פורום הריון ולידה (עמוד 2010)

בעזרת ה', הכל יהיה בסדר. 

וכן, זה בהחלט קורה. 

 

 

כמובן שלא מובטח. נראה לי שכדאי להתקשר למוקד אחיות ולשאול אם להיבדק מיד

לפי התיאור שלך זו הכתמה ממש קלה וזה קורה בהמון היריונות.
(אצלי היה ממש דימומים בהתחלה ונלחצתי בטירןף וברוך השם הכל עבר)
מציעה למען השקט הנפשי להתקשר להתייעץ עם אחות אבל סהכ נשמע נורמלי
תקפידי לנוח ולשתות הרבה מים.

באמת תודה רבה.

אני מניחה שבעיקר נלחצתי כי היו שבוע וחצי נקיים לחלוטין, והיום הייתה הכתמה ממש קלה אז תהיתי אם זה הגיוני. כן, לגמרי קלה.
אני לא רוצה סתם לקחת את עצמי למוקד ושיעשו א"ס וגינאלי אם לא חייבים... מעדיפה לנסות להשתדל לנשום עמוק ולחכות עוד שבוע בדיוק לבדיקת דופק בעזרת השם.

באמת תודה על המענה, מעריכה את זה מאד

המון המון בהצלחה והמשך היריון משעמם.

רק בשורות טובות

אם הכל בסדר ויקי וזה היה חד פעמי הייתי מחכה לתור לרופא. אם מחר ממשיך הייתי מתקשרת למוקד. אם מתחזק אז בכלל ללכת. בנתיים להרגע ️ גם לחץ לא טוב

זה הזמן לחגוג כי עוד שניה הסיוט מתחיל...

לא היו תופעות לוואי

לי כלום, תהני ותודי על כך 🙂❤️❤️❤️

אישות יותר בעייתי מהנקה.
ואם מותר אישות, הסיכון מהנקה נמוך יותר.

ממליצים להפסיק להניק אם יש היסטוריה של הפלות/דימומים/לידות מוקדמות/צירים מוקדמים.

יש כאלה שאומרים שהנקה בהריון מפחיתה בחילות וכו'.
אצלי זה לא היה נכון.

עשיתי בדיקת בטא יצא 1039
עשיתי את הבדיקה יומיים לפניי התאריך ווסת המצופה
זה נשמע תקין ?
הריון שני ועדיין חרדתית כמו בראשון 😭😭😭

יש באינטרנט טווחים של בטא לפי שבוע.

נזק לעובר בגלל ההנקה לא יגרם.
(אם ירגיע אותך לשמוע, מסתובבת לי עכשיו בבית בת רגע-לשנה חכמה ומתוקה ומפותחת. הרגשתי ב"ה מצוין, ואחותה הגדולה ינקה עד חודש שישי להריון שלה, והפסיקה מעצמה, ככה שעבורי זה היה בונוס עצום שלא הייתי צריכה לעשות לה תהליך גמילה)

הגוף החכם שלנו מתנהל בצורה כזו שהוא שולח את החומרים החיוניים בסדרי עדיפויות:
קודם כל לעובר החדש
אח"כ לחלב של התינוק
ובסוף, לגוף של האמא.

תדאגי לעצמך, תאכלי טוב תשני טוב, תקחי ויטמינים ותשתדלי להיות רגועה ואופטימית.
בע"ה יהיה בסדר.

אמרו לי שיכול להיות שההנקה מונעת בחילות

אצלי הפוך.
אני בשבוע 13. עד עכשיו הנקתי והיו לי מליון בחילות, יותר מההריונות הקודמים.
גמלתי בעקבות התכווצויות ברחם.
הבחילות קצת שכחו, אבל יש ימים שעדיין יש, והאמת שבכל מקרה זה שלב שהגיוני שיגמרו כבר...

יש שם עובר בפנים? מתפתח?

אני בשביל הרוגע אולי הייתי נבדקת שוב אבל אם הכל תקין. רק תודי לה'!!

למה לא לעבור את ההתרגשות הזאת בכיף?

אני בקנדה הכל פה פרוצדורה לא מהעולם הזההההה
😩😩😩
אני אגש לרופא לעשות שוב בדיקה ליתר ביטחון

חבל על המתח
זה רק יוצר יותר ספק ודאגה

לרופא תלכי רק בשבוע 7-8 לא לפני
אחרת לא תראי דופק ואז סתם תהי יותר במתח

בשלב שלך
לא רואים במילא כמעט כלום אולי שק

הזה שאין בחילות לא מעיד על כלום כלום כלום
הריון תקין לא מחייב בחילות..
אני ב''ה תמיד בלי( ועם הפתעות אחרות בהמשך🤨)

וכמו שענו לך -אם אין הריון בסיכון, אם אין התכווצויות כתוצאה מהנקה או דימומים או הוראה מיוחדת מותר להניק וזה בסדר !!
בשני הריונות הנקתי עד חודש רביעי

ומכירה כאלו שאפילו עד אחרי הלידה

אם אתם בלתי מוסברים, זה לא אומר, ויכולים להיות גם הריונות טבעיים בעזרת ה' 

בהצלחה!

נגיד בשלות פוליציסטיות זה ממש יכול להיות. אבל נראלי שגם בבעיות אחרות זה יכול לקרות. בהצלחה!

מכירה מישהי עם ילדים רק מטיפולים יותר רציניים מהזרעות כולל הפלות. שפתאום לילד האחרון נכנסה טבעי.

אחותי בשני הראשונים היתה צריכה הזרעות ובשלישי נקלטה ספונטני..

אם ממשיך לעלות סבבה אז לא הייתי מתייחסת.

אבל זה קצת מטריד . אני לא יודעת אם שווה עכשיו להחליף סוג רק בגלל פליטות או שזה סתם חוסר נעימות בשבילו בשבילנו ואפשר להשאר ככה

בשלב כלשהו גיליתי שהיא פולטת שוב ממש לפני שהיא נעשת רעבה. כאילו היא "מנקה" את השאריות מהמנה הקודמת לפני המנה הבאה

כל עוד עולים במשקל, זה בסדר.

@חצילוש

ממש עשית לי טוב על הלב❤❤❤

מרגיש לי שלאחרונה אני פחות פנויה ופחות משקיעה בתגובות- הרבה דברים שאני רוצה להגיב ארוך לא מצליחה. רק תשובות קצרות וענייניות.. עשית לי את הערב❣

לי יש מה להגיב, אבל תוך כדי הנקה זה קשה לכתוב (על המחשב)

אז רק קוראת...

תודה אהובה💕💕💕

יש לו כל יום ( שיניים כנראה)

ומה לעשות עם זה? או לחכות שיעבור?


תודה לכן!!!

אולי כדאי לבדוק מול רופא ילדים

הבאת לו תרופה שמורידה חום? אולי עד מחר זה יעזור?

כי הוא בהחלט עשוי להדביק אותם.
אם לא- תשאלי את החברות (גם אותן הוא יכול להדביק , בטח אם יש הריוניות, אבל הם יכולות להיזהר)

מבאס ממש
אבל תחשבי איך תרגישי כשיספרו לך שבוע הבא על עוד כמה שהעלו חום בגללו. הרבה יותר מבאס

אם מבחינת הדבקה אין לך מה לחשוש, לדעתי הייתי לוקחת אותו, מצטיידת במשככי כאבים וכל מה שצריך, אפשר לדאוג שינוח גם שם, בטח לא כזה ישפיע עליו

אבל יכול להיות שעד מחר ישתפר
לא הוגן להשביק ילדים אחרים. אני הייתי ממש מתעצבנת אם חברה היתה עושה את זה

אם יש עוד ילדים שיכולים להידבק והוא ישחק איתם ביחד אז לא הייתי נוסעת...

אם לא. תדאגי לאקמול ושישתה הרבה.

בלי קשר לעניין של הדבקה.
מי שחולה צריך את האיזור המוכר שלו, המיטה והאוכל שלו.
בעיקר ילד שצריך את זה חום ואהבה מההורים ברגעים האלו.
זה ממש לסבול ללכת עם ילד חולה, גם עבורו וגם עבורכם.

תראי איך הוא מחר. שלי קצת צעיר יותר וחולה מיום שלישי והוא לאאאאאא כיפייייי.
סתם. פרקתי. הוא מתוק. אבל זרוק ובוכה מלא ומשתעל ומקיא. אני מעדיפה את הבית בסיטואציה הזו.

לוקחים בייביסיטר קבועה, משלמים לה יותר כדי שתהיה מחוייבת לך.

מביאים אותה להכיר את הילדים לפני (מזל שהלימודים מתחילים רק אחרי החגים).

מכינים לה סליקים של הפתעות לילדים למקרה חרום.

מנסים שהבעל יגיע לפחות לשעת השכבת הילדים.

 

עברתי את זה.

תקופה קשה אבל זה עובר בסוף.

הילד שלי נולד ישר אחרי המבחנים בסמסטר א' שנה א', ממש בהתחלה. מלכתחילה אנחנו גרים רחוק מאד מההורים וללא עזרה אז היינו ערוכים נפשית להשתמש בכל דבר שעוזר ומקל.

1. שקלת לימודים מקוונים? אולי האוניברסיטה הפתוחה? אחרי הקורונה יש מוסדות שעברו ללימודים חצי פרונטליים וחצי מקוונים- שווה בדיקה. זה יכול לעזור לך לצאת מהאוניברסיטה בשעה יותר מוקדמת ואת השאר להשלים בערב אחרי שהתינוק ישן.
2. בייביסיטר חובה. תחפשי ותבררי ושיהיו לך כמה מספרים של בנות זמינות. לא מספיק אחת. הבייביסיטר מוציאה את התינוק מהמסגרת בארבע ונמצאת איתו איפה שתקבעו עד שאת או בעלך חוזרים הביתה.
3. תנסי לברר עם בנות בוגרות המוסד האם בדכ הם שמים קורסים קשים או קלים בסוף יום. יכול להיות שתגלי שאת יכולה בכלל לא להיות בשיעורים בסוף יום ולהשלים נורא בקלות- בעזרת סיכומים או גול.
4. עצה כללית- להוריד ציפיות ורף ציונים. עם ילד/ים זה הרבה יותר קשה לקבל את הממוצע הרגיל שלך. גם במטלות הבית לצמצם רק מה שחייב ואם אפשר להביא עוזרת זה ממש יכול להקל.
5. אם מדובר באנגלית סוף יום, אולי שווה לנסות ללמוד לבד אנגלית ולגשת שוב ושוב למבחני אמיר/ם לשפר ציון ולקבל פטור מקורסים באנגלית וככה את יכולה לחזור הביתה מוקדם.
6. כן, גם מוסדות דתיים הם בסופו של דבר כפופים למלג ואפילו רוצים להוכיח את עצמם יותר ממוסדות 'חילוניים'. מניסיון שלי, לומדת במקום דתי(לא הוראה-לא מכללה) ויש אפס התחשבות. ברמה שמצידם סימנו לי חיסור על שיעור שלא נכחתי כי הייתי בחדר לידה כמה שעות והפטור משיעורים הוא רק מאחרי הלידה ל6 שבועות בלבד. אז כמעט התפספס לי קורס שלם אבל להם זה לא אכפת.
מה אני באה להגיד? תתעלמי מזה שמדובר במקום דתי, פשוט אל תצפי להקלות כי הם אינם.
7. מוזמנת לפרטי אולי את מדברת על המקום שאני לומדת ואני אוכל לעזור.
אני לומדת 3 ימים בשבוע מ8:30-18:00 וספציפית הסמסטר הוסיפו(בחוצפתם!!)עוד יום עד 13:30. וזה ממש לא פיקניק.

בהצלחה גדולה ובאמת מעצבן מצידם!!

עם הקטע של חדר לידה

לפעמים דווקא במקומות חילוניים, יותר "קל" למוסד להתחשב.
אני לומדת במקום לא דתי, כמעט כולם בתואר הם גברים. אני היחידה בתואר שלי שילדתי במהלך הלימודים, אז די קל להתחשב ככה.
כשזה משהו רווח יותר, הם יותר נוקשים. אם כי זה לא הופך אותם לפחות חצופים ;)

וחותמת על כל מילה שכתבת. אני גם לומדת, ילדתי שני ילדים במהלך הלימודים ועוד לא סיימתי ללמוד. רוצה לחזק גם את סעיף 4. אם עושים גם וגם וגם, אי אפשר לעשות 100% את הכל, אז לעשות לעצמך סדר עדיפויות ולפעול לפיו

אין הרבה נשואות. זה מוסד דתי ואפילו נפרד, אבל יש נשואות בודדות בכל חוג.
נשואות עם ילדים? עוד יותר פחות.
אמרה לי חברה שהתחתנה בשנה א' שהיא מונעת לפחות עד סוף הלימודים. ככה מקובל..

אבל אגיב דעה ששמעתי פעם. את כותבת שיש לך כמה קטנטנים ברוך ה. יש רבנים שאומרים לא ללכת לשירות לאומי (שזה קיצון), אבל גם אחרים שאומרים לא לעשות שנתיים, ואז מדרשה ואז שנת נחת, אלא להתחיל לימודים כמה שיותר מהר , ואז כשמתחתנים או נולדים ילדים זה כבר בסוף התואר... לא כותבת את זה בשבילך , אלא בעיקר בשביל אחרות.. שידעו שהמריחה של השנים האלו פוגעת בהמשך ביכולת לעשות תואר בנחת

זה לא שנים של מריחה, זה שנים של תרומה למדינה/חיזוק האני, אני מכירה כל מיני כאלה שהתחילו תואר ראשון ישר או אחרי שנת שירות אחת-ואז או שהתחרטו על התואר והתחילו שוב, או שעברו מקום לימודים בגלל חתונה והתחילו שוב, חלקן עכשיו לומדות עם ילדים, חלקן בלי ילדים הסתבכו עם עצמן....זה שלא "תמרחי" את הזמן לא אומר שתעשי תואר בנחת, זה לא אומר שקודם כל לא צריך למלא את עצמך ולתת לעצמך....
אני לא יודעת מה המצב של הפותחת, אבל אני עכשיו בהריון ראשון ב"ה, ועושה תואר שני, ואני יודעת ששנה הבאה תהיה סופר מאתגרת כי אנחנו לא גרים ליד ההורים, אבל זה לא קרה כי מרחתי את הזמן, זה קרה כי בחרתי גם להתחיל תואר שני (וזה תואר עמוס) וגם לנסות ולהכנס להריון.
איך מתמודדים? מקווה לחכמות ממני, אבל קודם כל צריך להיות שלמה עם ההחלטות שלך, ולי מאוד הפריע שהגדרת את השנים שלפני התואר כמריחת זמן....

מתחרטות על זה שמרחו את הזמן ולא התחילו ישר לימודים..

הרבה בנות לפעמים בוחרות דברים ולא מודעות להשלכות, אז הבאתי את הצד הזה .

היום נהיה העיקר העבודה התואר והקריירה והבית והילדים כשאחליט שבא לי... אז צריך לדעת פשוט מה ההשלכות, לא בלחץ , אבל שזה יהיה במודעות .. ( מכירה גם חברות שדחו את הבאת הילדים ומנעו, אבל זה כבר לפעמים גורם לבעיה אחרת). בסוף אנחנו חושבים שאנחנו מתכננים, וה צוחק 😅 אבל לנסות לפחות להקל על עצמנו בעניין הזה , זה גם אםשרות והשתדלות

אני בגישה שלך בעיקרון

המחשבה בדיעבד היא שאולי התחתנתי מוקדם מידי .
ולחשוב שאני יכלתי לעצור ולעשות פוס כדי ללמוד אבל בעלי היה מתקדם וממשיך הלאה גם לא באה בחשבון.
אני מסכימה עם מה שאת אומרת בכללי . אבל זה משתנה בין מקרים.

אני סטודנטית לתואר ראשון עם שני ילדים, ילדתי את השנייה בשנה א'... לא מצטערת על זה, למרות שהמציאות קצת דחוקה ('קצת' 🙈), שמחה כמעט על כל מה שעשיתי עד עכשיו, לא שנים מבוזבזות בכלל בכלל.

שנת השירות, המדרשה ואז הלימודים עשו לי ממש טוב, וזה היה ממש ממש חשוב. ממש חשוב.
להתבגרות שלי. להבנה יותר מה אני רוצה ומחפשת. במקום שזה יגיע כשאני עם ילדים.

וכן, אני עושה עכשיו תואר ראשון (יש לי כבר תואר ראשון ותואר שני) וברור לי שזה יהיה קשה אחרי הלידה, במיוחד שאני עובדת במקביל.
אבל אנחנו זוג. אנחנו שניים. ונעבור את זה.

אבל לרגע, אפילו לא לרגע אחד קטן, אני לא מתחרטת וממש ממש לא מרחתי את השנים.

זאת התעסקות של המון הורים עובדים ולומדים. מציעה לך להחזיר את בעלך למשוואה בתור התחלה ולנסות למצוא ביחד פתרונות. גם בייביסיטר זה פתרון.

ילדתי במבלך התואר. דבר ראשון- מצטרפת למה שכתבה כבתחילה.
מה עוד?
לא לדחות כלום. לא לבנות מגדלים באוויר. אמרו היום להגיש עבודה עוד חודש? תעשי את העבודה היום. מי יודע מה יהיה עוד חודש.
כשאת נוכחת- תהיי נוכחת. תלמדי כאילו זה הפעם האחרונה שאת קוראת את החומר לפני המבחן, כי הרבה פעמים זה באמת ככה.
כשאת לא נוכחת- שחררי. החלטת שעדיף לחתוך מוקדם ולאסוף מהמעון? מעולה. תהיי לגמרי לגמרי עם הילדים. ממליצה להקציב זמן קבוע להשלמת חומר (הייתה לי תקופה שחתכתי ארבעה ימים בשבוע למסגרות, והייץי באה לעוד יום חמישי להשלמת כל השעות שהחסרתי).
עוד משהו? לא להתבייש להעזר, ולא לחשוב שמישהו חייב לך.
וב"הצלחה

גם להיות סטודנט, גם הורה, גם לעבוד
גם וגם וגם...
משהו יבוא על חשבון השני

האקדמיה לא מתוכננת עבור היחיד,
והם לא מצפים ממך לכלום חוץ מלעמוד במטלות התואר.
עמדת? קיבלת, לא עמדת? לא קיבלת
הם לא אמורים להבין את המורכבות,
לא אכפת להם אם אתה הורה/רווק.
זה לא מוסד חינוכי

(והעובדה שהם דתיים לא רלונטית... לא היינו רוצים שמחר תארים במוסגות דתיים לא יתקבלו בשוק העבודה כי הם תארים 'קלים' יותר המקבילים אליהם)

אז זה הזמן לעשות חישוב מסלול מחדש.
אם החלטתם להיות שניכם סטודנטים במקביל צריך גיוס של שניכם ועזרה ממיקור חוץ
או שאחד מכם ידחה את התואר עד שהשני מסיים
(ואני אפילו לא מתחילה לדבר על הפן הכלכלי)

ירקות - כל דבר שלא מכיל תפוח אדמה בעיקרון אפשר להקפיא.
את יכולה להכין מרק עשיר בלי תפוא וכשתרצו לאכול - להפשיר, אם דחוף להוסיף תפוח אדמה, קוסקוס משקית והארוחה מוכנה.
כמעט כל סוג של עוף ובשר. (יש כאלו שלא אוהבות להקפיא שניצל מוכן, אפשר לקנות חזה טרי, לשים עליו את הציפוי ולהקפיא במנות לפי בני המשפחה, ואז יש רק טיגון)
עוגיות קוואקר (נשנוש מעולה וגם מגביר חלב)

לגבי סלטים - את מתכוונת לסלט - ממרח, או סלט כארוחה בפני עצמו?
ירקות טריים יהרסו בהקפאה. רק דברים שעברו בישול.

אני תמיד מעריצה את מי שיש לה בתשיעי כוח לבשל לאחרי הלידה.. כי לי ממש אין!

דברים שאפשר לבשל ולהקפיא:
קציצות בשר- מטוגנות/ אפויות/ עם רוטב.
קציצות דגים כנל
דגים ברוטב
עוף עם רוטב בלי ירקות
מרקים- כתום, קישואים, אפונה. (בלי תפוח"א)
חזה עוף אפוי, מטוגן או בטוסטר
שניצלים מצופים
מוקפץ עם ירקות
צ'יקן נאגטס
שעועית ברוטב אדום
פשטידות
קוסקוס, אורז
רוטב לפסטה/לשקשוקה
כדורי פלאפל
לחמים
פיצות
מאפים ועוגות

אני ארגנתי לי שקיות זיפ לוק עם ארוחה: למשל אורז מוכן, חזה עוף אפוי ושעועית. ואז רק להוציא ולחמם במיקרו.

והכי חשוב שהכל הכל יהיה אטום *היטב*! או זיפ לוק או קופסאות שנסגרות ממש טוב.

בהצלחה ולידה קלה קלה קלה!!

אפשר לדאוג שיהיה בבית:
דגנים בריאים
קוואקר לבישול מהיר
קוסקוס לבישול מהיר
בורגול גם כן אפשר ללא בישול, רק מים רותחים, בריא ומהיר.
שימורים
קפואים כמו ברוקולי, שעועית, לקט ירקות.
חזה עוף פרוס/ דגים טריים או מופרשים.

תחשבי שאת שמה בורגול במים רותחים, זורקת שעועית ופטריות שימורים למחבת עם רוטב סויה וצילי ובום יש לך ארוחה

או אם יש לך במקפיא רוטב אדום מוכן
ב5 דק יש לך קוסקוס, אפונה וגזר ברוטב אדום ואיזה חזה עוף מתובל בתנור

אני מתה על הארוחות המהירות

אורז זה לא משהו שצריך השגחה. אני מעמידה סיר אורז ומפעילה טיימר בפלאפון, אז אין סיכוי שאשכח אותו.

אני לא בקיאה, אבל לפי מה שקראתי פה בעבר, כך זה אצל לא מעט נשים.
בכל אופן תמשיכי לעקוב, תנוחי ותשתי הרבה.
בשורות טובות ❤

ממש בשטף ולא מפסיק וברמה שאת צריכה להחליף משהו כמו 2 תחבושות בחצי שעה את חייבת ללכת להבדק

כי פשוט ישבתי איזה שעה על השירותים.. כל פעם שניסיתי לקום טיפטף שוב =\ 

שזה לא תקין. דימום ברמה כזו, יכול להיות מסוכן לך.
כדאי להתייעץ עם מוקד אחיות או ללכת להיבדק.
חיבוק!

בשטף כזה כמו שאת מתארת חייבים להבדק אל תקחי סיכון אם אין לך מוקד אז למיון נשים אל תחשבי פעמיים

וההודעה שלך קפצה לי ראשונה.. יכולה לשתף מניסיוני שלי היה, אחרי ציטוטק, דימום וגושים בכמות גבוהה יותר ממה שאת מתארת,( יש לי דימוי לגודל הגושים שהיו לי, אבל לא רוצה להגעיל פה... ) אבל הייתי בשבועות מאוחרים יותר בזמן ההפלה, מניחה שזה קשור. הדימום הכבד מאד והגושי נמשך למעלה מ12 שעות,( אושפזתי בבית חולים ללילה ויום, לא הייתי בבית ) ואחריו היו כמה ימים של דימום כבד-כמו היומיים הראשונים של המחזור-אבל לא עם גושים אימתניים אלא קטנים יותר. מה שאת מתארת נשמע לי נורמלי
(אם אני משווה אותך אלי, אינני אשת מקצוע כמובן) ממליצה לעקוב-הדימום אמור להחלש עם הזמן, להחליף פדים ולשטוף בתדירות, לשתות הרבה מים ולאכול (עד כמה שיש תאבון), ואם צריך משככי כאבים קחי..
בהמשך תלכי (לי אמרו לבוא אחרי המחזור) לבדיקת אולטראסאונד ע"מ לבדוק שכל השאריות יצאו.
בהצלחה רבה רבה, תרגישי טוב
בשורות טובות💞

קודם כל חיבוק.
הלכת להיבדק? נשמע קצת חריג..

בקטע של הגושים זה די ככה אמור להיות
לי היו גושים יותר גדולים, בלי תיאורים אבל הגושים והקרישי זה בסדר גמור ותתפלי שכולם יצאו

לגבי הדימום עצמו זה בסדר שהוא הגיע במכה זה גם הגיוני
אבל את חייבת לבדוק את הכמות !!

אם הדימום היה חזק ונפסק, זה בסדר
ץאם הוא ממשיך, תשימי פד ותבדקי תוך כמה זמן הוא מתמלא זה מאוד חשוב,
יותר מאחד גדול בשעה זה יותר מידי

אחרי 4 שעות בערך הדימום נרגע וכמעט נגמר. נשאר חלש כזה... 

 

עכשיו אני אוסיף שאלה, 
האם אפשר לדעת על סמך הדימום האם ההפלה הצליחה? כלומר- האם הדימום המסיבי מעיד שהכל יצא? או שייתכן כזה דימום ועדיין אצטרך בסוף גרידה? 

אבל האם הרגשת את שק ההריון יוצא? ותכלס לא תדעי עד לאולטרסאונד.

היו כמה וכמה גושים גדולים מאוד שיכול להיות שזה מה שהם היו...

בעזרת ה' באולטראסאונד תדעי,
מאחלת לך שהכל יצא באופן טבעי בעזרת ה.

אבל זה בהחלט סימן טוב שהיה דימום חזק וגם קרישים וגושים
ייתכן ביותר שכל ההריון יצא

לחכות כמה ימים ולראות שהדימום נחלש. ןאז לעשות אולטרסאונד שיאשר לך שהכל עבר.
מאחלת לך בקרוב שיהיה הכל מאחורייך
חיבוק גדול

הקרישים לא נחשבים גדולים (הם אפילו קטנים) אם זה מרגיע אותך.. וזה תקין..

עוד לא קיבלנו

ילדים מספרים הלאה.
לגננת, לסבתא, לבת של השכנה, לחברות בגן וכו'..

א. כשאת מוכנה לספר לכולם
ב. אם את חושבת שהם יוכלו להתפלל עם זה מספיק. אין להם תחושת זמן, לפחות לקטנים, והם ישאלו כל הזמן, מתי מתי מתי.

ת והעייפות
אולי כבר עדיף שאספר וזהו. מתלבטת בעיקר כלפי הגדולים

לא רציתי שיבהלו מההקאות שלי, ומזה שאני שוכבת על היום במיטה

אני סיפרתי בשלב די מוקדם, ברגע שהבטן יצאה באופן ברור (והבת שלי בגיל 4 ניחשה עוד קודם, ברגע שהבטן התחילה טיפה לצאת...). לדעתי ברגע שהסביבה יודעת, זה השלב שמתאים לספר (בעיקר אם מדברים חופשי על ההריון, ואז לא מתאים לדבר סביבם בלי שהם יודעים).
אבל אני לא מספרת שעוד מעט יהיה תינוק. בהתחלה אני מספרת לילדים שיש לי תינוק קטן ברחם. עוד לא מדברים בכלל על הלידה. מדברים על מי שבפנים, אני מספרת להם באיזה גודל הוא בערך, עושים כאילו מדברים איתו (אני מדובבת אותו) וכו'. רק ממש לקראת הלידה אני מדברת על מה שהולך להיות בקרוב - שהתינוק יצא ויהיה לנו תינוק חדש וכו'.
ברור שהם יודעים מההתחלה שבסוף הוא אמור לצאת, לפעמים גם שאלו אותי מתי הוא כבר יצא, והסברתי להם שהוא עדיין קטן מידי והוא צריך לגדול עוד הרבה עד שהוא יהיה מספיק גדול כדי לצאת. הם היו בסדר גמור עם לחכות.
אם הם בכל זאת רוצים לדעת מתי התינוק יוולד, זה גם יכול לעזור אם נותנים ציוני דרך - קודם יהיה ראש השנה, אחר כך חנוכה, אחר כך פורים, ואז בערך התינוק יהיה מספיק גדול כדי לצאת.

סיפרתי אחרי השקיפות.
ההורים ובני המשפחה כבר ידעו (כי הבטן שלי יוצאת מהר) ורציתי שישמעו ממני ולא בטעות מאחרים.
אבל באמת לא היה אכפת לי שגם כל השאר ידעו.
סיפרתי לכולם ביחד.

הקטן (3) באמת שאל בהתחלה הרבה מתי מתי. עכשיו הוא פשוט יודע שיש תינוק בבטן ולא משגע על זה את השכל.

הם מבינים גם למה אני עייפה לפעמים וקשה לי. ובעיקר לא שומעים את זה מאחרים ולא צריך להתנהג בשושו לידם

כשהרגשתי שכבר רואים, ות'אמת מתחרטת שלא סיפרתי מוקדם יותר. כי מרגע שהם יודעים הם הרבה יותר עוזרים בבית, מתרגשים מזה ולכן מפנקים אותי ממש, גם עוזרים מיוזמתם וגם כשאני מבקשת ואין להם כח הם פתאום נזכרים בזה "אה אמא קשה לך להתכופף כי יש לך תינוק בבטן?" ומיד אוספים מה שביקשתי... לא כל יום ולא תמיד אבל בהחלט משמעותי.

אני יוצאת מהחיים לכמה חודשים וחשוב לי שהילדים יבינו למה ולא יחשבו שאני סתם חולה. מאותה סיבה גם כל העולם יודע. מפרסמים מתי שהוא אחרי כמה הקאות ראשונות.
אז לא כולן כמוני. ב"ה. ולא צריך לספר מוקדם. אבל אם מרגישים צורך אז מנסיוני הילדים יודעים להתמודד גם עם הרבה חודשי הריון. לעיתים הייתי צריכה להסביר שזה לוקח הרבה זמן זה כמעט חיים שלמים לילד בן 3. (וגם שהתינוק בבטן נשאר באותו גודל בבטן בהפרשים של חצי שעה: הבן שלי כל חצי שעה בא לשאול באיזה גודל התינוק עכשיו- הסברתי לו שכשיהיה שינוי בגודל אני אעדכן אותו )
אבל האנרגיה של ההסתרה הייתה קשה לי יותר ובטח שאם יש צורך אז עדיף ככה.

הייתי חייבת את עזרתה ובדיוק אז התחילו לראות,
אם כבר רואים אצלך כדאי לספר לגדולים גילאי בית ספר,
השאר קטנים בעייני וזה נצח לחכות ללידה, אפילו כיתה א' זה גיל קטן וחסר סבלנות בעייני בשביל זה...
הקטנים יעזרו או לא יעזרו גם בלי קשר להריון

על כרית בלילה זה מאוד יעזור
אל תעמדי הרבה כמה שאפשר
לי התחילו בחודש שישי... סיוט שאין לתאר
אבל הכל ב"ה עובר אחרי הלידה

חשוב לעקוב אחרי לחץ דם וחלבון בשתן.
אם יש חריגות זה עלול להיות רעלת הריון.

ממש אתמול.

פתאום בערב שמתי לב שהקרסוליים שלי מנופחים משהו מחריד.

באמת הנחתי את הרגליים על ערימת כריות בלילה, ודי עזר (אם כי לא הכי נח לשכב על הצד עם רגליים מוגבהות...).

אני ממש מקווה שזה משהו חד"פ שקרה בגלל שהייתי באירוע עם עקבים די גבוהות בערב לפני (7 ס"מ).

אתן אומרות שאין מה לדאוג? 

אני בשבוע 32.

וסליחה מהפותחת על הניצלו"ש...

התכוונת שזה באמת רק ברגל אחת? או שזה בשניהם?

 

כי אני חושבת שאם הנפיחות והבצקת הם רק ברגל אחת, אז כן כדאי לבדוק.

כדאי לבדוק.
כאחת עם קרישות שמלווה עי המטולוג זה היה אחת התופעות שהוא ביקש לעקוב אחריהם.

בצקות בשתי הרגלים זה נורמלי ותופעה רכילה להריון
רגל אחת קצת יותר מחשיד

בהצלחה

רגל אחת נפוחה ממש קצת ליד הקרסול, הרגל השניה נפוחה גם בכף הרגל, ואני מרגישה שם משהו כמו קפיץ.

הייתי השבוע במעקב אצל האחות בדיקת שתן ולחץ דם והיא אמרה שתקין.
מה אתן אומרות?
@כמהה ליותר
@מקרמה

אני חושבת שהייתי אולי הולכת למיון בקופת חולים - ככה שרופא יוכל לראות אותך. או לפחות אחות נשים תוכל לראות ולהגיד לך אם יש ממה לחשוש או לא.

 

בעיקרון לא הייתי חושבת שזה בעייתי (בגלל שבהריון הקודם היו לי גם בצקות ברגלים וקרה לי הרבה פעמים שרגל אחת היתה קצת יותר נפוחה מהשניה) אם לא שהייתי שבוע שעבר במיון בבית חולים ובדיוק הגיעה ביחד איתי עוד אישה שאמרה שהרופא הפנה אותה בגלל שרגל אחת התנפחה לה.

לכן כשראיתי את השירשור שלך עלה לי שאולי זה יכול להיות בעייתי, ואגב אני לא חושבת שזה דווקא בהקשר לרעלת הריון, כך שהבדיקות שעשית של השתן והלחץ דם לא אומרות כלום.

 

מקווה שמקרמה תוכל לעזור לך יותר.

אני יודעת שבהקשר של קרישות הוא הסביר לי שבצקת רגילה שנגמרת מעומס משקל על הרגלים כתוצאה מההריון או לחילופיםעודפי נוזלים שמתנכזים למטה
זה מתבטא בנפיחות בשתי הרגלים

אבל נפיכות ברגל אחת יכולה להעיד על קריש.

אני לא יודעת אם זה סימן אזהרה שניתן לי כי יש לי נטיה לקרישות
או שזה סימן אזהרה לכל אישה באשר היא.

תרימי טלפון למוקד והם ידעו להנחות אותך מה לעשות

מחכה לזה גם
איזה שבוע ?

מרגיש לי ששלי תצא לפני 🤦

אני 10, וכבר התחילה לבצבץ לה בטנונת, אבל לגמרי ניתנת להסתרה
יש לך כבר ממש בטן (קטנה) עגולה עכשיו?

לי עדיין לא יצאה הבטן והאמת זה ממש כיף לי..פחות בא לי שכבר כל מי שרואה אותי יידע

ובאמת שלב שהגיע הזמן...

אני שבוע 9 וממש מרגישה שמנה! יש בגדים שלא יכולה ללבוש כי כאילו כתבתי על עצמי שאני בהריון...

ורציתי לשמור בסוד עוד קצת...

זוכרת שכתבת שאת בהריון...
הרבה כח שמחה ובריאות!!
מזל טוב!

איזה כיף שאת אחרי... שבעז"ה מעכשיו והלאה יהיה רק נחת ושמחה!💗💗

בעז"ה בקרוב מאוד גם אצלך @פשיטא

בקלות ובידיים מלאות

 

וחייבת חייבת לשים כאן את הקישור לשרשור של פעם....

מה יהיה עוד שנה??? סוף טוב!❤️🧡💛💚💙 - הריון ולידה

מזל טוב ענק 💗

מרגש ממש. זוכרת שקראתי את ההודעה על האובדן הריון כשהיתי בדרך לשבת אצל חמותי לראשונה חודש אחרי הלידה של הבת שלי. אז עכשיו שאמרת שעברה שנה בדיוק שמתי לב שאני שנה וחודש מהלידה🤗
זוכרת גם את כל הפוסטים הנוגעים שהיו לך כאן בשלב של אחרי וכמה התרגשתי בשבילך שנכנסת להריון.
אחכ קצת נעלמת לנו והיית ממש חסרה! אז זה מרגיש שההריון דוקא עבר בציק!!
וואי.
שיהיה המון אושר והסתדרות מעולה עם כל הטוב הזה שהגיע!!

וואי וואי קשה היזכר באותו ערב שבת אומלל......

ב"ה שהיום אני במקום הרבה יותר טוב! למרות שזה לקח ועדיין לוקח זמן, וטיפול, והרבה אנרגיות.

 

שתזכי לנחת ושלווה מהמתוקה הקטנה.
💗

גידול קל והרבה נחת❤

מרגש ממש,
הרבה נחת והתאוששות קלה

והרבה שפע!!❤❤

כיף שחזרת לעדכן❤ המון נחת ושמחה, והתאוששות קלה ומהירה בע"ה💐

מתרגשת איתך

בשעה טובה ומוצלחת🌹

בריאות נחת ואושר גדול!! מתרגשת

גורם לי ממש להתגעגע לפורום

ברוך ה' משמח כל כך!

למשך היום שאחר כך ולפעמים יומיים גם יש חולשה. זה בעיקר מההרדמה ותלוי איך את מגיבה לה.
לא צריך מנוחה מוחלטת אבל קייאקים ממש לא

ופעם אחת כם הייתה לי בחילה איומה ותחושה זיפתית שנמשכה עד למחרת. פעם אחרת זה עבר אחרי כמה שעות

כאב לי ממש לשבת, לעלות מדרגות וכד'. 

הקאתי כמה שעות אחרי והרגשתי רע באופן כללי.

כותבת לא כדי להלחיץ אותך, בעז"ה לא יכאב לך בכלל!

אבל שתדעי שיש אופציה כזאת.

ונכון, א"א לדעת איך כל אחת תגיב, וזה גם משתנה מפעם לפעם...

כאבי בטן והקאה זה נשמע קשור לגירוי יתר שחלתי יכול לקרות לפני השאיבה וגם כמה ימים אחריה,

ואלה לא היו כאבי בטן. יותר כאבים באזור עצמו. כל האזור למטה היה כואב ורגיש.

אבל נשמע מכל התגובות כאן שאני החריגה 

כשמתעוררים יש קצת חולשנ זה עובר כבר במהלך היום ואת כמו חדשה

באופן אישי אני לא הייתי קובעת קייאקים- לא צריך מנוחה מוחלטת אבל רצוי לנוח או לפחות לא לעשות דברים קיצוניים- זה הזמן שהעובר מנסה להשתרשר.. רצוי לא לטלטל אותו מדי....

לי לא כאב כשהתעוררתי מהשאיבה.
הייתי רק עייפה, אבל אחרי שהתעוררתי הכול היה רגיל.

בקשר לנופש, אני חושבת שזה מאוד כדאי!
אנחנו יצאנו לנופש יומיים אחרי החזרת עובר, וזה עשה לי ממש טוב לנפש.
הרגיע אותי.. העביר את הזמן של ההמתנה.
כמובן הכול במיתון ולא להשתגע.
לי אישית הנופש עשה ממש טוב, אבל שוב
נפשנו... זא לא פעילות אינטנסיבית.

בהצלחה רבה אהובה❤️

פעם ראשונה כאב קצת אחרי ,הייתי רעבה, אכלתי לחמניה, וקיבלתי חולשה ובחילה של החיים, ראיתי שחור..
בפעם השניה הייתי חכמה יותר, אכלתי רק חטיף אנרגיה עם קצת תה והרבה מים, לא כאב ולא היתה בחילה
בימים שאחרי, בפעם הראשונה היה לי קשה יותר, בפעם השניה כאילו כלום.
בשתי הפעמים לא שאבו הרבה, בשניה פחות.
בהצלחה חמודה

יכול לכאוב,
לא בטירוף אבל כן
בדרך כלל נותנים משהו בוריד נגד כאבים, לא להתבייש להוסיף משהו אם צריך

אחרי זה הרגשה לפעמים סחרחורת או הרגשה כבדה זה מחומרי ההרדמה, יש כאלה שזה עושה להם גם בחילה

תלוי גם במספר הביציות

בפעם הראשונה שעשיתי שאיבה קמתי מזה רעבה ואכלתי מלא ואחכ כמעט הקאתי והביאו לי כדורים.
בפעם השניה הייתי חמה אכלתי ממש רגוע ורק אחרי כמה שעות אכלתי יותר- חשוב לא להעמיס איך שאת מתעוררת גם אם מתחשק לך- זה עושה בחילה

לי היה ממש דינמי היו פעמים שהרגשתי טוב

והיו כאלה שבקושי הלכתי מרוב כאבי בטן

אבל באמת פעם אחת היה לי גירוי יתר 

בדברים האלה קשה להגיד מראש זה מאוד שונה כל פעם 

ושונה אצל כל אחת

שיהיה בקלות

ובידים מלאות

ואם כבר, אז אולי שאלת סקר נוספת...

אחרי כמה מחזורי IVF נקלטתן? או שלא בכלל?... : (

נקלטתי בפעם הרביעית- היריון הסתיים בידיים ריקות.
לאחר התאוששות של 3 חודשים - נקלטתי על הטיפול הראשון.

ולילד הבא לקח כמה החזרות

עברתי 2 שאיבות-
בשאיבה הראשונה התעוררתי והרגשתי טוב מאוד, חזרתי הבייתה והיה לי קצת אי נוחות באזור הבטן התחתונה.. כאבים עמומים כאלה..
השאיבה הזו הייתה לא מוצלחת ניסינו לגדל את כולם ליום 5, רק איד שרד ולא נקלט הריון.

ואז נאלצתי לעבור שאיבה שניה- הפעם הרגשתי ממש מצויין לאחר השאיבה כמו חדשה שום כאבים הכל רגיל יום למחרת חזרתי לעבודה כאילו כלום, הפעם החזרנו עובר יום 3 ונקלט , כרגע אני בשבוע 17.

דווקא אני לא רואה בעיה בלעשות קיאקים- זה לא כזה מאמץ פיזי, קצת להזיז את הידיים - וכל הנופש הזה עושה טוב בנשמה וזה כל כך חשוב!!

מאחלת לך המון המון הצלחה!

מאוד משתנה מאישה לאישה, וגם ביחס לכמות, לרוב ככל ששאבו יותר כאב יותר (מבחינת מגמה, כמובן שלא מחייב).
תכל'ס נותנים משככי כאבים, אצלנו גם במהלך השאיבה עצמה, ומי שצריכה עוד אז עוד.

2 נשמע סביר, כמובן שזה תלוי במודעות שלך. בעקרון זה כמו המלצות שעצ תחילת הריון, להוריד הילוך וכ'ו

הוא לא התקיים בסופו של דבר בגלל המצב הבטחוני - היה אמור להיות פיזית ולא וירטואלית.
אני מקווה שיקבעו תאריך חדש, אנסה לברר ולעדכן.

חידושים בהתקני מניעה - מכון פועה

מקווה שהלינק עובד
אם לא, כנסו לאתר של מכון פועה

נרשמתי..

אם כן, תשני איתו אחה''צ.

לפעמים מצליחה לישון חלק מהזמן הזה כשבעלי חוזר, אבל לא כל הזמן שהוא ישן ולא שינה טובה

ואז היה יום סיוטי שהיה ער בצרחות 12 שעות רצוף- מאז הסתדרו לו כל השעות! הזוי. רק מעודדת שזה יעבור❤

לי ייעצו על הבוקר להוציא אותו לסיבוב בשמש שיבין שבוקר ובלילה רק בחושך ולא לדבר איתו יותר מדי

מזל טוב!

את בטוחה שהוא אוכל טוב? זה נשמע שאין לו מנוחה מספקת לשינה. למרות ששלב הכאב בטן מתחיל ויכול מאוד להשפיע..בקיצור אין מספיק מידע בשאלה שלך.

בשעות הלילה הוא אוכל כל שעתיים, ואז במשך היום כל 3 שעות ופעם אחת גם פותח פער של 4 שעות.
במשך הלילה יש לו בדרך כלל יציאות בטיטול 3-4 פעמים.

ככה הם מבינים שיש זמנים של לילה ויש זמנים של בוקר.

אצלנו בהתחלה הוא פשוט היה מתעורר כל 3 שעות, בלי קשר אם לילה או בוקר.
לקראת גיל חודש וחצי חזרנו הביתה ומאז עשינו חושך בלילה והוא ריווח את השעות בלילה ודילג על ארוחה.

אולי אפשר לנסות להעיר אותו במהלך השינה האיכותית בצהרים, שתהיה שינה רגילה וקצרה, ואז הוא יהיה עייף וישן טוב בלילה.

כשאת מאכילה אותו בלילה, רצוי לא להדליק את האור, ולא לדבר.
נכון שצריך לדבר עם תינוקות. אבל ביום, לא בלילה!
תשמרו על שקט וחושך.

אשמח לתשובה בהקדם 🙏

אם הוא מסכים לשבת יפה ולא מטפס על הכסאות והחלון, אז זה לא נורא. שמעתי בעבר שהכסאות באוטובוסים בנויים בצורה כזו שאם חלילה תקרה תאונה, הנזק לנוסעים יהיה מינימלי.

שישב, ליד החלון, ומלא מלא מלא תעסוקה

בעיניי מסוכן להושיב עליכם
(יצא לנו לנסוע עם תינוקת בת יותר משנה במנשא, והיא פשוט נרדמה)

נוסעים הרבה בבינעירוני .. עכשיו כבר בן שנתיים וחצי, והיינו נוסעים ללא סלקל .. ( ברוב האוטובוסים שהיינו נוסעים לא הייתה אופציה בכלל לחגור סלקל אז למה..) הוא היה עלינו ובשלב כלשהוא עברנו לשים אותו במושב משלו... אבל הוא ממש רגיל לזה אז לא יודעת איך זה כשה פעם ב

אם יש חגורה עדיף לחגור וכמובן שיישב ולא יקפץ שם

אני מתחברת מהרגע שמגלה על ההיריון, ממש מדברת עם הגרעין הקטן הזה חח
אבל יש לי חברות שרק בתנועות...

במיוחד שזה הגיע ממש ממש מהר אחרי החתונה, נכנסתי להריון תוך חודשיים מהחתונה, בהזדמנות הראשונה שזה היה אפשרי, וגם אני וגם בעלי היינו קצת בהלם...

חשבנו שאולי יהיה לנו יותר זמן להיות זוג ולהכיר אחד את השני לפני שנהיה הורים, וזה אולי גם משהו שהקשה עלינו להיות לגמרי מאושרים עם ההריון.

אבל אני יכולה להגיד לך שלפחות אצלי, מהרגע שהתחילו תנועות, ואני ממש מרגישה את העובר הזה שחי וגדל בתוכי, פתאום הגיע החיבור.

אני מדברת עם העובר, ומלטפת אותו מבחוץ, וממש מחכה שיצא כבר!

ואגב, אני לא בן אדם רגשי במיוחד ונוטה יותר לרציונליות.

אז אני מאמינה שגם אצלך, ברגע שזה יהיה יותר מוחשי - אולי באולטרסאונד הראשון, או גם כן כשתתחילי להרגיש תנועות, את תצליחי להרגיש יותר חיבור ואהבה לעובר שלך.

אני נלחמתי בעצמי הרבה, וכעסתי על עצמי שאני לא מספיק מחוברת לעובר, ולא מספיק מחוברת רגשית לכל ההריון, למרות ההריון המאוד רצוי ומשמח...
אחרי הלידה הייתי מאוהבת בתינוק בשניה הראשונה שנולד ומאוד מחוברת רגשית.. וכך גם בשאר ההריונות והלידות, למדתי לא לכעוס על עצמי, פשוט ככה אני בהריון וזהו. אף פעם לא מדברת עם העובר וכאלה... לא מסוגלת, לא מצליחה להרגיש אותו ולהתחבר אליו כאילו שהוא הבן שלי, אבל ברגע שהוא יוצא הוא בני לכל דבר ועניין. כמובן שבקטע הטכני אני דואגת לעובר ושמה לב אם יש תנועות, עושה בדיקות, זה משמח אותי להרגיש אותו ומרגש לראןת אותו, אבל לא מרגישה מחוברת רגשית. מקווה שהובנתי.

גם אחרי הלידה זה בסדר לא להרגיש מיד התאהבות מטורפת בתינוק...
הריון ולידה יכולים להיות מטלטלים מאוד, פיזית ורגשית, וזה בסדר.

אני חושבת שהשיתוף בהריון מאוד עוזר להתחבר, אם עוד מוקדם מדי בעולם האמיתי, אז בפורום... לי זה ממש עשה את זה, שכולן פה התרגשו איתי שאני בהריון עזר לי לקלוט את זה בעצמי.

ואם את אחרי הרבה שנים של ציפיה, אז זה נס ממש משמח! עזבי להתחבר לעובר שהוא עכשיו בגודל של גרגיר, (גם זה יבוא, אל תדאגי...) בואי תתרגשי שהציפיה הסתיימה, התפילות נענו ועוד תשעה חודשים יהיה לכם תינוק או תינוקת!!! עכשיו זה זמן ידוע, אפשר לספור את החודשים והשבועות, את יודעת מתי זה יקרה, איזה כיף זה!

אגב, לעובר עצמו הכי עזר לי להתחבר השקיפות עורפית, פתאום, בפעם הראשונה בחיים, ראיתי אותו, והוא היה כל כך יפה ומושלם, עם גוף קטנטן חמישה סנטימטרים, שיש בו הכל! ידיים, רגליים, ולראות אותם זזות, פנים עם אף קטן ופה מתוק ואוזניים... זה היה הרגע שהתאהבתי בעובר שלי... אבל לכל אחת יהיה חוויה אחרת...

לגבי ספרים, אם את מחפשת משהו רוחני קצת אז ממליצה על "להרות כוחות - ללדת חיים" זה ספר שכתוב לפי שבועות ההריון, ומסביר קצת על ההתפתחות של העובר ומה עובר על האמא ועל כל השלבים השונים, אבל עיקר הספר זה הכנה רוחנית יהודית, הרבה אמונה והשקפה וצמיחה מתוך ההריון...