פורום הריון ולידה (עמוד 2009)

ממקום שונה אבל יודעת כמה זה קשה ומתסכל.
הכי אין לי עצות אולי עצות שינתנו לך יסייעו גם לי למרות שאצלי הנתונים מעט שונים.
אבל גם אני בדיוק אחרי שבועיים מתסכלים שאני נורא עייפה, תחילת הריון, ובעל שחוזר מידי ערב מאוחר...

תקופות כאלו זה אחד הדברים המתסכלים
מזדהה איתך ממש!
במיוחד שאת (ואני) לקראת לידה ויש רצון לזמן זוגי שאחרי הלידה קצת ידחק

מה שלי עוזר זה לזכור שזו תקופה שעוד מעט תעבור ואז יהיה יותר זמן פנוי לביחד
מקווה שיעבור לכם מהר❤❤

לזכור שבסוף זה עובר...

רוב השבוע רק אחד מאיתנו נמצא בערב כשגרה. לא מתראים מספיק והזוגיות נדחקת. ופרוייקטים שכאלה פשוט מחכים ומחכים. אבל כן את יכולה לשוחח איתו על סדרי חשיבות. ואם נגיד יצא שבוע עמוס אז כן לדחות משהו לשבוע שאחרי וכו'.

שאני אשמח שלפחות ערב אחד בשבוע נקדיש בשבילנו ולא אכפת לי שדברים ידחו קצת.. והאמת שרציצי שיצטרף אלי לאיזה בילוי עם הילדים והוא אמר לי שזה כבד עליו ( הדבר הספציפי שרציתי ) אז אמרתי לו טוב תחליט מה שאתה רוצה אני אשמח אם זה יסתדר לך להצטרף והערב הוא אמר לי שיצטרףוזה ממש שימח אותי

באמת יש זמנים כאלו שהזוגיות קצת נדחקת.. לדמיין כל הזמן את הסוף הטוב ולא לאבד תקוה!

לא היה לנו אף ערב יחד..(והוא לא בבית בבוקר או אחה''צ..)
זה היה בגלל בחירות שחלק מחוייבות לעבודה וחלק אני בחרתי- בהסכמתו.

וזה היה קשה..נשארו לי בלב מלא דברים שחיכיתי לשתף אותו..וכן הרגשתי קצת לבד

השתדלנו לחטוף קצת ברגעים שאיכשהו התאפשר בין לבין.לפעמים אפילו ב12 בלילה לחטוף חצי שעה..
עדיין- זה לא מספיק

לי חשוב להזכיר שהזוגיות לא נזנחה
שהיא קיימת מעבר לזמן ולמקום
והיא בתנועה
ואפשר לחשוב יחד איך מייצרים תנועה גם בלי הרבה זמן להפגש ולדבר כל יום

אפילו בדברים קטנים..בבוקר טוב..בהודעות..במבט בעיניים,בהתעניינות בפרטים

וגם..חושבת שאם אתם כן יכולים לשבת ולהחליט יחד על ערב אחד שהוא קודש קודשים- אפילו לא ערב שלם- נגיד מ9-9וחצי..ששם לא מאפשרים לשום דבר להכנס...
זה יכל להיות אפשרי
עניין של גמישות מחשבתית

וגם בשבת- להשקיע יותר..שהקצת יהיה איכותי...

ואולי זה גם קצת קשור לכל תקופת הקורונה שהיתה ואחכ הטילים( שתפסו אותנו בנופש וקיצרנו בגללם) ואולי גם זה שהלידה מתקרבת ואני הורמונאלית בטירוף( בכללי אני מה זה אישה משחררת והקנאות הזו לא אופיינית לי חחח) ונראה לי שרשמית התחלתי לקנן היום בניקיונות...

עוקבת אחרייך פה בפורום וניכר שאת אמא ממש מסורה ואכפתית ואישה מתחשבת!

תשנו שניכם את הראש בנושא הזוגי
כמו שלא יתכן שילד ילך לישון בלי ארוחה ומקלחת,
כך לא תעברו יום בלי להיות ביחד.
זה חלק מ"מטלות הבית"
המשימה הכי חשובה ביום.
תקבעו חוק. כל יום אחרי שהילדים הולכים לישון, כך וכך זמן ביחד (תלוי במה שמתאים לכם)
זה זמן קפה, עוגה, אפשר לעוף ולעשות דברים כיפים ביחד. העיקר שהזמן הזה יקרה.
אם יש משהו דחוף- עושים אותו *ביחד* ממש. צמוד.

גם אנחנו כנשואים טריים בשנים הראשונות היינו יושבים יחד כל ערב..

אבל עם השנים יש גם מחוייבויות שלא ניתנות לשינוי ..עבודה,קורסים... אבל בהחלט מסכימה שכשמפנימים את העקרון החשוב של השקעה בקשר- אז יודעים למצוא גם ברגעים קטנים יותר ...

לא קראתי תגובות קודמות,
רק רוצה להאיר נקודה אחת מתוך כל מה שכתבת שיכולה אולי לעשות קצת סדר בחיים עמוסים
כבר מעכשיו ועוד יותר אחרי הלידה:
כל הדברים ה"קטנים" אלה שבד"כ לא מהווים לנו חלק מהסדר יום בסוף הריון ואחרי לידה כל דבר כזה זה הר!
אי אפשר לזרום עם זה ואיכשהו להתמודד עם הכל במקביל.
חייבים לסדר לפי סדר עדיפויות, לרכז יציאות (אפילו לשלם למישהו שיעשה את הסידורים בשבילנו)
אצלי נגיד בסוף ההריון היו עירויי ברזל פעמיים בשבוע, טיפולי שיניים מעקב הריון לתוכנית חפיפה.
זה לגמרי הספיק לי. השתדלתי מאוד לא להוסיף דברים וכשצץ משהו חדש בלית ברירה הורדתי משהו מהסדר יום הקודם. אין גם וגם. אחרת הכל היה קורס. אז לא הספקתי לקבל את כל המנות של עירויי הברזל, קיבלתי את הרוב זה גם עזר וכן על זה הדרך.
אגב, באותה תקופה באמת היציאות הזוגיות שלנו היו בשביל לקבל את העירוי. עם מסכות והכל...
ועדיין היה נחמד. לפעמים הוציאו את בעלי מהחדר כשהיה עומס אז התכתבנו בווטסאפ הוא שלח לי בדיחות ועשה לי פרצופים מחוץ לחדר.. בילוי יצירתי משהו אבל גם זה משהו אחרת לא הייתי יודעת איך הוא נראה בכלל 🙈
(סגר ועובדים חיוניים, עבדנו לסירוגין חצי יום הוא חצי אני)

דברים ואכן ממש משתדלים לעשות סדר עדיפויות..
מודה שאני יותר טובה בזה ובעלי קצת פחות.הוא באמת מסוגל להעמיס על עצמו בלי סוף( מתוך כוונה טובה) אני למשל לא מסןגלת אם מעמיסה על עצמי אובר אני פשוט קורסת אז מראש אני מורידה מה שלא חשוב( ועדיין כמובן יש מספיק מטלות) ננסה להתייעל יותר מרגישה שזה שדיברנו על זה ביננו ופה פרקתי את התסכול כבר נתן קצת איזון לדברים..

בהתרגשות לקראת הבאות..

את מדהימה!

סתם, סתם.
ניקיון חלונות זה אחד הדברים השנואים עלי. 🚪
( לא מצאתי חלון אז שמתי דלת במקום)

לי אין זמן לנקות חלונות😁

וחיבוק, בע"ה יום חדש מחר הכל יראה אחרת
פייס טו פייס
יד ביד
אל עבר השקיעה

בס״ד

איזה שיר מטורף!!!
ממש ממש מדהים.

אני מקווה שאתם כבר ״אחרי״, הלוואי ♥️

ואם טרם, אין לי ספק שמהנסירה הזאת יתרקם איחוד עמוק יותר, מרגש יותר וחזק יותר. ממש ירידה לצורך עלייה, ריחוק לצורך קירבה. את לא צריכה אותי כדי להגיד לך את זה, כתבת כבר הכל. אבל כותבת בכל זאת, למקרה שזה יעשה קצת טוב על הלב לקרוא. חיבוק נשמה!

ממש מזכיר לי את תורותיו של הרב גינזבורג (למדנו אותו בחברותא זוגית כמה פעמים).
כתבת מקסים!

הרבה פעמים השירים יוצאים כשקשה לי

ויהי ערב ונראה שהבוקר רחוק...

המילים שלכן מוסיפות אור.

תודה

בהצלחה 🌷

בלי התיון?? נראה לי שהיא שאלה אם אפשר לשים תיון בסוכר של העמסת סוכר

מאמינה שתיון לא ישבש תוצאות אבל נראה לי עדיף לא לשים כלום.

עם תיון וסוכר...
תודה על התיקון
אין לי שמץ🙃

אבל לא בטוחה בכלל שיהיה ניתן לשתיה.

זה מלא מלא סוכר ומאוד מתוק. לא כמו בכוס תה.

חוצמיזה שמים חמים מעצימים טעמים יותר ממים קרים. ולכן זה עלול להיות דווקא מתוק יותר בהרגשה שלך.

 

אני חילקתי לשתי כוסות חד"פ, שמתי מים ב3/4 גובה, סחטתי סה"כ חצי לימון לשתי הכוסות ואפילו היה לי טעים.

 

בהצלחה!

שאלתי את הרופאה.. רק לימון מותר..
שמתי מים חמים וסוכר ולימון זה דוחההה
כנראה שמים קרים יותר טעים

פוצי לא נרדמה ובסוף נרדמתי איתה... והתעוררתי ב12 כשיש לי מחר בעז״ה פגישה חשובה בקשר לספרון.

ושעה ישבתי עכשיו על המחשב בלי לעשות כלום. 

ועכשיו עדכנתי סוף סוף את משרד התמ״ת והם יפסיקו להציק לי. (התקשרו היום כבר לבעלי באמצע העבודה...) 

 

אז עכשיו אני יכולה להתפנות להכנות לפגישה. 

יהיה כיף! 

 

 

עכשיו מנסה את הדסקטופ ותראו מה מצאתי: (צילום מסך של הודעות מהכרטיס אישי שלי כשהייתי גרושה)

אני חייבת לסיים את זה כבר

ולא לעבוד עלינו ולהיות פה בלי להגיב

חצי שעה והבית באותו מצב מינוס מכונה שכבר תלויה

כל הכבוד לי

בשעות שהיה ער בכה או היה. רגוע?

ומבינה לליבך..

לא בכה בכאב,
חשבנו שאולי זה גזים והוא באמת שחרר באמצע הלילה ועדה יציאה אבל גם אחרי זה הוא לא נרדם ישר

תאמיני שיהיה טוב ובע"ה הוא ישן!!!


ואולי אם זה חוזר שוב כדאי ללכת לרופא לשלול אוזניים ואולי תולעים? זה דברים שמאוד מפריעים להם בלילה...

קצת לפני גיל חצי שנה. הייתה ישנה קצת ומתעוררת כאילו זה אמצע היום.. היה מתסכל ממש.
אנחנו נתנו לה הזדמנות לנסות להירדם לבד (בגדול היא יודעת וגם עושה את זה הרבה פעמים), עד שאנחנו התייאשנו והיינו (בעלי ליתר דיוק) מרדימים אותה על הידיים.
יום אחד זה פשוט עבר, אבל עדיין יש לה קטעים שהיא מתעוררת וצריכה לראות אותנו כדי לחזור לישון..

בגדול, הבנתי שזה יעול להיות קשור לקפיצת גדילה שבד"כ יש בגיל הזה.

בהצלחה!

הוא מתעורר בבכי , מזיז את הגוף מצד לצד ורוצה לחזור לישון אבל משהו לא מצליח לו..
יכול להיות שאחרי כמה זמן שהוא ככה הוא כבר יתעורר ויתחיל לשחק במיטה אבל אחרי שוב כשינסה לחזור לישון יזיז את הגוף מצד לצד ויבכה
לםעמים בקבוק עוזר לו אבל גם אז לא תמיד
הוא נורא מצונן , אולי זה קשור

סליחה שהתעצבנתי, אני עצבנית כי....
וכדאי מאוד לכולם להקשיב לי בפעם הראשונה!

או שאת אומרת את זה אחרי שנרגעת כבר?

להיות באויר הפתוח וגם לעשות משהו, להוציא עליו את העצבים ולא לשמוע אף אחד...

ולומר להם כמה את אוהבת אותם.
אפשר כמובן לפני כן ללכת לחדר להירגע קצת, כדי שתוכלי לבוא ברוגע ולהראות להם את החיבה הזו.

(ו -וואו! את אלופה שזה לא מפיל אותך לתהומות "האמא הרעה"! ללמוד ממך...)

הלכתי אליו עכשיו והרמתי אותו וחיבקתי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו

 

לי זה עשה טוב

אז בטוח שגם לו

 

כל כך שמחה שהוא ירדם עם זה ולא עם העצבים שלי

 

תודה

 

 

(לגבי הסוגרים. תודה. אני ממש עובדת על זה! אז כיף להצליח)

אבל אני למדתי לומר להם את זה, למדתי את זה מהספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו וכו'",
לא להתאמץ לשחק אותה רגועה וסבלנית כשאני לא, כי אז הפיצוץ גרוע עוד יותר,
אלא אומרת להם: תקשיבו, אני עייפה ועצבנית, ואתם צריכים לישון, תיכף מסתיימת לי הסבלנות. אם תוך 5 דקות לא יהיה כאן שקט אני אצעק. משהו כזה...
זה גם עוזר לי, ככה הצעקות נשלטות יותר.

זה קורה לכולן, את אמא מצוינת!

כן לומר לו שאת חסרת סבלנות כי את מאד עייפה כי היית ערה בלילה עם מנשה שלא הרגיש טוב ולכן צעקת ככה. חיבוק ונשיקת לילה טוב. ואת נכנסת להתקלח ולהירגע .

לבד בבית

ויש עוד ילדים שצריכים יחס או מענה חוץ ממנו...

 

מה עושים?

ולהתפלל לנחת וליישוב הדעת.
יכול להיות שזה יעזור...

בעקרוןצלרוב זה אפשרי ל2 דקות..גם עם קטנטנים לבד( לא תמיד בכל שניה אפשר..אבל גם אם טיפה מחכים זה כן אפשרי)

ולומר להם בכנות כנו שאמרו כאן- שאת עכשיו חסרת סבלנות קצת כי היה לך יום קשה ושאת מצטערת שצעקת ככה.
ואני אפילו מבקשת לפעמים בכנות שאני אשמחצוזה יעזור לי אם יתנו לי כמה דקות להתאושש וישחקו יפה לרגע אז הכל יעבור לי ואני אתגבר ואחזור להיות רגועה ושמחה.

וכם עוזר לי להזכיר לעצמי תוך כדי שאני אמא טובה שזה רק לרגע ותכף אני חוזרת חזרה למסלול הנכון ושאני אוכל לתקן את זה.. לפעמים התחושה שכאילוצהרסתי הכל נץמונעת מאיתנו בכלל להסות להתגבר

ולשאול את עצמי- מה אני זקוקה כדי להתחזק

בכח עד 6- 6 וחצי ומזעיקה את האיש
נכנסת להתקלח ועד אז ממזערת מגע..

אני הייתי הולכת לבדוק

גם ריבוי תנועות מצריך בדיקה, אבל בטח שירידה בתנועות מצריכה בדיקה ועוד בשבוע מתקדם

 

ותראי אם את מרגישה

פחות יכולה לשכב...

או אם שמת לב שיש מאכל ספציפי שיותר גורם לתנועות תנסי אותו.

היא אמרה לי לצאת עכשיו לבדוק.

מקווה שהכל יהיה בסדר ואני אוכל אח"כ לחזור לעבודה.

באסה, דווקא היה חשוב לי לעבוד היום יום שלם.

בעזרת השם.
תעדכני♥️

בעז"ה הכל יהיה בסדר.

אם את מרגישה פחות מזה אני הולכת לבדוק

בהצלחה

אז בסוף יצאתי מהעבודה והלכתי להיבדק במרכז בריאות האישה.

בדרך השתדלתי לשתות הרבה וגם אכלתי חטיף שוקולד כדי להגיע מוכנה לבדיקה.

באולטרסאונד לא ראות תנועות בהתחלה אז הטכנאית ממש לחצה לי על הבטן ודחפה וניערה - ואז העובר שכנראה ישן ממש חזק התחיל לזוז.

כששכבתי במוניטור כבר הרגשתי טוב טוב את התנועות, ובאמת גם ראו את זה ברישום.

בקיצור - הכל ברוך ה' נגמר בטוב, חוץ מזה שהתעייפתי כהוגן.

עכשיו אני רק מתפללת ללדת לפני התאריך ולא להצטרך להגיע למעקב הריון עודף, כדי לא לחזור שוב על החוויה המרנינה של שריפת בוקר שלם במרפאה...

ברוך השם, שימשיך בטוב.
לידה קלה יקרה♥️

ושיכיר אותה ככה .. ואז אם מתעורר זו דמות מוכרת שאם תגיד לו שאבא ואמא עוד מעט יחזרו היא ישאר רגוע..

צריך שיפגוש אותה לכמה שעות כי הוא מאוד ביישן. וזה לא פרקטי

אותי תבקשי ממי שתהיה בייביסיטר לבוא לאיזה רבע שעה בזמן שהוא ער כדי שהוא יכיר אותה קצת.
ולהכין אותו שהיא תהיה בבית בלילה
בעיקרון אין הרבה סיכוי שיתעורר ממה שזה נשמע, אז זה לא כזה נורא

כמובן לומר לו לפני השינה, אם תתעורר - *** נמצאת כאן לשמור עליך ולדאוג לך, ואח"כ אמא תבוא.

יכול להיות שאחרי פעם או פעמיים כאלו את תראי ותרגישי שזה בסדר רק לומר לו לפני השינה.

גם ככה אני יושבת איתו בחדר בערך ארבעים דקות עד שנרדם, ואם הוא יודע שאמא אמורה ללכת, אני דואגת שזה ייקח איזה שעתיים ובסוף אני אצטרך לבטל את היציאה או להשאיר אותו צורח עם הבייביסיטר

ושאם אני משדרת להם רוגע ושהכל סבבה אז באמת הכל בסדר, אני פשוט מגדירה לעצמי מה המקרה הכי גרוע, אז הוא ישאר ער עד שאחזור והיא תשחק איתו, או שהוא ירדם על הספה...מבחינתי זה שווה את הזמן שאני יכולה לצאת לנשום גם אם אחר כך יהיו התמודדויות

יראה מישהי זרה ויפחד מאוד, אולי גם יפחד ללכת לישון בימים הבאים. לוקח לו זמן להתרגל לאנשים חדשים, וזה לא כל כך פרקטי להביא בייביסיטר לכמה שעות מראש ואם כן זה אומר להזמין תמיד את אותה בייביסיטר, שזה לא באמת מאפשר לי נחת לצאת גם ככה, רק בימים שהיא יכולה

ותני לה מקסימום להרדים אותו
אולי תצליח אולי לא.
מה שבטוח לאט לאט הוא יצטרך להשתחרר מהתלות בך
ומתישהו הוא יירדם גם עם דמות אחרת או באופן עצמאי
אולי אם היא תגיע באופו יותר קבוע, זה גם יעזור לו
פרצופים קבועים זה ממש מקל עליהם

שמכיר טוב כמו בעלי, וסבתא ודודים שלו.להתחיל להביא בייביסיטר במהלך היום באופן קבוע כדי שאני אוכל לצאת בערבים זה קצת יקר לי, ולהיות תלויה בביביסיטר קבועה גם לא כל כך נותן לי אפשרות לצאת כשאני צריכה, אבל תודה על הרעיון

חבל שאת תכבלי את עצמך ותפסידי דברים ברלל הסיכוי הקלוש ש...

ואם זה בכל זאת מלחיץ אותך, את יכולה להביא מישהי בצהריים כמה פעמים כשאת נמצאת, שישחקו ביחד, שיכירו אחד את השניה ואז להביא אותה גם בלילה, אז גם אם הוא לא יראה אותך, הוא יראה פנים מוכרות.

אם רגיל להתעורר באזור השעות האלו כן תגידי לו שמישהי תבוא לשמור עליו.

אם בד"כ הוא לא מתעורר לדעתי עדיף לא לספר לו. 

 

כמה אתן משלמות לבייביסיטר לשעות שהילדים ישנים?

הבנתי שהיפוך זה כואב..

מומחים מצליחים לעשות את זה בשניות ובלי כאבים.

לי כנראה זה עזר (מדגישה שכנראה, כי הייתה לי עוברית "לוליינית" - גם אחרי היפוך רגיל בבית החולים, שאז ראו בוודאות שהוא הצליח, היא התהפכה אחר-כך בחזרה...)
בהצלחה רבה ובשורות טובות!

(ורק אכתוב כאן שאצלי זה היה נס שהיא לא נולדה רגיל בסוף... היה לה קשר בחבל הטבור, מה שמסוכן מאוד בלידה רגילה. לא סותר את זה שעד היום אני מאוכזבת שלא הייתה לידה רגילה )

אני לא ניסיתי רפואה סינית כי כבר עשיתי היפוך והייתי גמורה פיזית ונפשית אחריו (סליחה אם זה לא מעודד ❤️)
אבל חברה של חברה ניסתה רפלקסןלוגיה וגם דיקור עם מוקסות ועזר לה. אם את רןצה יש לי מספר של מישהי בשומרון שעושה.

בנוסף,
לפני שאת מגיעה להיפוך בבית חולים לדעתי כדאי לנסות היפוך במים. מכירה כמה שזה סןבב להן את התינוק ואחת מהן בשבוע 39 אן 40 אפילו.

אם שווה להשקיע בזה זמן וכסף?
אני השקעתי המון. זמן, כסף, אנרגיה, רגש.
אבל הייתי צריכה לדעת שעשיתי הכל כי בראש שלי לא היה מצב לקיסרי.
גם ההיפוך בבית חולים מאיר לא צלח.

הייתי פונה גם לאוסתאופתיה לפעמים יש משהו באגן שמונע מה עובר להתהפך.

כמובן לפי מה שמרגיש לך, גם לא כדאי להעמיס על הגוף. תבררי, תחקרי. אבל אל תתמהמהי מדי ❤️

ועוד נקודה
בתור מי שלקחה מאוד קשה את העובדה שהעובר שלי עכוז
ושאצטרך ללדת בקיסרי
וממש התאבלתי על זה (יעידו כמה וכמה פוסטים פה בפורום)
היתה לי ברוך ה׳ חוויה מאוד חיובית מהניתוח.
והכי חשוב הבריאות.

אם יש לך שאלות לגבי היפוך במים והיפוך בבית חולים וכו׳ מוזמנת גם לפרטי.

בהצלחה ❤️
וחוץ מזה
תינוקות עכוזים הכי מתוקים לא נמעך להם הראש 😏😏🤣

לבדוק שאין ספרי קודש הפוכים בבית.
גם שלי היה בשבוע מתקדם עכוז, והתהפך לבד..
יש גם תרגילים לשחרור האזור שמאפשרים לתינוק להתברג טוב.
כאן:

וגם זה (אחד מתרגלים אחרי השני)


שיהיה בשעה טובה!!

אם יתברג אין סיכוי שיתהפך

אני ערה, אם בא לך. 

 

בתוך הטירוף של אחרי לידה, גם לסבול מאוסידי....

אין לי מילים חכמות כי אני לא מבינה בזה, אבל חיבוק ענק ענק
ומקווה שמהר מאד הטיפול יעזור לך 💓💓💓

שהאוסידי הוא לא ה"גם"
האחרי לידה הוא ה"גם"

רוב האנשים שעוברים מצבים נפשיים קשים לא חיים ככה את כל חייהם, ממש ממש לא!!!

יקרה, עכשיו את בחושך וקשה להאמין שאפשר להגיע אל האור שבחוץ אבל זה יקרה, תטפלי וזה יקרה!
ואז תסתכלי אחורה ולא תאמיני שזאת באמת היית את שם, בחושך, ואולי אולי, אפילו תגלי שצמחת מזה

מניסיון

אה, ואל תתייאשי אם לוקח לכדורים זמן להשפיע, ככה זה, במיוחד באוסידי, אחרי שבועיים אין עדיין מה לצפות לשיפור, ואם את רואה שזה לא מספיק לך אל תהססי לנסות מינון אחר או סוג אחר (כמובן בהתייעצות עם הפסיכיאטר) שוב ושוב ושוב עד שתמצאי את מה שמתאים לך (למרות שבגדול אין סיבה שתצטרכי)

כל כך שישפיע

האמת שאני די חדשה לפני חודשיים בערך נכנסתי קשור?

איך שולחים הודעה בפרטי..

אני מתמודדת עם ocd מגיל 16. 

ניסיון עשיר של עליות וירידות. 

היום הוא ואני יודעים פחות או יותר לחיות ביחד. 

ואני לוקחת תרופות וזה בהחלט עוזר לסדר לי את המוח. 

הייתי במצבים קשים וב״ה יצאתי מזה. 

אגב יש לך גם טיפול בפגישות? 

מוזמנת לאישי. 

נשמע קשוח ממש!
תחזיקי עוד קצת חזק וזה מאחורייך!
שולחת חיזוקים מרחוק

אנחנו גם לקראת מעבר וגם הזמן במחשבות איך עושים את זה תכלס עם הילדים...

 

כמה זמן עוד יש עד שתכנסו לבית החדש?

אז מאמינה שיש אנשים שבמצב כזה כבר היו נכנסים ופשוט פורקים את הארגזים ומנקים תוך כדי שהם שם. לנו יש את הפריווילגיה להכנס לדירה מוכנה כי המעבר מתבצע באותה עיר שבה ההורים שלי גרים. אז עכשיו בעקרון אנחנו כל יום נפרוק וננקה קצת ואחרי תשעה באב גם נקנה קצת ריהוט שחסר.
רב הסיכויים שנכנס אחרי תשעה באב או כמה ימים אחרי.
אתם עוברים לעיר אחרת נכון?

אז באמת צריך אורך רוח להחזיק מעמד עוד קצת זמן...

 

 

כן אנחנו עוברים ליישוב אחר.

עכשיו גרים ליד ההורים אז אולי נשאיר אותם כאן לילה... נראה כבר...

נשמע לי ממש קשה כשזה מעבר לעיר אחרת ויש כמה ילדים

אבל תכלס או שהם יבואו איתנו ויסתכלו איך מורידים את הדברים

 

או שנשאיר אותם אצל ההורים שלי ונבוא למחרת לקחת אותם

 

או שרק בעלי יסע עם ההובלה ואני אשאר איתם אצל ההורים ולמחרת נסע לשם.

 

ככה נראה לי

 

כל פעם חושבת על אופציה אחרת שהיא הכי טובה

 

 

אולי בנות עם נסיון של מעבר עם ילדים יוכלו לתת לי טיפים...(ולנצל"ש לך את השרשור)

סהכ להוריד את הארגזים והילדים בין הרגליים..
הבעיה שכל ההובלה עושים הרבה לכלוך בטח אם הם מפרקים ומרכיבים ארונות ואת לא רוצה לעשות שטיפה יסודית שכל הארגזים על הרצפה. יו נואו..
ואז זה לחכות עם הנקיון עוד כמה ימים עד שהארגזים מפורקים..
אבל בטוח יש דרכים לעשות את זה אחרת..
כשאין ברירה נהיים יצירתיים.

ולעניות דעתי, אין כמו בבית.
אני הייתי נשארת אצל ההורים עוד יום-יומיים, רק כדי לסדר קצת את הבית, וחוזרת הביתה
זה חוסך כל כך הרבה עצבים כוחות נפש...
מקסימום תשאירי את הילדונת אצל ההורים ותעבדו אתם במלוא המרץ..

גם לנו מחכה וואחד מעבר..
ואפילו אי אפשר להשאיר את קטני אצל ההורים🤦

גדול עלי המעבר שלכם

למרות שזה קצת בעיתי לעבור בתשעת הימים..

אם נחליט שכן נברר את זה לעומק

בייבי חולה זה מספיק קשוח אז להוסיף מעבר דירה ולחיות על ארגזים או מזוודות למלא ימים
בהצלחה רבה מהממת ושתהנו מאד מהבית החדש!

עובדת מהבית עם תינוק. ויש עוד ילדים מפוזרים.
יש לי יום בשבוע שאני מוציאה את עצמי מהבית בשביל להתאפס ממש מוציאה לגמרי לוקחת את היומן הכל
ויוצאת. יש ספריות וכן הלאה וככה אני מקבלת קצת שקט מחוץ לבית.
ואם אני צריכה שקט בבית? מעבירה לטיפול אבא מבקשת שיקח את כולם לגלידה או לפארק או לא משנה לאן...
מחכה שיהיה ערב וילכו לישון
ממש מבינה אותך אני תמיד חושבת שהם גדלים כל כך מהר ומנסה להרגיע את עצמי שהכל זה זמני ועוד מעט בעזרת ה' אני אתחנן שישבו איתי ויספרו לי וכבר הם יבקשו ממני שקט
חיבוק!

עוד כמה שנים כבר יתחתנו לי...בע''ה. אני מנסה להזכיר את זה לעצמי לפעמים

אין לי עצות מצב דומה...
כבר לפני שנתיים הבנתי שזה הזמן המושלם ורק שלא יגדלו מהר מידי...
גדלו.

רק בנים הרבה יותר מבנות..

בת 30- לא מבינה בזה.. אבל חיבוק!! ככ יכולה להבין אותך...

נניח, בנות מדברות יותר? מצחקקות להן במיטות בלי סוף יותר?
למרות שהבן שלי מדבר בלי סוף...אז אולי זה סתם הכללות

זה באמת קשה שאין שקט ופרטיות. אצלי גם הגדול הוא בן אז מוגבלת בחופשיות ההנקה.
לדעתי תנצלי את הימים האלו לחשוב איך אפשר לגרום לה להיות מועסקת שעות מסויימות ביממה שאת מקדישה לשקט לעצמך. לומר במפורש לא מעוניינת בהסתובבות סתמית בבית.
נניח מ10 בבוקר עד ארוחת הצהריים.
ושוב בזמן מנוחת הצהריים מותר להסתובב אבל חובה לשמור על השקט שתוכלי לישון קצת או לפחות לשים ראש.
אפשר שהיא תכין לעצמה לוח חופש ותשבץ בעצמה רעיונות כמו ללכת לחברה, להזמין חברה (ואז הם סגורות בחדר) לשחק במחשב, לקרוא ספר, להכין יצירות מעל מיני סוגים, תשבצים (אצלנו הולך סודוקו ושחור ופתור)
להכין מצגת לעצמה עם תמונות ואפקטים
לקחת על עצמה פרוייקט מיון תמונות שלה מתוך האלבום המשפחתי (הדיגיטלי) לפי שנים ואם חסר משנה מסוימת שלא צילמתם הרבה, אז לבדוק למי היה אירוע ולבקש ממנו תמונות ולשבת למיין...
לעצב או לארגן מחדש את החדר.
כל זה בתוך החדר שלה בלי להסתובב בבית.
וכמובן יציאות מחוץ לבית.
אם היא לא התארגנה ולא מוצאת תעסוקה בעיה שלה שתבהה בתקרה. המטבח סגור בשעות מסויימות ופתוח בשאר היום לשיחות, רעיונות, התלבטויות והכל.
כל עוד לשאר הילדים יש קייטנה תעמדי על זה שיהיה לך שקט.
בערב את יכולה לצאת לחצי שעה הליכה בכיף שלך (עם/בלי התינוק) אחרי שהקטנים ישנים. תשאירי את האחרים לסגור את היום.
בשאר החופש ממילא תהיה חגיגה, את חייבת לדאוג להתמלא לפני כן שלא תיקרסי נפשית חלילה
בשאר החופש תקדישי יום אחד שהוא רק שלך. כל שבוע תחפשי מי יכול לקחת חופש ולהוציא את הילדים (סבא וסבתא, אבא, בייביסיטר...)
עשיתי את זה שנה אחת שהייתי בחופשת לידה וזה היה ממש טוב. נתן לי כוחות ומוטיבציה להמשיך את השבוע (היום הנבחר היה שלישי ככה שחילק לי יפה את השבוע ליומיים+יומיים)

אל תוותרי על הצורך שלך בשקט כדי להחזיק את הבית את צריכה לדאוג ליציבות שלך.

בהצלחה!!

הבעיה היא שאין לה כ''כ מקום משלה בחדר. אז חברות באות בכיף אבל המרחב שיש להן הוא אותו מרחב שלי, בערך...
יש לנו חצר גדולה, וזה עוזר.
הרעיון של יום בשבוע הוא רעיון טוב.
יותר בכיוון של בת דודה או סבתא שתבוא אלינו ואז אני אצא.
בכל אופן אני מקווה לברוח לאמא לאיזה שלושה ימים באוגוסט...מקוה שבעלי ישרוד, למרות שבדר''כ הם מסתדרים מצוין וכיף להם כשאני לא נמצאת.
תודה!!

אני נכנסת לחדר ונועלת דלת לפעמים. ואומרת בפירוש, עכשיו תעמידי פנים שאני לא בבית.
חוץ מזה תעודדי אותה להיפגש עם חברות , בוקר אחד אצלכם בוקר אחד אצלם.
תבדקי אם יש אצלכם קורסים נחמדים בשכונה
תחשבי אם היא יכולה לעשות בייביסיטר למישהו באיזור
חיבוק

ב''ה יש לה תעסוקות. היא ממש לא מאלו המשועממות שאני מבחינתן לשכת התעסוקה.

הגדול שלי בן 12 ואני מממממש מבינה אותך.
אני עשיתי לי ממלכה בחדר שלנו. עם פינת קפה ופינת עבודה, ויש לנו גם יחידת הורים... וכשאני צכה שקט, פה זה בעיקר בערבים אחרי שהקטנים הולכים לישון כי בבקרים אני עובדת, אני מודיעה שאני הולכת לעבוד בחדר וסוגרת לי את הדלת... אני כן ממש מקפידה על זמן של שיחה והתייחסות איתו כל יום, לאחרונה צרפנו אותו לארוחת ערב שלנו והוא יושב איתנו ומקבל ים תשומת לב ואחרי זה מצופה להעסיק את עצמו בשקט.

גם אצלי הגדול בן 12. חוזר הביתה ב5.5/6.
בערך בשעה שבע וחצי שלושת הבנות הקטנות יותר במיטות, הבית שקט וריק, בעלי חוזר מאוחר ולי בא רק להכנס לחדר שלי בשקט עם עצמי.
וכל ערב אני נלחמת עם עצמי ממש. לא יודעת מה נכון או טוב לעשות.
הבן הולך לישון בערך בשעה תשע, ומשבע וחצי עד תשע זה המוןן זמן להיות בבית ריק לבד... בדרך כלל הוא קורא/משחק חמש אבנים..
מצד אחד אני אומרת : זה יכול להיות זמן איכות שלנו לדבר וכו'. ובאמת בדרך כלל יושבת איתו איזה רבע שעה לדבר, אבל אח''כ כ"כ בא לי להכנס לחדר לגלוש פה בפורום. לעבור על הודעות וסתם להיות לבד....
ומיד שני הוא נמצא לבד בסלון...

הקיצר, מה אומרת?

גם הוא לא באמת רוצה לשבת לשוחח איתי כל הערב. הוא קורא, יוצא לגינה לשחק כדורסל. עניינים של בן 12. ואנחנו נגישים, הדלת שלנו לא מעולה והוא מוזמן להכנס אם הוא צריך והוא יודע את זה.

הוא לא כ"כ עסוק בענייניו...
כלומר הוא יכול לקרוא/ללמוד שעות, אבל אני תופסת את זה כברירת מחדל...שאין לו משהו אחר לעשות...

וכשאני באה לדבר איתו, הוא כן ממש שמח ונהנה לדבר

אני רק מחכה להרחיב את הבית שתהיה לנו יחידת הורים נורמלית. אני כבר מתכננת שתי כורסאות ושולחן קטן.

יחידת הורים זה החלק של השירותים לא? איפה הכורסאות נכנסות פה? 😏

הבת שלי בת עשר והתחילה גם להיות ערה אחרי הקטנים וגם אני מרגישה שלפעמים בערב רק רוצה שקט.
ושכבר נגמרה לי הסבלנות לראות אנשים ובעיקר ילדים מסתובבים.
אז אני משתדלת מדי ןעם לאפשר לה לאכול איתי לבד או גם עם בעלי ארוחת ערב וקצת נותנת יותר תשומת לב ולפעמים מבקשת שתהיה בחדר שלה ( לפני שנה בערך עשינו לה חדר לבד) והיא יכולה לקרוא או לעשות יצירות וכו..

יחידת הורים זה חדר פלוס שרותים ומקלחת.
אז בחדר נעשה פינה עם שולחן עגול ושתי כורסאות

זה ממש דבר נוח ומוצלח

מקווה שיום אחד גם נוכל לעשות כזה דבר

אני גם טיפוס שעם כל האינטנסיביות המבורכת והאהובה, בסוף צריכה שקט ולהיות עם עצמי לפחות פעם ביום.
אין לי פתרונות קסם.
עד 21:30 אני לא מצפה לשקט
לא מצפה למנוחה
לא מצפה לכלום.
בערך ב22:00 אני מגיעה לאכול ארוחת ערב.
מה נשאר אחר כך?...

לא באתי לבאס אבל כן לומר שזו אחת ההתמודדויות הקשות שלי בהורות. ואם אני מזניחה את המאמץ להשיג לי שקט אז כולם מפסידים.
אבל כן מתפשרת על "להיות בבית לבד בשקט בשישי בבוקר" (לפני הקורונה) או "שעה של שקט בערב חובה".
לפעמים זה אומר ללכת לבית קפה (לבד)
לצאת לחצר
לשים סרט אחהצ/ערב ולשבת בנחת במטבח
לנצל רגעים נדירים (כמו עכשיו) שאיכשהו כולם מסתדרים במשך כמה דקות רצופות ואני מצליחה לשתות קפה בשקט (נדיר ביותר).

נגמרו לי רגעי החסד, אחזור מתישהו

שכל ערב בתשע וחצי בערך אני יוצאת החוצה להתבודדות של חצי שעה בערך.
לא משנה מה קורה בבית, ישרדו בלעדי.
ר' נחמן כותב שכל הענין של התבודדות זה ליישב את הדעת. והרי זה בדיוק מה שחסר לי. הדעת כ''כ מפוזרת בסוף היום ואני צריכה לאסוף אותה וליישב אותה.
מקוה שזה יהיה צעד קטן אבל משמעותי בדרך חזרה לשפיות...

מאחלת שיניב פרי ותרגישי טוב וסיפוק

חלום שלי להתבודד.

זה ממש הופך אותך לאדם מאיר, מודע ושליו.
בהצלחה❤️

עד שאני אהפוך לאדם מאיר מודע ושליו...
בינתיים אני אישה עייפה, מתוסכלת ולא כ''כ שליוה...

וכל הכבוד על היוזמה!

יישוב טוב
לא יודעת להמליץ...

יותר על איכות המזרונים, כי תכלס, איכות שינה זה משהו ששווה להשקיע עליו. (יש לי המלצה על חנות שקנינו ממנה ספפה של עמינח לילד, אולי גם מוכרים שם מיטות יהודיות? השירות שלהם היה אדיב והמחירים מבין הנמוכים שראינו, לאחר סקר שוק-
"סליפנט")
בהצלחה רבה🙂

למה לא להשכיב אותו לשנת לילה בשבע?
וחוצמזה אולי משהו מציק לו? התחלה של שיניים? אזניים?

אבל אם הוא נרדם ב 7 אז הוא מתעורר אחרי חצי שעה שמספיק לו לישון
זה רק בלילה ככה, רק בלילה כואב לו משהו?

בטוחה שהוא לא רעב?

ובדרך כלל רק לקראת 22:00. אווירת שינה, אמבטיה, כלום. זה השעה שלו. אם אני מנסה לפני הוא לא נרדם או מתעורר כל דקה...

כי הוא ילד ראשון...

בן כמה הוא?

אבל הבנות שלי נולדות יחסית כהות ומץבהרות עם הזמן.. השיער שלהן נראה ממש שחור בחודשים הראשונים ובהמשך ברור יותר שזה חום לאחת יש חום בהיר היום גם הצבע של העור מתבהר לא זוכרת בוודאות עם העיניים אבל יש מצב שכן

ולקראת גיל שנה מתבהר ומתקבע הצבע.

הראשון נולד סוג של כחול כהה כהה.
ועכשיו יש לו חום בהיר לפעמים מתבלבלים עם ירוק😅
השני נולד עם כהה ונשאר עם כהה.
אז אין לדעת🤷‍♀️