פורום הריון ולידה (עמוד 188)

אני אוהבת לשמוע את הרב שניאור אשכנזי, הרב אייל ורד (הוא לא חסידי אבל יש לו הרבה שיעורים בחסידות), הרב יואב אקריש.

בגזרת הרבניות - יש את הרבנית חגית שירה, הרבנית רחל בזק (לא מאוד קליל, אבל כן מעניין) וסיון רהב מאיר (הכי קליל שיש, וגם קצר). אבל הן לא חסידיות.

ממליצה על עו"ס או פסיכולוגים מאיזור מערב השומרון

 עוז גליק מקבל באורנית

גדי רונן מקבל ביקיר

אלעד שלו מקבל בלשם

אלי מימון מקבל בלשם 

אלעד קוטנר מקבל נראה לי באריאל

דוד יפין מקבל באריאל

שאם עד עכשיו את לא במלחמות על כמות החלב אלא יש מספיק בלי מאמץ מיוחד,

אז יומיים שלושה לא ישפיעו משמעותית. הרי כשהוא יבריא הוא שוב יאכל כמה שצריך או אפילו יאכל יותר מהרגיל כדי להשלים לגוף, אז כמות החלב שוב תתאזן. מקסימום יהיה יום או יומיים שהוא יינק יותר הרגיל.

חששתי שכל שינוי של יותר מיום ישפיע

מקווה שזה יהיה באמת רק יום יומיים

תוך יומיים שלושה חזרה.

הבעיה היא שהוא עלול להתייבש.

אז תציעי לו לעיתים יותר קרובות, בלי להסתכל על השעון מתי אכל

פשוט כל כמה זמן שיאכל קצת

זה חשוב מאד

וגם תכלס- נוזלים זה התרופה הכי טובה לכל מחלה

במיוחד חלב אם.

רפואה שלמה ומהירה

רק אם מייחסים לו חשיבות.

כשמישהו שואל אותי שאלה לא קשורה אני מסתכלת עליו, לא עונה וחוזרת לעיסוקיי שיבין בעצמו שהוא חסר טאקט. 

אופציה נוספת שאני עונה: ככה בעלי החליט, לא נכנסתי לזה.

את התינוק?
זה לא הברית שלכם כפי שאני מבינה.
מביאים למי שמצפה... מה השאלה כאן? 

(ולא תמיד נותנים למי שמצפה. זו סגולה בלבד. אנחנו נתנו למי שרצה. בברית האחרונה אחי שהוא לא נשוי בכלל העביר את התינוק).

לא נעים.

גם כי הציפיה של אנשים לילד היא דבר אישי, אולי זה רגיש, אולי מונעים ולכן זו שאלה לא במקום.

בנוסף, היא לא מכירה את טיב היחסים בין בעלי הברית לבינה.

זה שהם אורחים לא מעיד על טיב הקשר.

הרבה שנים ציפיתי וקיוויתי שיזמינו אותנו להיות קוואטר-: לא קיבלנו- לא נורא.

אבל כאמור כפי שכתבתי למעלה: אני הרבה פעמים מתעלמת ממה שאנשים אומרים.

מצד שני, אני לא צעירה וגם יש לי ברוך ה' כמה וכמה ילדים אז הנושא הזה כבר לא רגיש, יכולה להבין מי שזה רגיש אצלה.

לגמרי חוסר טאקט.
מה הקטע?
יאאלללההה ךא מבינה אנשים לפעמים.

את בעבודה חדשה

פחות מחצי שנה את לא מוגנת מפיטורין.

כי אני יודעת שהוא יקבל את זה ברוח טובה וזה רק יקל עלי שהוא מבין שאני כרגע בתקופה שצריכה יותר הבנה והתחשבות. אמרתי נראה לי בשבוע 10 בערך. אחרי עוד יום שנשארתי בבית בגלל חולשה, בחילות וסחרחורות...

כשהודעתי הוא חצי צעק- "בשעה טובה" (מהתרגשות) שחשבתי שעוד רגע כולם מסביב שומעים...  

למעסיק שלפניו אמרתי כמה שיותר מאוחר. כי הוא היה הרבה פחות מכיל... 

ואז גיליתי הריון

סיפרתי יחסית ממש מוקדם נראלי זה היה 10-12 אבל המנהלת פירגנה וידעתי שתקבל את זה ככה..

אם את חושבת שפחות יכילו הייתי מחכה..

לא מסתירה.

אם הבטן יוצאת קצת לפני אז מספרת לפני. שבוע 20 אולי רק בהריון ראשון עוד לא ראו עלי.

כשתהיי שם חזק אז זה גם מה שיעבור החאה..

והם יסתדרו..

לך מגיע להיות רק במקום של ההודיה השמחה והתפילה..

את לא צריכה לעשות את החישובים שלהם..

וחוץ מזה הריון זה ברכה לכל עם ישראל, זו לא השפעה פרטית רק על עצמך...

וגם תגיעי לשיחה איתם מאוד בטוחה בעצמך.

את לא אמורה לתכנן את החיים האישיים שלך לפי העבודה

וביננו מעסיקים מסתדרים בחופשות לידה

ברגע הראשון זה מלחיץ אבל אח"כ הם מוצאים פתרונות והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.

מה יכול להרגיע את הכאב?

ועל המזל גם יצאה לי אפטה... אוף. מה מרפא אותה?

בעקרון טיפות אופטלגין מאוד מאוד מקלות על כאבי שיניים. אני די בטוחה שמותר בהנקה.

ונורופן לא אמור לייבש חלב, לקחתי תמיד בהנקה אחרי לידה.

זה הרבה זמן לחכות לעזרה ראשונה, אין סיכוי להקדים את התור? 

לא נתנו לי תור מוקדם יותר

זה פוינט

אני לא יודעת אם מותר בהנקה אבל שווה לבדוק

ולשים קצת ערק באזור הכואב

תוך 24 שעות לדעתי

כתר שזז זה ממש בעייתי.

לגבי משככי כאבים אז אופטלגין יותר חזק ועוזר כמו שאמרו כאן

וממה שאני יודעת מותר בהנקה

רגע, אז למה בבי"ח לא נותנים אופטלגין אחרי לידה?

יכטול להיות שאסור אם יש לתינוק חסר בPD6G

אני קיבלתי בלידה האחרונה

אצלי לא נתנו אף פעם, למרות שזה יותר עוזר

כללית גם בהריון זה עזר לי והרופא אמר לי שזה נחשב קו שני

אומנם עדיף אקמול אבל מותר בעדיפות שניה.

(בכל מקרה זה לא התרופה האידאלית. אבל היא יעילה)

אצלינו הרופאה ה"רגילה" שמה כתרים.

הייתי מחפשת מרפאה פרטית והולכת לעזרה ראשונה.

הם רגילים לזה שבאים בשביל זה (וגם גובים תשלום בהתאם...)

בקופה גם אמורים לתת לך.

נראה לי ממש ממש קשה לסבול שבוע + עד שבוע הבא לתור 💔

בכדורים.

טיפות זה יותר חזק. רק לשיניים לקחתי 

כאב שיניים זה נורא ואיום

שמקבל עזרה ראשונה בקופ"ח שלך

איך אפשר לסבול ככה דקה

במקום שכואב. זה מאלחש את הכאב. וגם על האפטה, וגם עוזר לריפוי מהיר יותר

אם זה מתאים לך.

זה ממש ממש מובן התחושות האלה.

את אמא, ואת גם בן אדם. וקושי גדול באינטנסיביות גדולה הוא מתיש, ונשמע שאת צריכה הפוגה מכל זה, אז ברור שלא תרצי להיות איתה כי את צריכה הפוגה.

ברמה הפרקטית הייתי מנסה למצוא זמנים שבהם יש מישהו עליה ומישהו על הילדות האחרות ואת יכולה קצת לאגור כוח.

מניחה שלגבי ההתמודדות איתה כבר קיבלת הרבה עצות אז לא אחפור לך, אבל כן מאד מאד ממליצה לברר מה קורה בגן. הנסיון שלי הראה שכשילד משתנה ככה ומגיע לכזאת מצוקה - יש בעיה בגן. הייתי שמה מקליט לפחות לכמה ימים.

זה מחשבה שעלתה לי לגבי מקליט  

מהפורום. לא כי באמת חוששת בכלל.

יצא לי לבוא בכל מיני שעות במהלך היום. איתה ובלעדיה (קרה ששכחה דברים...) ובאמת שלא עולה שום חשד. תמיד נתנו להיכנס, לראות, לתת עוד חיבוק.. גננת מקסימה שתמיד תדבר איתך בערב אם מבקשת..

יכולה להשתנות ולהגיע למצוקה גם אם בגן הכל נפלא וטוב, לא אומרת שלא לבדוק אבל לא הייתי נלחצת מהכיוון הזה בכלל

אני חושבת שאם זה היה האח שמיד אחריה שכביכול לוקח לה את המקום, הייתי יכולה להבין את הקיצוניות של השינוי, אבל כבר יש לה אחות קטנה ממנה, ועוד אח נוסף זה לא ערעור של כל מה שהיא הכירה.

לא שזה לא משמעותי, ברור שכן, אבל עדיין לדעתי זה יכול להסביר את השינוי באופן חלקי

היא הייתה פיצית בעצמה ולא בטוח הבינה מה מתרחש, והיא עברה תהליך הסתגלות קל. עכשיו היא הרבה יותר בוגרת ומבינה ויכול להיות שמבחינתה עכשיו זה פעם ראשונה שמישהו בא וחוטף לה את תשומת הלב (כי לאחות בת השנה ורבע היא רגילה כבר משחר האנושות)

כשהאמצעית נולדה, היא באמת היתה פיצית ויחסית בקלות התאקלמה.

עכשיו זה 2 התאקלמויות. גם לתינוק החדש וגם לאמצעית שמתחילה לגדול קצת ומאוד מפותחת ומתקדם לגיל ככה ששרוצה את המשחקים של הגדולה ומצליחה יפה מאוד.

הגיב לה הכי משמעותי ללידה.

מעניין

גם לי הגדול קצת יותר מ3 ועם ניו בורן.

בהריון הרגשתי זוועה מהשבועות הראשונים היה קשה לי הריח שלו ( ושל בעלי ועוד כל מיני דברים ) הייתי בלי אנרגיות לא יכולתי להרים אותו תוך כדי גם גזרנו שיער אז נהיה גבר ומרגישה שהוא כ"כ שונה

ב"ה לא מרביץ וכו' אבל כל הזמן בכיין וזה משגע אותי ומרגישה שיש לי פתיל קצר אליו

עכשיו עם התינוקת מרגישה בדיוק כמו שתיארת - בא לי להתכרבל איתה ולא בא לי כ"כ לטפל בו

משתדלת כל יום לעשות איתו משהו קטן אבל כמו שאמרת - בכוח ומרגישה ממש רע עם זה.

סליחה שיצא פריקה אבל ממש מזדהה

מרגישה שהוא כבר לא תינוק ולא יודעת איך להכיל את זה 

אם חלאקה, בכלל זה יותר מורגש..

קשה להכיל באמת שהם כבר לא תינוקות.

עולה לי המחשבות של האם אני אמא שיכולה להכיל גם ילדים גדולים. אם קטנים אני מעולה (כן, מחמיאה לעצמי...)

אבל - אם אני ככה בקושי עם ילד בגיל 3, איך אני אסתדר כשגדלים באמת וגם הקשיים גדלים?

אוף.. מתפללת רק שה' יעזור.

אף אמא לא נולדה אמא למתבגרים.

ההתמודדויות משתנות עם השנים, ואיתן גם אנחנו גדלים... (זה לא שרק נהיה יותר ויותר קשה, אנחנו גדלים אז ההתמודדויות כל פעם מושכות אותנו עוד קצת לגדול, אבל לא יותר מידי מעבר למידה שלנו. ויש גם צדדים שנתיים קלים יותר כשהילדים גדלים וכבר לא צריך לדאוג לכל הצרכים הפיזיים שלהם, מקבלים יותר עזרה, וכו').

ומתבקש פה השיר של @גלויה על 'קטונתי'❤️

מורה - מלשון הוראה וגם הכוונה. 

ביקשתי מבעלי המוכשר שיעשה לזה איור: זכוכית מגדלת עם סרט מתנה.

פעם הייתי בתחושה שכאילו "מחפש" אותי, עבר זמן והבנתי שזה באהבה.

שיר כ"כ קצר

וכ"כ חזק

ולעניין.

נכנס עמוק.

תודה רבה רבה!

בקרוב הספרון המלא בעז"ה. 

מסר חזק שמקופל בכל כך מעט מילים.

יום אחד זה יהיה על מגנט. או גלויה...

לכבוד יומולדת 4 שזה היום! ב"ה! 

ההסתכלות הזאת.

לקחת את זה למקום שאנחנו גדלים מזה. ולא רק בשבילם להיות פה. נראה לי שצריך הרבה אמונה להבין שזה לא מעבר ליכולות שלנו.

ו... קשה לי לשמוע שהם גדלים ולא יצטרכו אותי לכל הצרכים הפיזיים שלהם. זה הדבר הכי כיף לי בעולם. אבל יודעת שבסוף הם גדלים. וזה דבר טוב. ואם זה מגיע עוד הרבה רגעים משמחים אחרים.

תודה❤️

למה לכתוב "ניו בורן "ולא תינוק חדש? או הרך הנולד?

אולי כי אנגלית זה השפת אם שלי, אז זה זורם לי.

ובאמת יוצא לי לא מעט להכניס ביטויים באנגלית, גם כשכותבת בעברית

שולחת חיבוק❤️

אני חושבת, שלוקח זמן ללמוד איך להיות אמא ומה נכון לנו.

לוקח זמן ללמוד איך להיות אמא לגיל מסויים

שלוש שנים של אימהות זה לא הרבה

ובזמן הזה, את כבר אמא ל3.

לא הייתה לך הסתגלות הדרגתית לתואר אמא.

וכבר נהיית אמא לשניים, ואחר כך אמא לשלוש.

ואני חושבת שמה שאת מתארת עכשיו זו תחושה ממש הגיונית, אבל מאוד מהירה ועל סמך תקופה יחסית קצרה של אימהות.

ילדים גדלים, וזה מזמן אתגרים

ויש תקופות שבהן טוב לנו יותר

ויש תקופות שבהן קצת יותר קשה

וברור ברור שאם זה המצב, זו קריאה לחשוב איך אפשר לשפר.

אבל, זה לא אומר "שאם אני ככה בקושי עם ילד בגיל 3, איך אני אסתדר כשגדלים באמת וגם הקשיים גדלים?"

זה רק אומר שיש עוד מה ללמוד, וקודם כל להכיר בזה שזה הגיוני ואחר כך להכיר בזה שזה ניתן לשינוי ובסוף גם להכניס לראש שזה יכול להיות זמני.

תחשבי שבשלוש שנים המשפחה שלכם הפכה מזוג למשפחה של חמישה.

זה שינוי משמעותי ויכול להיות שפשוט עדיין צריך להבין מה נכון לכם ואיך טוב לכם לנהל את זה ולהתנהל בזה.

אבל אנשים עושים את זה.

אז זה אפשרי!!

אז הייתי מתייחסת למחשבות שעולות לך בכמה חלקים:

1. הכרה במציאות. אמא לשלושה זו לא אמא לאחד. וזה שיש לך פחות זמן להתכרבל עם התינוק או שהזמן איתה הוא יותר מצומצם או לפעמים יזום, זה כי זו המציאות. אין מה להילחם בזה אלא להשלים עם זה. אותו דבר לגבי הילדה שהייתה פעם. ילדים משתנים וגדלים, וגיל 3 זה ממש פיק של התבגרות. אז היא משתנה וזה לא תמיד כיף, אבל זה יביא איתו גם דברים בוגרים ומשמחים, לצד השינוי והקושי

2. לנקות אשמה. נכון, היא לא אשמה. אבל היא גם לא מסכנה. יש לה הורים שאוהבים אותה ודואגים לה? יש לה גננת טובה? יש לה אחים חמודים? מהמם. אז מסכנה היא לא, ולכן האשמה כאן לא רלוונטית. קשה לה. לגיטימי. יש כאן שינוי משמעותי. לגיטימי. אתם עכשיו לומדים איך להתמודד עם השינוי הזה. את בליווי מקצועי. מדהים!

האשמה כרגע רק מעכבת אותך ומשקיעה אותך בתוך התחושות האלו. את כבר עושה דברים בשביל לשנות את המצב. את לא צריכה גם את האשמה על הראש. והיא צריכה ממך ביטחון, שהיא יכולה ומסוגלות להתמודד עם זה.

ואיזה ברכה זו שלושה צפופים!! ב"ה!!!

ובאמת לזכור שקשיים זה חלק מהחיים והרבה פעמים דווקא מהם גדלים וצומחים בצורה משמעותית!

ורגשות אשם ןכעס עצמי נורא מעיקים וחונקים.. אםתשלימי עם זה שלא כשי. שום דבר רע להיפך את   אמא ככ טוב"ה ודואגת יהיה לך הרבה יותר קל, פיזית, ממש כמו להוריד משקולת...

והכי עוזר- לפנות לקב"ה ולבקש עזרה עם כך וכך

כמה התפללנו על זה!

לקח כמה שנים טובות. עד שבחסדי ה' הצלחנו לטפל בשורש הבעיה ואז השפע הגיע.. ובאמת מרגישה שמהקושי צמחנו מאוד כזוג. ובאישי.

משתדלת באמת לעבוד על האשמה. ומשתדלת מאוד להיות אמא טובה. לפעמים זה עניין של ביטחון.

תודה!

אוהבת גם לקרוא אותך

לקחתי את מה שאמרת לי בעיקר בעניי האשמה.

שזה הכי קשה. בשבילי לפחות.

ואת צודקת. מסכנה היא באמת לא.

תודה על זה❣️

זה יכול להיות הרבה פעמים יותר קושי מאשר שמחה

זה בסדר להרגיש שאין כוח/ חשק להיות איתה

זה יכול לקרות בכל הגילאים שוב ושוב

לפעמים כיף וזורם איתם ולפעמים לא

מאחרים שזה לגיטימי.

מרגיעה. 

את לא צריכה להתבייש ולא צריכה להאשים את עצמך, תקבלי את עצמך בחמלה, כמו שאת ❤️

חוץ מזה, ממליצה על הפודקאסט "חזרה ללב ההורות" בפרק 12 היא מדברת על לידת אח חדש וזה נראה לי יכול להיות לך רלוונטי ומעניין לשמוע (לא מצליחה לצרף קישור אז תחפשי בספוטיפיי או בגוגל) 

תודה על ההמלצה

אקשיב לזה מחר כשמקבלת את ההר כביסה 😅

לחפש את הרגעים היפים

רגע שהיא שיחקה יפה, משפט חמוד שהיא אמרה, יום שהיא הייתה לבושה יפה ואהבת איך שהיא נראית, כל דבר. ממש לנסות להתמקד בזה...

וזה בסדר עם הזמן שלכם ביחד קצת בכוח, ואולי אפשר למצוא משהו שיהיה גם לך נחמד לעשות וזה יהפוך את הזמן שלכם ביחד לקצת יותר כיפי בשבילך...

למצוא משהו שנחמג גם לי..

יש המון רגעים יפים. כל יום. פשוט לפעמים הרגעים הקשים משתלטים. ובאמת אני צריכה להזכיר לי באותם רגעים קשים את הרגעים היפים.

עבודה עצמית🙈

אני באמת חושבת שיותר ממה שאני מגדלת את הילדים הם גורמים לי לגדול🙂

אני חושבת שהכי חשוב זה לזכור שזה תהליך. וכל הזמן את והם לומדים, וטעויות ורגעים קשים זה חלק מהלמידה שלנו ושלהם וזה בסדר גם אם הם קורים🙂

ללידת אח חדש

הרגשות שלך ממש נורמליים. את בשני סטטוסים חדשים:

יש לך ילד, פעוט, וניו בורן

להיות אמא לילד זה אחרת מלהיות אמא לפעוט

וכרגע את בלמידה. והרגעים מורכבים מנעימים טפחות נעימים. קחי את הזמן ותחפשי את הרגעים הנעימים, תשתדלי לקבוע כמה דק' ביום כדי להראות לה אהבה חיבוקים ונשיקות למשל 5 דק' לפני השינה

שתדעי שמה שאת מתארת מאוד מוכר ונורמלי

אם אני מבינה נכון הרדמת אותו עד עכשיו בהנקה ועכשיו קשה יותר כי את רוצה להפסיק להניק?
בזמנו אני לבת שלי הבאתי בקבוק עם מיץ כתחליף להנקה, וזה ממש עזר לי. (אגב, מאוד מהר נגמלה מהמיץ הזה והתחילה לישון לילות שלמים)
אבל אצלך את אומרת הוא עם מטרנה, אם תביאי לו מטרנה במקום ההנקה בלילה? זה יעזור? ניסית?
בעקרון לוקח לפעוטות 3-4 ימים להסתגל למצב חדש לפי מה שאני חוויתי.

אם אפשר - עדיף שהוא ייגש אליו וינסה להרגיע אותו בכל האמצעים האפשריים (בקבוק, מוצץ אם יש, נענועים, שירים, טיול בחוץ...)

ובנוסף - בשעות היום תסבירי לו (לתינוק) בצורה נעימה ולא מתפתלת: "אתה כבר גדול, אתה כבר לא צריך לינוק. אפשר לקבל חיבוק ובקבוק במקום." ולחזור על המשפט הזה הרבה פעמים, גם בזמן שהוא בוכה בלילה. הוא יקלוט את זה בסוף, גם אם בהתחלה זה לא ימצא חן בעיניו...

בהצלחה❤️

נשמע שהוא צריך תחליף להנקה, ולא מתרגל להירדם לבד.

בינתיים הוא התרגל לישון על הידיים, אבל אתם לא יכולים להיות איתו כל הלילה.

אפשר לנסות לתת לו מטרנה גם בלילה.

אפשר להרדים בעגלה.

או לא להרים אותו, גם אם הוא בוכה, שירדם במיטה ולא על הידיים. כמובן להיות איתו ולנסות להרגיע.

כתבת שלוקח מטרנה לפני השינה? מה קורה במהלך הלילה?

עד גיל שינה זה לגמרי הגיוני שהוא לא ישן לילה וקם כי הוא רעב

ואם מפסיקים להניק- אז צריך להשלים בתמ"ל לפי דרישה

ויכול להיות שהוא דורש...

כמטבן שמביאה לו מטרנה גם במהלך הלילה, מביאה לו למיטה הוא לא מחזיק לבד אז מסדרת לו עם שמיכה ברגע שהוא זז או מנסה להתהפך אז הבקבוק נופל וזהו הוא לא מטכן לקחת שוב.. אם בעלי מביא לו הוא מוציא אותו מהמיטה ואז הוא כן יכול לסיים אבל הוא לא נרדם עם הבקבוק...

וכמובן שאני מתחלקת עם בעלי בלילה.. זה כל כך הרבה שעות שאי אםשר לבד ..

השאלה אם כדאי לי להעביר לעגלה? איך הוא יתרגל להרדם במיטה?

כי בגן היא הייתה רגילה להירדם ככה עם בקבוק

ואז הייתי מעבירה מתוך שינה למיטה

ולאט לאט היא פשוט התרגלה למיטה

עד שראיתי שאין צורך בעגלה ופשוט התחלתי לשים אותה במיטה עם בקבוק

גם לגמול מהנקה וגם להרגיל להרדם במיטה

זה קשוח מדי

כדאי לך להפריד

קודם גמילה מהנקה ואחרי זה מיטה

עגלה זה פתרון נהדר

אנחנו נעזרנו בעגלה להרדמות עד גיל גדול (לא זוכרת גיל מדויק אבל היה שלב שהוא כבר לא השתמש בעגלה ברחוב אלא רק אם היתה בעית הרדמות)

באמת זה שני דברים נפרדים

הנקה

שינה עצמאית

אולי זה באמת יותר מידי בשבילו.. מקווה שלא עשיתי נזק עד עכשיו..

ככה זה עם ילדים

ניסוי וטעייה

הכל טוב

חוץ מהרגלים הרסניים וממכרים כמו ממתקים ומסכים

לילדים במגוון גילאים

גם הבן שלי מתלונן הרבה ויש לו דרישות

לא מתרגשת

כל הילדים שלי היו ככה במידה כזו או אחרת

כשהם גדלו הם נהיו יותר מנומסים ופחות מתלוננים 

הרבה סבלנות

לזכור שזו ילדה קטנה

לזרום עם בקשות סבירות

להתנגד ברגישות ונחישות לבקשות לא סבירות 

זה לא שהיא כזאת

היא קטנטנה

קשה לנבא אופי בגיל כזה

זה יכול להשתנות שוב ושוב בגילאים שונים עד שמתעצבים 

לילדים שלי על כל פנים יש אופי מאד מובהק

היא היתה ממש משהו מסוים- נסיכתית כזאת, בת מתפנקת שיודעת טבו טוב מה היא רוצה

(המילים האהובות עליה זה 'אבל בא לי')

אבל זורמת ובנעמות. ת

מיד בקשה מה שרצתה אבל ממקום שברור לה שתקבל ממילא, אז בשמחה ובהתלהבות

בגיל הזה ברבה פעמים יש כבר לילדים רצון וחזון איך הם רוצים שדברים יהיו. לדוגמא, היא רואה בנות אחרות וחושבת איך היא רוצה להתלבש, איך היא דמיינה את התסרוקת שתעשי לה, וסביב זה יש הרבה תסכולים. אפשר לשקף לה את הרגש, להגיד שרצתה משהו אחר וזה באמת מבאס...

סביב גיל 4 התחיל להרגע. ובין לבין היו עליות וירידות כמובן.

רעיונות לעצות ספציפיות-

לגבי בגדים- לתת לה לבחור לעצמה מבין הבגדים בארון.

בכללי להשתדל להיות אמפטית כלפי הקשיים שלה שכנראה שהיא באמת חווה.

לגבי סבב שיתופים- לדעתי לתת לה לשתף מה שרוצה, גם משהו פחות טוב.

לגבי בקשות- זה נראה לי ממש תואם גיל. גם הילדים שלי ככה. לקבל את זה שיכולה גם לומר לא לבקשות, בשונה מדרישה שצריך באמת לעמוד עליה. ולשים לב יש אנשים שבאמת נורא קשה להם לעצור באמצע משהו.

ומצד שני לנסות להעצים התנהגויות רצויות. כשמחייכת- "איזה כיף לראות אותך שמחה". אם אומרת מילה טובה על משהו- "איך את רואה את הטוב ויודעת לשמוח בחיים!" אם יש התלבשות יותר קלה- "היה כיף להתארגן איתך היום! ידעת מה את רוצה והתלבשת מהמם!" אם יש פעם שכן עוזרת- "כל כך עזר לי שעשית.... מה הייתי עושה בלעדייך?"

ובכללי למצוא גם דברים אחרים טובים שיש בה ולהעצים ולחזק אותם. גם אצלך בלב וגם מולה.

בהצלחה! זה באמת גיל קשוח!!!

היא תמיד בחרה לעצמה בגדים אבל עכשיו המלאי במגירה לא מוצא חן בעיניה

ובעיקר לקחתי ממך להתיחס לחיוכים שלה ולשמחה שכן מפגינה ולעודד על זה

יש סיבות שיכול להיות לה קשה בכ"ז היא הסנדוויץ בינתיים ותחתיה ילד מאד דומיננטי שדורש מאיתנו הרבה 

אז אולי הגיעה למסקנה שלא שווה להיות טובה מדי...

בעיני ממש אין צורך להאיץ

עד החתונה הם יאכלו הכל

לא יקרה כלום אם ישלטו במוצקים בגיל שנה וחצי ולא בשנה ורבע.

אצלי כולם אכלו יפה מאד, אף פעם לא טחנתי במיוחד ובקושי האכלתי בכפית.

עכשיו הקטנה בת שנה ורבע עושה לי בית ספר

אז מכינה לה שייקים ומאכילה אותה הרבה מרק כתום, וכן משלימה בהרבה הנקה גם בלילה.

אבל היא כן אוהבת אוכל מבושל - אורז, קוסקוס וירקות, קציצות, ביצה קשה וכד'.

צודקת לגמרי, אבל יש לי אחריות בעניין

לא התכוונתי להאיץ אלא לדעת אם לחשוף יותר

כי מרק טחון או ירקות רכים מאוד- זה לא יעזור לגוף שלו להפתח למרקמים יותר גסים, מצד שני גם לא יודעת אם צריך לחשוף או שלבד המקום מתפתח.

הבנתי שעם המאכלים ככה הגוף מתרגל ויש פחות מוטיבי הקאה,  אבל מה המינון.

נגיד ביצה, אורז וקציצות הוא לא אוכל עדיין . זה מרגיש לי שהוא מאחור ואני רוצה לעזור לו בלי לסכן אותו

זה תהליך טבעי וממש כמו בכל תחום התפתחות אחר, יש תינוקות שאוכלים מוצק בכמויות יפות מגיל חצי שנה ויש כאלה שמגיעים לזה בגיל אחר. כדאי פשוט להמשיך לחשוף אותו, לטעמים למרקמים למגע לטמפ' של אוכל. הנטייה הטבעית שלו ממילא היא לחקור דברים עם הפה, תמשיכי לתת לו בנחת בלי' אג'נדה' לדחוף אותו לאוכל לא טחון, אין צורך זה סתם יכול להלחיץ אותך ואז עלול להלחיץ אותו... 

אולי פה הבעיה

הגדולים שלי אכלו כריכים כבר בגיל 7-9 חודשים,

והוא עושה מוטיב הקאה מהרבה פחות מזה.

ואולי הפחד נובע ממני שאני מפחדת לנסות אפילו או שאני לא מספיק סומכת/יודעת אם הוא מסוגל, כי אם לא נבלע לו תפוח אדמה אז למה שיבלע מקושקשת או קציצה

והוא דווקא מאוד רוצה לטעום ולנסות ב"ה בלי עין הרע אבל לא מצליח לבלוע הוא ישר עם רפלקס הקאה 

מחזיק ביד ומוצץ או לוקח ביסים לפי רצונו יהיה לו יותר קל.

נראה לי שממש כמו עם כל ילד כדאי להמשיך לחשוף בנחת ובכיף. שימי לו על מגש האוכל חתיכות קטנות של אוכל שנראה לך מתאים, במיוחד אם הוא ממילא מתעניין ורוצה. אם מחליט לשים בפה ולהוציא, גם תוך כדי רפלקס הקאה, שיעשה זאת, בעיני זה גם עונה על הצורך הטבעי שלו בחקירה וגם חושף אותו לאוכל מוצק שזה מה שאת רוצה להשיג, ממש win win. העיקר בלי לחץ תאמיני לי בבר מצווה הוא כבר יטרוף סטייקים והמבורגרים 😅 תני לו את הזמן שלו

למרות שיש לו רק ארבע שיניים לנגוס איתן ואני לא טוחנת לו הכל.

אוכל ביומיום מחיות פירות וירקות, מרקים, אורז מאוד אוהב, קוסקוס, קציצות וגם עוף בכל מיני צורות, שניצלונים, בננה לא מרוסקת, ביצה מאוד אוהב שאני חותכת לא לריבועים קטנים.

בעצם אוכל הכל כמעט, פשוט בחתיכות קטנות ולא דברים קשים מידי כמו גזר.

עם רפלקס הקאה רגיש מאוד

ובהחלט יש טעם וצורך לחשוף למרקמים אחרים כדי להפחית לאט לאט את הרגישות של רפלקס ההקאה

רוב הילדיפ שלי בגיל שנה עוד התבססו על טחון

מה רע במרקים טחונים? תוסיפי עוף, קטניות, הכל

טחון אוכל טוב ב"ה, אבל מספיק שאטחן מרק עם שעועית אז הקליפות הפיציות של השעועית יעשו לו רפלקס הקאה, כנל עם תפוח אדמה מעוך עם מזלג

ורק עכשיו סופסוף התחיל לאכול גזר מבושל מעוך

מאמינה שזה עניין של זמן אבל לא יודעת מה להביא לו כדי לחשוף אותו

זה הגיוני שעדיין אוכל רק טחון
אני ראיתי במעון שהם לפעמים משלבים להם חתיכות קטנות של אוכל (פירה, קוסקוס, פסטה) בתוך המרק טחון, ואז לפעמים הילד מוכן להמשיך לאכול את המרק גם אם באמצע יש גוש

יש משהו מאד עמילני וחונק

אני מרגישה הקאה מפירה גם בגיל 30

אני חסרת סבלנות לגבי טחינות ואוכל 'מותאם' ומרגיש לי פחות נכון

מקבל טעימות שאפשר להחזיק ביד או על כל פנים בגודל שלא נחנקים מזה

מהאוכל שכולם אוכלים 

קציצה

אורז

פסטה (קצרה)

חתיכות של ירק כמו מלפפון עגבניה פלפל

קרקר, קשה של לחם

לי יותר חשוב החשיפה לטעמים מאשר הבליעה

מוצצים ומשמרים סקרנות לטעמים

ואז גם יש יותר רצון להשקיע בלעיסה.

ובסוף כולם אוכלים בעז"ה...

על ד"ר רועי משיח מרמת החייל בת"א.

סופר מקצועי, התקנתי אצלו יותר מפעם אחת ועוד שהפניתי אליו היו מרוצות.

ואגב יכול להיות שרק עצם הסטרס סביב הנושא משפיע עליו.

באמת יש פה אלמנט תורשתי, יש ילדים שנגמלים מאוחר בלילה וחבל להוציא ככ הרבה אנרגיות בנושא.

אנחנו מתמודדים עם אותו הדבר אבל בצורה שונה והאמת שזה בקושי משפיע עלינו.

אנסה לכתוב לך מה אנחנו עושים, מקווה שיעזור גם לכם:

- שולחים פעם אחת לפיפי לפני השינה וזהו. אין לחץ סביב זה, כי מה שלא התרוקן מהשלפוחית בשמונה וחצי לא יתרוקן ברבע ל9. זה פיפי שהגוף צובר אחכ, והמנגנון של ההתאפקות בשינה לא פעיל. לשלוח שוב ושוב סתם מחרפן את השלפוחית ויכול לגרום לו להתקשות להתאפק במהלך היום.

- אין פוך! הילד הזה ממש לא מתכסה בפוך, ובגלל שהוא זז בלילה יש לו גם כרית שמתכבסת בקלות.

הוא מתכסה בשמיכת פליז וזה מחמם כמו פוך והכל בסדר.

- יש לי ערימה של סטים של מצעים וערימה של שמיכות פליז וערימה של פיגמות שקניתי במיוחד. ככה אני לא בלחץ מזה ואני יודעת שגם אם התעכבתי עם כביסה וייבוש יש לי מספיק. מבחינתי השאיפה היא בערך 7 פריטים מכל אחד מאלה. זה המון, אבל נותן לי שלוות נפש שאני תמיד מסודרת שבוע קדימה.

-  לא מעירה בלילה בשום אופן. כל הקטע שהגוף ילמד שהוא ישן. יכולה לומר לך שהבן שלי גם התחיל מ3+ הרטבות ללילה ועכשיו הוא על 2. וההרטבה שממש בבוקר אני רואה שיש פה ושם ימים שהוא מצליח להתעורר לפני.

- כיסוי מזרון - או בשעוונית פלסטיק כזאת או בניילון נצמד בכמה שכבות. ככה כל בוקר אני מורידה את המצעים והפיגמה שלו ישר למכונה, מעבירה מגבון על השעוונית/ניילון ופותחת חלון בחדר לאוורר. עד הערב החדר בלי ריח, ולפני שינה שמים מצעים חדשים מהארון ופיגמה חדשה.

- מעירים אותו כמה דקות קודם להתקלח בבוקר (מוותרים לו על מקלחת בערב כי אין לי מה לקלח פעמיים ביום)

- מקבלים את זה. אבל באמת. פשוט לקבל שזה ככה, לחץ, בלי ביאוס, פשוט כמו שאין ברירה אני חייבת לאכול ואני לא מתבאסת כל פעם שאני נהיית רעבה שעכשיו הולך לי זמן על אכילה ואיזה באסה שצריך לארגן אוכל ולהכין אותו, אז אותו הדבר. זה הטבע, הוא מרטיב, צריך לכבס לקלח ולהמשיך הלאה. קל להגיד, אני יודעת, אבל באמת ברגע שהלחץ ירד זה הופך להרבה הרבה יותר קל.

ולמה לא ללכת לנופש?

תארזו לו 2-3 סטים יותר של מצעים, שמיכות פליז ופיג'מות, תנו להורים כיסוי מזרון פלסטיק או תעטפו את המזרון שם בניילון, תסבירו להם שצריך להחליף לו הכל בבוקר ולקלח ושלום על ישראל. 

כתבתי שאני לא מעירה בלילה. אבל אם הוא קם, אז אני כמובן שולחת לשירותים.

השלב שלפני שהם מצליחים להתאפק מתוך שינה זה שלב שזה מעיר אותם. אם הוא קם באמצע הלילה, רטוב או יבש אני ישר שולחת לפיפי.

אם רטוב כמובן מחליפה לו הכל לפני שנרדם שוב. פעם גם הייתי מקלחת באמצע הלילה אבל ראיתי שזה מפריע לו לחזור לישון, אז היום מקסימום מנגבת עם מגבון, אבל גם זה לא תמיד. לרוב פשוט אחרי שעושה פיפי שמה לו פיגמה ומצעים חדשים, ולוקחת אותו לישון שוב ובבוקר כבר מקלחת וזהו. 

וממש ממש ממש לא הייתי מחזירה לתחתון לילה או חיתול. קודם כל הם כבר גדולים פיזית וזה יכול ללחוץ, אבל בעיקר כי אני חושבת שההשפעה הנפשית של זה על הדימוי העממי שלו תהיה הרבה יותר מזיקה מאשר פשוט לקבל שזה נורמלי ולכבס עוד סט מצעים

4 כאלה בבית?

אני פשוט עובדת בלכבס ...

בגיל שלו, הייתי שמה לו טיטול בלילה. להסביר לו שהוא ישן חזק מאוד ולא מתעורר להתפנות. וזה לא נעים להתעורר רטוב ומסרים אז הטיטול יעזור לספוג.

בלי רעש ובלאגן.

בכל אופן, כמובן ניילון על המזרון.

דבר שני, לילדים שמפספסיפ אני לא שמה פוך, רק חסר לי גם להתחיל לעטוף בציפיות כל יום, יש את השמיכות הנעימות האלה שקונים בסטוק ואז מכבסת כל בוקר יחד עם הבגדים של הפיפי ועם הסדין.

אין מה להתבאס עליו זה משהו פיזיולוגי. תדאגי שיהיה לבוש היטב בלילה, גופיה חמה, גרביים. זה מאוד משפיע.

חיבוק, צרת רבות חצי נחמה. 

בנושא הזה מיותרים מיותרים מיותרים.

שחררו את זה לגמרי: או שתחזירו אותו לתחתון לילה, או שתעירו אותו פעם אחת בלילה כמו את אחיו (אגב הדעות לגמרי חלוקות האם זה בכלל עוזר לגמילה או מפריע לה), ואז תנו לו לישון עד הבוקר ורק בבוקר להחליף מצעים. לא שלוש פעמים בלילה.

אם הוא עצמו מתעורר בלילה ולא נרדם חזרה או הוא רטוב, בעיני בהחלט תחתון לילה.

במקביל, *קחו הדרכת הורים מסודרת* על גבולות באופן כללי. כשתראו שענייני השכבה שלהם לישון נהיים קצת רגועים ומובנים יותר, אז הזמן לחזור לטפל בהרטבה( אגב אצלנו תוך כדי תהליך של הדרכת הורים הילד שאז היה בן חמש וחצי הפסיק להרטיב בלילה. לא יודעת אם בכלל הגיל או שהיה משהו רגשי שהדרכת ההורים עזרה בו). ואם כבר אתם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בגמילה מהרטבת הלילה, עדיף דרך מרפאת הרטבה עם זמזם. 

אז מה הדבר הנכון.???

יותר מהכל, הילד צריך ביטחון.

אם כל הזמן משנים גישה, זה נורא מבלבל.

אבל אם מגיעים בביטחון, מסבירים שאנחנו חושבים שנכון x ומתמידים בזה, זה נותן הרבה וודאות.

זה גם מפחית התעסקות, שגם היא כשלעצמה יכולה לקבע את המצב הנוכחי.

לא משנה מה תחליטי, בכל נושא, תמיד יהיה את אליו שחושבים ההפך... 

בעיני זה לא מקדם כלום לקום רטוב שלוש פעמים בלילה, ומסכימה איתך שזה פיזי ותורשתי, אז חבל שהילד ירגיש אשמה ותסכול ולא ישן טוב כשזה ממש לא אשמתו. 

אם הוא מתנגד לטיטול זה כבר משהו אחר.

הרבה מהאחים שלי היו עם טיטול עדיין בגיל חמש ונגמלו אחרי זה.

דבר שני, למה את יודעת כמה פעמים הוא מפספס בלילה? כשהבן שלי מפספס בלילה אין סיכוי שאני אתחיל להחליף לו מצעים והכל, אם הוא עדיין ישנוני הוא חוזר לישון ככה, אם הוא התעורר מזה אני אחליף לו מכנסיים ותחתונים, אחליף את הסדינית וזהו, את כל השאר נחליף בבוקר. בדרך כלל הוא פשוט ישן ובבוקר אם הוא קם רטוב אז ממש אין לי מושג אם כל זה יצא בפעם אחת או פעמיים או שלוש, ואם הוא פיספס בתחילת הלילה או בסוף וזה גם לא כזה מעניין אותי. הגישה שלי היא כמה שיותר לישון בלילה וכמה שפחות לקטוע את השינה בלילה. בהכל נטפל בבוקר.

@כורסא ירוקה כתבה לך

ומוסיפה- יש לך מייבש? אני כל בוקר (או אמצע הלילה) מכניסה את הבגדים הרטובים למכונה ישר

כשחוזרת הביתה מפעילה, מעבירה למייבש ושמה מצעים שוב

בבוקר מקלחת לוקחת לי עוד שתי דקות חוץ מההתלבשות, מסבנת רק את האזורים הרלוונטיים

מינימום התעסקות

בגיל 5 ואפילו בגיל מבוגר יותר.

תלוי משפחה,זה תקין.

בשלות הפיזית של השלפוחית מתפתחת ביום לעיתים לא במקביל ליכולת אגירת שתן .

לילה שלם,זה תקין בטח בגיל 5.

למען רווחתכם הנפשית ורציפות השינה .

תשתמשו התחתון חיתול ,טיטול.

שינה טובה חשובה להורים ולילד.

שזה עניין של בשלות ויעבור ולכן הוא פחות סבל מזה רגשית. מגיל מסויים הוא עצמו היה קם בבוקר ומכניס את המצעים (שמעל השעוונית) למכונת הכביסה (מוכנים לי שאכבם יותר מאוחר).

ובאיזשהו שלב הייתי לובשת תחתוני לילה.. זה טיטול תכלס רק שלובשים כמו תחתון ויש גם במידות גדולות יותר מטיטול.

לי אישית זה היה הרבה יותר נעים מאשר לקום רטובה ומסריחה.

לילד בן 5 לגמרי אפשר להסביר שאנחנו רוצים שיהיה לו נעים וכשקר לא נעים לקום ככ הרבה פעמים רטוב אז כרגע הוא ילך לישון עם התחתונים האלה ובהמשך כשיהיה יותר נעים יחזור לישון תחתונים רגילים

1. לא פוך! שמיכות כמו כרבולית ועד

2. מייבש חובה

3. לדעתי ממש לא להעיר אם הוא לא קם מעצמו

4. זה יכול לקחת זמן עד שיצליח לקום יבש. 

5. לגבי תחתון לילה או לא תלוי בכם

אז בהחלט הייתי מחזירה לתחתון לילה ומסבירה שכרגע חורף וקר ולא נעים שבורח וזו ממש לא אשמתו ויש גם ילדים גדולים ובוגרים שישנים עם תחתון בלילה ובעז"ה זה יעבור לו.

ולגבי היועצת, את מדי פעם מעלה שאלה על ההתנהגות של הילדים שהרבה פעמים מלווה בעוצמה של רגשות שליליים שלכם, אני מצטרפת למי שהציעה לפנות להדרכת הורים בסגנון שאתם מתחברים אליו על מנת להתבונן על ההורות שלכם באופן כללי, אתם נשמעים מותשים מאוד

אם זה כ-ל לילה

ואת אומרת כמה פעמים בלילה

אז אין פה עניין של להעליב אותו, זה המציאות.

אין שום תועלת מלעשות כאילו הוא גמול. הוא לא.

במיוחד אם מבחינתכם אין נסיון להתחיל טיפול אמיתי כרגע

אפשר לחזק אותו שזה לא חיתול של תינוקות זה תחתונים סופגים

ובעז"ה כשהוא יגדל אז המח שלו ידע להעיר אותו לפני שהוא מפספס

או שבאמת יגיע לגיל שיתחיל טיפול עם זמזם או משהו דומה

ואז יהיה טעם לנסות בלי

יש גם תחתוני גמילה רב פעמיים שזה בכלל מרגיש הרבה פחות כמו חיתול אם נראה לך שזה יעבור יותר חלק

עדיף להשקיע בזה מאשר 3 מכונות בלילה. לא מסוגלת לדמיין את עצמי מחליפה אפילו אחת כל יום...סיוט...

אבל כללית חושבת שבכל לידה צריך לבוא בראש פתוח- בוודאי לידה ראשונה

אי אפשר להיות בטוחים מראש מה יתאפשר

לידת מים נניח יש לזה תנאים ספציפיים+ שהחדר הרלוונטי יהיה פנוי ושתהיה מיילדת פנויה

ולדעתי לפני לבוא במחשבה ש'אני רוצה לידת מים וזה יעזור לי' זה חבל

כמובן ללכת למקום שיש בו הרבה אופציות זה טוב

אבל מכירה מלא שהיו בטוחות לפניש אין מה לדבר על אפידורל

וברגע האמת (בפרט שלידות ראשונות יש להן נטיה להיות ארוכות יותר, ומתעייפים מהכאב) הבינו שזה הדבר הנכון עבורם.

אז לצד הבירורים להכין 'מפרט' של רעיונות בראש

לזמן דברים טובים, אבל לשחרר ולקבל את מה שבא.

ושיהיה בשעה טובה!!

אם זה 2% גם לי לא עובד

תנסי משחה של 5%

שכבה עבה מאוד.

לי רק עזרקאין עזר.

קניתי ולא מרגישה שעוזר לי לתפרים

אולי כי חתכו אותי ממש, אבל מנסה לרסס ומרגישה שעושה משהו לא נכון

לי זה עזר בלידה הראשונה ובלידה השניה לא.. שמעתי על כמה שזה לא עזר להן

להרטיב קצת פד ולהקפיא אותו, ואז להשתמש.

אומרים שגם דבש עם כמה טיפות שמן לוונדר מאוד עוזר 

וגם תרסיס פרינאום פרוטקט של אלטמן עזר לי מאוד מאוד

יש בסופר פארם/ חנויות טבע

קראתי את זה פה בפורום ולא האמנתי לזה. באחד הימים כאב לי ככ מהתפרים וזה הקל באופן מיידי

ניסיתי פד קפוא/פד מגנזיום/עזרקאין ורק שרף יותר..

מה שהקל עלי עם השטיפות:

לקחתי פדי צמר גפן(עגולים כאלה של הסרת איפור)

כוס חדפ חם

והשארתי מיחם קבוע במטבח

ואז כל פעם שהלכתי לשירותים מילאתי מים חמימים(נעימים למגע, אבל שלא יהיה קררר, ילדתי בשיא החורף והיה לי קפוא) ואז ניקיתי בטפיחות עם פד צמר גפן(החלפתי אותם כל טבילה במים כלומר השתמשתי במלאא) ובסוף ייבשתי הכל טוב בטפיחות עם צמר גפן נקי/טישו.

זה הציל אותי וההחלמה הייתה טובה ב"ה.

ממש בהתחלה, יש סיכוי שלא יתנו לי תשלום על פסח? זה כמעט שבועיים, קצת לא פייר שזה יהיה חל"ת על חשבוני. (גם אין לי ממלאת מקום שתפסיד את זה אם אני חוזרת)

לק"י

אבל תבררי.

(אבל אם אין מ"מ, אז לאן הכסך יילך... מעניין באמת).

אני עובדת אצל שני מעסיקים.

חזרתי מחופשת לידה ביום האחרון לפני חופשת פסח.

יצא שאצל המעסיק השני חזרתי בפועל רק אחרי פסח. הם כן שילמו לי על הימים של החופש.

החלפתי חל"ד שהתחיל בחגים- וקיבלתי תשלום מהיום שהיא ילדה והלאה

היא קיבלה תשלום בדיוק עד היום שהיא ילדה.

אז לדעתי אותו דבר גם כשחוזרים- את מקבלת תשלום מהיום שאת חוזרת בלי קשר לזה שהוא יום עבודה. 

(אלא אם את מאריכה חל"ד שאז אולי יש משמעות להאם את חוזרת לפני חופש או אחרי).

מסמך חמאס חושף: נערכים לטבח הבא

וזה

https://www.inn.co.il/news/686564

שווא שקד שומר

להתחזק באמונה ולהבין שהכל זה השם יתברך

לא חמאס מחליט מה הוא עושה

ולא השבכ שומר עליהם

הם חיות מפלצות והקבה כולא אותם

כלום לא קורה בלי החלטה של השם יתברך

לא נכנסת לכתבות האלה.

זה כמו שמידי פעם יש הנפצות על מה יקרה כשהמשיח יבוא.

לחץ נוסף מיותר לא עוזר לי בחיים.

*זה* לא מלחיץ

ויש צירים כואבים

ובסוף מגיעה נשמה לעולם

אחרי כל הצרות שיש כאן נראלי שעוד כמה צירי לחץ שווים את מה שיגיע אחריהם

אני לא מעוניינת לשמוע כל מיני הפחדות שלא בהיכרח מציאותיות.

כשיגיע, נתמודד עם המציאות. לא רואה סיבה לפחד מראש על מה יהיה.

אפשר גם להשוות את זה להודעות שרשרת. "אם לא תשלחו לכך וכך אנשים משהו כזה וכזה יקרה לך"

פעם כתבתי תגובה מה זה דוסית של אמונה וביטחון ו"אנחנו פה והשם דואג לנו ולא לפחד כלל " וכולי

היום אני לא במצב הזה בכללל

ולכן אין לי עיצות

רק חיבוק חזק מאד.

הלוואי שיהיה טוב.

אמן.

נראה לי שפיזית אם עושים דברים משמחים ומשפיעים כמו לצאת לשמש , לשמוע דברים מצחיקים , להתמקד בדברים טובים וחוויות טובות, זה יכול להקטין או אפילו למזער את הפחד מהלא נודע. 

(לא בפורום)

אנשים שמשמחים אותך

או אנשים שאפשר לדבר איתם בכנות על הפחדים והרגשות.

יש משהו בשיתוף שמוריד את עוצמת החרדה.

מצד שני אנחנו רואים שיש מודעות לסכנה, ולא כמו פעם שהיו עיוורים לגמרי למצב בעזה וחמאס.

אני לא חושבת שיש להם סיכוי אי פעם להצליח לעשות שוב את מה שעשו. והמשאבים שלהם בסופו של דבר יחסית מוגבלים ומצומצמים.

(אני יותר מפחדת מחזיתות אחרות, לא אכתוב כאן את חששותי כי לא רוצה להפחיד)

בו אין חדשות

רוב הזמן אין לי מושג מה קורה

וגם אם אני יודעת זה ממש מלמעלה

אין סיכוי שאני אקרא חדשות בנושא חמאס

אין לי צורך לזהם את הנפש

הרי ראינו שדברים קורים ואינם בשליטתנו

אז למה צריך את הכתבות הללו

עדיף להתמקד בדברים החשובים בחיים

באלה שבשליטתנו

מנותקת לחלוטין מחדשות וממה שקורה.

לא עושה לי טוב

מלחיץ אותי, מפחיד אותי

ובכנות אני חושבת שאתרי החדשות בכוונה שמים כותרות מפחידות (או צהובות)

בניסיון למשוך אותנו לקרוא את הכתבות

ולכן מראש לא נכנסת, לא יודעת לא שומעת.

אני יודעת שהכל מוטה ולא באמת פרופורציונלי.

בעבר הייתי מאוד מחוברת ומעודכנת, מאז תחילת המלחמה הפסקתי לחלוטין

עוד מעט חוגגת 6 שנים נטולות

משנה חיים

מאז השביעי לאוקטובר, אני רואה בממוצע פעם בשבוע בכל מיני אתרי חדשות או בטלוויזיה כתבה כזו או אחרת.
מאז שהכל נרגע, כבר כמה פעמים התריעו מפני מלחמה חוזרת
והתריעו שוב וקנינו מלא מים מנרלים וכו
ולפני איזה שנה גם הוציאו כתבה כזו כמו עכשיו שפרסמת.
אז כבר לא מתייחסת, ואל תלחצי כי הסיכוי שזה יקרה שוב קלוש.
אם את גרה ביהודה ושומרון אולי באמת מעלה חשש, אבל עדיין יש ביישובים שם אבטחה כבדה וחיילים אז לא נראה לי צריך לפחד
אנחנו החכמנו מאז 7 אוקטובר...

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

אני מרגישה לעיתים רצון לפחות עבודה ופחות אחריות

אני חושבת שכסף זה לא תמריץ מספיק

מה שמחזיק אותי להתמיד וגם להנות רוב הזמן

זה מהות העבודה והתוצרים

הסיפוק והערכה

וגם יציאות יזומות לחופשות/ יום חופש לפי הצורך

אם גילית איך אשמח לשמוע

אני בכנות חושבת שצריך להסתכל בצורה ריאלית על הדברים

שוק העבודה היום לא מציע שכר כזה לעבודה של פעמיים בשבוע, אפילו לא בהייטק לדעתי. גם בתור עצמאית - להגיע לשכר כזה מ8 ימי עבודה בחודש ממוצע זה לא מאוד ריאלי ושכיח (יש המון עצמאיים סביבי ואני מכירה) ובמקומות האלה אין הטבות של חופש גדול ללא עבודה ושכר כמו במשרד החינוך

וכככל שנשתפר בתנאים, נרצה עוד שיפור

השאלה היא לדעתי - איך את משלימה עם זה כרגע בהנחה ואין לך אפשרות לרדת בשכר כי כל שינוי תעסוקתי כזה או אחר ידרוש ירידה בהכנסה כי צריך להשקיע בהסבה זמן וגם כסף.

מה קשה לך היום וניתן לפתור ולהגיע לנוחות ולרווחה מקסימליות בהתחשב במצב הנתוו

סליחה אם לא עזרתי אבל אלו המחשבות שלי בכל אופן

לשתף את בעלך בתחושות ובצורך שלך. אולי לו יש דרך להעלות את השכר שלו וככה תוכלי להוריד? אולי פתרון אחר?

עול הפרנסה ברמה המהותית שייך לגבר ולא לאישה.

תנסי להבין מה קשה לך, מה עמוס לך, מה חסר לך,

מה את רוצה להרגיש (נניח מרחב, זמן לעצמך, להרפות מעומס או מחוייבות וכו) ותדברו על זה. 

פתרונות לפחות לחלק מהדברים?

בנוסף בתקופה של שחיקה הייתי מציעה לבדוק איפה אפשר להתחזק, איפה את יכולה לייצר לעצמך יותר מקום ולספק לעצמך את מה שאת צריכה כדי להמשיך. בין אם זה ביום החופשי ובין אם זה גם בימי העבודה.

אולי לנסות גם למצוא מחדש את הסיפוק והמשמעות שאולי היו שם בעבר

מורת שילוב במקום מורה רגילה? מורה מקצועית במרום מחנכת?

זה בטוח יפגע במשכורת, אבל אולי פחות.

אני מעדיפה לקחת חופש מאשר להתמודד עם השאלות ההזיה האלו.

איזה פעורה

(ד.א. במשפחה של אמא שלי נשים צמות רק יוכ ותשעה באב בלי קשר לסטטוס בחיים)

אני אומרת שזה נושא פרטי.

מעדיפה שיחשבו מה שהם רוצים עלי בהקשר דתי,

מאשר שהנושא של אולי הריון ישפיע על עניינים בעבודה. (וזה משפיע)

(אגב אצלנו הרבה יותר הגיוני שיחשדו בעקבות הימנעות מאלכוהול מאשר ששתיתי כוס מים 🤣)

אגב פעם לפני הרבה שנים כשהייתי בתחילת הריון ושתיתי הרבה תה במקום הרבה קפה,

הבוס שלי שאל אם אני מרגישה טוב.

אחאי כמה פעמים שאלתי אותו למה הוא שואל אז הוא ענה כי רק חולים וזקנים שותים הרבה תה.

לא רציתי להשאיר רושם שאני באה חולה למשרד (בקטע מדבק)

אז עניתי שכנראה אני זקנה.

ואז כדי לחזק את הרושם עברתי לשתות סטדה במקום קולה 😄😄

ועד היום אני בקטע של סודה שהתחיל מאותו מצב 

אבל עברתי לסודה, עם לימון גם עוזר.

לפחות בארוחת צהריים בעבודה 😄

כשהייתי בהיריון לא הצלחתי לאכול כלום בערך חוץ ממנה חמה, אחת בסגנון הכי הרבה כימיקלים שקיים. הייתי מביאה לעבודה אוכל שבישלתי יום קודם, זורקת אותו לפח וקונה מנה חמה 😅

אז בשלב מסויים הבוס שלי שאל אותי למה אני אוכלת את הזבל הזה וסתם אמרתי לו משהו כמו שזה מתחשק לי, למזלי הוא לא חפר הוא היה ממש אחלה

וחורף אז זה גם ממש הגיוני. בכללי יש הרבה שלא צמות כל צום, רק יו"כ ותשעה באב.

ובעיניי את ממש לא צריכה לענות לה, זכותך המלאה לא לצום מסיבותייך.

פשוט הייתי מחזירה לה מבט כזה, של מה שאלת?! 🤔 🙄שתחשוב פעם הבאה פעמיים לפני שהיא נכנסת לענייניהם של אחרים..

אכלתי ושתיתי לפני שיצאתי וסיימתי מוקדם היום אז אכלתי צהרים בבית.

אבל זה היה קצת רמאות, כי רק מי שצם זכאי לצאת מוקדם... לא נורא, צמתי בעבודה... 😅

אף אחד לא יודע שהיום צום

אגב, בגן החרדי שאני מלווה רוב נשות הצוות וחסידות ואמרו לי שהן צמות רק בתשעה באב ויו"כ, וגם תשעה באב לא צמים אם את בהריון או מניקה

היא חסידת וויזניץ, אמרה לי שכך זה אצלם בחסידות, ובעוד חסידויות. לא בדקתי מעבר

מעוכבת פוריות כבר לא מעט זמן

מהפה שלך לרבש''ע

משהו בסגנון "אצלנו נשים מקפידות לצום רק בט באב וביום כיפור" .

סביר להניח שהיא שאלה בתמימות ולא מכירה את ההקלות לנשים בהריון.

אם צום אז צום לכולם, הוא בטח לא מודע לכך שזה אומר שאת בהריון

שאומרים "לכם"

כאילו התורה הזאת היא רק שלי

היא של כל עם ישראל ואת לא איזה נספח

זה מסוג של תמימות שגובלת בזרות בגלל שהם מכירים רק את השיטחי. 

ברגע שמסבירים קצת מעבר, הם נפתחים לשמוע וזה ממש עושה פלאים.

( פעם הייתי באיזה מקום בשבת ונתקעתי בלי טישו. ולא היה לי ממש מה לעשות

אישה מבוגרת חתכה לי נייר ואמרה לי "הנה הבאתי לך" בציפייה שאני אשתמש יעני אני אסור לי לחתוך אותו ולה מותר

אז היא ה"גוי של שבת" בשבילי

לקחתי אותו אמרתי לה במבוכה קלה "השבת היא גם שלך, וגם לך היה אסור לחתוך" 

היא הבינה ואני מקווה שהיא עשתה משהו עם ההבנה הזאת ...   )

שאני לא צמה

אם מתעניינים עוד ואני בקטע לענות אז מסבירה

שיש צומות שאני צמה ויש שלא

צומות חמורים לעומת קלים