיזיוליזיס, וזה יש דרך הרפואה המשלימה בקופות.
בהצלחה!

אוסטאופתיה ושיאצו הצילו אותי. עשיתי דרך הקופה

אבל אני סבלתי מכאבים באגן, וקיבלתי ממישהי המלצה לקחת ויטמין די, וזה ממש גרם לכאבים להיעלם, ב"ה.
לא יודעת אם יעזור גם לך, אבל אולי...

מתחילת ההריון :/ של סופהרב

וכמובן מתעוררת באמצע הלילה כשמתהפכת כי זה כואב ממש.
אני גם מתכננת לברר על אוסתאופטיה ושיאצו דרך הקופה

אני חשבתי שזה נורמלי שכואב בגלל כל השינויים וכו' כמו שכואב בבטן התחתונה לפעמים..

 

אשמח לעצות...
תודה!

אחרי המקלחת תמיד לסלסל
יש גם קרמים אבל לא באמת נצרך

בעובי של הפאות, בתספורת, במיקום שגזרו אותן...
לא מבינה גדולה אבל קצת קרם שיער וסרוק עם מסרק צפוף

כמו שכתבו תלוי בשיער...

לאחיין שלי יש שיער מתולתל ממש
הוא מקפיד כל בוקר לסדר את הפאות עם קצת מרכך
אם לא ה' ישמור מה קורה לאן חחח

לבנים שלי יש שיער חלק אז אין כל כך מה לסדר אבל כן היה שלב שלגדול הם כבר היו מבולגנות ואז הורדתי קצת מהעובי שלהם ועכשיטמהן מסודרות יפה

אפשר לקחת טיפה מרכך שיער, ממש ממש טיפה ולהעביר אחכ על הפאות, בלי לשטוף.
לא חושבת שצריך לקנות תכשירים במיוחד.
להתמיד בסלסול הפאות כשהן רטובות ומסורקות, ותוך קצת זמן זה אמור לקבל את הצורה ולהיות קל יותר...


כותבת אם הבנות🤪

לא הרבה כי גם כשרטוב מדי לא מסתלסל טוב.
ומסלסלת לו עם מברשת.לאחד הבנים שלי יש שיער ממש חלק אז הם פשוט עשרות

מסרקת עם מברשת ואז מסלסלת עם קצת מים.

אחיינים שלי עם מתולתל אז אח שלי מסלסל אותם כל יום עם מים.
לבן שלי יש שיער חלק אז אני אפילו לא מסרקת...

מרטיבה במים, מברישה במברשת ומסלסלת תוך כדי.

שאומרות שאפשר מההתחלה. לדעתי @חרותיק (לא מצליחה לתייג) אומרת שאפשר מההתחלה.

בכל מקרה, גם אני בשאלה הזאת, כי הקטנטן שלי, תכף שלושה חודשים, לא ממש נרדם לבד ומצליח לעשות את זה רק אחרי אוכל, אפילו כשיש מלא סימני עייפות (וגם מתעורר מהר אם אני מניחה אותו)

מכירה חבירות שבמשך 3-5 חודשים זה הרג אותן ממש. מלא מלא דימומים.

ומכיוון שזה התקן הורמונלי אז יש השלכות בפסיקה (צריך כמובן לשאול רב)

אבל לאחר מכן היה להם ממש כמה חודשים שלא קיבלו, וגם אם כן, מחזורים קצרים מאד.

מאידך, שמעתי שיש כאלו שהיה להן בסדר.

מה שלא הבנתי, זה שאת לא רוצה הורמונים, אבל כן לוקחת התקן עם הורמונים..

הורמונים אבל הרופא אמר שזה ממש כמות מועטה לכן אין עם זה בעיה בהנקה

פועלים בעיקר בצורה מקומית. כמעט ואין לזה השפעה סיסטמית.

תקופת הסתגלות של שלושה חודשים - כתמים. לא ניסיתי להיטהר, פשוט חיכיתי שייגמר. מאמינה שאם תשאלי רב - תצליחי להתיר הרבה מהכתמים.
אחרי ההסתגלות - שקט דממה! שנתיים לא ראיתי מקווה!!
המחזור נעלם. היה איזה יומיים בחודש של כתמונים קטנים שלא אסרו.
לא הרגשתי תופעות לואי של הורמונים בכלל.

עוד 3 חודשים בהנחה שאתקין בימים הקרובים..

אני כמעט בטוחה שאם הייתי שואלת רב על הכתמים - סיכוי גדול שהם היו מותרים...

קודם כל- מבחינה רפואית כדאי להתקין כמה שיותר קרוב ללידה, מכיוון שאז רירית הרחם דקה וזה מונע/מפחית משמעותית את הדימומים.
אם את על הנקה מלאה גם טוב כי יש סיכוי לרירית דקה, אלא אם כן את מקבלת מחזור בהנקה.

להתקן מירנה נפוץ שיהיו דימומי הסתגלות בחצי שנה הראשונה. כמה ואיך זה משתנה מאחת לאחת. ואחר כך- שקט. אין מחזור ואולי קצת כתמים.
בגדול הרופאה הדגישה לי שוב ושוב: "צריך סבלנות".
לעבור את החצי שנה הראשונה, לנשום עמוק, ואחריה מרוויחים מאד. נשאר 4.5 שנים ללא מחזור, ללא מקווה. מושלםם.

פרקטית
אני התקנתי לפני 3 חודשים.
ממש מרוצה בינתיים.
התקנתי שנה ושלוש חודשים אחרי לידה, אחרי שימוש בגלולות משולבות.
אחרי ההתקנה היו כאבי מחזור לאיזה שבועיים שבאו והלכו.
היו כתמים שבאו והלכו. כמה ימים כן וכמה ימים לא. אבל! הם אפילו לא יצאו לתחתונית. הם היו כתמים בניגוב. לא אסרו.
אחרי חודש וחצי בערך נרגעו הכתמים ומאז שקט ב"ה.
מבחינה הורמונלית לא מרגישה את ההורמונים כמו שהרגשתי עם הגלולות.

ממש ממליצה
לדעתי למניעה לטווח הארוך זה הפיתרון הכי טוב.
שווה את ההסתגלות(כמה זמן שתהיה) לתקופה הארוכה אחר כך.

של רירית דקה בגלל הגלולות המשולבות.
אחרי חודש של גלולות, כדורי דמה, דימום ועוד פעם גלולות - הרירית רחם שנוצרת הינה דקה. ממש כמו אחרי לידה ואפילו פחות מזה.

כבר פעם שניה
אבל זה ממש משתנה מאישה לאישה ועד שלא תנסי לא תדעי.

ממליצה לנסות להיטהר לפני כן כך שבמידה ויהיה לך כתמים תוכלי להתיר אותם בקלות יותר.
תבררי מול הרב שלכם מה הפסיקןת שלו לגבי כתמים עם התקן... יש לזה התיחסות שונה (עד אפילו פסיקה סופר מקילה שטוענת שכל דימום עם התקן אפשר ליחס לגם מכה)

אני נפלתי טוב על הסטטיסטיקה
פעם קודמת התקנתי מיד לאחר הלידה ולמעט כתמים בחודש הראשון שלא אסרו לא היה לי דימומים בכלל עד שהוצאתי אותו כעבור שנה וחודשיים. (ונקלטתי להריון שבועיים אחכ כך שגם הוא לא עשה בעיות בחזרה לפוריות)

גם הפעם אני כבר 8 חודשים איתו ואומנם היה קצת יותר כתמים מםעם שעברה אבל לא הגיע למצב שנאסרנו אז לגמרי סביר.

לגהי הורמונים, זה רק פרוגסטרון (כמו גלולות הנקה) ובמינון נמוך יותר שמופרש נקודתית לרחם ולכן מומלץ יותר מעל אמצעי הורמונלי אחר

בהצלחה

אוסרת לכן חשבתי להתקין עכשיו כדי שארויח כביכול את הזמן הזה שאני גם ככה עם כתמים בו..
אבל אולי אחרי האיסור של ההתקנה עצמה יהיה יותר קל להתיר כתמים במידה ויהיו..

עולה במכבי? הרופא נתן לי מרשם ואמר לקנות ולקבוע תור להתקנה.. התשלום להתקנה זה בנפרד 300 ומשהו

הבנות שהתקינו מירנה.
איך הולך לכן עם התופעות לוואי לעומת גלולות? זה באמת משמעותי שההורמונים בכמות מופחתת? הרי בסופו של דבר אם זה מונע ביוץ זה גם מונע חשק לא?

הרופאה אמרו לי שבגלולות שלקחתי(זואלי) יש 800 מ"ג. לעומת מירנה שיש 20 מ"ג שמופרשים ישר לתוך הרחם ולא עוברים במערכת כלי הדם בכל הגוף כמו בגלולות.

תופעות לוואי של הגלולות היו לי בעיקר נפשיות.
עצבנית כל הזמן, רואה רק את הרע והשחור, כל הזמן חושבת שאני מסכנה ועוד..
עכשיו עם המירנה אני לגמרי מאופסת.
לגבי חשק לא ראיתי הבדל.

זה ערך הגיוני לשבוע שלך והגיוני שיש הריון שיתפתח תקין. אבל בשלב כזה אי אפשר לדעת בוודאות אז צריך לעקוב.

בעז"ה מחכה לך הפתעה טובה לשנה החדשה

מתי עושים בדיקה לוודא הכפלה?
ועוד שאלה,
הגיוני שיש לי בחילות ורגישות בפטמות?? התחיל לי לפני איזה יומיים .. אני מדמיינת?

בודקים הכפלה לאחר יומיים. אבל את לא תוכלי אלא לבדוק בראשון ואז היא צריכה לצאת כפול ארבע לפחות בעז"ה.

מבחינה רפואית/דימומי הסתגלות חא אמורה להיות בעיה.

מבחינה כספית, רק את תוכלי לחשב עד כמה זה שווה לך.

תשאלי את עצמך שאחות של מה עדיף ולפי זה תחליטי.

האם עדיף לך למשוך את הפומיניק עוד 4 חודשים או הוצאה כספית של התקן?

האם עדיף תופעות לוואי פומיניק או להםסיק לאמצעי אחר שיש לו יעילות נמוכה יותר ומקסימום יהיה הריון מוקדם מהמתוכנן?

הריון עכשיו.....
נפשית? כן. רוצה עוד ילד לגמרי!
פיזית<? לא סגורה על זה..
 

מנסיון זה היה לי ממש ממש לא קל

את הניקוי רעלים או לפחות להיות בהתקדמות איתו

שאת עוד לא מוכנה להריון נוסף
+ העובדה שיש לך הריונות קשים

אני חושבת שלקחת סיכון על הריון נוסך זה הדבר הפחות חכם לעשות (להגיע להריון קשה לא מוכנה פיזית ונפשית זה מתכון לאסון)

לכן במסגרת ניהול הסיכונים בהנחה שחא בא לך להתנזר,לא הייתי מתקרבת לאמצעי מניעה שהוא לא בעל אחוזי מניעה גבוהים

זה משאיר לך 3 אופציות.

1. להישאר עם הפומיניק ולספוג את התופעות לוואי.

2. לעבור להתקן לא הורמונלי, לספוג את ההוצאה הכספית, ולקחת סיכון נמוך שיהיה דימום הסתגלות.

3. לעבור לגלולות משולבות, לוותר עח הרצון לא לקחת הורמונים ולקוות שישפיעו עליך שונה מהפומיניק + שלא יהיה הסתגלות / הכתמות אסורות

עכשיו נותר לך לבחור מה הכי פחות ריסקי...
ואק את יודעת להגיד עד כמה נורא זה להמשיך עם הפומיניק

בהצלחה

אתמול בדיוק עשיתי חושבים האם אני מוכנה לעוד הריון וזה לא הזמן... לצערי 

גם עם התקן לא הורמונלי יש חשש לדימומים אין לדעת איך הגוף שלה יגיב

אבל מאחר והסיכוי לדימומי הסתגלות בהתקן לא הורמונלי הם סטטיסטית מאוד נמוכים לא הייתי שמה את נחשש מהם בראש הרשימה

במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא מידבקת על תקופה שיכולה להיארך 4 חודשים!! זה גם יקר..

נשמע שבמצבך זה הרי מתאים
.. את לא רוצה למנוע לתקופה ארוכה ואת מיניקה..

כמו דיאמילה
והיה עוד אחד שאני לא זוכרת

אין לי כוח למצבי רוח ולנפיחות בבטן כבר נמאס לי

זה עדיין הורמונים אבל זה הורמונים שונים אולי תמצאי משהו שיהיה לך יותר מתאים ולא ישפיע

1. כתבת שאת לא בטוחה שמוכנה להריון
וגם כתבת
שהיו הריונות קשים.
עכשיו תחשבי, חוסר מוכנות+הריון קשה+2 ילדות בבית=אסון.
שווה לשקול מחדש את הארכת זמן המניעה עד שתגיע המוכנות, הרצון, ותזמון שבו תוכלי להתמודד עם הכל ביחד.

2. מניעה
את לא רוצה הורמונלי
נשאר 2 אופציות:
1. התקן לא הורמונלי- יהיה קצת יקר אם מדובר על תקופה קצרה. (אם בסעיף 1 תשני את דעתך כבר יהיה יותר שווה כלכלית)
2. דיאפרגמה/קוטל זרע/נרות/שיטת הימים הבטוחים.
שהם מצד אחד טבעיים, ללא הורמונים.
מצד שני את יכולה להכנס להריון מוקדם מהרצוי.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך זה עד כמה יהיה לך גרוע להכנס להריון מוקדם מהרצוי?
כי בסופו של דבר מדובר פה על 4 חודשים, שמצד אחד זה הרבה אבל מצד שני לא הרבה יותר מידי.
ונגיד אפשר להמנע מיחסים שבוע אחרי המקווה ובשבוע השני לא להמנע. (כמובן שגם בזה יש סיכויי היקלטות אבל הרבה יותר נמוכים) לא אומרת שזו האופציה הכי טובה, אבל אם אין ברירה- זאת גם אופציה.

כי נרות או שיטת הימים הבטוחים זה קצת בדיחה...

לכן הוספתי שהיא צריכה לשאול את עצמה האם היא מוכנה להכנס להריון מוקדם מהתכנון, ורק אם כן אפשר לנסות את האמצעים שהם פחות אחוזים מגלולות/התקן.

זה אמנם נחשב הורמונלי, אבל מנסיון אישי ושל חברות לא מורגש הורמונלי בכלל! הסתגלות מיידית ואחוזי מניעה גבוהים. מושלם!

אני הייתי עם נובהרינג והשפיע מאוד הורמונאלי

ואצלי גרם להשמנה מטורפת. לא ממליצה בכלל.