פורום הריון ולידה (עמוד 1958)

כמו הפקק הרירי. כמה שידוע לי אין צורך להיבדק.. את קרובה מתמיד

אני לא חושבת שאת יכולה לסמוך על הפורום פה, סורי אבל אנחנו לא אחיות.. אני אומרת בכנות ובקטע טוב..

מי קובע מה החוקים של להיות אמא טובה?

ממה שאת כותבת בפורום את נשמעת אמא מהממת. ממש אבל.
אז קורה.
חשבת שהיא נודניקית, וגילית שזה לא היה סתם.
את בן אדם או מלאך?
אם היית מלאך באמת לא הייתה לך מחילה.
אבל את בן אדם!!!
תמצאי לי אדם אחד שלא טועה!!
תמצאי לי אמא אחת שלא איבדה את העשתונות!
אחת!!!
אין דבר כזה!!!!

עכשיו את יודעת מה הייתה הבעיה ואת יכולה לעזור לבת שלך
ואיך אומרים?
מטעויות לומדים...

עייפות מוציאה ממנו הכי קשה בעולם.
זה ממש ממש מובן איך שהתנהגת.
ובאמת לא יכולת לדעת.

וורמוקס!!!! המלה.

אם היא מדברת כל כך טוב, ולא אמרה לך פעם אחת שכואבת לה הבטן /הטוסיק, איך את אמורה לנחש?
תמיד יהיו דברים שתפספסי. את לא יכולה לתפוס הכל.
אבל הדבר הכי גרוע זה ליפול לרחמים עצמיים והלקאה עצמית. כי אז זה מחליש אותך בדמות האם שלך, וזה רק יצר הרע כי זה ברור שאת אמא מדהימה ❤

די.
אל תלקי את עצמך.
תזכרי את מה שקרה כדי שכשיקרה משהו דומה שוב, תדעי יותר טוב איך להתנהל.
אבל אל תכבידי על עצמך בנקיפות מצפון עכשיו.
ר' נחמן אומר שהבעיה הגדולה היא לא העבירה שאדם עובר, אלא העצבות שהיצר הרע מפיל עליו אחרי העבירה, כשהיצר מנסה לשכנע את האדם כמה הוא גרוע בגלל המעשה שעשה.
אז לא.
את אמא נהדרת וסבלנית וקשובה
ומה לעשות, לא חשבת על אפשרות של תולעים. קורה? קןרה.
אז אל תתני ליצר לשכנע אותך שאת אמא לא טובה וליפטל לבאסה ולעצבות עכשיו.
פשוט תשמחי שעליתם על הבעיה ותמשיכי הלאה, כי למי בדיוק זה עוזר עכשיו שתרגישי כ''כ רע עם עצמך?

התגובות שלכן נותנות תחושה טובה.
המון תודה!!!

חברה שלי כמה קשה לקום בלילה ל2
ושהרגשתי מצפון שקמתי לכדול ואמרתי בכעס " די כבר תישן"!!!
והיא אמרה לי שזה כלכך אנושי, וכלכך אמהי להתפרץ פתאום.
כל היום אנחנו סביבם, הבית, הניקיונות, לא חושבות על עצמנו בכלל.
לא נחות, ועייפות
ומגיע הלילה מהשעה 8 בערך משהו משתנה לנו במוח ,בחשיבה.
אנחנו רוצות שקט, אנחנו רוצות זמן לעצמנו
ואם יש משהו קטן שיקח לנו את השקט זה מטריף אותנו.
כנל גם לגבי הלילה שמגיע הרגע את רק רוצה לישוו לא יותר. לישון שעתיים שלוש רצוף.

עשיתי צילום מסך להודעה שהיא רשמה לי
וזה מלווה אותי המון. גם במהלך היום אם טיפה הייתי יותר עסוקה בבית מאשר עם הילדים ..
זה קורה.
אנחנו אנושיות. מותר לנו.

את אמא מושלמת! מושלמת! לילדים שלך!

כל הזמן עובדים על המידות לנסות להבין את האנשים הקטנים האלו שלא יודעים לבטא אם עצמם ולבקש מה שצריכים במיוחד כשישנים וכשקטנים בכלל לא יודעים להגיד מה כואב.

לי יש ילדה שמתעוררת עם כל מיני בקשות ומתפתלת כשהיא צריכה לשירותים ואז אם לא זכרתי את זה המחיר הוא כפול גם איבדתי את הסבלנות לא ישנתי בלילה וגם יש לי כביסה לכבס בבוקר...

ובפעמים שאני לא מוצאת סיבה או שהילד בוכה או קם ואני במודעות שעוד מעט תגיע אני אתחיל לאבד את הסבלנות אני מנסה לעורר את מידת הרחמים לחשוב שאם הייתי יודעת עכשיו שממש כואב לילד או שהוא סובל נגיד עם שיניים הייתי מכילה אותו יותר אם היה חום הייתי נרתמת לעזרתו ולא נכנסת לרחמים עצמיים על השינה שלא תהיה הלילה כבר ועל השקט האבוד .

ואם אני כל כך עייפה ולא מצליחה לעורר את המודעות אז זה רק סימן כמה אני צריכה שינה ולא פשוט להתנהל ככה וזה לא מובן מאליו שאני מצליחה לקום ככה עוד יום ועוד יום וכו' זה מחזק לתת לעצמי פידבק ונותן כוח להמשיך

כל הכבוד על המודעות,
אמנם בדיעבד אבל זה יעזור לפעמים הבאות.
מאוד קשה לנו כמבוגרים לשמוע את מה שמעבר למילים.
המילים מבלבלות אותנו.
אם את רוצה לקחת את המקרה הזה למינוף אפשר לחזק שני דברים:
1. ללמוד תקשורת מקרבת. ממליצה על האתר של "הבית להורות מקרבת" נותנים המון דוגמאות חיות שמאוד קל להתחבר וליישם בכל בית.
2. תקשורת א- מילולית. מילים גובלות אותנו. יש להם התחלה וסוף, יש להם גבול. לרגשות לא.
ולכן יותר נכון לקלוט רגש, לקלוט תחושות לא ע"י הקשבה למילים אלא שימת לב לשפת הגוף...
קחי לך דוגמה אחת לתרגול למשל "אני רוצה מים"
ושימי לב לאורך כל היממה לשפת הגוף של "אני רוצה מים"
מנגד תנסי לשים לב כמה מילים ותירוצים אפשר להכניס לאותה שפת גוף אחידה.
תגלי עולמות נפלאים. באחריות.

לא בטוחה שהבנתי מה אזהה בשפת הגוף של בקשת המים במהלך היום.
אני אוהבת את הגישה האימהית שלך ולכן חשוב לי עוד יותר להבין היטב למה התכוונת.

כדי לא להכניס לך רעיונות לראש.
תתלילי רק מהתבוננות.
אם קשה כשאת חלק מהשיח,
תנסי להתבונן בשיח עם אחרים.
גיל 3-4 הוא גיל נפלא לתרגיל הזה.
קחי לך השבת הזדמנות לבחון את תנוחת הגוף ןהבעת הפנים, איפה הידיים כשהילדה מתחילה משפט ב: "אבא אפשר".
שימימלב איך הגעת הגוף משתנה לשמע התשובה, שימי לב מה קורה אם התשובה משתהה
קרה לך פעם שהתשובה הייתה כן אפשר ואז התפרצות בכי? למה זה קורה בעצם? הרי ענינו כן.

בדיוק השבוע נתתי אתגר לגדול שלי לשים לב איך אמא מזהה מתי הוא עונה "הכל בסדר" ואני יודעת שהכל בסדר, ומתי הוא עונה "הכל בסדר" חשוד
ומתי הוא עונה "הכל בסדר" ואני יודעת שהכל ממש לא בסדר.

אתן דוגמה קטנטנה: כשהבת שלי רוצה ממתק היא מזיזה את האישונים לצידי העין.

כשבת השבע שלי מזהה עימות על מקומה עם אחותה הקטנה היא משלבת ידיים (פרשנות שלי מחזק אצלה את היכולת לשים גבול שהקטנה לא תפלוש לשטח הפרטי שלה)

אחפה זה עוזר לי?
אם אני בגינה עם הילדים והקטנה מבקשת שוקולד אבל לא מזיזה את העיניים אני מבינה שלא שוקולד היא צריכה אלא משהו אחר ומנסה לזהות מהו.
תארי לך הייתי מתקפלת הביתה כדי להביא לה שוקולד וזה בעצם לא מה שהייתה צריכה, איזה צרחות שלה ואיזה תסכול שלי...

הלמידה של הדקויות לוקחת זמן. אבל כל החיים אנחנו לומדים ומה שאפשר לקחת מבורך.
למשל אתמול בת ה3.5 רצתה מים ולא זיהיתי נכון, חשבתי שהיא באמת צמאה אז שאלתי מי יכול לתת לה מים (הייתי עסוקה עם הבצק אחרי שסירבתי לצרף אותה לחגיגה)
אחרי שתי שניות היא אומרת לי בעצם אני יכולה לבד.. אההה הזדמנות שלי לבחון מה קרה פה בעצם.
דוגמה קלאסית להזדמנות לבחון.

דוגמה נוספת שבת שעברה בת ה7 החליטה שיש מקומות קבועים בשולחן (עד עכשיו היא והקטנה עשו תורות מי יושבת לידי)
בסעודה שלישית בת ה3.5 הייתה צריכה אותי אחרי יום מעייף, אמרתי לבת ה7 שההחלטה לא מקובלת עלי ועכשיו תור בת ה3.5.
כמובן בכיות ועצבים ולא הצטרפה לשולחן והטיחה האשמות בכל העולם ואשתו
ולמה היא לא רוצה לשבת ליד אבא.
ברגע שקלטתי את שילוב הידיים שלה הבנתי על מה זה יושב. לקחתי אותה לשיחה, ליבנו (מלשון ללבן) את כל ההרגשה שלה. השיח היה אחר.
לא ויתרתי על זה שהקטנה לידי כי זה מה שהתאים לצורך שלה סביב הארוחה
ובכל זאת הפלא ופלא פתאום זה מצויין לשבת ליד אבא.
ברגע שהיא הבינה שההחלטה שלי לא נובעת מהעדפת האחות עליה, אלא מתוך הכרה במגבלות הפיזיות של השעה המאוחרת של אחותה היא פתחה את הידיים ורצה לשולחן.

את אמא מהממת וחכמה!

זאת החוויה המדהימה והמשחררת של "לפתוח את הראש". את גורמת לי לחשוב אחרת על דברים שהיו נראים לי פשוטים וברורים או נטולי משמעות.
אני מלאת תודה כלפיך.

מחר בבוקר כבר אני אנסה להתחיל לשים לב באופן מפורט לדברים האלה.

איזה עולם מופלא של הבנת שפת הגוף.
סקרנית להתחיל להתבונן בתנועות והבעות פנים של הילדים שלי
תודה על זה!!!

ממש תודה!

כמו תמיד. תודה

מחמם את הלב.
רק לדייק שגם לי כאמא יש אינספור התמודדויות ותסכולים, וים של למידה

"החכם לומד מהניסיון שלו, הנבון לומד מניסיונם של אחרים"
בגלל שאני יודעת כמה קשה ללמוד משהו על הבשר וכמה הייתי רוצה שמישהו יגיד לי את התובנות שהגעתי אליהן בעצמי אחרי הטעויות,
אס אני כותבת במטרה לעזור למישהי אפילו פעם אחת לילד אחד שווה את הכתיבה.
רק שלא יצא מזה איזה תיאור של שלמות. ממש לא
אם אני כותבת על "ההצלחות" יותר מהכשלונות או התהיות זה בגלל שסיפור הצלחה הוא סיפור סגור. עם התחלה (אתגר) אמצע (עיבוד) וסוף (תובנות ומסקנות)
אז יותר קל לתמלל ולכתוב אותו.

בכל אופן שיהיה לכולנו בהצלחה!

2 לילות שהילד בכה בלי הפסקה וממש התעצבנו עליו 

 

עד שגילינו דלקת אזניים...

 

אוף זה מצפון הזוי

 

אבל שטויות, טבעי שזה יקרה הכל בסדר 

קניתי לפני שנה וחצי

התנור שלו מעולה!

בזמן האחרון שהתנור דולק המוון זמן הכפתורים של הגז קצת נהיים חמים לא נוראי

הלהבה הגדולה לפעמים קשה להדליק אותה וצריך לתפוס את הקטע שלה

להבות חזקות ומדויקות!

וממש לאחרונה היה כמה פעמים שהחלשתי את הלהבה הבינונית והיא נכבתה והיה ריח של גז אבל כנראה זה בגלל שהעיגול הזה שעל המצת לא עמד טוב

ו....

אמא שלי קנתה אותו בהמלצתי בצבע שחור(לי יש לבן)

וממש א"א לנקות אותו נשארים כתמי שמן והיא קנתה חומרים יקריייים ומנקה כל יום ועדיין לא נקי לגמרי

לי יש את הלבן והוא מתנקה פיקס(מנקה פעם בשבוע לפחות)

קיצור צריך לשים לב שהחומר ממנו עשוי התנור הוא חלק ולא מחוספס כזה (אם חשוב לך הניקיון)

לנו גם יש שלהם ומאוד מרוצים
אופה מעולה,
מבשל מעולה,
מתנקה בקלות.
לא צריכה יותר מזה...

דגם TSD680X.

פשוט מעולה!

יש לי אותו שנתיים וחצי. תנור חזק ועוצמתי, להבות הגז חזקות ומדויקות!

אופה ומבשלת המון והוא בשיא כוחותיו. מרוצה עד הגג.

בצבע כסוף ומתנקה נהדר.

בקיצור, כמו שהבנת- ממליצה בחום!

מחסני חשמל - תנור משולב סאוטר דגם RUSTIC7000C SAUTER | עיצוב רטרו

מההתחלה גוף חימום אחד חצי שורף..ולא הטכנאי לא הצליח לתקן למרות שהחליף אותו
הלהבות לא כולן עובדות תמיד

אחרי שהתקנתי מירנה היו לי גם קצת כאבי מחזור כמה ימים.

היו לי כתמים לתקופה של חודשיים בערך. בהתחלה יותר הרבה אח"כ אחת ל... הלך והתמעט בהדרגה.

התקנתי בזמן שהיינו מותרים ועפ"י המלצת הרב לבשתי תחתון שחור כל הזמן, לא הסתכלתי בניגוב, כך שלא נאסרנו כלל.

שמתי אותו אחרי לידה, בהנקה, כך שלא קיבלתי בכלל מאז הלידה, אז לא יודעת להגיד לך לגבי הגלולות.

עברו כבר כמה חודשים טובים ובינתיים שקט ב"ה!

למעשה אז בכלל לא נאסרתם ממתי ששמת את ההתקן ? זה אחד מהתלבטויות שלי אם לשים, זה הזמן הסתגלות. קיבלתי מחזור בכלל עם ההתקן?

לשתי השאלות- לא נאסרנו מאז ההתקנה, וגם לא קיבלתי- אני עדיין מניקה ומניחה שעד שאסיים עם ההנקה כבר לא אקבל בעז"ה.

יש כאלה שאומרות שחצי שנה היו להם כתמים

בהתחלה היה כל יום ממש, בהדרגה הלך והתמעט עד שפתאום קלטתי שזה נגמר ב"ה.

לא זכורים לי כאבים, אם כי נשמע הגיוני...
היו לי כתמים קרוב לשלושה חודשים...אבל אח''כ היה לי שקט שנתיים! לא ראיתי מקווה!
ממליצה מאוד. לא היו לי תופעות לוואי הורמונליות בכלל...

יום/יומיים. היינו אסורים ביחסים באותם ימים וזהו.

של השלוש חודשים?

האמת שלא הלכנו בכלל לשאול רב ..פשוט חיכינו שייגמר הכל.
מאמינה שאם היינו שואלים - היינו מצליחים להטהר הרבה לפני

התקנתי אחרי החגים והרופאה אמרה לי 

שאקבל עד שני מחזורים קלים ואחר כך דימומים עד חצי שנה.

בפועל אחר כך קיבלתי חיסונים לקורונה, שיבשו לי הכל.

עד עכשיו היו לי דימומים.

מקוה שאני אחרי הכל

צריך לאכול. הבנתי שלא משהו קל, אלא ממש כריך או משהו כזה.
ראיתי הנחיות שאומרים לאכול שעה לפני ששותים את הסוכר אבל לא זוכרת שאי פעם עשיתי את זה.

ממיסים את האבקה בכוס מים או חצי כוס, מערבבים טוב שהיא תימס, אפשר להוסיף לימון. שותים, מחכים שעה ועושים את הבדיקה.

אין לי המלצות לאחרי. לא זוכרת שהיה לי משהו חריג ופשוט אכלתי ושתיתי מה שרציתי.

1. תאכלי בבית, לפני שאת יוצאת. תשתי את הסוכר במרפאה, כי יש כאלה שמרגישות רע אחכ.
2. אני אישית מילאתי כוס, אולי הוספתי עוד טיפה מים תוך כדי. אני חושבת שלא כדאי לעבור את הכוס וחצי מים, כדי לא לדלל מידי.
3. אין חובה. אבל כדי לעזור לגוף להתאושש, למקרה שתרגישי לא טוב, הייתי מציעה להביא פחמימה קטנה עם משהו שומני. למשל, לחמניה קטנה עם חתיכת גבינה צהובה.
ב50 אין חובה לאכול משהו אחרי. ב100 כן.

1. את אוכלת משהו קל לפני הבדיקה. מגיעה לבדיקה, שותה את החומר ואחרי שעה נבדקת.

2. מוזר שקיבלת אבקה. האחות צריכה להכין לך את זה. אני קיבלתי בכוס אחת את כל החומר.

3. בעקרון לא הנחו אותי על משהו מסויים. מניחה שרגיל? היו לי ממש בחילות וצרבות אחרי אז אכלתי בהתאם אבל לא קיבלתי הנחיה רפואית למשהו ספציפי

אצלי נתנו לי מוכן ביחד עם הלימון

עזרתן לי מאוד ❤

שימי בכוס עם מים קרים ותסחטי הרבה לימון..

גמני נתקלתי בכל מיני שרשורים הזויים שעברו את גבול הטעם הטוב אז שוב תודה

שזה אנונימית בהו"ל ולא בהול- דחוף

אולי בגלל זה

אני לא מצליחה להבין...

אבל פליזזזזז 

אל תסגרו את הניק עדיין

תנו לנו עוד הזדמנות...

לפעמים הוא ממש נחוץ

אני עוד לא נזקקתי לו, אבל אני ממש רוצה לדעת שהאופציה הזו קיימת למקרה שאני אצטרך

תודה! 

 

אם ישנה חריגה מהמטרה שלו, זה עלול להוביל לבעיות.
מדגישה- *אנחנו לא רוצות לבטל את הניק*, זו בדיוק הסיבה שאנחנו מזהירות כאן מראש

ולכתוב שאת מוכרת אבל רוצה אנונימיות

חודדו הנהלים והוחלפה הסיסמא
ומי שצריכה ומתאימה תקבל את הסיסמה(הסיסמה לא תינתן למשתמשות לא פעילות/חדשות.)
ובמקביל בעוד חודש נעשה חשיבה מחדש לגביו, אם לא יתאזן המצב.
בדיוק בגלל זה שלחנו את ההודעה הזו- כי גם לטעמנו הוא חשוב אבל הוא יצא מאיזון.

להיות בו.

רק בזכותכן אני נשארת פה ⁦❤️⁩ תודה שאתן דואגות לאוירה בפורום שתהיה נעימה! (או אולי בגללכן? חבל על הזמן שלי )

האמת שקראתי את השרשורים שבגללם ההודעה הזאת וזה באמת עשה לי רע וכמעט החלטתי לא להיכנס לכאן בקרוב...

תודה על הדאגה שלכן כדי שהפורום ימשיך להיות מקום שנעים להיות בו❤❤

כ"כ נהנית מהפורום, עכשיו מבינה איך זה קורה...

אז על הדרך...

תודה ענקית! הפורום כ"כ תורם לי!

לא מדברת עדיין על ההריון אז כזה כיף שיש במה להתבטא, לשאול ולחוות יחד...

אני לא משתמשת בניק האנונימי, רק פעם אחת זה קרה, לשאלה שבכלל לא רציתי שידעו שזאת אני.
תוהה לעצמי למה ניקיות ותיקות ואמינות (ואין לי מושג אם אני נמצאת בכללן) אין חשד או סכנה שיעוררו חגיגות תחת המשתמש האנונימי? יגיבו לא יפה וכו וכו.
באמת לא מתכוונת לעורר סערה, רק להבין את הרציונל.
ואם גם זה לא, אז הקפצתי 😘
אשרייכן מנהלות יקרות!!

הבעיה לא הייתה רק תגובות לא נעימות אלא גם שרשורים שלא מתאימים בכלל לפורום פתוח.

בכללי, יש צורך לניק האנונימי בשביל ניקיות ותיקות/מוכרות/שמשתפות כאן, ולא רוצות שידעו עליהן פרטים יותר מידי אישיים. לניק חדש, או עם מעט הודעות אין צורך להיות אנונימי כי הוא בלאו הכי אנונימי.

בנוסף, יש ניקיות ש''מתלבשות'' על האנונימי, לא כותבות בכלל מהניק שלהן אלא רק מהאנונימי, וזו לא המטרה של הניק.


בוא נגדיר רגע את 2 המטרות של הניק:
-הניק האנונימי, מטרתו לאפשר לנו לחשוף מידע אשר עלול להוביל לאאוטינג.
-הניק האנונימי, מטרתו לאפשר לחשוף מידע אישי שאנו לא רוצות שידעו עלינו

כל חריגה מהמטרות נחשבת לשימוש לא נכון ולא הוגן בניק.


לכן אנחנו עושות ניסיון, גם לאור שרשורים לא ראויים, וגם לאור מה שאת הזכרת, תגובות לא נעימות מהניק, ואם נראה שאין כאן התנהלות נכונה נאלץ להפסיק את השימוש בניק....

אני למדתי פשוט להגיד תודה בלי להתנצל. ככה פשוט.
אני ממש מעריכה אותך על כל מה שאתה עושה בבית/תודה על התמיכה!/איזה כיף שעשית כביסה. בכלל לא היו לי כוחות ובזכותך יש לנו מה ללבוש.

זהו. בלי להתנצל. הוא יבין מעולה שאת מעריכה אם תגידי את זה ככה

ולי עוזר שכשיש לי קצת כוחות אז כמובן להפנות לדברים הבסיסיים והכי חשובים אבל לשמור טיפה כוח למשהו שיפנק אותו - להכין קינוח טעים שהוא אוהב או משהו אחר בבית שמשמח אותו/עושה מטלה שהוא שונא וזה פוטר אותו ממנה

וכמובן גם להגיד לו שהוא מלך💪

שאת עושה לא פחות ממנו, שניכם עושים עכשיו יותר מהרגיל ולכאורה הוא יכול גם להתנצל כל הזמן על זה שאת בהריון ומרגישה זוועה

יש ביניכם חלוקה שווה כשכל אחד לוקח את התפקיד שמתאים לו (יש מצב שהיית מעדיפה להתחלף איתו?)

אני בשמירת הריון מחודש שלישי ומתחילת ההריון ובמיוחד מתחילת השמירה כמעט לא תפקדתי כמו שצריך והכל נפל על בעלי (אין ילדים, אבל עדיין זה היה הרבה)
בהתחלה בכיתי הרבה על נמצב שנקלעתי אליו (כל היום לא זזה מהמיטה, נתמכת..) והתנצלתי על כל מה שבעלי צריך לעשות, אבל לאט לאט עבדתי על עצמי בעזרת בעלי וגם בעזרת שיחות עם אשת מקצוע.

הבנתי שאני עכשיו שומרת על אוצר קטן בבטן ומגדלת אותו ועושה משהו שאפילו בעלי לא יכול לעשות ובשבילו אני צריכה לנוח ולשמור על עצמי. ולגדל עובר בבטן לפעמים זה יותר קשה מגידול מחוץ לבטן.
הבנתי שעכשיו אני עוברת למצב של קבלה- קבלת עזרה מאחרים, קבלה מבעלי וקבלה של עצמי במצב הלא פשוט הזה- אני בסדר לגמרי למרות שאני לא עושה כלום חוץ מלנוח.
לאט לאט זה נטמע בי ונהיה לי הרבה יותר קל להתמודד עם המצב

ורק אומרת- נשמע שיש לך בעל מיוחד שדואג לך מאד ונותן לך לנוח כמה שאת צריכה ולא תמיד זה מובן מאליו ולכן ממש חשוב שירגיש את ההערכה שלך

חושבת שפעם כתבתי תגובה לגבי איך להראות לבעל הערכה בכזה מצב. אחפש אותה יותר מאוחר

הרבה בהצלחה, תזכרי שבדרך כלל לקראת חודש שלישי- רביעי הרוב עובר
אם את רוצה משהו באישי אז בשמחה❤

בעלי עושה את רוב עבודות הבית הרבה שנים, אבל הוא עושה את זה באמת באהבה ושמחה, ואני מאד מעריכה.
בתחילה באמת הרגשתי כשלון, שאני לא מצליחה לעשות מה שכולן עושות. היום כבר אני מבסוטה מהחיים הנוחים. ותכלס מי קבע שהאישה צריכה לבצע את עבודות הבית ולא הגבר.
אז אני חושבת שברגע שעושים שינוי חשיבה למה שחונכנו והורגלנו, זה לא נראה משונה, ואז פחות או בכלל אין צורך להתנצל

פספסתי את זה😅
אני גם הרגשתי ככה היום, הוא צם וגם טיפל בילדים כשהיה בבית.. (כמה זמן אחרי לידה)
מעבר להרגשה של הלא נעים, גם מתבאסת על עצמי שהגוף שלי כזה חלש ואני לא מצליחה לעשות כלום :/

משתדלת לפרגן! (היום כשאמרתי לו כמה הוא מלך הוא צחק שזה הנאום הקבוע שלי כל סוף צום🤭) ולהפנים שככה זה, וב"ה שיש לפחות מישהו מאיתנו שמצליח לתפקד בכל מצב ואנחנו לא קורסים. וכמובן תפילות לה' שייתן לו תמיד כח💕

כולי הערכה ! ילדת אחרי ולא את הילד הראשון...
דבר שני- אני חושבת שכל הנשים לוקות בזה באיזושהיא מידה. מן דפקט כזה. לא משנה כמה שנעשה וכמה שזה יהיה מוצדק תמיד נפחד שהאיזון יופר יותר מדי, שהבעל יתעצבן, שהוא יקרוס, שיהיה לו קשה..
לדעתי חשוב מאד לשקף לבעל את התחושות הללו. לשמוע מה הוא חושב על כך. האם יש משהו בהתנהגות שלו או בתגובות שלו שמזין תחושות כאלו אצלך? האם מפריע לו שככה את מרגישה? האם יש משהו מצידו שהוא יכול לעשות אחרת כדי לתת לך תחושה יותר נעימה כשאת זקוקה לו?
לדעתי שם המפתח.

יצא לנו שרוב הזמן מהחתונה אני בהריון עייפה וכבדה והוא עושה המון.
גם אני, כן? אבל חשבתי שבגלל שהוא עובד ואני בבית אז זה יקל עליו יותר והוא יצטרך לעשות פחות.

גם אני בהתחלה הייתי מתנצלת או עושה מעבר לכוחותיי והוא לא היה אוהב את זה.
היום כל פעם שבאלי להתנצל אני מפרגנת במילים פשוטות וברורות, מה שנקרא ברחל ביתך הקטנה. בלי רמזים.
שיידע שגם את הדברים הכי קטנים ו"מובנים מאליהם" שהוא עושה אני רואה ומעריכה.

וכשיש לי פתאום עודף כח אני מנצלת את זה כדי לעשות דברים שאני יודעת שישמחו אותו. עוגה שהוא אוהב, משהו שרצה שנעשה כבר הרבה זמן וכאלה.

האם יש דרך להפחית את מידת העשיה בבית באופן כללי? לעשות את המינימום כדי שהבית יתפקד? או שגם מינימום זה עדיין אומר שבעלך עושה מלא?
ואת מזה חמודה, כזו לא אנוכית, חושבת על בעלך ולא על עצמך.. היום היתה אעזה שניה וחצי בבוקר שפתאום היתה לי בחילה, סתם, משום מקום, הגיע והלך, אבל זה החזיר אותי אחורה לזוועות של ההריון וזה מאפשר לי קצת להבין מה שעובר עלייך, יקרה, תשכחי מהכל, תעשי בכל רגע את הכי טוב שאת יכולה וזהו, ולפעמים ההכי טוב זה לשכב במיטה כמו סמרטוט ולהרגיש בבאסה, ובעלך יעשה הכי טוב שהוא יכול וביחד תצלחו את המסע הזה
בהצלחה!
חיבןק!

בס''ד

 

באיזשהו שלב,

אחרי אחד ההריונות...

כלומר אחת הלידות...

כלומר אחרי ההתאוששות של הלידה ההיא...

 

באיזשהו שלב, חזרתי להרגיש טוב וחזקה.

זה היה ממש חידוש! אני עדיין קצת צעירה!

אני חוזרת לתפקד! לעמוד! לעשות דברים!

אני יכולה לבשל! אני יכולה לאסוף את הילדים!

אני יכולה לפנות את השולחן! אני יכולה לשטוף כלים!

 

זאת הייתה תחושה מדהימה, מרגיעה כל-כך, מרוממת...

כאילו ''קיבלתי את עצמי בחזרה''.

 

לקחתי עט ומחברת וכתבתי.

כתבתי שאחרי X ימים מהלידה, אני שוב מסוגלת לעשות Y.

ושאחרי X חודשים, אני שוב מסוגלת לעשות Z.

ככה השחרתי כמה שורות, עם נקודות הציון שלי.

שאדע להבא...

 

ואמרתי לבעלי: בבקשה תזכיר לי בפעם הבאה.

תזכיר לי שזה זמני, ושאחר-כך זה עובר ואני חוזרת לעצמי, בסופו של דבר.

או לפחות תזכיר לי שכתבתי לעצמי ושכדאי לי לקרוא את זה שוב ברגעי ייאוש.

 

ובהריון שלאחר מכן, באמת הצלחתי לזכור את זה ב''ה.

וכל פעם שהרגשתי שהיחס בינינו לא מאוזן, הייתי מזכירה לעצמי בקול שזה זמני.

(וכמובן שבעצם אני עובדת לא פחות...)

 

התזכורת הזאת עשתה את הדברים להרבה יותר נעימים.

פחות ראיתי עד כמה אני ''לא עושה''.

הצלחתי לראות יותר עד כמה אני כן עושה.

וגם את כל מה שאני אחזור לעשות בע''ה, בעוד X זמן.

 

 

 

 

לגבי מה שכתבת אחר-כך, אני חושבת שענית לעצמך מדהים.

גם אני הגעתי למסקנה הזאת שעדיף אמירת תודה על פני אמירת סליחה

(כי בסה''כ לא עשיתי שום דבר לא טוב, להיפך הגמור בעצם...).

 

זה בדיוק מה שהתחלתי לעשות עם אותו הריון הבא שסיפרתי עליו.

במקם להתנצל שאני שוכבת על הספה ולא מפנה, התחלתי להגיד:

''ממש תודה שאתה מאפשר לי להיות בשכיבה, זה ממש עוזר לי. איזה טוב אתה''. 

 

הרגשתי שזה האיר באור נכון יותר את כל הסיטואציה ושזה עשה לנו טוב.

להגיד תודה, זה תמיד עושה טוב לשני הצדדים...

 

 

ובאמת שאנחנו עובדות לא פחות קשה...

 

בחילות

אנמיה

ורידים

צירים

לידה!

הכאבים של הרחם אחרי

כאבי ההנקה

הקימות בלילה

 

זה לגמרי עבודה קשה, לגדל את הקטנים האלה...

זה לגמרי נכון שיהיה איזשהו שיתוף פעולה...

הכי יפה כשכל צד מעריך את מה שהוא עושה בעצמו - ואת מה שהצד השני עושה

כשכל צד מצליח לטפוח לעצמו על השכם - ולטפוח לשני על השכם.

זה היופי הגדול שיש בעולם המופלא הזה שה' ברא - שני הורים... לא סתם...

 

 

מזל טוב יקרה!! ❤

 

 

 

אבל מצד שני, אני יודעת שחשוב לו לעזור ולקחת חלק.
זה עושה גם לו טוב.
אפשר פשוט להחמיא על מה שעשה.
אם בישל- להגיד שיצא ממש טעים. (לא לשקר, כן?🤭)
אם ניקה- להגיד שאיזה כיף שהבית נקי ומסודר
אם היה עם הילדים- להגיד לו שממש משמח אותך לראות איך הוא מבלה הרבה זמן איתם.
ובאופן כללי- להבהיר לו שזה ממש נחמד לך שהוא עושה את הדברים האלה ושמבחינתך רצוי שזה ימשך...

כתבתן דברים חכמים

נראה לי שזה פשוט עניין של אימון, בסוף אני אלמד להגיד לו תודה בלי להתנצל

 

@מאמינה ומתאמנת, וואי איזה קשה זה כל הרבה הרבה זמן שמירת הריון. גיבורה שאת!! תודה על מה שכתבת

(ונכון, בעלי אכן אדם יחיד ומיוחד...)

 

@בתנועה מתמדת לא פיספסת- זה פעם ראשונה שאני כותבת את זה בגלוי.. אני די בהתחלה אבל נמאס לי להסתיר חח...

 

@מצטרפת למועדון, תודה על ההערכה.. הקב"ה נותן כוחות... 

אני גם חושבת שזה תכונה נשית בזאת... בעלי מכיר את התחושות שלי ומנסה להסביר לי למה אני לא צריכה להתנצל.. צודק...

 

@תוהה לי כמובן שהפחתנו כמה שאפשר (למשל עברנו לחד"פ אפילו שאני שונאת את זה... עדיין עם 3 ילדים העבודה לא נגמרת ב"ה

 

@קמה ש. שניה לפני שנכנסתי להריון הרגשתי שאני חוזרת לעצמי וזה היה תחושה כל כך טובה חחחח עבר מהר... אבל באמת היה כיף להזכר למה אני מסוגלת....

 

@כל השאר- קראתי אתכן גם, תודה על התגובות,

א. כיף לדעת שבאמת זה משהו מוכר ואני לא מוזרה

ב. תודה על הדוגמאות של משפטים שנתתן, עוזר לסדר את זה במח...

ג. כרגיל- אין על הפורום הזה, תודה לכולן!

 

 

 

 

או שהוא ייפגש איתה ויביא את הילד איתו בגינה כי אץ מנקה והוא צריך לשמור עליו מחוץ לבית.

ודווקא היום הרכב במוסך. וגם אם לא היה היה לי פחות מתאים שיסע.. בחודש רביעי ועדיין סובלת מבחילות והקאות ובכל מקרה נלחמת כדי לנקות ולארגן כמה שאפשר.. צריכה אותו בבית

שתבוא ותראה בלאגן. יום שישי, זה מה יש.
או שתהיי באמצע שטיפה, היא תציץ, תראה ובעלך ירד אם הילד למטה, ואם קשה לך שתציץ, אז פשוט שיאמר לה שאת באמצע שטיפה, יפגוש אותה בגן שעשועים, ותלכי רק לומר שלום, ותאמרי שאת ממהרת כי את באמצע בישולים/ שטיפה. לא נראה לי שהיא מצפה לבית מתוקתק ביום שישי.

אם כבר אמרת לה להגיע, אז בקטנה
ככה זה לפני שבת, יש קצת בלאגן וחוסר סדר. היא באה בשביל הקטן והיא תתרכז בעיקר בו אם בעלך נמצא, הוא יכול לעזור קצת לסדר

ורמזתי לה שיש לי הרבה להספיק ואני עייפה. לא הבינה את הרמז או שלא רצתה להבין. והיא יודעת שאם היא תשאל אותי תמיד אגיד לה כן גם אם לא נוח

עכשיו כבר סיכמתן. לא רואה איך אפשר להתחמק.. יהיה קצת חוסר סדר ובלאגן אבל לא נורא. בקטנה. להבא אולי עדיף לשלוח הודעה ושם יותר נח וגמיש לענות תשובה מתחמקת. מי יודע.. אולי הבלאגן זה מה שימנע ממנה להבא להגיע בלי התראה?😜

ומסתכלת. ולא להזמין אותה לעלות יתפרש בעיניה כמזלזל.
זה באמת תקין להזמין את עצמך לבית של מישהו אני לא מבינה??

שיסביר לה שפחות מתאים השבת וזהו

היא בוחרת להיעלב- בבקשה....

מגייסים כוחות משום מקום

נושמים עמוק, מסתערים על הבית. מה שמספיקים...

תשלחי את בעלך לקנות עוגה מפנקת

ותכיני פינה אחת, נגיד בסלון- מסודרת

תשימי כבר קנקן מים קרים וכוס שתחכה לה, שתרגיש שהכנת מראש

כשהיא באה תשבי איתה, תכיני קפה לך ולה (הזדמנות להפסקה בשבילך)

תוציאי את העוגה היקרה ותשבו ככה 20 דקות.

ואז תתנצלי שאת חייבת להמשיך לבשל או לארגן

ובעלך ישב איתה

וזהו.

היום שישי הזה יעבור בסוף

ושבת המלכה תיכנס

הריון לא קל, עבודה קשה ושבוע עמוס, לא מסוגלת לשבת איתה כאילו הכול טוב ולהיות סבלנית ונחמדה שיש לי מיליון ואחד דברים על הראש.. באמת שואלת, למה אני זאת שצריכה לבוא לקראת כשמשתדלים להיפגש איתם שיראו את הנכד לפחות פעם בשבועיים? למה לה מותר לשים אותי במצב של אי נוחות ועד שיש לי יום חופשי הוא הופך ללא חופשי ואני צריכה להתנהג כאילו הכול בסדר? באמת מנסה להבין איפה עובר הגבול בין להיות נחמדה ומכבדת לבין לדרוס את עצמי ואת השלווה שלי..

אני במקומך הייתי בוכה מתסכול .אוף

לא חושבת שאת צריכה לסדר בשבילה.

אבל כן רוצה לשאול (לא ממקום מערער חס וחלילה), את בטוחה שהיא בוחנת ובודקת איך הבית נראה?

סבא וסבתא שלי מאוד רוצים לראות את הילדים שלי (הנינים שלהם), אז לפעמים הם מבקשים להגיע. לא תמיד מתאים לי, אבל אני מבינה שזה מתוך מקום שהם באמת מאוד מתגעגעים ורוצים לראות אותם. ולפעמים אני אומרת לסבתא שלי, אבל מבולגן... והיא אומרת, אנחנו באים לראות אותכם לא את הבית. אז מסדרת מה שאני יכולה ולא משתגעת על זה...
יותר חשוב שיראו את הנינים שלהם.
מה גם שהם מאוד עוזרים לי וגם מגיעים לשמור עליהם כשאני מבקשת...
אז בשר, זה האופי שלהם. ולפעמיפ אני אפילו שמחה שהם לא מתביישים לבקש להגיע, כי אני לצערי כמעט לא הייתי מזמינה אותם בעצמי

לא לעצור לרגע. רוצה לעבוד תעבדי, רוצה לנוח תנוחי, אל תסדרי ואל תכיני כלום.
מי שבא ביום שישי צריך להבין את הסיטואציה, ואם היא לא נרמזה אז או שהיא רוצה באמת רק לראות את הילד ולא אכפת לה מה המצב, או שהיא תירמז מזה שלא תתפני אליה ולא תסדרי לכבודה, ולא תבוא שוב
בכל אופן את צריכה להמשיך את החיים כרגיל. שבעלך יארח אוה

חמותי הייתה מעירה אחכ שלא היה מסודר . .

אבל למדתי לשחרר ולהבין שזה בעיה שלה

(האמת לפני שהיא מגיעה בעלי מנקה דברים דלא מנקה בדרך כלל)

תהיי נחמדה, אבל תמשיכי את ענייניך ברגיל!!!!
אל תשני כלום מהתוכניות שלך.
שהיא תסתדר עם מה שיש.
ואולי פעם הבאה תבין שאם היא רוצה אירוח אירוח היא צריכה לתאם מראש ולברר שמתאים....

ולשאלתך, לא, זה לא נורמלי להזמין את עצמה בלי לשאול אם זה מתאים.....
אבל מה לעשות שלא כולם עם טאקט.....
ובגלל שהיא חמותך. ומשפחה ככ קרובה- לא הייתי מציעה בכלל לשרוף גשרים או לתת הרגשה ממש לא נעימה. לכן מצד אחד הייתי ממשיכה את תוכניותיי- סיום שישי וגם בשבת כמו שתכננתי. והיא תצטרך להתאים את עצמה. ומצד שני לחייך אליה, לדבר מידי פעם, לא לתת הרגשה כועסת.

למשל
תכננת לישון מלא בשבת? תשני כמה שבאלך. בבוקר, בצהריים... פשוט תלכי לישון.
תכננת לא לסדר את הבית במהלך השבת? אל תסדרי.
תכננת שרק שבעלך יחזור מתפילה הוא יערוך שולחן ויחתוך סלט? ואת תנוחי בכיף על הספה? תנוחי על הספה ואל תעשי כלום.
וכן על זה הדרך ... לא לשנות כלום מתוכניותייך.
אם היא תגיד לך משהו נגיד כמו - מה את לא חותכת סלט? תגידי לה- לא, אני עייפה ממש, עבדתי ממש קשה השבוע, השבת החלטתי מראש שאני נחה.. חייבת את המנוחה הזאת.

היא תסתדר תאמיני לי.
אולי תקום לסדר בעצמה, לחתוך בעצמה.... סבבה. את? רק נחה רק!!
אפילו תגידי לה את זה מיד שהיא באה... שמתחילת שבת תבין את הסיטואציה. .
בהצלחה רבה!!!

רוב התגובות כאן
זה שסעלך יארח אותה
שבעלך יקח אותה
שבעלך ובעלך...
אבל את ענית כן..
כאילו למה הוא "משלם" על הטעות שלך?
תסמסי הודעה שלא מסתדר.
אם היא בוחרת להיפגע, זה שלה.
חמות נפגעות מכל אפצי שאנחנו עושות... אין צורך להתאמץ יותר מדי.
השאלה למעלה נשאלה באמת ברצינות אולי אני מפספסת משהו.

אם לא יהיה אכפת לו שהיא תיעלב הוא מן הסתם ימצא כח לבטל אותה ולומר לה שלא מסתדר. כל התחום ביקורים הזה אמור לדעתי להיעשות כל הורה לצד שלו. אמא או חמות עם טקט שואלת את הילד/ה שלה אם מתאים לבוא כי היא יודעת שיהיה להם נעים לענות לה את האמת ולחתן/כלה פחות נעים.
זה שהיא העמידה את הכלה שלה במצב לא נעים לומר לה לא זה לא אשמת הכלה. זה גם לא אשמתו, אבל כל אחד אמור להתמודד מול ההורים שלו.
בדיוק כמו שאם אמא שלה היתה אומרת לבעלה משהו מעליב, אז התגובות פה היו שהיא צריכה לדבר עם אמא שלה ולומר לה משהו בנידון, ולא החתן.
זה סתם התנהגות מקובלת כי אמא פחות נעלבת מבן/בת מאשר מכלה, ולהם יותר נעים לדבר איתה ישירות.

בטח שאפשר, תתקשרי אליה תגידי שומעת אני מה זה מצטערת אני יודעת שאמרתי לך לבוא אני פשוט ממש ממש גמורה ויש לי פה עוד בישולים ונקיונות בואי נדבר במוצש ונקבע יום אחר? אני ממש אשמח

ואם גם מזה היא תיעלב אז לגמרי בעיה שלה זה נחמד מאוד והיא אמורה להבין

ועם השנים למדתי: לשחרר.

בשלב הראשון הייתי בגישה של "לשים פס" - שתבוא מתי שבא לה וראה מה שתראה..
והיו כמה פעמים כאלה לא הכי נעימות..

(כולל ביקור פתע במוצ"ש כשבעלי יצא לערב לימוד מיד אחרי הבדלה, עשינו הצגה עם מלא אביזרים בסעודה שלישיץ והייתי עם ארבעה או חמישה קטנטנים..
היא הגיעה לביקור פתע כשהייתי עם שניים במקלחת, אחד ערום מחכה שאלביש אותו ואחד בוכה וצורח. ולא היה שום כיבוד בבית שסביר להגיש..
אמרתי לה שלום בהפתעה והיא היתה בקטע של "לא באתי להפריע, אל תטרחי.. תמשיכי במה שאת עושה כאילו אני לא כאן..." - אז זה בדיוק מה שעשיתי: המשכתי לקלח ולהלביש (לא היתה הרבה ברירה..). הסלון היה מבולגן ברמה שלא היתה פינה בספה שהיא תוכל לשבת עליה, השולחן מלא בשאריות של סעודה שלישית והמטבח עמוס כלים מכל השבת.. היא עמדה באמצע הבית כמה דקות ואז הודיעה שהיא שמחה לראות אותנו והלכה..
מאז היא לא באה בלי לתאם מראש..)

אחרי ששחררתי הבנתי שבאמת הרבה מזה היה בראש שלי..
היא לא באמת מעבירה עלי ביקורת, וגם אם כן - זה שלה ולא שלי.
היא תקתקנית והבית שלה תמיד מבריק.
אני בלאגניסטית ויצירתית ויש אצלי בבית אווירה זורמת וכייפית וכן, הרבה פעמיפ מלוכלך אצלי וכמעט תמיד מבולגן.
וזאת אני.
והיא דוקא אוהבת ומעריכה את זה.
וגם מעבירה ביקורת על הלכלוך והבלאגן.
ואני לא מתרגשת.
ונהיה לנו נחמד ביחד.
היא שומרת את הביקורת לעצמה (לפחות בדרך כלל..)
ואני לא נעלבת.
מבינה שבעיניים של אישה תקתקנית ומסודרת הבית שלי במצב בלתי נסבל.
וגם מבינה (וגם היא) שהבית שלי אחר ואף פעם לא יהיה מתוקתק כי בעלי ואני לא כאלה..

והיא מצידה מודיעה ומתאמת מראש מתי מתאים שהיא תבוא.
וכשהיא באה היא לא מנסה לסדר לי את הבית.
ואם "ברח לה" והיא סידרה משהו אני לא נפגעת ולא רואה בזה ביקורת..

וממש נעים לי איתה.

אז ממש מציעה לך להבין את זה (למרות שמאוד זוכרת את הקושי).
אין שום בעיה שתתלבשי זרוק בבגי בית ותמשיכי בבישולים ובנקיונות.

ההפך, יש בזה אמירה יפה שהיא בעינייך ךא "אורחת" אלא מישהי מהמשפחה..

אני כבר עם בנים בוגרים ומתחיךה לחשוב על עצמי כחמות בעוד לא הרבה שנים..

אז נכון שהיה קשה למישהי חהיות יותר מבולגנת ופחות מתוקתקת ממני..
אבל נראה לח שהייתי ממש מעדיפה שירגישו בנוח איתי כמישהי ששייכת למשפחה ולא צריך לעשות לה הצגות מאשר שיכבדו אותי כמו "מלכת אנגליה" וינסו להציג בפני חיים מושלמים..

וברור שביום שישי בצהריים זה נורמחי ורגיל לחלוטין ללבוש בגדי בית ולהיות עסוקים עם בית עמוס ומבולגן.

וההפך, כשאת מאפשרת את זה וזורמת את מעבירה לה שדר מאוד שיתופי ונינוח ויש לזה לא פחות ערך מאשר אירוח בבית מבריק עם עוגה בבגדים יצוגיים..

ובאמת, יכול חהיות שתקדישי חה קצת זמן ואוחי אפילו תשלחי אותה עם הילד לגינה כדי "לעזור לך" שתוכלי לבשל או לנקות בשקט - הרבה פעמים נעים לחמות להרגיש מועילה וזה סוג של עזרה שגם כייפית לה - לעשות סיבוב עם הילד בגינה..

ללמוד לשחרר..

ואם אפשר גם שתעזור יותר טוב.

ואין כמו המחמאה שהגיעה בעקבות זה ששחררתי. שאצלי היא מרגישה יותר בנוח מאשר בבית של הבת שלה.

מתחברת מאוד למה ש @באר מרים כתבה

אז מה שהיה זה שהבית היה על גלגלים, אני עם בחילות שלא נגמרות, וכבר בסטרס רציני, בעלי ראה אותי ככה ואמר שהוא יבטל. ואכן זה מה שעשה. בדקה ה90. הכי לא נעים אבל זה הציל אותי.. התקשרתי אליה לפני שבת והיא דיברה אליי בקרירות כי ידעה שזה כנראה "בגללי".
לא מצאתי כוחות להתעלות על עצמי בסיטואציה הזאת. בעיקר שיש לי עבר שנפגעתי ממנה ומההערות שלה. אז פגועה ומנסה להתגבר. והיא באמת בסדר, חסרת רגישות לפעמים ועם הרגישות שלי זה יכול להסתיים לא טוב אבל יודעת שהפגיעות שיושבת אצלי ממנה מקשה עליי להתעלות על עצמי בשבילה. כי היא לא עשתה את זה בשבילי כשאני נזקקתי לזה..

תודה לכולן. עבר בשלום בערך.. העיקר שעבר.

היא די חוצפנית.
וכל הכבוד שמצאת את הכוחות שבך לבטל, גם אם לא את זן שעשית את זה בפועל.
והיא תלמד. את לא אמורה להפגע מזה שהיא נעלבת מדברים כאלה!!

)באזור אדר נולד בן לאחד האחים של בן הזוג שלי. כולם כבר ידעו שאני בהיריון, ובברית הייתי כמה שיותד בצד, ליד פתח יציאה. דודה של בן הזוג שלי נעלבה כי לא אמרתי לה שלום. סליחה כן, אבל זה שהיא מטומטמת ונעלבת משטויות זה לא אשמתי.)

אני לא אמורה להיפגע אבל זה חוזר אליי ביחס קר. יש שיצדיקו ויגידו שהייתי צריכה לארח ויש שיבינו ויגידו שזה לא מתאים. מבחינתה זה לא לעניין. והיחס בהתאם אחרי. אבל אין לי ברירה.. הבריאות שלי יותר חשובה מזה. משננת לעצמי כל הזמן שלא הקמתי משפחה בשביל לספק ולמלא רצונות אחרים. גם אם האחרים הם הקרובים אלינו. לא על חשבון השלווה והשלום בית שלי. ומכבדים כמה שאפשר אבל לא תמיד מסתדר ומשלימה עם זה שזה שלה ולא שלי

קשר.

בשעה שתהיה לכם יותר מנוחה גופנית ונפשית, נסו לחשוב אם יש דרך לומר לה יותר במפורש מה המצב ושתרגע. אין לי מושג איך אפשר לעשות משהו כזה, אבל אוחי שוןה לנסות לחשוב על זה

לא תמיד אנשים מבינים אותנו, לפעמים בצדק ולפעמים לא, אבל יש גבול לכמה אפשר להתחשב רק במה שאחרים מרגישים ולא במה שאנחנו מרגישים.

אבל אולי לפעם הבאה כדי מראש לא להכנס לפלונטר הזה, ללמוד לומר מראש לא.
זכותך שלא יתאים לך לארח, גם אם היא לא רואה את זה ככה..

ואפשר גם לדבר על זה ביניכם, ולהסביר לו שמראש אמרת לה כן כי את לא רוצה לפגוע בה.
אבל הכי הגיוני בעולם שהוא יעשה איתה שיחה ויסביר שלא רצית לדחות אותה ואמרת כן אפילו שזה היה פחות נוח, אבל לפעם הבאה שמראש ידבר איתה והוא יוכל לומר לה אם מתאים או לא ככה שלא יחזור על עצמו מה שהיה.

ואם אתם יודעים שממש חשוב לה לבוא אליכם מדי פעם, אולי שווה לקבוע בלוז זמנים יותר מתאימים ולהזמין אותה שבוע מראש?
ככה היא תדע שמדי פעם אתם מזמינים ולא תרגיש צורך להזמין את עצמה ובשבילכם זה יהיה בזמן נוח יותר שאתם קבעתם

כי ראה שבמקרה הזה באמת לא היה שייך. משתדלים לקבוע זמנים להיפגש. אבל לפעמים יש בלתמים ולא תמיד מסתדר

אבל אולי היא לא מבינה את זה עד הסוף, אז בעיניי זה כן אחריות שלו לבוא אליה ולהסביר לה (בכבוד ובנעימות, אבל בהחלטיות) שאת מכבדת אותה אבל זה גורם לאי נעימויות גם לכם וגם לה, ושהחל מעכשיו תפנה אליו אם היא רוצה להגיע.
וגם שלא יהיה מעכשיו לעכשיו...

לי יש חמות פדנטית...
רואה כל שפיץ וכל גרגר אבק.
אקונומיקה זה השם השני שלה.

ברור לי שהיא לא מצליחה להבין את המקום שלי. שאני הרבה הרבה פחות פדנטית. כלומר, אני לא.
תמיד יש בבית פינה עם בלגן או לכלוך.
ואם ילד צייר על הקיר זה ישאר שם עד לפעם הבאה שנצבע
וככה זה.
בהתחלה הייתי ממש נכנסת לאטרף של נקיונות לפני ביקורים שלה. הכל כולל הכל. שח''ו לא יהיה גרגר אבק או נקודה של לכלוך על הגז.
ואז...
לפני כמה שנים הייתי אחה''צ עם הילדים...לא היה לי כוח לפנות את השולחן מארוחת הצהריים אז ככה זה היה נראה...וערימות כביסה על הספה, תיקים זרוקים בסלון...גז מלוכלך... משחקים וטושים על הרצפה.
ומי נכנס???? ווווווואאאאאא בעלי וחמותי. בלי שום התראה מראש. רציתי לצרוח עליו בו במקום אבל התאפקתי בכוח וחייכתי יפה ואמרתי ''יאא איזו הפתעה, מה נשמע? איזה כיף שבאת, רוצה לאכול משהו?" (אין מצב שהיא אוכלת אצלי)
ובלב אמרתי ''ינעל העולם. זה הבית שלי והבחירות שלי והבלגן שלי וככה טוב לי כי אני עכשיו בכיף עם הילדים''.
וזהו.
מאז, נרגע לי הלחץ ממנה ..
אני כן מסדרת אבל יותר בקטע שיהיה לה נעים ומכבד, לא בקטע של להיות בלחץ שלא תראה ת'בלגן.
ככה זה, מי שבא אלינו נכנס לבית עם ילדים ולא למוזיאון, אז שידע מראש שככה זה נראה...

כמו שסיפרתי מקודם.. מזדהה עם כל מילה!

חמותי מרוקאית.
כשהיא באה אלי היא מביאה איתה כפפות חד"פ (כי היא כבר יודעת שאני לא מחזיקה כאלה בבית) וישר מחפשת את האקונומיקה (מגלה שפג התוקף, אגב עד שהכרתי אותה לא ידעתי שלאקונומיקה יש תוקף. כנראה שגם היא לא ידעה אבל מכיוון אחר).
אנחנו כבר מכירות מספיק טוב ואין טעם שאני אנסה להעמיד פנים שהבית שלי נקי. היא אוהבת לנקות, אני שמחה שהיא מרגישה בבית והכל טוב.

ברמה ששירותים אצלה זה פעם בחודש?
🤔וגם זה היא מנקה עם פארי..
בגדול פארי עושה שם הכל.
שטיפה ,שירותים, כלים, כביסות
הכל....

למי שאין לו שיניים🤷

קודם כל אני מממש מבינה אותך.
אני תמיד צריכה שיראו שהבית שלי מתוקתק,
ובטח ובטח חמותי שהיא מלכת התיקתוקים והנקיון,
כשהיא הייתה באה אלינו בעבר, הייתי מצחצחת את הבית ברמות הזויות וכמובן מטעמים כיד המלך.
ואז התחילו לבוא הילדים בזה אחר זה ב''ה והיא הגבירה את התדירות שהיא באה אלינו גם בגלל תקופה שהיא עברה בחיים ויצאה הרבה מהבית, וגם בגלל שרצתה לראות את הנכדים ואני הייתי נכנסת ללחץ אטומי. היא הזמינה את עצמה, בעיניים שלה זה- יש לי הזדמנות לראות את הנכדים! אני באה.
ובעיניים שלי זה- מה נסגר עם חמותי שבאה אליי שניה אחרי לידה?? אמל'ה!
אבל לאט לאט למדתי להרפות אצל עצמי, היא לא באה לבחון את הבית שלך בשישי בצהריים. אף אחד אחד לא מסודר לו הבית בשישי בצהריים, גם לא אצל חמותך. היא פשוט רוצה לראות את הנכד שלה שכל כך התגעגעה אליו! זה ממש לא מעניין אותה אם יש בלאגן. היא מרגישה בנח כי זה הבית של הבן שלה (היא רק שכחה שיש פה עוד מישהי...) אני לא מצדיקה אותה, אבל מנסה להפנות את זוית הראיה לכיוון קצת שונה.
פעם הבאה שזה יקרה, עדיף לך להגיד לה- 'בכיף יקירתי. רק אל תבהלי מהבלאגן, את יודעת.. יום שישי וזה... ' והיא תבוא מוכנה לבלאגן, ואת לא תצטרכי להרגיש לא נעים בגלל הפרצופים שלה. אם לא נעים לה שיש בלאגן היא תלמד להזמין את עצמה בזמנים יותר נורמאליים. אבל נראה לי שהבלאגן לא ממש מפריע לה, היא פשוט רוצה לפגוש את הנכד.

אצלנו זו לא חוכמה...
המרחק בינינו כמעט שעתיים לכל כיוון, יחד עם זאת, היא בחיים לא תזמין את עצמה אלינו וגם כשאני מזמינה אלינו הם לא מגיעים.. אז קצת קשה לי להגיב מה היית עושה, אבל כמובן שלא צריך להסכים לכל ביקור. במיוחד במצבך עם תחושות ההריון..

לקח לי שבוע משהו כזה

חשבתי בדיקת דם רגילה... מקסימום שלושה ימים.
טוב תודה רבה!!

תכתבי תעצומות בגוגל. יש להם מרכז ביד בנימין, שיש בו קבוצות חברתיות מעולות. ויש מטפלים שלמדו אצלם ומפעילים קבוצות במקומות אחרים.

נשמע ממש הכיוון, אבל לפחות לפי האתר קצת רחוק (עוד לא התקשרתי לשאול אם יש להם משהו קרוב יותר), אז אם יש המלצות נוספות-אשמח!!!

יודעת שהרבה מהמטפלות והילדים דתיים לא כולם

בפדואל.
יש לו מידי פעם קבוצות.

אנחנו טיפלנו בילד דרכם, עם מטפל שהם הליילו עליו, אבל שהקליניקה שלו היתה בירושלים והיה לנו הרבה יותר קרוב להגיע..

אולי יש להם מטפלים נוספים במקומות שונים בארץ..

אז זה לא מעיד על חולשה של הרירית או משהו כזה?

אבל הטווח הוא בין 12 ל16 אז זה תקין.
לגבי רירית אין לי מושג

אומרים ש 10 ימים ומטה עשוי להיות בעייתי לקליטה של הריון.

אני עם 11 יום נקלטתי יפה ובקלות הרבה פעמים..

תעדכני את הרופא ושיתן לך סוג מתאים

לי הוריד מהכמות של החלב

וגם התינוק לא אהב את הטעם פתאום

אז מה שאי מצליחה להימנע מאנטיביוטיקה אני נמנעת.

הייתי על הפנים והוא היה רעב ממש. הוספתי מטרנה.

כשאני עם אנטי'
אולי זה קשור...

אז לא יכלתי להימנע מאנטיביוטיקה . נקווה שנעבור את זה בטוב.

שהאנטיביוטיקה פחות תפגע

לא מניסיון

ממני שתמיד פוחדת מלידות...

וב"ה הלידות טובות!

נראה לי הפחד זה עסקת חבילה😬

אז רק חיבוק ובע"ה שיעבור בקלות!

בתקווה שהן יעודדו ולא יפחידו
בשעה טובה!

צריכה ללדת בכל רגע כבר מחר שבוע 41, ומרגישה לפעמים חרדה משתקת, נראלי לדבר עם בורא עולם ככל שיותר, ולחזק את עצמנו אין ברירה, אשמח אפילו לדבר איתך בפרטי נחזק אחת את השנייה

מותר עד שבוע 36
לקבוע תור במרפאת אחיות

תינוקות קטנים יכולים למות משעלת חס וחלילה. החיסון נועד כדי להגן על התינוק בחודשים הראשונים לחייו.

אז אולי אפשר לחסן את התינוק אחרי הלידה
כי יש כאלה שנגיד רגישות לחיסון הזה אז בעצם מחסנים את התינוק לאחר הלידה.
תבררי את זה
אומרת לא מניסיון אלא ממה שקראתי
שיהיה בידיים מלאות אמן!

טוב לדעת.. תודה...
לא זכרתי כנראה

אבל בעיקרון צריך מרשם לקניית החומר, ותור לאחות.

וממה שידוע לי, לא מחסנים תינוקות לשעלת עד גיל שלושה חודשים, ולכן ממליצים לקחת את החיסון בהריון, כדי שיהיו לתינוק נוגדנים כשהוא נולד.

והן הזריקו לי בלי הפניה או מרשם. לא הייתי צריכה לקנות.

עשיתי את כל הבדיקות שצריך בהריון ואיכשהי שכחתי מהחיסון הזה
מבינה שזה חיסון חשוב ועכשיו אקבע תור

אין לי ניסיון כ"כ...

אבל לי כאבו התפרים רק אחרי שבוע ולא מיד 

 

לעניין התפרים- לי גם היה חתך יזום  ב3 לידות אבל אף לידה לא דמתה ללידה הראשונה

 אחרי הלידה הראשונה לא קמתי מהמיטה בערך יומיים מרוב כאבים

ובערך 6 שעות אחרי הלידה השניה כבר הסתובבתי והתיישבתי (!!!!!) בחדר אוכל על כסא כמו בנ"א

קודם כל- ההלם מהכאבים, ההלם מהלידה, ההלם מזה שנהפכת לאמא

את מגיעה קצת יותר מוכנה ללידה שניה

פחות מפחדת לקום ולהסתובב

פחות חוששת ללכת לשירותים

ויתכן שגם הגוף כבר מעודכן איך חוזרים לחיות אחרי הלידה

 

לא באמת יודעת להסביר את זה אבל בהחלט מלידה ללידה זה השתפר אצלי אפילו שהייתי עם חתך ומלאאאא תפרים.,ההחלמה הייתה הרבה יותר קלה וההתמודדות עם התפרים יותר נעימה.

מאחלת לך שימשיך רק בטוב, בבריאות ובקלות

גידול קל

בלידה הראשונה כאבי תופת בתפרים. לקח חודשים עד שהחלים.
לידה שניה לקחתי דולה שהיא גם מיילדת לשעבר והיא בדקה בתפירות שהתופר עושה את זה טוב ( כנראה יש צורות תפירה, רמות הידוק וכו) ובאמת כמעט לא הרגשתי את התפרים.
ובטח שבצקות מוסיפות מאוד לכאב!

ההחלמה מהתפרים בלידה הראשונה הייתה לי נוראית, מעודד שזה לא מחייב לפעמים הבאות...

פחות משבועיים שלשול לא עושים כלום, אלא אם יש דם או ריר (סליחה על התיאור המגעיל), ואז צריך לעשות בדיקת צואה

אורז . גזר. תפוח אדמה. רפואה שלימה

מציעה להפחית לו פירות, ירקות ומוצרי חלב ולהגביר אורז, קרקרים, בייגלה וכדו'.

עוד משהו שעוזר- לבשל בערך 2 כפות אורז עם כוס וחצי מים וקצת מלח. לתת לזה לרתוח, לקרר ולשתות.

רק בריאות!

ננסה להפחית פירות וירקות...

אצלנו זה עוזר כמו קסם אחרי יום- יומיים.

והייתי אתה במיון בלי קשר לזה והתייעתי עם הרופאים שם לגבי זה והם אמרו שלא עושים עם זה כלום רק לדאוג לשתיה כדי שלא יתייבש

אצלי הם משלשלים מיום רביעי

והרופאה נתנה אנטיביוטיקה ואמרה להתחיל אחרי הבדיקות צואה שעדיין לא שלחתי

אבל אני חושבת שהיא מגזימה כי לא נהוג לתת כלכך מהר בגיל הזה...

מתלבטת מה לעשות

להסביר שיש תפרים. לידה ראשונה? שיש לך קצת חששות. ייתכן שיוותרעל מוך, ואולי יתן הנחיה לבדיקות קצת פחות בעומק/ קצת פחות באופן כללי

שלושה שבועות אחרי לידה ראשונה. לגבי מס' בדיקות, אעשה 1 ו7.
חוששת לנקות ולהכניס לשם דברים.
יודעת שזה מוקדם אבל רואה שמתקרב ב"ה ומנסה להתכונן נפשית

לפי דעתי להתחיל לנסות רק כשהדימום מפסיק לגמרי.
לפעמים יכול להפסיק ולחזור.
אם כואב כשאת מנסה, תחכי עוד קצת

הטיפ הכי טוב (והכי מבאס גם) להכין את עצמך מראש שייקח בערך חודשיים, ואז אם תצליחי לפני כן זה בונוס

זה יכול לקרות שיהיו דימומים אחרי יום יומיים שאין כלום אז קחי בחשבון.
ולי מהלידה כמעט לא היה הרבה דימום, ממש הרבה זמן היה ממש מעט ברמה של תחתונית ולא פד אפילו פשוט לא נגמר...
ולגבי בדיקות רק 1 ו7 כמובן שצריך באישור רב.

זה אומנם לכ לכתחילה.
אך בהחלט מספק!

אם בדיעבד שכחת לבדוק - מותר גם בלי לשאול רב, אבל בשביל לוותר על הבדיקות לכתחילה צריך לשאול..

כמובן העדים הכי רכים.
ולהקשיב לעצמך

לא כדאי כ"כ לעשות רק 1 ו7, אם יש בעיה ביום השביעי זה מסובך מדי.
עדיף לעשות עוד בדיקה ביום השני או השלישי בכ"מ.

בעיקרון את יודעת שנוהגים כן לבדוק כל יום ועדיף פעמיים ביום,מה שאני מכירה מקלים אחרי לידה במוך דחוק די גורף אבל כן מייעצים לנסות לבדוק כל יום לכתחילה. אבל כמובן שגם רק 1 ו7 זה לא מעכב מעיקר הדין. החלטה שלך

לפני הבדיקה תוודאי מה מצב ההפרשות בנייר טואלט בניגוב רחב על כל האזור ורחוק ממתן שתן.
ואם נראה נקי אז לבדוק

ועוד דבר- בדיקת ההפסק נוהגים שתהיה עמוקה כמה שאפשר, אחרי לידה קשה יותר אז בזהירות אבל ראוי להשתדל מאוד
את שאר הבדיקות אפשר פחות עמוק אם קשה

אם יש לך ספקות במשהו, כדאי כמובן להיות מלווה בדמות הלכתית שתהיה זמינה לשאלות

והכי חשוב- לזכור שגם אם הצלחת הפסק וכמה בדיקות הדימום תמיד יכול לחזור. אז לנשום עמוק ולהיות מוכנה לזה

בעיקרון הכלל שלי הוא בנחת,
תעשי צה שעושה לל טוב ואם מרגיש לך שאת צריכה עוד קצת זמן אז חכי
ואם מרגיש לך שבשביל החיבוק שווה להתאמץ אז זה תנסי.

בכל מקרה 3 שבועות טחרי לידה זה מוקדם אבל אפשרי.
אני טבלתי אחרי הלידה ראשונה יומיים לפני הפדיון...

לדעתי 3 שבועות זה מוקדם, המלצה שלי אל תהיי בלחץ מזה, תני לגוף שלך לנוח כמה זמן שהוא צריך.

ההמלצה הרפואית למשכב לידה הוא 6 שבועות, אז עד אז אין לך מה להיות בלחץ לעשות הפסק (וגם אחרי...)

 

לי הדימום די פסק אחרי נגיד 4 שבועות (לא זוכרת בדיוק) ואז היה לי דימום יותר מסיבי  שהפסיק אחרי בערך שבוע, כך שלא תמיד אם מתמעט אחרי 3 שבועות זה אומר שנגמר.

 

המליצו לי לעשות אמבטיה עם מים חמימים לריכוך המקום, ואת ההפסק ממליצה לעשות עם נשימות (רק שמוצאים אוויר בעצם פותחים את המקום ואז יותר קל),לאט, בנחת, שמשהו שומר על התינוק/ת, שאפילו בעלך אם יכול יוציא מהבית (עד סיום מוך דחוק אם את נוהגת) ותוכלי לעשות את הבדיקה ברוגע.  (מה לעשות כשהתינוק צורח או בוכה אנחנו לא מרוכזות...)

 

נזכרתי בעוד המלצה (לא זוכרת אם עשיתי כך או לא) להרטיב את העד ואז זה יותר רך - נראה לי גם שאלנו את הרב אם אפשר אבל אני לא זוכרת את התשובה...

 

אה, ומה שהרגיע אותי זה שהיתי אצל הרופא לבדיקה אחרי הלידה (ממליצים החל מ6 שבועות אחרי הלידה) שאמר שהכל בסדר, והתפרים נרפאו וכו'. 

 

בהצלחה, והכי חשוב - המקום צריך לנוח... בלי לחץ. 

 

 

(מוזמנת לשאול גם בפרטי אם מתאים לך)

 

 

את יכולה להכניס את האצבע עם שמן שקדים או שמן קוקוס או כל משהו שומני טבעי אחר,

כדי "לשמן" את המקום שלא יהיה יבש

ואז בבדיקות יהיה יותר קל

 

 

מזל טוב!

ואורז לבן גם עושה טוב לבטן הרגישה שיש אחרי לידה😁

ואורז לא מקל על עצירות

וגם עלול להפחית חלב..
יש נשים שנמצאות מזה אחרי לידה, וזה ממש מבאס לקבל את זה בתור ארוחה..

ומעט שמן ותבלינים

וגם לא ביצה
מוסיפים ירק קצוץ / בצל / תבלינים
ומערבבים טוב טוב עם הידיים עד שרואים כמו חוטים לבנים, שזה החלבון של העוף / בשר.
אף פעם לא התפרק לי.

(זה לא עובד אם מוסיפים מלא ירקות לעיסה,אני מוסיפה נגיד בצל אחד ובטטה בינונית על חצי קילו הודו טחון)

לפעמים עובד ולפעמים לא...

עוד רעיונות לדברים אחרים?

קינואה,
קציצות בשר מבושלות בכל רוטב שתרצי. לא צריך קמח. אפשר לשים מעט סודה לשתיה, זה עוזר למנוע התפרקות
ירקות בתנור
שעועית ירוקה בשמן זית עם מעט מלח- בתנור או על הגז.
מרק עדשים עם ירקות
סלט

השקעה ממש

פחמימות ובשר בתבשיל אחד.
הייתי מוסיפה ליד רק ירק

אפשר סלט חסה נחמד וקליל כי פאי רועים הוא די כבד
אבל אם בא לך ירק מבושל אפשר ברקולי/שעועית ירוקה/אפונה

דג עם רוטב ואורז
או דג עם פירה
קציצות טונה וירקות בתנור
מוקפץ עם אטריות אורז

בשר טחון ברוטב אדום עם ירקות (בצל, שום, קישוא, חציל, גזר) עם אורז.
סלט ירקות טוב. אפשר להוסיף לסלט קינואה, עדשים, בטטה. אם את לא משתמשת בבשר, אז אפשר גם להוסיף גבינה בולגרית/פטה.

כיף שיש אתכן

עדיף להמנע לגמרי..

מחצי כוס ביום לא אמור להגרם נזק
תסמונת אלכוהול עוברי זה לנשים ששותות בכמויות

החומרים שם ממש לא בריאים

יש בזה המון קפאין.
לשתות שלוק או שניים פעם בשבוע מניחה שסביר.. אבל גם תלוי איזה עוד קפאין את צורכת (קפה? שוקולד? תה?)

וגם לא תמיד

עובר ישירות לעובר.. יכול לגרום לדופק גבוה.. מומלץ להמנע

אל תמנעי בקיצוניות, ובטח אם את רגילה ואוהבת לשתות. זה עלול ליצור לך חשק שיחמיר ואז בלילה אחד תרצי לשתות ארגז פחיות. אז תרשי לעצמך שלוק פה ושם

אבל מתגרה בטירוף

זה לא בריא במיוחד אף פעם ומפוצץ סוכר (וגם דוחה לטעמי ;) )

אבל מותר 2-3 מנות קפאין ביום.
נראה לי שפחית זה המון בבת אחת אבל כמה שלוקים תהני אם זה מה שעושה לך את זה

מה לגבי קולה? אותו דבר?

בפחית אקסל יש 80 מ״ג קפאין, בפחית קולה יש סביב ה30 מ״ג (פחיות בגודל קצת אחר נראה לי, אבל הכוונה היא שבאקסל יש פי 2.5 יותר קפאין לפחות.

הייתי נמנעת גם מקולה, אבל גם - לא נורא לשתות שלוק או שניים פעם בכמה ימים.

אבל בתחילת הריונות יכלתי לשתות רק קולה בלי להקיא, כך שזה היה עדיף על התייבשויות. יש נשים שהקולה עוזרת להם לשרוד את החודשים הראשונים של ההריון.

אני איכשהו הצלחתי להסתדר עם פטל עם סודה, אבל בטוחה שקולה קרה זה הרבה יותר נעים ומעביר את ההרגשה המגעילה

לעבור את ה-150 מ״ג קפאין ביום. אם את שותה גם קפה או תה, אוכלת שוקולד, יש גם בהם קפאין (בקפה ובתה הרבה יותר מאשר קולה). פשוט לעשות חישוב כמה אפשר לשתות (יש טבלאות באינטרנט).
זה מבחינת הקפאין. בקולה יש עוד חומרים פחות בריאים אבל גם לי זה הדבר היחיד שמעביר בחילות… אז בימים שחייבת אני שותה ופשוט לא עוברת כמות מסוימת. ואם אני שותה תה או קפה אני מוותרת על קולה באותו יום

סוכר וקפאין בכמויות

גם לו זה יותר בריא.

אני לא צדיקה תמימה, אני אוכלת דברים לא בריאים אבל בבית מעדיפה לא להחזיק אותם ואז אם יוצא פעם ב.. בחוץ זה פחות נורא בעיני.

(לא מחזיקה בבית ממתקים, חטיפים, שתייה מתוקה וכו')

הוא מאד מאד בכושר, כך שלא נראה לי שפחית אחת ביום יכולה להזיק לו

גם לא אוכלים הרבה שטויות

אולי כן קצת. אבל בעיקרון החומרים הלא טובים הם לא טובים גם אם נמצאים בכושר.

אדום שנמצא מול העיניים.

חוץ מזה שלקפאין וסוכר יש הרבה השפעות גם אם נמצאים בכושר. זה לא סותר

חומרים לא טובים.
כל מיני דברים משפעים על הגוף שלנו בכל מיני צורות. אחד לא מחפה על השני

אני מנסה לחשוב על דימוי מעולם מושגים אחר. זה כנראה רחוק מלהיות מדויק, אבל זה נשמע לי דומה לזה שמישהו שהוא ממש מקפיד על 3 תפילות ביום בכוונה, אז לא נורא אם הוא ידבר לשון הרע.

ויש כמות גבוהה מאד...
קפאין זה עובר לשיליה...

ככה גיליתי שיש לי מום בלב 

נראה לי הרבה יותר גרוע מקולה