פורום הריון ולידה (עמוד 1998)

יש כאלה שפשוט לא אמרתי וחיכיתי שיראו..
ולחלק פשוט כדרך אגב.. לא עשיתי מזה איזה אירוע ;)

משתדלת שזה לפחות יהיה אחרי השקיפות (כן, היא יוצאת לפני).

וכשהנושא עולה ונצרך.

למשל- למי שעובד איתי- שאני אצא לחופשת לידה בעוד כך וכך.

או לחברה/שכנה ששואלת נגיד משהו על שנה הבאה וזה עולה, אז אני מציינת שאני אלד.

בגדול לא עושה מזה ענין ו"טקס" להודיע. אלא מנצלת הזדמנויות, כי יותר קל כשיודעים מאשר להתאמץ להסתיר.

בהריונות ראשונים יותר הסתרתי וסיפרתי מאוחר באמת.

בהריונות מתקדמים יותר נמאס לי להסתיר והבנתי שקל יותר לשחרר ולספר פשוט.

לשאר לא סיפרתי פשוט חיכיתי שיראו ויבינו

מצד אחד אני רוצה שיידעו

מצד שני לא רוצה שיידעו

 

קשור לאיזה ענין שדברנו עליו ושכנה אחרת שמעה ואמרה "ככה את מודיעה?" הרגשתי שאולי הייתי צריכה לספר לה כי היא שכנה די קרובה ואנחנו מדברות הרבה.
אבל אני רק בשבוע 19...

לפעמים זה נאמר כי מופתעים או מתרגשים או מובכים ולא יודעים מה לומר, או סתם בסוג של הומור. (לא יודעת כמובן באיזה טון זה נאמר לך, אבל קשה לי להאמין שהיא נפגעה שלא סיפרת לה במיוחד..)

 

אני כן משתדלת שהקרובים אלי ובאינטרקציה יותר צמודה איתי ידעו מוקדם יחסית, ו"מנצלת" הזדמנויות או יוזמת אותן מיד כשהן עולות.

וממש לא היה אכפת לי שידעו.
הסיבה שלא סיפרתי לפני זה כי העדפתי לראות שהכל תקין

ואם הבטן מסגירה אותי לפני אז אחרי שליש ראשון שקיפות עורפית .

אני היפרמזיסית, וההריון הנוכחי הולך לי קשה מאוד עד כדי נפילות מחולשה בעבודה.
אז אחרי הפעם הראשונה שזה קרה לעיני הבוס שלי, סיפרתי לו כי ידעתי שזה מה שהולך להיות בחודשים הקרובים... וחשובה לי ההבנה שלו.

חשבתי שאני בשבוע 6, ושזה שיא של כל הזמנים.

התברר באולטרא סאונד שהיה ביוץ מאוחר מאוד, ולמעשה כשסיפרתי הייתי רק לקראת סוף שבוע 3!!!
איך בכלל התחילו כבר התופעות הריון בצורה כל כך קיצונית????

איך שאת מגלה על ההיריון את מספרת לכולם? 

 

לי יצא לספר לצוות בעבודה בערך בשבוע 10 בגלל שהרגשתי לא טוב, וזה ממש הקל עלי שספרתי.

 

למשפחות שלנו סיפרנו בחודש רביעי, ואח"כ ספרתי לחברות קרובות. 

אבל נראלי בעיקר כי השליש הראשון רגיש ולא לכל העולם יהיה לי נוח לספר שעברתי הפלה ח"ו.
מעדיפה לספר בשלב שזה טיפה יותר בטוח.

שיש שמחה/שלום/אמונה...מוזמנת להוסיף ערכים שמדברים אליך.


ח"ו אם אחווה הפלה - לא מבינה למה זה סוד. אני עוברת כרגע משהו קשה ומטלטל. אשמח להכלה והתחשבות.

לגבי ההפלה, יכול להיות שלך יהיה נוח לשתף וזה מקסים ומה שנכון לך.

אני לא ארצה לחלוק דבר כזה עם כל העולם ואם ארצה עזרה אבקש מאנשים רלוונטיים ואשתף אותם.

ושאלה לגבי הילדים, גם הם יודעים מההתחלה?
כי אני זוכרת אותי בתור ילדה, שאמא סיפרה לי בחודש שישי (לא יודעת איך לא שמתי לב לפני😅) והיה לי מממששש קשה לחכות את הזמן עד הלידה.

גם אני מספרת מוקדם, ויש הפלות. ומי שאיתי בטוב איתי גם ברע

לי היה צורך לחכות עם לספר, הרגשתי שאני צריכה זמן לעכל את העניין והיה לי נוח שרק בעלי ואני יודעים. וגם הרגשתי שגם ככה היריון זה הרבה זמן, אז אין לי עניין לספר כ'כ הרבה חו' לפני.
ואם ח'ו יש הפלה זה עניין רגיש גם ככה, ממש לא הייתי רוצה שכולם ידעו מזה.

וכתבת שלמשפחות שלכם אתם מספרים רק בחודש רביעי.

 

מענין אותי-את לא משתפת הורים אחיות קרובות חברה קרובה

לפני זה?

אלו אנשים שלרוב גם פחות נורא אם ידעו אם יש הפלה חלילה.. וכו

ואפילו להפך יוכלו לתמוך

לא רואה טעם להסתיר

בהתחלה נורא רציתי לספר לכולם וככל שעבר הזמן אפילו להורים שלי ירד החשק לספר וסיפרתי בסוף רק כדי לשמח אותם אבל לא כי אני היה חשוב לי שיידעו או ששימח אותי לשתף..
בעלי סיפר להורים שלו די מוקדם ואני פלטתי לחברה בשבוע 9..

הבן שלי בן 11 חודשים ועדיין קם בלילה לאכול כל כמה שעות, בין 3-5 שעות.
ויש ילדים שגם אחרי גיל שנה עוד קמים לאכול בלילה....
קשה אבל אם יש להם צורך לאכול אז מה נעשה?! מבאס.

ואולי הוא לא רגוע מסיבה אחרת? שיניים? כאב בטן?

אם לא, אז התינוק התחיל לילה ואתם מיד אחרי האכלה תלכו לישון.
אם כן, תנסי לסנכרן את הארוחה האחרונה שלו עם הדעה שאת ממש במיטה (אחרי מקלחת והכל)
אחרי 4 שעות בקבוק נוסף וארוחה הבאה היא כבר בבוקר יחד עם התאום השני.
יש לכם מספיק בקבוקים שלא תצטרכו להתעסק עם שטיפות בלילה? אם לא אז בגיל כזה אפשר את הבקבוקים הפשוטים. יש ב10 שח. שווה לקנות כמות.
שימי קערה גדולה עם מים וסבון מהערב,
מים בתרמוס ואבקה על השיש במקום זמין,
ואז זה כמה דקות בודדות של התעסקות והאוכל מוכן.
לא הבנתי למה אתם מנסים להרדים בלי בקבוק אם זה מה שהוא צריך. אתם עייפים כי אתם נלחמים בו שיירדם בלי אוכל וחבל.
במקביל תנסי להגדיל בהדרגה את ארוחות המוצקים ולהאכיל דייסה או אוכל משביע טוב לפני השינה.
וסבלנות, הם גדלים לאט לאט.

נסי לתאם את שעות הארוחה בין שניהם, ואם קמת להכין בקבוק ב6:30 תכיני גם לשני כשיתעורר יהיה לו מוכן. או לפחות להכין את המים ואבקה במחלקה בקבוקים, כדמתחיל לבכות תערבבי ותתני לו, חצי דקה של התעסקות.

את מחליפה טיטולים בלילה? אם כן אז על זה אפשר לוותר בד"כ.


אה וגם אפשר להגדיל לו את הכמות של כל ארוחה. את אומרת שהוא מסיים בשלוק, יכול להיות שהאוכל לא מספיק לו.
כמה מ"ל את נותנת?

יש תינוקות פחות רגועים, עם תינוק אחד ישנתי פחות ממה שאת מתארת עם שניים.
את התינוק הפחות רגוע אפשר להביא אליכם לחדר בעגלה אם ממילא הוא רדום שם לפחות אפשר לנדנד בשכיבה ויש גם דבר שנקרא מנדנד עגלה או מיטה שיש בה נדנוד אולי יהיה קל יותר.

את התורנות תעשו יותר שעות ברצף. שעה את שעה הוא לא נותן אפשרות להיכנס לשינה עמוקה וגם השעון הביולוגי לא מצליח לתפקד ככה אז שניכם גמורים

זה לא מאד הזוי...

אבל אצלי תמיד קמו בלילה בגיל הזה.
כל 4 שעות זה אחלה מרווח.

כמו שכבר נכתב, אם באופן עקבי קם כל שלוש ארבע שעות, אוכל בקבוק מלא ונרדם מייד שוב - אין טעם לנסות 'למשוך' אותו עם מים ונדנודים.
תשתדלו להגיע למצב שהכי קל מבחינה טכנית להכין בקבוק- אני אהבתי להכין מראש את כמות המים בבקבוק ואת האבקה במחלק מנות.
בע"ה לאט לאט יגדל וירווח עוד בין הארוחות, במקביל יאכל יותר מוצקים במהלך היום וישבע יותר. אם עדיין לא ניסית אפשר גם לנסות דייסה בבקבוק- אולי ישביע ליותר זמן.

מה שכן, בשלב מסוים כן יהיה כדאי לעשות תהליך וללמד אותו להרדם במיטה בתחילת הלילה, זה תהליך דורש כוחות בפני עצמו אז אולי להיות לייעל קצת את הלילות כרגע ולהגיע לתהליך הזה קצת יותר מאוששים...

בגיל כזה אצלי כולם קמים לינוק בלילה(לא משנה גם אם זה בקבוק. )

וכל 4 שעות זה ממש סביר יש זמן לישון בין לבין
אבל ככה אני רגילה.. מבינה שלך זה מרגיש אחרת

אז אולי תלמדו אותו לשתות לבד בקבוק ? ו'ירדם לבד ככה..ואז צריך רק לקום להכין

+איזור גיל תשעה חודשים מתחילה חרדת נטישה והרבה פעמים השינה משתבשת מאוד.
אצלי היתה קמה כל שעה שעתיים בשלב הזה
השתפר אחרי חדשיים בערך...
בהצלחה רבה!!

אצלי קמו פי מליון בגיל שמונה חודשים וגם אח''כ. ובן השנתיים פלוס שלי עדיין קם. מתרגלים לתפקד על חוסר שינה. חלק מהחיים.

מאוד מאוד הגיוני שתינוק בן 8 חודשים עוד יקום לאכול בלילה!!!
ונשמע שאחרי שהוא אוכל הוא חוזר לישון. אז בכלל.
אם הייתי מתארת סיטואציה שבה הוא ער חצי לילה ולא נרדם ולא אוכל ורק צורח אז זה משהו אחד (שגם עלול לקרות) אבל את מתארת סיטואיה נורמלית לחלוטין לילד בגילו.
הבת שלי בת שנה וחצי ועדיין קמה 3 פעמים כל לילה.
תגידי תודה שהשני ישן. לא מובן מאליו.
מה עושים? כל פעם רק אחד מכם קם אליו מאכיל וחוזר לישון.
זה יוצא לקום גג פעמיים בלילה שזה סבבה ממש ולא צריך לפגוע בתפקוד שלך למחרת.
אם יש צורך אז לישון שעה אחה"צ

אני לא מאכילה לילה בגילאים האלו..וגם הרבה (הרבה ...) קודם.

אבל זה צריך לבוא עם מוכנות והבנה של ניהול זמן השינה- שינה עצמאית שלא תלויה באוכל או בהרדמה בעגלה..

מציעה לקרוא את הלוחשת לתינוקות למרות שהם כבר גדולים או את "ששש בלילה ישנים.." 

אם קשה לכם ליישם לבד אז לקרוא ליועצת זה שווה כל שקל.

 

יש אישזהי תפיסה שתינוקות פשוט לא ישנים ושככה זה. 

זה נכון אולי ל4 חודשים הראשונים..אני אתן אקסטרה ואגיד חצי שנה..

מעבר לזה אלו הרגלים שניתן לרכוש .. מתנה באמת גם לאמא וגם לילד.

 

אני חושבת שעדיף לשאוף לאלו שמצליחים להשיג את זה ולא למי שאומר לך גם הבן שלי בן שנה פלוס פלוס ואוכל בלילה............

אם זה מפריע לכם אז כנראה שזה שווה את הבדיקה

 

בהצלחה!

מכירה מקרוב מישהי שדיברה כמוך עד שהקב"ה נתן לה ילד קשה יותר. ואז היא הבינה שזה לא הורים לא מוצלחים או גישה לא נכונה. פשוט יש תינוקות אחרים!!
תגידי תודה שהתינוקות שלך קלים
ואין שום ספק שיש תינוקות שצריכים אוכל בלילה גם מעל גיל חצי שנה. אז משפט כזה יגול להיות הרסני.

כבר נכנסתי לזה כמה פעמיים וראיתי שאין טעם לשכנע וסתם נוצר ויכוח מכוער.

לאמהות שמרדימות בעגלות או מאכילות עד שנה ++ קשה להאמין שיש אופציה אחרת זה נראה להן הזוי שילד נרדם לבד בגיל חצי שנה ולא קם בלילה.

אבל זה קיים וזה לא כי הם קלים.

 

הצעתי לפותחת לבדוק את האופציה (שאני ממש לא הראשונה שנהנית ממנה).

אם תצליח ומתאים להם הרוויחו ואם לא אז כמו שרשמו לפני..אפשר למשוך ולמשוך ....

האופציה החלופית תמיד קיימת.

אותי איך את עושה את זה?

שואלת באמת מתוך רצון לדעת ולא בהתרסה.

הבן שלי בן חצי שנה נרדם לבד לבד.
אני מניחה אותו במיטה והוא נרדם ועדיין מתעורר כל שלוש שעות לאכול

יש דרך אחרת?

המלצתי על שני ספרים שעזרו לי מאוד.

אפשר כמובן גם יועצת שינה.

 

בגדול מדובר על תהליך של שבוע פלוס מינוס , כמובן שהוא מלווה בבכי אין פה קסמים.

יש רגשות אשם..יש ספקות..

אבל בסוף האמנתי שאני נותנת לילד מתנה באמת באמת מאמינה בזה בכל הלב.

זה תהליך שמלווה בחיבוקים ובחום ועם זאת הוא קשוח . 

זה לא מתאים לכל הורה .

 

אבל אנחנו לא היינו מסוגלים לא לישון ברצף שנה..שנה וחצי..
ובסופו של דבר כל זוג צריך לעשות את השיקולים שלו.

 

 

 

 

 

ולי רק מציק דבר אחד-זו אמירה מאוד מתנשאת, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
ויש תינוקות שנרדמים עצמאית ועדיין קמים לאכול.

תאמיני לי שתינוקות שנרדמים עצמאית גם קמים משמעותית פחות פעמיים בלילה וגם ישנים שנת לילה רציפה הרבה יותר מוקדם.

 

לפעמיים הורים חושבים שהוא קם כי הוא רעב אבל הוא פשוט מתעורר בין מחזורי השינה שלו..

אז תינוק שיודע לעבור את מחזור השינה לבד גם אם קם יחזור פשוט לישון (ואת אפילו לא תדעי..)

ותינוק שלא יודע ומעיר את ההורים אז הם אוטומטית יגידו הוא רעב ויאכילו ואז נוצרת תלות בהאכלה וגלגל שמזין את עצמו.

 

אין פה התנשאות..גם אני עברתי את זה עם הילד הראשון שלי עד שלמדתי שאפשר אחרת.

בגלל זה אני מבינה אותה..וגם מסייגת שהדרך היא לא פשוטה אבל לגמרי ברת ביצוע.

האם יש תינוקות שלא יצליחו וימשיכו לאכול בלילה גם בגיל שנה ולקום כל 3 שעות? בוודאי.

אבל קודם צריך לנסות כדי להחליט.

ואם זה מפריע לה אז שווה לבחון אופציות חלופיות.

 

אבל עדיין קמים בלילה לאכול.

לא תמיד זה בא ביחד.

 

היו כאלה שישנו יותר שעות ברצף, אבל זה יותר היה תלוי באופי הילד וביכולת שלו "לאגור" אוכל לפני השינה.

 

אותי זה מתסכל כשאומרים לי- מה, ילד בגיל הזה כבר יכול לישון לילה שלם. כי הילדים שלי לא (לא כולם, לפחות).

 

אני שמחה שאצלך זה עובד וממליצה לפותחת השרשור לבדוק אם גם אצלה זה יכול לעבוד, אבל להגיד שהשינה שלהם בלילה תלויה נטו בהרגלים שאני מקנה להם ושאם הם קמים, כנראה שלא "חינכתי" אותם כמו שצריך, זה לא נכון, לצערי.

ואם הוא לא אוכל ארוחות מוצקים מלאות במהלך היום, הגיוני שיקום כל כמה שעות לאכול.
אם הוא רעב תכיני ישר בקבוק ותחזירו לישון
ורק שתדעי שמה שאת מתארת זה סוכר ליד תינוקות אחרים (לא ממשיכה מהקושי וההתמודדות שלל בכלל! תת בטוחה שזה קשה לך ממש, וזה מבאס לקום והיית רוצה שישנו לילה שלם ❤)
רק רציתי לומר שהמצב שלך לא הכי גרוע ונשמע שה פיתרון פשוט יחסית...

הבן שלי בן שנתיים ועדיין קם כמה פעמים בלילה.

הקטנטנים כנראה לא קוראים את כל הספרים שזה כתוב בהם.

 

באמת אני לא זוכרת שישנתי לילה שלם עד גיל שנה וחצי-שנתיים (לא תמיד זה כי קמים לאכול, לפעמים נופל המוצץ, השמיכה וכאלה וכמובן התדירויות משתנות).

 

אם הם קמים לאכול במרווחים כאלו וחוזרים לישון זה מעולה. אל תנסי למשוך או להרגיע בדרכים אחרות, תני להם לאכול ותחזרי לישון.

כמובן שיוצא שקמים בלילה אם נופל המוצץ/שמיכה/ילד עם חום ועוד ועוד מקרים..באמת יש שפע ולא חסר.

 

ילד/ה בן שנתיים לא אמור לאכול בלילה נקודה. זה נטו הרגל.

מסייגת אם מדובר בבעיה רפואית .

 

 

התייחסתי רק לעובדה ששינה של לילה רצוף לגמרי היא חלום רחוק בהחלט עבור הורים רבים עד גילאים די מאוחרים..

אבל בגיל 8 חודשים בהחלט כן נורמלי לקום לאכול. אין מה להשוות בין הגילאים האלה

קם כמה פעמים אבל זה באמת לא לאוכל...
לא יודעת מה גורם לו לקום, אבל הוא פשוט מגיע אלי למיטה ואני מחזירה אותו בחזרה למיטה שלו, בדרך כלל הוא נרדם בחזרה במהירות, הרבה פעמים מבקש בקבוק מים, אבל זה באמת לא מרעב...

אבל גיל. 8 חודשים נשמע לי עדיין ממש תקין נורמלי שיתעוררו בלילה כדי לאכול... זה גיל ממש קטן.

את יכולה לנסות להוסיף להם דייסה לתמ"ל לפני השינה.

בלילה

תינוקות הם לא רובוטים וכל תינוק הוא אחר, קל וחומר כשיש לך שניים...
אני חושבת שעיקר הקושי שלכם הוא פשוט כי בורכתם בתאומים.
פעם מישהי אמרה לי שהתאוששות שהיא לרוב מרגישה חצי שנה אחרי לידה, היא הרגישה אותה עם תאומים רק אחרי שנתיים!!
אין ספק שזה ממש קשה...אבל אל תחשבו שזה לא תקין. בגיל הזה ממש הגיוני שהוא רעב גם בלילה.

אין לי פתרונות...
אבל רק תזכרו שזה קושי שמגיע מתוך ברכה ב''ה, ושזה קושי זמני

הוא סך הכל בן 8 חודשים.
ברגע שתפנימי שזה מה שהוא אמור לעשות יהיה לך הרבה יותר קל להכיל את זה.
התאום שלו ישן ברצף, זכית, אבל זה ממש לא הסטנדרט.
הוא לא מפונק ולא בעייתי, יש לו חילוף חומרים מהיר, והאוכל מתעכל לו צ'יק צ'ק, אז רעב שוב אחרי 3-4 שעות. זה לגיטימי. ולגבי זה שהוא נרדם רק בנידנודים והכל מפריע לו- יש כאלה תינוקות, זה באמת לא קל... מכירה את זה מקרוב.... אבל הכל עובר💕 זה לא אומר עליו משהו כשהוא יהיה גדול..

ילדים זה שמחה.. גם שהם גדולים...טיילת לילה ...מה שתרצי . תחזיקי חזק. הלוואי והייתי חזקה מספיק כדי לא להסכים להם לישון איתנו או לקחת אותם חזרה למיטה בעקביות שלא לדבר על אילוף תינוקות ...כנראה רק בפנסיה.

סביר שתינוק קם לאכול בלילה כל 4 שעות. זה מה שהוא צריך כנראה... גם אם אח שלו (בלי עין הרע) ישן ברצף עד הבוקר

אני לא מנסה להיות גיבורה בימים של מחזור.
כואב, אז כדור.

מנסה להשיג מאחת השכנות...בנתיים סובלת 😖😖

אם זה חודשים ספורים ממה שידוע לי זה לא מסוכן, רק היעילות פחותה.

*לא המלצה רפואית*

לגמרי בתוך החבילה כמעט ואין עם זה בעיה.
הדבר היחיד שיכול לקרות זה שהתרופה איבדה מהחוזק שלה ולא תפעל ביעילות כמו שאת מצפה.

כימיים שיש להם השפעה בעייתית

לי אישית עוזר בקבוק חם על הבטן, זה מרגיע ממש
וכמובן כדורים..

ובקבוק חם אפשר לקנות בסטוקים/ סופר פארם- לא חסר איפה..
אם את ממש סובלת מציעה אןלי לנסות להצליח לקנות כדור חבל שתסבלי כל הלילה… 😔

אם אלו כאבים ברמה שאת לא מכירה -
לדעתי כדאי ללכת להיבדק. את מנסה להיכנס להריון, נכון? אם יש כאלו כאבים בשבוע איחור כדאי לשלול הריון חוץ רחמי 😶.

ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב.
לקחתי מחברה כדור שממש עזר לי, פחדתי לקחת משהו שעבר לו התוקף.

עכשיו נשאר להתמודד עם הכאב הנפשי של זה,
בעלי מתגייס בגיוס של אוגוסט, מרגיש לי כאילו זה הזדמנות אחרונה ואם לא שנה וחצי של צהל מה הסיכוי להיכנס להריון שנפגשים פעם בשבוע שגם בו לא תמיד מותרים...
זה גם אומר שכנראה נהיה אסורים סביב הגיוס וזה מתסכלללל
אז אשמח לשמוע טיפים,המלצות, דברים טכנים שמומלץ לעשות בשביל להגביר את הסיכויים
זה כבר שנה מהחתונה, אז בע"ה המון תפילות.

קודם כל, כדאי להיות מודעים לכל הזכויות. אני חושבת שאמורים לתת לו לצאת הביתה בליל טבילה.
אבל בעיקר לנשום עמוק ולא להספיד עכשיו את השנה וחצי האלה. הקב"ה מחליט מתי להביא לך את הילד, וקטן עליו לעשות את זה גם אם הבעל בצבא.

חיבוק❤

זה מפחית משמעותית את הכאב.
רק שצריך להיות זמינים ליד שרותים🙈

לילה אצל סבא וסבתא בלי קשר אם היא שחררה או לא.
תינוק באופן רגיל ואם אין סיבה מיוחדת צריך להיות עם אמא ואבא.
ככה אני חושבת

ולהגיד לי שאני צריכה את זה (בגלל שהיא רוצה להיות איתו לא בגללי) אני ממש (ממש!) לא צריכה את זה. ואמרתי לה אלף פעם

אני שומעת אותך. זה באמת קשה לעמוד כנגד אנשים חשובים בחיים שלך. שולחת חיבוק וחיזוק.

את אמא שלו! האינטואיציה שלך נכונה. אם את מרגישה שהוא צריך להיות קרוב אלייך - את צודקת! מובן שהיא רוצה לנשנש את הנכד שלה ולהיות קרובה אליו, אבל העיקר זה שיהיה לו טוב.

לגבי העבר של חמותך - פשוט תורידי מהמשוואה. זה סתם רכילות עסיסית שמשאירה משקעים בקשר ונותנת לנו דעות קדומות על אנשים שגם ככה לא קל לנו איתם. אנחנו רק מחפשים תירוצים להעמיק את הקרע...

מה ששלה - שלה. תדאגי לטוב שלך ושל הילד שלך, סרבי בנועם כשהיא מבקשת ולא מתאים לך. אל תרגישי טיפה אחת של רגשות אשמה. את נהדרת.

אם את רוצה קחי את הבן *שלך* לסופש, את זה אני באמת צריכה....סתם

 

יש מקרים שצריכים להיות ברורים ולשחק את המשחק שלה. חוץ מזה שלא יזיק להגיד לה אה כן את היית משאירה את התינוק שלך ככה? בטוח לא.. 

 

אתן נפגשות הרבה? מדברות הרבה? 

ומדברות במהלך השבוע פעמיים-שלוש בערך אם בהודעות או בטלפון.. לא רוצה שזה יתפרש אצלה כהעלבה בגלל זה לא אומרת דברים בסגנון למרות שיכולה להגיד מפה ועד להודעה חדשה..

את מתארת סבתא שטלתנית שרוצה כמה שיותר להיות עם הנכד...
ובכן, זאת לא סבתא שטלתנית. זאת סבתא אוהבת בריאה בנפשה.
הלוואי על כולם סבתות שרוצות לתת ולתת כמה שיותר. שרוצות להרגיש את האהבה והקרבה לנכדים וכמה שזה קורה הלב רק מתרחב ורוצה עוד ועוד ועוד.
והלוואי ויהיו לה כוחות להציע לשמור על הנכדים סופש גם כשמדןבר כל הילד השישי והשביעי של הילדים האחרונים שלה. (לרוב הסבתות נגמר הכח בשלב כלשהו)
כשהיא מציעה הצעה כזאת תחייכי באמת מכל הלב והערכה. ללא תחושת מלחמה. זה לא היא נגדך. זה תינוק שיש לו אמא ואבא וסבתא וכולם אוהבים אותו ואיזה כיף זה! באמת!
זהו, כל השינוי צריך להיעשות אצלך בנפש.
תראי שבלי שום שינוי טכני, כל השיח עם חמותך משתנה מהקצה לקצה.
נסי ללמוד את השפה שלה. כשהיא אומרת " תשאירו אותו סופ"ש" מה היא בעצם אומרת לי עכשיו?
אני אוהבת אותו ואת הסבתאות כ"כ! קשה לי הפרידה/ ריחוק.
מה תעני על כזה משפט? איזה מהבולה הסתבר הזאת שחושבת שאשאיר תינוק לילה שלם לבד?
לא, את לא תגיבי ככה, אז גם אל תגיבי ככה כשהיא מתנסת באופן שהיא מתנסחת.
תעני לה אני מאוד מתרגשת מהבעת האהבה לנכד שלך. את השראה של אהבה. הלוואי על כל הילדים סבתות כמוך. הלוואי וגם אני אוהב ככה את הנכדים שלי.
(לא הכל כל פעם, כן?)
ועוד פעם היא תחזור על ההצעה להשאיר אצלה, ועוד פעם את (ובעלך) תענו תודה על האהבה. ושוב ושוב.
אל תגידו תודה על ההצעה, כי זה משדר שההצעה כלשונה היא לגיטימית, אלא תודה על מה שעומד מאחורי ההצעה, שזה באמת ראוי להודיה.
מנגד, ככל שהילד יגדל תנסו לכוון את הרצון ואת האהבה למקומות שנכונים לדינמיקה המשפחתית שלכם.

(וחיבוק על החוויה הקשה והמטלטלת אחרי לידה, ניסיון קשה ממש, מקווה שלא נשארו לך טראומות בנושא. הלוואי!)

בהצלחה!

וזה כיף שככה עוטפים את הילד מכל הכיוונים. אבל קשה שלא לפרש את זה גם כהתעלמות מהרגשות ומהצרכים שלי כאמא. וכאילו זה לגיטימי ונורמלי להשאיר תינוק בן 5 חודשים בקושי ללילות וסופשים. וכל זה במעטפת שאני חייבת את זה וזה יעשה לי טוב. כשאני חוזרת ואומרת שלא, לא יעשה לי טוב ואני לא צריכה את זה.

לאחרונה כתבתי פה בפורום קצת על ההבדלים בין תקשורת מילולית לתקשורת א-מילולית,
ועל היתרונות של תקשורת א- מילולית.
תקשורת של מילים יכולה להרוס. בהחלט. זה לא פשוט. הלוואי והייתי יכולה להסביר לחמותך כמה בחירת המילים שלה הורסת את כל הקשר היפה של תינוק- אמא ואבא- סבתא.
הייתי אומרת לה שההשלכה "שלא יהיה לך קשה" לא רק שלא יוצרת קירוב כמו שזה נשמע שזה אמור להיות (מישהו רוצה להקל עלייך לכאורה)
אלא זה פוגע ומרחיק.
אבל האמת שהיא לא מחפשת איך להקל עלייך. למרות שהיא אומרת אז זה. אם היא הייתה רוצה להקל עלייך לא היית צריכה להגיד 1000 פעם שזה לא מקל עלייך.
מכיוון שזה לא מה שהיא רוצה, אלא רק מה שהיא אומרת, התשובות שלך לא חודרות את מעטפת הקבלה שלה.
היא שומעת את המילים אבל הם לא עונים לה על הצורך הפנימי שלה, לכן בעצם אין פה שיח.

כמו למשל שאם הבת שלי מבקשת ממני להקריא לה סיפור כי היא רוצה בקרבתי, ואני מציעה לה שאחיה יקריא לה את הסיפור, התשובה שלי לא רק שלא תתקבל, היא גם תגרע מהמצב ותכניס אותה להיסטריה
כי התשובה בעצם מאששת את ההרגשה שלה שלאמא אין פניות אליה.

מכיוון שאין לי איך לומר לחמותך את הדברים אני פונה אלייך. כי למרות הקושי זה אפשרי. זה ממש ממש קשה. באמת. אבל כמו שאם ילד יגיד לך "אמא אני שונא אותך", ואת בכל זאת תצליחי לשמוע אותו אומר:
"אמא אני אוהב אותך ומאוכזב ש.. ומבולבל מהצפת הרגשות ואני צריך אותך ואת עזרתך שתרגיעי אותי ואני חייב לבטא את זה בדרך שתזעזע אותך כי אני לא מסוגל יותר עם כל זה"
אז גם עם חמותך זה אפשרי.
נסי למחוק את המילים שהיא בוחרת בהם. לא לתת להם לחדור את המעטפת שלך. המילים לא רלוונטיות פה. היא לא רוצה להקל עלייך לכן התשובה של אני לא צריכה עזרה לא רלוונטית.
תזרקי את המעטפת לפח. את לא צריכה עטיפות מתנה. תסתכלי על מה שבפנים.
וגם המילים "תביאו לי אותו סופ"ש" אל תתני להם לבלבל אותך. מיד כשאת מקבלת את במילים האלו תעשי להם תרגום מחדש.
המשפט "כאילו זה נורמלי להציע הצעה כזאת" מעידה שהמילים ככתבם וכלשונם כן חדרו. ומפעילים אצלך את החשיבה האם נורמלי או לא.
אני מציעה לך, אל תגיעי לשם. אין שום סיבה שהמילים "תשאירו סופ"ש" יגיעו לגבולות ההיגיון.
כמו שבהתהוות הנפלאה מציינת בהקשר של אמא ילד:
הילד מבקש ארטיק ומבחינתך אין שום היתכנות לבקשה הזאת, תחשבי איך היית מגיבה לו היה מבקש כאן ועכשיו לטוס לירח? סביר שלא היית מתרגזת, אלא מחייכת.

אז אותו דבר גם בהקשר הזה. "תשאירו סופ"ש" הגיוני כמו שטיסה לירח הגיונית.
אין שום סיבה להפוך בהצעה ולחשוב האם היא לגיטימית ונורמלית או לא. (נניח פעם פעמיים התייחסתם ברצינות לתוכן ההצעה והגעתם למסקנה שלא- אין שום היתכנות)
זהו מעתה והלאה כל פעם צמד המילים "תשאירו סופ"ש" שווה "אני אוהבת את הילד ורוצה בקרבתו
וכל פעם המלים "אני רוצה לעזור ולהקל עלייך"
משמעותם "אני לא מוצאת מילים שישמעו לכאורה לגיטימיות לכן אני עוטפת במה שיש לי".

אין מה להיכנס לפרטים הטכניים גם הגיוני נורמלי ההצעה שהיא הציעה.
קודם כל שינוי פנימי עמוק אצלך.
מציכה לך מאוד ללמוד על תקשורת מקרבת. מלמדים שם איך לזהות את הצרכים שמתחת להתנהגות.
כמו בדוגמה עם הסיפורץ ההתנהגות הייתה בקשה סיפור. הצורך הוא בקרבה לאמא.

גם עם חמותך. ההתנהגות היא הצעה להשאיר סופ"ש, הצורך הוא למממש את האהבה.
אז איך אמורים להגיב כשההתנהגות לא לגיטימית אבל הצורך כן?
טוב נשאיר לך ללמוד קצת לבד

תקבלי כלים שיעזרו לך בכל אינטראקציה תקשורתית. עם חמותך, בעלך ובהמשך עם הילדים.

וושב, אני יודעת שבהתחלה זה ממש קשה. וגם לי היה קשה ללמוד את השפה הזאת. ולהבין איך להגיב כשיש מתעקש על ארטיק בזמן שאין לי שום אפשרות לקנות עכשיו ארטיק, והשקעתי המון המון מאמץ ביציאה שיצאנו והילד נהנה ומבסוט על הגג ומה ארטיק עכשיו? ולמה להרוס את כל הכיף עם התעקשות כ"כ טיפשית???
תאמיני לי הייתי בוכה לילות מתסכול.
ככה שאני אכן מבינה את הקושי לקחת את האחריות כשומע, ולא לצפות מהאומר לשנות אצלו את השיח. (כי מה לעשות אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו)

מציעה לך לחשוב קצת על הדברים ולתת להם לשקוע.
אני מבינה שזאת לא התגובה שציפית לקבל, מה שאנחנו הכי רוצים לשמוע שאנחנו צודקים (הנה אני אומרת- את צודקת!) והשני טועה! (הנה אני אומרת- היא טועה!)
השאלה מה הלאה. אם אנחנו רוצים באמת לעשות שינוי ולא רק לקבל הצדקה לתחושות שלנו, אז להצדיק זה לא תמיד מספיק.
תחשבי על זה, אולי לא היום ואולי לא בסיטואציה הזאת, אבל מתישהו זה יכול לעזור לך.

בהצלחה!

תודה!

את פשוט מלמדת שיעורים שלמים ותובנות של חודשים בהודעות שלך. שתדעי שהמילים שלך מגיעות לעוד המון ומחכימות כל כך. תודה!!!

ב"ה
כל כך נהניתי לקרוא את התשובה שלך אמאשוני

וזהו

זה כל כך חשוב, וכל כך קשה לפעמים, לשמוע את הרצון שמעבר למילים, ולהגיב אליו ולא למילים שנאמרו.
תודה על זה!

תודה!!


איפה את ממליצה ללמוד תקשורת מקרבת?(בהנחה שיהיה רלוונטי וזה)

את יודעת על מקומות שאפשר ללמוד בהם תקשורת מקרבת? עדיף משהו וירטואלי

תדעי שאני מחפשת את התגובות שלך בשרשורים, כי כל מילה שלך זה זהב.
בעקבות מה שכתבת ניסיתי קצת לשים לב לתקשורת א-מילולית בימים האחרונים, וזה פשוט פתח לי עולם שלם. אינסופי וחדש שפשוט לא הכרתי.
תודה♥️

איפה למדת את כל זה? קלעת לכל כך הרבה נקודות נכונות ונבונות.. תודה לך

שמחה לשמוע שזה קצת עוזר,
ותודה גם לכל המחזקות.

קרדיטים:
הבלוג של הורות בחסד של בהתהוות
אודות

פעם הייתה פה פעילה בפורום ולמדתי ממנה המון. הבלוג שלה נשאר לי נכס בהרבה מובנים.
מתאים יותר להורות. אוהבת כי הוא כתוב בגובה העיניים.

הבית להורות מקרבת- לגישת תקשורת מקרבת הגעתי דרך בירור ההורות. לכן החשיפה הראשונית שלי היא בעצם להורות מקרבת.
לכן הדוגמאות והתובנות לקוחות מהעולם הזה.
מדי פעם משתמשת גם באינטרקציות נוספות.
אני עוקבת אחרי האתר של גליה יעל ויואב
הבית להורות מקרבת – תקשורת מקרבת – הדרכת הורים בגישת תקשורת מקרבת | הורות מקרבת – תקשורת מקרבת – הדרכת הורים – תקשורת לא-אלימה
הם מדריכים את גישת תקשורת מקרבת לא רק בהיבט ההורות אבל אין לי ניסיון עם זה ספציפית.
בכל מקרה, 5 חודשים את כמעט שם
קורה לי ליישם את הגישה גם עם התינוק הקטנטן
אבל הכי אידיאלי לדעתי להתחיל סביב גיל שנה, שנה וחצי, עד משבר גיל השנתיים כבר ליישם את הגישה עם פחות מאמץ.

בנוסף מה שעוזר לי לרצות ללמוד, זה כשאני מזהה משהו שלא עובד. אלף פעמים עניתי משהו ולא השתנה דבר- נדלקת לי נורה אדומה.
אם משהו קורה פעמיים שלוש, הוא יקרה גם בפעם הרביעית חמישית.
זה אומר לי לעצור ולחשוב מחדש מה הכיוון.
פעם הייתי הכי לשבור את הקיר. אם אלף מכות לא שברו אותו, המכה האלף ואחת תעשה את זה.
ההורות לימדה אותי להיות הרבה יותר גמישה ויצירתית, ולהפיק את המירב במינימום אנרגיות.
ואני לוקחת את זה לעוד תחומים.

מה עוד לימד אותי?
הקשבה. הקשבה היא אומנות בפני עצמה. דרך הקשבה אפשר לספוג כל כך הרבה.
הקשבה פנימית, הקשבה לסביבה, קודם לספוג טוב את הסיטואציה ורק אח"כ לנתח אותה.
למדתי המון רק מהקשבה לשיחות בין בעלי לילדים, בין הילדים שלי לבין עצמם.
הם ללא ידיעתם מחקים אותי את ההתנהגות שלי, את הטון, בצורה מרשימה ומבעיתה בו זמנית. זה לגמרי גורם לי לחשוב האם זה מה שאני רוצה? האם צריך לדייק את ההתנהגות שלי איתם?

טעויות- אנחנו בני אדם ומותר לנו לטעות. לא צריך להיכנס להלקאה עצמית אבל כן כדאי להפיק לקחים.
כשמתרגלים לזה, מבינים שזאת לא בושה לטעות ולהודות בכך ברבים, וכך משכללים את הלמידה

ובסוף ואולי הייתי צריכה להתחיל עם זה, לומדים מכל אדם. מכל דבר. אין מקרה בעולם. כל אדם שאני פוגשת ברחוב יכול ללמד אותי משהו. כל שרשור בפורום. כל שיחה עם חברה.
לא כל הזמן אני שואלת את עצמי במודע מה אני לומדת מזה, אבל יחד עם ההרגל להקשיב, אפשר ללמוד המון.

בהצלחה!

קוראים לו תקשורת לא אלימה
של מרשאל רוזנברג.
הוא הוגה השיטה.
ומשם יש הרבה שלקחו את זה לכיוונים שונים.

אז ככלי ראשון ממליצה על הספר מחונן מאוד.

אוהבת כל הך לקרוא אותך, וואו
איזה תובנות והסתכלות בריאה על החיים!

זה נכד ראשון וההתנהגות שלה טבעית.

 

גם אצלנו הבכור היה נכד בכור והגיבו ככה. אני הייתי בגוננות יתר כתגובה נגדית ובדיעבד חושבת שהגזמתי.

 

תראי, ממש לא היתה מעניינת אותי ההיסטוריה שלה. זה לא רלוונטי ואנשים משתנים לאורך השנים.

 

וגם בסך הכל אם היא מביעה נכונות לשמור על הנכד, זה בהחלט יעזור לכם (לא בגיל הזה, אלא בהמשך). לכן הייתי זורמת איתה ואומרת- וואו, זה בטח ממש יעזור לנו כשנרצה לצאת בהמשך לאיזו חופשה זוגית ואז בטוח נשמח להיעזר בך. אבל עכשיו הוא קטן עדיין ואני צריכה אותו לידי. (ואם הוא יונק אז בכלל..)

 

את יכולה לתת לה לשמור עליו או לטייל איתו נגיד בשבת בבוקר כשאתם אצלם (ואת ממשיכה לישון- זה ממש פינוק!).

 

אל תילחמי נגדה ואל תתייחסי לזה כשתלטנות, היא פשוט מתרגשת ורוצה להנות מהנכד שלה.

תשמרי על הגבולות שלך, אבל בצורה הגיונית. (נגיד להשאיר ללילה, ברור שלא. להשאיר בבוקר שבת כדי שתוכלי להמשיך לישון- למה לא). ואל תתרגשי מ"רגשי".

משחררת לגמרי במפגשים איתם ונותנת לה להיות סבתא במשרה מלאה. אבל מבחינתה (יכולה להבין אבל גם לא) זה אף פעם לא מספיק. ומרגיש שהיא שוכחת שאמא ואבא זה לא סבא וסבתא. וילד בגילאים האלה זקוק לאמא שלו והוא לא בובה שאפשר להעביר ללילה פה ולילה שם

בעיני להשאיר ללילה בגיל הזה זה ממש ממש ממש לא לגיטימי. אז הרגשות שלך הגיוניים ונכונים.

אל תחששי לעמוד על דעתך, בצורה נעימה ומכבדת כמובן.

וצריך להפריד ביניהם.
הקשר בין חמותך להורים של בעלה- ממש לא עניינך. לא נראה לי שזה תורם למישהו... זה שלהם ולא צריך לעניין אותך.
מה שכן צריך לעניין אותך זה היחסים בינך לבינה. וכאן אולי כדאי לנסות ליזום שיחה של בעלך איתה ולהבהיר לה את המקום שלכם...

שהיא מצפה ממני ועושה לי רגשי על מה שהיא בעצמה לא הייתה מוכנה לעשות?
לא שזה משנה משהו ביחס שלי אליה. אבל בהסתכלות עליה, שוואלה - את לא היית ככה אז למה את מצפה ממני לכל כך הרבה? כי עכשיו שוב מדובר ברצון שלך ולא של אחרים? ואת שמה את זה במקום הראשון כמו בעבר? ההיפך הגמור ממה שאני עושה ועדיין את מצפה ליותר?

תתמקדי בהווה.
את רוצה תשאירי
לא רוצה תודי בנימוס ואל תשאירי.

זהו.
מה אכפת לך מה היא היתה?
תעשי רקמה שאת אוהבת רקמה שאת חושבת שיהיה לך טוב

אבל קודם כל, אנשים משתנים. עברו הרבה שנים מאז , היא עברה דברים, ויכול להיות שמשהו בה השתנה (בטוח!)
ודבר שני, אם את מחפשת מה שיעזור לך להתמודד מולה, לא יעזור למצוא איך היא לא בסדר. תנסי להתמקד בהווה, איך את יכולה עכשיו להתמודד עם זה יותר טוב.

אני לא יודעת הרבה לעזור כי אני מתמודדת גם עם חמות דומה, הלוואי שהייתי עושה את מה שאני אומרת....

בגיל כזה תינוק קודם כל צריך את אמא שלו

אם את צריכה קצת הפסקה , זה משהו אחר. אבל סתם ככה בגיל כזה לא הייתי נפרדת מהתינוק ללילה ובטח שלא לסופ"ש.

אל תרגישי רע, זה לגיטימי לגמרי ואם היא לא מבינה, זו בעיה שלה.

כשיגדל אבל זה יכול להיות לכם טוב. הלוואי שלנו היו סבים שיכולים לטפל ולעזור ולתת לנו קצת הפסקה

כמובן בתיאום ובתקשורת עם בעלך.
למה תינוק קטן צריך להיות לילה שלם רחוק מההורים שלו???!
שום סיכוי שבעולם.

תעמדי על שלך.

פעם היה ביכורים במלון רמדה.
לא יודעת אם עדיין פעיל שם.

מטופח נקי מזמין
אוכל טוב
תינוקיה מקסימה
מיקום פצצה

מאוד ממליצה
אם חשוב לך התינוקייה - ממש כדאי
לי לא היה אכפת חברה או אוכל או מיקום
רק רציתי תינוקייה נורמלית
הם טיפלו בתינוק שלי אחרי ברית משהו מדהיייים
והיחס שלהם היה מהמם

ביחס למקום בו הייתי שהיה סיוט בתינוקייה

רק אומרת התינוקות שלי צרחניים🤭

כבר מלא שנים שלוקחת לפני כל צום למניקות / הריוניות / רגיל. לוקחים בערב הצום.
לדעתי זה עוזר. אבל אף פעם לא יודעת מה היה לולא לקחתי.

אולי בגלל שאני מכורה לקפה...

אבל הבנתי שיש הרבה קפאין באחרים או משהו כזה.
לקחתי. לא שמתי לב אם עזר לי....

תציד צחקו עליי שזה בדוק פסיכולוגי, אבל צום אחד שכחתי לקחת והוא היה לי יותר קשה מהשנים שלפני כן.

לקחתי את הרגיל. השנה בעז"ה אקנה של ההריון..
מקווה שאצליח לעבור את הצום בטוב ולא אתייבש

ברח לי השם. לא עבד עלי שום דבר מאלה.

אז מי שמעניין אותה כדאי להתכונן מראש

זה הכנה מקודש לחול וצריך לשאול רב איך בדיוק אפשר לעשות

בגדול ממליצה התנסיתי בהריון וגם בתור רווקה  לדעתי משפר ומה שבטוח לא מזיק

בצהריים וסמוך לכניסה

בקלי צום למניקות יש סרפד שמאד עוזר להרבות חלב אז נראה לי ממש טוב

יעיל לכל מצב.

1.5-2.5 כוסות קוואקר
3 ביצים
1.5 כוסות קמח
0.5 כוס סוכר
0.5 כוס שמן קנולה
1 שקית א. אפיה
לא חייב- כפית גרידת לימון
" כפית גרידת תפוז
" חצי כפית קינמון
" חופן צימוקים (שטופים וייבשים)
" חופן אגוזים קצוצים דק
" 50 גרם שוקולד ציפס\שוקולד מגורד דק

מערבבים את החומרים היבשים (לא כולל הגרידה) מוסיפים ביצים ושמן מוסיפים את הגרידה אני עושה כדורים ומועכת אותם (צריך להרטיב ידיים מידי פעם) אופים ב180 מעלות.

לאחרונה הוספתי גם אגוזים ושקדים טחונים במקום חלק מהמקמח. (בערך כוס אגוזים/שקדים טחונים במקום חצי כוס קמח)

מקור: http://www.local.co.il/localfood/showRecipe.asp?id=2445

לפעמים עזר לי, לפעמים פחות, לפעמים לא לקחתי ועדיין עבר לי בקלות כשהתכוננתי כמו שצריך. אני שמתי לב כששותה הרבה בימים שלפני, ואוכלת את הדברים המומלצים- ענבים וכד' אז בדרך כלל זה מה שעוזר. לא יצא לי לקחת קלי צום בהריון, לקחתי לפני שנה את זה של ההנקה ועבר טוב בלי פגיעה בחלב. לא רואה סיבה לא לקחת, לא צריך לשאול רופא רק לקחת את הסוג שמתאים- למשל אם בהריון אז את הסוג שמיועד להריון. לוקחים לפי ההוראות על האריזה.

כל היום, נכון? אז לזמן מוגדר זה נשמע לי אחלה.
אני מאמינה שהיא תצטרך את המרחב. זה חלק מההתפתחות. אבל לתחום את המשחקים זה אחלה.

מצד1 נשמע מדהים זה באמת מקל מאוד בעיקר שיש עוד ילדים או חוסר בפניות באופן רגעי

מצד שני שלב הזחילה הוא כל כך חשוב ..לא הייתי מונעת ממנה למרות האתגר.

ולדעתי אם זה יהיה ככה בבית זה נגיש מדי...יפתה לשים אותה שם לזמנים יותר ארוכים מהרצוי.

אז אני לא הייתי משתמשת בזה.

נניח כשאת רוצה כמה דקות לאכול בנחת, שירותים.
אבל בכללי צריך להתאים את הבית אליה

ואני רק
8 חודשים וזוחלת בכל הבית? וואו! חרוצה!

ללכת לרופא ולשאול איך ממשיכים!!
לא להפסיק מיד על דעת עצמה.

כדורי דופסטון. זה היה אחרי טיפולים אז לא יודעת אם זה שונה או לא.. בעז"ה שימשיך בטוב!!

לא בדקת במקרה קרישיות יתר?

עשיתי בעבר ברור אחד כנראה בסיסי ויצא תקין

הספיגה יותר טובה.
ועדיף כמובן לנסות לעשות כל מה שאפשר מאשר לא לעשות כלום, אז המשפט שלו של "זה לא יעזור" ממש לא רלוונטי.

תנוחי לחלוטין ברמה של שמירה...זה ממש עוזר

לאידעת מה יש לרופאים האלה, אבל יש כ"כ הרבה סיפורים של נשים שלא נחו והיום הורגות את עצמן...

מה כ"כ דרמטי להגיד לאשה לנוח? זה כואב למישהו? 

אני במקומך הייתי נחה כמה שאפשר. היה לי גם דימום והמטומה - בביה"ח אמרו לא צריך לנוח - ב"ה הרופאה שלי נתנה לי שבועיים והזהירנ אותי שלא להתאמץ בכלל, אח"כ לאט לאט חזרתי לרגיל.

כרגע חודש 7 ב"ה ב"ה ב"ה המטומה הלכה והכל תקין.

שחזר דימום?

היה במשך כמה שבועות הפרשות מההמטומה, דם ישן - מעצבן ומטמא, אבל לא מסוכן.

ובריאות..
לגבי התמיכה אז דרך הנרתיק יותר יעיל אולי תבקשי מרשם לאוטרגוסטן ששים דרך הנרתיק.
ולגבי מנוחה כל כך מעצבן שרופאים לא מעודדים מנוחה אבל זו באמת הצלה.תנוחי ברמה של לקום רק לשרותים מניסיון זה מאוד יעיל ועוזר.
כמוב שיש מצבים שלא עוזר אבל למה לא לנסות ולהשתדל?
נשמע שרופאים לפעמים מתיחסים להפלה מאיימת בצורה טכנית כאילו זו עוד פרוצדורה רפואית כלשהי ולא מתייחסים לרגש שיש לכל אישה כלפי הריון מהרגע שרואים 2 פסים..

דבר שני מנוחה עוזרת מאוד!! אל תחפפי בזה. תנוחי מנוחה מוחלטת!!

דבר שלישי- יש גישות שונות אצל הרופאים מה התמיכה הכי טובה.. כשאני נזקקתי לתמיכה גם הרופאה שלי וגם במיון אמרו שהתמיכה הכי טובה היא בכדורים דרך הפה.. יצא לי לשמוע גם ההיפך, ככה שכנראה אין משהו שבטוח יותר טוב באופן מוחלט..

וכמעט כתבתי מהניק האישי ועשיתי לעצמי אואטינג🙈

התינוקת נולדה בחניית בית החולים

היתה לי לידת בזק..
רק התחילו צירים בבית..תוך כמה דקות ספורות הם עברו לצירי לחץ...והרבע דעה נסיעה לבי''ח היתה הרבע שעה הארוכה בחיי
זה הזוי להתאפק ולא ללחוץ..ובנס הצלחתי ..מזל שמראש קראתי על נשימות שעוזרות לזה
אבל כשהגעתי לבי'-ח למסדרונות בדרך למיון יולדות..וואי הרגשתי שהוא עומד לצאת באמצע המסדרון😑😑😑 ולא שמתי לב בכלל לכאבים רק אמרתי לבעלי מה אני עושה?! הוא יוצא לי עוד רגע באמצע המסדרון ההומה אדם...

ואז כ'שנכנסתי למעלית פתאם נכנס עוד גבר
ואני צעקתי עליו תצא תצא החוצה
מרוב לחץ שאלד במעלית לידו
הוא מסכן היה בשוק ובעלי ניסה להסביר לו ב2 מילים את הסיטואציה..

בסוף הספקתי להגיע בטיל לחדר לידה לעלות על המיטה וללדת תוך פחות מ3 דקות ב''ה

נשמע מלחיץ.. אבל זה חלומי מבחינתי. בקושי הרגשתי כאב מרוב המהירות ומרוב שהיתי רק עסוקה בלהספיק להגיע

אני זוכרת שאחרי אחת הלידות, כשהייתי עדיין בבית החולים, ראיתי פתאום במסדרון של הקומה אישה מובלת בריצה על אלונקה (היא ישבה), מסביבה ים של גברים (איזה ארבעה-חמישה), והם צועקים לה: "Don't push yet! Don't push!" והיא צועקת להם בחזרה: "I can't! I can't!"
בסוף היא הגיעה בשלום לחדרי הלידה... מן הסתם ילדה במיון היולדות...

לא, לא מקנאה בך. מלחיץ מידי

אבל אני לא צעקתי על איזה בחור שנכנס.

עשיתי יותר פדיחות-אחרי שהיה איתנו במעלית צעקתי שאני לוחצת ואני לא יכולה שלא.🙈🙈🙈

בשלב הזה יש להם הרבה מקום וזה בטח נובע משינוי תנוחה.
אם את מרגישה תנועות אל תילחצי.
הכל טוב בעז''ה

מן דופק כזה ממש למטה, בקן התחתונים בערך.

מחר בבוקר תלכי לבקש א''ס.
בעז''ה זה ירגיע אותך, ותדעי להבא שהתחושה הזו היא תנועות

ממש מן רעידות כאלה למטה, פחות תנועות. מקווה שהכל בסדר

רעידות כאלה ממש למטה, עד אתמול התנועות היו ברורות ובבטן העליונה

זה בסדר גמור
הוא פשוט לא בועט לדפנות של הבטן מקדימה על לצד הפנימי אז זה רק ההדף

בשבוע 27 הוא יכל להתנועע להסתובב ולהתמקם איך שבא לו וזה משתנה
גם מה שאת מרגישה זה תנועות
וזה תקין ונורמלי

הרגשתי תנועות בבטן עצמה ולמעלה.. ואז העוברית שינתה תנוחה, והתנועות היו ממש חלשות
ובקושי מורגשות, הרגשתי אותן בעיקר למטה.
כמו דקירות במפשעה והרגשה כאילו היא יוצאת.
מרוב בהלה הלכתי למיון, חיברו אותי למוניטור וראו שהכול טוב.
אז מה שהיה זה שהיא זזה פשוט...

אם את בלחץ לכי לרופא בשביל שתיהי רגועה יותר

זה הדיוק מה שאני מרגישה, התלבטנו גם אם לנסוע למיון. אבל בגלל שאני כן מרגישה בה תנועות, אומנם שונות. החלטנו לחכות להיום. לדעתי באמת העובר שינה תנוחה- מעניין לאיזה;)

באמת להודות!

אולי לפי פסיקה ספרדית.

זה נקרא בין השמשות .ויש מחלוקת בעניין כדאי לך לשאול את הרב.

 

 

https://www.hidabroot.org/question/280439

תרימי טלפון למכון פוע"ה

הרב התיר לי.
אבל אל תפסקו לעצמכן כי התירו לי בהתחשב במצב הנפשי שלי.
תודה לכולן💓

תעשי בבוקר/צהריים!
אל תחכי לרגע האחרון

מה שקרה זה שבמהלך היום לא חשבתי לרגע שאני יצליח לעשות היום הפסק.
ואז דקות בודדת לפני השקיעה אמרתי לעצמי שאני אנסה בכל זאת...
והצליח🤷🏽‍♀️
מקווה שלא יהיה דימום מחר, אני כבר שבועיים במחזור אחרי הכנסה של התקן הורמונלי...

ותתיעצי עם רב, יכול להיות שכדאי להפחית בבדיקות לראשון ושביעי.

מקווה שההתקן יעשה איתך חסד ואלו הככתמות האחרונות

כל עניין הבדיקות וההפסק והטהרה וההכנות למקווה וכל מה שמתלווה לזה מלחיץ אותי ומכניס אותי למצב רוח רע ועצבני.
מזמן הבנתי שנכון לי להתיר היכן שאפשר כמובן בגבולות ההלכה, כדי לעבור את הימים האלה עם מה שיותר שלווה ושלום...

אינהלציה, אבל כשאחותי נאלצה לעשות את זה לקטנה שלה שהגיבה בדיוק כמו החמודון שלך-צרחות אימה, בכי היסטרי וניסיון להוריד את זה מהפנים - בעלה החזיק את הילדה והיא הצמידה את המסיכה, בכח, כי פשוט לא עזר כלום.. זה באמת היה נראה שהיא בקושי נושמת אבל אחרי כמה פעמים כאלו כבר לא הייתה צריכה אינהלציה ועבר לה.
לא יודעת אם עזרתי אבל.. לפחות הזדהיתי❤️
רפואה שלימה!

ושיטת הצרחות אולי תעבוד אבל זה יגמור אותי

15 שניות 3 פעמים.

פעםצאחרונה שעשינו אנהלציה לילד סיפרתי חו סיפור. אבל זה היה שורה, צרחה שורה צרחה😑

זה במקום אינהלציה? אם כן למה לא תמיש נותנים משאף? הוא בן שנה וחודשיים,זה מתאים?
תודה יקרה

תבדקי על זה.
לנו הביאו מיד משאף כי הוא אסמטי והם מבינים שלא כל התקף אסטמה אני אוכל לשבת עם הילד 3 פעמים ביום מחוברת לאנהלציה.
זה במקום./>
ובהמשך למה שכתבת. גם אם הוא צורח זה יעיל. פעם הרופאה אמרה לי שאפילו ככה זה נכנס יותר🤦‍♀️🤷‍♀️

רפואה שלמה!

צריך מרשם לזה?

למשאף כן.

גם למשאף וכדאי לספייסר זה מוריד מחיר משמעותית.

הזמן הארוך קצת יותר יעיל במצב התקף. כמה שיותר זמן יותר טוב. וגם המי מלח עוזרים לליחה.
אבל במקרה כזה הייתי בהחלט מבקשת משאף. אישית יש לי גם וגם ובממד מצבים מעפנים משתמשת באנהלציה. בסוף המחלה ולמניעה אם אני מרגישה צורך במשאף.

מקווה שהרופאה תענה לי מהר..

אבל תזכרי שזה לטובתו.
שימי אותו עם הגב אלייך. תחזיקי את הידיים שלו. ואת המסיכה על הפנים.

יש תרופות שאפשר בספייסר/איירוצ'מבר. דברי עם הרופא על זה.

כשהוא צורח בהיסטריה זה חא מרגיש לי יעיל מהחינת הנשימות שלו ומבחינת האפשרות שלי לשאת את זה..
תוכלי בבקשה להרחיב לי על האופציות שכתבת, לא מכירה את זה.. התרופה שהוא לוקח עם זה זה ונטולין
תודה!

יש ילדים שהרעש של האינהלציה מפחידה אותם.

ספייסר זה מכשיר כמו המסיכה עם גליך ארוך שבקצה שלו מחברים משאף.
ונטולין יש במשאף.
את הספייסר גם מצמידים לפנים. אבל זה מהיר יותר ולא עושה רעש.
הספייסר צריך להיות הדוק לפנים. כדאי לבקש הדרכה מהרופא/אחות.


ובסוף הם מבינים שזה לטובתם. את יכולה גם לנסות להסביר לו. "לעשות" לבובה. לך.

תנסי גם משאף, זה הרבה פחות מאיים ומפחיד אותם.
יש גם מכשירי אנהלציה לילדים, עם כל מיני דמויות מצוירות בראש של הצינור.

ואינהלציה לילדים לא חושבת שיפתור את הבעיה.. תודה!

אז חזרתי לרופאה ןביקשתי משאף עם בלון כזה, הביאה לי 2 משאפים, ונטולין ועוד משו וגם אנטיביוטיקה.. ועשינו לו את זה. 60 שניות והיינו אחרי 2 משאפים במקום רבע שעה של צרחות איימים
תודה על העיצות החכמות, היצלתן אותנו!!

בן כמה הוא?
גם הבן שלי כשהיה קטן לא אהב את האינהלציה, כשגדל (מגיל שנתיים בערך) הוא רק מבקש לעשות כל הזמן...
בזמנו הרופאה נתנה לנו משאף ייעודי שיותר קל לעשות איתו. המשאף בא עם שתי תרופות - כחול וכתום- וצריך להתיז משניהם. היא אמרה שזה כמו אינהלציה ואפשר במקום...

אבל הכחול והכתום זה הסטדנרט למיטב ידיעתי.
הכתום משמש גם כטיפול מונע.

יש גן לבן עם פקק ירוק שזה למקרים קשים יותר.

אני אף פעם לא אזכור את השמות.
אני אוצרת לרופאה דברי איתי בצבעים. כמה כחול כמה כתום.

הכתום הוא פלקסוטייד.
ויש גם גנרי לוונטולין. את השם שלו אני לא זוכרת עכשיו.

לגבי יובש חובה להשתמש בחומר סיכה בלי להתקמצן.
אם את משתמשת באמצעי מניעה הורמונליים בנוסף להנקה יכול להיות שזה גם קשור ושווה להתייעץ עם הרופא לגבי זה.
לגבי החשק זה באמת קשה ומורכב, אולי כדאי להתייעץ עם אשת מקצוע בנושא, ובינתיים לא לעשות שום דבר שגורם כאב ואי נוחות. יש מספיק דרכים להנות ביחד בצורה שנעימה לשני הצדדים. נשמע שבעלך קשוב ורגיש אלייך וזה מצוין.

שימוש הנכון בחומר סיכה: מכניסים ממש בפנים או רק חיצונית? כמה זמן לפני ? גם אני וגם הוא או מספיק רק שאני?

גם את וגם הוא, בעיקר חיצונית אבל אפשר גם פנימה, לפי ההרגשה שלך. בעיקרון לפני החדירה, אפשר גם יותר זמן לפני ואם מתחיל להתייבש מוסיפים חומר.
אני אישית אוהבת את הג'ל על בסיס מים של פמינה.
אם יש כאב אפשר להשתמש בעזרקאין לאלחוש, אבל עדיף לטפל בשורש הבעיה כך שלא יהיה כאב בכלל.
בהצלחה!

שמן שקדים או שמן פראפין
שנייה לפני מורחים גם בתוך הנרתיק וגם הבעל מורח על עצמו
עוזר מאוד
בנוסף משחת אובסטין לבקש מהרופאה

רק שזה יקר

ממש חבל על המצב כרגע. זה הבסיס והעוגן לזוגיות, וכל חוויה שלילית במישור הזה יוצרת לשניכם משקעים...

חשק זה לא גזירת גורל. זה בידיים שלך ושלכם
ברור שלפעמים קשה יותר לעורר אותו ובמקרים קיצוניים אולי בלתי אפשרי אבל בד"כ גם בהנקה וגם ברוב ההריון אפשר לעורר אם לומדים איך ומתאמנים

יש קורסים אינטרנטיים מדהימים של אפרת צור, ליאורה בוקסנבוים, שושי זליקוביץ וכדו שמדברים על נושאים כאלה ומדריכים אתכם יד ביד.
זה מתאים אם יש לך כח רצון ויכולת למידה עצמית.

מסכימה כמובן שחומר סיכה זה מאוד מועיל
וגם הרבה מגע ניטרלי לפני שמגיעים למגע מיני
אבל זה לא יפתור הכל כנראה...

לדעתי חשוב שתביני את עצמך יותר, תדעי מה עושה לך את זה, ותדעו שניכם איך להביא אותך לרצות את זה ולהנות באמת ולא לסגור פינות פה ושם.

לפני ההריון נהנית מהיחסים? הגעת לשיא?
אם לא אז אדרבא יש לך עוד המון מה ללמוד. כשהגוף שלך יזכה לחוויות חיוביות במיטה הוא ירצה לחזור לשם גם כשהתנאים הפיזיים פחות טובים כמו בהנקה

בהצלחה!!
זה לא קל לצאת מאזור הנוחות בנושאים האלה, זה דורש המון אומץ, פתיחות, וגם מאמץ טכני או תשלום גבוה (כי אלה לא חומרים נגישים כ"כ בטח אם את רוצה לקבל אותם מקצועיים ומותאמים לאישה דתיה)

אבל זה הכי משתלם בעולם. זה לא עוד אלמנט שולי אלא הבסיס של כל הזוגיות שלכם

לצערי כבר מתחילה להרגיש ככה

איך אני מגיעה לקורסים האינטרנטים?

אפרת צור:
‏‪info@efitzur.co.il‬‏

ליאורה בוקסנבוים:
- yahalom10000@gmail.com

וכמובן את כולם אפשר פשוט לגגל ולהגיע...
מציעה לך לצפות בתכנים החינמיים שיש לכל אחת מהן להציע(ברגע שנרשמים למשהו את מוצפת במיילים של "טעימות") כדי לקלוט את הסגנון ולהבין למה את הכי מתחברת.

בהצלחה!
זה מתנה מדהימה שאת יכולה להעניק לזוגיות שלך

רמה באמת מאד גבוהה של דיבור סביב נושא כל כך רגיש ועמוק.

שני דברים שחשבתי -
א. לאפרת צור יש קורס על חשק. נשמע בדיוק בשבילך.
ב. לשקול לוותר על ההנקה. זאת דעתי בלבד כמובן יש כאלה שיתנגדו בנחרצות, אבל לדעתי אם הנקה שווה חוסר חשק גמור עד למצב שתיארת, ואם קורס או טיפול או משהו לא יעזור - לדעתי לגמרי לוותר על ההנקה.

יש לה גישה טובה (ומהפכנית בעיני) לכל ענין החשק הנשי.

היא הוציאה גם ספר לאחרונה שפורש את השיטה שלה.

ויש לה גם פודקאסט- בגוף ראשון.

 

אם סיפור חוסר החשק מוכר לך גם מימי טרום ההנקה, שווה לך להיפגש איתה.

יש לה תהליך זוגי לא ארוך ששופך ממש אור אחר לגמרי על הסיפור הזה.

 

אני מצטרפת למי שהמליצה לשקול להפסיק להניק. הזוגיות והביחד שלכם חשובים. שווה לשקול את זה בכובד ראש.

רק תכתבי כך בגוגל.

של מיכל פרינס על מיניות לאחר לידה.. היא ממש מדברת על הנושא הזה

עזרתן והפחתן תקווה 

מנסה לברר...