אף פעם שירותים לא היה הצד החזק שלו😅
הרבה פעמים היה מפספס טיפה וישר רץ לשירותים,
אבל מתחילת שנת הלימודים הוא מפספס ממש!
פשוט לא הולך לשירותים והכל ככה יפה יפה במכנסיים.
זה לרופא? ואם כן איזה?
הראש שלי כבר מריץ סרטים שה' ישמור
ובלילה אף פעם לא מפספס! לפעמים קם מעצמו לשירותים באמצע הלילה..
רופא טוב שמבין עניין
הבן שלי בן 3.9 "גמול" כבר יותר משנה ומפספס קצת כל יום.. עכשיו ב"ה הרבה יותר טוב אבל גם לו תחילת המסגרות עשתה חזרה אחורה
לא מחייב שזה קשור לבן שלך אבל לי זה קרה בכיתה א' כי לא הצלחתי להשתלב בכיתה מבחינה חברתית.
תבדקו מה קורה בבית ספר. לפעמים גם בנים גדולים קצת מציקים לקטנים.
יש לי אחיין עם הפרעת קשב קשה שהיה מרטיב עד גיל גדול מאוד ופשוט לא שם לב, זה היה מאוד מאוד קשה להיות לידו, הוא פשוט לא היה מודע
אולי יש תור ארוך והוא לא מספיק?
אולי אפשר ללמד אותו ללכת לפי עוגנים ביום. בכל הפסקה נגיד, אחרי האוכל, אפילו לדבר עם המורה שישלח אותו בתחילת כל שיעור
כיתה א זה מעבר לא פשוט
הייתי הולכת גם פרטי אם צריך. יבדקו לעומק על מה זה יושב ויציעו פתרונות ודרכי התמודדות.
פספוס כמו שאת מתארת בגיל כזה עלול ליצור בעיה חברתית מתמשכת וחוסר ביטחון. ואז זה גלגל.
יש הרטבת יום ויש הרטבת לילה, יכול להיות רק מאחד מהם, לא מחייב שניהם.
ולשאלתך אם תקין, אז, זה לא תקין. זה דורש התערבות וטיפול.
אבל הילד עצמו תקין לחלוטין 😄
רק צריך קצת עזרה..
בהצלחה!
שעובדים עם מאוחדת וזה מה שהם כותבים על הרטבות יום בלי לילה.
ולא כמו קושי בגיל 6.5
אולי שווה להרים טלפון לשאול אם יש טעם לקבוע תור.
המורה יכולה להזכיר בהפסקות וכדומה, פחות לקחת ממש כל 3/4 שעה😅
או טכני - שהוא לא יודע איפה בדיוק השירותים בבית הספר (הוא בבית ספר, כן?) או שהם מגעילים אותו.
נסי לדבר עם המורה, אבל קודם כול ישירות איתו - הוא כבר מספיק גדול כדי להסביר מה מציק לו.
ואם הוא לא עונה - זה יכול להיות אכן סימן לקושי רגשי, ואז כדאי טיפול בהתאם... (טיפול לו או הדרכת הורים לכם)
קודם כל תודה רבה לכל מי שהגיבה!
אחרי השבוע הראשון הלכנו איתו שוב פעם לסיור בבית ספר והראנו לו איפה השירותים למרות שהוא אמר שהוא יודע איפה הם..
זה כאמור לא עזר.
שאלתי אותו פעם אם ילדים שמים לב או אומרים לו משהו והוא אמר שלא.
ב"ה הוא ילד אהוב, מתקשרים אליו כמה פעמים בשבוע להזמין או לבוא אלינו ובגינה אני רואה אותו עם חברים והוא נראה מצוין.
(מוסיפה שהוא כן מספר שיש להם "מלך" בכיתה ואני יודעת שלא רק הוא חווה את זה, אבל זה כן נוכח ויחסית מטופל. אולי לא מספיק. אבל זה בוודאות לא נגדו באופן אישי).
והוא רוצה ללכת כל יום, לא רוצה לאחר וכו.
ניסינו לדבר איתו על זה, בעדינות רבה כמובן.
יש אצלנו שיח בבית על זה שהגוף הוא שלי ואם משהו לא נעים לי אז להגיד.
מייד הוא אמר שלא נעים לו לדבר על זה, כשניסיתי קצת יותר הוא אמר שאין לו כח ללכת כי הוא עסוק בלשחק ולפעמים מצחיקים אותו ומרוב צחוק יוצא לו.
מה שנקרא, לא שיכנע😅
האמת שזה מלחיץ אותי ממש! על מה זה יכול להעיד?
ואם הלכנו כמה פעמים להנחיית הורים אפשר פשוט לחזור לאותה אחת או שצריך לזה הכשרה מיוחדת?
במיוחד שהלילה כשאין מאמץ לא בורח לו בכלל.
הייתי מחפשת פיזיו' רצפת אגן מומחית לילדים ומתייעצת.
מפספס טיפה. השאלה אם תמיד הוא היה מתאפק שעות או לא.
הגיוני שקשה יותר לשמור על רצפת האגן כשהיא מלאה מכשהיא ריקה.
ויכול להיות שזה בכלל לא הכיוון. אבל שווה לדבר עם מומחית שתדע להגיד אם זה התחום שלה או לא.
במקביל תפנו לרופא הילדים כדי שישלח אתכם לבדיקות מתאימות...
בלי לחץ! תחל שנה וברכותיה!
ממה החשש?
זה יהיה רק זיכרון והכל יסתדר. זה דבר ראשון - אנחנו אלופות בלדאוג, ולפעמים צריך מישהו חיצוני שיגידו שזה לא נשמע מדאיג, ובע"ה יסתדר 
דבר שני, כמו שאמרו כאן, מהעיתוי זה נשמע כיושב על משהו רגשי. לא בטוחה שזה חייב להיות דווקא קשור לפן החברתי. מה שאני מכירה לגבי פספוסים שזה קשור לשליטה. אין הרבה דברים שילד יכול לשלוט בהם בחיים שלו. אבל יש דברים שהוא יכול לשלוט בהם לגמרי, ואף אחד לא יכול להכריח אותו: אכילה, צרכים ונראה לי גם שינה. ולכן ילד שמשהו בעולם שלו התערער והוא מרגיש לא בשליטה, עשוי לקחת יותר שליטה במקומות שבהם הוא יכול: לשנות את הרגלי האכילה (רק הוא מחליט כמה ומה לאכול) או את הרגלי ההתפנות (רק הוא מחליט אם ומתי ללכת לשירותים)... אז גם אם זה רגשי, זה יכול להיות קשור פשוט למעבר מהגן לכיתה א', לקושי בהסתגלות למקום חדש, למשמעת יותר נוקשה, ליותר חובות ופחות חופש...
אם זה באמת המצב יכול לעזור מצד אחד לנסות לתת לו באופן יזום שליטה בכל מיני דברים בחיים: שהוא יחליט מה ללבוש, מתי להכין שיעורי בית, מה לקחת לאכול בהפסקה, וכו' וכו'. אם אפשרי מבחינתכם אולי אפילו יום חופשי עם אמא או אבא, שהוא יחליט מה עושים בו.
ומצד שני לא להגיד לו כלום בהקשר של הפספוסים, ממש לא להזכיר את זה בכלל (מעבר לטכני שאולי נצרך כדי להתנקות / לנקות לאחר מעשה).
כמובן, זה רק כיוון. צריך להבין באמת מאיפה זה מגיע, אבל אם אכן הכיוון הוא שליטה אז בתור התחלה זו הדרך ממעט ניסיוני ומה שקראתי והתייעצתי (אמנם עם ילד צעיר יותר)
והמשפטים הראשונים בכלל, הייתי צריכה לשמוע את זה והלוואי ואת צודקת.
יש משהו במה שאת אומרת ואני מצליחה לחשוב על עוד כל מיני רגעים ביום שנוכל לתת לו תחושת שליטה.
כיוון ממש מעניין.
לגבי המורים, אני כן יודעת שהמורה קצת נוקשה.
היום בדיוק הוא זרק לי שהוא ראה את המורה בזמן של הצהרון והוא אפילו אמר לו שלום "זהו, אני כבר התרגלתי ואני לא מתבייש בכלל".
אותי זה קצת הרגיע בעקרון, אבל אני אמשיך לעקוב.
יש לכם המלצה על נוירולוג ילדים או רופא קשב לאיבחון הפרעת קשב וריכוז?
בקופה אין תורים בטווח הקרוב וזה די דחוף
תודה מראש!
נסעתי לעיר במרחק של שעה נסיעה כדי לקבל תור תוך פחות מחודש (רופאת קשב)
במכבי לפני הרבה שנים אבל אולי זה רלוונטי גם היום
בסוף הלכתי לנוירולוג פרטי. אמנם יקר, אבל יש החזר חלקי מהקופה.
היי, מה שלומכן?
שאלה לי
לפני חודשיים התחלנו גמילה יום - ב"ה גמול.
לפני שבועיים התחלנו גמילת לילה בגישה של להעיר כשאנחנו הולכים לישון - הוא הולך לשירותים חוזר לישון וקם יבש.
פעמיים בשבוע הוא קם רטוב.
הפסיק לפני כחודש לאכול בקבוקים בלילה.
אנחנו מעירים באיזה 22, הוא הולך לשירותים עצמאית וחוזר למיטה לישון. יש פעמים שצריך לעשות מגיע אלינו באמצע הלילה כדי שאחד מאיתנו יבוא איתו.
האם זו גישה נכונה להעיר באמצע הלילה?
אני תוהה האם זו סיבה לחזור אחורה לטיטול?
אולי בכלל נכון יהיה עכשיו לעצור את הגמילת לילה?
הוא ממש לא ירצה לחזור לטיטול..
א. משום מה יש נושאים שמעוררים המון אמוציות, לא יודעת למה זה אחד מהם😅
אז את דבריי בסעיף הזה אני מכוונת כלפי האמוציות - הגישה שלי אומרת, שאין גישה אחת נכונה לגמילה. יש ילדים (והורים) שיתאים להם משהו אחד וזה יעבוד מקסים, ולאחרים יתאים משהו אחר. ולכן זה מעולה לשמוע אופציות, אבל בסוף לעשות את ההתאמות אליכם.
ב. באופן פרקטי, אצלנו כשגמלנו באופן יזום מצידנו (ולא אחרי שהילד קם יבש), התחלנו עם להעיר בלילה. הרגשתי שזה עזר ממש מעט להתחלה, אבל זה לא עבד לאורך זמן. אולי זה קצת נתן מושג מה זה לקום בלילה, אבל גם אחרי תקופה ממש ארוכה שהערנו, הוא לא היה מתעורר לבד. ועדיין היה מפספס לפעמים. אבל כן ראינו שיש יכולת (בעצם כמו שאת מתארת), אבל היה צריך יותר דרבון. אז עברנו לתגמול מיידי. קמת יבש? אתה מקבל על הבוקר הפתעה קטנה. (לא אוכל, אצלנו זה בובות קטנות שהוא אוהב). וזה עבד פלאים. אחרי תקופה ממושכת מאוד שזה עזר, עברנו לטבלת מדבקות, ורק אחרי x מדבקות הוא מקבל הפתעה. ועכשיו הוא כבר באמת רוב הפעמים קם יבש. אבל עדיין יש מידי פעם פספוסים. כשאני אומרת שהוא יקבל מחר בבוקר פרס, זה עוזר באופן מיידי. עוד לא פיענחתי לגמרי את המנגנון😅
ג. לגבי האם לחזור לטיטול - בגדול, מגילת לילה זה בעיקר פיזיולוגי. זאת אומרת, עד גיל חמש זה תקין לחלוטין. אבל בסוף אם לא נוח לו אז לא נוח לו. אני כן הייתי מנסה להמשיך, במיוחד שאת רואה שהוא מצליח לפעמים. עכשיו זה גם זמן טוב לפני החורף, כשעוד לובשים קצר ונוח להוריד בגדים ולהחליף. אם מפסיקים חוזרים לטיטול, לקחת בחשבון שכדאי לנסות שוב רק בקיץ הבא
אנסה אולי את גישת התגמול
את מתארת מצב שהוא קם יבש ברוב מוחלט של הלילות. מלבד הפעמים שאתם לוקחים אותו, הוא גם מרגיש מעצמו בלילה וקם לבד לשירותים (או לעזרה לשירותים).
אני כנראה הייתי מפסיקה להעיר ונותנת לגוף להתאזן עם השעות שנוחות לו
לא כדאי לחזור אחורה זה יבלבל אותו יותר. הוא גם בן 3..גיל מושלם לגמילה.
אם לא תעירו בלילה, הוא יקום עצמאית אליכם בשביל שירותים כשיש לו בלילה? אם כן, הייתי מוותרת על היקיצה בעשר. אבל בשביל לדעת צריך לנסות...
פתחתי שרשור לפני כמה שבועות....
רק שאצלי משבוע לשבוע קם יותר ויותר רטוב 🤦♀️
בתכלס החלטתי לשחרר אפילו שזה קשה לי בבקרים לנקות ולהחליף מצעים מה שכן קניתי תחתוני לילה ואמרתי לו שהם כמו תחתונים רק שאם עושים פיפי בטעות זה נשאר בפנים ואז הוא לא קם רטוב וכל ערב שואלת אותו מה הוא רוצה לפעמים רוצה לפעמים לא ... אנחנו גם מעירים אותו בסביבות 23 אבל לפעמים ישן ממש חזק אז לא קם...
כשהוא כן קם יבש הוא מקבל משהו קטן ואם לא פשוט לא עושה מזה עניין אם צריך לנקות מנקה / מקלחת
מסתבר שאני ובעלי שנינו נגמלנו מאוד מאוחר בלילה, עושה את זה נטו כי הוא רוצה
פעמיים בשבוע הוא קם רטוב זה אומר שרוב הזמן הוא יבש
לא רואה סיבה לחזור לטיטול אלא להמשיך ככה
מה שאני ראיתי שהכי משפיע על הרטבה זה אכילה ושתיה של סוכרים בשעות לפני השינה
הבן שלי יבש בלילה כבר הרבה זמן אבל בשבת אני צריכה לקחת אותו לשירותים באמצע הלילה בגלל שהוא שותה שתיה מתוקה בסעודה
הכנתי מגש ענקי של עוף בתנור
יצא ואהממ לא משו
די אנמי בטעם
יש אפשרות להוסיף עכשיו תיבול ולהחזיר לתנור לעוד חצי שעה?
יש סיכוי שזה יעבוד?
כשאת מחממת אותו בחג על הפלטה, הטעמים ייתפסו, בנוסף לזה שהוא מושרה בהם
תעשי לו מרינדה שיהיה בה ותכניסי למקרר
אוף אני ממש מתוסכלת בחיים לא מצליח לצאת לי עוף טעים ממש
(ובכללי אני ממש מבשלת טוב)
כל פעם סיפור אחר איתו..
אני עושה מרינדה מתבלינים בשמן, מוסיפה מים חמים וסילאן/דבש ושופכת על העוף
כבר קרה שיצא לי מדי חריף
אז כאילו עוד מחפשת את האיזון
אולי תנסי למדוד את הגמויות כ-י להבין מה את עץשמה יותר או םחות מדי
עני עושה בסגנון מתוק לרוב
עם סילאן מלח פלפל וגריל עוף ושום כתוש ושמן לפעמים גם סויה יוצא טעיםם
וזה נורא קשה לדעת כי זה עוף בסופו של דבר לא אורז ששמים כמות ל2 כוסות מדודות
אלא יצור קטן (בררר) וכל פעם בתכלס הוא בגודל אחר
וגם- אמא שלי אמרה לי שהמליחות משתנה לפי ההשגחה
ולא תמיד קונה בדיוק של אותו מותג אז גם זה מושפע
תכלס שמתי חרדל דבש טימין פלפל שחור וקצת יין.
פעם שעברה שעשיתי ככה יצא מצוין התיבול (ואז שכחתי את זה בתנור בחימום חוזר ונשרף)
ועכשיו יצא תפל
אז הוצאתי והוספתי טיבול ומקווה שבאמת יספוג טעמים במקרר וייכנס פנימה בחימום על הפלטה
אני תמיד שמה מלא פפריקה ואז לפי מה שיש בבית-
רוטב סויה, סילאן, קטשופ, צ'ילי, כמון (שניים או יותר מהרשימה, לא משנה באיזה כמות)
במרכיבים שכתבת - עודף לש משהו יגרום לטעם לוואי בעיני
חרדל או טימין בכמות גדולה- לא יהיה טעים בכלל..גם יותר מדי יין..
אם תתבלי במרכיבים פחות עם טעם ייחודי אז גם אם תישמי קצת יותר סילאן לדוגמא או קצת יותר מלח- יהיה קל לאזן את זה - עם משהו מלוח או מתוק (תלוי מה חסר)
בכללי אני מתבלת כמעט תמיד- בסילאן-דבש ותבלינים- מלח פלפל שום כתוש
פעם סגנון אדום- פפריקה-גריל עוף
ופעם צהוב- חוויאג'
ויחסית לא זקוקה לכמויות מדויקות ונדיר שיוצא משהו לא טעים
י ש יותר מושלם ופחות מדויק אבל ץמיד אכיל בכיף
לא חייב דוקא את זה אבל בתבלינים יותר דומיננטים- היתי עושה לפי מתכון
וכן יש כמויות
נגיד עכשיו עשיתי מתכון לעוף מתוק- וכתוב היה שמספיק ל6-7 חתיכות עוף בערך
אז מאחר ועשיתי פי 2 הכפלתי את הכמות
ויצא טוב
שזה גם תלוי ברמת הוריות של העוף, ובחברה המייצרת.
לאחרונה אני קונה עוף טרי, מכינה תוך יום-יומיים ומקפיאה אחרי ההכנה- יוצא הרבה יותר עסיסי וטעים מעוף שהכנתי אחרי הפשרה.
את אופה בתנור מכוסה בנייר כסף ואז לחצי שעה אחרונה מורידה את הנייר כסף וכל כמה דק' פותחת את התנור ו'משקה' את העוף מהרוטב של עצמו, ככה זה תופס צבע יפה.
ובתיבןל תוסיפי קצת סילאן נותן אחלה צבע.
אבל מה עושים בראש השנה?
נהיה אנחנו וההורים אז אין עוד ילדים לשחק איתם וגם לא גינה רחבנטיצ
דואגת שלא ישתעממו, מצד שני משחקים וספרים נראה לי פחות רלבנטיים לראש השנה (גילאי 12 ומטה, מדברת בעיקר על השלוש הגדולים).
יקראו קצת תהלים וסעודות חג ב"ה גם יקחו זמן, אבל מה עוד? רוצה למלא בתוכן
אם היו עוד ילדים הם לא היו משחקים ביחד?
אני הייתי לוקחת משחקים וספרים.
בעיניי, אפשר שגם יקראו תהילים וגם ישחקו, הם ילדים.
וזהלא נראה לי מתאים, לא רוצה שיתרגלו לזה.
משחקים יותר זורם לי
טבעי שירצו להתאוורר בין לבין
הם לא אמורים לקרוא ספרי קודש בגיל 9...
בעיני הרף גבוה מדי ולא תואם גיל
התפילות והסעודות תופסות הרבה מהיום
בזמן שנשאר נראה לי הגיוני לשחק/ לקרוא/ להיות עם חברים
לא רואה צורך אחרי הרבה זמן של תפילות וסעודות לציין את ר"ה בעוד משהו
יש גם כאלה ייעודיים. תחפשי באתרים כמו יפה נוף ופלדהיים.
אפשר גם להפעיל אותם בהצגות שקשורות, או שאתם תציגו או שהם יציגו (לכם או לקטנים). אפשר להמחיז את עקדת יצחק, את סיפורה של חנה, את הרעיון של המלך שיושב במשפט, איזשהו סיפור על ילד שחוזר בתשובה על מעשה שעשה...
נשמע לי הגיוני שלא יוכלו את כל היום (יומיים...) למלא בתפילות וענייני קודש.
אנחנו קבוע היינו מצטיידים בספרים מהספריה וכמעט כל שנה קיבלנו משחק קופסא חדש לראש השנה שיעסיק אותנו
את ה' עלינו
ומתענגים בסעודות עם אוכל טוב וסימנים לשנה טובה.
בהחלט מותר לילדים לקרוא ולשחק
צריך לעשות הכל כדי לחבר את הילדים לחג ולא לפחד ממנו....
גם ככה התפילות ארוכות להם מדי.
אנחנו נוסעים לישיבה של בעלי
אני בד"כ קונה משחק חדש
לוקחת איתי מלאי משחקים וספרים לתעסוקה לזמני התפילה ובין הסעודות וכו'
לק"י
בראש השנה.
זה לא שאני כל היום בבית הכנסת...
(וגם לא יודעת אם הלכתית אסור, או רק לא מתאים).
אז לילדים ברור לי שזה בסדר.
הילדים שלי בני 6 ו7 וכן ישחקו וגם יש להם ספרים שהבן בעיקר קורא, אבל לא מצפה מהם להרגיש את החג כמו מבוגרים כי הם עוד קטנים
אני והבן שלי למשל כן קוראים יחד תהלים בשבת למשל, מה שהוא יכול, ואנחנו הולכים לתפילות, אבל בהנחה טאין להם חברה - לא רואה בזה בעיה
אני לא קוראת דברי חול בכלל בלי נדר לא בשבת ולא בחג, אבל אני זה משהו אחר ולדעתי כדאי לשים לב שהציפיות האלה שלך לא ימאיסו עליהם את החג. זה חג ארווך.
של סיפורים שקשורים לחג. בראש השנה אפשר נגיד את סיפור חנה. ביום כיפור את יונה. ביום העצמאות המחזנו בריטים רודפים אחרי מעפילים, מלחמת העצמאות והכרזת המדינה. הם ממש אוהבים את זה. אני אומרת להם מראש באיזו שעה נעשה את זה והם מחכים לזה כל היום.
ואני גם לומדת איתם מספרים מתאימים לילדים כמו מעגל השנה, הפרשה מספרת לי (פחות קשור לראש השנה) או פניני הלכה לילדים.
זה מוסיף תוכן, אבל זה לא תופס את רוב הזמן. אולי שעה ביום. עדיין יש מלאאאאאא זמן למלא.
ווואו! את נשמעת אמא מושלמת! מקווה לאמץ את הרעיון בהזדמנות
ותודה על המחמאה! העלית לי חיוך אחרי יום קשה❤️ ברוך ה' אלו דברים שכיף לי לעשות עם הילדים וברוך ה' שגם הם אוהבים ומתחברים. אבל כמובן יש המון תחומים באימהות שאני עוד צריכה להשתפר בהם....
הגדולים יכולים ללכת
וכמו שאמרת סעודות זה זמן
מנוחה
לצאת לסיבוב
ספרים
תהילים
משחקי קופסא
שיחות עם סבא וסבתא
בסוף יעבור מהר
האמת שהכי קשה היה לי כשכולם היו פיציים
היום שהם יותר גדולים הרבה יותר קל
הולכים לחלק מהתפילות
עריכות שולחן
וסעודות
תשליך
מנוחה
משחקים
פה ושם גם משתעממים
הגעתי למסקנה שאסור לפתח ציפיות מהלידה כי כנראה (רוב מוחלט של הפעמים) אתאכזב
רציתי לאט קרה מהר
רציתי למשוך בבית לא היה אפשר ובעקבות כך קרו דברים שלא ציפיתי להם
ועוד ועוד
כל לידה סרט אחר
אז לא לפתח ציפיות? לא לעשות הכנות?
פשוט ככל שאני מצפה ומתכוננת יותר אז אני יותר מתאכזבת
מצד שני להגיע ללידה הבאה בלי שום שום הכנה?!
אני היחידה או שעוד חוות את זה?
אז עד כמה אתן מרוצות מהלידות שלכן-
דיוקי בונוס:
האם הלידה הייתה טבעית/אפידורל
האם היית עם דולה?
מעניין אותי
מידות 10-12.
(עדיף רשת פיזית, כדי שאספיק בעז"ה לקנות לחגים. אבל אפשר גם חנויות יותר רחוקות שיש להם אתר).
אם אגיע לאשדוד מתישהו ביום של השוק....
היי לכן,
כבר קיבלתי פה מלא תשובות בשרשורים קודמים על הנושא..
אבל בכל זאת, בא לי לפרוק כי אין לי למי.
פה זה אנונימי ובלי לשה"ר .. אז מנצלת את הפלטפורמה.
אז בפעם האחרונה עידכנתי שבעלי קיבל ממנה הודעה עם כל מיני תלונות וטענות בעיקר עליי. עלינו, על ההתנהלות שלנו, ועל זה שבאופן כללי אנחנו לא בסדר.
דיברנו עם הרב, הרב אמר לא לענות לה, בטח שלא בהודעה.
אם כבר- אז בשיחה פנים מול פנים.
הוא כתב לאמא שלו אני אשמח לדבר על איתך פנים מול פנים, היא בתגובה: רק אתה? או עם אשתך? אם זה רק אתה- אין עניין. דיברנו מספיק.
כאילו היא רוצה ממש, בוער לה, להוציא עליי את העצבים שלה.
יצא שהגענו לעשות קניות איזה שישי אחד, וראינו אותם מרחוק יושבים במאפיה (שצמודה לסופר) .. בעלי ישר נלחץ. מה נעשה?! אמרתי לו.. מז"א? ניגש ונגיד שלום.. (לרגע היה לי פיפפפפפפפ בראש ושכחתי מהסיטואציה בינינו) ניגשנו לשולחן שהם ישבו (לשתות קפה) ואני הגעתי מחייכת ואמרתי שלום והסתכלתי עליה.... היא הסיטה ממני את המבט ולא החזירה לי שלום. אז מזל שגיסתי הייתה איתם אז דיברתי איתה... וזהו. לא היה בינינו שיח. נכנסנו לעשות קניות.. ראינו אחת את השניה במהלך הקניות- ולא היה לי מה להגיד לה. עברנו אחת ליד השניה בשקט וזהו.. בסיום- אמרנו שבת שלום ונסענו כל חד לדרכו.
שלא נדבר על בעלי המסכן, איזה לחץ זה עשה לו בלב.
בעלי דיבר עם אבא שלו, אבא שלו לוקח את הצד של אשתו, אבל הוא מוכן לשיחה.. אבל היא לא. מתעקשת לעשות את השיחה איתי.
למרות הכל בעלי ניסה שוב לשאול לגבי שבת להתארח. כדי לסגור את השנה בטעם טוב יותר.
קיבל את אותה התשובה- " למה שתגיעו אם אין בינינו שום קשר??????????? עם מלא סימני שאלה חח אז הוא כתב לה- בשביל שיהיה קשר.. היא עונה לו: "מתי בפעם האחרונה היה לנו קשר עם אשתך?????"
וזהו. עוד פעם השתיקה אותו.
אז שוב דיבר עם הרב,
הרב אמר לו מה העניין של לבקש מהם סליחה אם הסליחה שלך לא רק שלא מתקבלת היא גם גוררת שהיא תקלל אותך "אני מקפידה, ומברכת אותך שהילדים שלך יעשו לך את אותו הדבר.."
כאילו מה העניין לפתוח לה את העצבים כל פעם מחדש. אתה רואה את ההתנהלות הלא תקינה- תעזוב אותה.
הוא עוזב,
אבל זה קשה לו מאוד.
הוא רוצה קשר, זו אמא שלו.
אז הוא שוב מחפש אותה..
החליט ללכת אליהם היום הביתה- לשבת על כוס קפה ולדבר איתם לבד.
סבבה.
הוא רצה להסביר להם כמה אני טובת לב ורוצה לעשות רק טוב.. לתרץ ולהסביר אותי. אמרתי לו שאין עניין. לא משנה מה אני- אני פשוט לא באה לה בטוב. עזוב, אל תתרץ אותי, פשוט תגיד להם איך זה עושה לך להרגיש. דבר על עצמך.
טוב הסכמנו, הוא ילך עם הילדה על הבוקר, לקח איתו כרטיס ברכה עם תמונה של הילד שהכין בגן במיוחד לסבא וסבתא. ואמר שיקנה עוגה בדרך.
בבוקר יצא, התקשר אליהם לשאול אם הם בבית.. לא, הם כבר יצאו לסידורים. אמר להם אה, רציתי לבוא שנשב נדבר.. "לא כבר יצאנו לסידורים.."
התבאס ממש.
הוא העדיף לעשות את השיחה היום ומחר הוא כבר יהיה מאחורי זה .. אבל לא.. לא יצא.
כואב לי עליו. כואב לי עלינו. כואב לי שאנחנו נכנסים לראש השנה עם הקפדות ועוד מאמא.
כואב לי שזה המצב.
ואני באמת אוכלת את הלב, ראיתי סרטון של הרב זמיר כהן שאומר כמה חשוב שכלה תפרגן לחמותה על כל מיני דברים.. ואני חושבת על זה שבאמת כמעט אפעם לא פירגנתי לה.. (כאילו היו לי את הסיבות שלי, תמיד היה בינינו מתח ולא הרגשתי שהיה לזה מקום, כי היא תמיד דרשה וציפתה והיה לי קשה לעשות ממקום שמצפים ודורשים ממני..)
אבל אני אוכלת את הלב,
שאולי הייתי צריכה לאפשר לעשות את השיחה איתי, כאילו לתת לעצמי להתבזות לפני ראש השנה.. אולי זה היה עדיף, אולי זה משמיים- משהו שה' שלח לי הזדמנות להתנקות..
מעצבן אותי שבסוף אני תמיד נשארת עם ההרגשה הרעה ואוכלת את הלב. ותמיד מרגישה אשמה שאולי בגללי.
מרגיז אותי שכל ראש השנה היא עושה את זה. ונותנת לבן שלה להיכנס בהרגשה מגעילה לחג.
וואלה.. לא יודעת מה לעשות,
אולי בכל זאת להתקשר אליה היום/מחר ולאחל רק חג שמח ושנה טובה? אולי לא צריך כלום.. לא יודעת איך להתנהג אליה...
קשוח לי עכשיו.
ולא באלי לעשות חג אצל אף אחד. באלי להיות בבית בשקט שלי.
אבל בעלי לא אוהב חגים לבד- הוא טוען שחג זה משפחתיות. אז אנחנו אצל המשפחה שלי.. אבל מרגישה שלא כ"כ רצויים שם. כי.. למה אתם לא הולכים לחמותך?? יש להורים שלי מלא אורחים. וגיסה אחת שחושבת שמגיע לה את כל העולם.. ואמא שלי משקשקת ממנה.. מתחנפת אליה.. ולא באלי להיות באינטרקציה הזו. הכל נופל עליי- אמא שלי עובדת כל החג בערך, הגיסה לא עושה כלום. כלים והכל עליי.. מבאס אותי.
וגם באזור שלנו התפילות.. לא משהו. ואין אווירה בכלל.
פסדר.. יאללה..
בהזדמנות זו,
תודה לכל מי שקראה אותי לאורך הדרך ועוד הוסיפה להגיב ולתת הרגשה טובה.
שתהיה לכולכן שנה טוב ומתוקה. שנה של בשורות טובות, ישועות ונחמות. בריאות ומילוי כל משאלות ליבכן לטובה ולברכה.
שנה של גאולהההה!!
לק"י
וליבי על בעלך, שאימו שלו מתנהגת ככה לאשתו. זוועה ממש.
ואני מציעה לך באמת להתרחק ולהתנתק. אין שום סיבה שתקבלי שפכטל על לא עוול בכפך. לא עשית כלום רע!
לא מגיעים לך שום בזיונות. בטוחה שגם ככה זה מכפר לך על העוונות😔
שתהיה שנה טובה ומתוקה! מלאה באור ואהבה!!
ושוב חיבוק.
המקוריתעבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ח באלול תשפ"ה 10:47
איזה אישה קשה..
לגבי השיעור של הרב זמיר - דברים כאלה נאמרים לגבי אנשים נורמטיביים. אל תקחי את זה אלייך, כי היא לא נורמטיבית לדעתי
זה כמו שאישה מוכה תשמע שיעור על כמה חשוב שאישה תכבד את בעלה. שייך שתיקח את זה אליה או תרגיש אשמה ??
אני שמחה שהלכתם לרב דווקא. ומקווה שתצליחו להתגבר על זה ולדבוק בהוראותיו. ותסמכי על בעלך שיתמודד. ממש לא הייתי מתקשרת. ברגע שאת נכנסת עוד פעם לקלחת את מזמנת לעצמך עוד קיטונות של תלונות ובזיונות. וכמו שהרב אמר - למה? זה לא שזה יתקן את המצב, וזה גם לא התפקיד שלך פה. אז אל תהיי צדיקה הרבה איפה שלא צריך ואיפה שלא יועיל. שחררי אותה. זה כואב, נכון, אבל כמו שאת רואה - גם הרב חושב שזה הצעד הנכון
ואת מהממת. ובעז"ה שתהיה לכם שנה טובה, מלאה באנשים טובים שנותנים לך הרגשה שאתם אהובים ורצויים כמו שאתם, שיתקבלו תפילותיכם, שתרגישו מספיק משפחה בינכם לבין עצמכם ותגדלו את הילדים בשמחה ובנחת!
ותדעי שאת הכי בסדר בעולם! ומשתדלת לעשות את הטוב.. לצערנו יש דמויות שמחפשות- נהנות לריב.
ולפעמים הטוב ביותר זה לתפוס מרחק, גם אם זה אבא ואמא.
כואב גם על בעלך שכך צריך להרגיש.
מאחלת לך שנה טובה ומתוקה, מלאה באור ושמחה!! ושבעז"ה תצליחו לקבל את ההחלטה שהכי נכונה לכם ומכאן לעשות התחלה חדשה וברורה.
נ.ב לפעמים אין ברירה אלא להציב גבולות להורים (מניסיון כואב…)
לא משנה, מה התוצאה, משנה הדרך.
הוא חייב לעשות את התהליך הזה עם עצמו, כדי להיות שלם עם מה שהוא מנסה לעשות בין אם יצליח לו ובין אם לאו.
אם לא היית ניגשת לומר שלום בחינניות היה מנקר בו הספק אולי עשינו רק 99%?
מבינה?
הוא חייב חייב לנסות בעצמו, לנסות, להיכשל, לנסות שוב, אולי מדי פעם להצליח, לכאוב את המקום הזה, כדי להצליח להמשיך הלאה..
תזכרי תמיד לעשות את הצד שלך בטוב טעם ובלי טרוניות. להגיע למפגשים בשעות תקועות ובמקומות תקועים בלי יותר מדי אמוציות.
להמשיך להגיד שלום חינני בלי יותר מדי לדפוק חשבון.
לא לצפות לתמורה, לא לצפות לקשר קרוב כמו שאת מכירה מהצד שלך.
יש כל מיני סוגים של קשרים משפחתיים.
תעשי את את שלך, בעלך יעשה את שלו, וה' יעשה הטוב בעיניו.
לגבי חגים בבית מציעה שיחה עם בעלך. לא כרגע אלא בהמשך בזמן יותר רגוע.
יש הרבה חגים, תפסת מרובה לא תפסת.
יש לכם אחריות על איך שאתם מעצבים את חווית החגים שלכם ושל הילדים שלכם.
לפעמים יש פער בין הרצוי למצוי ובטוב או ברע אתם תנחתו למציאות המצוי,
רק שזה יהיה בלי מצנח כי אתם קצת בהתכחשות למצב.
זה בסדר גמור לעשות חגים בבית לבד, זה בסדר גמור לעשות עם ארוחה משותפת עם חברים,
זה בסדר גמור להזמין אליכם הורים/ אחים רווקים/ אחים נשואים
זה בסדר גמור לצאת להתארח באכסניה או בישיבה כלשהי.
יש דברים תלויים בכם ותלויים בתכנון לטווח ארוך יותר כמו מקום מגורים, שכנים טובים (אגב משפיע מאוד על מוסדות לימוד, שזה חשוב לעין ערוך)
אבל גם במגורים בסביבה פחות דתית אפשר למצוא את מי להזמין וחמי להתחבר, זה דורש השקעה, אבל גם קשרי משפחה דורשים השקעה..
לפעמים עוברים בחיים כל מיני קשיים או תהליכים, הדרך קשה ומתסכלת ולא ממש נעימה, אבל בסוף כשמצליחים לגדול מזה, זה כ"כ שווה את הדרך.
בלי קשיים כל החיים היו מרופדים אבל חסרי עומק..
שתהיה שנה טובה של התחלות טובות, שנה של צמיחה, ישועות ונחמות!
מבאס שבעלך תארגן עם הילדה והכל ובסוף ההורים לא בבית, אבל עשיתם השתדלות, וכל הכבוד לך שאת לא מתייאשת ועוד מנסה.
נשמע שהרב שהתייעצתם איתו חכם ונותן עצות טובות, טוב שיש עם מי להיוועץ.
וכואב לי לשמוע שגם אצל הורייך לא בא לך להתארח. מאחלת לך שלמרות הכל יהיה חג נעים ושמח ושנה טובה מלאה בהגשמות.
ממש כואב לקרוא את ייסורי המצפון שלך ואת הנכונות שלך להתבזות בפניה. שום דבר שתעשי לא יעזור כי היא כנראה אשה נרקיסיסטית או שיש לה בעיה חמורה אחרת.
תפני את האנרגיות שלך לעידוד בעלך (באמת כואב הלב עליו) ולא לרגשות אשם ❤️
איך היו היחסים בינה לבין בעלך לפני החתונה? או בינה לבין שאר בני המשפחה?
ודבר אחרון- אם אני מבינה נכון אתם כבר משפחה עם שני ילדים לפחות? מציעה בעדינות לחזק את המשפחתיות שלכם כתא בפני עצמו ולא ללכת לשום צד.
אין לי כח לעבור את החגים כשאני שוב לא בהריון, וזהו,
מאיפה שואבים כח?
מרגישה שהגעתי לקרקעית ונראה שהדרך עדיין ארוכה
זה כאב עמוק ומתסכל שקשה להכיל
מבינה ממש את ההרגשה, הייתי שם כמה וכמה פעמים
ומה שעבר לי בראש זה שהפעם אני אשתדל עוד יותר לשכנע את הקב"ה לתת לי ועכשיו יש לי הזדמנות להתפלל ולשנות זה לא כמו אמצע שנה.
מקווה שזה עזר לך קצת ולא עיצבן אותך עוד יותר
חיבוק ענקקק זה לא קל בכלל
השתדלתי לא לייחס חשיבות מרובה לימי הולדת, חגים וכו', בהקשר הזה. אולי זו קצת קהות של הלב או הגנות של הנפש אבל ממש במודע לא הסכמתי לחשוב על זה ככה.
יום נישואין זה חגיגה של הזוגיות שלנו ולא דכאון למה עוד בלי ילדים, כנ"ל אני מאוד אוהבת חגים ולא הרשיתי לעצמי בכלל להסתכל על זה ככה ולהרוס לעצמי את החג.
כאילו, אני בלי הריון או ילדים למרות שאני רוצה, אבל זה כל הזמן.. כל יום.. ההתמודדות. זה לא דוקא בחג או היומולדת.
מבינה אותך
הייתי שם לא מעט שנים..
שמחת תורה ופורים היו לי החגים הכי קשים.. ימי הולדת דיכאון (במיוחד כשהתקרבתי יותר ויותר לגיל 30).
בשנה שבה אני הרגשתי שאני בקרקעית ממש, התפילה של ראש השנה יום כיפור היו לי כ"כ עוצמתיות. התפילה תפילה מהלב. צעקה מהלב. וזה נתן לי כוחות ותקווה. בה אחרי קרוב לעשור הודעתי.
ניסיון מאוד מאוד לא פשוט!
בעה שהשנה הזאת תהיה שנה של ישועות ובשורות טובות!
יש משהו בחגים שהוא מציף במחשבות של "עוד שנה ועדיין לא הגיע..." הרבה יותר מימים רגילים.
וגם, נראה לי שיש משהו בימים מיוחדים שמעורר את הלב ליותר געגוע.
מבינה אותך.
הרגשתי ככה כרווקה
עוד חג שאני לבד בין זוגות ועוד חג ועוד חג
במיוחד כשאחי שקרוב אלי התחתן ועוד חברות
ועוד יותר כשהיום הולדת שלי צמוד לאחד החגים
רוצה להגיד שאחרי שהתחתנתי אני ממש שכחתי מהתחושות האלה
מאחלת לך שתזכי לישועה ותשכחי את הכאב של עכשיו
"תקנה משהו שנראה לך יפה", ואז כשהוא מגיע הביתה עם המוצר נזכרת כמה הטעם שלנו שונה
🤣🤣🤣🤣
"תצלם לי משהו שנראה יפה".
זה גם לא דברים קריטיים, הפעם נגיד מפת שולחן לימי חול
לק"י
אצלינו, לא נראה לי שלבעלי זה אכפת בכלל.
זה באמת לא נורא.
הוא בוחר מה שהוא אוהב. פשוט בעיניי זה לא יפה חח
לפני החתונה כשהלכנו לבחור לו תיק לטלית ותפילין היו כמה שהיו ממש יפים בעיניי והוא לא רצה, בחר משהו שממש לא אהבתי (לא אמרתי לו כמובן) וכמה ימים שיננתי לי בראש שזה שלו והעיקר שהוא אוהב..
כשהוא קונה בשבילי הוא מתאמץ ממש שזה יהיה בטעם שלי ומוודא אם צריך ❤
גם בדברים שברור שלא מתאימים
נגיד מה הסעיה להלביש את הילדים בחולצה פרחונית וחצאית עם נקודות?
מי אמר שורוד לא מתאים עם סגול?
מבחינתו זה מצוין ומה מפריע גם על דברים מכוערים
לא יודעת להסביר
לעצמו ב''ה הוא מתלבש נורמלי
ולי הוא לא קונה בגדים אף פעם
וגם לגבי הלבחור לילדים בגדים- לרוב מגלה שהם בוחרים לעצמם יותר מוצלח וזה מה שקורה כבר
ולפעמים הוא קולע טוב
ולפעמים לא- ואז אני מבליגה וזורמת עם זה שיש ימים שהם נראים מוזנחים והזויים
להם לא מפריע
והגננות יכולות לנחש שזה האבא שבחר בגדים😃או הילד בחר לעצמו
העיקר שהוא מתלבש נורמלי אני חושבת..
אצל הילדים באמת פחות קריטי, בגיל שזה חשוב הם כבר יבחרו
לק"י
אני חושבת שבגוונים דומים.
אז בעלך כנראה יותר סטייליסט ממך (אולי אפילו בלי לדעת) 🤣
(האמת שאני גם לא אוהבת את זה).
יודעת שאם אגיד לו זה יבאס אותו, והטעמים שלנו לא ישתנו. כל עוד זה לא משהו קריטי (מדובר בפריטים לבית או בשבילו) אז אין לי למה להגיד, גם אין משהו אובייקטבי בטעם שלי שהופך את זה לעדיף.
אחרי תקופה אם זה עולה אני אומרת בעדינות. אבל כשהוא חוזר שמח ומראה לי מה בחר זה לא הזמן
והוא כן שינה את סגנון הלבוש שלו. אבל לא הכל אני אוהבת וזה בסדר, הוא זה הוא
וגם בדברים לבית הוא כן שואל לדעתי או שאני אומרת אותה בלי ששאל😅
לא יודעת, אצלנו זה חופשי הקטע הזה ולרוב בסוף הוא מסכים איתי
את מרגישה שזה בעקבותייך?
אני לא רואה שמשהו בטעם שלו משתנה.. והוא די רגיש לזה, יפה שאת בחופשיות יכולה לומר את דעתך בלי לחשב התבאסויות
אבל זה הדדי, גם הוא אומר לי חופשי מה יותר ומה פחות.
לא לכולם אכפת מה בדיוק הם לובשים, והאם אומרים להם שזה לא יפה.
אני שולחת לו בדיוק מה אני רוצה הוא רק קונה
וזה טוב מאוד כי אחרי כמה שנים הוא כבר יודע מה הסגנון שאני אוהבת ולפעמים הוא קונה מיוזמתו דברים שאני .. כן אוהבת
הוא תמיד מוודא אלף פעמים.
כשהוא קונה לבית או לעצמו הוא קונה לפי הטעם שלו
אני תמיד מתעלפת לכמה שניות, ואז שמחה כי זה גם הבית שלו, מגיע לו שיהיו דברים שהוא אוהב..
במקרה של ילד רגיל שצריך בגלל עניין תחושתי חזק?
הבנתי שעם הרפורמה נחדשה כולם עכשיו יחכו בתורים ארוכים....
לנו יש אבחון ראשוני של ריפוי בעיסוק בסוף אוקטובר, אמרו לי בקופה שאם המטפלת מציינת שזה דחוף יאפשרנלי כבר מעכשיו ללכת לפרטי ולא לחכות לקופה.
לפי הרפורמה החדשה, מי שמתחיל בפרטי עד 1/11 יכול להמשיך בפרטי
אצלנו התורים מאוד ארוכים בלי קשר לכלום, להבנתיאין מספיק מטפלות בתחום דרך הקופות כי התשלום לא משהו...הן פותחות פרטי.
כי לאחר גיל 9 אין אפשרות לקבל טיפול כזה..
גם תלוי לאיזה מרפאה את הולכת.. יש כאלה שזה מתקדם יותר מהר..
עשינו חלוקה של האוכל
כתבתי בצורה ברורה מה אני מכינה.
תכננתי להכין את רוב הדברים פה וחלק קטן לבשל אצלה בבוקר.
פתאום היא אומרת שאין גז בחג כי היא רוצה שקט.
מה קשור?!?! אני מכינה!!
אה, והיא גם אמרה שאת אחד הדברים שלי היא כבר הכינה. למה???
מזל שבעלי ישן כבר למה הוא היה מתעצבן יותר ממני!
טוב זהו, פרקתי.
אני יודעת שזו פריקה מטופשת, אבל נראה לי שזו גזירת גורל שכלה תתעצבן על חמותה. אפילו שהיא אישה מהממת (וחמותי מהממת!)
אז זהו, שחררתי קיטור. ויאללה נכין פה את הכל, מקסימום... יהיה אוכל יבש ולא טרי... 🤦🏾♀️ העיקר יהיה חג שמח!! ❤️
בין אוכל שהכנתי בבוקר ואוכלים בערב, לאוכל שהכנתי יום לפני
ומעצבן הבלתמ, אבל לא עדיף לבשל במטבח שלך בנוחות שלך? אני תמיד מעדיפה אצלי האמת
ואם זה יעזור, אני לא מדליקה גז כמעט אף פעם בחגים ומעדיפה הכל מראש גם אם זה מצמצם לי אופציות (בעיקר של טיגונים).
אבל כאחת ששונאת בישולים בחג ..ואם היתי מארחת והינו עושות חלוקה-לא היתי רוצה שיבשלו אצלי בחג כי בסוף זה הבלגן וההלים והמטבח שתפוס
ולפעמים..לפחות אצלי אם אני רוצה בזמן הזה לנוח או להתפלל ואראה את כלתי עומדת ומבשלת אז ארגיש לא בנח וזה יגרום לי לעמוד על הרגליים לעזור..
היתי רוצה שיגיעו עם אוכל שכבר מוכן גם...
אבלללל זה לא סותר שמותר לך להתבאס ובצדק..תכננת כבר..וזה קשה לקבל שינוי❤️ ומצוין שאת פורקת פה מבינה אותך לגמרי
לק"י
בעסה על השינוי במפתיע.
ומצחיקה שהכינה משהו שאת היית אמורה להכין. אבל מזל שעוד לא הכנת, אז תהני מזה!
אני מבשלת בחג על הפלטה. אולי פחות יפריע לה.
אפשר גם חלק מהדברים לחתוך ולתבל מראש, להניח בתבניות חד"פ. ואז בחג רק לשים על הפלטה לכמה שעות.
תהנו בחג!!
אבל גם אותה
גם אני לא אוהבת לבשל בחג ורוצה שקט ובלי בלאגן.
עוד אין לי כלות (בעז''ה לא כזה רחוק ממני) אבל מניחה שאם כלה תבשל אנסה לסייע וזה כבר לא יהיה שקט
חבל שזו מחשבתך, הבאסה מובנית, אבל חבל להתעצבן..
גם אני לא משאירה חגז כי זה בלאגן וחשיבה ובישול וכלים בחג.
ואם היא בישלה משהו שאת צריכה להביא, וואלה תגידי תודה!!! יש לך פחות עבודה. מה שכן אם היא לא ידעה אותך מראש שכבר הכינה, אלא בדיעבד גילית- זה מעצבן, אבל לא ברמה שיהרוס לך עכשיו את מצב הרוח...
וכל הכבוד לך שאת עוזרת בבישולים, לא ברור מאליו בכלל.
אני אף פעם לא מביאה מאכלים איתי...כך מקובל אצלנו ולי זה סבבה.
ואין לי עצות מעשיות אבל אולי תנסי להגיע עם לב רגוע ואוהב לחג כדי שיעבור כמה שיותר בטוב... לסלוח ולנקות את הלב ולדאוג להיכנס לחג בטוב, גם אם האוכל יצא פחות טעים..
בשבילך, שלא יהרוס לך, שתוכלי להנות ולשמוח בחג בהכי שאפשר
וגם אולי יעשה לך טוב להרגיש שעשית לכבוד היום הקדוש- סלחת למישהו והגעת לחג אחרי מעשה טוב
כמובן קל להגיד קשה לעשות ולא יודעת אם הייתי מצליחה בעצמי ..
כי בעיני לגמרי זכותה להגיד שלא מבשלים אצלה בחג...
זה הבית שלה והיא מחליטה, את אורחת... לגיטימי מאוד לא לרצות שיהיה אצלה בישולים בחג, זה עושה אוירה שיכולה לפגוע באווירת החג ובעיני זה שיא ההגיוני. וזה שהיא הכינה במקומך, תשמחי שהיא הורידה ממך! אם כבר הכנת תהנו מזה בהמשך אם אפשר להקפיא או שתביאי גם...
כלתי היקרה!
מעריכה מאוד את החלוקה של האוכל שעשית כדי להקל עלי את ההכנות לחג!
חשבתי הרבה והגעתי למסקנה שאני ממש מעדיפה שלא יבשלו אצלי במטבח בחג עצמו. נכון, את תהיי בבית עם הילדים ואני בבית הכנסת, ובכל זאת עצם הבישול מלכלך יותר, ואני חוששת שארגיש לא נעים שאת עובדת וטורחת אצלי בבית בזמן שאני בתפילה.
יש משהו שמקל עלי בעצם הידיעה שהכל מוכן מראש. מין נחת כזאת שהכל עשוי ומוכן. גם אם האחריות לא עלי זה עדיין יושב שיש עוד דברים לבשל, וגם החשש שתהיה בעיה כלשהי עם הגז או ההדלקה של הפלטה ובסוף לא יהיה מספיק אוכל לכולם.
כדי להראות לך שגם הנחת שלך חשובה לי, ושאני לא רואה רק את הצורך שלי שלא יהיה בישול בבית בחג, החלטתי לבשל גם משהו מהרשימה שאת אמרת שתכיני, כדי להקל עלייך את ההכנה מראש שתהיה יותר צפופה בגלל ההחלטה שלי.
מחכים לכם כבר שתבואו אלינו לחג🙂🙂
וזה נשמע שממש זו הייתה הכוונה של החמות, ולא מרוע או דווקא חלילה.
אפשר לבשל עוף על הפלטה? פרגיות? אורז?
אם כן אשמח להסבר
איך לכסות, כמה נוזלים, כמה זמן....
וכל טיפ או מתכון יעזרו
תודה תבורכו (:
לשים בתבנית חדפ עם מה שרוצים וקצת מים רותחים אם זה עוף אז מופרשים נוזלים לא צריך הרבה להוסיף.
לכסות היטב ולחכות שעתיים שלוש.
דג מושט וסלומון - כמה זמן צריך על הפלטה?
להוסיף מים או שמספיק רק תיבול?
לק"י
מתלבטת אם הזמן בליל החג יספיק לזה.
מניחה שלחתיכות דקות ייקח גג שעה.
אבל לא ניסיתי עדיין.
הייתי מוסיפה קצת מים רותחים בצד התבנית או מבשלת על מצע ירקות.
ולא צריך להוסיף מים
בדכ בעלי יוצא איתם לשעתיים-שלוש בחוץ/קניון ואני בבית בשולים וניקיונות אבל הפעם מרגישה שצריכה אותו בעזרה בבית
כמובן שעם קטנים אי אפשר לעשות כלום בבית והם רק יעשו עוד יותר בלאגן
מעניין מה משפחות אחרות עושות? .אננ עובדת גם בראשון עד אחהצ המאוחרות
השנה בעלי יהיה במילואים ויגיע רק ממש לקראת החג ככל הנראה, אז חלק מוציאה מהמקפיא חלק אבשל ממש פשוט
חלות וקינוחים נקנה. סלטים כנראה שיהיה רק סלט ירקות וטחינה, מקווה שאספיק עוד משהו קטן
שמתחילה כבר מראשון בערב (הייתי רוצה להתחיל מהיום אבל נראה שלא יעבוד)
קודם כל השאיפה היא להספיק כמה שיותר בלילה כשהם ישנים
מה שנשאר לערב החג עצמו- מנסים לקחת בחשבון שבכל רגע נתון רק אחד מאיתנו עובד והשני עם הילדים
אם יש רוגע במקרה- הרווחנו ושנינו יכולים לעשות דברים. אם לא, אז אחד עפ הילדים והשני עובד
מה שאפשר להקפיא - הקפאתי (למשל בשר, עוגות, פשטידה) ניקיון רציני עושה בראשון אחרי שהולכים לישון.
בעלי בזמן הזה יתקתק בישולים ואני מנקה.
ככה ששני הילדים מתעוררים בעז''ה לבית מאורגן קומפלט.
לא הכל אני מכינה מראש, דגים למשל מכינה על הפלטה. אורז עם ירקות כנל על הפלטה.
בקיצור, השאר בלילה של ראשון.
ובלתי אפשרי להתארגן איתם, אשמח להם איזה שעת סיפור במחשב.
המחשב נמצא אצלנו בשימוש אחת למספר שבועות לזמנים כאלה
הקטן שלי בלי מסגרת ביום שישי, תמיד אנחנו מבשלים כשהוא כאן, לפעמים נותנים לו לעזור בלהביא דברים וכאלה, לפעמים הוא עומד על כיסא ומסתכל ולפעמים הוא משחק ואני מבשלת. ברור שזה פחות יעיל מלהיות לבד אבל זה אפשרי. גם יש שעה וחצי-שעתיים שהוא ישן.
נקיונות באמת אנחנו מתחלקים, מסדרים כשהם מסתובבים בינינו כמה שאפשר, ואז כשהבית מוכן לטאטוא ושטיפה אחד שומר על הילדים (בדרך כלל מנצלים את הזמן הזה לקלח, לגזור ציפורניים ולהלביש) ואחד מטאטא ושוטף.
אנחנו מסדרים ושוטפים רק ממש בסוף, כל הבוקר יש פה מלא משחקים וספרים וטושים וכל מה שהקטנים רוצים ויעסיק אותם ואני מבשלת ומארגנת דברים אחרים.
אחזור מוקדם ואתחיל לבשל . היום אני על הנקיונות והסדר
בערבי חג הילדים תמיד היו איתי בבית. בבוקר אני יוצאת מוקדם לקניות וסידורים, לפעמים איתם, ובעלי יותר מאוחר מוציא אותם כדי שאוכל לבשל. הם חוזרים כדי לאכול צהריים ולישון, וממשיכים
אבל האמת שאני משתדלת לא לעבוד הרבה בערב חג
אנחנו כבר התחלנו מעמידים משהו בערב ומקפיאים
תבשלי במוצ''ש וראשון ערב וגם בערב חג
ואנחנו אף פעם לא מתחלקים ככה...עם 8 קטנים
הילדים לומדים להעסיק את עצמם
ולשגע אותנובמקביל
והאמת לשך יש 2 גדולים- תני להם את תפקיד הבייביסיטר
תעשי את הז באופן שיעורר בהם תחושת חשיבות וממשעות
אפשר גם לתגמל אותם על הז
אז הסתערתי על המטבח היום ועשיתי מלא דברים
כולל לשבת ולחג
אז בערב החג יהיה יותר קל.
אצלי הילדים מעסיקים את עצמם, בין לבין משגעים אותי או שרבים גם
אבל זה המצב וזהו..
בדרך כלל מכינה חלק מהדברים מראש, לא משאירה הכל לרגע האחרון. ואני לא מכינה הרבה דברים.
בעלי מעסיק את הילדים, מסדר איתם את הבית, יוצא איתם לגן שעשועים.
אבל אם פורטים את הארוחות מגלים שלא צריך כל כך הרבה לבשל.
סימנים - יש כאלה שלא צריך להכין ויש כאלה שמספיק לבשל או לאפות עם תבלינים. (הסימנים שצריך לבדוק/לנקות הם כן אתגר. אני נותנת לבעלי לעשות את זה...)
וארוחות - אפשר לבשל גם בחג, וגם ככה רוב האנשים מתמלאים מהסימנים, אז לא צריך להכין הרבה מנות.
בכל אופן, אצלי הקושי העיקרי הוא הסדר והניקיון. מכיוון שעכשיו החג יהיה באמצע שבוע אני מקווה שהניקיון שעשינו לשבת יחזיק קצת מעמד ולא יהיה הרבה לנקות... ואני נעזרת הרבה בגדולים, גם בשביל הניקיונות וגם בשביל השמירה על הקטנים. (וטוב, בבישולים אני גם נעזרת בבת הגדולה שלי. אבל בדרך כלל אני משאירה לה להכין את הדברים המיוחדים, שמבחינתי הם לא מחויבי המציאות...)
יש מלא סרטונים של סימנים בסיר אחד, חוץ מרימון ותפוח בדבש.
ומסכימה שלא חייב לבשל הרבה. ומה שכן אפשר לבחור דברים לא מסובכים - פרגיות במחבת/ דגים בתנור (אני אוהבת שלמים) / עוף עם תפוחי אדמה או אפונה בסיר אחד/ להכין מהבוקר על הפלטה. אם יש לך נינג'ה זה עוד מכשיר שמקל וחוסך בזמן
וגם לא חייב לבשל הכל בערב החג. אני ממש לא עושה את זה למשל כי זה יותר מדי בשבילי
הקטן לא יודעת מה יש לו נודניק ובוכה כל היום והבת גם כן הולכת בעיקבותיו, מפרקים את הבית, כמה שאסיים לנקות ושלטוף בראשון בערב עד שהי בצהריים כגילו לא עשיתי כלום מבחינת הבלאגן
וככה שהם דבוקים אלי אי אפשר לבשל באמת, אני עושה את הרוב מראש אבל עדיין יש דברים בערב החג
הגדולים פחות בקטע של להוציא אותם בחוץ כי חם להם
לדעתי
תסיימי לבשל ואז תנקי מה שאת יכולה
בעלך לוקח חלק? אפשר לתת לו חלק מענייני הנקיון. או לגדולים במקום שיהיו עם הקטנים
וזה כשאין לי ממש קטנים (הקטן בן 4)
מציעה לך לתכנן הכל כבר מהיום, מקווה שקניות יש, ואם לא אז שבעלך יעשה מחר.
בבוקר להוריד למקרר בשרים, דגים וכל מה שצריך להפשיר.
בערב שבעלך יתקתק את הילדים, את תתחילי עם ההכנות, ואחרי שהקטנים נרדמים לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. תשאירי לבעלך את ערימת הכלים לשטיפה בבוקר.
בבוקר המאוחר יותר, תבקשי מהגדולים עזרה (אפשר בתשלום) שיבחרו לשמור על הקטנים או לנקות את הבית או לעזור במטבח.
אחר"צ כולם נכנסים לנוח שיהיה לכם כוחות לחג.
קמים, פינישים, ארגון הבית ומקלחות.
לערב חג השני אנחנו אוכלים חלבי, את הבישולים עשינו שבוע שעבר והקפאתי, שאר הדברים נכים על הפלטה באותו ערב (דג מושט וירקות: ברוקולי, כרובית ושעועית אולי אם אספיק אעדה חליטה לפני)
בצהריים של חג שני התכנון הוא פרגיות עם רוטב וירקות, בבישול של 4 שעות על הפלטה. (אכין את התבנית מהערב במקרר ובבוקר בעלי ישים על הפלטה לפני שיצא לתפילה). לפני הארוחה נכין קוסקוס בשקית.
סלטים חלק מראש חלק לפני הארוחה.
למעשה נשאר לי לבשל ל2 ארוחות מראש. כאשר שניצלים הכנתי ביום שישי בכמות כפולה שתספיק לחג. ומרק בשרי גם יש כבר מוכן משבת.
אז נשאר: דג עם ירקות ללילה הראשון, בשר בבישול ארוך שאכין מחר בלילה, תפו"א בתנור, אורז, ביצים קשות, סלטים מבושלים וכל השאר התקשקשות: עוגות, חלות, קינוחים. לפי הכח ולא מעבר..
בהצלחה!
אלא אם כן ניסית בעבר ועבד לך.
שום דבר לא מבושל מראש, ורוצה שיצא מרקם דבשי כזה.. תבשיל על גבי קוסקוס. אבל לא עיסה של חמין.
מתכננת לשים מספיק רוטב, ובכלי סגור היטב.
(תמיד אפשר להגביה בהמשך היום, אבל לפי מה שקראתי ההמלצה היא 3-4 שעות)
זה לא חזה עוף שמתייבש..
המטרה שגם הירקות יצאו מבושלים טוב וגם הפרגיות שמעל.
ירקות: תפו"א, גזר, בצל.
(אפשר לכסות את הפלטה ולקצר זמנים)
בעלי מתפלל ותיקין. אני קמה בערך ב8-9, סעודה ב11:00 ככה שיש גמישות מסויימת מבחינת הזמנים.
לק"י
אם מוכן, מורידה ומחממת שוב לפני הסעודה.
תכסו בנייר כסף ומגבת.
אם זה יעזור לך...
או לתת להם לשחק בחדר ואז בסוף לבוא לסדר שם.
או במקרה ואין ברירה לשים איזה סרטון..
מעניינים
לכבוד החג
מעניין לשמוע מבתים אחרים
משעמם עם כל הבנאליים של מיונז כרוב ביצים וכו
רעיונות בקהל?
כרוב סלט כרוב עם קריספי נודלס – תתכוננו להתמכר
סלט חסה:
חסה, פרי כלשהו (מנגו, נקטרינה, רימון - אחד מהם), חמוציות, בצל סגול. מבחינת רוטב - רוטב ויניגרט כלשהו (דבש, חרדל, לימון, שמן זית, מל"פ, יש מתכונים בגוגל)
סלט עגבניות שרי:
סלט עגבניות ושום פשוט מעולה - אז מה את עושה כל היום?
סלט סלק (חי):
מקלות דקים של סלק, גזר, כוסברה /פטרוזיליה קצוצה. תיבול של שמן זית, מעט דבש, מל"פ. נחמד להוסיף גם חמוציות / רימון
סלט ירוק:
אפשר להוסיף גם קולורבי וזה הופך לסלט שורשים ססגוני.
אפשר גם להוסיף ג'עלה (תערובת גרעינים לסלט)
לפעמים כרוב
לפעמים סלק וגזר מגורדים
אפשר גם ישראלי מה שנקרא מלפפון עגבניה זיתים גזר
חסה+ עגבניות+ זיתים
חסה+עגבניות + פקאן+ קוביות גבינה
חסה+ עגבניות + גרעיני חמניה / דלעת (או ביחד)
חסה, מנגו, לתבל בסילאן לימון וטיפ טיפה שמן קנולה. גם הגרעינים כנל, טעים! אפשר במקום מנגו- נקטרינה/ תפוח ירוק וחמוציות.
סלט של גלגלי מלפפון ובצל עם הרבה לימון , קצת שמן ומלח.
בתיבול הנ''ל - קולורבי פסים דקים כמו גפרורים/ שומר.
אבוקדו- יאמייי. קוביות, גם בתיבול הנ''ל.
חצאי עגבניות שרי, זיתים, שמן מלח . לשדרוג- צנוברים קלויים.
סלט חסה, מלפפון, עגבניה, בצל סגול ונשנושים שמנת בצל - טעים ממש
רוטב חרדל דבש מוסיפים קצת סויה
סלט חסה וירקות שיש לך אבל לאפות בטטה עם קצת דבש, מלח ץ, פלפל וחומץ בלסמי ולהכין רוטב לסלט ויניגרט בלסמי
סלט חסה עם ירקות שיש ולקחת חומוס משימורים לערבב עם קצת שמן, מלח, פלפל, פפריקה, כמון ( קצת כמו פלאפל ) ולהשים בתנור ויוצא קריספי כזה שמוסיפים מעל עם רוטב לימון שמן זית / טחינה
את התוספות מכינים לפני החג והסלט עצמו אפשר ממש לפני הארוחה
סלט ירקות עשיר - כאילו מלפפון עגבניה חסה ואז קוביות תפוח אדום קטנות וקרוטונים וריזה רוטב שאוהבים
חסה עם בטטה ורוטב טריאקי, אני אוהבת להוסיף קרוטונים
כרוב לבן עם שקדים פרוסים ובצל ירוק קצוץ
תירס עם עגבניות שרי ובצל סגול
חסה עם עגבניות וקרוטונים ברוטב חרדל (חרדל וסוכר ביחס של 4 ל1)
פשוט לא מרגישה כלום כלפי בעלי, והוא אוהב אותי כל כך, פעם אמר לי שאוהב אותי יותר משאוהב את הילדים, ואני הלב שלי ריק, הוא מחבק אותי, משוגע עלי למרות כל מיני דברים שאני לא בן אדם כזה קל בהם, רוצה אותי בכל מובן ואני לא מרגישה כלום, בפנים רוצה שיניח לי, שלא יחבק/ יגע, זה פשוט מדכא ואני לא יודעת מה לעשות הלאה...
והוא בעל טוב, עוזר, תומך, עוזר עם הילדים וכו..
אומר לי שאוהב אותי בלי סוף ובאמת מתכוון לזה ואני כזה בן אדם כנה שלא יכולה להגיד בחזרה כי לא באמת מרגישה בלב אותו דבר...ואף פעם גם לא אהבתי אותו באותה רמה שהוא אהב אותי...
פשוט קשה לי ככה, ויש ילדים קטנים מתוקים ואני מבולבלת מה לעשות, קשה לי שאני לא כנה איתו ומצד שני לא רוצה לשבור אותו...
לוקחת מניעה אבל אני לא חושבת שזה עד כדי כך משפיע על הענין הזה...
זהו, רק רציתי להניח איפשהו את זה, ואולי יהיה לכן עצה בשבילי כי יש פה נשים באמת חכמות ורגישות...
ממליצה להחליף ולראות מה קורה
אצלי זה ממש השפיע על שיקול הדעת ועל עוד דברים
שווה להחליף ולנסות לא הורמונלי אם יש אפשרות, אפילו רק לתקופה ולראות מה קורה.
שמחה? היום יום שלך לרוב ממלא ומשמח אותך? מצליחה לאהוב את עצמך?
כי כשזה חסר, שום אהבה בעולם, גם של הגבר הכי אוהב ואהוב, לא תצליח למלא את זה.
את מרגישה שהוא כ"כ אוהב ושהוא סביבך מדיי?
אולי זה שהוא צמוד אלייך כל כך , לא נותן לך אפשרות להסתכל עליו בפרספקטיבה בוגרת ולהעריך אותו באמת.
דווקא המרחק, גורם לנו הרבה פעמים לראות את בן הזוג בעין אמתית יותר, כאילו אנחנו בתקופת ההיכרות.
שם כן היה לך משהו כליו?
ועוד משהו- לפעמים בן אדם טוב מדיי גורם לנו להרגיש כאילו אנחנו הרעים.
ודווקא עם אנשים שפגמי האופי שלהם בולטים- אנחנו מרגישים איתם בנוח יותר.
ובנוסף להחלפת המניעה, תקפידי לעשות דברים שמשמחים אותך - טיפוח עצמי / התאוררות / תחביבים וכו'. זה ממש יכול לעזור לך
נגמרה המשיכה?
הרומנטיקה?
ההתרגשות?
או ההערכה הכבוד הכרת הטוב והאהבה למי שהוא באישיות?
כאשת אומרת נגמרה- זה אומר שפעם היתה?
מתי זה השתנה? מה היה אז?
כאשת אומרת תמיד הוא אהב יותר-
הוא תמיד אהב יותר או תמיד הביע יותר?
כי כל אחד מרגי שאהבה באופן אחר.יש יותר סוער וחיצומובע.ויש יותר שקט ופנימי ורגוע..
זה קשור לאופי ולא מדד לאהבה
חסר פה הרבה פרטים
וכמו שכתבו לך מניעה ידועה גגורם מאוד משפיע
על משיכה וגם על מצבי רוח
כי כל אישה זוכרת תקופות שהיא הייתה בלי מניעה/הריון/ הנקה
ויודעת איך היא הרגישה אז, ואם יש בסיס טוב לחזור אליו...
נשמע שכאן חסר לה משהו באופי של הבעל, משהו שלא קשור בהורמונים-
אולי אין שיח עמוק? אולי היא צריכה קצת אתגר? אולי יותר חופש ומרחב? מישהו שיבין אותה רגשית ורוחנית?
לגבי זה שתמיד אהב אותך יותר- קראתי שסטטיסטית זה בדרך כלל המצב. אישה מרגישה שהאיש אוהב אותה יותר ממה שהיא אוהבת אותו.
ולגבי עיקר העניין-שאת לא מרגישה אהבה או רוצה שייגע בך. זה יכול להיות קשור למניעה, יכול להיות קשור לעומס, יכול להיות קשור לזה שאת לא משקיעה בעצמך ודואגת לעצמך, יכול להיות קשור לזה שאתם לא משקיעים בזמן זוגי, או עוד מלא דברים. תנסי לעבוד בכיוונים שנתנו לך ואם לא הולך לבד אז לדעתי שווה ללכת לייעוץ או טיפול אישי או זוגי.
וחשוב מאוד- לא להיבהל מהמצב. זה הגיוני וקורה לזוגות ולגמרי אפשר לחזור לאהבה ומגע מיטיבים ונעימים!!!
עם גלולות מסויימות הרגשתי שפשוט אין לי רגשות.
לא אוהבת, אין לי טיפת חשק...
כשבועיים אחרי שהפסקתי איתן פתאום הרגשתי את הכל בעוצמות כל כך גדולות, שהבנתי שהגלולות פשוט דיכאו את זה.
רק שאני בלי מניעה..
כאילו לא בקטע של לסיים את הזוגיות, פשוט לא מסוגלת להגיד לו שאני אוהבת אותו.. כנה מידי
מעריכה על דברים ספציפיים, ולא מעבר.
(וזה גם ממש מרגיש לי מושפע מזה שאני לא כזה מתעניינת בחיי אישות, אז לא מרגישה השתוקקות פסיכית או אהבה מטורפת(
לדעתי
אבל זה שאת לא בעניין של אישות בכלל, זה נראה לי נקודה חשובה. השאלה מאיזה מקום זה מגיע. זה כן משפיע לדעתי
(אני לא בשום קבוצה סגורה, מתלבטת אם מתאים ככה פתוח(
ולעניות דעתי מזמן בירור מעמיק, אפשר עם בעל מקצוע, אני ממליצה על @נגמרו לי השמות המדהימה..
כי זה לגמרי נורה אדומה אם אין רצון ליחסי אישות, משהו מצריך שינוי בעומק...
זה הא בהא תליא..
הרגשי משפיע על הפיזי, הפיזי משפיע על הרגשי
והמשמעות של כל אחד מהצדדים מאודדד גדולה, לא סתם ה' ברא כך את העולם, הכל מתוכנן בצורה מדהימה...
בהצלחה גדולה!!!
את יכולה לנסות לגעת בזה בעדינות, בלי פירוטים.
בהצלחה!!
רק להגיד שזכית!!
מעודדת אותך לעמול ולמצוא מה יעזור שתוכלי להנות ולשמוח בזוגיות המדהימה שנשמע שיכולה להיות לכם!!
בהצלחה ענקית יקרה!!!!!
עוד חיבוק גדול על הקושי העכשווי♡♡♡♡
זה כיף להרגיש נאהבת, אבל לא כיף להרגיש שמישהו תלוי בך. צריך זמנים להתגעגע אחד לשני, תחביבים עיסוקים של כל אחד לעצמו , אני חושבת שמה שאת צריכה זה קצת חופש, להטען עם עצמך, לעשות דברים שאת אוהבת .
ושגם הוא ימצא משהו חוץ ממך להטען ממנו (קשר עם השם, קשר עם חברים, ספורט) וככה הוא יהיה פחות תלותי ואת תרגישי שהוא מושך בעיניך. יש לו דברים כאלה? אם לא, אולי זה הזמן לדבר על זה בעדינות..
ועוד דבר, את לא צריכה להבהל מזה, את ממש לא היחידה שמרגישה ככה, אני חושבת שבכל זוג אחד הצדדים אוהב יותר והשני מאפשר לאהוב וזה נורמלי ולפעמים זה גם תקופות ומשתנה בזוגיות.
בהריון שבוע 18
לפני בערך שבועיים לילה אחד היו לי כאבים נוראיים לאחר יחסים - שורף והרגשה מטורפת של לחץ למטה שם הרגיש קצת כמו לחיצות בלידה
ממש הלחיץ אותי - המליצו לי לעשות בדיקה לדלקת בשתן ותרבית נרתיקית
התגלה שיש לי קנדידה - וכרגע טיפלתי באגיסטן - לא נראה ממש שעזר כי כבר שבוע אחרי ועדיין כאבים והרגשה של שורף כל פעם
מתסכל וזה מוריד לגמרי את החשק שגם ככה לא משהו
אשמח לעצות או תובנות לשיפור או דרך נוספת לטפל בבעיה - אין לי רופאת נשים כמו שצריך ומהרופא משפחה לא נעים לי לדבר על דברים כאלה אז אשמח לעזרת המנוסות כאן מה עוזר.
נפוץ וקיים המון.
אז באמת כדאי להתגבר על הבושה שממש הגיונית כמובן.. ולשאול, אפשר גם בתור טלפוני..
אצלי עזר משחה רק בשילוב עם טבליות להחדרה לנרתיק, וגם לנסות להוריד סוכרים וחלב כמה שאפשר..
יש כאלה שגם שוטפות עם חומץ תפוחים ואומרות שעוזר
כל הריון היה לי ולרוב גם כמה פעמים במהלכו...
ובטח שזה מוריד את החשק.. זה גורם לכאבים חזקים...
אני אנסה תור טלפוני עם רופא המשפחה
מרשם לפלוקנזול.
אם יש לך תוצאה של מעבדה את אפילו לא צריכה להזכיר כאב ביחסים, מספיק שתגידי שאגיסטן לא מועיל.
(לי נתנו רופא נשים ורופאת משפחה אפילו בלי מעבדה, רק על סמך "עדות" שלי).
תרגישי טוב
פטרייה ממש נפוצה בהריון, בטח בראשון.
טת צריעה לקנות נרות אגיסטן להחדרה לנרתיק. זה מותא בהריון ואפשר לקנות גם בלי מרשם רופא (אבל לרוב זה זול יותר עם מאשם)
במקביל ממליצה לקחת פרוביוטיקה פמינה של אלטמן, עוזר להפחית טת חזרת הפטאיה
בהצלחה
ביחד 7 שנים. האם מישהי הייתה במצב שהיא מרגישה חוסר חיבור לאופי של הבעל, מרחק חוסר משיכה וחוסר בטחון לידו ובכללי תחושה לא של בית כשנמצאת לידו, כבוייה, על קוצים- וזה איכשהו השתפר?
יש ביננו פערים מסוימים ועניין של אגרסיביות ושל פדנטיות שמרחיקים אותי מאוד ותמיד הפריעו לי. הוא לא אלים פיזית או מילולית ולא צועק לכן לפעמים אני חושבת שאני הבעיה.
פערים במגע , במיניות- כל אחד רוצה משהו אחר. מרגישה כל הזמן שאני נותנת לו ברקסים ולא בא לי להיות במקום הזה יותר. פעם הייתי בן אדם חם אוהב ומכיל והיום אני קרה ומעדיפה שלא יגעו בי ואני לא אוהבת את עצמי ככה. ההריונות ולידות לא תרמו למצב כמובן. בכלל כבר לא מכירה את עצמי, מרגישה שאני רק פונקציה.
אנחנו אמורים להיות פה כדי לעבוד ושנינו עם תקשורת מעולה ורצון לשנות אבל זה בנתיים לא עוזר ואולי אנחנו תמימים שחושבים ששני טיפוסים כמונו יכולים בכלל להתאים? גם אין יותר מדי זמן לעבוד על הזוגיות או רצון אני כל כך עייפה פיזית ונפשית. מנסה להבין אם אפשר לצאת מזה.
אנחנו עשינו טיפול זוגי שמאוד מאוד עזר.
חד משמעית על ציר הזמן בעלי לפני ואחרי הילדים זה לא אותו אדם, החיים משתנים עוברים דברים קשים וכל אחד לוקח את זה למקום אחר.
אם יש רצון לשיח משותף ואפשר לפתור בדיבור זה מצוין. אם יש קושי להגיע לשיח משותף אני ממליצה על טיפול זוגי. עשה לנו פלאים ב"ה.
ושוחק את כל הרגש. כמו שכתבת, העייפות, הילדים, אלה באמת פקטורים משמעותיים לעניין היכולת לצאת מעצמי לטובת עוד מישהו, בפרט שהוא מבוגר ויודע לדאוג לעצמו. גם אני ממליצה על יעוץ זוגי, אצל האדם הנכון מקבלים כלים טובים לחיים. וזו תקופה, באמת עמוסה ומלאת עייפות, אבל עוברת. וזה באמת הפיך.
חשוב לדאוג לזמן זוגי נעים ונינוח, גם בלי קשר כן או לא מגע, כדי להיזכר מי את ומי הוא בתוך השיגרה השוחקת. להנות ולצחוק ביחד. הכל נראה יותר טוב כשיש מישהו שנמצא ליד ואפשר לצחוק או לפטפט איתו על הכל. אל תתיאשי עדיין.
שנה טובה 🤍
מגיעים עם 4 ילדים, חמותי המקסימה מעדיפה שלא נביא אוכל, מחפשת להקל עלינו כמה שאפשג. גם ככה יש לנו חתיכת נסיעה ואין ממש מקום ברכב להעמיס בכל מקרה...
מה אתן ממליצות להביא?? כי מן הסתם לא נגיע בידיים ריקות...
תכשיט עם פתק החלפה/ כלי יפה לבית/ מטפחת/ שכמיה כזאת של חמיות 😅 או עציץ..
לצרף לפתק יפה.
וגם עוגיות/ עוגה/ קינוח.
פרחים ויין/עוגה
דרך וולט (תלוי איפה גרה)
כמה ימים לפני. מאוד יקל עליכם ובטוחה שישמח אותה.
אנחנו גם גרים רחוק ואחת לכמה זמן/אירועים אני דואגת לשלוח למשפחות.
נגיד ראנר יפה לשולחן, כיסוי לפלטה, צלוחית לדבש... משהו שקל יחסית לסחוב.
(ואני גם תמיד הסתבכתי בזה, כי חמותי אותו דבר... מודה שבסוף ויתרתי וזהו ובאנו בידיים ריקות... כלומר, בידיים מלאות בילדים ב"ה, ותכל'ס זה מה שהכי משמח את חמותי🙂)
זה ממש יכול להקל כשאפשר לחסוך לה את הטרחה סביב זה.
תיידעי אותה מראש שהיא תוכל להוריד את זה ממנה.
מאז החתונה עד היום, באים בתדירות יחסית גבוהה, פעם כשהיה לחמותי יומולדת אז הבאתי לה משהו אבל חוץ מזה אף פעם לא מביאים כלום. להורים שלי לפעמים הם מבקשים שנקנה חלות בדרך כי הם עושים קניות ביום חמישי ואין להם איפה לקנות קרוב לבית בשישי, אבל חוץ מזה כלום.
האמת שאני גם מתפדחת להביא אוכל לחמותי, להורים שלי נניח אם יש משהו שהכנתי בכמות גדולה ויצא טוב אני אביא, כשנוסעים להורים שלו אני אשים את מה שנשאר במקפיא ולא אביא איתי.
יש משפחות שבהן מקובל להביא משהו, ואם לא מביאים זה יכול לפגוע.
ויש משפחות שאצלן לא מקובל להביא.
אנחנו גם לא מביאים שום דבר.
אלא אם כן נשארים כמה ימים ועכשיו אנחנו נשארים עד מוצש.. לא בא לי להכביד מבחינת הוצאות אוכל וזה..
נראה לי שאקנה מתנה קטנה לחג ולשישי שבת נקנה אוכל שחסר/נגמר או סתם עוגות ועוגיות..
מפחדת מאוד להשמין.. למישהי יש ניסיון עם זה?
גם המצבי רוח מלחיצים אותי..
אוף♡
אבל לא מייד אחרי לידה
אלא בערך שנה אחרי
כי לא התאים בהנקה
לא אחרי לידה ולא בהנקה
האמת שהיה ממש סבבה איתן.
לא הרגשתי מצבי רוח מיוחדים.
