כי בעלי כבר לא יכול להביא לי....
קיבלתי מחזור הבוקר, חודש וחצי אחרי לידה טבלתי רק לפני שבוע
לא היינו בכלל ביחד כי התור לרופאה עוד כמה ימים
ובכלל אני מניקה ממש סמכתי על זה
ואתמול סתם היה יום נאחס
אוווף למה שבת עכשיו?
בא לי להכנס למיטה ולבכות
כי בעלי כבר לא יכול להביא לי....
קיבלתי מחזור הבוקר, חודש וחצי אחרי לידה טבלתי רק לפני שבוע
לא היינו בכלל ביחד כי התור לרופאה עוד כמה ימים
ובכלל אני מניקה ממש סמכתי על זה
ואתמול סתם היה יום נאחס
אוווף למה שבת עכשיו?
בא לי להכנס למיטה ולבכות

תודה!
שה' ישמח אותך כמו ששמחת אותי
![]()
יצא לי לשמוע רק על נשים חד הוריות, ולא על גברים שעושים את זה.
מקווה בשבילו שימצא בת זוג ויתחתן
הי, אני חדשה כאן נעים להכיר...
אני יודעת שהנושא חפור אבל אני בדילמה וממש אשמח לשמוע דעות בעניין!
ילדתי לפני כמעט חודשיים נסיכה מתוקה ב"ה.
לא רציתי בשום אופן להתחסן בהריון מכל מני אי ודאויות, למרות כל הלחץ מסביב (אני דווקא הייתי פחות לחוצה... שמרתי מאד על ריחוק ומסכה וגם בעלי ואני עבדנו בתקופה הזו מהבית כך שנשמרנו מאד)
עכשיו אחרי הלידה כשיותר התחזקתי חשבתי להתחסן, בעיקר כדי להיות מחוסנת לפני ההריון הבא כשיהיה בעז"ה..
הנקודה היא שעכשיו התחלואה כמעט אפסית ב"ה ונראה שהמגיפה מאחורינו... יש טעם להתחסן או שזו השתדלות מיותרת?
ומה שבעיקר מטריד אותי זה שהקטנה על הנקה בלבד.
יש בעיה להתחסן ולהמשיך להניק בסמוך לחיסון? מה הדעות בעניין?
כי להפסיק את ההנקה רק בשביל להתחסן ממש לא בא בחשבון...
אשמח לשמוע מעצותיכן החכמות
או אם מישהי הייתה בהתלבטות דומה...
תודה!!

אהבת ישראל!!
גם בכרטיס האישי את לא צריכה לכתוב איפה את גרה.

אני אנסה לראות אם אני מוצאת אותם בסופר פארם.
תודה!
את לקחת תוסף?
תוף כמה זמן הרגשת שיפור?
אני אקדים ואומר שאני לא מחפשת התעצבנויות על בעלי ושיגידו לי שאני צודקת, אני רק רוצה לשמוע רעיונות איך להתנהל ואולי קצת תמיכה-
אז ככה-
בעלי התחיל קצת אחרי הלידה קורס מהעבודה ממש חשוב וקשה. הוא עכשיו בישורת האחרונה לפני המבחן של הקורס. זה משהו שהוא חיכה לו הרבה זמן וממש חשוב לו להצליח. אני שלושה וחצי חודשים אחרי לידה, בחופשת לידה. מטבע הדברים הציפיה שלו היא שאני אהיה עם הקטן ואאפשר לו ללמוד. הוא הרבה מסדר את הבית מסביב כל פעם שיש לו זמן, ומדי פעם כשאין לי כבר כוחות לוקח את הקטן. אפילו יצאתי כבר שלוש פעמים- כל פעם לשעה שעתיים קרובות (פעם לרופא, פעם לקניות, ופעם לחברה) והוא היה עם הקטן.
עד פה הכול נשמע טוב ויפה
אבל
אני מרגישה שאני כמעט כל הזמן עם הקטן. ויש ימים שאני לא מרגישה טוב ועדיין אני צריכה להיות איתו. אני קמה אליו מלא בלילה ובבוקר כשהוא מתעורר אני קמה אליו גם כשבעלי נמצא, גם בשבתות. מרגישה שאני זקוקה ליותר ממנו. והוא טוען שלא יכול לתת לי את זה. ומתבאס עלי שאני מצפה ממנו לעזור. אני כבר לפעמים על סף התמוטטות ואני מרגישה שהוא לא מקבל את זה. הוא כאילו כועס עלי על זה שקשה לי- ואני אוהבת את הילד שלנו יותר מאת הכול אבל זה לא קל להיות איתו כל הזמן, במיוחד בזמנים שהוא לא רגוע ויש ימים שהוא לא מצליח לישון בכלל, הבית הפוך וזה מבאס אותי נורא. ובעלי עוד אומר לי שאני לא מספיק מתעניינת בו ובמה עובר עליו ושהוא מרגיש מרוחק כי הוא מרגיש שלא אכפת לי ממנו. ואני אמרתי היום לבעלי שאני מרגישה כל כך לבד ובודדה ואפילו לא יכולה לשתף אותו בקשיים שלי כי אחר כך הוא אומר שזה מעמיס עליו. אני במצב שאני צריכה טיפולים של רופא על כל מיני עניינים והוא כועס שאני לא מספיק מטפלת בזה- (הוא לא כועס כי אכפת לו ממני, אלא כי בגלל זה קשה לי לתפקד בבית)
עכשיו- באמת שבעלי מתוק אבל כל פעם שהוא בעומס הוא מצפה ממני להיות סופרמן ולעזור לו ולהסתדר, ואני פשוט לא עומדת בזה. אין לנו אפשרות כמעט לקבל עזרה מהמשפחות שלנו. ואני חושבת לעצמי - איך נשים עושות את זה? נמצאות כל הזמן בבית עם הילד והבעל חוזר רק בערב. הבעל עוזר כשהוא חוזר? אז איך הוא עומד בזה? בקיצור מאוד קשה, אני חווששת למצב הזוגי ולמצב שלי ולא יודעת איך לפתור את זה כי כל אחד חושב שהוא נותן מעל למה שהוא יכול אז איך אפשר לבקש יותר.
מקווה שהובנתי. ואם מישהי זיהתה אותי כאן או בשרשור קודם בבקשה תגידו אפילו באנונימי. מאוד חשוב לי להישאר אנונימית.