פורום הריון ולידה (עמוד 188)

שונאת קיץץץץץץץץץ!

תנו לי חורף כל השנה! יש דבר כזה דכאון קיץ?

מזג האוויר עושה לי התקפי אלרגיה ואני מרגישה ממש חולה

עם מזג האוויר ההזוי, השריפות, אסון הכריש וכו

מרגיש כל הזמן אבק באוויר, מי שלא רגיל לא יכול להבין את זה.

לפחות היום החום קצת ירד, איך את??

האמת יותר טוב, אפשר קצת לנשום אוויר ולא להרגיש במדבר 

 אבל עדיין עם כדורים כי לא עבר לי לגמרי..

בעצם כשחושבים על זה יש עוד אחת שאני מכירה..

איזו הפתעה מיוחדת!!

שיהיה בקלות וביידים מלאות!

לפעמים הביוץ מאחר בכמה ימים ואז יש סיכוי..

אני איישת נוטה במצב כזה להתחיל להכין את עצמי שכנראה לא

אם זה וודאי תאריך הביוץ אז מנסיוני זה כנראה מעיד על תשובה שלילית.

כי בערך 10-12 יום מהביוץ אמורים לראות משהו בבדיקה

ובטח ביום ה14

עשית גם לפני? ראית שהיה זקיק מוביל מספיק גדול לביוץ?

יכול להיות שהגוף ינסה לבייץ אבל לא יהיה ביוץ באמת, וייראה במעקב זקיקים כאילו את אחרי ביוץ אבל זה לא באמת, זה יכול לקרות עם שחלות פוליציסטיות, אז אם לא עשית מעקב מספר פעמים לא הייתי מסתמכת על זה ..

אם עברו 14  יום מהביוץ ובדיקה שלילית כנראה אין הריון....

המחזור שלך בדרך כלל סדיר? 

המחזור שלי לא סדיר וזו פעם ראשונה שלי

כשהגעתי הטכנאית אמרה שאני אחרי..

אז בעצם אי אפשר לדעת אם אכן היה? שאלתי אותה שלוש פעמים כדי להיות בטוחה 🫣

זה רק אומר שהיה ניסיון לביוץ, אבל יכול להיות שהזקיק היה קטן מדיי ולכן אין הריון אבל גם לא מגיע מחזור...

אני ממליצה על מעקב מסודר, יכול לחסוך הרבה עוגמת נפש... אבל תלוי עד כמה המחזור שלך לא סדיר, כמה זמן אתם מנסים להכנס להריון...

14 יום זה ממוצע, יש נשים שהדימום מתחיל לפני/ אחרי.

הלוואי הלוואי שאת בהריון!!! ויש הרבה טעויות עם בדיקות שליליות!!

(ביום שהבנתי שהדימום שלי מגיע 16 יום אחרי, ולא 14, באופן קבוע, חסכתי לעצמי המון המון עוגמת נפש)

אז בעצם אני אמורה לחכות ליום ה16?

או שזה לא משנה לעניין ההריון

ורק מתי המחזור יגיע?

ה16 יום זה רק דוגמה של כמה ימים אחרי הביוץ היא מקבלת ובת.

ולמשל אצלה, איחור בוסת יהיה רק אם מאחר אחרי 16 יום (נניח אם מגיע אחרי 15 יום הוא הקדים דווקא)

אז אם המחזור שלך ארוך יותר, את אמורה לקבל וסת אחרי יותר מ14 יום לאחר הביוץ, ואז יש סיכוי להיריון.

אבל לא רוצה להעלות תקווה סתם❤️

הכי מבינה את הלחץ שלך ואת החוסר וודאות המשגעת הזו. באמת.

זה נשמע בלתי אפשרי, אבל מציעה לך לנסות להרפות, לשחרר, לשהות בחוסר ידיעה עד שהתמונה תתבהר.

מתפללת עלייך שעוד כמה ימים תספרי לנו בשורות טובות ומתוקות!!!

כמה דמעות  נשפכו ביומיים המחרידים האלו עד שנפל לי האסימון לחשבן איחור רק 16 יום אחרי...

וד"א

בהריון האחרון היתה לי בדיקה ביתית שלילית ובטא 100....

רק בשורות טובות ומתוקות

אני תמיד מנסה להבין איך זה יכול להיות?

אצלי בדיקה ביתית הראתה שני פסים בבוא 120

וגם שמלות/ עליוניות של הבנות הגגולות, שלרוב הן מבדים עדינים.

כל השאר- למייבש. לא שווה את הזמן והכוחות שלי

לא הסתכלתי על תווית בכלל

יש לו נטיה לכווץ אבל זה לא כל בגד

ובגדים שעשויים מבדים כאלה או עדינים כמו עם חרוזים למשל מראש לא שמה שם

בגדי יומיום ילדים- כן וזו הצלה של ממש בשבילי

לא מייבשת דברים מניילון (כמו סדינים מגיני מזרן), כי הם באמת נהרסים.

כל השאר - רק במייבש. בגדים עדינים בתוכנית ייבוש עדינה וכל השאר בתוכנית רגילה.

שמלות מבדים מיוחדים מגיני מזרון וכאלו מניילון לא שמה כי ברור שנהרס.

לא יודעת איך אפשר להתמודד עם תליית כביסה של כמויות כ"כ גדולות של בגדים.

אז גם אם הבגד מחזיק בגלל זה פחות זמן

הזמן שלי שווה יותר.

במילא היום הכל חד פעמי, נמכר בכמויות ויחסית בזול.

לא רואה טעם לשמר אותם קצת יותר ואני אשתעבד לבגדים, יותר ממה שכבר.. זה מספיק, די והותר 😃

לא מסתכלת בתוויות

שמלות עלולות להתכווץ ולכן תולה לייבוש

אבל כל דבר אחר אין בעיה

בגדול מאמינה שהבגדים נועדו לשרת אותי ולא אני אותם

ולכן

ביגוד פשוט ליומיום, נועד להיות נוח ויעיל. משמע, להיכנס למייבש. בגדים שלא שורדים מייבש-לא מתאימים לבית שלנו.

בזה אני כוללת פוטרים, טריקו, גינסים, גרביים תחתונים וכד'. גם מכנסי וחולצות שבת של הבנים.

לעומת זאת יש בגדים שמראש הצורך שלשמם קניתי אותם הוא לא נטו הנוחות והיעילות אלא למשל המראה החגיגי, או חימום משמעותי, ולכן כדי שהוא ימשיך לשרת אותי בהתאם אני כן תולה ולא שמה במייבש.

בזה אני כוללת שמלות שלי מבדי אריג(כותנה וכאלה, זה בעיקר בגדי שבת)

בגדים עם תוספות מיוחדות כמו תחרה, טול, פרנזים...(שזה בעיקר שמלות שבת של הילדה)

סריגים מכל הסוגים(לא קפוצונים, רק סריגים מפוליאסטר/צמר.. כלומר האלה שנראים סרוגים)

חזיות(פעם ב.. אם אני ממש נתקעת יוצא לי להכניס לסיבוב קצר. אבל זה הורס להן את הצורה אז חבל)

דברים שממש עשויים מניילון(כמו סינרים)

לצערי גם ציציות אני תולה כי לשים במייבש הורס את החוטים. זו כביסה סיוטית כי לתלות ציציות זה מעצבן🤦‍♀️ אבל לא מצאתי לזה פתרון אז זה מה יש.

הרשימה של מה לא הולך במייבש נראית ארוכה

אבל תכלס היא ממש לא. זה איזה פריט-שניים בכל כביסה, חוץ מציציות בכביסה לבנה שזה כן תיק.

יש לנו העדפה לתלות כביסה צבעונית בשמש כי זה עוזר לכתמים(וגם חסכוני ואקולוגי) אבל ראינו שאם מחכים לזה שנהיה פנויים לתלות אנחנו לא מכבסים אז מתעדפים כביסות גם אם אין פנאי לתלות..

רק בחורף וגם אז רק כשיש עומס ואין מקום לתלות..

לוקחת בחשבון את הכיווץ הראשוני

יש בגדים שאני בכלל לא מכניסה - או כאלה שאני בשום אופן לא רוצה שיתכווצו, או בדים עדינים יותר בגדי שבת, שמלות.

בגדים שלי הרבה מהם לא נכנסים למייבש

בגדי ילדים כן . 

תקראי על המלצות לשינה משותפת בטוחה, תעיפי את המצפון ותהני מזה. 

לכן כדאי ללמוד את הכללים ללינה משותפת בטוחה כדי שלפחות כל התנאים יהיו כמה שיותר טובים

אני ישנה איתם מלכתחילה

ושמעתי מהסלון את אחד הילדים משחק עם התינוקת.

והייתי בטוחה שהיא ישנה לידי בלילה! (אחרי שקמה באמצע הלילה לינוק ולקחתי אותה אליי למיטה...)

מסתבר שלפנות בוקר היא שוב בכתה, ופשוט לא שמעתי אותה, ובעלי לקח אותה והרדים אותה בסלון בעגלה...

אבל זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה (ובאמת הייתי בהצטברות נוראית של עייפות)... לרוב השינה שלי מספיק קלה כדי לשמוע אותה.

שינה של אימהות כמעט תמיד קלה יותר, ואם משכיבים לידך בצורה בטוחה את התינוק - אין סיבה שיקרה לו משהו. והכי כדאי להיניק בשכיבה, כדי שהוא אפילו לא יתגלגל...

קראתי מחקרים בעניין, יש יותר מוות בעריסה מאשר סכנה במיטה עם האמא.

רק חשוב להקפעד שהתינוק יהיה בצד שצמוד לקיר ושאין שמיכה שיכולה לחנוק אותו

זה ממש קשה לא להירדם איתם כשגמורים מעייפות. ולהניק בישיבה זה גם מסוכן לפעמים, במקרה שנרדמים.

לא מבינה איך אפשר אחרת. אישה אחרי לידה תמיד סוחבת עייפות. והנקה באמצע הלילה בישיבה מזמנת הרדמות עם התינוק.

אני מניקה בשכיבה כשהיד שלי מתחת לראש של התינוק (בעורף) ככה אני בעצם מונעת ממני להתגלגל בלי לשים לב, וממנו לזוז ממני (החיסרון זה שלפעמים היד נרדמת לי ככה).  בנוסף ישנה עם מטחברת או מתרחקת מהקצה ושמה משהו שימנע ממנו להגיע לקצה המיטה (ואם אפשר שהתינוק יהיה בצד של הקיר עוד יותר טוב, בהנחה שהמיטות מוצמדות לקיר).

בקיץ זה גם יותר קל מבחינת שמיכה, בחורף כשקר וישנים עם פוך, זה יותר מפחיד לכסות אותו בטעות. 

2 שמיכות חורף במקום.

באיזה שבוע עשית את השקיפות?
יכול להיות גם שאיבר המין היה מוסתר ולכן לא ראו...

זה פשוט שלב מוקדם. הרופא שאצלו עשיתי את השקיפויות מעדיף בכלל לא להגיד כי זה ממילא לא מדוייק.

ולא בשבוע 16

ואפילו בשבוע 19 ראו רק אולי שזאת בת

ורק בסקירה קבלתי אישור שאכן בת

אבללל

היה לי גם הריון שטעו פעמיים ואמרו אולי בן ובסקירה התברר שזה בת🫢

אבל אצלי כשזה בן לא היו צריכים לומר כבר בשבוע 13-14 זיהיתי בקלות🫢🫢🫢

העוברון השובב שלי שיכל רגליים כל השקיפות והטכנאית לא ראתה כלום כלום..

ואגב ככה גם אפשר להגיע לחנויות ספציפיות

תכתבי בגוגל

חולצות הריון

תגיעי לכל מיני אופציות באתרים של חנויות 

ותבדקי איפה הסניף הקרוב אליך אם את רוצה רק למדוד ולקנות בחנות

וגם בשיין ובעלי אקספרס יש מלא

יש להם מידות גדולות ובגדים יפים

ממליצה לנסות. לשים לב למידה בס״מ ולמדוד את עצמך, ולקנות רק מה שיש עליו תגובות

להכל צריך להוסיף בסיס מתחת וזה ממש מבאס. מה שהוא ממש להריון הוא יותר סגנון נצמד או קצר שלא מתאים מבחינת צניעות ובגדים שהם רחבים לפעמים כבר אובר גדולים כאלה ואני לא אוהבת. כבר הריון שני שאני ממש מתוסכלת ולא מוצאת לא בארץ ולא באתרים מחו"ל...

דוקא ההריון הראשון היה יותר הריון חורף והסתדרתי יפה 

ובטן שמתלבשת משם ממש בצניעות ובגזרות שמחמיאות לה, והיא לא מאוד נמוכה, אז חשבתי שיתאים

אני  בהריונות פשוט קניתי בגדים במידה גדולה, לא בגדי הריון בכלל, אבל לא נראיתי וואו יש לציין

תחום שקשור לייעוץ להורים?

למדתי גם לגבי הורות, מומזנת לווצאפ אם בא לך

לא בדיוק בגישה הזאת אבל מאוד התחברתי ומאמינה בזה. והכי חשוב - זה עובד.

ממליצה להתחיל עם משהו ולאט לאט להתרחב עם עוד מיומנויות וכלים סביב זה.

כדי להבין כיוון.

זה מאוד תלוי  גם בפניות הטכנית והנפשית ללימודים וגם במטרה שלך

אפשר ללמוד 3 שנים במכון אדלר ואפשר לעומת זאת לקחת קורס של 7 חודשים....

אפשר להתחיל עם ייעוץ שינה ואח"כ להוסיף עוד השתלמויות.

אני ספציפית התחברתי מאוד לייעוץ שינה בגישת לילה טוב של גנית פרג שמאוד מאורגנת ומובנית ונותנת מענה תמידי לבכי של תינוק. מלמד את ההורים לזהות ולהתכוונן לצרכים של הילד.

פשוט כי הבנתי שזה יהיה לי מוכר לגמול השתלמות

יש לך גם את של רותי דריאל שאמורה להיות ממש טובה

זה הדרכת הורים

ייעוץ שינה את יכולה גם של הורות מחבקת

שזה לא נעים לך

שזה עושה לך אווירה לא נעימה

ושלפעמים היית מעדיפה שהוא לא יהיה כי יותר נעים. פשוט ככה.

לא הייתי הולכת סחור סחור כדי למצוא את המילים. דברי מה שאת מרגישה מלב אל לב.

קשה לחיות בבית שיש בו ביקורת באופן תדיר.זה רעיל, זה מעכיר את האווירה, הכעס מכבה כל קלילות והנעה שמחה בבית.

את כל זה ?

תגידי לו מה את חושבת על כל המהלכים שלו

זה לא אמור לגרום למריבה, אפשר לעשות דיון

אם הוא לא משתנה את גם יכולה לתת תחושה לילדים שהכל בסדר להחמיא להן יותר , וגם בלי קשר אליו 

רוב האנשים אינם משתנים

בגלל הערות של בת הזוג וגם אלה שעושים שינויים אלה שינויים מינוריים

לכן חבל לבזבז אנרגיות חיוביות או שליליות לנסות להשפיע על בן הזוג

מה שכן השפיע אצלי זה דווקא התעלמות מבעיות תקשורת (אחרות)

כשאין אישו סביב העניין הוא יותר פנוי לראות את התקשורת שלי עם הילדים, שגורמת להם לשתף יותר פעולה ולפעמים הוא מתקשר אלי שאני אפתור פלונטר עם הקטן בשיחה טלפונית (שהוא לא הצליח לפתור) או משתמש בטכניקות תקשורת טובות יותר עם הגדולים.

שאת משכיבה ומנהלת עניינים והוא נגיד יקרא איתם שמע כשיהיו מוכנים . או יתקלח בזמן שהם מסדרים.

אבל בכנות אם כל מה שתיארת זה באותו ערב , אחד אחרי שני , זה באמת קצת מעצבן. לא כולם יכולים להעביר ערב תוך כדי בכי או ויכוחים על שטויות . אז אחר כך הוא רוצה שהם כבר ילכו לישון כי לא נעים לו. 

נשמע שאולי זה נובע מחוסר היכרות עם דרכי חשיבה של ילדים/שיטות חינוכיות מכילות

מסבירה: 

בנטיה הטבעית שלי כשרוצה שמשהו יקרה, אני גם אסתכל למה לא עושים אותו, ושיעשה כאן ומייד.

עם הילדים - לאט לאט למדתי (ועוד לומדת) שהמטרה היא לא הדבר עצמו שיקרה אלא שהם יתרגלו לעשות, שהם יעברו את התהליך, את הבחירה, את הדיון, את העשיה. ללמוד לראות בדרך את המטרה ולא את השלמת המשימה כעיקר.

אני חושבת שאנחו בתור אמהות הרבה פעמים נוטות ללמוד את הדברים האלו באופן טבעי, ושומעות שיעורים וקורסים על חינוך וכו וכו

וגברים - יש כאלו שבעניין, ויש כאלו שפחות.

אני הייתי משתדלת לתמצת לבעלי מה שקראתי/למדתי, ואז זה גם היה נכנס לו למודעות וזה נהיה עבודה חינוכית של שנינו ול הילדים. עדיין מתנהלים מולם בצורה שונה, אבל לפני כן הוא לא הכיר בכלל..

יכול להיות שגם אצלך זה יכול להועיל? לא לדבר איתו על מה שכתבת אלא להתחיל לשתף אותו בדברים שקראת/למדת? אתה יודע, קראתי היום משהו מעניין על משימתיות וחינוך והנעה לפעולה אצל ילדים, מה אתה חושב על זה? / לשמוע פודקאסטים/שיעורים ביחד/להרשם לקורס כלשהו ביחד..

ואז את נותנת לו כלים להתנהל איתם בצורה שונה, ולא מדברת איתו על איך הוא הגיב פה ואיך הוא הגיב שם..

ואשרייך! שאת רואה את הטוב שבו ומעריכה אותו ושחשוב לו לשנות דברים

זה ממש חכמת נשים בנתה ביתה

לא רואה כל כך מה הבעיה במה שהוא מעיר.

להפך הוא שומר על כבודך לפני הילדים.

נראה לי שמה שמרגיז אותך יושב על דברים אחרים ביניכם... לא רואה בעיה בזה שמעיר לילדים, תשחררי

זה מאוד חשוב שילדים רוצים שאבא יהיה מרוצה.

האם יש להם מספיק זמנים של כיף ביחד? אני חושבת שזה איפה שכדאי לך להשקיע שיצאו ביחד ישתוללו יחד יעשו חוויות ביחד.

מותר שיהיו לו דברים שיותר חשובים לו מאשר לך ומותר לו להגיב אחרת אבל את רוצה לוודא שיש מספיק כיף וחוויות טובות

אשמח לשמוע ממך איך את נוהגת.

שלושת התגובות שהבאת כדוגמא הן בדיוק הצורה שהייתי מגיבה. אולי לא כשאני במיטבי, אבל בצורה יומיומית שוטפת.

1. ילדה שמגזימה בבכי: צריכה להבין שזה לא נעים לאחרים. לא חייבים להכיל כל בכי שלה

2. ילדים שדנים מי עושה מה: אם לא הייתי מעירה להם, היו פשוט מתווכחים לעד. יותר כיף להתווכח מאשר לעשות.

3. ילדה שלא קמה להתקלח: אם לא הייתי מעירה לה, פשוט היתה נשארת לעד על הספה.

ממש מסקרן אותי, איך היית מגיבה אחרת, ומה נראה לך שהיה התוצאות של זה.

בעצם: ממש אשמח אם תכתבי לי איך היית מגיבה, שאלמד.

תודה ששאלת זה עזר לי להבין שהתגובה של בעלי לא מאד קיצונית

אני אגיד לך איך הייתי מגיבה. בענייניות. בלי הכללות בלי עקיצות בלי נאומים.

1. הילדה שבוכה. הייתי מנסה להשיח את דעתה (אחרי שכבר אמרתי לה וואו איזה באסה..) או אומרת לה. אני אשמח שתנסי להפסיק עם הבכי בסלון זה לא נעים לנו. אבל רק אם זה בכי שנמשך מלא זמן לא 5 דק כמו שזה היה.

2. לגבי המטבח. לא מתערבת. זה היה ויכוח קליל של דקה שהיה נפתר כעבור דקה נוספת... אם היה מתארך מאד הייתי אומרת. חמודים להזדרז.. רוצים שאני אחלק את המשימות?

אבל בעיקרון ממש לא מתערבת. ילדים בעיני לא אוהבים להתווכח. כמו שאני לא אוהבת...

3. לא מעירה בשומצב אחרי דקה על דבר כזה. אני לא מצפה שהילדים שלי יהיו חיילים שיעמדו דום לכל הוראה. כשאני אומרת לבת שלי ללכת להתקלח אני מצפה שבדקות הקרובות היא תכנס למקלחת. ובכללי עצם הלחזור על כל הוראה מלא פעמים, לא עוזר בכלום.. רק גורם להם להרגיש שאין מה לציית גם כככה אני אגיד שוב ושוב.

אם עברו 10 דק והיא עדיין שם. אז אגיד הכי בענייניות. ממי בבקשה להכנס למקלחת. ואתקדם הלאה

בכללי בעיני ענייניות... לדבר בפשטות.

אתן עוד דוגמה שהיתה בערב ההוא

אכלנו פנקקים לארוחת ערב. והילדים אמרו אני קיבלתי את הכי קטנין באלי עוד וכולי.. תכלס קלאסי לילדים.

ובעלי: למה אתם מתלוננים על כל דבר תגידו תודה שיש פנקקים ולא לחם וחביתה. לא כיף להשקעע לכם כשאתה מתלוננים סתם. וכאילו כפרה שחרר. הם ילדים. גודל של פנקייק הכי מעסיק אותם....

אפשר לדבר איתו על זה גם בלי לריב. בצורה נעימה ומכבדת לדון על העניין ולנסות להגיע להחלטה משותפת מה עושים בפעם הבאה.

אלה גם לא תגובות שאני הייתי מגיבה אבל הן לא מאוד נוראיות, אני משתדלת לתת לבעלי גם מקום בחינוך הילדים ומבחינתי זה בסדר אם הוא מגיב אחרת ממני (כמובן, לא סותרים אחד את השני ולא מאפשרים דברים שלא מקובלים על השני אבל כן יש חופש תגובה לכל אחד כמו שמתאים לו).

אולי זה קורה כשהוא עייף?

כשאני רואה שבעלי מגיב בחוסר סבלנות לילדים ויודעת שזה כי הוא עייף, אני שואלת אותו אם רוצה ללכת לנוח קצת ואני אהיה איתם כדי שיהיה לו כח להיות איתם עוד מעט עם סבלנות

והאמת, אני לא בטוחה שאני כל כך מסכימה איתה.

בעיני הרבה יותר חשוב מהכל זה לכבד את הדעה של השני, אבל לכבד באמת. להציג כאילו יש חזית אחידה כשזה לא המצב זה לעשות משהו בניגוד לעצמיות שלי, זה למחוק את עצמי, לרצות או כל מיני מילים כאלו, וזה לא יותר בריא בעיני כמודל של זוגיות.

לי באופן אישי מרגיש הרבה יותר טבעי ומלמד להגיד לילד 'אני לא יכולה להרשות לך את זה כי אפילו שלי זה פחות מפריע אבא לא מסכים' ולהיפך וזה נותן כבוד אמיתי לרצון שלו וגם מודל שמראה שיש לנו גמישות ליישם משהו בניגוד לעקרונות של עצמנו כדי לכבד מישהו שאנחנו מעריכים. בשביל זה צריך להבין טוב את המניעים של בן הזוג ולדעת להסביר אותם, וזה כמובן צריך להגיע עם הרבה מחוות נוספות של כבוד והערכה לשני, כי אחרת הוא באמת יכול לצאת תמיד האיש הרע.

סתם פתחתי סוגריים מקוה שזה לא יעשה פה ניצלוש

איך הגעת למסקנה שזה להציג כאילו יש חזית אחידה?

אנחנו בהחלט יכולים לומר "כבר שאלת את אבא אז עושים מה שהוא אמר לך"

זה לא בהכרח שאני מסכימה אבל אם אבא אומר אז אני איתו.

ולהבין את המניעים של בן הזוג זה חשוב, ולפעמים אני גם אומרת לבעלי שאני לא הייתי מגיבה ככה/לא מסכימה את זה. אבל לא ליד הילדים.

קראתי כל מילה והחכמתי

בעיני זה לא נושא של "להגיד לו"

א. כי הוא לא פועל שלי

ב. כי זה מגיע ממקום פנימי. זה אינסטינקט.

זה לא מתוך מחשבה שכך נכון

אני כמובן מדברת איתו עח זה.

לוקחת איתי את תורת המראות. אם מפריע לי שהוא חופר ומעיר להם כנראה אני גם מעירה וחופרת למישו. והזדמנות לתקן את עצמי

בדיוק ראיתי פרסום של מישהו על זה, בדיוק בנושאים האלו של חינוך ילדים...

תכלס זה מאוד פרקטי ולא עכשיו איזה טיפול עומק, שגם יכול לעזור... 

זה לשקף לו את התחושות שזה מעלה בך

זה לא כהוראה או ציווי, זה מגיע ממקום אחר פנימי, שסומך עליו שהוא לא רוצה לצער אותך ולכן השיקוף של התחושות, וגם הדרך שבה זה נאמר היא אחרת

גם אם זה אינסטינקט, זה לא אומר שזה לא בר שינוי, אחרת מה הטעם לשים לב גם לעצמך שטענת..?

לא שזה לא מבורך, כן? אבל שלא יגיע ממקום של לקיחת אחריות שאיננה שלך

בהצלחה יקרה❤️

נשמע בהחלט מאתגר...

יש כאן 2 דברים שכאילו סותרים, אבל האיזון ביניהם הוא בעיני נכון.

1. אבא של הילדים, כמו גם אמא של הילדים, נשלחו להם במדוייק מה' יתברך,

והוא האבא הנכון והמדוייק ביותר עבורם ועבור המסע שלהם כאן, עם יתרונותיו וחסרונותיו, כמו שאת האמא הנכונה והמדוייקת ביותר עבורם ועבור המסע שלהם כאן, עם יתרונותייך וחסרונותייך.

וזה בסדר שאבא ואמא הם שונים (כך זה במהות) ובסופו של דבר כל זוג בדרכו מאזן ומשלים אחד את השני.

2. במידה ואת מרגישה רע מול המצב, מרגישה שהנאומים שלו בלתי נסבלים, מרגישה קושי מול זה שהוא יורד להם לחיים, ומעליב אותם, ובטח כשאת רוצה לכבד אותו, רוצה שזה לא ירחיק אותם ממנו וכמובן לא רוצה לריב,

בעיני הדבר הנכון הוא קודם כל להבין באיזה מקום זה נוגע בך.

בדרך כלל דברים שמפעילים אותנו נוגעים בנו עמוק.

זה יכול להיות בחוויות ילדות שלנו מול ההורים שלנו, זה יכול להיות תחושה של כשלון שלנו כהורים, זה יכול להיות פחד על נפש הילדים.

זה לא דבר של מה בכך.

והדבר הנכון בדרך כלל, הוא לשתף את האיש והשותף שלך בתחושות שלך מול זה,

ולבקש ממנו בעבורך להתנהל בצורה מסויימת.

הרבה פעמים יש פחד שדברים כאלה יהפכו לריב, או לא יתקבלו יפה,

ולא סתם. מדובר באמת בדברים נפיצים שצריך לגשת אליהם

בזהירות, בדיוק בגלל

שהם נוגעים בנו במקומות עמוקים.

ולכן כדי שניתן יהיה לדבר על זה בצורה שתאפשר מענה שלו אלייך, כדאי:

1. להתחיל בעבודה פנימית של מודעות והבנה של איפה זה נוגע בי, מה זה גורם לי להרגיש, למה זה כל כך מפעיל אותי, מה חשוב לי שיהיה בבית ובמשפחה שבנינו ואני רוצה לבקש

2. אחרי שעושים את העבודה הזאת כמו שצריך (כן מציינת פה, שכדי לעשות אותה באמת מעמיקה ומשחררת ברמה משמעותית כדאי לקבל הדרכה מדוייקת, אבל לפחות ברמה ראשונית,

נשים בעלות מודעות יוכלו לעשות עבודה התחלתית גם בעצמן), באופן שיאפשר לך לדבר איצו לא ממקום טעון רגשית, אלא ממקום של גילוי לב ושיתוף, לדבר עלייך, על התחושות שלך, על הרצון והצורך שלך, ולבקש ממנו בצורה נקודתית.

לדוגמא ממש קשה לי שאומרים לילדים שבוכים כך וכך, אני ממש אשמח אם בפעם הבאה תקרא לי לטפל בזה/תבקש בצורה אחרת וכן הלאה.

מוסיפה, שבלא מעט מקרים גברים פחות בעלי מודעות לנפש, לחוויות של ילדים

לכל מיני עצות וידע בחינוך שנשים חשופות אליהם.

ולכן ממליצה בנוסף;

1. בשיח ביניכם לשתף אותו בדברים שחשובים לך ולמדת עליהם בעניין הזה.

לדוגמא למדתי היום משהו שממש נגע בי שכשילד בוכה נכון כך וכך... או סתם דוגמא כשהייתי קטנה היו אומרים לי ככה וזה גרם לי להרגיש חוסר בטחון ועד היום אני פגועה מהמורה ההיא,

ולאפשר לו יותר מודעות.

כמובן לא לעשות באופן מטיף, או חופר, אלא מתוך רצון שיהיה שותף לעולם שלך ולדברים שמשמעותיים עבורך.

2. אם מתאים אפשר לצפות יחד בשיעורים בנושא חינוך ילדים, אפשר ללמוד יחד ספרים ואפילו דורסים בנושא,

ולהפוך אותו למשהו שעוסקים בו, מדברים עליו, דנים בו ומנסים לעשות בו את המיטב בע"ה.

בהצלחה רבה🌱

אבל אני רוצה להשקיע גם במתנה עצמה...

כרית אני חושבת שיש לה

תודה לך!

אם כן, אפשר משהו סמלי עם הדפסת תמונה של הילדים וכיתוב מתוק.

הכי בנאלי שעולה לי - בקבוק שתיה עם כיתוב טיסה נעימה ותמונה.

וצריך להביא אישור רופא לטיסה באיזה שבוע את.

עשיתי טיסות הרבה יותר ארוכות, בגדול לקום כל כמה זמן וללכת, חשןב לזרימת הדם.

שכדאי לברר ספציפית עם חברת התעופה שאת נוסעת עד איזה שבןע הם מאפשרים כי לפעמים יש הבדלים וחבל לגלות את זה ברגע האחרון...

אגב, גם לגבי ביטוח 

יש גבול עד איזה שבןע חברות ביטוח מבטחות. תבררי את זה גם

גיל שנה:

בימבה, מגה בלוקס, ספר מנגן.

גיל שלוש:

מטבח משחק, דופלו, בובות גדולות, פאזלים.

גיל ארבע:

משחק קופסה תואם גיל, ערכה שווה של צבעים, פליימוביל.

כמובן, קשה להציע הצעות בלי להכיר את הילדים... אבל בגיל הזה בדרך כלל אין להם הרבה דרישות את יכולה להיכנס לחנות צעצועים או לאתר של משחקים, ולחפש שם רעיונות...

ספונת אם יש מקום בחדר

מגנטיםםם או הרחבות שלהם

גם בגילאים גדולים יותר לא קבוע

בחר אופניים

צעצועים שממש רצה

טרמפולינה לבחוץ

ועכשיו חושבת שאת יכולה אולי לשלוח דרך האפליקציה תמונה לרופא ילדים ולשאול. 

מתחילים בפירות בא. בוקר, כדאי עם שקדיה בשביל שומן.

בצהריים חלבון פחמימה וירק- דגש על ירק, חלבון ופחמימה יש בתמ"ל

שימי לב שזה לא תחליף לארחה בשלב הזה, ז"א מתחילים ארוחה במזון,

ומשלימים בתמל או הנקה, הכמויות ירדו עם הזמן, לפי יכולת.

ארוחה זה כמה כפות בגיל הזה...

עד גיל שנה בוודאי שמשארים 2- 3 ארוחות חלב אם.

אגב למה חשוב לך להתקדם בזה?

רב ילדיי לא אכלו ארוחות בגיל 6 ודשים, ולא מרגישה שהפסיגו משהו

ויש משהו בהנקה או תמל שיש שקט את יודעת שקבלו הכל, מה שצריך, יודעת כמה אכלו...

בעיני בגיל הזה זה תוספת או נשנוש האוכל המוצק, לתרגל חויה אורלית

אני נותנת לפני הארוחה כשרעב ולאט לאט מרחיקה את הארוחה הבאה..

בוקר: פירות בנינגה ומשתדלת להוסיף קוואקר (מניחה אותו ל2 דק במים רותחים ואז מוסיפה)

צהרים: מרסקת מה שאנחנו אוכלים או מכינה מרק..

ערב: סלט מגורד הכי קטן בפומפיה, אבוקדו, חביתה

אפשר גם יוגורטים וכו..

תלוי בתינוק וברצונו כמובן.

פירות: אני אהבתי לתת רסק תפוחים ואגסים עם דייסת אינטסט שיבולת שועל וכפית שקדייה.

לפעמים הוספתי בננה אבל בננה אי אפשר להכין מראש לכמה ימים

צהרים בתחילה מרק ירקות כתום

בהדרגה הוספתי חלבון, כלומר עוף, וכן פחמימה של אורז או פתיתים או קטנייה: שעועית, אפונה... כל פעם שילוב אחר. טחנתי הכל יחד. הוספתי גם קצת שמן זית כי אצלי היו צריכים תןספת קלוריות

למחזור

אז האסטרודיול תקין. הוא עולה ככל שמתקרב הביוץ.

לפי מה שאני מבינה

הוא אמור להיות עד 200

מעניין באמת להבין מגורם מקצועי מה זה אומר. ומה המשמעות של הגיל שאמרו לך "שזה תקין לגיל" 

ולא פעם ראשונה בהיסטוריה (יום השואה מתקרב…)

לצערנו גם יהודים מתנהגים באכזריות לפעמים ואפילו הורים יהודים שהתעללו בילדיהם אבל גם מקרים פחות קיצוניים יש לא מעט.

אני גרה קרוב לאזור ערבי, הרבה פעמים יוצאים משם חיות פצועות , מורעבות ומאוד מפחידות, וזה מאוד בולט לעין. גם במרכז מסחרי בתלפיות בירושלים הרבה פעמים ראיתי אמהות ערביות מרביצות לילדים שלהם תוך כדי קניות. מכר שלנו התארח אצלם באיזה עניין והזדעזע מהיחס שלהם כלפי ילדיהם.

טוב זו המהות של יהודי, לכן ככ קשה לנו להבין (ואנחנו גם לא צריכים לנסות להבין-חבל לרדת במחשבה למקום נמוך ככ) איך אפשר להתנהג בצורה רעה ככ.

עמלק הוא המציאות היחידה בעולם של רע שאין לו עתיד טוב ולכן יש ציווי למחות אותו (וזה בא בציווי מעל השכל שלנו - כששאול המלך הכניס את השכל שלו בציווי הזה והשאיר את הכבשים בניגוד לציווי השם הוא נענש על כך), שאר המציאויות בעולם שיש בהם רע יש להם גם תיקון - ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ  ואז- וגר זאב עם כבש, וכתתו חרבותם לאיתים, גם לשאר העמים יש ייעוד טוב, חוץ מעמלק. 

קיימות זוועות יותר גדולות

אכזריות ורוע זה דבר שהיה קיים מאז ומתמיד כמו שהטוב קיים

הקושי עם החטופים זה לקבל שהרוע הזה קיים סנטימטר מאיתנו ואין בידינו להושיע

מקווה מאד שימצאו את הדרך לשחרר אותם בהקדם

או על חמאס בעצמם?

חמאס זה חמאס, ראינו ושמענו את האידאולוגיה שלהם. אז זה לא שאלה בכלל

והעולם, כמו תמיד מאז ומעולם

לא מתרגשים מכאלו דברים ובטח כשזה קשור ליהודים.

איפה העולם היה בכל שנות השואה??

האם צורת האכזריות הזאת חדשה?

לא 

פשוט או שאנחנו לא זוכרים או לא רוצים להזכר, או לא מכירים

אבל אכזריות היתה וקיימת ותהיה עד שהרוע יימחק, זה לאו דווקא עמלק... 

יכולה להגיד לך על עצמי, שעד היום אין לי מושג מה העניין היה ועודנו של ה7.10 

זו בכלל לא שאלת כפירה,  להיפך.

קשה לנו למרות כל מה שראינו להאמין שיש אנשים בלי נקודת טוב, שיש בהם רק רע..

אבל הנה מגיע יום השואה ומזכיר לנו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו מתוך רוע צרוף

ורק הקב"ה מצילנו מידם..