פורום הריון ולידה (עמוד 2030)

שנתיים אחרי לידה ובצום קל יש כל כך הרבה על מה לסמוך
אולי להתקשר למכון פועה?

יולדת עד 24 חודשים מהלידה לא צריכה לצום, וגם אשכנזיות יכולות להקל בעניין

הראיתי לבעלי מה שצירפת הוא אמר שזה לא כזה פשוט.
וזה במקרים חריגים.
בהנחה שהאישה לא מניקה כמובן.

אני צמה. 1.8 אחרי לידה. מרגישה מעולפת.

אם כן, אז אין בעיה. אם לא, אז אתם הולכים לפי הפסיקה שלכם, ובשעת הדחק יש לכם על מי לסמוך...

בעלי אמר מה שאמר בהקשר לדבריו של הרב.
אמר שזה במקרים מסוימים ולא הקלה באופן גורף לכל מי ש24 חודשים אחרי לידה.

בכל מקרה, אני צמה לפי יכולת הגוף שלי. אם אני מניקה ברור שלא. אבל ברגע שלא מניקה תלוי במצב הגוף.
עכשיו בתחושה שלי זה נטו פינוק לא לצום. אז צמתי..ואני מרגישה חלשה יותר מהרגיל. אבל מחזיקה.

בהצלחה לנו!

והאמת- במקרה כזה גם לא ברב.

בצומות הקלים שהם מדרבנן.
בשעת הדחק (חולשה מיוחדת או חשש)
רוב בפוסקים שאני מכירה פסקו שאפשר לסמוך על המקלים שמתירים לאישה עד 24 חודש לא לצום גם כשלא מניקה.
לא כולם קיבלו את הדעה הזו לכתחילה, בכלל לא. אבל בשעת הדחק בדיני דרבנן נוטים להקל.
אז תפתחי ספר שאת סומכת עליו ותבדקי

זה כמובן שיקול שלך מה המצב שלך, האם באמת זו חולשה מיוחדת או סתם חולשה של צום

אבל הבריאות שלך, וגם עבודת ה' שלך, הם שלך!!

אני בעד להתיעץ עם רב. הוא המומחה להלכה, אבל הדעות השונות ברורות כאן, את יכולה לבד להבין את ההלכה ולפסוק לעצמך וזה ראוי ולגיטימי. כמובן שבסדר אם לא מתאים *לך*
זה החלטה שלך

לא יודעת אם עוד רלוונטי היום..
אבל אחריות על עצמך ועל עבודת ה' שלך תתן לך הרבה כח

כמה שידוע לי בדיקות- יש מעקב זקיקים שזה אולטרה סאונד וגינאלי שמבוצע ע"י טכנאית בד"כ

ובדיקות דם.

לא אמורות להיות בדיקות פנימיות וכד'

לעיתים יש צורך בצילום רחם וכד' שגם זה בד"כ מבוצע ע"י רופאים מומחים ולאו דווקא רופא הפוריות שלך.

על דר חנה אמיתי

אבל פגשתי אותה במיון נשים של מאוחדת בלי קשר לפוריות

והיא הייתה מקסימה ורגישה ממש.

אז לא יודעת לגבי מקצועיות בתחום שאת מחפשת

אבל מבחינת אנושיות היא מעולה

על ד"ר ווינטראוב ועל ד"ר מלכיאל. שניהם אנשים ורופאים מקסימים! 

שימי לב שד"ר מלכיאל הוא רופא נשים ועוסק בפוריות בקהילה (למיטב הבנתי- עד רמת הזרעה), וד"ר וווינטראוב הוא רופא פוריות (כלומר עושה גם IVF). 

את שתי הרופאות אני לא מכירה.

 

לגבי בדיקות פנימיות- אם יהיה צורך- ד"ר ווינטראוב כנראה יותר טוב מכל רופאה אחרת. אולי יש מישהי שמתשווה לו (אם יש- עדכנו אותי בבקשה), אבל אין מישהי יותר טובה ממנו... 

 

לגבי בדיקות בכלל- בד"כ מתחילים מהרבה טופסיאדה שכוללת- בדיקות דם, אולטרסאונד וגינלי, צילום רחם (לא חובה, אצלי ויתרו לטובת אולטרסאונד רחם), ובדיקה של כירורג שד (ופה עדיף רופאה אישה. זו בדיקה מאוד מביכה. היה על זה שרשור לא מזמן, אני חושבת שהדעות בפורום היו די אחידות בעניין...). לגבר בד"כ גם יש בדיקות (בדיקות דם, בדיקת זרע. אולי יש עוד משהו במקרים מסויימים, לא מתמצאת עד כדי כך)

 

התהליך הטיפולי משתנה בהתאם לבעיה- מלקחת כדור, להזרקה בודדת ועד רצף טיפולי ארוך במהלך כל החודש. בד"כ מתחילים בקטנה, כך שיש זמן להיכנס לעניינים. 

 

בהצלחה 

 

מתייגת גם את @מיואשת******  

ועוד שאלה-
כל השלבים הכרחיים בכל מצב? או שאם מגלים מיד משהו ספיציפי פשוט מטפלים בו בלי כל השאר? (צילום רחם, כירורג שד לדוג')

יש לי ב"ה ילדים, והיה מהר בעבר.

בשנה האחרונה, אחרי הפסקת שימוש של 3 שנים בנובה-רינג, המחזורים מאד מתרחקים...(35,42,50,65) וחלקם גם היו חלשים מאד.
כשפניתי חרופאת נשים להבין ולסדר, היא שמעה שאני רוצה עוד הריון וישר הפנתה הלאה לפוריות, ולא העמיקה עוד בבירור.
אני מנסה להבין מה הנוהל.

תודה לך על המענה

במגבלות הידע שלי-

למיטב הבנתי כירורג שד נדרש כשמקבלים הורמונים. כל עוד לא הגעת לשלב הזה אין צורך בבדיקה ומניחה שגם לא יבקשו.

מה שכן- יתכן שהרופא שתפני אליו יבקש מראש כדי לא לעכב אותך במידה ויתגלה שתצטרכי הורמונים- לוקח הרבה זמן לקבוע תור לכירורג שד, וזו בדיקה שיכולה לעכב אותך בחודש. 

 

אני חושבת שמעקב זקיקים הכרחי בכל מקרה, ופרופיל הורמונלי (בדיקת דם) בוודאי ובוודאי. זה חלק מלהבין מה האתגר שעומד לפניכם.

 

ממה שקראתי פה בפורום אני מרשה לעצמי להגיד שטוב שהרופאה שלך הפנתה הלאה. הכתובת לסיטואציה הזו היא רופא פוריות. חבל לבזבז זמן על רופאים שזה לא תחום ההתמחות שלהם. 

זה נשמע מאוד מפחיד- "רופא פוריות"- אבל זה מתחיל ממש בקטנה והמטרה היא קודם כל להבין איפה העסק נתקע. בהתאם לזה יתאימו טיפול והמגוון כאמור רחב מאוד. 

 

 

רופא רגיש ונעים מאוד!

מקצועי ונותן שירות בצורה נעימה ואישית.

ממליצה מאוד להיות מטופלת אצלו.

רופא שאומר למטופלות את האמת (גם כשהיא כואבת) ולא גורר אותן בטיפולים שלא לצורך. 

 

ורק למקרה שזה לא היה ברור- זה פלוס רציני מבחינתי אצל רופא.

חיבוקק

אוף.את צודקת בהתרגשות שלך.

חיבוק 

כל הכבוד שאת נותנת, וכן זו שליחות עצומה! חובה שהיא זכות
אנחנו פה לפרוק כשתרגישי בודדה💕
והאמת אוליזה קשה אבל כדאי לאמץ את הגישה של בעלך כמה שאפשר
היא הרבה יותר בריאה ונכונה, ובסופו של דבר חיילים לא עובדים בשביל כסף..

גם בלי ילד / הריון אפשר לקבל תשמש,
רק שזה תלוי במיצוי כושר תעסוקתי של האישה.
ואפשר לקבל כל מיני הטבות כלכליות אישיות נוספות. תלוי בידע וברצון הטוב של משרד ת"ש.

תדעי לך שאני מזדהה לגמרי,
בעלי התגייס ממש בשלב הזה. לא קיבלנו כלום, כשסביבי חברות אומרות איזה כיף לך, בעל בצבא ומקבלים תשמש (שזה יותר ממה שאברכים דלפונים מרוויחים)... לא מספיק שאני כמהה להריון והוא לא מגיע, אני עוד נדפקת מזה כלכלית... לא מדברת על הלחץ של אם נספיק ביוץ החודש ...

(בהמשך משקית תש הייתה כמעט הראשונה ששמעה על ההריון 🤭)

כן, הבנתי שזה תלוי גם בזה.
הנקודה שיש לי עכשיו גם בעיות עם המכללה,
כך שלא בטוח שאמשיך ללמוד שנה הבאה ואז בכלל אין את זה. אבל בסדר בע"ה

וואי ממש מרגישה כך, בע"ה שיעבור מהר ונבשר בשורות טובות כברר

א. אני די בטוחה שאתם כן יכולים לקבל תשמ''ש. אפשר לפנות לקצינת ת''ש, המש''קיות לרוב לא יודעות כלום.

ב. גם אם אתם לא זכרים לתשמ''ש, אתם יכולים להיות זכאים להשתתפות בשכר דירה.

ג. אני כ''כ כ''כ מבינה אותך....
בעלי גם בצבא, וזה דורש המון התמודדויות...
מוזמנת תמיד לפרטי🤗


שולחת חיבוק גדול

קודם כל גם אם לא זכאים לתשמש, יש דברים אחרים שהמשקית יכולה לעזור לקבל- תלושים לסופר(שופרסל) בחוגר, השתתפות בשכד.. נראלי יש עוד דברים
וגם דרך העירייה אפשר לקבל פטור מארנונה(לכל חייל בסדיר יש פטור מעד 75 מר ארנונה על דירה) והנחה בחשבון חשמל דרך חברת חשמל.
וכן מקבלים גם משכורת צבאית. היא לא גבוהה בכלל אבל לא כלום... ונסיעות חינם.
אז זה קודם כל. שתדעי.

חוץ מזה חיבוק ענק וזה באמת לא נעים בכלל

ודבר אחרון-
חוץ מהפורום פה יש לנו גם פורום קטן סגור לנשות חיילים
אם תרצי לפנות בפרטי שנעשה טיפה אימות זהות ואכניס אותך, בשמחה.
וכמובן גם פה כולנו כדי לחבק.

נדבר עם הקצינת תש ולא המשקית, אני לא מבינה בזה כלום... לאט לאט
לגבי כל ההנחות וכדו טוב לדעת,
נרגעתי ב"ה מאז
מאוד כאב לי שמעבר לקושי הנפשי שזה כרוך אני אצטרך גם להיות בלחץ כלכלי, אבל בע"ה, יהיה טוב...

כיף לדעת שיש פורום כזה, אפנה אליך בפרטי. תודה

בעל בצבא זה באמת קשה, ואתם גיבורים אמיתיים!

כשבעלי ואני התחתנו הוא היה אז בסדיר, והוא בירר לגבי תשמש, ואמרו לו שזה תלוי בכושר ההשתכרות שלי. באותה תקופה עבדתי ממש בקטנה בתור עצמאית, אז לא קיבלנו, אבל כן היו כל מיני הטבות כאלה ואחרות- הנחה בחשמל, הנחה בארנונה (ככה שלא שילמנו בכלל), כסף לחוגר ההזדמנויות שונות וכו'.

שולחת לך עוד חיבוק גדול גדול!!

בעלי התגייס גם בראשית הנישואים. היה ממש לא פשוט...
את גיבורה!!! זה לא קל בכלל!!!

מניסיון בצבא .. (בעלי היה חוזר הביתה כל יום..) אל תצפי שיעריכו אותך על זה שאת מקריבה מעצמך.. אמנם הצבא כן עוזר הרבה אבל מבחינתם הוא חייל לכל דבר , ואת צריכה לראות עם עצמך אם את באמת מוכנה לזה ויודעת למה את נכנסת, כי שליחות זה יפה מאוד ברעיון אבל לא תמיד כשיש קשיים ..
וכמו שאת תיארת - את זו שבבית .. והם בסופו של דבר כל היום עסוקים
מקווה שתקבלו את ההחלטה הנכונה והמון המון בהצלחה !!!

בעלי עשה רק טירונות ואני התחרפנתי

אז שירות סדיר

אין לי מילים!!!!!

ותודה לכן!!!!!

אני לא הסכמתי לצאת עם בחורים שעוד לא סיימו צבא
בסוף קיבלתי נכה צה"ל שגם פטור ממילואים😅
(נכות קטנה.. לא משהו שמפריע בתפקוד היומיומי.. רק פוטר ממילואים)

אמרתי שבסדר לפני או אחרי ונראה בפועל מה מתאים לנו...
קיבלתי מישהו בעתודה=לימודים ואז נשוי לצהל ל6 שנים לפחות🙈🙈

מאתגר אבל לא הייתי מחליפה אותו באף אחד בעולם...

מכירה מאח שלי.. הוא עושה עתודה וזה מרגיש שהוא כל החיים בצבא..
אני הספקתי לעשות שירות, ללמוד, בעז"ה אמורה להתחיל סטאז' שנה הבאה והוא עוד באותו מסלול😅

הוא היה עכשיו מסיים כבר את ההסדר וגם את הלימודים וכבר עובד במשכורת נורמלית וככה יש לו עוד 4 שנים של משכורת צבאית(והקבע לא גבוה במיוחד, בטח לא ביחס למה שמקובל במקצועות הייטק באזרחות...)

קיצר לא מצטערים על המסלול ויש לו יתרונות אבל כן צריך להכיר בזה שיש לו גם חסרונות דיי משמעותיים. (ועדיין שמחים בבחירה הזו שעם כל האתגרים כן נכונה בשבילנו)

הגבתי לה שאמרה על אח שלה
שזכה מרגיש נצח אבל צריך לחשב את זה צבא+ תואר

זה פי 2 לפחות.. מראש בלי לחתום עוד(שלפעמים צריך מכל מיני סיבות)

אבל את השנים שהוא עושה צריך לחשב בתור צבא ותואר
והרבה פעמים גם עושים תואר שני מטעם הצבא
ברור שעתודאים עשוים יותר שנים על זה אין דיון

לא 6-7 שנים כמו צבא מלא+תואר

יותר שנים מצבא+ תואר
אבל צריך לחשב את זה כצבא+ תואר ולא כצבא
שיח חרשים😅

אבל זה פחות מאשר כשמחשבים את זה רק כצבא 😁

וחיבוק חוץ מזה! ממש ממש קשה בעל לא בבית. לי זה היה רק כמה חודשים ולא הסתדרתי

מגיבה רק עכשיו כי לא הגעתי לזה...
אבל קראתי ביום חמישי כשהייתי שבורה וזה ממש ממש חיזק ועודד אותי!

את מדהימה ממש!
וזה פשוט הקרבה מטורפת!!
אבל הייתי מציעה לך לבוא בגישה קצת שונה,
הצבא לא יעריך את המאמצים שלכם ולא יראה את המקום שלכם.
הסיבה הראשונה כי פשוט יש עוד מלא כמוכם שנשואים ושתורמים בצבא או עם כל קושי אחר ובכל זאת שם.
הסיבה השניה כי מבחינת הצבא והמדינה, זה חובה לעשות צבא. נכון שזה התנדבות אבל תכלס לא אמור להיות בחירה אז מבחינתם אתם פשוט עושים מה שצריכים.
וסיבה שלישית, כי פשוט לרוב ההתנהלות של הצבא היא כזאת. בתכלס נמצאים שם ככ הרבה ילדים קטנים שממש ממורמרים ורק היו רוצים לצאת לטייל או לטוס לחול עם חברים והצבא הכריח אותם להתגייס. (ואני יודעת שיש *המון* שבאים באמת בשליחות אבל זה עדיין לא הרוב).

אז מה שהייתי מציעה זה לא לצפות מהצבא לכלום!!!
לשום הערכה, לשום הבנה.
כי יקרו עוד מקרים שתרצי שהוא ישתחרר פתאום לאיזה ארוע משפחתי והמפקד יחליט שלא, גם אם אין כל סיבה נראית לעין.
והמשקית תש, גם אם תיפלו על אחת חמודה. לרוב היא סתם מנסה לעשות מה שהיא צריכה ולא מנסה מעבר.

ומנגד הייתי מציאה, להכניס לעצמכם לראש של איזה שליחות מטורפת אתם נכנסים אליה.
לחזק את עצמכם, ולשמוח על זה שאת הבית שלכם אתם מקימים על כזאת נתינה ענקית לעמ"י.
מציעה ממש גם לשבת עם בעלך ולחשוב על איך לעשות את התקופה הזאת יותר טובה ושמחה לכם.
אולי להתפנק ביותר ביוליים שווים ביחד וכו...
ובכללי לשתף אותו ברגשות שלך, כי זה באמת קשה!!

ובחלק הפרקטי,
בעלי היה בצבא עוד לפני שהתחתנו והשתחרר ממש השבוע ב"ה.
לגבי הת"ש, ממש לא רק עם ילדים מקבלים.
אם את בשנה שניה ללימודים או עובדת את זכאית לקבל.
צריך רק לעשות מספיק בירורים.
גילוי נאות, אני שנה שניה בלימודים ולא קיבלנו השנה תש כי התחלתי את השנה השניה אחרי שהתחתנו ואחרי שהוא התחיל את הצבא אז מבחינתם זה לא תקף.
אבל מה כן עשינו, פנינו מספיק פעמיים למשקית תש והיא דאגה לנו בסופו של דבר.
אז קיבלנו עוד קצת כסף לשכירות וגם שוברים לשופרסל לקניות בכל חודש, ולפני חגים כמות גדולה יותר.
הכל תלוי איך מציגים לה את הדברים ואיך אומרים לה.
הם לא ישאירו אתכם רעבים, וגם לא עם חובות של שכירות.
אז תחפרו ותבקשו עזרה ויהיה בסדר!

עוד נקודה שנגעת בה זה לגבי הילדים,
וממש מבינה אותך כי אנחנו בדיוק באותו מקום.
גם אנחנו מנסים הרבה זמן וללא הצלחה וכשאמרו לנו שמקבלים מלא תש עם ילדים זה באמת פשוט עשה כואב יותר.
אז אין לי פתרון לזה, אבל משהו קטן שכן יש.
הוא זכאי לקבל מיוחדת מחלת אישה - שזה אומר שאם יש לך אישור מחלה/ אישור ביקור במרפאה הוא יכול להשתחרר ולהיות איתך.
ובנוסף יש דבר כזה מיוחדת פוריות - שכל דבר שקשור לפוריות הוא יכול להשתחרר ולבוא איתך.
לי זה מאוד עזר שהוא לפחות יכל לבוא איתי לכל הבדיקות דם, וביקורים אצל רופא פוריות.

ואל תדאגי, בסוף זה עובר מהר יותר ממה שחושבים.
המון בהצלחה !
מוזמנת לפנות לכל שאלה

בסופו של דבר רוב פקידות התש הן בחורות צעירות, בסדיר שלהן. הן בחורות צעירות ולא בהכרח מאוד בוגרות. ולכן הרבה מהן לא מבינות במה באמת הן מתעסקות.
בנוסף, וזו לגמרי לא אשמתן: הן לא מקבלות הכשרה אמיתית, מקיפה כמו שצריך, לתפקיד שהן עושות. ולכן דברים נראים כמו שהם נראים.

אני לא עשיתי בדיקת הריון לפני הכנסת ההתקן, אולי בגלל שהייתי עם גלולות. אם את עם אמצעי מניעה לא חושבת שצריך לעשות אולטרסאונד/בדיקת דם לבדוק הריון.

לי אחרי ההתקנה היו כאבי מחזור שבאים והולכים כמה ימים. אם תקחי כדור כנראה שיהיה בסדר ותוכלי לצאת בערב.

קיבלתי עצה ללכת להכנסה לרופא מומחה עם המלצות, ולהוצאה אפשר רופא בלי המלצות. שווה לחפש רופא/ה עם המלצות.

אז מאוד ממליצה על ד"ר ברעם. ועל ההתקן שלו.
וגם אם לא ההתקן הכדורי- הוא מומחה מאוד ובעיקר רגיש ועדין
דברי עם המזכירה שלו (יש לו אתר אינטרנט יש שם כמה מספרים )

כדאי להתקין אצל מישהו מומחה. כי אחרת זה יכול להיות כואב יותר וגם יש סיכון קטן לסיבוכים.

בכ"מ -ההתקנה עצמה לא אמורה כמעט לכאוב. את יכולה לקחת משככי כאבים ליתר בטחון
אבל היומיים שאחרי דווקא כן עשויים מאוד לכאוב כמו כאבי מחזור או כאבים של אחרי לידה כי הרחם מגיבה לגוף הזר.
אני לא הייתי מסוגלת לעשות כלום אחרי ההתקנה

לגבי בדיקת הריון - היית עם נובהרינג עד עכשיו?
אז אין סיבה לבדוק הריון
את אמורה בעצם לקבל ווסת עכשיו שהוצאת את הטבעת.לא?
אז תבררי הלכתית אם לשיטתכם ההתקנה אוסרת ומה היחס לכתמים שעשויים להגיע מההתקנה (מיד אחרי ההתקנה לדעת הרוב זה דם פצע ואפשר להתעלם אבל השאלה מה עם כתמים בימים שאחרי שבהחלט עשויים להופיע) ולפי זה תחליטי מתי כדאי לך להתקין

אם תגיעי למסקנה שכדאי להתקין אחרי טבילה תדעו שאתם מוגנים גם 3-4 ימים לפני ההתקנה אז יש קצת גמישות. כי ההתקן מונע השתרשות גם אם תהיה ביצית מופרית

.ואין לי כח ויכולת וחשק ואנרגיה לחפש רופא מומחה😒
הולכת לרופא שליווה אותי בהריון. כרגע אני משוייכת אליו וכבר קבעתי אליו תור.
ה' יעזור....

זה התקן עדין יותר שעושה פחות דימומים והכתמות

מה הכוונה עדין יותר שעושה פחות דימומים?
כאילו הייתי מצפה שאם הוא עדין(=פחות הורמונים) אז הוא יהיה חלש יותר מבחינת החזקת הרירית ואז יותר דימומים....
סתם ככה הראש שלי עובד אבל כנראה שמשהו פה לא עובד כמו החשיבה שלי...
קיצור אשמח להסבר ..

שזה לא התקן הורמונלי.
זה התקן מנחושת אם אני לא טועה.
ודרך אגב לא לכל רופא יש אותו.
ממליצים עליו לנשים שומרות טהרה בגלל שהוא עושה פחות בעיות.

קודם כל כל הכבוד לך שככ חשוב לך לצום כמה שאפשר!

אני חושבת שגם מבחינה בריאותית לא נכון למתוח את הגוף עד קצה גבול היכולת
ובעיקר, מבחינה הלכתית, את יכולה לסמוך על הרב ששאלת.
תחשבי שגם באינטואיציה שלו הדבר הראשוני היה להגיד לך לצום, ובכל זאת הוא הקדיש זמן ומחשבה נוספת ואולי גם בדק עם איש מקצוע רפואי, והבין שההוראה, גם ההלכתית וגם הבריאותית, היותר נכונה היא שתשתי בשיעורים מהתחלה. אם סמכת עליו על ההוראה הראשונה - למה בעצם לא לסמוך על ההוראה היותר עדכנית?

זה עוזר מאוד לצום.

2. לא מכירה ששותים לשיעורים בט' באב. אבל אם הרב אמר ככה, נראה לי שזה עדיף על פני להגיע למצב שלא מרגישים טוב. ואז גם לשבור לגמרי לא תמיד זה עוזר.

אם אני מרגישה צורך לשתות, אז שוברת את הצום ושותה בשיעורים.
אם שאלת רב זה לא סתם.. כנראה שאת באמת מתלבטת מה לעשות, הייתי סומכת על מה שהרב אומר.

ואז צריך לשתות רגיל

מכאן באה ההנחיה לשתיה לשיעורין מההתחלה ולא רק כשלא מרגישים טוב.

שאני הייתי עושה.
אחרכ כתבתי שאם היא שאלה רב זה בגלל הספק שלה, ובמצב הזה שתעשה מה שהרב אמר, ולא מה שהיא חושבת.

ולמה כששוברים מאוחר לרוב לא רלוונטי כבר שיעורים

אז תשימי לב שהגבת לי ולא לה.. יזה יותר חשוב עבורה אטלי כבר שתתקני את שירשור התגובה

ואז לשתות לשיעורין....

אני אהיה בתחילת תשיעי. הריון ראשון אז עוד אין ילדים בבית שצריך לדאוג להם אבל מאד חוששת להגיע להתייבשות וצירונים וכו'.

בסוף הפסיקה היא של הרב אבל הייתי ממליצה אולי להתייעץ גם עם רופא/ת נשים.

התחלתי את הצום כרגיל. בלי לאכול ובלי לשתות.

לקראת 6 בערב התחילו לי צירים וכאבים ואז התחלתי לשתות לשיעורין, בלי לאכול עד שהצום יצא.

 

בכללי,

כדאי לתחזק את הגוף לפני כן עד כמה שניתן-

הרבה נוזלים, שקדים, ענבים ומיץ ענבים של קידוש.

 

ביומיים שלפני הצום לצרוך הרבה מהננ"ל וזה ממש עוזר אחר כך להחזיק מעמד בצום.

 

כמובן שלשהות בבית ממוזג ונעים ועד כמה שניתן במנוחה.

 

יש לך ילדים קטנים?

אין מצב שבעלך ייקח חופש ביום הזה ויעזור לך איתם? אולי חצי יום, לפחות??

שהייתי עושה.
פעם רב אמר לי שמי שלא מתענה כי אסור לו מסיבה רפואית זה נחשב כאילו התענה..
אני אישית בהריון בסיכון בגלל עבר של לידה מוקדמת ואהיה בסוף שמיני ועדין הרב אמר לי לאכול ולשתות רגיל מהתחלה
ואני אחת שצומות לא מאוד קשים לה אבל עדין לא לוקחים סיכון..
היו לי גם שנים שבכיפור לא צמתי ושתיתי לשיעורים ובתשעה באב יש עוד יותר מקום להקל כי זה אטמנם צום יותר חמור מהצומות הקצרים אבל פחות חמור מכיפור

אם תתחילי לשתות לשיעורין רק כשתרגישי צורך זה יכול להיות מאוחר יותר, ולגמרי יכול להשפיע לכמה ימים אחכ, ולא רק באופן מיידי.
חוצמזה שבדברין כאלה אנחנו עלולטת להחמיר על עצמנו ולומר שאנחנו מרגישות בסדר ונשרוד את זה ולכן לא נעים לשתות, למרות שתכלס אנחנו מרגישות חא טוב.

בדיעבד,
אני חוששת שזה כן אומר שלגוף שלי קשה להתמודד עם סוכר, כי בהריון הבא זה החמיר, והייתי על גבול הסכרת.

והתימוקת נולדה 2.800 קטנה

גודל עובר לא בהכרח מלמד על סכרת.

גם בהריון קודם היה לי גבוה. אז לפחות עכשיו היו חוסכים לי לשתות 150

שאולי היו נותנים בגלל תוצאות של היריון קודם.

פספסתי הודעה רשמית או שלא הייתה כזאת??

אז למה לא נותנים מלכתחילה את העמסה של ה100 אם העמסה של 50 זה לא מדוייק?! אין לי כח לעוד דבר כזה. היה דווווחחחחה.
ועוד יום להעדר מהעבודה

הרבה פחות מגעילה בעיניי מה50, תביאי לימון שלם ובכל כוס של אבקה שימי חצי עם מים תמיסי עם מעט חמים ותוסיפי קרים, כמו לימונדה טעימה

של החמישים היה לי מזעזע

בצורת בקבוק של תמיסה מוכנה בטעם מנדרינה מזעזעת, וה100 היה אבקה שהוספתי לה לימון ומים, אולי גם את ה50 עשית דרך האבקה ולא בבקבוק המוכן כבר?

לא היה נורא לשתות, כמו ההרגשה אחרי. בחילת, סחרחורות..

ה100 נוראית בעיני ובעיני עוד כמה שעברו את זה בסביבה שלי

גם השתיה, וגם ההרגשה.

אה, ויותר מבאס שהיא יוצאת לא תקינה

היה לי ככה שתי הריונות, ואפילו תוצאה הרבה יותר גבוהה. בהריון הבא אין מצב שאני עושה רק 50 פשוט בזבוז זמן.

השבוע עשיתי העמסת סוכר של 100- ואין סכרת הריון😌

אבל התינוקת נולדה שמנמונת והיה פרע כתפיים בלידה, למרות שהיא נולדה פחות מ-4 קילו. אז בדיעבד אני חושבת שכן הייתה בעיה עם הסוכר.

לגבי ברזל תנסי את ספטון או גם את האבקה של אלטמן אצלי אלטמן בנתיים הכי טוב

הריון משעמם, לידה קלה וידיים מלאות ❤️

איך אתן לוקחות אבקת ברזל ?
ומש בה גם פרינטל?

ומוצצים, היא נמסה..
יש בה ברזל וויטמין c שעוזר לספיגה..

שבוע 17 עייפה לאחרונה כל היום.להתחיך לקחת ?

מה מצב ההמוגלובין?
תשאלי את הרופא אם צריך לקחת. בגדול- לפחות אצלי, אני לוקחת די ברציפות כי היתה לי אנמיה לפני ההריון.
אבל לפי בדיקות דם..

אני התחלתי לקחת משבוע 8 משהו כזה אפילו שהבדיקת דם הייתה בסדר
כל הויטמנים התחלתי בשלב הזה.
מציעה להתייעץ עם הרופא ולעשות בדיקת דם לראות מה הממצאים

האבקה ישירות לפה לא הסתדרתי..

אני לוקחת מולטי ויטמין של אלטמן שמכיל הכל

לא עושה לי עצירות ב"ה מתפנה כל בוקר

אני לוקחת את מה שהרופא כתב לי, הרגיל מבית מרקחת וזה עושה לי עצירויות של החיים.. סיוט!

רופא אמר לי

שתזכי להיריון קל ומשעמם 💗

אני לוקחת פרנטל רגיל(קונה בבית מרקחת) וברזל פוליקס.

בנות מחר יש לי תור ראשון לרופא
הוא יודע שעברתי הפלה
יש משהו שאני צריכה/יכולה לבקש ממנו שזה לא יחזור חלילה?
בתקווה שקודם כל יראה עובר עם דופק ושהכל יהיה בסדר
הלוואי ה יעזור

שניסיתי להיות איתו אחרי החתונה עם הנובה רינג ומיום למחרת פשוט הייתי סמרטוט.. התעלפויות הקאות ממש הגגשתי רע וחא הבנו מה יש לי תקופה של שבועיים שלא עטבר
עד שבעלי אמר שאולי זה מההורמונים שלו
הוצאתי אותו לםני הזמן
למחרת פשוט הכל עבר כלא היה
אז- הגיוני מאוד מה שאת משתפת כאן!

מעניין! תודה על השיתוף הזה!

לגבי ההתקן. תקחי בחשבון שיש כאבים כמו בימים הקשים של הווסת וגם דימום קל. ולפעמים תחושת סחרחורת קלה וכו'. עדיף שיהיה איתך מישהו, אבל אני עשיתי את זה גם כמה פעמים לבד.

זה די ברור ממה שאת מתארת...
אין לי נסיון עם נובהרינג אבל הורמונים זה הורמונים.

עזרתן לח להחליט ...!

בגלל השחרור המקומי והמושהה הגיוני שהוא מתפוגג מהדם די מהר (כנראה גם בגלל זה יותר מ3 שעות בחוץ כבר זה בעייתי)

את יכולה לנסות שוב. אבל תתיעצי קודם עם רופאה כי תיארת כאבים די חריגים. אם באמת יש חשש שזה לא רק כאב לא נעים אלא מסמל משהו אז לא מנסים שוב...

לגבי ההתקנה- אני די מהר אחרי ההתקנה התחלתי להיות מעוכה, כאב לי לזוז והיתה לי הרגשה כללית חלשה.
לא הייתי חוזרת לבד במרחק של שעה

💗

לגבי נסיעה אחרי הכנסת התקן, זה גורם להתכווצןיות של הרחם וזה לא נעים וגם די כואב... פעם אחת היתה לי נסיעה של בערך שעתיים, בעלי נהג ואני לקחתי אקמול באמצע הדרך כדי לשרוד. בפעם השניה נסיעה על 10 דקות שאני נהגתי, היה סבבה אבל בבית לקחתי אקמול... אז אם את יכולה להמנע עדיף אבל אם לא - תיערכי עם אקמול, אולי אפילו כדאי לקחת מראש...

זוכרת מתי נרגעו התקווצויות? כמה זמן אחריי?

בלי קשר לאקמול...

קניתי נובה רינג מחכה לוסת כדי להשתמש

ממה שראיתי ממכם לא ממולץ ואני מפחדת לשים 

עוד הרופאת נשים ממש המליצה

הכדורים עושים אותו אפקט?זה עדיף על נובה רינג?

 

 

 

לי הנובה רינג מצויין.
וכך גם לכל מי שהמלצתי עליו.

השתמשתי בהם שנתיים בלי בעיה...

עכשיו אחרי לידה 8 התחילו הבעיות..

אז אין לדעת...

אבל- כל אחת מגיבה אחרת לנגזרות אחרות של ההורמונים.
ולכן למרבה הבאסה א"א לדעת מה מתאים לך עד שתנסי :/

יכול להיות שעלה ל-9 כי אולי הייתה הכפלה אחרי ה-7 ועכשיו ירד.
אני אסביר- את אומרת שבדקת בחמישי והיה 7. יכול להיות שבשישי עלה נניח לעשר, ועכשיו זה במגמת ירידה.

בטא 7 זה מלכתחילה מאוד מאוד מאוד גבולי ונמוך.
אם זה לא עלה בצורה משמעותית, זה כנראה כימי.

את יכולה להתייעץ עם רופא נשים, אבל סביר להניח שהוא בכל מקרה ינחה אותך לחכןת עוד כמה ימים ולראות אם יש דימום שמתחיל באופן טבעי, ורק אחרי כמה ימים יתחיל לומר מה לעשות הלאה.
אבל אני לא אשת מקצוע, אז ליתר ביטחון תקבעי כבר תור.

)לגבי כמה זמן ייקח להתאפס: זה מאוד שונה מאישה לאישה. אבל בכל מקרה, משהו לשאול את הרופא)

קצרים בקשר יכולים להיות גם עם אמא...
יש תקווה!

אצלנו ב"ה יש קשר טוב.
כן היתה עבודה מצידי ללמוד לראות אחרת דברים שהפריעו לי. אבל היום ממש כיף לי גם לבקר וגם כשבאים לבקר אותנו (וגם פעם, זה לא שסבלתי אלא שהיו דברים קטנים שהפריעו לי, אבל עדיין שמחתי לבוא וגם לארח).
אני כן חושבת שצריך הרבה מודעות, רגישות, וגם תפילה...
אבל זה בהחלט אפשרי בעז"ה...

ברמה שפעם אחרי לידה היא זו שבאה לעזור ולא אמא שלי (גם עם אמא שלי אני מסתדרת מצויין ממש⁦❤️⁩ פשוט עוד אחות יילדה לידה ראשונה,באותו זמן והיה עדיף שהיא תהיה איתה🙃)

גם לי יש חבורת בנים בבית, מקווה מאוד שהכלות שלהם ירגישו טוב וחופשי איתי כמו שאני עם חמותי🙏

זה תלוי בשני הצדדים.
כן, אני בטוחה שיש מקרים השלמות באמת חסרת טאקט ולא משנה מה הכלה תעשה, לא יעזור כלום...

אבל לפעמים אני אישית מרגישה שיש ציפייה השלמות תהיה הכי נוחה בעולם וזה לא מעשי.
יש גם עבודה מצד הכלה שצריכה להיעשות.

יכולה להגיד על עצמי שבהתחלה היה לי מאוד קשה עם המשפחה של בעלי, כי הם אופי מאוד מאוד שונים ממני ומהמשפחה שלי. ובשונה מבעלי, איתם אני לא יכולה לדבר על פערים בינינו.

רק ברגע ששיחררתי והבנתי שהם לא רוצים רע, פשוט אופי אחר גיליתי משפחה מדהימה
היום ממש כיף לי איתם, נוסעת למפגשים משפחתיים שלהם גם בלי בעלי כי כיף לי ואני מבינה כמה זכיתי.

אז שורה תחתונה?
הכי חשוב זה לדבר. כל אחד אחראי לדבר עם הצד שלו, אז בתור חמות אני אהיה אחראית לדבר עם הבנים שלי, שיהיה בינינו שיח פתוח מה מתאים ומה פחות..
זה יכול למנוע הרבה עוגמות נפש.
ומהצד השני ככלות, לנסות לשחרר.. מנטליות שונה. להבין שזה הנכדים / הבן שלה וכולנו היינו רוצות להמשיך לראות את הילדים שלנו אחרי שיתחתנו...

ככה התיקון האוטומטי החליט

וגם כאלה שפחות. בע"ה גם אני אהיה חמות בעתיד, ורושמת לי את כל הדברים שמנקודת המבט שלי והחוויה שלי לא כדאי לעשות.

לא לעקוץ, לא להתערב שניה אחרי החתונה בחשבון בנק של הזוג ולהוות את זה לנושא שיחה בשולחן שבת, לא לחקור את הכלה כשהבן לא נמצא בשאלות שאולי לא נעים לה גם אם מבחינת החמות זה כלום ושום דבר.
לקבל אותה כמו שהיא ואם הם יחליטו שרוצים לגור רחוק לא לכעוס על הכלה.. הם מקימים בית ביחד וזה מובן שירצו לבנות את עצמם ואת עצמאותם. להעריך את הנתינה של הכלה ולראות שהיא גם באה לקראת. ומתאמצת ושזה לא תמיד נוח או קל. יש אנשים שככל שנותנים להם הם מרשים לעצמם לזלזל בזה ולקחת את זה כמובן מאליו, ואם פתאום אומרים לא על משהו אז הם שוכחים את כל הטוב שלפני. אז לא - להבין שיש נשמה מאחורי הכלה, שעברה חיים שלמים שאני לא מכירה ואם הבחירות שלה ושל הבן שלי הן כאלו - יש סיבה. וכל עוד הם שמחים אני שמחה.
לא לשפוט את הכלה ולחשוב שאני יודעת הכול כי אני לא. וגם לא צריכה לדעת תמיד הכול. לכבד את המרחב הפרטי. לא לכפות עזרה, לשאול..מה מבחינתך יעזור? אבל באמת להתכוון לזה.

לזכור שלא משנה כמה עזרה יכולה להיות לזוג - לבנות בית, לעשות שינוי של 180 מעלות בחיים ולעזוב את הבית החם של ההורים לטובת מטרה נעלה של הקמת בית בקדושה - במיוחד בדור הזה - זו משימה לא פשוטה. ומאוד מאתגרת.

לעולם לא לעשות השוואות עם איך שאני גדלתי ואיך שהיא ולהשוות מולה ולגרום לה להרגיש שהיא מפונקת.. כי מי אני שאשפוט? אולי לא היו לה חיים קלים והיא ככה חזקה כי בנתה את עצמה? מה אני יודעת?

ולזכור - יש לה אמא. ואני לא אהיה אמא שלה וגם לא רוצה להיות. אני חמותה. סבתא של ילדיה לעתיד. זה מדהים ומהמם לכשעצמו ולא צריך להעלים את זה בהגדרות אחרות לקשר שלעולם לא באמת יהיו כאלה. אמה גידלה אותה 20 פלוס שנים, לא אכנס לנעליים כאלה, אהיה לה חמות תומכת ושמחה לעזור אבל לא אצפה שהיא תהיה באותה תדירות אצלי כמו אצל אמה. בטח שלא אחרי הלידה. לא אעשה פרצופים ורגשות אשם על כך בע"ה.

יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על זה.. שאזכה ליישם בע"ה. יש הרבה הדרכות הורים כיום - איך להתנהג עם זוג צעיר. יש את הספר של הרב דיאמנט - זכו. מסביר את הפרק של היחס עם ההורים בצורה יפה.

ובסוף כן אני אוהבת את חמותי. או לפחות רוצה לאהוב ומנסה בכל כוחי. היא גידלה את בעלי להיות מי שהוא. אבל לפעמים הכלה נפגעת וצריכה לעשות עבודת מידות רצינית כדי להתגבר על זה. לעולם לא ארצה שהקשר עם בעלי ומשפחתו יפחת. שמחה מאוד על הקשר ושמחה שהוא שמח בזה. הילדים צריכים קשר חם עם סבא וסבתא. אבל כשאת מתארחת במקום שפגעו בך (גם אם לא בכוונה. סתם מאנוכיות וחוסר רגישות) קשה לך לתת מעצמך. אבל עובדים על זה.. ומתפללים..

רגישה ונעימה

ברור שלא הכל מושלם, היא בנאדם וגם אני אבל היא ממש מקסימה וזכיתי במשפחה טובה.

מטבע הדברים בפורום יעלה הקושי ופחות החיים הפשוטים והנעימים, כי אין לי מה לשתף "אחלה לי עם חמותי ואנחנו נוסעים אליהם לשבת ויהיה סבבה" זה פשוט לא משהו שמעלים🤷‍♀️

נכון, לא תמיד אני מסכימה איתה ןלפעמים אני גם מתעצבנת עליה מכל מיני סיבות.

אבל אני יודעת כמה היא משתדלת להיות הכי בסדר, ולעשות הכל כדי שאני ארגיש בנוח.
כמה היא מפרגנת לי וכמה היא מנסה ללמוד לתת לי את המרחב..
להציע את העזרה בלי ללחוץ וכו'
(אני כלה ראשונה)
היא באמת כל כך משתדלת שאני ארגיש הכי בנוח ועושה בשבילי דברים שלא ציפיתי ממנה בכלל (אבד לי צמיד זהב וזה ביאס אותי אז היא קנתה לי ליומולדת צמיד חדש ב-800 שח! סתם לצורך הדוגמא. או דוגמא אחרת, היא לבשה הרבה שנים בגדיפ בגזרות רחבות אז מתחילת ההריון היא כל הזמן הראתה לי שמלות שהיא כבר לא לובשת ושאלה אם אני רוצה. לא הייתי צריכה כמעט לקנות בגדים להריון כי באמת לקחתי מלא דברים ממנה)

וב"ה כמים הפנים לפנים. גם אני משתדלת לנהוג כלפיה באותה צורה. לכבד אותה, להעריך כל דבר שהיא עושה בשבילי. וגם לנסות לגמול לה טובה.
וזה מעגל שמזין את עצמו.
סתם דוגמא, נשברו לה כמה כוסות מהסט של שבת וזה כוסות די סטדרטיות. אז כשהייתי במקרה בחנות כלי בית בדקתי אם יש כאלה והשלמתי לה את הסט. היא הייתה כל כך בהלם מזה שחשבתי על זה בכלל ולא הפסיקה להודות לי על זה. היא לא רגילה לזה שמישהו מהילדים שלה חושב על דברים כאלה (לא בקטע רע, הם פשוט בנים.)
אז נוצר פה מעגל של יחס חיובי. היא מתייחסת אליי יפה, אני משתדלת להחזיר לה טובה, היא מתרגשת מהיחס שלי ועוד יותר רוצה בטובתי וכו'.

אז ברור שזה אפשרי וזה תלוי בשני הצדדים, אבל את כחמות בעז"ה תזכרי שאת הדמות "הבוגרת" בסיפור ותעשי הכל כדי שהכלה תרגיש בנוח.

זו הטיית פורום. כמו שנראה פה שכולןןןן מדממות חודשים עם גלולות הנקה. ולא כך. פשוט מי שמסתדר לה תחום מסויים פחות תצטרך לפתוח עליו שרשור.
מכירה הרבה קשרי כלה חמות נהדרים!
מטבע הדברים והשוני בין משפחות, רקע, מנטליות, צריך ללמוד את שני הצדדים והגיוני שלא כל דבר יהיה חלק. אבל בסופו של דבר אפשר ליצור קשר טוב בהרבה מהמקרים. טוב שאת חושבת על זה. גם לי יותר בנים. בע''ה...

את ממש לא צריכה להרגיש דבילית
את חששת שקרה משהו לעוברית ולכן רצית ללכת למיון, זה לא שרצית ללכת סתם בלי סיבה. ועוד שאלתם רב והוא אמר לכם לנסוע, זה מוכיח עד כמה זה היה עניין של פיקוח נפש וחובה.

את אמא טובה שדואגת לנסיכה שיש לה בבטן ורוצה שהיא תרגיש הכי טוב ותהיה בריאה. הבת שלך זכתה שיש לה אמא כזו.

שולחת לך חיבוק על היום הלא פשוט הזה🤗
והלוואי שבעזרת ה הפעם הבאה שתגיעי למיון תהיה בחודש תשיעי בלידה❤

זה עניין של פיקוח נפש. לגמרי.
וטוב שהכל בסדר, אבל לא חסרים מקרים שהאמא לא הרגישה תנועות וזה באמת העיד על משהו בעייתי.
אז כל הכבוד לך! היית ערנית ושמת לב למה שצריך!

אכן, בהיריון קודם צדקתי קיבלתי זירוז והוא נולד כרוך פעמיים בחבל הטבור.
אבל עדיין ההרגשה שלי רעה...

ספק פיקוח נפש גם דוחה את השבת.
ובכלל שאת בהריון בסיכון זה עוד פי אלף יותר נכון.
אני גם נסעתי פעם בשבת בגלל שלא הרגשתי תנועות ועזבתי 5 ילדים... וזה היה הכי נכון בעולם אפילו בלי סכרת הריון.

זה מה שהיית מצווה לעשות, זה לא שחיפפת. ב"ה שהכל בסדר

היית דבילית אם לא היית עושה את זה!!
חבל שצריך היה לקרות באמת משהו כדי שלא תרגישי ככה.... כי אז היית גם מרגישה דבילית וגם בלי תינוקת...
סליחה על הבוטות,
היא נועדה להבהיר לך כמה הייתהכי בסדר שאפשר!!
זה בכלל לא בשבילך, זה בשביל העובר

ההמלצה במצב כזה היא כמובן קודם כל לשתות ולאכול משהו מתוק, לשכב על צד שמאל ולנסות ברוגע(!!) להרגיש תנועות.
אם אחרי כל זה את לא מרגישה תנועות את חייבת לנסוע לבי"ח לראות שהכל תקין!

עזרתן לי

הבטן הרבה פעמים יוצאת בגלל נפיחות מההורמונים, העובר ממש פצפון בשלב הזה. בשלב מסויים ההורמונים נרגעים והבטן יורדת ולאט לאט כשהעובר גדל והרחם עולה למעלה הבטן ה'אמיתית' יוצאת..

התחלתי פעילות גופנית פעמיים בשבוע בקבוצה של אמהות. מגיעים עם התינוקות, מניחים אותם בצד עם משחקים ומתעמלים כמה שהם מאפשרים אם הם בוכים ומתעקשים להיות על הידיים המורה מראה איזה תרגילים אפשר לעשות איתם על הידיים או בשכיבה כשהם יושבים על הבטן. אם יש משהו כזה באזור שלך ממליצה ממש!
אם לא, תמיד יש אפשרות להוריד אפליקציה עפ תרגילים ולהחליט על רבע שעה ביום שאת מקדישה לזה. או להשתתף בקבוצת התעמלות בזום

הייתי באותו מצב
עד שהרופא צעק עלי 😔
רכשתי קורס דיגיטלי שמציל אותי
לא דורש ממני לצאת מהבית
וגם נותן לי להרגיש יותר בנוח להתעמל בלי שיראו אותי בפוזות מביכות
נסי לקבוע לעצמך זמן אימון קבוע, אפילו עשר דקות ביום.

אם זמן לחוץ ואחרי לידה- תשחררי.
ברגע שהחיים יותר מתאפסים, הלילות, אפשר להתחיל לחשוב על להתחיל כושר, הליכות, תזונה- ובע"ה תחזרי (גם אני)למשקל הרצוי.
בעיתות לחץ, כגון אחרי לידה- מותר לנו להרגע. העיקר כרגע לשמור על אנרגיות

עשיתי את זה בזמן הקורונה כשהסטודיו והמכונים היו סגורים, וזה פתרון מצויין!

הייתה תקופה שבעלי ואני עשינו ביחד וזה היה נפלא⁦❤️⁩ (חוץ מזה שהבנתי עד כמה הוא יותר בכושר ממני, למרות שאני מתעמלת כמה פעמים בשבוע🙄🤫)

אולי לשקול קניית מכשיר הליכה? זאת הוצאה די גבוה, אבל לפעמים שווה את זה!

עושה הליכה פעם אחת ואז חוזרת וטוחנת חצי מקרר.

אז מה זה שווה?

 

 

והדבר שהכי מאפס אותי- זה לאפות. אז זה מה שאני עושה רוב הזמן...

חסרונות? בשפע- שומן, זמן, כסף- מלא כסף...

יתרונות?- תמיד יש משהו במקרר ( שאולי גם זה חסרון..)

 

סליחה על הנצלו"ש

יצא לכן לבדוק (הסקרנותת) יומיים לפני איחור ויצא שלילי ובסוף היה חיובי?

אוף. צריכה להפנים שלא הפעם..

*אבל*
אם היה לך ביוץ מאוחר אז יש מצב שאת בןדקת מוקדם מדיי ולכן זה יראה שלילי ואולי עוד כמה ימים חיובי.
אם את יודעת מתי היה הביוץ וזה עדיין שלילי אז לצערי זה כנראה ישאר שלילי

אז כן כנראה שלילי..

(הסיכוי היחיד.. יש לי בדיקות של תשובה כנה בלי הקופסא ואני לא בטוחה אם קניתי את הרגיל או אלה שמגלות לפני איחור..)

אחר כך יצא חיובי.
אבל ייתכן שהיה ביוץ מאוחר.

בדקתי בשישי ויצא שלילי, ראשון יצא חיובי חלש, עם בטא יפה! אני גם הייתי בטוחה שזה כבר לא..בהצלחה!

ככה ב2 הריונות, פס חלש חלש ביום האיחור.

2 מתוקות נולדו ב"ה

כי נראה לי שהבדיקות שיש לי הן בכלל מהסוג שמגלה באיחור ולא לפני..
יש לי את הדף הוראות, לא הקופסא, ושם כתוב על עוד מוצרים מבית תשובה כנה ובניהם הבדיקת הריון לפני איחור.. אז זה אומר שמה שיש לי זה לא זה.. לא? 🤔

בכל מקרה אני אקח את זה כלא.. ומקסימום אופתע לטובה🙏

עכשיו אני קוראת יותר בעיון בהוראות וכתוב לעשות את הבדיקה לפחות יום אחרי האיחור במחזור..
יאיי
שערי שמים לא ננעלו

תודה שהייתן עימי 😅
פותחת, סליחה שגנבתי לך ככה את השרשור... לפחות הוא קפץ 🤭

היה פס חלש שכמעט ולא ראו. ובבדיקת דם אחרי כמה ימים יצא חיובי.. לפעמים זה ככה בגלל ביוץ מאוחר

ולמחרת בבוקר חיובי. אבל בשתי בדיקות שונות, וזו שיצאה שלילית עשיתי אחה״צ.

יומיים לפני איחור היה שלילי, ורק כמה ימים אחרי האיחור היה חיובי בדיעבד הסתבר שהביוץ היה מאוחר ולכן התאריך שחשבתי שהוא איחור היה לא נכון

לפי המחזור הייתי בעיכוב, ידעתי שהביוץ היה מאוחר מאוד ולכן לא היה סיכוי לראות פס
עשיתי 10 ימים אחרי ביוץ (יותר משבוע מה"איחור") והיה פס חלש

יצא פס ממש חלש
שמיום ליום התגבר

על קליר בלו לא ממליצה. הבנתי שהיא תמיד מראה פס שני
ועל לייף היא מזהה לדעתי מבטא 25, כך שאם ההריון שלך צעיר היא לא תזהה בשלב כזה כי אולי הבטא נמוכה מ25

שיהיה דימום מחזור או לא.. 

 

בדיקת דם יומיים לפני איחור היה שלילי למרות שבדיקה בבית הייתה חיובית.

אני חושבת שזה כימי כי הפסים גם לא מתחזקים

ממש לא רוצה לבאס אותך, אז התלבטתי אם לכתוב. אני מבינה מה את רואה בבדיקה אבל זה לא פס מובהק והבדיקת דם יצאה שלילית. אין סיכוי שבדיקה ביתית תזהה לפני בדיקת דם, פשוט הן מזהות מבטא גבוהה יותר, אז כנראה שמה שרואים בבדיקה הוא לא פס. אין לך הורמון הריון בכלל ולכן זה לא כימי אפילו, פשוט חודש רגיל...
אם את לפני איחור אז כנראה שתקבלי בזמן ואם יש איחור אז אולי היה ביוץ מאוחר, או שמשהו אחר גורם לעיכוב...

נטע, מציעה לך לעשות שוב בדיקת דם וכך תצאי מכל הספקות..

רק ככה את תדעי מה המצב של הבטא

הבדיקות הביתיתות לא יכולות לתת הערכה למצב ההריון

אם חלילה זה כימי- את תוכלי לגלות זאת בבדיקת הכפלה כל יומיים, לראות אם יש עלייה תקינה או לא

לפי אלו שצילמת יש הריון צעיר מאוד ייתכן שברמות בטא של מתחת ל50, הרמה לא רלוונטית, ההכפלה רלוונטית

ממליצה לבצע מחר בטא ושוב ביום א' ולראות מה מגמת העלייה

ביום ראשון היה 1 , היום 7.. רוצה לעשות שוב בראשון הקרוב..אבל מה אתן חושבות? זה הולך לכיוון הפלה?

וכאלה שזה היה כימי..
בכל מקרה נראלי היה לך ביוץ מאוחר..

כי ליומים איחור זה לא מספיק..
חושבת שאם עד ראשון לא ישתנה כלום תלכי לעשות בטא..
 

אז זה הולך להיות כימי אה? ... טוב..

אולי בפעם הבאה יהיה תקין..נמאס לי כבר

תעשי פה חיפוש ותראי שיש כאלה שהתחיל ממספר ממש נמוך.

חכי..

בעז"ה תחשבי טוב ויהיה בסדר!!
 

נחכה לראות אם לא יגיע דימום עד ראשון..נעשה שוב בדיקת דם..

נמאס לי שדוקרים אותי 

הלוואי הלוואי בעזרת השם!!
 

לכי תדעי🤍

עוד היה בדיקות חיוביות בבוקר במקלות , אבל כנראה שזה שוב היה היריון כימי מכיוון והדימום שהתחיל זה דימום אדום וטרי..

שוב החלום מתרחק..

אם כבר היו לך כימיים בעבר, מעל 2 לדעתי צריך לבדוק ואולי צריך תמיכה של כדורים להחזקת ההריון.
בהצלחה נשמה הלוואי שבקרוב תיפקדי❤

להבא ממליצה לחכות עם הבדיקות לכמה ימים אחרי האיחור, זה קשה, כי כבר סקרנים ורוצים לדעת
אני גם הייתי שם
אבל זה חוסך הרבה עוגמת נפש מעצמינו

אם זה קורה כמה פעמים ולא אדע - איך אדע אם יש בעיה?
עכשיו זה פעם שניה שזה קורה ולכן אציק לרופא שימצא למה זה קורה ושישלח אותי לכל בדיקה אפשרית. אני רוצה היריון השנה - לא בעוד 200 שנה שאמשיך לנסות לבד כל חודש. חשוב לי לדעת גם אם זה כימי ואתאכזב

כי נראלי שרק על סמך בדיקה ביתית הרופא לא יתייחס.. תנסי, אבל אולי חייבים לראות את זה גם בבדיקת דם. בהצלחה

משמחת!

לראות אם יש הכפלה
מחזיקה לך אצבעות!

הפניה במקום

שמשהו שברור מאליו לאחד לא ברור בכלל לבן זוג שלו.. מהצד שלך הנושאים האלה נתפסים כדברים פרטיים וזה כל כך בסיסי לרצות ולבקש את הדסקרטיות בתוך המערכת זוגית ולעומת זאת בעלך נשמע כמו משהו שמאד אוהב לשתף והנושאים שנתפסים בעיניך כפרטיים הם חלק מהדברים שהוא רואה לנכון לשתף בהם את הסביבה שלו.
מה שאת מצפה ממנו זה שיכבד את הרגשות שלך וישמור על הפרטיות שלכם. זאת בקשה מאד מאד לגיטימית וזכותך המלאה לעמוד עליה. רק שצריך לעשות את זה בחכמה ובצורה שתגרום לו להבין את הצורך והמקום שלך בלי למחוק את שלו.
אני לא באמת מכירה את בעלך אבל בטוחה שהמניע לשיתופים שלו זאת לא חס וחלילה רמיסה של הצרכים שלך. אני מכירה מקרוב וגם מעצמי את הצורך של השתוף ואת המקום שהוא ממלא בנפש. מבחינת אדם שמתמלא מלשתף אחרים כשאת באה עם אמירה או טענה כללית של למה אתה מספר ומשתף?! זה נתפס כאילו את מנסה לשים לו ברקסים כשהוא באמצע נסיעה. זאת המנטליות שלו. ככה הוא רגיל. ככה הקשרים החברתיים שלו נראים .על זה הוא מבסס אותם .זה יוצא לו אוטומט .הוא פחות רגיש לפרטיות ממך.
עכשיו ברור שזה לא תירוץ וברור שברגע שמדובר במשהו שנוגע אליך הוא חיב לכבד את זה. אבל הבקשה חיבת לבוא מתוך מקום שמכיר בצורך שלו ולא מזלזל בו. כשהוא ירגיש שאת לא מבקרת את עצם ההתנהגות הוא יהיה יותר פתוח לשמוע.
ואז הוא יצטרך שתעזרי לו. אל תטילי וטו על כל השיתופים אבל דברים שהם עקרוניים לך תדגישי אותם ותחזרי עליהם עד שזה יקלט.
יכולה להמליץ לך על דימוי שמאד עוזר לי בקטע הזה. גם אני בן אדם שמאד משתף ומרגישה בנח לשתף דברים די אישיים שלי גם אנשים ממעגלים יחסית רחוקים. במובן מסויים אני יודעת שזה החוזק שלי. זה מה שיוצר את הקליק ביני לבין אנשים ולכן אני גם כל כך מבינה אנשים כאלה. באיזשהו שלב הבנתי שיש נושאים שכל עוד אני לא אגדיר אותם כסודיים במח הם בסופו של דבר יצאו ממני. ובעצם דמינתי את המידע שיש לי במח ככזה המסווג במגירות. מגירה אחת עם הכתוב "כדאי לספר", מגירה שניה עם הכיתוב "אפשר לספר" ומגירה שלישית עם הכיתוב "אסור לספר". פעם היתי מתבאסת על עצמי שיש דברים שנמצאים במגירת "אפשר לספר " ואני אוטומטית מספרת אותם. היתי אומרת לעצמי אז מה אם אפשר? למה חיב? תלמדי לשתוק קצת. אבל אז קבלתי את עצמי והבנתי שככה אני וכל עוד המידע לא נמצא במגירת"אסור לספר" לגיטימי לגמרי לספר אותו. מאז אם יש לי משהו שאני ממש לא רוצה שיצא ממני אני מכניסה למגירת "אסור לספר" ואז הרבה יותר קל לי לשמור עליו.
מקוה שכתבתי מובן. לי זה מאד עוזר. אני חושבת שאם תשבי עם בעלך ותכירי בצורך שלו לספר את כל מה שבשתי המגירות הראשונות זה יהיה לגיטמי מצידך לבקש שהדברים שאתם מסווגים במגירה השלישית לא יוצאים ממנו!
מקוה שעזר לך נשמה 😙

דווקא ממקום אחר, אני למשל ממש אוהבת לשתף, ולבעלי קשה עם זה...
אז הרבה שנים הייתה לי אחות אחת ששיתפתי שלי להגיד לו והיא ב’’ה דסקרטית מאוד.
כיום כבר הגענו למקום יותר טוב ואנחנו הצלחנו להתקרב יותר בדיעות ומחליטים ביחד למי מספרים ולמי ל.
הוא הצליח להתחבר לצורך שלי, ואני לשלו....
גם היום אני בטיפול פסיכולוגי ככה שזה מקום לשפוך בלי מצפון ובלי לבייש אף אחד אז זה גם עוזר לי, אולי פחות יתאים לבעלך אבל אני סתם ממליצה לחשוב על דברים כאלו... מקומות שיהיהלך בסדר שישתף (מראש, לא שאם נפלט לו מחליטים שמשתפים... וכד’)

ולפותחת:
מצטרפת לנאמר. גם אני כזו.
אז מבינה את הקושי שלך (ושל בעלי😅). אבל אולי אם תשמעי את הצד השני זה יעזור לך להבין אותו...

קודם כל, כל הדברים שציינת בפוסט שלך - לי לא היה בעיה לשתף בכלל את כל העולם ואשתו. למה אני אומרת לך את זה? כי בעינייך זה דברים מאוד אישיים ומכעיס אותך שהוא משתף. אבל בעיניו - זה לא אישי בכלל. הוא לא מתכוון לפגוע בך, הוא פשוט לא רואה את זה כאישי. הבנת?

ולגבי דברים שאת רוצה שיישארו בגדר סוד - להחליט את זה מראש! פשוט לסכם בצורה ברורה שאת זה וזה לא אומרים.

אשתף אותך שאצלי למשל כל דבר שהגדרנו כסוד - יושב לי על הלב פיזית ממש. מרגישה ממש תעוקה וחסימה כזאת...
אני מאמינה שהוא לא רוצה לצער אותך ולגלות את מין העובר. יכול להיות ששיתף מתוך תחושת קרבה, היי של רגשות, ובכללי זה קורה גם לי שנסחפת...

אני בטוחה ויודעת של אותה תכונה שמעצבנת אותך כעת - יש צדדים חיוביים וטובים שאת ניהנת מהם. אז תזכרי גם אותם️

מאוד בקטע של לספר לשתף והוא לא..והאמת זה ממש מעצבן אותי שהוא כזה..הוא מבאס את האווירה של ההתלהבות וההתרגשות ומצמצם אותי מאוד
משתדלת לכבד אבל לא תמיד מצליח

מזדהה לגמרי

אותו דבר עם בעלי... מספר שאני בהריון רק "לחברים הטובים" כדי שלא יחשדו שאני סתם לא מרגישה טוב..

ופולט את מין העובר לכל מיני..

עם הזמן למדתי פשוט לומר לו לפני כל דבר, לדוגמא לפני שאני הולכת לאולטראסאונד-אני בודקת רק אם זה נשמר בסוד ביננו.

וגם תחילת הריון, אומרת פעם אחת בצורה ברורה מאד שאני לא מעוניינת שמישהו ידע, כולל אמא שלו, ובד"כ זה עוזר.

למרות שהפעם זה לא עזר, ופלט לי איזה יום אחד שאמא שלו יודעת. אמרתי לו איך יכול להיות? סיכמנו שאתה לא אומר!!

והוא מסתכל עליי בהלם את אמרת לי שלא אכפת לך!! קיצור, לא זכור לי שאמרתי אי פעם שלא אכפת לי אבל הוא ככ בטוח בזה שסלחתי לו

בגדול, להדגיש ממש בכל דבר: זה מספרים וזה לא, ואם פולט, להראות לו שניפגעת לא לעבור על זה.

נכון?

ולכן הווסת בהתאם

גוף מסובך ומופלא יש לנו! מדהים

בקשר לשאלה המקורית, אם את יודעת מה משך השלב הלוטאלי- השלב בין הביוץ לווסת שלך אז אם את יכולה לדעת שהווסת שלך תגיע באותו פרק זמן אחרי הביוץ.. אצלי נניח זה 10 ימים (קצת חריג אבל זה המצב..) אז אם בייציתי ביום ה16 למחזור, אקבל בערך ביום ה26, אם בייצתי ביום ה12, אקבל ביום ה22 וכו'...

בדרך כלל זה באזור ה14 יום?

אצלי זה קצר...

לא ידוע לי על משנו שאפשר לעשות בנידון

זה תלוי על כמה עומד הדולר כשהחבילה מגיעה לארץ.

לא לבא לאסוף את החבילה.. זה נשלח אליהם אוטומטית חזרה.. הם מזכים

אותך בגלל שאת קנית בסכום שדורש תשלום מכס??

 

האם יש דרך לאבחן? משהו לשימוש ביתי?