פורום הריון ולידה (עמוד 1959)

לפתח תחביב כמו סריגת כיפות,

מכירת חלות/ לחמניות/ אוכל אחר לשבת

מכירה ביתית של בגדים/ מטפחות/ סבונים טבעיים של מישהי אחרת- ליצור קשר עם יצרנית ולפתוח בבית מכירה.

לשמור על תינוקות...

לפתוח חוג כלשהו לילדות

 

בהצלחה

זו הזדמנות נפלאה להיות יזמת של כישרון שיש לך.
לדעתי מה שעוזר זה קודם כל לשבת עם עצמך/ עם בעלך, בזמן רגוע כיפי ובעל השראה. ופשוט לכתוב. במה אני טובה, מה החלומות שלי, מה החזון שלי ואפילו איפה אני רואה את עצמי בעוד שנתיים. ולכתוב אינטואיטיבית מה שעולה. בדכ נוצרת רשימה מעניינת שמתוכה אפשר לדלות לפחות דבר או שניים שאת יכולה להתחיל לפתח מהבית. מעלה כמה רעיונות: אולי לעסוק דרך הזום. אולי למכור תוצרים שלך מהבית. להזמין אלייך הביתה לסדנא. ללמד שיעורים פרטיים במשהו שאת טובה בו. לכתוב ולפרסם. לעשות בייביסיטר. מה שכן, זה דורש יוזמתיות ויצירתיות. מורכב יותר מלהיות שכיר קלאסי אבל הסיפוק אדיר. עוד טיפ כדי לקבל מוטיבציה זה להקדיש כמה דק ביום לצפות בסרטונים של אנשים מקצועיים בתחום שאת חולמת עליו, שיעוררו בך השראה, דפיקות לב מואצות ותעוזה לחלום להיות כמוהם. בהצלחה!

יש עסקים שממש יעזור להם שיסתדרו להם יומן וכו'
טלפונים עבודה מול ספקים.
והרבה פעמים לא משנה להם מאיפה זה קורה.

מציעה לך פשוט להתקשר לאנשים עצמאים בתחום שאת מכירה ולשאול האם הם צריכים עזרה.

זה יכול להיות במגוון של תחומים וגם הרבה פעמים עסקים לא חושבים על זה לבד ושמחים בזה שמכירים להם.

אפשר גם ללכת עם הרעיון למעוף שהם עובדים עם בעלי עסקים ושינסו לשדך אותך.

בהצלחה

בגן הכללים האלו הרבה יותר חזקים ונאכפים מאשר במעון
לכן הייתי עוזבת אותו עכשיו וכשיצא לחופש להסביר לו שבגן של גדולים אסור להרביץ
ולתת לו אלטרנטיבה תואמת גיל מה עושים אם חוטפים לי משחק, אם עוקפים בתור וכו'.
חינוך זה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה.
לא להתרגש. כן להציע שיח אחר.
וכשהוא לא מצליח מרוב עומס ותסכול אז אח"כ לדבר על הדברים וללת לו להוציא את זה.
לחבק אותו על ה"נפילה" שלו ועל הקושי שהתמודד איתו ולא לתת לו תוכחה על הראש.

וכרגיל, ממליצה ללמוד על הגישה של "הבית להורות מקרבת" תראי את ההדרכה החינמית שלהם ותקראי את המאמרים. יעזור לך מאוד להבין את הילד ולהצליח להוציא אותו מהמצוקה ומהפתרון שמצא.
גיל שלוש זה ממש הגיל להתחיל עם השיח של הורות מקרבת. עוזר מאוד מאוד ויעזור לך גם בהמשך עם כל מיני בלאגנים של הגיל הזה.

בהצלחה!

האמת שהתחלתי לקרוא שם. אני צריכה להעמיק בזה יותר..

תודה

אבל כל עוד הילד מוכן לשבת בכסא בטיחות כולל משענת זה עדיף.
הבן שלי בן 4 יושב על כסא בטיחות.
ניסינו בוסטר וזה הרגיש לי פחות בטוח.

לגבי לשבת בלי כסא אין לי מושג🤷‍♀️ אולי מגובה מסוים

עכשיו ראיתי באינטרנט שלעבור לשבת ללא בוסטר צריך לפחות מגיל 8. ויש 5 שלבים כדי לוודא שהילד בשל לשבת ללא בוסטר.
אם תרצי אצלם לך או אשאיר קישור.

ובכללי תמיד עדיף כסאות בטיחות כל עוד אפשר.

לפי החוק-
עד גיל שנה ו9 קילו(המאוחר מבינהם)- כיסא הפוך מכיוון הנסיעה.
עד גיל 3 ומשקל 15 קילו(המאוחר מבינהם) צריך כיסא עם רצועות פנימיות(גם בוסטר גב עם רצועות פנימיות נחשב כזה)
מגיל 3 עד גיל 7 צריך בוסטר הגבהה, אין הבדל מבחינה חוקית בין בוסטר גב לבוסטר בלי גב.
אבל זה ממש המינימום.

ההמלצות של בטרם זה עד גיל שנתיים הפוך מכיוון הנסיעה(למשוך כמה שאפשר)
כמה שיותר זמן כיסא עם רצועות פנימיות, כל עוד גודל הכיסא מאפשר, וגם אחכ בוסטר גב עדיף אם הוא מתאים מבחינת גובה, והגבהה עד גבוה 145.

אישית אנחנו עשינו איפשהו באמצע בין החוק להמלצת בטרם(נגיד אחותי הגיעה לגובה 145 רק באיזו כיתה ז, אז היא הפסיקה עם הגבהה לפני🤦‍♀️)

לצורך העניין יש לנו 2 כסאות בטיחות.
אחד של צ'יקו השני של גראקו.
את שניהם אפשר לסדר בצורה כזו שישבו כמו כסא. אז מה ההבדל?

הוא הופך לבוסטר ללא משענת אם רוצים. והעדפנו שלא.
אבל באמת שואלת מה ההבדל?🤔

בוסטר גב לרוב מתאים עד גיל גדול יותר

אנחנו קנינו אותו בגיל שנתיים+ (עד אז לא היה לנו רכב וכשלקחנו רכב לקחנו גם כיסא) בלי עוד ילד בדרך אז העדפנו בוסטר גב שהוא גם זול יותר וגם מתאים עד שלא צריך יותר כיסא בכלל(כרגע הוא עם רצועות, בהמשך אפשר להוריד את הרצועות ובהמשך אפשר גם להוריד לגמרי את הגב)

בוסטר עם רצועות הוא כיסא בטיחות רגיל לכל דבר(רק מתאים משלב מסוים לפי הוראות היצרן, שלנו מ12 קילו למשל)
בוסטר בלי רצועות פנימיות חוגרים את הילד עם החגורה של האוטו ובגודל קטן זה פחות בטיחותי.

בוסטר עם רצועות פנימיות הוא כסא לכל דבר רק שלא יכול לשבת נגד הכיוון. לרוב הכסאות טובים עד סביב גיל שלוש ארבע ואח''כ בבוסטר יותר טוב כי יושב יותר ישר כזה. זה לא באמת בוסטר. כסא לגדולים.

בחוק בוסטר 3, ללא כסא לדעתי 8.
בפועל זה לאאאאא בטיחותי. אישית בן השמונה שלי עוד יושב בבוסטר גב עם רצועות פנימיות. אפשר גם להשתמש בחגורה של האוטו שיגדל עוד קצת.

אם את מאיזור ירושלים יש לי המלצה למישהי מדהימה שעושה ביקום (תגגלי על זה) וכמעט כל אחת שאני מכירה שהיתה אצלה ילדה יחסית ממש מהר!
קוראים לה נעמה ניימן. היא מדהימה.

ויש גם עלי פטל שלוקחים במינון כלשהו... שאומרים שעוזר לצירים יעילים ואפקטיביים.
אם אני זוכרת נכון משבוע 36 מתחילים מכוס תה ביום (מכינים מהעלים) ועולים בהדרגה עד 7 כוסות ביום אם אני לא טועה

מוכרים טיפות מעולות ללידה קלה!
לא יודעת אם את ירושלמית אבל אם אני לא טועה הם עושים גם משלוחים

גם תה פטל החל משבוע 36..

כמוסות שמן נר הלילה משבוע 38 (פוצעים את הכדור ומכניסים וואגינלית). עוזר בריכוך צוואר הרחם

 זה מה שאני מכירה

ממליצה גם על רפלקסולוגיה קרוב לתאריך

לא זוכרת. איך קוראים להן.
עקרונית לוקחים שני סוגים לסירוגין כל יום בחודש תשיעי, וכשמתחילה הלידה כל עשר דקות את אחד מהם.
לקחתי לפני הלידה הראשונה. היא הייתה קצרה יחסית ללידה ראשונה - 13 שעות מירידת מים ועד ללידה. (כנראה היו קצת צירים גם קודם אבל לא ידעתי לזהות והם לא היו משמעותיים)
בלידה השניה נזכרתי בהן שבוע לפני אז לא התמדתי, ומזל שכך אחרת הייתי אולי יולדת בבית ;)

אבל לא יודעת כמה הוא פעיל.

בכל מקרה שם יש הרבה הורים שמתמודדים עם גידול של תאומים והם בטח יוכלו להזדהות ולתמוך יותר מאשר כאן...

לא כמו הריון ולידה, כן? סתם כי פשוט יש פחות אמהות לתאומים מאמהות לילד אחד😏

נשמע קשוח ממש!
ואת נשמעת סופר מתוקתקת וחרוצה
מעריצה אותך!
המון כוחות וחיבוקים❤️

לי קשה עם אחד
אז שניים?
שיהיו בריאים נשמעים מתוקים❤

בהצלחה ❤️

אבל..
דמייני שאישה שאין לה ילדים קוראת את זה מה עובר בליבה
רק אניח את זה כאן

היא עוד כתבה בהתחלה טריגר של תאומים

יש לה את הזכות המלאה לפרוק על מה שהיא עוברת.
ניתן להגיד את אותו דבר גם על נשים שמצפות לילדים לעומת רווקות מבוגרות, רווקות מבוגרות לעומת אישה חולת סרטן, וכן הלאה והלאה.
כל אחד והסל שלו של ההתמודדות.

בכובע של מנהלת. פורום הריון ולידה הוא לא פורום שצריך להתנצל בו שיש לנו ילדים ולא פורום שאסור לשתף על הקושי בגידול הילדים.


יש פה מקום לכולן, אין פה מקום לביקורת כזו.

פעם הבאה יימחק.

זה פורום הריון ולידה. כמו שמותר למצפות לפרוק פה כאב ותסכול ולא לגיטימי לענות להן משפטים כמו "בינתיים תהנו מהשקט בלי ילדים/משינה רצופה בלילה" (ממש נהנות🙄, השקט הזה שורף להן) כך מותר לאמא לתאומים לפרוק את הקושי שבהתמודדות היום יומית. למה לגרום לה להרגיש רע? למי היא עשתה רע? היא גנבה את התאומים שלה ממישהי? לא פייר בכלל.

מהממת את ומקסימה!
תהני מלא כשאת יכולה ותשני מייד כשאת הרוגה.....

מי שקשה לה לשמוע על נשים הריוניות\ יולדות\ אמהות שפשוט לא תכנס. זה לא פורום נשי כללי. 

א''א לא לדבר על הקשיים שלנו רק בגלל שלאחרת יש קשיים אחרים.
אני בטוחה שכל אחת כאן נצבט לה הלב פה ושם כשהיא קוראת על ענינים של אחרות.
אם זה הענין של מצב כלכלי, מצב קשר זוגי, מצב קשר עם החמות, עם האמא, חינוך ילדים, כניסה להריון ומה לא.
אבל קושי הוא קושי.

וזו מטרתו, לפרוק, להתייעץ, ולשתף בהריון, לידה ותינוקות. מי שמחכה להריון ומחליטה לקרא פה, יודעת מה היא תקרא. אם לא יכתבו םה על גידול תינוקות והריונות, איפה יכתבו?

אני לקחתי מלא עזרה
המוןןןןןןן
זה הציל אותי מדיכאון והילדים (יש עוד קטנטנים ברוך ה) קיבלו אמא עם כח יחסי
ממש ממש ממליצה על עזרה.
אפילו ילדה בכיתה ה. שרק תוכל להרים אחד שאת עם השני

ממש!

התעיייפתי מלקרוא...

 

ה' יתן לך כח

וסבלנות

וזמן לעצמך

קודם כל- אשרייך, שניים זה מאתגר לגמרי.

 

אבל רוצה להציע משהו שאולי יכול קצת להקל.

יודעת שיש פחד מלהיות בבית עם ילדים, שצריך לצאת, למצוא תעסוקה, לפתח, לייצר גירויים וכו' וכו'.

אני מאמינה שאפשר את כל זה לעשות בהרבה יותר נחת וכיף- בתוך הבית.

הדברים הפשוטים שיש לבית להציע, יש בהם הרבה נעימות טובה ובטוחה וגם בבית אפשר לפתח תינוקות.

 

לצאת עם תינוק פירושו להוציא אותו מהמרחב הטבעי. לדעתי על רוב התינוקות זה מאיים,

קשה להם להשתחרר מההורים במרחב עם אנשים זרים, ועם עודף גירויים הם גם בוכים יותר

ואז זקוקים לך יותר כדי להרגיש ביטחון. זה מן שרשרת אירועים מתגלגלת שכזו.

לעומת זאת- הבית הוא מרחב מוגן ובטוח.

אפשר לפרוש שטיח עם משחקים, לשים מוזיקה נעימה, לשבת איתם ביחד, להציע להם משחקים, לשיר איתם.

ואז את ממוקדת בהם בנחת, ואם אחד בוכה כי את עסוקה עם השני, זה קצת פחות נורא.

ככה גם יותר קל לשמור להם על סדר יום, ויהיה זמן שהם ישנו ויהיה לך זמן פנוי.

 

ברור שמנגד צריך למצוא זמנים בשבילך להתאווררות.

 

ועוד משהו- השוואות זה דבר שרוב העולם נמצא בו, אבל הוא מעולם לא הועיל.  נראה שהדשא של השכן ירוק 

יותר... אבל לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת המקומות שקל לו בהם יותר. 

ואת נשמעת אמא מדהימה שקיבלה אוצר כפול, אל תתני לאף מבט מרחם להחליש אותך.

את עושה מסע מהמם, קשובה תמיד לצרכים של הילדים שלך וזה ממש מיוחד בעיני.

 

הרבה נחת!!!

ממש טוב לשים אותם על משטח פעילות עם כמה משחקים וישחקו?
גם להתפתחות שלהם, למנוחה שלך, ולאינטרקציה בינהם.

את יכולה לשבת לידם על ספה או משהו קרוב, הם יראו שאת נמצאת ובזמן הזה אפשר לנוח.
אני שמתי את הילד שלי כל פעם שהייתי צריכה לבשל לשבת על משטח פעילות/עגלה בקרבת המטבח, וככה הוא גם ראה אותי וגם שיחק ונתן לי את הפנאי להכין אוכל.

אני הייתי עם התאומות בבית עד גיל 9 חודשים. כמעט ולא יצאתי אתן כי ראיתי שרק ההתארגנות ליציאה גוזלת ממני זמן וכוחות שלא היו בנמצא.

אז ויתרתי על יציאות וניסיתי להנעים את זמננו בבית

הורדתי פרופיל בכל מה שקשור במטלות הבית

שמתי אותן על שטיח פעילות עם מגוון משחקים

כשהייתי צריכה לשירותים, או אם הייתי צריכה הפוגה לאוכל והתרעננות, שמתי אותן ביחד בלול גדול עם משחקים

הדלקתי להן ברקע שירים לפעוטות או מוזיקה שקטה אם רציתי שירדמו

הבאתי להן גרבר אם לא התחשק לי לרסק פירות באותו היום.

אין צורך לבשל פירות. ניתן בהחלט לרסק אותם טריים ומלאים בויטמינים.להוסיף מעט קוואקר/שקדיה/וטחינה

מומלץ לקנות בלנדר לא גדול ומורכב ולא עם הרבה חלקים שיהיה נוח לתפעול.

בישלתי מרק גדול עם מלא ירקות וריסקתי. חלק הקפאתי וחלק שמרתי לפחות ליומיים

והכי חשוב- לא השוויתי עם אף אחות/חברה שיש לה ילד באותו הגיל. כי זה לא ניתן בכלל להשוואה

זכינו להיות אימהות לתאומים

הקב"ה בחר דווקא בנו לאתגר המדהים הזה

וכן- ישנם ימים קשים יותר וישנם קלים יותר

צריך להרפות, לדרוש מעצמך פחות, לבקש עזרה כמה שיותר. ולתת לעצמך הרבה הפוגות מפנקות

הגיל הזה יעבור ובעז"ה בהמשך יהיה לך יותר קל לראות את היופי במתנה המדהימה שקבלנו

גדול!!!!

תצליחי... לאט לאט זה משתפר.. את תראי.. בעזרת ה'.. עוד שניה יגדלו ... זה יותר קל בקטע הפיזי...

או שכנה, או קרובה - שיש לה גם תינוק בגיל דומה..
תשבו שתיכן על הספה ותקשקשו והתינוקות ישחקו על השטיח..

תוכלו להכין להם פירות בנחת - אחת מכינה והשניה משגיחה..
והכל יראה הרבה יותר נעים וקליל..

ממש הצחקת אותי עם הביטוי תינוק בוטיק..
תקשיבי, יש לי תינוק אחד ואני ממש מזדהה עם התחושות האלו שתיארת כשאני הולכת לגינה או לאיזה מקום ורואה תינוקות יושבים בעכלה, מרדימים את עצמם, נןתנים לאמא שלהם לאכול, חדבר עם חברה, לשבת רגע על ספסל.
זוכרת שיום אחד הלכתי לגינה ופגשתי שם אמא עם תינוק הזוי בפעלתנות שלו והוא שיגע את אמא שלו ברמות הגבוהות..חזרתי הביתה מאושרת והבנתי שפשוט אין לי קבוצת שווים. שהאשה הזו גרמה לי סוף סוף להרגיש נורמלית. ואפילו ברת מזל.. ממליצה בחום שתתחברי לאמהות במצבך.. תפרקי להם תסכולים ותשמעי מהם תסכולים דומים.. וכמובן גם שיתופים כיפיים

אבל את לא יכולה להשוות את עצמך לאימהות לתינוק אחד. גידול תאומים, בעיקר בגיל הזה, הוא באמת שונה. עם תאומים באמת קשה יותר להתנייד, פחות אפשרי להשתתף בפעילויות, הורים לתאומים מתעסקים באתגרים שלא מוכרים להורים לתינוק יחיד כמו איך לתמרן בין שניים, איך להאכיל את שניהם בו זמנית, האם העגלה תעבור בכניסה למקום מסוים... כשהייתי בחופשת לידה עם התאומים שלי לא יצאתי איתם לאף מקום, הייתי איתם בבית רוב הזמן. וזה בסדר. אם את מרגישה צורך לצאת איתם זה מצויין אבל קשה לעשות את זה לבד. גם דברים כמו ביקורים בטיפת חלב למשל, צריך להגיע עם עוד מישהו. הכל יותר מסובך לוגיסטית. אבל זה משהו מיוחד, קשה יותר אבל גם האושר כפול והם גדלים ונהיה הרבה יותר קל. יש גם שלב שהם מעסיקים אחד את השני ומשחקים יחד ואת רק תתמוגגי.  

שצחקתי.. שעשעת אותי פשוט)
זה באמת קשה, לאחותי יש תאומים מתוקים ושובבים, קצת יותר גדולים משלך, אבל אני זוכרת כשהם נולדו ואת כל שלבי התפתחותם.. באמת היה לה קשה מאוד. ולא ממש הייתה לה עזרה.. עוד מעט הם יגדלו עוד קצת, ילמדו ללכת בע"ה ויתרוצצו לך ברחבי הבית ובחוץ ותמשיכי לרדוף אחריהם.. עד שבאיזשהו שלב זה יתאזן, הם יהיו עצמאיים ולא רק תלויים בך, והחיים יהיו קצת קלים יותר..
ואז תלדי ילד יחיד (או ילדה יחידה, אלא אם כן הקב"ה יחליט להפתיע בזוג תאומים נוסף) וכשתטפלי בו לא תאמיני כמה קל לטפל בתינוק כשהוא בא ב"בודד"בהצלחה🙂

ויעזרו אחד לשני לעשות בלגן... ( טרו סטורי)

על מה ולמה?
באמת לא ברור לי במה את מקנאה...
כל מי שיש לה ילד אחד ולא תאומים בהכרח הילד שלה רגוע ושליו?

אצלנו באוניברסיטה אומרים - קשה, אבל הכי טוב
בנחת...
לאט לאט הם גדלים ומתגעגעים לרגעים האלה.
תנשקי אותם מלא ותיהני!

נשמע קשה בטירוף... אני חושבת על תינוק אחד שהרבה פעמים כל כך קשה , אז שניים יחד... וואו.

לפעמים ברגעים קשים כאלו, צריך שמישהו מבחוץ ינער ויזכיר את כל הטוב, אל תקראי את זה כביקורת, אלא זה פשוט עוזר לפעמים להתמודד עם הקושי כשזוכרים כמה זו מתנה מדהימה, זה נותן כח!

כשקשה לך תזכרי שהקב''ה זיכה אותך דווקא ב2 כי השעון הביולוגי שלך כבר לגמרי תיקתק..
כשקשה לך תזכרי, שכשאת תזדקני, מי שיסתובבו סביבך אלו הקטנים החמודים האלה שכבר יהיו מבוגרים בעצמם והם אלו שידאגו לך! שניים זה תמיד יותר כח
כשקשה לך תזכרי איזה כיף להם שיש להם אחד את השני, זו המתנה הכי גדולה שהם יכלו לקבל, כשיגדלו הם אף פעם לא לבד. תמיד יש עם מי לדבר, לחלוק, לשתף, לריב, להתלבט... קשר של תאומים זה עוד יותר עמוק ומיוחד.
כשקשה לך עם המבטים המרחמים, קחי אותם בתור מבטים מעריצים, לא בטוחה שהמבטים באמת מרחמים או שזו תחושה שלך . כשאני רואה אמא לתאומים אני מעריצה אותה איך היא מסתדרת! הם מקום לגאווה גדולה. את לגמרי יכולה להסתובב עם חזה נפוח, להיות אמא לתאומים זו שיא הגאווה!
כשקשה לך תדמייני אותם יחד עוד שנה, יושבים ומשחקים בבית. אין דבר מתוק מזה! (יש לי צוציק בן שנה ועשרה, זה הגיל הכי מתוק בעולם, ואני חושבת על אינטרקציה של שניים כאלו, זה להפוך לשלולית מרוב מתיקות... )
הרבה כוחות ⁦❤️⁩💕⁦❤️⁩💕

כאמא לתאומים אני מבינה אותך ממש! זה שלב כ"כ קשה.
אין לי הרבה מה לומר, חוץ מזה שפשוט תפרגני לעצמך במה שאת יכולה - לצאת בערב כשהם ישנים, לקנות לעצמך דברים טעימים וכו', מה שעושה לך טוב על הלב. ובהחלט לקחת עזרה, כמה שיותר.
ומצטרפת למה שאמאלה כתבה, לפעמים ההישארות בבית עדיפה. זאת הסביבה המוכרת שלהם (ושלך), וזה בהחלט חוסך את ההתארגנות ליציאה (בשלב שלך היה לוקח לי שעה בערך לצאת החוצה מהרגע שהתחלנו להתארגן על זה...).

חיבוק גדול גדול, מבטיחה שזה עובר ושהגידול נהיה יותר קל🤗

לא נשמע שזה עושה למישהו טוב. אפשר לקבוע עם מישהי אצלה או אצלך. זה מה שאני עשיתי עם הילד הראשון בשלב הזה. כל אח''צ בערך. אצלי או אצלה והילדים שיחקו ואנחנו דיברנו. אווירה קלילה.
וגם הייתי מפחיתה מבט על אחרות. כל אחת עם מה שקבלה. התינוקות שלי גם קשים. אני רואה נשים יושבות להן בקניון עם פיצי שקט בעגלה. זוכרת שיצאתי עם חברה פעם אחת בחל''ד לבית קפה. כל הזמן היא או אני החזקנו אותו לא רגוע. עשה איזה שלוש פעמים קקי. ינק. שוב ידיים. קיצר. אני יודעת שאצלי זה פחות זורם בשלב הזה. תלמדי מה כיף לכם. תפני את המבט פנימה.
ורק נקודה נוספת- לא הייתי לוקחת תינוק עם חום למקום שיש בו עוד קטנטנים. הוא יכול להדביק מישהו חזה לא הוגן. וגם תינוק עם חום בעצמו לא רגוע ועדיף לו בנחת בבית.

יום שלם איתם לבד זה ממממממש לא כיף במיוחד שהתרגלת שיש מטפלת והשגרה שלך היא לא כזו!

כל שינוי מהשגרה הוא קשה לנו.

אולי תנסי לקחת מהמטפלת את הלוז שלה ותנסי לחקות אותו? וכמובן כשהם ישנים תאכלי ותנוחי. מן הסתם זה מה שהיא עושה.....

אני אמא לתאומות גם, אבל כבר לא כ"כ זוכרת את התקופה הזו. הן היו במעון מגיל 3.5 חודשים והפעמים שהייתי איתם לבד זה רק אחרי המעון... וגם אז הבאתי נערה שתעזור לי מהארוחת ערב עד ההרדמה.

איך השינה והאכילה שלהם באופן כללי? בני כמה הם?

מצדיעה לך!!!

ושולחת חיבוק גדול!!

וכאמא ל8, אך לא לתאומים אלא לצפופים-
אגיד לך ש..


בהמשך מתישהו יהיה יותר קל!!!
מבטיחה!!!
הרבה כח!!

💗💗💗💗💗

@Batyam

בהצלחה רבה!!

אמורה לחזור בחשוון, 

אולי זה רלוונטי גם לגבי...

שאת מכניסה את התינוק למסגרת.
לכל מטפלת יש את התנאים שלה, אין למה להתכונן להתווכח איתה זה לא מעון זה עסק עצמאי.
היא כן יכולה לבקש תשלום מראש על מנת לשמור לך מקום ובמידה ותבטלי כאילו שילמת לה על החודש שכביכול התחייבת (לשלם מראש על אוקטובר כך שגם במידה ותבטלי התשלום הולך אליה כי התחייבת מראש שבחודש הזה התינוק יהיה אצלה במסגרת)

במיוחד אם יש ביקוש גדול באיזור שבו את גרה למטפלות ומשפחתונים.

 

לגבי מלא או חלקי זה תלוי מטפלת.

 

לפעמים נתקלתי במטפלות שלא ביקשו בכלל תשלום כי בדיוק זה הסתדר להן או משהו כזה.

פשוט כי תמיד יש עוד תינוקות שהמטפלת יכולה לקבל במקום אז זה הפסד כספי רציני בשבילה ואין סיבה שהיא תסכים לזה.
מניחה שמטפלות שתינוקות לא עומדים אצלן בתור לוקחות סכום מופחת או בכלל לא

בן אחד שלי למשל עד גיל שנתיים כמעט ישן פעמיים ביום וגם אחכ כשעבר לשינה אחת ישן יחסית הרבה בן אחר שלי כבר בגיל שנה עבר לשינה אחת ובגיל שנתיים הפסיק בכלל לישון צהרים.. ממש משתנה מאחד לאחד

אבל כמה זמן אורכת השינה שלה?
אצלי, בת שנה ו4, ישנה שעה וחצי-שעתיים, בערך ב12.
שנת ערב מתחילה בשש+-

וקרח כדי להרגיע באותו רגע...זה לא עוזר לטווח רחוק
לא לאכול דברים שעושים צרבת כמו עגבניות, גבינות מלוחות, חמוצים, דברים מטוגנים, מתובלים מדי... וכו'.
לא למלא את הבטן...עדיף ארוחות קטנות.
בהצלחה!!!

לא צריך מקום מיוחד דווקא...

לא לשכב אחרי האוכל...
אני בלילה כמעט ולא שכבתי לגמרי אלא שמתי כריות להגביה...גם עזר לי

אם אין לי טאמס אז עוזר לי דברים קרים, כמו קרח, איגלו, מים קפואים, אבטיח קר וכד'.. זה כמו כוויה בגרון אז צריך משהו להרגיע.

אבל הכי טוב לדבר עם רופא, לי פשוט כלום כבר לא עזר..

כמובן במרשם רופא בלבד.
זה אמנם מקל את הצרבות אבל יש לזה מחירים של ספיגה נמוכה בקיבה ועוד..

היו עוד דברים שעזרו לי אז אבל לא זוכרת כבר.
לא ניסיתי כדורים משום סוג ושרדתי.

וכדאי לנסות לשים לב איזה מאכלים מגבירים לך את הצרבת ולהימנע מהם.

עגבניות במיוחד

גם בלי הריון פיצה עושה צרבת.... פיצה בלי טונה.

עוזר ממש ולהרבה זמן

זה לא בריא.

כמה כבר את מכניסה לגוף?
אני יכולה לחשוב על עוד כמה דברים הרבה פחות בריאים שכולנו אוכלים...

בערך כפית. זה הדבר היחיד שעזר לי
או אומםרדקס אבל נראה לי הרבה פחות בריא

מנצלשת- זה עלול להזיק אם זה באופן יומיומי?

וואו, נראה לי המון.
אני כן חושבת שצריך לקחת את זה במידה, כי סודה לשתיה זה חומר בסיסי, סותר חומציות.
לכן הוא כ''כ יעיל לצרבת.
אבל מצד שני, אם משתמשים בו יותר מידי, זה עלול לפגוע בחומציות הטבעית והטובה של הקיבה.
לכן נראה לי שכפית זה יותר מידי.
גם רבע כפית עושה את העבודה.

זאת ההצעה שאני קבלתי שהייתי בהריון

תכלס זה סיוט שבדר"כ רק הלידה פותרת...

 

מה שלי מאד עזר ואני זוכרת - שקדים, כוס חלב, קולה 

טאמפס  (אבל לקחת 2-3 כדורים ביחד, בהתחלה לקחתי אחד וזה לא מאד מאד עזר אח"כ קראתי בהוראות שלהם שצריך לקחת 2-3 ביחד ובאמת זה עזר ליותר זמן)

ועם כל זה - הצרבות האלה נוראיות אבל ב"ה מסיבות טובות ושמחות תמיד לזכור את זה  

בהצלחה...

 

זה סיוט, וזה רק מתגבר (איפה האימוג'י שבוכה???)

במהלך ההריון היו תקופות של יותר, תקופות של פחות, אבל לקראת הסוף זה התגבר...

אבל אצלי דקה אחרי הלידה נעלם כלא היה...

הרבה חיבוקים !

 

אה, ופיצה לגמרי עושה צרבות (אני אחרי שאכלתי פיצה כל הלילה צרבות וזהו לא התקרבתי לזה יותר)

בדיוק באתי לפתוח שרשור בנושא.
מאתמול בבוקר תחושה שמשהו נתקע לי בגרון.
לא שורף אבל מעיק.
נרגע עם שתיה חמה או קרטיב לזמן קצר...
לא יודעת מ עוד עוזר....
האם זה צרבת? מה עוד זה יעול להיות?
שבוע 8. בהריונות קודמים לא היה.

או סתם איזה חיכוך בגרון או אלרגיה
אם לא עובר תוך שבוע - הייתי מתייעצת עם רופא, למה לא
בינתיים ממליצה על קרח

שמתאימה לשלב שבו הילד יותר גדול וכבד. אני אישית הסתדרתי תמיד בלי טיולון קל כך שהעגלה פלוס הטיולון שבא עם העגלה הראשונית יכול להספיק וטיולון כמו שמופיע בשרשור הוא בונוס מבחינת נוחות ופחות משקל לסחוב.

פשוט לרוב העגלה המשולבת (אמבטיה פלוס טיולון) יותר יקרה אז מעדיפים לשמור במצב טוב לילד הבא. והיא גם לרוב כבדה יותר אז בגיל שנה בערך כשהתינוק צריך כבר פחות הגנה נח לעבור למשהו יותר קליל. אין פה איזה חוק. תעשי מה שנח לכם.

אז בעצם אם אשתמש בטיולון של העגלה העגלה תשרוד פחות זמן?

זאת עגלה שעברה שני תינוקות, מעניין אם הם השתמשו בה גם כטיולון.
אברר.

עכשיו היא קצת מתחילה להיות לא משהו
סה"כ נתנה עבודה טובה

היא תתבלה יותר מהר.
האם זה שיקול? לא בהכרח. יש כאלה שמעדיפות טיולון של העגלה.

2 סיבות נוספות שגורמות לקנייה של טיולון, שאולי הן כן רלוונטיות הן שטיולון לבד בד"כ הרבה יותר קל מזה של עגלה משולבת ולכן יותר קל לניוד וכו'
והסיבה השניה היא שלפעמים נולד כבר הילד הבא וצריך בשבילו את האמבטיה, אבל הילד הקודם עוד לא ממש הולך/ הולך לאט ואז יותר נוח שיש גם טיולון בנפרד ובמקרה ששניכם יוצאים איתם מהבית הילד הגדול בטיולון והקטן באמבטיה.

לבשל ולאפןת לפיצוי??? שבוע וחצי אחרי לידה? ה' ישמור.
מצרפת לך משהו חשוב לקריאה

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה

ובנוגע לשאלתך. לחזור הביתה. לגמרי.
אבל לעשות עם הבעל תיאום ציפיות שהוא עוזר ועושה הכללללללל. את נחה ועם התינוק.
לגבי אמא שלך שלבד, מצטערת. זה לא הזמן לחשוב על אחרים. באמת. בטוחה שהיא תסתדר. לומר יפה תודה. להביא בהמשך מתנה. ולעוף משם. את לא נחה. בעלך על הפנים. לא שווה את העזרה שאולי את מקבלת.
מזל טוב יקרה!

תראי ישועות

ואני כבת זקונים
למדתי את הלקח הזה מראש ממה שהיה עם האחים שלי הגדולים

ומעולם לא הלכתי לאמא שלי אחרי לידה .תמיד ישר הביתה .
מעדיפה את השקט והזוגיות שלי
ופסטה לארוחת צהרים וכלים בכיור
מאוכל של אמא ומתח ובעיות והתערסויות

כמה דברים הזויים
החיבוק דב הזה.
את לא יכולה לקלח את התינוק בפעם הראשונה בעצמך.
אופה ומבשלת לבעלך כשאת באה לנוח אצל אחרים אחרי לידה?? איפה ההיגיון?
מנסה לעשות חסד עם אמך כשאת בעצמך יולדת טריה וזקוקה לחסד?
צריך לעשות איפוס וחישוב מסלול מחדש.
*את היולדת*, את זקוקה לעזרה ופינוקים עכשיו ולא להתאמץ לפנק אחרים.
וגם - שלום בית חשוב יותר מכל דבר אחר. אם את נשארת אצל אמא שלך על חשבון הקשר עם בעלך ועל חשבון הקשר של בעלך עם אמא שלך ועל חשבון הקשר שלך עם אמא שלך אז יצא שכרו בהפסדו. תאמיני לי שאמא שלך כבר תסתדר. היא כבר סבתא!
סליחה על הנחרצות. ממש מסיכמה עם מה שכתבה מעליי אורוש3.

גם לנו היה קשה אצל ההורים אחרי לידה ראשונה.
בעלי בדיוק כמו שאת מתארת וגם אצלנו השתלטו על תכנון הברית וזה היה סיוט סיוט.

תקשיבי לי, קחי את עצמך ותחזרי לבית שלך, לשקט שלך ולאינטימיות שלך ושל בעלך. זה הכי חשוב.
אמא שלך תסתדר. את ממש לא צריכה לקחת אותה בחשבון כשאת אחרי לידה. את צריכה לחשוב נטו על טובת עצמך ומה יהיה לך טוב ונוח.

ותפסיקי מיד לבשל ולאפות לבעלך כדי לפצות אותו. את צריכה לשמור על עצמך ולנוח.

לך טוב אצל אמא? רוצה להישאר? יעזור לך?
אולי שבעלך יחזור לבד הביתה, וככה ימשיך לחיות את חייו, בית עבודה וכו', ואת תישארי אצל אמא לנוח עוד כמה ימים?
בהנחה שאת רוצה להישאר. אם גם לך לא טוב אצל אמא, אז אני גם חושבת שאתם צריכים לחזור הביתה.

אימאלה
רק מלקרוא- פייוווו.
יכולה להבין ולהזדהות.
כמה דברים.
א. יש מצב לדבר עם אמא שלך? נשמע שזה הולך להיות ככה מעכשיו. שיחה פתוחה, כמה אוהבת.
כמה את מודה לה וזה מרגש אותך שהיא כל כך רוצה לעזור, אבל את מרגישה שאתם רוצים לעשות עכשיו דברים לבד, בדרך שלכם.
ב. אתם גרים קרוב? זה ריאלי לישון בבית ובבוקר לבוא לאמא ולהיות איתה במהלך היום?

בגדול- לחשוב קודם כל עלייך.
אח"כ על בעלך
בסוף על אמא.
נשמע הזוי וקשה אבל זה הדבר הנכון
בסוף את חיה חיים עם בעלך ולא עם אמא.
גם אם היא תיעוד ולא תבין, את מצד תעשי הכל לשמור על שלום (בגדר השפיות)
אבל קודם כל- שלום בית.
ולא לשכוח שאת היולדת!
את ילדת!
כולם צריכים לעשות מה שאת רוצה ומבקשת!
בהצלחה רבה יקרה
שתהיה לך סיעתא דשמיא!

כי כל החיים אני רק מנסה לרצות את כולם ולפצות 

אני פשוט אתפוס את אמא שלי לשיחה היום ויודיע לה שמחר עוזבים אין ברירה

2 דברים- אני בטוחה שתעשי את זה אבל תנסי לרכך את הדיבור עם אמא, להודות לה על כל מה שעשתה וכמה שזה עזר לך, אבל את מרגישה שאת רוצה להיות בבית שלך, וגם זה יעשה טוב לשלום בית. אם היא מתחילה לחפור תגידי לה- ככה אני מרגישה.
2. להבהיר לבעלי שאת ממש לא הולכת לבשל ולנקות והוא חייב להיות למשך ולעזור בכל דבר

את עכשיו במקום הראשון. חייבת להתאושש
אם חשוב לה לעזור היא יכולה לבוא אלייך לכמה שעות
ובין בני הזוג גם ככה הכל כ''כ נפיץ אחרי לידה, וצריך איכשהו למצוא כוח פיסי ונפשי להתייחס גם לבעל.
אבל לא בצורת אפיית עוגות...

כולם מסביב שישתו כוס מים. את לא מפצה ולא מרצה אף אחד שבוע וחצי אחרי לידה. הל נואו. מה יעשה לך טוב עכשיו? מה יעזור לך לנוח? זה מה שאת צריכה לעשות. כל השיקולים האחרים של אנשים אחרים קרובים ככל שיהיו לא רלוונטיים כרגע.

הגיע הזמן ל:
1. לקום מול אמא ולהגיד לה לא. כזוג. כאישה נשואה. בנויה. אחראית. עצמאית. סיימת להיות הבייבי שלה, את אישה בוגרת.
2. לגבש את היחד- בעלך במקום הראשון! הוא המחליט!(מבין או אמא או הוא) זה הזמן ללמד את אמא את זה.
לאמא שלי היה מלא תקלים כאלה עם אחיותיי וגיסיי הגדולים, עד שהיא הבינה את זה והיום יש לה כבוד וגבולות. היא לא מתערבת. לקח לה זמן...
תחזרי הביתה, ואת אמא רק תעדכני בזמן ומקום. ואם היא שואלת- זה הזמן להבהיר לה, בלי להגיד איזה קייטרינג!! שזה מסודר והכל בסדר ושהיא מוזמנת.
בנחישות. בבגרות.
אני סיימתי לצערי לשתף את אמא בכל מני דברים כי היא חושבת שזה מקום שלה לקחת בעלות.
לא. אני אפרוק למישהו אחר. לאחותי, לחברה, לאמא אגש בוגרת(גם אם בפנים אני עדיין ילדה מהססת), ובתחושה שהכל בשליטה. למישהו אחר אתפרק.

בהצלחה גדולה!!!💗💗
תהי חזקה!!
תשמחי בבעל שלך,על האסרטיביות הבריאה שלו.
🌸

למדתי בדרך הקשה כמה חשוב לבוא אליה בבגרות ולא לבקש ממנה עצות.
ולבוא כזוג, לצערי צריכים עדיין לעבוד על זה.

זה כל כך יגבש את הזוגיות שלכם...
בעלך כל כך(!!) יעריך אותך וזה ממש מקרב. שהוא ירגיש שהוא מספר אחת אצלך! ודעתו הכי חשובה ומשמעותית.
מנסיון!

תנסי.. תראי נפלאות...

💗💗💗

לא רוצה לנצל"ש. אבל שבענו מרורים מזה שאמא שלו במקום הראשון ואני במקום האחרון.
כל החזון הוורוד הזה של "אישה עושה רצון בעלה" לא הוכיח את עצמו אצלי. רק יצר מתחים שהתפוצצו לנו בפנים. אני מאמינה שלבוא לקראת השני צריך להיות גישה הדדית, לא חד צדדית. עזבי, אצלנו זה מורכב... מעדיפה לא להפריע לפותחת עם העניינים שלי...

שאני מבינה שלא נוח לבעלך,
שקשה לו אצל ההורים שלך וכל מה שסיפרת
אבל צריך לחשוב רק עלייך *בלבד *
את אחרי לידה,
לך כואב,
לך קשה,
ושחוזרים הביתה לא נחים כלכך.
לא משנה כמה עזרה תהיה מהבעל.
אם טוב לא אצל אמא שלך זה הזמן לשיחה עם שתיהם
להסביר להם טוב טוב את העמדה שלך
ושכל אחד יוריד הילוך.
בעלך מהפרצוף העצבני שלא נותן לך שקט לנוח,
ואמא שלך מהשליטה שהיא רוצה.

אצלנו בבן ירדתי לאמא שלי ובעלי ציפה אחרי הברית שנחזור הביתה,
אמרתי לו בדרך חזרה מהאולם שלא מתאים לי שעדיין צריכה את אמא שלי איתי.
הוא ממש הזכיר את אותם תחושות
שמרגיש שלוקחים לו את הילד,
ושמחפשים שליטה
ומובן הכל. באמת שמובן
אבל אני רציתי עזרה,
שיביאו לי אוכל, ויכבסו לי, ויתנו לי לישון בכל שעה שרק רציתי
ואת זה אמא יכולה "לספק" אחרי לידה
הבעל פחות.
מקסימום יהיה איתך שבוע ואז תישארי לבד בבית.
ואז מה?
ממליצה לך לדבר עם שתיהם
לבדוק אם הם יעשו להתנהגות שלהם סוף
אם לא, תחזרי הביתה.
אל תוותרי על להיות אצל אמא. את צריגה לנוח!

מזל טוב!

ושה' יכוון אותך בעצה נכונה

מאוד מתחברת למה שרשמת, בטוחה שזה היה קורה גם אצלנו אחד לאחד אם היינו במצבכם!

ופשוט המשיך לכאוב, חשבתי שאלה כאבים לפני מחזור ואז גיליתי שאני בהריון

לא פשוט להתמודד לבד, זה רק מכביד ומעמיס וזה רק הופך את ההתמודדות לקשה יותר. (מניסיון בדברים שאני חוייתי)
ניסית לדבר עם בעלך שיחה פתוחה שיבין מה את עוברת? אולי לשתף חברה קרובה/ משפחה?
😢
בכל מקרה שולחת לך חיבוק חזק ועוטף!!!
❤️

יותר טכני כמו יהיה בסדר את סתם לחוצה

יש הרבה גברים כאלה שפשוט פועלים ומתנהגים בצורה טכנית.
אם תרצי לפרוק ולכתוב פה זה בהחלט עוזר ויש פה בנות מדהימות.
רשמת שיש לך חרדות אז רק אציין שגם לי היו ויש לא מעט חרדות ואני מוצאת את עצמי יותר מתפללת ולומדת לשחרר תוך כדי תנועה כשאני רואה שדברים מסתדרים והכל בסדר.
הלוואי שתמצאי את נקודת האור שלך ותהיי יותר שמחה !

במקום לשתף בקושי/בחרדה בעצמם
תנסי לשתף אותו בצורך שלך בהכלה, שמישהו יעטוף אותך, בתחושת הבדידות שלך..

בהצלחה רבה! תרגישי טוב❤️

לפעמים כשבעלי לא מבין שאני רוצה תמיכה והכלה אלא נותן לי הצעות פרקטיות איך להתמודד עם משהו אני פשוט אומרת לו במפורש- אני לא צריכה עכשיו את הטכני, אלא את הרגשי. אח"כ נחשוב ביחד מה לעשות עם זה, עכשיו אני פשוט צריכה את הכתף לשים עליה את הראש.
וזה ממש עוזר. הם באמת לא יודעים לבד לפעמים וצריכים את ההכוונה הברורה שלנו למה אנחנו צריכות.

❤

מקווה שתצליחי להתמודד!
מלא חיבוקים.
בדידות זה דבר לא פשוט.
אם את מתחברת אני ממש ממליצה על טיפול פסיכולוגי בהריון.
לי זה עושה נפלאות! והפסיכולוגית ממש עוזרת לי לחבר את בעלי לקשיים מצד אחד ולקבל ממנו את הרוגע מצד שני.

במקום לתמוך
אבל למה הוא לא יבוא איתך ללידה?? היית רוצה שהוא יבוא?
יש לך משפחה תומכת?

איך היה בהריונות הקודמים?
הוא גם הגיב בצורה הזו?

עכשיו זהו הריון בסיכון, גם לאף בדיקה הוא לא מגיע איתי
אני הולכת לבד

יש רגעים של התבגרות, שצריך לאסוף את הכוחות האחרונים ולהבין שאת חייבת לתת את הפתרון לעצמך. ולא לצפות מ....
הריון זה תהליך שלף התבגרויות כאלו.. גם בגרות זוגית. וכשלבעל ''אין את זה' הוא לא ישתנה .. אז את צריכה למצוא את המלווה שלך להריון, ללידה.
זו יכולה להיות מטפלת ברפואה משלימה לדוגמא כזאת או אחרת אבל כזו שטוב לפתוח אליה את הלב ושתהיה זמינה לך ברגע משבר.
בהצלחה. וצאי לחיפוש

הריון (ובסיכון!) זה משהו של שני בני הזוג

קשה לי עם התפיסה ש"הבעל לא ישתנה- תמצאי מקור תמיכה אחר".

לא כל הבעלים מושלמים, ורגישים, ומבינים...

ועדיין צריך לדעתי לעשות מאמץ, להגיע לאיזושהי הבנה ותמיכה.

זה לא נושא שולי

זה הילד של שניהם, וההתמודדות עם ההריון שלו.

ונניח שהיא תמצא את "המלווה שלה" להיריון וללידה- מה הלאה?

היא תהיה המלווה בגידול הילד, בחינוך, בהתבגרות שלו??

 

(הכל כמובן בהנחה שהזוגיות תקינה, ומלבד "מתחים נורמליים", או פערים "רגילים" זה לא יושב על משהו חריג יותר).

הלוואי שתמצאי מקור תמיכה אולי אמא אחות גיסה או חברה. אולי לדבר עם מישהו שהבעל מעריך שידבר איתו. חיבוק

אני לא עובדת ואשמח לבוא איתך להרגע ולהתרגש🙂

הבטן זה מקום הכי מוקדם הבדיקה היא ממש לוודא שזה לא המקרה הקיצון ח’’ו...

הכל היה בסדר

אז אפילו לא ניגשתי להבדק..
מתפללת על אחותך שיגמר בטוב בע"ה❤

הלכתי למיון, ובדקו שהכל בסדר
חשוב ללכת.
אותי לא השאירו לאשפוז, אבל אולי זה תלוי חודש...

טוב שהלכה לבדוק. זה מה שאחראי לעשות. רוב הסיכויים שהכל בסדר.

בהריון הקודם, באחד הימים הייתי גמורה מעייפות🙄
נכנסתי לחדר לנוח לכמה דקות, בתקווה שלא אצטער על זה🤭
התעוררתי לכל מים וצהלות שמחה...
יצאתי מהחדר לסלון מוצף במים וחבורת ילדים (שהגדולה בת 6..) שאומרים לי בתמימות
"אמא, את ממש עייפה ואנחנו ממש אוהבים אותך אז החלטנו לשטוף את הבית⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩"

לא הספקתי לעשות עוד צעד והחלקתי בטירוף😱😱😱 עם מכה ממש כואבת בעצם הזנב... כמובן שנסעתי ישר להיבדק!

ו...
ב"ה הבחור הקטן, ברגע זה עומד מולי עם סמרטוט ומנסה לשטוף את הרצפה😍

טוב שהיא נסעה להיבדק! ובעז"ה בשורות טובות!!!

חודש לפני הלידה, ונפלתי בבום...
הילדה בריאה ברוך ה', תיכף חוגגת יומולדת 6

אני התרשמתי בטלפון ואז התחלתי קורס אצלה. די מהר במפגש הראשון (מעבר לשיחת הטלפון שהרגשתי שאני מתחברת אליה) הרגשתי אצלה בנוח.
רק אחרי שני מפגשים, נראה לי, החלטנו שאנחנו רוצים גם לקחת דולה.

דולות עושות מפגש אחד, לפחות, לפני הלידה, כדי להכיר יותר טוב ולהתכונן. אם על זה הן גובות 400 שח, הגיוני.
אם זה פגישה של חצי שעה של היכרות נראה לי שזה הרבה ממש.

את יכולה לנסות לחפש אחת ואם את מתרשמת לטובה תגידי לה שתשמחי לשבת איתה חצי שעה, רק בשביל היכרות ראשונית, לפני שאת סוגקת איתה. תשאלי אותה אם זה מקובל עליה.

היא גובה על זה תשלום 😏

היא אמרה שזה יהיה בערך רבע שעה, בפועל זה היה קרוב לשעה
הגעתי עם בעלי, סיפרנו לה על מהלך ההריון והיא סיפרה קצת על עצמה. לא זוכרת מה עוד היה.. אחרי הפגישה הזו החלטתי סופית שאני רוצה לקחת אותה

שמעתי עליה המלצות, דיברתי איתה בטלפון ואז היה נראה לי שהיא מקצועית ושהיא בראש שלי ובפגישה זה התחזק מאד וגם בעלי חשב ככה
חיפשתי גם מישהי שליוותה לידות של נשים עם סימפיזיוליזיס כי יש לי והיא ליוותה לידות כאלו ומבינה בזה

אני חושבת שאחרי שסימנתי וי על המקצועיות והניסיון בדקתי שיש לי איתה כימיה ושאני מרגישה שאני אוכל לסמוך עליה במאה אחוז

המשפחה שלי ספרדים ונשים הרות או בזמן וסת לא נכנסות לבית עלמין.

לא הייתי באה, מדובר סך הכל באזכרה, כן נכון, שלא סבא, אבל עדיין... זה לא מנהג מונפץ. נוהגים ככה דורות בעם ישראל.. בשביל מה לך?

כי גם סבתא שלי שהיא ספרדיה טבעה את המנהג במשפחה...
פשוט יש לא מעט מקורות הלכתיים שאומרים שאין בעיה, במיוחד אם האישה לא רוצה שיחשדו שהיא בהריון...

אני באופן כללי לא ששה להיכנס לבתי עלמין. גם בלוויה של סבא שלי הייתי רק בהספדים ולקבורה עצמה לא נכנסתי (לא הייתי בהריון). לפני קצת פחות משנתיים הייתי בלוויה מצמררת שעשתה לי רע מאוד מאוד בנפש ברמה שחודש אחר כך הייתי כמו צל, אני לגמרי מאמינה בהשפעות של זה וחושבת שזה פשוט לא טוב.

ידוע לי שזה מנהג של ספרדים וירושלמים

ומדברת עם ההורים לפני. שב''ה ביררת את זה, וזה מה שאת בוחרת. לדעתי אל תתני לדברים כאלה להשפיע על החלטות שלך.

רק נשות כהן לא נכנסות בהריון כי אולי יש להן בן

אבל השאלה כמה קריטי לך לעלות לקבר כל שנה. קורה שמפספסים..
אזכרה אצלכם זה רק עליה לקבר?
יש משפחות שעושות אחכ גם מפגש לימוד לעילוי הנשמה ואם אתם עושים אז תוכלי להצטרף לחלק הזה

פשוט אז זה יהיה מאוד מודגש שלא באנו ספציפית לבית העלמין, ומשפחה פולניה חביבה כמו שלי בטוח תתחיל להרים גבה ולעשות אחד ועוד אחד...

סביר לומר מראש שאתם בסידורים מחוץ לעיר ולא תספיקו להגיע לבית העלמין אלא רק אחכ?
אגיד לך את האמת לדעתי אין פה נכון ולא נכון, השאלה היא כמה קריטי לך להיות באזכרה, כמה זה חשוב להורה הרלוונטי שלא תגיעי, וכמה אכפת לך מרכלנים.
תשקללי את כל זה פשוט

אנחנו אשכנזים ונוהגים שאשה בהריון לא נכנסת לבית עלמין. גם בלוייה של סבתא שלי , האהובה מאוד , רק עמדתי מרחוק בהספדים ולא נכנסתי. והייתי בתחילת הריון. ושיחשבו מה שבא להם, אין מה להתבייש בזה שאת בהריון.
גם שאלנו רב אשכנזי, והוא אמר שלא כדאי להכנס. יש פה עניין רוחני כלשהו , ואני, במיוחד בתחילת הריון ,מעדיפה לא להתעסק עם ענינים כאלה.

ממש בתחילת ההריון היתה לנו אזכרה ושאלנו רב כי אפילו ההורים שלי לא ידעו עדיין ולא היה מצב שלא אגיע.
הוא אמר שאפשר ללכת. והשתדלתי לעמוד במעברים שבין החלקות ולא ממש להכנס בין הקברים.

אותי זה היה מפחיד...
את יכולה לקרוא בבית תהילים לעילוי נשמתו...

יצא שהיתה אזכרה לסבתא שלי ואזכרה לסבא של בעלי בהפרש של חודש. לאבא שלי הפריע שאני אכנס, אז לא נכנסתי באזכרה של סבתא שלי. לאמא של בעלי היה ברור שאין בעיה שאני אכנס אז נכנסתי (אם הייתי בוחרת להשאר בחוץ זה היה מתקבל בהבנה מוחלטת).
מצד שני, אצלנו זה לא היה בולט שנשארתי בחוץ כי אני בת כהן. באזכרה של סבתא שלי גם ככה הטקס נעשה בחוץ והנשים והגיסים יורדים אחריו בצורה לא מסודרת.
מכיוון שלי לא היה דעה נחרצת לאף כיוון הרגשתי שהכי נכון ללכת לפי הרצון של הבן/בת של הנפטר.

יש משפחות שבאמת יחקרו וישאלו וזה מעצבן.
אבל לא הייתי הולכת גם אם זה היה גורם לאנשים לחשוד..
כי אני פחדנית ובאופן כללי בתי קברות עושים לי רע מאוד מאוד בנפש.
תנסי למצוא תירוץ אלגנטי או באמת להמציא "פקקים מטורפים" או "תקלה באוטו" שיגרמו לכם "לא להספיק" את החלק של הבית קברות...

את יכולה לעלות לפני/ אחרי כולם
אם האזכרה היא של סבא מצד אמא הייתי מכבדת.
זה יום מספיק מורכב גם ככה.
אם זה סבא מצד אבא את יכולה להכין אותה מראש
שזה סבא שלך ואת אדם מספיק בוגר כדי לקבל את ההחלטות שלך בעצמך ואת מבקשת שהיא תכבד ולא תתערב בהם.
אם לא כזה דחוף לך לעלות לבית העלמין תוכלי להגיע ישר לאזכרה עצמה.
אצלנו הנכדים יש מספיק אילוצים. אף פעם לא יצא לי לעלות לבית העלמין בין השאר כי יש ילדים קטנים אבל לא רק.

גם אצלנו נוהגים שנשים בהריון לא עולות..
בהתחלה זה באמת היה מוזר וגם קצת מבאס במובן מסויים
אבל אחרי שעברנו לצערנו כמה אובדנים כשהייתי בהריון/הנקה, וראיתי עד כמה העצב משפיע עלי- תפוקת חלב ובכלל נפשית, הבנתי כמה זה חשוב לשמור על עצמנו ברצינות גם בתחום הנפשי.... כמובן עד כמה שאפשר ושביכולתינו...
לא סתם לא נכנסים
את עסוקה ביצירת חיים, ביצירה של עולם נקי טוב ושמח... לפעמים העצב שיש בבתי עלמין אולי יכול לגרום לחיסרון קצת של הנקיות והתמימות הזאת....

וזה בלי קשר לעניינים קבליים כאלה שכנראה משם המנהג הגיע...

אז.. נראה לי שהשאלה למה זה ככ חשוב לך להכנס (הרי את יכולה להיות באזכרה ורק לא לעלות) תוכל לעזור לך לדייק האם באמת זה חשוב לך לעלות.
(כי חס וחלילה אם זה מישהו קרוב וצעיר אולי כן יש מה לחשוב. פשוט נראה לי שסבא עם כל הקושי זהו נוהג העולם.... ובטח יש מספיק אנשים שיבואו במקומך .. ובמיוחד שזאת לא עליה ראשונה לקבר אלא כבר הספקת פעמיים..?)

אצלנו גם נשים במחזור לא עולות אז זה מסתדר טוב.. וגם פשוט לא מגיעים- בדכ הקבר זה לפני או אחרי הוזכרה אז אפשר "לא להספיק" לפני או "מצטערים ממש ממהרים" אחרי...

כשדוד שלי נפטר.
חיפשתי על זה מלא באינטרנט והיה נראה שההכוונה הגורפת היא שמותר להיכנס בהיריון.

אבל יש את העניין של הלחץ של ההורים... אולי כדאי לעשות את הבירור יחד איתם, ואז זה ירגיע אותם.

אם זה משנה, גם אני אשכנזיה.

אני גם לא נכנסת לבית העלמין בזמן וסת/כנ"ל נשים בהריון במשפחה ואפילו בשנת הכלה שלי הייתה אזכרה 11 חודשים של סבא ז"ל ולא הלכתי ורק לאחר שסיימתי את שנת הכלה עליתי לקברו לראשונה עם כמה שהיה לי קשה כם העדפתי לא להיכנס, בע"ה תעלי לקבר אחרי הלידה

ארוחה או משהו?
אם כן, הייתי באה לזה

אני הייתי בבית הקברות ביום הזיכרון לחללי צה"ל (אח של אמא שלי). הייתי כבר בשביעי, נראה לי.
זה מה שהיה נכון לי, אז זה מה שעשיתי.

הכניסה או אי הכניסה היא יותר משהו קבלי. אני מעולם לא החזקתי מ"לפי הקבלה זה לא טוב", אז זו דעתי האישית.

זה לא כמו סתם בית עלמין

אין בעיה ללכת למיטב ידעתי

ידעתי כבר על ההיריון והלכתי אליו.
בכל מקרה, הנקודה היא שזה לא משהו הלכתי, אלא קבלי, וזה עניין של אמונה.

יודעת שבאופן כללי בית עלמין זה לא מקום מומלץ לשהות בו, ולנשים במיוחד. להימנע כמו שיותר. ויחשבו מה באלהם

זה שלא נכנסים לא בהריון ולא בזמן נידה.

אצלינו במשפחה הרבה נשים באות רק לסעודה שאחרי הבית עלמין, והרבה באות גם לבית עלמין,

ובגלל שזה יכול להיות להיות מכל מיני סיבות (הריון, נידה, נשארות עם תינוק) אף אחד לא חופר ולא חושב.

 

אם לא בא לך שיתחילו לרכל - אל תלכי בכלל

 

 

 

ומצטערת על זה ממש.
שמעתי דעות הלכתיות שאם מצטערים על זה או לא רוצים לספר על ההריון אין בעיה להיכנס, ולכן בפעם הבאה כנראה שכן אלך.
אבל בחירה שלך כמה זה חשוב ומשמעותי לך לעומת הרצון של אמא שלך.

באמת שחיפשתי הרבה סימוכין לזה באינטרנט וכמעט לא מצאתי... אשמח למקורות

(בשו"תים מפורטים של רבנים באינטרנט) דווקא מסבירים למה אין לזה ביסוס ואין סיבה לדאגה.
והאמת שסבא שלי חשוב לי מאוד ומוזר לי לא לעלות לקבר שלו (למרות שבלוויה שלו אחותי ובת דודה שלי באמת לא נכנסו לבית העלמין עצמו, היו רק בהספדים ונשארו בחוץ).
ועדיין, אולי בגלל שמבחינת ההורים שלי זה נחרץ שלא אכנס (אפילו שזה אבא של אבא דווקא) ואין מקום לערער על זה - מרגישה שלא מקומי להתחיל להתווכח איתם על זה כי זה לא באמת יעשה טוב ורק יעיק עליהם.

כרגע נראה לי שלא אלך, ואבוא רק למפגש אצל דוד שלי לאחר מכן.

תודה לכולכן

לאזכרה לא הייתי נכנסת. לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתה לוויה שלא נדע. יש מצב שכן הייתי מחליטה להיכנס. זה יותר מנהג מאשר חובה חקוקה לדעתי.

אשכנזים. בהלוויה של סבתא שלי הייתי בהריון בשבוע 14 ולאחר התייעצות עם רב קבלתי הנחיה לא להתקרב לקברים עצמם, להישאר בכניסה לבת העלמין. לכן הייתי בחלק של ההספדים והדיבורים שיש בהתחלה, אבל לא נכחתי בעת הקבורה עצמה. לא ידעו עדיין על ההריון, והיו תהיות בעקבות זה, אבל לא שיניתי את ההתנהגות בגלל מה שיחשבו. בהמשך הבינו למה.

לא כדאי שנשים יכנסו לבית העלמין במיוחד בזמן הקבורה,
הן בעצם הביאו את המיטה לעולם (חווה)
ולא טוב להן שיהיו שם..
אבל זו לא הלכה עד כמה שידוע לי

שנשים בכלל לא האות לא להלוויה ולא שעולים לקבר..
אלא אם כן זה אבא של.. אח של...
ספרדים

ב"ה מסיבות טובות,

אני באזכרה שיצא גם בתחילת ההריון לא רציתי גם - יש לי חיים חדשים בגוף למה שאביא אותם למקום של מוות?

 

בכל מקרה, אם יש משהו אחרי את יכולה להגיד שהיית חייבת להשאר בעבודה / סידורים / התחיבויות קודמות וכו'

אם יש קבוצת וצאפ משפחתית אז לכתוב "וואי יש לי משהו ביום הזה, טוב נראה איך יסתדר" ואז אולי יבינו למה באת רק למפגש שאחרי

(שבעלך גם לא יעלה לקבר וזה יהיה פחות בולט).

 

הריון קל בעז"ה!

 

הבן שלי גם היה ככה. תמיד היה עיגול רטוב מתחת לראש כשקם. לא ביררתי את הנושא אבל זה עבר מתישהו..

הוא בן 10 חודשים וגם מלא פעמים קם עם עיגול רטוב מתחת לראש על הסדין.
לא יודעת מה אפשר לעשות עם זה...

אבל לפני שנתיים. פשוט הכל מסביב לראש היה רטוב בלילה..קבוע.

ב"ה היום כבר עבר לה.

אם אני זוכרת נכון
לנו עזר מאוד

טכנאיות לרב לא בודקות מין ומדברות באופן אוניברסלי- זכר

אל תדאגי. זה לא השתנה פתאום במהלך ההריון.
היא םשוט לא הסתכלה לראות מה זה, וגם אם כן ראתה, יש זוגות שלא יודעים (כמוני למשל) אז פשוט מדברים על זה כעל עובר.
מבחינה לשונית, אין דבר כזה עוברית. יש עובר ממין זכר ועובר ממין נקבה. זה לפחות מה שידוע לי..

וכן תיקנו שאפשר להגיד עוברה או עוברית.

זה מלשון זכר

שימי לב למה שרשום לך על הדף: הערכת משקל זה פלוס מינוס 10% מהמשקל הנכון...
זה טווח מאוד רחב. לא צריך להיבהל.