עכשיו יומים לפני המקווה פתאום דימום אוףףףףףףףף דייי!!
מקווה שזה עכשיו לא מחזור

חיבוק גדול
אחד המאכזבים
חיבוק ענק ועצום!!!!!! מבין ומזדהה עד דמעות
אמהלהולחזור להיות "תינוק"?
אולי אם תספקי לו את הרצון הזה הוא יעזוב את המוצץ?
למשל- לחבק אותו כמו תינוק, לקרוא לו- תינוקי שלי, לעשות לו קוצי קוצי, כאילו לשחק איתו את המשחק.
וכל הזמן להזכיר לו אחר כך שהוא בעצם ילד גדול, שכבר לא שותה מבקבוק, שיש לו כיפה, הולך לגן, לעומת תינוק ש....(כל הדברים שההיפך)- להזכיר לו את ה"יתרונות" שבמצבו.
וגם להגיד לו שכשהוא עם המוצץ בפה את לא מבינה בכלל מה הוא אומר (למשל אם הוא מנסה לדבר איתך עם המוצץ, אל "תביני" מה הוא אומר עד שהוא לא מוציא אותו), כי מוצץ יש לתינוקות שעוד לא יודעים לדבר, אבל הוא יודע לדבר וגדול ולכן לא צריך מוצץ.
עוד רעיון- לבנות "בית" למוצץ ושיהיה לידו בלילה- לא בפה, כי גם המוצץ צריך לישון (יש סיפור כזה חמוד מהספר של הנשיקה שהלכה לאיבוד).
להתנות שהוא יכול "לשחק" עם המוצץ רק ב- (בית, שעות מסויימות וכו'), להתייחס לזה כמו משחק (כמו שהתייחסתם לקסדה של השוטר), ולכן לא משחקים בו כל הזמן (נגיד, לא באוכל, לא כשיוצאים החוצה, לא כשישנים).
להביא לו בובה של תינוק שהוא יוכל לטפל בו ולהביא לו מוצץ.
בקיצור, זורקת פה כל מיני דברים שעולים לי. לא קרה לי אף פעם (אצלי הם ממילא עם מוצץ מגיל לידה ועד הגיל הזה..).
בהצלחה!
משמעת עצמיתהאחיות ישר רואות את זה כשאני אומרת את מספר הת"ז
היי
לקחתי כדורים דיאמילה בערך חודש וחצי רצוף (אני לא מניקה לקחתי בהוראת הרופאה כדור למניקות\)
הפסקתי לקחת ומחכה למחזור. עבר 6 ימים מאז שהפסקתי ועוד לא קיבלתי מחזור.
מישהי לקחה ויודעת מתי המחזור אמור להגיע בערך. (עשיתי בדיקת הריון אתמול ואני לא בהריון)
יש לי בדיקה שאני צריכה לעשות 14 יום מקבלת מחזור וחשבתי שאפסיק אז אקבל תוך יומיים שלושה
אז כרגע אין לי מה לעשות חוץ מלחכות למחזור (שיכול לקחת גם יותר מחודש)?
אני חושבת שאומרים שהמחזור יכול להגיע עד 6 שבועות עם הכדורים האלה.
אשמח לתמיכהמשל ומליצה
עברתי כ"כ הרבה מאז (לא עבר הרבה זמן, רק שנתיים אחרי הלידה) אבל בהחלט יכולה לומר שזו המתנה הכי גדולה שיכלתי לתת למשפחה שלנו. ולא רק לילד עצמו
לא אייפה את המציאות. ההתחלה הייתה קצת קשה, זה היה קצת כמו תאומים שלא מסונכרנים בשעות, אם אפשר לומר כך. אבל.. עם הזמן אפילו סנכרנתי להם את השנ"צ ככה שזה היה מהמם מבחינתי והיום הם חברים ממש טובים וגם לי היה יותר קל אחרי כמה חודשים כי כבר הייתי בכל הקטע של טיטולים ובקבוקים וכו.. היום אחרי שנתיים יותר קשה לי לחשוב לחזור לזה מחדש.
אל תחשבי קדימה יותר מדי. תהני מהתקופה הקרובה, בה הבכור הוא הבן היחיד, ותדאגי שתהיה לך עזרה אחרי הלידה.
שיעבור בקלות בעז"ה
גם אני נכנסתי להריון אחרי 4.5 חודשים מהלידה של הראשון, לפני שבוע ילדתי.
בהתחלה הייתי בהלם, לא האמנתי, לא הבנתי למה זה קרה לי
עכשיו אני ממש מבסוטה, עדיין אצל אמא שלי והיא עוזרת לי המון, עוד לא מרגישה את הקושי בלגדל שתיים צפופים+לתחזק בית, אבל נראה שהגדול מקבל אותו יפה, וכל הזמן מקבלת עידודים שזה ברכה והמתנה הכי גדולה שיכולתי להביא לגדול זה אח צמוד אליו בגיל
מאמינה שבהתחלה זה קשה אבל בסופו של דבר זה כיף לילדים ומקווה שגם להורים..
מה שכן, לפני הלידה השתדלתי ליצור לגדול סדר יום מסודר, שעות שינה וכד', לדעתי זה ממש עוזר לי עכשיו
ובעלי ממש ידע לטפל בו ועכשיו אני רואה שזה ממש מקל עלי, כל העול של הטיפול של הגדול עליו וככה אני פנויה לטפל בתינוק,
אצלי 2 הגדולות נולדו בהפרש של פחות משנה, ההתחלה אכן מאתגרת ומעייפת (כל אחת ערה בשעה אחרת והגדולה עוד לא הלכה לגן...)
אבל! ואבל גדול! הן חברות טבות, הן לא מכירות אחת את עצמה בלי השניה...
הן אוהבות (ולפעמים רבות כמו כל אחות)
הן מעסיקות את עצמן...
ומתי הכי ראיתי את זה? - בסגר הראשון: הן כל כך היו "יחד"- שזה ממש עשה לי נחת...
וגם- ההריון השני היה לי יותר קל מההריון הראשון, כנ"ל לגבי הלידה...
טיפים?- אם את יכולה לעזור לעצמך לפני הלידה בהכנת אוכל ולמקפיא, עוד זוג ידיים שיחתל, יאכיל, ילביש, יקח לגינה כדי שתוכלי לישון וכו' ואם מציעים לך עזרה (כבר עכשיו מההריון)- תגידי כן! תודה, אשמח ל... לא להתבייש! אם מישהו מציע עזרה, הוא בד"כ מתכוון לתת אותה בשמחה, אז תנצלי...
ושיהיה בקלות ועם הרבה כח!
יש כאן חברה וירטואלית שהיה לה משהו מאד דומה רק מה, היה לה היפראמזיס קשה.
הריון אחרי הריון זה היה מאד קשה.
ברח לי השם אז לא מתייגת.
אז מאחלת לך המון בהצלחה ושיעבור בקלות
ממליצה ממש על עגלת תאומים, זה היה הצלה מבחינתי. אז ברור שקשה אבל עושים את זה וכמובן שאפשר לקבל עזרה בתקופה הזו. ברגע שהצרכים שלהם משתווים (למשל אוכלים יחד, מתקלחים יחד, אותם שעות שינה וכו) זה נעשה קל יותר.מביא המון ברכה,ככל שיש ילדים בדוק ''צער גידול בנים'' הופך פי כמה וכמה ליותר קל,
תשמחי המון המון שזכית לעוד נשמה להביא לעולם,בהצלחה רבה רבה אמן.
דבר ראשון, בתור אישה בהריון ראשון, מאחלת לך הריון הכי הכי קל בעולם!! באמת נראה לי במקומך הייתי חושבת שזהו, סוף העולם! כבר כתבו פה אבל אני באמת חושבת, קחי עזרה כמה שאת רק יכולה! לא רק אחרי הלידה, גם עכשיו! תנסי להקל על עצמך כמה שאפשר...
ודבר שני, בתור אחות שיש שנה אחריה אחות נוספת, זאת המתנה הכי גדולה שתתני להם!! אני לא זוכרת את עצמי בלעדיה, גדלנו כמו תאומות, רק בלי "החסרונות" של זה. הגיל בכל זאת שונה, שכבת לימוד אחרת, פחות השוואות. אבל חוויות משותפות, ומשחקים משותפים (ובגדים
) ומלא מריבות!! זה הדבר הכי מושלם ומלמד שיש...
קודם כל מזל טוב
האמת נשמע גאוני להכין ולהקפיא תמיד אומרים לעשות את זה לפני הלידה אז לתחילת הריון פשוט חכם מאמצת!
עוד רעיונות אין לי
רק הלוואי שהפעם יהיה שונה ותרגישי טוב אבל גם אם לא תזכרי שזה לא שאת מזניחה ומתעצלת את עובדת 24/7 בלהיות שליחה של ה' לנשמה חדשה וטהורה בעולם וזו העבודה הכי חשובה שיש והיא לא קלה
אז תנוחי ותרגישי בנח עם מה שאת
טוב אז תמיד הצחיק אותי השאלות האלה אבל מסתבר שזה מגיע אליך זה באמת מעסיק את הראש....
הסדר יום של הנסיכה שלי, אין היא ילדה מעלפת ונוחה בטירוף ,אז למה אני מחפשת את הבעיות? לאידעת...
היא בת שלושה חודשים ובלי עין הרע חמסה חמסה ישנה עשר שעות בלילה
בבוקר קמה בתשע אוכלת מתפנקת איתי איזה שעה וחוזרת לישון לשעתיים
לקראת שתיים חוזרת לישון לעוד שעה
אחה"צ עוד שעה
בערב זה משתבש לא מסודר משהו שם פעם ישנה בשש שבע וקמה לאכול ונשארת ערה עד עשר אחת עשרה שאז ישנה לילה לפעמים קמה להנקה אחת לפנות בוקר ופעם ישנה בחמש שש וחוזרת לישון בשמונה עד.... לפעמים קמה לפנות בוקר ולרב קמה בשש אוכלת וחוזרת לישון עד תשע
נשמע טוב או שישנה יותר מדי?
והשעות שהיא ישנה זה טוב או שהיא צריכה להרדם ללילה יותר מוקדם? ניסיתי והיא לא זורמת עד קמה להתעקש? בתכלס לי נח איך שהיא מתנהלת כפרה עליה
יש לציין שהיא מגיבה ערנית וצוחקת בלי סוף שהיא ערה פשוט מותקקקק
אה ועוד משהו בזמן האחרון נהיה לי רגשות אשמה שכשהיא ערה אני לא משחקת איתה ונמצאת איתה נון סטופ מצד שני לא מתחברת לזה שילד כל הזמן יעסיקו אותו וגם אני חייבת לעשות דברים... מה הגבול? עד כמה להיות איתה וכמה אפשר לשחרר ולתת לה להיות בטרמפולינה או על הבטן לידי תוךכדי שאני עושה דברים
אמא, שמישהי תבוא לבדוק שאני שאלתי את זה מרגישה מהאמהות הצעירות האלה שכל הזמן מכרכרות סביב הילד אין מצב אני רוצה לגדל עוד הרבה א"א עם כמה פיצים לעשות את כל ה שאני רוצה..
בשבוע 39 ורוצה ללדת...
הבטן "ירדה למטה" עם ההתבססות של הראש באגן?
זה קורה, אבל עד כמה שידוע לי לא מעיד בהכרח על לידה קרובה...
וחשבתי שאולי פה אוכל לקבל מענה..
אני בתחילת שנות העשרים. ומרגישה נורא לבד. זה לא משהו חדש, זה משהו שמלווה אותי כמעט כל החיים .. אין לי משפחה שתעטוף אותי, כל אחד עסוק בעצמו ואין להורים שלי פניות אלי.. ואף פעם לא היה להם. מגיל קטן אני צריכה לדאוג לעצמי. אני נושאת את עצמי על הגב ואין מי שישא איתי בעול. אין לי סביבה יציבה שתתן לי ביטחון. אין ביחד. הכל ארעי וזמני. טיפה נותנים לי מבחוץ חברה פה חברה שם. אבל בסוף נשארת לבד עם עצמי. אף פעם לא קיבלתי, אף פעם לא הייתה לי אמא שתתן לי, תעניק לי, תעטוף אותי באהבה ותקשיב לי. כי אמא שלי היא לא הדמות היציבה בחיים שלי אלא להפך, היא דמות הישרדותית וביקורתית.. היא לא האמא המעניקה והתומכת אלא המכבידה והשואבת כוחות. האהבה שלה על תנאי, חיצונית. את אף פעם לא תרגישי בסדר לידה. אז יוצא שכל החיים אין לי ממי לקבל. ואני צריכה לדאוג לעצמי. ואני כל כך כמהה להישען על מישהו, שידאגו לי לכל מחסורי כמו אמא דואגת, שיאהבו אותי, שיתעניינו בי ובשלומי, שיעניקו לי.. גם דברים בסיסיים כמו אוכל וגם לב. הבעיה היא שאני לא מוצאת את המקום הזה בעולם, והריק הזה , החוסר הזה שנמצא בתוכי רק גדל וגדל ולא מצליח להתמלא משום מקום. נמאס לי להישען על עצמי, נמאס לי להיות הדמות היציבה והגדולה, אני רוצה להיות ילדה קטנה, שבוכה על כתפה של אימה, שמתרפקת, שמקבלת סוף סוף.
לפעמים אני ישנה צהריים, וכשאני מתעוררת אני מתעוררת עם תחושה של בדידות נוראה ומעיקה, שאני אשכרה לבד בעולם ואין אף אחד שמחפש אותי, שאכפת לו ממני, שאין מי שאמור להתקשר אלי ולשלוח לי הודעה, ושיהיה איתי. זו תחושה נוראית. כאילו שכחו אותי בבית, כולם נסעו ורק את נשארת לבד בבית. תחושת כאב איומה שעזבו אותי, ששכחו אותי, שהשאירו אותי לבד בעולם, שאף אחד לא חושב עלי ולא דואג לי..
אני זקוקה לתמיכה ולחיבוק.. גם אם זה חיבוק משפחתי זה יכול לעזור וגם אם זה מידי פעם..
לצאת עם בחור זו לא אופציה בגלל שמניסיוני המר והכואב, אני מחפשת וצמאה כרגע בעיקר לקבל, ולא קשר הדדי ולתת..
מישהי חוותה דבר כזה? ברמה הזו? מחפשת רעיונות איך למלא את הבור שבתוכי מבחוץ. שגדל מרגע לרגע ואני לא מסוגלת לשאת אותו. ואני אשמח שלא תגידו לי להתפלל לה' כי את זה אני כבר עושה ואני רוצה פתרונות פרקטיים, משהו מבחוץ שיעזור לי בחיים המרים והקשים, שהולכים וגדלים..
רק להגיד שאני הולכת לטיפול פעם בשבוע אבל מרגישה שנשארת עם הקושי לבד.
תודה על המקום לפרוק.. מקווה ומצפה לישועת ה' במהרה.
את כותבת כל כך יפה ומדוייק, שהתיאור כל כך כואב.
מה את עושה ביומיום?
עובדת? לומדת?
אולי תנסי לחשוב על התנדבות, או על עבודה כלשהי עם אנשים שתרגישי בה משמעותית, שאת תורמת לאנשים, שהם צריכים אותך.
גם בהקשר שהזכרת את הזוגיות שאת לא רוצה את זה עכשיו כי את רוצה רק לקבל - אולי אני טועה, ואולי תתייעצי עם המטפלת שלך, אבל נראה לי שכשמישהו יהיה לך משמעותי וקרוב את תירצי גם לתת לו, לשמח אותו, זה ימלא אותך בתחושה חזקה של שייכות.
לא שייכות כמו של תינוק שהיא בלי תנאי, נכון.
יכול להיות מאד שזה כאב שיהיה לך תמיד ותמיד תצטרכי להתמודד איתו.
אבל יש דרכים נוספות להיות שייכת, ולקבל, ולהיות מוערכת, ולהיות אהובה, ושיהיה לך מקום. יש דרכים של "עולם המבוגרים" - שזה או חברה קרובה, או תרומה/נתינה/להיות משמעותית למישהו, או זוגיות.
אף אחד לא מגיע שלם לזוגיות. זה אני אומרת לך כהבטחה.
כולנו קצת שבורים בכל מיני פינות.
שנדחפת, מתערבת, שואלת כל הזמן ומצפה שיישמרו איתה על קשר הדוק.
מה שלאחד הוא הצקה- לאחר ברכה...
כנראה שיש בעולם הרבה נשים שחסר להן *לתת*
לתת יחס. ועצה טובה (בכל זאת, עברו הרבה בחיים). ולהתעניין. ולשמוע ממישהי צעירה מה הולך ומה בעבודה ואיך הלימודים ואולי היא יוצאת עם מישהו? ואיך הוא? כן? וכו' וכו'
אז כמובן שזה לא תחליף לטיפול
ובעז"ה תמצאי זוגיות טובה וממלאה, וכל הדברים שאמרו לך
אבל אולי תוכלי למצוא דמות כזו, שרוצה לתת (אולי אלמנה או מישהי אחרת קצת בודדה)
ותמלא לך טיפה את הבור השורף
ואת תעשי איתה חסד מהמקום המקבל, המשתף.
תהיי חזקה
אני כן בעד הרגלים וכו, אבל זה לא גיל רלוונטי בכלל בכלל...
זה ממש ככה, קמים לאכול אוכלים 40 דקות, עוד 40 דקות עד שיוצאים הגזים, להחליף טיטול, להשכיב לישון ושוב קמים לאכול ![]()
זה באמת גומררררררר
את יודעת לזהות מתי כואבת לו הבטן? לא תמיד זה דווקא רעב.
פשיטאשלי היו נרדמים בלי בעיה מיוחדת. ברגע שהיו שבעים אם לא היו גזים, פשוט שמנו במיטה והיו נרדמים לבד.
יש מצב שזה גזים, אולי הוא מתעורר בגלל גזים ולא כדי לאכול שוב. במיוחד אם אוכל מטרנה זה צריך להשביע אותו ליותר זמן.
גם אכילה מרובה גורמת לגזים
בגדול לדעתי תני לו כמה שהוא רוצה. בכל מקרה ההכנה היא לפי נפח של 60 מ"ל כל פעם. נראה לי שהוא לא צריך יותר מזה בגיל כזה קטן.
אבל תאכילי במרווחים של כ 3 שעות
לגזים אפשר לעשות קצת מסאז' בבטן או תנועות של אופניים עם הרגלים, אפשר לשים שמיכה קטנה מתחת למזרון במיטה כדי להגביה מעט את הראש של התינוק אחרי האוכל- זה גם יכול לעזור לגזים לצאת
תקופת הגזים מאוד קשה. אם זה ממשיך בצורה כזאת מניחה שעדיף ללכת לרופא שיבדוק ויתן לו תרופה להקלה על הגזים אם צריך או לבדוק ריפלוקס
כל החלקים צריכים להיות נקיים פיקס ויבשים לחלוטין.
איזה משאבה יש לך?
לי יש מדלה פריסטייל ואם יש איזהשהוא לחלוחית או לכלוך הכי קטן - כבר לא שואבת טוב...
זה אמור להקל,אבל כמובן במשך היום כן לשתות לפחות ליטר מים.
אבל הילד שלי היה צרחנוני במיוחד...
עד גיל חודש וחצי לא ישנתי בכלל ואז החלטתי שאני חייבת מיטחברת וזה הציל אותי
פשוט הנקתי אותו בשכיבה והוא ישן במיטה שלו ואני בשלי...
פשוט בדרך אחרת הוא לא היה נרדם- הייתי מניקה, שמה במיטה- מתעורר וחוזר חלילה במשך שעות. אז המטחברת היה אחלה פתרון
אני עכשיו לפני לידה שנייה ובאמת מתלבטת אם לקנות... (את הראשונה השאלנו)
כי בעיקרון לתינוקות לא צרחנים במיוחד אני חושבת שזה דיי מיותר... וחבל אולי להרגיל אותם לישון ככה צמוד לאמא...
אבל באמת משמח שאנשים מרוצים. אני רוצה אחוזים על כל פירסום 

יעל מהדרום
יעל מהדרום
תוהה לי
דומה לזה ששמו פה
וזה ממש אבל ממש לא נוח לי
כי פינת האוכל שלנו במטבח קטנה וזה עומד תקוע ממש
אפילו שלילדה ולארוחות שלה זה ממש כיף
ומה שרציתי לומר-
שבחיים לא מקפלים את זה!
היא אוכלת על זה כל יום כל היום
אז מתי לקפל![]()
וזה גם מתקפל למשהו די גדול
אז מה עשינו?
בקיצור
זה קשה לניקוי כי יש ריפוד
וכל האוכל והטינופת שקורית
נדחף גם מעל הריפוד וגם בכל המבואות והסמטאות בין הריפוד לפלסטיק שמתחת
ו2 מגשים
בקיצור
חוכא והיטלולא
אני בהחלט שוקלת להעיף אותו
(אם מישהי מעונינת אולי במחיר סמלי
)
ולעבור לכיסא של איקאה הלוואי בקרוב
מתי נגיע לשם ![]()



שמחה שהצחקתי![]()
![]()
פשוט הנושא הצחיקני![]()
(תמיד אני עם תפרים).
צריך בזהירות רבה, בעדינות, לא לחדור בכוח אם כואב.
אחרי הלידה הראשונה חזרתי אל הרופאה ואמרתי לה שכואב ואמרה שתפרו אותי קצת הדוק מידי.
הציעה לי לעשות עיסוי פרינאום כמו שעושים לפני לידה וגם לאלחש עם עזרקאין וזה עזר.
המקום בכל זאת עבר לידה.
מפעם לפעם משתפר.
רפואה שלמה.