הי בנות, אני חדשה פה..
רציתי לדעת איזה בדיקות אולטראסאונד הכרחיות ואיזה לא. הרופאה הביאה לי שקיפות עורפיתף סקירה מוקדמת והבנתי שזה בתשלום. לא הבנתי אם אני צריכה לעשות או לא. אני מכירה נשים דתיות שלא עושות בכלל בדיקות אבל אני לא בקצוניות הזו ולכן רציתי לדעת...
אני לוקחת גלולות חודש וחצי, מחברת חפיסות
עכשיו באמצע השנייה
בשלושה ימים האחרונים התחילו לי כתמים חומים פעם ב כזה
זה אומר שאני לקראת מחזור? יש מה לעשות עם זה?
חייבת למשוך לפחות עוד שבוע וחצי
בהריון שבוע 23.
יש צורך להיבדק? מרגישה תנועות.
אציין שאני לא ישנה כל-כך טוב בלילה
כשהיה לי חשש לרעלת דודה שלי שהיא מיילדת אמרה לי לא לחכות לבוקר למרפאה אלא מיון בלילה..
אבל ז היהיה כאבי ראשמח ול"ד.
הוא יצא משובש כי הוספתי אותו בעריכה.
תמצאי הערב איפה למדוד לחץ דם.. יש המון אנשים שיש להם מד בבית.
אם תקין אז אחלה.מחר בדיקת חלבון בשתן במרפאה וזהו. אם לחץ דם גבוה אז הייתי הולכת למיון הערב.
אבקש משכנה שיש לה בבית
לשתף את האחות בזה
כי כמו שיעל כתבה זה יכול להיות סימן לרעלת
ממש לא אומר שזה מה שיש
לי בהריון כל הזמן עץכאב הראש כל הזמן הרגשתי זוועה וב''ה הכל היה תקין
הייתי נבדקת כדי לא לקחת סיכון מיותר
בכמה הריונות היו לי כמה שבועות עם כאבי ראש
הבנתי שזה היה הורמונלי
אבל ממליצה גם ללכת לאחות גם כדי לשלול דברים אחרים.זה סיוט, כי אין משככי כאבי שבאמת עזרו לי שמותר לקחת.
תרגישי טוב!
וואי קשוח..
מקווה שיעבור מהר בעז"ה
במיוחד אם יש תסמינים נוספים כמו טישטוש ראיה צריך לרוץ להבדק
זה עובר עם אקמול?
לי היה ככה בהריון שלחו אותי למיון בחשש לרעלת ואז בסוף זה היה סינוסיטיס
אם את שותה קפה/קולה על בסיס יומיומי הגוף מכור לקפאין וברגע שהוא לא מקבל את הכמות שהוא רגיל זה כאבי ראש חזקים כתוצאה מהתרחבות כלי דם במוח.
אומרת לך מניסיון אחרי שהתייעצתי עם רופא ועשיתי ניקוי רעלים והפסקתי לגמרי עם קפה ומאז לא חוויתי שום כאב ראש
לא שוללת שיכול להיות קשור להריון ואני תמיד הייתי מעדיפה להבדק ולוודא שהכל תקין
אצלי כנראה שהיה קשור לסוכרת הריון וגם ברזל וויטמין b12 נמוכים.
בהצלחה!
אולי יש לכן טיפים איך מקים הרגלי אכילה נורמליים לפעוטות
הבן שלי חוזר הביתה (1.8) רעב ונסער
אין לו סבלנות שלבת בכסא אוכל (מוציא עצמו משם בדרכים מאד מפחידות. והוא יודע לפתוח את כל הקשירות, תאמינו לי)
רוצה לשבת ליד השולחן.. אוקי.
ביס מהשניצל
ביס מזה ביס מפה
הוא הלך
אחרי חצי שעה רעב שוב
חוזר
ביס כזה ביס אחר
בייייי
אני לא מצליהח הלאכיל אותו תוך כדי משחק כי הכל מתלכלך
באופן מתפיע יש לו תאבון (לא נפוץ אצל הילדים שלי)
ואוכל יפה אוכל, לא רק שטויות\אבל הכל בנשנשת
שזה אומר
מטבח פתוח כל היום
מלא לכלוך_ בכל זאת לא אוכל הכי נקי בעולם מיותר לציין שהוא מאכיל את עצמו כמובןןןןן
לבעלי אין סבלנות לכל הבלגן הזה אם הוא אחראי עליהם אז מבחינתו שייקח מטרנה וביסקויט _שאת זה הוא מאד אוהב וגם לא נורא שיסתובב בכל הבית עם זה)
אבל לי זה מאד מפריע...
טיפים מישהי?
גם אני ובעלי יושבים, ולפחות עוד ילד אחד.
)הגדול לא מכיר בארוחות אכילה וכו..(
אבל הוא הופך לנו את הצלחות, אז בעלי מעדיף לאכול בסתר בצד, קופץ עלינו. הוא גם אוכל עם הידיים והלכ מתלכלך וכללית כל ענין האוכל שלו )ואני יודעת להודות היטב על התאבון הבריא!( די מעסיק אותי.
בגלל שהגדול ואוכל מסוכסכים, השניה אוכלת כמו ציפור אבל בנסיכיות למופת זה בעצם היתקלות ראשונה שלי בענין.
יש מצב שהוא שובב מהרגיל.. כן הוא מטפס על שרפרף, ועל כסא, ומחטט בסירים ובמקרר ויותר מפעם כבר סחב ביצה חיה מהמקרר בטענה שזו ביצה קשה ופוצץ אותה איפשהו. גם בעגלת ירקות הוא מטפל במסירות ולא ממש לומד לקח )כמו לנשוך שן שום ולצעוק איכס ואחרי 10 דקות לעשות את זה שוב. כמובןןןן לשן אחרת מראש אחר(
זה משתלב עם גיל ההתבגרות הראשון של הכל אני לבד לבד...
אני בסכין מסוכן חותך )גננות אהובות שלי במקום ללמד שזה מסוכן תלמדו שאסור. כנל לגבי האש שהוא התחיל לבדוק אם זה חם נו באמת...(
אני לבד לבד אוכל במזלל )הטעות במקור( ודוקר בדרך את האחים(
בקיצור פרקתי עוד קצת מתסכולי היום הזה חחח
נשמע ילד מתוק מהמם וחכםם 😍
יש לי גם כזאת בבית אבל זה מצחיק וחמוד בעיקר אצל אחרים כי אצלך את עסוקה בלרדוף אחריו...
אין לי עצות חכמות, אני מודה שאני בעיקר עוסקת במניעה - שדברים לא יהיו בהישג יד ולהיות עם 700 עיניים עליה כי את לא יודעת מאיפה יבוא הרעיון הבא.
אם זה מנחם אז עם הזמן הם מתמתנים...
זה גיל מאוד קשוח שיהיה בריא כפרה עליו, היום הוא הגיע הביתה, למד לטפס על השרפרף ואז לגלות את כל מה שיש בשיש...
היום הוא טיפס ומצא תבנית עם כנפיים, שלף כנף מתובלת ומשומנת והתחיל לאכול אותה תוך כדי שהוא מסתובב ברחבי הבית 😵💫
הוא לא הסכים בשום אופן לשבת בכיסא אוכל, אני האמת לא כ''כ 'מתעסקת איתו' אחרי שהוא חוזר המסגרת כי הוא עצבני פצצות, אז הושבתי אותו עליי.
באופן כללי, הבעיה הזאת שהם רעבים , אוכלים קצת ואחרי שעה שוב רעבים, מתסכל ומוכר לי מאוד עם הגדולים... הפתרון זה לא לתת להם לאכול , אלא רק מים ולמשוך אותם עוד קצת עוד קצת עם משחק, שיר , טיול ואז כשהם ממש רעבים לתת להם.
כשהוא יושב בכיסא אוכל תואם גיל, ואת מולו עם צלחת.
חלק שמים לו על השולחן וחלק מהארוחה ותוך כדי את מאכילה.
השקעה של 10 דקות
והילד שבע
ואת רגועה
ואז פחות מנשנש כי יש שובע
אפשר אחר כך חתיכת מלפפון או פרי ביד תוך כדי שמסתובב ומשחק בבית.
ככה אני עושה...ועשיתי...
ואני דואגת נורא שהיא לא אוכלת "נורמלי"
אפילו אם הצלחת ריקה זה לא אומר כלום. אני מוצאת את האוכל בכל מקום.
לועסת ויורקת וכל מה שכתבת.
אם את מוצאת פתרון בבקשה תעדכני כי אני אובדת עצות
הבת שלי היתה שבוע בבית ונדבקתי ממנה, פשוט נורא.
מודה לקב"ה שבעלי לא במילואים ויכול לעזור לי ולתת לי לנוח.
תודה לכל המשפחות המגוייסות!
רק עוד קצת חלשה,
תודה לכן
אולי וירוס אותי דפעת
בסוף התוצאה זהה ובמילא זה לא מצריך אנטיביוטיקה או משהו
יש שפעת
יש וירוסים
צינון זה כשיש נזלת-שיעול אבל זה לא אומר שחולים..או שיש חום..
שיח סודזה הרגשה מאוד לא נעימה
חולשה חום נזלת והכל ברמה קשה
ולפעמים אחרי זה נהיה דלקת ראות מהשפעת
האחות בטיפת חלב הזמינה את הבן שלי (בן שנתיים) לחיסון צהבת של גיל שנתיים וגם לתת לו מנה שניה של חצבת בגלל ההתפרצות. כרגע אין מקרים של חצבת אצלינו אבל יש במקומות אחרים באזור שלנו שיכולה אולי להיות לנו חשיפה אליהם אבל בתדירות נמוכה.
הקטע שאני צריכה ללדת כל רגע, ולא מתחשק לי שהוא יהיה חולה בדיוק עכשיו, מצד שני עדיף שיהיה מחוסן לחצבת כשיש ניו בורן שעוד לא יכול להתחסן.
נכון לחיסון הרגיל של גיל שנתיים אין תופעות לוואי? כמה נורא יהיה אם הוא יקבל חיסון חצבת ובאותו לילה (נניח) אני נוסעת ללדת? זה סביר או שעדיף לדחות קצת שירגעו העניינים? (בהנחה שאני עוד לא אלד עד התור שלו לטיפת חלב)
ולבן ארבע, לתת כבר באותה הזדמנות או שאם היא לא הזמינה אותו אז לא? שניהם קיבלו מנה אחת בגיל שנה ושניהם לא קיבלו מנה שניה, אין הבדל באמת חוץ מזה שלבן שנתיים ממילא אמור להיות מתישהו עכשיו תור לטיפת חלב ולבן ארבע כבר היה לפני כמה חודשים.
הבן שלי עשה את שניהם ביחד לפני כמה חודשים
לא זוכרת משהו חריג
ולתופעות:
אין תופעות לוואי מיידיות.
בין 5 ל12 ימים עלול לעלות חום
מ12 יום לאחר החיסון עלולה להופיע פריחה עד כ42 יום לאחר החיסון.
יש מוכשרים כמו הבייבי שלי שהקפיד לקבל את כל התופעות לוואי בדיוק כמו הספר.
יש כאלו שלא מגיבים לזה בכלל
רק בריאות
בשורות טובות
לא?
בגיל שנתיים אין חיסון חצבת, רק מי שלא עשה בגיל שנה משלים
ולא נאמר לי לתת לילדיי עוד מנת חיסון (בנוסף למה שחוסנו) בגלל שיש התפרצות, זה לא כמו שפעת שצריך לחדש כל שנה, חצבת אמור להחזיק מעמד יותר זמן להבנתי.
הבן שלי חוסן בגיל שנה כהלכת טיפת חלב, במקרה הייתי איתו בביקורת שוב , ולא נאמר לי לחסן שוב בגלל ההתפרצות...
אם בנך לא חוסן לא הייתי מחכה והייתי מחסנת מיידית.
תופעות לוואי זה לא שיקול, אם צריך לחסן- מחסנים.
וזה מאוד אינדבידואלי התופעות לואי, בע"ה שיעבור לו בקלות.
לגיל שנתיים במקום כיתה א
ומי שבין גיל שנתיים לכיתה א פשוט מתחסן גם...
כדי שיהיו מחוסנים ב100 אחוז...
בעיקרון שלכיתה א הספיק אבל בגלל שאנחנו בסיטואציה של מגיפה אז מקדימים את החיסון האחרון שנותן כיסוי מלא לכמה שיותר מוקדם....
אישית הייתי מקדימה חיסונים לכל מי שמתחת לכיתה א גם אם את לא באיזור התפרצות..
מה שקורה עכשיו מסביב ממש מפחיד!
אבל אני לא מבינה, מבחינתי אם הבן שלי חוסן בגיל שנה זה אמור להיות תקף עד המנה הבאה בכיתה א'.
כלומר אם הוא חוסן ולא סומכים על המנה הזו, מה עשיתי בזה?
מבחינתי הוא אמור להיות מוגן ממנה ראשונה כהמלצת משרד הבריאות, וזה לא משנה אם יש התפרצות או לא, כי הוא חוסן. ובכיתה א' יתחסן שוב כהמלצת משרד הבריאות.
ואיך אני יודעת מהם איזורי ההתפרצות?
כאילו חושף את הגוף שוב לנגיף שיחדש את ייצור הנוגדנים.
במצב רגיל מספיק לעשות את זה לעיתים רחוקות יותר.
במצב של מגיפה אז רוצים לדאוג שנוגדנים חזקים כדי שהגוף יזהה את המחלה מוקדם.
כך הבנתי בעבר.. לא ידע מקצועי.
מה איזורי ההתפרצות.
שאלה טובה אם יתנו להקדים במקום שלא נכנס לרשימה המומלצת.
גם במקומות בלי התפרצות.
האזור שלנו עכשיו כבר כן נחשב כמקום התפרצות. אבל את הבן שלי חיסנתי כשזה לא לא היה מוגדר כמקום התפרצות (היו לנו כמה תורים רפואיים איתו באזור התפרצות).
וכך היה...
אבל החשש מלחלות גדול יותר מבחינתי.
כאילו, אם אני מחסנת עכשיו את האחים הגדולים ואז יולדת, זה חיסון חי מוחלש עד כמה שהבנתי, אז זה יכול להיות בעייתי לניו בורן?
אני אשאל גם את האחות כמובן...
אבל נראה לי שלא מסוכן תחשבי שאת נחי מוחלש מחדירים לגוף של ילד וזה לא מסוכן לו, אז קל וחומר למי שנוכח לידו (אם כי תינוק פיצי באמת מעניין מה לגביו)
מרגישה שגם הילדים צריכים לעבד את מה שקרה כאן..
מחפשת המלצה לטיפול רגשי/פסיכולוגי
לילד בן 14 אזור ירושלים
כל תובנה בנושא של מה עדיף/כדאי וכמובן המלצה ספציפית תעזור.
היי בנות ערב טוב,
רציתי להתייעץ אם למישהי יש משהו להגיד בנושא או שהייתה במצב דומה.
אני 8 חודשים אחרי לידה, לאחר הלידה מצאו לי פוליפ ברחם, עשיתי היסטרוסקופיה והוציאו המליצו לי להשים התקן כדי למנוע חזרה. שמתי. הייתה טעות. כאב לי נורא והיו הרבה תופעות. לאחר 5 שבועות הוצאתי אותו (מירנה) הרופא בדק אותי ואמר לי שתוך שלושה שבועות אני אמורה לקבל וסת ואם לא אז לחזור אליו. אני חמישה שבועות לאחר מכן ולא קיבלתי מחזור. הייתי אצל הקופא הוא עשה אולטראסאונד ואמר אני לא יכול לשלול הריון צעיר מאוד או מחזור שקרב ובא (כתב רירית רחם בעובי 13.6 עם קולקציה של נוזל קטן בתוכה) הוא שלח אותי לבדיקת בטא ואם תצא שלילית נתן לי כדורים שכביכול יאזנו את ההרומונים ועד שבוע אני אמורה לקבל מחזור.
הבוקר עשיתי בטא יצא <7 שלילי ככל הידוע לי. הבעיה שאני מפחדת לקחת את הכדורים ואולי עוד יש סיכוי להריון ושהבדיקה התבצעה מוקדם מידי. הרופא אמר שאין בעיה לקחת את הכדורים כי זה עוזר לרירית הרחם ולא פוגע ואם יש הריון זה יתמוך יותר. אבל, אתן חושבות שיש סיכוי להריון? ממש התבאסתי מהתשובה, יש לי עייםות יתר ובחילות בחלק משעות היום ופתאום רעב שלא מאפיין אותי בכלללל. אני יודעת שזה יכול להיות סימני מחזור אבל פתאום הכאבי מחזור שהיו לי במשך שבועיים נעלמו לפני שבוע וכאילו אין כלום…
מישהי הייתה במצב כזה? המלצה? משהו???
סליחה שיצא ככה ארוך..
פרקתי!
לק"י
אבל מציעה לך לשאול את הרופא, כמה הכרחי לקחת את הכדורים.
לפעמים יש שינויים ועיכובים במחזור, ואפשר לחכות שיגיע, ולא להביא אותו ב"כח".
(לא יודעת מה הסיבה אצלך, אז כן הייתי מבררת).
בשורות טובות!!
קודם כל תודה על ההתייחסות.
נראה לי שאמתין עוד כמה ימים ואם לא אקבל אתקדם
זה לא פוגע בהריון אם ישנו
מדמה ביוץ ולכן גורם למחזורי להגיע כמה ימים אחר כך
אמגו שמצוינים, בפועל פעמיים ניסו להפוך כנראה מתמחים או משו כזה, ורק אחכ קראו לבכירה שהפכה בצ'יק. אחכ הייתי מפורקת
אבל אולי זה המחיר שמשלמים ברפואה ציבורית..
ואחר כך גם היו לי סימנים כחולים כמה ימים וכאב מטורף
ולא הצליחו......
מקווה שעכשיו יצליחו בעזרת ה'
א. איך גיליתי על ההריון? ידעתן שאתן מבייצות?
ב. היו תסמינים שגרמו לכן לבדוק הריון?
ג. באיזה שלב גיליתן על ההריון?
ד. איך ההריון השפיע על ההנקה?
א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.
ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.
ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.
ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)
אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.
לגבי ד-
בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.
בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.
זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.
יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.
א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)
ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד
ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי
ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי
לק"י
1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.
2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.
3. נראה לי בשבועות 4-6.
4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).
א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם
ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות
ג. ביום האיחור
ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)
א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי
2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו
3. שבוע 4
4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול
א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.
ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...
ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...
ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני
א. הקאות התייבשיות התעלפויות
ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)
ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..
ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?
ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....
נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)
ההירון לא השפיע מאד
בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.
הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).
א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...
ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה.
ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.
ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו.
א- נכנסתי להריון כשכבר חזרו מחזורים סדירים אז ידעתי שמבייצת
ב- איחור
ג- שבוע 3-4, כי שוב, זה היה כשהיו מחזורים סדירים
ד- בפעם הראשונה הפסקתי להניק כי זה קצת הציק לי, רגישות בפטמות וכו, בפעם השניה פשוט הרגשתי שהיונקת סתם מוצצת ולא יוצא חלב. בשילוב זה שכבר הייתה בת שנה ושמונה בערך הרגשתי שזה סבבה להפסיק לה
ב. היו תסמינים רגילים שהכרתי מהרעיון קודם, ובעיקר תחושה..
ג. שבוע 7
ד. ממשיכה לינוק כרגיל הנקה מלאה (כרגע בשבוע 14)
א' וב'- היו כמה מחזורים קודם אבל זיהיתי את הביוץ הראשון שלי בהנקה גם אצל הגדול וגם אצל השני, זיהיתי גם את כל הביוצים אחר כך אז ידעתי בדיוק מתי האיחור ומתי אפשר לבדוק.
ג'- שבוע 4
ד'- אצל הגדול היה דימומים אז מיד הפסקתי להניק טוטאלי בבת אחת, בסוף מסתבר שזה היה הריון לא תקין בלי קשר להנקה, ויכולתי להמשיך להניק. נשארתי בלי הריון ובלי הנקה אבל ההריון הבא הגיע מאוד מהר ברוך ה'. אצל השני המשכתי להניק עד שזה התיש אותי אז הפסקתי בערך בחודש שלישי.
היי יקרות בע"ה תכף נכנסת לחודש תשיעי , ואני רוצה ללדת באחד משני בתי החולים האלו כי רופאת הנשים אמרה לי שהם ידועים בשיעור קיסרי נמוך (היסטוריה של קיסרי בעבר , ועוד לידה טבעית ברוך השם, ועכשיו חשוב לי שלא ידחפו אותי לניתוח כל עוד כמובן אין סיבה רפואית חלילה).
הייתי שמחה לשמוע מה יותר כדאי , או המלצות ממי שילדה באחד משני בתי החולים הללו. תודה רבה לעונות
פחות דוחפים לניתוח
לי מרגיש שיותר מדי מאפשרים, אני יולדת בביח כדי להרכי שבידיים טובות משה מרגי שלי שיש יחס מעולה באמת אבל פחות מקצועי.
לא יכולה להגיד שהייתי מרוצה מכל מיני סיבות
אבל בתכלס ילדתי לידה רגילה מדהימה
מחפשת המלצות למכונה להסרת שיער, עם הפינצטות.
אשמח גם להמלצות כלליות או דיס המלצות על האופן, איבדתי את הסבלנות מגילוח ושעווה.
בתור נערה היתה לי כזאת.
כאב מאוד, לקח המון זמן וגרם לשערות לצמוח מתחת לעור. הייתי ממש פוצעת את עצמי כדי להוציא אותן.
אחרי כמה זמן עברתי לגילוח ואחרי הרבה שנים עברתי ללייזר ואחר כך למכונת ipl ביתית. על שניהם אני ממליצה.
כרגע בבראון (slik epil 1)
בעבר השתמשתי בבסיסי של אפיליידי
משניהם ממש מרוצה, כמות השיער הדלדלה לי משמעותית עם השנים
ודווקא עכשיו התינוקת לא מרגישה ככ טוב
ודורשת המון קפיצות וידיים
ואני לא יכוללההה לעמוד יותר מידי
בא לי לבכות
זה מתיש וככ חסר אונים
זה כל כך קשה כשהם צריכים אותנו דווקא כשאין לנו מה לתת ...
יש מישהו שיכול לעזור לך?
אם לא, יש עעזרה בתשלום שיכולה לעזור לך? אוכל מוכן/קל להכנה, חד"פ, סרט לילדים וכו'..
חיבוק גדול
נשמע שהשפעת השנה ממש קשה...
רואה את זה גם פה בבית.
מאחלת לך שתישני בקרוב ושהשינה תהיה מרפאת ❤️
רפואה שלמה ומהירה!!
בת כמה הקטנה?
אולי לקנות לה ערסל שהיא תתנדנד בו?
חיבוק גדולללללל
זה מוציא מהדעת!!!
ולא ישנתי כמעט בכלל...
מתלבטת אם ללכת למיון
ולהיות בקפיצות ועל היידים מתיש כ"כ את הגוף....
חושבת גם שכדאי להיבדק.... חיבוק גדול יקרה!!!!
זה ממש משגע את השכל.... בהצלחה ענקיתתתת
הבן שלי בן שנתיים, לרוב שותה מים מבקבוק קטן של מים מינרלים. לפעמים שותה גם בכוס, כל פעם קצת כדי שהוא לא ישפוך.
כשהוא היה קטן, הוא היה שותה חלב שאוב בבקבוק אצל המטפלת, אבל הוא כבר הפסיק מזמן ולא רגיל לשתות מבקבוק של תינוקות.
לאחרונה התחלנו לתת לו השלמת תזונה, כי הוא לא עולה טוב במשקל.
זה נוזל שמגיע מוכן, בכמות של 200 מ"ל.
אני מעבירה לו את זה לכוס מעבר עם פיית סיליקון, אבל הוא הרבה פעמים מזיז את הפייה מהמקום, וכל הזמן אני צריכה לסדר אותה.
אני מחפשת רעיון לבקבוק או כוס מתאימים, שאני אוכל לתת לו את המשקה, בלי שהוא ישפוך.
ושיהיה קל לנקות כל פעם ולהשתמש באופן יום יומי.
יש למישהי רעיון?
היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.
בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.
אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.
הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.
אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.
אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.
אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.
אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.
גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).
וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.
מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון
השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.
נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.
כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.
ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.
מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.
מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)
גם מכוס "שלא נשפכת"
אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה
אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'
הוא לא הסתדר איתו.
אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.
אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.
זה כן נוזלי.
יש לך ניסיון עם כוס הפלא?
עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?
יש לי נסיון עם כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.
הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.
לי יש את זה:
נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.
זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.
קל לשטוף
מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.
לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).
בקבוק של נוק עם משקולת על הקש
ככה שהנוזל מגיע לפה גם אם מטים את הבקבוק.
זה הכי נח כי רחיץ בניגוד לבקבוק ספורט ולא נשפך כמו כוס.
זה קצת יקר יחסית אבל לא סופהעולם.
אני קונה אחד כזה לילד וכשנאבד-נשבר סימן שעוברים לשלב הבא )בקבוק פשוט(
הבת שלי (בת כמעט 3) מאוד מתקשה להוריש דברים שהיו שלה לאח שלה הקטן.
עד עכשיו המציאות אפשרה לנו יחסית להתחמק מעימות חזיתי מולה בנושא הזה.
את העגלת אמבטיה היא לא זכרה אז לא הרגישה שזה ירושה ממנה.
כשעברנו לטיולון קנינו לו חדש (לא בגללה, אלא כי היה צריך כבר חדש).
את האוניברסיטה שהיתה שלה זרקנו כשהיא כבר גדלה (אחרי שעברה 4 ילדים) ואצלו קיבלנו אחת חדשה במתנה.
משחקי תינוקות - בהתחלה באמת היא לא הרשתה לשחק איתו בכלל בצעצועים שפעם היו שלה, עכשיו אני כבר לפעמים כן משתמשת גם בצעצועים שהיו שלה, אבל לפעמים היא נזכרת שזה 'שלה' ולא מרשה לו. ויש לי מספיק אחרים (גם הרבה חדשים שקנינו לו) שאני זורמת איתה.
הדבר היחיד שכן עבר חלק זה שהוא קיבל את הכסא שהיה שלה ברכב, אבל היא קיבלה במקביל כסא חדש משלה, אז זה היה כנראה בסדר.
ולאחרונה דיברנו על זה שעוד מעט בעז"ה הוא יצטרך לשבת בכיסא אוכל, ונוכל להוציא שוב את הכסא שהיה שלה (שארזנו לא כל כך מזמן...). וזה היה ממש משבר מבחינתה. היא ממש כעסה ובכתה ולא הסכימה שהוא יקבל את הכסא הזה.
ואני לא יודעת איך נתמודד כשבאמת נגיע לשלב הזה....
(כמובן שלא דיברנו על זה שהכסא היה שלה. רק אמרנו שהוא יצטרך כסא אוכל של תינוקות והיא מיד הבינה במה מדובר...)
ובגלל שהוא קטן הוא צריך כל מיני דברים של קטנים, כמו כיסא אוכל. אולי ניתן לו במתנה את הכיסא שפעם היה שלך ועכשיו את לא צריכה כי את גדולה?
אפשר ממש לעשות מזה חגיגת מתנה, להציע לה נניח לקשור על זה סרט ולהביא לו מתנה, או לבחור מה הדבר הראשון שהוא יאכל שם...
יכול להיות שכאשר הוא יתחיל בפועל להשתמש בכיסא, היא כבר לא תביע התנגדות, כי כבר תספיק לעכל את המציאות החדשה (לכן טוב שכבר הכנתם אותה לזה).
ואם היא עדיין תתנגד - אפשר לעשות הצגה שלמה:
להוציא את כיסא האוכל, לשאול לחלל האוויר: "של מי הכיסא הזה?" ואם היא תגיד "שלי!" אז להרים אותה ("וואי, את כבר כבדה!"), לנסות להכניס אותה לכיסא ("אויש, את כבר גדולה מדי!") וכשלא מצליחים לומר, "אוי, הכיסא הזה כבר לא מתאים לך... לכן יש לך כיסא חדש, שכן מתאים לך. אבל מה נעשה בכיסא הזה? למי הוא יתאים? מי במשפחה שלנו מספיק קטן כדי להיכנס לכיסא הזה?" וכשהיא תענה את התשובה הברורה, לשאול אותה: "אז צה את אומרת, את רוצה לתת לו במתנה את הכיסא? אולי את רוצה לצייר לו גם ציור או לקשט לו את הכיסא, כדי שהוא ישמח עוד יותר?"
וכן הלאה...
מקווה שזה יעבוד. אם לא, אז אולי באמת יש פה קושי מהותי יותר, ואז צריך התייעצות מקצועית...
אבל בסופו של דבר היא קטנה, וזה בהחלט גיל רכושני, אז הגיוני שהיא תתקשה להיפרד מדברים שהיא זוכרת כשייכים לה. אבל אם תצליחו להביא אותה לבד למסקנה שהיא צריכה לתת אותם לאחיה, זה יהיה הכי טוב...
לשבת בכיסא תינוק של הקטן לפעמים
בתור פינוק. כשהוא לא משתמש כמובן אני שואלת אותה אם היא רוצה בכיסא הזה או זה (תיאור שונה כמובן לכל אחד. אצלנו זה לפי הצבע)
היא מאוד אוהבת ויודעת שזה פינוק ולא שלה
גם בעגלה. זה טיולון. אם הוא גם ככה במנשא או על הידיים אני שואלת אותה אם היא רוצה לשבת בעגלה או ללכת ברגל
בגיל 3 לא הייתי מנסה לחנך, אלא להתחמק מעימות כמו שאתם עושים.
אפשר לקנות טפט לרגליים של הכסא או לשים מדבקות או לחדש בדרך אחרת את הכסא אוכל בעלות נמוכה יחסית.
אולי יש משפחה עם אותה התמודדות ואותו הפרש גילאים שאתם יכולים להחליף אחד עם השני ציוד 😁
אם אצלם המינים הפוכים (בן 3 ובת תינוקת)
יהיו יותר חפצים שימושיים להתחלף איתם אולי.
לדבר על זה הרבה ואולי לפצות אותה עם משהו מאח גדול שהיא מקבלת?
לרכך לה ולא להיות בראש של 'ראש בראש'
תראי איזה שמלה יפה קיבלת! את יודעת שהיא היתה פעם של מירי? מירי, נכון שאת מרשה לרינה להשתמש בשמלה שהיתה שלך?
(אפשר מראש לתאם עם מירי הגדולה ש"תתנגד", ותשכנעו אותה).
איזה כיף שמירי מרשה לך את השמלה הזאת! יהיה לך ממש נוח וכיף איתה! ומירי ממילא לא יכולה כבר ללבוש אותה...
נתתם כיווני חשיבה טובים.
האמת שהכיוון של 'את כבר גדולה מידי לכסא' פחות יעבוד, כי היא באמת לא גדולה מידי. היא לגמרי יכולה לשבת בו, ועד לפני כמה חודשים הוא עוד היה בשימוש לפעמים (אז דווקא היא פחות רצתה לשבת עליו ורצתה להיות 'גדולה', אז ארזנו אותו. אבל לאחרונה כמה פעמים ביקשה דווקא את הכסא שלה, בלי קשר לתינוק, והיתה מאוד עצובה כשאמרנו לה שלא נוח להוציא אותו עכשיו, ושהיא כבר לא צריכה אותו כי היא כבר גדולה, וכו').
בינתיים יש לנו עוד זמן אז נראה איך זה יתפתח.
אולי באמת אם נראה שזה עוד קשה לה, יעזור לחדש לו את המראה, או להחליף עם שכנים.
לתת לה הזדמנויות להיות קטנה
לחזור להיות התינוקת, לטפל בה -
אפילו להאכיל אותה אם היא בקטע,
לערסל אותה,
וכן הלאה.
בנוזף לתת לגיטימציה לקושי להעביר את החפצים הלאה, לדבר על כמה נהנינו להשתמש בהם
ואיך היה כיף בכסא הזה וכו'.
וגם, אם אפשר לתת לה להחליט אם לחלוק. אם יש צעצועים שלא קריטי שהוא ישחק דוקא בהם אז לשאול אותה אם היא מסכימה לו - ואם היא מסרבת זה בסדר גמור.
אני אנסה להכניס יותר זמנים שבהם היא באמת יכולה להיות תינוקת.
(האמת שהיא עוד יונקת. אבל היא הרבה פעמים רוצה יותר ממה שמתאים לי, אז גם שם היא לא באמת מתפנקת...)
אבל באופן כללי אולי כדאי לטפטף שיש דברים שהם של הבית. הכיסא או המשחקים והעגלות הם של הבית, ועוברים מתינוק לתינוק. כמו שיש גם משחקים של גדולים שעכשיו היא יכולה לשחק בהם והם לא של אח ספציפי. באופן כללי אני חושבת שזה עוזר להפחית מריבות בין אחים, כיש חפצים שהם של הבית ולא של ילד ספציפי, ולכן גם אי אפשר לריב עליהם (כמו שהיא לא תריב על כיסא אחד מתוך הרבה של הגדולים, כי הם של כולם)
וזה לא קשור לקמצנות או צרות עין, רק שיש לי חיבור רגשי לחפצים. אז כשהילדים שלי התקשו להעביר חפצים או בגדים עשיתי משהו כזה בערך -
הנה הכיסא שכל כך אהבת בגיל שנתיים, החולצה שכל כך נהנית ללבוש כשהיית בת שלוש, זוכרת איזה כיף היה בעגלה הזאת.
ועכשיו (בתקיפות פנימית) אנחנו אומרים תודה לכיסא, לחולצה, ולהתראות, כי עכשיו היא עוברת למי שהוא בן שנתיים.
והכי חשוב שיהיה ברור שזה מה שהולך לקרות, ואנחנו לא מבקשים רשות. כי אם אנחנו מ,קשים רשות אנחנו צריכים להיות מוכנים שלא נקבל, כי לעשות מניפולציות ושיכנועים יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי.
אז או שאנחנו מחליטים וזהו, ומקלים על המעבר עם תיקוף וחגיגה את עצם זה שגדלה, או שאנחנו נותנים לה לבחור האם להעביר את הקפוצ'ון ואז אם היא מחליטה שלא, לתת לה לשמור אותו
לבן ה10 חודשים.
לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.
מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?
להפחית חלב עוזר?
לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?
אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.
העברתי את השאלה לכאן מפורום אמהות השלב הבא,
אשמח לעוד דעות בעניין.
5 ילדים והתינוק כבר בן 1.5
ואני בביוץ
כל כולי משתוקקת לעוד הריון, אי אפשר להסביר
במיוחד בימים האלו שכל ההורמונים מכוונים לזה
אבל זה לא הזמן.. בעלי לא בעניין בכלל!
אין אפילו מה לדבר איתו על זה. הנושא מכניס אותו ללחץ וחרדות.
אז גם אין לי את מי לשתף ברצון ובחלום שלי.
אני מאמינה שעוד כמה שנים הוא ירצה גם.. אבל אין לדעת בוודאות.
יש פה עוד מישהי שמתמודדת עם זה ויכולה לשתף מה עזר לה?
לא יודעת אם אוכל להיות בהריון בעתיד, ובהווה בטוח שלא אבל מאד רוצה.
אני מסבירה לעצמי שוב ושוב למה זה לא יכול לקרות ולמה זה לא מתאים ומנסה לחשוב על הרווחים שיש לי מזה שאין לי תינוק (פחות קימות בלילה, לא צריכה להכין מטרנה, שהה אחרונה לשלם מעון...)
לפני יותר משנה הבנו שהריון הוא לא הגיוני אבל עד היום זה עדיין לא לגמרי נקלט בראש ובלב, והכאב קיים.
אני גם ממש ככה מנסה להתעודד במעלות שיש בהפסקה הזאת (גם אם זמנית, רק ה' יודע)
אבל עדיין זה כואב.
והקטנה שלי בת שנתיים,
אם תרצי תפני אליי לפרטי ואפרט לך בשמחה.
וההתמודדות עם הבעל כמו אצלך לפי התאורים שלך
ועוד משהו אני כבר לא צעירה....
מה זה לא צעירה?
אני בת 35
מעניין שדווקא בגלל שאני צעירה מרגישה שזה כואב לי
אני עדיין בשיא הכושר והפוריות
הכי לא מתאים לי גם באופי אני מאוד אוהבת את האימהות, עם כל האתגרים
אבל פחות בכושר.
בין חלק מהילדים יש לי הפסקות ארוכות בגללו,
כל הפסקה כאבה לי ושרפה לי ממש,
אם הוא לא היה מתעקש בכיף היה לי מספר ילדים דו ספרתי,
אני ממש מרגישה את מה שאת מרגישה,אמא כל כולי אוהבת את זה נהנית מיזה,כמהה לזה ממש אי אפשר להסביר את הכמיהה הזו.
והאתגרים זה הכיף של החיים,ממש מרגישה איך כל ילד מוציא ממני יכולות אחרות שלא דמיינתי שיש לי בכלל,מרגישה שהופכת עם כל ילד לאדם טוב יותר ואיכותי יותר,קשה לי להסביר את זה.
אבל בעלי לא באותו קו כמוני בכלל😔
גם בחרדות מהמחשבה על הילד הבא,
ועדיין אני מקווה🙏
מה שעוזר לי, זה להיות בטוחה שהדבר הכי נכון (במיוחד כשיש כבר כמה ילדים)
זה משפחה חזקה, מגובשת, מטופלת, שלכולם טוב בה ואיתה.
במיוחד במיוחד לשני ההורים.
יש לי 4 ילדים, ואני אהיה מאושרת אם בעלי יגיד לי שהוא רוצה עוד ילד,
אבל עדיף לי משפחה של: אבא+אמא ו4 ילדים,
כשהבסיס של המשפחה יציב, איתן, עם אנרגיות ושמחה, אופטימיות וכו'
מאשר משפחה של הורים וחמישה ילדים, כשיש שם אבן מתנדנדת.
לכן עד שזה לא יבוא מבעלי בצורה ברורה שהוא מסוגל ורוצה להוסיף עוד אחד, אז לא, פשוט לא רלוונטי.
כשסדר העדיפויות הזה ברור לי, אז מנסה מצד אחד להבין מה לא מספיק יציב אצלו שהוא לא רוצה עוד אחד, ומצד שני למקסם את התועלת מהרכב המשפחה כפי שהוא כרגע. לחזק ולטפל במה שצריך במצבנו הנוכחי (ותמיד יש מה) ולהיות עסוקה בדברים אחרים. ב"ה יש לי הרבה שאיפות בחיים חוץ מלגדל עוד ילדים (שהיא שאיפה נוכחת וקיימת והכי מהותית, אבל היא לא היחידה ויש לי עוד דברים שמשמחים אותי וחשובים לי בחיים חוץ מזה)
האמת שקיוויתי שלא נגיע לגיל 5 בלי הריון נוסף באופק, והנה זה ממש קרוב, מה שמגדיל את הסיכויים שזה סופי,
ואני משתדלת להיות בסדר עם זה.
וגם יהיה לי עצבות לחגוג יום הולדת 5 ו6, זה בסדר ומותר שיהיה מורכב.
תודה על הנקודות והארות
זה באמת קצת מפקס אותי לשים לב יותר למה שיש ופחות להתמקד באין. ויש הרבה טוב ב"ה וגם אתגרים כמו שיש תמיד במשפחות וכהורים ל5 ילדים
במצב דומה . אולי למכון פועה או ליועצות שם או ליועצות של נשמת יש נסיון במתן ייעוץ בנושא ? גישור על פערים בתחום הזה בין בני זוג ?
או אפילו רק בשביל לשתף ולשפוך את הלב שווה להתייעץ איתם . לא יודעת מעבר לזה מה לומר...
בהצלחה יקרה , שה' ישמח אותך ואת כל המצפות!
כי אני רוצה שזה יבוא מעצמו
זה מאוד חשוב לי
גידול ילדים זה לא דבר קל
וזה חייב מבחינתי לבוא עם 100 אחוז רצון וחשק שלו גם
אני פשוט רוצה מאוד שהןא ירצה..
הלוואי
יש סיכוי
רק ששום דבר לא וודאי
וזה כואב המצב ביניים הזה
ישבתי אותו לשיחה רצינית אמרתי לו הילד בן שנתיים פלוס ...דיברנו על יתרונות וחסרונות מה זה דורש ממני וממנו והוא בסוף התרצה והחלטתי שאני מורידה תהתקן
אני חושבת שמאוד חשוב לדבר ולשקף מה הרצון הזה עושה לך ומה את מרגישה...
בעלי סגר שבת במילואים ונסעתי עם הילדים להורים שלי.
אני באמצע 7 נקיים, ושנייה לפני שבת באתי לעשות בדיקה וראיתי ששכחתי את העדים בבית🤦🏼♀️
מיהרתי ממש להדליק נרות ואח"כ פשוט ברח לי מהראש ולא עשיתי בדיקה (זה יום 3 ועשיתי בשישי בבוקר, אז לא מאוד נורא)
בבוקר ממש התלבטתי מה לעשות…
אני יודעת איפה אמא שלי שומרת את העדים שלה, זה פשוט במגירה בשירותים שלהם ואנחנו יכולים להשתמש בשירותים שלהם חופשי.
אבל התלבטתי מה הכי נכון לעשות. מצד אחד ידעתי שאם אבקש מאמא שלי, היא תסכים בלי שום בעיה. אבל ידעתי שמאוד יפריע לבעלי שאשתף אותה שאני באמצע 7 נקיים.
היתה לי התלבטות בין 3 אופציות:
1. לקחת בלי רשות (בידיעה שתכלס לא תהיה לה שום בעיה!)
2. לבקש רשות, למרות שאני יודעת שזה יפריע לבעלי.
3. לא לעשות בדיקה בכלל בשבת.
בסוף כן לקחתי בלי רשות, אבל רק אחד, עשיתי רק בבוקר ולא לפני שקיעה.
תוהה לעצמי מה הכי נכון לעשות. גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה הילכתית🤷🏽♀️
ובעלי כמובן לא ממש זמין שאשמע ממנו מה היה הכי נכון לעשות🤦🏼♀️
ככה לא תדע בזמן אמת שאת בשבעה נקיים ואז אולי פחות יפריע לבעלך
אני חושבת שזה מה שהייתי עושה
וגם מסכמת איתה אם זה בסדר שבפעם הבאה אקח ולא אעדכן
ואולי יעזור לך, לנו יש מזוודה קבועה שנוסעים איתה לשבת.
יש שם תא קטן עם רוכסן שיש בו עדים תמיד. אפילו בהיריון הם נשארים שם.
ככה אין מצב שנוסעת שבת ונתקעת בלי.
(ויש גם באוטו תמיד. ובתיק של היום יום)
זה אמא, ברור שלא יהיה אכפת לה, וברור שהיא גם תבין למה לא ביקשת...
זה מה שאני הייתי עושה
אצל ההורים שלי יש בשירותים בחדר אורחים תמיד פדים/אדים וכו' והאמת שזה מוצלח! יכולה לבקש ממנה אולי לעשות את זה שיהיה קבוע
אבל לגמרי הייתי לוקחת מאצלה אם הייתי צריכה 🤭
או שהייתי מאלתרת עד מאיזה חתיכת בד
לא נראה לי שחשוב לאמא לדעת שנלקח ממנה
היית שואלת גם על לקחת פד?..
ממש TMI מבחינתי 🫣
(גם את השני...)
בתור אמא הייתי שמחה שהבת שלי תיקח ולא תעדכן אותי
ויודעת שגם אמא שלי ממש תשמח שכך אעשה.
דרך אגב אחיות וגיסות שלי שמתארחות אני תמיד אומרת להן שיש במגירה במקלחת ציוד נשי ושיקחו חופשי אם יצטרכו בהווה או בעתיד.
א. אם לאמא שלך לא אכפת אז סבבה.
ב. השאלה מה נח לך!!! ומה ילחיץ אותך פחות. בסוף המצווה היא שלך וצריך שיהיה לך נח. ולא תכניסי לעצמך עוד סטרס. במצב רגיל אני גם ממש מאמינה שבעלך יסכים עם זה.
כמובן שאפשר למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שאמא שלך לא תדע בדיוק מתי את טובלת ואז זו לא תהיה ככ חדירה לאינטימיות שלכם.
שזה בסדר מצידה שתקחי בלי להגיד..
חמותי דאגה להראות לי איפה היא שומרת אותם כשהייתי כלה.
אמא שלי עשתה בשירותים מסויימים בבית קופסה עם תחבושות ועדים ואמרה לי להגיד לבנות המשפחה שזה לשימוש הציבור.
(לכלות עוד לפני החתונה )
שאחרי החתונה זה מביך לומר..
אבל זה המקום בבית של העדים והפדים.
ואפשר לקחת בלי רשות.
ולדעתי, הייתי לוקחת בלי לשאול
ומקסימום מספרת מאוחר יותר
הרי כמו שאמרת לא אכפת לה
זה בשווי שנדמה לי לגיטימי
וזה לא שונה בהרבה מזה שאתם אצלם ואת משתמשת בטישיו/מגבונים/ווטאבר...
גם לא להגיד לי שנים קדימה. . .
כמו מחזור לוקחת חופשי מהארון של אמא אם שכחתי. לפחות הייתי לוקחת.. לא הפריע לה מעולם. גם שהתחתנתי.
שבתור מורה התארחתי בשבת עם התלמידות בדירת ארוח של בנות שגרו בה ,בנות שרות כאלה שפינו את הדירה עבורינו
חוץ מהתלמידות לא היו איתי נשים מבוגרות
ו..קבלתי מחזור ראשון אחרי לידה בליל שבת בהפתעה גמורההה
ובכמות גדולה שממש פחדתי להסתובב בלי ..פאדיחות עולם.. ועוד עם תלמידות
לא היה לי ממי לבקש
מהן אין מצב..אני מורה שלהן..
ולא ידעתי מה לעשות
בסוף החלטתי שגם בדיני גזל יש הגדרה של דבר שבוודאי יסכימו לתת..כמו סידור נגיד ולכן לא נחשב גזל
ובאמת לא מכירה מי לא תסכים לעזור במצב כזה שמישהי תקועה ממש ויש לה חבילה כמעט מלאה
קיצר לקחתי 2 בלי רשות
ואפילו לא יכלתי להתנצל או להחזיר כי לא מכירה אותן
קיצר..מה אתן אומרות? נהגתי נכון??🙏🙏
זה מאוד בדיעבד אז להבא
הייתי משאירה פתק עם כמה שקלים
זה ממש פוגע לדעת בדיעבד שאדם זר נכנס לך לפרטיות.
לדעתי זו בכלל לא סיטואציה דומה.
היה עדיף לדפוק אצל שכנים, ואם זה בנות בגיל ההתבגרות עדיף לבקש מהן.
ולא אהבתי את הפלפול ההלכתי, דרך ארץ קדמה לתורה. לא עושים מעשים לא מוסריים גם אם יש להם הצדקה הלכתית ולכן נשארנו עם הדילמה המוסרית,
שבעיני זה לא שווי הפדים כמו שזה מכעיס שנגעו ולקחו לך דברים בלי רשות.
אני הייתי כועסת (בתור בת שירות) אם היו לוקחים לי סידור מהמדף שהיה מוגדר מחוץ לתחום שאמורים להשתמש בו.
בקיצור לפחות להודיע בדיעבד במוצ"ש על כל הדברים הלא מתוכננים שקרו, ולפצות כספית גם אם זה פרוטות, בשביל שהשני ירגיש הרגשה טובה, אם לקחו לי בלי לשאול, לפחות היו כנים ונתנו פיצוי.
הבנות בדירה לא אנונימיות..
קודם תארתי את זה ככה מחשש לזיהוי
אבל הן גם בנות שקשורות למקום בו אני מלמדת
והן פוגשות אותי בהמשך ויודעות מי אני.. ושוב אני בתפקיד חינוכי ..
אז להשאיר פתק וכסף היה כן חושף אותי וממש התביישתי..
חשבתי לעשות משהו כזה בהמשך השנה..להשאיר על הידית עם פתק שהתארחתי פה בעבר וכו..
לא כשזה מיידי וברור מי אני
אני מבינה מה שכתבתן
האמת שאני חשבתי בעיקר שאני היתי בשמחהה נותנת תמיד לכל מי שתצטרך במצב כזה.. וברור לי שאם היתי מבקשת היו מביאות באהבה
אבל ממש צודקות לגבי הבלי רשות
ואת בתור מורה כאילו עושה לה את השליחות....
הן גדולות ...ומיד יבינו..
וגם זה לא הגיוני הן גרות אחת עם השניה ומגירות טוב.. אף אחת לא תרגיש בנח לבקש ממני ולא מחברה שלה לחדר..
באמת מורכב. חיבוקאמהלהלאמא שלי לא הייתי מחזירה
אני יודעת בוודאות שהיא לא מקפידה
ואין מצב שתשים לב שחסר לה אחד
(האמת אמא שלי מזמן כבר לא בקטע בגלל גיל אבל הרעיון)
אבל אם מפריע לך החשש ההלכתי אז פשוט תחזירי למגירה שם עד אחד בהזדמנות (רק תשימי לב לשמור על סטריליות)
וגם, אם זה לא היום הראשון או האחרון לא חושבת שזה בעיה לא לבדוק
כלומר ברור שמלכתחילה לבדוק
אבל הרי אם שכחת בדיקה באמצע שבעה נקיים עדיין את יכולה לטבול
אז באותה מידה פשוט שכחת את העדים.
וביקשה פדים כי נתקעה.
אמרתי לה שהם בארון במקלחת (היא גם ככה מכירה את הארון ותכולתו, מוציאה משם פריטים כשעוזרת לרחוץ את הקטנים), ולהבא היא לא צריכה לבקש בכלל, הרי אני אחותה!
כלומר, הרי ברור שאסכים לה, ואשמח לעזור לה, אז היא לא צריכה להתפדח לבקש.
לכן ברור לי שגם לאמא זה ככה, היא תשמח שישתמשו בזה ומותר להיכנס לשירותים שלהם, אז להבנתי היא תשמח שהבת שלה לא תיתקע ולא תובך.
ממש מצא חן בעיניי הרעיון לספר לה לאחר כמה זמן.
וגם לא לך?
אני פעם השתמשתי בחולצת בסיס ופעם בבגד גוף של תינוק ופעם בגרב נקיה שלי.
נניח ולא היה בכלל, הייתי שואלת באופן כללי אם אפשר להשתמש בדברים בשירותים.
אם היית צריכה פלסטר היית מבקשת? או שוכחת משחת שיניים?
בכל אופן אם הייתי נשארת עם אפשרות לא לעשות בדיקה בכלל באופן שלא סותר 7 נקיים (כלומר שלא מחייב לספור מחדש)
לא הייתי עושה בדיקה בכלל, מאשר לשתף ובעלי לא יהיה מרוצה מזה.
אם זה היה סותר 7 נקיים הייתי משתפת את אמא, ולא הייתי משתפת אותו ששיתפתי (אולי רק רחוק מהאירוע)
בעיני זה דברים שאף אחד לא מקפיד על שווים וברור שמרשים
ברור שאמא שלך הייתה נותנת לך
אם קשה לך עם זה תקני פעם חבילה ותשימי לה בארון
אלא מעדכנת לאחר מעשה (וגם זה לא בטוח), נגיד בעוד תקופה אחרי שתתארחי עוד כמה פעמים תעדכני אותה שיצא לך לקחת בעבר.
אצל אמא שלי למשל מראש זה אחרת - ממליצה לכל מי שיש לה בנות או כלות
מדף בחדר שירות ליד האמבטיה עם פדים עדים ומגבוני אסלה. כל הבנות הגיסות ןהנכדות הנשואות יודעות שזה הארון שמיועד לשימוש ציבורי.
חוסך כל-כך הרבה כאב ראש והתעסקות
כשאני נוסעת אליה אני מראש לא מביאה את שני הפריטים האלה.
יש לה גם במטבח ארון עם קצת חטיפים למבוגרים שמגיעים, חטיפים שווים. פשוט כיף להגיע ולדעת שאם נשארת רעבה תמיד יש חטיף אגוזי בארון.
ממליצה ממש לכל אחת.
אמא שלי שמה במקום מסויים ומעדכנת לפני/ אחרי החתונה שיש שם ואפשר להשתמש.
אבל קרה שבדקתי שם ולא היה אז כן הלכתי ושאלתי את אמא שלי. זה שהיא יודעת שאני צריכה עד לא אומר שהיא יודעת מה מצבי- אולי זה הפסק? אולי זה בדיקת פרישה בכלל? איפה אני ממוקמת בשבעה נקיים?
קיצור, לא תמיד זה הכי נעים אבל אני מעדיפה לשאול מאשר להסתבך..
כמו שאת מן הסתם לוקחת פרי מהמקרר אצלה בלי לשאול.
רק הייתי מוודאת שאין שם איזה 2 אחרונים...
אני בתור הורה אף פעם לא הולכת למורים מקצועיים. אם יש משהו קריטי זה אמור לעבור דרך המחנכת
חיבוק על החוויה
תדעי שזה הרבה פעמים לפי המקצוע (נניח להורים חשוב לבוא למורות למתמטיקה ואנגלית ופחות ספרות והיסטוריה...) ככה שזה מן הסתם לא קשור אלייך בכלל
וסביר גם שחוץ מהפרגונים יש הרבה הורים שבאים למורות אחרות להתלונן... מניסיון
בטוחה שאת מורה נהדרת!
בחיים לא דמיינתי שמורה מקצועית רוצה שיבואו אליה
אני באתי אולי פעמיים בחיים למורה מקצועית-
כשלבת שלי היה קושי מיוחד
וכשהיה לי כמה הערות על מה שקורה בכיתה שהיה חשוב לבת שלי שאבקש מהמורה
באמת לרגע לא זוכרת כמעט שיש מורות מקצועיות וברור לי שללכת למורה מקצועית זה רק אם יש משהו ספציפי
זה בטח לא מדד לשביעות רצון מהמורה
ולא משהו שאני אעשה 'עבורה' ..כי לא חשבתי בכלל שזה משמח כשבאים
ואגב רוב ההורים לא מכירים את רוב המורים המקצועיים...
לא כל הילדים משתפים בכל מה שקורה בכל השעורים..
אני אוספת מפה ומשם ולאט לאט מחברת לתמונה שלמה..
אבל באמת שאת רובן אני לא מכירה
ובטוחה שכל אחת משקיעה ונותנת את הלב ..וממש לא היתי רוצה תשחשוב שלא מעריכים אם לא מגיעים לאסיפה לדבר איתה🙏
בעיקר כשלי יש כמה ילדים בבי''ס ..ולכל אחד י שמזן המתנה..
וזה בשעות אחה''צ כשהילדים בביית אז אני בעיקר מחפשת להזדרז לחזור..
הלכתי פעמים ספורות למורים מקצועיים, כשהייתה בעיה ספציפית לילד במקצוע הזה.
ואני מכירה את השמות שלהם רק בסוף שנה, כשמבקשים ממני לכתוב ברכות לכל הצוות🤭 (וגם זה לא קורה בכל מקום... לא תמיד זוכרים להודות למורים המקצועיים, אף שלגמרי מגיע להם...)
בכל אופן, חיבוק לפותחת היקרה!
למקצוע שלא מעניין את ההורים לצערי,
אני יכולה לשבת בחדר הקבצה ולראות אמהות שיושבות חצי שעה בתור למחנכת, והן רואות אותי,
נשגב מבינתי העניין
עד כמה צריך להיות לא חשוב להן, עד שיעדיפו להסתכל על הקיר ולא לשמוע ממני משהו. גם אם המקצוע שלי "לא חשוב" בכל זאת אני מבלה עם הבת שעתיים בשבוע...
הן יודעות שהמחנכת תאמר להן אם מסרת משהו חשוב
ולא תמיד יש כוח לפתוח בעוד שיחה, להיות נחמדה, לספוג ביקורת (זה קשה לשמוע אם הילד שלי בעייתי), וגם לא באמת בטוח שיש מה לחדש מבחינתן
אני ממש לא חושבת שזה אישי! זה ממש לא ממקום של להעליב או שאת לא חשובה, חלילה
סתם מתמיה אותי
כשאני הולכת לאסיפות הורים של הילדים שלי, אם כבר טרחתי והגעתי לבית הספר אני ממש אשתדל לדבר עם כל המורים שאני מצליחה להגיע אליהם במאמץ סביר,
לא כי מעניין אותי מה הידע שלהם בגיאוגרפיה אלא כי מעניין אותי הילדים עצמם - איך הם מתפקדים, איזה קשר יש להם עם המורה, איך הוא רואה אותם מכל מיני בחינות שמתבטאות בשיעור שלו.
גם אם יש קושי ידוע אני רוצה לשמוע על זה, איך המצב כרגע.
כן יכולה לומר כמורה שהפגישה עם ההורים, אפילו קצרה של 2-3 דק', הרבה פעמים שופכת לי קצת אור על הילדה, ועוזרת לי להכיר ולהבין אותה יותר.
אבל מודה שאני לא מכירה את כל המורים של הילדים שלי. והם גם לא יושבים מול הפרצוף שלי בזמן שאני מחכה למחנכים.
אני די מכירה אותה
ונדיר שהופתעתי
שעתיים בשבוע כאחת מ30+ בנות לא יוסיפו לי הרבה הכרות..לדעתי..
בעיני מרשים אם היא בכלל תדע את שמה
ככה אני זוכרת את הקשר עם מורות מקצועיות
באות מלמדות והולכות
עם המחנכת אני גם פחות באה כדי שתכיר לי את הילדה
אלא דתדתף אותי נגיד בפן החברתי לדוגמא -מה שאיני רואה ץמיד בבית
ושנדון יחד איפה קשה ומה אפשר לעזור לה
ממה שהתרשמתי המורות המקצועיות לא כ"כ זוכרות את הפרטים של הילד...
גם אני כשהייתי מורה מקצועית לא היה לי ככ מה להגיד על הילדים...
כנראה שאת מורה משקיענית!!
אם אכנס למורה מקצועית בינתיים, יבואו עוד אמהות ויעקפו אותי בתור (אני לא טובה בלעמוד על שלי שהייתי פה קודם ורק נכנסתי למורה אחרת בינתיים...)
ומאמינה שיש עוד כמונו.
אם אני כבר שם, אין לי התנגדות לפגוש מורה מקצועית, אבל באמת שזה גדול עלי ולהישאר עוד אחר כך לא אפשרי לי כ"כ.
שהיה לי חשוב לדבר איתם..
גם לטוב וגם לרע..
מבינה את הבאסה. ממש. ושולחת לך חיבוק❤️
אבל גם לנו יש השפעה על העיניין...
בדכ מושיבים את כל מורות המגמה ביחד באותו חדר.. אנחנו עושות תחרות בנינו למי הגיעו הכי הרבה הורים. שנה שעברה ניצחה המורה שהגיעו אליה 5 הורים. ושתביני שמגמה זה המקצוע היחיד שהבת בוחרת ועדיין זה לא מספיק עניין את ההורים..
גם כשהייתי מחנכת, בסוף באמת ריכזתי את המידע שהגיע אליי מכל המורים המקצועיים אז תכלס אם אין משהו חריג באמת אין סיבה להגיע למורה מקצועית
אני לא אוהבת לדבר עם הורים!
מצידי, תנו לי לשבת ערב שלם, לדבר עם הורה אחד, לעשות בשאר הזמן דברים שלי וסלאמת.
כל שיחה עם הורה דורשת ממני להתכונן ולתכנן מה אני הולכת להגיד, שזה נורא קשה לי.
אני מגיעה לאסיפת הורים כדי לשמוע על ההתנהגות של הילד. על המשמעת, האינטרקציות החברתיות שלו וכו' שזה מה שהמחנכת רואה בד"כ, ופחות הצוות המקצועי.
לגבי המצב הלימודי של הילד באותו מקצוע, מבחינתי מספיק הציונים במבחנים ובתעודה...
בעיני חבל שמביאים בכלל מורים מקצועיים. אני חסה על הזמן שלהם... אם יש באמת בעיה אצל מורה מקצועי ספציפי, אני מצפה שהוא יגיד לי במהלך השנה ולא רק באסיפת הורים.
להבא כדי למנוע עגמת נפש, אפשר להגיד שמי שרוצה שיקבע איתך מראש, או לבקש מהורים מסוימים לקבוע איתך.
על המורות המקצועיות שבאים אליהם הורים ברצף ואין להם רגע לנשום או גרוע מזה באים אליהם הורים שצועקים.
כמורה מקצועית אני יושבת כבר למעלה מעשרים שנה באסיפות הורים והשיא שלי היה כ 5 הורים לאסיפה, בדר"כ יותר לכיוון 2 הורים ואני עוד מלמדת מקצוע שנחשב "חשוב".
כיוון שאני מחוייבת לשבת בין 3 ל4 שעות באסיפת הורים, אני מצטיידת מראש בתעסוקה (מבחנים לבדיקה וכדו') , כדי שלא ארגיש שמבזבזת את הזמן.
אני ראיתי שמורות שמגיעים אליהם יותר הורים הן מורות שעושות עבודה מקדימה, כלומר חופרות לתלמידות שהן מבקשות שההורים יבואו אליהן, שולחות הודעות להורים הרלוונטיים, מבקשות מהמחנכות לשלוח אליהם הורים, אז אם את רוצה יותר הורים באסיפה אולי זה הכיוון (אני בדרך כלל פחות בקטע של שיחות עם הורים, מעדיפה יותר שיח מול התלמידות, עובדת בתיכון אז יתכן שביסודי זה שונה).
גם כאמא אני לא ניגשת למורות מקצועיות באסיפת הורים.
בוקריה- יש להם באתר את התעודת כשרות, תבדקי אם זאת כשרות שמתאימה לך (אני לא מבינה כ"כ בכשרויות מהדרין)
אלפרדו - מהדרין חתם סופר
יש פה מישהי שלמדה ויכולה להמליץ? או מישהי שהילד שלה למד בשיטה הזו?
זה באמת עובד?
לפי מה שהם אומרים אפשר ללמד קריאה כולל כל סימני הניקוד ב8 שבועות..
אשמח לתגובות שלכן 🙏🙏
מוכחות.
לפעמים כל מיני שיטות קסם, עולות הון ומשאירות את הילד וההורים מתוסכלים.....
הלוואי שתמצאו את הדרך הטובה ביותר
למה הוא לא רכש קריאה?
לפי זה להתאים את השיטה.
יש שיטת עננים - שיטה של זכירה גלובאלית של מילים
יש שיטת בהנעה - שעובדת על חיבור קריאה לתנועה
ועוד ועוד
הכל תלוי לפי הילד
אין שיטה אחת שעובדת על הההההכל
אפילו בשביל כתמים יש מה שיורד עם אוקסיג'ן יש דברים שצריכים השריה ויש שפשוט חלב
(סליחה אני בייאוש כביסות טוטאלי)
לא יודעת בן כמה הילד
אבל למדתי הוראה מתקנת
מורה טובה עובדת בכמה שיטות(אני לא בתחום היום אז אפילו לא יודעת להמליץ על מישהי)
ודבר ראשון בודקת מה מקור הבעיה ואיפה הקושי
ולפי זה שיטה שעוקפת את הקושי או נותנת לו מענה
ובגיל גדול ילד שלא רכש כמובן לבדוק
ראיה, שמיעה, לא בדיקה של וי אלא ראיה- מישהי שמומחית במיקוד (שזה מאד משמעותי לקריאה)
שמיעה- פירוק צליל ועוד.
ולשקול אבחון כי באמת זה חסך שקשה להשלים אחר כך
היא לא עובדת בזה פרטי, אבל בשנה שעברה לימדה בכיתה א' ועבדה בפרטני לאור השיטה עם הילדים שהתקשו ברכישת הקריאה, והיא אמרה שזו פעם ראשונה שסיימה כיתה א' כשכל הילדים קוראים.
לגבי קצב הרכישה - אני לא יודעת.
וגם לא יודעת כמה זה באמת מתאים לכל ילד.
הרעיון המרכזי בגישה, לפי איך שאני הבנתי, זה שעובדים מכיוון אחר של תפיסה - יותר מהצד הימני של המוח. הלימוד הוא דרך סיפורים (שמומחשים בצורה חווייתית, עם דמויות ומשחקים וכו'), כשבהתחלה הילד בכלל לא מבין מה הקשר לקריאה, אבל אחרי שהוא מכיר וזוכר את הסיפורים והדמויות פתאום הם מקבלים משמעות בהקשר של האותיות והניקוד.
את יכולה לקרוא באתר שלה המלצות וכו', וגם לראות אלו מדריכות יש באיזורך.
זו שיטה שונה ואחרת משאר השיטות.
אבל- אין לי מושג מי אמר לך שלומדים קריאה ב 8 שבועות. חמוטל מדגישה שאין זמן מוגדר ואסור לומר מראש זמן! ילדים אכן לומדים בד"כ קריאה מצרפת בתוך מס' שבועות. אך קריאה שוטפת- אין איך לדעת מראש כמה זמן ייקח.
הילדים יודעים את כל הניקודים והחיבור להברות.
אבל הדרך לקריאה שוטפת הכוללת הבנת הנקרא לוקחת זמן, לעיתים מועט ולעיתים ארוך.
לא למדתי ממש את השיטה
עשיתי איזו השתלמות שהיא עשתה לתומכות הוראה של מורות בשיטה שלה, באנגלית ובחשבון.. משהו דיי קטן אבל לימדתי תקופה בליווי של מדריכה בכירה שלה.
מוזר לי ההתחייבות ל8 שבועות כי הגישה שלה היא שעוקפים את המוח אבל לתהליכים לוקח זמן..
בכללי שיטה מהממת, יש ילדים שהיא ממש יכולה לעזור להם!
אם את רוצה ללמד, בעיני עדיף שזו לא תהיה שיטה יחידה אלא ללמוד הוראה מותאמת וגם את הקורס שלה בתוך ארסנל הכלים שלך בהתאמה לילד המסוים, כי יש ילדים שזה יהיה להם מדהים ויש ילדים שהשיטה לא תיקלט להם בכלל..
בגלל שראיתי שהצלחתי לעבוד עם הבן שלי עם חוברות של מורה מתקנת אז חשבתי אולי להתמקצע בזה ולעבוד בזה ..כרגע אני בבית
לקחתי הצעת מחיר גם של הוראה מותאמת וזה סביב אותו מחיר ואמרה לי גם שכדאי קודם ללמוד את הרגיל ואחר כך אפשר ללמוד עוד שיטות שיעזרו.. אבל חשבתי שהיא מנסה למכור לי אז כיף לקרוא את זה ממישהי מבחוץ😄
