שרשור חדש
שאלה על הנקהרק_שואלת
אם תינוק בן פחות משבוע יונק ממש יפה, נרדם מההנקה ונראה סהכ נינוח ואז אחרי רבע שעה מתעורר בבכי, מחפש אוכל וגומר בקבוק של 60.
זה אומר שההנקה לא אפקטיבית? שהחלב לא מספיק?
אצלי נראה שלא רוצב יותר חינוק ואז בוכה ומסיים 70 דייסהבעזרתו יהיה טוב
באמת שלא יודעת מה לענות לך...
מזדהה אבל אין לי פתרון
יכול להיות שלא אפקטיבי. חובה יועצת הנקהanonimit48
מצטרפת!! הצילה לי את ההנקההשלך על ה' יהבך
השאלה למה בכלל הוא מקבל את הבקבוקחילזון 123
אם הוא מחפש אוכל למה את פשוט לא מניקה אותו שוב?
יכול להיות מצב שהוא כבר התרגל שזה הנוהל, ובקבוק יותר קל לו לשתות.
ואפשר להרגיל אותו לאט לאט לינוק יותר ולקחת בקבוק פחות.
עדיף עם יועצת הנקה...
^^^^מצטרפתשחרית*
בגיל הזה הגוף שלך מבסס את כמות החלב שהילד צריך. אם תביאי לו בקבוק אחרי הנקה, הגוף שלך לא ייצר מספיק חלב.

אני אישית מניקה לפי דרישה, גם אם הוא סיים אחרי רבע שעה ומחפש שוב, אני אציע לו את הצד השני. לפעמים בגיל הזה הם מתעייפים מהר מההנקה ונרדמים ואחכ באמת קמים שוב כי לא ינקו מספיק. כשאת מביאה בקבוק הוא לא מתאמץ לינוק, יותר קל לו ולכן הוא אוכל ואולי פחות מתעייף ונראה ששבע אחר כך. אבל אם המטרה שלך היא להמשיך להניק, אז אל תביאי בקבוק ותציעי לו לינוק.

לאט לאט לומדים לקרוא את הקטן ולהבין מה הוא רוצה, וגם הוא עצמו מתחזק יותר ויונק בצורה אפקטיבית יותר (למשל עכשיו הנקה מספקת אמורה לקחת לך כחצי שעה, בהמשך זה יתקצר לכ10 דק).

ממליצה להתייעץ עם יועצת הנקה.
60 זה המון.זה ארוחה שלמהמיקי מאוס
או שבאמת יש בעינ בהנקה או בתפיסה
או שסתם מחפש מה למצוץ ואז זה אוכל מיותר ויגרום לו כאבי בטן.

אם את רוצה להניק צריך להימנע מבקבוקים כמה שאפשר בגיל הזה כשההנקה עוד לא התבססה . אם הוא לא רגוע- אפשר לנסות להניק שוב או לבדוק אם זה בכלל גזים או עייפות.
אם את לא שומעת קולות של בליעה בהנקה או שהוא ממשיך לחפש אוכל או לא ממלא חיתולים בלי בקבוק
אז תתיעצי עם יועצת הנקה מוסמכת שתוודא שהתפיסה טובה ותייעץ לך איך לבסס את ההנקה נכון.

בהצלחה!
מה שאני עושה בדרך כללאביולאחרונה
בגיל הזה הם כל הזמן נרדמים ההנקה. אז אני מניקה, מנסה לסחוט לה את השד תוך כדי כדי שתמשיך לינוק, אז שהיא עוזבת את השד מתוך שינה. ואז אני מחליפה לה טיטול או מכירה אותה בדרך אחרת (דגדוגים בכף הרגל, לשים אותה עליי...) ואז מציעה לה צד שני
בעלי לא רוצה עוד ילד, אף פעםאנונימית בהו"ל
והקטנה כבר בת חמש.
אני בת 35 עוד חודש..... עד עכשיו גם לא רציתי (יש לנו 3) אבל הגיל ולחשוב שזהו לא יהיה עוד מזיז אצלי משהו אבל יודעת שבעלי לא מוכן ולא רוצה בשום אופן, הוא בעצמו בתקופה קשה הרבה זמן ולא קל לנו בגידול שלהם בשום שלב.... אין מה לעשות עם זה נכון?
אני רק מזכירה את זה בצחוק והוא כמעט מתעלף לי..... לא מוכן לחשוב על זה אפילו בצחוק, ואף פעם, בגלל מלא סיבות
ואני מבינה את הסיבות וחלק זה סיבות שלי או שלנו אבל להרגיש שזהו לא יהיה עוד ודי? פשוט לקבל את זה?
אוף קשה....חיבוק ממני!!💗💗האור שבלב
לא פשוט..
אני אומרת כרגע להתפלל על זה... מה נותר..
💗
תפילות...קמה ש.
בס״ד

שולחת חיבוק גדול. מבינה אותך מאד. תפילות מסוגלות להמון .... ♥️
תודה..אנונימית בהו"ל
יש לך רעיון נוסף אולי?
הי יקרה, הערב אני לא יכולה לכתוב לצערי.קמה ש.
בס״ד

אנסה להוסיף מחר בל״נ. כותבת עכשיו את הכמה המילים האלה כדי שזה לא יתפספס לך... שולחת חיבוק בינתיים 💗
עולים לי כמה דברים:קמה ש.

ה' שפתיי תפתח

 

 

הי אנונימית יקרה!

 

 

כמו שכתבתי לך בהודעה הקודמת, הדבר הראשון שעולה לי כשאני קוראת אותך, זה - כמה אני מבינה אותך! אני לא ממש יכולה לפרט כאן על גבי הפורום (אפשר קצת יותר בפרטי אם תרצי), אבל גם אני מצאתי את עצמי במקום (אמנם שונה) אבל קרוב מאד למה שאת מתארת. המקום הזה מלא תסכול וכאב והוא מאד-מאד לא פשוט עצוב

 

יש בכמה שורות שכתבת כמה וכמה דברים, כשכל אחד הוא עולם ומלואו... אנסה להתייחס לנקודות השונות. אני מניחה שאני אחזור על חלק מהדברים שנכתבו כאן. באמת שנכתבו לשרשור שלך תשובות ממש טובות וחכמות...! 

 

 

1. ''אף פעם לא להגיד אף פעם'' קורץ - כרגע בעלך לא מוכן לחשוב על עוד ילד. כרגע הוא גם מעריך שזה לא ישתנה. מה זה אומר לגבי העתיד? אי אפשר לדעת. לעולם יש לנו רק את ההווה. העתיד לא קיים. כל-כך הרבה דברים יכולים לקרות! לכאן או לכאן. כשהייתי במקום שהיה נראה לי שאין לי שום סיכוי להביא עוד ילדים לעולם, עשיתי עבודה גדולה על עצמי להחליף את המילים ''אני כנראה לא אוכל להביא עוד ילדים לעולם'' במשפט יותר מתון ושבעיניי גם יותר נכון ''אין לי כרגע אפשרות להביא עוד ילדים לעולם''. זה משפט שלרוב אמרתי רק לעצמי. אבל הדיוק הזה היה חשוב. היה בו משהו מרגיע. שהשאיר לי איזשהו פתח. המשפט הזה מחזק אצלי את האמונה שכרגע הקב''ה לא מאפשר עוד הריון, אבל ה' גדול והוא כל יכול, והוא יכול כהרף עין לשנות את המצב הזה.

 

 

2. לגבי הגיל - אני חושבת שבניגוד לבעלים שלנו, אנחנו חיות במין תזכורת תמידית לגבי השעון הביולוגי שלנו. אם אנחנו לוקחות מניעה, כל גלולה / ביקורת אצל רופא לגבי ההתקן / קניית טבעת / הכנסת דיאפרגמה מזכירה לנו את הנושא הזה. אם אנחנו מקבלות מחזור באופן סדיר, ימי הפרישה, ימי הדימום, שבעת הנקיים והטבילה גם עומדים לנו כמלא תזכורות לאורך החודש. כל חברה / קרובת משפחה / שכנה שבהריון או יולדת מביאה איתה עוד ועוד תזכורות. וכמובן כל יום הולדת שלנו בא עם הידיעה שנותרו לנו ''X'' שנים.

 

זה נכון שהזמן ממשיך להתקדם והגיל שלנו ממשיך לגדול. אבל כמו שכבר כתבו, עבור אשה שכבר ילדה, גיל 35 הוא עדיין גיל שאפשר להיות בו עם תקווה לגבי הבאת ילדים נוספים. אין הבטחה, זה נכון. אבל בעצם אין לנו אף פעם הבטחות... אבל אובייקטיבית, התקווה שיש לך עוד כמה שנים לפנייך היא תקווה סבירה בסך הכל.

 

 

3. מי שבאמת מונע, זה לא בעלך אלא הקב''ה -@מיואשת******  כתבה היום בשרשור מקביל תשובה *ממש* חזקה. היא כתבה שלפעמים הקב''ה לא מאפשר לנו להיכנס להריון. זה יכול לבוא לידי ביטוי דרך קשיים אובייקטיביים של פוריות, אבל זה גם יכול לבוא לידי ביטוי דרך מניעות אחרות - קושי בזוגיות, קושי נפשי, אחד מבני הזוג שלא מוכן להביא עוד ילד וכו'. בסופו של דבר, הכל מאיתו יתברך. וממש כמו שהוא יכול להסיר בעייה רפואית, הוא יכול להסיר בעייה נפשית או קושי בזוגיות - והוא יכול לגרום לשני לעבור תהליכים ולהשתנות. לכן בעיניי כל-כך חשוב לנתב את הכמיהה הזאת לתפילה. גם כאן, אין תעודת ביטוח שנקבל את מבוקשנו. אבל זאת אחת ההשתדלויות הכי טובות שאנחנו יכולות לעשות.

 

 

4. הקשיים בגידול הילדים - כמו שכתבו לפניי, יש כאן עוד אפשרות של השתדלות חשובה. לא פירטת מהם הקשיים שאתם פוגשים בגידול האוצרות שלכם. גם לא סיפרת מה אתם עושים עם זה. יכול להיות שאתם כבר לומדים / למדתם בקורסים או בסדנאות יעודיים. יכול להיות שהילדים זקוקים לטיפולים שונים, ושאתם כבר לוקחים אותם לשם. אבל למקרה שאת מזהה שזה תחום שבו יש כל מיני דברים שחשבתם לעשות ושעד עכשיו דחיתם, יכול להיות שהגיע הזמן להשקיע באפיק הזה, של שיפור ושכלול ההורות שלכם. 

 

הנקודה הזאת נכונה גם לגבי התחום הזוגי. לא כתבת מה מצבכם בהקשר הזה, אבל אם את מרגישה שיש איפה לעבוד ולהתקדם, תנסי להשקיע בזה. הכי פחות, אתם תצאו מורווחים מאד מזה. והכי הרבה, יש בזה פוטנציאל של ''הכשרת הקרקע'' במחינת כל הנושא של הבאת עוד ילדים לעולם. לא משפרים את הזוגיות כדי 'לקנות' אישור להביא עוד ילד לעולם. עובדים על הזוגיות כי הזוגיות שלנו היא אחד הדברים הכי-הכי יקרים שיש לנו עלי אדמות. אבל על הדרך, יתכן שתהיה לזה השפעה טובה גם בתחום של הרחבת המשפחה. 

 

 

5. שמחה, שמחה, שמחה! - כמו ש@התמסרות כתבה בחכמה רבה. שנים לקחתי את הנושא של השמחה במשפחה כאיזשהו עניין שמופיע או מתפתח מעצמו. בתקופה האחרונה, הבנתי שזה לא רק ככה. שאני, בתוך אמא, יכולה להשפיע באופן דרמטי על רמת השמחה בשמפחה. שאני, בתוך רעייה, יכולה לתרום המון גם לשמחה של בעלי. אז היום אני משתדלת באופן מודע ופעיל להכניס עוד ועוד ועוד נקודות של שמחה בבית, איפה שאני רק יכולה. זה גם משהו שאני לומדת להדגיש כל פעם (זה טיפ שקיבלתי ממשהי שהתייעצתי איתה בנושא) ולהגיד בקול כל מיני משפטים כמו ''וואי איזה כיף לנו עכשיו!''. כי לפעמים אני יכולה להרגיש שמחה וכיף, אבל שאר בני הבית לאו דווקא שמים לב שמה שאנחנו עושים כרגע באמת מהנה. לפמים צריך להשתמש במילים מפורשות כדי שהתחושה תחלחל באמת וכדי שהם יצליחו להיות בשימת לב שממש נהננו עכשיו. זאת גם נקודה שאני מתפללת עליה המון עכשיו. שה' יתן לנו שמחה. שהשמחה תשרה בבית שלנו. שכל אחד ואחד יהיה מלא בשמחת חיים. הרבה זמן חשבתי שיש דברים ''יותר חשובים'' להתפלל עליהם. אבל באמת ששמחה היא המנוע לכל-כך הרבה בחיים, שזה ממש נהיה לי קריטי לבקש על זה.

 

 

6. ליהנות מה''יש'', עכשיו! - בסופו של דבר, בשורה הכי תחתונה, למה אנחנו רוצות עוד ילדים? כי אנחנו מאמינות שזה יסב לנו עוד שמחה, נכון? אבל הסוד הגדול הוא להצליח לחוש שמחה בהווה. כי בעולם הזה, יש לנו תמיד רק את ההווה. העבר הרי כבר עבר, ואי אפשר לשנות אותו. העתיד? הוא עדיין לא קיים, ואין לדעת ממה הוא יהיה עשוי. מה נשאר לנו? את הרגע הזה ממש! וממנו צריך להוציא את המקסימום. מקסימום שמחה, מקסימום טוב, מקסימום נוכחות. ממש כמו שכתוב בפרקי אבות - ''איזשהו העשיר? השמח בחלקו''. אפשר שהמחשבות שלנו תהיו כל הזמן נתונות בשאלה האמנם לעולם-לעולם לא נזכה בעוד ילד, או שמא, איכשהו, זאת גזירה שהיא לא סופית. ואפשר להכיר בשאלה האמיתית הזאת, לתת לה מקום מסוים בחיים שלנו, ולהתרכז בהווה. בילדים שקיימים עכשיו ממש. בזוגיות שקיימת עכשיו ממש. במשפחה שקיימת ברגע זה ממש. ולמקסם כל רגע ורגע. או לכל הפחות לא להפסיד את כל הרגעים האלה ביותר מדי מחשבות מפוחדות ומתוסכלות לגבי העתיד.

 

 

7. לשים את הנושא הזה בצד לתקופה - כרגע בעלך עובר תקופה לא פשוטה, כדברייך. בשביל מישהו שעובר קשיים גדולים ומרגיש שהוא הגיע לקצה היכולות שלו, הגיוני שלא סביר לרצות עוד הריון. הייתה תקופה שבה בעלי השקיע מעל ומעבר במשפחה שלנו. בגלל כל מיני אילוצים, הוא היה נוכח בבית ועם הילדים בצורה ממש גדולה. איפשהו בתוך כל זה הוא הגיע לקצה של קצה היכולת שלו. בזמן הזה, אני כבר חשבתי על עוד הריון. באיזשהו מקום, בעלי הרגיש שאני לא ממש ''רואה'' אותו. שאני לא ממש ''סופרת'' אותו ואת הקשיים שהוא עובר. שכשאני מעלה את הנושא, אפילו בצחוק, אני כביכול אומרת לו שהחלום *שלי* יותר חשוב מאיך שהוא מרגיש, מכל העייפות שהוא חש, מכל התשישות והקושי שאיתם הוא מתמודד. אם את מזכיר לך את מה שקורה אצלכם, הייתי מציעה שני דברים:

 

(1) לשים את זה לגמרי בצד לתקופה. בלי איזכורים, בלי רמזים, בלי צחוקים על זה. לתת לו קודם כל את המקום להתגבר על הקשיים שהוא עובר. גם כי זה יתן לו תחושה שאת רואה ואת מבינה אותו. וגם כי זה הדבר הכי נכון לעשות. את ובעלך מהווים את הבסיס להכל. לפני הכל, צריך לדאוג לבריאות הגופנית והנפשית שלכם. צריך לדאוג שיהיה טוב לכל אחד מכם, ואם לא ב-100% (אנחנו לרוב לא ב-100%), לפחות ברמה סבירה ++.

 

(2) בגלל הניסיון האישי שהזכרתי כאן, התחברתי למה ש@אמאשוני כתבה. אם את מרגישה צורך גדול כן לפתוח את הנושא, יתכן שיותר נכון ויותר יעיל לדבר על הדברים בצורה אמיתית, באיזושהי שיחה מלב אל לב, במקום להעלות את אותם פה ושם בצורה הומוריסטית. לנו הייתה שיחה כזאת, שבה בעלי פרש באוזניי את כל הסיבות למה מבחינתו כרגע זה לא דבר יישים. ואני כנגד, הסברתי לו את כל מה שהיה לי על הלב (אם אני לא טועה יצאו לי לא מעט דמעות בשיחה הזאת). המטרה היא להיות בתקשורת הכי קרובה שאפשר, כשכל אחד מנסה באמת ובתמים ''להיכנס לרגע לנעליים של השני'', לחוש את הקשיים שלו ולהבין את הפחדים ואת התסכולים שלו. שיחות כאלה חשובות כל-כך. הן מקרבות כל-כך. ולפעמים הן גם מסוגלות להניע תהליכים חדשים אצל כל אחד...

 

 

 

זה מה שעולה לי כרגע...

המון ברכה והצלחה!!! ועוד חיבוק גדול על ההתמודדות הזאת ❤

 

 


וואו, איזה תגובה מדהימה!בארץ אהבתי
לוקחת ממנה גם לעצמי, בעיקר על מה שכתבת על השמחה בבית. תודה!
❤️קמה ש.
בס״ד

תודה שכתבת! ב״ה.
תודה על התגובה הזאתאמאשוני
נושא שבהחלט מצדיק פירוט ועומק
ולא התאפשר לי לרשום באופן שרשמת,
אז תודה על זה.
לגבי הקשיים בגידול הילדים- מרחיבה עוד קצת, יכול להיות שמה שגורם לקושי מטופל, אבל לפעמים הקושי עצמו (כלומר תחושת הקושי) לא מטופלת או שאפשר עוד יותר לטפל,
מתכוונת למשל בתור ילדה, ההורים שלי חוו קשיים אובייקטיביים עם אחותי שגמרו להם על החיים. לא מקנאה בהם בכלל, אבל במבט לאחור אני חושבת שאם היו משקיעים בעצמם ובנו יותר חופשות ונופשים להקליל את האווירה בבית היה לכולנו יותר קל.
לא תמיד צריך בית מלון לשבוע,
אפשר גם לצאת לקומזיץ משפחתי או שחיה ודברים בסגנון.
ולדבר על הדברים ולאפשר למשפחה להוציא את הקשיים החוצה. גם אם זה רק קשיי קשב וריכוז או קשיי הסתגלות או כל קושי שקוף אחר.
כל זה יכול להקל ולא במעט על התחושה של מה הקושי עושה אצלי ואיזה רושם נשאר אצלי לטווח ארוך במונח גידול ילדים.

למשל אצלי היה לי קשה מרתון טיפולי השיניים לפני הלידה, והיום מי שזלזלו בקושי. בחרתי להיצמד למי שיודע להכיל.
כן מרתון טיפולי שיניים בסוף הריון וסגר הרגשתי שסוגר עלי וצריכה להחזיק את הראש מעל המים.
מבחינתי זה נחשב לקושי בגידול הילדים גם אם זה נשמע פעוט. כל שכן בקשיים משמעותיים יותר.

ועוד משהו, בתכנון משפחה מקובל להתייחס משום מה לגיל של הילד הכי קטן כפרמטר, אבל הרבה פעמים האתגר הגדול לא נמצא שם אלא בהתמודדות עם ילד אחר,
ככה שלפעמים עוד שנה שנתיים של אותו ילד יכולים לעשות הבדל בדינמיקה וביכולת להוסיף עוד אתגר לחיים.

אז תודה לך @קמה ש. על הכתיבה ובהצלחה לפותחת!
❤️ תודה אמאשוניקמה ש.
בס״ד

מסכימה מאד עם הדברים שכתבת, ובפרט עם הפסקה האחרונה. מצטרפת לאיחולי ההצלחה לפותחת היקרה!
תגובות מהממות!ברכת ה
@אמאשוני @קמה ש.
תובנות מאוד משמעותיות, גם למי שלא מתמודדת עם הדילמה של הפותחת!!
תודה רבה 🌹
וואי תודה יקרה.קמה ש.אחרונה
בס״ד

ממש יקר לרבל פידבק כזה. ברוך ה׳.
תודה שכתבת ❤️
תשדלי כל יום לבקש מהשם ובעזרת השם הוא יתרכךרויטל.

והלוואי בקרוב מאוד תבשרי אותנו בשורות טובות אמן.

רויטלללללל לאן נעלמתאורוש3
תודה מאמי הייתי ,קצת בלימודיםרויטל.


❤️אורוש3
וסליחה ממש מהפותחת על הנצלוש. לא ידעתי מה לומר לך. קשה!
מאוד מאוד מובן התחושה שלךהתמסרות
הרצון להמשכיות הוא חזק וגדול! חיוב שאת במודעות לצורך הזה שלך.

אני רק אגיד שנכון שהגעת לגיל שהפוריות מתחילה לרדת אבל יש עוד זמן במיוחד שילדת לפני.

אם מעניין אותך גם לשמוע רעיונות אז מציעה לחזק את התא המשפחתי.
לראות איך אפשר לעזור עם הילדים אולי קורס של חינוך ילדים כלשהו יכול להקל עליכם בגידול שלהם.

ובכללי לראות באיזה פינות אפשר להפוך את החיים ליותר שמחים.

כי באמת לרצון הנפלא שלך להמשיך להביא נשמות לעולם כדאי מאוד להיכנס מתוך מקום זוגי שלם שיתן לך כוח וגם יעשה את הבחירה ממקום שלם.

ואני גם אוסיף שכדאי עד שהרצון מתמלא אצל שניכם לראות איך הצורך שלך הזה בא לידי ביטוי בדברים אחרים כמו עבודה שאת מרגישה בה משמעות לעבודה טובה עם הילדים שתספק אותך בנתיים.

בהצלחה רבה
אני באותו מצברינת 23
זה כואב מאד…
אם הוא רציני אני חושבת שעדיף לעבוד על עצמנו להשלים עם זה ולא להתחיל להתפלל כי זה סתם יוצר תקוות מיותרות. מדובר בהליך נפשי מאד מורכב שצריך לעבור אותו ולא להתכחש אליו.
ככה לפחות אני מרגישה לגבי עצמי.
אני מכירה שתי משפחות כאלומיואשת******
שהאשה רצתה והגבר לא בגילאים האלו
ורצתה ורצתה
ובסוף כנראה שכנעה, לא יודעת בדיוק איך ימה
אחת ילדה ב38 אחת ב39
לזוגות שלום לנישואים שלום והילדים מתוקים.
35 זה לא כזה מבוגר

לא אומרת שבהכרח. זה מה שיקרה אצלך
אבל זה גיל מוקדם לדעתי להתחיל להתאבל על דברים
תנשמי תשחררי
עוד שנה תחשבי שוב
הבעיה שבעלי לא מוכן לשמוע על זה בשום שלבאנונימית בהו"ל

הזמן שיעבור הוא זמן אבל בעלי חתום על זה בצורה שאין אף פתח מבחינתו

*לפעמים* אנשים משתנים עם מעבר הזמןמיואשת******
גמני לא הייתי מוכנה לשמוע על עוד הריוןoo
הרבה שנים.
בגיל 36 שהקטן שלי היה בן 8, שיניתי את דעתי, ותוך חודשיים נכנסתי להריון.
ואיך הגבת לזה אח''כ? ובעלך?אנונימית בהו"ל
אני שמחהoo
על ההחלטה שלי למנוע הרבה שנים, ועל ההחלטה להביא ילד כשרציתי.
בעלי רצה ילד הרבה לפני, אבל יישר קו איתי
משתפת...סבב נוסף
הייתי באותה סיטואציה. בעלי לא רצה בשום אופן עוד ילד. מסרתי כבר את כל הבגדי תינוקות, צעצועים וכו והשלמתי עם זה. למרות שמידי פעם העלתי בפניו והוא התנגד.

עברתי איזו טלטלה אישית, ולאחר שיח והתייעצויות הוא הסכים והיום אני בחודש שמיני, פער של כ10 שנים מהילד האחרון... עברנו תהליך יחד עם הרצון שלי מול ההתנגדות שלו.
מבחינתי זה ילד נס שלא היה אמור להיוולד.

מצד אחד ממש ממש מבינה את הקושי והרצון. הייתי שם הרבה שנים. ולא בטוח שזה ישתנה ...
מצד שני, לפעמים קורה שינוי בחיים שמשנה את הרצון או לפחות פותח את הצד השני לעניין. אבל באמת לא בטוח שזה יקרה, וצריך אולי לעבור תהליך פנימי כדי להשלים עם זה.

זה קשה כשרצון כזה מתנגש בין בני זוג
מוסיפה...סבב נוסף
אני מגיעה מסביבה חרדית כך שגם התגובות מהסביבה לא תרמו והקלו בעניין...

מבחינת רבים מסביבתי "נפקדתי" אחרי הרבה שנים ואני זורמת איתם... ;)
לדעתי כדאי לכוון את התפילותאמאשוני
למקום של שלוות נפש במה שיהיה.
הכוונה להתפלל שנסעה למלא את השליחות שלנו בעולם על הצד הטוב ביותר, בין אם זה בשלושה ילדים ובין אם זה ביותר, מה שה' חושב שנכון לנו.
ואם יש תקווה להיפוך הסיבות אז לא להתפלל שבעלך יתרצה סתם,
אלא להתפלל שהעכבות יפתרו וע"י השפע יזרום. (אם למשל יש קשיי פרנסה אז להתפלל על הפרנסה)
ולעשות השתדלות במה שקשור אלייך.
להתייחס לנושא יותר ברצינות ובכובד ראש.
עם כל היתרונות של הומור בזוגיות, לדבר על הנושא בחצי צחוק לדעתי זה לא מכבד לא אותו ולא אותך ולכן זה פוגע יותר.
לגבי הגידול- באמת לגדל ילדים זה לא קל בשום שלב- אבל בלי קשר לשאלה על ילד נוסף לדעתי זה התחום ששווה להשקיע בו בלמידה ורכישת כלים ככל האפשר.
אני בטוחה שגם הילדים יעדיפו לגדול תחת הורות נכונה ושלווה יותר מאשר עוד כסף לירושה.

בהצלחה!
סיפןר חיי. אני רק חיבוק♥️חדשה,,
אז יהיו לי רק שני ילדים. סופי.חדשה,,
מזמן לא כתבתי פה...
הגבתי פה ושם...
עצרתי לחשוב.
חשבתי הרבה.
כמעט קמתי והלכתי.
אבל בסוף החלטתי שאני נשארת.

לא יהיו עוד ילדים, וזה סופי לגמרי לגמרי לגמרי. בעלי לא מוכן ולא יהיה מוכן גם בעוד שנה או שנתיים. או בכלל.

עכשיו בבקשה, תעזרו לי להתמודד עם הסביבה - למה לאישה דתיה יש רק 2 ילדים? אמנם חיים בסביבה מעורבת ונראים די "לייט" בלבוש, אבל עדיין.. אנשים שואלים... מגששים... תוהים.. ובכל פעם כזאת אני נשברת, בוכה לבד בחדר, כועסת ורוצה שוב לקום וללכת.

מה עונים? איך נהיים חסינים לסביבה? אוקיי, זה המצב, הוא לא רוצה ולא ירצה - עכשיו איך מתמודדים עם העולם ששואל ודורש ומתעניין?
בבקשה תנו לי כח ועצות חכמות 🙏
ובכללי גם אני חווה אמירות על עצם היותי עםסמיילי12
שני ילדים מתוקים.
'את דתיה, לא מתאים לדתיים 2 ילדים'- מי קבע מה מתאים ומה לא? לכי תביאי ילדים בעצמך ותעזבי אותי בשקט.
'את עושה שטויות שאת לוקחת גלולות, את תתחרטי על זה' - שכל אחד יחיה עם הבחירות שלו. זו הבחירה שלי כרגע שיתמודדו.
'תביאי לו חבר, מסכן ככה יהיה לבד?'- זה היה בזמן שהיה לי ילד אחד. מי אמר שהוא מסכן? הפוך. כיף לו מאד שאבא ואמא שניהם שלו

דפדפי.
תגידי בע"ה וזהו.

חוצפה של אנשים להיכנס לשחלות.
שבוע 35מצפה להריון בעה
לא מאמינה שזה קרוב
לא מאמינה שזו אני
לא מאמינה לכלום
אני פשוט רק רוצה אותה בריאה ושלמה בידיים שלי
כמה חיכיתי
מחכה לך❤️
יההההה.מרגשת שאתאחתפלוס

כמה התפללנו פה עלייך שתכנסי להריון.

תודה לה׳.

זה קרוב מאד ....

 

איזה כיף.

לידה קלה ורגועה ובידיים מלאות

וואווו מתרגשת איתך♥️ציפור מתוקה
עוד קצת ואת מחבקת את הפיצקית שלכם💞💞
איזה מרגשת בעזרת ה בקרוב מאוד...אני זה א
וואוווו מרגש אהובה. בעזרת ה׳ בקלות ובידיים מחאותanonimit48
איזה יופי
וואו מרגשת❤מאמינה ומתאמנת
כל כך מזדהה עם מה שכתבת😍

בקרוב בעזרת ה' תספרי לנו על הלידה הקלה שתהיה לך ועל הנסיכה המתוקה והמושלמת שתיוולד לך❤❤
וואו איזה מרגשש!!!מחכה להריון

אני זוכרת שהיית עוד בניסיונות

איך הזמן עובר מהר

מאחלת לך לידה קלה ויידים מלאות והרבה אושר

מרגש מאודבימבה אדומה
בע"ה שימשיך תקין ושיסתיים בידיים מלאות!
💗💗💗האור שבלב
מרגשת
חשבתי עליך. מרגשת! מצפות איתך!!אורוש3
שיהיה בקלות ובבריאות
וואי מרגש,!אביול
חשבתי עליך לאחרונה! מה שלומך?אולי בקרוב
ממש מרגש!! איזה כיף! מקווה שאת חווה את זה בכיף
אמא אמא אמא!! איזה מרגש!!💕💕מק"ר
מה שלומך אהובה איך את מרגישה? זוכרת שאמרת שהיו קצת ציריםאמונה בה' יתברך
בעזרת ה' זה קרב ובא ותחבקי אותה מלאאאא
מרגשש כלכך!!מתחדשת11
נראלי שאני
וגם @אני זה א
וגם @קול ברמה
וגם את באותו השבוע
אני נכנסת ל- 33. קרובקול ברמה
תכל'ס יכולה ללדת אתכן... נראה מה יעשו עם הסכרת שלי

מרגש ממש ב"ה.
ואני באמצע בין שתיהן חחחאני זה א
בין מי למי? את לא בשבוע 35?מתחדשת11
לא 34.בין מצפה להריון לקול ברמה חחחאני זה א
וביני אני 35 ב"המתחדשת11
יפה יפה אז עוד שבועיים נפתח שרשור סגולות ללידהאני זה א
יואו אמאלה איך הזמן טס עוד לא מעכלתמתחדשת11
חחח אני אצטרף בעז"ה לשרשור אני 36השקט הזה
אבל ממש רוצה ללדת בתאריך ולא לפני, לפחות כרגע😅
(התאריך הוא באלול וזה חודש יותר יפה מאב)
חחח אהבצי את שיקול החודש...אני זה א
זה יבוא. בשעה טובהים...


איך אני מתרגשת בשבילך!!עלמא22
שתיהיה לך לידה קלה ובידיים מלאות!
יאוו מטורףהשקט הזה
אני קוראת ואומרת וואי איך זה עבר מהר, אבל אז חושבת על זה שאני בשבוע 36 וממש לא מרגישה שעבר מהר, אז כנראה שרק אצל אחרים זה עובר מהר

שהזמן שנשאר יעבור בקלות, ולידה קלה בזמנה בידיים מלאות!!
וואוווווו איך עבר הזמן.. זוכרת כאילו אתמול הודעת..השם בשימוש כבר
את כבר שם?? איזה כיף ומרגש!! בע"ה בקלות בטבעיות ובידיים מלאות❤️
גם אנחנו מחכות איתך לבשורה הטובה 💞
שיהיה בשעה טובה בע"ה🙂
יאוו מרגשת!!!!!ליאניי
איזה כיף לראות פוסט כזה ממך איך הזמן עובר מהר!
כל כך שמחה בשבילך. בע״ה לידה קלה בידיים מלאןת שהכל יעבור כמו שצריך.
מרגש 💗
תודה בנות!!!!מצפה להריון בעה
אני ברוך השם בסדר סוחבת צירים בערך משבוע 30
עם סוכרת מאוזנת בתזונה
ברוך השם על הכל
מחכה לה ברמה שאין לתאר !!!!!!! בעזרת השם
❤❤❤באת אליי פתאוםאחרונה
אוףףףףףףףףףףאמוששש
עד שהתחלתי לספור 7 נקיים בעקבות דימום ארוך של שבועיים בגלל הגלולות .
עכשיו יומים לפני המקווה פתאום דימום אוףףףףףףףף דייי!!
מקווה שזה עכשיו לא מחזור
אוי יקרה שיהיה לך רק בשורות טובות אמן.רויטל.


איזה גלולות?כבתחילה
סרזטאמוששש
לא מקבלים מחזור עם סרזטכבתחילה
הדימום הוא כנראה דימום הסתגלות.
תתייעצי עם רופאה אם כדאי להכפיל מינון או להוסיף פרימולוט נור לכמה ימים עד שיגמר הדימום הסתגלות.
לא מדוייק.מוריה
יש נשים שכן.
אולי נשים שהפחיתו הנקות או דימומי הסתגלותכבתחילה
אין מחזור כי הסרזט עושה את רירית הרחם כ"כ דקה שאין מה לצאת.
האמת שלאחרונה כן הפחתתי בהנקהאמוששש
זה יכול להיות קשור?
כן בטחכבתחילה
תשקלי לעבור לנובהרינג או גלולות משולבות
מה זה אומר גלולות משולבות?אמוששש
סורי על הבורות
גלולות על בסיס פרוגסטרון ואסטרוגן, למניקות יש גלולות מיוחדותכבתחילה
שהם על בסיס פרוגסטרון בלבד, כמו הסרזט שאת לוקחת.

גלולות משולבות פוגעות בכמות החלב ולכן הם לא מתאימות למניקות. כשמפחיתים הנרות אפשר לעבור למשולבות כדי למנוע את הדימומים של הסרזט. בכל מקרה כדאי שזה יהיה בליווי רפואי ולא רק פה בפורום
סרזט עשה לי המון דימומיםThank-u-Hashem
לא מוגדרים
ולמה החלפת?אמוששש
התקןThank-u-Hashemאחרונה
לא הורמונלי
נקרא מונה ליזה
מאז טפו טפו טפו
אין דימומים

אבל ברגע שהורדתי הנקה בלילה חזר המחזור
אוווף באסהמצפה לעתיד טוב

חיבוק גדול 

אחד המאכזבים

חיבוק ענק ועצום!!!!!! מבין ומזדהה עד דמעות אמהלה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך ג' באב תשפ"א 19:32


ועכשיו אך אני אמורהאמוששש
לדעת אם זה לא יתחיל לי שוב ב7 נקיים? מתוסכלת לא יודעת אם להתחיל לספור
תתחילי. וקחי בחשבון שאולי זה יהיה שוב.מוריה
בדקת אם זה אולי פצע?
לא הגיוני פצעאמוששש
ממ..מוריה
עד יכול לעשות גם פצע.
קראתי פעם מישהי שכתבה שהיה לה פצע שהוציא הרבה דם.
ממש זרימה? אם לא אז תשאלי רב.מיקי מאוס
ובכל מקרה- מתסכל ממש
מתלבטת - מה לעשות עם ילד גדול (יחסית) שפתאום גילה את המוצץבארץ אהבתי
אתמול במקרה הילדים מצאו מוצץ איפשהו בבית (אחד מהמוצצים שהציעו להם כשהיו תינוקות, אף אחד לא באמת לקח מוצץ בסוף...).
בקיצור, הקטן שלי, שכבר בן שנתיים ושמונה חודשים, לקח את המוצץ, והוא איתו עד עכשיו. לא ממש מוצץ אותו, פשוט מחזיק אותו בפה, וקורא לעצמו 'תינוק קטן'.
אני תוהה עד כמה לזרום עם זה. היתה לפני זה תקופה שהוא היה כל היום עם קסדה וקרא לעצמו שוטר, וזה נמשך כמה שבועות...
זה נראה שזה יותר בתור משחק, והוא באמת הולך להתמכר למוצץ עכשיו. אבל לא יודעת אם כדאי לתת לו את ההזדמנות לזה...
ובכלל, לא אוהבת לראות אותו עם המוצץ ככה כל הזמן (חוץ מזה הוא כבר ממש גדול - גמול, עם ציצית, גם מסופר ועם כיפה, המוצץ ממש לא קשור...).
חשבנו בלילה להחביא את המוצץ ושבבוקר ישכח ממנו, אבל כשהוא התעורר באמצע הלילה התחיל לבכות שהוא רוצה את המוצץ, וגם בבוקר מיד חיפש אותו.
מה הייתן עושות?
אולי זו דרך שלו לקרוא לתשומת לבשחרית*

ולחזור להיות "תינוק"?

 

אולי אם תספקי לו את הרצון הזה הוא יעזוב את המוצץ?

למשל- לחבק אותו כמו תינוק, לקרוא לו- תינוקי שלי, לעשות לו קוצי קוצי, כאילו לשחק איתו את המשחק.

 

וכל הזמן להזכיר לו אחר כך שהוא בעצם ילד גדול, שכבר לא שותה מבקבוק, שיש לו כיפה, הולך לגן, לעומת תינוק ש....(כל הדברים שההיפך)- להזכיר לו את ה"יתרונות" שבמצבו.

וגם להגיד לו שכשהוא עם המוצץ בפה את לא מבינה בכלל מה הוא אומר (למשל אם הוא מנסה לדבר איתך עם המוצץ, אל "תביני" מה הוא אומר עד שהוא לא מוציא אותו), כי מוצץ יש לתינוקות שעוד לא יודעים לדבר, אבל הוא יודע לדבר וגדול ולכן לא צריך מוצץ.

 

עוד רעיון- לבנות "בית" למוצץ ושיהיה לידו בלילה- לא בפה, כי גם המוצץ צריך לישון (יש סיפור כזה חמוד מהספר של הנשיקה שהלכה לאיבוד).

 

להתנות שהוא יכול "לשחק" עם המוצץ רק ב- (בית, שעות מסויימות וכו'), להתייחס לזה כמו משחק (כמו שהתייחסתם לקסדה של השוטר), ולכן לא משחקים בו כל הזמן (נגיד, לא באוכל, לא כשיוצאים החוצה, לא כשישנים).

 

להביא לו בובה של תינוק שהוא יוכל לטפל בו ולהביא לו מוצץ.

 

בקיצור, זורקת פה כל מיני דברים שעולים לי. לא קרה לי אף פעם (אצלי הם ממילא עם מוצץ מגיל לידה ועד הגיל הזה..).

בהצלחה!

תודה על הרעיונותבארץ אהבתי
מעניין באמת אם זה מגיע מהמקום הזה של לחפש להיות תינוק. בהרגשה שלי זה פשוט ההתלהבות מהמוצץ שמצאו, ואז בחירת דמות מתאימה להקשר. אבל אולי באמת יש פה משהו מעבר.
להזכיר שהוא ילד גדול לא ממש עוזר. הוא משחק שהוא תינוק, הוא לא חושב שהוא באמת תינוק...
ולהגיד לו שאני לא מבינה אותו - עוזר לרגע להוציא את המוצץ כדי להסביר שוב בלי המוצץ, אבל אז מיד הוא מכניס בחזרה...

הרעיון של בית למוצץ בלילה יכול להיות מצוין.
ועם הרעיונות האחרים של הגבלה של המוצץ גם ביום, אני צריכה באמת לנסות (עם הקסדה כן אפשרתי לו להיות במשחק כל היום, אפילו הלך ככה למטפלת בחלק מהימים, אז זה לא יעבוד להתייחס לזה כמו עם הקסדה..)
עם בובה לא נראה לי שהוא יזרום, אבל גם ננסה...

תודה!
להגיד לו שאצלכם במשפחה לתינוקות אין מוצצים 😅לפניו ברננה!
ולהציע לו אלטרנטיבה "תינוקית"
כמו בקבוק (פחות נורא בעיני)
שמיכי
או בובה כמו שהציעו פה
איזה מתוק 😍😍😍🤣
נראה אם יעבוד, לא בטוחה שהוא יזרום...בארץ אהבתי
הוא באמת מתוק!😍
אולי אם תראי לו תמונות שלו ושל האחים בתור תינוקותלפניו ברננה!
זה יעזור.
נראה לי שהייתי נותנת לו איזה שוחד ומחפפת את המוצץאורוש3
לחזק אותו שהוא כבר גדול ובכלל לא צריך מוצץ ושנזרוק אותו והינה הוא יקבל איש פליימוביל. או משהו בסגנון. לא הייתי משאירה את זה ומסתבכת. הוא כן יכול עוד להיתמכר וזה סתם מעצבן וחסר טעם בגילו.
אני מסכימה איתך.חלומות חלמתי
תודה! אולי באמת עדיף לגמור עם זה ככהבארץ אהבתי
אני הייתי מעלימה מהבית.אנונימיותאחרונה
מכירה תינוק סרבן שבגיל מאוחר מצא מוצץ והתמכר. למה לך לקחת סיכון?
זה גם סתם מגעיל ומעצבן.
תקני לו משהו אחר
סקרררר משמעת עצמית

1. מה הדבר הראשון שעולה לכן בראש כשאומרים תשעה באב.
2. כמה ובמה אתן מתייחסות לבין המצרים?
3. מה אתם עושים כל חופש חוק בל יעבור?
4. מה אתן שונאות בחופש?
5. אם הייתן יכולות לטוס, לאן ועם מי?


קדימה!
חח מזדהה😉קטני ומתוק
האם חייב להביא הפניות מודפסות במאוחדת?מחפשת ומתעניינת
היי בנות,
הרופא שלח לי הפניה לבדיקת דם ואולטראסאונד דרך האפליקציה.
אתן יודעות אם אפשר להגיע בלי ההפניות מודפסות? כלומר הפ יכולים לראות את ההפניות דרך הכרטיס?
צריך אותן מודפסות. לפחות איפה שאני.נקודה טובה
אצלינו זה נמצא במחשב, ואין צורך להדפיסשומשומונית

האחיות ישר רואות את זה כשאני אומרת את מספר הת"ז

לא חייב גם אם זה מודפס. הכל דיגטלי היום. תבואי עם כרטיסאנייי88
לא צריך מודפס, מקסימום ידפיסו לך במזכירות מהכרטיסשומשומ
לרוב יכוליםטל..
אבל אני תמיד בודקת אם כתוב על ההפניה הפניה דיגיטלית
ברור, לא צריךאשה שלו
הכל מופיע אצלם רק תבואי עם כרטיס
תודה לכולן! האחות הדפיסה על המקוםמחפשת ומתעניינתאחרונה
כדורים דיאמילהרשאלה

היי
לקחתי כדורים דיאמילה בערך חודש וחצי רצוף (אני לא מניקה לקחתי בהוראת הרופאה כדור למניקות\)
הפסקתי לקחת ומחכה למחזור. עבר 6 ימים מאז שהפסקתי ועוד לא קיבלתי מחזור.
מישהי לקחה ויודעת מתי המחזור אמור להגיע בערך. (עשיתי בדיקת הריון אתמול ואני לא בהריון)

יכול לקחת גם יותר מחודש..בלב שמח
ממה שאני יודעת, זה כדורים שלוקחים רצוף. בלי הפסקה למחזור.M-P-4
או שיש עוד כדורים עם שם דומה.
תבדקי טוב, כי 24 שעות אחרי שאת לא לוקחת את לא מוגנת.
או שלא הבנתי טוב ואת רוצה להפסיק... אם כן,M-P-4
לי פעם אחת לקח הרבה יותר מחודש עד התחיל המחזור. אם אני לא טועה יותר מ-3 חודשים..
הפסקתי בכוונהרשאלה

יש לי בדיקה שאני צריכה לעשות 14 יום מקבלת מחזור וחשבתי שאפסיק אז אקבל תוך יומיים שלושה

אז כרגע אין לי מה לעשות חוץ מלחכות למחזור (שיכול לקחת גם יותר מחודש)?

*שיכולרשאלה


אכן. זה כדורים למניקותשחרית*

אני חושבת שאומרים שהמחזור יכול להגיע עד 6 שבועות עם הכדורים האלה.

וגם שימי לב שאת לא מוגנת בינתייםשחרית*


יכול להיות גם שתיכנסי להריון ואז לא יהיה מחזורבלב שמח
באותו סרט. ועוד חופשה ברקע..כמיהה
ואי תקלה. תודה למי שענתה!רשאלהאחרונה


OMG חמי וחמותי רוצים לבוא אלינו לשבוע וחציאן אליוט
בעקבות חזרה מחו"ל של בני משפחה שיצטרכו בידוד. ואני לא רוצה!!!
הם נהדרים אבל לא בא לי אותם לכל כך הרבה זמן בבית שלי. ולהצטרך להסתובב עם כיסוי ראש כל הזמן!
והבלאגן. ושבירת השגרה לילדים. ולדאוג לארוחות 😭
ובאמצע עוד יהיה מקווה. ויש את הטיפולים (הם יודעים על זה, אבל לא צריכה שידעו מתי ואת כל הפרטים). 😱😱😱
וואו מיואשת מאד התחברתי למה שכתבתטלטלולי
גם אצלנו עניין כיבוד ההורים
לא תמיד פשוט.
ודייקת יפה מה כלול בכיבוד הורים
ומה נחשב להידור.

חשוב באמת שכל זוג יברר מה ההלכה אומרת בדיוק,
מה נחשב להידור
ומה נכון *לו* כזוג.
אחרת אפשר להגיע למקומות מאד לא טובים
בנפש או בזוגיות.
הריון חדש ותינוק בן 4 חודשים אשמח לתמיכהמשל ומליצה
בסייעתא דשמיא
זכינו למתנה נוספת
בעוד אני עם תינוק קטן ומתוק בן 4 חודשים.

תחושות מעורבות.
זקוקה לתמיכה וידיעה שזו מתנה נפלאה ושצמודים זה דווקא ברכה
וואוו! אני רקחצילוש
תרשי לעצמך שיהיה לך קשה, ותרשי גם להתפרק אם צריך. ואם צריך גם ללכת לדבר כדי לעכל.. הרבה כוחות!! בהצלחה❤
מכירה מקרובאורוש3
משפחה עם רווחים כאלה פעמיים (כבר גדולים). הרבה אושר וכיף בילדות המשותפת.
ממליצה לך ממש לדאוג לעזרה מראש. להכיר לתינוק הנוכחי נגיד חודש חודשיים לפני כבר איזה 2-3 נערות ולסגור איתן. שכל יום שהבעל לא נמצא תהיה איתך עוד מישהי. פשוט צריך עוד זוג ידיים.
בהצלחה ובבריאות.
יש לי כאלה צפופים( אפילו קצת יותר) מוזמנת לפנותרקלרגעכאן
אלי בפרטי אשמח לתת טיפים מעשיים.

וגם באמת ממליצה לא לעשות ממש אישיו מההפרש..כשזה מוגדר לנו כ''וואןו מטואף איך אני אעשה את זה''
זה מחלחל...


לזכור שהאחרי לידה תהיה התקופה היותר קשה- ושווה לחשוב להערך עם עזרה לחודשיים-שלוש הראשונים

אח''כ בעיני זה כבר ממש בסדר ..היום הקטן כבר בן שנה וחצי ואחיו בן שנתיים וחצי- ואני בסוף הריון..
וממש קולט. כמה הקושי היה ממוקד בהתחלה ואח''כ כבר ממש לומדים ומתרגלים לזה

++ זמן לעצמך להתאוורות- ממממש חשוב להכניס ליומן! דוקא בגלל ההפרש הצמוד
היי נכנסתי להריון שני 5 חודשים אחרי הראשוןצריכהעזרה

עברתי כ"כ הרבה מאז (לא עבר הרבה זמן, רק שנתיים אחרי הלידה) אבל בהחלט יכולה לומר שזו המתנה הכי גדולה שיכלתי לתת למשפחה שלנו. ולא רק לילד עצמו

לא אייפה את המציאות. ההתחלה הייתה קצת קשה, זה היה קצת כמו תאומים שלא מסונכרנים בשעות, אם אפשר לומר כך. אבל.. עם הזמן אפילו סנכרנתי להם את השנ"צ ככה שזה היה מהמם מבחינתי והיום הם חברים ממש טובים וגם לי היה יותר קל אחרי כמה חודשים כי כבר הייתי בכל הקטע של טיטולים ובקבוקים וכו.. היום אחרי שנתיים יותר קשה לי לחשוב לחזור לזה מחדש.

אל תחשבי קדימה יותר מדי. תהני מהתקופה הקרובה, בה הבכור הוא הבן היחיד, ותדאגי שתהיה לך עזרה אחרי הלידה.

שיעבור בקלות בעז"ה

 

מזדהה ממששוב בהריון

גם אני נכנסתי להריון אחרי 4.5 חודשים מהלידה של הראשון, לפני שבוע ילדתי. 

בהתחלה הייתי בהלם, לא האמנתי, לא הבנתי למה זה קרה לי

עכשיו אני ממש מבסוטה, עדיין אצל אמא שלי והיא עוזרת לי המון, עוד לא מרגישה את הקושי בלגדל שתיים צפופים+לתחזק בית, אבל נראה שהגדול מקבל אותו יפה, וכל הזמן מקבלת עידודים שזה ברכה והמתנה הכי גדולה שיכולתי להביא לגדול זה אח צמוד אליו בגיל

מאמינה שבהתחלה זה קשה אבל בסופו של דבר זה כיף לילדים ומקווה שגם להורים..

מה שכן, לפני הלידה השתדלתי ליצור לגדול סדר יום מסודר, שעות שינה וכד', לדעתי זה ממש עוזר לי עכשיו

ובעלי ממש ידע לטפל בו ועכשיו אני רואה שזה ממש מקל עלי, כל העול של הטיפול של הגדול עליו וככה אני פנויה לטפל בתינוק, 

וואו בשעה טובה יקרה 🙏🙏מותק 27
קודם כל המון בריאותת ונחת בגידול הבן הבכור. ושתעברי את הלידה בקלות ובידיים מלאותת

האמת, שאצלנו הפערים קצת אחרים.. הכי צפוף זה עכשיו, שהקטנה הייתה בת שנה גיליתי שאני בהריון... אז זה קצת שונה מגיל 4 חודשים פתאום לגלות שאת בהריון.

סליחה על השאלה, האם זה היה בתכנון? או שבא ממש בהפתעה ואז אתם לא מוכנים לכך? או שאת לא מוכנה כי לא מזמן עברת לידה?
בשעה טובה!!דפני11
אני אומר לך שזה באמת ברכה! ושמחה!
מצטרפת לקודמות שההתחלה היא החלק היותר מורכב.. ללמוד איך להסתדר עם שניים, שהם שניהם תינוקות... זה לא קל. ממליצה לך לשים את הגדול בתחילת שנה הקרובה במסגרת.. אפילו רק לכמה שעות כל בוקר. זה יעזור לך מאוד אחרי הלידה שיהיו לך שלוש- ארבע שעות שקטות בבוקר שתוכלי לנוח בהן או סתם להיות עם יותר צומי לקטן...
תעזרי חופשי בביביסיטר (גם אם היא תהיה במקביל אליך... עוד זוג ידיים בבית זה טוב) או במנקה. שמרי את הכוחות שלך לעצמך ואחכ לילדים ואחכ רק לבית...

ובפער הזמן יכולה לומר לך
שקודם כל הם מקבלים ממש מתנה שיש להם אח צמוד... זה כמו חבר קרוב קרוב שנמצא איתך כל היום...
אצלי אם אחד נמצא במעון ומאיזה סיבה השני בבית אני ממש מרגישה שזה שבבית משועמם ורק מחכה שהשני יבוא.... הם מתים אחד על השני דואגים אחד לשני וזה ממיס.
וגם מבחינת תפקודית שלך- כשהם טיפה גדלים זה כבר הופך להיות יותר קל כי זה הכל ביחד... הם כמעט באותו שלב ולכן ה"אטרקציות" מתאימות לשניהם, הם מעסיקים אחד את השני ואת לא צריכה לייצר הפעלות ושעשוענים....
בקיצור את מרוויחה 2 במחיר 1 😅
מלא מלא נחת....
ותני לעצמך זמן לעכל להבין להתנגד ולקבל את זה בנפש...
מזל טוב שיהיה❤️
תודה על התשובה המושקעתמשל ומליצה
ממש מבינה איך את מרגישה.. אני באותו מצב כמוךמוריה1234


זו באמת ברכה!!!מאוהבת בילדי

אצלי 2 הגדולות נולדו בהפרש של פחות משנה, ההתחלה אכן מאתגרת ומעייפת (כל אחת ערה בשעה אחרת והגדולה עוד לא הלכה לגן...)

אבל! ואבל גדול! הן חברות טבות, הן לא מכירות אחת את עצמה בלי השניה...

הן אוהבות (ולפעמים רבות כמו כל אחות) 

הן מעסיקות את עצמן...

ומתי הכי ראיתי את זה? - בסגר הראשון: הן כל כך היו "יחד"- שזה ממש עשה לי נחת...

וגם- ההריון השני היה לי יותר קל מההריון הראשון, כנ"ל לגבי הלידה...

 

טיפים?- אם את יכולה לעזור לעצמך לפני הלידה בהכנת אוכל ולמקפיא, עוד זוג ידיים שיחתל, יאכיל, ילביש, יקח לגינה כדי שתוכלי לישון וכו' ואם מציעים לך עזרה (כבר עכשיו מההריון)- תגידי כן! תודה, אשמח ל... לא להתבייש! אם מישהו מציע עזרה, הוא בד"כ מתכוון לתת אותה בשמחה, אז תנצלי...

 

ושיהיה בקלות ועם הרבה כח!

בהצלחה רבהאם ל2

יש כאן חברה וירטואלית שהיה לה משהו מאד דומה רק מה, היה לה היפראמזיס קשה.

הריון אחרי הריון זה היה מאד קשה.

ברח לי השם אז לא מתייגת.

אז מאחלת לך המון בהצלחה ושיעבור בקלות

יש לי הפרש דומהשרה111
קצת נלחצתי בהתחלה, אבל אחרי הלידה דווקא הופתעתי, היה קל משציפיתי. כי התינוק החדש היה ישן הרבה והיה לי פניות יחסית גדולה לתינוק הגדול. רק כשהקטן גדל, והם היו בערך בני חצי שנה ושנה וחצי, היה יותר קשה פיזית. עשיתי הרבה ספורט בתקופה הזאת ממליצה ממש על עגלת תאומים, זה היה הצלה מבחינתי. אז ברור שקשה אבל עושים את זה וכמובן שאפשר לקבל עזרה בתקופה הזו. ברגע שהצרכים שלהם משתווים (למשל אוכלים יחד, מתקלחים יחד, אותם שעות שינה וכו) זה נעשה קל יותר.
בכל אופן עכשיו הם יותר גדולים, וזה תענוג ההפרש הקטן. בקושי שומעת "משעמם לי".
ותצלמי הרבה, ככ כיף לראות את התמונות מהתקופה שהיו קטנים..

שיהיה בשעה טובה וגידול קל ומספק!
וואי צמודים זה ממש ברכהאביול
אני ממש נהנית מזה שהם צמודים. הם גדלים יחד, משחקים יחד, וממש נהנים. כמובן שיש קשיים , אבל כשהם גדלים זה ממש כיף
בעזרת השם יהיה לך המון ברכה,כל תינוק זה אור חדש ו...רויטל.

מביא המון ברכה,ככל שיש ילדים בדוק ''צער גידול בנים'' הופך פי כמה וכמה ליותר קל,

תשמחי המון המון שזכית לעוד נשמה להביא לעולם,בהצלחה רבה רבה אמן.

 

 

תודה לכולכן. ממש חזקתןמשל ומליצה
כותבת לך מ2 זוויות::-)

דבר ראשון, בתור אישה בהריון ראשון, מאחלת לך הריון הכי הכי קל בעולם!! באמת נראה לי במקומך הייתי חושבת שזהו, סוף העולם! כבר כתבו פה אבל אני באמת חושבת, קחי עזרה כמה שאת רק יכולה! לא רק אחרי הלידה, גם עכשיו! תנסי להקל על עצמך כמה שאפשר...

ודבר שני, בתור אחות שיש שנה אחריה אחות נוספת, זאת המתנה הכי גדולה שתתני להם!! אני לא זוכרת את עצמי בלעדיה, גדלנו כמו תאומות, רק בלי "החסרונות" של זה. הגיל בכל זאת שונה, שכבת לימוד אחרת, פחות השוואות. אבל חוויות משותפות, ומשחקים משותפים (ובגדיםמטורלל) ומלא מריבות!! זה הדבר הכי מושלם ומלמד שיש...

היהאור שבלב
אצלי הקטן היה בן 6 חוד כשנכנסתי להריון עם הרביעית,
האמת היה ממש בסדר גמור!!!!
והם ממש חברים!
אני זוכרת איך הוא נרדם עליי כשאני עם בטן ענקית..וחשבתי,מה אני יעשה אחרי הלידה..?
וב"ה זה הסתדר...

בהצלחה ובקלות!!!💗💗💗
איזה כייףףףמותק 27
מה היו ההפרשים בין הגדולים?
שנה וחצי.האור שבלב
נכנסתי להריון 9 חוד אחרי לידה.. ב2 הגדולים..(ברגע שישנו לילה וההנקה כבר לא מנעה(לא מנעתי באופן אחר)
איזה יופי ברוך ה'👏👏👏מותק 27אחרונה
גם לנו יש הפרשים צפופיםרות כ1
וזה הברכה הכי גדולה שנתתי לילדים שלי
פרגני וחזקי את עצמך כמה שרק אפשר
את עוד תהני מזה ממש בע"ה
איך להתכונן להריון?תאיר הודיה
שלום לכולן,
אני קוראת פה כבר שנים וסוף סוף התחברתי גם.
אני בתחילת ההריון, בבית יש עוד קטנטנים. עוד לא התחילו הבחילות ואני רוצה לבקש עצות להכנה אליהן. להכין אוכל ולהקפיא? מה עוד אפשר לעשות? בדרך כלל בהריונות שלי אני סמרטוט בחודשים הראשונים, לא מצליחה להתקרב לאוכל.
עצות?
מקפיצה לךאמא שמחה????
יקרהמצפה לעתיד טוב

קודם כל מזל טוב

האמת נשמע גאוני להכין ולהקפיא תמיד אומרים לעשות את זה לפני הלידה אז לתחילת הריון פשוט חכם מאמצת!

עוד רעיונות אין לי

רק הלוואי שהפעם יהיה שונה ותרגישי טוב אבל גם אם לא תזכרי שזה לא שאת מזניחה ומתעצלת את עובדת 24/7 בלהיות שליחה של ה' לנשמה חדשה וטהורה בעולם וזו העבודה הכי חשובה שיש והיא לא קלה

אז תנוחי ותרגישי בנח עם מה שאת

אמן! תודה !תאיר הודיה
בשעה טובה!מאמינה ומתאמנת
מעלה רעיונות:
להכיר לילדים נערה- בייביסיטר שתוכלי להביא לזמנים קשים יותר
לברר על מנקות טובות באיזור שלך כדי שאם תצטרכי מנקה יהיה לך כבר מספר של כמה זמינות (הלוואי ואני הייתי עושה את זה לפני ההריון)
לקנות אוכל שאת חושבת שיעשה לך טוב בהריון- בייגלה, קרקרים, קורנפלקס וכל דבר שאת חושבת שתצטרכי (אני נתקעתי כמה פעמים ואז למדתי לקנות מלאי כל דבר)
לקנות דברים שקל להכין- פסטה, פתיתים, אורז, נקניקיות ושניצלים פרווה, ירקות קפואים
ובעיקר- לשחרר איפה שאפשר לשחרר ולזכור שעכשיו הגוף שלך עובד קשה ואת צריכה לתת לו את המנוחה❤
תודה רבה על התגובה המהממת ❤️תאיר הודיה
❤❤מאמינה ומתאמנתאחרונה
תהיות של אמא טריהמצפה לעתיד טוב

טוב אז תמיד הצחיק אותי השאלות האלה אבל מסתבר שזה מגיע אליך זה באמת מעסיק את הראש....

הסדר יום של הנסיכה שלי, אין היא ילדה מעלפת ונוחה בטירוף ,אז למה אני מחפשת את הבעיות? לאידעת...

היא בת שלושה חודשים ובלי עין הרע חמסה חמסה ישנה עשר שעות בלילה

 בבוקר קמה בתשע אוכלת מתפנקת איתי איזה שעה וחוזרת לישון לשעתיים

לקראת שתיים חוזרת לישון לעוד שעה

אחה"צ עוד שעה

בערב זה משתבש לא מסודר משהו שם פעם ישנה בשש שבע וקמה לאכול ונשארת ערה עד עשר אחת עשרה שאז ישנה לילה לפעמים קמה להנקה אחת לפנות בוקר ופעם ישנה בחמש שש וחוזרת לישון בשמונה עד.... לפעמים קמה לפנות בוקר ולרב קמה בשש אוכלת וחוזרת לישון עד תשע

נשמע טוב או שישנה יותר מדי? 

והשעות שהיא ישנה זה טוב או שהיא צריכה להרדם ללילה יותר מוקדם? ניסיתי והיא לא זורמת עד קמה להתעקש? בתכלס לי נח איך שהיא מתנהלת כפרה עליה 

יש לציין שהיא מגיבה ערנית וצוחקת בלי סוף שהיא ערה פשוט מותקקקק

אה ועוד משהו בזמן האחרון נהיה לי רגשות אשמה שכשהיא ערה אני לא משחקת איתה ונמצאת איתה נון סטופ מצד שני לא מתחברת לזה שילד כל הזמן יעסיקו אותו וגם אני חייבת לעשות דברים... מה הגבול? עד כמה להיות איתה וכמה אפשר לשחרר ולתת לה להיות בטרמפולינה או על הבטן לידי תוךכדי שאני עושה דברים

אמא, שמישהי תבוא לבדוק שאני שאלתי את זה מרגישה מהאמהות הצעירות האלה שכל הזמן מכרכרות סביב הילד אין מצב אני רוצה לגדל עוד הרבה א"א עם כמה פיצים לעשות את כל ה שאני רוצה..

לפחות זה...בת 30
טיפים לחזק/ לרענן זוגיות.. שוטו💪🏻 פריקה ובקשה...האור שבלב
אולי משהו יתן לי חשק..ויכולת...

4 חודשים אחרי לידה
3 שבועות נידה אחרי התקן,
שבוע הבא טבילה,
טהורה לשבוע אחד ואז שוב מחזור.

נמאס לי

כל אחד מאיתנו בנייד במה שהוא אוהב (לא מוצאים כל כך דברים משותפים), התחביבים שלנו שונים, העשיה שונה,

צריכה גבר.. ההתקן לא הורמונלי, חזר לי החשק בגדול,
צריכה להרגיש נשית סקסית יפה
בא לי לפלרטט, להרגיש מוערצת.
להרגיש צעירה ולא רק אמא דוסית (הצניעוווותתת😭😭😭) לשמונה (מתוקים אהבת חיי יש לציין- אבל בחופש בלי קייטנות- נחשו איך זה)
בעלי הוא שותף מדהים. אבל אני מרגישה איתו שהוא בנאדם. והתמוסס הקטע שהוא גבר...ואני אישה, ולא רק פרטנרית... אולי זה בגלל הריחוק..
אתן לא מרגישות את זה? את השינוי הזה?

מוצאת את האושר שלי בשחיה ..זה כבר משהו.
שוחה צוללת ומרגישה רגעי אושר. חוזר להיות נערה משוחררת...
רואה עם הבת הגדולה סרט שהיא בוחרת.. רגעים מאוורררים..

אבל עם האיש?
האיש הטוב, יש לציין- איש ממש טוב. אבל עם התעצבנויות וקשיי פרנסה ועומס. שזקוק לזמן שקט שלו בנייד, שכלתני, ציני,
ואני הרגשנית והרומנטית... כמה חסר לי...

למה, למה, מוקפת בבעלי וילדיי, עדיין בא לי לשיר: all by my self....

האם אני לא מעריכה?

אומרת לעצמי, תפתחי את העיניים, תודי לריבונו של עולם. על בית. משפחה. ילדים.
תודי לה'!!
תשמחי!!

אז מכן, מה אני מבקשת?
הבנה, חיבוק, עידוד, לעזור לי לפקוח את העיניים להעריך את הטוב.. (לא צריכה סיפורים עצובים)
לשמוח.. בבקשה בלי שיפוטיות..

וטיפים....לחזק בינינו, לרענן...לחדש...

שתזכו להיות שליחות טובות...

💗💗💗

(שולחת מהר לפני שאתחרט על החשיפה ..)

💕💕💕

אמן, תודה לך💗האור שבלב
שבוע 39 ורוצה ללדתעדידוששש
מרגיש שהעוברית ממש למטה וגם ביום חמישי היה לי חצי שעה של צירים סדירים ממש. בקיצור, שאלתי היא, האם אפשר ללדת מתוך לחץ או רק מתוך רוגע ושחרור?? אנחנו במעבר דירה ואני לא מפסיקה לזוז ולהיות בלחץ לסדר הכל עד הלידה מצד שני רוצה ללדת כבר .. מה לעשות?? לא טוב לי.. בעומס רגשי מטורף בגלל זה. תודה לעונות
וואי מבינה אותך לחלוטין אומנם לא בשבוע מתקדם כמוךאמונה בה' יתברך
אבל כבר קשה בהחלט.מנסיון שלי לידה קורית רק מתוך רוגע ושיחרור.
אני כן חושבת שאפשר גם ללדת מתוך לחץ, אבל--פשיטא
זה לא כיף ולא נחמד להגיע ללידה באווירה כזאת.
צריך כוחות נפש וגוף ללדת, וכוחות נפש וגוף לאחרי הלידה.
בלי קשר למעבר דירה או לא, ממליצה לך לנסות למצוא את מה שיתן לך נחת נפשית וכוחות להגיע ללידה בטוב.

על עצמי ראיתי באופן חד וברור איך כשהייתי לא בטוב נפשית, הלידה לא זזה. כשנרגעתי והיה לי יותר טוב- הלידה רצה.


והי, את זוכרת לשתות מספיק בתוך כל הטירוף הזה?
איזה אלופות תגובות מחממות את הלבעדידוששש
כן אני משתדלת ממש לשתות. וגם מקבלת עירוי ברזל בגלל שאני עם אנמיה וזה עושה לי מצויין! מרגישה הרבה יותר טוב. פשוט זה מציאות הזויה שלצערי אני בבלאגן ורוצה כבר להיות אחרי... באמת חייבת להרגיש שיש לי כוחות נפש וגוף ללדת מצד שני אני אומרת ייאלה שנהיה כבר אחרי. לידה ראשונה ולא יודעת למה לצפות
גם אנישוחרת ידע

בשבוע 39 ורוצה ללדת...

 

מרגישה שהבטן שלי נהייתה קטנה יותר היוםעדידוששש
לא וודעת מה נסגר איתי.. יכול להיותשזה קרה למישהי לפני לידה?
אולישוחרת ידע

הבטן "ירדה למטה" עם ההתבססות של הראש באגן?

זה קורה, אבל עד כמה שידוע לי לא מעיד בהכרח על לידה קרובה...

סגולת הפורום... שיבוא בקלות ויעבור בשלום ובבריאותאם ל2


רק רוגע ושחרורסוסה אדומהאחרונה
כיוון שהצירים תלויים בהפרשת הורמון האוקסיטוצין.
מה שאומר שאת צריכה להרפות, לקבל את הלידה כשתגיע, להזמין אותה בנחת ולשחרר מכל מה שגורם לך ללחצים, פיזית ונפשית. ולשחרר גם פיזית ונפשית.
לא מהפורום הזה אבל מרגישה צורך לפרוקצמאה לאהבה.

וחשבתי שאולי פה אוכל לקבל מענה.. 

אני בתחילת שנות העשרים. ומרגישה נורא לבד. זה לא משהו חדש, זה משהו שמלווה אותי כמעט כל החיים .. אין לי משפחה שתעטוף אותי, כל אחד עסוק בעצמו ואין להורים שלי פניות אלי.. ואף פעם לא היה להם. מגיל קטן אני צריכה לדאוג לעצמי. אני נושאת את עצמי על הגב ואין מי שישא איתי בעול. אין לי סביבה יציבה שתתן לי ביטחון. אין ביחד. הכל ארעי וזמני. טיפה נותנים לי מבחוץ חברה פה חברה שם. אבל בסוף נשארת לבד עם עצמי. אף פעם לא קיבלתי, אף פעם לא הייתה לי אמא שתתן לי, תעניק לי, תעטוף אותי באהבה ותקשיב לי. כי אמא שלי היא לא הדמות היציבה בחיים שלי אלא להפך, היא דמות הישרדותית וביקורתית.. היא לא האמא המעניקה והתומכת אלא המכבידה והשואבת כוחות. האהבה שלה על תנאי, חיצונית. את אף פעם לא תרגישי בסדר לידה. אז יוצא שכל החיים אין לי ממי לקבל. ואני צריכה לדאוג לעצמי. ואני כל כך כמהה להישען על מישהו, שידאגו לי לכל מחסורי כמו אמא דואגת, שיאהבו אותי, שיתעניינו בי ובשלומי, שיעניקו לי.. גם דברים בסיסיים כמו אוכל וגם לב. הבעיה היא שאני לא מוצאת את המקום הזה בעולם, והריק הזה , החוסר הזה שנמצא בתוכי רק גדל וגדל ולא מצליח להתמלא משום מקום. נמאס לי להישען על עצמי, נמאס לי להיות הדמות היציבה והגדולה, אני רוצה להיות ילדה קטנה, שבוכה על כתפה של אימה, שמתרפקת, שמקבלת סוף סוף.

לפעמים אני ישנה צהריים, וכשאני מתעוררת אני מתעוררת עם תחושה של בדידות נוראה ומעיקה, שאני אשכרה לבד בעולם ואין אף אחד שמחפש אותי, שאכפת לו ממני, שאין מי שאמור להתקשר אלי ולשלוח לי הודעה, ושיהיה איתי. זו תחושה נוראית. כאילו שכחו אותי בבית, כולם נסעו ורק את נשארת לבד בבית. תחושת כאב איומה שעזבו אותי, ששכחו אותי, שהשאירו אותי לבד בעולם, שאף אחד לא חושב עלי ולא דואג לי.. 

אני זקוקה לתמיכה ולחיבוק.. גם אם זה חיבוק משפחתי זה יכול לעזור וגם אם זה מידי פעם..

לצאת עם בחור זו לא אופציה בגלל שמניסיוני המר והכואב, אני מחפשת וצמאה כרגע בעיקר לקבל, ולא קשר הדדי ולתת..

מישהי חוותה דבר כזה? ברמה הזו? מחפשת רעיונות איך למלא את הבור שבתוכי מבחוץ. שגדל מרגע לרגע ואני לא מסוגלת לשאת אותו. ואני אשמח שלא תגידו לי להתפלל לה' כי את זה אני כבר עושה ואני רוצה פתרונות פרקטיים, משהו מבחוץ שיעזור לי בחיים המרים והקשים, שהולכים וגדלים..

רק להגיד שאני הולכת לטיפול פעם בשבוע אבל מרגישה שנשארת עם הקושי לבד. 

תודה על המקום לפרוק.. מקווה ומצפה לישועת ה' במהרה.

אין לי כל כך עצות, אבל רוצה להגיד לך ואו!לפניו ברננה!
ואו על הכוחות, ממש מרגישים אותם מהכתיבה ודרך ההתמודדות, למרות שבכתיבה את באה להציג קושי את בעצם מראה כמה כוח יש לך ואיך את מתמודדת בגבורה עם מציאות כך כך לא פשוטה.
וגם - ואו על המודעות העצמית, באמת מדהים לראות איך את יודעת בדיוק מה חסר לך ומה את צריכה, מה יענה לך על הצורך ומה לא.
בטוחה שאת תמצאי את הדרך שלך למלא את עצמך מבפנים או מבחוץ עם כזאת מודעות. ❤️❤️❤️
איזה כואב לקרוא אותךרקלתשוהנ

את כותבת כל כך יפה ומדוייק, שהתיאור כל כך כואב.

 

מה את עושה ביומיום?

עובדת? לומדת?

אולי תנסי לחשוב על התנדבות, או על עבודה כלשהי עם אנשים שתרגישי בה משמעותית, שאת תורמת לאנשים, שהם צריכים אותך.

גם בהקשר שהזכרת את הזוגיות שאת לא רוצה את זה עכשיו כי את רוצה רק לקבל - אולי אני טועה, ואולי תתייעצי עם המטפלת שלך, אבל נראה לי שכשמישהו יהיה לך משמעותי וקרוב את תירצי גם לתת לו, לשמח אותו, זה ימלא אותך בתחושה חזקה של שייכות.

 

לא שייכות כמו של תינוק שהיא בלי תנאי, נכון.

יכול להיות מאד שזה כאב שיהיה לך תמיד ותמיד תצטרכי להתמודד איתו.

אבל יש דרכים נוספות להיות שייכת, ולקבל, ולהיות מוערכת, ולהיות אהובה, ושיהיה לך מקום. יש דרכים של "עולם המבוגרים" - שזה או חברה קרובה, או תרומה/נתינה/להיות משמעותית למישהו, או זוגיות.

 

אף אחד לא מגיע שלם לזוגיות. זה אני אומרת לך כהבטחה.

כולנו קצת שבורים בכל מיני פינות.

גם רציתי להציע התנדבותפתרון
תיארת כל כך נוגע...תיתי2
מה קורה בטיפול שלך?
האם את מרגישה שהטיפול הוא מקום להרגיש ילדה, להרגיש תמיכה, שאת לא לבד, שמחבקים אותך?
אם כן - אולי את צריכה פעמיים בשבוע בשלב זה? להרגיש יותר מוחזקת.
אם לא - לדבר על זה עם המטפלת, שתכיר את הצורך שלך. ואם לא קורה משהו, למצוא טיפול שכן יתן לך את ההרגשה הזו.

אני כן חושבת שכרגע הכתובת שלך הוא טיפול טוב,
כי רק טיפול יכול לתת את המקום האימהי הראשוני החסר, ומתוך המילוי הזה גם למצוא דרך לצמוח.
למצוא משמעות בעולם, הרגשת סיפוק, ולבנות קשרים אנושיים הדדיים.

שולחת לך חיבוק חזק חזק ותחזרי לכאן כשאת רוצה קצת להרגיש פחות לבד.
מצטרפתאולי בקרוב
אני גם חושבת ששווה לך לשקול להוסיף עוד מפגש, 2 טיפולים בשבוע. לדעתי זה יכול לעזור.

ואולי כמו שהציעו קודם גם התנדבות תתן לך משמעות ותמלא (לפחות חלק) בבור שאת מרגישה שקיים בך.
אהבתי מה שתיתי2 כתבהאורוש3
אז מגיבה רק כדי לשלוח עוד חיבוק וכח. מדהימה.
מהממת. המון כח ואהבה שולחת לךדפני11
רק בקשר לנושא של הזוגיות..
אני חושבת שזאת החלטה חכמה להיות קודם במצב נפשי של כוח ואהבה עצמית בסיסית לפני זוגיות..
אומנם תמיד יכול להיות שפתאום תמצאי מישהו והכל יהיה מושלם
אבל מנסיוני
אם תבואי רגועה לפגישות ונינוחה במקום שלך שאוהב את עצמך ולא זקוק נואשות (לא בקטע הרע של המילה, אלא כצורך בסיסי של כולנו שעוד לא מספיק קיבלת ומולא אצלך ולכן ככ זועק) לאהבה והכלה ויציבות..
אז מנסיוני הזוגיות שתיבנה תהיה יותר יציבה ואיתנה.

לא תלויה רק ברמות האהבה של הבן זוג אלי, אלא מסוגלת לבחון את הקשר כמו שהוא בעיניים פקוחות וטובות- גם בשאר הנושאים שבית נבנה עליהם, וזה לא פחות חשוב מכמות האהבה שבן הזוג נותן....

את נשמעת סופר מדהימה ובטוחה שתצליחי למצוא לך כל מה שאת זקוקה לו וגם בטוחה שבע"ה תהיה לך זוגיות מדהימה מאושרת ומלאת אהבה שתעופי איתה על העולם❤️❤️
מוזמנת לפרטי אם את יכולהאם ל2


מנסה בצניעות גדולהיוצאת לאור
אני לא יכולה לתאר את החלל והכאב שפוקד אותך. ותחושת הבדידות. חיבוק ענק. אני יכולה להבין מעט אחרי שאימצנו שכן בודד שכל היום חוזר ואומר שהבדידות זה הגרוע מכל ושאנחנו רוח והצלה עבורו ( אמן שנזכה) . בכל מקרה, אני קוראת אותך ומנסיון חיים סביבי ומציעה לשנות כיוון: לעסוק פחות בחלל שאצלך וברחמים עצמיים ( מוצדקים לחלוטין!! ולא להזניח את הטיפול חלילה) ולנתב את כולך דווקא לנתינה ( מבלי לשכוח את עצמך וצרכיך). אדם שהוא במצב של נתינה וחסד הוא שותף ישיר של הקב"ה ויש עליו שפע אדיר של מוח גדול ובריאות נפשית. שמתי לב ( רק מנסיון) שאנשים שתמיד היו בנתינה הם אנשים עם תושיה עם פנים קדימה ומצליחים. עוד אני לומדת מחכמים שאמרו : היזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה. כלומר, אנחנו יודעים שמעניים תצא תורה אז קל וחומר שאנחנו יכולים. כלומר, לאדם יש מחוייבות לקום ולעשות מעשה שישנה את גורלו ולא יכול להיתלות בנסיבות חייו כדי להיצעד במקום. אומרים שנשמה יורדת לעולם היא אפילו בוחרת את הוריה...כנראה קיבלת כוחות מיוחדים למצב הזה. שימי לב שלהיות בקבלה כל הזמן זה להידמות אוליי לדמות האימהית שלא תרצי לעולם להיות. אלא דמות עם נתינה אינסופיות ולהיות שם בשביל בן זוגך וילדיך. התנדבות , עבודה ועשיה למען האחר תביא את הברכה בע"ה. בהצלחה!!
מתחברת להרבה ממה שאמרתדיקלה91
אם תרצי אמליץ לך על קואצרית מדהימההההה שאני הולכת אליה ועזרה לי המוןןןן להתמודד עם תחושות דומות לשלך!! היא לא ככ יקרה והיא שווה יותר מאוכל!
גם אני לא קיבלתי בילדות שלי (וגם לא עכשיו) רגש מההורים שלי ויש לי הרבה חסכים מאמא שלי והרבה נזק שהיא גרמה לי באופי שלה שהתפתח בהמשך למחלת נפש וזה ברמה שאני לא מעוניינת איתה בקשר בכלל אבל אנחנו כן בקשר ויש שם מורכבויות מאוד גדולות. הבנתי שאני בחיים לא אקבל ממנה מה שאני צריכה..אפילו לא הבנה וסליחה
ואני ממש בתהליכי השלמה עם זה!
מגיע לך להיות הילדה שמעולם לא היית ולא נתנו לך להיות. את צריכה את תקופת הילדות שלך בחזרה ולדעתי טיפול יעזור לך לעשות את זה. אל תהיי עם זה לבד, נעשה לך עוול והגיע הזמן לדאוג לעצמך אפילו ודווקא בגלל שאף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך. תהיי את המושיעה של עצמך, את רק צריכה את הכיוון הנכון שיאפשר לך לעשות את זה בלי לגמור את עצמך ובלי להעמיס על עצמך. דברי איתי אם את רוצה...❤
*ראיתי עכשיו שכתבת שאת בטיפול, אולי זה לא הטיפול הנכון?
אני אציין שגם אני הגעתי למצב של אי יכולת לתת לאף אחד גם לא לבן זוג..ולאט לאט אני ממש יוצאת מזה.!
בפורום הזה, למשל, יש הרבה סיפורים על חמות מעצבנתיום שני

שנדחפת, מתערבת, שואלת כל הזמן ומצפה שיישמרו איתה על קשר הדוק.

מה שלאחד הוא הצקה- לאחר ברכה...

כנראה שיש בעולם הרבה נשים שחסר להן *לתת*

לתת יחס. ועצה טובה (בכל זאת, עברו הרבה בחיים). ולהתעניין. ולשמוע ממישהי צעירה מה הולך ומה בעבודה ואיך הלימודים ואולי היא יוצאת עם מישהו? ואיך הוא? כן? וכו' וכו'

אז כמובן שזה לא תחליף לטיפול

ובעז"ה תמצאי זוגיות טובה וממלאה, וכל הדברים שאמרו לך

 

אבל אולי תוכלי למצוא דמות כזו, שרוצה לתת (אולי אלמנה או מישהי אחרת קצת בודדה)

ותמלא לך טיפה את הבור השורף

ואת תעשי איתה חסד מהמקום המקבל, המשתף.

רק מביעה הזדהות... ושולחת חיבוק ענקגילה גילאחרונה
עבר עריכה על ידי גילה גיל בתאריך ד' באב תשפ"א 00:00

תהיי חזקה

אוף. וירוס בטןפריקה2
הקטנה (שנה ו7+ חודשים) הקיאה בלילה, שלשלה בבוקר, חשבתי שכבר עבר לה והיא שוב שלשלה עכשיו מלאא והייתי צריכה להחליף הכל כולל מצעים.
היא כזו מסכנה. מתי תבריא כבר. קבעתי תור לרופא מחר.

ב"ה חיונית בסה"כ (קצת מסכנה אבל גם פעילה ומשחקת ומחייכת), אוכלת (אומנם פחות מהרגיל) ושותה.

יש חשש להתייבשות לדעתכן?
נלך מחר לרופא (שבטי יגיד שאין לו מה לומר לנו, שתמשיך לשתות ויעבור לה).
אם היא שותה אז זה מוריד את הסחכוי שתתייבשאין לי הסבראחרונה
פשוט לשים לב שהיא לא שוכחת לשתות...
ו... רפואה שלמה😩❤️
מקווה שאת בטובמשמעת עצמית
@תפוחים ותמרים
שאתם בריאים
ושמחים

הלוואי שתקפצי לומר שלום💗
גם אני נזכרתי בה היום, כשחפשתי שרשור ונתקלתי בתגובתה...השם בשימוש כבר
מצטרפת🌷
חח כנ''ל😅אין לי הסבר
איזה קטע! גם אני חשבתי עליה היום!שלומצ'


ואם כבררגעים פשוטים
אני חשבתי על @@קורסת סופית

למרות שעידכנת לאחרונה, אבל עדיין..
מה שלומך?
חושבת עליה הרבה.אחתפלוס


וואי ממש..מטילדה

וגם @איימי...

 

 

נכוןאם ל2אחרונה


וואוו, גם אני נזכרתי בה. מחכה לקבל ד"ש חםאם ל2


איך מלמדים אותו לישון??ערגלית
טוב, זקוקה לעצתכן כי אני מתחרפנת
תינוק מתוק בין שבועיים. לא יונק.
מתעורר כל שעה בלילה לאכול
דוגמה מהלילה- אכל ב22.30 ואז ניסינו להרדים אותו. נרדם ב23.30.
23.45 התעורר בצרחות, אכל 30 מל
ניסיתי להרדים חזרה, לא עבד
00.45 שוב צרחות, בקבוק 50 מל הפעם
01.45 עוד פעם 50 מל
ונחשו מה? 02.40 שוב
כמובן שבין לבין הוא ער, ואין על מה לדבר שנלך כבר לישון

איך אני מלמדת אותו לאכול יותר בכל ארוחה ולשבוע? אני מעמידה אותו לגרפס באמצע, הוא לא מוכן לחזור לאכול אחרי
ואיך מלמדים אותו לישון בעריסה ולא עליי?

ובעיקר, איך נשארים רגועים ולא מאבדים את זה??! לילה רביעי שככה וזהו, נגמרתי

תודה מראש🙃
קודם כל קחי בחשבון שהוא פיציאהבתחינם
הוא בן שבועים לפני דקה יצא ממך.
דבר שני לא בטוח שכל בכי שלו זה אומר שצריך אוכל..
זה גיל מושלם שמתחיל בהם הגזים.
אולי זה זה.
הוא רגוע אחרי האוכל?
ממש רגועערגלית
יאוו. קשה...קול ברמה
תנסי להרגיע בדרכים אחרות. לא לתת לו לאכול על כל בכי... גם בשביל לא להרגיל למנות קטנות, וגם קצת לרווח את פעילות העיכול שגם ככה קשה להם בהתחלה...
הוא ממש קטןשחרית*
וזו התנהגות נורמלית לגיל הזה.

תנסי למשוך יותר זמן בין הארוחות ולנסות לזהות אם הוא באמת רעב או שיש משהו שמציק לו (נשמע הגיוני שזה גזים).
זה לגמרי הגיל...רקלתשוהנ

אני כן בעד הרגלים וכו, אבל זה לא גיל רלוונטי בכלל בכלל...

 

זה ממש ככה, קמים לאכול אוכלים 40 דקות, עוד 40 דקות עד שיוצאים הגזים, להחליף טיטול, להשכיב לישון ושוב קמים לאכול מטורלל

 

זה באמת גומררררררר

את יודעת לזהות מתי כואבת לו הבטן? לא תמיד זה דווקא רעב.

 

 

היי יקרהמשמעת עצמית
קודם כל
זה מסתדר בסוף
ובאמת ממש קשה ומחרפן...
אז חיבוק!

דבר שני, אם הוא לא יונק, הרבה יותר קל לארגן את הארוחות כי את יודעת בדיוק כמה אכל. לתת ארוחות יותר גדולות ולרווח בין הארוחות מינימום שעתיים וחצי.
בין הארוחות להרגיע בכל דרך אחרת אפילו על הידיים ואז הוא ילמד לא לאכול כל שניה זה פשוט עושה כאבי בטן.
לערסל הרבה בתנוחת הנקה, הוא צריך להרגיש עטוף ומוגן.


להרגיל למוצץ!!
אם לא לוקח, לטבול במיץ ענבים ולתת. (להצמיד את המוצץ עם כף היד בעדינות, וללטף את הלחי תוך כדי) אפילו כמה פעמים. זה יעזור לו להרגע. תינוקות אוהבים למצוץ ולאו דוקא לאכול.

איך נשארים רגועים?
מתחלקים!!
בלי הנקה הכל יותר קל בעניין הזה כי את יכולה ללכת לנוח ושבעלך יסתדר.
הוא יצליח. אל דאגה!
איך מרדימים בעריסה?
נדנוד קצוב מאוד עוזר.
עיטוף - תבדקי בגוגל.
ואני משכיבה על הבטן🤫🤭
אבל זה לא מומלץ עפ"י משרד הבריאות.
קחי נשימה עמוקה,זו תקופה של הסתגלות לעולם. היא עוברת בעז"ה.

בהצלחה!
וואי קשה ממש!פשיטא
מצד אחד- את בהחלט חייבת לישון ולנוח!!
מצד שני- הוא פצפון ממש ממש.

כמו שכתבו- יש סיכוי שזה גזים.
כשהם סובלים וכואב להם בבטן הם רוצים לאכול כי זה מרגיע להם לטווח קצר, אבל אחרי הארוחה זה מחמיר את הכאבים.
תנסי לשים לב לתנועות גוף שלו כשהוא בוכה, לתנועות פה..
הוא היסטרי? עושה שרירים? מקפל או מקשית את הבטן? דוחף עם הרגליים?
הבכי שלו נשמע כמו צרחות אההה אהההה? הוא נראה מתאמץ?
אם כן, יש מצב שזה מה שמציק לו. תנסי להחזיק אותו בצורה מקופלת, לקפל בעדינות את הרגליים לכיוון הבטן, לעשות עיסויים עדינים בבטן, להחזיק אןתו בתנוחת נמר על עץ..
יכול להיות שזה מה שהוא צריך ולא אוכל.
את יכולה לנסות גם לתת לו תרופה נגד גזים ולראות אם זה עוזר.

סימני רעב אצל תינוקות זה מציצה של היד, תנועות חיפוש עם הפה ורפלקס מציצה חזק, ואם הם בוכים מרעב לרוב זה נשמע כמו צלילים של נהההה או גהההה

(יכולה להעיד שאצלי זה ממש עובד טוב הזיהוי של הצלילים של הבכי וסימני הרעב וככה אני מצליחה להרגיע אותה בלי להאכיל כל חצי שעה)

וגם טיטול רטוב או מלוכלך ממש מציק להם...

בהצלחה!
מאחלת לך הרבה שעות שינה איכותיות!
תודה על התגובה המפורטתערגלית
אנסה להבדיל בין גזים לרעב
תודה על התגובה שלך! גם אני החכמתי ממש,ציפיה.
וגם יישמתי בשעות האחרונות, מאז שקראתי אותה.
יכול להיות שפשןט הצלחנו להרגיע אותו עם הגזים ואז הוא הצליח לאכול כמו שצריך, אבל הבנתי עכשיו שיש פעמים שנראה שהוא רעב ולא מצליח לינוק וזה כנראה הגזים, וזה מרגיע את ייסורי המצפון שאני צא מצליחה לתת לו לאכול.

בקיצור- תודה רבה!
❤ באהבהפשיטא
כותבת את זה עם תינוקת צורחת על הידיים שאני לא מצליחה להבין מה מפריע לה🙈
זה בטוח הבטן! או גרעפס! או שהיא רוצה לאכול! ;)ציפיה.
חחח בטוח זה בגלל משהופשיטא
מקווה לא להתחיל לבכות גם אני, מרוב עייפות...
יכולת להיות שלא מספיק לו?אביול
וואי נשמע קשה ממש
תסתכלי על הכמויות.קול ברמה
לא נשמע שחסר לו ( אולי להפך).
תני לו לאכול ובסיום האוכל להחזיק לגרעפסים...

שלי היו נרדמים בלי בעיה מיוחדת. ברגע שהיו שבעים אם לא היו גזים, פשוט שמנו במיטה והיו נרדמים לבד.

יש מצב שזה גזים, אולי הוא מתעורר בגלל גזים ולא כדי לאכול שוב. במיוחד אם אוכל מטרנה זה צריך להשביע אותו ליותר זמן.

גם אכילה מרובה גורמת לגזים

תודה לכולן.. כמה תינוק בגיל הזה אמור לאכול בארוחה אחת?ערגלית
כשהוא בוכה הוא מכניס עדיין לפה וזה נראה שהוא רעב..
מצד שני כן יש לו גזים..
כמה בערך הוא צריך לאכול כדי להיות שבע?
יש חישובים לפי משקלים...

בגדול לדעתי תני לו כמה שהוא רוצה. בכל מקרה ההכנה היא לפי נפח של 60 מ"ל כל פעם. נראה לי שהוא לא צריך יותר מזה בגיל כזה קטן.

אבל תאכילי במרווחים של כ 3 שעות

לגזים אפשר לעשות קצת מסאז' בבטן או תנועות של אופניים עם הרגלים, אפשר לשים שמיכה קטנה מתחת למזרון במיטה כדי להגביה מעט את הראש של התינוק אחרי האוכל- זה גם יכול לעזור לגזים לצאת

תקופת הגזים מאוד קשה. אם זה ממשיך בצורה כזאת מניחה שעדיף ללכת לרופא שיבדוק ויתן לו תרופה להקלה על הגזים אם צריך או לבדוק ריפלוקס

אצלי בגיל הזהפיצית פשוט רצתה מלא ידיים.לא מחוברת
היא הייתה קמה ונבהלת שהיא לבד וצורחת. היא הייתה קמה אחרי דקה
אנחנו פשוט החזקנו אותה רצוף ..
והיום היא בת חודש וחצי והרבה הרבה יותר טוב. היא מוכנה להיות הרבה יותר בעריסה/ טרמפולינה .
אז כשהוא קם תנסי לחבק אותו חזק ולהרדים בנדנוד ואז להחזיר.
את יודעת לזהות בכי? בעיקרון בכי של רעב וכאב ועייפות הוא שונה.
וזה משתפר!!
תיאור כמעט מדוייק לשלנו.. שכבר בן חודש+חצי שני
כמה הוא נולד?
בד"כ הקטנטנים ההנקה מעייפת אותם ונרדמים מהר. לפני שהם שבעים מאוד.
אצלי היה נרדם אחרי ששעה-שעה וחצי יונק (לפחות נראה שיונק) ונרדם ומתעורר שוב לאכול תוך שעה.
טוענים שכשהם גדלים זה משתפר🥱
בכ"מ, אם תשאבי במהלך היום ובעלך יביא באחת הפעמים בלילה זה יקל עלייך מאוד. (וגם מטרנה אם את זורמת..)

לגבי השינה בעריסה- אין לי איך לעודד. חוץ מזה שזו מחמאה בשבילך! לנו עם המטחברת זה לא עובד כ"כ.. אז ישן איתי במיטה מחובק🤷
מניחה שאם מתעקשים איתם -תנצחו אתם ולא הוא. אבל העייפות כ"כ קשה שכבר מוותרת לו😬
ומוסיפה שעיטוף ממש מציל! שווה לנסות. זה עוזר לישון רצוף יותרחצי שני
כשלא היה עטוף היה מתעורר מהר מאוד
חיבוק ♥️ ודווקא הוא נולד גדול.. 4.100ערגליתאחרונה
באמת נשמע קשה!עלמא22
גם עם הבת שלי היה משהו כזה בלילות הראשונים שהיא ינקה. בשלב מסוים הבנתי שהיא פשוט רעבה עדיין..
וגם כשהעברתי אותה מהנקה לבקבוק, היא לא הייתה ממשיכה לאכול אם עצרתי אותה באמצע בשביל גרפס. אז פשוט הייתי מביאה לה רצוף, שתאכל עד שהיא שבעה וזהו. עד היום היא אוכלת ככה (בת שבעה חודשים. אם אני אעצור אותה באמצע היא תכעס עליי🤭)

הוא מסיים לגמרי את הבקבוק של ה- 30? אם כן, איך אח''כ- מוציא את הבקבוק מהפה או ממשיך למצוץ? תנסי להביא לו בקבוק של 60 מ"ל כל שלוש שעות. לבת שלי בד"כ זה הספיק בגיל הזה.
בשאר הזמן תנסי להרגיע את הגזים, אצלי עבד הכי טוב תנוחת נמר על העץ.
בהצלחה!
מה יכול לגרום לזה שהמשאבה עובדת מצוייןחולת שוקולד
עד הרגע שאני מחברת את הקונוס לשד, שאז פתאום היא מפסיקה😠
זה קורה לי מדי פעם ומסתדר אחרי כמה ניסיונות בזויות שונות אבל עכשיו משום מה פשוט לא הולך
מישי נתקלה בתופעה?
בדקת שהכל מחובר במקום?קטני ומתוק
אולי גם קשור לוואקום.
הכל מחוברחולת שוקולד
פשוט כשאני מתחברת ה"כוסות" מפסיקות להתכווץ פתאום
איזה מוזר!קטני ומתוק
תבדקי אם אין חור...מקרמה
תבדקי את החלקיםאמאנאם

כל החלקים צריכים להיות נקיים פיקס ויבשים לחלוטין.

איזה משאבה יש לך?

לי יש מדלה פריסטייל ואם יש איזהשהוא לחלוחית או לכלוך הכי קטן - כבר לא שואבת טוב...

אולי הגודל של הקונוס לא מתאים?רק טוב=)
תודה בנותחולת שוקולד
בינתיים אני פשוט שואבת חד צדדי, משום מה השני כן עובד
לא יודעת איזו משאבה יש לךהריון_ראשוןאחרונה
אבל השתמשתי לתקופה קצרה במילי מיד שרה ויש כזה שני חלקים שמבריגים שמשם מטפטף החלב לבקבוקונים ואם זה לא היה מוברג ממש ממש ממש חזק אז לא הצלחתי לשאוב והיא לא עבדה טוב.
לדעתי זה עניין של החיבורים של המשאבה
הריון חודש 3 פיפי בלי הפסקה יש פתרון?דיקלה91
אני כל היום בשירותים ובלילה לא ישנה בגלל זה בכלל..אין לי חיים. מישהי הצליחה לפתור את זה? זה משתפר? מרגישה ככ חסרת אונים. תמיד הייתה לי תכיפות בשתן אבל עכשיו זה נהיה פשוט זועה..
באותו מצבLana423
התחלתי בערב לשתות הרבה פחות מים - מתעוררת פעם אחת לפיפי בלילה (לפני זה זה היה לפחות פעמיים) ועוקבת אחרי זה שהצבע של הפיפי עדיין בהיר וזה לא שאני לא שותה מספיק.
את שותה תה או קפה בערב? הבנתי שזה יכול לגרום ליותר שתן גם
בהצלחה!
הפסקתי לשתות בערביםדיקלה91
עוזר במידה מינורית
לא שותה תה או קפה..
ופעמיים בלילה זה חלום, אני קמה בכיף 15 פעם - וזה רק בלילה
וואו זה באמת קיצוניLana423
היה לך ככה בהריונות קודמים? או שזה הריון ראשון?
הריון 1..ברגיל שלי מתעוררת 5 פעמים בלילות רעיםדיקלה91
זו בעיה שאני סוחבת מלפני כן ועכשיו זה נהיה חמןר ממש
פיזוטרפיה לחיזוק רצפת האגןהיריון רביעי
ניסית? עובד?דיקלה91
כן. התחלתי היריון כך.היריון רביעי
במקביל בגלל סיפוליוזיס התחלתי פיזוטרפיה בשבוע 20. ומאז כמעט והפסקתי לקום בלילה. עכשיו שבוע 32 חזרתי לקום אבל רק פעם בלילה
וואו נשמע טוב..ומה זה סיפוליזיוס?דיקלה91
שלא תדעי מצרות 😏היריון רביעי
כאבים חזקים במפשעות, אגן וירכיים בהיריון
מצטרפת להמלצה על פיזיותרפיהברכת ה
@דיקלה91

מה שאת מתארת גם ברגיל הוא לא רגיל ותקין.
ותמיד בהריון תהיה החמרה.

פיזיותרפיה ממש יכולה לעזור.
בהצלחה!!
תבדקי דלקת בשתן.מוריה
בדקת סוכר?Pandi99
כן בדקתי סןכר ודלקת בשתן..תקיןדיקלה91
תנסי לסיים את השתייה עד שעה 3 או 4 אחר הצהריים....רויטל.

זה אמור להקל,אבל כמובן במשך היום כן לשתות לפחות ליטר מים.

תודה רבה לכל המגיבות!!דיקלה91
סתם סיפור מצחיק שקשור 🤭M-P-4
אני גם ממש סובלת מזה..

ובתחילת ההריון הבת שלי (7) אמרה לי:

"אמא, בזמן האחרון את הולכת מלאאאאא לשירותים!!"

מקווה שבהריונות הבאים בעז"ה זה לא יגרום לה לחשוד🤦
חחחחח בהחלט מפלילדיקלה91אחרונה