פורום הריון ולידה (עמוד 1916)

חוות דעת אצל מישהי בשם חווה מרמת גן. אני הייתי אצלה, יש לי כל מיני דעות לגבי זה (לא לגביה ספציפית, היא יודעת מה עושה, אבחנה אותי מושלם) אם תרצי יותר פירוט, בשמחה באישי

תמיד כשהיה מנתח את הכתב לאנשים. הם היו אומרים לו "כן נכון, כן, זה באמת נכון. אנח באמת כזה"
הוא לא היה מביא להם מידע חדש משום מקום.
כך שמה שאני מבינה מזה, זה שיש לך כבר את כל המידע שאת צריכה.
יש לך שאלות לגבי חייך ולאן את רוצה לנווט אותם. אבל את התשובות תמצאי רק בעצמך.
תשבי עם עצמך ותבררי מה את רוצה, מה מעניין אותך ומה מאתגר אותך
ועל תפחדי לטעות. לפעמים תוך כדי הליכה בדרך מוצאים את הדרך.
או אם את צריכה אז יועץ טוב או קאוצ'ר

יועץ טוב אולי בהמשך אבל ני יודעת שזה יהיה תהליך ארוך והכסף בהתאם..

ההנחיה בגיל כזה היא ללכת להיבדק אחרי נפילה מגובה כזה.
גם לי זה קרה לא מזמן, הבן שלי נפל מהמיטה שלנו על הפנים. מלא ייסורי מצפון
זה קורה, אני למדתי להיזהר יותר לפעם הבאה.
הבן שלי היה יותר גדול משלך, ובכל אופן הלכנו איתו למיון כי לא היה רופא שיכל לבדוק אותו. ב"ה הכל היה בסדר
אז למרות שעבר זמן, יכול להיות שכדאי לך בכל אופן לגשת איתו לרופא או לפחות להרים טלפון למוקד אחיות כדי לדעת מה את צריכה לעשות.
בע"ה שהכל יהיה בסדר!

וזה מה שהייתי עושה.
כבר עבר המון זמן ובכל זאת

שולחת לך חיבוק! ⁦❤️⁩ איזה הרגשה קשה זאת...
אני בטוחה שאת אמא מהממת, מסורה ואוהבת!

והלוואי שהכל בסדר עם הקטן!

בטוחה שהכל בסדר ושאת אמא מדהימה.
אין מה להרגיש רע - אנחנו כולנו אנושיים והכל יכול לקרות. כדאי ללכת להבדק ליתר בטחון.
ואל תפחדי שישפטו אותך, אף אחד לא ישפוט אותך זה דברים שקורים.

גם הבת שלי בגיל כזה נפלה מגובה , באמצע הלילה, הרופא אונליין אמר לי מיד למיון.
וחיבוק על התחושה הקשה. גם לי זה קרה. וואי כמה מצפון.... אבל אין סיבה. אנחנו בני אדם, והכל מאת ה'.

זה קרה לי עם הגדול בגיל 8 חודשים וכל כך שנאתי את עצמי... ועם הבאים גם קרה לא זוכרת באיזה גיל... פשוט כעסתי על עצמי בטירוף....

צריך ללכת להיבדק. מיטה של הורים היא מאוד גבוהה לגיל הזה.

כשילד נופל מגובה שיותר מהגובה שלו - הולכים למיון.

מקווה שלא אלחיץ, אבל לחברים שלנו קרה מקרה דומה, והילד אפילו נרגע די מהר אבל האמא לא הייתה רגועה והם נסעו להיבדק. מצאו שבר בגולגולת... התאשפסו נראלי רק ללילה למעקב שאין דימומים (מקווה שאני זוכרת נכון ולא ממציאה משהו...). יום אחרי השתחררו כי הכל היה בסדר, רק קיבלו הנחיות איך לשמור על הראש יותר כדי שיחלים (למשל לא להעלות את העגלה במדרגות כשהתינוק בתוכו כי הראש מיטלטל).
בקיצור, סעו להיבדק...

מקווה שהכל בסדר
תעדכני אם הלכתם להיבדק

ולא מרגישה כלום 🤷‍♀️
אז מבחינת האם זה תקין - לא יודעת אבל קורה חח
שאלתי את הרופא ואמר שזה מוקדם להרגיש ושלפעמים זה ירגיש כמו תנועות מעיים אז שאולי אני לא יודעת להבדיל.
בכל מקרה הבנתי שעד שבוע 24 לא חובה להרגיש בכלל. אל תלחצי

הכל בסדר😘

קודם כל זה תקיו לרוב בראשון מרגישים מ20 ככה הרוםאים אומרים
יחד עם זאל גם אני בשבוע 27 הרגשתי כמו 2 בועות מתםוצצות בבטן באמצע היום בעבודה
והסתבר שזה היה הפעם הראשונה שהרגשתי אותו! זה לא היה אחרי זה כל יום.. היה איזה 4 ימים של כלום.. ואז עוד יום של כמה בועות.. רק מסוף 18 אני ממש מרגישה תנועות ורואה את התזוזות על העור..
אז איזה מרגש! מפה את רק תתאהבי כל יום יותר ייותר!!!

מחכה לזההה🤩
ככה אולי אהיה פחות חרדתית🤣

לרגעים אני מרגישה את הבועות האלה כמו מתפוצצות
ולרגעים זה מרגיש לי כמו הדופק שלי רק בתוך הרחם
איך אני אמורה לזהות ככה? 🥵🥵

את אמורה לזהות רק מ24 ואז כבר יש תנועות ברורות ולא בועות

ממש..
לי מ18 זה בולט מבחינת מראה
כל אחת זה אחרת

זה בסדר גמור שאת עדיין לא מרגישה כלום,
מאמינה שלקראת שבוע 20 תתחילי להרגיש משהו ואם לא בכל מקרה אומרים שבדכ רק ב24 ממש מרגישים.
כל אחת והגוף שלה..
בכל מקרה זה בסדר גמור לא להיות בלחץ.
הכל בסדר ! 💗

בהתחלה גם לי היה ככה
הרגשתי בועות מתפוצצות לא הייתי בטוחה אם זה תנועות או לא
לאט לאט זה יהיה ברור יותר ויותר

מאחלת שהשבוע התנועות יתגברו ותתרגשי ממנו עד בכי😍

אבל מבינה אותך... אם את מרגישה תנועות לא הייתי דואגת

וגם אם זה מהרחם, לא ממש מלחיץ, מה ש מלחיץ זה דימום ממש... ואם יש תנועות, אז בכלל.. ב''ה סבבה💕

ממש פירגן לנווו

אני עוקבת אחרי זה בכל מקרה

תודה שהרגעתן אותי!!

לא היתי דואגת האמת. נשמע ממש מזה .

ויש לי עוד כמעט חודש לחכות נראה לי...(או פחות..הלוואי)

מתחילה 40

אל תשכחי כם להתרגש בין כל הכאבים...

אבל יש לי זמנים עם צירים כואהחם כל כמה דרות
ואז זה מפסיק
וגם פשוט הכלל כואב לי
ומגרד לי(יש לי מן תופעת הריון מעצבנת)


אבל אין את הפריבילגיה לצפות שכל יום זה יסתיים כי אני לא באמת אלד עכשיו...

אבל ב''ה שהסוף יותר קרוב ממה שהיה בהתחלה חח

לא פוסקות

אבל כאבי גב תחתון חזקים מאוד מאוד.
לא יכולתי כל כך לשבת...

אחרי שכיבה זה עבר

ומרגיש לפעמים שהוא 'נוגח' עם הראש וזה כאבי תופת במיוחד עם הסימפיוליזיס

לגבי החיסון, זכור לי שאת השני המליצו לקחת אחרי שליש ראשון
אבל אני לא בטוחה
הכי טוב לשאול את הרופא נשים שלך

שלישי זה כבר מלא...
לא יודעת על יחיסון

בקלות בקלות וביידים מלאות בזמנו....
מרגש כ"כ!
אין על ילדים שלישיים

מחקר באירלנד אאל''ט גילה שחיסון בשליש הראשון מעלה סיכוי להפלה ל80%!!!

אני מכירה כל כך הרבה שהתחסנו בשליש ראשון. (כולל אותי) סטטיסטית לא הגיוני ה80 אחוז.

לא ראיתי אף מחקר כזה.

וההנחיה לא להתחסן בשליש הראשון היא בגלל שיש סיכוי גבוה להפלות בשליש הראשון ולא רוצים לגרום לספק הזה שאולי ההפלה קשורה לחיסון.

מנסה להיזכר איפה ראיתי.
אבל ללא ספק היה מחקר כזה.

אשמח לקבל קישור גם

אני בעומס גדול בימים האחרונים, לא הצלחתי למצוא, אבל בוודאות יש...מחקר שנעשה באירלנד או באחת ממדינות צפון אירופה.

nejmoa2104983 (1).pdf
אבל צריך ממש לקרוא את האותיות הקטנות ולהבין שבוצעה מניפולציה בניתוח הנתונים.
זה בטבלה לקראת הסוף.

שזה לבדו טיפה בעייתי והם בעצמם מציינים את זה.
ובכל מקרה, דווקא לא רואים כאן עליה משמעותית באף תופעה שקשורה להריון (הפלות/לידות שקטות).
המערכת הזו היא מערכת דיווח עצמית והחסרון שלה שבעצם הנתונים שמקבלים הם רק הנתונים שהנשים בוחרות לשים שם, ואז למשל אי אפשר לדעת אם מדובר על אישה עם הפלות חוזרות, אישה עם רקע רפואי בעייתי, אישה שהיתה חולה בשלב כלשהו של ההריון. בקיצור חסרים נתונים כדי להבין אתהתמונה השלמה שם. בכל מקרה אף נתון שם לא מראה עליה של 80% בהפלות בשליש ראשון בעקבות החיסון.

ידווחו בכלל. כי למישהי שלא נפגעה מזה אין שום אינטרס לדווח

את מחפשת להוכיח בלי שום ספק שהמוצר בטוח וכל מי שעברה משהו צריכהלשמור על זה בסוד?
פה בארץ אין שקיפות. את לא יכולה לפתוח אתר רשמי ולראות איזה דיווחים היו.
אנחנו הרי שלב 4. קריטי לאסוף נתונים. את כולם. בסוף אפשר להסתכל ולהגיד אם יש קשר או אין.
אבל אם מראש אומרים שאין ומשמיצים מי שנפגע ואת מערכות הדיווח. אז איך יכולה להיות שקיפות?

את אומרת שאי אפשר להסתמך על מערכת דיווח. אבל לא היה מחקר בנשים בהריון לפני שהתחילו לחסן. אז על מה כן מתבססים?
בכל מקרה אם תסתכלי על הטבלה בעמודים מתקדמים יותר אז תראי שיש הערה שם שאומרת ככה-
בקריטריון של הפלה לפני שבוע 20, הם כללו את כל הנשים שקיבלו את הזריקה בשליש האחרון (אחרי שבוע 28)
אם משווים רק את מספר הנשים שקיבלו את הזריקה לפני שבוע 20 לשכיחות באוכלוסיה.
אז פתאום אחוז ההפלות בקרב נשים עד שבוע 20 הוא כ80 אחוז
827 נשים נמצאות בנתונים. אבל 700 התחסנו אחרי שליש ראשון. רק 127 התחסנו בשליש ראשון.
מאוד קל לשחק במספרים.

כתוב בטבלה שמס ההפלות לפ
ני שבוע עשרים הוא 94 מתוך 827
מתחת לטבלה כתוב ש700 נשים חוסנו בשליש השלישי.
נשאר 127 נשים בשליש ראשון. מתוכם כאמור 94נשים הפילו כמו שמצויין בטבלה.
כל מי שלמד קורס באפידימיולוגיה ושיטות חקר יודע שקל מאוד להסתיר נתונים. לשאול את השאלות הלא נכונות. להשמיט משתתפים מכל מיני סיבות ועוד.
באמת שכל אחת תעשה מה שנכון בעיניה. אבל ההסתרה הזאת הזויה בעיני.

לא בדקתי כי לא בהריון אבל אולי הייתי מחכה לסוף השליש. השאלה מתי קבלת את הקודמים וכמה את יכולה להישמר.

עובדת בחינוך מיוחד

וחושבת לחכות עד שבוע 16 בעז״ה..
פשוט ממש אשמר בחודש וחצי האלה.

אני אחרי שני חיסונים לא הייתי מתחסנת בשליש ראשון

את חצי מחוסנת , זה לא כלום

גם אני ראיתי שכתבו איפשהו מגיל שנה, אבל זו טעות.

בטוחה?
חיפשתי טיפה ולא ראיתי איפשהו שהתעדכן..

כי לפי משרד הבריאות כתוב שתו ירוק הוא מגיל שלוש
ומנגד במסעדות ואולמות שהגענו אליהם הסכימו להכניס רק תינוק מתחת גיל שנה שאין לו תו ירוק, ולא ילדים מעל גיל שנה

אבל מותר להם לא להכניס?

במקרה שלי לא הוצרכתי להתווכח כי הילדה אכן פחות מגיל שנה אבל בכל המקומות ממש וידאו איתנו שהיא עוד לא בת שנה...

היה דיבור על גיל שנה. הוחלט בסוף על שלוש. וגם הבדיקות חינם הם מגיל שלוש.

לעשות את הבדיקות הסרולוגיות לילדים קטנים יותר?
כאילו, בתשלום?

בהתחלה תכננו גם לקטנטנים אבל בסוף הוחלט רק מגיל 3

הם פשוט טועים וזה עוול

ששתי המנות באותה טמפרטורה ז"א, קודם לקרר את המנה החדשה וכשהיא קרה לאחד אותן..
כמה זמן לאחסן נראה לי יומיים שלושה, לא סגורה על זה..

אפשר לאחד, כמו שאמרו ששניהם יהיו באותה טמפרטורה בזמן האיחוד.
אם את מקפיאה רצוי בסוף אותו יום - עקרונית מותר גם יומיים שלושה, אני הייתי משתדלת להקפיד להקפיא עד יומיים כשהייתי משלבת שאיבות של יומיים

ההמלצה- תוך 4 ימין.
אפשר גם שבוע.

שאני שמה את זה עד יומיים שלושה במקרר לפני ההקפאה.
אם זה רק לקירור אז נראלי ההמלצה היא 3 ימים בחלק הפנימי של המקרר.
תחפשי בגוגל טבלה של משרד הבריאות על אחסון חלב אם, משם למדתי 🙂

בדיוק שלשום הייתה אצלי יועצת הנקה שזה מה שהיא אמרה. בעקרון מומלץ עד 4-5 ימים, אבל גם 8 ימים בחלק האחורי של המקרר זה עוד בסדר.

מיקסר
טוסטר
שקיות
דלי
סמרטוטים
תבניות תנור

לנו יש חומרי ניקוי ואנחנו מקפידים לסגור אותם תמיד. אבל זה בהתאם לאופי של הילדים

טוסטר
אופה לחם
קומקום בשבת
בקבוקי מים וסודה (למקרה שצריך..)
גלון שמן זית
מטליות סרטוטים כפפות וכד'
בחומרי ניקוי יש אצלי רק סבוני כלים חדשים שעוד לא פתחתי

שימורים ויבשים סגורים כמו טחינה קטשופ וכד' זה גם אופציה, תלוי מה מצב הארון הזה אצלך ...

ככה עשינו בדירה הקודמת, וליד בקבוקים וקרטוני ביצים למיחזור.
בדירה הנוכחית אין מקום 😏 אז הטוסטר אובן, קומקום, שקיות נמצאים שם וכל פעם מוציאה מה שאני צריכה.

שקיות, מיחם לשבת, כפפות חד"פ, סמרטוטים

כל כך אוהבת איך שאת כותבת...
והשיר הזה ממש מאפין את האישיות שלך!!

יש משהו מאוד צובט בלהפסיק להניק.. למרות דאני עושה את זה לגמרי מבחירה... זה כזאת תקופה מתוקה ומיוחדת... והתינוק התורן שוכח תוך שניה שיש דבר כזה לינוק.. 💕

יכולה לגלות לי בבקשה איך "כך החלטנו" ולא רק את החלטת?

 

לקטנה גדולה שלי (1.9) שאוכלת ב"ה יפה וצריכה את "אמ" של אמא בשביל הקשר הרגשי מאד מאד קשה להפרד.

היא יכולה להיות צמודה אלי אפילו לשעה. לינוק 8 צדדים ולא להסכים לשום תחליף...

ניסיתי לדבר איתה ולהסביר ולא ממש עוזר.

היא יכולה להיות באמצע ארוחת ערב, פתאום רוצה "אמ" ואם לא תקבל תבכה בכי תמרורים.

אני אוהבת להניק, אולם מרגישה שהנקות של חצי שעה/שעה מתחילות להתיש אותי ...

את יכולה.
השאלה כמה את רוצה?
ברגע תחליטי שזהו, אז את פשוט עושה את זה, את מחליטה, את האמא ואת הקובעת. להסביר לה זה לא יעזור כי היא לא תרצה, היא רגילה להנקה ולא יודעת להסתכל בראייה כמוך שהיא כבר גדולה וצריך לסיים... כשאת תבואי שלימה עם ההחלטה שלך, זה יהיה יותר קל. להציב עובדה-' עכשיו את גדולה, וכבר לא עושים אמ מאמא, זהו. נגמר' לחבק, ללטף, להכיל, להביא לה משהו מתוק, להעביר נושא, לתת לאבא להיות איתה ולצאת לטיול זה עוזר...
חוצמיזה, בגיל 9 חודשים הרבה יותר קל לגמול , שוכחים תוך פחות משבוע שיש כזה דבר לינוק

היה לי עם אחד הילדים, שלא שכח את ההנקה כמה חודשים .. ;)
הוא היה מעל שנה, אבל עדיין
זה היה מתוק, ולפעמים מתיש..
רק אומרת- לא בהכרח שעובר כל-כך מהר, ולפעמים זה לטובה..משאיר את הקשר הרגשי בלי התחושה של 'שאיבת כוחות'
בהצלחה!

סיימתי להניק בגיל שנה וחודשיים מחוסר ביקוש... הוא אוהב לאכול בכיף והתחיל לשחק בהנקה במקום לינוק, יום אחד נרדם לבד לבד והבנתי שסיימתי להניק, אפילו טיפת גודש לא היתה לי, נפסקה טבעית כזאת (עד אז היה נרדם אחרי הנקה)


אחרי עשרה ימים ! לא הרגיש טוב והתבכיין הרבה, הצעתי לו לינוק והוא התנפל עליי כאילו לא שכח כלום... להפתיע היה לי גם חלב
והנקתי אותו עוד איזה שבוע וחצי ככה

החלב אגב, נשאר עוד חודשים ארוכיייים אחרי שמפסיקים, זה נראה שאין אבל כשמנסים יש..

מכל התגובות אני מפנימה שכפי הנראה אני לא חד משמעית מול עצמי...

לי עוזר כשאני מגדירה מה הגבולות של ההנקה. ברגע שהגבולות ברורים לי, אני יכולה ללמד את החומר להסתגל אליהם.
למשל - מתישהו סביב גיל שנה כבר לא מתאים לי להניק כשאנחנו בחוץ. עד אז לכל יציאה אני לוקחת את הסינר הנקה ומניקה כשמבקשים. אבל בערך בגיל שנה אני כבר לא לוקחת איתי את הסינר הנקה, ואם התינוק מבקש לינוק כשאנחנו בחוץ אני מסבירה לו שכשנחזור הביתה הוא יוכל לינוק, ומציעה בינתיים משהו אחר.
גם לגבי הנקות ארוכות מידי - כשאני מרגישה שזה לא מתאים לי, אני מסבירה שעכשיו אנחנו יונקים עד שאני סופרת עד 10, או שאני שרה שיר וכשהשיר נגמר אז צריך להפסיק.
כל שינוי כזה יכול להיות קשה בהתחלה. זה בהחלט יכול לכלול גם בכי, ואני מוכנה לזה. אבל אם חשוב לי לעשות את השינוי, אז אני מסבירה לתינוק, מחבקת באמפתיה כשהוא בוכה, ודי מהר הוא לומד ומתאים את עצמו לכללים שלי.
ממליצה לקרוא פה, משם לקחתי חלק ממה שכתבתי-
על גמילה מהנקה - בית קטן בגליל

הרגשתי שזה מתחיל להפריע ולהעיק
ושאני רוצהלהעביר אותה מהחדר שלנו.

והיא התחילה לשחק תוך כדי
לינוק ולהפסיק לינוק ולהפסיק שזה מחרפן.

וגם התחלנו טעימות שמהר מאוד הפכו לארוחות שלימות
כי המכשפה פשוט זוללת כל מה שאני מביאה לה 🤭
אז ככה החלטנו...

ובשביל הקשר הרגשי אני מחבקת הרבה משתוללת איתה
מסניפה
מדברת
מסתכלת בעיניים
והיא פשוט סבבה עם זה

בימים הראשונים היא היתה מרחרחת לי את החולצה בלי בכי ופשוט הסברתי לה שזהו...

היא ידידתי הטובה😍😍😍😍😍

הבת שלי בת שנה וחצי היתה מכורה להנקה. ממש מכורה.
היתה חוזרת הבית והיתה יכולה לינוק שעה ויותר
צרחות איומות אם מציעים לה משהו אחר אפילו שןקולד לא תפס.
היתה נרדמת רק בהנקה בערב וכל הלילה.
היתה קמה בבוקר ומתפנקת בהנקה עוד שעה
והשיא- נסיעות בתחבצ רק תוך כדי הנקה אחרת כל הנסיעה צרחות מקפיאות.
ואז נכנסתי להריון והרגשתי שממש קשה לי שאני מאוד חלשה ושהפטמות מאוד רגישות וזה פשוט כואב לי.
ממש בהתחלה כשעוד לא הציק לי ניסיתי גמילה ולא עבד והפסקתי ואז עוד כמה פעמים כי "זה מה שצריך" ופשוט לא. זה היה זוועה!!
יום אחד היא פצעה אותי ומאותו רגע נשבר לי ממש. כאב לי מאוד והחלטתי שמרגע זה אין יותר בכלל. ולא היה יותר!!
וזה עבר חלק יותר מכל הנסיונות הקודמים ואני בטוחה שזה כי אני הייתי שלמה עם זה ונחושה בזה ורציתי את זה. כל עוד אני לא באמת רציתי להפסיק זה לא קרה.

תארת מדוייק... כולל הנקה בנסיעות.

אני באמת צריכה להחליט איפה הגבול שלי במדוייק.

תודה

מגיסתי האלופה @בארץ אהבתי (משום מה לא מתייג...)
אפשר להרגיל את הילדה (בגיל שנה ותשעה חודשים נראה לי הם כבר מסוגלים להבין, לפי הבן שלי שבאותו גיל) שהאורך של ההנקה הוא אורך של שיר. אמא שרה בזמן שיונקים, וכשהשיר נגמר - נגמרת ההנקה.
בנוסף, את ממש יכולה להרגיל אותה שבזמן ארוחה אין הנקה. נכון שזה גיל שמתקרב לשנתיים ותהיה על זה הפגנה, אבל באיזשהו שלב כשהיא תבין שאין - היא פשוט לא תבקש יותר. חיבוק, פינוק, הרגעה, אבל אם לא מתאים לך אל תתני לה. זה גיל שהם צריכים להתחיל להתרגל למענה רגשי אחר מהנקה.
הבן הגדול שלי שהנקתי עד גיל שנה ושמונה - היה יודע שיש זמנים שהוא מקבל הנקה בכל מקרה. והיו זמנים שהיה מנסה את מזלו. אם כן - נחמד, אם לא - אני למדתי לנסות להסיח את דעתו באופן אחר, כך שלא שם לב שזה בעצם לא...
(הלוואי שהייתי עוד מניקה עכשיו, זה גיל כזה מתוק להניק בו 😍)

עשית לי חשק להניק

כיף לשתף פה😌

היייייווווושששששש🙋‍♀️

מהולך?

ב"ה. שנה חדשה עם תקוות חדשות 🌷
ובשורות טובות, לכולן ולכולם 💝

גדל בהריון והנקה ואז קטן יותר מאשר מה שהיה

רוב הנשים לא מגיעות לזה כי נכנסות להריון שוב.

תהי בהיריון... חח ואז זה יגדל בגלל ההיריון. אבל זה חוזר. גם לי התכווץ בצורה לא נורמלית. וממש התבאסתי. אבל אחכ חזר

🙈🙈🙈🙈

.מחזור לפני חצי שנה😏

בכלל לא קטן בסיום ההנקות..

הפתרון היחיד שעבד אצלי זה להכנס להריון שוב 😬
אבל באמת מתסכל ממש.

התקטן ממש בכמה מידות טובות. ולא חזר..
אבל היא גם הרזתה מלא

הרזתי בהנקה
חוץ מבטנונת קטנה שנשארה
אבל זה משהו שנורא מפריע לי
כי אני מתכוננת למנוע לפחות לעוד שנה עכשיו בעז"ה
ויעני אחרי כל הלידות לא יישאר לי כלום? 🤔😔🙈

ולא נעים לשאול את זה.. אבל איך זה שאני רואה נשים מסביבי עם גודל הגיוני??
ולא כזה קטן ומסכן..

(פוש אפ, או אפילו סתם חזיה מרופדת טובה)

(ואז ירד שוב אחרי ההנקה. סליחה 😏)

1.54 ושוקלת 54 ... .
6 קילו מתנה מאז הלידה האחרונה שלא יורדים😭😭

לפחות ניחמתן אותי שאני נקראת רזה.. :/

העיקר מה את מרגישה...

כל השומנים נתקעו בצמיג של הבטן...

אני חושבת שזו בעיה של רזות. נכון?
אז לפחות זה מעודד אותי...

ואולי אחרי כל הליגות וההנקות נעשה ניתוח🤷

לעשות ניתוח אבל האמת לא נראה לי מצדיק ניתוח לפחות אצלי מעדיפה חזיה שקצת מעצבת את הצורה ועושה שיהיה נורמאלי ..

אבל לא מדברת רק על לבוש...

לא בטוחה בכלל שאני אעשה...אבל אם יפריע לי ממש - אולי כן

כן מבינה על מה את מדברת.
בהתחלה התביישתי.
לאט לאט השלמתי...
קיצור פאדיחות להרחיב פה

אווווף
אין משהו טבעי
איך זה שזה יותר קטן מלפני ההריון

טוב, פעם שעברה מייד מהנקה עברתי להריון אז הגיוני שרק עכשיו שסיימתי ואין הריון אז הם ממש עלובים🙈

תודה לכולם על ההשתתפות בצער🤗️

אצלי מיד בסיום ההנקה זה נורא
ואז אחרי חצי שנה בערך המצב קצת משתפר.
אפשר גם לעשות תרגילים שעוזרים לחזק את השרירים באזור ואז זה טיפה מרים.. והרבה אהבה עצמית גם עוזרת

הבנתי שזה בעיית הרזות מהצד השני...
שנהיה ממש שטוח אפילו יותר. הן קוראות לזה מצב פיתה..
ותודה לאל יש חזיות עם ריפוד שעושות קצת צורה.. ובהריון הן מאושרות שהחזיה מתמלאת ולא נמעכת....

בקיצור, כל אחד עם בעיות מהצד שלו..(ממני, עם גודל עצום שמגיע עד הפופיק, גם לא מראה מלבב🤦‍♀️)

הרקמה מתחלפת אחרי הנקה מרקמת שומן לרקמת חיבור, שהיא עם נפח קטן יותר ולכן החזה קטן

אחד אפילו קצת גדל מהרגיל ואחד התקטן.

וככה זה נשאר אחרי שסיימתי את ההנקה...
עכשיו בהריון שוב וברוך ה התאזן 

מסקנה: לא להעדיף צד אחד בהנקה אף פעם!

עשית בדיקת ביוץ ביתית? (לא הייתי הכי סומכת עליה)

 

אני עשיתי בדיקת ביוץ ביתית  - עבר הרבה מאוד זמן ולא קבלתי מחזור, עשיתי גם בדיקות הריון ביתיות והראה שלילי ואפילו בהתחלה בבדיקת דם לא ראו הריון - ועשיתי אותה אחרי איחור של שבועיים בערך לא זוכרת במדויק

ורק אחרי שבוע נוסף ראו בבדיקת דם

 

 

לא רק בלילה גם במ'ך היום
לפעמים
יש תקופות שאין כלום
ופתאם איזה יום שכואב לה מאוד בכפות רגליים

לי נשמע כאבי גדילה האמת...זה נעלם אח"כ..

לנו הרופא אמר שאם זה ממש כואב ומתעורר מהשינה- להביא אקמול

אבל גם מסג' עוזר

סיוט.
כדאי להשקיע הנעל תומכת היטב להקלה.

כאבי רגליים, והרופא אמר לה שאלו הם כאבי גדילה, כמו שהרוב פה כתבו לך..
בהצלחה, שיעבור לו.. 🌷

זה שם כללי לכאבים שלא ממש יודעים ממה הם נובעים, ומאוד אופייניים לגיל הזה.
לפעמים באמצע הלילה, לפעמים לא.

להיות נשוי לבן זוג שהוא פחות פרגמטי ותכליתי.. אני חושבת שלערב את המשפחה שלך זו אסטרטגיה נהדרת במידה וזה עושה לך טוב ועובד בשבילך..
בני הזוג שלנו הם אף פעם לא הכל, הם רק חלק. ואת מה שהם לא אנינו צריכים למצוא דרגים למלא את הצרכים האלו באופנים שונים.
ועוד נקודה, מאמינה שיש דברים מסויימים שאם תסירי מהם אחריות ושליטה הוא ייקח את התפקיד הזה. נכון, בקצב שלו, באופן שלו, ויכול להיות שהתוצאה תהיה שונה מהחזון שלך, אבל ממליצה לך לברר את זה בתוכך, מה המקומות שאת מחליטה לשחרר ולסמוך עליו, כמובן בתיאום איתו
בהצלחה יקרה

האמת כשאני חושבת על זה

גם אצלינו זה ככה- רק לא מהסיבה שאוהב לעשות מה שכיף...

רק שתלוי באיזה נושאים

בכל מה שקשור לקניה של דברים לבית, לילדים, ברור לגבי מוסדות חינוך ומטפלות וכו זה הכל רק אני.
ואם היתי מחכה לו זה לא היה קורה או ש..עד ש..

ויש נושאים שהם לגמרי בבלעדיותו- כספים,הלוואות,קניית רכב וכדומה-אז הוא זה שעושה
אבל באמת יותר לאט ממני- לא נכנס לזה ככה עד הסוף..ולכן מתעכב..
אבל שם ברור לי מאוד שזה שלו..זה לא התחום שלי
ושם לא מצפה ומשחררת

בדברים האחרים שאני עושה- זה פשוט מובן לי מאליו מתוך ההכרות איתו שהוא פחות אחד שנדחף לשינויים..זה לא מעניין אותו המיטה שצריך לקנות..הוא מאוד פשוט..ומה שתביאי לו סבבה לו.זה לא מעסיק ולא מתגמל אותו..
אני מרגישה שלא לשים ציפיה הדדית לשני רק כי ככה אני רדילה מעצמי- זה ממש עוזר בחיים


זה שאת זריזה ומעשית והוא איטי ויותר נינוח.,
זה לא רע וטוב
זה פשוט שונה
את תעשי טוב את מה שאת יודעת
והוא יעשה כמו שהוא עוהשה

ואיפה שזה באמת נצרך שהוא יזדרז או שאת באמת זקוקה לעזרה- אז תדברו על זה יחד. ותבקשי ממנו בבקשות מוגדרות ומשויקות מה יכל לעזור לך הן במעשים והן בתחושה הטובה

אתם פשוט שונים. וזה נורמלי, אל תנסי לשנות אותו.
אין מה להרגיש לא נעים שרק את מתעניננת בהשוואת מחירים וכו... ושאת הפרקטית והוא פחות.
זה ככה אצל הרבה זוגות, בני זוג יכולים להיות שונים, אני מציעה לקבל את השונות בינכם, כשאת צריכה ייעוץ פרקטי, תעזרי במשפחה שלך, חבל על התסכול ועל הנסיון לשנות אותו. אחרי שתקבלי את זה שאתם שונים וזה לגיטימי גם להיות מה שהוא, אני מציעה לנסות לראות גם מה החיים שלך / הזוגיות/ ההורות מרויחים מלחיות איתו. מניחה שיש הרבה. הרי החיים הם לא רק פרקטיות, מניחה שהוא משלים אותך באופן כלשהו, אולי נותן לך צד בחיים שאת פחות מאפשרת לעצמך כשאת לבד, לא סתם בחרת בו...בתתת מודע( ואולי גם במודע) אנינו בוחרים אדם שנותן לנו צד שחסר לנו בחיים, מציעה שבמקום להלחם בנחת שלו תנסי לקבל אותה ולקבל ממנה, ואת מה שחסר לך בפרקטיות תשלימי מהמשפחה שלך.
כותבת ממש מחויה אישית, גם ביני לבין בעלי יש הבדלים דומים.
ולמי שכתבה, אם תשחררי הוא יקח, בדרך שלו, זה נכון חלקית, נשואה כמעט 22 שנה, חלק ממה שניסיתי לשחרר הוא לקח, חלק לא ממש( לא מחוסר אכפתיות, יש דברים שהוא פשוט לא רואה או זוכר). חלק ממה שהוא לקח, הוא לקח בדרך שלו וזה בסדר, חלק אני מעדיפה לעשות בעצמי.
אבל יש לי ולמשפחה כ"כ הרבה מה לקבל מהנחת שלו, החיים הם לא רק אוסף משימות והוא עוזר לי לשים לב לזה, ולהכניס את התוכן בחיים, לעצור מהמירוץ, להנות עם הילדים וביחד, אם היינו שתינו משימתיים כנראה שהחיים שלנו היו מתוקתקים יותר, אולי היה לנו יותר כסף , אבל היתה לנו פחות רוח ושמחה בבית, אני שמחה שבעלי מאזן אותי.

מה שכתבת אחד לאחד מתאר אותנו. והייתי צריכה את החיזוק הזה, הפסקה האחרונה כ"כ כ"כ נכונה!

שמצד אחד זה טוב, כי אין את הפער.
אבל מצד שני, דברים לא כל כך זזים אצלינו עד הרגע האחרון.
אני הרבה פעמים מצטערת על זה שאני ככה אבל זה באמת נורא קשה לשנות את הנטייה לדחיינות.

למה? כי זה נוח לו לאופי.
למה שלא יצפה בטלוויזיה כשהוא יודע שאיכשהו הדברים יסתדרו?
אולי גם לא נעים לו להיכנס למקום הביצועיסטי בהרכב המשפחתי מכל מיני סיבות ולכן עדיף מבחינתו מראש לא לעשות כלום וככה להימנע מביקורת וחילוקי דעות.
תני לו ללמוד לעשות דברים בקצב שלו. זה ידרוש המון אורך רוח משניכם, אבל ישתלם לכם בטווח הארוך. המטרה היא לבנות בית ביחד איתו, ולא למדר אותו ולערב אחרים.

צריך לקנות ציוד לבית? תני לו את הזמן. אז לא יהיה מקרר/ תנור או מה שצריך.
סיוט- בטווח הקצר, כן. תשתפי אותו ככה טיפין טיפין איל זה משפיע עלייך.
למשל אוי באסה זרקתי חלב כמעט שלם כי אין מקרר..
אם תהיה לך סבלנות ותוציאי את עצמך ממשבצת המטפלת בנושא, בסוף לא תהיה לו ברירה אלא לטפל בנושא.

שתי דוגמאות טריות מהבוקר שקרו אצלנו:
1. דיברנו אם צריך לדווח בידוד על הילד, בעלי לא רצה לדווח אמר למה זה טוב שמשרד הבריאות ידע על כך. עניתי שממילא הוא ידע אז עדיף לעשות מה שצריך.
הוא לא הסכים, ופה יש לי שתי אפשרויות: לקחת על עצמי את הנושא (לדווח בעצמי, לשלוח לו מידע וכו')
או להרפות ולתת לדברים להתגלגל. או שיצא שהוא צודק או שיצא שהוא טועה ויצטרך לאכול את הדייסה שבישל.
אח"כ שאלו בקבוצת הורים אם ביה"ס מדווח ובעלי עמה בביטחון שממש לא יכול להיות,
אז הורים אחרים כמו שכן וככה קרה עם ילדים אחרים אז הוא הבין שטעה.
מה שאני הרווחי מהסיפור שאם אני הייתי מוכיחה לו שהוא טועה זה גורם לתחושה לא נעימה. האמת התגלתה כך או אחרת. מבחינתי לא התערבתי והדברים הסתדרו.
דוגמה נוספת צריך לשים הגנה על האינטרנט. כבר זמן מה דיברתי איתו על הנושא ולא התקדם.
עכשיו עם הבידוד של הילדון זה נהיה ממש דחוף כי הוא אמור להתחבר לאינטרנט כשאין אנשים בבית וזה ממש פתח לצרות צרורות.
אבל בעלי לא בעניינים כי מי שעם הילדים זאת אני ומבחינתו אינטרנט לא מסונן זה אמנם סכנה, אבל לא מיידית.
עכשיו גם פה יש לי כמה אפשרויות:
* לקחת על עצמי את הנושא להרים טלפון לאימון ולהתקדם מולם
* להרפות לגמרי ואז כשיקרה מקרה בבית לתת לו ללמוד את הלקח ואז הוא יעשה עם זה משהו סוף סוף
* להדגיש למה לדעתי זה חשוב דווקא עכשיו ולא להתמהמה אפילו לא יום אחד שיהיה לו אינטרנט לא מסונן.

אז בחרתי באפשרות השלישית וככה ברוגע ובנועם (לחפור כמ שקראת לזה..) סיפרתי לו על כמה מקרים של דברים זוועה שעלו באינטרנט כשאני עם הילדים ויכולתי מייד לסגור ובכל זאת חשיפה כלשהי הייתה לצערי.
(למשל הבן הכין עיתון לכיתה ורצה לחפש בדיחות אז רשמנו בדיחות לילדים, וחלק מהבדיחות שעלו ה' ישמור ויציל, מ''מ שלא בדיחות ילדים או שאני מלמדת את הילדים אנגלית וחיפשנו תמונה שתתאים למילה big ואיזה דברים עלו.. מפחיד)
וככה מתוך הבנת הצורך בלי להתקיף, בלי לבקר הוא החליט להרים טלפון ותוך שתי דקות כבר היה בתוך התהליך...

אם כל הזמן בוחרים בדרך הקלה שהיא לקחת אחריות אז לעולם לא ייוצר שינוי בדינמיקה ולטווח ארוך הדרך הזאת היא לא הדרך הקלה.

עניין נוסף שיש לבחון, האם בעלך מסכים עם הצורך או שאת קובעת לו שצריך לעשות
למשל למצוא סידור לילדים שתוכלי לצאת לעבוד או לקנות מקרר זה צרכים שאני מניחה שהוא מסכים איתם.
כל מיני חוקים לגבי המטפלת או דווקא מקרר 4 דלתות או דווקא מקרר חדש ולא משומש למשל, לא בטוח שהוא מסכים עם הצורך ולכן לא משתף פעולה עם ההנחתה שלך.
מבחינתו זה "אם את רוצה תסתדרי לבד... אל תצפי שאקח בזה חלק.."
במקרים כאלו כדאי לערוך תיאום ציפיות ולשמוע ממנו מה הוא חושב על חשיבות הנושא וחשיבות הפרטים.
למשל אצלנו בהתארגנות לפתיחת שנה לביה"ס ביקשתי ממנו לחלק את העבודה הוא ידאג לספרים ואני אדאג לציוד..
ולמה דווקא החלוקה הזאת? כי ידעתי שרשימת הספרים היא וודאית ועל רשימת הציוד תהיה מחלוקת.. אז למה להיכנס לזה

שאת לא רוצה לאכול לא בריא?

 

זה מתאים לך לדמות שלה, שהיא תביא מתנה כלשהי לכולם ורק לך בכוונה לא?

אני חושבת שהיא ראתה שפעם שעברה אכלתי, והיא יודעת שאני אוכלת מתוק (אמרתי לה פעם שאני הולכת לאכול משהו מתוק בשביל להתעורר כי הייתי עייפה, אז היא אמרה שחבל, לא בריא..תצאי לעשות סיבוב..), פשוט לא רוצה להכניס לקטנים כשהם עוד לא מבקשים ולא רוצים..

מה שמציק לך זה שלך היא לא הביאה?

אני מבינה זה באמת מוזר שהביאה לבעלך ולא לך
אולי פשוט חשבה שאת לא אוהבת או אורלת?
מאמינה שזה לא מכוונה רעה

פעם שעברה התעצבנתי שהביאה למרות שביקשו שלא..
הפעם כבר התכוננתי מראש שהיא הולכת להביא, אבל ממש פגע בי שלי היא לא הביאה..
אבל אני גם סתם אחרי בוקר עייף עם דמעות והריון כבד, אז אולי הכל מצטרף..

נראה שהיא מנסה להתאים את עצמה למה שאת מבקשת

היא מכבדת את מה שאת אומר

אולי יצא קצת עקום אבל ככה זה בחיים לכל אחד יש את הדרכים שלו והמון פעמים אנחנו לא עושים בצורה שמי שמולנו היה עושה.

גם היא יכולה להיפגע שעד שהיא באה לנכדים את מגבילה אותה וכו וכו (אם היו פה שרשורים של חמותות או איך שלא קוראים לזה, היינו רואים כמה רגישות אנחנו עצמינו צריכות...)

 

לכי תיקני לך ארטיק שיהיה פי מאה יותר שווה מהמעדן

ואולי תיראי אותה בעין טובה יותר, היא לא מנסה נגדך. היא מנסה להתחשב בך.

חמותך בעד אוכל בריא אבל היא גם אוהבת לפנק. ומה לעשות שמלפפון וסלט ירוק הם פחות פינוק. כמו שכתבת- בדרכ אתם לא אוכלים מעדניפ באמצ"ש. אז,סבתא באה והביאה פינוק. יאללה מגניב. תגידי תודה ותתפנקי. וזהו. אל תדאגי במינון כזה זה לא עושה שום נזק.
סליחה ממש אבל חמותך הביאה ורק אלרי שהיא הביאה הסברת לה שזה לא טוב. אז היא התבאסה והכי מצחיק שאחרי הביקורת שלך עליה את נעלבת שהיא לא הביאה לך. מה רצית? .בקיצור מה דאני רוצה להגיד זה שתתנו לסבתות להיות סבתות מםנקות וחביבות. אני מבינה שהיא בטל גם מכינה לכם מיני מריפ וכד כשאתם אצלה. אז תכידו תודה על הקשר ועך הפינורים ותםסיקו לנסות לחנך את הסבתות זה התפקיד שלנו כהורים. סבא וסבתא יכולים לתת את הפינוק.

ככה בעיני

היא לא מכינה מרקים בד"כ, ומרצה כמה שזה הכי טוב וחשוב ובריא. ואני מכינה יותר אבל מרסקת אותם ואז היא אומרת שממש חבל וכו'..
מה שהתכוונתי להגיד שהיא כל היום מרצה על בריאות, והיא סליחה אבל שמנה מאוד. כל היום אומרת שהיא חייבת להתחיל דיאטה אבל גם חייבת לקחת פרוסה קטנה מהעוגה..וגם בעלי גדל עם מלא שטויות..
אז מעצבן אותי שהיא מרצה לי על בריאות וחופרת לי אם אני אוכלת אגוזים ושקדים כל יום, ושכדי להתעורר לא צריך לאכול מתוק אלא אפשר לצאת להתאוורר בחוץ..בסדר..

שהיא נורא רוצה להיות בריאה ורזה... אז אם לה זה לא עובד, אולי אצל הילדים/הכלות זה יעבוד...

ואצלה כנראה פינוק מתקשר ישר לאוכל מתוק... כנראה שזה מה שמפנק אותה....

א כל זה ממש לא נורא שהיא מגיעה פעם בשבוע שיאכלו קצת מתוק, זה מינון סביר
ב כל אפשר לרמוז בעדינות ובלי לצאת מהכלים שזה פחות בריא ואת כזאת אוהבת לפנק ואולי עדיף איזה פינוק שמשחקים בו ולא אוכלים...

זה לא עניין שלי.
מסכימה עם תהילה. אני גם משתדלת לא להביא הרבה מצוק אבל אצל סבא וסבתא יותר משחררת. הם נהנים לפנק. ואם הערת לה שאת לא רוצה שתביא מעדנים, אז הגיוני שהיא לא הביאה לך... כי הבינה שאת לא רוצה ...

ב. טוב. אז פה זה מה שאביול כתבה. היא כנראה לא בשלנית גדולה אבל מתלהבת מי שכן ויש לה החולשות שלה.
הביקורת שלה באמת מעצבנת אבל לי נשמע שזה יותר בקטע של קשר טוב וחברי כזה מצידה. היא לא ממש מרגישה אותך. וחבל. תנסי לסנן. ולקבל בשמחה מה שנותנים לך. מקסימום תשימי בזבל.

שמעתי מאישה אחת שחמותה הייתה מביאה לילדים מתנות פושטיות שהיו נשברות ברגע. היא ביקשה שתביא פחות מתנות אבל יותר איכותיות- יוצא אותו תקציב. ומאז הסבתא לא מביאה כלום- זה קצת בלבל אותה. והיא פשוט החליטה לא להביא. לא חבל?

נשמע שפשוט יש קשר מורכב עם החמות תמיד, היא מרגישה שמעבירים עליה ביקורת כל הזמן, ומתערבים לה בחינוך, לא רק בלפנק- אלא להגיד לה כמה היא לא בסדר....
ונשמע לי שפשוט השילוב של ההריון, ההורמונים והתסכול המתמשך מהביקורת הבלתי נגמרת- זה מה שיוצר אצלה עכשיו את הכעס...
ולכותבת, אני חושבת שיש לך שתי דרכים לפעול- או ללמוד להתעלם מהביקורת שלה ולעשות מה שבא לך כי זה הבית שלך והילדים שלך, או להסביר לה בנעימות שזה לא נעים לך הביקורת.... וככה נראלי גם פחות ירגיז אותך הדברים הקטנים כמו מעדנים מדיי פעם-שזה באמת לא ייצר נזק לטווח ארוך, במיוחד שהילדים ידעו שזה דברים שיש רק אצל סבתא, (או שסבתא מביאה) וזה יכול רק לחזק את הקשר עם סבתא

הייתי נפגעת בטירוף.
מצד שני, אני אף פעם לא אומרת לחמותי- אל תביאי להם, אם היא כבר קנתה והביאה. זה לא נעים.. ודי משפיל.
ותאמיני לי שהיא מביאה לילדים לפעמים ממש שטויות, ואני ממש לא אוהבת את זה. אבל זה חלק מהתפקיד שלה בלהיות סבתא !
פעם היא קנתה חבילת מרשמלו וחילקה לילדים, כל כמה זמן הביאה עוד אחד ועוד אחד... אז כבר אמרתי- זהו, זה מספיק. אבל לא על ההתחלה לעצור אותה.

אמנם גן אני אוכלת שטויות מדיי פעם, אבל חמותי מלניה, בהגזמה את הבנות שלי בממתקים. מתחילה. והיא בעצמה מאוד מקפידה ואוכלת בריא.
זה היה לי קשה, למדתי לשחרר.
לא קורה כלום ממעדן פעם ב, זה הרגשה של הסבתא של פינוק.
עוד משהו, שאני בתור ילדה שגדלה בלי חטיפים בבית מתוך עיקרון (כן היו מעדנים מדיי פעם ו קורנפלקס טעים אבל חטיפים- רק לטיולים), היה לי חסך קשה ועד היום כל פעם שאני רואה חטיף אני מתרגשת.

אני מבינה את העיקרון של לשמור על הבריאות והכי טוב לילדים שלך, אבל לפעמים האובר 'דגירה' הזה עושה את ההפך.

אנחנו רןציםתלחנך לאורח חיים בריא- יציאות משגרה זה חלק מאורח חיינו, ונלמד להתמודד איתם...

מקווה שאת לא רואה את זה כביקורת פוגעת, אלא עצה חמה מלב מבין ❤❤

בכל מקרה מסכימה שצריך לתת לסבתות לפנק

ממש כעסתי ונפגעתי ממנה. יש לנו קשר טוב. החלטתי להעז ולדבר איתה. אמרתי לה כל מה שאני מרגישה על הסיטואציה. הסתבר שניתחתי ופירשתי לא נכון. היא נורא שמחה ששיתפתי אותה. וזה נפתר בלי בעיה. כי הבנתי שהכל היה פרשנות שלי. מה גם ששמחה בשיתוף ואמרה שבכלל לא התכוונה לזה. את מבינה? במקום להתעצבן ולכעוס עליה פשוט הרמתי אליה טלפון וליבנו את זה בחמש דקות. לא שווה לך גם? חמותי טיפוס שמקבל ואפשר לדבר איתו. אם חמותך בקשר טוב איתך בשוטף והיא נורמלית ואישה טובה ולא מחפשת לריב ממליצה לך להגיד לה בטלפון או אפילו הודעה. חמותי היקרה מאוד נפגעתי שלא הבאת לי מילקי וכו ..
בהצלחה רבה. (חשוב כמובן לכתוב ולהגיד הכל בכבוד ולא לתקוף.. ולהגיד לה שהכל מרצון שיהיה ביניכן שלום אחרת לא היית אומרת כלום. שוב בהצלחה. לעיצות נוספות מוזמנת לפרטי.

בכל הפעמים שניסיתי לדבר עם חמותי, הז לא יצא טוב. לדעתי כדאי שהבעל ידבר בעדינות עם אמא שלו. הוא גם יודע איך לדבר איתה...

ואם את כל כך רוצה את המעדן אז אל תתני לילדים ותאכלי אותו את בערב... לא הבנתי מה הביג דיל? גם ככה כתבת שאתם לא מכניסים מעדנים הביתה, אולי נעלבת שהיא לא חשבה עליך גם?

אם לא גרים אצלה וזה לא יומיומי, נראה לי שלא יקרה כלום אם יאכלו מעדן פעם ב... חבל לעשות מזה עניין. אולי אפשר לבקש מעדן קצת פחות לא בריא. אבל גם היכולת לשמור על הילדים כ"כ שמורים מאוכל לא בריא ממיחא תעלם עוד מעט כשיגדלו ויגלו מה אתם אוכלים כשהם ישנים... או מה אוכלים בבית של החברים שלהם. וכשיהיו לכם ילדים גדולים שיראו מה כולם אוכלים בכיצה ובטיולים, גם אם ממש תשדלי תצטרכי לשחרר מידי פעם ואז גם הקטנים בבית יראו. בקיצור
אני מציעה לשחרר את זה, לתת לה לפנק. מכל מי שאני מכירה הנסיון לגדל ילדים בסהיבה סטרילית מאוכל לא בריא, עובד רק עד שלב מסוים( ממשיכים לאכול בריא בבית אבל לומדים לשחרר מידי פעם).
ולגבי שלא הביאה לך, אולי היא הבינה שאת לא רוצה מעדן, כי את אמרת שמפריע לך.

לק"י

אי אפשר לכבס אותו במכונה?
אם הוא גדול מידי, הייתי בשלב שני- שופכת מים עם אבקת כביסה על הכתם ומשפשפת, שופכת מים נקיים ומניחה לייבוש.

וזה ברור שזה בשביל צומי, לקבל מה שהוא רוצה.
מה שאני הייתי עושה כשאחת הבנות שלי עשתה את זה, לוקחת את כפות הידיים שלה , מצמידה אותן אליה לבטן- שתרגיש תחושה פיסית של נוכחות שלי.
מסתכלת בעיניים ואומרת בקול נמוך ורגוע, אנחנו לא צועקים. אני לא מרשה. אני מיד מתפנה ועושה/ נותנת.
תגידי ב-ב-ק-שה.
ככה כמו מנטרה.
לפעמים פשוט מתעלמת.
כש הקטנה שלי הייתה מרביצה נגיד כשהייתי אומרת לה ככה הייתי תופסת את היד שלה ואומרת- אסור, מותר רק לעשות טובה, ועושה יחד איתה טובה, לפנים שלי איפה שהיא עשתה מכה.
לאט לאט היא למדה.

הוא עוד לא מדבר, אז כל פעם כשהוא מתוסכל הוא לא באמת יכול לומר: אמא תעזרי לי, או בבקשה. והוא מתוסכל מכל דבר.. והוא גם מרביץ מלא ונושך וזורק חפצים. וזה קורה גם כשאני איתו ממש, נוכחת, משחקת, עוזרת לו לפתור את הבעיות שנתקל בהן.
אז אני מתחברת מאד למה שכתבת על מגע פיזי, ומנטרה של אנחנו לא צועקים. אז אולי במקום בבקשה אני יכולה להגיד לו שיגיד אמא, כי את זה הוא אומר.
תודה!

ושלב בהתפתחות
בקרוב ממש הוא י חיל בע"ה לדבר יותר ויהיה פחות מתוסכל.
הקטנה שלי הייתה בדיוק ככה ועכשיו היא אומרת כמעט הכל, בהברחת קצרות והרבה פחות מתוסכלת

מרגישה שזה יפתןר את כל הבעיות החיים שלי😆
תןדה נשמה❤

לצרחות של בן השנה וחצי שלי, התעלמות. לא מחוסר שביעות הרצון שלו, אלא מהוליום, שיבין שווליום גבוה לא מבהיל אותי, ולא גורם לי להתנהג אחרת.
בטון רגיל אני מבררת מה קרה, ומנסה לפתור את הענין.
קשה לי לשמוע את הצרחות, אבל אני מכירה ויודעת מהגדולים, שככל שמתעלמים מהצעקות, זה עובר יותר מהר.

זה פשוט נורא. אנחנו גרים בקומה רביעית ושומעים את למטה בחניה. איך את מצליחה לעשות את זה?

בגיל שנה פלוס, הדבר היחיד שמלא את הראש שלי זה הצרחות שלו, אבל ידעתי שזו הדרך, וגייסתי את כל הסבלנות שאין לי, כדי להגיב כרגיל. היום כבר יש שיפור והוא פחות צורח, וזה מעודד להמשיך.
אני מניחה שאת נמצאת יותר איתו, כי אני במהלך השבוע נמצאת הרבה מחוץ לבית, ושאני בבית, אני מגייסת את כל הסבלנות למהלכים חינוכיים. שנמצאים הרבה עם הילד, קשה יותר להתמיד במהלכים כאלה, אבל זה שווה מאד לחינוך העכשיוי והעתידי של הילד.

כותבת מאנונימי כי גם גם אני עוד לא נחשפתי פה.. לגבי הבטן, זה ממש תלוי, בהריון הקודם יצאה רק לקראת שבוע 20. כרגע בשבוע 14 ועוד לא רואים בכלל...
לגבי משפחה, סיפרנו אחרי השקיפות למי שעוד לא גילה, כי אני עם הריון קשוח אז הרבה ידעו.. ולגבי חברות- לחברות הטובות ביותר סיפרתי (אחת מההתחלה, אחת ב
שבוע לפני השקיפות). אני מחכה לסקירה להרגיש יותר בטוחה, אבל גם לא חושבת שאפרסם למי שלא רואה, אלא נגיד בעבודה אם צריך ולא מרגישה טוב וכו'
לגבי החברה המצפה- זה כך כך תלוי בן אדם! אני הייתי מהמצפות, לא הייתי רוצה פנים אל פנים כדי שאוכל להיות עם עצמי אחרי הבשורה, מצד שני אני יודעת על בנות שהעליב אותן ששלחו הודעה/טלפון.. אז סליחה שלא ממש עזרתי. בהצלחה ובידיים מלאות!

נראה לי שזה פשוט לבחור את אחת הדרכים ולעשות את זה הכי נעים שאפשר... אני חייבת להגיד לך לגבי זה, שתמיד יכול להיות שזאת לא הדרך הנכונה.. כי אין לך שום דרך לדעת איך בדיוק את מספרת לה על כזה דבר, גם עם היכרות מוקדמת ואפילו טובה... יכול להיות שמתאים לה הודעה ויכול להיות שתפגע מהודעה... אז פשוט לעשות את זה ולהבין שזאת סיטואציה מורכבת, ויכולה לקרות פדיחה, והיא לא ממש אשמתך

וזה היה יותר לכיוון שבוע 17-18

זה ענין אישי
אבל תלוי בגוף שלך
אני נפגשתי עם חברה ולא הצלחתי לסגור את המעיל...
עד שהצלחתי סוף סוף לסגור את הכפתור של הבטן נשמתי קצת ופוף ! עף לי הכפתור ונקרע...

זה כזה היה טריגר לספר ודי מהר אמרתי לכולן אבל חצי ראו כזה

כשאני סיפרתי לכמה שמצפות, זה היה בהודעה אישית (אי אפשר היה להיפגש מטעמים של קורונה, וגם הרגיש לי יותר בנוח)
ועשיתי את זה הכי רגיל שאפשר, לא ביג דיל ולדעתי הן העריכו את זה מאוד שלא עשיתי מזה עניין גדול.
מניסיון החיים שלי- זה שאני מחכה למשהו, לא אומר שאני לא יכולה לשמוח עם חברה אחרת שמקבלת את זה (אצלי זה היה בהקשר של זוגיות) ולהתרגש איתה, ולא הייתי רוצה שיסתירו ממני או ינסו לחשוב איך לספר לי, אלא פשוט- כרגיל, כמו כל חברה אחרת...