פורום הריון ולידה (עמוד 1939)

בכלל לא מלחיץ. הביולוגית הסבירה לנו כל מיני דברים בגנטיקה והייתה ממש נחמדה, הראתה תרשימים ואיורים.. ואז אמרה איזה בדיקות לעשות. (הלכנו בגלל נשאות גן מסויים אצל אחות של בעלי)

יעוץ גנטי אצל מייקלסון כהן רחל מישהי עשתה וממליצה ? הבנתי שהיא גם רופאה וגם עושה יעוץ גנטי

מכירה אותה כקולגה ולא כנועצת, אבל יכולה להמליץ בהחלט

הייתי אצל פרופ׳ שוחט - אחד המקסימים.
תראי בגדול יועץ גנטי אמור להסביר לך בצורה רחבה מה המשמעות של כל דבר והגנטיקה וכו וכו.
בהתחלה הוא יותר שואל שאלות של מוצא ודברים ואז רושם מפורט מה מומלץ מה קורה בכל שלב וכו׳.
אותי אישית הוא הרגיע וצדק בכל מה שאמר…

בגדול, זה לא אמור להיות מלחיץ במיוחד זה בסופו של דבר ייעוץ.
מה שמלחיץ באמת זה הבדיקות חח
בע״ה בשורות טובות!

הייתה מאוד נחמדה ויסודית
שאלתי אותה אם יש מה לפחד ואמרה שלא ממש, אם שאר הבדיקות היו תקינות ורק זה לא אז יש פחות מה לדאוג.
אבל שוב, באמת כל מקרה לגופו

תרגישי טוב!

בהצלחה רבה!

והפסיקו לי הבחילות והעייפות והכל, ובה הכל בסדר.
גם עכשיו אוטוטו חודש חמישי יש לי בטן קטנה יחסית (תלוי מה אני אוכלת ובאיזה שלב של היום אני נמצאת😆)
לדעתי אין מה לדאוג. הבטן שלך עוד תצא בעזה!! אבל לבדוק את ההפרשה החומה כמו שכתבו מעלי.

אך שאני קמה...

את מתכוונת למספר למשקפיים?
כי אין לי משקפיים

את @ורד הבר

נראה לי ששאלת אותי בפרטי השבוע לגבי זה

מקווה שזה עוזר לך..

נרשמתי מיד, כמובן, שאלתי כדי לתת יותר מידע לחברה שהתעניינה.

ואחרי שכבר נשלח מייל ראשון, יכולה להגיד שאני ממליצה בחום! תוכן מעולה ומזוקק.

תנסי לראות מה נפתח בקישור..

אני ממש לא מבינה בזה.
אם מישהי אחרת מבינה היא בטח תוכל לענות..

זה גורם לרעב היסטרי.

זה כל מה שאכלת?
סיבה טובה להיות רעבה אחרי כמה שעות....
ניסית לאכול ארוחה מלאה ומזינה בערב?
ומתי ארוחת ערב ומתי את הולכת לישון? אולי להוסיף עוד משהו לפני השינה?

ביצה אולי? זה אמור להשביע ליותר זמן אם אני לא טועה.
ויכול להיות שאת פשוט בשלב כזה שלא משנה מה תאכלי, תהי רעבה באמצע הלילה
קרה לי וזה מחרפן, ניסיתי להתייעץ עם דיאטנית, אבל זה לא הלך כל כך טוב בינינו

מה עוד חלבון חוץ מביצה?

ואז מה יהיה עם כל השומנים שמצטברים מהרעב הזה?? |מיואש|

זה ביצה, בשר, דגים, קטניות ואולי יש עוד

חלבונים ושומנים נשארים בקיבה יותר זמן מפחמימות וירקות וככה שבעים ליותר שעות

מזה השמנתי המון...
עד שהחלטתי סופית שאני לא מנשנשת בלילה.
ב21:00
2 פריכיות עם ממרח שומני(גבנצ, חמאה, אבוקדו) ירקות,
וזהו!
כמובן שלפני כן ארוחת ערב כלבבי...זו ארוחת לילה....

בהצלחה🙏💕💕

2 וחצי מהרעב?
ניסיתי לא לאכול ורק לשתות וזה לא עזר, לא נרדמתי עד שאכלתי משהו.

חתוכים ומוכנים לאכילה, תעטפי בניילון ובלילה תאכלי אותם עם פריכיות וגבינה

ניסית לשתות כוס מים? לפעמים הגוף צמא וזה מתפרש כרעב

לפעמים מרגיש רעב אבל זה בכלל צמא.
את שותה מספיק מים?

שותה וזה לא מרגיע את הרעב

אוחנת חצי אבטיח

בעקבות התגובות שלכן פתאום קלטתי שבעצם אין לי ארוחת ערב.
וגם לא צהריים לאחרונה האמת.
פשוט לא באלי כלום אז אני יושבת עם בעלי בארוחת צהריים ושותה מים והוא אוכל.
אין אצלנו ארוחת ערב בעקרון, אוכלים ב5 בערך וזהו.
בערב אוכלים אבטיח או תה ועוגה, משהו כזה קליל.

הבעיה היא שאני באמת לא מוצאת שום מאכל שעובר לי בגרון.
הכל חסר טעם ולא באלי כלום.
יש פתרון לתופעה?
לא מכירה את זה מההריון הקודם, אז הייתי אוכלת כל מה שרק אפשר.

או שעושה לך בחילה?

אז מה שעוזר לי,זה לאכול ענבים די הרבה, כי הסוכר מתפרק לאט והם מלאים בנוזלים.

באמת אין סיכוי... אבל אולי בשביל השקט שלך תנסי לבדוק?

ואני אשתגע עד אז😫😫😫

הגלולות האלו מונעות כמעט 100% בפרט שאת כבר שבועיים אחרי

וזה מונע כבר שבוע אחרי

תורידי לחץ את לא בהריון

 

הם כותבים שאת מוגנת אחרי שבועיים למרות שאת מוגנת לפני כן, אבל הם מכסים את עצמם וכותבים שבועיים כי אז את כבר בטוח כבר מוגנת.

בתוצאות

את התוצאות .מישהי הסבירה לא מזמן .זה מוחבא בתוך האפליקציה אני לא הכרתי

הסתכלתי במסמכים הרפואיים ממכוני/בתי חולים אבל אין לי שם עדיין

אולי זה לא מוכן?

עברו בערך 12 ימים

זה בערך שבועיים יכול להיות קצת יותר.ככה הגיע לי עשיתי לא מזמן גם החלבון עוברי אותו עיקרון .

כלומר בטווח התקין? כי לא כתוב על הערכים מה הטווח התקין לכל אחד (באמצעי לא כתבו כאילו)

מהיום בישראל: גלולה חדשה שמפחיתה זמן הדימום
בכתבה פה כותבים שזה החיסרון של הגלולות האלו, שאי אפשר לחבר חפיסות.

יש אפשרות לחבר תפיסות.. אם מישהי מעוניינת לשמוע איך ,בשמחה אגיד.

עשיתי לפני קצת יותר מחודש במאיר.
הצוות שם אלופים ונעימים, אבל כדאי לבוא מראש המוכנות נפשית שזה כואב ממש ושלא תמיד זה מצליח..
היינו 4 באותו יום שהגיעו להיפוך ורק אצלי ואצל עוד אחת זה הצליח..

אני פשוט חוששת בגלל שהיא קדמית שמשהו יכול להינזק ..

בעז"ה מקוה ומתפללת שלא אזדקק לחיצוני והעובר המתוק שלי יתהפך מעצמו או בדרך לא פולשנית , אבל רק כדי לדעת..

את בוחרת איפה תרצי לעשות את זה, קובעת שם תור. שימי לב שלהיפוך עצמו צריך לבוא עם טופס 17

אני לקחתי רופא פרטי אבל התשלום היה דרך ביהח שהוא עבד בו.

תבדקי בדיוק מול בית החולים והקופה שלך מה הנוהל ומה צריך להביא

אצלי היה צריך גם להוציא מהקופה התחייבות לאשפוז יום (חשוב.... חיכיתי המון זמן במיון עד שאישרו לי כי לא ידעתי שצריך ולא התארגנתי מראש).


בהצלחה רבה.

עברתי במעייני הישועה, ברוך ה הצליח אבל אחרי הרגשתי נורא מהצום וזה השפיע על העובר...
כמה דברים שלא ידעתי לפני:
1.שזה יכול להיות מאוד כואב!!
אבל לי היה עדיף מניתוח
2. שצריכים להיות בצום מאוכל וגם שתיה - כדאי להתכונן לפני הצום כזה שהגוף לא יהיה חלש לפעמים לוקח זמן עד שמגיע התור שלך
3. זה יכול לקחת כמעט יום שלם הבדיקות ההמתנה מעקב אחרי.
4. המשקל של העובר חייב להיות נמוך מ3.5 קילו כדי שיאשרו את ההיפוך אם יש לך עוברים גדולים לא כדאי לחכות.

אצלי בהיפוך הייתי צריכה דוקא לשתות הרבה ולא להתרוקן, אז חשוב לבדוק מול המקום שאת הופכת מה הפרוטוקול. (לפותחת)

מבחינת כאב- אצלי כאב מאד מאד באותו רגע, אבל זה היה כאב של כמה שניות, ואכ יומיים הייתי עם כאבים בבית שבאים והולכים, כמו צירים לא סדירים.
אחרי היומיים האלה הכאבים חלפו לגמרי.
הלחיצו אותי מלא על ההיפוך, אז מבחינתי זה היה בקלות ביחס להלחצות, ובעיני לגמרי עדיף על ניתוח והחלמה ממנו.

לא זוכרת אם היתה לי שליה קדמית אז לא יודעת להגיד לגבי זה.

הייתי עם שליה אחורית, לידה ראשונה בשבוע 37.
זה כאב ממש ממש ואני אחת עם כוח סבל.
אבל זה צריך לזכור שזה כאב של שתי דקות לעומת ניתוח והתאוששות וכו'.

יש גם מלא דברים אלטרנטיביים וסגולות אם את רוצה שאני ארשום לך

ממש ממליצה

אלא ע"י תרגילים ותנועות שלך.
עוקבים אחרי העובר עם א"ס ומנסים להבין מה מפריע לו להתהפך, ואז ע"י תנועתיות מדויקת מצליחים להניע אותו
זה מדהים וכל מי ששמעתי עבד לה והצליחו לגרום לעובר להתברג כמו שצריך

זה יקר יחסית. אבל בעיני שווה כל שקל להימנע מסיבוכים בלידה

האמת, לא רוצה להלחיץ אותך,
אבל בהריון ראשון יותר קשה להצליח בהיפוך כי הרחם לא גדולה ורפויה כמו בלידות מתקדמות.
בע''ה זה יצליח, אבל אל תבואי עם ציפיות גבוהות.
וניתוח מתוכנן זה ממש לא נורא כל כך...

כדאי לעשות פה חיפוש ולמצוא עוד שרשורים כאלה. אני עשיתי כמה פעמים בבית חולים ולא עזר. יש כאלה שעזר להם. כדאי לקבוע לשבוע 37. אבל בנחת, לדעת שלא בטוח שזה יעזור ושהקב"ה קובע מה יהיה
בהצלחה!

מתקשרת אליהם ומבקשת לקבוע
יש אפשרות גם בפרטי

שאם ח"ו לא יצליח, יש אפשרות ללידת עכוז בביקור חולים, כמובן אחרי שרואים שיש את התנאים המתאימים (גודל עובר וכו..) ילדתי שם לידה ראשונה והייתה חוויה ממש טובה

לנתח. אולי אקרא על זה קצת. תודה

א. זה לא ככ כאב לי. הלידה הייתה כואבת בהרבה..
ב. גם לי אמרו לשתות מלא ולא להתרוקן
ג. תקחי בחשבון שזה כולל אישפוז ליום והחתמה על כל מיני טפסי הסכמה לניתוח, במקרה ש.. אז אל תלחצי תאמיני שיהיה טוב. בעלי אמר שזה הייתה חוויה בפני עצמה לראות את זה קורה

זה קרה בעקבות מחקר שפורסם לפני 20 שנה ובינתיים יצאו לו המון התנגדויות.

אבל מה שקרה זה שברוב בתי החולים הפסיקו לילד עכוז ואז המיומנות של הרופאים פחתה.

בביקור חולים המשיכו, והם טובים בזה. תמיד יהיה רופא (אולי בכיר) בלידה כזו.

אנחנו בזמנו הלכנו לייעוץ פרטי אצל ד"ר שווד בביקור חולים כדי להחליט מה לעשות. אבל אצלי זה היה אחרי היפוך שלא הצליח.

הוא אמר שבלידה ראשונה הסיכויים אכן קטנים יותר אבל הם מוכנים לנסות. בתנאי שכל שאר התנאים תקינים.

בסוף אחד המעקבים לא היה תקין אז הלכתי לניתוח.

 

אבל דבר ראשון לנסות היפוך, אצל רוב הנשים זה כן מצליח..

וגם יש כל מיני תרגילים ושיטות שאמורים לעזור (תגגלי ספינינג בייביז, יש הסברים באתר אבל גם יש מדריכות שלהם)

והאופציה הקיימת היא אכן ביקור חולים.

 

(ועל שליה קידמית אין לי מושג איך זה משפיע)

 

מקווה שזה יעבוד

לא תמיד עובד, אבל תמיד טוב לבדוק...

יודעת שצריך לוודא שאין ספרים הפוכים בבית.

אנ יודעת שיש גם סגולה בשתית מי הסטף בצורה מסוימת. לא זוכרת את הפרטים המדוייקים. אולי יבואו חכמות ממני שיודעות

לא יודעת להגיד לך מקור אבל הדולה שליוותה אותי אמרה לי שיש כמה סיבות ידועות לעכוז(וכמה לא ידועות) 1. לפעמים המיקום של העובר וחבל הטבור לא מאפשר התהפכות ואז היפוך לא יעזור או שלא יתהפך או שיתהפך חזרה.
2. מצב טכני שהוא לא הצליח או מחוסר תזוזה מספקת של האמא או תנוחה שנתקע בהיפוך או כל סיבה לא ידועה אחרת(זה המצבים שההיפוך יעזור)
3.מצב רגשי כמו דכאון או לפעמים זה הריון פחות רצוי או קשה שהעובר מרגיש לא רצוי ואז המצב הרגשי משפיע על הרצון להתקדם ללידה , ואז בלי קשר לפעולות שעושים יש כאן מקום של עבודה רגשית סוג של לדבר לעצמך לתינוק שאת רוצה אותו שהוא רצוי לבדוק בפנים שאין איזה שהם חסמים רגשיים ברצון ללדת ברצון לקבל את התינוק, אם התינוק מגיע היום את שמחה? את חוששת? (לא רלוונטי לכל אחת כמובן אישית זה היה נכון... כשגיליתי את ההריון עם הקורונה חשבתי חבל שלא מנעו, היה הריון קשה תחושות קשות וזה כנראה השפיע...)

אני בהחלט מאמינה בגוף נפש... מעניין.

שמעתי דברים מעולים גם על איכילוב

בלינסון מאוד התערבותיים, לי אישית לא הייתה חוויה טובה שם

הכי טבעי זה מעייני הישועה...

מרוצה מאוד ברוך השם

עד עכשיו נתקלתי בצוות מסביר פנים ומאיר

אפילו המיילדת הכינה לי תה ונשקה אותי ואחלה לי מזל טוב אחרי לידה

 

2 טבעי עם צירים

ו2 עם זרוז

בלינסון הכי התערבותיים מכל הרשימה שלך,
מכירה לא מעט שיצאו עם חוויה חיובית מאוד מתהש בלידות טבעיות.
מעייני הישועה לא ברשימה אבל גם בגישה פחות התערבותית.
ואם תרצי להרחיק נדוד רחוק יותר- לניאדו..

היה דוחה למות, אבל אפשרי... נתנו לי לשבת על הכורסא של המוניטור וזה עזר לי להרים ראש ולעצום עיניים.. בהצלחה!

קרה לי גם משהו דומה עם המחליפה שלי בעבודה.
בחיי שלא התקרבתי לאנשים בכלל לפני הלידה בלי מסכה, רק אליה ולבחורה השניה שאנחנו עובדות באותו חדר (עבודה חיונית)
לא הצלחתי לנשום עם המסכה אבל ממש שמרתי.
רק איתה לא הייתה לי ממש ברירה, ישבנו צמוד המון שעות והייתי צריכה לדבר כל החפיפה אז הרשיתי לעצמי להמר שהיא לא תהיה חולה ושאצא מזה.
בסוף היא כן הייתה חולת קורונה. למזלי הרב הצלחנו לבטל את הבידוד. אבל זה היה כזה כאילו מה הסיכוי???
עד שהיא חזרה אני כבר יצאתי לימי מחלה לפני לידה אז לפחות התקצרה לי תקופת החפיפה שדרשה ממני המון כוחות.

מי שלא שומר לוקח בחשבון שיכנס לבידוד במוקדם או במאוחר. אבל לשמור ואז להיכנס לבידוד בגלל "מעידה" אחת זה מבאס.

מקווה זה היה הבידוד האחרון שלך.. 

וכן, ב"ה זה היה המקרה היחיד.
בתור עובדת חיונית שגם בעלי חיוני, לא אפשרי להישמר כמו שצריך כל תקופת הסגר.
תחשבי שנינו כל יום יוצאים לעבודה, הילדים צריכים בייביסיטר, סוף הריון אז יחסית הרבה בדיקות...
כל שני וחמישי עשינו בדיקות קורונה אז זה גם יציאות. ובכל זאת לקראת הלידה ממש ממש הקפדתי. אנשים באו אלי מהעבודה אמרתי תרימו טלפון אל תשבו לי במשרד...
המנכל ןהסמנכלים התנחלו לי במשרד, בהתחלה פתחתי חלון גדול לרמוז אבל מהר מאוד חיפפתי אותם לחדר ישיבות ואז הפלתי הברזה על הבוס שלי.. ממש השתדלתי אבל איתה זה באמת היה חסר סיכוי.
רק כשיכולתי סוף סוף להתחסן נשמתי לרווחה
הפחד שלי היה בידוד סביב הלידה לא הייתי עומדת בזה... ועוד חמותי שתהיה בריאה, התארחנו אצלה לפני הלידה למקרה שאצא ללדת, חשבה שזאת הזדמנות למפגשים משפחתיים.. רציתי לא יודעת מה לעשות לה.. ברחתי משם בהזדמנות הראשונה

רק שלא נחזור לזה שוב פעם, אי אפשר יותר... 

נראה לי לא הייתי מפסיקה לבכות כל השבת.
לנו גם היה סיפור מעניין שקשור לבי''ח. ממש לא ברמות האלה. אבל פשוט יהיה מדי אאוטינג.

הבידוד הראשון שלי היה בין הראשונים בארץ. לא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג כי יש הרבה מי שמכירים את הסיפור. רק אומר שקרוב משפחה שלי היה החולה קורונה הראשון בעיר והבידוד שלנו היה מאד תקשורתי עם הרבה עליהום שלילי אבל גם דאגה חיובית ומחממת לב. כל המשפחה היתה חיבת בבידוד אבל אני ובעלי החלטנו להתבודד לבד בביתנו. היתי אז בחודש שמיני והינו בבועה של עצמנו עם מלאנתות אוכל ושיחות אל תוך הלילה. זכור לי כתקופה מהממת שמסמלת את סוף עידן הזוג צעיר ללא ילדים.
בשבת של אותו בידוד אנשים התנדבו להביא לנו דברים. דוד שלי החמוד הגיע עם מסיכה וכפפות לשים לנו דברים ליד הדלת. הוא התקשר וכשפתחנו לו הוא כבר היה בחצי הדרך למטה מרב פחד. זוכרת איך בקשנו ממנו שיזרוק לנו את הפח כי ממש הקפדנו לא לצאת אפילו בשביל זה.
מאז אותו בידוד עברו הרבה מים בנהר אבל במשך שנה לא יצא לנו להזדקק לבידוד בכלל. הבידוד הבא היה ממש שנה אחרי הבידוד הראשון! והעיתוי שלו היה ממש הזוי. הינו לבושים לגמרי לחתונה של בת דודה כשגיסתי התקשרה להגיד שישבנו בסעודת פורים ליד גיסה אחרת שהתבררה כחולת קורונה.

חיובית גבולית..
אז עשיתי בדיקה כמה שיותר מהר ( זה גם היה אחרי החיסון השני אבל לא מספיק ימים😏) ויצאתי ממנו

זו הייתה תקופה מאתגרת בטירוף!
לא אספר סיפורים (למרות שיש לי כמה עסיסיים במיוחד😬) מחשש לאאוטינג🤷

רק אשתף שקשה לי מאוד, הייתי בטוחה שזה כבר מאחורינו, ושבלידה כבר ה-כ-ל יהיה פתוח! ואפילו הילדים יוכלו לבוא לבקר אותי בבית חולים. כמו שזה נראה עכשיו, אין שום סיכוי!

אתמול בדיוק אמרתי לבעלי שנתכונן לאפשרות של ברית קורונה😢

לא בא לי...

רק אני חושבת על זה שאני אצטרך ללדת עם מסכה ואני מתה... עכשיו את מזכירה לי שגם ברית תהיה מעניינת... 😢

בדרך כלל בשלבי הצירים הקשים, מאפשרים להוריד את המסיכה
במיוחד אם את מחוסנת והכל

אבל לא הקפידו שתהיה כל הזמן על האף... מניחה שזה משתנה בין בתי חולים. בכל אופן לי זה לא היה כזה נורא, בזמנים רגועים במהלך הלידה שמתי, בזמנים שהייתי צריכה לנשום הורדתי לסנטר... אני מחוסנת אז ה לא היה כזה נורא.

באופן כללי, בגלל שרוב האוכלוסייה מחוסנת, אני לא חושב. שנחזיר בדיוק לאותו מצב... בעזרת ה'

האמת שיכול לחסוך הרבה הוצאות וארגונים. אני אמורה ללדת בסוכות, אז אם יצא ברית ביו"ט אולי כבר עדיף ברית קורונה מאשר לארגן מקומות שינה וסוכה לכולם

חמישה ימים אחרי לידה אובחנתי כחולת קורונה.
היינו בבידוד שלושה שבועות בבית. כולנו ביחד. חיכנו 10 ימים שאני 'אחלים' ואז בעלי והילדים היו צריכים עוד 10 ימים(בקטע הזוי רק אני נדבקתי!)
הייתה חוויה...תוך כדי היה קשההה במבט לאחור היה בזה משהו מגבש ומיוחד. הגדולה קיבלה מלא צומי מאבא שלה , אני הייתי כל היום במיטה אם התינוקי. פינקו אותנו מלא ( שלושה שבועות ולא בישלנו בכלל בכללל). היה מרגש בטירוף כל העזרה והדאגה של כולם!
אה, וברגע שסיימנו טסנו להורים שלי לשלושה שבועות של החלמה והתאוששות)


ולמי שרוצה, זה הסיפור של הברית קורונה שלנו...

סיפור ברית קורונה - הריון ולידה

ובעלי נכנס לבידוד וממש חשש עליי אז הוא החליט שאני לא אתבודד איתו.
אין לנו עוד חדר בבית אז נסעתי להורים שלי והוא נשאר בבית.

היה שבוע ממש כיף.. אמא פינקה מלא.. וגם יצר קצת געגוע בתוך התקופה הזאת של ההריון שמותרים מלא זמן.

מאז באלי עוד שבוע אצל ההורים בלעדיו😅
(שלא ישתמע שאין לי כוח אליו, פשוט יש משהו כיף בלהיות אצל ההורים בלי לדאוג לו שהוא בסדר..)

אני ב"ה לא נכנסתי לבידוד אפעם.

ומה שלום התינוק? הכי חשוב!

לזה את מתכוונת? או ממש נפיחות של נוזלים?

אם לא אז לא יודעת... בהצלחה. אולי תשאלי בטיפת חלב?

מאוד נלחצתי אבל ב"ה זה עבר.
בהתחלה אמרו לי שיעבוג תוך שבועיים ולא כך היה
בכל מקרה כדאי לשאול גם רופא ילדים, אם את מודאגת.

מזל-טוב!

הבן שלי נולד לפני עשרה ימים בוואקום וגם הוא עם חתיכת בליטה.. הרופא ילדים הסביר לנו שהכל מלא בנימי דם פיצים ולכן צריך ממש להיזהר על הראש..
שימי לב שאצלינו לפחות צריך לעשות מעקב צהבת, כי חלק מהירידה של הבליטה כוללת העלאה של הצהבת

כששחררו אותה , אמרו לי שיש לה צהבת וצריך לעקוב, מאז היה לי קצת בעיות וגם ראיתי שהעור שלה נהיה פחות צהוב והעין נהפכה מצהובה ללבנה, אז חשבתי שכנראה זה עבר ואין כבר צורך לעקוב...
אולי באמת כדאי בכל אופן לבדוק. המעקב הוא בטיפת חלב או בקופת חולים?

אבל לא בדקתי על טיפת חלב..

במצבים כאלה טיפול קרניו מאוד עוזר. עשיתי לבני הבכור.
ממליצה בחום על ליסה 5 7 3 8 9 1 5 2 5 0

ברגעים כאלה של ריחוק זה כל כך קשה.
ורגישת אותי במה שכתבת בסוף.
אני רק אגיד מה אני הייתי עושה..
הייתי ממשיכה להתנהג בקרירות
וברגע שהיה יוזם שיחה הייתי אומרת מה שאני מרגישה, אבל לא בהאשמות ובדרישות ״מה הוא צריך לעשות״, אלא יותר בלהסביר שאני פגועה, ממה בדיוק נפגעתי, יותר לספר מה אני מרגישה. בד״כ כשאני לא תוקפת בעלי בעצמו מבין שהיה לא בסדר ומפייס אותי.
אומרת הכל בזהירות, זה מה שעובד אצלי בכל אופן.
ומיום חמישי זה המון זמן!! מקווה שתתפייסו בקרוב ממש!

בדיוק ככה עשיתי היום
וככה התחילה השיחה שלנו
ואז הוא אמר שמבחינתו אני לא פגועה אני סתם עושה מניפולציה

עובד ״להשליך על עצמי״
מה אני אעשה שאני נפגעת כל כך, אתה יודע שגם מזה שאמרת ״שאני עושה מניפולציות״ נפגעתי.אני רגישה וכו׳..
מה לא עובד -כשאני בא בגישה של האשמות.
אתה פגעת בי, אתה ככה..
לא עובד גם לבוא בגישה של ״אתה תמיד..״
עכשיו כשקצת נרגעת תנהלי איתו שיחה מהמקום שלך. בטוחה שהכל יסתדר ותחזרו להיות בטוב! שלום מעל הכל.

עם בעלי...
לפני כמה זמן ממש ממש נפגעתי ממנו. בדיעבד הסתבר שהוא היה בתקופה מאוד לחוצה אז יצא לו קצת דיבור מעליב. אבל זה ממש פגע בי. ואמרתי לו שאני פגועה ודיברתי איתו ממש קשה. וגם הוא במקום להתנצל תקע הערות.. נזכר באיזה משהו שעשיתי לו לא קשור.
פשוט הורדתי הילוך... נהייתי קשה להשגה. לא רעה. פשוט הראיתי לו שאני ממשיכה בחיי. ואז הוא נירגע ואז גם אמרתי לו תקשיב אני ממש אישה טובה אני ככה וככה איך אתה מתחיל לדבר אלי ככה ועושה מזבוב פיל. הוא תפס את עצמו והתנצל ממש הבין את טעותו
דרך אגב גם אני ביקשתי סליחה.
מה שכן אני חושבת שכרגע בעלך לא מסוגל לבקש סליחה כי הוא טעון ועצבני.(יש להם קטע כזה של כבוד) תשחררי ממנו ..במלים אחרות תניחי לו..זה יבוא לו לבד.
תגידי לו שאת גם מבקשת סליחה אם פגעת בו. תמשיכי הלאה. הוא יבין לבד בסוף. אל תדברי איתו על זה בינתיים
עד שתראי שהוא לבד יחזר אחרייך. הוא רוצה כנראה קצת שקט ולהיות במעורה הגברית שלו.
בהצלחה יקרה.
תרפי לגמרי . אם תלחצי עליו זה יעשה הפוך.

זה רק עלול לדרדר את המצב
שיחה כנה וטובה ללא אמוציות תועיל הרבה יותר
במיוחד שהמריבה אורכת כמעט שבוע

אמרתי ״שאומרת הכל בזהירות״ מה היה עובד אצלי. כל אישה מכירה את בעלה ומה שעובד עם האופי והאישיות של בעלי זה לא תמיד מה שאצל אחרות..

בלי הטחות, בלי להאשים, פשוט לומר שאני פגועה ועצובה מכך וכך..

בהצלחה!!
💗💗

יכול להיות שזה מלחיץ אותו, שהוא מרגיש שאת מאשימה אותו ולכן הוא מחזיר?

אולי לוותר על כך שיפייס באופן רשמי? לנסות לעשות ערב כיף? לדבר על דברים אחרים?

לא מפרטת פה כי זה לא יעזור
אבל הוא השתמש במשהו מאוד רגיש אצלי, שביני לבינו
שהוא יודע שזה רגיש
והשתמש בזה במודע

וכן בא לי לשמוע שהוא מצטער על זה
זכותי

זה פגע בי בבטן הכי רכה
וזה רק מעמיק עם כל שעה שעוברת
בדרך כלל משחררת הפעם קשה לי

ועכשיו בשיחה הזאת הוא הוסיף עוד פצצה לא צפויה

את רוצה גם כיווני מחשבה/זוית ראייה/עיצות?
או שרק להתאבל(זה לא רק. זה חשוב מאוד!)

בכל אופן - אין כאן אישה שלא חוותה כזה דבר. זה קשההההה ומוציא את הטעם לחיים. חיבוק חזק!

אני יודעת שזה עכשיו שאני מוצפת
ודברים ירגעו וכו
אבל קשה לי

כן אשמח לכיווני מחשבה לאחכ
בטוח לי שאצטרך אותם
תודה

לתת לזמן לעשות את שלו.
אם היתה מריבה על נושא מסוים, לעזוב את אותו נושא, עד שהרוחות נרגעות. רק אחרי שמצליחים להרגע לגמרי, אפשר לפתוח את אותו נושא.
לגבי פיוס, אני אף פעם לא מבקשת שיפייס אותי. אם הפיוס לא מגיע ביוזמה עצמית הוא לא ממש שווה, וגם אם לוקח הרבה זמן לצד השני להגיע ליוזמה עצמית, עדין הפיוס יהיה שווה יותר, כי הוא יהיה אמיתי.

שולחת חיבוק גדול ומזדהה (גם יום לא להיט שלנו, אז החיבוק הוא ממקום מזדהה משהו)

וקחי עוד אחד, כי ההרגשה הזאת באמת קשה
בטוח לי שאת מהממת!

המוח הגברי שונה מאוד מהמוח הנשי ולפעמים כמה שנסביר להם, אם מבחינתם הם צודקים במהות המריבה, הם לא שמים לב לדרך והפגיעה
ואנחנו רק רוצות חיבוק וסליחה על מה שגרמו לנו להרגיש..
אז באמת חיבוק ממני על התחושות
נסי לומר לו שהוא צודק, אבל נפגעת מכך שהוא השתמש בנקודה הרגישה אצלך, ובכלל גם אם הוא לא מבין את הצורך שלך בהתנצלות, שיבוא ויתן לך חיבוק כי את האשה של חייו, אמא של ילדיו ואת רק רוצה להרגיש שאכפת לו ממך ולא לקבל התעלמות וזלזול בתחושות.
תתנצלי גם את כל מה שאת חושבת שהוא צודק
ותני לו פתח להשיב גם
לפעמים ההתעלמות נובעת מכך שאין לגברים כח לריב והם חושבים שזה פשוט יעלם אם גם הם יתעלמו..

לפעמים באמת כל מה שאנחנו צריכות זה..חיבוק.

אני כל כך מבינה את הצורך הזה בפיוס. את המשמעות העמוקה שיש לפיוס עבורנו. ואת הכאב העמוק הזה כשהבעל לא מבין למה הוא צריך לפייס, כשהוא חושב שהוא צודק.
והמשפט שהוא הוסיף, שהוא חושב שאת עושה עליו מניפולציות, הוא כל כך פוגע, כי את באמת זקוקה לפיוס הזה, וזה כל כך רחוק ממניפולציות.
וזה באמת כואב וקשה להיות בריחוק הזה, ועוד במשך כל כך הרבה זמן...

קודם כל אני רוצה להגיד לך, שכמה שזה קשה לראות את זה ולהאמין בזה עכשיו, אחרי שתצליחו בעז"ה לעבור את הריב הזה, הוא רק יחזק יותר את הקשר ביניכם.
פעם קראתי משל, שבני זוג הם כמו שני חבלים שקשורים אחד לשני, בכל מריבה נוצר קרע, אבל כשמתפייסים קושרים קשר חדש, והקשר הנוסף מקרב יותר את שני הקצוות אחד לשני. אני חושבת שיש בזה הרבה אמת, בזוגיות בריאה ואוהבת, בסוף כל ריב עוזר לקרב יותר וללבן דברים חדשים.

הבעיה שכרגע קשה לראות איך הריב הזה יכול להיגמר. וכל רגע שעובר ככה מגדיל את הכאב.
אני יכולה להגיד לך מה אני חושבת שנכון לעשות במצב כזה. (זה לא אומר שהייתי מצליחה בעצמי, כי זה קשה. אבל אני מאמינה שזו הדרך הנכונה).

אני חושבת שקודם כל צריך להבין ולהיזכר באהבה שיש ביניכם. בתוך הריב הכי טבעי זה לשכוח הכל ולזכור רק את הקושי. אבל זה כל כך לא משקף את המציאות.
אז בשלב ראשון, קודם כל צריך להתחיל בעבודה פנימית. להיזכר בדברים הטובים שבו, במחשבות שיש לך כשאת שמחה בו, בתכונות שאת מעריכה אצלו. לי עוזר לעשות את זה תוך כדי תפילה. להתפלל לה' שיתן לי כוח לעבור את הניסיון הזה. להודות לה' על הבעל שיש לי, על זה שיש לי בכלל בעל, על זה שהבעל שלי כל כך טוב עבורי בהרבה דברים (עם פירוט של הדברים), וגם על זה שהבעל שלי מביא אותי לעבודת המידות, שעל ידי הקשר בינינו אני צריכה להשלים את עצמי ולגדול על ידי בסיטואציות שקורות ביננו. לי זה עוזר להודות לה' גם על הניסיון הזה שאני נמצאת בתוכו, להודות מתוך אמונה שבסופו של דבר הוא לטובה, והוא מביא אותי למקום יותר שלם, ובעז"ה גם את הקשר שלנו הוא יביא למקום מחובר יותר. ואני גם מתפללת לה' שיתן לי את התבונה לדעת איך להגיב עכשיו נכון, ואת הכוח להגיב בצורה הנכונה.
אני מעתיקה לכאן תפילה שפעם כתבתי לעצמי על בסיס מה שפירטתי פה (אני לא תמיד קוראת הכל מהכתוב, היום כשאני מצליחה אני בכלל ממציאה בע"פ כל פעם לפי הסיטואציה, אבל על בסיס המבנה הזה. להתחלה זה מאוד עזר לי שיש לי משהו כתוב שפשוט לקרוא ולהתחבר תוך כדי קריאת המילים).
"תודה לך, ריבונו של עולם, על כל הטוב שאתה משפיע עלי, על הבעל המדהים שהכי משלים אותי, על הטוב שיש ביננו, ועל כל התכונות שאני מעריכה בו (כדאי לפרט לפחות כמה, או לפחות במחשבה).
תודה לך, ריבונו של עולם, גם על הקושי שקורה לנו עכשיו, תודה שאתה עוזר לי לגדול ולבנות בי ובזוגיות שלנו דברים שלא היו צומחים ללא הקושי הזה. תודה שאלו הקשיים שאיתם אני מתמודדת ולא קשיים הרבה יותר מורכבים.
אנא ה' תן לי את התבונה לדעת מה ואיך נכון להתנהג עכשיו, ותן לי את הכוח להתגבר ולפעול באופן הנכון.
אנא ה', בזכות ההתגברות שלי עכשיו תשפיע עלינו רוב טובה ותקרב את הגאולה השלמה במהרה."

אחרי כל ההכנה הזאת, אני חושבת שאפשר לגשת לשיחה עם הבעל ממקום אחר לגמרי. ואז אני חושבת שהכי עוזר זה להתחיל קודם כל בחיבור מחדש.
זה לא אומר שאת צריכה לוותר על הפיוס שאת זקוקה לו. אבל אם כרגע בעלך לא מסוגל לתת לך את מה שאת צריכה, אז את קודם כל משקיעה בחיבור שלכם מחדש, בחיזוק של האהבה שביניכם, ובסוף יהיה אפשר לחזור ולהסביר לו למה את זקוקה, כששניכם מחוברים שוב, וזוכרים שאתם רק רוצים לעשות טוב אחד לשני.
אז קודם כל פשוט לבוא אליו ולהזכיר לו שאת אוהבת אותו. בלי קשר למה שהוא עשה, כי יש בו עוד הרבה טוב מעבר. וכי לכל אחד מאיתנו יש מקומות שאנחנו טועים, ועדיין אנחנו רוצים שיאהבו אותנו למרות הכל.
אפשר גם לשאול אותו - אתה זוכר שאנחנו אוהבים אחד את השני? אתה זוכר למה אתה אוהב אותי? לכוון אותו ולעזור גם לו להיזכר באהבה, באכפתיות אחד כלפי השני.
ואחרי שאתם במקום קרוב יותר, אז אפשר לחזור ולדבר על מה שהיה. להסביר שדווקא מתוך האהבה הגדולה שאת אוהבת אותו, את לא רוצה שמה שקרה ימשיך להכאיב לך בכל פעם שתיזכרי בזה.
אני חושבת שכשמסבירים לבעל למה חשוב לפייס גם כשהוא לא חושב שטעה וגם כשלא התכוון לפגוע, אפשר להסביר שזה דומה למצב שמישהו דורך בטעות על הרגל של מישהו אחר. במצב כזה, זה לא משנה אם זה קרה בטעות, עדיין נכון להגיד סליחה. אז אפשר להגיד לבעל - גם בינינו, גם אם אתה לא התכוונת בכלל לפגוע ואתה אפילו לא חושב שזה היה אמור לפגוע, אני רוצה שתגיד לי סליחה, כי לי זה כאב. ואני רוצה שתראה לי שאתה מצטער כשכואב לי. שתראה לי שאכפת לך מהכאב שלי.

אני רק רוצה להוסיף שכל מה שכתבתי זה ממש קשה. זה קשה להניח את הפגיעה בצד. זה קשה להיות היוזמת של הפיוס כשהוא זה שפגע. ואני ממש לא מצליחה בזה תמיד. אבל כשמצליחים זה באמת משתלם. גם לקשר ביניכם. וגם לזכויות העצומות שזה מוסיף בעמ"י. ובמיוחד בימים האלו של שלושת השבועות שבהם אנחנו במיוחד מרגישים את הצער על הריחוק בין הדוד והרעיה, בין כנסת ישראל לקב"ה, ומתפללים לחיבור המחודש ולקרבה הגדולה שתתבטא בעז"ה בבניין בית המקדש.

המון בהצלחה. מקווה שמשהו מהדברים שכתבתי יעזור לכם, ובעז"ה תצליחו לגדול מהמשבר הזה...

ולפותחת היקרה - חיבוק גדול! נשמע כואב ככ.
שה' יכוון אותך ❤

והרבה כח ואנרגיות טובות ♥️♥️♥️

עושה הרגשה מגעילה...

אבל את יודעת שיש לך כח להפסיק את הריב?
נשמע שעכשיו שניכם טיפסתם על עץ, ושניכם לא מוכנים לרדת.
את טיפסת על עץ 'אנחנו בריב עד שתפייס אותי'
והוא טיפס על עץ 'אני לא רוצה לפייס'

הוא אפילו עלה עד לצמרת שנקראת 'את כמו אמא שלך'.

אז מה את יכולה לעשות?
לרדת מהעץ שלך ולהגיש לו סולם.
בפשט זה אומר- להבין שאם את רוצה שהריב יסתיים תיהי הבוגרת הראשונה, תגידי לו שאת מצטערת, שאת מבינה שקשה לו לבקש סליחה, ואת מוותרת ורוצה שתחזרו להיות שוב בטוב.

הרי הסליחה שלו היא רק טפיחה קטנה על האגו.
אל תשכחי שבלב הגיוני שהוא מצטער, אבל הוא טיפס גבוה מידי על העץ. תעזרי לו לרדת.
יהיה לכם טוב יותר להיות ביחד על האדמה


המון בהצלחה אהובה!!!
לא נעים בכלל❤️
שולחת לך חיבוק גדול

חלק אתמול
חלק הבוקר
אין לי כל כך כוח להגיב כרגע לכל אחת
אבל שכל אחת שכתבה שתדע שקראתי ושאבתי כוח!

אנחנו בחצי קלאץ כזה, הוא ממש ניסה להתפייס אתמול בלילה (לא היה לי כוח, פיזי, זה גמר אותי פיזית, שכבתי כמו סמרטוט במיטה) והיום בבוקר (כבר יותר הגבתי לו)
נראה לי שנהיה בסדר

אני יוצאת כזאת מגעילה ולא מוכנה להקשיב, אוף
כל פעם אני זאת שיוזמת את הפיוס, לא יכולה להיות בריב יותר משעה, מסכימה לוותר, לסלוח למחול, הפעם זה כנראה פגע בי ממש (הוא באמת הגזים)


מכירות את זה שלא בא לכן לסלוח?
למה? הוא כל כך פגע אז מה בשתי שניות אני אסלח? ככה בקלות הוא יכול לתקן מה שהוא פגע?

אל תגידו לי את תרוויחי מזה, תתחילי את והשלום יבוא
אני יודעת את זה בשביל מצויין ויישמתי כבר מלא פעמים
הפעם הרגש משחק יותר מדי

יעבור לי, מקווה

זה נשמע קיטשי וילדותי אבל-
רשימה של הדברים הטובים בו.

תנסי לחשוב-
למה התחתנת איתו?
מה את אוהבת בו?
מה טוב בו?

אולי הרשימה הזאת תגרום לך לסלוח,
להיזכר בזמנים הטובים שלכם,
לזכור שמתחת לכל המריבות,
מסתתרת אהבה גדולה!

לפעמים זה לוקח זמן, וזה בסדר. לפעמים אחרי פגיעה קשה, בן הזוג צריך לפייס הרבה פעמים, עד שאפשר לסלוח.
מה שחשוב שלא ישארו משקעים בלב, ואז זו סליחה אמיתית.

ואז כשהוא מפייס לא בא לך לסלוח
וגם כשסלחת הלב לא שלם
ומן הסתם זה מורגש

זה מאוד מסביר למה גם בפעם הבאה לא יתחשק לו להתפייס או ליזום את זה מצידו האמת

לא אומרת כהאשמה כלפיך חלילה
היכולת לסלוח היא מדרגה גבוהה..במיוחד הכי קשה כלפי מי שהכי קרוב שפגע

אבל בסופו של דבר
את מתארת מצב של

מריבה
את חיייבת שיפייס אותך
מבקשת את זה
עצובה ופגועה כשלא
וכשכן
מתקשה לסלוח

זה מעגל שלא מביא איתו הרבה טוב

את צריכה לזהות שיש לך בחירה

או לשחרר את הצורך המיידי בפיוס- לדבר אחר כך על מה שקרה -לשתף מה הרגשת ולהסיק מסקנות.אבל בלי לצפות ממנו לפייס


או
להבין שכמו שאמרת שהפיוס לא קשור לאם הוא צודק או לא
ככה גם הסליחה
הסליחה זה לא לעשות לו טובה
הסליחה זה לעשות לעצמך טובה
לנקות מקום שחוסם את הקשר בינכם לזרום ולהתחבר,לנקות את הלב שלך ,לאפשר לעצמך לעבור הלאה
זה לא משנה על המה הריב ומי צודק
זה לו בשבילו
זה בשבילך
ובשבילכם יחד

מודה ומתוודה אתמול היה לי קצת קשה להכיל את התגובה
תודה לך יקרה!

שהיתה פעם אחת שממש נפגעתי מבעלי.
אני חושבת שזה הפגיעה הכי גדולה שעברתי בחיים.
אבל למרות שהיה ברור לשנינו שהוא היה ממש לא בסדר (לא מרוע, אלא מחוסר מודעות)
והוא ממש התנצל וניסה לפייס
אני נשארתי פגועה.

ואז הבנתי שזה בסדר.
גם לרגש לוקח זמן.
אבל צריך לשקף לו את זה.
הסברתי

שאני אוהבת אותו, ולא כועסת עליו
אבל אני פגועה.
ויכול להיות שיקח לי זמן לחזור להיות כרגיל.

וזה בסדר.
תנסי לחשוב מה כן יעזור לך
(לי עזר הנוכחות שלו לידי, הידיעה שהוא פה גם אם אני כרגע שבלולה, ושהוא לא מוותר ושאני חשובה לו גם אם אני לא ממש מתקשרת איתו)

תנסי לחדד את מה את מרגישה ותשרפי לו את זה, לא כאשמה עליו, אלא כמציאות, זה מה שאת מרגישה עכשיו.

ובסוף האהבה תנצח

המריבה מתעצמת ככל שהברוגז נמשך.
בבקשה תחשבי איך את מנסה לסיים את הברוגז.
לחזור לדבר, להעצים את הטוב.
עזהי לרגע *רק לרגע זה* את עניין השימוש לרעה בנושא הרגיש הזה.
את כותבת שעברתם דברים יחד וסה"כ אתם זוג מקסים.
זה ממש מטלטל מריבות כאלו שבאות משום מקום ואמירות כאלו שהיית שמחה שהיום בו נאמרו לא היה קיים...
מזדהה ממש עם המקום הזה
גם אחרי שנים טובות אמירה שבאה ככזאת כאפה!
אבל בבקשה בשבילך, בשבילכם,
תנסי לחשוב *לא איך פותרים את זה* אלא *איך יוצאים מזה*
כרגע תחפשו רק את המשותף והטוב.
תנו לעצמכם להירפא.
בבוא העת גם תדברו ותלבנו את כל הנושא הזה.
מה זה פיוס לאשה, מה זה עושה לה כשאין פיוס, מה זה להודות בטעות שקרתה תוך כדי מריבה.
מה זה להשתמש בנשק הכי לא קונבנציונאלי תוך כדי ויכוח, איך זה ממסך על כל המשך הויכוח ולקיחת האחריות...
בהחלט יש הרבה על מה לשוחח ומסר להעביר.
שלא לדבר על כך שהוא מנופף במחלה של אמך כאילו היא אשמה בה.
מבינה מאוד מאוד את הקושי שלך, הפכו לך את הקרביים מול העיניים שלך. את הכי צריכה תמיכה בעולם, וכשזה בא מהאדם שאמור לספק לך אותה זה כואב שבעתיים 😭

מציעה לך אולי לכתוב על דף את כל המחשבות, הרגשות, הכוונות, הציפיות (מה זה פיוס?)
תוך כדי היום יעלו בך עוד תחושות ועוד רגשות, תכתבי הכל הכל! ממש עיבוד לחוויה.
אח"כ תגידי לו שאת רוצה פוס מהמריבה וזאת לא רוצה שהריחוק יימשך ותשאלי אותו אם הוא מוכן לשתף פעולה.
אחרי תקופה של התקרבות, תקראי את כל מה שכתבת. תוסיפי תובנות, תערכי, תלטשי, ותהפכי את היומן למכתב..

אולי מתאים שגם הוא יעשה את אותו הדבר. אולי לא. כרגע תתמקדי במה שתלוי בך.

אני בטוחה שבסוף תמצאו את הדרך חזרה אחד לשני. אני חושבת שאם נבין שקרבה חזרה אינה אומרת ויתור ומחיקה של מה שיצר את הריחוק, התיקון יהיה קל יותר.

וסתם אנקדוטה לסיום,
פעם אחרי מריבה עם בעלי שלא הפסקתי לבכות כל הערב והייתי צריכה להמשיך לתפקד עם הילדים,
והרגשתי שגם הוא קרוב מאוד לשרוף את הפתיל,
קראתי לו לשניה לחדר ואמרתי לו בבכי בלתי פוסק:
"רבתי עכשיו עם בעלי וזה מאוד קשה לי, אפשר חיבוק מנחם??"
החיבוק נתן לי כוחות לטפל בילדים שלנו ואופטימיות שבסוף נצא מזה.
אחרי שהילדים נרדמו יכולנו סוף סוף לדבר בצורה נורמלית (עד כמה שהצלחנו) כשהרגשנו שהדיבור יוצר שוב ריחוק במקום קירוב, עצרנו את השיחה שוב בהחלטה להמשיך אותה כשנהיה שוב רגועים ואחרי מחשבה על תוכן כוונת הדברים שנאמרו ופחות שימת דגש על הסגנון בהם נאמרו.
זה ממש ממש עזר לנו לפצל את הדיבור הטעון ולתת לדברים לחלחל.

כרגע יש לנו מריבה נוספת שהיא על "הולד" כבר כמה חודשים. עצרתי אותה בכוונה כי הייתי חלשה אחרי לידה והייתי צריכה אותו איתי פיזית ונפשית.
מאמינה שבקרוב אצליח לגייס כוחות "לריב" איתו על זה שוב ממקום בונה.

בין אם תחליטי למסור לו או לא, זה ינקה לך את הלב. ו@אמאשוני המשפט האחרון ״מחכה לריב איתו״ הצחיק😆😆

ולהודות ליקרות שכאן

שהצלחתן להביא אותי להבנה שבסדר שיקח לי זמן לסלוח ולהתגבר ולהתגבר הפגיעה, וזה לא סותר את זה שאפשר להשלים...
אז לקחת את כל הכוחות שלא היו לי, ושמתי הכל בצד
והסכמנו על זה שנדבר על זה בימים אחרים, לא עכשיו
(@אמאשוני היקרה תודה על זה! ועל התגובה המהממת שלך שלקחתי לחיים)

וביקשתי ממנו שנעשה דייט אתמול, הזמנתי בייביסיטר ויצאנו והיה מושלם, ונזכרנו כמה טוב לנו ביחד וכמה אנחנו אוהבים
ולא, לא הזכרנו את מה שהיה במילה.

זה יחכה, יש שם בלי ספק על מה לדבר ואת מה ללבן

תודה שהיתם פה בשבילי!

ממש. זו העבודה הסיזיפית של הזוגיות שבסוף בונה אותנו ואת הקשר

אבל מקפיצה ומתפללת שיקלט החודש בקלות ובריאות ❤

אם לא יצרה איתך קשר תתקשרי למרכז לבריאות האישה ותבקשי שאחות תיצור איתך קשר.
בעקרון מה שהוא הביא לך זה תמיכה ואמורים לקחת אותה מהביוץ כמו שאני יודעת.
באיזה יום את למחזור? את במעקב זקיקים והורמונים?

אני ביום הראשון למחזור.
מהביוץ? לא מעכשיו? אז למה 30 יום?
אני במעקב בעיקרון לפני טיפולים. אבל עכשיו שינינו טיפול. עד עכשיו הייתי עם אקקולומין. הוא לא נתן לי הנחיות כי אמר שהאחות כבר תסביר לי הכל....

לא מתחילים טיפול מהיום הראשון למחזור אלא מהרביעי/ חמישי
תתקשרי מחר בבוקר ותבקשי הנחיות מדויקות
שינו פרוטוקול להזרקות?
אם תגידי איזה תרופות נתן לך אוכל לנסות לעזור יותר
אבל כמובן שזה לא מחליף את ההנחיות מהרופא, רק לעשות לך סדר בראש

כמו שכתבו לך, זו תמיכה של פרוגסטרון. מתחילים לקחת אותה מאחרי הביוץ. אם יש הריון בעז"ה - ממשיכים עוד כמה שבועות, ואם תשובה שלילית - מפסיקים וזה גורם למחזור להגיע, כך שיוצא לקחת שבועיים.
על המרשם כתוב לקחת 30 יום? נראה לי זה סתם בגלל הכמות של הנרות בחבילה. או שזה אוטומטית מה שיוצא כשהרופא מוציא מרשם. לא ידוע לי על עניין לקחת 30 יום..

אבל כמובן, תנסי להתקשר לאחיות ולקבל הדרכה מדויקת.

הי יקרה

כשתתחילי מעקב ינחו אותך כל פעם מה לקחת ולמשך כמה זמן אל תקחי שום דבר על דעת עצמך!

בהצלחה 

ובשורות טובות

גם בגלל קיסריים הכל יותר גבוה אז בכלל. מה לעשות.

זה לגמרי שווה את האוצרות האלה

אפילו שלפעמים זה די מביך

אמורים להרגיש משהו? או שפשוט האזור של הבטן מתרחב ולא חוזר לעצמו?כמו אצל רוב הנשים..

 

זו תופעה שקוראת לכל הנשים בהריון אחרי לידה.לרוב הנשים הבטן חוזרת לעצמה- זה בעצם רווח בין ה שריריים הקדמיים בבטן.
לחלק גדול מהנשים זה לא עובר.
תנסי לשכב ואז להתיישב- את יש גולה כזאת במרכז הבטן כנראה שזה זה
תבקשי פיזיותרפיה
חשוב חשוב! לא לעשות סתם תרגילים לבטן- תרגילים לא מתאימים רק יקבעו את ההיפרדות

באמת ישלי גולה שאני קמה

זה באמת היה מוזר לי כי לידה ראשונה הייתי צרה גם אחרי הלידה ופתאום בלידה השניה התרחבתי ולא ירדה לי הבטן

מניחה שזה קשור גם לעלייה במשקל אבל עדיין..

אני נראלי באמת יזמין תור לפיזותרפיה

זה לא אמור להפריע לי להיות בהריון נכון?

 

ודווקא זה בטווח התקין שמים שתי אצבעות מעל הטבור ואם הם נכנסות לתוך המרווח אז זה תקין

3 לא נכנסו ז רשום שזה מראה על תקינות

כנראה אני סתם דבה

אולי יש היפרדות קלה, שאפשר לטפל בה...

אבל נשארה בטן כאילו הריונית. שמתי לב שזה כמו תמיד, תלוי במה אני אוכלת וכמה אני מתאמנת…

כנראה זה קשור לזה שאנני לא מקפידה על תזונה ועל ספורט כלשהו

בשיעורי ספורט ותרגילי לחיזוק שרירי הבטן.
מהמדריכה בשיעור הבנתי שמדובר בשומנים שנשארים בבטן, אבל לא הצלחתי לגייס כוחות גם להקפיד על תזונה.

כן זה קשה לשמור על תזונה

התזונה שלי גם ככה דלה מאוד