פורום הריון ולידה (עמוד 2009)

כשהייתי ילדה זה עוד לא היה כזה מזעזע לחנך ע"י מכות, וחטפתי (בעיקר סטירות) לא מעט פעמים מאבא שלי. לי זה היה נראה לא רק כחינוך, לפעמים גם כשהתעצבן על משהו שעשיתי. שנאתי את זה, זה היה נראה לי גם בתור ילדה בזוי, אבל עד עצם היום הזה לא העליתי בקצה מחשבתי להרביץ לו.
אני גם לא חושבת שמכה קטנה על היד זה נורא ואיום, אם כי אני ממש לא עושה את זה. אם הילד נוגע במשהו חם ולא מקשיב לי כשאני אומרת לו לא לעשות את זה אז הוא יקבל כוויה (כלומר, יהיה לו חם ביד) ומתוך החוויה שלו יבין שלא כדאי לו לעשות את זה שוב, ובעצם כשאני אומרת לו "לא" זה לטובתו. אם זה משהו יותר מסוכן (כווייה רצינית ולא סתם חם ביד, או כמו שתיארו פה למעלה שהוא מתפרץ לכביש וכדו') אני פשוט ארחיק אותו משם, לא רואה צורך לתת לו מכה על היד בשביל זה. והוא יכול לבכות ולצרוח בגלל שהרחקתי אותו, אבל כל עוד אני שלמה עם זה הבכי שלו לא יפעיל אותי.
מה שכן, זה בהחלט יכול ללמד אותם להרביץ לאחרים ולבלבל אותם בין מותר לאסור שאנחנו כ"כ מנסים לחנך אותם...

את מהמקום שלך צריכה להסביר לבעלך את הנושא, וכשהוא יבין את המקום שלך תתכסו עצה מה לעשות ומה להגיד.
כל עוד הוא לא מבין את המורכבות הוא לא ידע כיצד לתווך.
יש סיפור מצמרר של חיים ולדר על חמות מתערבת וכלה שלא רוצה לעורר מהומות ולכן נשארת כנועה עד שזה מביא אותה לצער גדול וחוליים.
אמנם זה סיפור סופר קיצוני ולא מתאים לחיים ולדר, אבל דווקא בגלל שאיש חינוך כמוהו כותב כך זה מדגיש עד כמה אמת יש בבסיס הסיפור.

אני בטוחה שתמצאי המון מקורות תורניים לנושא
למשל פה:
https://www.google.com/amp/s/www.hidabroot.org/magazine/article_amp/2307

ככה תוכלי להסביר לבעלך שזה לא את, זה המצב ולבקש ממנו להיפתח ולהבין.

מהצד שלך תנסי כמה שיותר להדגיש את ה"כן" ולא את ה"לא"
למשל לא להגיד "לא רוצה לדבר איתה כל יומיים"
אלא להגיד "אני רוצה לדבר איתה פעם בשבוע"
לא להגיד "אני לא רוצה שתיכנס אלינו הביתה"
אלא לומר " אני רוצה לשמור על הפרטיות שלי בביתי".
בנוסף להדגיש שהכל נובע מרצון שיהיה טוב. לא כי את רוצה שיהיה לו/ לה רע.
תגידי אני רוצה לרווח את הקשר כדי לשמור על אווירה רגועה בשיחה איתה ועל עין טובה.
תביאי דוגמאות משלל תחומים
כמו שאם הילדים כל יום כל היום בבית זה קשה (תשאלי הורים הסגרים) או בין בעל לאשתו אפילו,
כדי לשמור על קרבת נפש צריך לשמור על ריחוק פיזי כלשהו (דווקא בתקופות שנמצאים המון בבית יש יותר חיכוכים)
כדי לשמור על קשר טוב עם חברה לא בריא לדבר איתה כל יום...
אנחנו למשל לא נוסעים כמעט להורים אם יש חג+שבת צמוד.
למשל השבוע הבן שלי (9) התקשר לשאול מתי לחזור מחבר. עניתי שצריך לצאת כשעדיין יש טעם של עוד, ולא לחכות שיהיה טו מאצ' לאמא של החבר...
הבנת את הרעיון. תנסי לתת לבעלך דוגמאות שהוא מכיר.
וכל הזמן לחפש מה להחמיא לאמא שלו.
אני מאוד אוהבת שהיא עושה איקס אבל אשמח אם וואי יישאר בשבילי (כמו בנות שכתבו למשל שהאכלה מבקבוק ברגש זה משהו ששייך רק להן)

ועוד נקודה נוספת להדגיש כל הזמן אני לא רוצה להפריד בינך לבין אמא שלך- רק אשמח אם הקשר לא יהיה תלוי לגמרי בי.
ולפרגן לו נסיעות לאמא שלו עם התינוק בלעדייך מתי שקשה לך.
סה"כ לא יתעללו בו שם..

וסביר להניח שלא כל מה שאת רוצה יתגשם. למרות שאת נשמעת ממש ממש מתחשבת ושהדרישות שלך מאוד עדינות.
(אולי אפילו כדאי להקצין כדי שעמק השווה יספק אותך )
סתם, אבל נגיד אם תגידי אני צריכה את הפרטיות שלי בבית- אולי עמק השווה יהיה שסלון כן, מטבח לא.
בישול כן כביסה לא.. או הפוך.
נגיד לי מאוד הפריע שנכנסים לחדר השינה
אז הוצאנו את מיטת התינוק לחדר ילדים..
או נגיד כשבעלי הבין שאני נפגעת עמוקות מכל הערה על הבית הוא סינן בשבילי 99% מההערות שלה...
אבל כל זה אפשר כשבעלך מוכן לקבל את השונות ואת זה שהקשר מולה מאוד רגיש לך ואת בעצמך בשלבי למידה שלו. נגיד כשהוא יגיד לך איזה רגישה את אמא שלי בכלל לא התכוונה לזה, הערה כזאת גם אם היא נכונה יכולה להרוס את התהליך.

אם תרצי עזרה במציאת מקורות תורניים אשמח לנסות לעזור.

שוב מדגישה שהריחוק נועד כדי ליצור קירוב לבבות ולא להיפך!