פורום הריון ולידה (עמוד 1997)

פעם אחותי באה איתי בשביל להיכנס עם הבת שלי.
לא נשואה, בוודאות לא בהריון ובכ"ז לא הסכימו לה להיכנס! בסוף הכניסו את הבת שלי עם גבר זר שעבר לידנו וראה את המצוקה שלנו😬 זה היה זוועה😭

(הבנתי אח"כ שזה היה קיצוני מבחינת הקופ"ח, שבד"כ כן מאפשרים לאישה שבוודאות לא בהריון, אבל מאז אני בטראומה..)

אותי מחתימים בכל פעם שאני לא בהריון ויכולה ללוות פנימה.

אני ביקשתי מאיזה סבתאלה אחת שהייתה שם להכנס איתה.

לא נתנו לי וגם לאחותי הרווקה שהייתה בתיכון להכנס עם הילדים, כי אנחנו בגיל הפוריות.
אשכרה חזרנו בלי לעשות צילום.
בפעמים הבאות- שלחתי את בעלי או אמא שלי...

ואם את טכנאית רנטגן...

 

מזל שהרנטגן היה מרחק של 10דקות נסיעה וקבעו לי תור חדש למחרת בשישי שלבעלי זה יום חופשי...
מאז כבר למדתי פשוט לא להגיע, ולשלוח את מי שרלוונטי..

אבל את יכולה להיכנס איתה ולצאת בזמן הצילום ולחזור אחר כך

אם זו ילדה גדולה שיכולה להסתדר לבד

הצילום עצמו זה אפילו לא דקה

אפילו אם אהיה איתה לא בטוחה שתשתף פעולה..

אצלנו במכון לא נתנו לנו להשאיר לבד קטין

הרבה פעמים נכנסתי לבד

לא מאפשרים ויש שלט של המכון שאסור להם. מתחת ל14 אני חושבת..

כי אני כן מכניסה את הבן שלי (בן 9) לבד (גם כשאני לא בהריון את האמת, למה להיחשף סתם לקרינה..).

 

כלומר- נכנסת איתו ויוצאת ברגע הצילום.

לא ידעתי שזה כזה אסור באיסור חמור...
נראה מה נעשה. הלוואי שיעבור השיעול ויפתר הספק!

רנטגן ואולטראסאונד זה לא אותו רעיון, נכון?
לאולטראסאונד אין בעיה שאכנס עם הילד?

אין בעיה באולטרא סאונד בהריון (אחרת לא היינו עושות את זה על עצמנו..)

תיארתי לעצמי אבל רציתי להיות בטוחה. תודה!

וכל כך מובן ההרגשה הזו של רוצה רק לעוף זהו התנתקת רגשית

חיבוק

מקווה שתרגישי טוב והכול יהיה תקין!
חיבוק...
קשה להיות לבד...

אבל הי, ב''ה שהלכת להיבדק ומצאו שצריך השגחה. הדבר הכי הכי חשוב עכשיו זה לשמור עליך ועל הפיצפון. אולי בעלך יעשה טייק אוויר ממסעדה מחר ויביא לכם לבי''ח?
תנסי להסיח את הדעת כמה שיותר. מקווה שתשני טוב ושהכל יהיה בסדר. חיבוק

אבל ברוך ה שהקטני בסדר וגם את ואל תדאגי ציקצאק יעבור לך הלילה וטוב שאת בהשגחה..
חיבוק

לבינתיים הלחץ דם עולה וזה מדאיג אותי🤦‍♀️
אני מפחדת ממש שיקרה משהו לעובר

רק שתדעי שלפעמים הלחץ דם עולה בעקבות הלחץ שלנו.. כך שזה לא תמיד יעיד על בעיה. הם ירצו לראות שהוא מתאזן.. לא יודעת איך, אבל אם יש לך דרך להרגע יתכן שהלחץ דם ירד גם..

מאחלת לך המון בריאות והצלחה בכל מה שתעשו.

ממליצה לחשוב איך לעשות מהלימון - לימונדה.

ראי מה קרה לחברתינו הווירטואלית כששיחררו אותה

מהביקורת בבית החולים היתה מבואסת ואז החליטה להפוך את הלימון ללימונדה ויצא, לידה..

בהצלחה רבה לך.

היה קשה אבל עבר
אני ברוך ה' מרגישה טוב יותר
הלחץ דם נשאר גבולי כלפי מעלה והעובר ירד לאחוזון 11
מחכים לתוצאות של עוד בדיקות אבל התחילו לרמוז לי על זירוז עוד כמה ימים

תלדי בשלום ותהיו שניכם בריאים ושלמים בגוף ונפשגם את וגם העובר..

שיהיה בקלות ובבריאות! חיבוקים יקרה. לא פשוט מה שאת עוברת.

ואת בשבוע מהמם

לא לקפל באופן מוגזם את הברכיים
אבל תנסי לחקות את התנועה של הצפרדע בקיפול הרגליים

אבל אני ממש לא אוהבת חזיות בבית...

אז אולי תלבשי רק חולצות שלא אכפת לך שיהרסו

בגופיות דקות במקום חזיה או טופ ובפנים הרפידות היה מאוד נוח ונדבק טוב לגופיה ..

אם את מהמרכז, יכולה לקחת את שלי לשנה הקרובה.. ארגו אומיני 360

אני רוצה להשכיר כדי להתנסות, ואם מתאים אז לרכוש אם לא מחזירים לחנות. מכירהה אופציה כזו? לא משנה באיזה סוג

שעוזרות לל לדייק את המנשא הנכון לך

מצאתי מנשא אחד שנותן אופציה להשכרה אבל המדידה באיזור רחוק

יש היום יועצות לכל דבר....

לרוב זה מישהי פרטית שמפעילה מהבית שלה.
תבררי אצל נשים בשכונה/ישוב שלך אם יש אצלכם משהו כזה.

מה זה דולה?? - הריון ולידה

לי הדולה עזרה מאוד כי אמא שלי לא יכולה להגיע ללידות.
היא עזרה לי לעבור את הלידות בלי אפידורל והרגיעה אותי ממש. לדעתי זה מומלץ אבל כמובן שמאוד אינדיווידואלי.

במקרה שלי זו לא דולה עם תעודה אבל זו חברה עם ניסיון מאוד טוב בלידות.. הרגשתי איתה בנוח והיא ידעה לעזור לי ,לעשות מסאזים ולהרגיע במה שצריך.
מתכננת שהיא תבוא איתי גח בלידה הזו בעזרת ה אבל האמת שהיא מאוד עסוקה עם כמה עניינים משפחתיים וחופש גדול עם היחדים אז קצת חוששת שלא תוכל לבוא איתי וזה מלחיץ אותי ממש כי מצד אחד לא בא לי למצוא דולה אחרת כי אני רוצה שאם תוכל היא תהיה איתי ומצד שני חוששת להישאר בסוף בלי דולה ובלעדיה..
אז כרגע אני עושה הכנה לבעלי שהוא יהיה הדולה במידה ו..
ומתפללת שיצא לי ללדת בזמן שהחברה תוכל להגיע איתי

ולכן בלידה הרביעית לא לקחתי והתמודדתי בגבורה ללא אפידורל
התכנסתי בתוך עצמי ואמרתי לעצמי שהכאב הוא שלי בלבד ואני יכולה להתגבר עליו

היתה לידה שהדולה הספיקה להגיע רק ללחיצות בסוף, אז זה לא היה יעיל. בלידה אחרת הדולה לא התאימה לי, והיתה די מעיקה. בלידה האחרונה היתה לי דולה מהממת שהסתדרתי איתה מצוין. זה הרגיע אותי מאוד שהיא היתה שם (כי בלידה אחרת נתקעתי עם צירים מטורפים ובלי מישהו שיכול לעזור לי וזו היתה הרגשה מטורפת של חוסר אונים).
בעיני מי שרוצה לנסות ללדת בלי אפידורל דולה זה ממש חשוב. כמובן יש כאלה שמצליחות בלי דולה, אבל בחוויה שלי זה קשה, כי ללדת בלי אפידורל דורשת הרבה יותר כלים להתמודד עם הצירים, והבעל לא תמיד יכול (גם כי לא לכל אחד זה מתאים וגם כי לפעמים אסורים).
חשוב פגישה מקדימה עם הדולה לבדוק אם זה מדבר אלייך (הדולה שהיה לי קשה איתה, הרגשתי כבר במפגש לפני שאנחנו לא מדברות אותה שפה, אבל קבלתי עליה המלצות אז קיויתי שבלידה יהיה בסדר)

ותמיד יכולות להיות טעויות
אבל נראה לי תחשבי עם עצמך ובעלך קודם מה את רוצה מהדולה-רק עזרה פיזית, שתהיה מתווכת מול הצוות הרפואי, חיזוק רוחני וכו'. וכשתפגשי איתה תשמעי ממנה איך היא רואה את התפקיד שלה, תגידי מה אתם רוצים ותרגישי אם זה מתאים. חשוב מאוד תיאום ציפיות-מאיזה שלב את יכולה לקרוא לה (יש כאלה שיגיעו לבית לעזור עם הצירים ויש כאלה שיפגשו אותך בבית חולים), אם את רוצה שהיא תתן לכם גם ספייס להיות לבד תדברי איתה על זה וכו'.
בהצלחה רבה בהחלטות ובעיקר לידה קלה בבריאות ושמחה!

כל הלידה היא הפתעה אחת גדולה והדולה ממש עוזרת.מתווכת.תומכת פיזית ורגשית.

 

לא הייתי יכולה בלעדיה
תמיכה נפשית ופיזית

אמא שלך זאת אפשרות מבחינתך?
אני אישית בלידה השנייה הרגשתי שאין לי צורך בעוד אדם. שאני רוצה רק אותי ואת בעלי. וזהו.
המיילדת עשתה לי עיסויים בגב כשביקשתי. בעלי דאג לדברים שהיו לי חשובים..
זה נהיה מאוד נפוץ שלוקחים דולה. אבל זה לא חובה.

מרגישה שהיא פחות יכולה לעזור לי ברגעים האלה, למרות שאני אוהבת אותה מאוד וקרובה אליה.

ואת מרגישה צורך לדמות נשית מעבר למיילדת אז תביאי דולה.
אני רק באה להגיד שזה לא הכרחי
בלידה ראשונה אמא שלי הייתה. לידה שנייה לא והיה לי אחלה ממש גם בלעדיה..

אין מצב שהייתי שורדת ללא אפידורל ובלי דולה...כמובן שמישהי מקצועית מאוד. שתעזור לקבל החלטות, לעמוד על הרצונות שלך, לנווט נכון. לשנות תנוחות ומצבים להקל על הצירים. לעודד במקום הנכון. להשקות במים. לנפנף במניפה ועוד.

הרבה פעמים ההנחיה של בית החולים לא מחוייבת. ולכן חשוב מישהו עם נסיון לידך כדי לסייע לקבל את ההחלטה הנכונה. גם היא עזרה לי לא פעם להתקבל מהר לחדר לידה וגם ללכת למחלקת יולדות טובה...

כנרת דרור
מנוסה מאוד (אבל כמובן גם ענין של התאמה אישית). תחפשי בגוגל בטוח תמצאי מידע

אני עם היסטוריה של לידות ארוכות שנתקעות ומסתבכות ואני לא עומדת ברבע מהכאבים, מבחינתי דולה מקצועית ברמה זה חובה!

היה לי אפידורל

ובעל

 

בשלבים שכאב לי עד האפידורל האמת רק רציתי שקט..

לא לזוז ..לא שירגיעו אותי..לא שידברו איתי..

רק יד .

 

וזהו! לא צריך יותר P:

עזרה לי מאוד
ויצאתי עם חויה הרבה יותר טובה בזכותה

עזרה לי לזוז ולקדם את הלידה 

אבל יודעת שיכול להיות שאם אמא שלי לא תוכל נניח בלידה הבאה אולי אקח.
אז זה לא חובה בכלל אסל תלוי במלא גורמים.
לי למשל אסור אפידורל אני חייבת אישה שתהיה זמינה אלי כל הלידה.

שתגיעי איתו ללידה

יכול לקרות בהריון כן..

כי עבר לבד בתאכלס מכל הבטן אחרי שהתפנתי..

כי נגיד הבטן ממש יצאה לי זהו

זה משפיע.
לא בלילה..

להיבדק ל-מה?

את ההודעה שהתפנית וזה עבר, אז כנראה שכן מערכת העיכול. ערכתי

בבוקר אני כזה מרגישה איך אני אתאר את זה

כאילו אני מרגישה שלא יכולה לזוז בבטן התחתונה

כמו לחצים מאוד ספציפיים שנעים מפה לשם משם לפה

 

שונים מהכאבי התרחבות 

פשוט זה נתקע לי בצד אחד זה הרגיש כאילו לא מתקדם משם לשום מקום וזה אשכרה העיר אותי

לא כאבי תופס, סתם כאב מעצבן

זה ממש נשמע מערכת העיכול..
אגב, זה מה שהתינוקים שלנו עוברים בגיל 0-3 חודשים.. מסכנים קטנים.. זה ממש כואב.

שאני פשוט מבינה למה הם צורחים ככה מהכאב

כי זה ממש כואב לפעמים מקפל אותך לכמה שניות

כנ"ל כשהיו לי כאבי שיניים ריחמתי בלב על תינוקות שאם אנחנו בקושי מתמודדים עם זה, אז כשיוצא להם, ואי מסכנים

גם היה לי הרבה גזים כשהתעוררתי בבוקר

הכאב היה בצד שמאל למטה לא  באמצע איפה שעיקר הרחם, יותר כיוון השחלות שם

בכל אופן זה עניין של הריון וגם של תזונה.. לשים לב שאת לא אוכלת דברים שעושים גזים..

ויכול להיות שאני מרגישה את זה עכשיו

אם מעמיסים על הבטן מאוד זה מתנקם 😏
אבל לא אומרת לך להפחית כמויות, זה לא כ"כ קל במיוחד שמגיעים לשלב בהריון שיש תאבון 😁😁

הסביבה שלי בהלם ממני לאחרונה חחח

עצירות.
לפי התיאורים שלך, כולל הכאבים בצד איפה שהשחלות.
זה לא קשור בכלל להריון, כמובן שבהריון יכול לקרות יותר. וזה באמת מאוד מאוד כואב, ממש כמו שאת מתארת...
תרגישי טוב ❤️

יש עצירות

כלומר

אני אמנם מתפנה כל בוקר

אבל לא "בקלות", זה לא עצירות שלא מתפנה פשוט זה לא קורה מעצמו

אבל זה הגיוני גם בגלל הויטמינים וכו' לא?

לא יודעת לגבי הויטמינים אבל מברזל ודאי יכולה להיות עצירות.
אולי תשקלי להחליף סוג? כל סוג משפיע על כל אחת אחרת מבחינת העצירות

בלי תוספת כי ההמוגלובין שלי תקין

אבל אם זה עבר לך אז לא משנה

יש לי קצת לחצים בבטן ובצדדים כמו מתיחה כנראה מהתרחבות כי הבטן קפצה החוצה השבוע

יש סיכוי גדול שקשור.פעילות גופנית ירקות ומים אמור לעזור ו.בלי הרבה צאנק פוד זה מהותי התזונה

פשוט יש לי סוג של סלידה מירקות חיים וכזה

ועד שאני אוכלת ירק זה כבר בבישול או בצורה לא בריאה (כמו גמבה קלוייה שהכנתי ושמורה בשמן..)

כדאי לך לחשוב לא רק על התזונה שלך אלא על זו של ילדייך העתידיים... אז תצטרכי לתת להם דוגמה אישית גם באוכל...

ברגיל תמיד יש פה סיר
פשוט לא עובר לי בשר
במצב רגיל אני מבשלת כל שבוע סיר לכל השבוע עם תוספת וזה.. בכלל לא מתקרבת לשטויות רק ימי חמישי כקטע של פינוק

יכול להיות גם דלקת בשתן באיזור הזה או סתם שרירים תפוסים ואז כשיש נפיחות של גזים זה לוחץ וכואב

בטח הכל שם זז מתרחב נמתח הכל לוחץ חח

בהריון זה מתגבר מאוד. יש פעמים שזה ממש ממש כואב.
האמת לא מצאתי משהו שפותר את זה לגמרי, חוץ מללדת כמובן😅 אבל זה גם לא באותה עוצמה כל ההריון, לרוב בהתחלה ובסוף יותר לוחץ, אבל בשליש השני יחסית רגוע.
להשתדל לאכול ארוחות קטנות, ללעוס הרבה, לא להעמיס על הבטן..
וכמו שכתבו, זה באמת עוזר לי להבין מה התינוק מרגיש כשהוא צורח בגלל גזים.. תכלס הייתי רוצה לצרוח כמוהו🙊

אם רק זה לא היה נראה הזוי מהצד 🤣

תהיי קשובה לגוף שלך ולאכול דברים שמשפיעים לטובה.
מקווה שאת לא אוכלת דברים שומניים כמו ציפס זה עושה צרות צרורות.
תשתדלי לאכול ארוחות קלות ולא כבדות ותראי מאיזה מאכלים כדאי לך להימנע
(אצלי למשל בהריון עגבניה= טרור)

במשך שעה, 5 צירים ב10 דקות.
זה הזמן לצאת לבית חולים.
ככה לפחות אמרו בקורס הכנה ללידה שעשיתי.

מה שאני מכירה זה ציר כל 5 דקות במשך שעה.
אבל אצלי בינתיים הצירים לא סדירים. יכול להיות רווח של 4 דקות ויכול להיות גם 20 דקות.

הסבירו לנו שכדאי לצאת בשלב הזה כי לפני כן מגיעים ואין פתיחה גדולה ושולחים אותך להסתובב או חזרה הביתה.
אחרי השלב הזה של 1-5-1 כבר כמעט בטוח נשארים ללידה והיא מתקדמת.

רק אחרי שהם התארכו וכל אחד היה בערך דקה-דקה וחצי, הדולה אמרה שאפשר לצאת לבית החולים. לפני זה זה היה מוקדם מידי.

כשבמשך שעה יש ציר כל 5 דק' שאורך כדקה- זה הזמן לצאת.


במקרה שלי אגב זו היתה עצה מעולה! כי אם הייתי יוצאת אפילו בתדירות של כל 10 דק' ציר הייתי מבלה שעות בבי"ח..

זכרתי רק את ה1-5-1, שכחתי כבר מה זה אומר בדיוק.

כשזה יבוא, זה יבוא בלי מקום לטעות.

הקצב יכל להשתנות ברגע-מצירים סבירים לצירים חזקים ופתיחה מתקדמת מאוד...

היו צירים של 40-50 שניות...
היו די מסודרים אומנם בערך כל 5 דקות.
הלכתי בסוף כי הילדים היו אמורים לחזור ולא היה לי עצבים לפגוש אותם. וזה היה הנס.
ילדתי 2 דקות אחרי שהגעתי...
אימא שלי התעכבה לשלם לנהג מונית (אפילו לא אמבולנס...), והפסידה את הלידה...
אז אם הצירים חזקים יכולים להיות קצרים יותר.

אני יודעת שאין נוסחה מדויקת, וכל פעם יהיה משהו אחר.
אבל אני צריכה איזשהו מדד.

בלידה הראשונה, כשהתחילו צירים זה היה כל 2-3 דקות. אבל לקח עוד הרבה זמן עד שהתקדם.

נראה לי שאני צריכה לחכות שהמחירים יהיו חזקים.
אבל אני מפחדת שכזה יהיה רציני, הלידה תתפתח יותר מדי מהר.

אנחנו בלי רכב, אז כנראה שהזמין אמבולנס.
הבית חולים הקרוב במרחק של 15-20 דקות, ובית חולים אחר במרחק של אולי חצי שעה (בלי פקקים), אולי קצת יותר, לא יודעת בדיוק.

נראה לי יש הבדל בין לידה ראשונה לחוזרות..
הייתי מתייעצת עם דולה או בהכנה ללידה
הם תמיד מסבירים על זה

היתי יוצאת כשהצירים רק מתחילים לכאוב-
מה הכוונה? יש צירים שהם מורגשים אבל לא כואבים באמת..שעוברים אותם ממש בסבבה
ואז הם מתחילים להיות כואבים...ורק אחרי הופכים למממש חזקים
אז כשרק מתחיל לכאוב היתי יוצאת מיד.
לא מתעכבת למדוד הפרשים.
ולא מחכה שיהיו ממש חזקים

אצלי הסדירות נגיד היא פחות מדד
כי ברוב הלידות זה רפץ לי בבת אחת
מאחת לרבע שעה לכל 2 דקות וצירי לחץ ...
אז לא היה עוזר לי לחכות

.

זה ציר כל חמש דקות באורך של כ-40 שניות עד דקה.
בלידה ראשונה- אחרי שעתיים של סדירות כזאת, לצאת.
בלידה חוזרת אחרי שעה של סדירות כי לידות חוזרות מתפתחות לרוב יותר מהר.

אם בית החולים קרוב יחסית ממה שאת מתארת, ותקחי אמבולנס לא הייתי נבהלת וממהרת ממש.

אם אני עם צירים לא סדירים, איך זה יכול להתפתח?
יש אפשרות שהכל יפסק, ויקח זמן עד ללידה?
או שהמצב הזה ימשיך במשך כמה ימים?
או שאם התחיל משהו, אז זה יתקדם בזמן הקרוב?

בפרט שאת כבר בלידות חוזרות, אז זה כ"כ יכול להשתנות - גם בין לידה ללידה וגם בין אישה לאישה...

יכולה לשתף שאצלי אף פעם לא היו צירים סדירים, גם עד ללידה. כשמשהו מתחיל אצלי, אני פשוט הולכת לבי"ח.

נראה לי שאם הייתי במקומך הייתי מחכה להרגיש שהצירים נהיים טיפה יותר אפקטיביים (את מכירה את התחושה? כאילו שאת צריכה כזה טיפה ריכוז והתכנסות כדי לעבור את הציר...). אבל זו אני, וכאמור - אצל כל אחת זה שונה...

הצירים כואבים לך או רק לוחצים?

לא משהו שמפריע לי בהתנהלות.
או משהו שאני צריכה לעצור בשבילו.
כרגע ברור שזה עוד לא לידה.
אבל אני לא יודעת באיזה קצב זה יתקדם.

יש לי מלא תוכניות למחר, ואין לי מושג אם אני אוכל לעשות מה שתכננתי.

אף פעם אין לדעת מתי זה יקרה ואם התכנונים שלנו יצאו לפועל...

נשמע שהצירים כבר הרבה זמן. יש משהו שונה בשעה - שעתיים האחרונות? אם לא, אני ממליצה לך ללכת לישון כדי לצבור כוחות, ואם תצטרכי ללדת - הגוף ידאג להודיע לך.

עכשיו דווקא יש פחות ממה שהיה בבוקר-צהרים.
תכף הולכת לישון.
רק מוודאת שהקטן, שהתעורר אחרי שהגדולה נפלה מהמיטה, חזר לישון.

לי בלידה האחרונה 3 פעמים התחילו ממש צירים צירים והרגשתי מעורפלת ושלשולים כלצהזמן..כל הסימנים..וצירים שכבר כאבו..וקראתי להורים שישמרו על הילדים
ו....בסוף לא..ובסוף לא..

תנסי לשתות קצת יין וללכת לנוח..לראות אם ממשיך או מפסיק

לי היתה לידה עם לחץ לא ככ כואב אבל בכל 9 דק והגעתי בפתיחה 7 ולידה עם צירים סדירים וכואבים מאוד כל 3 דק והיה רק 2 וחצי פתיחה.
כל לידה היא אחרת ובייחוד אצל כל אישה זה שונה.

במשך הלילה המשיכו צירים לא סדירים.
בבוקר נהיה יותר סדיר- כל 5 דקות ציר של חצי דקה, במשך שעה וחצי. והצירים נהיו קצת יותר חזקים.
אחר כך שוב נהיה לא סדיר.
התדירות ירדה וגם העוצמה.
אז בינתיים אני בבית. מחכה שמשהו יתקדם.

בכל הלידות שלי (3) לא היו צירים סדירים בשום שלב
אז לא ממש לא להסתמך רק על הקטע של צירים סדירים כי זה צירים לא סדירים בהחלט יכולים להוביל ללידה

שיהיה בקלות ובבריאות!

בלי להלחיץ, אבל זה נשמע שזה כבר יותר מתקדם. אצלי גם היו צירים לא סדירים, התלבטתי אם ללכת ובסוף אמא שלי שכנעה אותי (היא תמיד אומרת ללכת... גם אם הם לא סדירים בכלל...) ובאמת זה היה אחרי כמה שעות...
בלידה האחרונה הגעתי מאוד מוקדם (פתיחה 1.5, צירים לא סדירים) כי זה היה שעה לפני שבת והעדףתי ללכת ולא לחלל שבת. אז באמת התלבטו אם לשחרר אותי ובסוף עברתי את כל הצירים בבית חולים.. לדעתי זה היה עדיף מלעבור אותם בבית (או במקרה שלי, בבית של סבא וסבתא של בעלי....)

בשני שלידות שלי לא תזמנתי צירים, אבל אני חושבת שהיה לי ציר כל 3 דקות למשך קצת פחות מחצי דקה, ברגע שהרגשתי שהכאב כבר יותר מידי חזק הלכתי לבית חולים בלי לבדוק כמה זמן הצירים רציפים וכמה זמן בדיוק כל אחד מהם, אבל אני לא יודעת אם אפשר להסתמך על זה.

לראות כל כמה זמן הם.
ומקסימום, תלכי לבית חולים ויגידו לך שהכל בסדר...
אני בשתי הלידות האחרונות התלבטתי ממש, בסוף הלכתי ותוך כמה שעות ילדתי...

בול.
מבטיחה לך שזה עובר...

ניסיתי לפצות בכל מיני דרכים אחרות. למשל כשהתינוק רגוע להשאיר אותו עם בעלי ולצאת עם הגדול לגלידה.
לספר סיפורים.
לשבת לידו כשנרדם

עכשיו אחרי שנה ו9 שהם משחקים ביחד והצחוק המאושר שלהם מתגלגל בבית אני מודה על זה. ומבינה שהאח המתוק זו המתנה הכי טובה בשבילו.

אני רק רוצה להגיד שאצלי הרגשתי שהחודש הראשון זה כמו רעידת אדמה לכל המשפחה, המקום של כולם מתערער, ולוקח זמן למצוא את המקום מחדש.
לאט לאט המציאות מתייצבת. אבל שלושה שבועות אחרי לידה זה הכי הגיוני שאתם עוד באמצע הטלטלה שעברה עליכם.

אני חושבת שכן יעזור אם את תשני את התפיסה הפנימית שלך על המציאות.
כי הרבה ממה שילדים חווים מושפע צריך שאנחנו רואים את הדברים.
קשה לו עכשיו, זה נכון. אבל קשה לו מסיבה טובה. והוא ישמח בזה שיש לו אחות. באמת באמת זו מתנה בשבילו, גם אם כרגע זה גורם לו קושי.

מה שעוד יכול לעזור כשהוא צריך אותך ואת לא יכולה - לא לענות בלשון שלילית ('אני לא יכולה עכשיו לחבק אותך כי אני צריכה להניק'), אלא את אותו מסר להגיד בצורה חיובית ('גם אני רוצה כל כך לחבק אותך, בוא נעשה חיבוק גדול גדול אחרי שנגמר את ההנקה. בוא נחשוב מה אפשר לעשות בינתיים בזמן שהיא יונקת').

בהצלחה ומזל טוב!

הוא עובר עכשיו שינוי, והגיוני שהוא מחפש יותר קרבה וחיבוקים. אבל אם תרחמי עליו ותחשבי שהוא מסכן, זה השדר שהוא יקבל ויתנהג בהתאם.
אם תשדרי לו שהתינוקת החדשה זו מתנה, ואיזה כיף לו שהוא אח גדול, והוא הגדול עכשיו ויכול לעזור וכו' זה יעזור לו מאוד לחוות את זה אחרת.
וכמובן זה לא סותר הרבה חיבוקים ונשיקות

אין צורך לרחם עליו, 

הוא הבן שלך ואת אוהבת אותו, ובסך הכל זאת מתנה טובה מאוד אחות קטנה

ואפילו אם נגיד שזאת לא מתנה טובה,

אלה החיים שהקב"ה נתן לו ואיתם הוא צריך להתמודד.

את יכולה לעזור לו ולהקל עליו, ולתת לו זמן שלך ושלו לבד

אבל לסמוך עליו שהוא מסוגל ויכול, ולא לרחם

אולי טיפה קשה אבל אני מאמינה שזו הדרך הטובה יותר

זה מתיש לגמרי, אבל הוא לא מסכן. וגם את לא ואף אחד לא מסכן.
ב"ה על השפע.
אחד התפקידים הכי חשובים שלנו בהורות זה לבנות לילדים שלנו חוסן. הבן שלך מסוגל לצלוח את התקופה הזאת בשלום ולבנות קשרים טובים עם אחותו.
כרגע את שניה אחרי לידה בשביל כולם זה מהפך!
נסי לתת לו אפשרות להיות לצידך גם כשאת מניקה. הוא עוד פיצי בעצמו.
הרבה מגע, ליטוף, חיבוק.
את יכולה להניק במיטה בהישענות אחורה ולהושיב אותו לידך מהצד השני.
להרגיע במגע ולא בדיבור.
לחייך. לאהוב.
אם הוא מציק לך מדי תנסי להעסיק אותו עם הבעות דרך המראה. לחייך, להצחיק לשלוח נשיקה באוויר, הכל דרך המראה.
ככה מצד אחד הוא צמוד ומרגיש אותך.
מצד שני הפנים שלו לא לכיוונך ומן הסתם הידיים שלו פחות מועכות ומפריעות לך ולתינוקת.
לבת שלי יש מצלמת משחק ולימדתי אותה לעמוד בקצה המיטה ו"לצלם" אותנו משם.
זה היה משחק אהוב עליה בזמן ההנקה.
אפשר גם להכין "קופסת הנקה"
קופסה מיוחדת ומקושטת שמונחת לידך עבור הקטן (גם כשיש לו אחות בגיל שנתיים הוא עוד קטן)
עם מדבקות, בועות סבון, משחקים לא מרעישים וכד')
מותר לו לשבת לידך (אפשר לשים כסא ילדים או שרפרף קבוע) ולהתעסק עם הדברים בפנים רק בזמן שאת מניקה.
המטרה היא שעם הזמן הוא יהנה מזמני ההנקות וישחרר אותך נפשית לתינוקת במקום להיכנס למאבקים איתו סביב ההנקות.
חוץ מזה, תבקשי עזרה בכל מה שמסביב.
בישולים, נקיון, קניות, כביסות שאחרים יעשו.
עם כל יום שעובר זה משתפר.
הרבה כוחות!

אני מאמצת גם

את נתת לו את המתנה הכי גדולה שיש!!
אחות וחברה לחיים!!
באמת שזה הכי מדהים שיש...

את משדרת לו שהוא מסכן, ושהקטנה שלך גוזלת אותך ממנו. וכנראה שהוא מאמין למה שאת משדרת לו, אחרת הוא לא היה מגיע ובוכה.

במקום לרחם עליו- תשמחי בשבילו!!
אחות חדשה זה כיף ומשמח
וכןכן, הוא גם מרוויח מהתוספת החדשה למשפחה..

ו... איזה כיף לו שאמא שלו ככה דואגת שיהיה לו טוב ושמח!
פשוט זכה הילד הזה❤️

שנולדה השלישית הוא נרגע, אומנם הוא עוד קצת מקנא,

אבל עם הזמן זה יורד לו ברגע שיהיה בגן חברים משמעת 

משחקים, זה יעסיק אותו, אבל את תתני לו את בטחון ושמחה

שתראי לו שהוא גדול ושיהיה עם בעלך יותר, בטוח שזה עובר

עם הזמן, בהצלחה רבה רבה אמן.

את תחשבי שהוא מסכן - הוא יהיה מסכן.
אם תחשבי שהוא "אמור" לקנא - הוא יקנא.
אם תחשבי שהוא חייב פיצוי - הוא יצטרך פיצוי.

אם תחשבי שהוא עשיר שיש לו אחות ואיזה יופי והוא ממשיך להיות אהוב ואף אחד לא "לוקח" לו כלום - כך יהיה וכך הוא ירגיש.

יכולהיות שהוא קצת מבולבל מהשינוי אז תפקידך להסביר לו ולהיות בשבילו.
אבל לרחם? למה? קרה לו משו רע? לא!
הדבר הטוב ביותר בעבור ילד זה ללמוד להתחלק. ללמוד שאמא לפעמים עסוקה והוא יכול להסתדר או למצוא פיתרון
או לחכות. ללמוד לחכות זו מתנה אדירה לילד.
ואת שם בשביל לתווך את השינוי, להסביר ולהרגיע.

אנחנו המבוגרים נוטים להכניס לילדים תחושות. לא בהכרח שהם מרגישים כך.
ובנושא של קנאת אחים זה מובהק!!
יש לי 3 בנות. ומעולם לא היה גילוי של קנאה בתינוק! לפעמים היה להם מעצבן לחכות עד שאגמור להניק או משהו כזה. אז הסברתי והבינו. ואוהבים את התינוקת ברמות!!

אתמול בת כמעט 4 היתה עייפה ורעבה. וגם התינוקת היתה רעבה. שאלתי אותה למי אני אתן קודם לאכול? מהר היא חיבקה את התינוקת ואמרה "לה כי היא לא יודעת לחכות ואני יכולה."
הכל עניין של הסתכלות.

בהצלחה

ממליצה על ערכת הנקה.

קופסא שבזמן שאת מניקה, היא שלו, עם כל מיני תעסוקות.

זה לפצות בהמון צומי.
ברוך ה' הוא לא לקח את זה קשה כי בעלי נתן לו המון צומי ואני השתדלתי גן, כשהיא ישנה, להיות איתו כמה שיותר ולהביא לו מתנות.
וכמובן שהוא לא מסכן, כמו שכולם אמרו פה..

עכשיו אני מבינה שזו היתה טעות. טעות ענקית שלי לחשוב ככה כי המתנה הכי גדולה שנתתי להם זה אח! אבל אז בזמנו, המחשבות האלו ככ החלישו אותי וגם את הבכור כי הוא הרגיש אותי והרגיש שאני מנסה לפצות אותו ופיצוי בדרכ מגיע לאחר דבר רע. אבל היי יש כאן מציאות טובה ושופעת רק תקופה עמוסה שתעבור ואז תשאר רק הנחת והכיף בינהם

ואני רוצה לספר לך מה שהיה לי, כשהשניה היתה בת 8 חודשים והגדולה היתה בת שנתיים.
כל הזמן היו לי נקיפות מצפון מהגדולה...
יום אחד הייתי צריכה לצאת לכל היום אז לקחתי את הקטנה, ובעלי נסע עם הגדולה ליום שלם למקום אחר. אחה''צ-ערב, חיכינו לו איפשהו והוא בא לאסוף אותנו בדרך הביתה.
איך שהן ראו אחת את השניה הן פצחו בצחוק של שמחה , הגדולה מתרגשת וקוראת שוב ושוב בשם של הקטנה, ןהקטנה מחייכת צוחקת ומניפה ידיים ורגליים מרוב התרגשות...
ובאותו רגע נגמרו לי נקיפות המצפון שליוו אותי מאז הלידה השניה, כי ראיתי כמה זה טוב

או שכבר התחיל השטף?
ממה שאני יודעת היום השני למחזור זה קצת מוקדם מידי... אם המחזור יגיע מחר הייתי נבדקת ביום ראשון (היום הרביעי למחזור), השאלה אם לא יהיה לך קשה בצום..

לא ממש, אבל אני יודעת שזה מחזור ולא בשלב של הכתמים
ביום הגביעי למחזור עדיין מבצעים את הבדיקה?

באסה שהרופא שלי לא עובד היום, אנסה לבדוק.

לפני 3 חודשים בערך.
יש שם כמה קטעים לילדים וכמה קטעים שחייב שחייה.
נשארתי עם הקטנה בחוץ ובעלי היה עם ה2 ה"גדולים" וליווה אותם בקטעים הנמוכים. לעמוקים לא יכולנו כי חייב לשחות..
אני הייתי הולכת למקום אחר שיש בו פשוט בריכות שכשוך..

זה לבוא עם מצופים וגלגלי ים למי שלא יודע לשחות. למבוגרים אין קטעים כאלה, אז תוודאו שאתם מספיק מבוגרים על ילדים.

 

עוד המלצה- שמורת החצבני, יש שם מלא קטעים שאפשר להיכנס ולשכשך וגם מסלולים ברמות קושי שונות.

 

וחוצמיזה ממליצה לברר היטב לפני הטיול מה מצב הזיהום בנחלים כי בכל פעם מעדכנים על נחלים חדשים שיש בעיה להיכנס אליהם, שלא תהיה לכם עוגמת נפש.

שמתקשים עם זה ממש.

וגם יש מלא נחלים עכשיו עם זיהום...

בקיצור, תעשו שיעורי בית

אשמח ממש להמלצות

או אתרי טיולים אחרים, יש הרבה

יש לי זיכרונות כ"כ טובים משם מטיולים שעשינו כשהייתי ילדה.
למרות שאין לי מושג אם זה קרוב לטבריה

המסלול מתאים מאוד למשפחות.

יש בסופו בריכת שכשוך כזאת (לא יודעת מה יהיה העומס אבל).

לא מזלזלת ח"ו. רק חשוב להגיד שממש הנמיכו את הרף למה זאת אומרת מזוהם.

לפני כמה שנים זה היה כמות מסויימת של חיידקי קולי ל-1000 משהו של מים (חח לא סגורה על כמה) ועכשיו זה אותה כמות ל-400 משהו של מים.
הייתה על זה לא מזמן כתבה של "כאן", מצרפת את הקישור:


בקיצור, רוב נחלי הצפון לפי ההגדרה הזאת נחשבים עכשיו מזוהמים.
בפועל רשות הטבע והגנים לא אוסרת להכנס אליהם אלא מטילה את האחריות על מי שנכנס..

בקיצור, שכל אחת תעשה את השיקולים שלה, אבל לא צריך להבהל מכל הודעה על זיהום

הוא מעולה לילדים בכל הגילאים, כולל מנשא.
החסרון היחיד שהוא לא מעגלי, אבל אפשר שבעלך ילך בסוף המסלול להביא את הרכב..

לגבי התפרחת - תלכי איתה לרופא ילדים, אולי צריך משחה יותר חזקה, אולי צריך רופא עור. הוא ינחה אותך מה לעשות.
אל תזניחי, שלא יחמיר (לא משהו מפחיד בכלל, אבל צריך טיפול)

לגבי הנזלת, אפשר לקנות בסופר פארם משאבת נזלת לילדים, זה עוזר מממש. או מי מלח לילדים (לא סגורה אם צריך לשאול על זה רופא)

תרגישו טוב!

נזלת אני שמה בצל קצוץ בלילה ובבוקר  בדרך כלל זה עובר,

כמובן אם זה ממשיך כדאי שרופאה תבדוק,מזל טוב יקרה.

יש היום גם אונליין.
ולגבי השאלה השלישית- יש תרסיס מי מלח שמשפריצים לאף ואז הם מתעטשים ויותר הלכלוך. או שיש משאבת נזלת קטנה כזאת , לא משהו יקר

לבדוק שזה לא פטריה.
ברגיל כל החלפת טיטול מורחת 'אורה קרם' נראלי עובד הכי טוב. וגם אמרו לי שמגבונים לא עושים טוב ועדיף לשטוף את האזור במים.
לגבי ההצטננות, גם לשאול רופא.

את לא אשמה! את אמא טובה שעושה את הטוב ביותר שאת יכולה.
אפשר להתעניין למה בחרת להישאר איתה בבית? בת כמה היא?

היא היתה כל השנה במסגרת וזה היה ההצלה שלי!
בחודש האחרון של השנה החלטתי להוציא אותה לחופשה מוקדמת בגלל המעבר ובגלל לידה של המטפלת שלה וגם בגלל שהתחילה להרגיש לא טוב.
עכשיו היא בחופשה עד רח אלול.
היא בת שנה ושלושה חודשים.

ממש! ואו... שולחת עוד חיזוקים אפילו
יש פתרון יצירתי אפשרי? נניח לתת לילדה להשגיח ולקחת איה עבודה זמנית? ראיתי שכתבת אחריי שאת אצל ההורים. אפשרי להיעזר בהם?

אבל באמת בגלל הקטע שהיא חולה וגם כולם כאן יחסית עסוקים אני לא יכולה לבנות עליהם יותר מדי..

הילדה תבריא ותגדל וכל כך תשמח אותך,

יקרה כל ירידה לצורך עליה, עוד יבאו ימים

טובים ושמחים,בהצלחה רבה רבה יקירתנו.

יש לי דירה גדולה ויפה שאני עוברת אליה אחרי תשעה באב. פשוט בינתיים אני אצל ההורים אז הכל קשה שבעתיים..

שאת בבית מעסיקה אותה נון סטופ.
זה קשה! זה מתיש! זה שוחק ומייגע.
כל יום מחדש למצוא מה יכול להעסיק אותה ליותר מ5 דקות. זה קשה.

מנסיוני(הוא בן שנה וארבע) מצאנו כמה פתרונות-
1. למצוא שכנים עם ילדים ולקבוע זמן למשחק משותף. שכנים שלנו יורדים אלינו כמעט כל יום לשחק עם התינוק חצי שעה-שעה וזה הצלה בשבילי.
2. לצאת לגן שעשועים. ראיתי ששם זה המקום שהוא יכול להוציא הרבה אנרגיות. זה מקום גדול ולא בית מצומצם. יש מתקנים ויש עוד הרבה ילדים לשחק איתם. ההשגחה היא מרחוק ולא צמודה. (אני יושבת בספסל ומידי פעם מסתכלת מה איתו, במילא למקומות הגבוהים הוא לא מצליח להגיע).
3. בייביסיטר.
לחפש בחורה, יכולה להיות גם בת 13-14, שתוציא אותה פעם-פעמיים-שלוש מחוץ לבית, תעסיק אותה, תהיה איתה בגן שעשועים או איפה שתרצו. ואת תוכלי בזמן הזה לנוח ולצבור כוחות לפעם הבאה שתצטרכי להעסיק אותה.

בכל מקרה, חיבוק על הכל. תינוקת חולה זה סיוט מתמשך. הלוואי יעבור הכל בטוב ושתהיה העברת דירה מוצלחת וישוב טוב

כפרה עליך שאת מבינה אותי ככה.
גן שעשועים זה החיים עצמם.. אבל טוב בערך מחמש- שש לא קודם.
ואגב איך משגיחה מרחוק בגיל הזה? ה ישמור. אני צמודה אליה.
זה מזה מסוכן.
רב המתקנים לא מותאמים וזה ממש לעלות איתה ולהתגלש כי אחרת באיזה שלב אני מאבדת את האחיזה איתה והיא יכולה להתגלש בצורה ממש לא בטיחותית או לעשות אחורה פנה לסולם..

למה רק מחמש? לא מוצל אצלכם?

אצלנו הגן שעשועים בנוי בצורה דווקא בטיחותית. הוא מצליח לעלות בסולם של 2 שלבים ולהגיע למגלשה הנמוכה. הוא גם מצליח להתגלש לבד מגיל יותר צעיר
אני גם בהתחלה הייתי צמודה אליו, עד שראיתי שאין צורך. תנסי פעם אחת לשבת כמה דקות ולהיות איתה בקשר עין. לרוב הם מסתדרים לבד.

מרגיש לי חם מדי. האמת לא ניסתי קודם.

גם לי הצלחה הלילה..מרגישה רע ואני אפילו לא יודעת לשים את האצבע מה מפריע לי ואיך לפתור את זה..זה בחילה? זה אוכל מקולקל? זה התייבשות? סחרחורות?? כאבי בטן??
חחח לא ברור

הילדים באמת התעוררו, אבל בניגוד למה שחשבתי הם נתנו לי לפחות שעה לישון, לפני שקמו ולא התעוררו ישר כשנרדמתי

וגם, התעוררתי כמה פעמים בגלל הכאב ביד, אבל כבר רגילה לא לישון לילה שלם...

לק"י

יהיה לישון בגלל התינוק.
שלפחות עד שהוא יבוא להעיר אותנו- נישן טוב🙉

הראש שלי קצת שונה...
אבל מקבלת עלי לסתום🤐

לא סתם יש כאן הרגשה אינטימית ולא סתם זה הפורום הכי פעיל.
ההשקעה שלכן ניכרת🙂🙂❤❤❤

מאוד תמוה לי עדיין שהפורום ככה פתוח. אבל היו על זה מאות דיונים אז לא ניכנס לזה שוב...

וגם מיקום השיליה משפיע.
אצלי בשיליה קדמית הרגשתי הרבה יותר עמום את התנועות.

הנחתי שזה קשור..
תודה!

שמעתי שקשור לאישה..

לא יודעת מה ועד כמה נכון

 

מצב לחוץ או רגוע

כמובן קחי בערבון מוגבל. 

 

מבחינת משקל - המשקל תקין? 

 

ודש על שבוע 31+

דווקא עברה עליי תקופה קשה מאוד, והוא נשאר בשלו.
ב"ה כן, הוא אחוזון 50.

וגם הרגישה רק גלים חלשים כל היום היתה נוסעת לבית חולים לוודא שיש תנועות ויצא לה תינוקי שובב ביותר😅
תחשבי שיש כרית שמנה ונוחה שסופגת את כל הבעיטות

תודה לך!

התכוונתי שיצא בריא מאד ופעיל מאד אולי יותר מידי חחח

אצלי שני העוברים הראשונים שהיו רגועים בבטן היו ממש רגועים גם בחוץ... אז קויתי שהעובר השלישי הרגוע גם יהיה כך בחוץ, אבל הוא היה הילד שהיה איתו הכי מורכב. מסקנה - אין לדעת...

גם אצלי בול ככה..שבוע 29++
שיליה קשמית
ועובר שחי בנחתתת

מצד מעקב תנועות- יש תנועות כל יום

אבל כמו שאת אומרת- חלשות יותר, הרסה שעות אין..
משהו יותר עמום כזה בתחושה
ואם עסוקה אז באמת בקושי שמה לב

אבל כשאני כן שמה לב - אז כן יש תנועות תקינות ב''ה

אז למאות שזה מדאיג ומטריד לפעמים בסוף כנראה זה עובר רגוע שישן יותר..או ממוקם בתנוחה טיפה שונה לפעמים
וישיליה קדמית שמעמעמת את התחושה

תודה על ההרגעה(:

זה גם ממש זול (150 פיקדון +50 לערכה). שווה לנסות.

 

עכשיו משתמשת בשל ארדו. פחות מרוצה, אבל עושה את העבודה. (עלתה 370 נראה לי, דרך לאומית זהב)

יש לי משאבה של יד שרה דגם נילי, מרוצה ממנה מאוד מאוד מאוד. שואבת מעולה, יש לה כמה עוצמות שאיבה ואפשר גם לשים אותה על שעון שבת, לשימוש בשבת (אם יש היתר מרב)

עבדה בהתחלה טוב, אחר כך מלא בעיות, החלפתי 3 פעמים את הערכה ופשוט לא עבד נורמלי.

מאוד אוהבת את הידנית של אוונט

התחברתי לידניות
של אותנטי ומדלה..
וגם הסווינג של מדלה היתה טובה..

של לנסינו.
אצלי כבר חצי שנה, אמנם לא שימוש יומיומי, אבל כן שואבת יומיים בשבוע בערך כמה פעמים.

עושה עבודה מעולה, אני מצליחה לשאוב איתה 120 מ"ל בערך בכל פעם
יש להם שירות לקוחות מעולה במקרה של תקלה

מצויין

יש שם אפשרות של עוצמות ואני שואבת בעוצמה יחסית חלשה למה שאפשר כי יותר גבוה זה מכאיב לי

השתמשתי בה חשמלית והיה מעולה!
באמת עם בטריות היה יותר חלש..

כך גם את יכולה לנסות והכי הרבה אם לא טוב לך להחליף למשהו אחר.
ניסיתי כמה וכמה משאבות ואצלי המדלה סווינג ניצחה בגדול!!

לי יש לקטליין. אבל היום יותר מוכר הפינס. לא יודעת לומר מה ההבדל.
אבל בכללי דו''צ טובה ואכותית. וגם עם זה. יש כאלה שהשאיבה פחות עובדת להן.

גם זולה , גם שואבת מדהים וגם החזיקה לי שנה בכל הריון .

ועכשיו מתכוונת להמשיך איתה בהריון השלישי..

 

אוונט ולנסינו לוקחות!!
וניסיתי עוד כמה סוגים..

בחשמליות- גם לי המילי של יד שרה לא הייתה יותר מידי חזקה אבל גם לא שאבתי המון.
יש לי מלא חברות שמרוצות מאמדה פינס..

הידנית פצצה ממש
גם החשמלית אבל כשאני מפעילה דו״צ זה פחות עובד
אם אני רוצה שני צדדים אד צד אחת ידני והשני חשמלית

לפתוח שרשור בנפרד על לנסינו. או לחפש בפורום.

היא יחסית זולה (עלתה לי נראה לי 500₪) וממה שראיתי הרוב ממש מרוצות ממנה.

בדיוק שאבתי איתה היום.. כל פעם 160. זה ממש כמות יפה
צריך פשוט לוודא שהקונוס מתאים לך, אבל מגיעים שני גדלים.

כמה עצות שעזרו לי בזמני תנודות הורמונליות
תוספי תזונה כגון בי12 ואומגה שלש - לקחת קבוע כל החודש
ופעילות גופנית בימים שלפני המחזור ואם את יכולה גם ביום יומיים הראשונים שמועדים אצלך לפורענות, זה ממש קסם.
בהצלחה!

מקפיצה לי על הדרך.. עוד מישהי שיכולה לעזור? או שאני המשוגעת היחידה בקהל?

בבריאות

שהן קורות? 

חברה שלי מכינה קורס שממש עוסק בזה - בעבודת ה' נכונה ומדוייקת מסביב לתהליכים ההורמונחיים של המחזור..
)היא מסבירה את זה הרבה יותר טוב ממני...)

אפשר להצטרף לקבוצה לקראת הקורס בקישור הזה:
הצטרפות לקבוצת היגוי

אני מניחה שאפשר רק להשאיר פרטים ושהיא תיצור קשר כשהקורס יצא..

המחזוריות כרגע, אולי לידע כללי אבל זה לא פותר לי את הבעיה הנקודתית שלי סביב ההורמונים

הורמונים.
וזה עובר.
לצערי סבלתי מזה בכל מחזור מאז היותי קטנה מאוד. ההורים שלו לצערי לא הבינו את המצב ותלו אותו בדברים חיצוניים כמו חוסר מוטיבציה או סתם עצלנות.
אבל אחרי החתונה הבנתי שזה משהו יותר חזק מזה בגלל שזה היה עובר בזמן שלקחתי גלולות (משולבות. הגלולות פרוגסטרון היו מזעזעות) וחיברתי חפיסות.

יש לזה שם מקצועי. דכאון/שינויים במצב הרוח סביב שינויים הורמונליים מחזוריים. זה דבר מוכר.
אין הרבה מה לעשות עם זה.
הפיתרון שלי התמקד בלספר לבעלי מה אני עוברת ולרתום אותו למשימה בימים הללו.

אך ורק על הורמונים שגורמים לתחושת דכאון אלא להתקפי זעם ולהרגשה של חוסר שקט וחוסר סבלנות, שפוגעים באיכות חיי ובסובבים אותי.  ממש כאילו אני אדם אחר ולא מתפקד. לא מאמינה שאין דבר שאפשר לעשות בנושא, מאחר ולא מדובר ב'סתם מצב רוח' כמו שקורה להרבה נשים אחרות שמעבירים בשוקולד או בשיחת נפש. זה די מקרה קצה שהתחיל אחרי נטילת גלולות במשך כל הזמן שנתיים רצוף, רק שעכשיו אחרי שהפסקתי אותן היה לי חודש וחצי שקט וזה שוב חוזר בזמן המחזור בלבד . זה נמשך כמה ימים ואני די נחושה לעזור לעצמי לצאת מזה.

תודה על השיתוף בכל מקרה

רוצה להציע לך ללמוד את שיטת המודעות לפוריות. שיטה שמלמדת אותך מתי הימים הבטוחים בחודש ומתי לא ואת בלי התקנים או גלולות אלא נעזרת בדברי מניעה אחרים או פשוט בידיעה באיזה ימים לא לקיים יחסים או כן לקיים יחסים לענייני כניסה להריון. וככה הגוף פחות עם חומרים והשפעות זרות שיכולות לשגע... זה אומנם אומר להיות אחראית ופחות ספונטנית ופחות מתאים לכולן אבל זו עוד אפשרות של פחות להתערב לגוף. וגם אם לא יתאים לך, זה מלמד ממש טוב מה קורה בכל זמן בחודש מבחינת הורמונים והשפעתם וזה גם יכול לעזור להבין ולמודעות.

גם כאן יהיו תנודות הורמונליות- כי ככה זה בווסת ובמחזור אבל פחות קשות. וכמו שאמרו לך כאן, זה ממש טבעי שיש את ימי הדכדוך והכי, כי יש ירידה בהורמונים וזה משפיע עלינו רגשית. ככה שאת נורמלית מאוד וזה טבעי.

אחרי מחשבה וקריאה על הנושא זה ממש לא מתאים עבורנו

לאיזון תנודות הורמונליות

ומקריאה של כמה שעות  הבנתי שהתנודות ההורמונליות הללו הן טבעיות כביכול, אבל שיש נשים שאני בתוכן כנראה שההשפעה של התנודות האלו גדולה מאוד, ככל הנראה נגזרת של PMS רק שמופיע גם בזמן המחזור עצמו, ולעתים אף ממליצים על תרופות נוגדות דכאון.  ככל הנראה מדובר במקרי קצה ואני לא נבהלת מזה, אכן חשבתי על אופציה כזו במידה ולא תהיה ברירה ,אבל כן מעונינת למצות קודם אופציות אחרות .

 אני עוד בודקת את הדברים ובוחנת באיזו עצימות ותדירות הגלים מגיעים, אבל כן מעוניינת לדעת האם מישהי הצליחה להגיע לאיזון הורמונלי של PMS עם שיח אברהם? 

 וקראתי גם על קוהוש שחור. למישהי יש ניסיון עם זה אולי ותוכל לומר איך זה השפיע עליה? 

יש התייחסות למצבי רוח ודיכדוכים שמגיעים בימי הווסת. זה מאוד נפוץ!
דיקור כול לעזור לאזן ולהרגיע את המערכת ההורמונלית שלך. אם תרצי להתייעץ מוזמנת בפרטי.