צריכה למצוא עבודה.
לשים את הבן שנה במעון ולצאת לעבוד.
השלכות?
הנקה שיש סיכוי שתלך,
געגוע
ו...
טוב, לא השלכות אבל הקושי:
למצוא עבודה כלבבי!! ובשכר גבוה! ובמרחק סביר מהבית!
שתהיה באחוזי משרה טובים!!
ה'!!
ובגיל 40!!
חוששת
חוששת
מהתחלות חדשות
ומאם יקבלו אותי
ובכלל משינויים..
אנא ה'
שיהיה בקלות ובטוב
יש לי עבודה ספציפית אז ממש מחכה למכרזים בנושא שלה🤣
יש מצב שאני בהריון?
עשיתי בדיקה ולא הצלחתי להבין אותה
הגיוני ששם הפס?
מה שבעיגול הירוק..
לק"י
תסתכלי אם יש 2 פסים ורודים (גם אם השני חלש) זה 2 פסים.
אם הוא לבן, זה כנראה כלום.
המחזור הזה הוא כתוצאה מהריון כימי אני שבוע אחרי הדימום אבל מרגישה כאבי מחזור כאלה קלים והתכווצויות בגב התחתון ,מישהי יודעת מזה יכול להיות?
לק"י
והארה- ראיתי שפתחת שרשור נוסף בנושא גם אתמול. היית יכולה להקפיץ גם אותו (פותחים שרשור חדש אם עבר זמן מאז השרשור הקודם).
בשורות טובות!
כ"כ עייפים מהחזרה לשגרה, ומחול המועד, ומהילדים שקמים בלילה כמה פעמים, ומהעבודה התובענית וללכת לישון מוקדם זה הדבר הכי נכון, הכי חשוב, הכי משמעותי אבל מצד שני.....
השעה 23 אבל יש:
-יש 2 כביסות מפוזרות בסלון שצריך לקפל
-הצלחתם לאכול כולכם ארוחה משפחתית מזינה יחד (איזה כיף)-אבל הכלים בכיור מחכים כי את בספורט\ בעלך יצא
ולא הספקתם קודם כי הקטנטנים הלכו לישון מאוחר\התנהל מאבק\ הייתה הרדמה שלא הצליחהוהתארכה ושניכם הייתם צריכים לעזור
-נזכרת שצריך לכתוב פתקי נחת לילדים כי הבטחת למחר
-יש דברים מפוזרים שהבעל שעוזר מאד עם הילדים אבל פחות יש לו זמן לסדר, משאיר
-כשלא מרחת קרם רפואי אבל צריך
-עוד לא הורדת איפור
-את עדיין בשמלה כי מסדרת את הבית ועוד לא החלפת לפיג'מה
-מי בכלל חושב על להכין לעצמך מים או אוכל (בריא) למחר
-את באמצע שיעור תורה למילוי מצברים רוחניים אבל עוצרת באמצע וגם היום ואפילו שזה תו"כ קעפול כביסה, לא תצליחי לסיים אותו
והבטחת לעצמך אחרי פסח שהבית יהיה מתוחזק!!!ולא תגיעי לכזה בלאגן בשוטף אם רק תהיה משמעת סדר.
והבטחת שתורידי איפור, ותתמידי במשחה\קרם רפואי שיעזור לך להיראות טוב יותר, והבטחת שתרדי במשקל אבל גם תשקיעי יותר בילדים ותבלי איתם זמן איכות.
בקיצור נחמד לדבר על שעות שינה כשיש כ"כ הרבה מטלות ובכ"כ מעט זמן....
הייתי מחלקת את המטלות לדברים דחופים ודברים שיכולים לחכות.
כביסה וכלים- יתכבדו לחכות למחר/להמשך השבוע.
להוריד איפור ולמרוח משחה זה מאסט.
לשמוע שיעור לא חייב דווקא היום בשעה כזאת מאוחרת.
לילה טוב
מסדרת תוך כדי התארגנות שלהם ש
לשינה
כלים עושה או בבוקר או אחה''צ כשהם מחשקים ובעיקר המדיח
כביסות לפעמים בערב כשמדהרת עם בעלי ובמוצ''ש מקפלת הרר
ספציפית עכשיו אני עומדת להשאיר בית מבולגן כי כלו כוחותיי, אבל באמת לרוב משתדלת שלא, ועד שאני מגיעה לזה (כלומר עד שהילדים נרדמים) השעה כבר אחת עשרה בלילה בכיף...
ואמנם אני עובדת מהבית, אבל באמת זקוקה לשעות הבוקר בשביל זה.
וגם אצלי קמים בלילה
(אבל קטנים יותר משלך. נשמע לי שהדבר הראשון שיש לטפל בו הוא הקימה שלהם. בגיל הזה הם לא אמורים לקום בלילה...)
הרבה כוחות!
ואיך סבתי הפולנייה הייתה אומרת? "לישון? נישן כבר בקבר..." (אמרה - ועכשיו היא מקיימת את זה🙈)
בכל אופן, אני בונה על כמה שנים טובות של שינה בין תקופת גידול הילדים לבין תקופת הקבר
אמא שלי הייתה אומרת אותו הרבה
(תגללי קצת למטה)
זה אתר אהוב אצלנו בקרב נכדיה של סבתא שלי. קצת מחזיר לנו אותה לחיים
וכן, יש כאלה שהן פולניות גם בלי שיש להן גנים אמיתיים כאלה😁
מתואמתאחרונהאבל אני חושבת שיש הסדל בין פולנים למרוקאים במקור של האופי.
אצל המרוקאיות זה נובע מרחבות לב כזו, אימהיות כוללת כזו, ואצל הפולניות אולי זה נובע מטראומת שואה (ועוד לפני כן - פרעות וכו') ומרצון לגונן...
וחוזרת ב3 וחצי בערך
משתדלת מאוד לנוח קצת, אפילו 20 דק (פעם בעלי שומר על התינוק, פעם אחד הילדים היותר גדולים ..)
ואז מתחילה לעבוד בלי הפסקה עד הערב, עושה כביסות ומקפלת, לא כל יום מקפלת בגדים
אבל הכל בין לבין. לא משאירה לערב. כי בד"כ אחרי השעה 9 וחצי בערב כבר אין לי כוח לכלום
ואז אני בעיקר עושה דברים שדורשים פחות מאמץ. לדבר עם ילד, לשוחח בטלפון עם חברה, או משהו עם הבעל.
בגדול השיוה שלי זה לא לחכות שילכו לישון כדי להתקדם בעבודות הבית.
אני אם אסדר את הבית כשהילדים בסביבה ארגיש כמו עם ישראל במצרים - שכל מה שהם בנו המצרים פירקו להם אחרי רגע...
גם ככה בימי שישי (שאז לרוב אין לי ברירה אלא לסדר כשהם נמצאים) העצבים שלי נמתחים בקלות והם סופגים נזיפות ממני על חדר שהרגע סיימתי לנקות ואיך הוא כבר שוב מלוכלך... אז במשך השבוע אני מעדיפה לחכות שכולם יהיו במיטות, כדי שאוכל לסדר בנחת ובשקט וליהנות למשך זמן מה מהסדר...
עדיף על פני לעבוד בערב מאוחר ואז לרוב לא עושה הכל כי כבר אין כח..
גם ראיתי שכשאני עושה תוך כדי שהילדים מסביב
א. הם יכולים קצת לעזור
ב. חשוב לי שהם יראו אותי מסדרת, הרגשתי לא נוח עם זה שהם הולכים לישון בבלאגן גמור וקמים והכל פיקס..
ג. אם אני לא אעשה עבודות בית בזמן הזה, אז חלק מהזמן אני ''משועממת'' או סתם מתעסקת עם דברים לא חשובים באמת. מעדיפה להשאיר את השיעמום לערב..
לגבי לסדר, באמת אני לא אוספת את המשחקים למשל תוך כדי הצהריים, אבל כביסות, כלים, לארגן מטבח... לא חסר חח. לגבי המשחקים, אם אני שמה לב שנטשו משחק מסוים, אני דורשת שיעצרו ויסדרו, אחרת מישהו יעבור שם או התינוק יגיע והכל יתפזר ברמה שיהיה יותר קשה לאסוף.
שאני יכולה לשמוע שיעור באוזניות בלי הפרעה...
כביסות ודאי שאני עושה במשך כל היום. כלים מבחינתי זה פרויקט, שאני לא מסוגלת לעשות בלי כפפות ובלי תעסוקה מעניינת באוזניים, אז זה כן נדחה ללילה...
ולא מקפלת את הכביסה
שעות השינה שלי חשובות לי הרבה יותר מכביסה וכלים. זה ממש משפיע עליי
אני כן משתדלת לשמור על סדר יום קבוע כדי שהילדים ילכו לישון עד שעה מסוימת שתאפשר לי את ההתארגנות הזאת, אבל אם יצא שהתאחר או שנגמר לי הכח - אני פשוט לא עושה וזה יחכה ליום הבא, שבו כן אשתדל לדאוג שיהיה לי כח
לגבי ארוחות בריאות - אני חושבת שלהכין כל יום למחר זה שאפתני מדי
אני לוקחת כל יום אוכל ביתי לעבודה, ואם אצטרך להכין כל יום בשביל המחר ולא ליותר זמן קדימה - זה יתמסמס
כבר כתבתי את הכלל שלי, אבל אוסיף אותו פה שוב אם זה יהיה לתועלת - מבשלת בשישי עד שלישי בערך
ובשני/שלישי כשיש לי כח - מכינה שוב עד הסופש
גם ירקות כמו חסה אני דואגת שיהיה לי מראש חתוך, שטוף ויבש במקרר בשביל הסלטים שאני אוכלת.
אני לא רואה דרך אחרת להצליח להתנהל בעניין הזה, אחרת זה תופס יותר מדי מהזמן שלי ונהיה מעצבן
יש ימים שאני בהחלט משאירה את הבית מבולגן ואת הכלים בכיור והולכת לישון.
אבל בימים שיש לי קצת כח, הבנות נרדמות אצלי באזור 7, זה משאיר לי לא מעט זמן בערב לעצמי לבית וכו'..
אבל לא צריך להספיק הכל
צריך להספיק רק מה שדחוף
וזה תיעדוף שאני עושה יותר חשוב בעיני לאכול טוב ומזין
ולישון טוב כי אז יש לי כוח לעשות את שאר הדברים
חוץ ממקלחת שזה חובה אצלי
לא אידיאלי.. אבל זאת המציאות
חייב לוותר על דברים וכל אחד מחליט מה יותר חשוב לו
כן משתדלת ממש ביחד עם בעלי להקדיש עשר דקות לסידור הבית ולכלים ואז הכל נראה טוב יותר
אוכל להכין לכמה ימים
אין פתרונות קסם.. זה ממש קשה להחזיק הכל
ולכן אפשר לדחות מה שלא בוער ממש
טוב אז אנחנו מתקדמים ב"ה ומתחילים לחשוב על עגלות 🤩
לידה ראשונה בעז"ה
חשוב לנו ממש עגלה קלילה (אנחנו ושתי ההורים גרים בבניין עם הרבה מדרגות), שמתקפלת בקלות לרכב, שנראית טוב, שתחזיק לנו לילדים הבאים בעז"ה 🙌🏻ובמחיר סביר...
דגמים שאהבתי עד עכשיו:
סייבקס מיוס 3 (קצת יקרה לנו בתקציב אבל ממש אהבתי את הקלילות והמראה)
בוגבו דרגונפליי
סייבקס מליו (רק ראיתי אותה לא שמעתי עליה.. קצת נראית לי מתפרקת מדי)
אשמח להמלצות/ דיס על אלו
וגם אם יש לכן עוד רעיונות לעגלות מומלצות 🤗
היא אחלה, מתקפלת טוב וקלילה.
היא גבוהה, גם הטיולון, לרדת ולהעלות הקטן שלי היה צריך עזרה עד גיל מסוים, בשונה נגיד מטיולון כמו יויו ששם הוא עולה ויורד לבד.
הפתיחה של הגגון- צריך ללחוץ בכפתורים בשני הצדדים כדי לקפל, כלומר שתי ידיים ולפעמים זה מציק כשאין יד פנויה.
חוץ מזה אני נהנית מאוד ומרוצה, אם היא בתקציב ויש תכנון לעוד ילדים בהמשך, הייתי הולכת על זה.
היא פחות מתאימה לשבילי עפר.
לא מכירה את השאר.
זה רק יויו וג'ולס אייר
האחרות שציינת ממש כבדות
אם באמת חשוב לכם משקל קל יותר מהכול- תבדקי את 2 האופציות האלו.
ועוד נקודה-
אני גרתי בקומה גבוהה ופשוט התארגנתי על 2 עגלות, אחת בבית ואחת קבוע באוטו.
אצל ההורים- השתמשנו רק במנשא או דאגנו שיהיה שם טרמפולינה. תזכרי שעכשיו זה נראה נחמד וקליל לסחוב את העגלה אבל בפועל יש לך משקל של תינוק+תיק החתלה וזה לגמרי משנה את המשוואה
קניתי סייבקס שהייתה נראית חדשה, בקושי בשימוש.
ב700 שח בלבד...
אז לא יןדעת אם ממליצה
הפולד נראית לי יותר טובה
וסייבקס מיוס גם טובה
כמה חדרים הדירה וכמה אתם משלמים?
אנחנו גרים בדירה 4 חדרים. קומה 3. שכירות 4000
ים כסף... כל חודש.
תוהה לעצמי אם ככה משלמים פשוט?
אנחנו במרכז משלמים על 4 חדרים 5400, דירה חדשה.
וזה יחסית זול, המחירים פה עלו כבר ל-6 ומעלה...
תצטרכי לעשות סקר אצלכם באיזור, לא יעזור לך יותר מידי שנכתוב(אנחנו משלמים קצת יותר מחצי מזה, אבל דירה עתיקה בישוב חור נידח בשכונה פחות מבוקשת ועם מדרגות בלי מעלית.. למשל)
זה קצת זול ביחס לאיזור אבל לא קיצונית
ובית בן 40 בערך, באמת בפריפריה.
אנחנו משלמים 5.5 על 3 חדרים וזה נחשב מציאה לאיזור.
אחותי משלמת חצי מזה על בית גדול יותר בעיר אחרת.
תלוי מקום, גודל, מצב הדירה...
במרכז וירושלים-המחירים גבוהיםםםםם
מעניין באיזה ישוב את גרה...אולי אבוא להיות שכנה שלך...
גרים בירושלים בדירת 4 חדרים ומשלמים פי שתיים ממך...
4900
110 מר
3 חדרים +חצר
45 מ"ר
קומת קרקע
כמעט 5000
תסתכלי ביד 2/תשאלי בווצאפ איזורי וכד'
זה יותר הגיוני
זה לא מה שאני שואלת.
אני מנסה להבין כמה אנשים משלמים ברחבי הארץ על דירת 4 חדרים.
כמה הסעיף הזה בערך שווה.
מנסה להבין עד כמה מגורים במקום אחר היו משנים את מצבנו
ואני לא במרכז ולא ירושלים...
כמעט פי 2 באזור שאני גרה בו
זה ממש משנה האזור. גם באותה עיר באזורים שונים יש פער, לפעמים של אלפים
אז עדיין השאלה שלך לא תתן לך אינדיקציה
(רק בודקת שאני מבינה את כוונתך, 4 חדרים הכוונה ל3 חדרי שינה, כן?)
אז מחקתי
4 חדרים במחיר כזה הלוואי אצלנו, כמעט חינם.
אז תלוי איזור
בעיר במרכז
4450 לשלושה חדרים, בגלל חוזה שחתמנו לפני כמה שנים שבו בעל הבית התחייב לא להעלות את המחיר. עכשיו מסתיים החוזה וזה עלול לקפוץ לנו באיזה 1000 שח בכיף
את גרה בארץ...
אני משלמת על דירה 4 חדרים הרבה יותר
את צריכה לציין מאיפה את בערך בארץ
זה שלילי נכון?
לבדוק עכשיו כשזה שבוע לפני מחזור לא סדיר
תעשי בדיקת דם אם את רוצה באמת לדעת
זה שלילי
אם הבנתי אותך נכון
כבר קיבלת מחזור פעם אחת אחרי קיום היחסים
ואת אמורה לקבל עוד מעט שוב?
אם קיבלת מחזור מסתבר שאין הריון...
אין לך מה לבדוק שוב
גם אם יצאה בדיקה חיובית לפני כן...
1. מה ההבדל?
2. מה מתאים לשלב שכבר הולכים הרבה ובחוץ אבל לא סופר יציבים? המדרכות חמות לה ויש קוצים וזכוכיות..
3. אם יש לכן קישור טוב לנעלי טרום הליכה(סנדלים עדיף נראה לי) אשמח. מעליאקספרס הכי טוב אבל גם ממקומות אחרים רלוונטי.
4. עוד משהו שאני צריכה לדעת?
מרגישה אמא לילדה ראשונה לא זוכרת שלב כזה עם הגדול ולא זוכרת כלוםםם
הקופיפה שלי פה עכשיו הולכת לקצה הסלון לחבילת טישו, לוקחת טישו, הולכת לקצה השני ו'מנקה' וככה כבר כמה דקות ואין לי כוח להפסיק אותה כי זה חמוד ומעסיק אבל חארםםם על הטישו חח
האמת שאני נראה לי הייתי קונה בשלב הזה כבר סנדלים צעד ראשון ובבית נותנת לה ללכת יחפה, בחוץ עם סנדלים. נעלי טרום הליכה לא מרגיש לי בטיחותי נגד זכוכיות.
ולגבי הטישו, בעלי אומר שזה כמו לשלם על בייביסיטר, מעסיק לך את הילדה 
לא איכות טובה בכלל ולא אורתופדיות אי משהו, אבל גמישות כמו גרביים. מצויינות לדעתי לשלב של תחילת ההליכה רק לשים לב שזו לא סוליה שמגינה מהכל בכלל.
נעלי צעד ראשון הם כבר סנדלים איכותיות ויקרות. ממליצה לקנות בחנות פיזית ולראות שהיא מצליחה ללכת איתם.
ויפה שהיא משתמשת בטישו! אצלנו היא יכולה להוציא טישואים אחד אחרי השני עד שעוצרים אותה..
לדעתי בהחלט זה השלב לנעליים אמיתיות. (מעולם לא קניתי נעלי טרום הליכה... תמיד הבנתי שהן נועדו בשביל היופי🤷♀️)
ותני לה לשחק בטישו - זה משחק זול (והיא עוד מנקה לך את הבית! מה יותר טוב מזה?😅)
בקיצור, היא נשמעת מותק של ילדה, וגם מפותחת בלי עין הרע!
היא ממש התחילה ללכת לפני איזה שבוע
עד אז היה לה מלאאא זמן(קרוב לחצי שנה!!) שהיא ידעה להיעמד וללכת עם חפצים
אבל ללכת ממש, זה רק עכשיו
וזה עדיין לא מרחקים מטורפים.. יש לנו למשל מסדרון ארוך כזה, אז היא הולכת את רובו ואז יורדת לזחילה..
כלומר היא חצי-חצי כזה, אבל כן הולכת המון בחוץ(וגם עקשנית קטנה) וצריכה משהו שיגן על הרגליים החמודות שלה.. אבל לא נראה לי שהיא כבר ממש צריכה נעליים.
אבל לא נראה לי שזה מתאים לזכוכיות...
נשמע לי שעדיף בכל זאת נעליים, שתנעל אותן רק כשהיא מסתובבת במקומות מועדים.
עד עכשיו שמנו לה גרביונים מתחת למכנסיים
אבל די, חם לה..
ברור שבמקום שיש בו יותא מידי זכוכיות/קוצים זה לא רלוונטי.. הכוונה סתם ברחוב רגיל.....
אז את אומרת שנעלי צעד ראשון רגילות? לא אמורים לקנות אותן רק כשההליכה ממש יציבה?
יודעת מה אנחנו עשינו בפועל🙈
קנינו די מהר נעליים אמיתיות (או הנעלנו נעליים שהיו של אח גדול).
והיא באמת מותק אמיתית
וגם שובבה גדולה
ופלא פלאים שכזו😍😍
כי הרגל עוד צריכה להתאמן בלי התמיכה המסיבית של נעל ממשית
יש דברים ממש מוצלחים בעליאקספרס במחירים מצחיקים. זאת באמת לא נעל מאוד חזקה אבל זה גם ככה לשימוש די קצר
קנינו נעלי בובוקס, שזה מותג ולכן יקר, אבל יש מלא מלא כאלה בסגנון.
הסוליה עשויה מעור זמש רך כזה, אז זה כן יותר שומר על הרגל מגרב וגם לא נדבקים לזה קוצים או לכלוכים שונים. לנו זה כן היה נוח ושימש לאורך תקופה כזו של כמה חודשים עד שקנינו נעליים ממש.
מצד שני, את אומרת שהבת שלך מורידה גרביים, היא מן הסתם תוכל להוריד גם את זה.
ילדתי אחרי שנגמרה ההרשמה באתר הממשלתי לרישום למעונות יום לשנה הבאה,
דיברתי עם המנהלת ואומרת שאין מקום במעון,
מה אני אמורה לעשות?☺️
ולראות אם מתפנה מקום.
או לרשום למסגרת פרטית.
יכול להיות מישהו שנרשם לכמה מקומות, ואז בוחר מקום אחד והשני מתפנה.
או שנרשמו כדי לתפוס מקום ובסוף החליטו שלא.
ולהירשם אצל המנהלת מעון ברשימת המתנה, ומדי פעם לברר איתה מה עם זה.
ברוכה הבאה לג'ונגל הרישום למעונות...
זהו, רק מניחה את זה פה...
אולי מאוחר יותר יהיה לי חשק להכין
יש לי איזה 6 סירים לפחות.
טוסטר אובן, מעבד מזון, מיקסר, מערכת כלים חגיגית לליל הסדר ועוד אחת פשוטה יותר לחול המועד
כנ"ל סכו"ם מיוחד לליל הסדר וסכו"ם אחר ליום חול.
מגבות ומפות לפסח
מלא קערות וכלי הגשה
כוסות יפות על רגל.
מאד אוהבים לפאר את שולחן החג.
אז נכון- קשה אח"כ לג'נגל עם האחסון.
חלק יש לי ארון של פסח ענק מעל המקרר
וחלק עוטפים היטב ומורידים למחסן ביחד עם הכיורים.
היי לכן,
רוצה לשתף פה,
שהילדה שלי בת שנה וחודש.
נכון, שכבר נהיה לי קשה ההנקות בלילות, ויש לה לילות שהיא יונקת פחות ויש לילות שהיא כל הלילה יונקת וכאב כאב לי מאוד.
והיה לי קשה עם זה שהיא מתעוררת שעתיים אחרי שאני מכניסה אותה לישון שנת לילה,
ונכון שהיה לי קשה שאני לא מצליח ה לעשות דברים בלילה כשהם ישנים כי עד שהיא לא מכניסה אותי לישון איתה ביחד (להנקה)- היא לא נרגעת,
התחלתי בהדרגתיות להוריד לה הנקות והחלפתי בא. בוקר, וגם בא. צהריים.
ואז בטבעיות קרה שאני מניקה אותה רק פעמיים במהלך היום (וכל הלילה חח)
ופתאום שמתי לב שמאוד כואב לי בהנקות (אבל אצלי זה ככה גם בילד הראשון, פשוט כאב שבא והולך...והתרגלתי לזה) אבל זה פתאום היה כאב חד כזה..
וראיתי שיש לה פטריה בפה, וזה היה חג ולא היה רופא שירשום לי משחה (אולי התעצלתי לחפש) ניקיתי לה את הפה עם סודה לשתיה פעם פעמיים ועזבתי את זה כי ראיתי שאין שינוי באוכל, לא ראיתי שזה מפריע או מציק לה. (מרגישה אמא רעה)
אז הבנתי שזה נדבקנו אחת מהשניה וכנראה יש לי פטריה.
ונהיו לי סדקים בפטמה. ממש פתוחים.
לא הצלחתי לטפל בזה.
ואז באיזו הנקה של לפני השינה,
ההנקה ממש כואבת לי ברמות, אני מתאפקת,
והיא הוציאה, וסירבה לינוק,
ואני רואה שיש לי דם בפטמה. והפה שלה מרוח בדם.
מסכנה שלי,
לא היה לי מטרנה כשל"פ, ולא היה ממי לקחת,
אז הוצאתי אותה מהחדר, כשהיא עייפה,
וחוץ מלבשל לה דייסת אורז, לא היה לי מה לתת לה.
המשכתי להניק אותה מהצד השני,
עד שלמחרת גם שם ראיתי דם.
אז אמא שלי אמרה לי- אז תפסיקי להניק, כבר מעל שנה והכל בסדר, מותר לך להפסיק.
וגם בעלי תמך בהספקת הנקה.
וגם אני.. מהכאב ומהקושי שציינתי למעלה.. זרמתי.
החלטתי להפסיק.
קניתי לה מטרנה כשל"פ. והחלטתי שתקבל רק בקבוק אחד לפני השינה.
והחזה שלי גדוש גדוש, מלא, יש לי מלא חלב ואני בוכה שאני לא נותנת לה.
היא בוכה, מרימה לי את החולצה, רוצה לינוק, אני מחבקת אותה, בוכה איתה ביחד,
בסוף אנחנו מתפשרות על בקבוק (לא רק לפני השינה, כי אנחנו צריכות נחמה)
וקשה לי שאני מרגישה ש'נאלצתי' להפסיק להניק.
אני מבינה שזה בסדר, ששנה + זה תקופה יפה ומכובדת,
אבל קשה לי הפרידה.
במיוחד שהיא רוצה.
אוף,
ממש קשה לי.
גם כשהילד בן שנתיים ויותר.
את רוצה להפסיק או שהיית רוצה לטפל בפעמים ולהמשיך?
אני חושבת שאם כבר התחלתי בגמילה אז אמשיך. כי זה מבלבל אותה. הרי בכל מקרה בלי קשר התחלתי כבר את הגמילה בבוקר ובצהריים, פשוט פתאום הסוף בא בבום.
אז אני חושבת, ש.. מה, עוד חודשיים עוד פעם אעשה לה ככה כואב וקשה?!
לק"י
אבל זה עובר בסוף.
חיבוק לשתיכן!
מבינה ובוכה איתך!!!!
זה כמו פרידה
כל הפסקות ההנקה צבטו אותי
ואת הקטן הפסקתי להניק לפני גיל שנה בגלל אשפוז מושך
ובא לי להגיד לך
שאני כל כך מבינה אותך
וכל כך הצטערתי שם בבית החולים מלאת חלב והתינוק שלי רחוק ובקיצור בסוף הוא נגמל
אבל אבא שלך ושלו יודע למה
במקרה שלי אני יכולה לשתף אותך שהילד שלי נהיה ילד אחר בתכלית
מתינוק דביקי לאמא שבוכה אצל כולם כולל אבא הפך לילד חברותי וחייכן, אוכל פה ומבסוט מהחיים
אז זהו. מה שקרה לך הוא בעבר
ועל העבר אין תוהים.
תתחבקי ותתגפפי איתה מלא ותהנו לכן ביחד, אמן,
ובלי ההנקה, גם כן...
מזדהה, עברה כבר שנה מהלידה ויש לי חשק להפסיק עם ההנקות בלילה,
בא לי את הלילות שלי לעצמי בחזרה.
אבל קשה לי ממש להפסיק עם זה, החיבור הזה...
עכשיו את עם משחה? עם משחה זה עובר תוך כמה ימים
פטריה זה סיוט
אם יתאים לך את יכולה לחזןר לכמות הנקות שמתאימה לך
ממש מבינה אותך
אני מניקה בת שנתיים וחודשיים.. הורדתי הנקות לילה והשארתי הנקה אחת לפני השנה ואחת בבוקר. עכשיו נשארה רק הבוקר
תכף אני מורידה גם אותה.. ועצוב לי נורא נורא אפילו שהיא כאילו גדולה
אבל גם מרגישה שצריך לסיים מכל מיני סיבות
רק לכתוב את זה יש לי דמעות בעיניים
אפשר לטפל בפצעים ולהמשיך עד שתרגישי יותר שלמה עם המהלך
אבל איך שאת מתארת את זה, אחרים קיבלו החלטה בשבילך,
אחרים שאין להם את ההורמונים שההנקה מייצרת, ולכן הניתוק לא כואב להם.
כשההחלטה תבוא ממך ותיקח בחשבון גם את הקושי להניק וגם את הקושי להפסיק להניק, זה ירגיש אחרת למרות הקושי.
וההחלטה רק שלך מה לעשות.
את יכולה לשאוב ולראות אחרי ההחלמה שלכן מה זורם או לזרום עם הגמילה.
אז נתתי לו לינוק אחרי יום ואחר כך שוב אחרי יומיים, כדי שלא יהיה לי גודש, וזה לא פגע בתהליך, נתתי לו בשעות אחרות וזה היה מיוזמתי ולא כי הוא ביקש, אם את מלאה מלאה וזקוקה לנחמה את יכולה לתת לה עוד הנקה אחת, זה אולי יעודד אותך?
שומעים את הרגישות, הכנות והכאב שלך עד כאן.
שולחת לך כוחות ואמונה שעשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות.
אולי אפשר לייצר טקס מנחם יחד, בשביל שתיכן.
חיבוק ארוך ארוך עם שיר קטן שתזמזמי לה ותספרי לה כמה שאת אוהבת אותה וכמה היא היתה קטנה פעם, ואיזה יופי שהיא גדלה כ"כ יפה.. שתמיד תאהבי אותה, בכל שלב ובכל צורך שיהיה לה..
תני לכן זמן של אהבה..
שלום, אני בחודש שישי, ומידיי פעם יש לי כאבים חזקים בבטן התחתונה- בצד. מרגיש כמו דקירות, כואב בנשימה… כאב מתמשך (לא בא והולך). כל פעם מופיע בצד אחר.
האם הכאב הזה מוכר?
מרגיש כמו משהו לא מסוכן שקורה כתוצאה מגדילת הבטן, אבל אני לא מצליחה לתפקד עם זה.
אולי למישהי יש תובנה איך להתמודד עם זה?🙏
וכן זה כואב נורא
והכאב כל פעם מפתיע מחדש,
אולי יהיו נשים מנוסות יותר שיש להן פיתרון למצב.
המתוק בן חצי שנה.. ילד מתוק ובכייני ... בדכ ממש אוהב מוצץ. הלילה לא היה מוכן לקחת מוצץ ובכה כל הלילה.
לא ראיתי שיוצאת לו שן או משהו. הוא כן קצת מצונן
ואין פה ככ אוכל כי לא היינו פה בחג ואין מי שיעשה קניות כי בעלי חולה ואני עם הילד.
אכלתי מלפפון ועגבניה אחרונים וחצי חבילת מלפפוצ
ואני רעבבבבבבבבבבבבבבבבהההההההההההההההה
לא היה לי טיפת כוח היום לקניות, אז עבדתי יותר כדי שיהיה אוכל נורמאלי.. עברתי על כל הארונות והמקרר ומקפיא לבדוק מה נשאר, הצלחתי להכין אוכל מזין לכולנו, באורך פלא..
תגידי מה יש לך נעזור לך ברעיונות מה להכין
תמיד נשאר משהו בבית
אין לי כרגע איך לשנות המון במסגרת..
לא עובדת כרגע-ובאמצע הריון ובעל מגוייס ותינוק ללא משפחתון איתי
אז אין איך לשנות את זה וגם בלי קשר חיפשתי המון ולא מצאתי. אם אמצא משהו רלוונטי חלקי אז ברור שאקח..אבל כרגע אין אופציה כזאת.
וכשישתחרר האיש אהיה כבר באמצע שמיני
אז גם זה תקופה כזאת של לקראת לידה וחופש גדול
וחושבת עכשיו על שגרה ריקה מהתרחשות מלבד הילדים והבית..
וזה מלא עבודה כמובן..
אבל בלב מרגישה ריקנות
גם בדידות רגשית -שאין עם מי לדבר בסוף יום ולשתף מה עבר עליך. רק לפעמים כשיוכל לדבר. וגם מורכב שיחות מרחוק.(ובכללי מורכב ביננו כי הוא יוצא למילואים באופן שאיני מסכימה ובכל זאת הוא מתעלם ויוצא ככה .)
וגם חוסר תוכן פנימי ,חוסר מטרות חלומות ..אין שום דבר לחעות לו..שום דבר ממלא
משתדלת לצאת לגינה,לערבי נשים אחת ל כשיש,..
אבל זה ריק ולא מספק
איך אפשר להרגיש 'מעבר' גם במציאות מאוד תובענית ובודדה?
או לייצר תחושה שאני בתנועה?
)
את יודעת מהעבר מה ממלא אותך? (לפעמים דברים משתנים ולפעמים העבר כן יכול לעזור)
תנסי לתת מקום כמה שאפשר לדברים שעושים לך טוב,
ותנסי כמה שאפשר להתגמש ולהתחדש בהתאם למציאות הנוכחית (להתגעגע למשהו שהיה פעם ולא יכול לקרות עכשו לא מועיל)
שיעורים - יש המון באינטרנט (הקלטות או לייב)
פיתוח של תחביב - כנ"ל, אפשר היום הרבה דברים ללמוד מהבית
ספורט - גם אפשר בבית! גילוי טוב לעצלניות כמוני.
להגדיר לו"ז ליום כדי שלא ירגיש מרוח
להגדיר יציאות מהבית, גם אם קטנות - אם זה טוב לך
לקבוע עם חברות או להתקשר אליהן לדבר קצת - יכול להקל על הבדידות
התנדבות או דאגה למישהו אחר - אפילו משהו קטן כמו הודעת התעניינות בחברה מגויסת אחרת או להכין עוגיות למישהי (אם זה זורם לך), לי ממש עזר כשהצלחתי טיפה להרים את הראש מעבר לעיסוק בעצמי
ועל עצמי גיליתי שלפעמים העבודה היא בראש - להבין שכל תקופה ומה שמתאים לה, והגיוני שעכשיו ההתמקדות בבית ובמשפחה היא הדבר המרכזי כרגע, ולא איזה מטרות דרמטיות,
ולפעמים יש תקופות קשות יותר, והן עוברות...
חיבוק יקרה,
זה קשוח!
באמת מנסה למצוא את הדברים הקטנים להאחז בהם ולשנן שזה זמני ויגמר בעז''ה
העניין הוא שכרגע הכי הכי לא בא לי להתמקד בבית ובמשפחה..בדיוק בתקופה שרק מחפשת מימוש בחוץ ומקום גם לאני הפרטי לשי..לא רק כאמא
וזה כאילו הכי לא מתחבר יחד עם מילואים ואמהות במשרה מלאה
אבל כמו שאמרת
מנסה למצוא לזה פינות קטנות...
תודה רבה
לא הייתי מעולם במצב כזה
אבל תוהה לעצמי אם הייתי במצב כזה
האם ההריון ועצם זה שאת מגדלת חיים חדשים בתוכך יכולים לתת לך כח והרגשה של מיצוי?
כי אני בתקופות של הריון, גם כשבחיים האישיים היו אתגרים (תקופה שבעלי היה עם דיכאון וחרדה למשל) הרגשתי שההריון ממש נותן לי כח והרגשה של
גם אם אני לא עושה כלום משהו טוב מאוד קורה ותיכף יהיה פה בבית תינוק חדש, התחדשות, שמחה
אבל זה עוד רחוק לי יש לי עוד 4 חודשים
כן כשנודע לי שזה מין שונה ממה שרציתי מיד קניתי מלא בגדים מתוקיםםםם ויפים בכוונה מראש- כי ידעתי שישמח אותי רק להזתכל בהם מדי פעם בתקופה הזאת כדי לקבל כח..שיש משהו טוב ומתוק שמחכה לי אחרי בעז''ה
אבל זה קצת קשה לי להיות רק בזה כי בסוף זה גם לעבור את השלישי האחרון ברובו לבד בתפקוד מעל הכוחות ואני עם סימפליוזיס..אז ..
זה יכול להיות קורס מעשי כמו סריגה/ תפירה/ קונדיטוריה/ אומנות.
וזה יכול להיות בתחום הנפש ומילוי רוחני.
יש המון אינטרנטיים, כך שאת עם התינוק
ויש גם באזורים שונים בארץ.
שבא לך לעשות?
איזו התנדבות שתמלא אותך ותאפשר לך לצאת מהבית לפגוש אנשים?
ועכישו נח לי להרפות קצת..כ
כי גם אין לי זמן ופניות לזה
וגם אני עם תינוק וילדים כל היום אז קשה לפנות זמן מעשי
אז אולי קורסים דיגיטליים יהיה רעיון טוב
ובאמת, לדעתי זה גם עניין של תקופה שתעבור בעז״ה
יש עלייך הרבה. הגיוני שזה גם דכדוך מהמצב
באלי להגיד שעצם זה שהגדרת את הדברים כ"כ מדוייק
זה כבר חצי מהדרך
את יודעת מה מפריע לך ומה את מחפשת
כותבת לך וגם לעצמי
כי גם מוצאת את עצמי הרבה פעמים בריק הזה
שיש לו סגולה למשוך את הכל אליו
כאילו זה לכל החיים 
דברים שאני חושבת שאולי יעזרו--
את יכולה להמשיך לשאול את עצמך מה בדיוק חסר לך
לפתוח דף ריק ולמלא אותו בכל מיני רעיונות מעניינים
גם אם לא מציאותיים
לגרות קצת את היצירתיות ואת הרצון שלך (זה חשוב השלב של הרצון- כי זה יוצר את התחושה של המשמעות.. מול לעשות משו סתם כי משעמם לי)
מה אני אוהבת לעשות- מה משמח אותי- מה מרחיב לי את הלב- במה אני טובה
זה יכול היות משהו שאהבתי לעשות פעם
אבל ממש לא חייב
ואחרי הרשימה לנסות לבדוק מה את כן יכולה להכניס ללוז שלך היום
אני מסכימה שלבחור קורס דיגטלי שמעניין אותך יכול להיות ממלא
אפשר לחזק קשר עם איזה חברה- לעשות קביעות של מפגש או לימוד ביחד
אם יש לך אפשרות למצוא סידור לתינוק ליום אחד ולצאת לאיזה לימוד/ סדנה פעם בשבוע
לדעתי זה יכול להיות ממש מרענן ומעניין וכיף לפגוש חברה סביב נושא שאת אוהבת
יש מדרשות עם ימים פתוחים לנשים
יש היום כל מיני סדנאות כאלה של כמה מפגשים- תנועה- גוף נפש- יצירה - קרמיקה וכד' לימוד של נושא מסויים ועוד ועוד...
אל תוותרי לעצמך באמת אם יהיה לך טוב בפנים ותהיי בגדילה ובהתפתחות כל הבית ירוויח
ונותן מקום למעבר שבתוכינו
תחשבי אם מדבר אליך איזה תחום של יצירה סתם לעשות לעצמך
ציור- צבעי מים- פנדות - אקריליק
סריגה מקרמה
פיסול
לא מומחית בתחום אבל אותי זה תמיד משמח
מאתר קול כבודה נראלי..
לפוגע קראו רובי
מישהי יכולה לשלוח לי קישור? לא הצלחתי למצוא!
ממש חשוב לעורר מודעות לזה.
תודה רבה!
סיפור חשוב שמעלה המון מחשבות
זה אמנם סיפור ממש חשוב אבל מבחינה ספרותית הוא לא מספיק סיפורי, הוא כתוב לפעמים כמו תיאור או דיווח.
הוא גם די קצר ולא באמת נכנסים לעומק עם הדמויות.
בקיצור לא מאמינה שזה יצא כספר
אבל תמיד יש הפתעות
להרגיש יותר טוב מההתחלה?
הרגשתי היום פתאום יותר עם אנרגיות
ולפני זה הייתי כל הזמן חלשה ומקיאה.
אני לוקחת כבר שבועיים בערך בונגסטה פעמיים ביום,
יכוללהיות קשור?
או שזה יותר קשור לזה שההריון מתקדם?
השאלה שלי אם מישהי כאן מכירה את החברה?
היא אמינה?
והאם למישהי יש אפשרות להעלות תוצאה שלילית של הבדיקה הזאת, לא מגוגל,משהו אמיתי ומוכח
בדיקה חיובית, אין אי הבנות.
מה שכן - לא כל בדיקה חיובית מתפתחת להריון תקין ומסתיימת בתינוק...
עכשיו גם כתבת שלקחת פוסטינור- אולי הוא מכיל הורמונים שגורמים לבדיקה חיובית, אין לי מושג. זאת אומרת אולי יש בזה הורמון שמחקה את הורמון ההריון, ואז יש בדיקה חיובית אבל אין הריון. הבדיקה עדיין נחשבת חיובית.
העקרון נשאר זהה: פס אחד זו בדיקה שלילית,
שני פסים זו בדיקה חיובית.
אני מרגישה שמה שמפיל אותי זה
למה דווקא אנחנו
כשרואים כמה מיעוט עוד מחזיק בנטל כרגע וכולם סביבי חיים כרגיל ועוד עסוקים מכדי לעזור
אבל כשמסתכלים על זה מזווית אחרת
תנכי''ת כזאת שמי שלוקח חלק והכנס למים גם נכתב בדפי ההיסטוריה של עמ''י ומהווה דוגמא לכל הדורות הבאים מה זה מסירות נפש ואמונה בה'
אז וואלה בשביל זה יש לי כח להתאמץ ולהיות.
זה לא פוטר אחרים ולא עונה בשעל על הקושיות של למה אחרים לא
אבל זה מעצים אותי מבפנים וגורם לי שמחה למרות הקושי
שאנחנו נלך ולמה דווקא אנחנו
אנחנו מתיצבים ברגלים
לרגע לא חושבים להגיד למה אנחנו
לא צריכה הקדשות או חיזוקים
אנחנו נמשיך כי זה מה שצריך לעשות
אבל לא מוכנה לנרמל סיטואציה של חלוצים או נחשונים
אנחנו כבר מזמן לא בסיטואציה הזו
אנחנו כבר בעיצומה של קריעת ים סוף
נחשון כבר עמוק במים
ומאחוריו כבר רוב עם ישראל
באווירת הדימוי- מבחינתי מי שנשאר מאחור וצועק 'נמות ולא נתגייס' הוא כבר יותר קרוב לערב רב...
(סליחה קופצת לרגע... לא אישי מולך
פשוט עייפתי)
כל זה רק לגבי הערב רב... חיבוק גדול!
גם לי יש סיטואציות או אמירות שמקפיצות אותי רגשית..
אז מכירה את זה
זה מרמור לא מעין רעב
מכאב
ממשא כבד וממושך
ובודד להחזיק אותו לבד
אני נוסף לאמירות מחברות של-
יש כאלה שיכולות ומסוגלות..אני לא..מה לעשות...?!
ו- אמרתי לו שלא ילך מה איך אשאר לבד עם כל הילדים?
גם המשפחה לשי רק ביקורתית עליו למה הוא הולך ולמה נוטש אותי לבד ויש לו אחריות והוא לא חייב ולמה מתנדב והז מיותר וכל מיני כאלה..
ומולם צריכה לשכנע אותם למה הוא הולך
וחוזרת הביתה מתפרקתת
כי בלב....
מי רוצה בכלל שילך. גם אם זה חשוב.
כבר אין כח .נגמר.
ומי בכלל מסוגל ...?
סתם שיתפתי כי הבנתי אותך.
ומותר❤️
זה המציאות שמעצבנת
לא את
מחפשת מנשא רך מומלץ לתינוק מגיל לידה
אשמח לשמוע במה אתן משתמשות ואיפה קניתן
מתאים ממשקל 3.5 קילו (כמעט מלידה, בכל מקרה עד גיל שישה שבועות פחות מומלץ מנשא, ועד הגיל הזה בדרך כלל מגיעים למשקל 3.5 קילו).
קניתי יד שניה דרך קבוצת 'חיבוק הבד' בפייסבוק (יש שם פעם בחודש פוסט יד שניה).
התנסיתי איתו קודם כשלקחתי ממישהי שיש לה גמ"ח מנשאים, והיא גם נתנה לי הדרכה איך לקשור אותו (על הבטן, על הגב, וגם על הצד. אני השתמשתי בעיקר בקשירה על הבטן או על הגב).
כי זו תקופה של משכב לידה, אז מומלץ כמה שיותר לנוח. ומנשא לרוב גורם להסתובב יותר עם התינוק, להרים עוד דברים בנוסף למשקל שלו, וזה פוגע בהחלמה של רצפת האגן לאחר הלידה.
לגביי - מכירה את הנוהל
חשבתי יש משהו גם לילד
מבינה שלא מומלץ, אנסה באמת כמה שפחות
אבל יש רגעים שזה ממש נצרך
הציל אותי!!!
קרוב ונעים...
אני כבר לא משתמשת בו.
אבל עד חצי שנה היה לי מאוד מוצלח.
הערה סופר קריטית
הוא מתאים להורים עד מידה xl-xxl, לא יותר.
ההורים שלי היו במלון בחג לא רחוק מכאן. ואמרו שלא יכולים לבקר אותי כי הם תלויים במישהו אחר עם הרכב אז אמרתי שאבוא אני. בחמישי בערב אמרו לבוא ואז חמישי בצהריים אחותי אמרה שבאה אלי לבקר וכבר זרמנו והכנו ארוחה (להם ולנו מותר קטניות להורים שלי לא) הכל היה ממש ספונטני. אמא שלי התקשרה אמרה הבנתי ששירה אצלך אמרתי לה כן זרמנו שהם היו באיזור. שאלה מתי אגיע אמרתי לה בערב. אחכ התקשרנו ב7 בערב אמרה אל תבואו כי יש לנו ארוחה וסרט. בבוקר התקשרנו בשישי אמרה אל תבואו אני הולכת לטייל באיזור עכו, "אתם חושבים שאני יכולה להיות תקועה כל היום במלון?" שזה קרוב אלי, חצי שעה נסיעה . בכל מקרה... אחיות שלי אמרו שהיא נפגעה שלא באתי בשום יום לבקר אותה!!! קולטים איזה הזוי?? רדפתי אחריה והיא עוד כועסת עלי ושלא הזמנתי אותה אלי שאחותי היתה אצלי .. שבכלל זה היה ספונטני והיא במלון ואין לה אפשרות להגיע אלי. אין מי שיקח אותה. וכל הבית שלי קטניות ולא נערכתי. הסברתי את זה בקבוצה של המשפחה אחותי אומרת שזה לא הניח את דעתה. ...
אין לי כח להתקשר אליה. כי היא תתפרץ ותעשה לי תחושה רעה אז שלחתי את בעלי. שכרגע עסוק ויתקשר יותר מאוחר. אחותי שהיתה אצלי אמרה לי תקשיבי יש לה בעיות בזיכרון היא מתבגרת וכו'. בת 70 ... נראה לי היא מחפשת להיעלב. . במקום שתשמח שהזמנתי את אחותי את נעלבת?? את במלון אין לך איך לבוא הכל היה בשיא הספונטניות. ואת כועסת שלא באתי? כל פעם אמרת שאיפשר. מה הייתן עושות?? איזה טיפוס קשה היא. אני לא יכולה כבר עם הקטעים האלה שלה. היא בן אדם עצבני ולא נעים . מאז ילדותי. שה' יתן לי כח להתמודד איתה אמן. אין לי כח לבכות. אז אני לא מתקשרת. זה עולה לי בבריאות הנפש והגוף
ממש מזדהה עם זה
גם אמא שלי יכולה להפגע עד מעומקי נשמתה אפילו שהפכתי את כל העולם בשביל להתחשב בה...
ממש מרגישה לפעמים שהולכת על ביצים בשבילה...
לא רק אני גם שאר האחים שלי.
ואז שנפגעת אין לי כבר טיפת סבלנות וחשק אליה.
אין לי מספיק תובנות חוץ מללמד את עצמי שמה שהיא נפגעת זה שלה ולא של אף אחד אחר.
כן למדתי פחות לשתף אותה בכללי בתכנונים שלנו...
אני או שלא אומרת כלום ואז מפתיעה אותה ברגע האחרון,או שאומרת משהו כללי לא מחייב,
ולוקחת בחשבון שהיא תפגע כל פעם מחדש...
ואני חושבת שזה ממש חכם ששלחת את בעלך לדבר איתה,סביר להניח שמולו היא תהיה יותר עדינה ומאופקת מאשר מולך.
אני ממש מבינה את התחושה הזו.
וזה ממש מתסכל....
מתארת לעצמי שזה מתבטא בעוד מלא דברים שונים מולה וכל פעם מחדש אתם יוצאים בבאסה.
💓
לא קל לי. ומנגד המשפחה הנורמלית של בעלי שאיתם אני נהנית לבלות כי כיף זורם בלי סיכסוכים בלי עצבים. חמותי אישה חכמה ונוחה ודנה את כולם לכף זכות. לא מתערבת ומפרשת לטובה.. אני כבר לא באה לאמא שלי שבתות. היא קורסת ועצבנית מלארח ומוציאה עלינו עצבים אז מיציתי. אמרתי לה שתבוא אלי.
היא לא רוצה. אין לי כח אליה. תודה שוב
מזל שאנחנו לא באים לסבתא הרבה אחרת היא היתה חושבת שאנחנו ילדים ממש גרועים כמו שהיא חושבת על הבני דודים שלנו....
ותאמיני הבני דודים הללו ילדים ממש טובים רק מה
הם ילדים🤷♀️.
ואיזה כיף לך שיש לך צד שני של בעלך.....
לנו אפילו את זה אין,חמותי נפטרה וחמי אדם קשוח מאד,הילדים אפילו לא מוכנים להיות בקרבתו.אין לו בשבילנו מקום בבית שלו,וכשהוא מגיע אלינו לבקר הוא מגיע כשהוא כבר עצבני...תוסיפי קצת רעש נןרמלי של ילדים ובכלל קיבלתי פיצוץ.
אני כל הזמן אומרת לבעלי כשהוא לוקח ללב,עכשיו זה הזמן שאנחנו בונים את המשפחתיות שלנו את האוירה שלנו,אין לנו צורך באחרים.
💓
מזה שלא הזמנתם בחמישי בצהריים
זא גם אם לא הייתה יכולה להגיע בגלל קטניות וכו, או כי לא היה מי שיביא אותה, אולי לפחות הייתה רוצה שיזמינו אותה
לפעמים יש להם ציפיות מעל ההגיון
אבל היא במלון. יש לה 3 ארוחות. חצי שעה מרחק נסיעה. מה היא רוצה ממני????
מחפשת להיעלב. רגישות יתר או זיקנה שקפצה עליה
