הגיע הזמן לכתוב את סיפור הלידה שלי.
שבוע 38.
קמה בבוקר עם כאבים בגב התחתון והאגן. לא כאב שבא והולך או משהו שנראה כמו צירים.
מפזרת את הילדים, חוזרת הביתה והולכת עוד לישון קצת.
מתחילים צירים חלשים. כשאני קמה אני מתחילה לתזמן. הצירים די צפופים ולא סדירים. אבל תמיד הצירים אצלי מתחילים צפופים.
ככה עובר כל הבוקר- צירים חלשים ולא סדירים.
בצהריים אני מעדכנת את בעלי שמתחיל משהו, אבל עוד לא רציני, ונראה לאן זה יתקדם.
אני אוספת את הגדולה מהגן, ארוחת צהריים.
בדיוק הרופא שלי מתקשר לעדכן אותי על תוצאות של איזו בדיקה. אז אני מעדכנת אותו שהתחילו צירים.
תיק ללידה כבר מוכן חלקית. אני אורזת ציוד לילדים, שיהיה להם אם הם יסעו לסבא וסבתא.
בארבע אני אוספת את הקטן מהמעון. בעלי גם חוזר הביתה מוקדם.
בערב אנחנו מעדכנים את ההורים, שיהיו מוכנים להקפצה במקרה הצורך.
כל הזמן הזה ממשיך אותו דבר- צירים חלשים ולא סדירים.
גם בלילה המשיכו הצירים.
בארבע וחצי הצירים התחילו להתחזק ונהיו סדירים. כל 5 דקות ציר. עדיין לא ממש חזקים, אבל משהו התקדם.
בעלי הלך לתפילה. ואמרתי לו שיחזור מייד אחרי התפילה ויהיה זמין.
בהתחלה עוד ישנתי תוך כדי. אבל באיזשהו שלב כבר קמתי והתארגנתי.
אחרי שעה וחצי, פתאום הצירים נהיו כל 10 דקות. ואחר כך גם חזרו להיות יותר חלשים ולא סדירים.
בעלי פיזר את הילדים וחזק הביתה. אכלנו ארוחת בוקר, וחיכינו שמשהו יתקדם.
בינתיים המשכנו לארגן דברים ללידה. תיק בשבילי, תיק עם ציוד לילדים, כיבסנו את הריפוד של העגלה והרכבנו את המיטה.
אחר כך הלכתי לישון והצירים הפסיקו לגמרי.
הבנו שהילדה עוד לא קרובה ובעלי הלך לישיבה.
בצהריים הצירים חזרו באותה מתכונת.
אספתי את הגדולה מהגן ואכלנו ארוחת צהריים.
אחר הצהריים היה לי תור לרופא נשים.
בעלי שמר על הילדים ואני הלכתי לרופא.
עשיתי מוניטור, בקושי ראו צירים.
נכנסתי לרופא. הוא אמר שמבחינתו לעשות סטריפינג ושאני כבר אלד.
הוא בדק וראה שאני בפתיחה 5!
אז הוא לא עשה סטריפינג, שאני לא אלד יותר מדי מהר. ונתן לי הפנייה לבית חולים.
עדכנתי את בעלי והוא התקשר להורים שלו שיבואו לקחת את הילדים.
האחות הקפיצה אותי הביתה, שאני לא אלך רבע שעה ברגל עם פתיחה 5.
הבאנו את הילדים לשכנים, עד שההורים של בעלי יגיעו. ארגנו דברים אחרונים והזמנו אמבולנס.
כל הזמן הזה, עדיין יש צירים חלשים ולא סדירים.
כשהגענו לבית חולים ואמרתי שאני בפתיחה 5, לא לקחו אותי ברצינות. לא הייתי נראת בלידה.
במיון האחות בדקה פתיחה ואישרה שבאמת פתיחה 5. עשו מוניטור ואחרי כמה זמן הצירים התחזקו.
אחרי כמה דקות אני מרגישה לחץ.
אני יודעת מהלידות הקודמות, שתמיד אצלי יש קפיצה לפתיחה מלאה.
אני אומרת לבעלי שיקרא לאחיות ויגיד להם שאני מרגישה לחץ.
יאמר לזכותן שהן הגיעו מייד. בדקו פתיחה והיתה פתיחה מלאה. כולם שם היו בשוק.
הריצו אותי מייד לחדר לידה עם המיטה.
בחדר לידה עברתי למיטה ואחיות עזרו לי להחליף בגדים.
הייתי אמורה לקבל אנטיביוטיקה בגלל gbs, אבל לא הספיקו. אפילו לא פתחו וריד.
המים פקעו והתחלתי ללחוץ.
2-3 לחיצות והיא היתה בחוץ.
אני אומרת לבעלי שזהו, היא נולדה.
היינו 10 דקות בחדר לידה
שבוע 38.
קמה בבוקר עם כאבים בגב התחתון והאגן. לא כאב שבא והולך או משהו שנראה כמו צירים.
מפזרת את הילדים, חוזרת הביתה והולכת עוד לישון קצת.
מתחילים צירים חלשים. כשאני קמה אני מתחילה לתזמן. הצירים די צפופים ולא סדירים. אבל תמיד הצירים אצלי מתחילים צפופים.
ככה עובר כל הבוקר- צירים חלשים ולא סדירים.
בצהריים אני מעדכנת את בעלי שמתחיל משהו, אבל עוד לא רציני, ונראה לאן זה יתקדם.
אני אוספת את הגדולה מהגן, ארוחת צהריים.
בדיוק הרופא שלי מתקשר לעדכן אותי על תוצאות של איזו בדיקה. אז אני מעדכנת אותו שהתחילו צירים.
תיק ללידה כבר מוכן חלקית. אני אורזת ציוד לילדים, שיהיה להם אם הם יסעו לסבא וסבתא.
בארבע אני אוספת את הקטן מהמעון. בעלי גם חוזר הביתה מוקדם.
בערב אנחנו מעדכנים את ההורים, שיהיו מוכנים להקפצה במקרה הצורך.
כל הזמן הזה ממשיך אותו דבר- צירים חלשים ולא סדירים.
גם בלילה המשיכו הצירים.
בארבע וחצי הצירים התחילו להתחזק ונהיו סדירים. כל 5 דקות ציר. עדיין לא ממש חזקים, אבל משהו התקדם.
בעלי הלך לתפילה. ואמרתי לו שיחזור מייד אחרי התפילה ויהיה זמין.
בהתחלה עוד ישנתי תוך כדי. אבל באיזשהו שלב כבר קמתי והתארגנתי.
אחרי שעה וחצי, פתאום הצירים נהיו כל 10 דקות. ואחר כך גם חזרו להיות יותר חלשים ולא סדירים.
בעלי פיזר את הילדים וחזק הביתה. אכלנו ארוחת בוקר, וחיכינו שמשהו יתקדם.
בינתיים המשכנו לארגן דברים ללידה. תיק בשבילי, תיק עם ציוד לילדים, כיבסנו את הריפוד של העגלה והרכבנו את המיטה.
אחר כך הלכתי לישון והצירים הפסיקו לגמרי.
הבנו שהילדה עוד לא קרובה ובעלי הלך לישיבה.
בצהריים הצירים חזרו באותה מתכונת.
אספתי את הגדולה מהגן ואכלנו ארוחת צהריים.
אחר הצהריים היה לי תור לרופא נשים.
בעלי שמר על הילדים ואני הלכתי לרופא.
עשיתי מוניטור, בקושי ראו צירים.
נכנסתי לרופא. הוא אמר שמבחינתו לעשות סטריפינג ושאני כבר אלד.
הוא בדק וראה שאני בפתיחה 5!
אז הוא לא עשה סטריפינג, שאני לא אלד יותר מדי מהר. ונתן לי הפנייה לבית חולים.
עדכנתי את בעלי והוא התקשר להורים שלו שיבואו לקחת את הילדים.
האחות הקפיצה אותי הביתה, שאני לא אלך רבע שעה ברגל עם פתיחה 5.
הבאנו את הילדים לשכנים, עד שההורים של בעלי יגיעו. ארגנו דברים אחרונים והזמנו אמבולנס.
כל הזמן הזה, עדיין יש צירים חלשים ולא סדירים.
כשהגענו לבית חולים ואמרתי שאני בפתיחה 5, לא לקחו אותי ברצינות. לא הייתי נראת בלידה.
במיון האחות בדקה פתיחה ואישרה שבאמת פתיחה 5. עשו מוניטור ואחרי כמה זמן הצירים התחזקו.
אחרי כמה דקות אני מרגישה לחץ.
אני יודעת מהלידות הקודמות, שתמיד אצלי יש קפיצה לפתיחה מלאה.
אני אומרת לבעלי שיקרא לאחיות ויגיד להם שאני מרגישה לחץ.
יאמר לזכותן שהן הגיעו מייד. בדקו פתיחה והיתה פתיחה מלאה. כולם שם היו בשוק.
הריצו אותי מייד לחדר לידה עם המיטה.
בחדר לידה עברתי למיטה ואחיות עזרו לי להחליף בגדים.
הייתי אמורה לקבל אנטיביוטיקה בגלל gbs, אבל לא הספיקו. אפילו לא פתחו וריד.
המים פקעו והתחלתי ללחוץ.
2-3 לחיצות והיא היתה בחוץ.
אני אומרת לבעלי שזהו, היא נולדה.
היינו 10 דקות בחדר לידה
