אז תודה!!!
בעלי איש חרוץ ובאמת יאמר לזכותו( ברצינות) שהוא ממש לא יודע מה זה להיות דחיין זאת אומרת שאם יש פרוייקט שצריך לעשות בבית או בגינה הוא לא דוחה ואומר אחכ אלא פשוט עושה..
עכשיו הוא עובד כל יום עד סביבות חמש וכשאין משהו מיוחד נותנת לו את הזמן שלו קצת להתאוורר מהעבודה ואז הוא משתתף במקלחות ארוחת ערב מה שצריך.לפעמים יש לו עוד דברים שצריך לעשות בערב אז אני לבד עם הילדים אבל הוא משתדל כשצריך לצאת בכל זאת לתת לפני כן יד עם הילדים לפחות בחלק מהדברים.
נשמע מושלם נכון? אז זהו שבתקופות של עומס שיש כמה פרוייקטים של "שיפוץ" בבית ,בחצר ובין לבין יש גם יציאות שלי לרופאת נשים וטיפולים עם אחד הילדים וכל מיני סידורים שאו אני או הוא צריכים לעשות יוצא שפשוט כמעט כל ערב אחד מאיתנו צריך לצאת או להיות עסוק במטלות האלו ומה שקורה שאנחנו פשוט לא מתראים ובקושי יש לנו זמן זוגי..
עכשיו אני לא מאשימה אותו כי באמת הוא מגיע מהעבודה ישר מתחיל לעבוד על מה שצריך בבית ובחצר עד 12 בלילה.
אתמול ביקשתי ממנו שנשב יחד לארוחת ערב( חשבתי שקצת נרגע הלחץ) וחיכיתי לו עד 11 בלילה והוא עוד היה עסוק בסוף נשברתי והלכתי לישון בדמעות של אכזבה.
דיברתי איתו כמובן ואמרתי לו שאני מעדיפה שהדברים יחכו קצת העיקר שיהיה לנו קצת זמן זוגי אבל הערב שוב לשנינו היו דברים שנאלצנו( כל אחד בנפרד) לצאת מהבית ושוב יחזור מאוחר וזה מבאס אותי..
בעיקר זה מרגיש לי תקופה כזו שלא נגמרת שיש מיליון דברים להספיק..
מה אני רוצה ממכם כלום אולי סתם לשפוך את הלב וחיבוק..
